שיעור בוקר 19.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: העבודה בין המצב הרצוי למצוי

העבודה בין המצב הרצוי למצוי – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נמצאים במציאות מאוד מיוחדת, מסוימת, מהי? שמה שמיוחד בזה שאותם גופים חיים, אפילו בצומח אנחנו לא כל כך מזהים את זה, דומם, צומח, חי ובמיוחד אדם, הם יכולים לשנות את עצמם, לשנות. אנחנו מחזיקים לידינו בעלי חיים, הם משתנים, הם מתחילים להבין אותנו, הם מתקרבים אלינו, הם משתדלים למצוא איתנו שפה משותפת, אולי אנחנו לא כל כך מזהים את זה אבל זה כך קורה.

גם צמחים, מעניין שאנשים שמטפלים בצמחים הם מרגישים את הצמחים והצמחים מרגישים אותם, ויש על זה גם הרבה מחקרים. זאת אומרת, כל הבריאה יכולה להשתנות אפילו במסגרת העולם הזה, דומם, צומח, חי, ואנחנו גם כן ששייכים לעולם החי. על ידי מה היא משתנה? על ידי המאור המחזיר למוטב שכך פועל מאחד לשני דרך כל מיני אלו הנמצאים בדומם, צומח, חי בעולם שלנו. אומרים על האדם שבמה שהוא עוסק גם כן רואים עליו, באיזה חומר שהוא עוסק, באיזה מדע, באיזו חברה, זה עושה את האדם. על ידי זה אנחנו כולנו משתנים. ודאי שעל השפעת הסביבה על האדם אנחנו קראנו, למדנו את זה מבעל הסולם ומרב"ש, עד כמה שזה חשוב לשנות את עצמנו.

העבודה שלנו הרוחנית היא פשוט ממשיכה את העניין הזה, אין כאן משהו שבניגוד לעולם הזה, אנחנו משתמשים באותם כוחות הטבע ועוד יותר מזה. מה זאת אומרת יותר מזה? אנחנו רוצים בעצמנו למשוך, להוציא, להזמין עלינו כוח מסוים במה שאנחנו רוצים להתעסק. ולכן העיסוק שלנו הוא מטרתי, מטרתי כדי להשתנות, כדי להתאים את עצמנו למשהו מסוים, יותר גבוה. להביא את עצמנו בשינויים שלנו הפנימיים אולי גם החיצוניים, אבל בעיקר פנימיים, לכאלו מצבים פנימיים שאנחנו בוחרים בהם. ולכן למדנו על השפעת הסביבה על האדם, וכאן אנחנו רוצים עכשיו להוסיף לזה, על העבודה בין מצב מצוי ורצוי.

המצב המצוי איפה שאנחנו נמצאים, אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו. שאנחנו מחומר האגו, הרצון לקבל הכי גרוע שיכול להיות בכל סולם המדרגות. אז אנחנו נמצאים תחת דומם צומח וחי, ואנחנו דרגת המדבר הגשמי הכי גרועים. אנחנו רואים כמה אנחנו יכולים להזיק לטבע שלנו, לסביבה ולסובבים, ובינינו איך שאנחנו מתייחסים. אף חלק מהבריאה לא מתייחס כך לסובבים שלו ולכל הבריאה, כל כך גרוע כמונו. דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, ממעלה למטה שבזה אנחנו נמצאים.

אנחנו היחידים מכל הבריאה שאוהבים ליהנות מזה שרע לזולת. אף ברייה לא עושה את זה, אם היא עושה זה מפני שהיא רוצה למלא את עצמה ולא להזיק לזולת. אין לה יחס לזולת אלא יש לה רק יחס לעצמה, ואם היא צריכה בגלל זה להרוג את הזולת, לאכול את הזולת, אז היא עושה את זה אבל מטעם שהיא חייבת למלא את עצמה, את הרצון הטבעי שלה. מה שאין כן האדם, יש לו רגש לזולת ולכן הוא אוהב להכניע את הזולת, להוריד אותו, להרגיש את עצמו למעלה ממנו, וככה זה, מזה הוא נהנה, מזה הוא חי. מוכן לשלם על זה אפילו בהמון יגיעה, כמו שאנחנו עושים בחיים.

אז בסך הכול אנחנו מדברים כאן על הרצוי והמצוי שיש בכל הבריאה, מה שיש עכשיו ומה שאני רוצה שיקרה, שיהיה לי ברגע הבא. אבל תלוי איך אני עובד, אני מתחשב בזולת או לא? זאת בעצם העבודה שהיא ניתנת לאדם. כי לאף ברייה אחרת אין חשבון אם לעזור לזולת או לא. לכן אנחנו אומרים שהיא חיה בעולם אינסטינקטיבי, שיש לה דחפים טבעיים לא מעצמה, שהיא בוחרת וממיינת וכך מפתחת את היחס לזולת. ואת מה שיש לה לבחור בין שני המצבים מצוי ורצוי, הכול מתברר בה ולא משתנה, כך זה בא מצד הטבע, ומתוך הניסיון שרוכשת הברייה הזאת מהעיגול שלה.

ואצלנו, אנחנו יכולים להתפתח למעלה ממה שאנחנו, להגיע לדרגת המדבר. זאת דרגה שאנחנו נמצאים לא בהתקשרות עם דומם, צומח וחי אלא עם המקור שלהם, שזה המקור שלנו כי אנחנו שייכים לדרגת החי, ואז אנחנו מגיעים להכרת הדרגה שנקראת מדבר. מדבר זה הכוח היוצר אותנו ואת כל הבריאה בכללות, מטפל בנו ומעמיד לפנינו מטרה. המטרה היא להגיע למצב שלו, להתקשרות אליו, זאת אומרת להידמות לו. כי התקשרות זה לפי השתוות הצורה, שתהיה התקשרות, זה רק לפי התאמת המידות, מחשבות, רצונות, כוונות, והעיקר מטרות.

לכן אנחנו צריכים תמיד לזהות שני מצבים אם אנחנו רוצים להיות מטרתיים ומתפתחים, שני מצבים בכל מצב ומצב, מצב שאנחנו בו נמצאים ומצב שאליו אנחנו רוצים להגיע. זה נקרא מצב מצוי ורצוי. אם אדם מכוון את עצמו למצב יותר גבוה מעצמו, אז הוא כבר עולה בסולם המדרגות מדרגת חי לדרגת המדבר. וכך אנחנו יכולים להתקדם.

ולמרות שאנחנו נמצאים במצב עדיין שנקרא הסתרה, אבל אנחנו יכולים בכל זאת לעשות כאלה פעולות שדומות לאותה תולעת שחיה בתוך הצנון, ובכל זאת לאט לאט לאט היא מתקדמת מהמצב המצוי למצב הרצוי, עד שהיא יוצאת מתוך הצנון ורואה את העולם הרחב, הגדול, חם, שמש, ציפורים, כך גם אנחנו מגיעים, רוצים להגיע למצב הרצוי. לכן אם אנחנו שמים לפנינו מטרה פחות או יותר נכונה כמו שמספרים לנו המקובלים, שכדאי לנו לעלות מדרגת חי לדרגת המדבר, אז אנחנו כך מתחילים לנוע לקראת זה, כמו הדוגמה של אותה תולעת שבצנון.

והעניין הוא על ידי מה אנחנו מגיעים מהמצב המצוי למצב הרצוי? הרי כל אחד ואחד בעולמנו רוצה להתקדם, במקצוע, במשפחה, בחינוך ילדים, בעושר, בכבוד, בכל מיני דברים, מה ההבדל בין מקובלים שמתקדמים ואלו שחיים את חיי העולם הזה שמתקדמים? מתוך זה שאנחנו רוצים להתקדם למטרה מאוד מאוד מיוחדת, להיות בקשר עם הכוח העליון. שלא יהיה לך א-ל זר, שאנחנו נתחבר עימו, נתחבק עימו, עד כדי כך נהיה עימו שהוא ממלא אותנו ואנחנו נמצאים בתוכו. בקיצור, בכל מיני צורות שאנחנו עכשיו רוצים, יכולים, מסוגלים לתאר לעצמנו.

המטרה הזאת היא בעצם מרחיקה אותנו, מבדילה בינינו לכל יתר האנשים שחיים בעולם הזה. כי המטרה שלנו היא להגיע לקשר הדוק עם הבורא עד כדי כך שלא יהיה הבדל בינינו אליו, עד הדבקות השלמה מה שנקרא. אמנם אנחנו לגמרי מעולם אחר, לגמרי מחומר אחר, והרצון לקבל לא משתנה, אלא אנחנו רוצים להלביש עליו צורה חדשה שהיא דומה לבורא, וכך אנחנו בהתאם לזה מתקרבים אליו ודומים לו. לכן תמיד יש לנו מצב מצוי ומצב רצוי, ואת שני המצבים האלה אנחנו מפתחים, אנחנו שוקלים אותם בצורה אחרת מכל בני האדם האחרים שבעולם הזה. ומזה אנחנו מתחילים.

לכן הכוח המפתח אותנו שאנחנו מזמינים מהטבע הוא נקרא אור, אור המחזיר למוטב. כי אנחנו רוצים כל פעם להידמות יותר לבורא, ולכן ממנו דווקא מהמדרגה שלו, מהמהות שלו אנחנו מזמינים את הכוח המפתח אותנו, המחנך אותנו. ובזה התרגילים שלנו שאנחנו עושים הם שונים מכל צורה אחרת. שממש פונים לכוח העליון הזה, רוצים למשוך ממנו את המאור המחזיר למוטב שיחנך אותנו, שיקרב אותנו אליו לפי השינויים שבנו, שינויים שבתכונות.

ולכן עיקר המשחק שלנו להידמות לבורא זה ההתנהגות שלנו בעשירייה, בקבוצה. שאנחנו יחד משתדלים לעשות כאלו קשרים בינינו, יחסים, שהם יהיו דומים לטבע של הבורא בכמה שאנחנו יכולים לתאר אותו. וכך הוא ייתן לנו עוד כל מיני תרגילים, כנגד זה בעד זה, עליות וירידות מה שנקרא, ואנחנו בצורה כזאת הדרגתית נתקדם להידמות לו יותר ויותר. להוציא ממנו יותר את הכוח שלו, להתחנך באור שלו.

ובזה שאנחנו נראה את עצמנו שונים ממנו וגם כן דומים לו, עליות וירידות, שיהיו לנו המצבים האלה מצוי ורצוי יותר ויותר עוצמתיים, כך אנחנו נתקדם למטרתנו להידמות לו. שבזה שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו דומים לו אנחנו גם כן מרגישים את עצמנו שאנחנו הפוכים ממנו, ושני הקצוות האלו הם חיים בנו יחד. ודווקא זה בא על זה ומלמד על זה, ואנחנו מרגישים את עצמנו, קובעים את מצבנו תמיד באמצע בין מצב מצוי לרצוי, בין הטבע שלנו המקורי למקור שלנו העליון.

שאלה: האם אני צריך לקבוע את המצב שבו אני נמצא?

אנחנו לומדים מה שאומרים לנו המקובלים, ועד כמה שאנחנו מבינים מה שהם אומרים אנחנו צריכים ליישם את זה על עצמנו, ולפי כמה שנתקדם, לפי הכתבים שלהם, לפי התרגילים שנעשה, לפי זה אנחנו נבין מה המצב המצוי שזה הטבע שלנו, וכנגד זה מה המצב הרצוי. ותמיד אנחנו מגלים שכמה שאנחנו רוצים להתקדם קדימה, אנחנו מגלים את הטבע שלנו יותר אחורה, ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", וכך אנחנו מגלים. אבל זה לא מפריע לנו שאנחנו מגלים את עצמנו יותר גרועים, אם אנחנו מקבלים חיזוק מהסביבה, מהקבוצה, בונים את זה. והעיקר בשבילנו זה לבנות את עצמנו בקבוצה, שבזה אנחנו יכולים לדמות את עצמנו לבורא, שאת המצב המצוי והרצוי אני בודק כבר לא בתוכי אלא בכמה שאני נמצא הפוך או בעד הסביבה, החברים, העשירייה, ובהתאם לזה כך אני מתקדם.

שאלה: בשביל לעבור מהמצב הנוכחי למצב הרצוי יש להגדיר את הבעיה. איך נזכור בעשירייה שהאהבה העצמית היא המחלה עצמה?

רק בתנאי שאני מגלה שהיא מפריעה לי להתחבר עם החברים ולהתקרב לבורא, אז אני קובע שאהבה עצמית. מה זאת "אהבה עצמית"? מה שמפריע לי להתקרב לחברים ולבורא, אחרת אני לא יודע מה זאת אהבה עצמית. זה שאני אוהב קפה, זה שאני אוהב לנוח, לישון, לאכול, לטייל, לא יודע, מה שתגיד, זה לא נקרא רע. "רע" נקרא מה שמבדיל ביני לבין המטרה הרוחנית, רק זה. ולכן מה שמפריע לנו לחיבור בעשירייה כדי לגלות בחיבור הזה את הבורא, זה נקרא "רע", כל היתר לא.

שאלה: בהתקדמות הזאת, בתהליך הזה, בהתפתחות הזאת איך אנחנו יכולים לבדוק שאנחנו מתפתחים בצורה נכונה בין המצב המצוי למצב הרצוי?

שאנחנו כל הזמן בודקים את המצבים האלו, האם אנחנו נמצאים בהכרת הרע, במשיכה לטוב, "סור מרע ועשה טוב". הקבוצה עצמה יכולה לעזור, להראות לכולם, כל אחד לאחרים, כמו שרב"ש כותב, להוריד את עצמו ולהעלות את עצמו כלפי הקבוצה, וכך בצורה כזאת אם אנחנו משתדלים לעשות יחד, אז לאט לאט הכול מתייצב, ואנחנו מתחילים לראות איך הבורא מנהל את העשירייה.

הבעיה שלנו שאדם רוצה בצורה אינסטינקטיבית טבעית למצוא את הקשר שלו עם הבורא בצורה אינדיבידואלית, שאני בעצמי קשור עם הבורא. וכאן אני לגמרי יוצא מהקבוצה, מהעשירייה, מהחיבור עם החברים ומהחיבור עם הבורא, ואז אני שוב לא יודע איפה אני נמצא ואיפה אני מוצא את הקשר עמו. זאת אומרת העיקר כל הזמן להיות בכל עשירייה במאמצים שאנחנו כל הזמן רוצים להרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור, ומתוך החיבור אנחנו רוצים לשאוב את הקשר שלנו, את הכוח שלנו עם הבורא. העיקר זה שכל אחד וכולנו יחד כל הזמן נחפש את הנקודה הזאת, את נקודת החיבור בינינו, ושם נתחיל לגלות את הקשר הברור שלנו עם הבורא.

שאלה: איך העשירייה עוזרת לכל חבר וחבר להבין שהרגשת הריחוק היא בעצם התקרבות?

העשירייה מביאה לאדם שנמצא בה, במידה שהוא נמצא בה, היא מביאה לו אור עליון, הארה עליונה, ומתוך ההארה הזאת אדם מתחיל להבין איפה הוא נמצא, איפה המטרה האמיתית וכן הלאה. ואם אדם לא מסדר לעצמו את הקשר הנכון עם העשירייה, אז הוא טועה, וזה לוקח המון שנים עד שהוא בכל זאת משכנע את עצמו, משתכנע שהוא חייב את העשירייה כאמצעי.

שאלה: מה זה מצב ה"מדבר", המצב הרצוי בעשירייה?

דרגת המדבר זה שאדם נמצא דרך העשירייה. היו תקופות בהיסטוריה שלא כל כך נדרש מהאדם להיות ממש בעשירייה, היו שניים, שלושה, זוגות, כל מיני כאלה. אבל בעצם רק דרך החיבור עם האנשים האחרים, שאדם מבטל את עצמו ומבטא בזה את היחס שלו כלפי הבורא, כך הוא מסדר את ההתפתחות שלו.

תחזור שוב על השאלה.

תלמיד: מה זה המצב הזה בינינו בעשירייה שנקרא "מדבר"?

אנחנו מתחילים לדבר, לשמוע את הבורא. הקשר עם הבורא נקרא ה"מדבר", זו דרגה יותר עליונה מדרגת החי.

תלמיד: מה אנחנו אומרים לו?

אז אנחנו נמצאים באותו גל קשר עם העליון בצורת ההשפעה, אנחנו מבינים את הפנייה שלו שבאה אלינו דרך קו ההשפעה, ואז אנחנו מרגישים מה הוא רוצה להגיד לנו ומה אנחנו יכולים בחזרה להגיד לו. זה בפרצוף. מה זה צמצום, מסך, אור חוזר שמקבל אור ישר, ואז מתחילה להיות ההתקשרות? זה נקרא שאנחנו נמצאים בדרגת המדבר. ההתקשרות ההדדית ביני לבינו דרך העשירייה, יחד כולנו כך.

תלמיד: קודם אנחנו אומרים לו והוא עונה או שהפוך, קודם הוא פונה אלינו?

את זה צריכים לגלות. אתה מגלה אחר כך שלפני שאתה מתחיל לדבר הוא כבר דיבר איתך תמיד.

תלמיד: אבל אנחנו פונים אליו כאחד, עשירייה פונה כאחד?

זה נכון.

שאלה: איך אני יכול למדוד, לבדוק את המצב הנוכחי שלי בצורה הנכונה?

במידה שאתה מתקשר לחברים ונמצא איתם בקשר לבבי, מהלב שלך נמצא איתם, ממש כאיש אחד בלב אחד, באיזושהי מידה ודאי, אז מתוך הנקודה הזאת שאתם מתחברים בלב אחד, אתם יכולים לפנות לבורא. בעצם אתם כבר קשורים, כי אם מצאתם את הנקודה הזאת ללב המשותף שלכם, אתם כבר מוצאים בזה קשר עם הבורא. ואז בתפילה מה שנקרא, שאתם מדברים על זה, רוצים במשהו, אתם יכולים להסביר לבורא מה אתם רוצים, כשמכל העשירייה מגיעה ממש תפילה אחת.

שאלה: האם ניתן להבין לגבי המצב הקיים והמצב הרצוי, שהמצב הקיים יכול להיות המודעות לחיבור שיש לי עם העשירייה שלי, והמצב הרצוי הוא מה שהעשירייה מסכימה בינה כדי להצליח להתחבר?

כן, ודאי שכן.

שאלה: איך אפשר לתאר את ההשתוקקות לעשירייה כשיש הבדל בתפיסה בינינו?

מה זה הבדל בתפיסה? האם כולכם משתוקקים לבורא אחד? האם הוא אחד לכולם? כל אחד בקבוצה, בעשירייה, מאוד שונה מאחרים, עד כדי כך שאנחנו לא מבינים בכלל איך אנחנו מסתדרים פתאום ואיך הבורא אוסף אותנו ודווקא בצורה כזאת מחבר אותנו, זה מאוד מוזר. אני אף פעם לא הייתי בוחר באנשים האלה שאני נמצא איתם בעשירייה, אלא כך נפלתי לתוך זה ואין מה לעשות.

לכן אנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כהכרחיים, זה המצב המצוי שהבורא נותן לנו, האופי שלי, האופי שלהם, התקופה שאנחנו חיים ומתקשרים ובאיזה מצבים מיוחדים. אלה אלף ואחד פרטים שאף פרט מהם לא קבענו. זה כמו שבעל הסולם מסביר לנו במצב הבחירה החופשית, הערבות, שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר לו, "קח", "תיקח לך וזהו". לכן אנחנו צריכים לקחת ולקבל כל חבר וחבר כמו שהוא. ואין כאן טובים, רעים, מתאימים יותר, מתאימים פחות, אלא רק אם הם לא מפריעים אנחנו מתקדמים איתם ואנחנו לא בוחרים בזה, כך מסודר מלמעלה, הבורא מצייר לנו, בונה את המצב המצוי.

אבל על המצב הרצוי אנחנו צריכים כבר לדון בעצמנו כל הזמן, מהו המצב הרצוי. בתוך החיבור בינינו לגלות את הכוח העליון המנהל אותנו, ואז אנחנו צריכים לתאר את המצב הזה שאליו אנחנו צריכים להגיע. עד כמה מאותו מצב הוא עכשיו מנהל אותנו וכמה אנחנו נמשכים לאותו מצב, איך אנחנו בהתאם לזה צריכים לנהל את עצמנו כדי להגיע אליו.

שאלה: האם אנחנו לא יכולים לראות את המצב הרצוי אם הוא לא נבנה מתוך המאמץ בינינו, מתוך הדיון בינינו והמאמץ להתחבר?

אנחנו נמשכים לפי הרשימות ולפי האור המאיר עלינו, אפילו שאנחנו לא מרגישים אותו. ואנחנו במאמצים שלנו, שכל אחד רוצה לעלות מעצמו ובעלייה מעל עצמו להתחבר עם החברים, אנחנו בונים מצב יותר עליון, יותר רחוק מהאגו שלנו, יותר מחובר עם החברים. וכך אנחנו בונים את המצב הרצוי, אנחנו נמשכים אליו. ובזה שאנחנו עושים מאמצים אנחנו מזמינים את המצב הבא בדרך והוא מתלבש בנו. ודאי שאנחנו כבר נמצאים בכל מדרגות הסולם, אבל אנחנו צריכים לזה להידמות ואז להגיע בפועל. זה הכול. כך כל העבודה שלנו. לכן אנחנו תמיד נמצאים במצב המצוי והעיקר זה להשתוקק למצב הרצוי, הנכון, שבו אנחנו יותר מחוברים, יותר נמצאים קרוב זה לזה ובמידה הזאת יותר קרובים לבורא, עד שהוא מתחיל להתגלות בינינו.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה יכולים להתגבר יחד בצורה יעילה במצב ההסתרה? ומה ההבדל בין מצב ההסתרה לבין המצב הרצוי? או שהם אותו דבר?

אנחנו צריכים יותר ויותר למצוא קשר איכותי בינינו. במידה הזאת שאנחנו נמשכים לקשר איכותי בינינו נתחיל לאתר, לברר מה חסר לנו בו. מתוך החסרונות האלה נפנה לבורא שיעזור לנו, הדרישות, הבקשות, התביעות שלנו לבורא יהיו יותר ויותר ענייניות ועוצמתיות. וכך נוכל יותר ויותר לראות את החסרונות בקשר בינינו, ובחסרונות האלה בקשר בינינו, אנחנו בונים מקום לאור העליון שיוכל להאיר ולגלות את הקשרים בינינו. זה בעצם המ"ן שלנו שאנחנו מעלים. כך מתקדמים.

שאלה: האם זה טוב בבוקר אחרי השיעור לקבוע לאיזה מצב אני רוצה להגיע בערב ואם כן איך לקשור את זה נכון בעשירייה?

אתם צריכים אחרי השיעור לדבר על איזו תוצאה אתם רוצים לצאת מהשיעור, על כך שאתם רוצים להגיע למצב כזה וכזה. לא על החכמה, אלא על מהות הקשר בינינו. אין לנו יותר חוץ מהקשר בינינו, כי בקשר המיוחד בינינו שאנחנו מתקשרים אנחנו מוצאים את הדרגה הרוחנית, את הבורא שממלא אותה, זה הכול נמצא בינינו. לכן אנחנו צריכים אחרי השיעור לחשוב, אולי ביחד, כמה דקות נניח, עשר דקות, רבע שעה, כמה שצריך, מה אנחנו רוצים לתאר לעצמנו כקשר בין העשירייה שאותו אנחנו רוצים להשיג, המצב הרצוי, ואיך אנחנו פונים לבורא שיעזור לנו לייצב את המצב הרצוי הזה, שהוא יתגלה בו. והעיקר שבניית המצב על ידינו והפנייה שלנו אליו הן בעצם האמצעי שלנו לגרום לו נחת רוח. הדברים האלה צריכים להיות ברורים לנו.

אם זה לא מספיק לכל היום אז נעצור גם באמצע היום ושוב נדון מה המצב המצוי עכשיו ומה המצב הרצוי ממנו. וכך נתקדם. כך אולי כמה פעמים ביום נזכיר זה לזה, רצוי שכל כמה שעות לפחות נתקשר ונדבר על כך שנמצאים במצב כזה וכזה. זה מאוד חשוב להגיד באיזה מצב אנחנו עכשיו נמצאים, ואיך אנחנו רוצים להתקדם מהמצב הזה למצב המתקדם, הרצוי. זו בעצם הפעילות שאנחנו קובעים לעצמנו שתהיה בכוח, בפועל.

שאלה: איך לתמוך בחבר שאיתנו, רופא, שאין לו זמן עכשיו להשתתף בעשירייה והוא מרגיש לזה חסרון אבל מצד שני אין לו זמן להשתתף איתנו, איך אנחנו יכולים לתמוך בו?

אני לא יודע מה להגיד על זה. אני לא מבין את זה שחבר לא יכול להשתתף בעשירייה. מי שבפועל לא יכול להשתתף בעשירייה הוא לא משתתף, אז הוא לא חבר. זה הכול. אין דבר כזה. אני מבין שאדם נמצא באיזשהו מקום שאין משם קשר, הוא נמצא נניח בבית סוהר שלא נותנים לו אפשרות להתקשר, אבל כל היתר אני לא מתאר לעצמי מצב שאדם נמצא במצב שהוא אנוס. בזמננו קשה מאוד להגיד את זה. זה חוסר הרצון, חוסר חשיבות, אז לפי זה אנחנו צריכים להתקדם בלעדיו. הקבוצה לא חייבת לסחוב חברים שלא רוצים להשתתף בהתקדמות. הקבוצה לא צריכה להשקיע בחברים שלא רוצים להשקיע.

שאלה: אם אנחנו תמיד עובדים מתוך המצב המצוי לכיוון המצב הרצוי, אז מהי שלמות, איך בכלל יכול להיות כזה דבר כמו שלמות אם אנחנו כל הזמן נמצאים או במצב אחד או במצב שני?

להיות בנטייה כל הזמן מהמצב המצוי למצב הרצוי, זה בעצם המצב המיוחד, הטוב. שתמיד יש לך חיסרון מהמצב שבו אתה נמצא עכשיו וחיסרון למצב שאליו אתה צריך להגיע, ואתה זקוק לבורא שיעשה לך את המעבר הזה מהמצוי לרצוי. ואז אתה קשור לבורא כמו תינוק הקשור לאימא שלו שהוא דבוק לגוף שלה והיא מחזיקה אותו והוא תופס אותה בידיים וברגליים כמו קוף קטן. זה מה שאנחנו צריכים. אז יש מצב שאנחנו נמצאים בו ואנחנו רוצים להיות במצב אחר. ובין שני המצבים האלה דווקא אנחנו זקוקים לכל פעילויות הבורא עלינו, אנחנו מוכנים לוותר על הכול שהוא יעשה עלינו את כל השינויים ויעביר אותנו מהמצב המצוי למצב הרצוי.

תלמיד: אפשר לומר בעצם שהמצב בו אני כתינוק מחזיק באימא, נקרא שלמות?

אתה מחזיק בקבוצה ובתוך הקבוצה אתה מגלה את הבורא, אין לך יותר מקום איפה שאתה יכול לאחוז בו, וכך אתה מתקדם. כל הזמן יותר ויותר להתחזק בקבוצה בכל מה שאתה מסוגל וכל הזמן לדרוש את הבורא שיעבוד עליך מתוך הקבוצה ויקדם אותך עם הקבוצה יחד אליו.

שאלה: מהי הדרך הנכונה לתאר את שני המצבים האלה בעבודה שלנו כפרט וגם כעשירייה?

המצב המצוי זה החיסרון והמצב הרצוי זו אותה מדרגה שאנחנו רוצים להגיע אליה ולפי זה אנחנו דורשים את המאור המחזיר למוטב. אלה בעצם שני המצבים שמהם אנחנו מייצבים את הכיוון שלנו ואולי אפילו את צורת ההתקדמות שלנו, ואת הפנייה לבורא, התפילה אליו, הכול צריך להיות קשור לפנייה לבורא כמצוי ורצוי.

שאלה: מה מרכיב את המעבר, מהו אותו החלל התווך של המעבר בין המצב המצוי לרצוי?

זה אותו חיסרון שאני מרגיש עדיין בקבוצה, שאנחנו לא מחוברים לגמרי, לעת עתה כאיש אחד בלב אחד והבורא בזה גם מתגלה. שלושתם, אני, קבוצה ובורא, זה נקרא "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא". בכל מצב ומצב אני רוצה לקבוע את זה.

שאלה: כשהחברים מתקרבים זה לזה ואנחנו כבר קרובים לחיבור, להבנה, פתאום יש איזה שפשוף, חיכוך כזה, והחברים עושים איזושהי תנועה חדה לכיוון ההתרחקות, הפירוד, מה לעשות כדי שזה לא יקרה?

לא. אם יש בינינו בזמן העבודה הרוחנית פתאום איזה חיכוכים, אנחנו מבינים, או צריכים להבין, שזה הבורא בעצמו מעורר בינינו חסרונות כאלו שאותם אנחנו צריכים לתקן. ולא שאנחנו מחפשים איך להגיע ממצב מצוי לרצוי, אלא הוא במקום נותן לנו להבין שזה מפריע לנו ואנחנו צריכים לתקן את זה. זה דבר עוד יותר טוב. לא שאנחנו צריכים לחפש כאלו מצבים, אבל אם מתגלים פתאום חיכוכים, חסרונות, כל מיני צורות של שנאה, ריחוק בין החברים, זה הבורא מגלה במיוחד במצב מסוים שאנחנו צריכים לטפל בו. אז יש לנו כבר מצב מצוי, שהבורא מגלה בשנאה בינינו, והמצב הרצוי שאנחנו יכולים מתוך זה לתאר לעצמנו מהו המצב הרצוי, שאנחנו נהייה באהבה והבורא יתגלה כמסדר את האהבה ומתגלה בתוך האהבה. אנחנו חס ושלום לא נרצה למחוק את המצבים האלו. בלי גילוי הרע אי אפשר להגיע לטוב.

תלמיד: כן, זה ברור. אבל באותו רגע כשהרגשות האלה מכסים, ממלאים את החבר, את ההעלבות הזאת, הוא לא יכול להבין שזה מהבורא והוא עושה תנועה חדה.

הקבוצה צריכה לייצר כזה שדה כללי כדי שאדם שמקבל כאלו מחשבות, רצונות, כמה שיותר מהר יגלה שזה משחק הבורא עימו, שעל ידי זה הבורא מזמין אותו דווקא להתקרב לקבוצה ולהפוך את השנאה לאהבה, דבר מצוי לדבר רצוי.

תלמיד: אז אם אני מבין נכון, חברים האחרים שנמצאים סביבו, הם צריכים להזכיר לו?

אתם תדברו על זה, תייצבו את עצמכם בצורה כזאת. זה מצוין. אלה מצבים כאלו שאנחנו דווקא מתקדמים על פניהם.

שאלה: האם המצב הרצוי הוא שאני צריך לחשוב איך לחזק את הקשר בינינו יותר מהמצב המצוי שקיים כרגע?

ודאי. מה יכול להיות המצב הרצוי? יותר קשר בינינו עד שאנחנו נגלה אהבה בינינו. והמהות של האהבה זה כבר בורא. כוח האהבה שיחבר בינינו זה כבר בורא.

שאלה: לאיזה מצב בדיוק אנחנו צריכים להגיע כעשירייה?

שאנחנו נמצאים במצב שבינינו מתגלה כוח האהבה שהוא מזוהה לנו כבורא. כי בורא זה אהבה. למה יש לנו קריאה "ואהבת את ה' א-לוקיך", "ואהבת את רעך כמוך"¹? מפני שהבורא זה כוח האהבה. מה זה כוח האהבה? כוח החיבור, מהות החיבור הכי גדולה, הכי קרובה, היא נקראת "אהבה".

שאלה: אם אפשר לחדד את התרגיל הזה, כשאנחנו דנים בינינו ובונים את המצב הרצוי, איך אנחנו צריכים לדאוג לזה שכולם ירגישו, שכולנו ירצו ויסכימו עם זה?

אתה צריך להתפלל, אתה צריך לרצות את זה. אתה והעשירייה יחד ואז תראו איך הדבר הזה הוא אמיתי ובצורה עקבית אתם תדרשו שזה יקרה וכך זה יתממש.

שאלה: מה אני יכול לעשות יום יום בשביל לעזור לכל העשירייה שלי שירצו את המצב השני, את הדרגה השנייה?

אתה יכול לעזור לעשירייה שלך יום יום בזה שאתה רוצה לקחת את כל הרצונות שלהם ולחבר אותם יחד לבורא כדי שהוא יחבר את כל הרצונות לפי הבקשה שלך וימלא אותם באור של השפעה, ואז באור של השפעה אתם תהיו ממש "כאיש אחד בלב אחד"². אתה יכול להתפלל על זה יום ולילה לבורא וזו תהיה תפילה אמיתית. זה המצב הכי טוב שאתה יכול בכלל לייצב מעצמך כלפי העשירייה וכלפי הבורא. להיות המקשר בין העשירייה לבורא זה נקרא ש"ץ או גבאי, לא חשוב איך לקרוא לזה, אתה הפרזנטור, אתה המקשר, אתה מייצג את הקבוצה כלפי הבורא, מבקש שהבורא יתלבש בהם ויחבר אותם, וכולם ירגישו בלב שלהם עד כמה שהם שייכים זה לזה וכן הלאה.

שאלה: יש הרגשה כזאת שנקראת ייאוש, האם יש ייאוש בין המצב המצוי למצב הרצוי?

ייאוש בין המצבים, אני לא חושב שצריך להיות. צריכים להילחם עם זה כמו עם המזיק הכי גרוע. חוץ ממצב הייאוש רק מצב של אדישות הוא יותר גרוע, ולכן אנחנו צריכים כל הזמן להחזיק את הכדור באוויר מה שנקרא. כל הזמן אנחנו מחזיקים את גדלות הבורא, גדלות המטרה, גדלות הקבוצה, והדרך לזה היא כדבר הנעלה ביותר מכל המציאות וכזה שאנחנו לא מתעייפים מזה, שאנחנו מחדשים את הדברים האלה, שיום יום אנחנו עושים עוד פסיעה ועוד פסיעה. אני אומר לכם שזאת לא בעיה.

אמנם מגיעים כאלו מצבים לכל אחד, אני ראיתי את רב"ש במצבים גרועים מאוד, ממש בלי כוח, בלי שיכול לפתוח את העיניים, אבל זה מצב מיוחד שהמקובלים עוברים בדרגות גבוהות מאוד, אבל לא שאנחנו צריכים לכבד כאלו מצבים, אלא להסכים שבדרך גם זה צריך לקרות, אבל בכל זאת אנחנו מייצבים את עצמנו תמיד בנטייה נכונה למצב הנכון.

תלמיד: האם זה נכון בצורה מכאנית לנסות להעביר את המצב?

נכון. אני צריך לצאת ממצב של דאון, נפילה, ירידה, בכל מיני צורות. כמו שיש לנו דוגמאות כאלה שמקובלים היו מזמינים את הכליזמרים, כל מיני אנשים שיכולים לנגן להם משהו וכך הם היו מתקדמים, יוצאים מהמצב הרע. כתוב על זה הרבה דווקא. על ידי לא חשוב מה. הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות כמעט בכל מקום זה ספורט. תתחיל לרוץ אפילו במקום. לקפוץ, לעשות כל מיני כאלה פעולות ואתה תראה עד כמה שעם כל קפיצה וקפיצה המחשבות האלה הזרות, השטויות, בורחות מהראש שלך. מותר לעשות הכול רק לא להיות אדיש ומכל שכן לצאת מהכיוון, מהקשר עם החברים.

שאלה: מה לגבי אכזבה בין המצבים? אולי המילה שקודם חיפשת זה אכזבה.

אכזבה תמיד נמצאת ברקע של העבודה שלנו, ואנחנו צריכים להתייחס לזה ברצינות, לא למחוק שום דבר, כי המצב האמיתי צריך להיות כלול מכל הדברים גם הרעים, גם הטובים בדרך, אבל לא שאנחנו נותנים למצבים האלה לשלוט. אבל אנחנו מודעים ומבינים שיש להם מקום והבורא מסדר בכל הפאנל של הצבעים לפנינו גם מצב של אכזבה. כן. אכזבה מהבורא, אכזבה מהדרך, אכזבה מעצמי, מקבוצה, מהבריאה, מכל דבר. הרבה פעמים אדם מוכן לסגור עיניים ולא לקום. ומוכן במקום שעכשיו נמצא לגמור עם כל המציאות. לא רוצה עולם הזה, לא רוצה עולם הבא, לא רוצה להיות קיים. כן. זה טבעי. ובין כל המצבים האלה יש מצב כזה ויש לו מקום.

ואנחנו צריכים מתוך כל המצבים המצויים האלה, לבנות את המצב הרצוי. ואחר כך אנחנו מגלים עד כמה שכל המצבים האלה כוללים אכזבה טוטאלית כזאת שממש [אין] שום דבר, "שיהרגו אותי אני לא זז" וכולי, ואני מהמצבים האלה דווקא בונה את המצב הרצוי.

קריין: אנחנו במסמך של "העבודה בין המצב הרצוי למצוי". קטעים נבחרים מן המקורות. נתחיל מקטע ראשון. אומר הרב"ש.

"ניתן לנו דרך האמונה, שהיא למעלה מהדעת. היינו, שלא להתחשב עם הרגשתנו וידיעתנו. אלא לומר, כמו שכתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו". אלא להאמין, שבטח הקב"ה הוא המשגיח. והוא יודע מה שטוב בשבילי, ומה שלא טוב בשבילי. לכן הוא רוצה, שאני ארגיש את מצבי כמו שאני מרגיש. ואני כשלעצמי, לא חשוב לי איך שאני מרגיש את עצמי, כיון שאני רוצה לעבוד בעבודה בעמ"נ להשפיע. 

אם כן עיקר הוא, שאני צריך לעבוד לשם שמים. והגם שאני מרגיש, שאין שום שלימות בעבודתי, מכל מקום בכלים דעליון, היינו מצד העליון, אני שלם בתכלית השלימות, כמו שכתוב "כי לא ידח ממנו נדח". לכן אני שבע רצון מעבודתי, שיש לי זכות לשמש את המלך, אפילו במדרגה הנמוכה ביותר. אבל גם זה לי לזכות גדול יחשב, שהבורא נתן לי להתקרב אליו, במשהו על כל פנים. "

(הרב"ש. מאמר 3 "ענין אמת ואמונה" 1985)

ראיתם פעם תינוק ואימא? איך האימא מתעסקת עם התינוק ולא חשוב באיזה מצב הוא נמצא. הוא לפניה ככה כולו כמו שהוא, עד כמה שהיא אוהבת אותו באשר הוא, כמו שהוא? כך אנחנו צריכים להבין שאנחנו נמצאים כלפי הבורא, באותו מצב. אבל אנחנו בניגוד לתינוק רוצים בכל זאת לגדול, ואפילו במצבים האלה להראות לבורא, לאימא, עד כמה שאנחנו רוצים יותר ויותר להיות קרובים, בנטייה אליו.

אבל ודאי שבכל זאת בכל מצב מצוי אנחנו צריכים לראות שהבורא נותן את המצב הזה, הוא אוהב אותנו, וכשאנחנו בכל זאת מסדרים את עצמנו להתקרב אליו, בזה אנחנו בעצם מבטאים את הנטייה שלנו אליו, ועושים לו נחת רוח.

לכן לא חשוב באיזה מצבים אנחנו נמצאים, חשוב הכיוון שלנו, שאנחנו רוצים להתקרב, ההתקרבות הזאת בעצם כבר מביאה לבורא את התענוג, ואנחנו כבר נמצאים יותר קרובים אליו

שאלה: אמרת שכל המצבים הרצויים דורשים עבודה איכותית, מהי אותה עבודה איכותית ואיך להשיג אותה?

העבודה האיכותית שלנו היא להיות אדם. "אדם" זה נקרא להיות במשהו דומה לאדם הראשון שבורא ברא מלמעלה, אותו מנגנון שהרצון לקבל כולו היה בעל מנת להשפיע, אבל במידה מאוד קטנה, ממש בדרגת חי. ואנחנו רוצים להגיע לאותו מצב, שאנחנו דומים לבורא אבל בהכרה שלנו, בהבנה שלנו, זאת אומרת לבנות מאיתנו ממש מערכת דומה לבורא, לכוח העליון, זאת העבודה.

אז כל המצבים שאנחנו עוברים, כל התכונות שאנחנו מגלים בנו, הכול, כששום דבר לא חסר, שום דבר לא מיותר, לא במינוס ולא בפלוס, אלא ממש בצורה שלמה יש בנו את כל אותן התכונות, ולא חשוב איך הן מתגלות. כאלו שאני בכלל מתבייש שיש בי דבר כזה, אבל זה נמצא ואני צריך להבין שכל מה שמצוי בתוך כל אדם ואדם בא לנו ממטרת הבריאה, ואם אנחנו מחברים את התכונות האלה יחד, אנחנו מגיעים ממש לצורה הדומה לבורא.

ולא יכול להיות דבר טוב, מוחלט, כמו הכוח העליון, אם לא יהיה כנגדו דבר גרוע ביותר שאי אפשר לתאר, ודווקא אותו אנחנו מתקנים ומגיעים על ידו להידמות לטוב ביותר שבבורא.

השלבים הם שלבים בדרך, שאנחנו עוברים וצריכים לעבור אותם בכוח האמונה, אבל כשמתקנים אנחנו רואים שכל הגדול מחברו זה בגלל שיצרו, יצר הרע שלו, גדול ממנו.

אז לא להיכנס לפאניקה, כמו שכתוב, לא מראים לשוטה באמצע העבודה, אנחנו צריכים לראות את הסוף. ואז מהסוף אנחנו נראה את כל התהליך שעברנו, ונראה עד כמה בכל דבר ודבר שאנחנו עוברים, עד כמה שבכל רגע שאנחנו עוברים יש בו הכרחיות, ממש. ואנחנו חייבים לעבור את אותם מצבים, אנחנו חייבים להרגיש את כל הירידות, הנפילות, התכונות הגרועות ביותר שלנו, חייבים.

ורק אחר כך בתיקונים, אנחנו נבין מהן כל התכונות האלה, שאני מתבייש בהן, למה אנחנו צריכים אותן, למה אני כלול מהן, למה הן מתגלות. גם כלפי כולם, כי יש כאלה שאני מפחד, מתבייש לגלות אותן, ועוד, ועוד. חכו מה עוד יהיה בדרך, זה כל הרע שצריך להתגלות ולהפוך אותו לטוב.

ואנחנו צריכים להבין שהאחד לא יכול להיות ללא השני, אבל אם אנחנו מכינים נכון את העשירייה, אז אנחנו כבר בכוח מתקנים את עצמנו כך שכל הרע הופך לטוב. העיקר לא לברוח, אף אחד, אין דבר כזה שאדם לא רצוי, אלא עם כל התכונות שלו, עם כל החולשות שלו, הוא צריך לדעת שאת אלו, ואלו, "על כל פשעים תכסה אהבה" ואז אנחנו בונים מהמצב המצוי את המצב הרצוי.

שאלה: אפשר להגדיר שהמטרה של העשירייה בסופו של דבר, זה להגיע למסך משותף בתוך העשירייה ועם זה לעשות את התיקונים?

ודאי, ולא בסופו של דבר, אלא כבר עכשיו. אנחנו צריכים להתחבר ומתוכנו, אמנם שאנחנו שונים מאוד כמו עשר הספירות, שכל ספירה שונה מחברתה, אנחנו צריכים לבנות כיוון אחד, כיוון אחד זה נקרא "מחוברים", שיש לנו כיוון אחד, ובכיוון הזה כולנו נכללים.

תלמיד: כיוון אחד זה מסך משותף?

זו השפעה לבורא, שכולם מתחברים בהשפעה בינינו ולבורא. ולמרות שכולנו שונים, דווקא השוני בינינו, בסך הכול בסיכום בינינו, מביא לנו את אותו הכוח, את אותו הכיוון, שבו אנחנו מתקשרים לבורא.

שאלה: אם מתגלה כזה מצב של רוע, דחייה בין החברים, ואנחנו לא מצליחים זמן רב כבר לכסות על המצב הזה, האם זה מעכב את ההתקדמות שלנו?

אתם בזה ודאי שעוצרים בדרך, ודאי שאתם מפריעים להתקדמות הכללית של כל בני ברוך העולמי בדרך, ואתם צריכים כמה שיותר מהר לצאת מהמצבים השליליים, איזה שהם יהיו הקטנים ביותר אפילו, ולהגיע להיות במצב החיובי.

אני לא מתאר לעצמי למה אתם צריכים להיות בהרגשת הרע זה לזה, אם אתם מבינים שזה הבורא מעורר בכם כדי שדווקא אם אתם מתחברים מעל זה אתם עושים צעד קדימה לגילוי שלו.

אז אני שמח מזה שמתגלים הרשעים האלה, ועל פני זה אם אני מתחבר דווקא, אז יש לי מקום חדש שאני בניתי לגילוי הבורא. הבורא מתגלה רק על פני החיכוכים בינינו ושאנחנו למעלה מההבדלים בינינו, המריבות בינינו, אם אנחנו למעלה מזה, בכל זאת למעלה מזה, לא שאנחנו מוחקים מה שרע, אני שונא אותו, ולא מסכים עימו, ואני לא רוצה לדבר איתו וכן הלאה, עם כל אחד ואחד ולמעלה מזה על כל פשעים תכסה אהבה.

אתם לא צריכים למחוק או להוציא את הפשעים האלה ביניכם, לא, הם נשארים, העביות הזאת שאתם נמצאים בחיכוכים ביניכם זה נשאר, ואני מרגיש את זה ואני מחזיק את עצמי למעלה מזה שהם נשארים ואני למעלה מזה דווקא בונה יחס של אהבה. ואז מזה אני בונה פרצוף שבו אני מגלה את הבורא, רק בצורה כזאת שיש עביות ויש למעלה מזה תכונות שאני מתקן אותן דווקא בהשפעה בעל מנת להשפיע וכך אני מתקדם.

אתם מסתכלים רק על הרע שמתגלה אז הוא מתגלה כדי שאתם תבנו מזה דבר טוב. אל תחכו שהבורא יסדר לכם טוב בלי רע, שאתם תנסו להתגבר על הרע אז אתם תיראו כמה שהוא שמח מהמאמצים שלכם אמנם שאתם לא מצליחים אבל אתם עוד תבקשו ממנו ואז מעל הרע הוא יבנה את הטוב ויהיה לכם סנדוויץ' רע ועליו טוב ובאמצע בין הרע לטוב היגיעה שלכם.

תלמיד: אם אנחנו באמת כיסינו באהבה איזו דחייה שנוצרה כלפי איזה עניין, האם זה אומר שאותה שאלה אותה בעיה לא תצוץ יותר, לא תעלה יותר?

אם אתם משתדלים להתעלות למעלה מהחיכוכים ביניכם ואתם סיכמתם שאתם מעכשיו והלאה רוצים להיות בקשר באהבה ביניכם, אתם צריכים בכל הקשרים שלכם של אהבה להרגיש שהם רוכבים על השנאה והחיכוכים הקודמים ושני הדברים האלה לא נעלמים, למעלה אהבה ולמטה שנאה. ואתם מודעים לזה. לא כמו שאנשים מהעולם הזה או שהם נמצאים באהבה או שהם נמצאים בשנאה או ככה או ככה. לא, אתם צריכים להשתדל להקים את האהבה בדיוק לפי השנאה שמתגלה.

וודאי רגע אחרי שאתם משיגים את האהבה, מתגלה בכם שנאה עוד יותר גדולה ואתם בונים מעליה אהבה עוד יותר גדולה. וכך אתם עולים בסולם המדרגות. ובכול שנאה ואהבה אתם מגלים חושך יותר גדול ואור יותר גדול. והבורא שהוא בעצם המקור גם לחושך וגם לאור ואז בין שניהם אתם מתחילים לגלות אותו את הפנימיות שלו, את המחשבה שלו, למה ברא אותה בצורה כזאת. וכן הלאה.

לכן לא לפחד מהשנאה מדברים רעים, אלא לחפש אותם. מה עוד. זה כמו זקן שהולך ומחפש מה כאילו שאבד לו, זה מה שהוא מחפש, איפה יש לי עוד דברים כאלה שאני לא רואה אותם שעליהם אני יכול לבנות את החיבור ואהבה. ואתם רוצים לברוח מזה.

שאלה: האם כוח המסך הוא יהיה שווה לכוח האגו או שכוח ההשתוקקות, השאיפה הוא יהיה שווה לכוח האגו או שיוצא אחרת?

בסופו של דבר כשאנחנו בונים פנייה לבורא ותפילה אליו מגיע ממנו כוח החיבור ואז כוח החיבור הוא שולט על כוח השנאה והריחוק בינינו וכך אנחנו על פני העביות מגלים את הצמצום, שאנחנו לא רוצים להשתמש בעביות, אנחנו רוצים להתעלות מעליו לחיבור שלנו לזכות, וכך אנחנו בונים.

אז לא יכול להיות שכוח הטוב יהיה יותר מכוח הרע שמתגלה, לא יכול להיות, הם צריכים להיות שקולים זה כנגד זה. ותמיד אנחנו נמצאים כביכול בקו האמצעי ביניהם, בין גילוי הרע לבין גילוי הטוב. ואנחנו את שניהם מכוונים לבורא. ואז אנחנו דווקא בקו האמצעי דבוקים בו, ואני מבין שכל כוח הרע הוא מייצב כדי שאני אשתוקק לכוח הטוב וכוח הטוב וכוח הרע אני מגלה כדי להיות בדבקות ביניהם בבורא במקור שלהם. וכך אנחנו מתקדמים בקו האמצעי.

שאלה: אם חבר משתתף בשיעורי הבוקר, ממלא את תפקיד ש"ץ וגבאי ושם לב שזה הופך להיות להרגל אז ההרגל זה הקשר עם העשירייה או שזה חשבון אגואיסטי?

אני לא יודע אם זה החשבון האגואיסטי שלו או משהו אחר, אם הוא נמצא איתנו בזה כבר הוא חבר שלנו. אני לא עושה חשבון בדיוק על הכוונות שלו ואיך שהבורא מסדר לו את כול הדברים האלה. אם הוא משתדל להיות איתנו לפחות לא להזיק לנו אלא להיות במשהו בחיבור איתנו אז הוא חבר. אל תעשו יותר חשבונות וביקורות אחד על השני, יותר טוב תעבדו על החיבור ביניכם ולבורא.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על דומם, צומח וחי שהם אדישים לשאר חלקי הבריאה הם לוקחים מה שהם צריכים, אין להם אהבה או שנאה, האם הבנתי אותך נכון?

כן.

תלמיד: וכל אלה חלקים בתוכנו, נכון?

כן.

תלמיד: ואז אנחנו מתפתחים ונהיה שלב המדבר וכבר איבדנו את האדישות הזאת, זה נכון?

כן.

תלמיד: ואת האדישות הזאת אנחנו צריכים למצוא מחדש ולבחור בא הפעם לא מתוך אינסטינקט כמו שלושת הדרגות האלה אלא לבחור בה במודע וזה באמצעות העשירייה והבורא, זה המנגנון?

שיהיה ככה. אני לא מבין למה אתה צריך לחטט בזה, מה יש לך בזה בלהיות דומם, צומח, חי אתה צריך לעשות עבודה של דרגת המדבר, זה הכול. מה יש לך להיות בבוטניקה, בחיות, אתה צריך להיות בדרגת האדם בחיבור בינינו, תעזוב את הדרגות האלה.

תלמיד: איך אני משתמש במצבים ההם אתה סיפרת לנו על זה.

אתה לא צריך בהם להשתמש אני רק נתתי אותם כהקדמה לעבודה שלנו ואתה נשאר עדיין בזה בין צומח לחי. תצא מזה.

קריין: קטע מספר 2. אומר הרב"ש.

"בכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.

וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.

ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

זו בעצם התשובה על הרבה שאלות ששאלתם. איך אנחנו מתגברים על כל מיני ההפרעות האלה שמרגישים בדרך? רק בכוח האמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת שמחשבות ורצונות של אחרים, שהם שונים מהמחשבות והרצונות שלי, אני מוריד את המחשבות והרצונות שלי ורוצה לראות עולם דרך אחרים. זה נקרא שאני מתחבר עם החברים, ובצורה כזאת אני מקרב את עצמי לבורא. אני מתעלה מעל האגו שלי וזה שאני מתלבש בזולת, יוצא שכבר אני מתלבש במשהו באמונה למעלה מהדעת. וכך אנחנו מכינים את עצמנו בעשירייה להבין ולהרגיש את העולם, איך שהוא נראה בעיני הבורא.

קריין: שוב, אומר הרב"ש.

"בכדי להגיע להרגשת הצורך לאמונה, האדם צריך מקודם לצייר לעצמו, איזה רווחים הוא יכול להשיג ע"י האמונה, ומה הוא מפסיד בזה, שאין לו יותר מאמונה חלקית. ראשית דבר, הוא צריך לצייר לעצמו מטרת הבריאה, כלומר לאיזה צורך ברא הקב"ה את הבריאה. ואח"כ הוא צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו.

וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב.

ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

שאלה: איזה תפקיד משחק קריאת מאמרי רב"ש בעשירייה, כדי להגיע למצב הרצוי?

אין לנו אמצעי יותר טוב לסדר את עצמנו בכלי נכון לגילוי הבורא, היינו להתקרבות לתכונת הבורא, לעליה רוחנית, אלא קריאת מאמרי רב"ש. הוא סידר במאמרים האלו, אם אנחנו עוד לא מבינים, את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור מדרגת הבהמה עד דרגת האדם, הדומה לבורא.

שאלה: עד כמה המצוי משפיע לגלות את הרצוי?

תלוי באדם איך שהוא משתמש בזה.

שאלה: הבורא הוא קנאי, ואנחנו נדחים כאשר אנחנו משתדלים להתקרב אליו. מה צריכה להיות הגישה שלנו כדי שאנחנו נוכל להחזיק את הקשר שלנו?

הבורא לא דוחה אותנו, אלא ההיפך. זה נקרא דומה לצבי, שהוא בורח מאתנו, אבל על ידי הבריחה שלו, ההתרחקות שלו, מזמין אותנו להתקרב אליו וכך הוא מעלה אותנו מדרגה לדרגה. אז רק תבינו את המשחק שלו. הוא לא בורח מאתנו אף פעם. הוא רק מגלה לנו יותר ויותר את המצבים המתקדמים, הרוחניים, שאנחנו צריכים להתקרב אליהם. ובכל מצב ומצב שאדם רואה שמשהו מתקרר לו מרוחניות, הוא צריך להבין שזאת הזמנת הבורא להגיע אליו עוד יותר.

וכך אנחנו צריכים להבין על ידי מה אנחנו מתקדמים לבורא? על ידי זה שהאגו שלנו נעשה יותר גדול, ואז אנחנו מבקשים את כוח הבורא יותר גדול. ועל ידי זה שיש לנו רצון לקבל יותר גדול וכוח השפעה יותר גדול שנקבל מהבורא, על ידי שניהם אנחנו יותר ויותר מתקרבים לבורא, בונים את הפרצוף שיש לו עביות יותר גדולה וכוח מסך והשפעה יותר גדול.

רק צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים. אנחנו בונים את הדברים האלו לאט, לאט, עד שאנחנו מגיעים למצב שבפועל מתחילים לעבוד עם עביות, מסך, אור חוזר וכן הלאה. ולכן בהתרחקות מהבורא אנחנו צריכים לגלות דווקא את ההתקרבות שלו אלינו. ולא ללכת אחרי הרגשות שלנו והשכל שלנו, אלא לפי האמונה למעלה מהדעת, למה הבורא עושה את זה, בשביל מה, ואיך שהמקובלים מסבירים לנו.

שאלה: כשאנחנו עוברים את המצבים של הירידות, ואנחנו נכנסים לאמונה מעל הדעת, זה אומר שבכלים של העליון אני נמצא במצב מושלם?

בכלים של העליון אנחנו תמיד בצורה מושלמת. וכל עבודת העליון זה כדי להביא אותנו למצבים הכי רחוקים ממנו ולהראות לנו איך אנחנו יכולים להגיע להזדהות. שני הקצוות האלה אנחנו צריכים כל הזמן להשיג, מינוס, פלוס, מינוס, פלוס. מהרבה לילות וימים כך אנחנו באים להשגת הכוח העליון.

שאלה: המצב הרצוי, ההתכווננות של העשירייה צריכה להיות למצב הבא, או למצב הסופי?

רק למצב הסופי. אנחנו צריכים להיות מכוונים אך ורק למצב הסופי. אני לא יודע מה זה בדיוק המצב הבא, בשבילי הוא המצב הסופי.

קריין: קטע שלישי, אומר הרב"ש.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

זאת אומרת, אנחנו צריכים, יחד עם זה שאנחנו מרגישים את המצב הנוכחי, להרגיש את המצב, לא להרגיש ממש בחושים, אלא לתאר לעצמנו את המצב המושלם, את המטרה, כמה שאפשר. זה מה שהוא אומר, שאדם צריך לתאר לעצמו כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באיברים שלו.

ואז כשאנחנו מחברים בין שני המצבים האלו, המצב המצוי, כרגע בתוך הרצונות שלנו, והמצב הרצוי, שני המצבים האלו נראים לפנינו פשוט כשתי מדרגות, אז לפי זה אנחנו צריכים לעשות פעולה. פעולה היא חיבור בינינו ובקשה לבורא, שיעשה את העבודה הזאת עלינו.

כי כוח עלייה זה רק ממנו והוא צריך לייצב בנו, לייצר בנו את המדרגה הבאה. זה נקרא "אם ה' לא יבנה בית", אם הוא לא עושה בנו, בונה בנו את המדרגה הבאה, אז כל המאמצים שלנו לא יכולים לבנות את זה. אבל לדרוש ממנו אנחנו מסוגלים. ועל ידי דרישה, אפילו חלקית, לא נכונה אולי, בטעות במשהו, הוא מתקן ומתקן ומתקן. ואם אנחנו ממשיכים ממש להיות בקביעות בפנייה אליו כמו ילד קטן שדורש דורש דורש כל הזמן, אז אנחנו בצורה כזאת כן מגיעים למצב שהוא בכל זאת מייצב בנו את המצב הבא וכך אנחנו עוברים ממצב למצב.

שאלה: איך מבדילים בין התרחקות והתקרבות רוחניים, לבין גשמיים?

התרחקות או התקרבות רוחנית היא כלפי הבורא באמצעות החברים בקבוצה. אם אנחנו מדברים על כל הצורות האחרות הן כנראה גשמיות.

תלמיד: אני יכול לראות אם אני מתקרב או מתרחק מהחברים, ואני יכול לנסות להבין מה זה לבורא תכונת השפעה, אהבה וכן הלאה, אבל אני לא בדיוק יודע מה זה. איך אני בכל זאת מבדיל?

כשאתה תעשה את זה בצורה אמיתית עם החברים, אז אתה גם תגלה את זה בצורה גלויה עם הבורא. פשוט עדיין הכוונות, הרצונות, היחסים שלך עם החברים הם כולם לא אמיתיים ולכן אתה לא מגלה את זה.

שאלה: המחשבות הזרות מכריעות אותנו. מה אנחנו בעצם מפספסים?

אתם נמצאים כמו ילדים קטנים, מבולבלים ממחשבות ורצונות זרות שעובדים עליכם. פשוט מאוד. כמו שאנחנו יכולים לבלבל את הילדים, כך הבורא מבלבל אותנו, במידה שאנחנו נמצאים באגו שלנו, שלא רוצים לצאת ממנו. מה אנחנו צריכים לעשות? רק על ידי זה שאנחנו מדברים בינינו איך להתעלות מעל עצמנו ולהיות מקושרים בינינו אליו, רק בצורה כזאת אנחנו כן יכולים להינצל. לכן כל הזמן אנחנו צריכים להיות בקשר בינינו ולייצב את הקשר בינינו שיהיה מכוון אליו.

תתחילו בזה לדבר, לא חשוב באיזה מצב אתם נמצאים, לא חשוב כמה שאתם מבינים בזה, אלא שזה יהיה הנושא, חיבור בקבוצה וכיוון לבורא. ואתם תראו עד כמה זה יכוון אתכם יותר ויותר להבחנות חדשות וכך אתם תתקדמו.

(סוף השיעור)

---

1. "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח(↩

2. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩