שיעור בוקר 27.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 823

חלק א', כותרת "שלילה", סעיף א'

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 823, "כתבי הדור האחרון", חלק א', כותרת "שלילה", סעיף א'.

שלילה

"א. אם עושים הלאמה (8/1) מטרם (1) שהצבור מוכן לכך, דהיינו מטרם שיהיה לכל אחד בסיס בטוח וגורם בטוח לחמר דלק לעבודה, דומה לסותר ביתו הקטן מטרם שיש לו האמצעים לבנות בית אחר."

שאלה: "בסיס בטוח" זו ידיעה שהחברה תספק לאדם כל מה שהוא צריך או שזו חשיבות המטרה?

צריך להיות קשר עם המטרה.

שאלה: איזו מין רמת חיבור או קשר לבורא צריכים להיות כדי שאדם יסכים להלאמה? נשמע שזו דרישה שהיא הרבה מעל הטבע של האדם.

כן. האדם מתקשר למקור וזה חשוב לו יותר מכל מה שיש לו בדרך הרגילה וכך הוא מתקדם. זאת אומרת הוא מוכן לסתור את הבניינים שבנה לעצמו, הוכחות, עובדות, וכל זה לא חשוב לו אלא חשובה המטרה.

תלמיד: בהלאמה אתה נותן את כל רכושך, את כל מה שיש לך, ואתה אומר, זה לא שלי, זה של המדינה.

כן.

תלמיד: יכול להיות שלרגע האדם נמצא במצב כזה, אבל זה מין אל חזור, אם הוא נותן אז הוא לא יכול להתחרט.

נכון.

תלמיד: זה נשמע מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, זו לא התחלה של משהו.

כן.

תלמיד: צריך שכל העם יהיה במצב כזה?

לא כל העם אבל רוב הציבור, אחרת לא יהיה כוח גם לאחד. אנחנו צריכים להבין שכל אחד מקבל מהסביבה, ומהסביבה הוא שותה את כל הכוחות, לכן הוא צריך לדאוג לחומר הדלק שמקבל מהציבור.

שאלה: בעניין ההלאמה צריכה להיות התגברות כל פעם או שפעם אחת אני מתגבר ואני פשוט חי?

לא, ודאי שלא, זה בלי הפסק. אם האדם רוצה להיות בהלאמה, הלאמה גם מעצמו, אז הוא חייב להתקרב לזה בהדרגה, וכל פעם להיות יותר בטוח בזה שאם הוא לא מקבל כלום, זה מביא לו יותר כוחות מאשר אם הוא מקבל משהו.

תלמיד: ודעת החברה כאן לא יכולה להביא אותי למצב שזאת תהיה המציאות, שאני לא אתרגש מזה, שאני ארגיש שזה טבעי ונכון?

כן, אנחנו נלמד על זה.

שאלה: אם לכל אחד יש רכב, בית, וגם אפשר לוותר על הרכב אם אני יכול לא לנסוע, אז מה הבעיה, הכול נשאר אותו דבר. אם היום כולם נכנסים לקומוניזם בארץ, אז מה ההבדל, למה אני צריך לחשוש מזה? כל אחד אוכל כמעט כל מה שיש בסופר, לכל אחד יש כמעט כל דבר. מה הבעיה שלא יהיה רשום באיזה מקום שמשהו שלי, אלא זה יינתן לי וגם יהיה לי בטחון שלילדים שלי יהיה כזה דבר, זה אפילו מקל עלי.

נכון, זו שאלה במקום. אבל צריכים להגיע לכך שמה שיש לכולם ימלא את החסרונות שלך, את התשוקות שלך, עד כדי כך שאתה לא תרצה יותר, גם לא לעתיד, אלא הכול יהיה מורגש כשלך. אנחנו רואים שזה לא מחזיק הרבה זמן, כמו בקיבוצים, כמו בכל חברה.

תלמיד: השאלה היא למה, אולי זה נראה לי כך כי אני חי בדור של שפע, אולי בגלל זה נראה שאין בזה בעיה. יכול להיות שבתקופת הקיבוצים היתה בעיה כי לא היה לכולם. אני לא מצליח להרגיש מה החיסרון במצב כזה, למה יש דאגה ממצב כזה, הרי זה מצב יותר טוב? נכון שהוא יותר שוויוני לכולם, אבל מה מפריע לי שאהיה כמו כולם וכולם יהיו כמוני? זה גם מוריד דאגה מהלב, וזה כמו שרצו בקומוניזם, מה הבעיה בזה, למה שהאדם יתנגד לזה?

אני לא חושב שזה מוריד דאגה, זה צריך להעלות דאגה, כי אתה דואג לכולם. ואדם שיש לו דאגה כזאת הוא משתדל לקיים אותה, באמת לדאוג בפועל לכולם. רק בצורה כזאת זה מחזיק ויש לו כוח שיקיים אותו לעתיד.

תלמיד: זה יותר בעבודה רוחנית או שזה גם בגשמיות הפשוטה?

גם בגשמיות.

תלמיד: נגיד שאני איש הייטק, לא כל כך קשה לשבת במשרד במשך כל השעות האלה אם רק את זה אני עושה במהלך היום, יש גם אנשים שנהנים מזה, ולכאורה זה לא קשה מדי, מקבלים כל מה שצריך.

כן.

תלמיד: מה העניין של הדאגה כלפי האחר שהאדם צריך לשים לב לזה כל כך? הוא פשוט עושה מה שהחברה אומרת לו, נגיד היא אומרת לו - אתה איש הייטק, תעשה את העבודה הזו, ויהיה לך כל מה שאתה צריך לעצמך.

מה ההבדל בין מה שאתה אומר לבין החברה שבעל הסולם מתאר?

תלמיד: אני לא מצליח להרגיש מה החברה מאבדת בזה שהיא נמצאת בצורה כזאת, ממה יש לדאוג?

היא מאבדת קשר עם הבורא, זה העיקר, את זה אין להם. כל אחד דואג לאחר ויש להם ערבות כביכול, אבל את העיקר אין להם, אין להם חיסרון להיות דבוקים בבורא. איך להביא אותם לחיסרון כזה?

שאלה: איך הלאמה קשורה לקשר עם הבורא? למה בכלל צריך הלאמה, למה זה בכלל שלב בדרך?

הלאמה צריכה להיות כדי שתגלה מה המטרה שלך בקיומך בחברה הזאת דווקא. האם אתה משתמש בהלאמה ממש כעזרה, הצלה רוחנית, ואז אתה יכול להביע איך אתה מתייחס כשקורית לך הלאמה, מה יש לך מזה.

תלמיד: אני לא מבין איך אם אין לי רכוש שהוא שלי, זה מקרב אותי לבורא, אני לא מצליח להבין איך זה קשור. אז יהיה לי בית משלי, מכונית משלי וחצר משלי, זה מנתק אותי מהבורא?

זה נותן לך ביטחון למחר.

תלמיד: וזה רע?

זה לא רע אם זה הכרחי, אבל אם אתה נמצא בחברה והיא דבוקה בבורא, אז זה הביטחון שלך לכל דבר.

שאלה: לגבי העניין עם הקיבוצים יש לנו באמת ניסיון מעשי של עשרות שנים. רואים שזה עובד תקופה מסוימת, ואז נניח ממציאים טלוויזיות צבעוניות. עכשיו צריך לחלק לחברי הקיבוץ טלוויזיות צבעוניות, אז מי יקבל קודם? אני קיבלתי מסך של 20 אינצ' ואני הולך לשכן ויש לו מסך של 30 אינצ', אז אני כבר לא מוכן שזה יהיה המצב. ממש כך זה הורגש.

הקיבוץ גם לא נמצא בבידוד, אנשים פותחים טלוויזיה ורואים את החברה הצרכנית סביבם, ומה לעשות, בעיר יש יותר מאשר בקיבוץ. לכן כל עוד האדם לא מנותק מהמילוי הזה הקנאה פשוט אוכלת אותו וזה מפורר לחלוטין את הכול. יותר מזה, חדר אוכל משותף, אפילו חדר ילדים משותף, זה אולי הדבר הכי קשה אני חושב.

ההורים שלי גרו בקיבוץ וכשאחי הגדול נולד בגיל שנה הם יצאו מהקיבוץ, הם לא היו מוכנים שהקיבוץ יגדל את התינוק ולא הם. יש דברים מאוד רגשיים שמשפיעים על האדם, לאו דווקא כסף, ולכן כל עוד המילוי של האדם לא מתחלף, מצב כזה של שוויון לא יכול לעבוד.

איך בכל זאת לעשות כך שזה יעבוד?

תלמיד: באמת צריך להגיע למצב שיש מילוי גבוה יותר כמו שאנחנו לומדים, ואז המילויים החומריים הם כבר לא חשובים, ובמילוי הרוחני כנראה כולם שווים.

כן.

שאלה: כתוב "אם עושים הלאמה (8/1) מטרם." הסתכלתי בסעיף (8/1) בעמוד 830 וכתוב, "אם עושים הלאמה, מטרם שרוב צבור מוכן לכך דומה לסותר ביתו הרעוע מטרם שיש לו האמצעים לבנות בית חזק."

נוספו פה המילים "שרוב הציבור". כשקראנו את זה בפעם הקודמת ולא הבנו את המילה הלאמה, אמרנו שזה לאום, לאום זה יהודי, יהודי זה אדם שרוצה להשפיע, להגיע להשפעה.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב "מטרם שרוב צבור מוכן" להגיע לחיסרון כזה שיהיה לו חומר דלק לעבודה אז אפשר להגיע להשפעה. זאת אומרת, אם אנחנו, בני ברוך, רוצים להגיע להשפעה אז אנחנו צריכים שיהיה חיסרון כזה ברוב חברי בני ברוך. זה מה שהבנתי מהקטע.

כן.

שאלה: מהו אותו בסיס בטוח וגורם בטוח לחומר דלק שצריך לפני שעושים הלאמה, מה זה בדיוק?

עוד לא ביררנו את זה.

שאלה: אם מסתכלים על המילה בטרם, כלומר שצריך לקרות משהו, זה מזכיר את מה שהוא אומר, ש"ואהבת לרעך כמוך" מכיל את הכול. כלומר אם מגיעים לכך שרוב הציבור מוכן להלאמה זה למעשה כולל את הכול. ומה זה הכול? זה מחזיר אותנו לאמרה "בא חבקוק והעמידן על אחת", אמונה, כלומר האמונה היא זו שתיתן לך את הכול.

כן.

תלמיד: הבירור הזה מראה את זה, כי התחושה פה שהדברים מובנים ואז יש שאלה מה זה רוב ואיך אני נותן וכל הדברים הטכניים, ואם למישהו יש מסך של 30 אינצ' ולי יש רק 20 אינצ', מה יתן לי את הכוח. עושה רושם שאומנם אנחנו מדברים על הדור האחרון או משהו שקרוב אלינו, אבל הדבר הכי חשוב זה להגיע לאמונה כי האמונה תאפשר את הכול.

כן.

שאלה: אני רק רוצה לשתף מחוויה שהייתה לנו בקבוצה לפני 24 שנים בדיוק, בסוף יוני 2000 במסגרת החיפושים של ישוב לרצינו להקים.

הגענו לקיבוץ דתי בדרום, זה כבר היה ממש לקראת סוף החיפושים, ואני זוכר שדיברנו איתם ורצינו להשתלב כקבוצה גדולה בתוך הקיבוץ. למה הם הסכימו ורצו לקבל אותנו? כי הם חיו בפחד, אני זוכר שבכל שיחה איתם היתה הרגשה של פחד. היה להם אינסוף כסף, לולים ורכוש והם עברו בהצלחה את המשבר של שנות ה-80 שבו הרבה קיבוצים נפלו, אבל הם כל הזמן היו בפחד שאם יקרה משהו והם לא יעשו תכנון כלכלי טוב כל אחד מהם יישאר עם חוב ענק. רוחניות ברור שלא היתה שם, אבל התלות ההדדית הזאת הייתה מעין מכשול, מעין פחד, לא משהו שנותן בטחון, בדיוק הפוך ממה שצריך להיות. דווקא מפני שהם היו תלויים זה בזה אבל ללא מטרה רוחנית, היתה הרגשה של פחד נקי וזה הורגש בכל שיחה עם מישהו מהמובילים שלהם. היה פחד, מה יקרה, אנחנו ניפול. זה מה שאני זוכר מהמפגש הזה.

כן.

שאלה: בהמשך לזה, החברים ממדינות דרום אמריקה רואים שהמדינות שהלכו אחרי המשטר הקומוניסטי, ממש מתפוררות. לכן הם רק שומעים על קומוניזם והם כבר מפחדים ורוצים לצאת מהדרך. הם רואים שאיפה שנכנס הקומוניזם המדינה מתפוררת, אין לאנשים ממה לחיות. מה אפשר להגיד לכזה חבר שהוא כל כך מודאג, ורק מלקרוא כאלה מילים הוא כבר בפחד?

הם הרגישו על עצמם מה נקרא לבנות את המחר בלי ביטחון פנימי, בלי ערבות. שקודם צריכים להשיג מידה של ערבות שתשרה בין כולם ושזה יהיה ללא בדיקות וללא התחייבויות, אלא הכול ינבע מהלב, ואז כמו במשפחה אפשר להרכיב כזאת חברה.

תלמיד: עוד נקודה שמעוררת הרבה דאגה בקרב חברים זה הנושא של דת. לא לגמרי ברור מהו ההיבט הזה של הדת. אנשים הגיעו אלינו כי הם ברחו מהדת, ופה בעל הסולם כל פעם חוזר על המילה דת. למה הוא מתכוון בדיוק כשהוא אומר דת?

דת זו אמונה בכוח החברה. שבחברה שבה כולם חושבים לכיוון אחד, יש כוח להתגבר על כל המכשולים בדרך כי הם באים מאותו המקור, הם באים כדי לחייב את החברה לעלות יותר ויותר.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שהדתות לא בהכרח מעלות את החברה.

לא, כאן דת הכוונה היא דת קומוניסטית או חברה שיתופית. דת היא אמונה שבשיתוף אנחנו יכולים לבנות את העתיד הבטוח, היחידי שיתקיים.

תלמיד: איזה ערבויות יש לי שביחד אנחנו נצליח? עכשיו שמענו דוגמאות על הקבוצים שבשם הדאגה ההדדית הם לא בהכרח הצליחו, נהפוך הוא.

הערבות היא בזה שכולנו כבר עברנו את השלבים הקודמים וראינו שנכשלנו, ראינו שאי אפשר להתקיים כך, ואת כל הקיום שלנו אנחנו תולים בחיבור בינינו.

תלמיד: אני אשאל עכשיו מצד שני, מה כל כך נפלא בעולם היום, מה יש לדאוג, מה יש לאבד? החיים היום הם כל כך קשים לאנשים, רוב האנשים עובדים כל כך הרבה שעות, מתקשים להתקיים, כל העולם הזה על סף מלחמה אזורית, גרעינית, ועם זאת נאחזים באיזה קיום כזה עלוב ומפחדים לאבד אותו. למה אנחנו מפחדים כל כך לאבד את הקיום שיש היום בעולם, שהוא כזה עלוב למעשה?

יש פחד ממוות, מלאבד את החיים. זה הטבע שלנו.

שאלה: חבר שיתף עכשיו שיש תלמידים שלומדים אצלנו את חכמת הקבלה, ומפני שהתחלנו ללמוד את "כתבי הדור האחרון" שבהם הביטוי קומוניזם הוא דומיננטי, הם אומרים, תודה רבה, אנחנו עוזבים את לימוד הקבלה אם הקבלה מכוונת לקומוניזם. מה דעת הרב על כזה דבר? שתלמידים שלנו יפסיקו ללמוד אצלנו בגלל שמדברים על קומוניזם.

ודאי שאני נגד שיעזבו. אז אולי לא ללמוד את זה או אם לומדים אז לעשות הגדרות כל פעם לפני הלימוד, ולהביא אותם למקום האמיתי, שאנחנו מתכוונים בקומוניזם לשיתוף מלא בצורה שלא מחייבת אף אחד, אבל החברה כבר נמצאת במצב שהשיתוף הזה ייתן הבטחה גם להיום וגם למחר לכל אחד ולכולם יחד, וזה יהיה לפי הצדק שבלב של כל אחד, ולא שאלו ייהנו מזה ואלו פחות ואלו בכלל לא וכן הלאה. זאת אומרת, כולנו נהיה בכזאת רמת קשר והבנה, גם בינינו, גם עם הכוח העליון, כך שהקליטה בכוח העליון תספק לנו ביטחון, ערבות ורוגע למחר לכולם.

תלמיד: נגיד שההגדרה הזאת שעכשיו שמעתי, או מה שנלמד בעוד דקה, או לפני יומיים, הדיבורים האלה לא נותנים לי רוגע, הפוך, הם גורמים לי לחץ. למשל כתוב פה על הלאמה, ולי יש בית, אז אומרים לי שהבית כבר לא יהיה שלי, הוא יהיה של המדינה. נגיד שדיבורים כאלה בפורמט הקומוניסטי מלחיצים אותי, האם אתה ממליץ לי להתייחס לזה כמשהו שיכול להיות גורם להחלטה שלי להפסיק ללמוד את חכמת הקבלה, אם לזה היא מכוונת?

קודם כל, לא שזה קורה לנו, אבל אנחנו חייבים להבין שהכניסה שלנו לקומוניזם, אם אפשר כך להגיד, לשיתוף החדש, תהיה כניסה בהסכמת כולם, אחרת אנחנו לא חושבים שאפשר לקיים את הקומוניזם. אין כאן שלטון של כוח, אלא דווקא שלטון שמחנך אנשים בצורה רכה, בהבנה, איך לעשות את האדם מתאים לשיתוף.

תלמיד: לסיכום, מה דעת הרב לגבי תלמידים שלומדים אצלנו היום קבלה, באמריקה הלטינית, או בכל מקום אחר בעולם, שכל לימוד הקומוניזם האלטרואיסטי מלחיץ אותם, ואז הם אומרים, תהיו בריאים, אתם והקבלה והקומוניזם האלטרואיסטי, אנחנו לא בעניין הזה. הם עושים טעות? הם עושים מהלך נכון? מה דעת הרב אם תתחיל תופעה כזאת? כי החבר מתאר שהיא כבר מתחילה.

איפה היא מתחילה?

תלמיד: באמריקה הלטינית יש אנשים שחושבים להפסיק ללמוד קבלה בגלל שהם מפחדים מהקומוניזם.

מי מתחיל את הקומוניזם הזה? מה איתכם?

תלמיד: זה מאוד ברור, מדינה כמו ונצואלה הלכה לכיוון של קומוניזם, והיא מתפוררת, אין לאנשים ממה לחיות. מדינות אחרות רואות איך בא כזה שלטון לאותו כיוון, ורק הדיבור על זה כבר מלחיץ אנשים. כולם אומרים רק שלא נהיה כמו ונצואלה. אני אומר לך את זה הכי פרקטי שיש. זה מלחיץ אנשים, כל האידיאולוגיה הזו ועכשיו כל הפוליטיקה המקומית מדברת אם אנחנו נהיה כמוהם, או לא כמוהם, לאן תלך הכלכלה, האם יהיה לי ממה לחיות מחר, או שאני אהיה רעב כמוהם?

יש הגירה של מיליונים מוונצואלה שיוצאים לכל דרום אמריקה כי לאנשים לא היה מה לאכול. אנשים הולכים ליער לחפש מה לאכול, וזה בעקבות הקומוניזם. אז כשאני קורא על קומוניזם קשה לי להבין, מה זה קומוניזם אלטרואיסטי, קודם אגואיסטי, ואיזה שלבים אני עוד צריך לעבור בשביל להגיע לקומוניזם שעליו מדבר בעל הסולם?

ואני עוד בכלל צריך להצדיק את זה איכשהו כשאני רואה שלאנשים אין מה לאכול, והמדינה מתפוררת. אז אנשים ששומעים כזה דבר, אומרים, לשם אני לא רוצה ללכת, אני עובד קשה כדי שיהיה לי ממה לחיות, ויותר מזה, אתה רוצה להלאים לי את הכול. אז לא ברור השלבים שאנחנו צריכים להגיע לשם.

אז זו הבעיה שלנו, אסור לנו ללמוד טקסטים כאלו, וחייבים אנחנו לעשות פעולת ההסברה לפני כן. ובכלל במקומות כאלו, צריכים לחשוב מתי אפשר להתחיל לפתוח את השיטה החדשה לאט לאט, בהדרגה, כי כבר הגיע הזמן שהיא תחליף את השיטה הקודמת.

תלמיד: יש גם את ההיבט הדתי שאנחנו מדברים עליו פה. המילה דת, וכל מיני פעולות שעשינו לכיוון של פעילות דתית. לא ברור מה זה דת, למי זה כן, ולמי לא, ובאיזו מידה. כשאנחנו כארגון מדברים על זה, או עושים דברים מסוימים, זה מפחיד אנשים שממש סבלו מהדת.

עלינו להקדים את הלימוד שלנו בכל מיני אזהרות, שמה שאנחנו לומדים הוא לא לקיומנו עכשיו, ואפילו לא למחר, אלא אנחנו לומדים את מה שהמקובלים כתבו על זה, כאן ושם, קצת על החברה העתידה, כי פעם יבוא הזמן, ואנחנו נוכל להתקרב לחברה בכיוון הזה. אבל לא יותר מזה, זה לא שאנחנו עכשיו מתחילים לחלק תפקידים לקיבוץ החדש שלנו, חלילה.

לכן אם כולם מרגישים שזה מגיע להבנות לא נכונות, כדאי לנו לעזוב את זה, ולחזור לזה בעוד מי יודע כמה שנים, כשכבר נראה את הטקסטים האלו בצורה אחרת. כי הם לא מעובדים, ולא מוכנים ללימוד, ולעשותם.

תלמיד: אני חושב שאפשר ללמוד, אבל חשוב להסביר כל צעד.

זה לא כל כך יעזור, כי בכל זאת זה ישאיר את הרושם שזה לא רצוי. לא, אנחנו לא נלמד ולא נדבר על זה יותר. בואו נעבור ללימוד אחר, והחלק של דור האחרון כנראה שהוא עדיין מוקדם מאוד בשבילנו. זה מה שאני חושב.

קריין: בסעיפים הבאים בעל הסולם ירחיב, יסביר וידבר על החסרונות של הקומוניזם.

בסדר, אבל בכל זאת כל אחד צריך לעשות מיון כמה הוא מקבל מזה, וכמה לא, ושלומדים את זה בצורה שהיא לא למימוש.

תלמיד: דווקא הקטע שהתחלנו עכשיו לקרוא, מדבר על החסרונות של הקומוניזם, עד כמה זה בלתי אפשרי. אז דווקא החבר'ה האלה שאולי קצת קשה להם לקרוא את "כתבי הדור האחרון". אולי כדאי להם להתחיל מהחסרונות, כדי שנבין לאן ללכת. כי אם כבר הגענו ללמוד את החומר הזה, אחרי שעשרים שנה לא למדנו אותו, אז אולי קצת נמשיך.

נקרא.

"ב. השואת הצבור: אין (8/2) הפירוש, להשוות המוכשרים והמוצלחים לרמת המרושלים והנדכאים כי זהו חורבן הצבור ממש. אלא הפירוש הוא לתת לכל א' מהצבור רמת החיים של הבינונים. שגם המרושלים, יקבלו חדות החיים כמו הבינונים."

"ג. החופש של הפרט צריך להיות (2/8) נשמר, אם אינו מזיק לרוב הצבור. ועל המזיקים אין לרחם כלל. ולעשותו בלתי מזיק.

ד. הק' העכשוי מתקיים בזכות האידיאליסטים (8/3) שבראשה, שהיו אידיאליסטים מטרם שנעשו ק', אבל דור השני שיבחרו מנהיגים ע"פ דעות רוב צבור, ילך הלוך ומתבטל, ויקבל צורת נציזם, או שיחזור לרכושנות, כי לא יהיה להם גורם, שימנע אותם מלנצל אומות אחרות המרושלות.

ה. הק' האגואיסטי אין בו שום גורם (9/1) למנוע מלחמות, כי בסיס כל המלחמות הוא שטח המחיה שכל אחת רוצה להבנות על חורבן חברתה, אם בצדק ואם בקנאה על מה שהאחרת יש לו יותר. והק' המבוסס על "שלי שלי" במסגרת חלוקה שוה, אינו מסיר כלל קנאת האומות זו בזו, ומכ"ש המחסור של האומה בשטח מחיה. גם אין תקוה שאומות העשירות יתנו מחלקן להשתוות עם העניות. כי "שלי שלי ושלך שלך" אינו מחייב את זה, וכל זה לא יפתור רק הק' של "שלי שלך ושלך שלך".

ו. גם היום ראינו שיש כח עולמי (9/2) שנתגבר וכבש כל הארצות הק' ועושה בהם כבתוך שלו. דהיינו ממש כדרך ההסטוריה באומות קדמונים, כּיָוון ורומי וכו'. ובלי ספק שכח הזה יתפצל לחלקים, בבאים. וכבר אנו מוצאים את טיטו. וכשיתפצלו ודאי ילחמו זב"ז. כי במה מושל רוסיה על צ'כוסלובקיה אם לא בכח החרב והחנית. או על אחרות.

ז. בקומוניזם המעבידים רוצים למעט (8/4) הצריכה של העובד ולהגדיל פריון עבודתו. ובאימפריאליזם המעבידים רוצים ופועלים להרבות הצריכה של הפועל, ופריון עבודתו להשוות לצריכה.

ח. המעמד השליטים והמפקחים (13/1) סופם ליצור כמין גלות מצרים על מעמד העובדים, משום שכל עובד מניח העודפים שלו ליד מעמד השליטים, והם הלוקחים ממנו חלק בראש. ע"כ לא יתנו לשום עובד להמלט מתחת ידיהם למדינה אחרת, ויהיו העובדים כלואים ונשמרים כמו ישראל אצל פרעה במצרים.

ט. המעמד השליטים, סופם להמית (13/2) כל הנכים והזקנים ממעמד העובדים, בטענה שאוכלים יותר ממה שמייצרים, והם פארזיטים על המדינה. ושום אדם לא ימות מיתת עצמו.

י. ואם הקומוניזם יתפשט בעולם כולו, ימיתו כל אומה שאוכלת יותר מכפי שהיא מיצרת.

יא. אם הספסרים והסוחרים יתהפכו למחלקים, יתהפכו הקונים למקבלי חסד וצדקה מן המחלקים, והמחלקים יתנהגו עמהם לפי צדקתם, או בשיעור היראה מפני המפקחים."

הוא נותן כאן תמונה שצריכה להיות בצורה רציונאלית כתוצאה מכפיית המשטר הקומוניסטי.

שאלה: רציתי להגיד לחברים מאמריקה הלטינית, שאני מאוד מבין אותם, גדלתי בקיבוץ, וברחתי משם כי ראיתי את השקר. קודם חבר סיפר על התקופה שחיפשנו להיות בקיבוץ. אני הייתי מאוד חדש בדרך כשזה התחיל, וכשיום אחד שמעתי שאנחנו מחפשים קיבוץ, והולכים לעבור לקיבוץ, אמרתי תודה רבה, ובהצלחה לכם. כי חשבתי שבסיפור הזה כבר הייתי, ולשם אני לא חוזר, כי זה לא עובד.

אחר כך עשיתי עוד חושבים, והבנתי שבסופו של דבר אין דרך אחרת לגלות את הבורא, חוץ מהדרך הזאת. אז יכול להיות שיש דברים שנראים לי קצת מוזרים, וחלקם לא מוצאים חן בעיניי, אבל אין דרך אחרת. אז עדיף להישאר על העגלה, ולהצטרף אליה כי מכאן מגיעים למטרה.

חזרתי, והבנו שהקיבוץ זו הזדמנות לבנות קיבוץ, ולבנות קומוניזם בצורה הנכונה, כמו שהוא אמור להיות, ולא כמו שבונים אותו אגואיסטים. דבר שני, כשקוראים את הכתבים האלה, אולי הם לא נוחים ולא נעימים, אבל רואים פה שבעל הסולם הוא איש אמת. את הדברים האלה הוא כתב מזמן, הוא נפטר בסוף שנות החמישים, ורואים שכל מה שהוא אמר התממש, ולצערנו לא בצורה הטובה.

רק לראות מה שהוא כותב בסעיף ו' על טיטו ועל יוגוסלביה, הוא כתב, "ודאי שהם יילחמו זה בזה". אז אנשים לא הבינו, ולא ראו, אבל בשנות התשעים זה היה נורא לראות את המלחמה ביוגוסלביה, כשזה התפצל. ומה שהוא כתב על צ'כוסלובקיה, ראינו מה קרה שם ב-86. והוא פשוט כתב את זה כי הוא מכיר את טבע האדם.

לא יודע, לי יש כל הזמן שאלה על מה שהוא כותב פה, ורואים שהכול נכון, אבל הכול מתממש בצורה הרעה. לא כתוב פה איך אנחנו מגיעים לזה, כי בינתיים הכול קורה, אבל קורה רע. האפשרויות הרעות מבין מה שהוא כותב פה, זה מה שמתממש, כי האנושות לא עושה את מה שהיא צריכה. ולי לא ברור איך אפשר לקחת את האנושות לכיוון החיובי סוף סוף?

כן. הכול נכון.

תלמיד: רציתי להסביר למה מלכתחילה החלטנו ללמוד את הכתבים האלה. שמנו לעצמנו כמטרה, שכל עוד אתה איתנו, אנחנו רוצים לעבור איתך את כל כתבי המקור שיש לנו, גם את הכתבים של הרב"ש וגם את הכתבים של בעל הסולם, מתוך הסתכלות שרק איתך נוכל לגשת אליהם נכון ולפתוח אותם נכון ולא להתבלבל.

סיימנו את המאמרים של רב"ש, עכשיו אנחנו לומדים אגרות, אחר כך נמשיך לכתבים של רב"ש ג', הרשומות, וכך אנחנו רוצים לעשות גם עם הכתבים של בעל הסולם. מתוך הנקודה הזאת ניגשנו עכשיו ללימוד "כתבי הדור האחרון", לא במטרה לקחת את הכתבים ולממש אותם בפועל בינינו, אלא כדי ללמוד את העקרונות, איך בעל הסולם רואה את הדברים, גם לשמוע ממך, ושזה יהיה לנו בארכיון, כך שאם בשלב מסוים נחליט שאנחנו מספיק בשלים לגשת לזה, אז נוכל לגשת לזה וניגש לזה נכון, ממש בהנחייתך ובהנחיית בעל הסולם.

אנחנו נמצאים עכשיו בחברה שלנו בתהליך שבו רוצים יותר להתגבש, לבנות חזון איך אנחנו בונים את עצמנו כחברה קדימה, איך אנחנו הופכים להיות יותר עצמאים וכולי, מתוך המגמה הזאת אמרנו שננסה ללמוד את הכתבים האלה. אם נראה שאין מספיק בשלות מצידנו, אז נשים את זה בצד. אלא ראינו הזדמנות שאפשר לנסות, מתוך זה החלטנו ללכת על זה.

כן, גישה כזאת היא יותר נכונה.

שאלה: אתמול חבר שיתף אותנו מאד יפה איך זה היה ברוח התקופה כשבעל הסולם כתב את זה. אם בעל הסולם היה חי היום, כשקומוניזם זאת מילת גנאי בעולם, אז האם יכול להיות שהוא היה אומר, "זה היה נכון אז והיום אל תגעו בזה"? האם יכול להיות שיש כתב שמקובל כותב, ואם הוא היה חי היום הוא היה אומר שזה לא רלוונטי, אז זה היה נכון?

בטוח שזה לא היה רלוונטי גם אז, כי ראינו שניסו לעשות את זה ולא הצליחו בשום דבר. לכן אני חושב שזה בסדר, זה נכון שזה לא התממש ולא היה יכול להתממש, ובזמננו זה עוד יותר.

תלמיד: השאלה, אם יכול להיות שמקובל כותב משהו, ואחרי כמה דורות זה בכלל לא נכון להתעסק בזה כי האנושות כבר עברה מצב?

כן, זה נכון. אני חושב שכך זה.

תלמיד: אפשר לראות עד כמה נקודת היציאה לפעולה היא ההבדל הגדול. שכשבנו את הקומוניזם, עשו את זה אנשים אגואיסטים שרצו למצוא דרך חדשה לנצל את המציאות. לכן הם התלבשו בדבר טוב והשתמשו בו כדי לעבוד על האנשים ולהוליך אותם שולל, וזה הביא לדבר נורא. לעומת זאת אם אנחנו רואים את זה מכיוון שאנשים לומדים ורוצים להגיע באמת להשפעה אמיתית שכוללת את הכוח העליון, כמו שהוא אומר על הדת שהיא משליטה את הכוח העליון, זה יכול לקבל צורה אחרת לגמרי, את הצורה הטובה ביותר. ופה אנחנו רואים שהעניין של הכוונה לאן לבנות את זה, זה משנה את המציאות מקצה לקצה במאה אחוז.

כן.

שאלה: אני דווקא רואה שכתוב פה שחור על גבי לבן שהוא נגד קומוניזם. כתוב פה למה הוא נגד, והוא גם מסביר שיש שלבים, האנשים צריכים להיות בעלי השגה, צריכה להיות דעת הציבור, כל מיני תנאים, הוא מסביר למה זה נכשל, לכן אני לא מבין מה הבעיה. המימוש יהיה אולי בעוד מאתיים שנה, אני לא יודע מתי רוב הציבור יהיה בעל השגה. לכן אני חושב שדווקא ההיפך, זה מחזק.

השאלה שלי, בהתחלה דיברנו על הלאמת רכוש, איך זה קשור להשגה רוחנית, לגילוי הכוח העליון, למה דווקא צריך לעשות את זה, ואמרת כדי שלא יהיה לאדם ביטחון. למה הביטוי הזה של "הלאמת רכוש" הוא שלב לגילוי הכוח העליון? מה זאת אומרת שלא יהיה ביטחון לאדם אם אין לו רכוש משלו?

שיהיה לו חוסר ביטחון.

תלמיד: האם שתהיה לו תלות באחרים?

שתהיה לו תלות באחרים, שיהיה לו חוסר בטחון, שלא יהיה לו למחר שום דבר.

תלמיד: שיחיה בביטחון בכוח העליון.

כן, בלבד.

תלמיד: כלומר אדם שיש לו הרבה רכוש הוא סומך על עצמו בגדול.

נכון.

תלמיד: כמו שחברים אמרו, שאם אין לי רכוש, אז אני סומך על אחרים, אני תלוי בהם שיהיה לי.

כן. זה נכון.

תלמיד: לגבי דת שדיברו כאן שאנשים פוחדים מדת, אנחנו מסבירים שדת זאת דת השפעה. כל מאמרי רב"ש הם תורה ומצוות, אין מאמר אחד שלא. ואם אנחנו מדברים על טרמינולוגיה, אז אנחנו בכלל לא צריכים ללמוד שום דבר. כל המאמרים, חוץ מכמה מאמרים של בעל הסולם, הם כולם דת.

אני גם מבקש לא להפסיק את הלימוד, כי לא יהיה לנו אחר כך מי שיסביר לנו את זה. לכן זה כדי שאחר כך נוכל לפתוח את זה, ואם לא אנחנו, אז הדורות הבאים, ושיהיה הסבר. כשאתה מתעכב פה על פסוק אחד ושעה אנחנו דנים בו, בשבילנו זה אחר כך חומר שאפשר לעבוד איתו, אחרת אי אפשר לפתוח את הפסוק הזה.

בסדר.

תלמיד: נראה לי שהבעיה היא שכשאומרים מילה כמו "קומוניזם", אז יש כל מיני אסוציאציות שצצות אצלנו. חשוב לזכור שלכל המילים האלה אין שום קשר למה שהיה, כשבעל הסולם מדבר על קומוניזם אלטרואיסטי זה ההיפך ממה שאנחנו מכירים. זה נכון להרבה דברים אחרים. גם למילה "דת" אין שום קשר. בשיעור הראשון כשמלמדים סטודנטים חדשים, אומרים להם שלמילים "תורה", "מצוות", אין שום קשר למה שהם חושבים. צריך להוריד את כל המדבקות שיש לנו בראש עם כל המילים האלה. אולי אם היינו קוראים את הטקסט ובמקום קומוניזם היה כתוב בכל מקום "חברה שיתופית", אז לא היו לנו את האסוציאציות ואפשר היה לקרוא את זה יותר בקלות.

טוב.

שאלה: דווקא בחכמת קבלה בעל הסולם אפילו כתב מוסיקה חדשה בשביל לאחד את כולם סביב משהו "משלנו," מה שנקרא, חדש, כדי למחוק את מה שהיה. ופה דווקא הוא מתעקש להשתמש באיזה מושג מהעבר, "הקומוניזם", שזה עושה דחייה לאנשים, באמת, אבל הוא מתעקש להשתמש במילים האלה. כאילו, בדרך כלל זה הפוך, ופה דווקא האם יש איזה טעם כאילו, משמעות?

הוא רוצה להביא את בני האדם להבנה הנכונה. אנחנו משתמשים מדור לדור במילון של הדורות הקודמים, אבל נותנים להם, למילים האלה כבר פירושים וטעמים חדשים. אותו דבר זה כאן.

תלמיד: אני ראיתי דווקא ברוסיה אנשים אחרי קומוניזם, אנשים פשוטים, אני מדבר, דווקא, לא אלה שרצו חופש ולא קבלו, יש להם איזה המתקה מזה. לא יודע איך להסביר. הם הרגישו משהו טוב בזה ודווקא כן רוצים במשהו. לא כמו שהיה, אבל הם הרגישו את זה אבל אני לא יודע למה כאילו.

בסדר.

תלמיד: אני זוכר שהייתה לנו התרשמות מאוד חזקה. היה לנו פעם איזה כנס בבן גוריון, וקם אחד מהאידיאולוגים של הציבור הדתי לאומי ואמר שבעל הסולם הוא אחד המורים שלו בתפיסתו.

זאת אומרת, מה שהוא הצליח לעשות, זה בכלל לא העיסוק עכשיו, הוא הצליח להתלבש בכל ציבור שהוא רצה לכתוב לו. הוא השתדל לפחות, לעשות מאמץ להיכנס בצורה שבה הציבור הזה יכול לעכל.

בין אם זה להוריד את המילים הקדושות בכלל בדברים כמו "האומה", ולכתוב כמו חילוני, ולהדגיש שכדור הארץ נברא לפני ארבעה מיליארד שנים ולא באיזו בריאה לפני ששת אלפים שנה, בכוונה, כי כאילו הוא כותב כאינטלקטואל מקומי.

הוא כותב את זה בשביל האלה שהתעסקו בזמנו גם אז הרי, בן גוריון, אף אחד לא רצה לבנות פה חברה מתוקנת. גם כל הקיבוצים, זה היה סתם היה לגייס כסף. לא הרוב הישראלי היה בקיבוצים. זה היה מיעוט.

התפיסה הייתה לבנות אומה, לא לתקן חברה. זה גם ידוע היסטורית. אבל אז היה מיתוג שכולם השתמשו. אז הוא כתב להם. ואז הוא כתב לחרדים בכתיבה שלהם, והוא כתב לדתיים לאומיים סביב כל כתבי ה"מתן תורה", מה שהיה פעם, ה"ערבות", "מתן תורה", זה לדתיים.

זאת אומרת, הוא ממש ניסה למצוא גישה לכל ציבור בחברה הישראלית כדי לפנות אל הלב שלו בשפה שהיא קלה לו לעיכול, ומובנת לו ומעניינת אותו. אז זה הפריזמה. ברור כשאדם שומע "סדין אדום", אתה לא יכול להגיד לו "זה לא סדין אדום". זה כן.

אתה אומר "תורה ומצוות זה לא תורה ומצוות", כי אמרת "תורה ומצוות" אז הוא כבר מתנתק. הוא כבר בזה. גם קומוניזם אותו דבר. זה ברור. לא יודע איך להתגבר על זה. אבל אני מסתכל על זה מאוד מהצד של, איזו דוגמה זה מהמורה שלנו, של מה הוא מסוגל לרדת על הברכיים לכל ציבור ולדבר בכל שפה שרק שישמעו מילה ממה שהוא רוצה להגיד.

וזאת דוגמה מאוד מאוד יפה. וכמה הוא מתעמק במקצועיות בכל תחום כזה כדי לכתוב באפרט המושגי שמתאים לאותו החילוני שלא מסוגל לשמוע דתי, ולאותו דתי לאומי שצריך את השפה הזאת שמשלבת חברה ומצוות.

ולאותו חרדי שעכשיו מחפש את הבעיות שלו עם חכמת הקבלה ואיך הוא מתמודד איתה, וזה מבחינתי הלקח הגדול מהמעבר על כל הכתבים. גם כשהתעסקתי בזה לעומק ממש, אתה רואה, הוא גם כותב פה, "את זה אני מרחיב בחיבור ארוך של אלפיים עמודים". הוא מתכוון לתע"ס.

זאת אומרת, אתה רואה גם את הקשר בין השיח העמוק של הספירות, העולמות והפרצופים בתע"ס, לתרגום של זה בשפה הגליינית, מרקסיסטית, או מה שזה לא יהיה, שזה היה מדהים. כמה בזה הוא יורד באמת, לחכמה של אנשים שהם, מה ביניהם לבין רוחניות חיצונית.

ועדיין הוא לומד אותה כדי להגיש את זה לאנשים. זו ממש דוגמה של מה זה מקובל ואיך הוא בונה מצע שמתאים לדור שלו. וזה העיסוק וזה הלקח שלנו כתלמידים, נראה לי. זה לא העיסוק באם קומוניזם הוא כזה, או האם טיטו עשה ככה, ואם אני עכשיו צריך בבית להלאים רכוש, באמת.

זה לא השיח בכלל. זה כמו, הלאמת רכוש. עכשיו, אם אפשר תוכן. פעם ראשונה שבכתבים אני ראיתי פה התייחסות דווקא כזו אגואיסטית מאוד נחמדה. שם הוא אומר, "אני מסתכל על רמת הציבור", הוא כותב פה.

"המטרה שלי זה לא לתת למישהו פחות או יותר, שכולם יהיו בינוניים". נראה לי רוב הציבור היום היה בשמחה חותם להיות מעמד ביניים כולם, שזה הוא מבטיח לכולם. זה נחמד. חוץ ממי שיש לו הרבה, רוב הציבור הוא דווקא שמח, חותם מיד. זה דבר ראשון.

ודבר שני שהוא כותב, "חופש הפרט צריך להיות נשמר". זה גם לא קומוניסטי קלאסי. שני הדברים האלה הם קצת מבלבלים כי הם מאוד קוסמים לאדם. אתה מבטיח לי, שלא משנה מה יקרה, יש לי תמיד סיפוק חיים ברמת מעמד ביניים, ולא משנה מה יקרה, הפרטיות שלי לא נפגעת, אלא אם כן אני מזיק לחברה.

איך זה מתלבש בשיח רוחני, בשיח של כשאדם הוא חי בתוך חברה שהוא מתנתק מהאגו שלו? פה פתאום יש פה שני דברים שהם מתלבשים מאוד יפה על האגו של האדם.

אין לי מה להוסיף. זה נכון.

שאלה: אבל זה כאילו צורת שיח אחרת מלפני זה. לפני זה הוא דיבר על השגה רוחנית, הוא דיבר על זה שהאדם צריך למסור את עצמו לחברה. פה פתאום הוא כותב בשפה מאוד אגואיסטית, שכאילו כל אחד יחתום עליה בשמחה. זה גם חלק מההסברה שהוא ניסה להגיע לאנשים ולכן כתב ככה או שיש כאן איזה משהו אחר?

יש כאן דרגה קודמת למה שהוא רוצה, אבל כך הוא מבין שצריך לפנות אליהם.

שאלה: רציתי להביע שאנחנו מאוד גאים, שמחים ומאד מתרגשים שאנחנו יכולים לעבוד עם המאמרים של בעל הסולם של ה"דור האחרון". אנו מבינים שבפעם הראשונה, בצורה מאוד קונקרטית, אנחנו כאילו מולידים, או "בני ברוך" מחייה את ההתחלה הזאת של הדור האחרון.

מצד שני, אנחנו באמת רואים מה שהחבר אמר, פה זו מציאות מאוד עצובה, שתלמידים שבאמת נהיו כאילו שתי גישות, ואני באמת משתמש במה שחבר אמר, שיש תלמידים שרואים בבהירות, מאוד ברור להם שהדת זה השפעה והקומוניזם זה כאילו השפעה.

ואחרים שיש להם איזו דחיה שהיא כאילו ככה טבעית. וזה לא בעיה של תרגום. אני רוצה בענווה להציע שלא נפסיק ללמוד את המאמר, את "הדור האחרון" של בעל הסולם, אבל כן שנוכל להגדיר באמת את אותן הגדרות.

ופה קבלה מדיה באמת עוזרת לנו. יש סדרות כאלה על "הדור האחרון" של בעל הסולם שנתחיל, את סדרת השיעורים האלה להתחיל עם הגדרות, אולי. שמי שקורא יידע איך להתייחס ללימוד הזה.

זה דבר, באמת מאוד חשוב לנו כתלמידים של בעל הסולם ותלמידי קבלה כן להכיר את הכתבים האלה. וכדבר אחרון, אנחנו מודים להאדיבות שלך, ושל בעל הסולם ושל חבר שלנו, על התרגומים והפירוש שנותנים את זה, שזה לא רק לנו כתלמידים, אלא גם לכל האנושות מאוד חשוב לפתוח את "כתבי בעל הסולם". תודה לך רב.

גם לכם, תודה רבה.

(סוף השיעור)