שיעור בוקר 08.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ע"ט-פ'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, אות ע"ט.

עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים

אות ע"ט

"ועתה נבאר הע"ס דגדלות הנקודים, שיצאו על המ"ן דרשימות של הזו"ן דא"ק שלמטה מטבורו, (כנ"ל באות ע"א). ויש לידע מקודם ענין עלית מ"ן. כי עד עתה לא דברנו, כי אם מעלית המסך דגוף לפה דראש דעליון אחר שנזדכך, שעל הרשימות הנכללות בו נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע"ס לצורך התחתון. אמנם עתה, נתחדש ענין עלית מיין נוקבין, כי אלו האורות שעלו מלמטה מטבור דא"ק לראש הס"ג, שהם הרשימות דזו"ן דגופא דא"ק, מכונים בשם עלית מ"ן."

שאלה: מה זו עליית מ"ן?

הוא כותב, זו עליית הרשימות ממקום מסוים למקום מסוים.

תלמיד: למה הרשימות מצמצום ב' מגיעות לראש דס"ג?

כי שם זה המקור שלהם.

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י, שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה".

שאלה: האם עליית מ"ן היא רק מזעיר אנפין לבינה, האם זה לא קורה בין שום ספירות אחרות?

אז אני שואל אותך, מה זו העלאת מ"ן?

תלמיד: הוא הסביר פה שזעיר אנפין מהחיסרון שלו שהוא מעלה לבינה גורם לבינה שתפנה לחכמה, תקבל ממנה הארת חכמה כדי להעביר אותה לזעיר אנפין שהיה צריך את הכוח הזה. ואני שואל, האם מה שנקרא "עליית מ"ן" זה תמיד הקשר בין זעיר אנפין, בינה וחכמה, או שזה בכל מקום במערכת?

מה זו העלאת מ"ן שיכולה להיות בין זעיר אנפין, בינה וחכמה, או בכלל בכל מקום?

תלמיד: נגיד שהמלכות צריכה כוח והיא מבקשת מזעיר אנפין, האם זה נקרא עליית מ"ן? כי זה לא לפי מה שכתוב פה.

העלאת מ"ן - יש כתר, חכמה, בינה, שיש בהם את כל האורות ובעצם את כל הכלים והם ג"ר. יש זעיר אנפין ומלכות שהם ז"ת, חסרים להם כוחות, חסרים להם כלים. הסדר הנכון, זאת אומרת בניית החיסרון הנכון לקבל אור עליון בכלים שהם זעיר אנפין ומלכות כלפי העליונים נקראת "העלאת מ"ן". כלומר מבקשים כלים נוספים, כוחות, מסכים, כל מה שחסר.

שאלה: בעשר ספירות דאור ישר, מה זעיר אנפין מבקש מבינה?

בעשר ספירות דאור ישר אין לנו שום בקשה מהתחתון כלפי העליון, יש השפעה מהעליון לתחתון.

תלמיד: הרשימות שעולות מנה"י דגלגלתא מה הן מבקשות מראש דס"ג שזה נקרא "העלאת מ"ן"?

רשימות נה"י דגלגלתא מבקשות מילוי. כמו בכל מקום, בכל פרצוף, בכל חלק מהפרצוף, הוא דואג למילוי.

תלמיד: לאיזה מילוי הן זקוקות?

לפי החסרונות, לפי הרשימות.

תלמיד: איזה חסרונות יש שהם נקראים עכשיו העלאת מ"ן?

זו"ן רוצה למלא את עצמו לפי החסרונות שלו, לפי הרשימות שבו.

תלמיד: מלכתחילה יש מילוי מסוים בנה"י דגלגלתא.

יש שם אור חסדים.

תלמיד: האם חסר לו עוד משהו?

ודאי, בגמר התיקון הוא יקבל את אור החכמה מהראש עד הסוף.

תלמיד: אז מה עכשיו הוא מבקש שזה נקרא העלאת מ"ן?

עכשיו הוא נמצא בפרצוף שנקרא ס"ג, ואז הוא מעלה רשימות כי הוא רוצה את אור החכמה, והוא מעלה אותו מלמטה מטבור ל-למעלה מטבור.

תלמיד: מי רוצה את אור החכמה הזה?

ס"ג, בכלים שלו שנמצאים למטה מטבור.

תלמיד: למה שס"ג ירצה אור חכמה הרי הוא פרצוף בינה?

זה לא חשוב, יש בו חלק שרוצה גם אור חכמה, זה כל העניין.

תלמיד: בשביל מי?

בשביל זעיר אנפין ומלכות.

תלמיד: זה מה שאני שואל, מה מבקשים זעיר אנפין ומלכות דרך נקודות דס"ג עם הרשימות שעכשיו מגיעות חזרה לפה דס"ג?

הם רוצים אור חכמה כדי למלא את החסרונות שלהם, את הכלים שלהם. זעיר אנפין ומלכות רוצים אור חכמה.

תלמיד: האם הם מבקשים שיהיה להם כוח מסך שיוכל לקבל בעל מנת להשפיע את אור החכמה?

כן.

תלמיד: או סתם אור חכמה בעלמא?

לא, סתם אור חכמה אלו רשימות שמבקשות. אבל אחר כך יש בירורים מה אנחנו צריכים כדי לקבל את אור החכמה, ואז עולות הרשימות.

תלמיד: האם כל מה שעכשיו אמרת כלול במה שעכשיו מגיע כהעלאת מ"ן?

כן. את כל הפעולות האלה תיכף נלמד.

קריין: שוב אות פ'.

אות פ'

"ודע שמקורו של עלית מ"ן הוא מהז"א ובינה של הע"ס דאו"י, שנתבארו לעיל באות ה' עש"ה. ונתבאר שם, אשר הבינה שהיא בחינת אור דחסדים, בעת שהאצילה את ספי' הת"ת הנקרא בחי"ג. חזרה להתחבר עם החכמה והמשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הת"ת שהוא ז"א, ויצא הז"א בעיקרו מבחינת אור חסדים של הבינה ומיעוטו בהארת חכמה. עש"ה. ומכאן נעשה קשר בין הז"א והבינה, שכל אימת שהרשימות דז"א עולות אל הבינה, מתחברת הבינה עם החכמה וממשיכה ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. והעליה הזו של הז"א אל הבינה, המחברת אותה עם החכמה, מכונה תמיד בשם עלית מ"ן. כי בלי עלית הז"א לבינה אין הבינה נחשבת לנוקבא אל החכמה, בהיותה בעצמותה רק אור דחסדים ואינה צריכה לאור החכמה. ונבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה, שפירושו שאינה רוצה לקבל מהחכמה, ורק בעת עלית הז"א אליה חוזרת להעשות נוקבא לחכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א, כנ"ל. הרי שעלית הז"א עושה אותה לנוקבא, לפיכך מכונה עליתו בשם מיין נוקבין, כי עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה, שפירושו שמקבלת ממנו כבחינת נוקבא מהדכר, והנה נתבאר היטב סוד עלית המ"ן, וזכור זה."

שאלה: איך בינה יכולה לבקש חכמה?

בינה מבקשת אור חכמה אם מבקשים ממנה, אין לה חיסרון מעצמה. אבל אם התחתון עולה אליה ומבקש כמו בן מאמא, אז היא פונה לאבא, לחכמה, ומבקשת ממנו אור חכמה בשביל זו"ן.

תלמיד: היא כאילו הפוכה.

ודאי שהיא הפוכה, היא לא צריכה לעצמה.

תלמיד: איך יש מעבר בין האבא לבן אם האמא לגמרי הפוכה?

דרך האמא. אמא לא צריכה לעצמה, לכן מה שחסר לזעיר אנפין היא יכולה לפנות לאבא שיש לו ולקבל בשביל זעיר אנפין, זה תפקידה של אמא.

תלמיד: אבל איך היא יכולה להעביר את זה?

כי היא מקבלת חיסרון מזעיר אנפין והחיסרון שלו נמצא בה, ואז היא פונה לחכמה, מקבלת מחכמה אור חכמה בתוך אותו החיסרון שקיבלה מזעיר אנפין, ומעבירה לו את זה. בשביל זה זעיר אנפין צריך להיות כלול בתוך בינה. זה מאוד דומה לעיבור, לידה, יניקה. ככה זה בטבע.

שאלה: האם זעיר אנפין מרגיש שהוא מקבל את החכמה דרך בינה או שהוא מרגיש ישירות את החכמה מגיעה אליו?

לא. מה זה לקבל? לקבל זה נקרא שהוא מתקשר לבינה, הוא צריך להיכנס איתה להשתוות הצורה, הוא צריך לקבל ממנה, זאת אומרת שיהיו לו כלים משלו ושיהיו לו כלים של בינה כדי שהוא יוכל להתקשר אליה, ואז הוא מקבל ממנה מה שצריך.

תלמיד: האם זעיר אנפין מתלבש על הבינה?

הוא עולה לבינה ונכלל בה. נגיד כמו בזמן העיבור.

תלמיד: הוא צריך כלים לחכמה, מה הם הכלים שהוא צריך לקבל מבינה?

יש לו כלים דחכמה כי את זה הוא מקבל מהמלכות, וכלים דהשפעה הוא מקבל מבינה בזמן היניקה. כשהוא מתבטל לעליון, הוא מקבל מהעליון כלים בזמן עיבור ויניקה, ואז הוא יכול לקבל מבינה.

תלמיד: מה זה הדימוי הזה, הכלים דהשפעה שהוא צריך לקבל מבינה כדי לקבל את החכמה? מה זה אומר?

כדי להחזיק בתוכו את אור החכמה שלא יתבטל הוא צריך שיהיו לו כלים דהשפעה.

תלמיד: האם הוא משתמש בכלים דהשפעה של הבינה?

כן.

תלמיד: יוצא ששניהם הולכים יחד לקבל חכמה, הם הופכים להיות ליחידה אחת.

כן, זה נקרא שאמא מעוברת מזעיר אנפין ומקבלת בשבילו.

שאלה: הוא מציין פה שבינה הופכת להיות נוקבא של חכמה. האם זה גם בזכות עליית זעיר אנפין? איך בינה הופכת להיות נוקבא?

בגלל שמלכות עולה לזעיר אנפין עם הרצון לקבל שלה, זעיר אנפין עולה לבינה עם הרצון לקבל הזה כדי לקבל עליו אור עליון שיתקן אותו, שימלא אותו, ואז בינה עולה לחכמה, וחכמה שיש לה אור חכמה ממלאה את הבינה במה שהיא מבקשת בשביל זעיר אנפין.

תלמיד: ברגע שהיא עולה לחכמה יש לה השתוות הצורה עם חכמה.

כן.

תלמיד: זה הופך אותה לנוקבא.

כן, נוקבא לחכמה.

שאלה: למה הוא כותב שהכול עולה מזעיר אנפין ולא קורא לזה זו"ן, למה הוא ניתק את המלכות מהסיפור פה?

כי זה ברור שזה כך קורה, הכול מתחיל ממלכות.

תלמיד: היא מגלה את החיסרון, נכון?

כן. אבל מלכות בעצמה לא משפיעה לבינה, רק דרך זעיר אנפין.

תלמיד: האם אפשר להגיד שזעיר אנפין הוא האקטיבי פה, הוא מרגיש מהמלכות אבל הפעולות באות ממנו?

כן.

שאלה: מה זה אומר ש"עליתו דז"א מחזירה פנים בפנים עם החכמה"?

עליית זעיר אנפין לבינה מחזירה את הבינה להיות בפנים עם החכמה כדי שהיא תקבל אור מהחכמה.

תלמיד: האם בלי החיסרון מהזעיר אנפין לא יכולה להתחבר הבינה עם החכמה?

לא.

תלמיד: באיזה מצב הם נמצאים?

אחור באחור או פנים באחור, וזה אומר שאין ביניהם מעבר אור. יש הרבה חוקים כאלה בטבע, בטרנזיסטורים, בכל מקום.

שאלה: מה מפעיל את זעיר אנפין אם הבינה רק רוצה להשפיע והמלכות רק רוצה לקבל? מה גורם לו לתזוזה?

החיסרון שמלכות כל הזמן מרגישה. אם מלכות עכשיו מרגישה שהיא יכולה להעלות את החיסרון שלה למעלה, אז היא עושה את זה. החיסרון של מלכות עולה לזעיר אנפין, זעיר אנפין מעלה את עצמו לבינה, בינה לחכמה, וכך עד אין סוף.

תלמיד: אם המלכות היא רק לקבל לעצמה, אז איזה חיסרון היא מעלה בדיוק?

אם החיסרון שלה רק לעצמה, אז אין כלום, אין שום עליות.

תלמיד: זה מה שאנחנו אומרים בדרך כלל, שמלכות היא הרצון לקבל השלם.

אנחנו מדברים כאן כבר על פעולות של הכלים שנמצאים בתהליך התיקון.

שאלה: בתחילת אות ע"ט הוא מזכיר את הזיכוך של המסך. מה ההבדל בין זיכוך של מסך לעליית מ"ן?

אתה יכול לשאול מה ההבדל על כל דבר. זיכוך המסך זה שהמסך שקיבל על מנת להשפיע בתוך הפרצוף מתחיל להזדכך על ידי ביטוש בו מהאור המקיף. הוא מרגיש שהוא כעת לא הגיע למטרת הבריאה ועדיין יש לו מה לעשות, מצבו הוא לא המצב המתוקן, ולכן אם הוא לא צודק, אז הוא מחזיר את הכול וחוזר.

זה מה שקורה עם המסך שעומד בטבור, הוא מתחיל לעלות בחזרה למקור שלו שזה פה דראש. בפה דראש הוא נכלל בזיווג חדש שנמצא שם, ומקבל משם רצון חדש, עביות חדשה, כוח מסך חדש, ויורד עכשיו לדרגה חדשה. זה נקרא שמתפשט בזיווג החדש הפרצוף הבא, נגיד ע"ב מגלגלתא.

תלמיד: אם בזיכוך של המסך מה שגורם לעלות זה הביטוש - מה גורם להעלות את המ"ן, אם אין לחץ של ביטוש?

להעלות את המ"ן גורם חיסרון כללי בגוף הפרצוף. הוא רוצה להמשיך למלאות את עצמו עם אור. זה מה שהוא רוצה. ולכן הוא מעלה מ"ן ומבקש כוחות שיהיו לו על מנת להשפיע.

שאלה: איך אור החכמה מאיר על הכלים דאח"פ?

האם אנחנו מדברים על הנקודות דס"ג, על פרצוף, על מה?

תלמיד: שאלה כללית. נניח שיש תהליך השפעה בין שני כלים, אני לא יכול להשפיע יותר מהגלגלתא והעיניים של החבר. אבל כדי להשפיע לכלים דגלגלתא עיניים של החבר אני צריך לקבל אור חכמה לאח"פ שלי, אז איך התהליך הזה קורה?

על ידי העלאת מ"ן. נגיד שאני המקשר בין החבר ובין הפרצוף העליון כדי לקבל משם אור חכמה ולמסור אותו לחבר.

בדיוק מה שקורה כאן, זה מה שאנחנו לומדים. התחתון מעלה מ"ן, חיסרון לעליון שרוצה לקבל קצת אור חכמה. למה, בשביל מה? הכול נמצא במ"ן שלו, והעליון מסדר לו את זה.

תלמד: איך אור החכמה הופך לאור חסדים?

אין דבר כזה שאור חכמה עובר לאור חסדים.

תלמיד: האם אתה יכול להשפיע לחבר - חכמה?

אני לא יודע איפה הוא שואל, בין הע"ב לגלגלתא, ס"ג לע"ב או אצלנו כאן, להשפיע לחבר, מה בדיוק המקום?

תלמיד: כתוב שדם הופך לחלב. איך בתהליך הזה אור חכמה שאני מושך על אח"פ שלי, עובר כחסדים לחבר?

אור חכמה זה אור חכמה, אור חסדים זה אור חסדים. אנחנו לא יכולים להוציא משהו מאור החכמה שיהפוך להיות לאור חסדים. אנחנו יכולים לעשות זיווג על אור החכמה עם מסך מסויים ואז מאור החכמה נשאר רק אור החסדים. את זה כן יכולים.

זה נקרא ש"דם הופך להיות חלב".

שאלה: למה בעל הסולם מכנה פה את המושג החדש "העלאת מ"ן"? מה מתחדש כאן במערכת?

חיסרון, העלאת מ"ן זה חיסרון. זה פשוט. כשאין לי כוח לקבל משהו, אז אני מבקש קודם כל שיהיה לי כוח ואחר כך אני מבקש יכולת לקבל את המשהו הזה.

תלמיד: למה הוא לא מכנה גם את הבקשות הקודמות לבקשה הזו של נקודים בגדלות, גם העלאות מ"ן? זה לא היה חיסרון מהתחתון לעליון?

לא. איפה אנחנו קראנו על העלאת מ"ן?

תלמיד: עכשיו פה.

לא, חוץ מזה. לא חשוב, העלאת החיסרון מהתחתון לעליון כדי לקבל כוח, זאת אומרת, אור, כדי אחר כך לבקש קבלת האור על מנת להשפיע, זה נקרא העלאת מ"ן.

תלמיד: איך קורה שהמערכת מגיבה לכזאת בקשה אחרי צמצום ב', שאומר שאסור לבקש לקבל בעל מנת להשפיע?

תלוי בשביל מה. כי מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה אנחנו כל הזמן נמצאים בבקשות. אם אני מבקש כוחות כדי שיהיה לי כוח להשפיע, אדרבא, תקבל.

תלמיד: אז במה שונה שבקשו נה"י דגלגלתא בנקודים בקטנות שעל זה נהיה צמצום ב'?

כי הם רצו לקבל בעל מנת להשפיע באתר, במקום שבו היה אסור לקבל.

תלמיד: ועכשיו איפה זו"ן נמצאים? הם באותו מקום, מתחת לפרסא אסור לקבל שם, הם מבקשים בעל מנת להשפיע. למה צמצום ב' לא נכנסת לפעולה?

קודם נקודות דס"ג רצו לקבל בעל מנת להשפיע הם ראו שבזה הם עוברים את הפרסא, והאור שהם מושכים נכנס מתחת לפרסא, לאזור שיש שם בחינה ד', שולטת בחינה ד', ולכן היה חסר שם כוח שיעצור את האור ולכן נעשתה שם שבירה וכל הבירורים האלה. עכשיו, במידה שאנחנו יכולים לאסוף את השברים או לעשות איזה פעולות כאלה שהשבירה לא תהיה, מותר לנו לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אבל זה בדיוק מה שצמצום ב' אוסר.

לא. צמצום ב' לא אוסר עלינו לקבל בעל מנת להשפיע, אין דבר כזה, דווקא לקבל על מנת להשפיע זו כל המטרת הבריאה, אלא צמצום ב' רק אומר לנו, במקום שיש רק רצון לקבל, שם אסור לקבל. זה צמצום א', וצמצום ב' אומר שעל מנת להשפיע אתה לא יכול לקבל, בינתיים, תתקן צמצום ב' ואחר כך תחזור לצמצום א'.

תלמיד: ומה מבקשים זו"ן שמאפשר להם בכל זאת עכשיו לבקש בקשה שהיא נכונה?

אנחנו רק התחלנו ללמוד מה קורה שם בזו"ן, אלה לא זו"ן אמיתיים.

תלמיד: אז מה זה? מה הם מבקשים? הם לא מבקשים אור חכמה?

אור חכמה שזו הארת חכמה, הם מבקשים כדי לקבל אותו בעל מנת להשפיע, באור החסדים שתהיה להם הארת חכמה.

תלמיד: ומה רצו נה"י דגלגלתא פעולה אחת לפני?

שם רצו לקבל אור שלם. שם רצו לקבל אור חכמה, וכאן אור חסדים בהארת חכמה.

תלמיד: איך נהייה להם התיקון הזה?

על ידי זה שהם עכשיו יכולים לסובב את הכלים שלהם כך, שיוכלו לקבל בעל מנת להשפיע. זו כמות כזאת מינימלית של אור החכמה בתוך אור החסדים שאפשר לקבל אותו בעל מנת להשפיע. וכך במנות קטנות, במשך זמן רב, הם יקבלו את כל האור אין סוף בעל מנת להשפיע.

שאלה: כשאנחנו אומרים שמלכות מעלה לזעיר אנפין או זעיר אנפין לבינה אלה סתם התרשמויות כאלה ומין שפת מסרים, או שממש יש התכללות, דבקות אחד בשני?

כן. ועוד איך. בודקים ומתקרבים ומודדים עד כמה שדומים זה לזה ויכולים לעבוד יחד. ואז רק מתחברים ובאים לפעולה יחד.

תלמיד: זו ממש דבקות מידה כנגד מידה?

כן. הכול מאוד מדויק.

תלמיד: לפעמים זה נשמע כמו שיש איזה ילד שבוכה, אז אימא רצה להביא לו איזו מטרנה או משהו מהארון. ויש ילד שבוכה, אז לאימא ממש, הוא כל עולמה, הוא מסובב לה את הכול הם ממש קשורים אחד לשני.

ברוחניות לאימא יש מספיק כלים כדי לדעת מה טוב ומה רע לילד והיא לא דוחפת לו סתם משהו מהארון. היא נותנת לו בדיוק מה שהוא צריך לתיקון. ועל ידי זה הוא גדל בצורה רוחנית.

תלמיד: זה ממש נהיה כמו מין שילוב כלים כזה?

כן. שילוב כלים של חכמה ובינה.

תלמיד: אני שואל בעיקר על העוצמות של הדבר, כי להעביר, לתת, בסדר.

לא. זה בדיוק נמדד לפי החיסרון של הילד, והחיסרון של האימא, והחיסרון של האבא שיש בו כל האור החכמה ושלושתם מכוונים למלא את הילד.

תלמיד: אני לא יודע אם זה הכי נכון לומר, אבל כשאתה תגיע, כשתלמיד מסוים מגיע לרוחניות אז פתאום הוא גם ירגיש שיש לו אותו דבר.

ודאי. בלי ספק.

תלמיד: וגם יכולת לראות מה הם צריכים?

כן.

תלמיד: ממש כל מה שהם יצטרכו להתקדמות שלהם אתה תרגיש את זה?

כן. זה נקרא "פקיחת עיניים". איך אתה יכול לעבוד במערכת רוחנית אם אתה לא מכיר את החסרונות? ואיך לספק להם מה שהם רוצים?

תלמיד: אבל להעביר להם מה שהם צריכים, לדוגמה, רק להרגיש את זה זה לא יספיק. גם על ניסיון אנחנו מדברים.

הכול כלול בפנים.

תלמיד: יהיה אפשר להעביר כאלה דברים?

כן. ודאי. בעיקר הניסיון. מה זה? לבכות, לצעוק, לדרוש, כל אחד יכול, אולי. אבל לדרוש מה שצריך ובמידה מסוימת שרק בזה הוא יקבל תיקונים, במילויים, לזה צריכים הרבה זמן. ללמוד, לנסות.

שאלה: בשביל זה צריך גם להבין את החיסרון של האדם, גם להבין את הבורא איך הוא צריך למלאות את זה ואיך זה מתקשר ביחד?

כן. הוא צריך להיות כלול מעליון ותחתון.

תלמיד: אבל המילה הזאת "כלול" היא לא סתם כלולה. אתה צריך להרגיש גם איך זה יכול להתחבר ביחד. צריך לבנות ממש את הקשר בין שני הצדדים ההפוכים האלה.

כן.

תלמיד: בעצם, החיבור הזה בין העליון לתחתון אלה שני הפכים. אז האדם, נגיד שמתפלל על חברו, הוא צריך להיות בחינת מעבר הזה באיזו צורה. זה התפקיד של האדם בעצם, למצוא איך לחבר את העליון והתחתון.

כן. הם מתחברים בו, בתוך האדם. זו בעצם המהות שלו, להיות המעבר הזה חד צדדי.

שאלה: מה גורם לרשימות דזו"ן דגופא דא"ק להתעורר להעלאת מ"ן?

נמצאים אצלם חסרונות, שרוצים בסופו של דבר לתקן אותם בעל מנת להשפיע ולקבל בהם את כל אור אין סוף.

תלמיד: ולמה דווקא אחרי יציאת עולם קטנות דנקודים הם פתאום התעוררו?

כי עכשיו יש להם קשר.

שאלה: כתוב לי פה באות הזאת שלמדנו משפט שאמרת לפני כמה שנים, "מן זה משהו שמעורר התחתון לא לפי סדר המדרגה אלא כתוספת בלבד". האם קורה פה משהו חדש, פתאום יש מ"ן?

כן. אם לא היה מ"ן אז הכול היה מוקפא. כיוון שיש חיסרון מצד התחתון אז יש התעוררות גם מצד העליון וכל התהליך הזה ממשיך. תתאר לעצמך באיזה מצב היינו ללא ילדים? האנושות הייתה מזדקנת והולכת למות.

תלמיד: אז פה בפעם הראשונה בעצם יש חיסרון עצמאי מסוים?

כן.

שאלה: האם המ"ן שהמלכות מעלה הוא בעל מנת לקבל?

לא, זה לא יכול להיות. היא מעלה את המ"ן שלה, את החיסרון שלה. זאת אומרת, זה לא יכול להיות על מנת לקבל, רק על מנת להשפיע.

תלמיד: בסופו של דבר בינה מסתובבת פנים בפנים עם החכמה. האם נכון להסתכל על זה בצורה מערכתית שהעלאת מ"ן נעשתה כדי שהפעולה הזאת תקרה, כדי שבינה תהיה פנים בפנים עם חכמה?

כן. שיהיה מעבר לאור החכמה מחכמה לבינה.

שאלה: האם הדרגה העליונה תמיד נמצאת במצב שהיא רוצה לתת לתחתון?

כן.

תלמיד: כתוב פה, "נבחנת שהיא תמיד אחור באחור עם החכמה". אני יכול להבין אם זה היה פנים באחור, שחכמה רוצה לתת, אבל בינה לא רוצה לקבל.

כן.

תלמיד: אז למה בעל הסולם כותב שזה אחור באחור ולא פנים באחור?

יש גם כאלו מצבים.

תלמיד: אז מה משפיע על כך שחכמה רוצה לתת או לא רוצה לתת?

יש ארבעה מצבים בין עליון לתחתון. פנים בפנים, פנים באחור, אחור בפנים ואחור באחור.

תלמיד: אז יכול להיות שחכמה נמצאת במצב שהיא לא רוצה לתת לבינה, ללא קשר מה בינה רוצה?

יכול להיות.

תלמיד: במה זה תלוי?

המערכת חייבת להיות מסודרת נכון. זה תלוי בעליון - בחכמה, ובתחתון - בבינה. כי הם מחוברים ביניהם כדי להמשיך את אור החכמה מהעליון, מהעליונים, מאין סוף לתחתונים, למלכות.

תלמיד: באות ע"ט בעל הסולם כותב, "נעשה שם הזווג דהכאה המוציאות קומת ע"ס לצורך התחתון." יכול להיות שיש זיווג דהכאה שמוציא עשר ספירות לצורך העליון או שרק לצורך התחתון יש זיווג?

כאן אלו עשר ספירות לצורך התחתון. אבל יכול להיות לצורך העליון ולצורך עוד משהו בצד. יש הרבה פעולות בעשר הספירות לכל מיני צדדים וצרכים.

תלמיד: מה קורה בזיווג עצמו עם הרשימות? אנחנו יודעים שיש עליית רשימות, יש תוצאה מזיווג הרשימות שזו קומה חדשה, אבל מה קורה בזיווג עצמו עם הרשימות?

בזיווג עצמו יש כניסת האור לתוך הפרצוף שעשה זיווג עם האור העליון, ועכשיו מידת ההשפעה בפרצוף היא כמו מידת ההשפעה באור העליון, ואז האור העליון יכול להיכנס לתוך הפרצוף.

תלמיד: ומה קורה ברשימו דהתלבשות וברשימו דעביות בזמן הזיווג?

הם עובדים יחד כדי שייכנסו האורות בתוך הכלים.

תלמיד: והם צריכים להתחבר ביחד כדי להמשיך אור?

כן.

שאלה: בינה מעבירה אור חכמה לזעיר אנפין, נכון?

כך צריך להיות.

תלמיד: מה היא מעבירה? מה זה אור חכמה?

אור החכמה זה אור של מטרת הבריאה.

תלמיד: זעיר אנפין יודע שהוא רוצה לקבל אור חכמה?

כן.

תלמיד: איך?

כמו שכלב רוצה חתיכת בשר. זה כך בטבע שלו, הוא נולד על ידי אור החכמה, שקיבל אותו מהבינה ולכן הוא רוצה חכמה.

תלמיד: זאת אומרת, זה קיים בו בהתרשמות, ברשימו?

כן.

שאלה: למדנו שנקודות דס"ג קודם כל מעלות את המסך כיוון שהוא מזדכך, כיוון שהוא לא רוצה לקבל. וכאן זה להפך, אנחנו רואים תהליך אחר, כאן המ"ן עולה כדי לקבל את האור. מאיפה פתאום בבריאה, בנברא מתעורר כזה רצון לקבל משהו לעצמו?

מאיפה פתאום מופיע בנברא רצון לקבל לעצמו? מתוך זה שהייתה שבירה בעולם הנקודים ובמקום רצון להשפיע, זאת אומרת, רצון עם המסך, נעשה רצון ללא מסך. המסך הזדכך, נעלם, ונשאר רק רצון ללא מסך. והרצון הזה שנשאר ללא מסך פועל בתוך המלכות והיא רוצה לקבל על מנת לקבל. זו המלכות שחייבים קודם לתקן אותה ואחר כך למלא אותה ובזה יהיה גמר התיקון.

שאלה: אבל כל הזמן למדנו שהמ"ן הוא בקשה לתיקון. מאיפה פתאום יש הכרה בנחיצות לתיקון? הרי עוד לא הייתה שום שבירה, עוד לא קיים העולם שלנו, אז מאיפה פתאום המ"ן מגיע?

אנחנו לומדים שיש העלאת כלים לתיקון אפילו לפני שבירת הכלים, מפני שיש להם חיסרון לקבל בעל מנת להשפיע, ואז הם עולים למעלה לבקש מסך כמו בהזדככות הפרצוף. אפילו בפרצוף הראשון, בגלגלתא, המסך מתחיל להזדכך ולעלות למעלה, וכשהוא נדבק לעליון הוא מבקש מהעליון רק דבר אחד - תעזור לי לרדת למטה ולקבל על מנת להשפיע משהו שמגיע לי. ואז המסך שעלה מטבור לפה יורד בחזרה כבר לא לפה אלא לחזה, ושם מקבל בעל מנת להשפיע וכך נולד פרצוף ע"ב מפרצוף גלגלתא.

תלמיד: אז העלאת המסך עליה דיברת עכשיו היא גם סוג של בקשה?

כן, בעצם אפשר להגיד שזה קודם למ"ן שקורה אחר כך, אחרי שבירת הכלים.

תלמיד: הוא מתאר כאן בצורה אחרת לגמרי איך הבינה הופכת לנוקבא, מה זה אומר שהבינה הופכת לנוקבא, היא כאילו מקבלת לא בכלים שלה?

מלכות שעולה לבינה הופכת את הבינה לנוקבא, לחכמה, כי בינה עכשיו רוצה לקבל מהחכמה אור כדי למסור אותו לזעיר אנפין. אמא הייתה סתם ילדה ועכשיו נעשתה אמא שיש לה תינוק והיא רוצה לעלות לאבא, לקבל ממנו נניח מזון כדי להוריד אותו לתינוק. כך זה בשורשים שלנו.

תלמיד: תמיד למדנו שהמ"ן זה העלאת המלכות לבינה, כלומר שהמלכות זו נוקבא שעולה לבינה, וכאן אנחנו לומדים להיפך שהנוקבא היא למעשה הבינה?

נוקבא בינה מאור החכמה היא כדי למלא את הזו"ן, היא הופכת להיות נוקבא. ככה בינה היא לא נוקבא יש לה הכול היא בעצמה לא בחיסרון, אבל כשמעלים אליה חיסרון מלמטה היא הופכת לחיסרון, לנוקבא, לחכמה, ומקבלת מהחכמה מה שדורשים, לא היא עצמה, אלא התחתונים ומעבירה להם את אור החכמה. זה בעצם כל המרכז של חכמת הקבלה ובכלל המרכז של חכמת היקום בו כך הכול מסודר, שבינה באמצע שלא רוצה כלום לעצמה, הופכת למעבר לאור החכמה מלמעלה למטה. לכן מה שאנחנו צריכים בכל חכמת הקבלה שלנו הוא, איך לא לקבל אלא רק כדי להשפיע, במידה הזאת אנחנו הופכים להיות מקובלים, מקבלים.

תלמיד: אני יכול להעלות מ"ן רק אם אני יכול להעלות את רצון החברים?

נכון. אם אני אוסף חיסרון מכל העשירייה שלי או מהקבוצה או מכל העולם, אז את החיסרון הזה אני יכול להעלות למעלה ולקבל עליו כל מה שהם רוצים.

תלמיד: במקרה כזה הוא הופך להיות הנוקבא של בינה?

כן. לכן בינה היא ספירה כל כך חשובה, כוח כל כך חשוב, כי היא באמצע עושה לנו בידוד מכלים דקבלה של המלכות לכלים דקבלה דזעיר אנפין, זה בדיוק כמו בסמיקונדוקטור, ואז הכול מסודר לפי הקשר דרך בינה. בינה היא בדיוק האמא, שמצד אחד לא רוצה כלום לעצמה, ומהצד האחר היא רוצה הכול כדי למלא את התחתון.

שאלה: האם אנחנו יכולים לקבל יותר כוחות, לדרוש שאבא ואמא יהיו מחוברים ביניהם?

מה התועלת שלך מזה שאבא אמא יהיו מחוברים? אם תעלה אליהם מ"ן מהמלכות שצריכה לקבל יותר אור חכמה כדי לתקן את עצמה ויותר אור כדי למלא את עצמה, את כל הנשמות שלה, אז זה יקרה.

תלמיד: האם יש לנו גישה לחסרון יותר גדול מזה שאנחנו יודעים שאבא ואמא לא מחוברים?

אין לנו מצווה לחבר את אבא ואמא, אנחנו מחברים אותם במידה שאנחנו רוצים לקבל מהם, כי אי אפשר שאור החכמה יתפשט למטה מעצמו או אור הבינה יתפשט למטה מעצמו, אבל כשאור החכמה מתלבש באור הבינה, אז שני האורות האלה מתפשטים למטה וממלאים את התחתונים.

תלמיד: אז כדי לאגור חיסרון גדול אין לנו צורך בחיבור אבא ואמא?

סתם חיסרון, איפה תשמור עליו?

תלמיד: איך להעלות חסרון גדול?

רק להתחבר למקור החיסרון שהוא הנבראים, וככול שתתחבר אליהם תוכל להעלות את החיסרון שלהם למעלה.

שאלה: שמעתי עכשיו שבינה היא המפתח לכל ההתפתחות מפני שהיא לא רוצה כלום לעצמה, ואז הכול יכול לעבור דרכה.

כן.

תלמיד: אבל האובייקטים הבאים שבגללם היא מעבירה את האור הם כבר לא בינה, אז איך האור עובר?

לא, האור לא עובר. בינה מעלה את החיסרון של התחתונים לעצמה, היא מתעברת מהרצון של התחתונים, התחתונים נמצאים בה ירחי לידה, ומזה שאמא מספקת להם מסכים ואורות הם גדלים בתוכה עם הכלים, המסכים, ועם האורות, בשר וכל מה שצריך, היא מציירת אותם והם מקבלים צורת בני אדם נניח, ואז מולידה אותם בהדרגה או בחודש השביעי או בתשיעי או אפילו יותר.

תלמיד: אז היא מייצרת אותם כך שהם יהיו גם בינה, כמוה, כי להיות בני אדם זה להיות גם עם בינה?

כן, היא גם מייצרת אותם או כזכרים או כנקבות.

תלמיד: מה החיסרון הראשוני של התחתונים שבינה נפתחת כלפיהם ומתחילה לגדל אותם וכל מה שהסברת עכשיו?

הם רוצים להידמות לאמא, לקבל בעל מנת להשפיע, אבל שוב זה קורה תחת השפעת כוח הבינה, לא שהם בעצמם כבר כאלו, אחרת הם היו כבר בדרגה יותר גבוהה. הם רוצים להתבטל לאמא, יש להם כוח כזה, כוח ביטול, ואז הם גדלים מתוך מה שהם מקבלים ממנה. לכן כל הקבלה שלהם היא כהשפעה, אבל השפעה בכלים דבינה, התחתון כולו כולו נמצא בתוך הרחם של העליון.

שאלה: אז כשמדברים על גדלות דזעיר אנפין, שהיא תוספת, זה כאילו התחתון שעכשיו עולה למעלה?

לא, הוא עדיין לא נולד. אנחנו מדברים על זעיר אנפין שעדיין נכלל בבינה, לפני שהוא מגיע לשבעה, תשעה או שנים עשר חודשים.

תלמיד: אבל זו"ן שמעלים את המ"ן אז זה מ"ן של התחתונים.

אבל זו"ן מעלים, התחתונים בעצמם לא מסוגלים.

תלמיד: האם התוצאה שיש עכשיו עליית מ"ן מזו"ן היא לא סוג של שיתוף?

זה שיתוף, אבל שיתוף שבינה עושה ולא התחתון. התחתון עדיין לא קיים, טיפת הזרע נניח.

שאלה: לגבי התחתון הזה שהוא לא קיים ובינה עושה עליו את הכול, גם שותלת בו חסרונות, היא כאילו מבשלת פה את כל הסרט. במאמר הראשון שקראנו היה כתוב אצל הרב"ש שהאדם מרגיש שהוא כל כך מגושם, שהוא בהמה ואין לו כלום. האם אפילו בשפלות הזאת, במגושמות הזאת, שהוא כמו חיה, הבינה יכולה להתחיל לטפח אותו?

ממש כך.

תלמיד: האם היא יורדת אליו עד לעומק הזה?

היא יורדת עד לעומק המלכות ויכולה לקחת אותו משם ולפתח אותו.

תלמיד: מה התנאי שהיא תפעל עלינו כך?

רשימות. כל דבר מנהלות אותו רשימות.

תלמיד: מה התנאי שהיא תפעל עלינו כך, שהיא תשלוף אותנו מהבהמיות?

יגיע הזמן, ואז היא תעבוד עליך.

תלמיד: מה זה יגיע הזמן?

יגיע התור שלך לפי יציאת הרשימות מקל לכבד.

תלמיד: האם אי אפשר לזרז את זה?

אני לא אחראי על זה. זה העניין של הטבע, של הרשימות, האם זה לא ברור איך זה קורה? רואים זאת על ילדים, שמגיע זמן, ואז שיש להם רצונות, יכולות ותנאים שהם צריכים לעצמם ודורשים אותם וגם אנחנו רוצים לדרוש מהם. הכול פועל לפי הסדר.

שאלה: למה את כל התפילות שלנו אנחנו מבקשים מאבא ולא מאמא? עכשיו אנחנו לומדים שצריכים לבקש מבינה?

זה כבר משהו אחר. שאלה נכונה. אנחנו מבקשים מאבא מפני שאבא הוא שולט על אמא, אמא בלי אבא לא יכולה לפעול. את זה נלמד, זה כבר שייך למבנה המשפחה. עכשיו אנחנו לומדים על מה יש בין אמא לוולד, לתינוק.

שאלה: האם אפשר להגיד שיש מקרים שהתחתון נאלץ להעלות מ"ן, מכריחים אותו?

איך התחתון יעלה מ"ן אם זה לא נולד בו, אם זה לא התעורר בו. זה כמו שעכשיו אתה לא יודע מה יהיה בך בצהריים, מה יעלה בך בצהריים, מה תרצה ומה תבקש. התחתון פועל רק לפי מה שמתעורר בו.

שאלה: מה הם התנאים שמאלצים את התחתון להעלות מ"ן?

הרצון להשפיע לעליון. בכללות, אם אנחנו נמצאים בחברה והחברה מעוררת בנו על ידי כל מיני השפעות חיצוניות רצון להשפיע לעליון, אז אנחנו כבר מחפשים איך מממשים אותו, איך מגיעים לזה.

תלמיד: האם זה לא כמו אונס?

אתה יכול להגיד שזה אונס, אבל אנחנו מקבלים את זה ומרגישים את זה. ודאי שהכול באונס, גם הרצונות שאנחנו מרגישים שמתעוררים בנו הם אונס, לפני זה לא רציתי לישון, ועכשיו אני רוצה לישון, זה אונס.

תלמיד: בנוגע לקשר בין החברים, מורגש שהבורא בצורה תת הכרתית מחבר אותך, אנחנו לא יודעים איך אנחנו מתחברים, אבל פתאום אתה מתחבר עם החסרונות של החברים ואתה מרגיש מזה שמחה. אבל איך התחברנו, מה קרה, פשוט הבורא מחבר אותך.

כן.

תלמיד: למה התהליך נעשה בצורה עיוורת?

למה הוא נסתר מאיתנו?

תלמיד: למה התהליך נעשה בצורה כזאת ללא מודעות?

התהליך הזה נסתר מאיתנו מפני שאנחנו לא יודעים את הרשימות, את השורשים שלנו. אם הייתי יודע יותר, אז הייתי רואה את השורשים האלה כבר מזמן, למשל שיש בטורקיה או במקסיקו או באיזשהו מקום רשימות שהן קרובות אליי, ואז הייתי נמשך אליהן. אבל מגיע הזמן ואנחנו כן מממשים את ההתקשרויות האלה.

תלמיד: גם בעשירייה יש חברים שאיתם אתה יכול להתחבר בקלות בצורה פנימית, אבל יש חברים שהרצון לקבל שלהם הוא כמו שריון, הקליפות הן כמו שריון, ואתה לא יכול לחדור אליהם. לפעמים אני חושב שבעשירייה עדיף אולי להתחבר רק לחבר אחד, ואז זה יותר קל. האם אפשר להגיד שאנחנו יכולים לעשות את הפעולה הזאת בצורה טכנית כזאת?

יש כאן הרבה פסיכולוגיה, אבל עוד מעט כשאנחנו נלמד עוד קצת מחכמת הקבלה, אנחנו נדבר על זה.

שאלה: חבר שאל קודם איך אפשר לזרז את הזמנים ואמרת לו שזה לא תלוי בי. אז במי זה תלוי?

באחרים, בקבוצה. בכולנו.

תלמיד: כתוב "ישראל מזרזים את הזמנים", אז מה לעשות?

להשתדל ככל האפשר להתקרב זה לזה כדי להגיע לרצון אחד ובו לבצע גמר תיקון. בשביל זה לא צריכים ללמוד אלא רק לרצות להיות קרובים זה לזה.

תלמיד: אנחנו עושים המון פעולות ותפילות במשך היום ומפגשים ודורשים ומבקשים, החברים במאמץ גדול מאוד.

הכול נפתח לפניכם, הכול לפניכם, כל הכתבים, כל הדברים, ספר "שמעתי", מה עוד אתם רוצים?

תלמיד: יש משהו שאתה רואה שאפשר להוסיף?

רק ללמוד לעומק את מה שרב"ש השאיר לנו. לא היה לו יותר. עם מחברת "שמעתי" שיש לי הוא הלך לישון וקם, וכל הזמן היה מדפדף בה וקורא. הוא היה מוצא בה כל הזמן חידושים. כך היה רב"ש.

רק להתחבר בינינו ולחפש בינינו את אותן ההבחנות שיעזרו לנו לבנות כלי השפעה יותר גדולים. אחרת הזמן עובר ונשארים כמו שאומרים "מה לעשות עם ילדים שהזקינו", שנשארו ילדים אבל כבר הזקינו. אז בואו ננסה להתקדם.

שאלה: מה המיוחד במגע בין אור וכלי בזיווג דהכאה?

המיוחד שהם מתחילים למדוד איך הם יכולים להיות בחיבור ביניהם, כי הם הפוכים, ובזיווג דהכאה הם בודקים איפה ובאיזו צורה, באיזה תנאים הם יכולים להיות ממש בחיבור.

תלמיד: איך אהבת הכתוב מביאה לאהבת הכותב ומביאה לאהבת המכתיב יתברך ויתעלה הטוב והמיטיב המשפיע הבורא?

בעזרת ה'.

קריין: יש לנו דיווח מ INFO על כנס אסיה. .

תלמיד: כנס אסיה שמתקרב הוא אירוע ראשון מסוגו בהיסטוריה של האנושות, בהיסטוריה של הקבלה, וכל החברים והקבוצות שלנו באסיה ובסין מאוד מתרגשים מזה. כל הכלי העולמי עובד מאוד קשה לבצע כל מיני הכנות לקראת זה. חברים בואו נוקיר את ההזדמנות הזאת של פעם בחיים, ונבקש מהבורא שיפתח את הלבבות שלנו ושנתפלל אחד עבור האחר מהלבבות שלנו לבורא ונבקש ממנו שייתן לנו חשיבות כלפי כנס אסיה.

בואו נשתמש בהזדמנות הזאת בכדי לתקוע בשופר המשיח, כדי שנעורר עוד ניצוצות, עוד נשמות שיצטרפו אלינו. בואו נשתמש בהזדמנות הזאת של הכנס להתחבר מכל הפינות בעולם פיזית או וירטואלית, בואו נהיה בערבות זה כלפי זה, כמו שעם ישראל עמד לפני הר סיני כאיש אחד בלב אחד כדי לקבל את התורה. בואו נגיד לבורא ביחד נעשה ונשמע. לחיים בני ברוך.

תלמיד: לחיים. חברים יקרים ההכנות האלה לקראת הכנס המתקרב שמובל על ידי קבוצת אסיה, נותנות לנו הזדמנות. אנחנו מזמינים בחום את כל הכלי העולמי להשתתף בהכנות האלה, להשתתף בנתינת מתנות כהכנה לקראת לכנס, יהיו הנחיות שישותפו בדף של הכנס. לכל עשירייה תהיה הזדמנות ליצור כלי יותר גדול שידליק את אש האהבה בלבבות החברים. אנחנו נשלח הנחיות מפורטות מה צריך לעשות, איך לעזור לחברים בשביל לבנות את המתנות היפיפיות האלה של אהבה. יפורסמו קליפים כפלייליסט של יוטיוב באתר שלנו. לחיים.

(סוף השיעור)