שיעור בוקר 27.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 653

מאמר רי"א "כעומד בפני מלך"

ריא. כעומד בפני מלך

שמעתי א' אלול תרח"צ

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה, היינו חסרונות דקדושה. ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה".

דקדושה זה כלים דהשפעה.

ריא. כעומד בפני מלך

שמעתי א' אלול תרח"צ

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני," חיסרון לאמונה. "בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון". וכל ענינים גשמיים מכבים חסרון זה. יען, שמכל דבר, שהוא מקבל תענוג, הנה התענוג מבטל את החסרון והכאב.

אלא שלא ירצה לקבל שום תנחומים. וצריך ליזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו. וזהו על ידי שיצטער עצמו, שעל ידי התענוג ההוא, נחסרין לו ניצוצי וכוחות של כלים דקדושה," דהשפעה "היינו חסרונות דקדושה." להיות בהשפעה. "ועל ידי הצער הוא יכול לשמור, שלא יפסיד כלים דקדושה"

שאלה: יש מצבים שמצליחים לייצר ברור לפני שמקבלים. ויש מצבים שהרצון לקבל מתעתע ומורגש שקיבלת בלי ששמת לב אלא רק בדיעבד. איך מצמצמים את המצבים האלה?

אם אתה מדבר על זירוז הזמן אז הכול רק כשאנחנו נפגשים בעשיריות ושוב נפרדים ושוב נפגשים ושוב נפרדים. ככל שאנחנו נמצאים בצורות כאלו של התקרבות בינינו בהשפעה הדדית, לא פיזית דווקא, השפעה הדדית, אז על ידי זה אנחנו מקבלים השפעות שונות לא מתוך עצמנו אלא מתוך החברים בעשירייה, על ידי זה בעיקר אנחנו מתקדמים.

אנחנו צריכים להבין שאדם לא יכול להתפתח לבד, זה כלל וחוק. אבל אם אנחנו משתדלים להשפיע זה על זה וזה על זה, מההשפעות האלו דווקא אנחנו מתפתחים. לכן כמה שהקבוצה נמצאת בכל מיני התקשרויות ביניהם, אבל התקשרויות ענייניות שמדברים לעניין, לא דברים שאנחנו לומדים וסתם חוזרים עליהם. ולא מדברים על מה שבכלל לא שייך להתקדמות שלנו, אלא ממש כל אחד דואג להביא לחברה כמה מילים, כמה משפטים שמעוררים את החברה, מקרבים אותם, זה יכול להיות משהו שלא כל כך נשמע אולי אבל אם אנשים דואגים לזה, זה עובד.

שאלה: במה מסייעים המצבים האלה שהבורא גורם לך לקבל בלי ששמת לב, בלי שבכלל היה לך ברור?

אבל אתה מקבל אותם, אתה מתחיל לחשוב עליהם, הם נכללים בך, הם מתחדשים בך, זו כבר עבודה.

תלמיד: אני שם לב אחרי שקיבלתי זה גורם לסוג של צער שקיבלתי בלי שיכולתי לשלוט על זה בכלל.

כי אתה מקנא שהחברים עשו את זה והביאו לך מוכן. אז מה? גם טוב.

תלמיד: איך נהנים מהגשמיות במקסימום כמו הדוגמה שאתה מספר לנו שהרב"ש שלח אותך לקנות את הגבינה הכי טובה ועדיין מתקדמים ברוחניות?

זו הייתה דוגמה שאתם לא הבנתם, אני ראיתי כבר אז. אם הוא שולח אותי לחנות לקנות לו משהו ואני לא יודע מה לקנות אז אני מסתכל. נגיד הוא היה צריך מאה גרם גבינה, אז איזה גבינה הוא אוהב? אני לא יודע. אז לפי מה בוחרים? לפי המחיר, הגבינה הכי טובה. אבל אולי הוא לא אוהב את זו. אוהב או לא אוהב אני לא יכול עכשיו במקום שאני נמצא להחליט, אין לי נתונים אבל נתון האחד יש לי, המחיר.

ואז אני קונה למורה שלי את הדבר הכי יקר, הכי טוב, כי אין הבחנות אחרות. זה מה שאני רציתי להגיד. כבר כמה פעמים שאלו אותי על הדוגמה של הגבינה, אני ראיתי שלא הבינו אותה. במה אנחנו בוחרים, במקום או בפעולה המוסיפה יגיעה? שאני קונה דבר יותר יקר אז אני בזה מוסיף יגיעה.

אבל אם אני יודע שהוא רוצה גבינה דווקא ממשהו בינוני או אפילו הכי זולה, אוהב אותה, אז הייתי קונה, לא היה לי הבחן אחר. אבל כאן אני בוחר בדבר המוסיף יגיעה, בדבר שמכבד את המורה ואין לי שום הבחנות אחרות.

שאלה: האם זה נכון שככל שמתקדמים בדרך ההנאות הגשמיות גדלות?

כן, אומנם שבזמננו זה קצת מבולבל. פעם זה היה יותר, היום פחות. כי היום בעצם לכל אדם יש משהו בהישג יד. פעם זה היה מאוד נדיר לאכול כמה דברים שהיום כמעט לכולם יש אפשרות להשיג אותם.

שאלה: במאמר נאמר שאם הרצון הגשמי ממלא אותנו אנחנו מאבדים את הרצון לקדושה והייסורים משאירים אותנו ברצון לקדושה. אבל ברגע שאני סובל, המחשבות שלי מנוגדות לגמרי מהקדושה. איך אני יכול לזכור להשאיר בלב את ההרגשה שזה הבורא בעצם מקדם אותי כך להשיג את הקדושה?

אתה צריך להשתדל לתאר את גדלות הבורא בכל מצב ומצב מעל הכול. כל מה שקורה מגיע לך מ"אין עוד מלבדו, טוב ומטיב" כדי לקדם אותך לתיקון. כי אין שום מצב ושום פעולה בעולם שלא מקדמת לתיקון, רק הדרך לתיקון יכולה להיות דרך האור או דרך החושך. וכאן אנחנו צריכים להשתדל כמה שאפשר להביא את מצבנו בכל רגע ורגע לדרך האור. זאת אומרת, כמה שאפשר יותר ויותר לראות בכל מצב ומצב שלנו את המטרה. ואם אתה יכול לקשור את עצמך למטרה והמטרה יכולה לכבות לך את היגיעה והצער בדרך, אז אתה מצליח ומרוצה וקשור כבר למקום המטרה. ואם אתה לא מסוגל עדיין, גם טוב, אתה רואה איפה אתה נמצא.

זו לא בעיה בדרך, זו בעיה בחשיבות. נגיד אתה רץ לאיזו פגישה, מתארים את זה כמו לכלה, השכינה נקראת "כלה", ואתה קופץ על הסוס ורץ אליה ולא אכפת לך כלום, אתה מוכן לשבור את כל ההפרעות, כל המחסומים. או שאתה לא כל כך רץ, הכול תלוי בעצם בהתקדמות. ואנשים שעוברים את הדרך, ככל שהם עוברים יותר הם מתחילים יותר להעריך את ההפרעות, כי דווקא ההפרעות מוסיפות לנו כל טעם. כמו תוספת לאוכל, פלפל, מלח, כל מיני תוספות שבלי זה האוכל תפל ואין לו שום טעם. אז אנחנו צריכים להעריך את כל הדברים שאנחנו עוברים כי סך הכל הם מבררים לנו את הכלים. אין מצב בחיים שלנו שלא על מנת לבירור הכלים.

שאלה: האיסור להנאות גשמיות מופיע בכמה מאמרים וזה מאוד מבלבל. האם זה קשור להנאות גם מהכרחיות וגם ממותרות, זה אותו עניין?

תלוי באדם איך הוא ממיין את הדברים האלה. אם יכול להעביר אותם דרך הקבוצה סימן שאלה כבר הפרעות הנכונות.

שאלה: איזה תנחומים או דברים גשמיים שאדם מקבל מבטלים את החיסרון שלו לקדושה?

אם הם שייכים למשהו אישי ומנוגדים לחיבור בקבוצה. אבל אם הם דברים הכרחיים וחייב לקיים אותם אז הם שייכים לא לדרגת האדם אלא לדרגת חי. בדרך כלל אז זה לא פוגע.

שאלה: מה המשמעות שאמונה צריכה להיות ערובה להיות טבע שני, עד ש"הרגל נהיה טבע שני"?

אנחנו צריכים להגיע למצב שעל ידי שהאור העליון ישפיע עלינו, על המאמצים שלנו, אנחנו נקבל טבע שני, טבע של השפעה, וזה יהיה בנו שירכב על טבע הקבלה. וודאי שהטבע של הקבלה, הרצון לקבל לא בורח מאיתנו, אלא אפילו יותר ויותר גדל ועליו כיסוי הטבע של השפעה, כוונה על מנת להשפיע, כך אנחנו גדלים כל הזמן, בסנדוויץ'. וזו העבודה שלנו וזה המצב שלנו ברוחניות. זה נקרא "ותהיו כאלוהים יודעי טוב ורע".

שאלה: איזו תפילה צריכים להעלות ממרכז העשירייה כדי להשיג את החיסרון לאמונה?

תפילה לחבר אותנו יחד במרכז העשירייה, בביטול האגו שלנו או יותר נכון בלהתעלות למעלה מהאגו שלנו ולהתחבר בינינו למעלה מהאגו המשותף. שאנחנו מגלים בזה ממש שנאה גדולה מאוד זה לזה ולמעלה מזה, על ידי הכוח העליון אנחנו יכולים עם כל זה להתחבר, ומבינים את השנאה שמתרחשת בינינו ולמעלה מזה מרגישים עד כמה למרות זאת אנחנו מתחברים באהבה בקשר בינינו. ושתי השכבות האלה הן בוערות, הן לא נותנות לנו לחיות בשקט, אבל דווקא ביניהן, ביחס ביניהן כשמסדרים אותן נכון, אנחנו מתחילים להרגיש אנחת רווחה, רוגע, ממש שקט עולמי, רק בצורה כזאת.

וגם העולם, רק בצורה כזאת יגיע למקום המנוחה שלו. כי חייב להיות אגו גדול ואש ממנו כמו מהגיהינום, ולמעלה מזה חייב להיות ענן גדול שאנחנו נמצאים בו למעלה מהאגו. למעלה אלו תכונות ההשפעה, תכונות הבינה, ולמטה אלו תכונות הקבלה, תכונות המלכות, ודווקא זה ממלא את זה. בלי שנאה לא יכולים להיות ביטול ואהבה, וההיפך. צריכים לתאר את זה גם עכשיו ולהשתדל להקים את זה כבר מעכשיו.

שאלה: מה זה כלים דקדושה, זה פרטי או כללי?

כלים דקדושה הם עד כמה אני דומה לבורא, שהבורא נקרא קדוש, ומשפיע כך לכולם.

שאלה: כתוב "וצריך להיזהר בכל דבר גשמי שהוא מקבל, שלא יבטל את החסרון שלו". הקטע מראה שעלינו להצטער אם רוצים ליהנות מדברים גשמיים, האם צריך לצמצם רצונות גשמיים כדי להתקדם ברוחניות?

אנחנו לא צריכים לצמצם ולשבור רצונות גשמיים, אנחנו פשוט צריכים למיין מה חשוב ומה לא חשוב להשגת המטרה.

שאלה: אני רצון לקבל, מה זה בעצם רצון לקבל?

ליהנות. שבכל רגע ורגע אני מחפש בתת ההכרה או בהכרה ממה אני יכול ליהנות בצורה אופטימלית. אופטימאלית זה נקרא מינימום להשקיע, מקסימום לקבל.

שאלה: כתוב "והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו". האם זה לא אמור להיות שהאמונה צריכה להיות נקלעת באיברו, כלומר שהאמונה תתפתח להרגל ולא חסרון האמונה?

אמונה אף פעם לא יכולה להתפתח להרגל, אני צריך תמיד להחזיק את האמונה הזאת בכוח. הטבע שלי נשאר רצון לקבל והוא לא מזדכך, ולכן לא יכול להיות כאן שום שינוי. הבורא לא משנה "מעשה בראשית", הוא המשפיע ואנחנו המקבלים. היכולת שלנו לסדר על עצמנו, למעלה מעצמנו כוונה על מנת להשפיע, היא במידה שהוא ייתן לנו כוחות, כך זה יהיה. אנחנו יכולים איכשהו לסייע לזה, לבקש, אבל בסך הכול, ככל שנקבל ממנו כוחות ההשפעה כך נוכל לסדר אותם בנו על פני כלים דקבלה.

שאלה: יש זמן שמוקדש לעבודה גשמית, למנוחה, זמן עם הילדים, וזה מוביל לצער שהרבה מהזמן הזה מבוזבז. איך לנצל את הזמן הזה לתועלת רוחנית?

הזמן הזה לא מבוזבז, הבורא סידר את הכול כך שאם אנחנו כל הזמן חושבים על התיקונים, אז כל הדברים שאנחנו מבצעים מחוץ לזה גם נכללים בתיקונים.

שאלה: המאמר מדבר על כך שבמידה שאתן לעצמי תענוג של העולם הזה באופן אוטומטי הוא יכבה לי חיסרון לה'. אנחנו יודעים שהאדם לא חייב בסגפנות, אז איך היחס הנכון לכתוב?

דרך חיבור עם החברים צריכים לברר את זה. אם אתה רוצה להתקדם לבורא אז אין לך שום אפשרות אחרת לברר מה הדרך לבורא כי הכול נמצא במרכז החיבור של העשירייה, פשוט אין סיכוי להתקדם נכון, אפילו לעשות צעד אחד. על זה כתוב "שב ואל תעשה עדיף", אם אתה לא יודע בדיוק איך להתקדם אל תעשה שום דבר. אם אתה מבין שקודם אתה צריך להיות מחובר עם החברה ואז איתם יחד לעשות צעד קדימה, אז תעשה.

שאלה: מהם שכינה ושוכן בעשירייה?

שכינה זה מקום לגילוי הבורא. רצון כללי של כמה אנשים שמוכנים לוותר על כל הרצונות הפרטיים שלהם ולחבר אותם יחד כדי להידמות בזה לבורא. אם אנחנו כמה אנשים שכל אחד מוכן לבטל את הרצון לקבל לעצמו כדי להשפיע לאחרים, אז אנחנו בונים בינינו כזה מצב שכל אחד מאיתנו נמצא למעלה מעצמו, בהשפעה לזולת, ואז כוח ההשפעה הכללי הזה דומה לבורא ואנחנו מגלים בו, מרגישים בו את גילוי הבורא.

אז מה שאנחנו ייצרנו בינינו זה נקרא "שכינה", שכל אחד לא רוצה לעצמו אלא להשפיע לאחרים ובהשפעה ההדדית הזאת בינינו אנחנו מגיעים למצב של שכינה, ואז הבורא מתגלה לפי חוק השתוות הצורה בתוך השכינה הזאת ולכן הוא נקרא "שוכן".

שאלה: איך להגיע למצב של רוגע והנאה בעבודה הרוחנית?

רוגע והנאה הם תוצאה מזה שאנחנו כן מגיעים למצב שכל אחד רוצה להשפיע לחברים, ואז האור העליון של ההשפעה ממלא אותנו וזה נקרא שנמצאים באור החסדים, בהשפעה הכללית.

תלמיד: יש איזה סרגל שמראה לי שזה באמת מביא להנאה, איך אפשר לדעת?

אני לא יודע למה אתה שואל על הנאה? אני לא מבין.

תלמיד: בגשמיות אנחנו מבזבזים חיים שלמים כמעט בלנסות ליהנות וזה לא באמת קורה.

אז תמשיך בגשמיות, מה אתה שואל אותי?

תלמיד: אבל ברוחניות אנחנו רוצים להגיע לאיזושהי דבקות בבורא ולעשות את זה לא בסבל אלא בהנאה.

המטרה שלנו ליהנות או להשפיע?

תלמיד: המטרה להשפיע, השאלה איך לעשות את ההשפעה בהנאה ולא בסבל?

בקיצור, אתה צריך עוד לברר. אני מצטער, אבל זה לגמרי לא ברור לך.

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב למטרה, המטרה צריכה להיות למעלה מכלים דקבלה ולמעלה מהגילוי שלו, ואנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו אפשרות להתעלות למעלה מזה ולהתקשר לחברים רק כדי להשפיע להם. ואני לא משפיע כדי לקבל הנאה, כי אז זה יהיה להשפיע על מנת לקבל אבל על מנת להשפיע זה לא יהיה, זה יהיה רק על מנת לקבל, ואת זה אנחנו צריכים לברר.

המצב אצלכם עדיין מבולבל. צריכים לקרוא יותר ויותר מקורות, במיוחד מאמרי רב"ש.

שאלה: אנחנו חיים בתוך הבורא, במאמר הראשון היתה לנו הרגשה שהוא עושה את הכול, שהוא מפעיל את החברים כדי לתת לנו תחושות. מהו המנגנון שבאמצעותו הוא מתפעל אותנו, את התוכנה כדי שנוכל לעלות לחדר הבקרה גם אחרי השיעור, לא רק במהלך השיעור?

המנגנון הזה נקרא "עשירייה", זה מה שניתן לנו ואנחנו לא מבינים אבל הבורא מארגן ומחזיק את זה, ואנחנו צריכים לקבל את זה ולסדר את זה מצידנו, ואז יהיה לנו מקום מפגש בינינו ובינינו לבינו.

תלמיד: אם לחלק מהחברים לא ניתנת ההזדמנות להשתתף במפגשים, אנחנו יכולים להשיג את אותו המנגנון בהיעדרם במחשבה עליהם, או שאנחנו צריכים להמתין שהבורא ייתן לנו את ההזדמנות המלאה הזאת שהעשירייה תתחבר מתוך השתתפות מלאה?

אפילו שחלק מהחברים נעדרים אתם חייבים להמשיך. אתם חייבים להמשיך בחיבור ובאסיפות ובלימוד.

(סוף השיעור)