הושענא רבה

שיעור צהריים 16.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הושענא רבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא - הושענא רבה, קטעים נבחרים מן המקורות.

"הושענא רבה", סליחה רבה, זה סיום של כל חג הסוכות ולא רק סוכות, אנחנו רוצים להגיע למצב שהבורא סולח לנו, שהבורא מציל אותנו, ושמכל הלב המשותף, המחובר שלנו אנחנו מבקשים סליחה על כל דבר שאולי טעינו בו ועשינו משהו לא טוב. אנחנו מבקשים סליחה על כל הדברים שלא היינו בסדר, אפילו בדברים שאנחנו לא מבינים ולא יודעים, כמו ילדים קטנים שעושים משהו ולא מובן להם עד כמה הם לא טובים וטועים, על כל זה עם מועקה פנימית בלב אנחנו מבקשים "הושענא רבה".

זאת אומרת, הושענא זו הצלה, הצלה גדולה, וודאי שאנחנו מרגישים עד כמה מגיע לנו לבקש שהבורא יציל אותנו, כי רק עליו אנחנו סומכים ועל זה אנחנו מבקשים. וחוץ מזה, חוץ מהסליחה הגדולה שאנחנו מבקשים, אנחנו גם מבקשים שיבוא גילוי של נשמת דוד המלך, שתמיד התפלל עבור כל העם, וגם הפעם אנחנו מבקשים שהוא לא יעזוב אותנו ושיחבר יחד את כולנו ויביא את האור הגדול של ההצלה וההצלחה לתוך הנשמה הכללית, לכל הנשמות, כי דוד המלך מסמל לנו את הנשמה הכללית. זה בעצם היום הזה, הושענא רבה, כך הוא נקרא.

כולנו צריכים להרגיש בזה בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", ושבאמת הבורא ישמע את הלב הכללי שלנו, שאנחנו מוכנים להתחבר ורוצים להתחבר, ואומנם לא מבינים ולא מסוגלים אבל הגילוי של אותה נשמת דוד יעזור לנו והבורא יסלח לנו וייתן לנו אפשרות להתחבר ולהעלות את עצמנו למעלה מכל האגו שלנו, מכל יצר הרע שלנו, ובזה אנחנו רואים את הושענא רבה, זאת אומרת את ההצלחה הגדולה, את התיקון הגדול שאנחנו רוצים להשיג.

זה בעצם החג הזה, ואחרי שעברנו את כל ימי הסוכות וקיבלנו את כל הכוחות מהנשמות הגבוהות האלה, מהכוחות הגבוהים של אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, כשאנחנו מגיעים לנשמת דוד, אנחנו כן יכולים לבקש הצלה, את התיקון הכללי הגדול לכולנו. זה כל מה שאפשר להגיד בכמה מילים על החג הזה שנקרא הושענא רבה, הצלה גדולה.

בזה מסתיים חג הסוכות, כל החגים נגמרים בזה, ונשאר לנו עוד חג אחד, שנקרא "שמחת תורה", עליו נדבר מחר. אבל כל החודש הזה, חודש אלול, עם הבקשות, עם ראש השנה, עם יום הכיפורים ועם סוכות, כל זה נגמר כבר היום בבקשה הזאת, "הושענא רבה", "אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא"¹, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לחג הזה.

נתחיל לקרוא קצת ומזה נבין יותר.

קריין: הושענא רבה קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 1 מתוך "פרי צדיק".

"היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא. והיום הזה נקרא הושענא רבה, מפני שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, מאחר שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ."

("פרי צדיק". חג הסכות, אות כ"ח)

קריין: שוב קטע מספר 1.

"היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא." תציל אותנו, הושע נא. "והיום הזה נקרא הושענא רבה, מפני שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, מאחר שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו, מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ."

("פרי צדיק". חג הסכות, אות כ"ח)

אנחנו עדיין מרגישים שהלב שלנו לא מאוחד, שיש עוד מה לעשות בחיבור הלבבות, כדי שדוד המלך יוכל להתלבש, להתגלות בלב המשותף של כל הנבראים וכך נוכל להגיע לישועה הגדולה מהאגו שלנו, מהרצון לקבל שלנו, מהריחוק שלנו מהבורא, משנאה בינינו, מדחייה בינינו, מריחוק בינינו, ואנחנו מבקשים על זה הצלה, הושע נא.

שאלה: אנחנו אוספים טיפין טיפין את המצב הכללי שלנו בעשירייה בימים האלה של החג והגענו לאיזו פסגה של העבודה. מה אנחנו מבקשים עכשיו בדיוק, איזו הצלה?

אנחנו מבקשים שהבורא יאיר עלינו את האור העליון, שיקרב את עצמו אלינו, ובמידה הזאת נוכל להתעלות למעלה מהאגו שלנו שהוא ברא, הוא ייצב אותנו בצורה כזאת, כמו שהוא אומר "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", זאת אומרת את האור העליון שנקרא תורה, שעל ידו נוכל להתעלות למעלה מהאגו ולהתחבר ולהיות כאיש אחד בלב אחד כולנו. ומפני שאנחנו מבקשים עבור כולם, לכן זה נקרא "הושענא רבה", ההצלה הכללית הגדולה.

נמשיך הלאה, נראה מה עוד אומרים לנו בעל הסולם ורב"ש.

קריין: קטע מספר 2, בעל הסולם, "שמעתי".

"ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה, כל אחד בודק את עצמו אם יש לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב. ענין הצל הוא סוד הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור. ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש."

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שהכול תלוי בלבוש, זאת אומרת צמצום, מסך ואור חוזר, ואז אנחנו מתעטפים באור חוזר הזה ויכולים לקבל בו את ההתלבשות של האור הישר.

"וזה סוד אמת - ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה סוד קודשא בריך הוא - ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", ו"בצלם יתהלך איש", שהליכתו של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת אמונה. וזה ענין שבהושענא רבה, צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות. ומה שאנו קוראין בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד של אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור גדול."

(בעל הסולם. שמעתי. רמג. "ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה")

אנחנו מבקשים רק דבר אחד, תן לנו אפשרות להסתיר את עצמנו ולהיות למעלה מכוח הרצון לקבל שלנו בכוח השפעה. שכך נתייחס אחד לאחר וכך כולנו נתחבר ונתייחס אליך הבורא, ובצורה כזאת בטוח שנזכה להתחבר איתך ולשמח אותך, ודווקא זה יהיה בשבילנו הושענא רבה.

שאלה: במצב של חיסרון חוץ מצעקה פנימית יש גם מחשבות שהבורא ברא אותי ככה, יש הרגשה של פחד ואשמה שאולי זה לא משמח את הבורא. האם זה מצב נכון?

כן.

תלמידה: אולי בכל זאת אני יכולה להאשים את עצמי שאני לא עושה מספיק מאמצים ואני עצלנית, האם זה יוסיף לי חיסרון? האם את מצב החיסרון אני צריכה לקבל איכשהו או מהר לעלות מעליו למצב יותר טוב כדי לשמח את הבורא?

אני מבקש שתשאלי על זה את החברות שלך. יותר טוב אם תדברו ביניכן ואז תחליטו יחד, זה יהיה יותר נכון.

שאלה: איך אפשר לצעוק לבורא הושענא רבה כאשר יש לנו את האושפיזין בסוכה וכל החברים תחת הסוכה?

כשאתם רוצים מתחת הסוכה להתחבר יחד, ואתם מבינים שזה תלוי רק בכוח הבורא, אז אתם מתחברים וצועקים.

תלמיד: אתה מלמד אותנו שאחת ההגדרות של אמונה זו הרגשת מציאות ה', ולא כל כך ברור איך בודקים אמונה כמו שהוא אומר לנו בקטע?

לפי הצל.

תלמיד אור חוזר, איך בודקים?

בודקים את הצל בליל הושענא רבה. מגיע חושך, ואתה נמצא בתוך החושך ואתה חושב שלא נורא, אין שום בעיה, העיקר שאני נמצא באותו הצל שהבורא סידר לי.

קריין: 3, מתוך ליקוטי הלכות.

"הושענא, שזה בחינת ממעמקים קראתיך ה'," כלומר תציל אותי, "מבחינת צעקת הלב מעמקא דלבא, שעל ידי זה מתגלים העצות. כי הושענא מורה על צעקת הלב כמו מי שהוא ח"ו בצרה גדולה ואינו יכול לדבר שום דברי בקשות ותחנונים וריצויים, רק שצועק מעומק הלב הושענא. ועל כן נקראים הערבי נחל, שהם בחינת עצות הושענא, כי העצות הם בחינת צעקת הלב, בחינת ממעמקים קראתיך, וע"י התגלות העצות נתגדל האמונה, וזה צריכים עתה בהושענא רבה."

(ליקוטי הלכות. הלכות הושענא רבה, הלכה א')

כלומר מה זה נקרא הושענא רבה? שאני מרגיש עד כמה אני נמצא בעומק, בתוך הטבע שלי וכמה כוחות אני צריך מלמעלה שישפיעו עליי כדי שיעלו אותי מהמקום הנמוך להר גבוה, והצעקה הזאת היא שיכולה לעזור לי להתעלות. אבל הצעקה הזאת צריכה לבוא מתוך העשירייה, מתוך הקבוצה, מתוך זה שצועקים, מבקשים, מתפללים שהבורא יציל אותנו.

אנחנו מתארים לעצמנו איפה אנחנו נמצאים, כל כך רחוקים אנחנו מהבורא, ועד כמה לא מסוגלים בעצמנו לעשות אפילו צעד אחד קדימה לכיוון ההצלה, ורק בו, לגמרי בו תלויים, ונמצאים אחרי כל התיקונים שעשינו במשך חג הסוכות, עכשיו אנחנו נמצאים ממש בבקשה האחרונה הכי חזקה, עמוקה, גבוהה.

שאלה: בסוכות אין כבר מצב של חיבור וקשר?

אז בודקים את החיבור ורואים שאנחנו צריכים עוד כוחות, ואז אנחנו מגיעים לסיכום של דוד המלך.

תלמיד: אז ההושענא רבה היא על העשירייה, על מי שנמצא בתוך התהליך הזה?

כן, דוד המלך מסמל לנו את החיבור הכללי, מלכות, חיבור של כולם, שרוצים להתחבר ומרגישים שעדיין יש משהו ביניהם שהם לא יכולים להתעלות למעלה ממנו.

תלמיד: אני מנסה להבין אם הצעקה הזאת נובעת ומתייחסת למי שנמצא תחת הסוכה או שהיא מתפשטת וזו צעקה שרוצה להכניס את כל הנבראים מתחת לסוכה?

כן, ודאי. כבר אמרתי היום, דוד המלך מסמל לנו את המלכות הכללית שכוללת בתוכה את כל הנבראים. לכן תראה מה קרה עם "תהילים" של דוד המלך. תהילים זה שלו, ומה שהוא כתב מקובל על כל בני האדם בכל העולם.

תלמיד: אז ההבחן בין הצעקה הגדולה שיש ביום כיפור לצעקה הגדולה בהושענא רבה זה ששם בעצם זה על כביכול הפרט שנמצא, העשירייה שנמצאת בתהליך, ופה רוצים מתוך ההרגשה של ההודיה והאורות המקיפים של סוכות שכולם יכנסו מתחת לסוכה?

נכון. ושם מדובר יותר על העוונות, וכאן זה כבר על החיבור, שאנחנו לא מסוגלים בלי הכוח העליון להגיע לחיבור ההכרחי.

שאלה: למרות שעכשיו אנחנו צריכים לצעוק להושענא, להצלה, יש הרגשת הודיה לבורא עבור החברים, עבור רב, עבור חגים כאלה יפים. אף פעם לא היו לנו כאלה, רב יקר ואחר כך רק לבקש הצלה. איך אתה מבין את זה?

אני אוהב אתכם, אני מסתכל חיובית. תתקדמו. במיוחד כאשר אני רואה חברים שלא ראיתי כמה ימים כבר.

שאלה: למה תמיד לדוד נראה שהוא בחוץ, אף פעם הוא לא הרגיש בפנים?

תשאלו את דוד.

שאלה: בהושענא רבה עדין יושבים בסוכה או שבודקים את הצל שלנו מחוץ לסוכה?

בודקים את הצל מחוץ לסוכה. אבל זה בליל הושענא רבה, תפתח שולחן ערוך ותקרא.

שאלה: לגבי הקטע הזה, אנחנו צריכים להבין איך לבקש. חבר יקר הגיע לבית חולים, החבר הזה אהב מאוד את החג הזה, הוא תמיד הגיע לישראל בזמנים האלה. מה עכשיו אנחנו צריכים לבקש? על החיבור שאנחנו שומעים? או דווקא על הכאב הזה שאנחנו מרגישים שהוא חסר לנו?

אתם צריכים לבקש על הכול, גם על זה שתהיה לו רפואה שלמה, גם על זה שאתם רוצים להיות יחד עמו ושכולם כולם יחד עם כל הנבראים תעלו לגמר התיקון.

קריין: קטע מספר 4. מתוך אגרת נ"ז של בעל הסולם.

"אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות ותרופה אין. כי אז ראוי לתפלה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפלתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת. ועל ז"א: "רם ה' ושפל יראה". כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ומתאכזב הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפלתו שלמה, ונענה מידו הרחבה." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

זה המצב הכי טוב שיכול להיות, כמו שהוא אומר, אין מצב יותר מאושר בעולמו של אדם שמיואש מכל הכוחות שלו, שרואה שאין לו על מה לסמוך ואין לו כלום אלא רק הבורא בלבד. וזאת הבקשה היחידה שהוא מעלה לבורא ורק בבורא הוא תולה את כל התקוות שלו, כי הבורא יכול להציל אותו מהיצר הרע ולהעלות אותו לעל מנת להשפיע, כדי שהוא יוכל גם להשפיע לכל הנבראים ולפרסם את הבורא בכל האנושות וזה מה שהוא מבקש.

שאלה: איך יוצא שאנחנו שבעה ימים מתחברים בשמחה תחת הסוכה, אוספים את כל האושפיזין, את כל התכונות שלנו ואז מגיעים למצב של יאוש כתוצאה מכל השמחה, מהמאמצים האלה?

זה דווקא מפני שיש לכן הצלחה בחיבור ובבירור הדברים ולכן אתם מתחילות להבין, להרגיש את המצב החדש האמיתי. שאתן לא מסוגלות לכלום וגם החיבור שלכן הוא שקר ואין לכן תקווה לשום דבר, אלא מה שהיה לכן שאתן כבר נמצאות ממש בכניסה לעולם העליון ועכשיו אתן רואות שאתן בכלל לא שם ולא לכיוון זה וזו ההרגשה הנכונה שמביאה אתכן לצעקה האמיתית שנקראת הושענא רבה.

שאלה: מצד אחד המצב הכי מאושר בעולמו של האדם שהוא מוצא עצמו מיואש מכוחותיו עצמו. מצד שני, הוא כותב שהיצר הרע מקדים עצמו ואומר לו שהוא מחויב קודם לעשות מה שבכוחו ואחר כך הוא יהיה רצוי להשם יתברך. איך לסגור את הפער הזה כדי באמת להגיע לצעקה, בלי להקשיב לאגו שאומר תעשה עוד, תעשה עוד מחר, מחרתיים?

כשאדם מגיע באמת למצב כזה אז יש לו רק צעקה אחת.

שאלה: כשאני מצדיק את הבורא בכל המצבים שאני עובר, איך להצדיק את הבורא בכל המצבים שאני עובר כדי להיכנס לרוחניות?

זאת הבעיה, איך אני יכול להיות בהודיה רבה על כל דבר שעובר עלי לא חשוב מהרע ביותר עד הטוב ביותר, איך אני מתעלה מעל כל המצבים האלה בתודה רבה. בהודיה גדולה לבורא. איך אני עושה את זה? תבקש כוח השפעה שיכסה לך על כל הפשעים.

שאלה: יש בזעקה הזאת כמה נתונים שיכולים לחבר אותם. מצד אחד אתה אומר הצילו ומצד שני אתה צריך להיות מאוד מבורר ומצד שלישי אתה חייב בתוך החושך להיות בשלמות והצדקה. איך הכל צריך להיות בבקשה הזאת?

תעבוד על זה ותראה שהכול אפשר לחבר יחד.

קריין: קטע מספר 5. כותב רב"ש.

"בזמן שהאדם כבר עומד סמוך למקום, שיקבל את העזרה מלמעלה, היינו ש"סמוך" נקרא, שהכלי, היינו הצורך להרצון להשפיע, הוא ממנו ולהלאה, שאז הוא רואה, שרק הבורא יכול להציל אותו. וכמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שזוהי הנקודה החשובה ביותר בעבודת האדם, שיש לו אז מגע הדוק עם הבורא, היות שהוא רואה, מאה אחוז שלא יועיל לו שום דבר, רק הבורא בעצמו יכול לעזור." 

(הרב"ש. מאמר 38 "מהו, כוס של ברכה צריך להיות מלא, בעבודה" 1990)

המצב מאוד מאוד יפה. שהוא תלוי כולו בבורא, לגמרי, שום דבר לא יכול לעזור אלא או זה יקרה או לא, אבל שזה יקרה או לא זה גם תלוי בבורא בלבד. זה מצב גבוה מאוד.

קריין: שש. בעל הסולם.

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו. וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות"." 

(בעל הסולם. שמעתי. י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א")

קריין: שוב קטע מס' 6.

"הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן". תראו באיזה מצב הוא נמצא, אין לו שום דבר, כלום, חוץ מזה שהוא רואה שאין אהבה ואין יראה ואין קשר ואין שום דבר. את זה הוא מרגיש. "ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך מעל עיניו ולבו. וענין הבכיה הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל: "כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות"."

(בעל הסולם. שמעתי. י"ח. "מהו, במסתרים תבכה נפשי, בעבודה - א")

שאלה: אז מה הצעקה? הצעקה היא בעצם לצאת מהמצב? או לבקש להישאר דבוק לבורא בכל מצב?

לא להישאר. אדם לא מרגיש שהוא נמצא דבוק בבורא, אלא הוא מבקש רק את זה שהבורא יציל אותו שיוכל להיות דבוק בבורא בכל המצבים, מה שלא יהיה, ואת כל הכוחות שלו הוא רוצה למסור אותם לבורא.

תלמיד: אז הצלה ולהיות דבוק בכל מצב זה היינו הך?

כן.

קריין: 7, כותב רב"ש.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: הצעקה היא משהו קבוצתי? משהו אישי? או גם וגם? או שבעקבות העבודה תבוא הצעקה אישית?

צעקה אישית לא פועלת כל כך. פועלת רק צעקה שהיא ממש יוצאת מהלב המשותף. הרבה אנשים צועקים לבורא מהבוקר עד הלילה ומכל מיני סיבות, בכל מיני צורות, כלום לא עוזר. אבל כשמתחברים באמת ורוצים חוץ מזה, דרך החברים, לבקש לטובת האנושות אז זה עובד.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהגדלות של דוד מלמדת אותנו רק להתעלות מעל כל הטעויות ומעל כל הכשלים כדי להתחבר יותר? האם זה תפקידו של דויד?

כן. לא רק זה, אני לא יכול להגיד, אבל זה העיקר.

שאלה: אם אני נמצא במצב עמוק של חוסר שליטה ואני מבקש מהבורא שיסיר ממני את המסך, האם בזה אני מבקש ממנו, או מבטא את זה שאני פשוט רוצה להיפטר מכל מחשבה אישית? אני פשוט מגיע לרמה של ביטול כדי שיתבצע הרצון של השמיים בלי שאני אכנס לתוך הבירור?

יכול להיות שאתה שואל משהו אבל אני עדיין לא יכול להבין בדיוק.

שאלה: כאילו תוצאה מכל ההיסטוריה של האנושות שאנחנו עכשיו מבינים לגמרי שחוץ משנאה אחד לשני פשוט לא בנינו שום דבר. וזה כאילו הציל אותנו כבר לשנה קדימה ואנחנו סביב "הר סיני" הזה.

נכון.

שאלה: יש כמה שמות של נשים בתורה, הרבה פחות מגברים. מה זה גבר בתורה? מה זה אישה בתורה, מה זה מסמל?

על זה לא אנחנו קוראים בשיעור, אני לא אספר לך. אני לא אדבר על זה, זה לא לפי הנושא.

קריין: נמשיך, קטע מס' 8. אומר הרבי מנחם מנדל מקוצק:

"כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק - זוהי הצעקה הגדולה ביותר."

(ר' מנחם מנדל מקוצק)

כאשר יש לאדם על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אבל לא מסוגל לצעוק, זו הצעקה הגדולה ביותר. זה מקובל גדול שכתב על זה, מנחם מנדל מקוצק.

קריין: 9. מתוך זוהר לעם:

"מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלימה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקה, אלא שמתקבלת. גדולה צעקה, שקורעת גזר דינו של אדם מכל ימיו.

גדולה צעקה שמושלת על מידת הדין של מעלה. גדולה צעקה, שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא. בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא. כמו שכתוב, ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילֵם."

("זוהר לעם", פרשת שמות, מאמר "אנחה שוועה צעקה", סעיפים 357-356)

שאלה: האם שער הדמעות הוא מצב החלטי של ביטול מול הכוח העליון?

כן. כשאנחנו מגיעים לאושפיזין של דוד, אז אנחנו מוכנים לבטל את עצמנו לגמרי.

שאלה: אנחנו לומדים שתיקון קורה בעיקר במחשבה. יש המון מחשבות שמגיעות לאדם ובאיזשהו שלב אתה מתחיל להבין שאין בך שום מחשבה שהיא באמת שלך שאתה יכול להלביש אותה בצעקה. האם אדם יכול להגיע לצעקה לפני שכל המחשבות האלה ישתתקו בראש שלו? איך להגיע לשקט פנימי כדי להגיע לצעקה?

עלינו לבקש שהבורא ייתן לנו כוחות לצעוק צעקה כזאת שנוכל לשבור את המחיצה בינינו לבורא. בינינו לבורא יש מחיצה, אנחנו מבקשים הבנה, הרגשה, כוח, נחיצות, לשבור את המחיצה הזאת. אם נבקש, אז נקבל מהבורא כוחות, לא נחפש אותם בתוכנו, זו שטות לחשוב שנמצא, ודאי שלא, אלא נקבל מהבורא, נשבור את המחיצה שבינינו וממש ניפול ישירות לתוך החיבוק שלו.

קריין: קטע מס' 10, כותב רב"ש:

"אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם לכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכל יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר "אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול לכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי".

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד) "קרוב ה' לנשברי לב". פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה', שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם. וזה אפשר להיות רק אם האדם זכה לרצון להשפיע. לכן הוא מבקש מה', שיתן לו את הרצון להשפיע. כי הוא רואה, שלא חסר לו שום דבר בעולם, אלא שתהיה בידו יכולת לעשות מעשים לשם שמים. נמצא, שהוא מבקש רק קרבת ה'. ויש כלל "מידה כנגד מידה". לכן ה' מקרב אותו. וזה שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב"."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו, שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)

שאלה: במאמר מדובר על מאמצים גדולים להגיע לתכונת ההשפעה עד מצב של זעקה, ייאוש ושער הדמעות. אבל מה לעשות אם הייאוש בא למפרע, לפני המאמץ? אני יודעת ומרגישה כמה זה קשה ובלתי מושג, לכן אני מיואשת מראש ולא יכולה אפילו לנסות.

חסר לך כוח חיבור עם החברות לכן את מיואשת, אין לך מאיפה לקבל תוספת כוח.

שאלה: האם אנחנו מגלים את דוד בסוף, או שכל נקודה שבלב מגלה אותו בסדר אחר לפי שורשה?

נכון. דוד המלך נמצא בכל תא ותא הקטן ביותר, כי הוא היסוד של כל היחס בינינו לבורא מלכתחילה ועד הסוף, רק שהוא יתגלה בסוף העבודה שלנו.

שאלה: הקטעים האלה מרב"ש על עומק התפילה הם קטעים עמוקים. איך אנחנו בעשירייה בונים יחד את התפילה מהעומק?

אני חושב שאתם מסוגלים. אם תנסו ויהיה לכם קשה, אז תתקשרו אלי, אני מוכן לדבר אתכם. אבל יש לכם את כל האפשרויות להגיע לחיבור הנכון ביניכם כדי לגלות את הבורא.

שאלה: מה זה אומר מידה כנגד מידה?

במידה שאנחנו פועלים, במידה הזאת הבורא פועל עלינו, זה כנגד זה.

קריין: קטע מס' 11. כותב בעל הסולם.

"שיעור השמיעה של הקב"ה, תלוי ממש בשיעור הגעגועים המתגלים בדיבורי התפילה; ובהרגיש האדם געגועים יתרים, יידע בשעת מעשה, שה' שומע אליו ביותר. ומובן מעצמו, שביודעו את זה, נמצא מתחזק ביותר בשפיכת לבו, כי אין לך זכות גדולה מזו. אשר מלכו של עולם מטה אוזן קשבת אליו, ודומה בערך, למה שאמרו חז"ל: "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים", כי בתאוותו של ה' לאדם שיתקרב אצלו, מתעורר כוח וגעגועים גדולים באדם לתאוב לה'. ונמצא ממש שדיבורי התפילה ושמיעת התפילה, עולים ובאים בקנה אחד, עד שיתקבצו לשיעור שלם וקונה הכול." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

אנחנו חייבים לפנות לבורא, להרגיש בזה איך הבורא פונה אלינו, כך נשלים את הפניות שלנו אליו ואת הפניות שלו אלינו כך שהם יתחברו יחד, ואז יתגלה הכול.

שאלה: מה זה להרגיש קשר צפוף עם הבורא?

אני לא יודע להגיד לך. אתה צריך להגיד לפי הרגשה שלך, על זה אי אפשר לשאול, האדם בעצמו מרגיש את מידת הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: האם זה בנפרד או בעשירייה?

הכול מחובר בעשירייה, אף פעם זה לא יכול להיות מנותק. אם זה מנותק, אז אתה אבוד.

שאלה: מדוע זעקה שהיא ללא מילים נחשבת לטובה? מה טוב בזה?

כי אדם לא מחפש איך לבטא את עצמו אלא צועק מעומק הלב.

שאלה: האם זה אפשרי עבור כל אחד מהקבוצה להגיע למצב של "הושענא" בו זמנית?

כן.

שאלה: במצב שאדם לא מוצא טעם בעבודה, האם יכול להיות לו רצון לבכות לבורא?

דווקא אז.

שאלה: מה הכוונה כשאנחנו אומרים לפנות דרך החברים?

רק בחיבור עם החברים אנחנו יכולים לפנות לבורא ולזכות לתשובה שלו.

שאלה: האם הבקשה שלנו לבורא חייבת להיות משותפת? והאם זה שאנחנו מנסים לבקש לבד זה כדי לעורר אותנו לבקש יחד?

נכון. בדיוק בדרך כזאת.

שאלה: היום בשיעור ענית שדחיית האור באה לפי הדרישה שלי. האם אפשר להגיד שאני דורשת את דחיית האורות?

כן.

שאלה: איזה חידוש אנחנו מקבלים כתוצאה מבקשה זו? מה קורה איתנו?

כול החידוש שלנו בא מהבורא. לא חשוב לי כל כך איזה חידוש אלא העיקר שיש לי קשר עימו, ואני כל הזמן רוצה לחדש את הקשר.

שאלה: כתוב בקטע 9 "מי שמתפלל ובוכה וצועק, עד שאינו יכול עוד לנענע בשפתיו, זוהי תפילה שלימה" מה המשמעות של לא יכול עוד לנענע בשפתיו?

הוא ניסה את כל מה שיש לו ואין לו יותר מה לעשות, זה נקרא "כלו תפילות דוד".

שאלה: המצב של צעקה, אנחנו מבינים שצריכים להגיע לזה, האם אנחנו יכולים לבקש את המצב הזה?

בטח שאנחנו יכולים לבקש את המצב הזה, אנחנו צועקים, בוכים, מתפרצים בבקשה. למה לא?

תלמידה: זה כאילו מצב שלילי כי אדם מרגיש את עצמו רע במצב הזה. אבל גם כתוב שזה מצב טוב, האם זה קו ימין?

זה מצב טוב. אם אני נמצא בקשר עם הבורא, שלילי או חיובי, לא חשוב איזה קשר, אבל אני רוצה עוד יותר קשר בינינו, זה כבר חיובי. אם אני דורש ממנו שהוא יתגלה לי, יתקרב אלי, אז אני מחשיב את המצב הזה טוב.

כל טוב לכם, חיבור חזק, חיבוק חם וגדול בין כולנו, ולא נשכח כל הזמן להיות בבקשה משותפת בין כולנו יחד לבורא. תאמינו לי, זה הדבר היחידי שמעלה אותנו, מציל אותנו, מביא אותנו לגמר התיקון. בהצלחה לכם. חיבוק חם.

(סוף השיעור)

---

1. תהלים קי"ח, כ"ה.↩