שיעור צוהריים 27.10.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 541, מאמרי "שמעתי",

מאמר ל'. "עיקר לרצות רק להשפיע"

קריין: בעל הסולם, עמוד 541, "שמעתי", מאמר ל', "עיקר לרצות רק להשפיע".

יש לנו היום שני מאמרים קצרים ובטח יש לכם עוד הרבה שאלות. נשתדל להבין מה בעל הסולם חושב על כך.

ל. עיקר לרצות רק להשפיע

שמעתי מוצש"ק ויקרא, תש"ג

"עיקר שלא לרצות שום דבר, רק להשפיע מטעם גדלותו ית', היות שכל קבלות נפסלות. ולצאת מבחינת קבלה אי אפשר, רק ללכת בקצה השני, היינו בבחינת השפעה. וכח המנענע, היינו כח המשכה וכח המחייב להעבודה, הוא רק מטעם גדלות ית'.

שצריכין לעשות חשבון, שסוף כל סוף הכוחות היגיעה מוכרחין לתת. אלא שע"י הכוחות האלו, יכולין להביא איזה תועלת והנאה. זאת אומרת, עם הכח והיגיעה, מה שהאדם נותן, יכול להנות גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות.

וזה דומה, שבן אדם, אם יש בכוחו לבנות מדינה שלימה, והוא בונה רק צריף, שע"י רוח חזק הוא נהרס. ונמצא, שכל הכוחות הלכו לטמיון. מה שאין כן אם נשאר בקדושה, אזי כל הכוחות נשארים בנצחיות. ורק ממטרה זה הוא צריך לקבל כל היסוד לעבודה. והשאר יסודות פסולים.

וכח האמונה מספיק שהאדם יכול לעבוד בבחינת השפעה, היינו שיכול להאמין שהבורא ית' מקבל עבודתו. אפילו שעבודתו בעיניו אינו כל כך חשוב, מכל מקום הקב"ה מקבל את הכל. שכל עבודות, איך שיהיו, רצוי ומקבל לפניו, אם האדם מיחס את העבודה אליו ית'.

וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה. והטעם הוא משום שהקבלה אינו אמת. זאת אומרת, שבאמת אין לו להאדם שום דבר מהעבודה, רק להבורא ית' יהיה מהעבודה שלו. לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו המחשבות זרות, מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות.

מה שאין כן, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה ללכת בדרכי השפעה, בטח שלא יהיה לו שום ספיקות בהאמונה. ובאם שיש לו ספיקות, אז הוא צריך לדעת, שבטח שאין הוא רוצה ללכת בבחינת השפעה, שעל השפעה מספיק לו האמונה."

הבורא מספק כוחות לפעולות השפעה, הוא נותן לנו כוח אמונה וזה מספיק לנו כדי לעשות פעולות השפעה, ואם אנחנו רוצים לקבל מהן משהו לעצמנו, אז גמרנו, בכך כל הכוח שיש בפעולה שלנו יורד לטמיון, הוא נעלם ולא נשאר לנו כלום.

שאלה: איך לבדוק שכל העבודות לא הולכות לבחינת "אורח עובר", אלא נשארים לנצחיות, ומה ההבדל בתענוגים בין שני המצבים?

אם את לא חושבת על עצמך, על כך שאת רוצה לקבל משהו, אז הכול מתנהל כשורה. ואם את כל הזמן חושבת איפה השכר שלי, איפה הרווח שלי? לא נשאר לך כלום, הכול פשוט מתאדה באוויר.

שאלה: אם האדם בכל זאת מרגיש איזה תענוגים בגופו, האם זה סימן לכך שאנחנו בבחינת אורח עובר, או שזה לא אומר?

לא, מטרת הבריאה היא להנות לנבראיו, זה מה שהבורא רוצה. הוא רוצה להנות לנבראיו בתענוג אמיתי, כלומר נצחי, אינסופי, בלתי מוגבל ושאינו חולף, זה כל העניין. ולכן אנחנו צריכים להשיג מצב שבו אנחנו מוכנים לעלות מעל האגו שלנו ולחשוב רק על איך היינו יכולים לקבל בצורה בלתי מוגבלת ולהשפיע בצורה בלתי מוגבלת, להרחיב את הכלים שלנו. ואז נזכה ליחס הנכון, לטבע הבורא ולטבע העולם.

שאלה: הרגשת התענוג שאדם מקבל מכך שהוא נותן לאחרים, הוא גם מרגיש את התענוג בתוך עצמו, במה זה שונה מהתענוג שנקרא "אורח עובר" ואיך לא לרדת לתוך המצב הזה של תענוג לעצמי?

ההבדל הוא גדול מאד, כי על ידי הכוונה שלך את יכולה לעבור מקבלה לעצמך ועד לקבל בעל מנת להשפיע, ובצורה כזאת לעבור מעולם אחד, אגואיסטי, לעולם אחר של השפעה.

שאלה: מה עוזר לנו להתחזק באמונה ולא לרדת לספקות, איך אנחנו יכולות לתמוך האחת באחרת בעשירייה בעניין הזה?

בראש ובראשונה אתן צריכות להתחבר בעשירייה, יתר על כן להתחבר בצורה כזו שלא יהיו שום שאלות לגבי האם אנחנו מחוברות בינינו או לא, האם אנחנו עוזרות אחת לשנייה או לא. כלומר שהשאלות האלה ייפתרו, אנחנו בטוחים לחלוטין שאנחנו קשורים בינינו בצורה הדדית, ומהקשר בינינו אנחנו קשורים לבורא.

שאלה: במאמר כתוב שכדי להתגבר על הקבלה צריך את הקיצון השני, של ההשפעה, האם ישנם רק שני הקיצוניים האלה, או שיש מצבי ביניים?

לא, ביחד אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים להיות יחד בשתי קיצוניות, בשני קצוות, אנחנו קודם כול צריכים לבחון באיזה צד אנחנו נמצאים, בקבלה או בהשפעה, האם ההרגשה הזאת של קבלה או השפעה שלי נכונה, איך אני יכול באיזה אופן לכוון את עצמי נכון כדי להיות רק בהשפעה, לכן כך גם נקרא המאמר "עיקר לרצות רק להשפיע". ואז, לא רק שאני מוצא את הכיוון הזה, אלא שאני באמת מביא אותו לידי מימוש, אז אני אוכל לחשוב על איך ליישם את זה.

שאלה: איזו אמונה צריכה להיות באדם כדי לקבל את תכונת ההשפעה, האם אני מבינה נכון שרק לפי כוח האמונה, שהיא מעל הספקות, במידת האמונה הזאת הבורא מזכה אותי בתכונת ההשפעה?

זה א'. וב', שאפילו לא כל כך חשוב הוא כמו זה שאת רוצה שתהיה לך הרגשת האמונה, כלומר שאת רוצה לחלוטין להתייחס לבורא כמו שהוא מתייחס אלייך. זה העיקר. ואני רוצה להשפיע לבורא את כל מה שיש בי, ובמקרה כזה לא חשוב לי כמה אני מקבלת ומה הוא נותן לי.

שאלה: עלינו לרצות רק להשפיע כדי להתקרב לגדלותו. איך כוח הרצון שלנו להגיע לכך מבטיח שהפעולות שלנו הן באמת נכונות?

אם אני כל הזמן חושב רק על השפעה ככל האפשר, אם אני כל הזמן מצפה שהפעולות שלי יביאו לי תוצאה מהשפעה, שבאמת אני אשפיע בחזרה לבורא כמו שהוא מלכתחילה רוצה להשפיע לי, אם אני כך מכוון, אז בטוח שלאט לאט זה ייפתח לי ואני ארגיש שאני והבורא פועלים באותו קו.

שאלה: מתוך הקטע, שיש "גוף בעל גבול, שהוא בחינת אורח עובר. או בעל נצחי. זאת אומרת, שהמרץ שלו נשאר בנצחיות."

כן.

שאלה: מה ההבדל בין השניים?

רוחני וגשמי. רצון רוחני הוא בלי הגבלות, הרצון הגשמי הוא תמיד בהגבלות. זה הוא ההבדל ביניהם.

שאלה: ומה הופך אותו לנצחי?

לנצחי הופך אותו כשאני רוצה להישאר בנצחיות, כשאני רוצה להישאר בפעולת הנתינה, בהשפעה בלבד.

שאלה: כתוב במאמר, "וכך, אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת שיש לו אז ספיקות בהאמונה. והטעם הוא משום שהקבלה אינו אמת." מה זה אומר שהקבלה אינה אמת?

זאת אומרת שאני לא יכול להשתמש בכוח הקבלה לנצחיות. כוח הקבלה הוא תמיד מוגבל.

שאלה: זה דומה לאדם שיכול לבנות מדינה שלמה ובונה רק צריף. ההרגשה הזאת שממש רודפת אותך שניתנו לך יותר אפשרויות, ומה שיצא זה רק צריף. למה צריך לשים לב במצבים האלה שרודפים אחרינו כל הזמן?

כך זה כאשר את מפסיקה לחשוב על עצמך, אז את מה שנקרא "מוותרת על הצריף" ויכולה לבנות מה שאת רוצה. יהיה לך לכול גם זמן, גם חומרים וגם כל מה שאת רוצה. העיקר הוא לא לחשוב על עצמך.

תלמידה: לא לחשוב על עצמי ביחס למה שהייתי יכולה לבנות, מכיוון שאני רוצה לבנות עבור עצמי לכן זה מה שיוצא.

זה בדיוק זה, כן. עבור עצמך זה ההבדל בין בנייה רוחנית לבין בנייה גשמית.

תלמידה: ואם אני מרגישה שאין לי כוח לבנות עבור אחרים?

לפחות את יודעת את האמת.

שאלה: אנחנו מרגישות שבמהלך התפילה אנחנו כמו הבעלים של יסוד עבודתנו. איך נצליח במצב הזה של תפילה להישאר באמונה ולהתחזק?

רק בחיבור בינינו, כשכל אחת מחזיקה בכולן, וכל אחת מתפללת עבור כולן, עבור כל הקבוצה. ואז הבורא יבנה אתכן בקבוצה אחת וייתן לכן כל הזמן כוחות לעלות למעלה למעלה.

שאלה: אם אני מרגישה שחסר לי כוח אמונה כדי לעשות פעולות עכשיו, אז האם לברר באיזה תכונות בדיוק אני עכשיו מכוונת לטובת עצמי?

תשתדלי למצוא באיזה תכונות בדיוק את נופלת מהרוחני לגשמי, ואז תראי קצת יותר מקודם. אי אפשר בלי מצבים כאלה.

תלמידה: אם לא עשיתי את הבירור, אז אין טעם להעלות תפילה, זה אומר שאני לא רוצה מספיק.

את יכולה להתפלל על עצמך שתהיי מסוגלת להשפיע לאחרים, לדאוג לחברות, לבקש מהבורא שיחבר את כולכן.

תלמידה: האם אפשר לעשות את הבירורים בעשירייה או בעצמי לבד?

אם יש זמן, אז בעשירייה.

שאלה: בנוסף לתפילה המשותפת אני גם מנסה כבר כמה חודשים תפילה פרטית, אני מתפללת על החברות, על הקבוצה, על כל מה שסביבי, ועדיין לפעמים יש לי מצב של חוסר אמונה. האם זה מצב נורמלי או שאני עושה משהו לא נכון?

לא. צריך פשוט להמשיך בהתמדה.

שאלה: האם כוח אמונה הוא גם כוח השפעה?

כן.

תלמידה: אז למה הוא כותב בטקסט שהוא צריך להשתמש באמונה כדי לקבל? לא ברור מהי ההגדרה של אמונה.

אמונה היא כוח השפעה לבורא.

שאלה: בעשירייה אני כל הזמן מנסה לבנות את הבניין הזה, משהו אמיתי, אבל כל פעם אני מגלה שאני בונה את הצריף הזה. אני מבינה שאני לא יכולה להפסיק לבנות, אבל יוצא שהכוונה לא נכונה. האם יכול להיות שאני בונה ובונה את הצריף הזה, ואז הבורא כבר הופך אותו לארמון, או שפשוט צריך לעצור ולא לעשות שום דבר?

בשום פנים ואופן לא לעצור, אלא כל הזמן לבנות ולחזק, לבנות ולחזק.

תלמידה: אני רואה שזה משהו שעוד יותר מתפרק ולא כשיר לשום דבר.

זה לא חשוב, אז את מתפללת לבורא ומבקשת שהוא יחזק אותך.

שאלה: איזו מסירות צריכה להיות כלפי העשירייה וכלפי הבורא כדי להגיע לדרגה של בעל נצחי?

ככל שאת מסוגלת, אין בזה גבולות. ככל שאת מסוגלת בכל הכוחות להיות במסירות נפש טוטאלית.

שאלה: אפשר להניח שהפעולה הכי קטנה של השפעה היא הרבה יותר עוצמתית וחזקה ומשמעותית מאשר הפעולה הכי גדולה של קבלה שאדם עושה, ובכל זאת יש תמיד את האשליה שהאגו מצייר שאנחנו חייבים לקבל. איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה להשתחרר מהאשליה הזאת כדי באמת לפעול לכיוון של פעולת השפעה?

להתפלל יחד לבורא.

תלמידה: איך אנחנו יכולים לחזק את הצורך הרוחני שלנו בעשירייה, שזה יהיה ממש צורך?

אם לא נתקשר זה אל זה ולא נתקשר לבורא, אז אין לנו שום סיכוי להגיע לכוח השפעה, לרוחניות. לכן להתחבר בינינו, להתחבר לבורא ולקבל מהבורא כוחות השפעה, זה הדבר היחידי שאנחנו חייבים.

תלמידה: איך להתקשר ממש לתוך הלב של החברה?

בחיבוק.

תלמידה: האם לתת חום לחברות, יחס טוב, זה החיבוק?

נגיד, כן.

שאלה: כשאנחנו הולכים באמונה למעלה מהדעת ומשתדלים להתעלות מעל ההפרעות השונות, האם אפשר לומר שכך אנחנו מראים לבורא עד כמה הוא יקר לנו וחשוב לנו, ואז הוא מגלה לנו את העולם ההפוך, עולם של אהבה בלתי מוגבלת?

כן. נכון מאוד, מדויק מאוד. כל הכבוד.

שאלה: הרצון לקבל הוא מוגבל על פי טבעו, האם באור החוזר כבר אין את ההגבלה הזאת?

נכון.

תלמידה: האם באור החוזר הקשר עם הבורא הוא נצחי, הוא לא מתנתק?

הוא כל הזמן משתנה כדי לעזור לנו להתחזק בדרכנו וכל פעם לעלות מעלה מעלה.

שאלה: אני לא רוצה לשרת את הגוף הגשמי שלי שהוא מוגבל לחיים האלה. איך אני יכולה לשרת את החיים הנצחיים?

רק על ידי זה שאת תפני לבורא ותבקשי ממנו כוחות השפעה, ועם הכוחות האלה יחד עם החברות שלך, את חוזרת לבורא ורוצה להשפיע לו.

שאלה: למי שבונה מלחמות קשה להבין השפעה, מפני שהם רואים את זה בנפרד מאיתנו או שונה מאיתנו. אז שאלתי היא באיזו צורה אנחנו יכולים לחזק יותר את החיבור וההשפעה בדור הזה?

יש כוח קבלה ויש כוח השפעה, ואני פונה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לנו לעבוד בכוח השפעה הדדי זה אל זה. זהו.

שאלה: האם ההתמדה חשובה?

ההתמדה היא מאוד חשובה.

שאלה: איך להשתמש בתענוגים שאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע?

להשתמש פשוט, אנחנו רוצים למסור לבורא ודרכו לכל האנושות, לחברות שלנו ואחר כך לכל האנושות את כל מה שאנחנו מסוגלים.

שאלה: אני מרגישה שהרצון שלי להשפיע הוא חלש מאוד, אבל אני רואה שהחברות שלי בעשירייה מאוד מאוד רוצות את זה. מאוד רוצות לא לחשוב על עצמן, מאוד רוצות לכוון לטובת הבורא. איך אני יכולה לעזור להן?

תתחבקו יחד, תחזיקו ככה יחד והכול יסתדר.

תלמידה: מה זה אומר להתחבק פנימית?

להתחבק זה נקרא שכל אחד רוצה לעזור לשני, להגיע לכוח ההשפעה הכללי, המשותף.

תלמידה: במחשבה אני יכולה לעשות את זה?

במחשבה וברצון.

שאלה: האם אני מבינה נכון, שאנחנו עובדים בתכונת הקבלה, כלומר בתכונת "אורח עובר", עדיין הבורא נותן לנו כוחות בצורה של "נר דקיק", אבל הכול נופל לקליפות. אבל כשאנחנו, הודות לכוח האמונה, עובדים בהשפעה, הבורא מחזיר לנו את כל הכוחות. איך זה קורה?

זה לא עניינך איך זה קורה, איך את יכולה להבין איך זה קורה? תשתמשי במה שמסבירים לנו המקובלים ואולי אחרי זה קצת תביני.

שאלה: כתוב כך "אם האדם רוצה להשתמש עם האמונה על בחינת קבלה, אזי האמונה אינו מספקת לו. זאת אומרת, שיש לו אז ספיקות בהאמונה." ואז הוא אומר, "לכן הספיקות שלו הן אמת. היינו, אלו המחשבות זרות, מה שעולים במוחו, הם טענות אמיתיות". למה הכוונה?

שאדם צריך להשתדל ככל האפשר להתעלות מעל הטבע שלו להשפיע לחברים, עוד ועוד. ואחרי כמה תרגילם כאלה, הוא יתחיל להרגיש שזה אפשרי.

תלמידה: הטענות האמיתיות כביכול הן לא משהו שנוגד בעל מנת להשפיע?

תמיד הטענות של האדם הן טענות אמיתיות. אדם תמיד חושב שהוא צודק, שיש לו טענה אמיתית.

תלמידה: לאור המצב חסר לי הכלי העולמי כל יום בשש במפגש החברתי.

הכול יסתדר, הכול יהיה בסדר. העיקר זה רק לחשוב שאנחנו כולנו יחד, "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: לפי המאמר האדם יכול להיות או בקבלה או בהשפעה. מהו המצב של לקבל בעל מנת להשפיע?

זהו מצב של השפעה. אומנם הוא מקבל, אבל מקבל כדי להשפיע, כלומר החשבון שלו הוא על השפעה. תנסי למצוא מאמרים על כך ולקרוא עוד.

שאלה: מה הכוונה שאם הוא נשאר בקדושה, אז כל הכוחות נשארים בנצחיות?

אם הוא נשאר בקדושה, אז הוא כבר הכניס את הכוחות שלו לכוח השפעה, זה הכוח הנצחי. ואילו כוח הקבלה הוא כוח שעובר ושב ולא נשאר ממנו כלום. עלינו לא לשכוח שרק כוחות ההשפעה הם נצחיים כי יש בהם טבע של הבורא.

תלמיד: האם מדובר על הכוחות המשותפים שלנו בעשירייה, על ההשפעה ההדדית בינינו בעשירייה?

גם, נכון.

שאלה: אני לא יודעת איך לממש את הרצון לחיבור בינינו בעשירייה חוץ מלהתפלל עליו, ואני מרגישה שזה לא מספיק. כל העבודה, השינוי והתהליכים קורים בי בפנים, אבל כלפי חוץ אני לא מרגישה שחוץ מלהתפלל אני יודעת מה לעשות, מצליחה או יכולה.

את גם לא צריכה יותר מזה. אם יש לך אפשרות להתפלל, אז עליך להיות שמחה מעל הראש, כי את באמת זוכה לתמיכה מהבורא שנותן לך אפשרות להשפיע ולשמוח מזה.

תלמידה: האם התפילה היא הכול?

היא לא הכול, אבל במצבך עכשיו זה אמת ומספיק.

שאלה: לא הצלחנו לנהוג ביושר עם הבורא בתחילת הבריאה ואז נשברנו. כלי ההשפעה מנוגדים לטבע שלנו.

זה היה בכוונה, זו הייתה הכוונת הבורא כדי שנטעה, שנישבר ושלא נוכל לבנות את הכלי. ואז יהיו לנו חטא ושבירה כדי שעכשיו, היום, כבר נוכל להגיע לתיקונים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לנהוג זה עם זה ביושר כדי לרכוש את כלי ההשפעה מבלי שנישבר?

צריכים לעזור זה לזה להישאר כל הזמן בכוחות ההשפעה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: אני לא מצליח להבין בתוך הדעת מהו כוח ההשפעה.

זה דווקא נכון וטוב. מפני שעוד לא יכולת להיות בהשפעה, לכן אתה מגלה שאתה עדיין נמצא בכוחות הקבלה. לא נורא, העיקר שזו אמת.

שאלה: אמרת לחברה לנסות לברר באיזה תכונות היא נופלת מרוחניות לגשמיות. יש תכונות שכביכול אפשר לעבוד איתן בעשירייה ובתפילה, ויש תכונות שהן ממש כמו עלוקות שאוכלות אותנו ואי אפשר לעשות איתן שום דבר. האם צריך לעשות משהו עם התכונות האלה?

לא צריך לעשות איתן שום דבר. תתקדמי בינתיים במה שאת יכולה, והתכונות שאיתן את עדיין לא יכולה להסתדר הן בעצמן ינשרו וייעלמו.

שאלה: במאמר כתוב שצריך להיזהר שלא להסתמך על התורה אלא רק על האמונה. למה הכוונה? מהי העזרה שמקבלים מהתורה ומהאמונה?

אנחנו עדיין לא צריכים זאת, זה לא שייך אלינו אלא לדתיים.

שאלה: המאמר עוסק בכך שאין לעבודה בעל מנת לקבל תכלית, כמו הצריף הזה שנהרס. ולמרות שכבר חווינו זאת הרבה פעמים, אנחנו כל הזמן נופלים חזרה לקבלה עצמית. מה עלינו לעשות כדי לצאת מהלופ הזה?

להמשיך, זה הכול.

שאלה: מהו הסימן שהרצון להשפיע הוא מטעם גדלותו יתברך?

זה טוב מאוד. אתה רוצה להשפיע לבורא מפני שהוא נראה בעינייך כגדול מכולם.

שאלה: בלהשפיע על מנת להשפיע האדם שמח בחלקו והוא מרגיש שהכוחות נצחיים. מה קורה בלקבל על מנת להשפיע, האם הוא מבקש להגדיל את הכוחות לפי היכולת להפוך כלים דקבלה לכלים דהשפעה?

לא. לקבל בעל מנת להשפיע זה כשהוא רוצה לעבוד בכל הכוחות שלו, גם בכלים דקבלה, גם בכלים דהשפעה, בעל מנת להשפיע.

שאלה: המשל הזה של אדם שבכוחו לבנות מדינה שלמה והוא בונה רק צריף מורגש עכשיו כמשל על המצב של מדינת ישראל. יכולנו לבנות פה מדינה שלמה ופתאום גילינו שזה רק צריף.

אנחנו לא בנינו כלום. אנחנו בנינו רק מקום להתווכח בינינו וזה לא נקרא בנייה.

תלמיד: מה זו בנייה?

בנייה נקראת חיבור בין כולם, ואנחנו לא בנינו זאת. כולנו נמצאים בוויכוח זה עם זה על מי יותר חכם ומי יותר מצליח.

תלמיד: איך אפשר להתקדם בצורה הדרגתית?

להתקדם זה קודם כל להבין שזה שאנחנו הולכים לבנות וממשיכים לבנות בצורה כזאת, בכך אנחנו לא בונים, אפילו אותו צריף שבנינו אנחנו הורסים במו בידינו. אנחנו נקווה שכל מה שאנחנו נלך עכשיו בהדרגה לפתוח עם השכנים שלנו, עם כולם, זה יישר אותנו ויכוון אותנו נכון אל מטרת הבריאה.

תלמיד: מה שאתה מתאר נשמע לי כמו גילוי הרע, כן?

כן, בטח.

תלמיד: וזה שלב הכרחי או שאפשר במקביל להתקדם לטוב?

הכרחי. אני חייב לגלות שאני הרע, והאחרים יחסית לא, ואז תהיה לי אפשרות לבנות משהו נכון וטוב. מצבנו הוא נורא, אבל הוא יכול להיות טוב מאוד כי אנחנו סוף סוף מגיעים להכרת הרע.

שאלה: האם נכון לחשוב שכוח ההשפעה זה שאני לוקח משהו מחבר או מהרב ומעביר אותו הלאה, והאם להוסיף מעצמי זה טוב או שזה כבר מעורב בקבלה?

זה לא חשוב במה הוא מעורב, אנחנו יכולים לשבור מה שבנינו ולבנות מחדש, והכול יהיה בסדר, העיקר הכוונה.

שאלה: אנחנו הנשים זה רצון לקבל וכשאנחנו עובדות בעשיריות אנחנו משתדלות לעבוד בהשפעה, בערבות הדדית כמו שמלמדים אותנו. כשאנחנו יוצאות מעבר לגבולות של העשירייה, מעבר לגבולות העבודה הרוחנית שלנו, אנחנו נכנסות לעולם הגשמי, ואנחנו אימהות, רעיות, ואנחנו נכנסות לאיזו קליפה כזאת של קבלה.

לא נכון, אין שום הבדל בין גבר לאישה, שום הבדל. מה שאנחנו קוראים לו "נוקבא", הרצון לקבל, או זכר, הרצון להשפיע, אין לזה שום קשר למין שלנו, זה לא שייך למגדר המיני. לכן כל הגישה הזאת היא לא גישה נכונה, לא טובה ותפסיקי לחשוב כך, גם גברים וגם נשים, כולם נמצאים ברצון לקבל שלהם, כולם אגואיסטיים וצריכים לתקן את הרצון לקבל האגואיסטי שבהם. נקודה. כלום חוץ מזה.

תלמידה: לא צריך להפריד בין החיים הגשמיים לרוחניים?

לא צריך שום דבר. ואותם הרצונות הספציפיים האגואיסטיים שיש לנשים ואין לגברים או יש לגברים ואין לנשים, זה לא שייך לרוחניות.

שאלה: אמרת קודם ואני משער שדיברת על עם ישראל, שמצבנו נורא, אבל הוא יכול להיות טוב מאוד.

כן.

תלמיד: איך מכריעים נכון לקראת הצעד הבא?

כמו שכתוב "עת צרה ליעקב וממנה ייוושע". זאת אומרת, שאנחנו יכולים דווקא במצבים הרעים ביותר, לקום, להתעלות, לגדול, להתחזק ולהצליח.

שאלה: לאורך ההיסטוריה עם ישראל ידע הרבה עיתות צרה, מצוקה, ושום ישועה לא צמחה מזה, אז למה הפעם אנחנו נצליח לקום?

כי אנחנו מבינים שאין ברירה. אנחנו חייבים לקום ולהצליח, והבורא יהיה איתנו.

תלמיד: מה הפעם יגרום שינוי לעם ישראל? במה המכה הנוכחית הזאת תגרום לו לאיזו התפכחות קדימה, לפקוח עיניים נכונות, מה הפעם יקרה?

יש הרבה אנשים שמבינים שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו, יש הרבה אנשים בעם שמבינים שאנחנו צריכים לתקן את כוח השבירה שבינינו, ואני מקווה שההכרה של הרע הזה תעזור לנו לקום ולהיבנות.

תלמיד: איפה אנחנו, בני ברוך, קבוצת המקובלים משתלבת כאן בנקודה הזאת?

איפה אנחנו? לצערנו לא במצב כל כך טוב. אני לא מרגיש שאני נמצא במצב של ערום בחוסר כל, לא, הנשק שלנו הוא חיבור בינינו, ואנחנו לא השתמשנו בו. ואם באין ברירה אנחנו בכל זאת נגיע אליו ונתחיל להשתמש בכוח החיבור, אז אין אף אחד שיוכל לעמוד נגדנו. אנחנו נוכל להשפיע לכל העולם את כוח החיבור וכל העולם ישמע אותנו.

תלמיד: איך להתעורר מהפאסיביות הזאת?

צריכים שכל אחד ידבר עם עצמו. אסור לנו להרים ידיים, אסור לנו להסכים לזה שאנחנו כבר הפסדנו את הכול. אנחנו עוד לא הפסדנו, אנחנו עוד לא התחלנו את המלחמה. אנחנו צריכים ללכת קדימה ולהצליח, אין לנו ברירה, והבורא יחייב אותנו בכל זאת או בכוח טוב או בכוח רע.

תלמיד: על מה המלחמה?

המלחמה היא עם האגו שלנו. אין יותר. רק עם האגו שלנו כל המלחמה. אסור לנו להסכים עם זה שאנחנו לא רוצים להילחם, כי אנחנו נלחמים לא על עצמנו ולא על החיים שלנו, אנחנו נלחמים עבור הבורא. אנחנו חיילים של צבא ה', ושהבורא ינצח, שכוח ההשפעה ינצח. זה מה שאנחנו צריכים, וככה זה יהיה.

תלמיד: מה זה נלחמים עבור הבורא?

כוח השפעה זה כוח הבורא? אז אנחנו נתלבש בכוח ההשפעה הזה ונצליח.

שאלה: כן, בהמשך לאותו נושא, איך לעבור מחיבור גשמי שרואים עכשיו בחברה הישראלית לחיבור רוחני?

אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן שההצלחה שלנו תלויה רק בחיבור הפנימי, בחיבור הלבבות, גברים, נשים, כולם. זה בעצם הנשק שלנו - כוח החיבור.

תלמידה: אבל בצורה מאסיבית, עם כל המדינה, לא רק לומדי קבלה?

כן נכון, עם כל המדינה.

תלמידה: אז איזה כלים יש לעם כדי לעבור או לעשות את הקפיצה הזאת?

רק לרצות להיות מחוברים בינינו. לא צריכים שום דבר חוץ מזה. ואת תראי עד כמה זה יהיה טוב.

תלמידה: אם אף אחד לא צריך לחכות שקודם כל בבני ברוך יהיה חיבור משמעותי כדי שזה ישפיע לכולם, או שמספיק שבכל אחד, בכל אזרח בישראל תהיה את ההרגשה הזאת שחיבור זה הפתרון כדי שיהיה מורגש השינוי?

רצוי שכל אזרח בישראל יידע שבעוצמת החיבור בינינו אנחנו מצליחים.

(סוף השיעור)