שיעור בוקר 22.12.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – חנוכה, קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - חנוכה, קטעים נבחרים מן המקורות.

תלמיד: אנחנו לומדים עכשיו על חנוכה משתי סיבות. דבר ראשון, אנחנו מתקרבים לחג החנוכה שיתחיל לקראת סוף השבוע. ודבר שני, בדיוק בעוד שבוע ב-29.12 נתכנס יחד כאן ובמערכת הערבות ליום איחוד שהנושא שלו "ניסים קורים כשמתחברים". זה בעצם שלב מאוד חשוב ומעשי כהכנה שלנו לכנס בפברואר, כנס "לשמה". חנוכה כמו שלומדים זו חניה, זו הזדמנות שבה כולנו עוצרים, מתכנסים כדי לגייס בינינו כוחות לקראת הכנס בפברואר.

בשבוע הבא ביום ראשון נחגוג כאן את חנוכה ביום איחוד, יום מלא של איחוד, יום של כנס, כהכנה לכנס "לשמה" שיתקיים בחודש פברואר. מה הקשר בין המצב הזה של חנוכה, בין הדרגה הזאת של חנוכה שהמקובלים מתארים, לבין הכניסה לשמה? האם אתה רואה קשר בין שתי הפעולות האלה, בין שני המצבים האלה?

אלה שתי מדרגות שאומנם הן לא כל כך קשורות זו אל זו, אבל אנחנו יודעים שבכל מדרגה ומדרגה ברוחניות יש יתר חיבור, יתר מאור המחזיר למוטב, ועזרת ה', ולכן אנחנו מתקרבים לזה, וניכנס לזה ככל האפשר.

תלמיד: איזה כוחות אפשר לצבור ביום איחוד כהכנה לכנס "לשמה"?

אין לי מילים איך לבאר את הקשר ביניהם. בלי חנוכה, בלי התקשרות, לא נוכל להגיע לאיחוד, לשלמות, לעל מנת להשפיע, לכן אני רואה את הכול כמערכת אחת.

תלמיד: האם כולם צריכים להגיע ללשמה, כל בני ברוך צריכים להגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: וצריכים לדאוג לתנאים לכולם כדי להגיע ללשמה?

כן.

תלמיד: אולי חלק צריכים להגיע ללשמה וחלק לא, וכל אחד שיהיו לו את התנאים שלו?

לא. אם לא בגלגול הזה אז בגלגול הבא, אבל כולם צריכים להגיע ללשמה.

תלמיד: ואם כולם צריכים להגיע ללשמה, צריכים לדאוג שהם יבינו את כל התנאים שצריכים כדי להגיע ללשמה?

כן, אין כל כך הרבה תנאים. זה "ואהבת לרעך כמוך" ו"ואהבת את ה' אלוהיך", שהם כוללים בתוכם את הכול.

תלמיד: זה היחס הפנימי.

כן.

תלמיד: יש עוד הרבה תנאים חיצוניים, חלקם אפילו נוקשים.

אני לא חושב שיש הרבה דברים חיצונים שאנחנו צריכים לתקן ולקיים.

תלמיד: למשל, יש מסגרת.

יש.

תלמיד: ולא כולם עומדים במסגרת.

נקווה שעד אז כולם ישתפרו.

זה ודאי מעורר כמה שאלות ובעיות ומחשבות, אבל אנחנו יכולים על ידי עזרה הדדית להגיע למצב שכולנו נבין, הכול כן נמצא בידינו.

קריין: "ענין חנוכה", קטע ראשון של הרב"ש.

ענין חנוכה

"חנוכה, הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהוא בכדי להשיג את הכלים דהשפעה, שעמהם יכולים להגיע אח"כ למטרת הבריאה. זה יכולים לכנות בשם "רוחניות", כי לא רוצה לעשות שום מעשה עבור עצמו. אלא הכל לשם ה'."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

תלמיד: כתוב "חנוכה, הוא עבודה דתיקון הבריאה, שהיא בכדי להשיג את הכלים דהשפעה."

אנחנו מתקנים כלים דהשפעה דרך עבודה, אבל איך בסופו של דבר עושים את המהפך מכלים דקבלה לכלים דהשפעה, האם הבורא עושה את המהפך?

לא, אנחנו עושים. אנחנו רוצים שיהיו ברשותנו כלים דהשפעה ושאנחנו נתחיל להתקשר בינינו בכלים האלו דווקא.

תלמיד: מה ההבדל בין לבקש כוח דהשפעה לבין לבקש כלים דהשפעה? האם יש הבדל בין שתי הבקשות האלה?

הכוח זה כוח, וכלים הם כלים.

תלמיד: אז הם שונים, בקשות שונות?

כן.

תלמיד: בכל מאמר של רב"ש כמעט מופיע שיש תיקון הבריאה ויש מטרת הבריאה. הוא כותב כאן שחנוכה מתייחס לתיקון הבריאה, זאת אומרת החלק הראשון, שאנחנו רוצים להשיג את הכלי החדש הזה שנקרא כלים דהשפעה.

כן.

תלמיד: איך בעשירייה כל חבר יכול להתנסות וללמוד על הכלי דהשפעה דרך העבודה עם החברים? איך אנחנו יכולים לרכוש עם החברים את הכלי דהשפעה, להתנסות בו, אפילו שזה לא הטבע שלנו?

כולנו צריכים להתחבר זה אל זה, וגם לתמוך זה בזה, עד שמעלים את עצמנו למרום, וכל זה תלוי בנו, בבקשתנו.

תלמיד: התמיכה הדדית הזו מרימה את האדם למרום, בזה שהוא רוצה לתמוך בזולת, בנטייה הזו.

כן.

תלמיד: למדנו הרבה פעמים שחנו-כה זה חניה. למה זה נקרא חניה, להיפך, זה נשמע כמו מקפצה כזו.

מצד שני זו מקפצה, אבל מהצד הראשון זו כאילו חניה, זו הפסקה באמצע המלחמה.

תלמיד: זאת אומרת, זה שלב שעוצרים, מאפסים כוחות ומנסים להתקדם לשלב השני, למטרת הבריאה.

כן.

תלמיד: עלה קודם העניין של איך אנחנו מגדילים את האהבה בין העשיריות לכל העולם. תמיד בחנוכה הילדים שלי מאוד מתרגשים להדליק את הנרות, יש בזה משהו קסום שכל המשפחה באה, ומדליקים כאן נרות כולם יחד. נאמר, "המדליק נר מנר, זה דולק וזה אינו חסר", כלומר רק מוסיפים באהבה. אפשר לדמות את זה לכך שאם מדליקים נר של אהבה עם חבר אחד בעשירייה, כמו שאמרנו קודם, האהבה רק מתגברת, אנחנו רוצים שהיא תתגבר ונרכוש את הכלים דהשפעה, שיהיה לנו כוח גדול.

כן.

תלמיד: באמת שנצליח, כי אנחנו רוצים שהבורא ייתן לנו את הנס הזה.

קריין: קטע 2.

"חנו-כה, שהכוונה היא ש"חנו-כה". זאת אומרת, כ"ה בכסלו לא היתה גמר המלחמה, אלא היתה רק חניה בלבד. כדמיון שהצבא רוצה לעשות התקפה חדשה וחזקה, אז נותנים להצבא לנוח, בכדי שיתאספו כוחות חדשים, ויוכלו להמשיך את המלחמה."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

ברור שהחניה שמשיגים היא רק כדי לנוח ולסדר שוב את הכוחות ולהמשיך בהתקפה.

קריין: קטע 3.

"ענין חנוכה, שזה ענין חנו, שהחניה היתה לא מטעם זה הנקרא בחי' שלמות, היינו אספקלריא המאירה, אלא שהחניה היתה בבחי' כה, היינו בלתי שלמות שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה. היינו שמלחמת היצר עוד לא נגמרה אלא שצריכים לבוא לשלמות האמיתית. וזהו חנו - כה, חניה בבחי' כה, היינו שקבלו את ההשפעה העליונה בכדי שיהיה להם יותר כוחות ללכת קדימה במלחמת היצר."

(הרב"ש. אגרת כ"ו)

תלמיד: רב"ש כותב פה "שקבלו את ההשפעה העליונה", זה מצב של שלמות. אבל הוא כותב שזו לא שלמות. איך זה יתכן שבתוך מצב השלמות שקבלו השפעה עליונה, פתאום זה לא שלמות?

כי זה מגיע מלמעלה וזה מגיע מלמטה.

תלמיד: ההשפעה העליונה מגיעה מלמעלה, אז החוסר שלמות זה שהתחתון צריך עכשיו גם לתת מכה של חיבור, של אהבה, ולהשתמש בכוחות ההשפעה שקיבל?

כן.

קריין: קטע 4.

"ענין החנוכה אינו עוד שלימות המטרה, אלא זוהי רק בחינת תיקון הבריאה, שבזה נתקנו הכלים דהשפעה, שפירושו הוא, מעשים של השפעה. ומשום זה אסור להשתמש לאורו של חנוכה, כי שימוש הוא מעשה של קבלה, והנס היה רק על מעשים דהשפעה, שיוכלו לעשות אותם, ולכוון בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "לשמה"."

(הרב"ש. מאמר 9 "בענין נר חנוכה" 1986)

תלמיד: מה זאת אומרת להשיג חניה?

זה לא כמו שאנחנו קוראים איזה סיפור, אלא כדי להשיג את השלב הבא ברוחניות, אנחנו חייבים קודם להשיג אותו, ואז הוא מגיע ויורד עלינו. לכן חנוכה זה חניה בגשמיות וחניה ברוחניות.

תלמיד: אני מבין שכל פעם כל החגים הם ברוחניות, זה לא עניין של תאריך וזמן אלא זה עניין של השגה של כל אדם בפני עצמו. מה זה להרגיש שאני צריך להשיג את המשמעות הזאת כמו שאמרת, חניה מבחינה רוחנית, מהי המשמעות של החניה?

חניה היא איזו הפסקה בפעולות.

תלמיד: אנחנו יוזמים יום איחוד שבוע הבא, עם מה אני צריך לבוא ואיך אני מכוון את עצמי ביום האיחוד הזה, מה זה מבחינתי לעשות מנוחה?

מבחינתך, בוא נקרא.

קריין: קטע 5.

"בחנוכה היתה רק גאולה על הרוחניות, כי הגזרה היתה רק על רוחניות, כמו שכתוב (על הניסים) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, וכו'". נמצא, שהגאולה היתה רק על רוחניות. וענין "רוחניות" בעבודה נקרא כלים דהשפעה, המכונה "אור דחסדים", המתלבש בכלים דהשפעה. אבל כאן, כשזוכים רק לכלים דהשפעה, הוא רק חצי עבודה, היינו חצי מלחמה. זאת אומרת, האדם צריך לזכות, שגם הכלים דקבלה יכנסו לקדושה, היינו שישמש עמהם על הכוונה דלהשפיע.

ולאחר שגם כלים דקבלה נכנסו לקדושה, אז נקרא, שכבר יש לו כלים לקבל. ואז נקרא דרגה זו המתקת הגבורות. כלומר, לפני שהשיג את הכלים דקבלה, שיהיו בעל מנת להשפיע, לא היה יכול להשתמש עם האור שנתגלה על כלים דהשפעה."

(הרב"ש. מאמר 12 "הנרות הללו קדש הם" 1991)

תלמיד: מה זה אומר שנתגלה אור בכלים דהשפעה אבל אני לא יכול לעשות בהם שימוש, רק אחרי שעשיתי תיקון בכלים דקבלה? אם האור התגלה אז לא נעשה בו שימוש? באיזה מקום התגלה האור?

בכלים.

תלמיד: אז מה זה לא לעשות בו שימוש אם הוא כבר גלוי?

זה נקרא ש"אור גדול היה שם", כמו שכתוב על החנוכה, ואנחנו לא משתמשים בו.

תלמיד: כן, אני מבין את זה מבחינה מילולית, אבל מבחינת המשמעות הפנימית, הפרקטית, אם אור מתגלה ואני לא עושה בו שימוש, מה בכל זאת קורה עם האור הזה שמתגלה? הוא כבר התגלה?

האור לא מתגלה, יכולת האור מתגלה. וכשמשתמשים בכלים בצורה נכונה, יכולים לגלות את האור בעצמו.

תלמיד: זה אומר שזה עדיין בכוח אבל לא בפועל?

כביכול.

(סוף השיעור)