שיעור בוקר 20.02.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020,

שיעור 5: ואהבת לרעך כמוך – משנאה לאהבה

הנושא משנאה לאהבה הוא נושא מאוד חשוב כי אנחנו נבראים, נבראים זאת אומרת הפוכים מהבורא קודם כל, ולכן כל היצר הרע שהוא ברא בנו [הוא] כדי שנהיה קיימים. לכן מהרצון שברא אותנו כרע, שהוא הפוך ממנו, מהטוב שלו, ברצון הזה אנחנו כבר קיימים. אם לא היה לנו הרצון הרע, האגו שלנו, אז לא היינו כנבראים. זאת אומרת "נברא" נקרא מי שיש בו יצר הרע, מי שאין בו יצר הרע לא נקרא נברא. דומם, צומח וחי, הם לא כל כך נקראים נבראים כי אין להם משהו הפוך מהבורא, לכן אין להם בחירה חופשית, אין להם שנאה, דחייה, אלא הם מקיימים את חוקי הטבע הקיימים בהם שמחייבים אותם כך להתנהג.

השנאה, שיש בנו, היא הניגוד שלנו דווקא לבורא, לכוח ההשפעה, לכוח האהבה, לכוח החיבור. ולכן אנחנו צריכים לשים לב לזה שבכל פעם שאנחנו מגיעים לדחייה, שנאה, ריחוק, זלזול זה בזה, ודאי שבהתאם [כך זה] כלפי הבורא, אבל אנחנו לא כל כך מכירים ומבינים ומרגישים אותו. כל התכונות, כל הרגשות, המחשבות, הרצונות שמתעוררים בנו ונקראים בסך הכל האגו שלנו, כל זה דווקא בא מלכתחילה כדי לתת לנו מקום ועמידה להתקיים בפני עצמנו מול הבורא, וכך אנחנו צריכים להסתכל עליהם. זאת אומרת לבדוק את כל התכונות שיש בנו, הרצונות, המחשבות, האם הם הפוכים מהבורא, או לא, ורק מה שהפוך ועד כמה הפוך מהבורא, הוא נקרא יצר הרע, ולא בגלל שיש לנו עוד איזו סיבה לכנות אותו כרע לא טוב, לא יפה או משהו.

זאת אומרת אנחנו צריכים מלכתחילה להבדיל ולחלק את כל מה שיש בנו, זה בעד או נגד מה שיש בבורא, זאת אומרת שיהיו לנו הבחנות בצורה מאוד ברורה, כנגד כוח ההשפעה והאהבה והחיבור זה רע, זה מצד אחד. ומצד שני, אנחנו צריכים לשמוח בזה, שמחה גדולה שאני מגלה שיש משהו בי הפוך מהבורא, כי בזה אני קיים, בזה אני נברא, בזה אני לא חיה, לא בהמה, כי אין יצר רע בחיות, בהמות, הן אמנם טורפות, כאילו הורגות, אוכלות זו את זו, אבל זה כדי לקיים את עצמן, אין להן רצון להזיק לשני, אלא רק לאדם.

בכל פעם שמתעורר בי רצון רע כלפי הזולת, אני צריך להבין שמתגלה בי ''תכונת האדם''. אמנם זה אדם בלייעל, לא מתוקן, מקולקל, שבור, אדם שנמצא בחטא, אבל בלי זה אני לא יכול להתחיל, לא יכול להבדיל את עצמי מהבורא. לכן אנחנו מסתכלים על הדברים הרעים שמתגלים בנו, לא כמו עמך שאומר "צריכים להיות טובים, צריכים להיות אדיבים זה לזה", לא. אנחנו שמחים בכל הדברים הרעים שמתגלים. כמו שאומר בעל הסולם, "שמח אני ברשעים שמתגלים", כי כשלא מתגלים הם עדיין באפס תקווה שיתגלו, מי יודע, והבורא מאיר עלינו כדי לגלות את הדברים הרעים האלו. זו כבר עבודה שלו, שהוא מעורר בכל אחד ואחד. ו"כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", הוא יותר רע, יותר אכזרי, יותר שקרן, יותר פזרן, יותר מסוכן לחברה, לא יכול לסבול את החברים, מזלזל בכולם, גאוותן, וכולי וכולי. אלה דווקא סימנים טובים שמתגלים באדם, הם לפני תיקון אבל הם טובים, כי כשהם מגיעים לתיקון, הם הופכים גם לפעולות רוחניות חזקות וגם להישגים רוחניים משמעותיים גדולים וגבוהים.

לכן "כל הגדול מחברו" מי שגדול, שהגיע לדרגות רוחניות גבוהות, זה מפני שיצרו גדול ממנו, שיש לו רע יותר גדול, הוא יוכל להתגבר עליו, הבורא נתן לו כוח, ואז הוא יתגבר. כמו שהבורא נותן לו את ''כוח הרע'', לפי בקשת האדם, לפי השקעת האדם, הבורא נותן לו את ''כוח הטוב'' כנגד זה. וכך אנחנו מתקדמים. לכן הדרך שלנו היא ''משנאה לאהבה''. לא יכול להיות שאתה אוהב מישהו אם אתה לא עובר לפני זה את שלבי השנאה. ומי שאדיש אז גם בשנאה וגם באהבה יהיה אדיש. לכן אנחנו צריכים להבין את החברים, אם עוברים עליהם מצבים כאלה שנראים לנו מאוד רעים, לא יכולים להסכים איתנו, בכלל לא מבינים מה זה נקרא ''אהבה'', מה זה נקרא ''חיבור'', מה רוצים מהם, מצד אחד. מצד שני הם נמשכים לגלות את הרוחניות, את הבורא, את מהות הבריאה. לכן אנחנו צריכים להבין שהם פשוט אנשים שיש בהם עדיין את הרצון, ''היצר הרע'' הזה מתגלה בצורה חזקה וצריכים רק לתת להם תמיכה שיבינו שצריך להגיע לצד השני, זאת אומרת להפוך את השנאה לאהבה.

זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור, אין יותר. וכמה שנעלה לדרגות יותר ויותר גבוהות, אז תתגלה בנו עוד יותר שנאה, קו שמאל, ונצטרך לעבוד על זה יותר חזק, כדי להביא את עצמנו לאהבה, לקו ימין, לצד ימין. ותמיד נהיה כך, בין שנאה לאהבה, בין שנאה לאהבה. ובהתגלות עוד פעם ועוד פעם של דחייה מהחברה. אנחנו צריכים להבין שזו המדרגה החדשה שמתחילה תמיד משבירה, מ''גילוי השבירה'', וכך אנחנו נתקדם, ונזכה כל פעם להגיע ליותר דרגות חיבור ואהבה.

ואנחנו נתייחס נכון למצבים הקודמים, שבהם היינו רעים זה לזה ושונאים זה את זה ולא יכולים לקבל זה את זה, כן, ככה זה. ויחד עם זה אנחנו רואים עד כמה מעל כל הדברים האלו, שעברנו בצורה שלילית, אנחנו יכולים לגלות את הצורה החיובית, שהיא חיבור עד אהבה. ואין לנו ברירה, מפני שאנחנו ''נבראים'', אנחנו תמיד חייבים בכל צעד ושעל, להתחיל משמאל, גילוי הרע, גילוי השנאה, גילוי השבירה, שהבורא הכין לנו מלכתחילה. הוא ברא את המערכת בצורה שלמה, אחר כך שבר אותה, אנחנו עדין צריכים ללמוד מה עניין השבירה ההיא, מה בדיוק הוא שבר, ובמקום המערכת המושלמת, השלמה, התגלתה המערכת ההפוכה, שנמצאת בשבירה, בשנאה, בדחייה, וכך אנחנו מתקנים את מה שהבורא עשה, כביכול מתקנים, זאת אומרת, על ידי זה אנחנו גדלים, מבינים.

ותמיד אנחנו שומרים על שני היסודות האלה, על שני הקווים, ונמצאים ''בקו האמצעי''. מה זה בקו האמצעי? בין שנאה לאהבה. אנחנו מבינים שגם לשנאה וגם לאהבה הבורא הוא המקור, הוא נתן לנו. האחת יוצאת ממנו ''יש מיש'', זו אהבה, זה מה שיצא ממנו. והאחרת יוצאת בצורה הפוכה ממנו, ''יש מאין''. ושני היסודות הללו, ''ימין שמאל'', ''יש מיש'' ו''יש מאין'', ''אהבה שנאה'', שניהם באים אלינו מהבורא. ואנחנו צריכים באמת כך להתייחס אליהם. זאת אומרת, אני צריך מלכתחילה לא לשייך את עצמי, לא לשנאה ולא לאהבה, את זה אני מקבל מלמעלה, אני צריך תמיד לשייך את עצמי ל''קו האמצעי''.

כשמתגלה השנאה, יפה מאוד, תודה רבה, אמנם כול כולי נכלל ממנה, נספג בה, ספוג ממנה, אני לא רואה בי אף מחשבה ורצון שלא נמצא בשנאה, זה ממש מעורר אותי, מנענע אותי, אבל אחר כך זה עובר, הבורא עשה לי כאלה דברים. ואז אני מתחיל לאזן את הדברים יחד. ה''קו האמצעי'' שלי צריך להיות כך שגם שנאה וגם אהבה פועלות כאחת, כי האחת לא יכולה להיות ללא השנייה. אני כנברא לא יכול להיות ברצון אחד, במחשבה אחת, תמיד זה דבר והיפוכו, ואני נכלל משניהם, ואני ביניהם.

עוד נצטרך ללמוד ולסדר את עצמנו נכון בקליטת היוצרות האלה, בקליטת שתי התכונות האלה, שנאה ואהבה יחד, ואז בצורה כזאת נוכל להתקדם.

זו בעצם ההקדמה שלי לשיעור.

שאלה: באיזה תנאי הבורא נותן את הטוב במקום את הרע?

הבורא מעורר בנו את הכוח הרע, כי זה היסוד שלנו, זה מה שמבדיל בינינו לבורא. אני צריך להבין שכוח הרע שמתגלה בי בכל מיני אופנים, בזה הבורא רוצה לייצב אותי, ''תראה זה אתה", אומר הבורא, "ההפוך ממני ולכן אתה קיים, אחרת לא היית קיים. ועכשיו כשכך אתה קיים, אתה יכול להתחיל לעבוד, איך תעשה? מתוך ''הפכיות הצורה'', ממה שיש בך, ממה שנתתי לך, עשיתי לך, כי לכן אני נקרא ''בורא'', שאני בורא, עושה בריאה, אני בורא בריאה חדשה, זאת אומרת, צורה ההפוכה ממני, רק אני קיים, ועכשיו בראתי משהו הפוך ממני, שנמצא בשנאה, בדחייה, בתכונות ההפוכות ממני", כך מדבר הבורא.

אנחנו צריכים להבין את זה ולדבר עימו, "אז מה אני עכשיו יכול לעשות מהצורה ההפוכה שבראת בי, אני מתרגז ולא רוצה לסבול שום דבר ונמאס לי מהכול ואני שונא ודוחה את כולם, מה אני עכשיו צריך לעשות?" ברור לי שהבורא נמצא במצב שבשבילו הכול טוב ויפה, שאין לו שום בעיה עם הרע, אלא נתן לי אותו כדי שאהפוך אותו לטוב. מתוך זה אני מגיע למה שאומרים לי מקובלים, מה אני צריך לעשות, מה הם אומרים? "תיכנס לקבוצה, תברר איך אתה מתייחס אליהם והם אליך, תתחילו להיות כאיש אחד בלב אחד, בזה שאתה משתווה איתם, אתה משתווה עם הבורא".

אתה צריך לראות כך, כל מה שיש בך, הפוך מהבורא, כל מה שיש מחוצה לך, זה מה שהבורא מציג לך, לזה אתה צריך להתחבר. ואז אנחנו בונים קבוצה, מתחברים, וכך נמשכים לאט, לאט, ל''צורת הבורא''. ''בורא'', נקרא ''קבוצה'', שנמצאת על פני כל דרגות העביות, בחיבור המושלם, זאת צורת הבורא. אנחנו את הכוח הזה עצמו לא רואים, כמו שאנחנו לא רואים את החשמל, לא רואים שדה מגנטי, כוחות, אנחנו לא רואים. כוח משיכה אנחנו לא רואים, אבל כשאני מעלה משהו באוויר וזורק, אז אני אומר, הנה, כוח המשיכה עובד כאן, יש כאן כוח משיכה. אנחנו לא רואים כוחות, אנחנו רואים תוצאות מהם. כך גם כאן, אני צריך לגלות את הבורא, ''בוא וראה'', זאת אומרת, רק לפי הפעולות.

תלמיד: הנוסחה הכי נכונה זה ישר להתאמץ להתכלל בקבוצה ולנסות להגיב בצורה פעילה לפעולות של הבורא נכון? ומה זה אומר להגיב בצורה פעילה?

זה לוקח זמן. אנחנו יודעים, עד שאדם מגיע לקבוצה, כשהוא מתחיל איכשהו להתקשר אליהם, עד שהוא מבין מה הם מדברים שם, זה לוקח זמן. יש כאן עבודה פנימית מאוד גדולה שהאדם מתרגל לשמוע, עד כמה שהוא מבין את המונחים החדשים. זה לוקח זמן אבל, בסופו של דבר, וודאי שכניסה לקבוצה זאת הפעולה הראשונה והעיקרית שהוא צריך לעשות, בלי זה אין לו שום התקדמות.

לכן אנחנו עוברים שבירה מהמצב השלם, הטוב שהבורא ברא. ברא מלכתחילה אותנו במצב המושלם, אחר כך שבר אותו ומתוך השבירה, שהיא נותנת לנו את כל הצורות ההפוכות מהצורה השלמה, אנחנו צריכים לאתר את הצורה השלמה ולהגיע לצורה השלמה. זה מה שצריכים לעשות.

מכאן כל העניין הזה של "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", להיות מחוברים, לבנות עשירייה, להתבטל כלפיהם, להעריך אותם כמו גדולים ואת עצמו כאפס, ועוד ועוד, כל הכללים האלו שהמקובלים מספרים לנו, זה כדי להגיע לחיבור, רק בחיבור אנחנו מתקנים את עצמנו.

זו עבודה מאוד לא מושכת אותנו. היא ממש שנואה. אנחנו לא אוהבים אותה, דוחים את זה ועוד ועוד, כמה שעולים במדרגות יותר ויותר עליונות, אנחנו עוד יותר שונאים את הקבלה, זאת אומרת את אהבת הבריות, והחיבור בינינו, זה עוד לפנינו. אנחנו חושבים שאנחנו כאלה רעים, אנחנו לא רעים. הרע שמתגלה זה במדרגות גבוהות. זה עוד לפנינו. כמו תלמידי רבי שמעון שהם באמת רצו להרוג זה את זה. אני לא חושב שיש כאן ממש אדם שבוער להרוג מישהו ונקווה מאוד שאנחנו נגיע לכאלו מצבים.

שאלה: איך להיכנס פנימה לתוך האהבה הזאת, ממש לתוכה?

רק דרך חיבור בקבוצה. כאן יש לנו כבר כללים מאוד פשוטים. אם אנחנו באמת רוצים להידמות לבורא אז אנחנו צריכים לעשות פעולות כלפי חברים. כאן באמת הפטנט הזה, שהבורא ייצב לנו קבוצה ואנחנו יכולים מתוך היחסים שלנו בקבוצה, לסדר את היחסים שלנו עם הבורא, זה ממש פלא. זו הצורה היחידה שיכולה להיות, מצד אחד.

מצד שני, אם לא היה עושה את זה, לא היינו יכולים אף פעם להידמות לבורא, לדעת מי זה הבורא. אם ישנה קבוצה והיא נמצאת לפני ואני חייב לאהוב אותם ממש יותר מעצמי, וכל הזמן לחשוב עליהם, וכל הזמן לדאוג רק להם, אז ברור לי, רוצה או לא רוצה, אבל ברור לי שהיחס שלי אליהם זה היחס שלי לבורא. שווה לגמרי ואין חוץ מזה שום דבר. לא יותר ולא פחות, אלא בצורה אקוויוולנטית, אותו הדבר שאני מרגיש כלפי הקבוצה, אני מרגיש כלפי הבורא, ושאני לא ארמה את עצמי, שעם הבורא הייתי מסתדר, ברור כי זה בורא. איך יכול להיות? לא. אתה גם לבורא מתייחס בדיוק כמו לקבוצה.

לכן זה שהבורא ברא את נשמת אדם הראשון, שבר אותה ואנחנו חלקים ממנה, מאותם הרצונות שנפרדו ונתרחקו זה מזה, ונמצאים עכשיו בגילוי השנאה, זו מתנה גדולה, הצלה, שהנבראים יכולים להתקיים, כי נברא זה מי שנמצא הפוך מהבורא בשנאה ובצורה המתוקנת כשמגיע אליה, אז הוא מגיע לאהבה, לחיבור. ואם לא עשירייה, לא הייתה לי שום אפשרות בכלל להרגיש, לעבור ממצב למצב, שום דבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתחבר אל החבר ולהפוך את השנאה לאהבה בצורה חלוטה? במקום לדחוף את זה מתחת לשטיח, להעביר את זה הצידה, באמת להתמודד עם זה?

זה לוקח זמן. זה לוקח שנים עד שאדם מבין שאין עבודה אחרת. זה לוקח זמן, והזמן הזה הוא לא מיותר. אל תחשבו שאפשר לקצר אותו, שאפשר לקפוץ. לעשות איזה מין קיצור דרך, אי אפשר. כי כל רגע ורגע שאנחנו נמצאים בקבוצה, בכל מיני צורות, בעד, נגד, בכל רגע ורגע אנחנו עושים עבודה. או שהבורא עושה עבודה עלינו וכך אנחנו מתקדמים. האם אפשר לזרז את ההתקדמות הזאת? כן. אפשר לזרז, אבל לא שאנחנו יכולים לדלג על איזה מצבים, אלא רק זירוז צריך להיות. והוא תלוי עד כמה שבקבוצה בוערת אש כזאת, בוער המצב הזה שאנחנו חייבים להגיע לבורא דרך החיבור. עד כמה שזה יותר ברור לנו שרק בתוך החיבור אנחנו מגלים אותו, כוח השפעה, כוח האהבה, דווקא מתוך השנאה, עד כמה שאנחנו מתעוררים למעלה מהשנאה לחיבור באהבה.

אז יוצא שהעבודה שלנו היא כזאת שלזרז את הזמנים אנחנו כן יכולים, אבל לדלג מעל הזמנים, מעל המצבים אנחנו לא יכולים. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא רק זירוז הזמן.

שאלה: אתה אמרת שאנחנו צריכים לדבר אתו, עם הבורא, במשך כל היום. איך ומתי הדבר הזה יכול לעזור לנו כדי לזרז את ההליך שעליו דברת עכשיו?

אני צריך רק לראות לפני מערכת פשוטה. קבוצה ובתוכה הבורא. אם היחסים בינינו יגיעו לחיבור הראשון, אז הבורא מתגלה בתוך החיבור, כתוצאה מהחיבור. יתגלה עוד יותר חיבור בדרגה השנייה, הבורא יתגלה עוד יותר בצורה עוד יותר נעלה, מיוחדת וכן הלאה. זאת אומרת, כל פעם שאני מגלה את מידת החיבור בכל מיני צורות, אני מגלה כל פעם את צורות הבורא החדשות, ההפוכות, ועד כמה שאני מבין איזה רצונות של דחייה ושנאה יש בי, ועד כמה בלהתגבר על זה אני מגיע לחיבור, ומתגלה צורת החיבור שזה הבורא, אז בצורה כזאת אני מתחיל לדבר עימו, זה ממש כך ומפני שכל רגע ורגע, כל שנייה ושנייה משתנים בנו רצונות, מחשבות, מידות החיבור שלי עם אחרים, מידות היחס שלי לזולת וכן הלאה, אני בזה מרגיש איך הבורא מתייחס אלי, מה הוא רוצה למסור לי ובהתאם לזה, איך שאני רוצה לסדר את הדברים האלה בחיבור, באהבה. בזה אני, אני עונה לו, מדבר עימו וכך, וכך אנחנו מדברים. אני מתחיל לדבר עימו, זו מידת הקומוניקציה, הקשר שלי עם הבורא.

הכול דרך הקבוצה, דרך העשירייה, דרך החיבור שאני מייצב עם הזולת. לכן הבורא נמצא בתוך החברה, בתוך הקבוצה, או בתוך האנושות, תלוי לאיזה דרגת הקשר שלי עימו אני מגיע, וכך אני מתקרב לדבקות בו יותר ויותר.

שאלה: נתת לנו כזאת משימה לברר במה אני מבקר את החבר ואיך להתגבר על כך. זה היה מאוד מעניין. שמתי לב, שאפשר לסבול את החבר בכול, אבל כאשר אתה מגלה שיש לו דעה הפוכה לשלך, זה הורס את כל המבנה שלי אז מבפנים מתעורר כל האגו שלנו כמו מכונת מלחמה שמאתרת אויב ומוכנה פשוט לפוצץ, להרוס אפילו את כל העולם, אם לא הייתי מפחד, הייתי אפילו עושה את זה. העצמה הזאת, כמו פצצת אטום פנימית שבנו, איך אנחנו יכולים להשתמש בזה לטובה, איכשהו?

עד כמה שאנחנו מתקדמים ברוחניות אנחנו נרגיש את עצמנו שנמצאים בכוחות יותר גדולים, שליליים וחיוביים, זה כנגד זה. אנחנו נרגיש את עצמנו פחות סבלניים, יותר חדים, מרוגזים, לא מסכימים, מאוד כאלה עצבניים כאילו. אין ברירה מפני שזו דרגת השנאה כנגד דרגת האהבה שאנחנו מרגישים, זה מצד אחד.

מצד שני, יש לנו בכל זאת הרגל שאנחנו מבינים שכל זה בא ועובר ושוב חוזר אבל כבר בדרגה אחרת וכן הלאה. לכן אני לא יכול להגיד כאן מה לעשות, לפי מה שעברתי יכול להגיד שפשוט הקבוצה צריכה להתאזר בסבלנות, ולתת לכל אחד ואחד זמן מסוים להחזיק בכל מיני מצבים. אנחנו יכולים להתקדם על ידי זה שאנחנו מייצבים בקבוצה כזאת אווירה שזו הדרך, ודווקא בקבוצה הנכונה שעובדת אנחנו אחר כך נגלה שאחד קופץ למעלה, שני למטה, שלישי הצידה, ימינה שמאלה וכך כל אחד ואחד ומפני שדווקא ישנם עשרה אנשים, אז כל אחד מהם נמצא במצבים שונים מהאחרים, דווקא מתוך זה אנחנו יכולים תמיד לשמור על האיזון בסך הכול בעשירייה והאיזון המתגבר והולך קדימה. לכן החשוב ביותר זה פשוט כל הזמן ללמוד איך משנאה עוברים לאהבה ולקו האמצעי, שמאל ימין אמצע, שמאל ימין אמצע כך זה בכל מצב.

שאלה: כשהגעתי לפה הייתה חוויה אחת שהתנסתי בה במיוחד בעוצמה, הייאוש, הריקנות מהאגו שלי, הרגשה שכל החיים אני רק במרדף וככל שיש לי יותר אני מרגיש עוד יותר ריק ואפשר רק לרוץ לתוך החברים. זאת חוויה רגשית מאוד חזקה. באותו זמן שאני מנסה לרוץ אל החברים אני מרגיש שאני כל כך עסוק ברגשות שלי שאני לא מצליח להרגיש את החברים, כאילו אני תקוע בעולם שלי ומרגיש שזה גם אגואיסטי. איך אני יכול להתגבר על זה?

להמשיך, ולא לזלזל באף מצב, רק ללכת קדימה, מכל מצב רק קדימה. רע לי, תבדוק את הרע. טוב לי, תבדוק את הטוב. לא רע ולא טוב, תבדוק את המצב הזה שאתה נמצא בין שמים וארץ וכך תתקדם. העיקר ללמוד את המצב שאתה נמצא בו ולשייך אותו לדרך. אין רגע שאנחנו עוברים שאין לו מקום, שהוא מיותר, אין מצב מיותר, ודווקא כמו שאנחנו קוראים "אין מצב יותר מאושר בעולמו של אדם כשמיואש מכוחותיו עצמו" ויכול לפנות לבורא ולדרוש ולבקש ממנו את הכוח.

זה בעצם ההישג הגדול ביותר, שהוא מבין ששום דבר לא יעזור לו והוא נמצא בעמקי האגו שלו, ואת זה הבורא עשה לו בכוונה, שמצד אחד הוא מודה לבורא שהכניס אותו לזה ומצד שני מבקש מהבורא שיתקן את זה, כי המטרה היא לא [להציל את עצמו], זאת אומרת הוא לא מבקש מהבורא שיציל אותו מתוך זה שרע לו. אלא הוא מתעלה מעל הרע ואומר, "לא חשוב לי, אני יכול להישאר ברע הזה. אבל במצב הזה אני לא יכול לברך אותך, אני לא יכול להצדיק אותך. ולכן אני מבקש דווקא בגלל זה, שתעביר אותי למצב הטוב אחרת אני לא אוכל לברך אותך וזה מה שכואב לי, ולא שאני בעצמי מרגיש רע ולכן תציל אותי". תציל אותי מזה שאם אני מרגיש רע אני בהכרח מקלל אותך. כך בנית אותי, כך עשית אותי ולכן אני את זה מבקש. זאת אומרת, מאוד חשוב שכשאנחנו פונים לבורא, מה בדיוק הסיבה שאנחנו פונים ומה בדיוק המצב שאנחנו רוצים לקבל ממנו, למה, מה יש לנו בזה? זה מה שחשוב לנו.

שאלה: כדי להאיץ את הכרת הרע בינינו כמה חשוב בעבודה עבור החברים להיות יחד פיזית?

פיזית, אני חושב שזו לא כל כך בעיה להיות יחד עם החברים, אמנם שזה גם צריך להיות, אלא צריך להיות רגיש ליחס שלך לחברים. החברים, יכול להיות שנמצאים לגמרי באיזה מצב, חשוב איך אתה מקבל אותם, איך אתה מרגיש אותם, לא חשוב העניין הפיזי, לא. אני יכול להיות איתם בכוח וירטואלי וזה אותו דבר. אנחנו, כמה שמתקדמים יותר פחות ופחות ניתן חשיבות לראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש גופניים שבהם אנחנו מתקשרים.

שאלה: אני מבין שיש קו שמאל שכל הזמן מתגבר וצריך להתגבר עליו ולשפוך עליו אהבה, ויש קו ימין. מה זה הקו אמצעי, איפה נמצא אותו?

באמת אם אנחנו מדברים שיש רק אהבת הבורא והשנאה שהוא ברא בנו, אז איך יכול להיות שיש עוד חוץ מזה משהו? לא, חוץ מזה אין. יש שנאה ואהבה ואיך אנחנו מגיעים למשהו באמצע, לא שנאה ולא אהבה. אנחנו אומרים אם לא שנאה ולא אהבה אז אנחנו כאילו מתים, אין לנו משהו שמפנה את האדם שנמצא מול הבורא כנברא. הוא צריך להיות כנברא, סופג ומרגיש מה שהבורא ייצב בו, את מידת השנאה וגם משיג על פניה את מידת האהבה ושניהם שנאה ואהבה כך הוא ביניהם קיים.

אבל קו האמצעי נקרא "מידת הדבקות", מידת הדבקות של הנברא בבורא. כי לא מהשנאה ולא מהאהבה שאני מרגיש, זה עדיין לא "אני". אני שמייצב את עצמי, אני מבין שיש כאן שני כוחות שהם בעצם שווים, רק אחד אני מעדיף על פני השני כי אני רוצה להתייחס לתכונת הבורא יותר ממה שלתכונות הנברא. אבל מה הבחירה שלי, מה אני מעדיף? איך אני מחבר את שני הכוחות האלה יחד, איך אני משניהם בונה את עצמי? זאת השאלה.

ולכן אני צריך לדאוג לאיזון בין שניהם. לא לזלזל ולא למחוק ולא לעלות ולא להוריד לא את השנאה ולא את האהבה. אלא להשתמש בשניהם, כמה שאני מסוגל בצורה מאוזנת בין שניהם. קודם כל אני מייחס לבורא גם זה וגם זה. אני מודה לו על זה ועל זה בשווה, אני נמצא כלול משתי התכונות הללו ודווקא בזה אני מרגיש שאני כביכול לא תלוי בהם.

אני בזה מוצא נקודת הקשר שלי עם הבורא בקו האמצעי זה נקרא בין זה לזה, כי שניהם באים מהבורא גם השנאה וגם האהבה. אבל מה בא ממני? ממני באה אותה היכולת לחבר את שניהם יחד ולשלב אותם ולשייך אותם לבורא, מזה נבנה הקו האמצעי. הוא לא קיים מלכתחילה. זה אנחנו בני האדם בונים אותו ביחס לבורא שקיימים, שמבינים ומרגישים שמקבלים ממנו את שני הכוחות האלה גם כוח הרע, גם כוח הטוב.

כוח הרע הוא שמפריד בינינו ובינינו לבורא, כוח הטוב שאני יכול על ידו לחבר את כול הדברים האלה יחד. כשאנחנו בצורה כזאת מתייחסים לבריאה אז אנחנו מרגישים שיש כאן מקום למצב מיוחד שנקרא "קו אמצעי" וכך אני מתחבר לכל המציאות. הקו האמצעי נקרא "אדם" הוא נקרא "ישר א-ל" ישראל, כי דווקא הוא שמכוון אותי כחץ לכיוון הבורא, כי קו ימין קו שמאל זה רק אותן התחושות, הרגשות, התנאים, החוקים למיניהם שעל ידם אני מייצב את עצמי כמו הבורא.

אני והבורא שנפגשים, נפגשים בקו האמצעי, שאין שם עניין של שנאה, אהבה, יש מרכיב עוד למעלה מזה שנקרא "דבקות". אפילו על אהבה אין שם כל כך מילים כי האהבה בכל זאת היא בנויה על פני השנאה, אי אפשר זה בלי זה ובקו האמצעי אנחנו מגיעים למצב שלא צריכים לא את זה ולא את זה, עוד נגיע.

תלמיד: מה אני משייך לפעולה שלי וניראה שהאהבה דווקא היא שייכת לפעולה שלי, כי השנאה זה משהו שאני מקבל מהבורא בעבודה שלי.

ואיך אתה מיצר אהבה?

תלמיד: אני מנסה לכסות את השנאה באהבה.

על ידי מה?

תלמיד: להוסיף חיבור, לנסות לעשות מה שאני רוצה לעשות לעשירייה לעשות לחברים.

מאיפה אתה לוקח אהבה, אתה מספר לי על פעולות. מאיפה אתה לוקח את כוח האהבה, את תכונת האהבה?

תלמיד: יש לי רק אהבה לעצמי בדרך כלל, אז אני מנסה לעשות את זה לאחרים את מה שאני עושה בדרך כלך לעצמי.

לא. אתה לא יכול. אני מצטער להגיד לך שזה הכול מחוסר תפקוד נכון, פעולות נכונות. שנאה מתגלה אצלנו מבפנים ויש לנו בעיה לאתר אותה שהיא באה מהבורא, היא מתגלה ככה מבפנים. אנחנו גם מתקשים לשייך את השנאה לבורא, כביכול שזה לא יכול להיות שזה בא ממנו. לכן "בראתי יצר הרע" זה בריאה שבאה בצורה הפוכה ממנו דרך האחוריים. זה כמו ש"דומה דודי לצבי", שהוא בורח אז הוא מעורר בנו בזה כוחות שליליים.

והאהבה היא דווקא באה מהבורא, אין לה מאיפה לבוא. איך אני יכול להגיע לאיזו אהבה, יש לי אהבה בהמית כמו שיש בבהמה למה שהיא אוהבת. אנחנו לא קוראים לזה אהבה אנחנו קוראים לזה אינסטינקט. אפילו כמו שיש לנו לילדים לכל הדברים. זה הכול אינסטינקט. מה זה אינסטינקט? אינסטינקט זה לא שאני רכשתי את זה מתוך יגיעה שלי אלא שזה היה או מתעורר בי מלכתחילה מתוך הבריאה שלי, כביכול בלי העבודה שלי. זה נקרא אינסטינקט.

אבל זה שאני משקיע בכוונה בצורה שזה נגד הרצון שלי כדי לרכוש יחס מיוחד לחברים שאני שונא אותם, שזה ברור לי שאני דוחה אותם, ואני עכשיו צריך מעבר לזה לאהוב אותם, אני דוחה וכאן צריך להתקשר ולמשוך, זה רק בא מלמעלה. וכשזה ברור לי שזה בא מלמעלה שזה לא שלי, כי משלי אני גיליתי רק את הדחייה והשנאה.

שאלה: אתה אמרת שמתוך הרע והשנאה הזאת בן אדם צריך לחיות קצת רגשי. איך הוא בונה את הרגש הזה הוא צריך לבטל את עצמו לעשירייה או איך הוא מגיע למצב שהוא מרגיש שהוא רגיש לזה?

בעולם הזה אנחנו מאוד שונים באופי שלנו. כולם יודעים שלכל אומה ואומה לכל קבוצה וקבוצה מבבל שיצאו יש לכל קבוצה אופי מיוחד, יש 70 אומות העולם בצורה יסודית, לא כמו שאנחנו מחלקים היום, ואז לכל קבוצה כזאת יש לה אופי מיוחד. אנחנו לא מדברים על זה, כי אלה דברים גשמיים והם לא פועלים ברוחניות.

נניח חבר מתורכיה, תתחילו לראות קשר והבדל בין תורכים לאיטלקים או בין האיטלקים לרוסים או לדרום אמריקאיים. כאילו יש הבדלים גדלים מאוד. אבל כשמגיעים לחכמת הקבלה לגמרי אין שום דבר. הנשמה היא נשמה ויש לה אותם החוקים ואין כאן כל כך מה להבדיל ביניהם. לכן כאן אנחנו נמצאים בפסיכולוגיה רוחנית אחת. וכל אותם החוקים שאנחנו לומדים אצל מקובלים הם מתקיימים בכולם ואין בהם כל כך קשר ללאום או לקבוצה או למה שאדם נולד. הכול בתוך הקבוצה יתברר כתוצאה מהמאור המחזיר למוטב.

שאלה: כל יום אני הולך לעשירייה שלי ומרגיש שנאה גדולה כלפיהם. האם זה טוב, מה עליי לעשות?

זה מצוין. זאת אומרת יש לך עזרה גדולה מלמעלה שאתה לא רוצה ללכת לעשירייה ואתה בכל זאת הולך בכוח לעשירייה, וכמה שאתה מתקרב לא בא לך להיכנס למקום שהם נמצאים, וכשאתה מגיע לשם אז אתה בקושי אומר שלום ומקלל את המקום ואת החברים האלה, ושאתה חייב להיות ביניהם, ומתי זה יגמר עוד מעט אתה מסתכל על השעון. ואז אתה נכנס לשיעור, וגם השיעור ככה ככה, לפעמים יותר לפעמים פחות, ואתה חוזר הביתה כאילו בשביל מה אני הייתי שם ומה השגתי ואין לי שום דבר מזה.

אז מכל הדברים האלה שעברת, יש לך תיקון גדול. כי אתה סבלת מהטבע שלך שאתה באמת לא רוצה להתחבר וזה נכון. זו אמת גילית. זאת אומרת גילית יצר הרע. עכשיו מה לעשות עם זה? אז חוץ מזה שאתה סובל ומקלל וכולי, תחשוב, אם אני אעשה ככה מה יהיה לי, אז אני אהיה כבהמה ואמות כבהמה.

יש אפשרות להתגבר על זה ודווקא להשיג את הבורא. זאת אומרת שאני אראה בכל המצבים שאני מרגיש שזה הבורא מעורר אותי להכיר אותו. אם אני מכיר אותו, אז כל החברים כל הקבוצה כל הלימוד כל הדברים האלה כל חוסר השינה שלי הכול זה הופך להיות לטוב. הבורא יכסה את הכול.

זאת אומרת אני רק צריך עכשיו לדעת איך אני מתוך המצב הזה הרע שאני מגלה, איך אני בזה בתוך זה מגלה את הבורא ואז זה יכסה לי על הכול. ותתחיל תיקון.

שאלה: באיזה אופן אני פונה לבורא דרך העשירייה?

אם אתה רוצה לפנות לבורא אתה צריך להתחבר עם כל החברים, טובים, רעים, כל מה שיש לך איתם, כביכול לחבק אותם יחד. ועם כל מה שיש לך איתם, עם המצבים שלכם ועם המטרה שלכם, לפנות אליו שאתה רוצה תיקון. כאילו אתה מחבק אותם ככה ופונה אליו. כך אתה פונה, כי הבורא הוא סך הכול נמצא בתוך העשירייה.

ואם אתה משתדל לחבק אותם, למרות שרע ולא טוב ואת אלו אתה שונא, אתה לא מדבר איתם אפילו ולא חשוב מה, כדי לפנות לבורא אתה חייב את זה לעשות, אחרת אין פניה לבורא אחרת הוא לא שומע.

אז אם אתה מסוגל לחבק אותם, אפילו אלו שאתה לא מרגיש אותם ואתה לא אוהב אותם ועוד לא חשוב, שאתה בכל זאת משתדל לחבק אותם ולפנות אליו, אתה תראה עד כמה שזה מיד עובד עליך. זו פניה הכי טובה.

ואם אתה לא יכול, אז אתה תעשה בכל זאת את זה איכשהו ותבקש ממנו שיעזור לך לחבק אותם כולם. זאת אומרת שיעזור לתקן את המצב, שמהמצב אתה תפנה אליו. אתה גם יכול להגיד אני כאילו רוצה לחבק אותם אבל אפילו אני לא יודע בשביל מה ולמה, תעזור לי למצוא תפילה נכונה אליך. על כל דבר. אתה צריך לגלות כל החסרונות מה שיש לך בדרך. כך מתקדמים.

שאלה: כשמתגלה הרע בינינו איך אנחנו צריכים להתמודד עם זה, האם צריך להוציא את זה החוצה ולבטא את זה בצורה כזאת חיצונית או שזה דבר שאנחנו צריכים לעבוד עליו פנימית? ושאלה נוספת אם חבר מגלה את הרע בצורה גלויה כלפי החברים איך הקבוצה צריכה להתמודד עם זה?

יותר טוב שאענה על השאלה השנייה. נגיד החבר בקבוצה מגלה התנהגות שלילית, לא יכול להתחבר, לא רוצה להתחבר, מזלזל, אנחנו צריכים להבין שהוא פשוט לא שולט על עצמו. כי הוא בעצם מבין מה שאנחנו לומדים, הוא מרגיש מה שאנחנו לומדים, הוא כבר גם בעצמו לפעמים מדבר בצורה כזאת, אבל האופי שלו והיחס שלו והכול הם למעלה ממה שצריך להיות. זאת אומרת יותר שליליים. אז אנחנו צריכים להבין שהוא עדיין לא יכול לאזן את עצמו.

בואו נדבר על זה בקבוצה. כשמתחילים לדבר על זה בקבוצה החבר הזה קופץ, לא רוצה לשמוע, מוכן לברוח ומקלל את הכול. גם בסדר. שחבר אחד ידבר עימו אחר כך חבר שני, אחר כך שוב אולי יחד, בכול מיני צורות. אנחנו צריכים לעזור, כל אחד לאחרים והקבוצה בכללות לכל אחד, איך לעבור את המצבים האלו.

המצבים עוד יהיו גדולים וגרועים מאוד, שאי אפשר יהיה להאמין ש"האדם הזה שאני הייתי עימו כל כך הרבה שנים פתאום תראה מה שקורה לו". על זה כתוב "חוץ מצא". זאת אומרת אם הוא רוצה לצאת והחליט, שיצא. אבל אם הוא לא יוצא ובכל זאת רואה שכאן זה המקום שלו אין לו לאן לברוח. כאן הוא מרגיש שאין לו מקום, אבל אין גם לאן לברוח, אז אנחנו צריכים לעזור לו, לעזור, לעזור, וכך לכל אחד ואחד.

אני מבטיח לכם, האנשים הרגילים והרגועים ביותר, הם עוד יתגלו כמה שהם שונאים את כולם ולא יכולים לסבול את כולם. אתם תראו. לא יכול להיות שאדם מגיע לכוח הטוב אם הוא לא מקבל את הכוח הרע ומתקן אותו. איך יכול להיות "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן לא פלא שכך קורה, אנחנו צריכים להיות רגילים לזה, אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו עוברים דברים כאלה. מצבים של ייאוש של כעס, של התפרצות. והעיקר שאנחנו צריכים להבין שכל זה הבורא מסדר לנו [בשביל] העבודה הקבוצתית.

תלמיד: הרבה פעמים כשמצב כזה נמשך בין החברים זה גם מתפשט. זה לא חבר אחד אלא ההרגשה הזאת מתפשטת בכל הקבוצה וזה יוצר אווירה מאוד שלילית במיוחד בקבוצה פיזית ולפעמים נדמה שקשה מאוד לצאת מהסיטואציה הזאת.

ישנם כל מיני מצבים. ברור שישנם גם כאלה כמו שהוא אומר, אמנם רצוי שיעצור אותם באמצע אבל אם אי אפשר אז צריכה להיות קבוצה ליד זה. עוד קבוצות, עוד אנשים שהם יכולים לעצור את הדברים האלה ולכוון את הקבוצה הזאת שנמצאת בהכבדת הלב, לכוון אותה נכון.

הקבוצה לבד אם היא מתבודדת ומתחילה שם להשתולל, אז אנחנו רואים לפי הניסיון שיכול להיות שלא תהיה להם ברירה ועוזבים את הדרך וחוזרים לחיים הרגילים, נעלמים מהאופק שלנו. זה פשוט מפני שמתנתקים מאחרים. הם לא מרגישים שהם כבר הלכו בדרך אחרת. שיש להם כאלה שינויים בעשירייה, בקבוצה בכלל, שזה לא שייך לכללים רוחניים שצריכים להיות בקבלה.

אנחנו צריכים להבין שזה מה שאנחנו מקבלים מהמקובלים, כללים איך להתנהג ומה לעשות זה מה שהם השיגו במשך אלפי שנים. אתם מבינים שזה לא איזה מדע מודרני שקם ועדיין מתייצב ויכול להשתנות ולהביא עוד כל מיני אופנים נוספים על עצמו, אלא כאן זה חוקים, חוקי הטבע הפנימיים ולכן אין לנו ברירה.

אם אנחנו מקבלים מה שהם כותבים ומבצעים, אז מבצעים והולכים. ואם לא, אז אנחנו נעלמים, אנחנו נמות, נחזור בגלגול הבא, נראה, העולם בינתיים ישתנה, נקבל עוד הזדמנויות ודאי להגיע לתיקונים אבל כל פעם המצב יהיה יותר גרוע.

שאלה: אני צריך להבין שגילוי הרע זה מעשה השפעה?

גילוי הרע זה מעשה השפעה מהבורא, שבזה שהוא מגלה לנו את הרע הוא נותן לנו מדרגה חדשה להיות בגובה שלו עוד יותר ועוד יותר. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". מה זאת אומרת, שרק על ידי הרע אני עולה ממדרגה למדרגה, ועל ידי העבודה שלי בקבוצה אני יכול במדרגה הזאת שאני הפוך מהבורא, לקשור את עצמי עם הבורא. ככה זה קורה.

לכן הבורא מגדיל לנו תמיד את הרע, קו שמאל, ואנחנו על ידי הקבוצה מאזנים את השמאל עם הימין לקו האמצעי. אבל כל פעם אני צריך להרגיש שמאל יותר ויותר עולה, בכל מיני צורות ואני מצפה לזה, אני מחכה לזה, אני מקבל את הגברת השמאל הזאת, את הביקורת, חוסר האונים, כל מה שיש ואני שמח מזה כי דווקא זה עושה ממני בן אדם הדומה לבורא.

שאלה: בשיעור בוקר הרגשתי שאני יכול להצדיק את החברים אבל מרגיש שאני שונא את הבורא. במצב הזה למי בן אדם פונה?

אתה לא רוצה לפנות לבורא? אל תפנה. העיקר שתהיה יחד עם החברים.

שאלה: איזו החלטה אדם יכול לעשות שתבטיח את ההצלחה של החברים בכנס?

להבטיח את הצלחת החברים בכנס אני יכול. זה הכול נמצא בידיים שלי. אדם יכול להתחייב עבור האחרים לפני הבורא ולהגיד אני מתחייב, אני מתקן אותם, אני אוסף אותם, אני מטפל בהם, אני, זה הכול תלוי בי. זאת בדיוק הערבות שלמדנו [עליה] קצת.

אדם חייב להגיד שהוא אחראי על כולם. כל אחד מאיתנו כאן צריך להרגיש שהוא אחראי על זה שכולנו נגיע לחיבור בינינו ולחיבור עם הבורא בצורה שאין לו שום ספק שאם הוא עושה את זה, ככה זה יהיה עם כולם. הרוחניות יש לה חוקים קצת שונים מהגשמיות.

אני לא רוצה לבלבל אתכם כי זה שייך לתפיסת המציאות ש"כל הפוסל במומו פוסל"¹, שאני עכשיו לא רואה אתכם, אני רואה את עצמי המקולקל, ואם אני מתקן אתכם זה נקרא שאני מתקן את עצמי מבפנים ואז יוצא שבי תלויים כל הקבוצה הזאת, כל ההצלחה, כל העולם, הכול תלוי בי.

שאלה: במצב שאנחנו למדנו, איך הוא מגיע לשמח את החברים?

מזה שהוא תלוי בהם. אני תלוי בכולם, בכולם. אני תוצאה מהם. כמה שהם מושכים את האור, מתחברים עם הבורא, אחריהם אני גם יכול להתחבר. לסמוך על החברים זה נקרא שבלעדיהם אני לא יכול לא להתחבר עם הבורא, לא לקבל מאור המחזיר למוטב, לא להיות באיזה כוח השפעה, בכלום. התלות שלי בחברים היא יותר מהתלות שלי בבורא. אני חייב קודם להתקשר עם החברים, אני קודם צריך להגיע לאהבת הזולת, מאהבת הבריות לאהבת ה'. רק בצורה כזאת.

לכן להרגיש את עצמנו שאנחנו קיימים יחד כולנו בקבוצה עכשיו כאחד ותלויים זה בזה, זאת חובה ואנחנו עוד נגדיל את זה במדבר, מחר, מחרתיים, ואחר כך עוד נבוא לכנס. יש לנו הרבה ימים של גיבוש, של החיבור, של פנייה לבורא, וכל אחד חייב להרגיש שהוא אחראי על כולם. שזה באמת כך, לא מילים יפות. וכך נתקדם.

שאלה: אני לא מצליח לשנוא את החבר, אני רק מגלה אהבה למרות כל מה שקורה. זה אומר שאני לא עובד נכון?

אני לא יודע. זה יבוא, אל תדאג. אם תהיה עם הקבוצה שלנו, אם לא תהיה מחובר לשום שיטה אחרת, אז עוד מעט תגיע למצב שאתה שונא. שונא, דוחה, לא יכול להיות בלי זה, כי מה, אין בך יצר הרע? אתה לא בן אדם? כל אדם ואדם בסופו של דבר מגלה שהוא שונא את האחרים. תראה, אפילו בכל העולם, כמה שנאה יש. זו שנאה עממית, ללא שום קשר למטרה, אבל זה מה שקורה. אז עוד מעט, עוד מעט תגיע לשנאה. בהצלחה.

שאלה: מה השנאה שבי, שאני לא מבחין בה? מה זאת הקליפה הזאת, כשאני סוגר את עצמי ומסתתר מהחיבור? לפעמים הרע הזה ממש מסתתר, ולא ניתן להבחין בו.

אנחנו לא צריכים כל כך לדעת את ההבחנות בשנאה, זה יבוא. מספיק לנו להרגיש את הדחייה. הדחייה שאני מרגיש כבר מנתקת אותי מהחיבור, היא כבר מרחיקה אותי מהתיקון. זה מספיק, אני לא צריך לחטט בשנאה, איזה סוג, מאיפה זה בא, באיזו דרגה? זה יבוא אחר כך, אל תדאגו. אתם תראו, אתם תוכלו לספור ולמדוד את המצבים של השנאה. זה שמאל, זה הולך בצורה מאוד ברורה, והדרגתית.

שאלה: אתה תמיד אומר שכשתלמיד עולה מדרגה הוא מרגיש עוד שנאה. האם השנאה הזאת היא כלפי חיבור עם חברים, או שזה רק אישי, כלפי העולם בחוץ?

גם כלפי העולם בחוץ, אבל בצורה מאוד מזערית, וזה לא חשוב כל כך. אני שונא את זה או שונא את זה, ככה או ככה, העיקר שזה בתוך הקבוצה. זאת אומרת יכול להיות שאני לא מרגיש כלפי הקבוצה, כי לא אכפת לי מהקבוצה, וזאת שאלה, כי אם אכפת לי, עד כמה שאני אתעסק בקשר בתוך החברים, בלחבר אותם, לפי זה יהיה לי אכפת איך אני מתייחס אליהם, איך הם מתייחסים אחד לשני, איך הם מתייחסים אלי. לזה אני צריך להוסיף תשומת לב.

וזו בעיה גדולה, אני מוכן להיות בכל מיני עבודות, צורות, אבל לא להתעסק בחברה, בעשירייה. כמה קשר יש בינינו, איך לחזק את הקשר בינינו, זו הבעיה, ומזה אני תמיד בורח. כאן צריך לשים תשומת לב. אני תמיד בורח מלדאוג לקשר בתוך העשירייה. אני אומר לכם גם לפי הניסיון שלי, זה ממש כך. וצריך דווקא להיות כל הזמן בתשומת לב לזה.

שאלה: אם חבר בעשירייה מרגיש שנאה מאוד גדולה לחבר אחר מהעשירייה, הוא שונא עד כדי כך שהוא לא מסוגל ששניהם יישארו ביחד בעשירייה. מה החברים האחרים בעשירייה יכולים לעשות כדי לעזור לו אם אין בו כרגע שום כיוון לכסות באהבה?

העשירייה צריכה לראות את השנאה הזאת כנכס גדול, כמתנה גדולה מהשמיים. ואם דווקא מתגלה צורה כזאת יפה וטובה, זה נקרא שאנחנו כן מסוגלים להתגבר על זה. אם שנאה כזאת מתגלה בין שני חברים בתוך עשירייה, כל העשירייה חייבת לקפוץ על זה כמו על הזדמנות ולהביא את הכול לתיקון.

שאלה: יש לי קנאה גדולה מאוד כלפי החברים שמגלים שנאה זה לזה. לי אין שנאה כזאת, אולי שנאה מאוד קטנה. המצב הזה שלי מפחיד אותי, אולי אני לא עושה משהו כמו שצריך?

נכון. אם אני נמצא לא בשנאה ולא באהבה, זה מצב מת. אסור שיהיה מצב כזה, או שנאה או אהבה, ושיתחלפו כמה שיותר מהר.

שאלה: איך לברך את הבורא על מצב רע שממשיך שנים רבות?

אם מצב רע נמשך שנים רבות, זה אומר שהאדם עדיין נמצא בהתחלת הדרך, ממש. ואין לו ברירה, רק להתחיל להתעסק בעשירייה. לא יעזור לו לימוד ולא שום דבר, אולי תעזור לו קצת הפצה.

שאלה: אם לחבר מסוים יש רצון קטן יותר מלחבר אחר, האם זה אומר שיש לו פחות סיכוי להתקדם או שפשוט הרע לא יתגלה במלואו באותו החבר?

אף אחד לא יכול להשוות את עצמו לחבר אחר, אף אחד. כי לכל אחד ואחד יש נפח אחר ותכונות אחרות של הנקודה שבלב. אנחנו אומרים "נקודה", אבל זו נקודה גדולה, זה משהו גדול, ולכל אחד יש את שלו. אתה לא יכול להגיד, יש אנשים שנמצאים עשרים שנה בתרדמה ופתאום עושים כזה זינוק, ויש אחרים, הפוכים. אחר כך כולם משלימים זה את זה.

שאלה: אם אני נמצא במצב של שנאה לחברים, האם זה אומר שאני שונא גם את הבורא?

אז מה? זה מתוך חוסר הבנה, כי גם החברים הם לא חברים אלא הבורא מייצב אותם לפניך. וגם הבורא, מה אתה תשנא או לא? הכול ניתן לנו כתרגילים.

שאלה: מה היא אותה שנאה בתוכי שאני לא שם לב אליה? מהי הקליפה הזאת שגורמת לי להתחבא מהחיבור?

זאת שנאה שאתה לא רוצה להעריך את הזולת, כי אין חוץ ממך שום דבר. זה מה שאתה מרגיש, ומתוך זה באה לך שנאה כלפי כל אחד ואחד שקיים, שבכלל נמצא בשדה הראייה שלך.

שאלה : אחרי כנס בולגריה, התעורר אצלנו מצב מאוד מיוחד.

איפה זה "אצלנו"? צריך לדבר בצורה שכולם יידעו ויבינו.

תלמיד: אני מצ'כוסלובקיה ואני רוצה לתאר מצב שקרה אחרי הכנס בבולגריה. העשירייה שלנו אחרי הכנס התייצבה, התחלנו לעבוד על הרבה פרויקטים כדי לאחד את אירופה. ואז התגלתה הרבה שנאה בין הקבוצות. חלק מהקבוצות השתתפו, חלק לא רצו להשתתף. עכשיו אני מרגיש שהסיטואציה בתוך העשירייה שלי התייצבה, אבל יש שנאה בין הקבוצות. איך להתייחס לזה? האם תוכל להתייחס לנושא.

ודאי שצריכים להתייחס לזה וצריכים לתקן את זה, אבל איך? אנחנו צריכים לברר את כל המצבים האלו שאנחנו עוברים כאן, אנחנו צריכים לעבור את הכנסים האלה שבהם אנחנו מבררים איך להתייחס בינינו, ובין הקבוצות, ואחר כך נראה אם תוכלו להתגבר על זה. אם לא, צריכים שקבוצות אחרות יעזרו לכם.

אני מצטער לשמוע שעבר כבר זמן רב ואתם נמצאים בחוסר קשר ביניכם, בהתנגדות, בהתנגשות. זה לא טוב. אם אדם לא משתתף במה שהבורא מוריד לו, נותן לו, ששם הוא צריך למצוא את עצמו, להתחבר. אם אדם לא עושה זאת, מה הוא חושב שיעזור לו? אני לא רואה בזה שום התקדמות יפה, וכך להיות במשך חודשים?

ההשפעה באירופה מאוד חשובה, ההפצה באירופה מאוד חשובה. וזה שאתם עוזבים את זה, למרות שיש לכם הזדמנות ובגלל ריב ביניכם אתם לא עושים את זה, זה ממש עוול גדול. אתם לא תתקדמו עד שאתם לא תתחילו להתחבר ביניכם ולהשפיע לאירופה. וכשאתם תרגישו שכמה שאתם צריכים להשפיע לאירופה, אתם צריכים להתחבר, ולהתחבר אתם לא יכולים, אז תבינו שאת כל הריב שיש ביניכם, זה הבורא עושה. הוא לא נותן לכם להגיע להפצה נכונה, והוא לא יתן לכם שום תשלום על זה, שום שכר.

לכן לא תהיה לכם התקדמות עד שבכל זאת תתחברו ביניכם, העיקר זה החיבור שלכם. איך הקבוצה הגדולה האירופאית יכולה להשפיע לאירופה? מה היא משפיעה? היא צריכה להשפיע לאירופה את שיטת החיבור, והיא בעצמה לא מחוברת ונמצאת בשנאה פנימית. נקווה שנעבור את הכנס ומזה בכל זאת יבוא שינוי פנימי, ואז תתחברו ותשפיעו.

שאלה: דיברנו על סוגים של שנאה אצל מגוון חברים, כעת לקראת הכנס הקרוב השנאה הזאת תתגלה בצורות שונות, אצל מישהו בצורה יותר פעילה שהוא ממש חש את השנאה, אחר ירגיש אולי אדישות בכל מיני מצבים. מה החבר צריך לעשות, האם לבקש איזו עצה אוניברסאלית כללית, אולי החבר צריך לגשת לחברים אחרים ולנסות לדבר איתם, או אולי למצוא בפנים איזו תכונת אהבה או קשר עם הבורא מעל מה שהוא מרגיש, כדי שבאופן יעיל הוא יעבור מהר את המצבים האלה בכנס?

אני חושב שאם אדם איכשהו נכלל עם כל החברה ושומע מה שאנחנו כאן עוברים, אז הוא משתנה, הוא מתחיל להיות יותר ויותר מוכן לשינויים פנימיים, הוא מתחיל להבין יותר שהבורא משחק איתנו, משחק עימו, ונותן לנו הזדמנות שנתייחס ביתר רצינות לתכלית הבריאה הנצחית במקום כל מיני מצבים גשמיים, בהמיים שבינינו. בואו בכל זאת נסדר את הדברים בפרופורציה נכונה, ביחס של מה זה ומה זה. "אני לא רוצה לדבר איתו, אני רחוק ממנו, לא אכפת לי, הוא לא מתאים לי" וכל מיני דברים כאלה, זה כמו ילדים.

אנחנו נמצאים בהזדמנות לעשות את הצעד הראשון של האנושות לעולם החדש, כי באמת, בסופה של העבודה שלנו כל העולם הזה צריך לעלות לדרגת העולם העליון, כל העולם הזה, כי הכול מתרחש בתוך הרצונות שלנו. בואו נתקן את הרצונות שלנו ונתחיל להעלות את כל העולם, כל מה שמתרחש ברצונות שלנו, לעולם העליון. זה מה שיש לפנינו לעשות. זה הרבה יותר ממה ש"אני, וחבר וקבוצה" הרבה מעבר לזה.

רק תחשבו, אנחנו לא מבינים כלום, זה כמו ילד קטן שנמצא בבית והוא עדיין לא יודע מה יש מחוץ לחדר שלו. אבל בכל זאת, העבודה שלנו צריכה לשנות את העולמות. אתם קבלתם לזה רשות, אתם ממש נבחרתם מכל האנושות לעבודה הזאת, ויש כאן "אני לא רוצה לדבר איתו, אני לא רוצה כך וכך", זה בכלל לא מתאים למה שאנחנו צריכים לעשות. הכול צריך להיות ענייני בלבד, קשור למטרה.

שאלה: לפני שהגענו, במהלך הלימודים שלנו בשיעורי בוקר, הרגשנו שאנחנו רוצים להתחבר מתוך הסדנאות שאנחנו עושים כל בוקר, אבל כל הזמן הרגשנו שמשהו חסר כדי להתחבר והחיסרון הזה כל הזמן גדל, משהו יותר ויותר חסר. מה בדיוק האדם צריך לעשות כדי להגיע למצב שהוא ממש יכול לסגור את המעגל הזה ולהתחבר עם החברים?

נחיצות, חסרה לנו נחיצות. כי אנחנו עדיין לא רואים את הקשר הישר בין כשאנחנו מחוברים לבין הבורא שמתגלה בתוך הקשר. זה מה שצריכים, ממש להכניס את זה ללב ולראש. הקשר בינינו צריך להיות כנקודה אחת שבה כולם נמצאים, ובאותו קשר, באותה נקודה מתגלה הבורא. זה מה שצריכים טוב טוב לראות לפנינו, שכך קורה בלבד, ואז לא יהיה לנו קשה.

שאלה: האם קשר זה חלל, מקום ריק, ובורא זה מילוי?

הקשר בינינו הוא כמו חלל, והבורא הוא שממלא את החלל. כוח הרע הוא כוח ריק, מקום ריק שהבורא מגלה לנו, והאור העליון הוא שממלא את המקום הריק.

תלמיד: מה מרגיש חבר שמשתמש נכון ברצון לקבל שלו ביחס לקבוצה, ואיך מרגישים את הרצון לקבל המשותף ואת הבורא כלפינו?

אני לא יכול להסביר לך איך מרגישים, הרגשה אי אפשר להסביר. אתה צריך להרגיש את זה מתוך הניסיון, מתוך מה שקורה. אם תשאל אותי על איזה רגשות אחרים, רגש אי אפשר להסביר. אבל באמת בקשר בין בני אדם כשאנחנו מרגישים שאין קשר, זה כמו חלל, שצריך להיות קשר אבל אין, את זה צריכים להרגיש. אני וחבר ויש בינינו מקום ריק ואנחנו צריכים למלא אותו ברגשות שלנו, אני אליו והוא אלי, ואז בתוך הרגשות האלו, שאנחנו בצורה כזאת ממלאים את המקום הריק, שם מתיישב הבורא.

שאלה: האם כל מה שקיים זו מערכת יחסים בינינו ושום דבר אחר לא?

נכון. גם העולם הזה לא קיים, אלא אנחנו מייצבים אותו ביחסים בינינו.

שאלה: מדוע חכמת הקבלה עוסקת בנושא הסליחות, האם הבורא סולח לנו, או שזה נושא דתי?

אין דבר כזה סליחות, ושום דבר לא שייך לדת, אנחנו מדברים במשהו ששייך לדת? מה השאלה בכלל.

שאלה: אם מתגלה לי סבל של אדם אחר ואני נכלל בו ומתחיל להרגיש את הכאב שלו, מה לעשות כדי להצדיק את הבורא, איך להגיע לתפילה נכונה, ומה צריכה להיות התפילה במצב הזה?

אנחנו כל הזמן עוסקים בזה, אני לא רואה פה שאלה. הכול מדובר על המצב שאנחנו עוברים.

שאלה: בעולמנו האהבה היא בין גברים לבין נשים. איך זה בעולם הרוחני?

אין גברים ונשים בעולם הרוחני, אין. פשוט כדי שלא יפריעו לנו כל מיני יחסים גשמיים בינינו, לכן אנחנו מתרחקים. אבל באמת, אם לא היו לנו ההבחנות הגשמיות האלה, אז בעולם הרוחני אין לנו, יש לנו רצון, מסך, צמצום, אור חוזר, אור ישר וכולי. אין הבדל בין גבר או אישה שמבצעים את הפעולות האלו.

שאלה: למה לפעמים מגיעה אדישות, לא שנאה, לא אהבה, אלא פשוט ריקנות שקשה מאוד לצאת מתוכה?

זה נכון, כך זה מגיע אלינו כדי להראות לנו שאנחנו נמצאים בידי העליון, בידי שמיים. שהבורא יכול לקחת את הרצון שלנו אליו לרוחניות ויכול להביא, וכדי שנעריך יותר את הרצון שקיבלנו, אז אנחנו נמצאים במצבים שכן נמשכים ולא נמשכים.

שאלה: מה זה אומר שהקבוצה מחליטה אם להציל את החבר או לא?

אם החבר הוא יחד אתנו, רק נמצא תחת הכבדת הרצונות החדשים האגואיסטיים שלו, אז ודאי שזה בדרך ואנחנו בצורה כזאת גם רואים שזה יכול להועיל לו ויכול להועיל לנו, כי זה הבורא עושה לו כדי שיקדם אותו ואותנו בדרך, ואז ודאי שחובתנו לעזור כך לכל חבר וחבר בכאלו מצבים. מה שאין כן אם החבר מתחיל ממש להזיק לקבוצה, ולהוציא אותנו מהחיבור בינינו, אז אין ברירה, אנחנו חייבים להוציא אותו מהקבוצה.

שאלה: שמעתי שאמרת שניתן לתקן את השנאה על ידי חיבור, עד לאהבה ממש. מה זה התהליך הזה שמתחילים בחיבור ומגיעים לאהבה ממש?

אני לא יודע מה לעשות. אלה שאלות רחבות כאלה שאין מה לעשות, שילמדו את כל חכמת הקבלה ויבינו.

שאלה: כשהאדם מגלה את הרע שלו, איך באותו הרגע לא לברוח אלא לפנות לבורא?

רק על ידי קשר עם הקבוצה, שום דבר לא יעזור לו. וגם כשהוא בקבוצה יתגלה בו רע שהוא מטרתי נגד החיבור בקבוצה. אבל אם הוא לא נמצא בקבוצה, כל הרע שמתגלה לו זה בסך הכול רע בהמי, ללא שום קשר עם החברים שבקבוצה ולכן אין בזה שום דבר מיוחד, הוא ממש עדיין לא בדרך. הדרך מתחילה כשהוא מתחיל להתקשר לקבוצה ולראות את עצמו שלא שייך לזה.

שאלה: אם מתגלה לי שנאה כלפי החבר האם להפגין את זה כלפיו או שאני צריך לשחק כאילו אני אוהב אותו?

לשחק כאילו אני אוהב אותו, דווקא ההיפך. תמיד אנחנו צריכים לפרסם את הידידות והאהבה כי זה "מרבה שלום בעולם" מה שנקרא.

שאלה: נראה לי שהעשירייה שלי עסוקה בפעולות חיבור חיצוניות, מפגשים בזום, התכתבות בוואצאפ וכולי. פעולות אלה נראות חיצוניות, ואילו הקשר הפנימי חסר לחלוטין. האם מספיק לשמוע שיעורים ולעסוק בהפצה?

לא, צריכים גם להיות בקשר, וזה שאני לא רוצה את הקשר הזה, זה מראה על זה שאני בכל זאת לא שייך לחיבור עם הקבוצה. כי לימוד זה לימוד, הפצה זו הפצה, זה לא מחייב אותי להיות בקשר בתוך הקבוצה.

שאלה: אנחנו עדיין לא משתמשים בעבודת התמיכה בעשירייה, כשחבר מגלה את הרע או במצבי ירידה, להיפך, חבר מקבל יחס של זלזול והתעלמות. איך לנהוג נכון במצב זה?

אנחנו מפסיקים לטפל בשאלות כאלו. אני לא מבין איך אחרי שדיברנו כל כך הרבה, בכל זאת אתם לא שומעים וחוזרים על אותן שאלות. תצטרכו לשמוע עוד פעם את השיעור.

מה כותב לנו בעל הסולם?

"כל דבר שישנו במציאות, הן טוב והן רע, ואפילו היותר רע ומזיק שבעולם, יש לו זכות קיום, ואסור להשחיתו ולבערו כליל מן העולם, אלא שמוטל עלינו רק לתקנו, ולהביאו למוטב."

(בעל הסולם. "השלום בעולם")

סדנה

לפי מה שכתוב כאן , איך אנחנו צריכים להתייחס לכל מה שקורה לנו? איך אנחנו צריכים להתייחס לכל דבר טוב או רע שמתגלה לכל אחד מאיתנו ובינינו? איך להסתכל עליו? כתוב ש"לכל דבר אפילו המזיק ביותר יש זכות קיום, ואסור למחוק אותו אלא שמוטל עלינו להביאו למוטב", את כל מה שמתגלה להביא למוטב, לדבר טוב.

איך אם כך אנחנו צריכים להתנהג בקבוצה, בכל מקום שאנחנו מתחברים בינינו ומגלים כל מיני כוחות דחייה, שלא רוצים, כשפתאום שומעים שכמה קבוצות מתפרקות וכן הלאה. מה אנחנו עושים? איך אנחנו צריכים לקבל את כל הרע שמתגלה בינינו, בין בני האדם ובין הקבוצות?

*

קריין: קטע מספר 2 מתוך "זוהר לעם", פרשת תצווה.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

("זוהר לעם". תצווה, 86)

קריין: קטע מספר 3 מתוך ליקוטי הלכות.

"עיקר החיות הוא ע"י האחדות. ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות. והעיקר תלוי בהאדם, שהוא עיקר הבריאה, ובו תלוי הכל. ועל כן, "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום, שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, על ידי שבני אדם, שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום."

(ליקוטי הלכות. ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד')

קריין: קטע מספר 4 מתוך מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר" של הרב"ש.

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר- ב" 1985)

קריין: קטע מספר 5 מתוך אגרת ה' של הרב"ש.

"יש לכם להרבות באהבת חברים. ואי אפשר לבוא לידי אהבה תמידית, רק על ידי דביקות. זאת אומרת, שתאחדו שניכם בקשר אמיץ. וזה יכול להיות, רק אם תנסו לפשוט את הלבוש שבה נתון הנשמה הפנימית, שהלבוש הזה נקרא אהבה עצמית. שרק הלבוש הזה מפריד בין שתי נקודות. מה שאין כן כשהולכים בדרך ישר, אז מן שתי הנקודות הנבחנים ל"שני קוים המכחישים זה את זה", באים לידי קו האמצעי, שהוא כולל ב' הקוים ביחד."

(רב"ש - ב'. אגרת ה')

קריין: קטע מספר 8 מתוך אגרת ה' של בעל הסולם.

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם, אגרת ה')

איך אנחנו מכינים את עצמנו לקבל את כל גילוי הרע כדבר חדש וטוב שבא כדי להעלות אותנו רוחנית, והכול תלוי איך שאנחנו מקבלים אותו? איך נקבל כל גילוי רע, שזה בא כדי שאנחנו על ידו דווקא נעלה יותר ויותר לבורא? בסולם המדרגות אי אפשר לעלות אלא רק אם אנחנו כל פעם מקבלים רצון אגואיסטי יותר ויותר חזק, אז איך אנחנו בונים יחסים בקבוצה, ערבות, חיבור בינינו, שאנחנו נקבל כל גילוי רע כדבר טוב שבא להגדיל אותנו, להעלות אותנו? איך עושים את זה בקבוצה, איך מכינים את היחסים בינינו, שנשמח בכל רע שיתגלה, מהדבר הקטן ביותר, שסתם לא בא לי, אני עייף, נמאס לי, כזה גילוי רע קטן, ועד גילוי הרע שאני מתחיל לשנוא, לא יכול לסבול וכן הלאה.

מכל הספקטרום של הרע שמתגלה, איך אנחנו מכינים את עצמנו לקבל כל דבר קטן כגדול, מעייפות קטנה, כי אין עייפות זה הכול גם האגו שלנו, אז איך אנחנו מכינים את עצמנו כדי לקבל את השינויים באגו שלנו תמיד בצורה כזאת שאנחנו רק נעלה יותר ויותר?

אתם עכשיו קבוצה עם מי שיושב לידכם, ואתם עכשיו צריכים להכין את עצמכם לקבלת הרע בשמחה.

*

שאלה: בעיקרון זה לא מורכב גם לשנוא וגם לאהוב את החבר, כי אני אוהב אותו על משהו אחד, ושונא אותו על משהו אחר. איך לרצות את הקו האמצעי, איפה זה נמצא?

הקו אמצעי הוא דבר מאוד פשוט, לא אכפת לי לא משנאה ולא מאהבה, העיקר שאני מחובר עמו. כמו עם הילדים, נניח שיש לי ילד ואז הוא מתנהג כך וכך, כל פעם אולי בצורה אחרת, אבל האהבה לא שייכת לא לדבר רע ולא לדבר טוב, אני קשור עמו מפני שהוא חלק מהנשמה שלי, אנחנו כולנו חלקים מנשמת אדם הראשון, אני צריך לראות את זה כמטרה, שאנחנו כולנו חייבים להיות מחוברים. אז מה השאלה? אז כל המצבים האלו טוב או רע, שאני עובר עם החברים, הם רק כדי לחזק, סך הכול, לחזק את הקשר שלי בתוך הנשמה הכללית, שאני אהפוך להיות בעצמי אותה נשמה הכללית.

אני לא רוצה להיות בברור המצבים האלו עם החברים, טוב, רע, כך וכך, מה יש לי בזה? אני צריך להתעלות למעלה מזה, כדי לקבוע שזה מה שקורה בתוך הנשמה, והעיקר זה הקשר בתוך הנשמה, בשביל זה ניתנו לנו כל מיני הפרעות כדי שנתעלה מעליהן.

זה לא פשוט להחזיק את עצמינו כל הזמן כי אנחנו נופלים, אז ישנה הסביבה, הקבוצה, החברה, שהיא מחזיקה, וכך מתקדמים. וכל אחד ייפול כל פעם אבל החברה מחזקת, וזה לא שנופלים רק להרגשה רעה, נופלים גם להרגשה טובה, גם לזה נופלים. למה? כי אני מרגיש טוב, החברה טובה, יש לי קשר טוב עם החברים, גמרנו, אני כבר לא נמצא בדרך, אני כבר נמצא בתוך זה שטוב לי.

זאת אומרת לחיות כל הזמן בכוונה, ולא בהרגשה של טוב או רע, זה מה שצריכים, זה מה שדורשים מאתנו. להיות כל הזמן מכוונים למטרה, לראות את המטרה הזאת, כל הזמן להרגיש אותה לפנינו, שאותה אני צריך. ורע, טוב, הבלבולים, כל מיני מצבים, זה לא חשוב לי, העיקר להחזיק במטרה, באיחוד, בחיבור, בינינו ובין הבורא, עם כל הכוחות הרעים, עם כל הכוחות הטובים, הכול בפנים, אני לא רוצה להפסיד שום דבר לא מהרע ולא מהטוב, רק להיות מחוברים יחד ועם הבורא.

ואז תיראו, האם אנחנו צריכים לעשות חשבונות שהולך לנו או לא הולך לנו, בכל מיני קבוצות שם נניח, מה שמספרים לנו כאן. מה זה? זה ההיפך, נותנים לנו אפשרות, הזדמנות להתקדמות, ואנחנו הולכים אחורה ולא רוצים להיכנס. "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שצריכים לא לשכוח.

שאלה: האם אתה יכול לתת לנו דוגמה לאיזו פעולה אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי שבסוף היום נוכל להגיד שעשינו צעד קדימה, התקדמנו במשהו.

עכשיו אנחנו יוצאים מהשיעור. אני חותם עם עוד חברים, חמישה, שישה, שבעה, לא צריכים דווקא עשרה, אני חותם איתם, "חותם" זאת אומרת מדבר איתם, עושה הסכם איתם, שאנחנו כל הזמן נחשוב איך להיות יחד. איך נחשוב אחד על השני, איך נחזק את הקשר בינינו כדי שיתגלה הבורא. וכשהבורא יתגלה בינינו אנחנו רוצים בזה לחבק את כל "בני ברוך" שנמצאים כאן ובכל המקומות שבעולם, שכולנו נהיה באמת כקבוצה אחת.

בואו נחשוב על זה כל היום, כמה שאנחנו יכולים. הקבוצה הזאת והזאת, לא חשוב איזו, כל אחד ואחד שירגיש את עצמו שהוא נמצא יחד עם האחרים והוא חושב על זה. זו המשימה היומית, אתם תראו עד הערב כמה מצבים אתם תעברו, אבל לחזור על זה כל הזמן.

צריך להיות גם איזה גוף, אדמיניסטרטיבי, שכל הזמן יזכיר לנו על זה. נניח, כל חצי שעה הוא ייתן לנו איזה קליק, שאנחנו נדע. שיכתוב לנו איזה פתק שלא נשכח על מה אנחנו צריכים לחשוב, כי "אני כבר שכחתי. על מה צריכים לחשוב? על מה דברת? אני כבר שכחתי". אז צריכים כל הזמן לחזור על אותה המשימה, נניח, כל חצי שעה. ואז אתם תראו עד כמה דווקא העקביות הזאת עוזרת לכם. היא נותנת לכם אפשרות לבנות את הכלי.

אנחנו נמצאים במצב מאוד מאוד טוב. הבורא מפרגן לנו, הוא רוצה לטובתנו, הוא עושה לקראתנו. אז בואו לא נפסיד את הזמן.

שאלה: אמרת שבמצב של שנאה גדולה מאוד בין שני חברים, העשירייה צריכה לקפוץ על זה כהזדמנות גדולה. מה בפועל, במעשים, נדרשת העשירייה לעשות?

כל מה שאפשר כדי להביא אותם לחיבור. להסביר להם עד כמה כולם תלויים בהם. אם שני חברים רבים, החברה יכולה לבוא אליהם ולהגיד "אתם עוצרים את כולם. אתם עוצרים את הבורא מלהתגלות בנו. בואו נעשה מה שצריך". "למה?" "ככה. אתם לא יכולים? תעשו מעשה גבורה. תתגברו כמו גיבור, כל אחד". "אני מתגבר. אני הולך בהתקפה על המצב שמתגלה". תראו לנו שאתם גיבורים.

שאלה: אם חבר מסוים פועל נגד חבר אחר, מנסה לפגוע בו בעולם הגשמי, איך בכלל אוכל לאהוב אותו?

צריכים לשבת יחד, ואיכשהו לראות מה אפשר לעשות. אבל אסור לנו לעזוב את זה. אסור. וזה מאוד תלוי בכולם, וכולנו תלויים בזה, בכל אחד. כמו בגוף, כואב לך איזה פצע קטן וכל הגוף סובל. מה לעשות? חייבים לתקן את כל הפגמים, ודווקא באסיפה כזאת אנחנו יכולים. אני מקווה שכשאתם חוזרים הביתה אתם מתחילים ממש דף חדש, לא חשוב מה היה קודם. ישנן קבוצות שלא מדברות שם, והתחלקו לכמה. לא. הכול חייב להיות מסודר, אחרת אתם נופלים מדרגה רוחנית לגשמיות, ובזה אתם כך תגמרו את החיים.

שאלה: אמרת קודם שלכל אחד יש בורא משלו. אבל אם אנחנו מעצבים אותו ביחד, האם זה אומר שהוא משותף, ואחד עבור כולם?

הבורא יכול להיות רק עבור כולם. זה כוח השפעה, זה כוח אהבה, הוא לא יכול להתחלק. כוח הקבלה יכול להתחלק, ממי ואיך. אבל כוח ההשפעה הוא אחד לכולם.

שאלה: דיברנו על כך שכל אדם אחראי עבור כל העולם. האם עלי לשכנע את עצמי בכך או שההרגשה הזאת תגיע אחרי זמן מסוים כתוצאה מעבודה בקבוצה?

אתה חייב עכשיו לקבל כעובדה את מה שאומרים לך המקובלים, למרות שאתה לא משיג ולא מבין שאתה באמת אחראי על כל העולם, וכך באמת להתחיל להתנהג, באחריות. זה מצד אחד. ומצד שני, אתה צריך להשתדל להשיג את זה לאט לאט. תוכל להשיג.

שאלה: איך להבדיל בין הרע שעלינו לתקן בעשירייה לבין הרע שגורם לנזק ואין לו מקום בעשירייה? האם אתה יכול לתת דוגמה לכך שחבר גורם נזק ממשי לחיבור?

צריך להבדיל בין מה שקורה בעשירייה הרוחנית ובין מה שקורה בעשירייה הגשמית. העשירייה הגשמית צריכה להיות מטופלת על ידי כוח אדמיניסטרטיבי. על ידי מנהל, על ידי גבאי, על ידי כל מיני אנשים ששייכים לחיבור סתם של הקבוצה, של החברה. מה שאין כן בצורה רוחנית צריכים לטפל החברים בעצמם. זה ההבדל. באדמיניסטרציה יכול להיות מנהל אחד והוא נותן פקודות, אבל ברוחניות חייבים כל החברים להגיע להסכמה אחת. אחרת זה לא רוחני.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם ואמר שמואל במומו פוסל" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין דף ע, א גמרא).↩