שיעור בוקר 07.08.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חובת בני ברוך כלפי האנושות בדור האחרון – קטעים נבחרים

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חובת בני ברוך כלפי האנושות בדור האחרון".

יוצא לנו שאולי אנחנו כאילו דואגים יותר מידי כלפי האנושות או משהו, אבל העניין הוא שהעבודה שלנו דווקא בדור האחרון, אם אנחנו רוצים או לא רוצים, מבינים או לא מבינים, כולה מכוונת לכל האנושות מאפס ועד 100%. זאת אומרת, אנחנו תמיד צריכים ממש בכוח להפנות את עצמינו לכיוון האנושות, אחרת אנחנו לא נמצאים בדור האחרון, אחרת אנחנו לא נקבל שום עזרה מלמעלה.

התכלית וכל התוכנה, וכל הפעולות מסודרים היום אך ורק כלפי כל האנושות כולה מהגשמיות הנמוכה ביותר עד הרוחניות הגבוהה ביותר, ולכן אין ברירה, אנחנו תמיד צריכים לקשור את עצמנו לכל האנושות. זאת אומרת, בכל פעולה ופעולה אנחנו צריכים לשאול האם אנחנו פועלים, האם אנחנו מתכוונים גם לכל האנושות כולה, כי הבורא דווקא נמצא אחרי כולם ורק שם הוא מקבל את העבודה שלנו.

קריין: אנחנו קוראים בקטע מספר 18. מתוך בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", ס"ט. "מקודם יהיה תיקון העולם".

"רק בערך הנשמה יש להבחין בין ישראל לאומות העולם. אבל בערך הגוף הם שוים, שגם הגוף של ישראל דואג רק לתועלת עצמו. לכן, כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל, ממילא יתוקנו כללות העולם. נמצא, בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות". ולא אמרו: "מכריע את כלל ישראל", אלא כי "ואת העולם כולו לכף זכות". היינו, שהפנימיות יתקן את החיצוניות."

(בעל הסולם. שמעתי, מאמר ס"ט. "מקודם יהיה תיקון העולם")

שאלה: יש גוף לישראל וגוף לאומות העולם? האם הגוף של אומות העולם זה הגוף של ישראל?

יש הבדל אם זה בדרגות העביות לאיזו תכונה זה שייך. ישראל זה חלק [ששייך] לגלגלתא ועיניים אז יש לו רצון לקבל משלו, ואומות העולם זה חלק האח"פ שיש להם רצון לקבל משלהם, אבל בעצם גם זה וגם זה רצון לקבל, אלא קודם ישראל מתוקן במידה שהם צריכים לתקן את אומות העולם, ואחר כך יצטרכו לתקן את אומות העולם ואז על ידם יתוקן גם ישראל. יש הדדיות כזאת.

שאלה: לגבי התיקון של ישראל, "כשיתקנו הפרטים בדרך כלל ישראל". אם יש דחייה ושנאה בעשירייה בינינו, האם חובה עלינו להוציא ולהגיד את הדברים אחד לשני, כלומר להוציא את הזבל החוצה שיהיה גלוי?

מה זה יעזור לך?

תלמיד: איך הם ידעו על זה? אם אני שונא חבר בעשירייה איך הוא ידע שאני שונא אותו? איך הוא ידע שאני צריך לכסות באהבה? איך אני יודע שאני צריך לכסות באהבה?

אז בוא נעשה את זה כך בכל האנושות. למה אנחנו באים לאנושות ורוצים לחבר ביניהם ולעשות שלום ביניהם? שיכנסו למלחמה, שישברו זה לזה את הראש ואת הפרצוף והכול, ואחר כך ממה שיישאר אולי נגיע לשלום. ככה לעשות או לא?

תלמיד: לא, אבל איך אני יכול לתקן את הפרטים בעשירייה אם אני לא יודע עליהם?

רק תדע חוק אחד פשוט מאוד ותדע עד כמה הוא חשוב מאוד. אני לא מגלה שום אמת אם אני לא הולך לתקן אותה. אני צריך לגלות את הקשר בינינו, לגלות את החיבור בינינו בכל כוחי, ואז בדרך לחיבור אני מגלה עד כמה אני נמצא בפשע. אני צריך אור עליון כדי לגלות את הפשע, כדי לגלות את הפער, כדי לגלות את החיכוך בינינו.

תלמיד: ואם אני מרגיש שנאה בעשירייה?

ואם אתה מרגיש שנאה בעשירייה אתה חוץ מזה לא תרגיש שום דבר. אתה צריך להשתדל להתגבר על השנאה, ותתגלה לך שנאה יותר גדולה ותתגבר עליה, ותתגלה לך שנאה עוד יותר גדולה ותתגבר עליה. רק בצורה כזאת שאתה הולך שמאל ימין, שמאל ימין, אתה תעלה במדרגות עד שתשיג את כל השנאה ויחד עם זה את כל האהבה.

תלמיד: זו עבודה של כל אחד ואחד בנפרד בעשירייה?

כל אחד וכולם יחד. שוב אני אומר, נגעת בעיקרון מאוד חשוב "על כל פשעים תכסה אהבה"¹. אם אני רואה פשע אפילו הכי קטן, אני לא הולך לפתוח אותו יותר ויותר אלא אני יכול לפתוח אותו רק על ידי זה שאני אכסה אותו באהבה. ברגע שאני מכסה אותו הוא ייפתח עוד יותר ואני אכסה אותו עוד יותר באהבה, והוא ייפתח עוד יותר, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לתיקונים.

אני חושב שאתם ממש צריכים לחשוב על זה, לרשום את זה לפניכם. זה עיקרון מאוד גדול. אחרת אתם חושבים שהתיקון הוא על ידי זה שיתגלה הרע. הרע לא יתגלה אם אנחנו לא רוצים לתקן אותו לטוב ולכן אנחנו עכשיו צריכים לא לחכות, אלא להגיע כבר לתיקון העולם כמה שאפשר, ועל ידי זה כל פעם יתגלה שמאל, ימין, שמאל, ימין, קלקול, תיקון, קלקול, תיקון וכך אנחנו נתעלה בכל הסולם עד גמר התיקון.

שאלה: שמענו עכשיו שצריך לבקש על כל האנושות ולפני זה אנחנו שומעים שצריך להגיע לאיזשהו מושג רוחני שצריך לבקש עליו שנקרא "עם ישראל". השאלה היא איפה נכנס פה עם ישראל הגשמי? האם קיים עם ישראל הגשמי?

לא. גשמיות בכלל לא קיימת. אנחנו חיים בדור האחרון, אנחנו כבר צריכים להבין שאנחנו שייכים לדור האחרון, לתיקון הכללי, ואנחנו מגיעים לתיקון שלנו גם כדי לתקן את כל האנושות, ולכן לא יכול להיות שום תיקון בנו אם זה לא מכוון דרך כל האנושות לבורא. קודם זה היה אחרת, קודם היינו דבוקים רק לתיקון שלנו. אפילו לפני כמה ימים דיברנו בצורה כזאת. למה? כי רציתי שאתם תרגישו את האבחנות, ועכשיו תרגישו עד כמה האבחנות האלה שלנו חייבות להיות קשורות לכל האנושות.

תלמיד: כשאתה אומר שקודם דיברנו אחרת, האם אתה מתכוון שקודם נתנו עדיפות לחיבור בעשירייה על פני ההפצה ועכשיו זה מתהפך?

כן.

שאלה: מה זה אומר לכסות אהבה בדיוק? שאני מצדיק את החברים?

זה שדיברנו קודם שהרע נשאר ואנחנו מגלים את האהבה, את הטוב שיכסה את הרע. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לטוב. שיש בפנים רע ואנחנו מכסים את הרע בטוב. אי אפשר אחרת.

שאלה: האם אנחנו מבקשים את זה מהבורא?

כן. אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יכסה את הרע שהתגלה בטוב והבורא עושה את זה ואנחנו כלפי הטוב שהתגלה אנחנו מרגישים שוב שאנחנו נמצאים ברע עוד יותר גדול. ואז אנחנו צריכים להבין שזה הרע במדרגה יותר גבוהה, זאת אומרת אנחנו עלינו רק בקו השמאל וצריכים עכשיו למשוך את האור ולבנות כנגדו קו הימין. וככה כל פעם לטפס בסולם.

שאלה: במה העביות שלנו יותר קטנה מהעולם כולו? למה העביות שלנו קטנה יותר?

העביות שלנו לא פחותה מכל העולם אלא היא יותר מכוסה בהשפעה מלמעלה, אנחנו עוד נגלה כמה שאנחנו הכי גרועים, אבל עכשיו לעת עתה העביות שלנו היא במשהו מנוטרלת מהאור העליון כדי שאנחנו נהיה כמעבר כלפי כל האנושות.

שאלה: האם ההכרעה לקו זכות עוברת דרך הבורא?

הכול עובר דרך הבורא.

שאלה: בעל הסולם כותב "בשיעור שאנו מתקנים את עצמנו, בשיעור הזה יתוקן אומות העולם. וזה סוד מה שאמרו חז"ל: "זכה, מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"." אבל בשביל להגיע לתיקון קודם כל מאיפה יבוא החיסרון לתיקון שאני בכלל אדע שאני בכלל נמצא בתיקון, מאיפה אני אקבל את זה?

את החסרונות הבורא מעורר.

תלמיד: מה זה החיסרון הזה?

חסרונות אפילו על ידי זה שרע לאדם, זה שהוא לא מסופק, לא מרוצה, ולאט לאט הוא בכל זאת מגלה את עצמו שנמצא במערכת של אדם הראשון, שהוא לא יודע מה זה, אבל אותן הנשמות שקרובות אליו אז יחד איתן הוא מתחיל לברר, הוא גם לא יודע על זה כלום, אבל הוא מתחיל לברר ביחס אליהן, מיהו, מהו, בשביל מה, הוא שואל את עצמו וככה מתקדם.

תלמיד: קודם דיברתי עם חבר, על מה שהיה חסר לי בישיבת כתבים, שאתה אמרת שאנחנו נמצאים במבוי סתום הוא לא העלה את זה, למה התכוונת שאנחנו נמצאים במצב מה שנקרא חסום?

אני לא יודע על מה אתה מדבר בדיוק.

תלמיד: שמת כותרת כאת.

אני לא יודע על מה אתה מדבר. תדבר איתו תעלו את העניין הזה בישיבת הכתבים הבאה, בסדר, נדבר.

שאלה: אתה אמרת שברגע שמתגלה פשע הכי קטן צריך מיד לכסות אותו באהבה. אתה יכול לתת איזו דוגמה איך עושים את זה?

כל הזמן נמשכים לאהבה ואז בזה כל הזמן נותנים לרע להתגלות בהתאם לזה.

תלמיד: מה זאת אומרת נמשכים לאהבה. מתגלה שנאה בינינו וחוסר הבנה איך מכסים אותו באהבה?

משתדלים להתכסות בשמיכה אחת, זאת אומרת בהסכמה שלמרות שאנחנו שניים מנוגדים זה לזה, הפוכים זה לזה במשהו אפילו דוחים ושונאים זה את זה, אנחנו מכסים את זה בשמיכה אחת.

תלמיד: מאיפה לוקחים שמיכה אחת?

מהרגש והשכל שלנו כי אחרת אי אפשר להתקיים. ורק אם בפער בינינו אנחנו נכסה את עצמנו אנחנו בזה נהיה יותר קרובים לבורא, דומים לבורא. השמיכה היא כמו מסך שמחבר אותנו ועושה מאיתנו כאחד כלפי הבורא.

תלמיד: אז איך משיגים אותו?

על ידי זה שעל כל פשעים תכסה אהבה זאת השמיכה.

תלמיד: אנחנו מבינים שנמצאים ממש במצב שיודעים אם נתחבר הבורא צריך לעשות את השמיכה וצריכים לבקש כולנו ביחד?

כן.

קריין: קטע מספר 19 מתוך כתבי הדור האחרון בעל הסולם.

"כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם."

אנחנו יודעים מה קרה אחר כך, הנאצים התחילו לעלות בגרמניה ועד ההשמדה הכללית וכן הלאה. אתם רואים כבר אז הוא דיבר עם כל מנהיגי היישוב בארץ ישראל, עם כל היהודים האלה הגדולים, עם כל הרבנים ושום דבר לא נעשה, הם לא רצו להקשיב לו ומה שקרה קרה. מי אשם בזה? אלו שלא שמעו, הם היו יכולים ממש לעצור את ההתדרדרות הזאת, המגמה הזאת הנוראית והם לא עשו, אתם רואים כמו שהוא אומר, "לא עשה זה רושם".

ולכן הוא עזב את זה כך, מה הוא יכול לעשות? שתק, רצה אחר כך להוציא עיתון "האומה", גם סגרו את העיתון ועד שממש נידו אותו הוא היה צריך לעזוב את ירושלים, הוא הגיע לתל אביב ליפו, נכנס שם לגור ביפו וזהו. ככה הוא גמר את החיים.

מה שהוא עשה, זה באמת מפעל גדול מאוד של הכתבים שלו, אבל בעצם, חוץ מזה בפועל הוא לא היה יכול לעשות שום דבר. ורק אנחנו היום יכולים לקחת את כל השיטה הזאת ולהראות אותה לעולם, ובזמן שהעולם זקוק לתרופה הזאת. אז אנחנו צריכים להבין שאותו צער, אותו מאמץ שעושה בעל הסולם אנחנו צריכים להמשיך ואז הוא יחיה בתוכנו, וכך יעבדו איתנו יחד, בעל הסולם, רב"ש ואנחנו.

"אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכוים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, ע"כ היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו.". 

(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")

זה מ"כתבי דור האחרון" של בעל הסולם. נקווה מאוד שאנחנו נוכל את זה להעביר לכל העולם ואנחנו נעשה בזה דחיפה גדולה על ידי הכנס שלנו.

תלמיד: דברת קודם על אנטישמיות וגם בכתבים נראה לי, שאמרת שכל התקופה הזו גם יכולה גם להתהפך נגד היהודים.

זה בטוח.

תלמיד: כי דברת על הצורך של ההתעוררות של עם ישראל. עם ישראל כאילו שכח שהיה בגולה. וכאילו מי שחי בישראל ונולד בישראל בכלל לא מרגיש את האנטישמיות. זה לא לוחץ עליו. זה נראה כאילו זה שם וזה כאילו הבורא עושה דווקא. משהו קרה בחזרה לארץ ובדור החדש שהשכיח ממנו בכלל את התקופה הזאת שהיה חי בגלות והיה לו מראה. כי אתה נמצא בחוץ אז יש מראה. ומה יהיה?

זאת השאלה, מה יהיה? יהיה מה שאתה תפרסם ומה שאתה תדאג שיהיה. זה מה שיהיה. אתה רואה מה שהיה אז בתקופת בעל הסולם? ככה יהיה אם לא נעשה שום דבר. היום אנחנו נמצאים כבר בתקופה אחרת. האנושות כולה סובלת. היא מוכנה יותר לשמוע. ניכנס לסתיו. ניכנס לחורף. הם ישמעו עוד יותר. המצבים יהיו עוד יותר קשים.

זה שיש גלים קצת יותר נוח, וקצת יותר גרוע, יותר נוח, ויותר גרוע, זה בכוונה כדי להראות לנו שזה לא ייגמר. שאנחנו לא נחשוב שזה כבר עבר, ויכולים לחזור למצב הקודם ולעשות חגיגה גדולה בכל כדור הארץ. לא. חגיגה לא תהיה.

אנחנו צריכים לפרסם את הידיעות האלה. אנחנו צריכים לפתוח להם את העיניים. שיסתכלו על זה בצורה בוגרת, ואז יסכימו אתנו שהעולם צריך תיקון. האדם צריך תיקון. וכך אנחנו נתקדם.

תלמיד: אבל עם ישראל הגשמי לא מרגיש בכלל את האנטישמיות, אז איך אפשר להסביר לו משהו? זה נראה שהאוזניים ממש אטומות לגבי זה.

זה נכון. אבל אנחנו רואים שזה לא עניין של אם הוא נמצא כאן או בחו"ל. אנחנו ראינו שהיהודים בגרמניה גם לא הרגישו אנטישמיות עד שהתחילו כבר לבוא אליהם ולהוציא אותם למחנות הריכוז. זה האופי של העם שהוא לא חושב שהוא נמצא בסכנה.

אבל עכשיו מפני שכל העולם נמצא בסכנה ומתחיל לעכל את זה, אנחנו צריכים להסביר לכולם, ודווקא לא ליהודים אלא דרך אומות העולם אנחנו יכולים להשפיע על היהודים. על היהודים עצמם אתה לא תוכל להשפיע.

אתה צריך לעשות את זה, אבל ההצלחה תהיה אפסית. סיכוי להצלחה כמעט ואפס אם אתה משפיע ישר ליהודים. אם אתה משפיע לאומות העולם, דרכם אתה יכול להשפיע על היהודים.

תלמיד: זאת אומרת שהתפקיד של יהודי התפוצות זה בעצם לכעוס על ישראל? כי הם ירגישו את זה יותר.

יהודי התפוצות לא ילחצו על ישראל, לא אכפת להם מישראל. הם חושבים שבשבילם יותר טוב אם ישראל בכלל תעלם מהמפה. הם חושבים שאם ישראל לא תהיה, אז יהיה להם יותר טוב, הם יוכלו להתבלט שם בין כל העמים. ככה זה.

שאלה: יוצא שהמושג הזה ישראל מבלבל עכשיו את כולם, גם מי שחי בישראל, גם מי שחי מחוץ לישראל. אבל בעל הסולם תמך בציונות עד כמה שאנחנו יודעים. האם לתמיכה הזאת עדיין יש מקום, האם זה עדיין רלבנטי?

אני לא חושב שיש היום מקום לציונות, [האם טוב] שהיהודים יבואו לכאן. מה יהיה טוב בזה? מכל גלי העליות לישראל אנחנו לא ראינו שום דבר טוב. אנחנו בעד מפני שהיום דווקא יש לנו הכרחיות לתקן את כל המציאות, את כל העולם. אנחנו צריכים היום דווקא לפזר את שיטת התיקון לכל העמים, לכל העולם, וגם כמה שאפשר דרך כל היהודים שנמצאים שם, למרות שאני לא חושב שאפשר להחזיר אותם לתפקיד של עם ישראל כלפי אומות העולם. הלוואי שישמעו אולי קצת במה העניין כרוך. אני לא תולה בהם שום תקווה.

אני תולה את התקווה שלי רק בדבר אחד, שאנחנו כבני ברוך נפזר את הידיעה הזאת לכל העמים, לכל האנושות וגם בין היהודים. אבל לי אין ספק שאנחנו נזכה לתגובה מכל בני העולם, ומהיהודים רק בסוף. תראו מכל המלחמות, מכל הבעיות שהיו לנו במשך אלפי שנים, עד כמה שהיהודים היו מתנגדים לתיקון. זה טבעי, זה האגו שהבורא ברא, כך הוא מתנהג. ולכן אני לא תולה ביהודים, בכל האלו שנמצאים בגלות מחוץ לארץ ישראל, שום תקווה להשתתפות אפילו.

תנסו לראות עד כמה שאתם שומעים מהיהודים האלה שהם באים ורוצים להתחבר אלינו ולהיות גם החלק הפעיל בהפצת שיטת התיקון לכל העולם, לכל האנושות, לא, אין. מאין ברירה שיקבלו שם מכות, אז הם יבואו לישראל, זה ברור, כמו שכל החיות בורחות מהמכות, לא יותר מזה.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו כבני ברוך מפחדים מלהפיץ, אנחנו כביכול לא מאמינים למה שאנחנו אומרים, מה הבעיה פה?

אני לא יודע מה שאתה אומר, אני מסתכל עליך ולכן אני אומר שאנחנו עדיין לא מפיצים. לא שמפחדים או לא מפחדים, לא מפיצים. אני לא רוצה לחפש סיבה, אני אומר שלא מפיצים. צריכים להפיץ אחרת גם אנחנו לא נתקדם בעצמנו. נקודה.

תלמיד: אז עכשיו יש דרכים להפיץ, אבל אין מנגנון איך להגיע לשם כדי להפיץ.

אז יש לך הנהלת בני ברוך, תפנה אליהם, תשאל ותברר, יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות, אני לא יודע.

קריין: מתוך "שופרו של משיח" בעל הסולם.

"יש חיוב מוקדם להגאולה, אשר כל אומות העולם יודו לתורת ישראל בסו"ה "ומלאה הארץ דעה", דוגמת יציאת מצרים, שהיה חיוב מוקדם, שגם פרעה יודה לאלקים אמת ולמצותיו וירשה להם לצאת. וע"כ כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה שופר, דוגמת השופר שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו, כי יש חכמת אלקים בקרב ישראל." 

(בעל הסולם. "שופר של משיח")

זאת אומרת, הכול תלוי בהפצה, להפיץ לכולם. כמו שבעל הסולם אומר, פרעה חייב לדעת, יצר הרע חייב לדעת שרוצים לצאת ממנו ולהתחבר עם הבורא. לכן צריכים ממש לפרסם לכולם אפילו לשונאים, אפילו לאלה שלא רוצים לשמוע, לא חשוב למי, כי פרעה זה הסמל ההפוך מעם ישראל, אז טוב מאד, דווקא הוא חייב לדעת מה ישראל עושים, מה תפקידם ומה שהם עומדים לעשות. אז לא לפחד ממנו, אלא דווקא להביא לו את הידיעה הזאת.

ובצורה כזאת נוכל לצאת משליטת הרצון לקבל, ממצרים.

שאלה: איך זה עובד? האם אנחנו נמשיך להפיץ, העולם ימשיך להתדרדר, אנחנו לאט לאט מתקרבים לבורא עד שיהיה איזה מהפך, גמר תיקון כזה והכול נעלם, או שאנחנו עכשיו נהיה קבוצה קטנה שתתחיל לחיות בחיים רוחניים לפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" ואז יצטרפו עוד אנשים ועוד אנשים עד שיותר ויותר אנשים בעולם יחיו חיים רוחניים?

לא.

תלמיד: איך זה עובד התיקון הזה?

התיקון הזה עובד אם אנחנו עובדים רק בהפצה. אנחנו לא מבדילים את עצמנו מהעולם ולא בונים לעצמנו מין כפר מיוחד כזה של מקובלים, או משהו כזה של אלטרואיסטים וכן הלאה, אנחנו רק נמצאים בשירות העולם. אנחנו רק עוסקים בהפצה. לא חשוב לנו במה לעבוד, לא חשוב לנו איפה לחיות, העיקר בכל כוחנו איפה שלא נהייה להפיץ את שיטת התיקון לכל האנושות. זו בעצם העבודה שלנו.

תלמיד: זה ברור. השאלה, האם אתה רואה אותנו מפיצים בעצם עד גמר תיקון, או שיש איזו נקודה, איזו מסה קריטית שאחריה פתאום כל העולם יחיה חיים רוחניים ולנו יש תפקיד בתוך זה? אני מנסה להבין האם יש איזה מצב ביניים שבו אנשים חיים לפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", ובני ברוך הם כאילו המורים של האנושות, או שזה מתקדם מעכשיו עד גמר תיקון רק יותר גרוע. אני מנסה להבין לאן אנחנו מתקדמים?

להגיד לך את האמת? אני לא יודע ולא רוצה לדעת. בשביל מה? מה אני מרוויח מזה? אני רוצה שהעבודה שלי תהיה כמה שיותר מסורה לתפקיד שלי ולא יותר מזה. אני חייב עכשיו לפרסם לכולם את ידיעת הבורא, ידיעת התבנית שלו, התוכנית שלו, מטרת הבריאה. אני חייב את זה לפרסם לכל העולם ועל זה אני חושב בלבד. לא איך אני מסדר מקום יפה לשבת בו, באיזה כפר, לתת דוגמה לכל האנושות אולי מהכפר הזה, זה בלתי אפשרי, אלו דברים שאנחנו נבזבז עליהם המון כוחות וזמן.

אני יודע רק דבר אחד, הפצה לכל הדור שנקרא "דור המשיח", לכולם, של חכמת הקבלה, חכמת התיקון, זה מה שאנחנו חייבים. ולא חשוב לי כמה אני שווה ואיזו דרגה רוחנית יש לי, אני אומר לך, אין בזה שום עניין. אם אתה עושה מהמקום שלך מקסימום הפצה, פיזור של העובדה הזאת איפה אנחנו חיים, בשביל מה חיים, אין יותר.

תלמיד: אני יותר שואל לא מה הכיוון שלנו אלא של הקהל הרחב, כלומר העולם שאנחנו מנסים להביא אותם אליו. אנחנו מנסים להסביר להם אם תוותרו, אם תתקרבו קצת, אז פשוט תדמיינו את העולם שלכם רק יותר טוב, ובזה כאילו התקרה של ההפצה מבחינתם. אני לא צריך עכשיו לדאוג מה באמת יקרה בפועל, מה הבורא יעשה, לאיזה עולם הוא יביא אותם.

אני לא דואג למה שהבורא יעשה, אני דואג מה אני עכשיו חייב לבצע, לא יותר מזה. אני מבין את המחשבות שלך והיו לנו כאלה מחשבות כבר לפני עשרות שנים. לא, אנחנו לא בונים שום דבר. אנחנו רצינו ללכת לקיבוץ ולבנות עיירה ולעשות כל מיני דברים, דווקא לא.

יש לנו את הבניין הזה שממנו אפשר להפיץ כמרכז הטכנולוגי? זה הכול, מספיק, אין יותר. נקווה שנוכל לבוא לכאן, לחזור לכאן. גם כך עכשיו עובדים, המחלקות למיניהם באות לכאן ועובדות יום יום בבניין הזה. זה שאנחנו לא יכולים לעשות כאן בינתיים שיעורים, סעודות, כנסים קטנים, נקווה שזה גם יעבור. למשל, עכשיו הקריין יושב בבניין שלנו, רק אני בקומה שלישית והוא בקומה שנייה, וסביבו מלא אנשים שמתפקדים ומפעילים את כל המכשור.

אבל חוץ מזה אנחנו לא צריכים שום דבר, עוד מטר אחד אנחנו לא צריכים. רק פיזור, ההיפך, לא לקבץ את הדברים אלא לפזר אותם בין כולם.

תלמיד: אני חושב שזה ברור לגמרי, אבל אני אנסה מכיוון אחר, לא מכיוון של בני ברוך, מכיוון העולם. אתה רואה את העולם לאט לאט מתקרב ל"ואהבת לרעך כמוך", מדינות מסוימות, חברות מתחילות להתנהג לפי הכלל הזה, או שהעולם שלנו פשוט ממשיך להתדרדר עד לאיזשהו פליפ כזה שיקרה מתישהו?

אני מזמן הפסקתי לתכנת ולתכנן ולחשוב על העתיד. אני אומר לך ברצינות. פעם ודאי שחשבתי איך לעשות כך או כך, כבר מזמן לא עשיתי את זה ולא מתכוון לעשות. תן לבורא לנהל את העניין. תעשה בכל יום ויום מה שאתה מרגיש ומבין לנכון. תעשה כך. לא צריכים חוץ מזה שום דבר. אני לא דואג יותר ממה שאני חייב היום לעשות. מה שיהיה מחר, אני יודע שכל יום שאני קם בבוקר וממשיך זה אצלי יום חדש. ואני לא יודע באיזו צורה אני קם ומה אני צריך לבצע, התנאים הם משתנים מיום ליום, אני צריך ללכת עם כל העולם.

פעם זה היה אחרת. פעם העולם לא היה משתנה, עד לפני כמה חודשים הוא תיפקד עשרות שנים ממש לפי הרצון לקבל שכל הזמן הולך ופותח לעצמו יותר ויותר הזדמנויות איך ליהנות, איך לעשות ולרמות את האחרים ולבנות, ואני חייתי באותו עולם עם הקומץ הקטן של התלמידים. עכשיו זה אחרת. עכשיו אנחנו צריכים לפרוש את עצמנו על כל האנושות, להביא לכל האנושות ידיעה בשביל מה חיים, למה חיים, איך נכון לחיות. אני מחויב לזה על ידי בעל הסולם, על ידי רב"ש, על ידי הבורא בסופו של דבר. אני עושה את זה. באיזה תנאים אני צריך לעשות את זה, הוא יגיד לי יום יום. אבל לא שאני עכשיו אדמיין לעצמי שאני צריך לבנות כפר ועוד כל מיני כאלה דברים, לא, זה כבר עבר, אין נחיצות בזה בכלל, היום הנחיצות היא רק בהפצה.

שאלה: בהמשך לשאלה הזאת, אם אנחנו רוצים להתפלל עבור עתיד העולם, אנחנו צריכים איזושהי תמונה לדמיין ולשאוף אליה. מה התמונה הזאת שאנחנו צריכים לדמיין?

שכל העולם יידע על התהליך שהוא נמצא מבחינת ההשגחה העליונה, וכל העולם איכשהו יסכים לזה. ודאי שלא יסכים, הוא לא יכול להסכים כי זה נגד האגו שלו, אבל יבין שאין כאן ברירה וחייבים לעשות איזה צעדים והוא ישתדל להיות יחד איתנו. ואז דרכנו נעביר אליו את השפע העליון שיתקן אותו ויחבר אותו, ונגיע לתיקונים.

שאלה: בנושא ההפצה, שנים אני עם חברי ילדות מטפטף להם את זה. במפגש האחרון שהייתי, אחת החברות פשוט צעקה עליי "למה לא רואים אתכם, למה לא שומעים אתכם?". זאת אומרת הגענו למצב שאני חושב שההפצה שלנו עושה את שלה, היא חודרת. אני שואל מה אני עונה להם?

אני לא יודע, תלמד מה לענות ותענה. אתה נמצא אצלנו כמה 15 או 20 שנה?

תלמיד: כן, אני מספיק שנים בהחלט. לענות עניתי לה, מה שאמרתי שאני מבקש שאתם תשתתפו, אנחנו צריכים אתכם. יש לנו את הכוחות, אנחנו עושים המון כל יום, בכל מקום שאפשר להפיץ אנחנו עושים, אבל צריכים אתכם, את המסה הזאת שתתחיל לשנות.

זה יבוא, צריכים להמשיך, בינתיים ממשיכים.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה." (משלי י', י"ב(.↩