שיעור צהריים 10.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרגל נעשה טבע שני – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "הרגל נעשה טבע שני", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 9.

אנחנו נמצאים ברצון לקבל, וכל הטבע שלנו נקרא טבע אגואיסטי, וכדי להתקרב לבורא, אנחנו צריכים לרכוש טבע נתינה במקום טבע קבלה, טבע אלטרואיסטי במקום טבע אגואיסטי וזה כל העניין, איך אנחנו עושים את זה. אז בואו נמשיך ללמוד איך עושים את זה בכל מיני צורות ואופנים, איך אנחנו עוברים מהרצון לקבל שהוא רוצה הכול לעצמו, מה שמגיע לו או לא מגיע לו, ואיך אנחנו עוברים לכוח השפעה שהכול יהיה לנו רק על מנת להשפיע.

קריין: קטע מספר 9 במסמך של "הרגל נעשה טבע שני", אומר בעל הסולם.

"בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים, אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו, אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו, אלא עבודתו היתה על דרך הכפיה.

מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם התענוג יהיה אז לה' דווקא."

(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")

שאלה: איך עבודת ה' יכולה להיות בכפייה ללא תענוג?

כמובן שאולי זה לא הכי טוב, אבל אם אנחנו יכולים להכריח את עצמנו לעשות משהו לשם הבורא, אפילו אם בזה אנחנו לא חווים שום תענוג, זה בכל זאת נחשב לעבודה של תיקון על הרצון, ובכל זאת זה נחשב השפעה. אני לא יכול להכריח את עצמי להיות שמח, להיות מבסוט מזה שאני מקיים איזו עבודה, אבל אם אני בכל זאת עושה את זה, אז מעניין אותי דבר אחר, מה אני משיג כתוצאה מכזאת עבודה.

שאלה: בקטע 9 כתוב הרבה על תענוג, להתענג על זה או זה. מה עושים עם כל השטויות שנותנות לבן אדם תענוג?

מה עושים? לא עושים כלום, מה אתה יכול לעשות? אדם נמשך למקום של קבלת תענוג ובורח מהמקום שנותן לו ייסורים, וזה הטבע של הרצון לקבל, שרץ לתענוגים ובורח מייסורים. השאלה, איך אנחנו יכולים לסדר את עצמנו כך שאנחנו נברח ממקום שבו אין לנו תענוגים, ונתקרב למקום של ייסורים? זה לא נראה לי אפשרי. אלא לאט לאט אנחנו מתחילים ליהנות מזה שאנחנו עובדים עם כוח ההשפעה ובורחים מכוח הקבלה.

כאן השאלה, איך אנחנו מגיעים לזה, איך אנחנו משיגים את זה, שמדְברים שיש לנו מהם ייסורים ברצון לקבל שלנו, אנחנו נקבל הרגשה טובה, וההיפך, מדברים שמהם אנחנו מקבלים הרגשה טובה אנחנו נקבל הרגשת הייסורים? זה מובן? אז כאן אנחנו חייבים להגיע למצב שיש לנו חשבון, למי אני משפיע, מי משפיע לי וכן הלאה. עד כדי כך שאין ברירה, שאני מבין שאין דרך אחרת אלא "הרגל נעשה טבע שני", שמתוך שאני נותן, אני בסופו של דבר צריך להגיע להנאה, ומתוך שאני מקבל, אני מגיע להרגשה לא טובה.

שאלה: מי התומכים באדם בדרך, אם הרצון לקבל שלו מתנגד והכול מתנגד להשפעה, אז מה תומך בו?

תומכת באדם ההחלטה שלו שהוא רוצה ליהנות דווקא מזה שהוא מעריך את הבורא ומעביר לבורא תענוג.

תלמיד: איך קורה שאתה מעביר תענוג ואתה מרגיש תענוג מהדרך? כי הוא כותב שהתענוג מגיע רק כשהוא נכנס בפועל להשפעה, לעל מנת להשפיע, רק אז מתחיל התענוג. מה קורה עד אז?

השאלה שלך בעצם, האם אני יכול לקבל תענוג לא כשאני מקבל אלא כשאני נותן, משפיע? זה אפשרי להרגיש תענוג בזמן של השפעה או לא?

תלמיד: כן.

כאן אנחנו צריכים לראות, וזה תלוי עד כמה חשוב בעיניי למי אני משפיע, נותן. לדוגמה יש לי תינוק, וזה שאני נותן לו זה מביא לי תענוג.

תלמיד: אבל לתת לתינוק מביא לי תענוג בכלים דקבלה, זה ברור שיהיה לי שם תענוג. פה, איפה התענוג שלך, איך אתה מתחיל להרגיש תענוג בהשפעה כשאין עדיין כלים דהשפעה?

כשאני נותן למישהו ואין לי מזה תענוג זה נקרא שאני לא אוהב אותו ואין לי עימו שום קשר, אבל אם יש לי עם אותו אדם קשר ואני נותן לו, אז מזה אני כבר מתחיל להרגיש תענוג לפי מידת הקשר שיש ביני לבינו.

תלמיד: אז איך לפתח אהבה כלפי חברים, כלפי הבורא? איך אתה מתחיל לפתח אהבה כלפי הדבר הזה שנקרא השפעה?

אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, ולהשתדל שהאור העליון יקשור אותנו עד כדי כך שאנחנו נרצה להרגיש שנותנים זה לזה ומכך מקבלים תענוג זה מזה.

תלמיד: וממה התענוג? כי הרצון לקבל הרי לא תומך, אז מאיפה נוציא תענוג?

אם אני מעריך את החבר שלי כגדול ואני נותן לו, מזה נמשך אליי תענוג.

תלמיד: אם החברים גדולים בעיניי ואני עושה עבורם פעולת השפעה, אני מרגיש בזה תענוג?

כן.

תלמיד: למה הרצון לקבל לא מתנגד?

כי הוא מרגיש שאתה נותן למישהו גדול.

תלמיד: זה לא נקרא שזה מנוגד לו?

זה לא מנוגד, למה צריך להיות מנוגד? אם האדם שאתה נותן לו, נראה בעיניך גדול, יוצא שהנותן לגדול נהנה מזה שהגדול מקבל ממנו.

תלמיד: ברור. פשוט ככל שאתה בתוך רצון לקבל ועדיין אין כלים דהשפעה, הרצון מתנגד לך לעבודה, הוא לא מרגיש מילויים מהעבודה, אז איך הוא ירגיש פתאום תענוג. למה הגדלות מאפשרת לרצון לקבל להרגיש תענוג במשהו שמנוגד לו לחלוטין?

ככה בנויה כל המערכת. אם יש לפניי אדם שהוא גדול בעיניי, שמכבדים אותו כולם, מעריכים אותו כולם, אם אני נותן לו והוא מקבל ממני אני מרגיש מזה תענוג. זה כמו חתן וכלה, אם אתה זוכר את הדוגמה.

תלמיד: כן, ברור, אז הדרך היחידה להרגיש תענוג בזמן ההכנה היא רק בלהגדיל את מי שאתה רוצה לתת לו.

כן.

תלמיד: ואז הרצון לא מתנגד לנו?

ודאי שלא. יותר מכך, הוא תומך בזה.

תלמיד: וזה לא נקרא לקבל?

כאילו אתה מקבל מזה תענוג, אבל מה שאתה עושה, הפעולה היא נתינה.

שאלה: אני צריך לפתח אהבה לחברים. ואם אני משתדל לחשוב על החברים במקום על עצמי, עוד טיפה ועוד טיפה, בא הבורא ופתאום מכניס לי ללב כל מיני שטויות שמביאות לי תענוגים גשמיים. ושם הוא פתאום מציף אותי בתענוגים בלי סוף. אז מה אני אמור לעשות עכשיו עם השדה הזה החדש שהוא פותח לי, של השיגעונות הגשמיים?

לבקש ממנו שייקח ממך את השיגעונות האלו. שייקח ממך. אתה לא רוצה להיות משוגע, ואתה מבקש ממנו שלא יבלבל לך את הלב והמוח, ואתה רוצה להיות מחובר עם החברים שלך בצורה נכונה.

שאלה: בעשירייה שלי אני נותן ומשפיע לחברים כי זה מסב לי תענוג. אבל אם חבר אחר מגיע ומשפיע להם יותר ממני, האם אני צריך לקחת צעד אחורה וליהנות מזה שהחבר שלי משפיע לעשירייה? האם זה אופן פעולה נכון?

למה זה צריך להפריע זה לזה? שיהיו הרבה אנשים שמשפיעים טוב לעשירייה.

שאלה: אני לא מרגיש את הבורא, אף פעם לא ראיתי אותו, האם אני צריך לנסות ולשרת איזשהו כוח שנסתר ממני, שלא נמצא בהרגשה שלי ושאף פעם לא ראיתי? או שיותר נכון שאנסה לשרת את העשירייה?

יש לנו את שיטת חכמת הקבלה, והשיטה הזו אומרת שבעולמנו יש כוח מיוחד שנקרא בורא, שהוא הכי גבוה והוא ברא את הכול, ואנחנו צריכים להשתדל להתקרב אליו, ומתוך זה שנתקרב אליו אנחנו גם צריכים לכבד אותו וכן הלאה. אתה לא ראית, לא הרגשת אותו אף פעם, וכמוך אף אחד לא הרגיש ואף אחד לא שמע, ואף אחד לא נמצא עימו בקשר מלכתחילה. אבל חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו יכולים לגלות את הכוח העליון הזה ולהתקרב אליו.

לפי מה אנחנו יכולים לגלות אותו? הכוח הזה הוא כוח נתינה. אם אנחנו נתחיל לעבוד גם לפי כוח הנתינה, אז אנחנו ניעשה כמוהו במשהו, וככל שנהיה דומים לו, כך נתקרב אליו ונתחבר עימו. זה מה שחכמת הקבלה מסבירה לנו, וזה בעצם דבר פשוט שקורה גם בעולם הזה, אם אני דומה למישהו אז אנחנו קרובים כביכול לפי הדעות, לפי המחשבות, לפי הפעולות, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות עם הבורא.

שאלה: איך אדם שיש לו רצון לקבל יכול להידמות לבורא, להיות כמו הבורא?

זה מה שאנחנו לומדים, איך אנחנו לאט לאט רוכשים כוח השפעה, ולפי כוח ההשפעה שאנחנו מגלים בתוכנו, אנחנו יכולים להבין, להרגיש ולגלות את הבורא.

שאלה: אם מגיעה אלי מחשבה שאני עושה משהו למען הבורא, ושאני מצליחה להיות בכוונה נכונה ואני מקבלת מהמחשבה הזאת תענוג, האם זה לא שקר של האגו?

לא, תמשיכי.

שאלה: מהו המצב הזה שאנחנו לא מרגישות, לא תענוג, וגם לא דחייה כשאנחנו משפיעות, האם זה חוסר רצון?

כן, זה חוסר רצון.

תלמידה: האם זה אומר שאולי איבדנו חשיבות למי משפיעים?

יכול להיות, אבל יכולות להיות סיבות אחרות. צריכים להמשיך.

תלמידה: כדי שנוכל להצליח, האם לפני כל פעולה אנחנו צריכות להתאמץ לחבר את הכוונה שלנו לבורא?

כן.

שאלה: האם התענוג הרוחני מורגש בחמשת החושים?

התענוג הרוחני מורגש באותם החושים כמו שאנחנו מרגישים את העולם הזה, ואין בזה שום בעיה. הכול תלוי רק עד כמה אנחנו מכוונים את עצמנו לטובת הבריות, ודרכן לטובת הבורא.

שאלה: מה עוזר לי להגיע כל פעם להכרה גדולה עוד יותר בגדלות החברים? מה עוזר לי להרגיש שהחבר הוא גדול?

מה שעוזר לי זה שאני מתקרב לחבר ואני רוצה להיות איתו יחד. וכך אנחנו כבר שניים ואחר כך נהיה שלושה, ארבעה, וכן הלאה, ויהיו הרבה אנשים שיעבדו יחד על הכרת גדלות החברים.

שאלה: מאיפה אני לוקחת את החשיבות הזאת, מאיפה אני שואבת אותה, איך אני מבינה שהחבר גדול כמו בורא עבורי?

כדי לראות שהחבר שלי גדול, אני צריך לחשוב עליו יותר.

תלמידה: שהוא איתי בדרך, שהוא חשוב לי?

כן, בדיוק. שבלעדיו אני לא יכול להשיג את המטרה והוא לא יכול בלעדי.

שאלה: אנחנו מרגישים תענוג בתוך הרצון לקבל שלנו, ושם אנחנו גם מרגישים את התענוג הרוחני. איך לא להתבלבל, איך להבין אם אני מקבלת עכשיו הנאה על מנת לקבל לעצמי, או שאני מקבלת הנאה על מנת להשפיע?

צריך פשוט להתחיל לעבוד על התחושות האלה ולהתקדם.

שאלה: איך אני יכולה להיות בטוחה שמה שאני מרגישה עכשיו באמת גורם תענוג לבורא ולא לאגו שלי?

את צריכה להעביר את זה דרך הקבוצה. אם את מהנה לקבוצה והקבוצה יחד איתך רוצה להשיג את ההשפעה לבורא, אז אתם פועלים נכון.

שאלה: בהמשך למה שאמרת לחבר, שצריך לבקש מהבורא שיקח את הרצונות לתענוגים גשמיים, לפי הבנתי אנחנו לא מוחקים רצונות, אנחנו מתעלים מעליהם. איך לבקש מהבורא שייקח את הרצונות האלה, תוכל להסביר למה אתה מתכוון?

אנחנו לא צריכים להעביר שום דבר לבורא, אנחנו צריכים פשוט להעלות את הרצונות שלנו יותר ויותר לבורא, כדי שבעזרת הרצונות האלה אנחנו נהיה יותר ויותר קרובים אליו.

שאלה: אני תוהה עבור אדם שהוא עדיין חדש, אם תוכל לכוון אותי בצורה נכונה לכיוון ההשפעה. אני לא יודע מה זה השפעה, ואני לא אנוח עד שאשיג את זה, אבל איך אני יכול לכוון את עצמי כלפי משהו שאני לא מבין בו בכלל, במה להתחיל?

תתחיל מזה שתרצה לגרום לחברים שלך דברים טובים. כל הזמן תחשוב על זה.

שאלה: ברגע מסוים האדם מקבל החלטה להפסיק לקבל לעצמו. של מי ההחלטה הזאת, של האדם או של הבורא?

של האדם.

שאלה: אנחנו יודעים שהאגו יכול לזוז מתענוג נוכחי, עכשווי ומציפייה לתענוג עתידי. הציפייה לפגוש את הבורא, לתקן את העולם, לקבל לעצמי, זה מה שמוביל אותנו לפחות בהתחלה, אבל זה עדיין בעל מנת לקבל. אם אני עושה פעולת השפעה, ואני מדמיינת שאני אקבל כבוד, שאני אתקן את העולם, זה עדיין בעל מנת לקבל. אבל אם אני מכוונת את זה בצורה מאוד מכנית, כדי להפוך את ההרגל לטבע שני, כלומר אני משפיעה, אבל לא נהנית מזה ואפילו סובלת, אבל אני יודעת שזה מאמן את הרצון לקבל שלי למשהו שונה, האם זו כבר עבודה לכיוון הנכון, לכיוון השפעה?

תנסי, ואחר כך נראה.

שאלה: ברגע שאנחנו רוכשים את כוח ההשפעה, ברגע שמגלים את תכונות הבורא, האם יש משהו שמבטיח לנו שלא נחזור בחזרה לרצון לקבל?

אף אחד לא מבטיח שום דבר, אם הבורא ירצה, הוא יעשה מה שירצה.

שאלה: האם זה נחשב לפעולה רוחנית אם אני נהנית לגרום תענוג לחברה כי היא גדולה בעיניי, למה זה לא בתוך האגו?

זה יכול להיות בתוך האגו שלך, ודאי. אבל אם אני רוצה לגרום למישהו טוב, אז השאלה למה אני עושה את זה? והבירור הזה, כבר יכול להיות לקראת כלים דהשפעה, פעולות השפעה, או לקראת כלים דקבלה, פעולות קבלה.

תלמידה: האם כשאני רוצה לגרום טוב לחברה, צריכה להיות התנגדות לפעולה הזו?

אם את רוצה לגרום טוב לחברה למה צריכה להיות התנגדות? הכוונה להתנגדות מהאגו שלך?

תלמידה: כן. האם כדי שפעולה תיחשב רוחנית צריכה להיות התנגדות בפעולה הזאת כלפי החברה?

תתחילי להתייחס לכל החברות שלך בצורה יפה וטובה, שאתן צריכות כולן יחד להתחבר ומתוך החיבור שלכן אתן רוצות לעשות נחת רוח לבורא. תתחילו לעבוד על זה, ואז תראי עד כמה את מצליחה איתן יחד.

תלמידה: אז לא בהכרח צריכה להתגלות התנגדות לפעולה הרוחנית, לראות את החברות גדולות?

אחר כך נראה, נשמע ממך.

שאלה: למה ככל שאנחנו רוצים להתקדם, כך יש לנו יותר קשיים בדרך?

כי אנחנו מגיעים לרצון לקבל יותר גדול ורוצים שהוא יהיה על מנת להשפיע, אז ודאי שזה צריך להיות בהתנגדות. לכן כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו". אין בזה שום סוד, זה ברור שיהיה כך, ככל שנתקדם יותר, כך תהיה התנגדות גדולה יותר. אבל זה לא חשוב, אנחנו נלך ונתקדם ונשבור את כל ההתנגשויות, את כל ההתנגדויות, וכך נגיע למטרת החיים.

שאלה: האם יש הבדל בין לגרום תענוג לחברות לבין לגרום תענוג לבורא?

תנסי ואז תספרי לנו.

תלמידה: בגלל זה אני שואלת, נראה לי שזה לא אותו דבר.

תנסי ואז תספרי.

תלמידה: מה המדד שאתה נהנה בשביל הבורא?

אם את נהנית לשם הבורא, אז התענוג נפסק ברגע שאת שוכחת ממנו.

שאלה: איך להעביר בצורה נכונה את ההנאה לבורא?

אני לא יודע, הרי הכול תלוי בכוונה. כלומר, אם אני רוצה ליהנות את הבורא, אז אני צריך לאסוף כזה כלי, קבוצה, שתהיה מחוברת בכוונה ליהנות את הבורא, שיתחברו יחד כל החברים, וכולם יחד יחברו את המאמצים שלהם כדי ליהנות את הבורא, כדי להעביר לו הנאה. היינו רוצים לראות את זה, להרגיש את זה, שאנחנו קשורים בינינו, קשורים עם הבורא, ומעבירים לו תענוג.

שאלה: הנוכחות של חברה מסוימת בזמן הלימוד נותן לי כוח ושמחה. האם עליי להגביל את התענוג שאני מקבלת מהקרבה אליה, האם אני צריכה לעשות כאן איזה חשבון?

תעשי חשבון שאת תקבלי ממנה כוחות רוחניים רבים ככל האפשר.

קריין: קטע עשירי, אומר בעל הסולם.

"צריך להיות הכנה להתפילה, שירגיל את עצמו לתפילה, כאלו שיהיו פיו וליבו שוים. וזה יכולין לבוא שהלב יסכים ע"י ההרגל, שיבין שבחינת קבלה נקרא פירוד, ועיקר הוא דביקות בחיי החיים, שהוא סוד השפעה."

(בעל הסולם. "שמעתי". קכ"ב. "להבין מה שמבואר בשולחן ערוך")

שאלה: השבירה קרתה ביחס אלינו, וכל המדרגות, כל האמצעים שהמקובלים מספרים לנו עליהם קיימים. כלומר, מאתנו נדרש רק ללכת באמונה למעלה מהדעת. האם זה נכון?

כן.

שאלה: את כוח ההשפעה אני יכול לזהות רק בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה.

כן.

תלמיד: איך אני יכול לזהות את כוח ההשפעה בתוך העשירייה אם אני לא משנה את עצמי?

אנחנו יכולים לזהות את כוח ההשפעה רק בתוך העשירייה. זאת אומרת, בין אנשים שמחוברים ביניהם ורוצים להגיע לגילוי הטבע של הבורא, השפעה זה הטבע של הבורא.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לכן צריכה להיות קבוצה שכולם בה מבינים שאין לנו ברירה, אלא להתקדם בכוח השפעה הדדי בינינו, עד שנרגיש את כוח ההשפעה הזה שורה בינינו, ובתוך כוח ההשפעה הזה נתחיל לזהות את הבורא, את הטבע של הבורא.

שאלה: איך נמדד כוח התפילה אם הפה והלב שווים? נראה שהפוך, אם הם לא שווים אז העוצמה של התפילה יותר גדולה.

לא. אנחנו נרגיש איך זה נשקל, איך מודדים. נרגיש את זה.

שאלה: אדם יכול לשלוט על הלב שלו?

אדם לא יכול לשלוט על הלב שלו אלא דרך החברים והבורא.

תלמיד: אז איך אפשר להגיע למצב שהלב יסכים אם אין לך שליטה עליו?

יש לך שליטה. אתה יכול להתחבר לחברים ועם החברים יחד לשלוט על הלב. אתה יכול להתחבר לבורא ועם הבורא יחד לשלוט על הלב. אבל כשאתה לבד, אתה לא יכול לשלוט.

שאלה: אז היכולת להסכים, ובכלל, כל מה שקורה על הלב, האם החברים שולטים לי על הלב?

כן. אם הם ירצו הם יתחברו וישלטו על הלב שלך בצורה כזאת שאתה לא תוכל לעשות שום דבר.

שאלה: איך לגרום להם לרצות?

כתוב הרבה על כך שאנחנו צריכים להתחבר בינינו. אנחנו מתחברים כדי לעזור לכל אחד ואחד לשלוט על הרצון לקבל שלו ולכוון אותו למטרת הבריאה.

שאלה: אני מנסה לתפוס מה אני יכול לעשות כדי לשלוט על הלב של החברים. כי אם אנחנו שולטים על הלב של אחד על השני, אז מה אני יכול לעשות כדי לשלוט להם על הלב?

אתה רוצה לשלוט יחד עם כולם על הלבבות של החברים, כולל הלב שלך, כדי שכל הלב הכללי הזה ינוע לקראת מטרת הבריאה, מטרת החיים.

שאלה: והיכולת לפתוח את הלב היא גם משהו שהחברים עושים על האדם, או שאת זאת האדם עושה?

לא. לא האדם ולא החברים עושים. את זאת הבורא עושה.

שאלה: אז פשוט יוצא שהלב, שהוא המקום הכי אישי ורגיש באדם, הוא בכלל לא בשליטה שלו, בכלל לא בידיים שלו?

לא. הוא לא בשליטה שלו. זאת אומרת, בשליטה, אבל לא בצורה ישירה. דרך החברים ודרך הבורא הוא יכול לשלוט על הלב שלו.

שאלה: יש יכולת לפתח את המגמה הזאת של שליטה על הלב דרכם?

כן. זה מה שאנחנו משתדלים לעשות. בשביל זה אנחנו מתקרבים האחד אל האחר, בשביל זה אנחנו מתחברים ומבקשים מהבורא שיפתח את הלב שלנו, שיחבר את הלבבות, ושאנחנו נוכל לבקש מהבורא שישלוט על הלב הכללי שלנו.

תלמיד: כשאני נמצא בין החברים, או בשיעור, או קורא מאמר, כל דבר שהוא לא אני, שהוא חברים, שיעור, הרב, מאמר, אוזניה, כל דבר עליון, אז אני מרגיש שזה פועל עלי כמו מגנט שמושך אותי למעלה.

אבל אם אני עם עצמי, ה' ישמור.

טוב מאוד.

שאלה: איך לעבור לכך שעל הלב והמוח שלי ישלטו כל הגורמים החיצוניים האלה במקומי?

אתה צריך למסור את עצמך בידי הבורא, החברים, הקבוצה, ואז תהיה בטוח שאתה תזרום בצורה נכונה למטרת החיים.

שאלה: מה זה "למסור"?

שאין לך שום רצונות אחרים חוץ מלהיות יחד עם החברים בזרימה אחת. שכולנו יחד נזרום למטרת החיים.

שאלה: ואם אחר כך יבואו עלי הרצונות, כמו כלבים לטרוף אותי, מה אני עושה?

אז אתה צריך להיות בטוח שהחברים יחזיקו אותך. שהבורא יעזור לך.

שאלה: כואב לי מאוד שהבורא לא אוהב אותי כמו שאני. כל הזמן נראה לי שהוא רוצה לשנות אותי, לשבור אותי. איך להרגיש אליו אהבה ללא תנאים?

למה שיאהב אותך, למה את דורשת שהבורא יאהב אותך כמו שאת? הרי אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתקן אותנו. כלומר, אני לא אוהב את עצמי איך שאני עכשיו. כל פעם אני אוהב את עצמי יותר בצורה שבה אני רוצה לראות את עצמי בעוד יום, בעוד יומיים וכן הלאה, ככה שאין כאן מה להתבלבל.

זה שהבורא לא אוהב אותנו במצבנו הנוכחי זה טוב מאוד. הוא רוצה שאנחנו ניתקן ולכן נותן לנו כאלה הרגשות.

שאלה: מה מיוחד בהרגל שהוא משנה את הטבע? איך יכול להיות שאיזו פעולה פיזית תשנה את הטבע?

זו לא פעולה פיזית. אלא בכוח שלנו, אנחנו מעלים את עצמנו לדרגה יותר גבוהה, ואז משתדלים בדרגה הזאת לקבוע יחסים, פעולות, תכונות חדשות. לכן "הרגל נעשה טבע שני".

תלמידה: פעולה יכולה לשנות טבע?

כן. פעולה שלנו על עצמנו, יכולה לשנות את הטבע שלנו.

שאלה: מה הנקודה הנמוכה ביותר ברגשות האדם, שבה הוא מבין את הטבע של הקבלה לעצמו. מה היא הנקודה הנמוכה ביותר, שממנה הוא מגיע לתפילה, לחיבור?

הנקודה הנמוכה ביותר היא כאשר האדם מרגיש שאין אף אחד יותר גרוע, יותר נמוך ממנו בעולם הזה, ומהנקודה הזאת הוא צריך להתחיל את העלייה.

שאלה: מהי המשמעות של ההכנה לתפילה, איך אנחנו יכולות להתכונן לתפילה?

תפילה היא כשאדם רוצה עם העשירייה שלו לפנות לבורא, ולבקש ממנו על התיקונים שלו, שהוא רוצה להיות יותר קרוב לבורא.

שאלה: למרות גילי אני זוכר את התקופות שהתאהבתי, כשהמצב הזה שלט בי עד הסוף במחשבות, בלב, בזמן, בכל דבר. האם אנחנו צריכים להשתוקק להגיע מבחינה רוחנית למצב של התאהבות בצורה בלתי מוגבלת בזמן?

כן.

שאלה: אמרת שהלב שלנו לא בשליטתנו אלא בשליטת הבורא, בשליטת החברים. האם עלינו להתבטל כדי שהבורא, דרך החברים, יוכל להשפיע בצורה כלשהי על הלב שלנו ונוכל להשפיע על לבבות החברים?

כן. נכון מאוד.

שאלה: כשהבורא מגלה לך מחלה, או נותן איזו הרגשה, התגובה הראשונה היא שנאה ופגיעה. איך אפשר לשנות את ההרגשה?

להיות בהודיה ובבקשה שישנה אותנו.

שאלה: האם להשפיע נחת רוח לבורא זו נקודה קריטית שאנחנו צריכים להתמקד בה? האם כל הלימוד שלנו מוביל אותנו לשם?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים לאהוב את הבורא? אם אתה אוהב אנשים, אתה רוצה שהם יהיו שמחים, מאושרים, והפוקוס שלך הוא עליהם. אבל לבורא אין שום צורך, איך אפשר בכללות לאהוב מישהו שאין לו צורך?

שאין לו צורך באהבה?

תלמידה: כן, אנחנו יודעים שהבורא הוא אהבה בפני עצמו, הוא השפעה. לנו הנבראים, אין את הטבע הזה. האם מה שהבורא רוצה מאתנו זה שנאהב את הנבראים, זה מה שישמח אותו?

כן. שנקבל על עצמנו את הטבע שלו. זה מה שאנחנו רוצים, שנרצה.

תלמידה: לפעמים זה מגיע למצב שאתה מרגיש שנתת הכול ואתה כל כך ריקני שאתה צריך שהבורא יוסיף משהו, לך אין כבר מה לתת. האם אפשר בנקודה זו לבקש מהבורא, "אני באמת רוצה לאהוב את החברה הזאת, אבל אני עייפה, אני צריכה את העזרה שלך שתדחוף אותי לאהוב אותה יותר", האם אפשר לבקש את זה?

כן, אפשר. אפשר תמיד לבקש על האהבה, על החיבור, על זה ניתן לבקש תמיד.

שאלה: איך להרגיש את הביטול ולתת נחת רוח לחברות, אם החברות לא נותנות דוגמה או לא משתתפות הרבה בעשירייה?

תדברי איתן על כך שזה חשוב שכולן ישתתפו. באמת אתן קבוצה לא כל כך חיה. חשבתי שהצרפתיות הן יותר חיוניות, ואתן פועלות כאילו מתוך תרדמה.

שאלה: איך אנחנו מבררים את מושג הסבלנות בחברה אקטיביסטית ובעולם אקטיביסטי בצורה מוגזמת. מהי הסבלנות הזאת?

אנחנו צריכים להשתדל להבין בכל מקום איך הבורא מנהל את העולם שלנו ואותנו, ואז תהיה לנו סבלנות לכל מה שקורה לנו בעולמנו.

שאלה: פעם אמרת שאנחנו אף פעם לא מבלבלים בין העולם הגשמי לרוחני. עכשיו במידת הלימוד בחכמת הקבלה, הכול מעורבב בצורה כזאת שאם אנחנו מצליחים בחיבור בקבוצה, מתעורר האגו דרך העולם הגשמי, ולהיפך, אם הכול טוב בעולם הגשמי, משהו קורה בקבוצה, יש פה איזה בלבול כל הזמן.

הבלבול אצלך. בעולם איך שום בלבול, בעולם הכול מתנהל לפי תכניתו של הבורא.

תלמידה: האם אפשר גם בעולם הגשמי להתייחס כמו בקבוצה? זה כבר לא מסוכן כמו שהיה פעם, אפשר להתבטל בפני בני אדם, לבטא אמפטיה?

אי אפשר להתבטל בפני סתם אנשים, רק בפני החברים בקבוצה. ובכלל, לא לדבר שטויות כמו להתבטל בפני העולם, מי אמר לך דברים כאלה?

שאלה: אמרת שנקודת הגדילה, זו ההכרה שאין יותר גרוע ממני בעולם. האם ההכרה הזאת מגיעה לנו בכל מדרגה, התעליתי ואז שוב אני מגיע למצב הזה?

כן.

(סוף השיעור)