שיעור בוקר 27.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ג', עמ' 180, דף ק"פ, הסתכלות פנימית", פרק י"ב, אותיות ב' – ד'

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג'. בעמוד 180, דף ק"פ ב"הסתכלות הפנימית". פרק י"ב, אות ב'.

אות ב'

עביות נקראת הבל. וה' בחינות שבה,

נקראות מצח, עין, אזן, חוטם, פה

"והנה נתבאר היטב ענין יציאת ה"פ א"ק זה מזה, הנק' גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, וב"ן. ותדע שה' בחינות מסכים האלו, נקראים ה' הבלים, כי עביות שבמסך מכונה בשם הבל. באופן, שפרצוף גלגלתא דא"ק יצא מהבל הפה, שהוא בחי"ד. ופרצוף ע"ב דא"ק יצא מהבל החוטם, שהוא בחי"ג. ופרצוף מ"ה דא"ק יצא מהבל העינים, שהוא בחי"א. ופרצוף ב"ן דא"ק יצא מהבל המצח שהוא בחינת כתר, דהיינו שורש העביות."

אות ג'

בעביות דבחי"א , והשורש, דא"ק , נתחברה הבחי"ד,

וע"כ היה בהם זווג דהכאה

"ואין להקשות, הרי הבל העינים, שהוא בחי"א, עביותו קלושה ואינו מספיק לזווג דהכאה (כמ"ש הרב בחלק ג' אות פ'), ומכ"ש הבל היוצא מן המצח, שהיא עביות דשורש, שאינו מספיק לזווג דהכאה. והענין הוא, כי מטרם שנעשה הזווג על הבל העינים נתתקן שם דבר חדש, המכונה צמצום ב', שה"ס עלית בחי"ד לבינה, ומשום זה נתעבו על ידה בחי"א ובחינת השורש, עד שהיו מספיקות לזווג דהכאה, כמ"ש במקומו. ומה שעולם הנקודים שיצא מעינים נקרא ס"ג, ועולם האצילות נקרא מ"ה החדש שיצא מן המצח, הוא משום שיש שם ב' קומות, זכר ונקבה, כי בעולם הנקודים נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"ב שנתחברה עם הרשימו דעביות מבחי"א, ויצאה עליהן קומת ס"ג המכונה זכר. וכן בעולם אצילות נשאר רשימו דהתלבשות מבחי"א שנתחברה עם העביות דבחינת שורש. ומהתחברותן יחד יצא עליהן קומת מ"ה, המכונה זכר, כמ"ש במקומו. אבל מבחינת הרשימו דעביות, שהיא קומת הנקבה, לא היתה אלא קומת ב"ן. וע"כ נקרא מ"ה הזה, מ"ה החדש, לאפוקי מן קומת מ"ה שבנקודים, שהוא מ"ה הישן והקודם למ"ה הזה."

אנחנו נלמד על זה עוד הרבה פעמים ואז נראה עד כמה הדברים האלה מובנים לנו, מהשורות האלה עדיין אי אפשר להבין.

למדנו ב"פתיחה לחכמת הקבלה", שיש אדם קדמון שזה גלגלתא, ע"ב, ס"ג, ובס"ג נעשה צמצום ב'. נקודות דס"ג יורדות למטה מטבור, מתחברות עם רשימו ד'/ג' שלמטה מטבור דגלגלתא, עקב זה נעשה בהן צמצום, ואז כל האזור שמתחת לטבור דא"ק מתחלק לגלגלתא עיניים ואח"פ, כלים דהשפעה וכלים דקבלה. בכלים דהשפעה שלמטה מפרסא כל הכלים יכולים להתפשט, ובכלים דקבלה אין התפשטות כלים ואורות כי אסור שם להיות.

אחר כך כשיוצאים תיקונים נוספים, אז יוצאים פרצופים שנקראים עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, והם ממלאים את כול האזור שלמטה מטבור דגלגלתא, ובאזור הזה כבר נעשים כל התיקונים. כי למעלה מטבור אין מה לתקן, כל התיקונים הם למטה מטבור דגלגלתא, וגם לא מטבור עד הפרסא אלא מה שלמטה מפרסא. כי שם הכלים השבורים ומשם אנחנו צריכים להעלות את הכלים האלה ללמעלה מפרסא ושם לתקן, זה נקרא אח"פ דעלייה. כשאנחנו מתקנים אותם, ממלאים אותם באור, זה לא במקום שלהם שהוא למטה מפרסא אלא בעלייה, וזה כביכול לא תיקון אמיתי, אבל צריכים לעשות את זה קודם כל. אחר כך כשמתקנים את הכלים האלה באח"פ דעלייה, בלמעלה מפרסא, אז יש גם ירידה מלמעלה מפרסא ללמטה מפרסא וזה כבר יהיה בגמר התיקון. זה מה שאנחנו לומדים.

כאן בינתיים הוא מזכיר לנו כמה דברים שקורים שם, ומה ששומעים, שומעים.

קריין: אות ד'.

"מ"ה וב"ן פנימיים וחיצוניים דא"ק". זה בדיוק על מה שעכשיו דיברתי.

אות ד'

מ"ה וב"ן פנימיים וחיצוניים דא"ק

"אמנם אלו ב' קומות מ"ה וב"ן שיצאו בנקודים ובעולם אצילות, כבר אינן נחשבות למ"ה וב"ן דא"ק גופיה, אלא לבחינת חיצוניות דמ"ה וב"ן דא"ק. והוא משום שנתקנו בצמצום ב', וא"ק כולו הוא צמצום א'. אלא שב' קומות מ"ה וב"ן אלו נכללו בפנימיות א"ק, מטעם שעברו דרכו, ונקבעו בו, כי אין העדר ברוחני. ומ"ה ב"ן אלו שנכללו בא"ק נקראים מ"ה וב"ן דא"ק, או מ"ה וב"ן הפנימיים דא"ק, שעליהם מלביש עולם הנקודים ועולם האצילות."

יש מ"ה וב"ן עליונים שהם למעלה מטבור שיצאו כתוצאה מס"ג, כי בגלגלתא יש רשימו ד'/ד', בע"ב יש רשימו ד'/ג', בס"ג יש רשימו ג'/ב'. אחר כך מהס"ג ממש יוצא פרצוף מ"ה על רשימו ב'/א', ואחר כך פרצוף ב"ן על רשימו א'/שורש. למ"ה וב"ן האלה אנחנו קוראים מ"ה וב"ן עליונים כי הם נמצאים למעלה מטבור, ובזה עולם הא"ק מסתיים.

למטה מטבור יש התפשטות האורות בכלים בצורה שמסוגלים להתפשט שם, כלומר בהגבלות גדולות נוספות. כי כל האזור שלמטה מטבור דא"ק אין עליו ממש כוח לקבל על מנת להשפיע אלא רק להשפיע על מנת להשפיע. גם גלגלתא לא יכולה לקבל על מנת להשפיע למטה מטבור דא"ק, לכן היא התחלקה בטבור לשניים. לכן למטה מטבור דא"ק יש כלים שיכולים רק לעבוד בלהשפיע על מנת להשפיע.

שאלה: איך המקובל משתמש בעביות במסך, הרי אלה דברים מנוגדים?

איך יכול להיות מסך בלי עביות? כשאני מאוד רוצה, כשיש לי רצון לקבל גדול, ואני עובד למרות הרצון לקבל שלי, אז יש לי מסך. אבל אם אין לי עביות, אז לא יכול להיות מסך.

תלמיד: אנחנו בעשירייה שלנו מנסים עכשיו לעשות את זה. כשיש לי רצון לקבל את האור, מה עלי לעשות עם הרצון הזה?

תעביר אותו לחברים ואז לבורא. אבל לא ישירות לבורא כי זה יהיה שקר.

תלמיד: איך אני מפתח אותו כדי שהרצון יהיה חזק יותר וגם המסך?

ככל שיש לך רצון לקבל גדול יותר, אז אתה יכול להפוך אותו לכוח המשפיע.

תלמיד: אבל אני חושש לטעות ולקבל לעצמי בגלל שהרצון גדל. איפה הביטחון שלי להישאר בהשפעה לחברים?

אל תחשוב על העתיד, אל תחשוב על שום דבר, תחשוב כרגע רק על השפעה בלבד. אם אתה חושב על העתיד, אז זה כבר רצון לקבל.

תלמיד: איך הרצון לקבל יגדל?

גם לזה אל תדאג, מה אכפת לך. שיהיה אכפת לך עכשיו רק איך להגיע לפעולת השפעה ושבזה הכול יגמר.

שאלה: מקודם נאמר שפרצוף הוא מסך.

פרצוף הוא לא מסך. מסך הוא מה שעוזר לרצון לקבל לבנות את עצמו בצורת השפעה שנקראת "פרצוף".

שאלה: בסעיף ב' הוא מונה חמישה פרצופים, ואחר כך הוא כותב שהם חמשת המסכים. למה?

כי העיקר בפרצוף הוא המסך שלו. כי המסך הוא שקובע את עוצמת הפרצוף, צורת הפרצוף, אופי הפרצוף.

שאלה: הוא כותב שההבל שיוצא מהמצח אינו מספיק לזיווג דהכאה. מה זה הבל?

הבל הוא כוח קטן מאוד שיכול להיות בעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה אני צריך להוסיף להבל כדי שכן יהיה אפשר לעשות זיווג דהכאה?

להוסיף עביות ועל פני העביות השפעה, כלומר כוח קבלה יותר גדול ולפתח מעליו כוח השפעה יותר גדול. הבל הוא בעצם אור חוזר, כמו הבל האוזן, הבל הפה, הבל העין, מה שיוצא לנו מהכלים. אבל הבל בכללות הוא אור קטן מאוד.

תלמיד: איך אפשר להגדיל זאת כדי שיהיה אפשר לעשות זיווג דהכאה?

אם יש לך כלי ויש לו הבל קטן, חלש, אז אתה צריך להוסיף לכלי הזה עביות יותר גדולה, צמצום ומסך יותר גדול עליו, ואז במקום הבל זה יהיה אור חוזר ממש.

אנחנו מרגישים את ההבל כמו שאני מרגיש למשל שמישהו מסתכל עלי, זה איזה מין חוש, אפשר לפתח את זה אפילו יותר. זהו ההבל, הוא לא מגיע אלי וממש נכנס בי. הבל זה אור חוזר חלש מאוד.

שאלה: נתת לנו בשיעור תרגיל להרגיש את מה שקורה בינינו. האם יש אפשרות להמשיך אותו במהלך היום?

אני חושב שזה החשוב ביותר - מה בינינו, מה חשוב היום. זה לסדר את הקשר בינינו כך שכולנו נרגיש שאנחנו נמצאים ברשת קשר אחת. וזה לא תלוי באופי של החברים ובמצב הרוח שלהם, אלא שזה ייצא מהלב של כל אחד כלפי האחרים. זה מה שאני מבקש, תנסו לגלות את זה בינינו.

אנחנו נמצאים ברשת כזאת בינינו, ובאמת שכל אחד יתחשב באחרים. כולנו נמצאים באגו שלנו, וצריכים למעלה מהאגו להשתדל בכל זאת להתחבר, לסלוח זה לזה, להתחבר זה עם זה, ולהגיע למצב שהקשר בינינו יהיה דומה במשהו לתכונת הבורא, לדרגה אחת. בהצלחה.

(סוף השיעור)