שיעור הקבלה היומי25. lis 2018(בוקר)
שיעור בוקר 25.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 490, עיתון "האומה"
כאן בעל הסולם מסביר לנו שהייתה קבוצה שאברהם הרכיב מכל האומות הקטנות שהיו אז בבבל, ואחר כך התפזרו על פני כל כדור הארץ, וקרא לכל האומות האלה, מי שרוצה להגיע לתיקון הנשמה, שיבוא אליו. וכמו שהרמב"ם כותב, אלפים ועשרות אלפים התקבצו אליו, והוא לקח אותם ועשה מהם קבוצה אחת שקרא לה "אומה". אמנם זאת לא אומה, לא עם כמו יתר העמים, שיש להם קשר ויסוד ביולוגי, די.אנ.אי וכן הלאה, כאן מדובר על האוסף של כל העמים שהתחברו לא על ידי אבא ואמא היסודיים שהיו להם ביסוד שלהם, אלא על ידי רעיון רוחני, זאת אומרת על ידי אבא ואמא רוחניים, לא אבא ואמא גשמיים.
ולכן כל עוד הם נמצאים תחת השפעת האבא והאמא הרוחניים הם נעשים כאחד ומתפקדים כאחד. אם הם יוצאים מתחת השליטה הזאת, יש להם נטייה לכל כיוון והם לא מרגישים שבכלל שייכים זה לזה. אבל סדר העולם וסדר ההתפתחות הוא כך שמתעוררים כוחות והם שוב ושוב מקבצים את הקבוצה הזאת שהיא נשברה והתרחקה והתחלקה ויצאה לגלות, היינו התכללה עם כל יתר העמים.
הכוחות פועלים כך כדי לאסוף אותם יחד והם אוספים אותם יחד, אבל כדי לאסוף אותם יחד, אוספים אותם על ידי כוח שלילי שלא פועל לחיבור בין החלקים, כי חיבור יכול להיות כתיקון רק על ידי בחירה חופשית, רק על ידי ערבות, רק על ידי ברית, רק על ידי פעולות שהנבראים בעצמם מייצבים, מסדרים אותם ולא שמלמעלה מגיע התיקון. מלמעלה מגיעה רק התעוררות לתיקון.
ולכן הקבוצה הזאת היא שבורה, נמצאת במקום הקודם שלה, ב"ארץ ישראל" מה שנקרא, והיא ודאי שלא מזכירה בשום צורה שלה את עם ישראל, זה קבוצה כעשירייה שמתפקדת כאיש אחד בלב אחד. זה מה שבעל הסולם אומר, שאנחנו איבדנו על ידי השבירה והגלות את הקשר בינינו שהיה קשר רוחני, על ידי אבא ואמא רוחניים, ומתוך זה שאין לנו אבא ואמא גשמיים ולא כלום אלא ההיפך, השורש הרוחני שלנו שהוא ללא קשר, הוא שבור, הוא פועל אפילו ההיפך, לשנאה פנימית, להתרחקות פנימית באומה.
ולכן לא רק כל אחד מרגיש את עצמו שהוא רחוק מהשני, כל אחד מרגיש את עצמו שבעצמו, בתוכו גם מחולק ולא מסודר עם עצמו. וזו צורת העם. ואם אנחנו נמצאים יחד זה בגלל שעברנו צרות גדולות, שואה וכן הלאה, ולכן מאין ברירה אנחנו נמצאים כאגוזים בשק שרוצים לברוח אבל השק, השנאה הכללית, האנטישמיות הזאת, היא מחזיקה אותנו.
אז אותו הכוח האנטישמי שהבורא מעורר כדי להחזיק אותנו, הוא עדיין מחזיק את מדינת ישראל, את עם ישראל ואת המקום הזה. ואין לנו במה להתגאות, לא שיש לנו עם נפלא, מדינה נפלאה וכל אלה, אלא ההיפך, יש לנו עם שבור ומדינה שמתקיימת אך ורק על ידי שנאת השכנים.
וכדי לתקן את המצב מה אנחנו צריכים לסדר? מה בעל הסולם אומר?
"והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם."
תלמיד: יש כאן יחס כפול. מצד אחד אנחנו אומרים שרק מי שיש לו נקודה שבלב זה הקבוצה שאברהם אסף, לא לפי שום דבר אחר, מצד שני היום אנחנו במצב שהטבע מתייחס גם למקום הזה שנקרא מדינת ישראל ולאנשים שהם כביכול צאצאים של אותה הקבוצה, וגם דורש ממנה משהו. אז איך זה מסתדר?
ישנן רשימות שעברו מאותה קבוצה בצורה ישירה שנמצאות בנו וישנן מהתכללות שמתעוררות באומות העולם. אז מה הבעיה? העיקר שאם הרשימות מתעוררות, מתעוררות. מה ההבדל? [הרשימות] התעוררו ביוצאי בבל שכולם עבדו עבודה זרה כולל אברהם ולאט לאט תקנו את עצמם ואחר כך נפלו ועברו את השבירה, והתכללו בזמן השבירה עם הכלים שלא עברו את השבירה ולא היו ברוחניות, ונכללו איתם, ואז הרשימות מתעוררות.
מה ההבדל? [נכון] שיש הבדל, אותם הכלים שלא היו גם בתהליך התיקון, גם בגלות מצרים, גם בתיקון במדבר, גם בבניית בית המקדש, גם בחורבן בית המקדש, כל הכלים האלו יש להם רשימות מסוימות. והכלים האחרים שהתכללו מהרשימות האלו שמתעוררים היום מכל מיני עמים בעולם שלנו, יש בהם רשימות, רשימות מהתכללות.
הרשימות האלה שמתכללות, מי יודע מאיפה הן, אף אחד לא יודע. אולי הן מעשרת השבטים, אולי מאיזו צורה שמתגלגלת, מי יודע. בואו ניקח לדוגמה את אחד החברים שלנו ונבדוק אותו לפי הגנים.
בדקת את עצמך? לא. אתם יכולים לשאול את הבת שלי, היא מתעסקת בזה, היא תספר לך, בכל אחד מאיתנו יש עשר אחוז מהאומה הזאת, ועשרים אחוז מהאומה הזאת ועוד מזה ועוד מזה, מה לא קורה בכל אחד ואחד. זאת אומרת, זה עניין רוחני, זה לא עניין של לאיזו אומה אנחנו שייכים. רשימות זה רשימות, זהו. כמו שזה היה בבבל ששם היו כל העמים והייתה ערבוביה בין כולם, כך גם עכשיו.
אנחנו לא מסתכלים על הדבר הגשמי, מאיפה הדי.אן.איי, אלא אנחנו מסתכלים על הרשימות הרוחניות. מתעוררות? גמרנו. ברבי עקיבא התעוררו הרשימות? הוא לא היה שייך ליוצאי בבל, אבל היה גדול, ממנו כל התורה שלנו, אז מה אתה רוצה? מאיפה, ממי כל התורה? ממישהו שההורים שלו היו גרים? איך יכול להיות? אבל ככה זה. זה רשימות, זה לא שייך לגשמיות.
תלמיד: זה ברור. אז היום, בשנת 2018, כשיש לנו אנשים שמתעוררים עם נקודה שבלב, יש אנשים שגרים כאן פיסית בישראל וקוראים לעצמם ישראלים עם תעודת זהות כחולה, ויש גם חמישים מיליון אנשים בביאפרה שם ליד ניגריה, שאומרים שהם יהודים.
כן.
תלמיד: אז מה הטבע רוצה מכל אחד מהם?
אני לא יודע, את תכנית הבורא אני באמת לא הולך להסביר אפילו לעצמי, מכל שכן להסביר לכם. אני באמת לא נמצא בהיקף הזה, מהסיבות ומתהליך שצריכים לעבור. מאיפה אני אדע? מסוף העולם ועד סופו אני לא רואה. אני אומר ברצינות, איזו חוצפה צריכה להיות להסביר את הדברים הלאה, מה, אני פרופסור באוניברסיטה? מתוך ההשגה שלי אין לי השגה בזה. ובמה שיש אני לא בטוח, כי כל עוד אתה לא משיג את התמונה הכללית זה לא [ברור].
תלמיד: למי לספק את הדרישה לתיקון?
את הדרישה לתיקון אתה צריך לספק לכולם, כמו שבעל הסולם אומר. אבל קודם כל לאלה שמשתוקקים להגיע לדבקות בבורא. כשאנחנו משתוקקים, אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו משפיעים עליהם, כי אנחנו קשורים לכל מערכת האדם, ואז דרכנו האור משפיע עליהם והם מתעוררים. באיזו צורה? מאיפה אני יודע, אולי אותם אפריקאים יתעוררו, ויכול להיות שאפילו בניו זילנד, ששם בכלל אי אפשר לתאר לעצמנו, פתאום יתעוררו. אני לא יודע. אני צריך לעשות את מה שמוטל עליי, כי באמת את התמונה הזאת אי אפשר [לתאר], אתה יכול, אבל זו פילוסופיה. אם זה לא מתוך ההשגה הברורה הרוחנית זה נקרא פילוסופיה. ובכלל לא כדאי להיכנס לזה. מי שנמצא ברוחניות מאוד מאוד נזהר מלהרשות לעצמו להתעסק ב"כאילו", כי זה ממש מטה אותו מהדרך.
אבל זה שמתעוררים כן נכון, אז מה? תתאר לעצמך, תעשה חשבון, כמה היו עשרת השבטים באותם (זמנים), כתוב בתורה כמה הם היו, אלפים, עשרות אלפים. אפילו אם תקבל את המספרים האלה בצורה כאילו גשמית, לא רוחנית, אז במשך השנים אתה יודע כמה הם היו? מה היה העם הגרמני, הצרפתי, האיטלקי או מישהו מלפני אפילו אלף, אלפיים, שלושת אלפים שנה? הייתה קבוצה קטנה. אתה יודע איך נראה העולם לפני אלף שנה אפילו? כאן עיר קטנה, שם עיר קטנה, שם משהו ושם גם משהו. לעומת היום?
לכן אני אומר לך, אל תסתכל על עם ישראל כמו שאתה רואה אותו היום, אלה בסך הכול שני שבטים. ומה עם כל היתר, עשרת השבטים? ובלי שהורגים אותם ומה שעשו איתם וכן הלאה, יכולים להיות מספרים עצומים. אבל מה יש לנו מזה? כי אם מדברים על רשימות זו התכללות.
הקריין: "והתקוה היחידה היא - לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר. אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומינו בתור אומה, מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם."
שאלה: אנחנו יכולים לסדר לעצמנו חינוך לאומי מחדש בלי מכות, בלי אנטישמיות?
זה תלוי בך. אם אתה זקוק לכוחות שליליים, תקבל אותם. אם לא, לא. בצורה אידיאלית, רק על ידי ההשתוקקות שלך למטרה אתה יכול להתקדם, על ידי כוחות חיוביים כביכול. אבל בתוך הכוחות החיוביים יהיו לך הכוחות השליליים, כי אתה פועל מתוך הכרת הרע במצב הנוכחי ומתוכו אתה רוצה להגיע למטרה, אז אתה מעורר בעצמך את הכוחות האלה. אם אתה מעורר כוחות שליליים שידחפו אותך קדימה, "כיתרון אור מתוך החושך", אם אתה מעורר את החושך "אני מעורר את השחר", בבקשה, תתקדם ללא שום מכות חיצוניות. אם אתה מגלה את השונאים הפנימיים שלך, אתה לא צריך שונאים חיצוניים. ואתה מגלה אותם השונאים הפנימיים באור, "באורך נראה אור", כשאתה מתקדם כבר, אפילו גילוי שלילי הוא גילוי חיובי.
תלמיד: כלפי הסברה לעם, העם הרי לא מתעורר מהסבר הגיוני, משכל בריא.
יכול להיות שכן, תלוי איזה מכות. אבל באמת זה תלוי בהפצה שלנו, בהסבר שלנו, בהתכללות עם העם, עד כמה אנחנו בכל זאת משתדלים להביא להם את שיטת התיקון, את הצורך לתיקון.
תלמיד: העם יכול להשתנות משכנוע, מהסבר, או שהוא חייב מכות?
חייב מכות. כל אחד, גם אתה חייב, כולם חייבים. גם תלמידי רבי שמעון חייבים מכות, אבל תלוי עד כמה מקבלים אותן כדי להתעורר, להתאושש ולהמשיך את הדרך. אבל לא יכול להיות ללכת רק ברגל ימין, חייב להיות גם שמאל.
תלמיד: אז מה זו התפתחות ב"אחישנה"?
ב"אחישנה", שמאל וימין מכוונים למטרה אחת. או שזה שמאל, ימין, או שזה באופנים שאתה כאילו זז אחורה אבל בעצם זה קדימה. יש על זה הרבה הסברים מבעל הסולם. אנחנו צריכים לרכוש מקצוע חדש, להיות כבורא, לנהל את המציאות והכול, אז לא יכול להיות שתרכוש מקצוע בלי שתגלה שאתה לא מבין, לא יודע, לא מסוגל, איפה אתה משיג את הכוחות האלה, את הידע הזה. עד שאתה מקבל ניסיון, אתה בונה והורס, הורס ובונה.
תלמיד: מאיזו נקודה ההפצה מתחילה, נחשב שזו הפצה?
מזה שאתה נכלל באחרים ודרכך מעביר להם את המאור המחזיר למוטב.
תלמיד: מי זה "אחרים"?
כלים מקולקלים שלא מסוגלים בעצמם להיות מקושרים לאור העליון.
תלמיד: זה משנה אם אלה כלים של החברים או כלים של העם?
בלי עשירייה אין לך מה לחשוב על הפצה יותר רחבה, כי אין לך כלי שבו ישנו האור שאותו אתה מחבר לכלים האחרים.
תלמיד: מהרגע שאני מרגיש את החיסרון של האחר זה כבר נחשב שאני כבר מתחיל להפיץ.
כן.
תלמיד: מה היא פעולת ההפצה?
שאתה קודם כל מתקרב אליו ומשתדל בכל מיני צורות להשפיע לו את שיטת התיקון, הסיבה לרע שיש בו, שהוא מרגיש.
תלמיד: ומה המשמעות של הפצה "חיצונית", מה הביטוי לקשר?
אותו דבר. רק במידה אחרת, ברמה אחרת. אם בא אליך תלמיד בקמפוס, אתה מסביר לו למה הוא מרגיש רע ומה יכול להיות טוב. אתה פועל על הרצון לקבל. אותו דבר לאדם בחוץ. הוא גם מרגיש רע ואתה מסביר לו איך להרגיש טוב. רק שלאחד אתה מסביר שזה ע"י לימוד חכמת הקבלה, ולשני בחוץ אתה מסביר שזה על ידי החיבור. כי חוץ מחיבור הם לא צריכים כלום. אם הם יבינו שהם צריכים להתחבר סביבנו, אנחנו כראש הפרצוף והם כגוף הפרצוף, אז נלך קדימה.
מה שאין כן אם מגיעים אליך תלמידים, שם יכול להיות שתלמד אותם להיות ראש, זאת אומרת תסביר להם את השיטה בפנימיות שלה, איך היא עובדת וכן הלאה.
שאלה: מה הם "השרירים הלאומיים", ומה זה להחיות אותם?
שאנחנו היינו בפרצוף של אדם הראשון, בפרצוף של כלי אחד, איש אחד בלב אחד, את זה אנחנו צריכים לעורר. ואף פעם לא ניקח דוגמה מאומה אחרת, איזו חוקה יש להם או כל מיני חוקים בכלל, או כל מיני צורות התנהגות. אין לנו מה ללמוד מזה כי אנחנו לא יכולים להתקיים לפי זה. כמו שעדיין פועלים אצלנו החוקים מהמנדט הטורקי והאנגלי, ממש זוועה מה שקורה. אנחנו צריכים לקבוע "שולחן ערוך" רוחני כחוקה של המדינה.
שאלה: כתוב במאמר ש"אז נדע שיש לנו יסוד טבעי". מה זה יסוד טבעי?
יסוד טבעי, שהבורא הוא המחבר, הוא הדבק בינינו. לא מתוך זה שאנחנו מגיעים מאבא ואמא, שהולידו אותנו כמו כל העמים, ממעין אילן יוחסין. אנחנו לא רואים באופן כזה, שאני מאיזה סבים וסבתות מלפני אלפי שנים או מכך שיצאנו מכפר אחד, נניח פעם לפני אלפיים שנה, היינו בכפר, יצאנו משם והתפזרנו לכל הכיוונים, אבל בסופו של דבר בנינו איזו מדינה. אז אנחנו יודעים שאנחנו שייכים, כמו שיש נניח ברוסיה, הם יודעים שהם באים מאיזה אזור מיוחד, מסוים, אזור קטן, משם כולם באים, אחר כך הם כבשו את האדמות וניצלו את מה שאפשר, אבל בסך הכול יש להם יסוד גשמי. אנחנו מאותו מקום, אנחנו מאותם בני אדם, יש לנו אופי, יש לנו הכול מתוך המקור הגשמי שלנו. אצל עם ישראל אין דבר כזה. אין מקור גשמי כי כולם מלכתחילה מעמים שונים שהתחברו בצורה מלאכותית על ידי אברהם לקבוצה שנקראת עם ישראל. זה לא עם.
תלמיד: אני ממש מצטער, אני קורא הרבה דברים גם מהרמב"ם ורואים שיש הרבה מנהגים, סימנים, שמגיעים מבבל, אפילו אותיות. זה נכון?
כן. מגיעים, ודאי שמגיעים.
תלמיד: סימנים תרבותיים הם לא יסוד?
אלה סימנים דתיים שיכול להיות שנעשו תרבותיים, אבל לא זה מה שמחזיק את העם, זה לא עניין של מנהגים חיצוניים. מנהגים חיצוניים יש לך בהרבה מקומות, גם לאמריקאים היה החודש "יום שישי השחור"1, או חג ההודיה2. אלה מנהגים של האומה, זה כן ישנו, אבל זה לא נמצא בפנים בתוך הכלי, בתוך הרצון. צריך לחשוב, אני לא יכול להסביר יותר.
קריין: "וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה. כי מתחילה בונים את היסוד באופן בריא ומספיק להמשא," שימו לב כולם, אני קורא את הפסקה הקודמת, מה הוא אומר? שקודם חייב להיות חינוך. "לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית" ואז הוא אומר "וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה.", בלי זה לא ילך. תעשו את זה בצורה הפוכה, לא תצליחו. זה מה שאנחנו רואים היום, ששום דבר לא מצליח.
יכולים להשקיע מיליארדי שקלים בחינוך, במה לא, כלום לא יעזור, אם קודם כל לא מסדרים את החיבור הפנימי בעם. וחיבור פנימי אי אפשר לעשות, אתם רואים מה קורה. חרדים, דתיים, שמאלנים למיניהם, ממש מהקצה לקצה, אף אחד לא מרגיש שהוא קשור לאחרים. אין יסוד שעליו אנחנו עם אחד, כל קבוצה מתפללת שהקבוצה האחרת תיעלם, יותר טוב שתעזוב, שתיסע לחו"ל, שהמקום יהיה נקי. זה לא נקרא שישנה הרגשת אומה שכולם שייכים זה לזה. אין יסוד משותף.
שאלה: הקריאה לסדר לעצמנו חינוך לאומי חדש, על פניו נראית כפנייה לאליטות לא לעם.
בסדר. נכון. עמך לא יודע לסדר כלום. הוא רק סובל. זה כמו גוף לעומת ראש. הגוף סובל. הוא לא יכול לעשות כלום. הראש צריך לקחת את הגוף ולהביא אותו למקום שבו יתקנו אותו. עמך אף פעם לא יכול לעשות כלום, רק הראש קובע.
תלמיד: אז מבחינה פרקטית מה התקווה שבעל הסולם הציע לאומה הישראלית?
שילכו אחרי מקובלים.
תלמיד: אז הוא לא פונה להנהגה.
איזו הנהגה?
תלמיד: אז איך יסדרו חינוך לאומי מחדש?
הנהגה רק מחלקת את העוגה, זה הכול, אתה לא רואה במה הם עוסקים? היום, הם גם לא מסתירים את זה מאף אחד. "הגעתי להיות חבר כנסת, עכשיו תעזוב אותי, תן לי ליהנות". וזה טבעי, אני לא מאשים אותם, לא צוחק מהם, זה טבעי כי כל העולם הוא אגואיסטי, אז מי שמגיע לטוב, הוא האגואיסט.
תלמיד: בכל זאת הוא ניסה להיפגש עם שז"ר, אשכול, בן גוריון.
הוא ניסה לעשות את זה כי להשפיע בכל זאת, זה דבר והיפוכו, להשפיע לעם אתה יכול רק אם אתה מטפס לשם ואולי דרכם איכשהו תעשה את זה. אבל עד שתגיע לשם אתה הופך להיות כמוהם.
תלמיד: איך נראה החינוך הלאומי החדש?
יש נכונות בעם לקבל את הערכים האלו, ההכנה הפנימית בכל זאת ישנה, לכן הוא אומר אנחנו צריכים לעורר את הניצוצין האלו שנמצאים בנו, אבל נמצאים כבר אלפיים שנה ללא שימוש כביכול בקרבנו. אני חושב שבכל זאת, אנחנו יכולים לדבר אל העם, שהוא לא יכול להתקיים ללא חיבור. והעם בתוכו בכל זאת מבין שזו האמת, רק שהוא לא מסוגל, לא יכול, חלש, מבולבל וכן הלאה. אבל שזו האמת בתוך תוכו כל אחד אומר כן, אבל בלתי אפשרי. זאת התשובה. לפחות על זה אף אחד לא חולק, לא שמאל, לא ימין ולא אף אחד, כל אחד מבין ודאי מהזווית שלו, אבל כך. לכן אני חושב שאנחנו חייבים להמשיך לדבר על איכות ועל חיבור, ואין לנו מה להתבייש בזה שאנחנו ניראה פנטזיונרים, הזויים או נאיביים. אין מה להתבייש, כי בתוך בעם זה בכל זאת עוד נמצא.
ואז על רקע זה, לפחות שיידעו עלינו שזה מה שאנחנו חושבים, שזה היסוד שלנו, ומתוך זה עוד קצת ועוד קצת לשחרר הסבר הגיוני למה זה ככה, ודווקא לעם שלנו, אל תחשבו שזה לכל העמים, לא, אבל העם שלנו לא יכול להתקיים אלא בתנאי הזה. ואז לאט לאט הם יבינו שיש כאן איזה אמצעי פרקטי איך לנהל לפחות את המזרח התיכון שסביבנו, איך להסתדר עם השכנים, איך יוצאים מכל השנאה הזאת, של כל העולם כלפינו. להתחיל לסדר את זה.
לכן חשבתי על עיתון, כי בכל זאת עיתון מגיע לכל אחד. אינטרנט לא מגיע לכל אחד, אלא רק למי שלוחץ, כאן אתה לפחות נותן לו ביד משהו, אפילו איזה עלון שהוא סורק עם הפלאפון שלו ואולי יקרא, למרות שאלה כמה פעולות נוספות שצריך לעשות ויותר קל לו לזרוק. אבל אם יש לו איזה דף אחד, יש תקווה, יש סיכוי. אני פשוט מחפש איך להגיע לאדם, כי מזה שהוא רואה, [לא מגיעים אליו] אתה יודע כמה אנחנו רואים דפים יום יום במסכים? לכן זה מה שאנחנו צריכים איכשהו לקדם בעם, ובמיוחד זה גם בשבילנו, שהם יידעו עלינו את האמת. ובזאת נצליח.
אז גבאים וש"צים עובדים קשה היום.
(סוף השיעור)