שיעור צהרים 28.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
עליות וירידות בדרך - קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם"
אני חושב שכולם מבינים מה זה עליות וירידות בדרך שלנו, שכל הדרך היא בעליות ובירידות, היא לא סלולה וישרה ולא דרך מישור, אלא כל הזמן בעליות, בירידות, במערבולות, נכנסים לכל מיני סערות, וכך מתקדמים, רק בצורה כזאת.
קריין: קטע ראשון מתוך זוהר לעם.
"1. מטרם שזוכים להפוך הרצון לקבל שבנו ע"י תורה ומצוות, לקבלה ע"מ להשפיע, נמצאים מנעולים חזקים על אותם השערים לה', כי אז יש להם תפקיד הפוך, להרחיק אותנו מה'. ע"כ נקראים כוחות הפירוד מנעולים, כי סותמים את שערי ההתקרבות, ומרחיקים אותנו מה'.
אבל אם אנו מתגברים עליהם, שלא ישפיעו עלינו, לצנן אהבתו מליבנו, הנה אז נהפכים המנעולים ונעשים פתחים, והחושך נהפך לאור, והמר למתוק. משום שעל כל המנעולים מקבלים אנו מדרגה מיוחדת בהשגחתו, והם נעשים לפתחים, למדרגות של השגה בה'. ואלו המדרגות, שאנו מקבלים על הפתחים, נעשו להיכלות החכמה."
("שתי נקודות", הקסה"ז)
שאלה: מובן שהמנעולים האלה מראים שצריכים להתחבר עוד יותר. אבל השאלה היא, למה כל כך קשה להיות בלב פשוט, לרצות רק חיבור?
כדי שנבקש מהבורא שיעזור לנו. אם זה היה בכוחותינו, אז לא היינו צריכים את הבורא, היינו מסתדרים בלעדיו.
שאלה: כאשר נסגרים המנעולים, האם זה רק בגלל הכאב והסבל?
כן.
שאלה: המפתחות למנעולים האלה, האם זה קשר עם אדם מסוים או עם מספר אנשים?
מפתחות הם מפתחות לליבם של החברים.
תלמידה: האם אפשר להגיד שהדבקות היא גם כמו מפתח למנעול?
כן.
שאלה: איך לשנות את תפקיד המנעולים כך שיהפכו לשער לעשירייה?
להתפלל, לבקש. כל השינויים באים מהבורא, מהשינוי הכי קטן עד גמר התיקון, עד השינוי הגדול ביותר.
שאלה: האם הלימוד על האותיות יש לו כוח שיכול לעזור לנו בעליות ובירידות?
חוץ מהבורא אין כוחות. לפנות לבורא זה כל הכוח שלנו. כל הכוח שלנו הוא כוח שלילי, שאנחנו לא מסוגלים ואין לנו למי לפנות, אלא רק לאבינו שבשמיים.
שאלה: האם המנעולים הם אותם הרצונות שבי שמפרידים אותי מהחברים ומהבורא?
כן. המנעולים הם אלה שלא נותנים לנו אפשרות להתחבר מבינינו לבורא.
תלמיד: האם הם נמצאים רק בתוכי, או שיכולים להיות גם בתוך העשירייה כמשהו משותף בשביל כל העשירייה?
את זה אתה תבדוק ותגלה.
שאלה: האם חומר הלימוד שאנחנו לומדים הוא בעקבות המצבים שהבורא נותן לנו, או שזה עובד הפוך?
הכול מגיע מלמעלה, מהבורא.
שאלה: כשאנחנו מבקשים חיסרון, האם אנחנו מבקשים שהבורא יביא אותנו למבוי סתום, כדי שנצטרך לפנות אליו?
כן.
שאלה: מה זה שחרור מהאגו בצורה מעשית? איך מרגישים את זה?
כשאני אוכל לאהוב את החברים, אז אני ארגיש שאני ברחתי מהאגו שלי, השתחררתי ממנו.
שאלה: האם המנעולים הם גם רחמים?
מנעולים הם לא רחמים, הם הופכים להיות לרחמים, לפתחים.
שאלה: אם לא מצליחים בעשירייה להתכלל עם חבר שנמצא תחת ייסורים ברמה תמידית, איך אפשר להשפיע עליו כדי לתת לו כוחות?
לחבק אותו ויחד עימו לעלות. כמו נניח שהוא טובע בתוך המים ואתה צריך לקפוץ אליו, לתפוס אותו ויחד עימו לעלות למעלה.
תלמיד: ואם הוא לא נותן אפשרות לחיבוק, הוא פשוט נמצא תחת לחץ?
אז אתה עושה בכוח, כי אתה מבין שאחרת אי אפשר להציל אותו.
תלמיד: גם אם הוא מתנגד?
כן. במקרה שלנו אתה יכול לפנות לחברים ולבקש מהם עזרה, ואז יחד איתם להציל אותו.
שאלה: מה זה נקרא לפתוח את הלב של החבר?
לפתוח את הלב של החבר זה נקרא לרגש אותו עד כדי כך שהוא יבכה יחד איתי.
תלמידה: לקראת מה אנחנו מתרגשים ביחד?
אנחנו מתרגשים לקראת זה שאנחנו יכולים לעזור זה לזה.
שאלה: האם נכון שהשערים הנעולים באים מצידנו?
כל ההפרעות באות מלמעלה, מהבורא, כדי ללמד אותנו איך לעבור מעל ההפרעות ולהגיע לפתחים שהם פתחי חכמה, ולפתח כוח השפעה וחיבור.
תלמיד: האם המנעול הוא שנעלנו מלקבל לעצמנו?
כל מיני סוגי הפרעות נקראים "מנעולים".
קריין: קטע מס' 2.
"כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.
כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך."
("זוהר לעם". תזריע. מאמר "יתרון לחכמה על הסִכלות", סעיף 105)
שאלה: בעוד שנבראנו מהרצון לקבל, איך אנחנו מבינים שהמחשבות השליליות שלנו הם הכוח שדוחף אותנו לבורא? איך אנחנו שוברים את הדלתות האלה כאשר האגו והרצון לקבל תמיד מתגברים עלינו?
רק על ידי עבודה בעשירייה. יש חוץ ממך עוד תשעה חברים, או שמונה, שבעה, וכולם רוצים להגיע לאותה המטרה ולכן מוכנים להתחבר, אז אתה לא לבד. יש ביניכם קנאה, תאווה, כבוד, תחרות, כל מיני דברים, חיובים, שליליים, תקבלו אותם יחד ואל תזלזלו באף תכונה שמתעוררת ביניכם, את כולן צריכים. מחברים את כולן, מייחדים את כולן ומגיעים למטרה.
שאלה: מה שעוזר בזמן הירידה זה הפצה, כיוון שלבטל את עצמך זה קצת יותר קשה. למה זה עובד כך?
ככל שזה קרוב יותר לאגו, כך זה יותר קשה.
שאלה: האם הירידות הן תוצאה מהסתרת הבורא, ואיך להמשיך כשמאבדים את האמונה בזמנים האלה?
אם אני מחזיק בחברים והם תומכים בי, אז אני צריך להאמין שמה שהבורא נותן לי זו עבודה קלה, אבל בתנאי שאני מחזיק בתנאים שהוא נתן - שאני רוצה להתחבר עם החברים ולפנות אליו. אני לא צריך שום דבר חוץ מזה, יש רק שני תנאים.
לכן יוצא כך, אם יש לי איזו הפרעה, עלי תמיד לרוץ לחברים ושם לפתור אותה. ואנחנו לא פותרים אותה בין החברים, אלא עם הכוחות שאנחנו מלכדים בין החברים, אנחנו באים לבורא, ואז בטוח עולים לדרגה הבאה.
שאלה: בעבודה בעשירייה, מה נקרא להיאחז בימין אבל גם לא להיפרד מהשמאל?
להתקרב לכוחות החיבור, ואם יש לך את זה כבר ביד, אז לצרף לזה את כוחות הפירוד, ונגדם עוד יותר לחזק את כוחות החיבור, כך שבסופו של דבר כל הכוחות שדוחים וכל הכוחות שמקרבים, כולם ייכנסו לפעולה אחת של החיבור הסופי.
שאלה: אם יש בעיה גשמית שאדם לא יכול להשתתף בגללה בשיעורים האם זה יכול לעזור לבקש מהבורא שיסיר את הבעיה, או צריך שרק החברים יבקשו? איך להתייחס לזה?
אין דבר כזה שהבורא נותן בעיה שאתה צריך לבקש להסיר אותה, אלא אתה צריך לבקש לעלות למעלה מההפרעה על ידי חיבור עם החברים ועם הבורא.
תלמיד: אבל אם זו בעיה גשמית, מה זה אומר לעלות?
גם בעיה גשמית. אין דבר כזה, זה סתם נדמה לך.
שאלה: אנחנו שומעים שלא צריכים לדבר על עבודה פנימית עם החברות, ואז חלק מהחברות לא משתפות מה שהן עוברות. האם אתה יכול להסביר מה ההבדל בין לדבר על עבודה פנימית ובין לפתוח את הלב, אולי אתה יכול לתת דוגמאות?
אני חושב שאתן צריכות לפנות לנשים בכלי העולמי ולבקש מהן עזרה. תתכתבו ביניכן, אפילו בשפה הצרפתית.
שאלה: האם התפילה תמיד מחוברת לגאולה או לתשובה, והאם זו קבלה על מנת להשפיע או שזה החיבור השלם עם הבורא?
כן. תמיד לקראת הבורא.
שאלה: האם צריך יותר סבל כדי להגדיל את כלי הקבלה בעבודה, ואיך הזכויות שלנו, המעלות, עוזרות לנו להתגבר?
לפי היחס שלנו לחברות, יותר מזה אנחנו לא צריכים. במידה שאני מתחבר לחבר, באותה מידה אני מתחבר לבורא. נקודה. זה קשה אבל צריכים להגיע למצב שאנחנו מבינים את זה ואחר כך עושים את זה ואז מרגישים את זה.
שאלה: מה עלינו להבין ממה שקראנו "טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך." איך זה קשור לבריאות?
לא, זה לא עניין של בריאות גשמית, זה עניין של הנפש, עד כמה כל כוחות הנפש יהיו מחוברים למטרה אחת.
שאלה: מה צריכה להיות נקודת ההיפוך כשאנחנו דנים על משהו בעשירייה, כדי שנעלה מעל המחלוקת?
המטרה שאנחנו משיגים בחיבור צריכה להיות יותר חשובה לי מכל יתר המצבים שעומדים לפניי. העיקר זה חיבור שעל ידו אני משיג את מטרת חיי.
תלמיד: וכשהאגו עוצם לך את העיניים, איך אתה עולה מעל זה?
אנחנו אף פעם לא יכולים להתגבר על האגו שלנו אם לא החברים. זה ברור, שעבודה רוחנית אני יכול לעשות, לבצע רק בתנאי שאני מחובר עם האחרים. רק בתנאי הזה. בלי זה, יש אפס תקווה שאני אוכל להצליח.
שאלה: אנחנו חולקים את מה שיש לנו, מביעים דאגה ואחרי זה חולקים את השמחה יחד עם הבורא בינינו. האם זה נכון?
כן.
שאלה: איך מצד אחד לבוא לחברים עם הצרות שלנו ומצד שני לשדר להם ביטחון, גדלות ולרומם אותם?
זה בסדר גמור. את יכולה גם את זה וגם את זה להעביר אליהם. מצד אחד אני בטוחה שאנחנו הולכים בדרך הנכונה למטרת הבריאה וזה נמצא לפנינו, מצד אחר אני לא בטוחה שאני יכולה לבד להגיע למטרה ואני צריכה את העזרה שלכן. גם זה וגם זה, מתחברים ביחד בדיוק במטרת הבריאה.
תלמידה: זה לא מוריד להן את מצב הרוח?
לא, הפוך. זה שאת לא בטוחה בעצמך זה טוב מפני שכנגד זה את מחזיקה בהן ואז את בטוחה, מגיע לך ביטחון מהקבוצה ולא מעצמך. ובעצמך את מגלה לזה חיסרון, חיסרון לביטחון. למה הבורא עושה את זה, כדי שתוכלי לאחוז בקבוצה, ואז תראי איך הכול מסתדר ושלילי וחיובי משלימים זה את זה.
שאלה: כתוב אם תאחוז באחד ולא תדחה את האחר. איך להתעלות מעל זה, מה לעשות עם המצב הזה?
פחות ללחוץ על האחרים. תלכי בנחת ותבררי את הבעיות בתוכך בראש ובראשונה, ואחר כך תפלי על אחרים.
תלמידה: אבל זה בתוכי, זה כאילו משהו זר לי.
אל תצדיקי את עצמך. תקשיבי, אני אומר לך איך לגשת לדברים, אם את יכולה תעשי, ואם לא זה לא טוב.
שאלה: יוצא שהמנעול זה הפירוד, אי ההסכמה, והמפתח זה החיבור בינינו. אנחנו יודעים שככל שהניגוד הוא חזק וברור יותר, כך אנחנו יכולים יותר להתעלות מעל זה, לגלות. איך להבליט את זה?
נשים יקרות, יש לכן קבוצה מאוד טובה. תמשיכו כך, אתן לא מתארות כמה אתן מתקדמות בצורה יפה. אני מאוד מבסוט מכן, במיוחד מכן.
תהיו בריאות ובריאים.
(סוף השיעור)