שיעור בוקר 23.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באיטליה "מאחדים את בבל בערבות", שיעור 1 - "ממיסים את הלבבות ללב אחד"

קריין: שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באיטליה, "מאחדים את בבל בערבות". קטעים מתוך שיעור מס' 1 בנושא: "ממיסים את הלבבות בלב אחד".

בעצם השאלה שצריכה להישאל קודם, לפני הכנס, היא מה אנחנו רוצים להשיג? אם משיגים את הכול על ידי החיבור, והצלחת החיבור תלויה א', בכמה שכולם רחוקים זה מזה וב', עד כמה שמבינים שרק בחיבור בין הרחוקים יכולים להשיג עוצמה כזאת שהבורא יתגלה. והוא כבר התחיל לחבר בינינו, אז ברור לנו שבכנס כמו כנס אירופה יש לנו דווקא את התנאים הכי טובים שיכולים להיות כדי לממש את מהות החיבור. היינו, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שזו ההגדרה של מטרת חכמת הקבלה.

סדנה

אז איך אנחנו צריכים לסדר, לממש את הפגישה הזאת, שמהמפגש הזה ייצא לנו חיבור לא רק חיצוני אלא גם פנימי, לפחות בעוצמה, באיכות, ולפי השתוות הצורה עימו יתגלה הכוח העליון. מה עלינו לעשות כדי שדווקא מחיבור של רחוקים נגיע לתכונתנו בינינו, ולפי השתוות הצורה יתגלה הבורא?

*

כתוב שצריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד", אז מה אנחנו צריכים בעצם לעשות כדי להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

*

כתוב "כל הנשמות נמשכות מנשמת אדה"ר. כי לאחר שחטא בעצה"ד, נתחלקה נשמתו" לשישים ריבוא נשמות, "ל-600000 נשמות. ומה שהיה לאדה"ר אור אחד, שנקרא גן עדן, מתחלק לחלקים רבים.

(על פי רב"ש - א'. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

מה זה נקרא "שישים ריבוא"? למה לא כתוב 600,000? כדי לבלבל קצת, להסיט אתכם, למה כתוב שישים ריבוא?

*

מה הצורך בשבירת אדם הראשון, בשבירת הנשמה, במעשה כה חמור?

*

באיזו צורה קיים בנו אדם הראשון?

*

זאת אומרת, "אדם הראשון" זו אותה מערכת, עשר ספירות, אותה חומרה, מערכת עם ברזל וחוטים שקיימת, רק נכנס שם הרצון לקבל על מנת לקבל, או יותר נכון על מנת לקבל, ולכן המערכת כאילו הפסיקה לפעול ואנחנו צריכים להחזיר אותה לפעולה. אבל כל הקשרים במערכת נשארים, והתפקוד שלה ורק צריך להתאים אותו לרצון לקבל נוסף שנגלה וגרם לניתוק בין כל החלקים, מה שנקרא "שבירה".

זאת אומרת "אדם הראשון" זו מערכת הקשר בינינו, כמו חוטי עכביש בין עשר הספירות של המערכת. ומה שאנחנו צריכים לעשות, זה להפעיל את המערכת בתנאי שמשתמשים ברצון לקבל על מנת לקבל בצורה נכונה, היינו בעל מנת להשפיע.

אז למה היה צורך בשבירה?

*

אם על ידי החטא התרחקו חלקי אדם הראשון זה מזה, מה הם מרוויחים על ידי זה שהם מתחברים בחזרה?

*

כל אחד מרוויח את כל הנשמה. כל חלק וחלק מאלפי החלקים, מרוויח את כל הנשמה על ידי זה שהם מתחברים יחד. וקודם זה לא היה כך, לפני החטא? אז מה הוא הרגיש לפני החטא לעומת מה שהוא מרגיש אחרי החטא?

*

למה השגת מטרת הבריאה, השגת הבורא, תלויה דווקא בהתכללות בין החלקים השבורים של נשמת אדם הראשון?

*

למה על ידי תיקון השבירה הנבראים יכולים, מסוגלים להשיג את הבורא? למה על ידי השבירה ותיקונה הם מקבלים כלים להשגת הבורא? ובלי השבירה ובלי התיקון אי אפשר להשיגו?

*

איך זה שבעבודת התיקון של כל החלקים האלו יחד אנחנו עושים את הבורא? איך בעבודת התיקון, מלחבר את כל החלקים השבורים יחד, אנחנו עושים את הבורא, כמו שכתוב "עשיתם אותי"?

*

איך אנחנו במאמץ לחיבור מגלים שהבורא נמצא בינינו כהפרעה? כמו שכתוב שהוא בעצמו נמצא במבול?

*

איך אנחנו צריכים להתייחס ליצר הרע כמו למקל ולנשק אותו?

*

איך אנחנו מברכים על הרע כמו על הטוב, אם אנחנו אומרים שהרע הוא הבורא בהיפוכו? אז איך אנחנו מברכים על הרע כמו על הטוב?

*

אם אני לבד אני בטוח מתלונן. אם אני מחובר לעשירייה אז אני בטוח מברך. למה?

*

קריין: קטע מספר 2 על פי בעל הסולם, אגרת ד'.

"חסר לנו רק ללקט חלקים, שהתדלדלו מנשמת אדה"ר, ולצרף אותם לרצון אחד, שבו יתגלה הבורא בקביעות."

(על פי בעל הסולם, אגרת ד')

החלקים האלה שהידלדלו מנשמת אדם הראשון נמצאים עכשיו רחוקים זה מזה. במה הם השתנו כשהתרחקו? מה נוסף בהם בעקבות זה שהם התרחקו זה מזה?

*

איך אנחנו הופכים את הריחוק בין החלקים שהתרחקו זה מזה בשבירה לחיבור יתר? ועל ידי חיבור יתר ברצון אנחנו מגלים את הבורא? איך על ידי החיבור בין הרצונות השבורים, המרוחקים, בזה שאנחנו גורמים לחיבור, אנחנו לא מחזירים אותם בחזרה לאותו חיבור, אלא רק כביכול, אבל יחד עם הניתוק והריחוק שנעשה ביניהם? איך על ידי התיקון הזה אנחנו מגלים את הבורא? מה הקשר בין מידת הריחוק, עוצמת הריחוק לגילוי הבורא? הריחוק נעשה על ידי הרצון לקבל המוגבר. וכשאנחנו מדלגים עליו, עובדים עליו כביכול שהוא לא נמצא, אנחנו מגלים בזה את הבורא. למה על ידי תיקון הרצון מתגלה הבורא?

*

איך בשמירה על הריחוק ועל תיקונו על ידי החיבור, אנחנו מבצעים פעולה באמונה למעלה מהדעת?

*

איך אנחנו עובדים בפועל כדי לחבר את החלקים שלנו, כל אחד לשני, אם כולם שונים? אם כולנו שונים, איך אנחנו יכולים לחבר את עצמנו יחד? איש אחד, לב אחד, רצון אחד.

*

אם אנחנו מתחברים לא ברצונות אלא בכוונות, איך אנחנו צריכים לעבוד ביננו כדי להיות מחוברים בכוונה אחת? הרצונות שונים והכוונה אחת, איך מגיעים לזה?

*

מטרת הבריאה היא השגת הדבקות בבורא. איך אנחנו יכולים להשתמש בהעלאת גדלות הבורא בעיננו כדי להתחבר בכוונה אחת, כדי לחבר בכוונה אחת רצונות שונים? מטרת הבריאה היא דבקות בבורא, איך אנחנו מקבלים גדלות וחשיבות הבורא, שזה יעזור לנו להיות מכוונים אליו, מהרצונות השונים?

*

קריין: קטע מספר 3 על פי רב"ש. מאמר, לעולם ימכור אדם קורות ביתו.

"יש בכל אדם ניצוץ של אהבת הזולת. אלא שלא יכול להדליק את אור האהבה בכל אחד. לכן אם מסכימים ע"י התחברותם לחבר את כל הנצוצים יחד, אז יעשה מהם אש גדולה."

(רב"ש-א. לעולם ימכור אדם קורות ביתו).

החלקים של גופו דאדם הראשון לפני השבירה היו מחוברים יחד. עוצמת החיבור שבה הם היו מחוברים בו על ידי הכוח העליון שברא אותו כך נקראת "נקודה". בכל זאת כוח מלמעלה, כוח השפעה מלמעלה שנתן לחלקים להיות מחוברים בעשר ספירות, למרות שהם שונים. זאת אומרת נקודה שבלב זה מה שמקבלים מלמעלה, מהבורא.

על ידי השבירה, כשהחלקים התרחקו זה מזה, אנחנו במאמץ שלנו מחברים אותם יחד, ועד כמה שאנחנו מקרבים בין החלקים האלה, שבכל אחד מהם יש את נקודת החיבור מהבורא שהייתה להם עוד לפני "חטא עץ הדעת", אז כל הניצוצות האלו מקבלים עוצמה פי נרנח"י, פי תר"ך. ואז מכל הניצוצות שמתחברים יחד נעשית אש גדולה, אש של אהבה, של חיבור.

איך על ידי הרצון לקבל, האגו שמפריד ביננו, אנחנו מגדילים את הניצוצים שלנו וכשהם מתחברים נעשית מזה שלהבת אחת גדולה?

*

קריין: קטע מספר 4, על פי רב"ש. מאמר, עשה לך רב וקנה לך חבר, ב'.

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבה, שכל אחד מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו כח אהבת הזולת. ואלו אנשים שהסכימו להתאחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות, מזה שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד יהיה מסוגל לוותר לטובת הזולת. ובזה יוכלו להתאחד."

(רב"ש-א. עשה לך רב).

איך זה קורה שעל ידי הגברת המאמצים ביחסים ביננו, אנחנו מתחילים לקבל את כוח החיבור, שנקרא כוח האהבה? איך זה עובד שעל ידי מאמץ שלי, למעלה מהרצון שלי, שאני הולך ורוצה להתקרב פנימית לחבר, אני מעורר מאיפה שהוא את כוח האהבה? שזה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".

תחשבו כל הזמן בצורה מערכתית. זה לא פילוסופיה, ולא רגשי מידי, אלא מהמערכת, איך אנחנו רואים את זה?

*

איך כוח הניתוק שמרחיק ביננו, הופך להיות לכוח החיבור שמקרב ביננו? איך הרצון לקבל הופך ממרחיק לרצון להשפיע שמקרב?

*

למה אנחנו צריכים להיות דווקא באמונה למעלה מהדעת? שיש ביננו כוח הריחוק שזו דעתנו, אנחנו רואים ומרגישים את זה, זה בטבע שלנו, ואנחנו צריכים למעלה מזה לבנות באמונה מה שנקרא, בהשפעה, את כוח החיבור. למה דווקא כשאנחנו שומרים על הדעת ועל אמונה למעלה מהדעת, אנחנו מגיעים לעוצמת החיבור פי תר"ך פעמים? למה על ידי הגישה של אמונה למעלה מהדעת, אנחנו מגיעים לעוצמת החיבור פי תר"ך פעמים?

*

על מה בדיוק כל אחד בקבוצה חייב לוותר למען החיבור?

*

איך אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מצב שאין "אני" באדם? איך אנחנו יכולים לתאר מצב, מציאות כזאת, שאין "אני" בתוך האדם? שבמקום ה"אני" נעשה "אנחנו"? איך אנחנו יכולים לתאר כך לעצמנו ולחיות את זה, להחליף זה עם זה, מ"אני" ל"אנחנו"?

*

קריין: קטע מספר 5, על פי "מאור ושמש", פרשת "ויחי".

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות ומבקשים תכלית אחד – לגלות את הבורא, שמתגלה בעשרה. ואם יש יותר מעשרה, יש יותר גילוי הבורא. וכל אחד יעזור לחברו לגלות את הבורא. ויתבטל לחברו וחברו אליו. וכשאסיפה על זה הכוונה, אזי ממילא הבורא מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם."

(על פי מאור ושמש. פרשת ויחי)

סדנה

איך אנחנו מגיעים למצב שכולנו נמצאים באחדות אחת, מבקשים תכלית אחת, ושהתכלית הזאת היא הבורא? מה זה נקרא "להידבק" בבורא? והעיקר, איך אנחנו מעלים את חשיבות החיבור עד כדי כך שכל אחד מסוגל לעזוב את עצמו ולהתכלל כולו בקבוצה עד שנעלם שם? איך אנחנו מעלים את חשיבות החיבור, עד שכל אחד יכול להיעלם בתוך הקבוצה, יותר מהאגו הפרטי של כל אחד? איך מעלים את חשיבות החיבור יותר מהאגו הפרטי של כל אחד?

*

איך בונים למעלה מהדעת את שתי הקומות האלו, בדעת ולמעלה מהדעת את היחס לחברה כנשמה? איך בונים למעלה מהדעת יחס לחברה כנשמה?

*

קריין: קטע מספר 6, על פי נועם אלימלך, "ליקוטי שושנה".

"צריך לבקש תמיד בעד חבירו, שלעצמו לא יכול לבקש, כי הבורא לא נענה לבקשות על עצמו. אבל על חבירו הבורא נענה מהר. לכן אם כל אחד מבקש בעד חבירו, כולם מקבלים תשובה! וזה כוח הערבות, שערבים, היינו מבקשים כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה כולם נענים."

(על פי נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)

איך אנחנו מבקשים מהבורא דרך החבר? איך אני פונה לבורא דרך החבר?

*

האם אנחנו מסוגלים לבקש עבור החבר? שאני אחליף את עצמי, במקום שיהיה לי אבקש שיהיה לו? אנחנו לא מסוגלים להיות למעלה מהטבע, אז איך אנחנו מסדרים את הבקשה? איך אנחנו בפועל מסדרים את הבקשה הנכונה כך שהבורא יענה?

*

איך אנחנו בקבוצה יכולים לשכנע כל אחד ואחד שחיבור, נטייה לחיבור ובקשה לחיבור זו עיקר העבודה שלנו?

*

קריין: קטע מספר 7, על פי רב"ש, אגרת מ'.

"ע"י שחיקת הלבבות, מוציאים חמימות, שגורמת אהבה. ומזה מתעוררת שמחה ותענוג, כי מגלה דאגת החבר עבורו. וכבר לא יכול לדאוג עבור עצמו, כי במקום הזה מרגיש תענוג."

(על פי רב"ש - ב'. אגרת מ')

איך אני מוציא את החבר מהדאגה העצמית שלו לשמחה? בפועל, לעניין.

*

איך אני בפועל מגלה אהבה לחבר כדי לבטל את דאגתו הפרטית על עצמו, כך שאנחנו לא נראה בקבוצה אף אחד שדואג? אף אחד. זאת המטרה. אחרת לא נמצאים בהשתוות עם הבורא.

*

איך זה קורה שבדאגת הקבוצה על החבר, על ידי יחס מסוים לחבר, אנחנו מבטלים את אותה ההרגשה השלילית שהבורא מחדיר בו?

*

איך אנחנו מתארים את הקבוצה שכבר מסוגלת לקבל את גילוי הבורא?

*

איך אני מתאר את הקבוצה בצורה האמתית, עם כל הרצונות המקולקלים שלה? ולמעלה מזה, איך אני מתאר את הקבוצה המתוקנת, שכביכול היא קיימת גם כן, ואנחנו מקיימים את הקומה הזאת של אמונה, למעלה מהקומה שנקראת דעת, ובזה אנחנו מביאים את עצמנו ליכולת לגלות את הבורא בנו?

איך אני כל הזמן מחזיק את היחס שלי לקבוצה בדעת ולמעלה מהדעת, ומתנהג בלמעלה מהדעת ובזה מכין את הקבוצה לגילוי הבורא?

*

קריין: קטע מספר 8 על פי ליקוטי הלכות, "חושן משפט, הלכות ערב".

"אי אפשר לתקן את נשמת אדה"ר כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. לכן בקבלת המטרה לתיקון נשמת אדה"ר, חייבים להתכלל בערבות, להיכלל יחד כולם כאחד. ודווקא ע"י ערבות מגיעים לאחדות. ועל ידי זה נכללים ברצון הבורא, שהוא תכלית האחדות."

(על פי ליקוטי הלכות. חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג-ל)

מה זה נקרא שאנחנו ערבים? שאף אחד לא יכול לקיים תיקון, פרטי וכללי, קבוצתי, אלא אם כן על ידי התמיכה של כולם. איך אנחנו מגיעים למצב שכולם מתחייבים עבור כולם?

*

ברור שאין לי שום סיכוי להיות בערבות כזאת עם האחרים. איזו בקשה אני מסדר לבורא שיבנה אותי בצורה כזאת? עם איזו בקשה אני פונה לבורא כדי לקבל כוח הערבות?

*

שמעתם את השיעור הראשון מהכנס, ודאי שהוא לא יהיה בצורה כזאת, אבל בערך. מה ההתרשמות ומה השאלות?

שאלה: דיברנו הרבה על מעל הדעת, אז אני שואל בשביל מה צריך אמונה מעל הדעת? ומה זה דעת ומה זה אמונה?

אמונה למעלה מהדעת זו גישה רוחנית מצדנו לעולם הרוחני, לבורא, לקבוצה, לכל דבר. זה רק יכול להתרחש במבט כזה שנקרא אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: אני חושב שהשיעור הראשון באירופה צריך להיות כמו שעכשיו עשית בסדנה, אפילו לא חיכית שאנחנו נענה, לא נענה, הכנסת אותנו לתוך מערבולת. אנחנו באנו ממש קרים, ועכשיו הרגשנו מה זה חיבור, מה זה האיחוד הזה, שלהשיג ערבות זה הכי חשוב בחיים. עשית עכשיו עבודה מאוד גדולה. אני בעד, ומאוד רוצה ומחכה שתעשה דבר כזה באירופה.

נקווה.

תלמיד: כל העשירייה הרגישה כך.

אבל אתם קבוצה שנמצאת בהתקדמות יחד.

תלמיד: לא חשוב, אנחנו נתמוך בזה מפה, מכל מקום נתמוך שזה יקרה באירופה, כי אנחנו מרגישים את אירופה בתוכנו, זה הפירוד שלנו.

בסדר. נקווה, נשתדל.

שאלה: לגבי ההבחנות על הסדנה עצמה. איך לחדש את הכוונה בזמן הסדנה שנמשכת הרבה שעות?

כל הזמן לחדש.

תלמיד: התרשמות מאוד דומה לזו של החבר, הרגשנו פה ממש קירבה.

בסדר. יפה.

תלמיד: גם להמשיך את מה שהחבר אמר, היה מאוד בולט שלאירופה לא צריך לדבר על שוני או איך הולכים לחבר את אירופה, אלא להיכנס בדיוק לעבודה הזאת של הקשר בינינו וזה יחבר. כל הזמן לעלות למעלה, להביא את נקודת האיחוד והייחודיות של הנשמה של מי שפה, זה כבר מתוכו יהיה להבת החיבור.

בסדר.

תלמיד: יש שני פורמטים עיקריים שאתה מעביר את הסדנה. אחד זה שאנחנו לועסים בינינו שאלה הרבה זמן, לפעמים סבב, אפילו עוד סבב ועוד סבב. ופורמט כזה שבו רצים. ואני לא יודע מה אתה בוחר יותר לעשות, אבל העיקר שיהיה שילוב של שני הדברים האלה, כי כל אחד מזעזע בצורה אחרת.

תלמיד: אני לא יודע על מה הם מדברים.

כרגיל, יפה מאוד. הכול זורם.

תלמיד: אני משתדל לאהוב אותם, זה שנעים זה לא אומר שאני אוהב אותם.

למה?

תלמיד: ככה, כי אני לא אוהב אותם.

אבל כתוב שאתה חייב.

תלמיד: אני יודע שכתוב.

מה עושים?

תלמיד: אז איך אני מתחיל לאהוב את החבר כבר?

כתוב חייב, מה אני אעשה אם אני לא? אז קודם כל, זה שאני לא אוהב אף אחד, לפחות לא אוהב, זה טבעי. אנחנו לומדים שברוך ה', זה הטבע, הבורא עשה, עד כה זה הבורא. מכאן והלאה, אני יכול עם זה משהו לעשות? כתוב שכן. מה? אני חייב להגיע לאהבה. מה זאת אומרת להגיע לאהבה?

תלמיד: איך? כל דקה, וזה כבר שעתיים, אני רק יותר אכזרי ממה שהייתי קודם.

יפה מאוד, זה נקרא גילוי האמת, גילוי הרע.

שאלה: מה יפה מאוד? אני אוהב אותך, תגיד לי את האמת.

לא, אתה שונא אותי.

תלמיד: לא, אני לא אשמע את זה.

זה שאנחנו לא אוהבים אף אחד חוץ מעצמנו, זו אמת. זה בדרגות, יותר או פחות, אבל כל אחד דואג רק לעצמו. או יכול לדאוג לשני אם רואה מזה רווח. מה אנחנו עושים? אנחנו רק יכולים להיעזר באור העליון, בבורא. איך אנחנו מחייבים אותו? על ידי זה שמשתתפים בקבוצה, משתתפים למעלה מהרצון שלי, שהוא נגד ואני לא רוצה, לא חשוב. תתחבר, תבנה מסגרת ודרכה תוכל לפנות לבורא, רק בצורה כזאת תקבל ממנו תשובה והכול יסתדר.

אתה רואה, בסך הכול יש לך פעולה, להתחבר לקבוצה, דרך הקבוצה לבורא, הבורא בחזרה דרך הקבוצה משפיע עליך ואתה מסודר. לאט לאט, זה לוקח שנים, אולי שנה שנתיים שלוש יכול להיות, אבל כך זה עובד. מקובלים כבר בודקים את זה ששת אלפים שנה כמעט, וזה עובד.

(סוף השיעור)