כנס "קבלה לעם "העולמי – מתחזקים בעשירייה

ספטמבר 2024

צועדים בעקבות המקובלים

שיעור 3

שיעור 13.09.2024 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

קריין: כנס "קבלה לעם" העולמי - "מתחזקים בעשירייה". שיעור מספר 3 בנושא "צועדים בעקבות המקובלים".

שיעור 3 "צועדים בעקבות מקובלים". ניכנס קודם לזה, ואחר כך נמשיך לכל מיני כיוונים שאתם תרצו לשאול, לדבר.

קריין: קטע מס' 1.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')

אנחנו צריכים להשתדל להשקיע הרבה מאמץ כדי לתאר נכון כמה כל מקובל ומקובל, אלו שכתבו וחיברו לנו את הטקסטים שלהם, את הספרים, עד כמה הם השתדלו, עשו מאמצים גדולים כדי למסור לנו את התורה, איך להתאמץ, איך לעלות, איך להתחבר, איך לפתוח את הלב והאוזניים כדי להשתדל להשיג מה שהם רוצים למסור לנו. וככל שהם עשו יותר ויותר מאמצים, כך הם מצפים מאיתנו שגם אנחנו נעשה מאמץ כדי להיכנס איתם במגע בצורה הדדית, ונוכל להשיג מה שהם הכינו לנו. בכך אנחנו נכבד אותם, נתחבר בינינו ואליהם, ונבין איך אנחנו יכולים להציל את עצמנו מהחיים הקשים ולעלות למדרגה הרוחנית. את הכול הם הכינו לנו ואנחנו רק צריכים להשתמש בזה נכון.

נקרא שוב.

"בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", ח')

כך כותב לנו בעל הסולם.

שאלה: מיהו המקובל?

המקובל הוא מי שיכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו, ועם הרצון להשפיע שהוא משתדל לפתח בו, הוא מתחיל להרגיש את הכוח העליון, מקבל בהרגשה שלו את הבורא, וכך הוא ממשיך יותר ויותר מהכוח העליון דרכו ולאחרים שנמצאים בדורו.

שאלה: האם למורים שלנו יש בחירה להעביר לנו את הידע או לא? כאן כתוב שהם מעבירים לנו את האורות הקדושים שלהם ונותנים את נשמתם. האם בפעולה הזאת הם מאבדים משהו או מקבלים, האם יש להם בחירה בזה?

הם לא מאבדים שום דבר, אבל מבחינת המורים שלנו להעביר לנו זה שווה ערך ללקבל, כי הם כבר נמצאים במצב שההשפעה היא גבוהה מכל קבלה אחרת.

תלמיד: כתוב פה שהם מוסרים את נפשם לשם השלמת נפשנו. כתוב כאן שאנחנו נמצאים בדרך של ייסורים קשים שגרועים וקשים ממוות, ואני מבין לשם הולך העולם עכשיו, אבל זה מצב זמני. מה זה אומר שהם מעוררים אותנו להגיע לפסגות התענוג שמצפה לנו?

מצפה לנו תענוג מהקשר עם הבורא, מכך שהוא יתגלה לנו, נעלה עד לדרגתו ונימצא בזה, ונשיג את התמונה האמיתית של העולם.

תלמיד: אני צריך להודות על זה שאני מקבל מהם ידע לצורך התקדמות. זה כמו קבלה, אז אני כמובן מוקיר תודה על זה, אבל הם יכלו גם לא להעביר, הם יכלו פשוט להתקדם בעצמם והם עשו כאן מאמץ נוסף כדי להעביר לנו את כל זה ולא להתפתח סתם בעצמם.

מקובלים מקבלים את תכונות העולם העליון ולכן הם פועלים כך. ההישג המרכזי בשבילם הוא שכל העולם יבין את מה שהם רוצים להעביר, ויצליח לקבל את כל האור העליון שממלא את העולם העליון.

תלמיד: הם סובלים מזה שזה לא מצליח?

כן, אם התהליך הזה לא מתרחש באופן מלא בצורתו הגלויה לכולם, לכל הנבראים, אז הם סובלים.

תלמיד: גם לך יש תחושה כזו לא נעימה?

כן. זה דומה להורים או למורים שמלמדים ילדים ורואים שלמרות כל המאמצים שלהם הם לא מצליחים לעבוד עם התלמידים שלהם.

שאלה: אנחנו נפגשות עם העשירייה, קוראות קטע קטן ואז אנחנו בונות כוונה. מה הכוונה הזאת צריכה לכלול בתוכה כדי שנוכל להצטרף לשיטה הזאת, למורים שלנו? האם עלינו לבקש שהם יצרפו אותנו לנשמה שלהם, לשיטה שלהם, לרצונות שלהם, מה עלינו לבקש?

אנחנו צריכים לבקש שנתחיל להבין את מה המקובלים רוצים מאיתנו ולהיות מוכנים לזה.

שאלה: מהי ההודיה הנכונה למורים שלנו בעל הסולם, הרב"ש ולך, במה ההודיה צריכה להתבטא?

ההודיה צריכה להתבטא בזה שאנחנו הולכים בדרך שלהם, שאותה הם מגלים לנו באופן הדרגתי צעד אחר צעד, ואנחנו מבינים שבדרך זו אנחנו מקיימים את הרצון שלהם.

תלמידה: בהזדמנות זו אני רוצה להודות לך על כל המאמצים שלך, על כך שהקדשת את כל חייך לחכמת הקבלה ולהפצתה בכל העולם. תודה ענקית.

תודה.

תלמיד: איך נוכל לבטא את ההודיה הזאת כלפי המורים הגדולים שלנו, בעל הסולם ורב"ש, בעבודה הפנימית?

אנחנו חייבים להשתדל לקיים את העצות שלהם וכך להתעלות רוחנית.

שאלה: האם מקובלי העבר ידעו איך אנחנו נהיה, מה יהיה איתנו, האם היה להם תיאור של זה?

כן, ודאי. בצורה כללית הם מרגישים, מבינים, רואים איך יש ירידת הדורות וכמה אנשים יהיו בכל דור ודור שירצו לפתוח את חכמת הקבלה ולהשיג את הבורא.

תלמיד: האם המקובלים גם יחד איתנו?

כן, ודאי. בעולם הרוחני אין חילופי זמנים כמו בעולם שלנו, ולכן ודאי שהם נמצאים ומרגישים מה שקורה לנו ואיך אנחנו מיישמים את מה שהם אמרו.

שאלה: כל מקובל פועל בדורו בהתאם לעוצמת האור. האם עוצמת האור מתגברת? ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להעצים אותה?

אנחנו מיום ליום צריכים לבדוק את עצמנו עד כמה אנחנו מסוגלים לקיים את מה שהמקובלים דיברו, כל אחד ברמה שלו, בדרגה שלו ובטעם שלו, ולהשתדל לקיים את מה שהם אמרו. בזה נרגיש שאנחנו עולים בסולם המדרגות וכך מגיעים למצב הגבוה ביותר.

שאלה: קורה מצב שהמחשבות משוטטות ואולי עשרה אחוז מהשיעור נקלט אצלי. האם יש דרך שבה כל אחד מאתנו כפרט יוכל להשתפר כדי להוציא עוד מהשיעור?

לשמוע כמה פעמים כל שיעור, לדבר על נושא השיעור עם החברים, ובצורה כזאת זה ייקלט בנו יותר.

תלמיד: האם זה שנדבר בינינו לפני השיעור יעזור לנו לקלוט יותר אחרי השיעור?

ודאי. כי המחשבות, הרצונות והנטיות שלנו, כולם פועלים זה על זה, ועל ידי זה אנחנו נעשים יותר מוכנים לספוג את מה שהמקובלים מדברים.

שאלה: מה זה אומר שכל אחד הוריד את אורו, את תורתו אלינו?

כל אחד מהם התעלה ממצב החי, כמו אדם שנולד בעולם שלנו, ולאחר מכן רכש עוד ועוד את תכונת ההשפעה, הקשר, האהבה, וכך התעלה עד למדרגות הגבוהות. כל אחד מהם תיאר פחות או יותר את מצבו, את דרכו, ומזה אנחנו יכולים ללמוד.

תלמיד: אז אברהם, יצחק ויעקב אלו בני אדם, לא תכונות.

כן, נכון, כמובן.

שאלה: איך העבודה שאנחנו עושים כאן בכנס תשפיע על כל האנושות, על כל מה שקורה סביבנו?

ודאי שתשפיע. אנחנו נמצאים מחוברים עם כל בני האדם, בדור שלנו לפחות, ולכן ככל שנעלה ונתקרב לקשר עם הבורא, כך דרכנו כל הקשר הזה ישפיע על כל האנושות, גם בימינו וגם בכלל.

לכן אנחנו צריכים להשתדל להיות מקושרים נכון בינינו, לעזור לכל אחד להבין את השיעורים, להכיר את המאמרים, ולפתוח את הלב של כל אחד לכולם.

שאלה: כתוב, שכל אחד ואחד פועל בדורו, האם זה קיים כאן ועכשיו גם מבחינת זמן?

כן.

תלמיד: תוכל לפרט?

כל אחד מהמקובלים שמשיג את העולם העליון, את הבורא, יכול להסביר לנו באיזו דרך אנחנו קשורים בינינו ואיתם, ודרכנו לבורא. כך שלמעשה כולנו יחד מהווים מערכת מאוחדת אחת, שבה כולם עוזרים זה לזה להשיג את הבורא, להתחבר אתו, ולהעביר את הקשר הזה לאחרים.

תלמיד: אנחנו עכשיו מרגישים אותך ואתה מעביר אלינו את מה שהגיע מהבנתם, האם גם אנחנו צריכים להרגיש אותם?

כן, אנחנו חייבים להשתדל ללמוד מהמורים שלנו, כמה הם השתדלו להעביר לנו את הכול, ואנחנו חייבים להשתדל להעביר את זה הלאה.

שאלה: האם יש אוזן משותפת לעשירייה?

אני עדיין לא כל כך רואה, אבל זה צריך להיות.

תלמיד: האם זה משהו שאנחנו צריכים לבנות בינינו או לבקש את זה?

אנחנו נראה, או לבקש או לבנות.

שאלה: מה זה אומר שאברהם, יצחק ויעקב קיימים בנו, בתוך האדם, וכמה מזה אנחנו באמת יכולים להשיג?

אנחנו יכולים להשיג את כל התכונות שיש באברהם, יצחק ויעקב, ולהשתמש בהן במלואן.

שאלה: באיזה כיוון אנחנו מושפעים משורש הנשמה שלנו?

רק לכיוון גמר התיקון.

תלמיד: האם הוא מכוון אותנו גם בדרך?

כן.

שאלה: הבנתי שלהגיע לעונג זה לא כתענוג אישי אלא שכולנו נעלה, לא רק ישראל אלא גם אומות העולם. האם זה יהיה מגולה גם בצורה אישית?

תפעלי בינתיים בהתאם למה שמלמדים אותך, ואל תקפצי קדימה, זה לא יעזור לך.

תלמידה: זה נותן מוטיבציה. אנחנו צריכים לעבוד בלי שכר ולא לחשוב שיש איזה תענוג שמוכן לנו.

אנחנו חייבים לעבוד בלי שכר, או עם שכר שהוא רכישת התכונות הרוחניות.

קריין: קטע מס' 2.

"האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו." 

(בעל הסולם. שמעתי. מ'. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: אנחנו רואים שהגוף מסכים תמיד עם רבו, ואפילו הרצון לקבל מבטל את עצמו בקלות בפני דעת רבו, אבל מה זה אומר ללכת נגד דעת רבו?

נגד דעת רבו זה אומר ללכת בעקבות האגואיזם שלך. לא יכול להיות אחרת.

שאלה: בציטוט הראשון כתוב שם שהמקובלים מצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות.

מהי זה שאול תחתית הקשה ממוות?

שהאדם לא יכול לקיים את מה שמתגלה לפניו ואז הוא נכנס נפילה, הוא מרגיש שהוא פוסל את הדרך ולא יכול לקיים את מה שהמקובלים מסרו לו, זה אז כל הדרך שלו נעשית קשה כמוות.

קריין: קטע מס' 3.

"בכל פעם שמשווה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דביקותו. כמו שבארנו במשל האיבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עיין שם היטב. ועל כן, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו," שהוא מסוגל, "שהיא הסגולה המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה." 

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

שאלה: מה זה אומר להשוות צורתו עם רב?

כמו שהוא נמצא עכשיו באיזה קשר עם הבורא ויכול לקבל ממנו את צורות היחס לכל הנבראים, כך הוא מפעיל את עצמו ומעמיד את עצמו.

תלמידה: איזה מאמץ התלמיד צריך לעשות כדי להשוות את הצורה שלו עם הרב?

דביקות ברבו ככל שאפשר.

תלמידה: נאמר בקטע שאפשר להשתמש בהשגת גדלות הבורא של רב שהופכת את ההשפעה לקבלה ולחומר דלק. איך זה הופך לחומר דלק?

זה קורה גם בעולם שלנו, אם אנחנו מתחילים להרגיש השגה של כוח גדול, אז בצורה כזו אנחנו יכולים להתקרב למטרה ולרכוש אותה.

שאלה: אתה, רב"ש, בעל הסולם, כולכם רוצים להעביר לנו אור, מה התנאי לכך? אנחנו רבים כאן וזה נותן הרבה כוח. מה התנאי שאנחנו יכולים לקיים עכשיו כדי קצת להיפתח לקבלת האור?

משום כך אתם צריכים להיות קשורים ביניכם, ללמוד יחד את מה שמדברים עליו המקובלים ולהשתדל לממש את זה בקשר ביניכם, להשתדל לפנות יחד לבורא, וכך תקבלו כוחות ממנו.

שאלה: כפי שהבנתי התלמיד יכול להשתמש בלקבל את השגותיו של רבו במידת דביקותו בו. מידת דביקותו בו היא בדיוק באותה מידה של המסירות לרבו. אני זוכר שבעבר אמרת שהמסירות לרב זה חוק, כי בלי זה אי אפשר לקבל כלום שבני ברוך כולם נמצאים בתוך ליבך, וליבך בתוך ליבו של רב"ש, ורב"ש בתוך ליבו של בעל הסולם, ובעצם מדובר בלב אחד.

מה זה משנה, אבל נניח שמדובר בלב אחד.

תלמיד: אנחנו תמיד חוזרים אחרי מה שאתה אומר, המורה שלך הוא רב"ש. אמרת שבעל הסולם כתב את "תלמוד עשר הספירות", וזה בעצם הפירוש לספר הזוהר, וספר הזוהר הוא הפירוש לספר התורה, בכל ההשתלשלות הזאת נמצאים גם בני ברוך?

כן.

תלמיד: עד איפה זה מגיע מבחינת שורש?

מהלבבות שלנו זה עולה עד למדרגה העליונה ביותר.

תלמיד: כלומר הערוץ של בני ברוך?

אני לא אוהב להשתמש בכל מיני שמות, כי זה לא אומר לנו כלום אנחנו רק מתבלבלים מזה, כפי שאמרתי, עד למדרגה העליונה ביותר.

תלמיד: איך משפיעה המסירות שלנו על הלב הכללי?

אתם נכללים באותה מערכת ועובדים בה בהתאם למאמצים שלכם.

תלמיד:: אפשר לומר שהלב מתרחב עד ממדי העולם כולו?

כן.

שאלה: האם תמיד הרב מלווה את התלמיד, כמו עליון לתחתון, כמו שבעל הסולם היה לרב"ש, ורב"ש לך ואתה לנו?

כן, זה הקשר.

תלמיד: אם כך המורה מלווה את התלמיד לתמיד?

כן.

שאלה: בנוגע למסירות לרבו, קשה למדוד את המאמצים הפנימיים, האם ישנם קריטריונים חיצוניים שיכולים להצביע על כך שאני במסירות לרבי.

לקיים את הציוויים שלו בקבוצה, בלימוד, בכל.

תלמיד: כמו שיעור בוקר, פגישות עם חברים?

כל מה שהוא חושב שהכרחי לתלמיד אתם חייבים לבצע.

תלמיד: הייתי רוצה לדייק, כולנו נמצאים בתנאים שונים, איך אני יודע שאני באופן מקסימאלי דבוק ברבי או שאני יכול איכשהו לגשר על פערים?

תפעל מקסימאלית ככל שאתה יכול וזהו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לבנות או לבקש, מה ההבדל ביניהם?

לבנות או לבקש, אלה שני דברים שונים. לבנות, אנחנו צריכים לבנות, לבקש אנחנו לא יודעים משהו, רק רוצים לבקש שזה יהיה לנו להתקדמות.

שאלה: האם בדרך לתיקון אנחנו מלמדים את הרצון לקבל ליהנות מהשפעה?

בסופו של דבר כן.

שאלה: להידמות לרב אפשר דרך ההפצה?

אפשר.

קריין: קטע מס' 4.

"הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר."

(בעל הסולם. אגרת מ"ט)

שאלה: כתוב פה, "עם כל הכוח שלך". אבל יש הבדל בכוח בין האנשים. אם יש לי יותר כוח, אני אוהב את החבר שלי יותר ממנו כי אין לו כל כך כוח. אז איך החבר שלי יכול לשכנע אותי?

אנחנו צריכים להראות לכל החברים שלנו עד כמה אנחנו אוהבים אותם, והיחס שלנו כל אחד לשני יהיה כמו בין אנשים שאוהבים זה את זה. בעל הסולם אומר, "הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו", עד כמה שאפשר לאהוב אחד את השני כמו את עצמו, "ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר", ממש בלי גבול.

שאלה: אנחנו לא יודעים מה זאת אהבה, איך אנחנו יכולים לפתח את האהבה כלפי החברות, החברים?

אנחנו אוהבים את עצמנו, ומה שהגוף שלנו רוצה כל אחד משתדל לקיים וכך אנחנו צריכים גם להרגיש את הזולת.

שאלה: יש פה איזה רגישות שבעל הסולם אומר, "אני מצווה עליכם", הוא לא אומר, "אני ממליץ לכם", אז מה המשמעות של זה?

שהוא ממש כמו נותן פקודה ואנחנו חייבים לקיים מה שהוא אומר.

שאלה: לגבי הפקודה הזאת הוא אומר, "תתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב את חברו, ולהצטער, ולשמוח". ואתה הסברת שכל אחד אוהב את עצמו, ומה שהגוף שלו רוצה הוא הולך לקיים, וככה אנחנו גם צריכים להרגיש את הזולת?

כן.

תלמיד: אבל או שאני מרגיש את הזולת או לא מרגיש, מה זה "תתחיל", מה הפקודה?

האדם צריך יום יום לחייב את עצמו להגיע למצב שהוא מרגיש את החברים ומה שהם רוצים הוא מקיים, כאילו הוא נמצא בתוך גופם.

שאלה: הנשמות של המקובלים, מדובר על נשמות מאוד מיוחדות, איך הנשמות האלה מתחברות עם הנשמה הכללית?

הן נמצאות שם מלכתחילה, שם השורש שלהן בנשמה הכללית.

שאלה: כשאני לומד את חכמת הקבלה, ככל שאני מתקדם אני מרגיש את המאמר הזה כעבודה פנימית, כלומר לחשוב על החברים יותר מעל עצמי זו העבודה פנימית, אבל החברים שלי בעשירייה מדהימים ואין להם שום בעיות.

כן.

שאלה: מה יגרום לנו לדרוש להרגיש את הכאב של החברה, כשאנחנו לא מצליחים להתמודד גם עם הכאב של עצמנו?

אבל אם אנחנו משתדלים להתקרב לחברה, אז אנחנו מתחילים לבקש מהבורא שייתן לנו אפשרות להרגיש את החברה, כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו. זה ענין של תפילה. וכך אנחנו מגיעים למצב שסוף סוף הבורא נותן לנו אפשרות להרגיש את החברה ולהתכלל עימה בלב אחד.

תלמידה: אני לא ברוחניות, אני עדיין מרגישה את עצמי בגשמיות. לאהוב מישהו דורש מאדם דאגה, אז לאהוב מישהו זה גם נותן לאדם פחד מזה. אני מקווה שזה לא אותו פחד, ושאין פחד לאהבה ברוחניות?

את צודקת, זה מלווה בפחד, ביראה בכל מיני אופנים. אנחנו עוד נדבר על זה, בינתיים אין לנו מספיק הבחנות במצבים כאלו. עוד מעט נרגיש את זה ונדבר.

שאלה: יש לנו חברים שהם מרוחקים מאיתנו מסיבות גשמיות, בגלל המדינות שבהם הם נמצאים. איזה דוגמה אנחנו יכולים לתת להם, כדי שהם ירצו להתקרב חזרה לעשירייה ולקבל חזרה רצון לדבקות?

שהם יידעו במה אנחנו עוסקים, על מה מדברים, למה רוצים להגיע, איך מתקדמים, ואז כל פעם יחליטו אם יש להם דרך איתנו או לא.

שאלה: איך אפשר לעלות מעל האשליה של דבר והיפוכו, כדי להגיע לתפיסת מציאות שהכול אחד כמו שיש למקובלים?

למקובלים זה קיים מפני שהם השיגו את זה. גם להם הרוחניות הייתה בכל מיני צורות הפוכות נגדם ואחר כך הם גילו שיש כאן שורש אחד ואנחנו צריכים להתקרב אליו. ככה זו הדרך.

שאלה: זירוז וקירוב למצב של גמר התיקון, האם זה לא תלוי בכך שאנחנו צריכים לגעת במצב הזה באיזושהי צורה, ואחר כך ללמוד אותו ולהתחזק במצב?

יש בפעולה הזו מגוון צעדים שונים, ואתם תרגישו את זה ותוכלו לעבור כך שלא תטעו. ובינתיים מאוד מוקדם לדבר על זה.

תלמידה: איכות החיבור עם החברים תלויה מהחלטה אישית שלי, מזה שאני אהיה ערבה לחברות?

כן.

שאלה: איך בצורה הטובה ביותר להשתתף בצער החברה כפי שכתוב, "הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כחכם לאהוב איש את חברו - כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר."

כביכול אני אשם בזה שהחבר שלי עשה מעשה לא מתוקן ועכשיו מגיע לו לקבל על זה עונש.

תלמידה: אם אני פוחדת לפתוח את הלב לחברות מכיוון שאני מפחדת, שכמו שאני אף אחד לא ירצה לאהוב אותי.

אז מה?

תלמידה: איך להיפתח כלפי החברות אם זה מפחיד?

לאט לאט. ברור שאם כל אחד מאיתנו יפתח בפני האחרים את כל מה שיש בליבו, אז רק נשנא זה את זה.

שאלה: אם כך, איך באמת לפתוח את הלב? אתה אומר שאנחנו מסוגלים לשנוא זה את זה, אבל אנחנו הרי מתקדמים לפתיחת לבבות, אז איך עושים את זה?

בהדרגתיות. במידה שבה אנחנו יכולים להתקרב זה לזה, לסבול זה את זה, לעזור זה לזה, באותה מידה אנחנו גם מצליחים לתקן את עצמנו.

תלמיד: לפעמים נדמה שזה קורה בהפתעה, או כמו מתנה, אנחנו לא באמת שולטים על זה. אנחנו משוחחים עם חבר, רואים אותו, והלב נפתח באותו רגע. האם אנחנו יכולים ללמוד להבין את הפעולות האלה, להרגיש מה הסיבה והמסובב?

בהדרגתיות זה יבוא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לחזק, להגביר את נקודה הדבקות שלך בבורא?

בשביל מה אתם צריכים את זה?

תלמיד: אנחנו רוצים להיות איתך.

לא. כל אחד צריך לעבוד בשביל עצמו.

שאלה: איך האהבה והחיבור בינינו עוזרים לנו לתקן את הנשמה?

אתן תראו את זה. ככל שתהיו קשורות זו לזו, תוכלו לעזור זו לזו, כך תוכלו להתקדם.

תלמידה: איך הקשר הזה קורה, האם דרך זמנים, מקומות?

זה לא העניין של המוח שלך. עדיף שתקשיבי מאשר תשאלי שאלות באוויר.

שאלה: אני בחרתי כך שהרב לייטמן הוא הרב שלי, זו החלטה שעשיתי בשכל. אבל אני מסתכלת על אנשים שמאוד קרובים לרב, אני מתפעלת ואפילו מקנאה איך הם מתקרבים, יושבים עם הרב, מדברים אתו, עוברים אתו דברים, ועדיין שומרים על אותו מרחק שמייצר התפעלות, געגועים וכבוד מיוחד. כשאני מתקרבת למישהו, מיד יורדת לי ההתפעלות, זה כבר הופך קצת מובן מאליו. איך הם שומרים על כזאת יראת כבוד כאילו זה הבורא, כאילו זה משהו כל כך רחוק?

הם עובדים על עצמם, ונותנים לעצמם אפשרות להתקרב אך ורק במידה שהם קונים יראה.

תלמידה: איך עושים את זה?

תשאלי אותם.

קריין: קטע מס' 5.

"צריך אתה להאמין שעסקי הגוף של רבך, המה עסקי הנשמה ממש, דעל כן אמרו ז"ל: "למד לא נאמר, אלא יצק מלמד שגדולה שימושה יותר מלימודה". כי תלמיד אצל הרב צריך להיות בהתבטלות אמיתי, במלוא מובן המילה, כי אז מתאחד עימו, ויכול לפעול ישועות בעדו. ואי אפשר לתלמיד להיות דבוק בנשמת רבו, להיותה למעלה מהשגתו."

(בעל הסולם. אגרת מ"ה)

שאלה: כתוב בציטוט 5, "כי תלמיד אצל הרב צריך להיות בהתבטלות אמיתי, במלוא מובן המילה". מה זה אומר התבטלות אמיתית במלוא מובן המילה?

אני לא חושב שאפשר להסביר, אלא כל אחד מתרשם מהתנאי הזה לפי המידה שהוא מבטל את עצמו.

שאלה: כתוב, "צריך אתה להאמין שעסקי הגוף של רבך, המה עסקי הנשמה ממש". האם תוכל להסביר מה זה אומר, האם זה אומר לדאוג לבריאות של רבו? מה זה בדיוק "עסקי הגוף של רבך"?

גם לבריאות, גם לכול מה ששייך לרבו, התלמיד צריך לדאוג לזה, כי זה ההבדל ביניהם. מה ששייך לנשמה בדרגה יותר עליונה זה כמו ששייך לגוף בדרגה תחתונה.

תלמיד: כתוב "ואי אפשר לתלמיד להיות דבוק בנשמת רבו להיותו למעלה מהשגתו". אנחנו רואים שהרב לא נעשה יותר צעיר ואולי לא חזק כמו שהיה פעם. מה זה אומר להיות דבוק בנשמתו של הרב במצב הקיים כרגע?

להשתדל לקיים מה שהרב ממליץ לעשות, כי על ידי זה התלמיד יתקשר לבורא ויגיע למצב שלו הנכון האמיתי.

תלמיד: איך אנחנו עושים צמצום על הרצון לקבל כדי לראות את הדברים בצורה נכונה? כי מה שאנחנו רואים במציאות זה למשל שהרב כבר לא צעיר כמו פעם וכן הלאה.

אנחנו לא צריכים להשתמש ברצון לקבל שלנו אלא רק ברצון להשפיע. אני לא רואה כאן מקום לבירורים, לוויכוחים, פשוט אין מקום לזה, לא ניתן.

שאלה: יש לי חבר בעשירייה שאומר שהרב נמצא במרכז העשירייה, וככל שאנחנו משתדלים להתקרב למרכז העשירייה, כך באותה מידה אנחנו מתקרבים אל הרב. האם זה נכון?

כן.

תלמיד: כלומר אנחנו צריכים לעשות את המאמץ הזה של להשתדל להיות במרכז העשירייה כדי להתקרב לרב.

כן.

תלמיד: האם הרב מרגיש את המאמצים האלה שלנו להתקרב למרכז העשירייה כדי להיות קרובים אליו?

הרב מרגיש תוצאות.

תלמיד: האם גם זאת דרך לשרת את הרב?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: איך כל העשירייה יכולה להתקרב להידבק ברב, מה עלינו לעשות לשם כך בינינו בעשירייה?

ללמוד מה הרב אומר ולקיים את רצונו. זה הכול.

שאלה: איך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו משרתים את הרב בצורה נכונה אם קודם לא למדנו מה זה לשרת את הרב בצורה נכונה?

אבל אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הרצון שלי, שאתם תלמדו את הספרים שלנו ותקיימו את הפעולות בקבוצות, בכל מה שאנחנו עושים כדי להשיג מדרגות רוחניות. זה הכול. זאת אומרת סך כול הרצון שלי הוא בדיוק תואם לרצון שלכם, אם אתם רוצים להגיע למדרגה רוחנית.

שאלה: ההרגשה של הכאב של מישהו אחר זאת הרגשה מאוד גדולה, עוצמתית. איך אפשר לרפא את הכאב של החבר או החברה?

על ידי חיבוק.

שאלה: מעולם בחיים שלי לא היה לי רב, היו לי מורים, אבל לא היה לי רב. היה רגע שבו הרגשתי שאתה הרב שלי ואמרתי לעצמי, פשוט החלטתי "אתה הרב שלי" וזה הרגיש כמו מדרגה רוחנית חדשה, קשר גבוה יותר, מאוד אינטימי, גם אינטימיות עם הבורא. איזה מן תהליך זה כשאנחנו בוחרים ברב, מה ההשפעה של זה שאנחנו מחליטים ובוחרים ברב?

זה מאוד דומה למה שקורה בעולם שלנו, שאנשים מתאספים ורוצים ללמוד איזו חוכמה ואז הם בוחרים את המורה שלהם ומתקרבים אליו, שואלים אותו, שומעים אותו וכך מתקרבים. כך בנויה כל מערכת הלימוד בכל מקום.

תלמיד: האם זה באמת מדרגה גבוהה יותר שאין לי רק מורה אלא יש לי רב?

כן. כי אנחנו לומדים דבר מאוד ספציפי, מיוחד, שאנחנו צריכים ללמוד מבן אדם שנקרא המורה שהוא גם נקרא "מורה דרך" שאני רוצה להתפתח לפי דרכו ולכן יש כאן חוץ מלימוד רגיל כמה תנאים.

תלמיד: בשבילי זה הרגיש כאילו זאת הייתה ההחלטה הכי חשובה בחיים שלי, להחליט על הרב שלי שזאת הדרך שלי.

הכול יבוא לסדר הנכון.

שאלה: בגלל שאין לנו אפשרות להתבטל ישירות מול הרב אלא דרך העשירייה, האם אפשר להגיד שהעשירייה היא הרב?

כן. כלפי העשירייה אתה יכול לעשות אותן הפעולות כמו כלפי הרב.

תלמיד: ומה זה הרב אז?

הרב יכול להיות אפילו לא מורגש.

תלמיד: ואז אני צריך לשרת את החברים כמו את הרב?

כן.

שאלה: האם יכול להיות שאם דרך העשירייה אנחנו מתפללות ואנחנו כוללות בחיבור שלנו גם את הרב, אנחנו יכולות להרגיש אותו גם כחבר לא רק כרב?

יכולות.

שאלה: האם הרב הוא בעצם מחבר רוחני לעולם הרוחני? אני מודאגת וכשלא תהיה, אז מה יקרה עם בני ברוך אם אנחנו בעצם תלויים ברב כגוף גשמי שנמצא איתנו. מה יהיה אז?

אל תדאגו, הגוף הגשמי לא יהווה שום מחיצה בינינו.

תלמידה: זה טוב שאנחנו נדע את זה.

מה שקראנו קודם. הסדר שקיבלנו זה קודם לאהוב את החברים בכל כוחנו, ושאנחנו צריכים להרגיש את הכאב של החברה כאילו זה הכאב שלי. הכאב שהמקובלים מדברים עליו זה נשמע לי כמו כאב רוחני, בעצם חוסר היכולת להתחבר שזה כבר כאב בפני עצמו, זה גורם לנו לסבול. וזה מה שאנחנו צריכים להרגיש, לא לשפוט את החברים אלא להתפלל עבורם, כי זה בעצם המחסום הכי גדול באמת להבין את מה שאתה מלמד אותנו. אז זה בעצם הכאב שאנחנו צריכים להגיע אליו, להרגיש אותו, ולהעלות את התפילה הזאת עבור החברים במקום לשפוט אותם?

כן.

תלמידה: אז סופו של דבר כשהחברים מקבלים את היכולת להשפיע ולהתעלות מעל האגו זו השמחה שהמקובלים מדברים עליה, הנקודה שבה יש לנו הודיה על מה שהמקובלים עשו עבורנו. האם זאת השמחה שהמקובלים מדברים עליה?

כן.

שאלה: כתוב "ואי אפשר לתלמיד להיות דבוק בנשמת רבו, להיותה למעלה מהשגתו." מה זה אומר אי אפשר להיות דבוק?

אי אפשר.

תלמידה: אתה יכול קצת לחדד?

לא.

תלמידה: ומה זה למעלה מהשגתו?

כי נשמת רבו היא למעלה מהשגת התלמיד.

תלמידה: אז אנחנו לא יכולים להידבק לנשמת רבו?

לא.

תלמידה: אבל אנחנו עכשיו לומדים שמה שעלינו לעשות זה כן להיות דבוק בכל מה שהמורה מלמד אותנו.

כן, תשתדלו.

שאלה: ובכל זאת אי אפשר?

כמעט ולא.

שאלה: זה קשה להרגיש את החברה כי עושים מכל זה פילטר דרך האגו שלנו. האם אפשר מהמקום הניטרלי להרגיש את הצער של החברה וגם את השמחה שלה? איך אנחנו יכולות להזדהות עם זה, והאם זה אפשרי?

זה אפשרי להזדהות עם החברה אם אנחנו מאוד מאוד מבקשים את הבורא ומוסרים את נפשנו כדי להידבק בה.

תלמידה: לפני המון זמן כשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, שמעתי שאפשר לאהוב את המורה או את הרב אפילו יותר מהאבא, וחשבתי שזה בלתי אפשרי, כי הייתי מאוד קרובה לאבא שלי. עכשיו אני קולטת שזה נכון, כרגיל צדקת. כי אתה נתת ונותן לנו את החיים הרוחניים. כמה חשוב להדבק לרב ולהמשיך את מילים שלו? איך זה מחזק את העשירייה שלנו?

במשך שנים רבות אני מרגיש את הלב שלך, ועד כמה את כל הזמן מנסה להתקרב יותר ויותר לליבי, וזה נותן לי הרגשה טובה מאוד. תודה לך.

שאלה: שאלו אותך קודם, אם אתה מרגיש את המאמצים שלנו להתקרב למרכז העשירייה. וענית שאתה מרגיש את התוצאות שלנו.

כי מאמצים יכולים להיות הרבה, אבל התוצאה מהם חשובה.

תלמיד: אני מסתכל עכשיו על הכנס, כי זה זמן חשוב שעמלנו עליו הרבה בהכנה. ברגע שהתאספנו כאן, מה התוצאה שאתה מרגיש נכון לעכשיו?

אני מרגיש שהכנס הזה מביא אותנו לחיבור, לכיוון, ולעלייה שממש לא ציפיתי. בזמן האחרון קיבלנו הרבה הכבדת הלב, למרות זאת אנחנו כן רוצים לעלות למעלה מההכבדה הזאת ולהצטרף לרוחניות. אני שמח מאוד שאנחנו לא מסכימים להרפות את ידינו וליפול, אלא דווקא ההפך, לחזק כול אחד את האחרים ולעלות.

תלמיד: אילו מאמצים אנחנו יכולים להוסיף כדי להגביר את החיבור, להגביר את העלייה?

את זה כל אחד צריך להרגיש, איפה יש לו עדיין מקום להוסיף. שם שיטפל בעצמו כדי למלא את מה שחסר לו עדיין.

תלמיד: מורגשת דרישה גדולה מאוד מצד החברים, שכביכול רוצים יותר ממה שאפילו אפשר לתת. מה עוד אנחנו יכולים לעשות, איך לנצל את היום הזה, לאו דווקא בפעולות, מבחינה פנימית?

כן, על זה אני מדבר, אני לא מדבר על פעולות חיצוניות, אומנם גם את זה אתם עושים. אני חושב שיש לנו עוד חצי מהשיעור הזה, גם את השיעור הבא, ובין השיעורים, ובסוף יש לנו עוד גיבוש, אז יש לנו עוד זמן ואפשרות להתגבר, להתגבש ונצליח.

תלמיד: לאיזו תוצאה אנחנו צריכים להגיע?

להרגיש שאנחנו נמצאים בלב אחד. יותר מזה אנחנו לא צריכים, זאת בעצם יכולה להיות ההצלחה הכי גדולה שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים, שכדי שהתחתון יעלה לעליון אז העליון צריך להעלות אותו. בתור הרב שלנו אתה עליון עבורנו. מה אתה צריך מאיתנו כדי שהעלייה הזאת תקרה?

רק חיבור. רק חיבור ביניכם בנטייה לעלות יחד.

תלמיד: מה עוד יחשב לחיבור שיעלה אותנו?

רק חיבור. שכל אחד יתפוס את החבר שלו וירצה לעלות עימו יחד.

תלמיד: אם אתה מסתכל עכשיו על כל הקבוצה העולמית, איפה היית רוצה שנהיה בסוף הכנס הזה?

אני אף פעם לא שם לפניי איזו מטרה בצורה ברורה, אלא אני שם לפניי יכולת להתבטל, והתוצאה מזה יורדת מלמעלה.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להעצים את יכולת הביטול שלנו, כך שנוכל עוד יותר להתבטל?

רק בחיבור ביניכם, ובחיבור עם כל העשיריות ועם חלקי העשיריות שנמצאות אי שם בארצות שלהן. כולנו צריכים להתחבר בלב אחד.

שאלה: הרב אמר שתלמידיו הקרובים יודעים לשמור על מרחק לפי מידת הדבקות בו. לפי מה שהבנתי בקשר של הרב עם הרב"ש, הרב"ש הוא מי שקרב וריחק את הרב לפי מידת הרגשתו, והרב נדבק בו בהתאם. האם שמירת המרחק זה תפקידו של התלמיד, או של הרב, ואילו התלמיד מצדו צריך להתחבר במידה שהרב מקרב אותו אליו?

אתם צריכים לגלות את זה בעצמכם. השאלה יפה ונכונה, אבל את התשובה אתם צריכים לתת.

תלמיד: הרב גם אמר שהעשירייה יכולה להיות כמו רב. האם גם במצב כזה קיימת שמירת מרחק במידה מסוימת או שכבר לא?

אנחנו עוד לא יכולים לקיים את זה. עשירייה עוד לא יכולה להיות במקום הרב, אבל בעתיד כן.

שאלה: כל אחד כאן רוצה לבטא את ההודיה שלו כלפיך, על הדרך מעל הדעת שבה אתה מוביל אותנו. איך אנחנו יכולים לנצל את הצער הזה שיש לנו ואת ההודיה שיש לנו כלפיך? כשאנחנו מתחברות עם החברות, אז אנחנו מתארות לעצמנו שאנחנו מרימות אותן כלפי הבורא, האם את כל החיסרון והאהבה הזאת אנחנו יכולים לבטא על ידי זה שנתאסף סביבך ונימשך אחריך בעלייה הזאת כלפי הבורא?

תנסו. אני לא יכול להגיד לא, שלא צריך, כי זה לא נכון, אבל אני גם לא רוצה למשוך אתכם אליי. תמשיכו לנסות ואתם תמצאו את הפתרון הנכון.

שאלה: כולנו שומעים את הרב בצורה שונה, אבל כשאנחנו מבינות בעשירייה, אנחנו בכל זאת אוספות את הדעות השונות המנוגדות ומשתוקקות למה שמתגלה. ואולי נכון יהיה לחשוב שמה שמתגלה ביננו, זה בעצם לגלות את הרב ביננו. הבירורים בתוך הסדנה אחרי שיעורים, לפני שיעורים, כשאנחנו קוראים מקורות, הרי זה מעט מדי, צריך עוד עבודת מחקר משותפת של העשירייה, השתוקקות תמידית למצוא את הרב ביננו. האם זה נכון?

כנראה.

שאלה: בקשר לצער של חברו, הבנתי שזה כלי לחיבור. יש צער של חברו בחיים האגואיסטים שלו, ויש צער של חברו לכיוון החיבור, לכיוון הבורא. איך אנחנו עובדים עם צער החבר? כי זה נראה לי מאוד חשוב מבחינת התפילה.

להשתדל להתחבר עמו ולהתחלק בצערו כך שהוא ירגיש פחות רע.

תלמיד: האם זאת תפילה, אני צריך לבקש מהבורא?

כן, זאת תפילה ומעשה.

שאלה: בנוגע לדרגת הרגישות ברוחניות, אתמול שמעתי מחבריי שבכנסים יש כאלה שממש מזילים דמעות, עד כדי כך האור ממלא אותם. האם יש לזה מקום?

יש מקום.

שאלה: איך לבנות קשר בנקודה שבלב שלי עם הרב? איפה בדיוק קורה הקשר הזה ומה אופיו?

זה צריך להתגלות בעצמו. אתם תגלו את זה עוד מעט.

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו בכנס ואפשר לחבק את החברים, להיות ממש לצדם. איך נוכל לפתוח את הלב באופן שאפילו אם נהיה במרחקים עצומים והחברים אינם קרובים אלינו, נרגיש אותם, נפתח את הלב ויהיה חיבור?

הכול תלוי בתחושות שלנו ולכן לא משנה איפה אנחנו נמצאים. משנה רק כמה אנחנו רוצים להיות יחד, נכללים הדדית זה בזה.

תלמיד: לפעמים זה מורגש. איך להשתמש במעל הדעת הזה כדי להתקרב איש לחברו?

בינתיים, למעלה מהדעת עבורנו יכול להתבטא בלהיות נגד הרצון, נגד ההחלטות. אחר כך נבין את זה יותר.

תלמיד: מה זאת אומרת נגד ההחלטות?

נגד הרצונות שלנו שדרכם היינו רוצים לחשוב ולייצב את עצמנו. לפעול בצורה הפוכה מהם.

תלמיד: מה זאת אומרת לעשות פעולה הפוכה?

תעלה דוגמא ואני אגיד לך את ההיפך. אני חושב שזו לא בעיה.

תלמיד: בינתיים הרבה מהפעולות הן לשלוח קטעים, התפעלויות משיעורים או ממה שאנחנו קוראים. אלה הפעולות שאנחנו רוצים לעשות. מה זה לעשות הפוך?

זה יבוא עם הזמן.

שאלה: איך נוכל דרך חכמת המקובלים להתעלות מכל המצבים ולהתקדם?

רק על ידי החיבור בינינו, כשאנחנו פונים לבורא והוא מעלה אותנו.

תלמידה: מה ההבדל בין עבודת אלילים לבין דבקות ברב ובבורא? מה הגבול ביניהן?

עבודת אלילים היא מה שאנחנו צריכים לפסול. ודבקות ברב היא, לשמוע מה שהוא אומר, ללמוד ולקיים את כל הצעדים הנכונים לקראת הבורא.

שאלה: אנחנו צריכים לפתוח את הלב בהדרגה כדי לא לשנוא איש את חברו. זה דומה לכניסה לקו שמאל, כדי לחבר אותו בצעד הבא לקו ימין. האם פעולת פתיחת הלב היא שלב בהכרת הרע או שזה הצעד הבא אחרי?

אני לא יכול לענות לך על השאלה הזו, היא נמצאת לחלוטין מחוץ למסגרת הלימוד שלנו.

תלמידה: אלה פרטים של החיבור.

את צריכה להתחכם פחות ואז ייצאו לך קצת יותר פעולות נכונות. תעבדי יותר על האגואיזם שלך.

שאלה: כדי להרגיש את החברה, האם שתינו צריכות לפתוח את הלבבות שלנו?

כן.

תלמידה: פתיחת הלב תמיד הולכת דרך כאב?

פחות או יותר, דרך מאמצים.

תלמידה: אני יכולה להרגיש רק את הכאב שלי בתוך החברה, רק את מה שקרוב אליי?

לא, אפשר גם אחרת.

תלמידה : אם לחברה יש כאב שלא מוכר לי, מה הפעולות שלי?

לחפש.

שאלה: כתוב שצריך לאהוב את החבר, להשתתף בצערו, בשמחתו, ולנו יש את כל התנאים לכך, אבל חכמת הקבלה היא לא שיטה פשוטה, כל המאמרים נכתבו כדי לבצע אותה באופן פיזי, והיום רוב העשיריות וירטואליות, לכן קשה יותר לבנות את האהבה הזאת, את כל הרגש. או שאולי להיפך, דווקא יותר קל מהבחינה הזו?

זו פשוט שיטה המתאימה יותר לימינו. זה הכול.

תלמיד: יוצא שאנחנו פורצי דרך, אין לנו ניסיון בזה?

כל דור הוא כזה. כל דור.

תלמיד: כשחיינו במערות אנשים ראו זה את זה. היום רק בעשיריות מעטות רואים ופוגשים את החברים פיזית. איך לאהוב חבר שאפילו לא ראיתי, לא פגשתי ויכול להיות שגם לא אפגוש? אני מבין את הסיטואציה, אבל אני לא יכול להתכלל בהם באמת.

לא כך.

תלמיד: איך לעשות?

החיים יחייבו, יביאו תובנות, שינויים לכל אחד.

תלמיד: כלומר נלמד ונרגיש ללא מגע פיזי, גם באופן וירטואלי?

אני לא יודע.

תלמיד: יכול להיות שלא?

אני לא אגיד לך מה שאתה רוצה לשמוע, עדיף שתשב ותחשוב.

שאלה: איך לדעת האם תחושת האהבה לחברים היא אמתית, או שהיא בלבול שלי?

זה לא חשוב, תמשיך בהתקרבות לחברים ואז כבר נראה. העיקר להיות מכוון לזה כל הזמן.

שאלה: בעל הסולם אומר שתלמיד כלפי רבו צריך להיות בביטול מלא. איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לדחוף אחד את השני לביטול הזה כלפי הרב ובאופן כללי, איך הכלי הנשי יכול לעזור לכלי הגברי להגיע לביטול הזה כלפי הרב?

פשוט תמשיכו ולאט לאט כל זה יתפוס את מקומו, יבוא על מקומו ויתבהר. בזמן הקרוב.

שאלה: בשאלות ששואלים את הרב אני מרגיש שאני מחפש ביטחון גשמי. איך אנחנו יכולים לעקוף את הרצון לביטחון גשמי של הרב ורוצים ביטחון רוחני בזה?

להתחבר יותר.

תלמיד: אמרת שדרוש חיבור ואנחנו צריכים לראות תמונה יותר גדולה של חיבור, אז איך אנחנו מצליחים לראות תמונה יותר גדולה של חיבור, או דורשים תמונה יותר גדולה של חיבור?

אתם יכולים לדרוש אבל אתם אפילו לא יודעים מה זה.

תלמיד: אז איך אנחנו מגיעים לזה?

תפילה לבורא שיעשה, שיראה לכם את צורת החיבור הבאה.

שאלה: אמרת שבעל הסולם הוא האדם היחיד שישב בשולחנו של הבורא והחכמים הגדולים מגלים את תורתם כמו שכתוב והם שופכים את אורם ותורתם עלינו. ואנחנו בעבודה בעשיריות לומדים לפי השיטה של הרב"ש והולכים ממש באופן מלא אחרי הרב ולא יכולים להתקרב לנפשו. שאלתי, אולי לא בגוף הזה אבל מתישהו גם אנחנו נוכל לשבת בשולחנו של הבורא. האם זה נכון, או שזה יותר מדי חצוף?

שאלה נכונה ותשתדלי לענות עליה נכון.

תלמידה: אתה לא תענה?

אני לא רוצה לגנוב ממך.

שאלה: אנחנו רואים בך את הרב שלנו, מה הבקשה שלך מאיתנו כדי שתראה בנו תלמידים שלך?

אני מבקש מכם רק דבר אחד, תחזיקו זה בזה וכולכם יחד בבורא וזה יביא אתכם לגמר התיקון ולגאולה מכל רע שבעולם הזה ולהשגת המדרגות הגבוהות ביותר של העולם הרוחני.

שאלה: כיצד הרעיון של התבטלות אמיתית כלפי הרב כפי שמתואר בכתוב כאן, יכול לתרגם לעולם המודרני שבו מערכות יחסים מבוססות על השוויון והאינדיווידואליות ומה ניתן ללמוד מכך על תפקיד המורה, או המנהיג הרוחני בחברה העכשווית?

ללמוד מה שכתוב, מה שמדובר, על ידי שיחות, שיעורים, ללמוד מזה.

תלמידה: מה נותן לנו בעולם העכשווי שלנו לכל העולם, שאנחנו עכשיו לומדים לפי הרב שלנו, ומה זה בעולם המודרני?

אתם לומדים איך להיות מחוברים יותר כדי להיות יותר מחוברים עם הרב, ודרך הרב להיות יותר מחוברים עם הבורא.

תלמיד: ואנחנו מעבירים את זה לכל העם?

כן.

תלמיד: זה התפקיד שלנו?

כן.

שאלה: עשינו הכנה מאוד מאוד גדולה ואחרת לכנס. הכלי הגיע אחר ומאוד בשל. ואתמול בערב של המוזיקה זה הורגש, אני מרגיש שיש פה כוח גדול שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעזוב רגע את השאלות ולהתחבר בינינו, אפילו שאנחנו לא יודעים מה, ולתת לכוח הזה לקחת אותנו. יש לי בקשה, שננסה לנצל את הרגע המיוחד הזה שעבדנו עליו, להניח את הכול ולהתחבר בלב, אז בואו נהיה בהרגשה הזאתי, זה כל כך חזק שכל מה שנשאר זה עוד דפיקה קטנה ואנחנו שם. אז אני ממש מבקשת מכולנו שפשוט נפתח את הלב ונהיה שם.

טוב.

שאלה: כמה ימים לפני הכנס קיבלתי הכבדת הלב, ורק הרגשתי את האגו. החברים ממש החזיקו אותי והביאו אותי לכנס והכול התהפך פה. ואני ממש מרגיש שאני חייב להם. איך אני יכול להחזיר להם, במה?

לפי כמה שאתה מבין מה שהם צריכים.

את הגברים אני לא כל כך מכבד בשאלת שאלות, כי יש לכם אפשרות לבוא כל יום ולהתכלל בחברה ולשאול מה שאתם רוצים, אז אני לא דואג לכם.

שאלה: אדם שחווה צרה, מה התפקיד שלו כלפי החברים? החברים רוצים להצטער בצרתו ולשמח אותו. אבל מה התפקיד שלו, כיצד לא להזדהות עם הגוף שסובל, אלא רק עם הנשמה שרוצה להתעלות?

יש ויש, אי אפשר לענות על זה בצורה כזאת פשוטה.

תלמידה: כל אדם במצב שלו?

כן.

קריין: קטע מס' 6.

"בדרך צחות אפשר לומר מקרא ודרוש חז"ל, על הכתוב "אותי עזבו ותורתי שמרו", "הלוואי אותי עזבו", כלומר, שהיו מתגאים ברוממות, ואף על גב "שאין אני והוא יכולין לדור במקום אחד". אבל על כל פנים "תורתי שמרו", שיהיו דבוקים בצדיק האמיתי, באמונת חכמים כראוי, שאז יש תקווה שהצדיק יחזיר אותם למוטב, ויכריע אותם לכף זכות כראוי למחיצתו של הקב"ה, ומה יוכל להיות מהענוות ושפלות שלהם, כדי שלא לעזוב את הקב"ה להעתיק דירתם מהם, אם אין להם צדיק אמיתי שידריך אותם בתורתו ותפילתו ויגיעם למקום תורה וחכמה."

(בעל הסולם. אגרת מ"ג)

שאלה: איך לעבוד עם המקורות, להתקדם באהבת חברים בעשירייה שלנו?

אנחנו למדנו כבר הרבה פעמים איך להתבטל כלפי החברים, איך להתחבר איתם.

קריין: קטע מס' 7.

"כמה יש לו לאדם להיזהר בדברי תורה, כמה יש לו להיזהר שלא יטעה בהם, ולא יוציא דבר בתורה, מה שאינו יודע, ומה שלא קיבל מרבו. שכל מי שאומר בדברי תורה, מה שאינו יודע, ולא קיבל מרבו, עליו כתוב, לא תעשה לך פסל וכל תמונה."

("זוהר לעם". "יתרו". מאמר "לא תעשה לך", סעיף 428)

קריין: קטע מס' 8.

"כל עבודת הנבראים, שצריכים לעבוד למעלה מהדעת. ולא אפשר לעשות שום דבר בלי אמונת חכמים, שהם סדרו לנו סדר עבודה. ואחר שהאדם קבל את עבודתו בבחינת זנב לאריות, היינו שהוא נמשך אחרי החכמים, ללכת רק כפי מה שהם סדרו לנו. וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות פרק א, ד) והוי מתאבק בעפר רגליהם (של חכמים)." 

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

שאלה מה ההבדל בין חכם וצדיק?

בחוכמת הקבלה אין הבדל ביניהם אלא תלוי איך אנחנו מתייחסים לזה. לפעמים צדיק, לפעמים חכם, לפעמים אולי עוד איזה שם. אבל באמת, זה כמעט אותו דבר. תלוי מי מדבר, באיזה זמן מדברים וכן הלאה.

שאלה: אם אין צדיק אמיתי שיוביל אותם בתורה, האם צריך לחפש אחר צדיק, זה נקרא לעשות לעצמו רבו, מורה?

כן.

שאלה: כאן היה כתוב שבורא אומר, "תעזבו אותי ותתפסו את התורה שלי". למה בדיוק הוא מתכוון?

"תעזבו אותי ותתפסו את התורה שלי", זאת אומרת, שיטה שמעלה את האדם מעל לרצון לקבל שלו ועושה ממנו מלאך, רצון להשפיע.

תלמידה: למשל מקובל, יכול להגיד את זה בצורה שמתאימה לו שהוא אומר לבורא, "תעזוב אותי, אל תיתן לי כלום, אבל תעשה בשבילם, בשביל השכינה, בשביל האנושות". האם זו גם אפשרות שמקובל מגיע לזה?

אני חושב שזו לא אמת. קודם כל, למה הבורא לא יכול לעשות גם זה וגם זה?

תלמידה: ברור שהוא יכול לעשות הכול. אני שמעתי אותך אומר שמקובל מוכן לוותר על נפשו ועל חייו כדי שלאחרים יהיה טוב.

כן.

תלמידה: האם זה אומר שגם אנחנו צריכים לשאוף לזה ולבקש מהבורא שלא יעשה למעננו אלא למענם? ברור שהוא יכול לעשות למען כולם. מה אנחנו רוצים?

כן.

תלמידה: הודיה לבורא על כנס כזה מרגש. וזה מרגיש באמת כנס מאוד עצמתי. אני כבר שמונה עשרה שנה בכנסים, אבל הכנס הזה הוא מאוד פנימי, מרגש.

יש כאן כלי נשי מאוד גדול, ויש הרגשה שקטה שיש ברית בין הנשים שהן הולכות על זה עד הסוף. הן לא מוותרות לבורא. עד שהבורא יגיד, "ניצחתם אותי, כולכם", גם נשים וגם גברים.

רציתי להודות לך, ולאחל לך בריאות, וחיים ארוכים, ושתזכה בקרוב להביא אותנו באמת לתכלית, ונעשה לך נחת רוח ולא נהיה לך "צער בנים", אלא שמחה מגידול בנים. אוהבים אותך מאוד.

תודה רבה. תודה.

שאלה: האם זה אפשרי לאהוב את החברות כמו שאני אוהבת את הרב?

אני לא יודע איך את אוהבת אותי.

תלמידה: חזק מאוד. הכי חזק.

אפשר.

תלמידה: איך אפשר?

איך? לבקש מהבורא. רק ממנו את יכולה לקבל כאלה דברים.

תלמידה: אז אי אפשר.

למה?

תלמידה: בסדר, אני אבקש. אבל אני לא מרגישה שזה אפשרי.

למה? מאיפה את יודעת? אסור להגיד כך. הבורא כל יכול.

שאלה: מאז שהתחלתי ללמוד קבלה, אני לא מוצאת את החיבור בין גשמי לרוחני. בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה, הדברים מתנהלים בצורה מאוד נעימה, אנחנו תומכות זו בזו, אנחנו באמת מרגישות שהתפתחנו כעשירייה, אבל בחוץ מרגיש שמאוד סוער. ואני שואלת את עצמי, מה הקשר בין הדברים? מה אני יכולה לעשות כדי להשפיע? איך להבין בכלל את העולם בחוץ?

את צריכה לקרוא יותר.

שאלה: אני מרגישה בעייתיות בכך שאני לא מרגישה חיסרון לבורא, או שאין לי חיסרון לגדלות הבורא. היה מאמר על כך שצריך להרגיש את הצער והשמחה של החברות, ואם אני רוצה להתחבר לחברה שמרגישה כרגע צער, אז יש לי כמובן רחמים כלפיה, אבל אני מבינה שזה לא מספיק. חוץ מרחמים וחיבור עם החברה, האם עלי לחפש את הרגשת החיסרון שלה בבורא?

אני לא יודע מה לענות לך, את צריכה להמשיך את החיפוש שלך.

שאלה: אדם בדרך כלל רגיל להוסיף משהו מעצמו או איך הוא תופס את הדברים. מה ההשלכות של להגיד דברים שלא כתובים בתורה, שהוא לא יודע או לא קיבל מרבו, כמו שכתוב?

לא נורא.

שאלה: הייתה הרגשה כזאת שהכנס הזה הוא הכנס האחרון. האם זה נכון, הכול הולך להשתנות?

אני לא יודע אם תרצו להגיע עוד פעם.

תלמידה: אנחנו נרצה.

אני לא חושב שמצד הארגון שלנו יהיו איזשהן בעיות, אז תתכוננו לכנס הבא.

שאלה: האם אתה מרגיש את עצמך כמנהיג הרוחני של הכלי הנשי?

כן.

שאלה: חבר קודם שאל איך להיכנס יותר ויותר לתוך הלימוד, והמלצת לחזור על השיעורים ביחד עם העשירייה. העשירייה שלי מאוד קרובה וחשובה לי, אבל אנחנו גם אימהות במשרה מלאה ועובדות במשרה מלאה, ואנחנו פטורות ממצוות שהזמן גרמן, אבל קשה לנו לחזור על השיעורים שוב ושוב. מה אתה ממליץ לנו כדי להתחזק יותר ויותר בעשירייה?

אין לי מושג, להתפלל לבורא ולשמוע תשובתו.

(סוף השיעור)