שיעור הקבלה היומי8 יולי 2019(בוקר)
שיעור בוקר 08.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: "תפילה"
תפילה, ודאי שבהתחלה ישנם אנשים שרגילים להתפלל, אנשים שלא התפללו אף פעם, רגילים לבקש, לא רגילים לבקש, לתלות את עצמם באיזה כוח עליון, בגורל. אבל כשאדם לומד את חכמת הקבלה כל הדברים האלה מסתלקים ממנו. הוא כבר לא מתייחס אליהם כמו "מצוות אנשים מלומדה", זאת אומרת, שקבלו איזו גרסה דינקותא, הדרכה מילדות, וכך הם ממשיכים, אין לו דבר כזה.
אלא הוא מתחיל להתייחס לדברים לפי ההרגשה שלו, שעכשיו לפי הלימוד הוא מתחיל להרגיש כל מיני מצבים שהם מנקים אותו בעצם מכל מה שהתרשם מקודם, אולי מהסביבה ומהלימוד. ואז הוא מגיע למצב שאין לו שום קשר עם הבורא, הכול מלאכותי, כי כך כתוב בספרי הקבלה. ועובר זמן עד שרואה, שחברים זה בסדר, אומרים שאני צריך להיות איתם, להתקשר אליהם, שאני מרגיש בזה משהו, כן, כנראה. אני לומד גם ממערכת הבריאה, ממבנה דאדם הראשון, שכך צריך להיות. גם מהמדע אני רואה שזה כך, שבסך הכול העולם הוא עולם עגול, אינטגראלי.
ורק אחרי הרבה זמן הוא מתחיל להרגיש שכן, בכל זאת, לא יכול לעזור לו שום דבר להתקדמות, להבנה, להרגשה, לחיבור, למערכת הבריאה, אין. כמה שמשקיע, גם בחברים, גם בלימוד, לא עוזר לו. אלא יותר ויותר מתבהר בו רק דבר אחד, שהוא לבד.
ואז אחרי שנמצא כך בחוסר אונים מתבהרת בו רק עובדה אחת, שאם הבורא יעזור לי אז אני אוכל לעשות משהו, לצאת ממצבי וכן הלאה. אך ורק אם הוא, שום דבר חוץ מזה. אפילו אני בכל מיני אמצעים, שכן, נכון, אחרי האמצעים שלי אני הגעתי לעליות, ירידות וכל מיני רגשות, ונכון שדווקא על ידי הדרך שעברתי אני מבין ומרגיש שאין לי שום עזרה מאף מקום, רק מהבורא. אם יעזור לי, כן, אם לא, לא.
וכאן הוא מגיע באמת לצורך לתפילה. כי אם הבורא לא יעזור, לא יעזור לי כלום. נכון, אבל מה זה אם? איך ומה תלוי בי כדי שהבורא יעזור? וכאן הוא מגיע למצב שהוא חייב לפעול. שהבורא יעזור לו אך ורק בתנאי שעכשיו, כשהוא כבר בטוח שרק מלמעלה "יבוא עזרי", אז איך הוא צריך לכוון את עצמו לזה בביטול שלם, בבקשה נכונה שהבורא יעזור? וכך הוא אז מוכן לבקשה, שאת זה בעצם אנחנו לומדים כאן. כל מיני אופני הבקשה וגם נושאי הבקשה. זאת אומרת, היסוד שלו ומה הוא צריך להכין כדי שבאמת הדרישה שלו עכשיו תביא לו את עזרת ה'.
נקווה שעברנו פחות או יותר את הדרך, את ההכנה, כדי עכשיו לעסוק בבקשה.
קריין: אנחנו קוראים מתוך קובץ קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "תפילה". ציטוט מספר 11, רב"ש א', "כובד ראש בעבודה, מהו".
"ענין תפלה צריך להיות בכובד ראש. היינו, בזמן שהאדם מרגיש בעצמו, שאין אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שאין הדעת מחייב אותו לעבוד בעמ"נ להשפיע. והאדם מבין, שעיקר המטרה צריכה להיות "לזכות לדביקות ה'". והיות הדעת מתנגד לזה, והוא צריך ללכת נגד הדעת, זוהי עבודה גדולה מאוד.
היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה. נמצא, שכל תפלה ותפלה שהוא נותן לה', יש לו עבודה מיוחדת. לכן נקראת תפלה "עבודה שבלב". היינו, שהוא רוצה ללכת נגד השכל והמוח, שהם אומרים לו ממש להיפך. ומשום אין זה נקרא "עבודת המוח". כי עבודת המוח נקראת, שהאדם מתייגע עצמו, להבין איזה דבר עם השכל ודעת שלו. מה שאין כן כאן אין הוא רוצה להבין עם הדעת, שצריכים לעבוד ה' בבחינת ידיעה, אלא הוא רוצה דוקא לעבוד את ה' באמונה למעלה מהדעת. ומשום זה נקראת תפלה "עבודה שבלב".
(רב"ש - א'. מאמר 25 "כובד ראש בעבודה מהו" 1987)
שאלה: למה קשה לבקש שהבורא יתקן אותנו?
לא מאמינים שהוא קיים. הוא לא נמצא בשדה הראייה שלי, נכון או לא? אתה אומר שלא, הוא נמצא לפניך ואתה לא יכול לבקש, בגלל הגאווה שלך? זה נקרא שלא נמצא.
שאלה: מה זה "עבודה שבלב"?
לב זה הרצון, המוח רק עוזר לנו לסדר את הרצונות, לחבר כך ביניהם, לתת להם חשיבות יותר, פחות. אבל לב זה כל הרצונות, כך זה נקרא. אז "עבודה שבלב", זה שאני צריך לסדר את הרצונות שלי כך שהם יהיו מוכנים לקבל שינוי.
תלמיד: למה תפילה היא עבודה למעלה מהדעת? בתפילה שלי אני צריך להיות בדעת, להתפלל על משהו שאני רוצה. מה זאת בכלל תפילה?
אם אתה תתפלל למה שאתה רוצה, אז אתה תהיה אדם דעולם הזה, שהוא מתפלל למה שהוא רוצה, כמו כל חיה. ואז לא יהיה לו מזה שום דבר, שום שינוי מהותי, כמו לחיות. בסופו של דבר כמו שהם מתפללים על מה שהם רוצים, ודאי שלא כך מקבלים, אבל המערכת מתחשבת בזה.
תלמיד: אז למה אדם בכלל מתפלל, למה אני צריך להתפלל?
להתפלל זה נקרא שכל אטום, מולקולה, איבר, גוף שלם, הרבה גופים יחד, כל הזמן מרגישים מה שחסר להם. כי הבורא מלכתחילה ברא מה שחסר, הוא מָלא וברא משהו שמרגיש חסר. החסר זה הבריאה, חיסרון זה הבריאה. אז מה אתה שואל?
תלמיד: כשאדם חולה, יש בעיות בבית, יש בעיות במשפחה, בפרנסה, אז האדם יושב, חושב ואומר "תשמע, הבורא תעזור לי", זה נקרא תפילה?
גם זה נקרא תפילה.
תלמיד: אז מה זה נקרא "תפילה" שעליה הוא כותב פה?
כאן זאת תפילה על משהו אחר. כאן זאת תפילה שאנחנו לא פועלים מתוך החסרונות שהבורא מעורר בנו, שחסר לי כמו שאתה אומר פרנסה, בריאות וכן הלאה. את זה הבורא מעורר בנו, בכל אחד. ואתה רואה, כל העולם נמצא בחוסר, זו הבריאה, החומר של הבריאה זה הרצון לקבל. רצון לקבל זאת אומרת שמשהו חסר. אלא הבורא שברא את זה, רוצה שאדם יגיע למצב שלמעלה מהחיסרון הזה הוא יבקש לעלות, לא להישאר בתוך הרצון הזה, שהבורא ימלא את הרצון שהוא נמצא בו, אלא שיעלה אותו לדרגה יותר עליונה, יותר עליונה, למעלה מהחסרונות האלו.
שאלה: כל העולם ידוע בקטע של תפילות, ספר תפילות, שב ותתפלל. זאת אומרת בן אדם לוקח ספר ומתפלל בוקר, צהריים, מנחה, ערבית, מה זה אומר? במה זה עוזר לי אם אני מתפלל לפי הדף, מה ההבדל?
בכל זאת אנשים מתפללים, הם מבקשים, גם מתוך זה ישנה איזו השפעה על הבורא. אתה לא יכול למחוק את הדברים האלה ואפילו הגנב במרתף, כמו שאנחנו אומרים, גם זה משפיע אבל זה משפיע מבחינה כללית, כמעט ולא מורגש. זה לא מורגש, איזה מין רעש לבן כזה.
תלמיד: בכל זאת הם מלמדים אותם, תעשה מניין.
לא. לא.
תלמיד: בוקר, צהריים, ערב.
כן, זה נקרא "מצוות אנשים מלומדה"1.
תלמיד: דרך אגב גם מקובלים היו עושים את זה בוקר, צהריים, ערב.
נכון. אבל אנחנו מדברים על פנייה אחרת לבורא. אחרת, זה למעלה מכל הרצונות והרגשות שאנחנו מרגישים בתוך הרצון לקבל שהוא ברא, למעלה מזה. זאת אומרת שאני מבקש מהבורא דבר שלא נמצא בי ואני לא כל כך רוצה אותו, אין לי לזה נטייה טבעית, אני בזה לא דומה לכל העולם, אני מאוד שונה מכל העולם. יש בי מה שנקרא "נקודה שבלב" ואני מרגיש אותה והיא לא נותנת לי מנוחה ואני צריך גם להרגיע אותה לכן הגעתי לחכמת הקבלה.
גם לא אני הגעתי, זה בהשגחה מלמעלה. אבל אחרי לימוד והרבה עליות וירידות בכל מיני מובנים שטוב לי, רע לי וכן הלאה אני עכשיו מגיע למסקנה שבאמת שום דבר בעולם לא יכול לעזור לי, פשוט שום דבר ולכל אחד ואחד זה בצורה פרטית. אצלך זה בקשר לעבודה, אצל מישהו אחר בקשר למשפחה, אצל השלישי זה שינוי פנימי, משהו, לא חשוב, כל אחד ואחד, אין.
וכשאני מגיע לחכמת הקבלה ואני לומד ורוצה להגיע לגילוי הבורא אז אני חושב שגם זה יעזור לי וזה וזה. אני אלמד כמה ספרים, ממש בכל דף ודף זה יעזור לי. כתוב "לימוד תורה כנגד כולם". אני אעשה איזה מעשים, זה יעזור לי. אני אשפיע לחברים נגיד אם אני כבר נמצא בחברה כזאת.
אחרי כל זה, וכל זה וכל זה אני מגיע למצב שכלום, אפס, "ידיו לא-לוהים". מה לעשות? וכאן כבר אני מגיע, אבל זו הרגשה פנימית מאוד מאוד ברורה, אמיתית, שאני בטוח, בטוח ממש שהבורא, איזה כוח עליון, שאני לא הייתי זקוק בו כל כך, זאת אומרת להגיע אליו, לגלות אותו, כן, אבל שאני צריך אותו בתור עזרה, בתור אמצעי להגיע אליו, לרוחניות, לפתיחת עיניים, אני לא חשבתי על זה, אני חשבתי שהוא המטרה. עכשיו אני חושב עליו שהוא הוא האמצעי. זאת אומרת שאני קירבתי אותו אלי, לא שהוא נמצא שם רחוק בסוף הדרך שלי אלא עכשיו במצב שאני נמצא, אפילו אולי זו תחילת דרכי, אבל כאן הוא נמצא. כאן אני צריך אותו ומכאן והלאה אני רוצה ללכת עימו יחד, שכל הזמן יעזור ויכוון ויסדר לי את הכול. כי בלעדיו אני כבר מחליט, מתוך הניסיון שלי, שאין לי שום סיכוי. זו הנקודה שהיא תחילת התפילה, בקשה, פנייה.
תלמיד: האם אפשר לעשות תפילה, הוא כותב "תפילה שבלב", בצורה בודדת? זאת אומרת רע לי, אני רוצה להתפלל לעצמי או לכולם, באופן בודד אני מסוגל לעשות את זה, יש בזה ערך?
יש ויש, לכל דבר יש ערך. אי אפשר למחוק שום דבר תלוי במטרה, מה אתה רוצה. אבל אם אני רוצה להגיע למטרה רוחנית שזה להתקרב לבורא, להידמות לבורא, לעשות לו נחת רוח, אולי עוד כל מיני, יש כאן הרבה הרבה הבחנות כי כל פעם אני מתאר לעצמי את המטרה בצורות אחרות, בסגנון אחר, יותר אגואיסטי או פחות, יש ויש, את זה לא אנחנו קובעים אז בהתאם לזה אני פונה לבורא בצורה אחרת כל פעם.
שאלה: אז מהי התפילה האמיתית מעל הדעת ולא בתוך הדעת?
תפילה אמיתית זו תפילה לעזרת ה', אחרי שאתה באמת מספיק זמן, אפילו שנים, ודאי, לפחות כמה שנים, נמצא בכל מיני חיפושים מה יכול לעזור לך, אז גם המטרה שלך משתנה, גם האמצעים שלך משתנים ולא שאתה זורק אותם אלא גם הלימוד, גם ההפצה, גם החברה, והעיקר זו העשירייה, כל הדברים האלה לא נעלמים, אלא בסך הכול זו מסגרת שמתוכה אני צריך להגיע למשהו, או בתוכה אני צריך להגיע למשהו אבל זו המסגרת.
עכשיו השאלה מה יעזור לי להשיג מה שאני רוצה? והמטרה כמו שאני שומע זו דבקות בבורא ולאט לאט המילים האלה, דבקות בבורא, מתחילות להיות בי ברורות יותר ויותר באיזה ציור רגשי, ואז אני מתחיל וזה נמשך הרבה זמן, לגלות שבחוסר האונים יש לי לפנות רק לבורא, ויחד עם זה אני מקבל שמחה גדולה, כשמתברר לי עכשיו שקודם לא חשבתי על הבורא. היה לי קשה בכלל לחשוב עליו, אני מבין שישנה מטרה וישנם חברים, לימוד, הפצה, כל מיני פעולות שאנחנו עושים ואז אנחנו מגיעים, הבורא היה נעלם יחסית ועכשיו ההיפך, כל יתר האמצעים שקודם חשבתי עליהם שהם העיקריים, הם קצת נעלמים ומתגלה הבורא שהוא האמצעי העיקרי, ככה זה.
שאלה: איך בחוסר אונים לפנות לבורא? זה מרגיש כמו המצב הכי רחוק שיש ממנו.
יפה מאוד, לכן אמרתי שזה יקרה ההפך, כאשר הבורא יתגלה קצת קרוב אליך ואליו תצטרך לפנות על פני כל יתר האמצעים שחשבת עליהם קודם שהם יקרים. עוד לא הגעת.
שאלה: התפילה היא בעצם הדרך היחידה לאחישנה?
לא, לא היחידה אלא תפילה ומה שצריכים לתפילה. יש תפילה ויש נושא לתפילה, כל מיני אמצעים שעוזרים, תומכים, מסדרים. כי תפילה זה כבר מה אני ארצה וכדי לייצב את הרצון והכיוון אני צריך לפני זה עוד הרבה פעולות, הבחנות. זה לוקח שנים.
תלמיד: זאת אומרת שיש גם צורה לתפילה.
הכול הכול. צורה, מטרה, מאמץ. תפילה זה מצב, אלה לא מילים שאתה פולט מהפה, אלא תפילה זה המצב הפנימי של הרצון שלך, של הכוונה שלך שכולם מסודרים בצורה כזאת וזה נקרא "תפילה". כי יש בזה המצב הנוכחי שלך, פנייה לבורא, איך שאתה מתאר אותו ואיך שאתה מתאר את הפעולה שלו בחזרה אליך ואיך הפעולה שלו פועלת בך ואיך אתה נפעל על ידה ולֱמה אתה מגיע כתוצאה ממנה.
כל זה בעצם אם אתה רוצה או לא רוצה זה חייב להיות כבר בתפילה, זו לא סתם צעקה כמו שתינוק צועק שכואב לו, זו כבר פנייה כזאת שאז ישנה עניית התפילה ואז אתה מרגיש בזה שאתה מתפלל, שאתה פונה לבורא, זה נקרא "מתפלל" שגם זה הוא ייצב לך במשך המון זמן במצבים שעברת, ושום מצב לא עבר לך סתם אלא הם היו כולם כהבחנות, כנושא של התפילה.
שאלה: אני מרגיש עכשיו את החיסרון הכללי של החברים, אני מתמוסס בו ועכשיו אמרת שצריך לדמיין את הפעולה החוזרת של הבורא. איך לדמיין את זה, מה זה בדיוק?
אני לא יודע, רק אם אתה פונה, אז מה זה נקרא שאתה פונה? אתה פונה לקבל עזרה. "לְמה"? "למצבי הנוכחי". מה אתה רוצה מהמצב שלך? "אני רוצה להגיע ממצב A למצב B לשנות את המצב". ומה יהיה לך במצב B שאתה מגיע אליו? מה תעשה אז? בשביל מה לך? למה? זאת אומרת שזה צריך להיות משהו לא סתם כדי להפטר מהמצב, אתה מדבר כאדם רציני, אז תסביר לי מה יקרה כאן.
זאת אומרת התפילה חוץ מזה צריכה גם בתוכה להיות בהרגשה שרק הבורא יכול לעזור, שאין עוד מלבדו, שאתה מכבד אותו. זה לא במילים כמו שכתובים בתפילה את כל הדברים האלה, "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם" וכן הלאה, שאתה מכבד אותו, שאתה מעריך אותו, משבח אותו וכן הלאה.
זה חייב להיות בהרגשה שלך, אחרת איך אתה פונה אליו? כשאתה כבר הכרת שהוא עליון ממך ומסדר לך את הכול, חוץ מזה הוא מסדר לך הכול לנכון, שגם לְמה שהגעת עכשיו זה בדרך ולכן זה נכון. ואתה מקבל את זה ממש כחסדים טובים או כחסדים לא כל כך טובים, לא חשוב אבל אתה מקבל את זה, אתה מבין שזה הכול נמשך למטרה ובשביל מה אתה צריך עזרה? אתה צריך כאדם גדול להבין בשביל מה.
כמו שאתה בא לבנק לקבל הלוואה למישהו או למשהו, אתה צריך לדעת מה אתה עושה עם זה? מה הצעדים שלך קדימה אחרי שתקבל עזרה? לְמה אתה רוצה להגיע? או אתה רוצה רק לפנות? כמו שתינוק רוצה להיות דבוק לאימא וזהו, היא לוקחת אותו על הידיים והוא נירגע, הכול בסדר, לא צריך יותר כלום, או שאתה כבר אדם בוגר שעזרת ה' היא בשבילך מנוף להתקדמות. התפילה צריכה להיות שלמה, זה מה שאני רוצה להגיד.
רק תראה, אתה בעצם פונה לבורא כמו לאמצעי בתפילה הזאת שיעזור לך להשיג את המטרה. והמטרה הזאת היא גם הבורא אבל לא אותו בורא שאתה משתמש בו כאמצעי. זה כבר בורא אחר שאליו אתה מגיע בדבקות, וגם בפניה אולי אתה צריך להיות בדבקות? איך לשלב את שני המצבים הללו? הבורא כאמצעי והבורא כמטרה? אנחנו עוד נדבר על זה, צריכים לפתוח את זה, הנושא מאוד רחב, והוא ייפתח ברגע שאנחנו נתחיל לעבוד עם העשירייה, עם עבודת הבורא אלינו, אז אנחנו נתחיל להרגיש כמה שהוא פועל אחרי הקלעים, ועכשיו, ולעתיד.
תלמיד: כן, אבל בכל זאת, עד לא מזמן עוד אמרנו שדרך העשירייה אני פשוט מתחבר עם הבורא ללא שום תנאים, פשוט כדי להיות איתו באיזה יחס בכלל, ועכשיו אנחנו מדברים על חשבונות, אני דורש ממנו משהו.
אסביר לך מה העניין. קודם כשרצינו לפנות לבורא, כולנו יחד מהעשירייה פנינו אליו כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, עזרה כללית, שיקדם אותנו, והוא נניח קידם אותנו ופעל על זה. אגיד לך למה, כי אם הייתה לנו כזאת שאלה, בקשה, אפילו לחלק מאיתנו, אבל בצורה מלאכותית עשינו את זה מכולם, זה בכל זאת מגיע אלינו מלמעלה. זאת אומרת, הבורא רצה שכך נפנה אליו, פנינו ואז הוא קידם אותנו, כתוצאה מהקידום הזה אנחנו עכשיו לא פונים אליו מתוך העשירייה סתם כדי להתקדם, אנחנו רוצים שהוא יעזור לנו בצורה מסוימת יותר נקודתית, יותר ברורה, עניינית, פנימית. זה בדרך, זה יעבור גם כך וגם כך.
שאלה: בקטע הזה רב"ש כותב שהתפילה צריכה להיות בכובד ראש, מה זו התכונה הזאת של כובד ראש, רצינות, איך זה צריך להתבטא באדם?
"כובד ראש" זה נקרא שיש לי משהו שלא עוזב אותי. שעניין הבקשה חייב להיות קבוע, אני כל הזמן מחזיק אצלי בראש שיש לי למי לפנות, יש לי עם מה לפנות. אני חייב יותר ויותר לסדר את ההרגשה שלי ואת הפנייה שלי והבורא צריך לענות לי. כל זמן שלא קיבלתי את עניית התפילה אני צריך להבין שעדיין לא ייצבתי נכון את הפנייה. אם אין מ"ד סימן שלא היה מ"ן.
שאלה: מה גורם לבורא לעזור לאדם?
אם התפילה היא מעומק הלב, אם התפילה היא מהמניין, מהעשירייה, אם התפילה היא אמיתית, מהלב, אם התפילה היא מעומק הלב ומעומק הלב הכללי של העשירייה, זה הכול. כי "עומק הלב" נקרא שהתפילה היא נכונה שבאמת זה מה שרוצים, לעת עתה, עד כמה שמבינים שזה מה שצריך, כי בדרך, אתה יודע, זה כמו ילדים קטנים ואחר כך ילדים יותר גדולים עד מבוגרים וכן הלאה. כל הזמן צריכים לאתר בקשה הכי אמיתית שצריכה להיות, ועד כמה האמת שאנחנו מרגישים והאמת שאנחנו מבינים, היא אותה אמת או לא, כי באמת אני צריך להיות בעל מנת להשפיע לכל העולם כולו ודרך העולם לבורא ולהביא את כל המציאות לדבקות עם הבורא, זה יפה וטוב אבל בלב אני מרגיש משהו אחר.
ולכן לא כל כך תמיד בלב שלי הבקשה הזאת, עבור שלום העולם, איחוד העולם ולעשות נחת רוח לבורא, אלא עד כמה בעשיית נחת רוח לבורא אני חושב מה ייצא לי מזה וכן הלאה. יש כאן עניין התפילה, נקיות התפילה. לכן אנחנו מתקדמים בהדרגה, במלכות דאין סוף, אם היינו נמצאים בה-ו-י-ה הראשונה לא היינו יכולים לעשות שום דבר, כי שם אנחנו מקצה לקצה הפוכים מהבורא, וכדי לסדר לנו איזה קשר הבורא סידר לנו את הסולם, ואנחנו, על ידי הסולם הזה, יכולים להיות עימו בקשר הדרגתי, שלא מיד נגיע לדבקות שלמה אלא בהדרגה.
שאלה: בפתיחת השיעור אמרת שאחרי שנים שאדם משקיע בקבוצה, בלימוד, בהפצה הוא מגלה שהוא לבד ואז הוא מבין שרק הבורא יכול לעזור לו. מה זה הלבד הזה?
לבד, ללא אמצעים לעזרה חוץ מהבורא, לזה התכוונתי.
שאלה: האם אפשר לקבל או למצוא איזו דוגמה לתפילה מתוך המצב שלנו של שלב ההכנה?
האמת, יש תפילות שכתבו לנו אנשי הכנסת הגדולה, מקובלים גדולים מאוד שכולם היו בדבקות, קבוצה גדולה מאוד, מאה עשרים איש, הם כתבו תפילות כי ידעו שתהיה גלות, זה היה עוד לפני הגלות בזמן שבית המקדש היה קיים והכול. אבל הם כבר ידעו שתהיה גלות וחייבים לכתוב את כל הדברים האלה, ממש בכתב לקהל הרחב שלא ידע מה לעשות, לא ידע בכלל, גלות, ממש גלות. לא כמו גלות מצרים אלא הרבה יותר גרועה, הרבה יותר ארוכה, בניתוק מהאמת, לכן הם כתבו, סידרו הרבה ספרים בזמנם, הכינו את הכול לגלות, אפשר להגיד כך, ממש. הייתה הכנה מסודרת לגלות, עד כמה שיכלו לעשות, גם מורגש במה שהם עשו עד כמה הם דאגו בחרדה מה יקרה עם הדורות שיהיו בגלות.
את התפילות הללו, אמנם הם כתבו מהגובה שלהם, אבל מצד שני, הם כתבו לאלו שנמצאים בניתוק. כך שהתפילות הן תפילות אמיתיות אבל בכל זאת קצת יותר רחוקות מהאדם הרגיל ברחוב, הוא קורא את מה שכתוב, הוא לא מבין מה הוא קורא אבל זה גם טוב. הם כבר הכניסו בתוך המילים האלו קשר בין האדם הפשוט לבורא, אפילו שהוא לא מבין כלום, בקושי קורא ולא מבין את פירוש המלים, כי באמת מה אפשר להבין ממה שהם כתבו, אלה סתם מילים יפות. חצי מהתפילות הן מתהילים, אבל זה עובד, זה בכל זאת עובד.
מה שאין כן, האנשים הבאים למצבים כמונו, הם כבר מחפשים בעצמם איך לפנות, כי הלב שלהם מלא בכל מיני רגשות, אותה הנקודה שבאדם החופשי פנויה והם כאילו מפנים אותה דרך סידור התפילות לבורא, אז אצלנו אותה נקודה כבר קשורה לדרך ואנחנו רוצים איתה להתקדם לכן אני קורא בסידור, אז אולי לפעמים זה קצת עוזר לי למצוא משהו, לפעמים אני לא מוצא שם שום דבר, וכן הלאה. לפעמים, כמו שהיה מציע לי רב"ש, תפתח את הספר סתם במקום באמצע, לא חשוב איפה, תראה האם מצאת משהו למצב הנוכחי שלך, גם בתהילים בצורה כזאת, תנסה כך לפתוח ולראות. [אני אומר לו] לפעמים כן, לפעמים לא. [והוא אומר] לא, תפתח במקום אחר. ממש כך היו העצות שלו.
תלמיד: אבל אם שמעתי אותך נכון, אז התפילה צריכה קודם כל לבוא מתוך מקום של חיבור בינינו בעשירייה, והיא צריכה לכלול בתוכה את כל הדברים שדיברת עליהם קודם בתחילת השיעור, מי הבורא הזה בכלל שאני ניגש אליו? למה אני רוצה אותו?
זה פחות או יותר מתייצב כבר אצלנו. אבל אנחנו נקשור את כול ההכנות שלנו יחד לתפילה לבורא, זה כן, זה כבר דבר גדול.
תלמיד: ואת זה אפשר לעשות על ידי כך שכל אחד מהחברים בעשירייה יפתח במהלך היום תהילים?
זה לא חשוב, אחד פותח תהילים, אחד חושב בצורה אחרת, ההוא שומע שיעור בוקר, בסך הכול הרצון שלנו עובר עיבוד וחיבור עם יתר הרצונות וזה העיקר שלנו. איך אנחנו נתקשר בינינו בצורה כזאת ששם בתוך הרצונות האלו, ביניהם, נאתר את מה שנקרא בורא. בורא הוא סך הכול התוצאה מחיבור הרצונות שלנו.
תלמיד: זאת אומרת, אין איזה טקסט דוגמה שממנו אני יכול ללמוד?
לא.
שאלה: זה לא ברור איך אני פונה לבורא?
מתוך הלב.
תלמיד: אבל אין רצון אמיתי לגלות את הבורא.
תפנה כמה שאתה יכול.
תלמיד: אבל בצורה פרקטית איך אני פונה לבורא?
מתוך הלב.
תלמיד: מה זה נקרא?
מתוך רצון שאתה הכי רוצה.
תלמיד: אני מבקש בפנים.
כן.
תלמיד: הבורא זה משהו בפנים או בחוץ?
לא בחוץ ולא בפנים. בכל מקום.
תלמיד: אפשר להסביר?
לא. אני לא מסביר. אתה רואה איך אני עונה לך?
תלמיד: כן. אני רואה.
זהו, לא יותר. כל היתר עליך, אתה בעצמך צריך לפרש.
תלמיד: אבל אנחנו מתפללים כל יום ואני לא יודע אם זה עובד או לא עובד. אולי אני לא פונה לבורא, אולי אני מבקש עבור החברים אבל אני לא עושה עבודה. אני רוצה לעשות עבודה, אבל אם זה לא עובד אולי אני לא עושה משהו?
אז אני אומר לך, אם זה עובד או לא עובד אתה צריך לבדוק את עצמך. למה אתה חושב שאני עונה לך לא טוב? תשובה לא תקבל. אתה לא תקבל תשובה כי היא תטשטש לך את התפילה.
תלמיד: שמעתי שאם לא מקבלים מ"ד זה נקרא שאין מ"ן, איך לבדוק את המ"ד?
אתה צריך בכל רגע ורגע להאמין שאתה מקבל מ"ד. אני מקבל, אבל זה לא מה שאני רוצה, זה מה שאני מקבל מפני שעל זה ביקשתי. על מה ביקשתי? אני לא יודע מה בדיוק הייתה הבקשה שלי. אני לא שלחתי שום בקשה.
הלב שלך שולח בכל רגע ורגע בקשה לבורא ובכל רגע ורגע הלב שלך מקבל בחזרה תשובה מהבורא כי אתה נמצא במערכת אחידה אינטגראלית גלובאלית, אתה מקושר עם כולם ובכל פעם אתה נמצא בקשר הדדי.
תלמיד: מה זה נקרא, אין כוח לבקש להיות באמונה למעלה מהדעת?
את זה אי אפשר להסביר.
תלמיד: אני רואה את המצב ויודע מה צריך לעשות, אבל אין לי כוח לעשות ואין לי כוח לבקש להיות באמונה למעלה מהדעת.
אבל תבקש. זה שאין כוח וזה שאתה לא מקבל זה לא חשוב, אתה מבקש.
שאלה: הוא כותב פה "היות שהוא מבקש, שה' יתן לו דבר, שכל האברים שבו מתנגדים לזה." זאת אומרת, אם אדם חושב שהוא רוצה לעבוד על מנת להשפיע, רוצה להגיע לדבקות בה', הוא כותב שזו המטרה העיקרית, אז כאילו זה לא באופק של האדם. כל הגוף שלו נגד.
ואדם מבקש אני רוצה שהחבר יבוא לשיעור, אני רוצה שהחבר יהיה בריא, זאת אומרת זו בקשה טבעית שמופיעה בלב. איך מהבקשות האלה מגיעות באמת לבקשה אמיתית? כי הבורא לא יענה לבקשה לא אמיתית. כמו שאמרת אם לוקחים הלוואה צריך לדעת בשביל מה.
אבל אם אני יודע שאני צריך לאהוב את החבר מצד אחד ומצד שני אני לא אוהב אותו ולא אכפת לי, אבל אני מבקש שהוא יעשה לי כך שאני אוהב את החבר ושיהיה אכפת לי. זו בקשה אמיתית או לא?
תלמיד: כן. אמיתית.
זאת אומרת, זה שאני לא אוהב אותו זה אמיתי. זה שאני לא רוצה לאהוב אותו גם אמיתי וזה שאני מבקש לאהוב אותו גם אמיתי, אז למה שלא ייצא?
תלמיד: יוצא כאילו הכול לא אמיתי.
אז מה?
תלמיד: אז מה לבקש?
תבקש אפילו שזה לא אמיתי אבל אתה מבקש. אחרת בשביל מה אתה מבקש? הרי אם אתה מבקש סימן שאין לך, שאתה לא רוצה, אבל [אפילו שאתה] לא רוצה, שתרצה. זה נקרא רצון ללא רצון. זו אמת. זה נכון. ככה זה.
תלמיד: אז איך לבנות את כל התפילות שבאמת נולדות בלב, על החבר על המטרה והכול?
אתה רוצה שהרצון שלך ישתנה ושאתה תרצה לאהוב את החבר או שאתה רוצה להישאר במצב שאתה לא אוהב את החבר אבל שיהיה לך רצון להתחבר אליו למעלה מהשנאה?
תלמיד: שיהיה לי רצון להתחבר אליו למעלה מהשנאה.
זה נקרא למעלה מהדעת, יפה, אתה כבר נמצא במשהו. האם הרצונות שלי ישתנו או לא ישתנו, לא אכפת לי, אני רוצה לעבוד למעלה מהם. תן לי כוח לעבוד למעלה מהרצון. [שהרצון] יסבול, שיאהב את עצמו, לא חשוב, אבל אני רוצה לאהוב את האחרים.
תלמיד: אז זו המטרה שלי, לאהוב את החברים למעלה מכל הרצונות שלי.
כן. לפחות זה מובן. למעלה מאהבה עצמית אני רוצה לאהוב אותם. איך זה יכול להיות? לא יודע. תעשה.
שאלה: איך אפשר שזה באמת יהיה מעומק הלב כי זה תנאי לתפילה?
אחרי שאני נכלל בסביבה אני בודק את עומק הלב שלי ומתפלל יחד איתם.
תלמיד: בסוף יש מצב שמבקשים השפעה מעומק הלב?
אם אני נכלל בעשירייה.
תלמיד: כבר כמה שנים אני קורא עם הילדים שלי לפני השינה את תפילת "שמע" שעל המיטה ואני שם לב שעם השנים הפרוש שלה והעבודה הפנימית משתנה. זה מאוד מתקשר לי לכוונות של מה שאנחנו עוסקים בהן.
ודאי. כי זה מאותן התפילות של אנשי הכנסת הגדולה.ודאי ששם זו אמת.
תלמיד: אנחנו נפגשים שלוש פעמים ביום, קוראים מקור וסוג של מניין, יש לנו משהו דומה. אצלנו כל יום המקור הוא שונה.
מה הכוונה "שונה"?
תלמיד: כל יום קוראים או קטע מהשיעור או קטע מרב"ש או קטע חיבור, יש לנו כל יום קטע מקור שאנחנו סביבו מתאספים.
נגיד שזה שונה.
תלמיד: זה משתנה מיום ליום, ופה בתפילה זה כל יום אותו טקסט. מה הבדל בין משהו שקוראים כל יום אותו טקסט לבין זה שכל יום אנחנו עשרה חברים קוראים מקור שונה?
לפני 2500 שנה, קצת פחות, כתבו לך אנשי כנסת הגדולה את מילים הללו באותה צורה בדיוק, ממש בדיוק, ולא השתנתה אף מילה משם, אתה יכול לראות את זה אפילו אצל כל מיני עדות בכל מיני קצוות העולם. אז מה אתה רוצה? מה שכתבו זה מתוך השגה עליונה. אתה קיבלת את הטקסט הזה, זו קבלה. אתה מתייחס לזה כסתם מילים, תפילה כמו משהו יפה להגיד. אבל זו פנייה של הנשמה הטהורה שפונה לבורא ומבקשת ממנו תיקונים.
תלמיד: אז למה לדוגמה לצורך העניין אנחנו לא קוראים את זה במפגשי זו"ם שלנו ביום? אני מנסה להבין כי אני מרגיש שזה מאוד חזק ומאוד מכוון את הלב. האם זה הרגל ואז כבר אין לזה טעם? או למה לא להשתמש בזה?
יש לזה כמה סיבות, אבל ודאי שטוב לקרוא. בבקשה, תקרא. אבל יחד עוד לא הגענו לזה. יש כאן עניין של השפעת הכלל על הפרט, שמסוכן להתקרב לכלל.
שאלה: יש אצלנו בעשיריות ש"ץ שהוא אמור להתפלל עבור כל העשירייה, להעלות תפילה עבור כולם.
הוא צריך לדאוג שכל העשירייה תתפלל. ש"ץ זה לא שאתם מיניתם מישהו ושהוא יתפלל ואתם תהיו חופשיים מזה.
תלמיד: מה זה לדאוג שכולם יתפללו? זה עניין פנימי, איך הוא יכול?
אז מה זה נקרא "ש"ץ"? שאתם אמרתם "טוב, מהיום והלאה חבר מהעשירייה הוא ש"ץ ואנחנו הולכים לשתות בירה". יפה, משאירים אותו והולכים. זה נקרא "ש"ץ"? ועוד מישהו שהוא אדמיניסטראטור, גבאי, ואז אנחנו בכלל נוסעים לטייל.
תלמיד: כביכול משאירים שני אחראים.
כן.
תלמיד: אז איך נכון לעשות?
הוא צריך רק לעורר, ולא בגלל שהאחרים לא מתעוררים, אלא שכל אחד ואחד מאיתכם יהיה ש"ץ ואז הוא יקבל לפי התורנות שלו דחף לדאוג עבור כולם. כך שאחרי כמה סיבובים כאלו שכולם יהיו כמה פעמים ש"צים, זה ייכנס להרגל של כל אחד ואז כל עשירייה תהיה כש"ץ.
תלמיד: והתפקיד שלו להזכיר לכולם?
זה לא בדיוק. להזכיר ולדאוג לתפילה ושהיא תהיה כמה שיותר עמוקה ומכולם יחד וכן הלאה. ושוב, כל התורנות היא כדי שכולם יתכללו מהמשרה הזאת וירגישו את עצמם שהם כולם נמצאים בכזאת משרה, בתפקיד.
שאלה: איך להתפלל בצורה נכונה עבור חברים חולים?
אני לא חושב שאנחנו צריכים להתפלל עבורם תפילה מיוחדת, אלא מספיק לנו לחשוב עליהם שהם יהיו ברקע, ובמשך היום אנחנו בכל זאת מתקשרים ודואגים למה שקורה שם. אז אני מקבל דיווח כמה פעמים ביום וכך זה יקרה. גם אצל רב"ש לא התפללנו אף פעם ואפילו לא הזכרנו שמות, אנשים שהיו נמצאים במצבים קשים, אפילו שנפטרו לא עלינו, לא היה דבר כזה. בכלל זה כאילו לא נמצא, כי בטוח ברור לנו שבלימוד שלנו אנחנו נכללים איתם.
שאלה : "תהילים" זוהי התפילה של הכנסת הגדולה?
לא, "תהילים" כתב דוד המלך, הוא באמת המלך בה"א הידיעה, זה המלך הראשון, הוא מקובל גדול מאוד והוא כתב "תהילים" ולכן הם מקובלים על כולם ואפילו על כל העולם. אין לנו תפילות יותר נעלות מ"תהילים". זו פנייה הכי גבוהה לבורא שיכולה להיות. אין לנו דוגמה בכל העולם שהיו כאלו מלכים, ושבכל העולם איזה מלך כתב כאלו דברים לבורא. אין דבר כזה בכלל. המלכים שהיו בעם ישראל לא כולם היו כאלה. דוד המלך בכל זאת היה מיוחד. אני ממליץ לקרוא "תהילים" לא חשוב באיזו שפה, העיקר שתקראו.
שאלה:. אמרת שכדי שנתפלל לבורא צריך להרגיש את זה. ממה שאני מבין, תפילה שלמה מורכבת גם מהיצר הטוב וגם מהיצר הרע. ומתוך לימוד הקבלה איתך איך אני לוקח את היצר הטוב והיצר הרע וכולל את שניהם ביחד בתפילה?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לדאוג לזה. אני לא הולך להתפלסף ולהיות חכם, איפה היצר הרע ואיפה היצר טוב ואיך אני מחבר את שניהם וביחד לבורא. זאת לא התפילה. התפילה צריכה להיות מעומק הלב, מה אני באמת רוצה בדרך הרוחנית שלי, שאני רואה ששום דבר לא יעזור לי אלא רק הבורא ואליו אני פונה? ומה בדיוק יש לי ומה אני רוצה? איך לקבל את עזרת ה' ולאיזה מצב אני רוצה להגיע? זה צריך להיות כמה שיותר ברור. וכמה מהיצר טוב וכמה מיצר רע? מאיפה אני יודע איפה זה. אני עכשיו אתחיל לעשות חשבונות? לא, העיקר זו הפנייה לבורא וכול מה שתלוי בו. נמשיך וזה יתבאר לנו יותר.
(סוף השיעור)
-
"תהי יראתם אתי, מצות אנשים מלמדה." (ישעיהו, כ"ט, י"ג)↩