שיעור בוקר 27.05.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, מאמר "מתן תורה"

קריין: נקרא קטעים נבחרים ממאמר "מתן תורה" של בעל הסולם.

אנחנו נמצאים לקראת חג מאוד מיוחד שנקרא "שבועות" או "מתן תורה" ואנחנו מציינים בזה את נתינת התורה, כי אז התגלה בעולם היחס, הקשר, בין הבורא לבני האדם. זה קרה בערך לפני שלושת אלפים וחמש מאות שנה, קצת פחות מזה, במדבר סיני, על הר סיני. מזה אנחנו צריכים ללמוד למה יש סימנים כאלה גם בעולם הזה, כי כל שורש רוחני חייב להגיע גם לענף הגשמי.

ומה אנחנו מציינים בחג הזה, במה הוא מיוחד? הוא מיוחד בזה שאנחנו קיבלנו קשר בין אדם לכוח עליון, אחרת היינו באמת יצורים מסכנים על פני כדור שטס בחלל, שאין בזה כלום, ולא ידענו שום דבר. כך אנחנו יכולים להתקשר לאותו כוח שהוא יוצר את היקום, שהוא יוצר את כדור הארץ ואותנו, ובכלל את כל התהליך הזה, ואת מה שיש למעלה מהתהליך הזה, כל צורות הקשר בינינו ובינו.

ולכן החג הזה הוא חג גדול מאוד כי בו אנחנו חוגגים את הקשר שלנו עם הבורא, כי בזה אנחנו יכולים להתעלות מעל החיים שלנו, שחיים ולא יודעים בשביל מה ולמה, לחיים אחרים למעלה מכל הבהמיות הזאת. לכן אין לנו חג כל כך גדול כמו מתן תורה, ממנו מתחיל הכל. אם לא זה אז חבל על החיים שלנו, כמו כל בהמה שממליטים אותה ואחר כך היא חיה ומתה. שהורגים אותה או שהיא מתה באופן טבעי.

אז כאן יש לנו יכולת להתעלות למעלה מהחיים שלנו ולהכיר את הכוח העליון, להיכנס לנצחיות, לשלמות, למרחב אחר לגמרי שהוא מרחב של השפעה, לא מרחב של קבלה. העולם שלנו קיים רק בתוך "על מנת לקבל", והעולם הרוחני קיים ב"על מנת להשפיע" ולכן הוא נצחי, שלם. אז יש לנו כאן אפשרות על ידי האמצעי הזה שנקרא "תורה" לעלות מעולם תחתון לעולם עליון.

לכן אנחנו חוגגים את החג הזה. ואין בו כל כך סמלים, יש בו רק סימן קטן שאנחנו בדרך כלל לובשים בגדים לבנים שזה סימן של נתינה, ואוכלים מאכלים חלביים שזה גם סימן של נתינה, וזה בעצם מה שמיוחד בחג הזה. מתי זה קרה? לפי ההיסטוריה זה קרה כשעם ישראל יצא מ"מצרים", זאת אומרת ברח מ'על מנת לקבל' ועבר את ים סוף, כשחתך את עצמו מעל מנת לקבל ונכנס למדבר סיני. סיני זה נקרא "שנאה", מקום שמתגלה בו השנאה מהרצון להשפיע, לרצון לקבל. וכך העם עומד מול ההר, בהרהורים שהתגלו, עד כמה יש בהם נגד הרצון להשפיע ושעדיין הם עוד צריכים לעבוד על זה, ואז הם צעקו "איפה הוא האמצעי שאתו אנחנו יכולים להגיע לעל מנת להשפיע? אין לנו כוחות".

אז הם קיבלנו את הכוח הזה מלמעלה, את "האור העליון" שנקרא "תורה", תורה מהמילה אור. ו"תורה" זה גם מהמובן תכנית, שיטה, ועל ידי זה כבר התחילו להתקדם בצורה שיטתית לתיקונים. תיקון אחר תיקון אחר תיקון, ועד היום הזה אנחנו מתקנים עוד ועוד את כל האגו שלנו מדור לדור, עד שמגיעים בסופו של דבר לגמר התיקון. וזה הכל על ידי כוח התורה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", אור העליון שמתקן אותנו.

נקרא מה שכותבים על זה מקובלים. אנחנו חייבים לדעת את זה, כי בזמן הזה, בימים האלה יש אור מיוחד, הארה מיוחדת, כוח מיוחד, וכשאנחנו כולנו נלמד את זה יחד, זה ייתן לנו אפשרות, דחף להתקדם עוד יותר.

קריין: קטע מספר 1.

"ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?

(בעל הסולם. "מתן תורה")

זאת אומרת, יש כאן בעיה, שאלה, איך יכול להיות שכתובים בתורה כל כך הרבה דברים, וכל הדברים האלה, בשביל מה הם כתובים בסך הכל, כדי להגיע לאהבת הבריות? כדי שאני אתקרב לאנשים אחרים ובמקום שנאה שאני אפתח כלפיהם יחס של אהבה? על זה מדובר מלמעלה, בתורה, מכוח עליון, למה? אנחנו לא מבינים את זה.

אנחנו גם לא מבינים איך זה אפשרי. כולם מדברים מילים יפות. כל הדתות אומרת לנו עד כמה שהן עוסקות בטוב, באהבה, ובסך הכל אנחנו מבינים ורואים, כמו שלמדנו במשך ההיסטוריה, עד כמה יש כאן עניין של שנאה ואגו ומלחמות, ומה לא. אז בסך הכל יש לנו בעיה גדולה עם העניין של התורה.

אנחנו צריכים להבין בדיוק על מה היא מדברת, וכאן הוא כותב שעל שום דבר אחר חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך", אהבת האנשים. ולאהוב אותם עד כדי כך שאין לך שום דבר חוץ מזה שאתה אוהב את כל האנושות, וגם את כל אחד ואחד מהם, כי יש כאלה שאוהבים את האנושות אבל לא אוהבים את בני האדם. אלא כל מה שאדם עושה הוא צריך לעשות אך ורק כדי לאהוב, ומתוך האהבה שיעשה את כל הפעולות כלפי בני האדם בכלל בעולם הזה.

זאת אומרת אין מטרה אחרת לאדם בעולם הזה אלא לעשות טוב לכל בני האדם. ובתורה יש לנו תרי"ג, 613 פעולות שאדם צריך לעשות, פעולות השפעה. אז את כל פעולות ההשפעה האלה הוא צריך לעשות אך ורק כלפיי אנשים אחרים, כלפיי הזולת. ואז, רק אז הוא מקיים את התורה. זאת אומרת רק אז הוא מתקן את הנשמה.

קריין: שוב קטע מס' 1.

""ואהבת לרעך כמוך". (ויקרא, י"ט י"ח).

"רבי עקיבא אומר: "זה כלל גדול בתורה". (ב"ר, פכ"ד).

מאמר חז"ל הזה אומר לנו: בארוני! כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצוות שבתורה, עם כל המקראות שבתוכה, אינם לא פחות ולא יותר, רק סכום הפרטים, המוכנסים ומותנים בהמצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זהו יצדק בהמצות שבין אדם לחבירו. אולם איך יכול אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום, שהם הן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה?"

(בעל הסולם. "מתן תורה")

יש כאן הכרזה "ואהבת לרעך כמוך", רבי עקיבא שהיה החכם הכי גדול שהיה לנו, נניח, במיוחד מהתקופה של בית שני, הוא אומר "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול של כל התורה, זו המהות של כל התורה. ולכן אנחנו מקבלים את זה ממנו, שבעצם כמה שאנחנו מבינים או לא מבינים מהי תורה, ומה קורה, אנחנו יכולים להגיד ש"כן, התורה מיועדת כדי להגיע לאהבה לזולת" זהו. זה בעצם העניין, התורה מיועדת כדי להגיע לאהבה לזולת, לכולם.

"הנה ערוך לעינינו מאמר שני, עוד יותר בולט. באותו הגר שבא לפני הלל (שבת, לא ע"א) ואמר לו: "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". ואמר לו: "כל מה דעלך סני לחברך לא תעביד [כל מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך] (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא הוא, זיל גמור [והיתר, פירוש הוא, לך ולמד]". הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", כיון שאינם באים לנו רק לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת זולתו על היכנה. שהרי אומר בפירוש: "ואידך פירושא היא זיל גמור". דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם."

(בעל הסולם. "מתן תורה")

שאלה: מה נדרש מאתנו כדי לקבל את התורה?

לרצות לקבל את התורה, בשביל מה אתה צריך אותה, אתה יכול להגיע לחכמת הקבלה, אתה יכול לקרוא כל מיני ספרי תורה למיניהם, אבל אם אתה רוצה ללמוד תורה זה נקרא שאתה לומד איך לאהוב את הזולת. האם אתה מוכן לזה, אתה רוצה את זה? אז לאט לאט אנחנו מתקרבים לזה שאנחנו מתחילים לעכל שלהגיע לגדלות הבורא, להכרת הבורא, לגילוי הבורא, ולהגיע לאהבת הזולת, זה אותו דבר. זה אותו דבר. לא יכולה להיות אהבת חברים ואהבת הבריות פחות מאהבת הבורא. זה פשוט מתלבש אחד בתוך שני.

שאלה: אם אנחנו מצליחים להגיע למצב הזה נשאר משהו מהזהות שלי כאינדיבידואל או שאני נעלם לגמרי?

איזו זהות יש לך עכשיו כאינדיבידואל. חתיכת אגואיסט מסריח, לא נכון? כולם כך. אז מה הבעיה? אתה מפחד על הזהות שלך שזה יישאר או לא?

תלמיד: זה לא עניין של מפחד, אני שואל האם נשאר מזה משהו או שלא? תאר את המצב הזה.

נשאר לך שורש נשמה, כל היתר אתה מקבל. עכשיו שורש נשמה שלך הוא נמצא טבול בתוך ביצה של האגו ויהיה תיקון, ניקוי, שאתה סביב שורש נשמה שלך תבנה פרצוף הדומה לבורא וכך ממש תגיע למצב שאתה תהייה כמוהו.

שאלה: איך אפשר לשמור על עצמנו מלהחליף את האמצעי במטרה?

בעבודה יום יומית. אני מבין אותך, אבל זה מה שצריך להיות. עבודה יום יומית על חשיבות המטרה, חשיבות האמצעי ואיך שהאמצעי מסודר למטרה.

שאלה: כלומר כדי לקבל את התורה עלינו רק לרכוש כוונה?

כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב אנחנו צריכים כמה שיותר להשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד". אבל אפילו לפני זה, כשאנחנו רק משתדלים אולי קצת, עוד לא מגיעים לזה, כבר בהתאם למאמצים שלנו ההארה הזאת היא מגיעה ומשפיעה עלינו, אבל זה עדיין מרחוק.

תלמיד: כלל אחד של ואהבת לרעך כמוך כולל בתוכו.

את כל המצוות, היינו את כל התיקונים שהאדם צריך לעשות על עצמו, על הרצון לקבל האגואיסטי שלו, כדי להביא אותו לעל מנת להשפיע, כדי להיות צדיק גמור, הם כולם נמצאים ב"ואהבת לרעך כמוך", בתוך זה בעצמו הוא משיג "ואהבת את ה' א-לוהיך".

תלמיד: מה ההבדל בין מצוות, האם אלה מצבים שונים של מימוש של הכלל הזה?

מצווה זה נקרא שהוא מתקן את הרצון לקבל שלו. יש באדם תרי"ג רצונות, וכולם על מנת לקבל, והוא צריך להפוך את כוונתם בעל מנת להשפיע.

שאלה: בעל הסולם שואל איך יכול להיות המצווה האחת הזאת שתכלול את כל המצוות, זאת אומרת רוב הבניין של התורה הוא בין אדם למקום. למה באמת בתורה רוב המצוות בין אדם לחברו?

כי זה המימוש שאנחנו מסוגלים לבצע בצורה פרקטית, במו ידינו מה שנקרא, במצבנו, ולא להתפלפל סתם.

תלמיד: רוב התורה היא בין אדם למקום, למה רוב התורה היא לא בין אדם לחברו? גם לכאורה התורה מבלבל אותי.

לא. כי בזה שאני עושה פעולות כלפי החברים אני בזה מתכוון גם לעשות בזה נחת רוח לבורא, כי את המצוות שלו אני מקיים.

תלמיד: ולמה יש לי כל הקורבנות, רוב המצוות הן בין אדם למקום, למה לא רוב המצוות הן בין אדם לחברו?

גם קורבנות, גם כל הדברים האלה זה הכול לתקן את הרצון לקבל של האדם, ובלי זה הוא לא יכול להגיע גם לאהבת הזולת. בלי קורבנות אני יכול להגיע לאהבת הזולת?

תלמיד: לא.

אז איך יכול להיות? אין לך אף מצווה, שאתה בלי לקיים אותה יכול להגיע לאהבת הזולת. אין דבר כזה. כי כולם הם רצונות. גם בזוהר הוא מסביר איך כל עשר הספירות מתחלקות לתרי"ג מצוות.

תלמיד: אז למה הוא מחלק את זה בין אדם לחברו ובין אדם למקום?

כי לחברו זה בטוח שאם אתה עושה את זה אז אתה מתקן את הרצון לקבל שלך ואז מאליו זה וודאי אתה מגיע לאהבת ה'. אבל אהבת ה' בכל זאת צריכה להיות בשבילך כמטרה, שבתחילת העבודה אתה עושה את זה ובסופו של דבר אתה מממש את זה כבר בפועל.

שאלה: ולמה לא יכולים לדבר יותר ברור ולהגיד את זה במשפט אחד, שאת כל הפעולות אני צריך לעשות עם חברו בכוונה למען הבורא?

כן, ככה יש את זה באמת.

תלמיד: אנחנו בחג שבועות, חג מתן תורה, כלפי כל העולם, כלפי העם בכלל, תורה זה ספר, תורה זה איזה סיפור שכולם בנו עליו כל השנים.

כך אתה ראית את הספר הזה בצורת ספר בחנות או אצלך בבית אולי אפילו גם יש לך. תורה זה לא ספר, קודם כל גם כשהיא הייתה היא הייתה כמו איגרת, כמו מגילה. ולכן זה לא ספר, אף פעם, זה רק מאתיים שנה האחרונות אפשר להגיד שיש לזה צורת ספר שאנחנו רגילים, זה דבר אחד. ודבר שני שהתורה היא הוראה, זו שיטה איך אנחנו מממשים את עצמנו כנבראים, שאנחנו מסתכלים בתוך ההוראה הזאת, ההוראות, ומגיעים למימוש שלנו הנכון. זאת התורה.

תלמיד: נגיד זו הייתה איגרת, שהפך לספר, היום כבר אנחנו לומדים שזו שיטה. האם אפשר למתג מחדש את התורה, אתה רואה את זה קורה, איך עושים את זה?

מה זאת אומרת?

תלמיד: למתג מחדש את התורה, כי אנחנו בכלל לומדים פן אחר לגמרי מה התורה מדברת, שהיא איזו שיטה.

אז לך ותסביר לכל האנושות, מה אתה רוצה ממני? לך ותסביר.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה? כי אנשים כל כך תקועים בצורה הישנה שהם מבינים.

אז מה אני אעשה? תגיד לי מה אני אעשה? אני משתדל להסביר אבל הם מסבירים אחרת, כל הדתות מסבירות גם בצורה אחרת. מה אצלם התורה? התורה זה נקרא קלף שבארון הקודש או עוד משהו כזה. זה בלתי אפשרי בינתיים ממש להסביר פנימיות העניין, לכן, אנחנו בכלל לא נוגעים בזה, אנחנו באים כאילו מצד השני, אנחנו כאילו לא שייכים לתורה. מדברים על האגו, על זה שאנחנו תקועים בעולם שלנו, בחיים שלנו, שאנחנו צריכים לתקן את עצמנו ותיקון הוא על ידי זה שאנחנו נתקרב זה לזה.

ואנחנו מתרחקים מדת ומתורה ומכל הדברים האלה, ולא רוצים להגיד שיש לנו איזה קשר לזה, כי אז יש לנו בעיה. יש מיליוני אנשים שהם יהיו נגדנו כי יש להם דת אחרת, יש להם גירסא דינקותא, מה זה התורה? לכן לא כדאי לנו כך ללכת.

תלמיד: אז לחג השבועות הזה מה אנחנו מסבירים לקהל? שורה תחתונה במילים הכי פשוטות.

אנחנו מסבירים לקהל כמו שאנחנו עכשיו לומדים, שכל התורה היא כוללת בתוכה רק חוק אחד, איך לאהוב את הזולת. ואם אנחנו נקיים את זה אנחנו נגיע למימוש התורה השלם. זה מה שבעל הסולם רצה להגיד לנו במאמר מתן תורה ועל זה מאוד לא אהבו אותו, ושנאו אותו ותראה מה שהוא עשה מהתורה. הוא עשה מהתורה פשוט איזו הוראה איך לאהוב כל אחד ואחד. בכלל כל אחד, כל אומות העולם, את כולם איך לאהוב. על זה התורה מדברת? לא על קיום כל מיני חוקים? ככה זה. יש בעיה.

שאלה: מה זה תורה, מה זה קבלת התורה ונתינת התורה? הוראות זה בסדר, אבל מה זו התורה הזאת?

תורה זה האור העליון שיורד אל האדם, והאדם שמקבל אותו הוא מתקדש, היינו במקום האגו שלו יש לו תיקון שהאגו יהפוך לכוח השפעה וכוח אהבה. זאת אומרת, תורה זה אמצעי לתיקון האדם, לכן כתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", תבלין, רק תוספת ליצר הרע, כי המאור שבה, בתורה, יש שם איזה כוח פנימי, מחזיר למוטב, זאת אומרת, מיצר הרע עושה יצר הטוב. זאת אומרת, תורה זה אמצעי, ואנחנו שמחים שקיבלנו את האמצעי הזה ולאט לאט לומדים עכשיו איך לממש אותו.

תלמיד: התורה מחולקת, יש זוהר, יש "תלמוד עשר הספירות".

זה לא תורה. התורה בעצמה זה המאור המחזיר למוטב, וזה שיש הרבה ספרים שכותבים על זה בכל מיני סגנונות, כולם גם נקראים שמלמדים אותנו תורה, אבל התורה בעצמה זה האור העליון.

תלמיד: זאת אומרת, זה שרבי שמעון כתב את הזוהר, וזה כתב את זה, וזה כתב את זה, זה גם תורה?

תורה זה אמצעי להביא את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: זה שכל אחד כתב בסגנון שלו, שזה פירוש של התורה, זה גם נקרא תורה?

כן, ודאי.

שאלה: כל השיעורים, כל התוכניות, הכול מבוסס על זה שאתה עונה כל הזמן על שאלות. רציתי לשאול מתי אתה יכול להעיד על תלמיד שהוא קיבל עצמאות? מתי מקבלים עצמאות? מתי מתחיל לימוד עמיתים מה שנקרא, לא רק שאלות ותשובות.

אני נמצא איתכם שעתיים וחצי עד שלוש שעות כל יום, כל יתר השעות אתם נמצאים לבד, בלעדי. אז תממשו ביניכם מתי וכמה שאתם מסוגלים, ותקבלו בזה מאור המחזיר למוטב שיתקן אתכם, ובתוך הכלים המתוקנים תקבלו גילוי הבורא. אדרבא, בבקשה. אתה רוצה שאני אלמד פחות?

תלמיד: לא, אני מדבר על עצמאות, לא על זה שתלמד פחות או יותר.

עצמאות זה תלוי בכם, מה אתם רוצים ממני? עצמאות זה תלוי באדם כשהוא מקבל מלמעלה מאור המחזיר למוטב ויש לו כבר רצון להשפיע והוא יכול להתמודד עם האגו שלו, עם הרצון לקבל, כנגדו שיהיה רצון להשפיע, ואז רצון להשפיע מצד אחד, ומצד שני הרצון לקבל הטבעי שלו, כשהם יעמדו זה כנגד זה, הוא יראה את עצמו עד כמה הוא עצמאי. עצמאי ממה? מהרצון לקבל האגואיסטי שלו. כמו שילד גדל ונעשה עצמאי, לא תלוי באמא, באבא, נעשה עצמאי, גם כאן אותו דבר, אדם שיכול להתעלות למעלה מהרצון לקבל שלו על מנת לקבל הוא נקרא עצמאי, זה נקרא "להיות עם חופשי בארצנו". להיות "עם חופשי" מהרצון לקבל, "בארצנו", ברצון שלנו, זה נקרא להיות עצמאי.

שאלה: קבלת התורה, האם זה אור או כלי? מה המרכיבים של זה?

קבלת התורה זה קבלת המאור המחזיר למוטב.

שאלה: איך אפשר לאהוב את האחרים אם אנחנו לא יכולים לאהוב ולדאוג לעצמנו קודם, ומה הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כדי לאהוב אחרים יותר מאיתנו?

כדי לאהוב את החברים אתה צריך ללמוד מה שאנחנו לומדים, לקרוא מאמרי רב"ש על החברה ולממש אותם בעשירייה.

שאלה: בסוף הקטע השני כתוב שלא ניתן לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך זולת קיום שאר המצוות. מה זה אומר?

רק אחרי שאני מתקן את כל הרצונות שלי, אז אני מגיע למצב שאני באמת אוהב את הזולת. זאת אומרת, שאני מתעלה מעל האגו שלי. מה זאת אומרת לאהוב את הזולת? לאהוב את הזולת זאת אומרת שאני יוצא מהאגו שלי ויכול לאהוב את הזולת, להתלבש בו. לפני זה אני נמצא בתוך האגו שלי, לכן רק אחרי שאני מתקן את כל הרצונות שלי אני יכול באמת לאהוב את הזולת.

שאלה: האם עלי לקיים תרי"ג מצוות כדי להגיע לאהבת הזולת, או שאני יכול להגיע לזה בתוך הקבוצה?

מתוך הקבוצה אתה מגיע. אתה לא יכול לספור את תרי"ג המצוות האלה, בכלל לא. אחר כך בדרגות עליונות, כשמתגלה כל רצון ורצון, וכל התנאים למיניהם, אז אנחנו יכולים לראות מה זה נקרא תרי"ג.

שאלה: מה ההבדל בין "אהבת הזולת" לבין "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"?

זה אותו דבר. מה זאת אומרת? איך אני יכול לאהוב מישהו שאני שונא אותו? זה מבטל את זה.

שאלה: עברנו פסח מאוד מיוחד בקבוצת בני ברוך, ועכשיו הגענו לחג מתן תורה. איך לעשות אותו גם חג מיוחד כל כך לכל הקבוצה?

יחד איתנו אתה תראה שאנחנו נעשה אותו מיוחד. הכול תלוי בכם ואני מבטיח לעשות כל מה שתלוי בי.

שאלה: למה בטקסט בעל הסולם כותב תרי"ב ולא תרי"ג?

כי המצווה האחרונה היא אהבת ה', אהבת הבורא. אחרי שאנחנו עושים תרי"ב מצוות, המצווה האחרונה מגיעה מאליה.

שאלה: אם לאהוב את האחרים זה אומר לאהוב חלקים מעצמי, האם זה לא הביטוי הגדול ביותר של האגו שלי אם כל האחרים זה אני?

תלוי למה אתה קורא אהבה. אהבה זה כבר לא שאתה משתמש באגו שלך בצורה רגילה, אלא בצורה הפוכה. אתה לא יכול לאהוב גם את עצמך וגם את הזולת, רק אחד משניהם.

קריין: יש קטע קטן בעניין הדת מ"כתבי הדור האחרון".

כן, בבקשה.

קריין:

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."¹

בסדר גמור.

שאלה: אם אנחנו מסתכלים על כל השיטות שיש בתורה, אנחנו רואים כל מיני סוגי כללים, "צדיק באמונתו יחיה" "בא חבקוק והעמידם על אחת", ואנחנו רואים שהיסוד שבעל הסולם הולך לפיו הוא, "ואהבת לרעך כמוך". איך אני כבן אדם מבחוץ יכול לקבל זאת, שהנה יש עוד אחד שבא ואומר שיש עוד כללים?

לא, אתה לא הולך אחרי בעל הסולם, אתה הולך אחרי רבי עקיבא שהוא בשבילנו מביא את התורה לדורנו ולכל הדורות. ואם הוא אומר ש"ואהבת רעך כמוך זה כלל גדול בתורה", ואחר כך עוד בא הילל ומסביר לנו מה זה ללמוד תורה על רגל אחת וכן הלאה, אז ככה מסביר בעל הסולם ואני מצטרף אליו.

אלה כללים אחרים הם שייכים לברורים פנימיים יותר שבתורה, וכאן מדובר על מהות התורה עצמה, למה היא מיועדת. היא מיועדת לכך שאני אהפוך את הרצון לקבל שלי לעל מנת להשפיע, זה הכול. יש עוד משהו מלימוד תורה שאומר על תוצאה שצריכה להיות? יכול להיות שבמילים אחרות, להיות צדיק, להיות כל מיני דברים, אבל סך הכול המהות היא, להפוך את הרצון לקבל האגואיסטי שנמצא שטבוע באדם לעל מנת להשפיע. כך אני לומד את זה, כך אני רואה את זה, בבקשה אני מוכן לשמוע.

תלמיד: אין לי מה להגיד, אני דווקא בא מתוך השאלה, אני מרגיש את השאלה הזאת.

אני לא מבין את השאלה שלך, בבקשה.

תלמיד: רב מרגיש מאוד את השאלה הזאת, יש כל כך הרבה זרמים, כל כך הרבה תורות בתוך התורה.

לא, זה את זה הם לא יכולים לשנות. אם ואהבת לרעך כמוך זה הכלל, אז כל התורה קיימת כדי לקיים את הכלל הזה, אז כל הפרטים שבתורה הם רק כדי לקיים ואהבת לרעך כמוך. אז בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב גם שייך לזה. זאת אומרת הכול כדי לתקן את הטבע שלנו, לשם זה נתנה התורה, אחרת אין לה שום שום צורך בה. ואז הוא מסביר על העם ההילל עד כמה זה כבר צריך להיות בשימוש, איך אנחנו צריכים לראות להסביר לעצמנו ולאחרים מה זה נקרא "אהבת הזולת".

כל היתר, יש לך המון כללים, יש לך תורה מיני ים, אבל סך הכול על מה מדובר, חייבת להיות מטרה אחת חדה שאליה מכוונים את כל הכללים, את כל הברורים, את כל מה שיש רק לדבר אחד. ואם אתה לא רואה את הדבר אחד הזה לפניך, אתה לא משתמש בתורה, אתה משתמש בחכמה, בכל מיני פילוסופיות שעשו מהתורה וכן הלאה וגם אתה עושה זאת כרגע אם אתה לא מתכוון להגיע לאהבת הזולת.

שאלה: כשאנחנו לומדים ומושכים את האור המחזיר למוטב, האם זה עובד על הלב לא רק על השכל, ולאחר מכן מגיע הקשחת הלב ומגיע מצב חדש?

כן. על ידי זה שאנחנו לומדים תורה אנחנו מגיעים למצב שהלב שלנו מתחיל להשתנות, אנחנו מתחילים לראות עד כמה שאנחנו שונאים זה את זה, ואוהבים זה את זה, וחייבים להיות יחד יותר קרוב ולא מסוגלים וכן הלאה. בקיצור הכול נמצא בין אדם לחברו ואחר כך מבן אדם לחברו מגיע לבן אדם למקום לבורא וכל הברורים הם רק בזה. זה שכתוב בכל מיני שפות בכל מיני צורות אחרות זה שלא יבלבל אותנו.

שאלה: יום יום אנחנו רוצים לעורר את אהבת חברים בתוך העשירייה ואנחנו מקבלים תוצאות, האם עלינו להוסיף גם את הדאגה האישית עבור כל אחד מהחברים ועל כולם, עבור כל חבר?

רצוי שאנחנו נדאג לכל חבר וחבר בעשירייה ולכולם יחד, ושוב לכל חבר בעשירייה ולכולם יחד, גם זה וגם זה.

שאלה: בשביל להגיע לאהבת הזולת אני צריך להיות בתכונת ההשפעה, איך אני מקבל את תכונת ההשפעה? מצד אחד אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי את תכונת ההשפעה, ומצד שני אנחנו אומרים שאדם אסור לבקש בשביל עצמו, זה קצת מבלבל.

לא אתה רוצה שיהיה לך מלא כוחות כדי לאהוב את הזולת, אתה מקבל בעל מנת להשפיע זה לא נקרא שאתה מקבל, אתה מבקש זה לא נקרא שאתה מבקש לעצמך.

תלמיד: אז יכול לבקש את תכונת ההשפעה בשביל להשפיע לאחרים.

ודאי, וזה לא נקרא שאתה מבקש ומקבל זה אתה רק מעביר לאחרים.

שאלה: במה תלויה מידת גדלות האחריות האישית להצלחה של כל הקבוצה בשיעור?

אחריות אישית על העבודה של עצמו תלויה על אחריות אישית בעבודה עבור כל הקבוצה ועבור וכל הכלי העולמי. וזה תלוי בכמה שהאדם עובד על עצמו ולא בשום דבר אחר. זה לא ניתן מלמעלה, צריכים לפתח את זה מבפנים, שהאדם מרגיש שהוא חייב לכולם, והוא חושב על כולם, ואחרי שהוא מבין מה כולם צריכים כולם, אז הוא משייך את עצמו למה שהם צריכים, זאת אומרת הוא מוכן לשרת אותם בכל דבר כדי להביא אותם לפעולות הנכונות, והוא בעצמו אפס.

(סוף השיעור)

---

1. (כתבי בעל הסולם, כתבי הדור האחרון, תוספות וטיוטות, קטע י"א)↩