שיעור בוקר 17.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 421, מאמר "החרות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", כותרת "חרות היחיד".

חרות היחיד

"ועתה באנו לידי הבנה, גם בחירות היחיד, על תוכנו המדויק. אשר זה אמור, רק על בחינת גורם הראשון - שהוא "המצע", שהוא בחינת חומר הראשון של כל אדם. דהיינו, על כל בחינות הנטיות הבאות אלינו בירושה מאבותינו ואבות אבותינו. אשר באלה נבדל האחד ממשנהו.

כי תראה אשר אלפי אנשים, שסביבה אחת לכולם, גם באופן ששלושת הגורמים האחרונים פועלים כולם במדה שוה. עם כל זה לא תמצא ביניהם שני אנשים שיהיה להם תכונה אחת. והוא מטעם, שכל אחד מהם, יש לו מצע מיוחד, לפי עצמו לבדו, שזה דומה כמו המצע של החטה, שאף על פי שמשתנית הרבה מכוח שלושת הגורמים האחרונים, עם כל זה תשאר עליה צורת החטה הקדומה, ולעולם לא תקבל צורת מין אחר".

שאלה: מה הקשר בין זה שהחיטה לא תקבל צורת מין אחר לבין זה שלא ניתן למצוא שני אנשים עם אותה תכונה?

החיטה נשארת חיטה, ובכל זאת אנחנו רואים, שעל אף שכולנו בני אדם, אף אחד מאיתנו לא דומה לאחר. בכל אחד ואחד יש אוסף מיוחד של תכונות, ולכן אף אחד לא דומה לאחר.

תלמיד: כלומר, אף על פי שיש כל כך הרבה סגנונות של אנשים, אנחנו עדיין בני אדם.

כל כך הרבה סגנונות של אנשים זו תוצאה.

קריין: כותרת "הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת".

הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת

"כן הדבר הזה, אשר כל "מצע" שפשט הימנו הצורה הקדומה של המולידים, ולבש צורה חדשה, מכח ג' גורמים שנוספו אליה, ומשתנית הרבה על ידיהם - עם כל זה הצורה הכללית של המולידים לא תאבד הימנו, ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, שדומה בערכו, כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטה". זאת אומרת היא יכולה להשתנות בתוך גבולה אבל לא להפוך למין חדש, אחר. "שהרי כל מצע ומצע יש לו לעצמו שלשלת דורות ארוכה, מכמה מאות דורות, אשר אותו המצע כלול מהמושכלות שבכולם, אלא שאינם מגולים בו, באותן הצורות שהיו נמצאות באבותיו. דהיינו, בצורות של מושכלות, אלא רק מבחינת פושט צורתם. ועל כן עומדים בו, רק בצורות של כוחות פשוטים שנקראות נטיות טבע ואינסטינקטים, מבלי שיודע טעמם להבין למה עושה כן כנ"ל. ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה".

בטוח שאנחנו מאוד מאוד שונים זה מזה ואפילו לא יודעים מאיפה ולמה. זה מגיע לנו מכל מיני צורות שנמצאות בנו בצורה נסתרת ומתגלות פה ושם, ומתחברות בכל מיני צורות, כך שאנחנו פועלים לפעמים בצורה שאפילו לנו זה נראה מוזר.

שאלה: זה באמת מעניין, בעל הסולם כותב פה שאנחנו לא מבינים אפילו את הטבע של עצמנו.

ודאי שלא. אתה מבין את עצמך?

תלמיד: לא, אבל עם הזמן ברור לי שלדבר מסוים אני אגיב כך ולדבר אחר אני אגיב אחרת. אפילו שזה אינסטינקט, אני מתחיל כבר להזדהות עימו ולהכיר אותו.

כן.

תלמיד: איך אפשר לצאת מהמקום הזה?

אתה שואל כבר שאלה אחרת, איפה גבול הבחירה החופשית שלי, הפעולה החופשית שלי. על זה נדבר, מאמר "החרות" עצמו מטפל בזה.

שאלה: האם בכל הקטעים האלה בעל הסולם כתב על גשמיות או על הרוחניות?

אני לא חושב שיש הבדל. המאמר פועל גם על אדם שחי בעולם בלי חכמת הקבלה, וגם על אלו שחיים בעולם עם חכמת הקבלה. רק במה הם יכולים עוד להוסיף על כל מה שפועל עליהם, את זה נלמד בהמשך.

שאלה: מה זה אומר שלכל אחד מאיתנו יש מקור אחד, שורש אחד?

רצון. לכל אחד יש רצון מיוחד מאוד ברצון לקבל הכללי שהבורא ברא, וכל אחד אחראי לקשור את הרצון המיוחד הזה שהוא היסוד שלו לכל יתר הרצונות, ויחד כולנו נביא את כל הרצונות לתיקון הסופי שנהיה על ידו דומים לבורא. בהשפעה הדדית בינינו אנחנו מגיעים לצורת ההשפעה הכללית שהיא הבורא.

לכן הכול מתחיל ונגמר בתוך הכדור הזה שנקרא "נשמת אדם הראשון", ובתוך המערכת הזאת אנחנו צריכים לעשות סדר, זאת אומרת קשר בין כל החלקים שמלכתחילה עברו שבירה. אנחנו צריכים לגלות בינינו את הריחוק, את הפירוד ולעזור אחד לאחר להגיע לחיבור ולהביא את המצב השבור למצב המתוקן. זו העבודה שלנו.

שאלה: אנחנו לומדים שאנחנו כבר קיימים במצב הסופי המתוקן. האם שלושת הגורמים מאפשרים לנו דרך הסביבה להשפיע על הצורה הסופית או לא?

אנחנו נמצאים במצב הסופי. כדי להביא אותנו בהכרתנו למצב הסופי הבורא יוצר מצב הפוך מהמצב הסופי, ונותן לנו את כל הכוחות הפנימיים והחיצוניים, כדי שנעבור מהמצב הראשון השבור, ההפוך מהסופי, למצב הסופי. בזה שאנחנו מתקנים בעצמנו את עצמנו אנחנו נבין את הרצון לקבל, איך הוא צריך להיות מורכב, איך בחלקים האלו שהוא מתקשר לרצון אחד הוא לאט לאט מבין שבזה הוא בורא את הבורא.

וכך יוצא שהוא מתקן את כל הבריאה, ובזה הוא מבין ומרגיש מהי הבריאה עצמה, מה מהות החיבור שבין החלקים השבורים, ומהו הכוח העליון שהוא בונה ועושה בזה. על ידי החיבור הנכון בין כל החלקים ההפוכים, השבורים, הנפרדים, הוא מתחיל להכיר את טבע הבורא ונעשה דבוק אליו, דומה לו וכן הלאה. זו העבודה שלנו.

שאלה: מה הקשר בין אבות אבותינו והמולידים שלנו לבין רשימות שיש לנו מהשבירה, כי אנחנו אומרים שכל מה שמנהל אותנו בכל רגע ורגע הן הרשימות האלה.

נכון. אותו דבר האבות, אלו הכוחות שמחזיקים אותנו.

שאלה: איך להתייחס אליהם?

להתייחס כמו לכוחות הטבע. יש הרבה כוחות כאלה במערכת שבה אנחנו נמצאים.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון במשפט "ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה"? מה זה אומר? למה הוא מזכיר את זה?

הוא מזכיר שלכל אחד מאיתנו יש רצון לקבל שונה והיחס שלו לאחרים הוא שונה, ואנחנו לומדים רק שיטה איך להיות מחוברים כדי שלחיבור הסופי שנרכיב נקרא "בורא", "בוא וראה". לכן אנחנו קוראים לו בורא - "בוא וראה", תראה מה אתה יכול לאסוף מכל החלקים השבורים שנמצאים במציאות שלפניך.

שאלה: למה לכל נשמה ונשמה יש את היחידיות שלה? אם כולם שווים, אז למה לכל אחד יש את האופי שלו?

אני לא יודע על מה אתה מדבר שכולם שווים.

תלמיד: אומרים שכל הנשמות צריכות להתחבר וכולנו נהיה נשמה אחת. לכן לא ברור למה הוא אומר שלכל אחד ואחד יש תכונה משלו.

כי כל אחד הוא חלק נפרד ומאוד מיוחד מכל יתר החלקים שבאותה הנשמה הכללית שנקראת "אדם".

שאלה: אם אין שני אנשים שהם זהים, במה אנחנו מתחברים?

לא יכול להיות דבר כזה בבריאה.

שאלה: אז במה אנחנו מתחברים, האם בתכונות דומות, קרובות, האם בעקבות ההשתוקקות לבורא, על איזה בסיס מתקיים החיבור?

אנחנו מתחברים בתכונות ההשפעה ולא בתכונות הקבלה. השאלה שלך מאוד מאוד טובה, כי אם נשברנו ובכל אחד מאיתנו יש חלקים שונים כך שאף אחד לא דומה לשני, איך אנחנו יכולים להיות מחוברים?

העניין הוא שאם אנחנו רוצים להשפיע זה לזה, כל אחד מצידו, אז אנחנו יכולים להתחבר בינינו בכוחות ההשפעה, כך שאני מקבל את הרצונות שלך כזרים אבל אני רוצה למלא אותם, ואתה עושה אותו דבר בשבילי, ואז כל אחד בבחינת "איש את רעהו יעזורו", וכך אנחנו בונים מערכת שלמה.

שאלה: האם זה הבסיס המשותף שאותו אנחנו יכולים לזהות?

כן. זה לא כמו בצורה אגואיסטית, שחייב להיות בינינו משהו שקושר אותנו אחד לשני. כאן מה שקושר כל אחד לאחר זה מעל הטובה האישית, כי הוא פונה בפעולת השפעה לזולת. אתה יכול להמשיך ולשאול איך הוא יודע איך להשפיע, במה להשפיע, ואיך למלא את הזולת? זה מתוך כך שמתכללים זה בזה ויש כוח כללי שעוטף אותם ונותן להם, לכולם, הארה משותפת.

שאלה: נניח שהחבר ואני רוצים להשפיע זה לזה, האם זה מתוך שהתכונות זהות? ואם לא, איך מצליחים להתחבר במקרה זה?

דווקא בגלל שהן לא זהות אתם יכולים להתכלל זה בזה ולבנות כלי משותף, שאתה נכלל ממנו והוא נכלל ממך.

תלמיד: ברצונות להשפיע?

ברצונות להשפיע, ודאי. ברצונות לקבל זה לא יתכן.

תלמיד: אבל גם הרצונות להשפיע לא דומים, לא זהים, ועדיין אפשר דרכם להתחבר?

אבל אתה לוקח רצון של זולת ואתה משפיע לו, אתה עובד עם הרצון להשפיע שלך מול הרצון לקבל של הזולת, והוא עושה אותו דבר כלפיך.

שאלה: אם לחבר יש רצון חזק או גדול יותר, האם הוא יכול להשפיע לי יותר ואני משפיע לו פחות? איך בכל זאת אנחנו כן מתחברים?

זה לא כמו במכניקה, ששתי חתיכות ברזל מתאימות או לא מתאימות זו לזו.

שאלה: אני מנסה להבין איך בכל זאת מתחברים כאשר אנחנו שונים ולכל אחד יש כוחות אחרים.

מלכתחילה אנחנו מכלי אחד שנשבר, ועכשיו אנחנו מפורדים. מכך שאנחנו רוצים להיתקן, אנחנו מציגים רצון להתחבר זה לזה ואז כל אחד מתחיל לראות במה הוא יכול לעזור לשני. העזרה לשני הופכת להיות לקבלה שלו, ובאותה מידה שהוא נותן, כך הוא מקבל. בצורה כזאת אנחנו מתחברים, ברצונות להשפיע זה לזה.

שאלה: האם גם עוצמת החיבור משפיעה?

עוצמת החיבור היא לפי עוצמת ההשפעה.

שאלה: האם אני יכול להתחבר לחברים שמשפיעים הרבה יותר ממני, עדיין להתחבר איתם גם אם אני משפיע מעט מאוד?

בטח. מה זה שייך? הגדול והקטן שווים אם הם נמצאים באותו כיוון, באותה פעולה. הם אולי לא נמצאים באותה דרגה, אבל הם נמצאים באותו עולם.

שאלה: אני מבין את המושג שכל אחד ייחודי ואנחנו צריכים להתחבר למה שנקרא תפילה משותפת, שלכל אחד יש תפילה משל עצמו אבל אנחנו משתדלים להגיע למשהו משותף.

כן. ודאי. לכל אחד יש מלכות משלו והוא מפעיל את הט' ראשונות ומתחבר כך עם אחרים. ודאי שלכל אחד יש משהו משלו.

אתם רוצים שזה יהיה כמו במשחק קוביות, שאתם תחברו אותם למבנה. זה לא קורה כך. זה האור העליון שמשפיע, הוא מסדר את הדברים. אנחנו רוצים רק להגיש את הרצון שלנו לחיבור, את כל היתר עושה האור.

עוד נדבר על זה. אני רואה שהנושא עדיין לא ברור.

שאלה: אנחנו מדברים על זה שאני רוצה לעבוד כדי לחבר את החברים. זה נשמע עבודה אחרת ממה שעכשיו דיברנו.

אתה לא הולך לחבר אותם, מי אתה שתוכל לחבר בין כולם? אתה מתפלל שיתחברו, זה מה שפועל.

תלמיד: כשאני מבקש מהבורא לחבר את החברים, איפה זה קורה? איפה הם מתחברים?

אתה מתפלל שהם יתחברו ביניהם.

תלמיד: איך אוכל לראות שהחברים מחוברים? איפה זה קורה?

אתה לא צריך לראות את זה, אתה רק מתפלל שהם יתחברו.

תלמיד: ואז יהיה לי יותר קל להשפיע להם כעשירייה מחוברת?

זו כבר התוצאה. אתה בעצם שואל, בשביל מה אני צריך שהם יתחברו.

תלמיד: אני שואל מה ההבדל בין לרצות להשפיע לחבר אחד לבין להשפיע לעשירייה.

זה הבדל גדול. כי בעשירייה אתה מבטא את כולך ובהשפעה, ואתה לא יכול לראות את הפעולות חזרה, וכלפי חבר אחד אתה יכול לראות פעולה חזרה, אפילו בתת הכרה.

זה עדיין לא נמצא ברגש שלנו, נמשיך.

קריין: כותרת "חיוב השמירה על חרות היחיד".

חיוב השמירה על חרות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו.

כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו.

מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.

כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם. אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר".

"הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד, בתכלית הדיוק, אחרי הנכיון מכל מה שמגיע אליו מהצבור כמבואר. אולם, הועמדה השאלה סוף סוף איה הוא היחיד עצמו? כי כל האמור עד הנה בגדר היחיד, הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, שהוא המורשה שהנחילו לו אבותיו. אולם, איה הוא היחיד עצמו, דהיינו, היורש והנושא של אותו הרכוש, התובע לפנינו על שמירת רכושו? כי מכל המבואר עד כאן, עדיין לא מצאנו, את הנקודה האנוכית של האדם, שיהיה עומד לעינינו בתור יחידה עצמית, ומה לי הגורם הראשון - שהוא שלשלת ארוכה, של אלפי בני אדם בזה אחר זה, מדור דור, שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש. ומה לי שאר שלושת הגורמים - שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד - - - סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם. דהיינו, שנעשה סביל לשני מינים של צבור. מצד הגורם הראשון נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, שהיו נמצאים בזה אחר זה, ומצד שלושת הגורמים האחרים נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד.

וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית, ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ"ל הטבעית, אף על פי שמכירים היטב אמיתותה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכלת, והיא המפעלת את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה"אנכי" שלו.

ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו".

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון כאן? עד איזו רמה צריך לשמור על חירות הפרט, חירות היחיד?

כמו שאנחנו רואים בכל השגחת הבורא על עולמנו אסור לנו להפריע בשום דבר לבני האדם, מלבד אם ביכולתנו לקדם אותם לטוב, לחיבור ביניהם. לא שאנחנו מביאים אותם לאיזו שיטה, דתית, חילונית או מדעית, לשום דבר, רק לדבר אחד, לחיבור, כי החיבור פועל לטובת כולם.

ודאי שהחיבור לא צריך להיות בכוח ולא על ידי איזו שליטה זרה, ואז ניתן יהיה לדבר על התיקון. לגבי כל השיטות האחרות, בעל הסולם לא מתייחס דווקא לשיטות הדתיות למיניהן, הוא לא רוצה לעשות ביקורת על הדת ועל מה שנעשה באנושות, אלא הוא כולל את כל השיטות יחד ואומר שהאנושות לא תוכל לתקן את עצמה בכל השיטות שהיא פועלת בהן, מלבד בעבודה נגד האגו, כי זה בא מצד הטבע בצורה ישירה. לכן בשלב הבא הוא מתחיל להסביר לנו על הרצון לקבל יש מאין, וכמה הוא דורש תיקון.

תלמיד: יוצא שצריכים לתת לאדם, לעם, להתפתח ברצונם האמיתי לקבל.

בשיטה שלנו אנחנו לא מגבילים את האדם בכלום, חוץ מדבר אחד – אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. אם אדם לא עושה רע לזולת, שימשיך כך. אבל סופו של דבר הרע שבו מתפתח עד כדי כך שאנחנו חייבים להגביל אותו, לצרף אותו בטוב לאחרים, אחרת הוא יגרום רע.

שאלה: שאלה לגבי הבחירה חופשית. האדם הראשון היה מלאך, אז איך עכשיו יש לנו בחירה חופשית כשאנחנו בתוך הרצון לקבל?

אני לא יודע לגבי האדם הראשון, אני לא מכיר אותו, אבל אנחנו לומדים שהייתה מערכת כזאת שנקראת "אדם הראשון" והיא נשברה, התחלקה להרבה חלקים, ואנחנו תוצאות משבירת המערכת הזאת. בכל אחד ואחד מאיתנו יש חלק מאדם הראשון.

שאלה: אומרים שהבחירה היא בהתחזקות, אז למה אחרי שאנחנו מתחזקים ומשתדלים להתחזק בדרך, כשאנחנו מסתכלים אחורה אנחנו מרגישים שבעצם זה לא היה המאמץ שלנו, מישהו הביא אותנו לזה, זו לא הייתה הבחירה שלנו. למה זה מרגיש כך?

כי באמת זה כך, אנחנו לא עושים שום דבר. הביאו אותנו, ובכל רגע ורגע שעומד לפני האדם הוא צריך להגיד "עכשיו הבחירה בידי".

שאלה: בעל הסולם דיבר על חירות היחיד. מה זה יחיד, אני נקרא יחיד?

כן, גם אתה נקרא יחיד.

תלמיד: צריך לשמור על החירות של היחיד, מהו הגבול בין היחיד לבין הכלל?

שאסור להפריע לאדם בנטייה שלו לתיקון.

תלמיד: במה צריך לשמור על חירות היחיד, במה יש לי חירות שאסור לגעת בה כי היא שלי?

צריך לשמור שהאדם יבחר באיזו דרך הוא צריך ללכת, וילמד מה באמת לטובת הנשמה שלו, החלק הנצחי שבו.

תלמיד: וככל שאני יותר מתמזג עם הכלל ומתחבר, האם נקודת הייחודיות שלי נשארת שם או שהיא מתמוססת?

נקודת הייחודיות שלך תמיד נשארת איתך כי זו הנקודה המרכזית, שורש הנשמה.

תלמיד: בהמשך המאמר בעל הסולם אומר לגבי שאר השיטות, שהם טעו בהן. לא הבנתי למה הכוונה.

שאף אחת מהשיטות האלה לא תעזור לאדם אלא הן רק יבלבלו אותו במשך עוד כמה גלגולים, כי הן לא פועלות על הרצון לקבל והבחירה החופשית.

תלמיד: הוא אומר שהם טעו כשחשבו שיש נפש מלובשת בגוף, הם דמיינו לעצמם שיש איזה כוח שמתלבש בגוף.

כן, כל התיאוסופיות האלה.

תלמיד: מהי "הנקודה שבלב"? איך נגדיר אותה בהקשר הזה?

היא הרצון לקבל המרכזי שיש לנו מהאדם הראשון. "לב" זה סתם רצון לקבל, אבל "הנקודה שבלב" היא היסוד. כשהבורא אומר "בראתי יצר רע", זוהי בדיוק הנקודה שבלב.

שאלה: אמרת לא מזמן שצריך להגיע להסכמה. אם אני לא מסכים עם החבר זה רע?

לא תמיד, אבל צריכים לברר. אני לא יודע במה אנחנו יכולים לא להסכים, הרי אנחנו לומדים ממקור אחד, אנחנו רוצים חיבור, אז נסכים וזהו.

שאלה: לאורך כל השנים האנושות התפתחה בדיכוי הדדי כמו אצל בעלי החיים כשהחזק שורד, וחופש הפרט לפעמים הביא דווקא להרס. על איזה חופש בחירה של הפרט מדובר?

לכל אחד יש בחירה חופשית להגיע לתיקון נשמתו, ובזה הוא לא מגביל אף אחד אלא רק עוזר לאחרים גם לתקן את נשמתם.

(סוף שיעור)