בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 11.8.2020*
מצוות הקלדות וטעימות.
*ט"ו באב: יום האהבה*
שני
התאריכים
האלו,
תשעה
באב
ו-15
באב
הם
תאריכים
מאוד
מיוחדים.
אחד
מדבר
על
השנאה
שמתגלה
תשעה
באב,
והשני
חמש
עשרה
באב
מתגלה
כאהבה.
אנחנו
לומדים
מזה
שלא
יכול
להיות
אחד
ללא
השני,
ומפני
שהבורא
ברא
את
יצר
הרע
ואח"כ
בהדרגה
מביא
את
כל
הבריאה
לצד
הטוב,
מפירוד
לחיבור,
משנאה
לאהבה.
לכן
אנחנו
רואים
גם
את
מה
שקורה
לאט
לאט
בעולם
הזה,
האנושות
מתקרבת
קודם
לגילוי
הרע
שבה,
ואח"כ
לאט
לאט
בהתאם
לזה
גם
לנחיצות
באהבה.
אמנם
זה
עדיין
לא
כל
כך
גלוי
אבל
ההכנה
לזה
כבר
נמצאת
בתוך
האנושות
לחיבור
בין
כולם,
לנחיצות
לחיבור
בין
כולם.
אנחנו
מתקרבים
ומבינים
יותר,
מרגישים
יותר
את
התהליך
הזה
ומתוכו
אנחנו
משיגים
את
הבורא,
מ-2
ההפכים
האלו
שעוברים
עלינו
אחד
על
פני
השני.
אנחנו
משיגים
את
הכוח
עליון
שמעורר
אותנו
וכך
הוא
מתגלה,
בדבר
והיפוכו.
ברור
*שאין
יום
יותר
שמח,
יותר
חשוב,
יותר
יפה
ויותר
טוב
מיום
חמש
עשרה
באב,
כי
זה
יום
של
אהבה,
חיבור,
דביקות*.
כך
אנחנו
רואים
את
מטרת
הבריאה,
את
המצב
הסופי
של
הבריאה.
צריכים
להתגלות
שורשים
לתיקון
הטוב
שיוצא
מהרע,
אין
טוב
בעולם
אלא
שיוצא
קודם
שורש
הרע.
לכן
זה
לא
יכול
להיות
בצורה
פתאומית
ומיידית
אלא
צריך
להיות
כאן
תהליך
שבו
הרע
מתהפך
לטוב.
האמת
שהרע
לא
מתהפך
מתוך
ט
באב
לט"ו
באב,
אלא
קורה
זה
אחרי
זה.
בט"ו
באב
מתחיל
להתגלות
רק
השורש
לחיבור
ולאהבה,
צריך
להיות
תהליך
איך
הרע
מתהפך
לטוב.
אנחנו
צריכים
את
התהליך
כדי
להבין
כמה
אנחנו
מתהפכים.
*עברנו
השנה
את
ט'
באב
בצורה
רצינית
הרבה
יותר
משנים
קודמות,
ואנחנו
גם
מקווים
שמהיום
והלאה,
מ-ט"ו
באב
והלאה
נגלה
גם
בצורה
ממשית
עלינו
את
תהליך
ההתהפכות
משנאה
לאהבה.
זה
צריך
להתגלות
לכן
אני
מקווה
מאוד
שמהיום
והלאה
נרגיש
איך
עובדים
עלינו
כוחות
אהבה,
חיבור,
ונעזור
להם,
נשתתף
איתם,
וכך
נתקרב
לתיקון*.
אנחנו
צריכים
להעלות
את
הרגישות
גם
לשנאה
וגם
לאהבה
יותר
ויותר,
כדי
להרגיש
שהכוחות
האלה
פועלים
דווקא
לפי
מה
שציינו
לנו
המקובלים
מדורות
קודמים.
מצד
שני
אנחנו
צריכים
לקבל
שדברים
האלה
יכולים
לקרות
בכל
הזמנים,
בכל
ימים
ותאריכים,
שאין
לזה
זמן
מוגדר
וכך
לקבל
זאת.
לכלל
המציאות,
לכלל
העולם
התאריכים
האלה
מסמנים
שכוחות
פועלים
ונמצאים,
ואנחנו
יכולים
למשוך
אותם
ולהתקדם
על
ידם.
אנחנו
כל
הזמן
נפעלים
ע"י
כוחות
הטבע
העליונים,
הכל
זה
בורא.
לכן
אנו
צריכים
להשתדל
ללכת
איתו.
*כמה
שיותר
באהבה
להצדיק,
להתחבר,
להמתיק
וכן
הלאה.
בזה
אנחנו
מזמינים
אותן
פעולות
מצד
הכוח
העליון,
כי
הפעולות
משלנו
הן
תפילה
שאנחנו
מעלים
את
אליו*.
ש:
מה
זה
אומר
להרגיש
בט"ו
באב
שורש
לחיבור
ואהבה?
ר:
*מיום
הזה
והלאה
אנחנו
יכולים
יותר
להצליח
בהפצת
אהבה,
בהפעלת
אהבה
בינינו
ומאיתנו
גם
לכל
העולם.
זה
תלוי
כמה
אנחנו
מפעילים
את
הכוחות
שלנו
ומעלים
את
הרגישות
שלנו,
נמצאים
בייתר
חיבור,
כי
לפי
מידת
החיבור
בינינו,
ככל
שאנו
צמודים
בצורה
פנימית,
כך
אנו
יכולים
להרגיש
כוחות*.
ש:
איך?
ר:
*ע"י
העלאת
הרגישות
בינינו.
לצורך
זה
צריכים
לחשוב
ע"י
אילו
פעולות,
דיבורים,
סעודות,
כל
מיני
כאלה
מעשים
חיצוניים,
והעיקר
איך
אנחנו
מכוונים
את
הלב
שלנו
לחיבור
בינינו,
כמה
אני
מחפש
בתוך
הלב
שלי
את
החברים.
הם
צריכים,
כמו
שאומר
רב"ש,
לעמוד
בתוך
ליבי*.
ש:
ב
9
באב
כולנו
הרגשנו
הכבדה
..
ר:
תנסו
ממש
בכוחות
נוספים
מ-9
באב
והלאה
לעורר
את
עצמכם
לחיבור,
להרגשת
הכוח
המשותף
שבו
אתם
כבר
עומדים
לגלות
את
הכוח
העליון.
הבורא
יתגלה
בכוח
אהבה
בינינו.
בכל
זאת
כולם
מתקרבים
לכולם
ע"י
זה
שמתגלים
כלים
שבורים
ואנחנו
אוספים
אותם
ומחברים
אותם
בכל
מיני
צורות
ביניהם
כך
שכל
אחד
מחובר
לאחרים.
זה
*כמו
לגו
רב
גווני
על
פני
המרחב
הרוחני,
שיש
בו
אלפי
צירים
ובכולם
אנחנו
צריכים
להיות
מחוברים
כל
אחד
עם
האחרים*.
זה
מה
שאנחנו
צריכים
לראות
בעתיד.
*ככל
שכל
אחד
תומך
בכל
אחד
ובכולם,
בסופו
של
דבר
החיבור
הזה
הופך
להיות
לחיבור
כדורי
ואנחנו
מאבדים
את
השטח
והמרחב
שלנו,
נכנסים
למושג
שנקרא
אהבה,
מוכנים
להיות
בחיבוק
עם
כולם,
כל
אחד
עם
האחרים.
אנחנו
זורקים
כל
דבר
שמפריע
לנו
וכך
מגיעים
לאהבה
חלוטה*.
זה
מה
שהבורא
רוצה
שיקרה
בינינו,
ושנעשה
זאת.
*אין יותר מאהבה*. אהבה כוללת בתוכה את כל ההבחנות שיש בקשר בין כל פרט ופרט שבכל אחד ואחד. במערכת כזאת מורכבת כל פרט ופרט תומך בכל הפרטים, עד שזה הופך להיות מדיסקרטי לאנלוגי, שכבר אין כאן מצב שכל אחד מתקשר לכל אחד אלא זה כבר הופך להיות ממש לכלי אחד ואור אחד בתוכו.
*ככל שהבורא יכול לפתוח את האהבה שלו אלינו, כתוצאה מכך אנחנו מרגישים ויכולים לגלות את האהבה בינינו*. אין דבר שמתגלה בעולמנו אלא מתוך שקודם נגלה מלמעלה.
ש:
מה
זה
לב
הבורא...?
ר:
אהבה,
אהבה
חלוטה
לכולם
ללא
שום
ללא
שום
תנאים.
היא
יכולה
להתגלות
בכך
שאנחנו
רוצים
לפתוח
באהבה
מצידנו,
מגלים
את
האהבה
שכבר
נמצאת
ולא
הייתה
משתנה
מצידו.
*תאר
לעצמך,
מצד
הבורא
יש
אהבה
בלבד
שלא
משתנה
ב-100%
ללא
שום
הגבלה.
בגלל
שאנחנו
לא
מגלים
את
האהבה
שלנו,
אנחנו
לא
נותנים
לו
אפשרות
לגלות
את
אהבתו
אלינו.
בכך
אנחנו
כביכול
גורמים
סבל
נוראי
לבורא,
זה
נקרא
צער
השכינה*.
ככל
שאנחנו
יכולים
לגלות
קשר
בינינו,
נותנים
לבורא
אפשרות
לגלות
את
אהבתו
אלינו,
כך
אנחנו
נותנים
לו
אפשרות
לשמוח,
להשפיע
ולהיות
בגילוי
שלו.
*ככל
שאנחנו
מגלים
חיבורים
בינינו,
התקרבות
בינינו,
קושרים
את
ליבנו
יחד,
כך
אנחנו
נותנים
לבורא
למלא
את
ליבנו,
לקשור
אותם
ולמלא
אותם.
בכך
אנחנו
עושים
לו
נחת
רוח.
זו
ההתחלה
והסוף
של
כל
הפעולות
הנכונות
שלנו*.
אנחנו
צריכים
להגיע
למצב
של
חיבור,
איחוד,
של
שותפות,
של
בנים
אתם
לה'
אלוקיכם.
יש
כאן
שילוב
של
כל
מיני
יחסים
וקשרים,
של
אב
ובנים,
של
גבר
ואישה,
של
גדול
וקטן,
זה
כולל
הכל.
בדרך
אנחנו
מגלים
את
זה.
גם
שאנחנו
קוראים
טקסט,
יש
אנשים
שלא
מוצאים
בטקסט
הזה
שום
דבר,
ויש
כאלה
שיכולים
לבכות,
יש
כאלה
שיכולים
לצחוק.
הכל
כלול
בהרגשה
בסופו
של
דבר.
ש:
יש
סוג
של
פחד
שמצב
הזה
מגיע
ואז
יאבד....?
ר:
נכון,
יש
פחד
לאבד
וזה
פחד
טוב.
נשתדל
לחזק
אותו,
כמו
שאנחנו
מפחדים
לאבד
אהבה
מקרובים
שלנו,
מילדים,
מחברים,
זה
טוב.
פחד
מחזיק
אותנו
והוא
ממשיך.
אנחנו
יותר
ויותר
מתחברים
כדי
להגיע
לדרגות
יראה
גבוהות.
ש:
איך
אנחנו
יכולים
למצוא
את
האהבה
ולהתכללות..?
ר:
תחפשו,
אין
לי
תשובה.
*חפשו
איך
אתם
יכולים
להגיע
לחיבור
כזה
שבו
תתגלה
אהבה
ובתוכה
יתגלה
הבורא.
בבקשה,
תנסו,
זה
מוכן
לכל
אחד
ואחד*.
ש:
איך
אנחנו
מעלים
את
חשיבות
העשירייה?
ר:
אנחנו
צריכים
לתאר
לעצמנו
שיש
*מגרש
כדורגל*
ובתוך
השער
עומד
משהו
שמפריע
לנו
ואנחנו,
כל
הקבוצה
שלנו,
משחקת
בחיבור,
בהבנה,
בהדדיות,
בלב
לכל
אחד
ואחד,
אך
ורק
כדי
להגיע
לשער
הזה
ולהכניס
בו
כדור.
כל
הזמן
במאמץ
הזה
יחד
כולנו,
כדי
להגיע
לשער
של
השונא
שלנו
ולהכניס
בו
כדור.
תנסו.
ש:
איך
יכול
להיות
שהוא
יצר
שנאה
כשהוא
כולו
אהבה?
ר:
בעצם
זה
דבר
קל.
אתה
צריך
לראות
לפניך
מי
מפריע
לך
להגיע
לחיבור
שאתה
איכשהו
רוצה
כבר
במשהו.
*המפריע
לחיבור
זה
השונא
שלך,
זה
היצר
הרע
שלך,
הבורא
שם
אותו
לפניך
כדי
שתשבור
לו
את
השיניים
ותעבור
דרכו
לחיבוק
ואהבה
עם
החברים*.
ש:
אם
אני
אוהב
את
החבר
אני
מגיע
לאהבת
הבורא.
מה
הקשר?
ר:
הקשר
בין
זה
לזה
הוא
הכלי
שבו
אתה
מגלה
את
היחס
שלך
לחברים
ובכך
מתגלה
היחס
שלך
לבורא,
כי
שם
אתם
נפגשים.
*הבורא
מתייחס
לכלי
הזה,
לחברים
שלך,
ואתה
מתייחס
לחברים
שלך
ושם
אתם
כביכול
באמצע
דרך
נפגשים.
הבורא
נותן
לך
את
הכלי
כדי
שבינתיים
תעשה
את
העבודה
כלפיהם*.
במידה
שאתה
מגלה
את
היחס
שלך
אליהם,
אתה
מרגיש
שיש
לך
למה
להתייחס,
כי
הבורא
לגמרי
נעלם
בינתיים
מהחושים
שלך,
והחברים
לא.
ככל
אתה
מגלה
את
הלב
שלך
לחברים,
כך
אתה
מרגיש
כמה
אתה
מתקרב
אליהם,
ואתה
רוכש
ניסיון
בעבודה
עם
הרצונות
הזרים.
סה"כ
כל
הרצונות
הזרים
האלה,
זה
הבורא.
ש:
איך
אני
בודק
את
זה?
ר:
*אם
אתה
נמצא
בחברה,
בעבודה
רוחנית,
בלימוד,
כדי
להתקדם
לחיבור
ולבורא,
אז
אתה
נמצא
בזרם
הזה,
אתה
נמצא
בסה"כ
בכוח
העליון
שמכוון
אותך*.
*אם
אני
רוצה
להתקשר
לחבר,
אני
צריך
לבטל
את
הרצונות
שלי,
בינתיים,
לעת
עתה,
ולגשת
לעזור
לחבר,
להתכלל
עימו.
רק
אחרי
זה
אני
יכול
לבדוק
האם
נשארים
לי
רצונות
שלי
הדורשים
מילוי.
בדרך
כלל
אנחנו
רואים
שבכך
גם
הרצונות
שלי
מתמלאים
ומסופקים*.
יש מעבר בהתפתחות האדם, שבמקום להסכים עם הטבע שלו הוא מתחיל לשנוא את הטבע שלו כי רואה שהטבע הזה שולט עליו ולא נותן לו שום דבר לעשות בצורה חופשית. הוא מחפש ע"י מה אני יכול לגלות את כוח ההתנגדות שלי, שאני לא סתם אגיד במילים שאני מתנגד לטבע אלא אני גם מתעלה מעליו וארגיש שאני שייך ל-2 קומות. לקומה אחת שהטבע מתגלה כל פעם יותר ויותר ואני משיג את כוח הניגוד אליו ומתעלה מעליו יותר ויותר כל פעם. *על כל פשעים תכסה אהבה, בסנדביץ' כזה אני יכול לעלות. אם הרצון לקבל לא יתגלה בצורתו החדש בכל מצב ומצב, אז לא תהיה לי מדרגה שאני על פניה אעלה יותר ויותר*. לכן אנחנו צריכים לראות בכל מצב שלא יכולים להתגבר על הרצון לקבל, שמתגלה מדרגה חדשה ואנחנו צריכים לעלות עליה ע"י חיבור עם החברים, ע"י תפילה.
*בעה"ס, תורת הקבלה ומהותה*
אתם רואים את זה בימינו, בזמננו, עלינו, איך אנחנו רוצים למשוך אנשים שילמדו את הקשר בינינו לבורא. ע"י זה שהם מפתחים את הקשר הזה מאיתנו לבורא הם מגלים באיזה צורה הם בונים את הקשר שלנו. יש בו כבר את כל השפות האלה. כל שפה ושפה היא איזושהי הגבלה מיוחדת על ההתקשרות מאיתנו לבורא.
שפת הקבלה כוללת את הכל בתוכה, היא הכללית והיא מסבירה לנו את כל מה שאנחנו רוצים. דרכה יכולים להגיע להשגת האמת בצורה שלמה.
*תע"ס חלק ד' פרק ב*'
תאר לעצמך מצב שאתה מאוד רוצה לקבל את האור, ואתה מחליט שאתה לא מקבל אותו, אפילו שמאוד רוצה, אלא דוחה אותו לגמרי. אחרי שאתה דוחה אותו אתה מחליט האם אני יכול לקבל, אחרי הדחייה הזאת, אני כבר יודע שאני עומד בדחייה, האם אני יכול לקבל אותו בע"מ להשפיע? אתה מחליט, עושה חשבון בראש, ומתוך האור שנמצא בראש הפרצוף, חלק ממנו אתה מקבל לתוך הפרצוף. מקבל כמה שהחלטת בראש, ומחליט שאני לא יכול יותר לקבל, עד כאן בלבד. הלחץ של האורות עליך, בעל הבית לוחץ עליך, אתה מחליט: אני לא יכול יותר לעמוד בזה, אבל מה שעשיתי עשיתי, ואתה מזדכך, כלומר מקטין את המסך של לקבל שלך, והאור מסתלק בחזרה מתוך לראש.
אתה
לא
רוצה
לקבל
בגלל
שאתה
רוצה
לא
להיות
המקבל
אלא
רוצה
להיות
כמו
בעל
הבית.
אולי
זה
נראה
שאתה
דוחה
את
הכיבוד,
אבל
אתה
לא
דוחה
את
הכיבוד
כי
*בשבילך
להיות
קשור
לבעל
הבית
זה
הרבה
יותר
חשוב
מלקבל
ממנו
את
הכיבוד*.
יש
כאן
בעיה,
כי
אתה
דוחה
את
הכיבוד,
אבל
בעל
הבית
רוצה
שתקבל
אותו.
ואתה
נמצא
כאן
באמת
במאבק
פנימי,
איך
אני
דוחה
את
הכיבוד?
אם
היה
מדובר
עליי,
אז
ודאי
שאני
דוחה
ולא
מקבל,
מצמצם
את
עצמי.
אבל
אם
אני
עכשיו
מחליט
לעשות
את
זה
רק
לטובת
בעל
הבית,
אז
אני
עשיתי
את
ההחלטה
הזאת
רק
למענו.
אבל
בעל
הבית
רוצה
שאקבל
את
הכל.
*בשבילי
להיות
דומה
לבעל
הבית,
להיות
מקושר
עם
בעל
הבית,
דבוק
לבעל
הבית,
כמו
בעל
הבית,
זה
יותר
חשוב
ממה
שאקבל
ממנו*.
יש
כאן
חשבונות
הרבה
יותר
גבוהים
מסתם
לקבל.
אור חוזר זו לא רק כוונה, אור חוזר זה הכוח של הנברא שרוצה להשפיע בחזרה לבעל הבית.
ש:
תשעה
באב
וט"ו
באב
הם
מצבים
רוחניים.
למה
אנחנו
מקשרים
אותם
לתאריכים?
ר:
כי
יש
שורש
עליון
שמאיר
על
העולם,
לכן
אנחנו
מרגישים
את
הימים
האלה
כמושפעים
מהשורש
העליון.
באמת
אם
יש
לך
לעשות
איזושהי
עבודה,
אל
תעשה
אותה
בתשעה
באב.
ט"ו
באב
זה
יום
של
אהבה,
דווקא
עושים
הרבה
שמחות,
הרבה
דברים.
אנחנו מתקנים את הבושה. הפער בינינו לבורא, הוא משפיע ואנחנו מקבלים. אנחנו רוצים להפוך את הקבלה שלנו לנתינה, ואז הבושה שלנו הופכת לכבוד.
ש:
מה
זה
לפתוח
את
הלב
לחברות?
ר:
מה
זה
נקרא
לפתוח
לב
לחברות?
*לפתוח
את
הלב
זה
שאני
פנויה
לקבל
אהבה
מכולם,
ולתת
אהבה
שלי
לכולם*.
מ