שיעור בוקר 30.04.20- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 162, פתיחה לחכמת הקבלה

אותיות ו' – י'

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 162, פתיחה לחכמת הקבלה, אות ו'.

למדנו שהאור העליון שיוצא מהבורא, הוא בורא את הרצון לקבל בהדרגה, בארבע בחינות שנקראות ד' בחינות דאור ישר, ובסופו של דבר הוא מגיע לבחינה ד', שהיא הרצון לקבל הסופי ולתוך הרצון לקבל הזה הוא משפיע.

לכן לא יכול להיות נברא שאנחנו יכולים להגיד עליו שהוא נברא, אם האור העליון לא עובר את ארבעת שלבים האלו כדי לבנות את השלב האחרון, הרביעי, זאת אומרת שורש, א', ב', ג', ד', שהם בעצם חמישה שלבים, אבל את השלב הראשון אנחנו לא סופרים בדרך כלל כי זה הכוח העליון בעצמו. ולכן לא יכול להיות נברא אם אין בו את חמש הבחינות הללו, את כוח הבורא וארבעת השלבים האלה שהאור העליון מתפשט מהבורא עד שמגיע לרצון לקבל שכבר נקרא הנברא הסופי.

וכך אנחנו יכולים למדוד את הנברא, שהוא כלול מחמש בחינות. השלבים נקראים חכמה, בינה, תפארת, מלכות ושורשם, הבחינה העליונה נקראת כתר.

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות." זאת אומרת, לא חשוב מה שאנחנו ניקח חוץ מהבורא, מה שיש זה סך הכול נברא אחד שיש בו בחינת שורש, א', ב', ג', ד', או בחינה ג' שאנחנו אומרים שהיא כוללת בתוכה עוד שש ספירות, אז יש לך שלוש ועוד שש ועוד אחת, סך הכול עשר, לכן אנחנו אומרים עשר ספירות. בכללות זה מה שברא הבורא, ובכל פרט ופרט גם יש אותם עשרה חלקים, עשר ספירות.

אז יש לך עשר כללי ובתוכו עשר פרטי ועוד פרטי, וכך כל אחד ואחד, זו מערכת גדולה מאוד אבל היא כולה כולה כוללת בתוכה רק חלקיקים, כשכל חלקיק הוא עשר ספירות. זאת אומרת, כך בצורה אוניברסלית הכול נברא. "ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'."

זאת אומרת, יש לנו אור עליון שמתפשט מהבורא (ראו שרטוט מס' 1), ומה שהוא בורא, זה עולם אדם קדמון, בכל זאת אנחנו נרשום את זה כך, ואחריו עולם האצילות, אחר כך בריאה, אחר כך יצירה ואחר כך עשיה. אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, אלו העולמות. או שאנחנו קוראים להם עולם הכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות.

תקרא שוב, אני עוד לא יודע איך לצייר את זה שיהיה מתאים טוב לכולם.

שרטוט מס' 1

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'."

זאת אומרת, שמהבורא, האור שעובר דרך עולם קדמון שזה נקרא כתר לעולם האצילות, אפילו שהוא מגיע לעולם האצילות הוא עדיין נחשב לאור שממלא את כל המציאות שיש כאן בעולם האצילות בצורה שלמה. הנבראים עדיין נמצאים ברמה הזאת דבוקים בבורא ולא נפרדים ממנו. התכונות של הנברא, הרצון לקבל כבר יצא כאילו מהבורא, אבל עוד לא יצא עד כדי כך כדי להיקרא בשם בפני עצמו, הוא עדיין נמצא בו, בתוך הבורא.

זה מה שבעל הסולם רוצה להדגיש, שעולם האצילות הוא כולו א-לוהות.

שאלה: האם ד' הבחינות הן רצף מחזורי או ארבעה יסודות שקיימים בבת אחת?

זה רצף, שכך זה יצא מהבורא ואנחנו עוד מעט נלמד שכך זה התפתח מהמקור, מהבורא עצמו.

שאלה: מה מיוחד בספירת תפארת שהיא כוללת בתוכה שש ספירות?

בעצם כל ספירה כוללת עשר ספירות ותפארת כוללת רק שש ספירות, כי חסרות לה כתר, חכמה, בינה, שלוש ספירות משלה וממלכות. כי תפארת היא נבראה על ידי בינה, בינה מולידה את התפארת, וכשהולידה אותה, הולידה אותה בצורה קטנה, לכן זה נקרא "זעיר אנפין", פנים קטנות. והמערכת הזאת של זעיר אנפין, היא שבינה משפיעה למלכות דרך זעיר אנפין בצורה שמקטינה את עצמה. תיכף נלמד למה זה כך קורה.

שאלה: עולם היצירה תואם לזעיר אנפין, לזעיר אנפין יש מבנה מיוחד, האם זה מחייב שגם בעולם היצירה יהיה אותו מבנה מיוחד, יש לו תפקיד מיוחד?

כל מה ששייך לזעיר אנפין זה אומר שהוא קטן. קטן זה שאין לו כתר חכמה בינה, זאת אומרת אין לו ראש ואין לו רצון לקבל הגדול, מלכות. אלא יש לו רק תכונות שצריכות להיות בכל נברא, אבל התכונות האלה עדיין לא מפותחות, כמו בילד קטן. אז אין לו שכל וכנגד זה גם אין לו כוח. כי אם היה לו שכל וכוח לא, היה מרגיש את עצמו שהוא בצרות, לא יכול לממש את עצמו. אם היה לו כוח אבל לא היה לו שכל, אז היה שובר לך את כל העולם.

ולכן אין לו שכל ואין לו כוח אלא רק תכונות שקיבל מלמעלה כדי לפתח אותן. זאת תכונת זעיר אנפין.

שאלה: כשאתה אומר שכל הנשמות עברו את התהליך הזה, מדובר על כל הנשמות, מדובר על נשמת אדם הראשון ולא על איזו נשמה ספציפית, זה נכון?

כל הנשמות כלולות בנשמת אדם הראשון. כל המציאות, של כל העולמות, של כל מה שאתה רק רוצה להגיד זה יצא מהבורא דרך ד' בחינות דאור ישר ואחר כך התפשט דרך כל העולמות עד העולם הזה.

שאלה: בהמשך לשאלה לגבי זעיר אנפין, אם הוא מייצג קטנות, למה הוא מקבל שש ספירות מתוך העשר?

זה רק אומר שיש לו רק שש. כי בכל היתר יש עשר, רק אנחנו לא מדברים על עשר. עשר שישנו בכל מקום ומקום זה כאילו חובה. בזעיר אנפין יש עשר, זה כמו בתינוק שיש הכול אבל לא מפותח. ולכן יש לו כתר, חכמה, בינה שהם לא מפותחים, הם נמצאים שם בכוח ולא בפועל, ויש לו גם מלכות בפועל, אבל בכוח יש לו רק חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, שש בחינות שהוא מקבל מלמעלה ומתפתח. ומתוך שש נעשות אחר כך עשר, במקום זעיר אנפין יהיה לנו אריך אנפין. נראה את זה.

שאלה: בסוף סעיף ו' יש משפט על כך שיש בריות שנבדלות מהאדם או נשמות. מה הכוונה?

בעצם הבורא ברא רק אדם וכל מה שנראה ומורגש בתוך אותו הנברא שזה אדם, הכול נמצא בו, בתוכו. כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות, שמה שנראה לך שיש עולם גדול לפניך, אתה רואה לפניך, אתה יושב בבית, יש לך כאן שולחן, כיסא, כל מיני דברים, יש לך מלא דברים, אין, את כל הדברים האלה אתה מייצב במוח שלך, הם לא קיימים. זה מה שבעל הסולם כותב בתפיסת המציאות, אתה יכול לקרוא על זה ב"מבוא לספר הזוהר" ובעוד כמה מקומות.

הכול רק כלפי האדם, רק בתוך הרצון לקבל שלנו כך אנחנו מרגישים. עד כמה שהרצון לקבל שלו משתכלל ומתפתח, לפי זה אנחנו מגלים דברים חדשים. מגלים אותם ברצון שלנו, שכך אנחנו מתפתחים. מה פתאום אני מגלה דברים חדשים שאני לא שייך להם? כי כולנו קשורים יחד. אנשים אחרים שייכים לזה ואתה לא, אבל אתה קשור אליהם אז הם מייצבים בתוכם, בדמיון שלהם את כל הדברים האלה ואתה מרגיש שזה קיים. עוד נדבר על זה.

שאלה: מה זה נשמה ומה זה ההפרש שיש לה מהבורא?

רצון לקבל. רצון לקבל שיש לו אפילו תיקון קטן, בלהידמות לבורא. היינו, להיות בעל מנת להשפיע נקרא נשמה.

שאלה: אנחנו יודעים שהנשמה נולדת באבי"ע, אדם הראשון, אז מה זה אומר שנובעת מאין סוף?

אנחנו נדבר על זה, זה לא נכון, זה פשוט בלבול בשמות. יש בעיה בחכמת הקבלה, שיש מספר מוגבל של כינויים ולכן אנחנו קוראים במילה אחת לכל מיני תופעות וצריכים לדעת על מה מדובר בדיוק, שלא יהיה לנו בלבול.

גם בעולם שלנו, כשאני אומר "ראש", אז יש ראש של אדם וראש של מנוע וראש ההר וכן הלאה, תלוי למה משייכים.

שאלה: בסעיפים הקודמים דובר על כך שארבע בחינות התפשטות האור זה ארבע שלבי התעבות הרצון. האם אפשר להגיד אותו דבר על עשר הספירות, שהן בעצם עשר מדרגות של הגשמה, של התעבות?

כן, בדיוק.

שאלה: האם תוכל לכוון אותנו שוב איך להפיק תועלת מלימוד הפתיחה כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב ולא להרגיש שיצאנו עם איזו ידיעה שכלית בלבד?

אנחנו רוצים כאן לדעת איך אנחנו בנויים, איך אנחנו מקבלים השפעה מהבורא, איך אנחנו צריכים על ידי ההשפעה הזאת להשתנות כדי להידמות לבורא עד כדי להתחבק עימו, בינינו ועימו. זו המטרה של כל הנבראים, של כל הבריאה. לכן אנחנו לומדים את המערכת כדי לדעת איך לבצע את זה, איך להתחבר בינינו ועם הבורא יחד, פשוט. וזה בקרוב.

שאלה: האם הבורא שולט בנבראים באמצעות המחשבה?

הבורא שולט בנבראים בכל מיני צורות שאנחנו אפילו לא מודעים להן ולא יודעים מה הן. הוא שולט בכול, במחשבות, ברצונות, בצורה ישירה שאני מבין, בצורה מאחורי שאני לא מבין, בתת הכרה, הוא שולט בכול. אני סך הכול תוצאה מכל מיני פעולות שלו. והוא בבת אחת משפיע על הגוף שלי ועל הנשמה שלי ועל הרצונות ועל המחשבות ועל כל מיני תכונות ועל מה שקורה מסביב. במיליארדי מיליארדי פעולות בבת אחת בכל רגע משפיע על כל אחד מאיתנו ועל כולנו כך, שאנחנו לא מסוגלים את זה לעצור ולהתחיל למיין וללמוד.

זה שאנחנו משיגים את העבודה הזאת, שהיא בכל הרצון הגדול עובדת ומשנה את כולם, וכולנו מגיעים על ידי זה לצורה יותר מתוקנת עד לגמר התיקון, אז אנחנו מרגישים את המערכת הזאת כשכינה. "שכינה" זה נקרא שאנחנו מרגישים את המערכת שבה עובד הבורא, מרגישים כמו גלים בים. יש איזו רוח, יש משהו שמעורר את המים לעלות וכך כשאנחנו רואים את פעולת המערכת, אנחנו קוראים למערכת הזאת שכינה. כי השוכן, הוא הבורא שנמצא בתוך המערכת, הוא מעורר את הגלים האלה, את המערכת. ואנחנו צריכים להשיג את המערכת הזאת איך שהיא מתפקדת.

לכן כתוב ש"צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה"¹. משיגים את כל הפעולות האלה, אין סוף פעולות בבת אחת, מכל הכיוונים, אבל הכול זה הרמוניה א-לוהית.

שאלה: אם מלכות כלולה מכל הספירות הקודמות למה אין בה אור חסדים של בינה וזעיר אנפין אלא רק חכמה?

כל הספירות הקודמות נתנו למלכות תוצאה שנקרא "רצון מושלם". דווקא מכל הבחינות הקודמות במלכות זה מתבטא ברצון לקבל הגדול. נגיד שמישהו נותן לך משהו ואתה מרגיש את זה ויש לך מזה תענוג ואתה רוצה עוד. אבל הוא נתן לך, למה אתה לא נכלל מהעבודה שלו, מהפעולה שלו שזו נתינה, אלא לך זה רק עוד יותר מגביר את הקבלה? זאת תכונת המלכות שכך זה קורה.

תלמיד: נראה שהבחינה זעיר אנפין היא כאילו די מאוזנת, יש לה מעט לקבל אור חכמה וכל השאר זה השפעה, חסדים. כאילו לא מכבדים אותה מספיק, אם אפשר להגיד כך, ורוצים תמיד לעלות לבינה.

זה לא שלא מכבדים או כן מכבדים. אנחנו נדבר על זה אחר כך, זה לא פשוט. כל הבחינות האלו הם בהכרח לפי החוקים, הרצון לקבל והרצון להשפיע כך התייצבו.

שרטוט מס' 2

מהבורא יוצא אור השפעה, כוח השפעה, בתוך כוח ההשפעה הזה (ראו שרטוט מס' 2) נעשה כוח הקבלה. הקטע באדום, זה תחילת הנברא. נקודה שחורה באור הלבן וממנה הכול מתפתח.

אות ז'

"ובעולם הבריאה כבר שולטת בחינה הב' הנ"ל, דהיינו בחינת הכלי של הרצון להשפיע, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם הבריאה ומשגת בחינת הכלי ההוא אשר שם, אז נבחנת בשם נשמה, דהיינו שכבר יצאה ונתפרדה מבחינת עצמותו ית' והיא עולה בשם בפני עצמה להקרא נשמה. אמנם כלי זה זך מאוד, להיותו בהשואת הצורה למאציל, וע"כ נחשבת לרוחניות גמורה."

ציינתי שהאור הזה מתפשט מלמעלה למטה ומגיע מעולם האצילות לעולם הבריאה, בריאה זה מהמילה "בר", בר זה חוץ. זאת אומרת שהוא כבר יצא מהשלמות של הבורא ומגיע למצב של הנברא. יש כאן גבול, שלמעלה מהגבול הזה יש לנו שלמות ולמטה ממנו חוסר שלמות (ראו שרטוט מס' 3).

שרטוט מס' 3

מתרגם: האם תכונת הקבלה של מלכות שנמצאת בעולם העשיה נחשבת לתכונה שהיא אגואיסטית או תכונה שהיא עדיין אלטרואיסטית כי זה עדיין נמצא בעולם העשיה?

קשה להגיד. בוא נגיד שזו בחינה הרחוקה מהבורא, זה רצון לקבל גדול, רק השאלה האם הרצון לקבל הגדול הזה הוא כבר אגואיסטי או הפוך, רצון לקבל גדול שאנחנו משתמשים עמו בצורה אלטרואיסטית. הרצון בעצמו לא אומר לנו שזה רע, הרצון בעצמו גם לא אומר לנו שהוא רחוק מהבורא, אלא איך הוא משתמש בעצמו, האם כדי לבלוע, לקבל הכול או ההפך כדי להשפיע ולתת הכול. אבל הרצון בעצמו הוא לא רע ולא טוב.

נניח יש לך אדם חכם מאוד, הוא יכול לעשות הרבה דברים טובים לאנושות ויכול לבנות לך פצצה, מתוך החכמה. לכן התכונה עצמה לא אומרת כלום, תלוי איך משתמשים בה. אז מכל הבחינות שאנחנו רואים ודאי שהמלכות היא עוצמה גדולה מאוד של שהרצון לקבל, ואחר כך אנחנו צריכים להבין איך היא תשתמש ברצון לקבל שלה, לטובה או לרעה וכן הלאה.

שאלה: בחינה א' היא גם מרגישה תלות ושוני כלפי האור אז למה היא עדיין לא נבדלת מהאור?

היא נבדלת מהאור מפני שהאור הבדיל אותה, אבל לא שבה עצמה יש כאן משהו. עדיין אין בתכונות האלה שום עצמאות, האור שיורד הוא כך מעבד אותן. הרצון לקבל שנולד כאן כנקודה הפנימית, הנקודה הזאת של הרצון נקראת תחילת הנברא (ראו שרטוט מס' 3), היא מתפתחת ומתחילה להיות מורגשת אחרי עולם האצילות בעולם הבריאה שהיא כבר יוצאת כמו שבעל הסולם כותב מהבורא, מתנתקת ממנו ומתחילה להרגיש את עצמה כקיימת.

אות ח'

"ובעולם היצירה כבר שולטת בחינה הג' הנ"ל, שהיא כלולה מעט מצורת הרצון לקבל, וע"כ כשהנשמה משתלשלת ובאה לעולם היצירה ומשגת הכלי ההוא, יצאה מבחינת הרוחניות של הנשמה, ונקראת בשם רוח, כי כאן הכלי שלו כבר מעורב בעביות מועטת, דהיינו מעט הרצון לקבל שיש בו. אמנם עדיין נבחנת לרוחני, כי אין שיעור עביות זאת מספקת להבדילו לגמרי מן עצמותו ית' להקרא בשם גוף עומד ברשות עצמו."

זאת אומרת יש כאן בעולם היצירה כבר יציאה מהבורא אבל עדיין לא מספיק כדי להיקרא נברא, אלא באמצע.

אות ט'

"ובעולם עשיה כבר שולטת בחינה הד', שהיא גמר הכלי של הרצון לקבל הגדול, כנ"ל. וע"כ משגת בחינת גוף נפרד ונבדל לגמרי מעצמותו ית', העומד ברשות עצמו. והאור שבו נקרא נפש, המורה על אור בלי תנועה מעצמו. ותדע שאין לך פרט קטן בהמציאות שלא יהיה כלול מכל האבי"ע."

זאת אומרת הכול נגמר בעולם העשיה ששם זה הרצון לקבל הגדול והאור כמעט נפרד ממנו והרצון הזה קיים בצורה שהוא ממש מנותק מהבורא, ולכן עומד בראשות עצמו, כי לא מרגיש שיש מישהו מלמעלה שיצר אותו ושמנהל אותו, כפי שאנחנו מרגישים כאן בעולם שלנו כל אחד ואחד מאיתנו ובצורה כזאת מתקיימים. ומהמצב הזה, מהמקום הכי נמוך הזה אנחנו צריכים להגיע אתכם למצב הכי גבוה. זה מה שהבורא ברא.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהנשמה מתפשטת ומגיעה לעולם היצירה ולפני כן הוא כותב גם על הנשמה שמתפשטת לעולם הבריאה. על איזו נשמה הוא מדבר? ביחס למי הוא כותב כאן?

הרצון לקבל שיצא מהבורא כך נקרא על שם העתיד, בעתיד כך הוא נקרא. סך הכול כינוי, לא יותר מזה, שכך קוראים לו. אחר כך אנחנו נראה למה זה כך נקרא.

שאלה: לפי מה שבעל הסולם אומר נראה לכאורה שאין הבדל בין עולם לבחינה, למה זה כך?

כשמתפתח רצון לקבל הוא מתפתח בארבע בחינות, הבחנות, והוא מתפתח על ידי האור העליון, ואין ברצון לקבל שום צורה מעצמו רק תגובה, כמו שאתה נוגע במשהו והוא מגיב. מגיב זאת אומרת שיש בו רצון כי רצון ישנו כבר ונמצא בהתחלה, והוא מתפתח דרך ד' בחינות דאור ישר.

יש לנו ד' בחינות דאור ישר, (ראו שרטוט מס' 4), מתחילים מהבורא, בוא-וראה ממנו יוצא האור, האור הזה בונה בחינת שורש, אחר כך בחינה אפס, אחר כך בחינה א', אחד, בחינה ב', שתיים, בחינה ג', שלוש, ובחינה ארבע, אחרונה, מלכות. ברא את כל הד' בחינות האלה ובזה מצד הבורא כל הבריאה בזה הסתיימה. זה נקרא ד' בחינות דאור ישר. ככה הוא עשה, זו הפעולה הראשונה שלו.

הפעולה השנייה, מתחילה להיות בזה תגובה של הנברא. זאת אומרת הנברא מתחיל עכשיו להגיב והנברא מגיב כך שהוא עושה צמצום, מסך, אור חוזר, ואז הוא מתחיל לבנות את עצמו. אם לפני המסך, (ראו שרטוט מס' 4) הוא היה בצורת עגול ונקרא "עולם אין סוף", אא"ס, אז אחרי צמצום, מסך ואור חוזר הוא הופך להיות כלי, זאת אומרת הוא בונה את עצמו בצורה כמו שאנחנו רגילים לצייר, ואז יש לו עם הבורא כבר התקשרות, אבל הבורא פועל ממעלה למטה והנברא פועל עליו ממטה למעלה, ואז מתחיל להיות קשר בורא עם הנברא עד שהקשר הזה מביא את הנברא עד גמר התיקון. מה הוא גמר התיקון? גמר התיקון הוא כשהנברא והבורא נעשים שווים. שהנברא מגיע לדרגת הבורא. הבורא זה מספר אחד (ראו שרטוט מס' 4) הנברא זה מס' שתיים, הם מגיעים למצב שממש שווים זה לזה. אקוויוולנטיים, זה הכול.

שרטוט מס' 4

אז בינתיים אנחנו אתכם נמצאים במצב שאנחנו דיברנו על ארבע המדרגות האלו שהגענו לסיום בבחינה ד', ארבע, האחרונה שהיא רק רצון לקבל הגדול וזהו. לכן היא מתמלאת באור אין סוף והיא כולה עגולה כי אין לה שום הבחנות רק רצון לקבל לכל הכוונים והאור ממלא אותה, הבורא ממלא אותה לגמרי.

אות י'

"והנך מוצא איך שהנפש הזאת שהוא אור החיים המלובש בהגוף, נמשכת יש מיש מעצמותו ית' ממש, ובעברה דרך ד' עולמות אבי"ע, כן היא הולכת ומתרחקת מאור פניו ית', עד שבאה בכלי המיוחד לה הנקרא גוף, ואז נבחן הכלי לגמר צורתו הרצוי. ואם אמנם גם האור שבה נתמעט מאד עד שאין ניכר בו עוד שורש מוצאו, עכ"ז ע"י העסק בתורה ומצות ע"מ להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא הולך ומזכך את הכלי שלו הנקרא גוף, עד שנעשה ראוי לקבל את השפע הגדול בכל השיעור הכלול במחשבת הבריאה בעת שבראה. וזה שאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות."

שאלה: יוצא שכשאנחנו מדברים על ארבע בחינות דאור ישר ועל התפתחות העולמות אין כאן כוונה, יש כאן רק התפתחות של הרצון לקבל עצמו.

כוונה יש מצד הבורא וכוונה יש מצד הנברא. בינתיים אין כאן נברא, לכן יש כאן רק כוונה מצד הבורא לברוא את הנברא, בצורה כזאת שהנברא יכול להגיע לדרגת הבורא.

שאלה: בחינה ג' זה זעיר אנפין שמורכב משישה חלקים ונכנס בו אור הרוח. גם אור הרוח מורכב משישה חלקים?

אנחנו לא למדנו את זה, אני אגיד לך שכן.

שאלה: אם תוכל להסביר במילים יותר פשוטות, בלי הבלבול הזה ש"הבורא רוצה לזכות את ישראל ולכן נתן להם תורה ומצוות", איך להסביר את זה לתלמידים רגילים שאינם דתיים?

לא, דתי גם כן לא מבין. הקדוש ברוך הוא זה הכוח העליון הקיים היחיד, הראשון והאחרון והכול, זה הכוח היחידי שקיים בטבע, שכל הטבע זה הוא, הוא ברא את הנברא. ברא אתו בכל מיני דרגות. הדרגה העליונה של הנברא היא נקראת "ישראל", כי הדרגה הזאת העליונה היא משתוקקת להכיר את הבורא. אדם בעולם הזה שהוא מרגיש שיש לו השתוקקות לבורא, להבין בשביל מה אני חי, מה קורה לי, האדם הזה הוא נקרא ישר א-ל, ישראל.

כך זה קרה בבבל לפני שלוש וחצי אלף שנה, ואנשים התחילו לחפש איך הם יכולים לגלות את הכוח העליון, ואז הכהן הבבלי שהיה עובד פסלים, היה לו עסק טוב לאברהם, הוא גם כן הבין שצריכים לגלות את הכוח העליון, בשביל מה חיים, למה חיים. והוא גילה את זה שכל העבודה היא כדי להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע על ידי התחברות בין בני אדם בפעולה כזאת, ושזה אפשרי אז להשיג את הכוח העליון הזה, ואז מזה התפתחה חכמת הקבלה.

אותם אנשים שהם היו בהשתוקקות להשיג את הבורא, הם נקראים ישר א-ל, ישראל ועד היום הזה כך הם נקראים. אבל הבעיה היא שבעולם הזה היום אנחנו קוראים ל"ישראל" כל אחד ואחד שבא מקבוצת אברהם, אפילו שעברו שלוש וחצי אלף שנה, אבל כך אנחנו קוראים אותם, הם בעצמם ב-99.9% לא יודעים על מה מדובר, ורק אנחנו כן.

אז היום יש לנו בבל חדשה, זאת אומרת שכל הבבל דאז התפשטה על כל כדור הארץ ושוב יש לנו התעוררות, שאנשים מתעוררים להכיר את האנושות. למה? כמו שאז גם היום הבורא מעורר חסרונות, בעיות, כאבים בבני אדם, ולכן הם משתוקקים להבין, מאיפה הכאבים? למה הם? זאת אומרת הרצון לקבל שלהם מרגיש שרע לו, ומתוך זה הוא שואל, למה רע? ככה אנחנו מתעוררים. אז אלו שהם מתעוררים קודם, הם נקראים ישראל. כל שלב ושלב שבו מתעוררים, עוד יותר ועוד יותר אנשים, ככה זה ייקרא, עד שבגמר התיקון כולם ייקראו ישראל, כי כולם ישתוקקו לבורא. זה דבר אחד.

דבר שני, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל". לזכות זה נקרא לנקות אותם מעל מנת לקבל, מכוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה נקרא לזכות. לא שהם נעשים יותר זכים ברצונות, אלא יותר זכים בכוונות. רצון לא מזדכך. לכן מהו נעשה להם כדי לזכות אותם? "הרבה להם תורה ומצוות", נתן להם הרבה מאוד תורה ומצוות. מה זאת אומרת? מצוות זה נקרא תיקון הרצון לקבל מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. תיקון, הכוונה על פני רצון לקבל, נקרא עשיית מצווה. איך פתאום הרצון לקבל, שהוא כולו רוצה לקבל, וירצה לא לקבל, אלא להשפיע, זה נעשה על ידי האור העליון, שהבורא מאיר על האדם, שהאור העליון נקרא תורה. לכן נקרא "רצה הקב"ה לזכות את ישראל" זאת אומרת, הבורא רוצה לתקן את הרצון לקבל על מנת לקבל, שיש באדם, כן, שיהיה בעל מנת להשפיע, שאז האדם יהיה דומה לבורא, אז לכן הוא נתן להם תורה ומצוות. לכן הוא נותן להם אור, שנקרא תורה, על זה כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב", ואז האדם מתקן בזה את הרצון לקבל שלו על ידי פעולות כאלו, שנקראות מצוות. איך הוא עושה את זה? על ידי האור העליון שנקרא בסך הכול, תורה.

שאלה: כיצד משפיעות הרשימות של תהליכי האור על היווצרות הכלי?

את זה אנחנו נלמד. כל הזמן הכלי משתנה אך ורק על ידי שינויים שבאור.

שאלה: בקורסים מוקדמים יותר של פתיחה, אנחנו מדברים על כך שהבורא יצר רק את בחינה א', חכמה, ולאחר מכן זו רק תגובה של הנברא לאור. תגובה כי היא עדיין אינסטינקטיבית, ככה מסבירים את זה עדיין לתלמידים שבאים ללמוד. ואילו כעת אתה אומר שהתגובה מתחילה רק מצמצום א'. אפשר להסביר גם כך וגם כך? מה נכון, לגבי תגובת הנברא לאור?

יש תגובה אינסטינקטיבית כמו שאמרת, מיד אחרי בחינת שורש, עוד בד' בחינות דאור ישר, ויש תגובה שהיא נובעת כבר מרצון לקבל שנוצר שזה בבחינה ד' במלכות.

שאלה: האם אפשר לומר שבזעיר אנפין כלולה כל העבודה, כי בבינה זה תכונת השפעה ובמלכות תכונת קבלה ובזעיר אנפין יש את יתר הספירות שלא נמצאות בבינה ומלכות? האם כל העבודה שאנחנו צריכים לעשות בעצמנו כלולה בזעיר אנפין?

זה נכון במשהו, אנחנו עוד נלמד, זה לא פשוט כי הבורא שמשפיע לנברא, הפעולה שלו כביכול מסתיימת בזעיר אנפין, לכן הזעיר אנפין נקרא אצלנו הקב"ה, זה דמות הבורא כלפי הנברא שהוא מלכות. הבורא כלפי הנברא זה זעיר אנפין כלפי מלכות. אבל עוד נלמד את זה, זה לא פשוט וזה עוד רחוק.

שאלה: אנחנו אומרים כל הזמן שהבורא נמצא במרכז העשירייה, כלומר במרכז הנבראים. אז מי קדם למי? אם אין נברא אין בורא, אז לפני שנוצר הנברא מי יצר אותו אם הבורא לא קיים לפני הנבראים?

יש כוח עליון שהוא קודם לכול וכנראה שלפי ההבנה שלנו אם אנחנו מדברים במושגי זמן, קיים לפני כל הבריאה. זה כוח עליון. הבורא זה בוא-וראה כשיש כבר נברא והנברא הזה מסוגל להשיג את הבורא, אז אנחנו אומרים שישנו בורא. זאת אומרת, אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא, זה כשכבר שניהם קיימים ויש איזו התקשרות, איזו כימיה ביניהם.

שאלה: מה שפועל זה הרצון לקבל, ומה שבתהליך הבריאה או היצירה זה האדם?

האדם זה רצון לקבל בצורה מסוימת שהוא רוצה להידמות לבורא. רצון לקבל שרוצה להידמות לבורא נקרא "אדם". הרצון לקבל שלא רוצה להידמות לבורא נקרא "בהמה". זה דרגות של הרצון לקבל.

שאלה: אנחנו אומרים שכל פרט מורכב מעשר ספירות. ממה מורכב הקשר בין הפרטים?

הקשר בין הפרטים הוא על ידי אור חוזר. נלמד. אתם שואלים שאלות יפות אבל זה עוד קדימה.

שאלה: בד' בחינות דאור ישר הבורא ברא רצון לקבל, מה זה התהליך של ארבע בחינות שהנשמה עוברת, איך זה קשור שהיא עוברת דרך העולמות?

ממטה למעלה. ממלכות, לזעיר אנפין, לבינה ולכתר, ובחכמה יש כבר כתר. ככה הנשמה צריכה לעלות בחזרה מהנאצל למאציל.

שאלה: כשאתה כמו קודם, קורא סעיף, אחרי שאנחנו עוברים סעיף אז זה נתפס הרבה יותר טוב. אז הייתי רוצה לבקש אם אפשר ככה להמשיך.

בסדר. בכל זאת יש לך עבודה בבית שאתה צריך לעשות, זה לעבור שוב על מה שדיברנו כאן ולהשתדל לקרוא את כל הדברים.

שאלה: לפי השרטוט האחרון נראה שהבורא זה עצמותו. אז איך הרצון הגמור יכול להתקרב אליו? האם זה רק על ידי השתוות התכונות בין הכתר למלכות?

אני לא עונה על דברים כאלה. על עצמותו אני לא מדבר. השאלה בעצמה אין עליה שאלה. אין שאלה כי אנחנו לא עוסקים בעצמותו. עצמותו זה מה שקיים בניתוק מהנברא, אז איך אתה יכול לדבר על זה?

(סוף השיעור)

---

1. "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". (ברכות יז א)↩