שיעור בוקר 04.08.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 197,

אותיות ק"ס - קס"ב

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 197, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ק"ס.

אות ק"ס

"ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים להעלות מ"ן לזו"ן דאצילות, הנחשבים לבחינת העליון שלהם, ואז הזו"ן מעלים מ"ן אל העליון שלהם, שהם או"א, ואו"א יותר למעלה, עד שמגיעים לפרצופי א"ק, ואז יורד אור העליון מא"ס ב"ה לפרצופי א"ק, על המ"ן שנתעלו שמה, ויוצאות קומת ע"ס ע"פ מדת העביות של המ"ן שהעלו, אם הוא מבחי"ב הוא קומת נשמה, אם מבחי"ג הוא קומת חיה וכו' כנ"ל. ומשם יורדים המוחין ממדרגה למדרגה דרך פרצופי א"ק, עד שבאים לפרצופי אצילות, וכן עוברים ממדרגה למדרגה דרך כל פרצופי אצילות, עד שבאים להזו"ן דאצילות, שהם משפיעים המוחין האלו אל הנר"ן דצדיקים שהעלו את המ"ן הללו מבי"ע. וזה הכלל שכל חידוש מוחין אינו בא אלא רק מא"ס ב"ה לבדו. ואין מדרגה יכולה להעלות מ"ן או לקבל שפע, רק מהעליון הסמוך לו".

זאת אומרת, יש לנו עניין, כל הפרצופים נמצאים בקטנות, בגלגלתא ועיניים בלבד. להשלים אותם לעשר ספירות, להביא אותם לתיקון אפשר רק על ידי אח"פ דעליה. שמעלים מ"ן, ועל זה כבר באה תשובה מאין סוף, ואז הפרצופים נשלמים או בעביות ב' או בג' או בד', במוחין דנשמה או חיה או יחידה. רק בצורה כזאת אפשר לעשות תיקון, קטנות יכול להיות הקבוע והגדלות רק עולה ויורד.

שוב.

אות ק"ס

"ודע שהתחתונים הראוים להעלות מ"ן הנ"ל, הם רק בחינת נר"ן דצדיקים, שכבר כלולים מבי"ע, ויכולים להעלות מ"ן לזו"ן דאצילות, הנחשבים לבחינת העליון שלהם, ואז הזו"ן מעלים מ"ן אל העליון שלהם, שהם או"א, ואו"א יותר למעלה, עד שמגיעים לפרצופי א"ק, ואז יורד אור העליון מא"ס ב"ה לפרצופי א"ק, על המ"ן שנתעלו שמה, ויוצאות קומת ע"ס ע"פ מדת העביות של המ"ן שהעלו, אם הוא מבחי"ב הוא קומת נשמה, אם מבחי"ג הוא קומת חיה וכו' כנ"ל. ומשם יורדים המוחין ממדרגה למדרגה דרך פרצופי א"ק, עד שבאים לפרצופי אצילות, וכן עוברים ממדרגה למדרגה דרך כל פרצופי אצילות, עד שבאים להזו"ן דאצילות, שהם משפיעים המוחין האלו אל הנר"ן דצדיקים שהעלו את המ"ן הללו מבי"ע. וזה הכלל שכל חידוש מוחין אינו בא אלא רק מא"ס ב"ה לבדו. ואין מדרגה יכולה להעלות מ"ן או לקבל שפע, רק מהעליון הסמוך לו".

יוצא שהאור נמצא רק באין סוף, במלכות דאין סוף או בה-ו-י-ה הזאת, והכלים השבורים נמצאים למטה מפרסא, במקום של עולמות בי"ע. וכל עולם אדם קדמון ועולם האצילות רק מקשרים את הכלים השבורים לאין סוף. ולכן אצילות נמצא בקטנות. במידה שצדיקים או נר"ן דצדיקים, זאת אומרת קטנות, גלגלתא עיניים דכלים שנמצאים בבי"ע, רוצים להעלות מ"ן, בקשה, לתקן את האח"פ שלהם, במידה הזאת הם מעלים את המ"ן לאצילות ואצילות למעלה עד אין סוף, ואז מקבלים מאין סוף את האור המחזיר למוטב, זאת אומרת הוא מביא מסך לכלים השבורים וכך הכלים השבורים מיתקנים. מזה נעשית גדלות שבעולם האצילות, כי כל הגדלות עד גמר התיקון היא רק באח"פ דעליה, כשמעלים כלים דאח"פ לאצילות, ובאצילות נעשית מזה גדלות.

אצילות בעצמו זה גלגלתא עיניים, נפש רוח, ועל ידי האח"פ יש להם או נשמה או חיה או יחידה. זאת אומרת יכולות להיות באצילות ג' עליות.

לענייננו, העליות האלו הן רק על ידי הרצון להיות יותר מחוברים לקבוצה. זאת אומרת עד כמה שמוכנים לוותר כל אחד על עצמו ולמסור את עצמו כלפי הקבוצה ומהקבוצה לבורא, זה נקרא שהוא מעלה מ"ן. שזה כבר לא משלו עצמו, ודאי שכך הוא אף פעם לא יקבל שום תגובה חיובית אלא רק שלילית והיא תתקן אותו עד שהוא יעלה בקשה כמו שצריך, וכך אנחנו יכולים לתקן את הכול.

זאת אומרת, במידת ההתקשרות בינינו, במידה הזאת המ"ן שלנו יהיה מ"ן ראוי להפעלת האין סוף כלפינו.

שאלה: המבנה של אצילות בקטנות הוא כמו המבנה של נקודים דקטנות? זה אותו מודל?

כן. בדיוק. כמו שנקודים בקטנות, גם אצילות בקטנות, רק אצילות יותר מוכן לזה. הוא נכלל מהשבירה, הוא נכלל מכל מיני תופעות אחרות שקרו בנקודים והצטרפו לזה. הוא נכלל גם מהשבירה השלמה, כי עולם הנקודים יצא על רשימות ב'/א' צמצום ב', זאת אומרת לא הייתה שם דרגת עיבור. ואצילות יוצא על דרגת העיבור, א'/שורש. זאת אומרת הוא כולל את הכול. אם בעולם הנקודים לא הייתה הרגשה מה קורה לי בדרגות הקטנות ביותר, בדרגת שורש, אז באצילות יש לזה מידה ולכן הוא מקבל את כל הכלים השבורים, מכיר אותם עד הפרט האחרון שבשבירה ומגיב על כל מ"ן ומ"ן.

זאת אומרת, הראשים שלו יצאו בנויים עם עביות שורש צמצום ב'. ולכן הם מוכנים לעשות חשבונות וקשר מאין סוף ועד הפירור האחרון השבור. אבל בעצם העיקרון שלו דומה לעולם הנקודים.

שאלה: למה מי שראוי להעלות את המ"ן זה רק נר"ן דצדיקים? חשבתי שרשעים, כלים לא מתוקנים צריכים להעלות את המ"ן.

השאלה נכונה. אבל איך רשע יכול להעלות מ"ן?

תלמיד: אז המערכת בכלל לא משתנה?

מה זה לא משתנה? המערכת עובדת בצורה כזאת. שגלגלתא ועיניים, מה שאנחנו יכולים לתקן, אנחנו מתקנים אותם בקבוע, בנפש רוח, שבזה לא יהיה לא פחות ולא יותר אלא מצב קבוע. גם אותם צריכים להתקין, אבל מתקינים את זה, נולדים, מגיעים למצבים שנקראים "לא יגונה ולא ישובח", גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה מינימאליים שבהם יכולים להימצא בעולם ההשפעה.

ואחר כך כבר מגיעים לתיקון הכלים דקבלה. יש הבדל גדול, בין להיות בחפץ חסד בקטנות, בעולם פסיבי, מצב פסיבי, אמנם גם זה עניין גדול מאוד, אבל אין בזה תיקונים ממשיים.

תלמיד: אותו רצון שבור שכבר נמצא מתחת לפרסא, שעכשיו הגיע הזמן לתקן אותו, נחשב לצדיק? נחשב לרשע? איך מעלים אותו? מי מעלה אותו?

הרצון השבור מעלה את גלגלתא ועיניים שלו.

תלמיד: זה אותו הצדיק שמעלה את הרצון השבור?

נניח שכן. עוד נחלק, ונפרט את המצבים האלה. אני מפחד לתת הגדרות, כי אחר כך תתבלבלו, ותדביקו אותם לכל מקום.

שאלה: עד אותם נר"ן דצדיקים אין מ"ן במערכת?

אם יש זה לא נקרא מ"ן. לא כל בקשה נקראת מ"ן, מ"ן זה קשר בין מלכות ובינה, צריכים לתקן את המלכות בכלים דבינה בהתקשרות נכונה ביניהם. והתיקונים של גלגלתא ועיניים, נפש ורוח, מיתקנים על ידי ביטול, ולא על ידי התקשרות. בגלגלתא הוא מבטל את עצמו כלפי העליון מכל וכל כדי להיות עובר, הוא מסור בידי העליון ואין שם בירורים על ידו שייתקן. טיפת הזרע מבררת משהו לעצמה? לא. היא נמצאת בחוקי הטבע העליון והעליון עושה את כל הבירורים, עובד עליה ומגדל אותה.

אחרי שהעובר נולד, אמנם הוא עושה כל מיני פעולות, אבל כל הפעולות האלה הן לא על ידי העלאת חיסרון ממנו. אפילו כשהעובר מגיב, דורש ורוצה לצאת מאימו, הכול קורה אינסטינקטיבי, אנחנו בודקים עד כמה הטבע עובד. ואחר כך כשהוא נולד, מעלים אותו מטבור לחזה והוא נכנס ליניקה. גם ביניקה, הוא יכול כאילו לעשות כל מיני פעולות בצורה כאילו שהוא יותר משתתף, אבל אין בחירה, אין בירורים מצידו.

ולכן עיבור ויניקה אלו בעצם תהליכים שאין בהם תיקון כלים. אין עביות מצידו, אין רצון מצידו שהוא מעלה ודורש בירורים ותיקונים. אבל בעביות של ב', ג' וד', שם הוא גדל בעצמו. זאת אומרת, הוא לא יגדל אם לא יעלה מ"ן. כמו שאנחנו מתייחסים בחיים שלנו, אנחנו חייבים ללדת, אנחנו חייבים להניק, וכל זה מלווה את הקטן עד הגדול, עד י"ג שנה ויום אחד. אחר כך הכול תלוי בו. אם הוא יעלה מ"ן, ייתקן הלאה ויגדל, ואם לא יעלה מ"ן, לא יגדל.

כל השינויים האלה גם מתחלקים להרבה שלבים, אבל כולם נמצאים על חשבון העליון, העליון חייב לטפל ללא התעוררות מצד התחתון. ואם במשך הי"ג שנה נראה לנו כאילו אולי התחתון מתעורר, בוכה, צועק, דורש, אבל אנחנו מתייחסים לא אליו אלא לעליון שלו. העליונים שלו, אבא ואמא שלו, חייבים לטפל בו, לתקן אותו, הם אחראים עליו, ולו בעצמו אין שום אחריות על מה שהוא עושה, הכול נמצא בשליטה של העליון.

לכן אפילו הצעקות מצידו, המ"ן, כאילו שזה מ"ן, גם זה בא על ידי טיפול של העליון. אתה יכול להגיד שאחר כך כביכול הוא מתעורר מעצמו? זה בכל זאת על חשבונו.

עוד נברר זאת כי זה גם עלינו, על ידי מה אנחנו צריכים לבדוק ולראות איך העליון פועל עלינו ומעורר אותנו.

נניח שעכשיו אתה נמצא בדרגת כניסה לעיבור, אז איפה כאן ההשתתפות שלך? היא נמצאת, אבל במה בדיוק? כי מצד אחד אנחנו צריכים להגיד, הכול תלוי בעליון, אין עוד מלבדו וזהו. לא, יש כאן השתתפות משלנו. כי אנחנו לא נמצאים עדיין ברוחניות, אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות שאנחנו מסוגלים וחייבים בגשמיות, כדי לעורר את העליון שיטפל בנו. אז יש כאן עוד תוספת לפני הרוחניות בעבודה שלנו.

אל תתבלבלו, נמשיך וזה יבוא. נסדר את הכל.

שאלה: מה ההבדל בין המצב של העיבור לבין מצב של קטנות?

קטנות, זה גם עיבור וגם יניקה יחד. זה כל המצבים שבהם האדם בעצמו לא יכול לדרוש תיקון. עדיין לא מבין, לא בדיוק, לא יודע איזה תיקון, לא תיקון וכן הלאה. זאת אומרת, הוא יכול לצעוק ויכול כאילו הוא רוצה לעורר את העליון, אבל ברוחניות זה הכול בא מלמעלה. החיסרון עדיין מגיע מלמעלה, ולא שהתחתון נמצא ב"בישול המ"ן".

תלמיד: כתוב שרק בזמן שיצאו, כלומר אחרי עולם הנקודים יש עיבור, לפני זה אין.

כי עיבור זה עביות דשורש, א'/שורש רשימות. כשהם מתחילים להתממש, אז זה נקרא "עיבור".

שאלה: הוא קורא לזה "חידוש מוחין".

"חידוש מוחין", זאת אומרת, האור שיורד על הבקשה מלמטה למעלה, אותו האור שיורד ממעלה למטה, זה נקרא "מוחין".

תלמיד: למה חידוש?

"חידוש", כי זו בקשה שלא הייתה אף פעם. הייתה שבירה, הם רצו לקבל בעל מנת להשפיע. עכשיו איזה לקבל על מנת להשפיע יש להם? הם שבורים, הם מבקשים קודם כל שיהיה להם מסך להתעלות למעלה מהאגו שלהם, להתחיל להתחבר ביניהם, להתחיל להתאסף לעשירייה, לעשר ספירות שלמות, כי פחות מזה אין פרצוף, ואז לממש משהו. אין, לא היה דבר כזה.

ואז הם לומדים עד כמה שהם שונאים זה את זה, עד כמה שהם רחוקים, עד כמה שהשבירה פועלת ביניהם בין הכלים האלה השבורים, וזה בהחלט תוספת גדולה מאוד. בשביל זה הייתה כל ההתפתחות והשבירה. כמו שאנחנו לומדים חורבן בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, תקופת הגלות והכול, עד שאנחנו מתחילים להבין היום מה קורה, ואיך להתעורר, להתאושש, ולהתחיל את התיקון ממטה למעלה.

כי כל השבירות האלה, ירידות, שבירות, זה הכול כדי שאנחנו נברר את ההבדל בין בורא לבין נברא, בין רצון לקבל לבין רצון להשפיע. כל העניינים האלה, כל השבירה, הגלות, וכל הבירורים, זה הכול הכנה, כדי שאנחנו נדע את הטבע של הרצון לקבל, וכנגדו נברר את הטבע של הרצון להשפיע. בורא ונברא זה כנגד זה. אחר כך שימצאו איך להתאחד, איך להתחבר, איך להידמות. איך הבורא התאים את עצמו לנברא, ואיך הנברא התאים את עצמו לבורא, ושיבנו מערכת המשותפת.

כל מה שקרה לפני העלאת מ"ן, זה הכול הכנה מכוונת, שתהיה אפשרות לתחתון לבקש להיכנס בקשר עם העליון, לדרוש, לבקש, לקבל, וככה להתקדם. עד שמכיר את העליון, מבין אותו, מרגיש אותו, מתאים את עצמו לעליון, ונעשו מחוברים ומותאמים. כל זה על ידי השבירה. זאת אומרת מצד הבורא, כל ההכנה שלו כלפינו היא מסתימת בשבירה, ומאז והלאה כבר נעשה תיקון. לכן רבי עקיבא כל כך שמח שנחרב הבית, בית המקדש, שזה כבר הכנה ברורה, אמנם יש גלות, אך אחריה ההכנה לתיקון הוא כבר ממטה למעלה.

שאלה: אז התחתון שמעלה מ"ן, יש לו מושג מה הוא עומד לקבל, או שזה תמיד חידוש?

כמו שדיברנו עכשיו, יש לאדם השתתפות בזה שמולידים אותו? לא. ככה זה ברוחניות. זה רק דרגות. אמנם אנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו קיימים, אבל ברוחניות אנחנו לא קיימים. עד שאנחנו מתחילים להבין מאיזה דרגה והלאה אנחנו נרשמים כקיימים, כעצמאיים ברוחניות. זה מרגע שמסוגלים להעלות מ"ן. אבל אם לא מעלים מ"ן, אז אתה לא קיים. אתה קיים, אבל על חשבון העליון, אין לך עצמאות, לא שואלים ממך.

מה יש לך גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה? אתה קיים? קיים. בסדר, קיים. אין יותר מה לשאול ממך. אין במה לעבוד אתך.

רק בתנאי שיש לך קטנות. מקטנות והלאה כבר אתה אדם. זה תואם למה שיש לנו בעולם הזה. עד גיל בגרות מה שנקרא, זה י"ב שנה לנוקבא, וי"ג ויום אחד לזכר, עד הדרגה הזאת הם לא קיימים דכר ונוקבא בצורה עצמאית. בכל פעולה, בכל מה שיש להם, זה הכול בקשר ודבקות שלמה בעליון שלהם.

תלמיד: אז מה זה המוחין שהם מקבלים?

מוחין זה נקרא "נשמה", "חיה" ו"יחידה", האורות האלה שמגיעים מלמעלה כתוצאה מהעלאת מ"ן מלמטה.

שאלה: אם אנחנו לפני הולדת הנשמה, אז מה זה נר"ן דצדיקים?

איפה אתה ראית אותם?

תלמיד: כתוב פה.

כתוב שם.

שאלה: לא, אני שואל מבחינת ההגדרה של נר"ן דצדיקים. האם זה גם נקרא נר"ן דצדיקים, העלאת מ"ן, שהמערכת מעלה מ"ן עוד לפני הולדת הנשמה, נשמת האדם הראשון? האם זה גם נקרא נר"ן דצדיקים?

לא. על זה לא. אפשר כך לקרוא, אבל זה לא על חשבון האדם.

תלמיד: אז פה הוא מספר לנו כבר מה קורה אחרי?

הוא מספר לנו על גדלות דמין הב', שיש לנו בעולם האצילות. שזה מעלים הכלים האלה ששייכים למלכות, בחינה ב' ג' וד' דעביות, מחזה דבינה, זעיר אנפין ומלכות, לתיקון.

תלמיד: אחרי שבירת נשמת אדם הראשון?

כן. לפני זה אין מה לתקן. לפני זה אצילות מתקן את עצמו מלמעלה, ומביא את עצמו לקטנות. לא צריך יותר. כל היתר מגיע אליו על ידי שמתעוררים נר"ן דצדיקים. נלמד, יש עוד לפנינו הרבה. אנחנו עוד נצטרך לחזור על זה, עד שאנחנו מבינים רק בצורה סכמתית איך זה קורה. אחר כך איך זה קורה בקשר עם מה שקורה לנו, בכלל לא לנו, אלא לבני אדם. אחר כך זה קשור אלינו, לקבוצה ובעשירייה. אחר כך איך זה קשור לעולם, איפה אנחנו בזה. יש הרבה רמות. "פתיחה" היא יסוד לכל דבר. אני מקווה שאנחנו התחלנו לא בחיפזון, זאת אומרת, אחרי הכנה.

קריין: אות קס"א.

אות קס"א

"ומכאן תדע, שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מהזו"ן דאצילות מטרם שיתגדלו על ידיהם כל הפרצופים העליונים דעולם האצילות ועולם הא"ק. כי נתבאר, שאין חידוש מוחין אלא מא"ס ב"ה, אמנם אין הנר"ן דצדיקים יכולים לקבלם אלא מהעליון הסמוך להם, שהם זו"ן דאצילות, ולפיכך צריכים המוחין להשתלשל דרך העולמות והפרצופים העליונים עד שמגיעים אל הזו"ן, שהם המשפיעים לנר"ן דצדיקים. וכבר ידעת שאין העדר ברוחני, וענין העברה ממקום למקום, אין הפירוש שנעדרים ממקום הא' ובאים למקום הב', כנוהג בגשמיים, אלא שנשארים במקום הא' גם אחר שעברו ובאו למקום הב', כמו מדליק נר מנר ואין חברו חסר. ולא עוד, אלא זה הכלל, שעיקר ושורש האור נשאר במקום הא', ובמקום הב' נמשך רק בחינת ענף ממנו. ועם זה תבין שאותו השפע העובר דרך העליונים עד שמגיע לנר"ן דצדיקים, נשאר בכל מדרגה ומדרגה שעבר דרכה, ונמצאות כל המדרגות מתגדלות בסבת השפע שהם מעבירים לצורך נר"ן דצדיקים."

כך כל אחד ואחד בונה לעצמו כאילו שביל, חוט הקשר בינו לבין האין סוף, לבין הבורא, וזה נשאר קבוע, קיים, ורק הולך ומוסיף, הולך ומוסיף.

שאלה: למה נמצא שזה מתגדל? כאילו זה עובר ממקום למקום.

אבל כל פעם יש העלאת מ"ן, וכל פעם הדרך הזאת היא כאילו מתרחבת. פעם ביקשת תיקון זה, ותיקון זה, ותיקון זה, אבל כל התיקונים הם מרחיבים את הקשר בין התחתון לבין האין סוף.

תלמיד: אז התחתון הוא מגדיל את העולמות העליונים?

התחתון הוא מדליק את כל העולמות בבקשה שלו. כל העולמות נמצאים בסטנד ביי, בשפת הקבלה בקטנות. זאת אומרת זה לא מאיר, אלא נמצא בהשהיה כזאת. והמ"ן, אתה מכניס בהם חיסרון, מקבל מלמעלה מ"ד. זאת אומרת, גם זה וגם זה אתה עושה. כל המערכת היא רדומה, היא נמצאת בדומיה? דממה, כמו לדומם מנוע. אבל זה לא לדומם, זה כאילו שיעבוד, אבל בלי עבודה. רק מוכנה. אז כך נמצאת כל המערכת, היא מוכנה לקבל מאתנו מ"ן ומיד להגיב.

שאלה: מה התפקיד של גלגלתא ועיניים דעליון בכל העלאת מ"ן? אם הוא נמצא בסטנד ביי.

הוא מוכן לקבל ממך הכול. הוא רוצה להשפיע, הוא קיים רק בשבילך. רק תעלה אליו בקשה והוא מוכן לעשות הכול. הוא יכול לקבל כל גדלות שתרצה. הוא יכול להביא לך את כל אור האין סוף, רק שתבקש. אבל לעצמו הוא לא זקוק יותר לכלום חוץ מנפש רוח, שזה חיות קטנה שקיים רק בשבילך. אם לא אתה, אין לו שום דבר. אבל ברגע שעולה בקשה לעליון, מתוך שיש לו רק גלגלתא ועיניים, זאת אומרת, זה כלום, פתאום בום, במידה שאתה מבקש, הוא מיד בשמחה פותח את עצמו, מקבל מלמעלה, מסדר, ומגיע לך.

תלמיד: גלגלתא עיניים דעליון אל מה הוא מתייחס, לגלגלתא עיניים דתחתון שדבוק בו או לאח"פ שלו?

יש חס ושלום ילד מאוד מאוד חולה, לא רוצה לאכול שום דבר, ונשאר בצורה כזאת שהוא ממש כמעט צמח. ואימא מאוד מצטערת, נמצאת לידו ונמצאת בצורה שבורה, זה נקרא "שכינתא בעפרא" "שכינתא בגלותא", מצטערת ובוכה לידו. פתאום הוא רוצה לאכול, פתאום הוא רוצה לקבל ממנה, עד כמה היא קופצת בשמחה ועושה.

אתה מבין את זה? אני חושב שכל אדם יכול להבין את זה, אפילו חיות מבינות את זה. זה מה שקורה עם העליון ברגע שאנחנו מבקשים.

תלמיד: מה קורה בעליון ברגע הזה שיש את הבקשה?

הוא מתחיל לעבוד.

תלמיד: אבל מה מתחיל לעבוד, האח"פ שלו, גלגלתא עיניים?

הוא מתחיל להפעיל את האח"פ שלו. בהתחלה הוא מתחיל למסור את זה הלאה לאין סוף, כי חידושים באים רק משם. כי אנחנו מתקנים את הכלים שאף פעם התיקון, שזה הקשר ביניהם, לא היה קיים. הקשר היה קיים רק בצורת הקטנות, כמו שכתוב על אדם הראשון שהבורא ברא את האדם הראשון מהול, ללא רצון אגואיסטי, ללא עביות ב' ג' וד'. רק על ידי השבירה כביכול התגלה שהוא אגואיסט גדול, שיש לו רצון לקבל גדול מאוד. אבל זה לא התגלה עדיין, הוא צריך עוד לגלות את זה.

אז כל העלאת מ"ן היא על הכלים, על החסרונות שלא היו אף פעם בטיפול, בתיקון, לא היו בהתגלות. היה קשר קטן אבל עכשיו צריכים את הקשר הזה לחדש, להרחיב, להפעיל אותו. רצון לקבל לא היה במערכת, בהפעלת המערכת, מצד הנברא לא היה כלום, הנברא לא היה קיים. אחרי השבירה כשהוא מתחיל לבקש, לדרוש, אז הרצון לקבל קם, משתתף בצורה אגואיסטית שלו, ומזה יש תענוג לעליון שהוא יכול לתקן ממש כלים כאלה גדולים.

תלמיד: וכשהמ"ן עולה לאין סוף ומתחיל עכשיו להגיע אור, נגיד על אותו פרצוף, דרך הגלגלתא עיניים הוא מאיר גם לאח"פ שלו?

אח"פ דעליון?

תלמיד: כן.

ודאי שהעליון חייב אז לפתוח את האח"פ שלו, זה נקרא "שכינה". זה נקרא להחזיר את השכינה מהגלות, שהעליון היה רק בגלגלתא עיניים ועכשיו הוא מפעיל את האח"פ שלו ודרך האח"פ שלו מתחיל לטפל בתחתון. מה זאת אומרת? שיש לעליון רחם ושדיים וכל המנגנונים כדי לטפל בתחתון, ואבא ואימא צריכים להיות כל פעם בזיווג כדי למשוך גם אור החסדים ואור החכמה, לשלב את שני האורות האלה יחד אחד בשני שיהיו ממוזגים נכון גם לפי מידת ההתמזגות, גם לפי עוצמת ההתמזגות, ולתת את זה לתחתון בצורה נכונה כל פעם שלב שלב כדי שהתחתון יגדל בצורה נכונה. אז לעליון יש עבודה, רק אחרי המ"ן דצדיקים, ואז הבורא שמח שיש לו עבודה, יש לו אפשרות להשפיע. לפני זה אין, זה נקרא שעל ידי הבקשה שלך אתה משמח אותו. לעשות נחת רוח ליוצרו, במה?

תלמיד: במה שאתה אומר עכשיו, מה יוצר את הקשר בין גלגלתא עיניים לאח"פ?

במי?

תלמיד: בעליון. איך יש אפשרות שהם יהיו עכשיו יחידה אחת?

שהעליון מעורר את האח"פ שלו?

תלמיד: כן.

במידה שהתחתון מעלה אליו את הבקשה.

תלמיד: זה כלפי מעלה. אבל כלפי מטה עכשיו, איך גלגלתא עיניים יודע בכלל להתקשר לאח"פ שלו?

בעליון אין בעיה חוץ מחיסרון מצד התחתון, כי יש לו בעיה רק להשפיע, אין לו בעיה עם המסכים, עם האורות. הוא צריך רק לקבל חיסרון מהתחתון כדי להפעיל את עצמו, לכן הוא נמצא בצמצום. זה נקרא שכינתא בגלותא, הוא נמצא בצער, זה צער השכינה, שלא יכול לספק לא תיקון ולא מילוי לתחתון, כי התחתון לא רוצה.

תלמיד: לפני שעולה מ"ן, גלגלתא עיניים מבין את האח"פ שלו?

אתה שואל כלפי העליון?

תלמיד: כלפי העליון, כן.

כלפי העליון אין לנו שאלות. כול מה שאנחנו מדברים אנחנו מדברים רק כלפי התחתון. העליון כלפי עצמו נמצא במצבים שאין שם שום הגבלות. רק כלפי התחתון מדובר.

שאלה: יש פה דבר מעניין שכותב בעל הסולם "ומכאן תדע, שאי אפשר שהתחתונים יקבלו משהו מהזו"ן דאצילות מטרם שיתגדלו על ידיהם כל הפרצופים העליונים דעולם האצילות ועולם הא"ק." אבל התחתון מעלה מ"ן.

לאן הוא מעלה מ"ן? למי?

תלמיד: לעליון ממנו.

לעליון ממנו, הסמוך.

תלמיד: הסמוך לו.

ומה אחר כך?

תלמיד: לדוגמה מהזו"ן לאבא ואימא ומאבא ואימא הלאה עד לא"ק.

עד אין סוף.

תלמיד: עד אין סוף. אז מה זאת אומרת שעד שלא כולם יתגדלו?

כל הפרצופים האלה צריכים לעלות מ"ן עד מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף זו הה-ו-י-ה העיקרית, בעצם רק היא קיימת. כל הפרצופים, כל העולמות, כל הנשמות קיימים כביכול במלכות דאין סוף. ואנחנו עובדים תמיד כלפי המלכות דאין סוף, זה נקרא מלכות שמיים. וכשמעלים לשם חסרונות, הה-ו-י-ה הזאת הראשונה שבאין סוף משתנה שם במקצת, ושם הכול מוכן, ואז מלכות דאין סוף מתחילה לעבוד כלפינו, באותו השביל שעלה מ"ן יורד מ"ד מתקן את התחתון וממלא את התחתון.

תלמיד: עד כאן ברור לי. מה שלא ברור לי, מה זה עד שיתגדלו אותו?

כי כולם גדלים בחיסרון של התחתון וכולם אחר כך זוכים לתיקונים ומילויים מלמעלה. ממטה למעלה מעלה חיסרון ומלמעלה למטה יורד האור, אור של תיקון ואור של מילוי.

תלמיד: שיתגדלו זו לא הכוונה לאוסף של בקשות, זאת אומרת, אם אני מעלה בקשה אחת זה מספיק?

כל אחת ואחת.

שאלה: כל המערכת הזאת קיימת בשביל להעלות מ"ן. יש מצב שנקרא "חפץ חסד" שאין לו חיסרון חוץ מאשר להיות בדבקות כל הזמן?

זה כלפי עצמו, זה כחפץ חסד ביער.

תלמיד: מה הוא עושה במערכת?

במערכת הוא רק עושה הכנה שידרשו ממנו.

תלמיד: כשהמערכת נמצאת "בסטנד ביי" במצב של חפץ חסד לא קורה בה שום דבר, היא נשארת כמו שהיא בהכנה עדיין?

אם מישהו לא מעורר אותה למשהו אז כך היא נשארת, זה נקרא "חפץ חסד".

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שחפץ חסד זה משהו די גדול?

בשבילנו זה מאוד מאוד גדול, אנחנו צריכים להגיע לזה, זה נקרא "קטנות", "חפץ חסד". וממנו והלאה מתחילים לתקן את הכלים דקבלה. אבל בינתיים להשפיע על מנת להשפיע, כלים דהשפעה עוד לא תיקַנו.

שאלה: אפשר להגיד שהמערכת נמצאת בהשהיה רק אחרי השבירה?

לא. אחרי השבירה היא לא נמצאת בהשהיה, אחרי השבירה נעשים עליה הרבה תיקונים. אי אפשר לתאר את המערכת אחרי השבירה, כי הכלים נופלים, הכלים צריכים עכשיו להסתדר ביניהם לפי העקרונות של הרצון לקבל מלמעלה מלמטה מכך וכך. אף פעם לא נמצא שום דבר בהשהיה, כי אתה אולי יכול להגיד שבלי שתהיה איזו הארה מלמעלה לא תהיה אתערותא דלתתא, זה נכון, אבל עוד לפני זה יש כל מיני תיקונים אחרי השבירה.

נניח הייתה שבירה של בית המקדש הראשון, אחרי זה הייתה תקופה שנקראת "גלות", אחרי זה "התעוררות", בניית בית המקדש השני, חורבן וגלות, הגלות היא בעצם עד היום הזה. אלה ברורים וברורים, אבל עדיין ברורים בהסתרה, כי שם בתוך השבירה בהדרגה מכינים את העלייה האחרונה.

כמו שאם תדבר עם מדענים עם פילוסופים עם כולם, הם יגידו שבבית הספר למדנו שתקופת ימי הביניים הייתה באנושות כביכול זמן של חושך, אפלה כזאת, כולם היו סתומים כאלה במיוחד באירופה, כביכול כלום לא קרה, אבל לא, ההיפך, דווקא בתקופת ימי הביניים, בתוך התקופה הזאת שהייתה חשכה, תרדמה כזאת כאילו שום דבר לא זז, במשך מאות שנים, זו הייתה הכנה גדולה מאוד להתפתחות. רק זו תקופה כזאת שלא מאבחנים בה שמשהו מבחוץ מתפתח אלא מבפנים.

כך גם תקופת הגלות אחרי השבירה, כי כל השבירה דווקא מתגלה בגלות, והגלות מתגלה אחר כך בתחייה. כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר "סוד העיבור לידה" שיש בעיבור הרבה הרבה פעולות, הכול נעשה בעיבור, כל ההכנה. מתי זה מתגלה? כשנולד. לפני זה כביכול הכול קורה בעליון, באימא, אבל כשיוצא מאימא אז רואים מה יוצא ומה קורה ומה הולך.

תלמיד: אם אנחנו אומרים שהמערכת נמצאת בהשהיה, זה מאיזו נקודה ספציפית?

המערכת נמצאת בהשהיה כלפי כל אחד ואחד כדי לדרוש ממנו חיסרון, העלאת מ"ן.

שאלה: אפשר קצת לחזור אחורה לאותו המקום שבינה חדרה למלכות עד שלא היה הבדל ביניהן, כמו דיפוזיה, כפי שאמרת?

מתי זה היה?

תלמיד: בעולם הנקודים? אז הייתה שבירה. איך הגיעו לנר"ן דצדיקים, איך הגיעו כל התהליכים האלה?

נר"ן דצדיקים, בעל הסולם מספר שאנחנו עדיין לא יודעים איך זה נעשה. אחרי השבירה, והברורים שבעולם האצילות, אז מסתדרים כך הכלים שמתחילים להעלות מ"ן. העלאת מ"ן הזו מגיעה לנו מנר"ן דצדיקים.

תלמיד: איפה אנחנו בקשר הזה, זה קשור אלינו?

לא. עוד לא. גם עוד לא למדנו, רק עכשיו הוא מזכיר בפעם הראשונה.

תלמיד: נר"ן דצדיקים מה הם מבקשים, מה הם רוצים?

כוח. מה יש עוד לבקש? כוח השפעה, כוח חיבור, אין יותר. מי הם הצדיקים? צדיקים הם הרשעים שרואים שהם חייבים כבר להיות מחוברים, אבל לא מסוגלים בעצמם. ואז במקום לשבת ולבכות, למה אנחנו כאלו? הם יודעים רק דבר אחד, אפשר לבקש, מותר לבקש, עלינו לבקש, ואז הם מבקשים. והאחרים?" יושבים בחיבוק ידיים ואוכלים את בשרם", לא מבקשים.

תלמיד: אז נר"ן דצדיקים זה אלה שיודעים מה לבקש, וממי לבקש, שיש להם ממש הרגשה של העליון והם יודעים מה הם צריכים?

כן.

שאלה: כשאנחנו בחיבור בינינו בעשירייה מעלים מ"ן, אנחנו צריכים לקחת בחשבון לאן אנחנו מכוונים אותו, נגיד לעולם אין סוף, או לאדם קדמון, או לדרגות אחרות? לאן אנחנו צריכים לכוון את המ"ן שלנו?

לא, אנחנו לא מבינים. אף אחד מהכלי השבור לא יכול להבין לאן הוא מחובר, לכן הוא שבור, זה בלתי אפשרי. זה כמו שבעולם שלנו שהתינוק ידע בדיוק איך הוא מבקש, שאבא ואימא הולכים לעבוד, להשיג כסף, מקבלים את הכסף הזה דרך המערכת הבנקאית, הולכים לקנות משהו בשבילו, משלמים, מביאים לאיזה מקום, ואת הצעצוע הזה נגיד שמביאים מכינים במפעלים, התחתון לא יודע על זה שום דבר. הוא יודע רק דבר אחד, [שיש את] העליון הקרוב שלו, ש[ממנו] הוא יכול לדרוש, זה הכול, זה מה שמתגלה. בוא נגיד כך, זה כמו שהתינוק יודע לפתוח את הפה, להידבק לשד של אימו ולמצוץ, כי האינסטינקט הזה של מציצה נמצא בו וזהו.

אז כך יש בנו את האינסטינקט הזה לדרוש מהעליון, בצורה יותר מבוררת, כל פעם יותר ויותר, ואנחנו צריכים רק לפתח את זה ולהפעיל. הבעיה היא שבהפעלת המ"ן אנחנו צריכים להשתתף בינינו. למה אנחנו לא מוצאים את העליון? כי העליון נמצא בינינו. ולמה אנחנו לא יודעים מה לבקש? כי אנחנו לא עובדים על הקשר בינינו. ולכן, כך אנחנו נמצאים בניתוק בינינו ובניתוק מהעליון. במידה שנתקשר בינינו, נתקשר לעליון, נדע מה אנחנו צריכים לקשור בינינו ומה לבקש מהעליון, הכול תלוי זה בזה. זה נקרא "ישראל אורייתא קודש בריך הוא חד הוא", בנקודת חיבור אחת, אני עשירייה ובורא בתוכנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לחפש את הנר"ן דצדיקים האלה בינינו. מה זו העבודה הזאת בחיפוש אחר אותם נר"ן צדיקים, ואיך לקבוע שמצאנו דוקא את זה, ולא הלכנו לאיבוד ומצאנו משהו אחר?

אם אנחנו צדיקים, צדיקים הם אלו שמצדיקים קודם כל את הבורא, באיך שהוא מטפל בנו, במה שעשה לנו, שאנחנו שמחים בכל מצב ומצב, כי בכל רגע אנחנו נמצאים רק בשליטה שלו, בטיפול שלו, כי "אין עוד מלבדו". ואנחנו מבקשים תיקונים ממנו. וקשורים בינינו כדי להיות דבוקים אליו, וכן הלאה. מי זה נר"ן דצדיקים? החסרונות האלו שבנבראים שיכולים, שרוצים שהבורא יקשור ביניהם, ויתגלה בקשר הזה.

מה זה בקשר הזה שיתגלה? הבורא זה כוח השפעה וכוח אהבה. שהכוח הזה יתגלה בקשר ביניהם, זהו. רק לפרש נכון את המילים וזה מספיק לנו.

שאלה: בקס"א כתוב שאין מוחין אלא מאין סוף. למה ואיך? כי אם יש תפילה שיכולה לעורר מילוי, האם זה לא נקרא אור או מוחין?

לא, התפילה עצמה זה לא אור. אנחנו בזה עושים תענוג גדול מאוד לבורא, אבל בכל זאת, התענוג הזה הוא עדיין על חשבון הקשר בינינו ממטה למעלה. אנחנו צריכים לקבל מילוי ממנו, לקבל את המילוי הזה בעל מנת להשפיע, ואז בזה אנחנו נעשים דבוקים בו באמת. גם מצד הרע, גם מצד הטוב. שגם כלים דקבלה, גם כוונה על מנת השפיע, גם מילוי, הכול נכנסים לנקודת האיחוד, חיבור. לכן העלאת מ"ן לגמרי לא מספקת. וגם הורדת מ"ד לא מספקת. אנחנו צריכים לדעת איך לעבד את המ"ד שקבלנו, ועל ידו להידבק.

אות קס"ב

"ובהאמור תבין, איך התחתונים במעשיהם גורמים עליות וירידות להפרצופין והעולמות העליונים. כי בעת שמטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן וממשיכים שפע, הרי כל העולמות והמדרגות, שדרכם עברה השפע, מתגדלים ועולים למעלה בסבת השפע שמעבירים, כנ"ל, ובעת שחוזרים ומקלקלים מעשיהם, הנה מתקלקל המ"ן, והמוחין מסתלקים גם ממדרגות העליונות, כי נפסק ענין העברת השפע מהן לצורך התחתונים, ונמצאות חוזרות ויורדות למצבן הקבוע כבתחילה."

שאלה: אז מה משתנה, רק התחתון משתנה כל הזמן?

כך אתה מבין מהחלק? מה כתוב?

תלמיד: שברגע שהתחתונים מעלים מ"ן אז העולמות עולים, ואם נפסק המ"ן אז כאילו יש מצב קבוע שחוזרים אליו כל הזמן.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: אז מה קורה, בשביל מה עלינו וירדנו, עלינו וירדנו?

כל פעם זה מצב חדש, "אין היעדר ברוחני".

שאלה: איך זה יכול להיות שיש ירידה אחרי זה, למה הם לא רק תמיד עולים?

זאת לא ירידה. זאת התגלות החיסרון החדש שעוד לא היה בתיקון.

תלמיד: אז זה מ"ן חדש, אז הם רק עולים, למה כתוב פה שהם יורדים?

לא, זה עוד לא מ"ן. זה חיסרון חדש, רצון לקבל חדש שעכשיו מתגלה, שבור, והתחתון צריך לעבד אותו ולהפוך אותו למ"ן.

תלמיד: מה זה אומר, כשהתחתונים "חוזרים ומקלקלים מעשיהם"?

זה על ידי זה שמתגלים כלים שבורים יותר גדולים. כל פעם התיקון מקל לכבד.

תלמיד: האם המערכת בעצם תמיד ממשיכה קדימה?

קדימה, על ידי שמתקנים כל פעם חלקים יותר כבדים.

תלמיד: וזה נחשב שהעולמות יורדים?

לא, למה? תיקנתי משהו ומתגלה לי מיד אחרי זה רשימו שבור הבא, יותר גדול ממה שהיה קודם. ואז אני מרגיש שנופל.

תלמיד: אז כתוב פה, "איך התחתונים במעשיהם גורמים עליות וירידות להפרצופין והעולמות העליונים."

מה זה ירידות להפרצופין והעולמות העליונים?

אם אני לא מתקן את הרשימו, אז הוא מתחיל לשלוט עד שאני מרגיש אותו יותר ויותר גרוע, כמצבי, ואז לפי זה אני חייב בסופו של דבר לתקן אותו. אבל בינתיים אני מרגיש שנמצא בירידה, היינו הרשימו השבור מתגלה בי עוד ועוד, בעוצמה יותר ויותר. אפשר להגיד אפילו לא בעוצמה יותר אלא מתגלה שאני לא שולט בו יותר ויותר.

תלמיד: זה נחשב מבחינתי כאילו העולמות ירדו?

אתה לא מרגיש את העולמות אז, אתה מרגיש שאתה נמצא במצב שבור. לא אכפת לך עולמות, לא אכפת לך כלום. אתה כולך נמצא בכלי שבור שעכשיו מתגלה. עד כדי כך שאתה לא ליכול לייחס את זה לבורא ולשבירה, ולהכנה בשבילך כדי להתחיל להתאושש, להתעורר ולעלות. אתה פשוט נמצא קבור בתוך הרשימו הזה השבור.

תלמיד: אני פשוט לא מצליח להבין מה זה ירידת העולמות שהוא כותב.

כלפיך אפשר להגיד ירידת העולמות, אבל אין לך קשר, יחס, לעולמות. אלא כך אתה מתאר אותם, מהכלי השבור אתה לא יכול להרגיש שום עולמות.

שאלה: כשיש מ"ן והעולמות מעבירים את האור אז זה ברור. אמרת קודם שהקו כאילו מתרחב.

כן. קו הקשר בין בורא לנברא.

תלמיד: כן. אבל גם לא ברור שני דברים. מה זה שמ"ן יכול לקלקל? מה זה מ"ן שמקלקל? הוא כותב פה. מתקלקל המ"ן.

מתקלקל המ"ן. על ידי מעשה התחתונים. כן. שאתה הצלחת להשיג קשר עם הבורא והקשר הזה, חוט הקשר הזה, צינור הקשר הזה קיים ואתה מחזיק אותו ואחר כך זה מתקלקל. למה? כי בא רשימו חדש, יותר גדול מהרשימו שתיקנת ובנית את הצינור, ועכשיו בא רשימו חדש, מקולקל, והצינור הזה שלך נסתם, והבורא נעלם, ובכלל כל העולם הרוחני נעלם, ואתה נמצא בשליטת הרשימו החדש.

שכל העולם הוא עכשיו, הכול שוב שחור, ואתה נמצא כמו אותה תולעת בתוך הצנון. ושוב אתה צריך לחפש איך אתה יוצא מהצנון הזה לאוויר העולם. וכל פעם זה ככה, כל פעם. זה כאלו ירידות, היינו גילוי הרשימות השבורות החדשות, שזה לא יאומן, אי אפשר, האדם נזרק מקצה לקצה, אי אפשר בכלל להשוות בין המצבים הסמוכים, שכאן הוא נמצא בשליטת האור, וכאן הוא בשליטת החושך.

תלמיד: זו פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בקלקול מ"ן כזה?

אני אומר שזה לא קלקול מ"ן, קורים כאלה דברים גם, אלה דברים מיוחדים אלא שזו התגלות הרשימות השבורות החדשות.

תלמיד: וזו פעם ראשונה שזה קורה באצילות?

זה תמיד כך, הכול קורה רק באצילות.

תלמיד: בנקודים עוד לא היה מצב כזה?

לא.

תלמיד: מה זה אומר שהמוחין מסתלקים גם ממדרגות עליונות? בהמשך לשאלות הקודמות.

כי הוא משך קו הקשר שלו דרך כל העולמות למלכות דאין סוף. אז אם הוא מפסיק למטה את הקשר אז כל החוט הזה הוא כאילו ללא שימוש.

תלמיד: ודיברנו שזה כמו נר מנר, שזה רק עולה ומקסימום יכול.

זה לא שייך לאדם, אין העדר ברוחני. אז ודאי שהכול נשאר. זה כמו שאתה מוציא קופסה עם הזהובים מאוצר המלך, אבל בינתיים זה נעלם. אחר כך, בגמר התיקון, אומרים לך, תראה קח את כל הערמה.

תלמיד: אז רק הנברא מרגיש כאילו העולמות הם.

אתה נמצא כל פעם במצב יותר גרוע.

תלמיד: אבל בעולמות עצמם, מצד הבורא.

בעולמות עצמם כבר השגת והרווחת ויש לך שם קרן קיימת. אבל אתה לא יכול לשמוח על זה, לא תהיה לך מזה שמחה כדי לא לקלקל לך את הצער.

תלמיד: חס וחלילה.

למה חס וחלילה? רק שיהיה מכוון.

תלמיד: מה זה השהיה? העיקרון של השהייה, אנחנו אומרים שהמערכת כל הזמן בתנועה, בפעילות. זאת אומרת, כל הזמן קורה משהו אבל המערכת בהשהיה לפעמים, מה זה אומר?

המערכת עצמה נמצאת בהשהיה כלפי אותם הצדיקים שרוצים להעלות מ"ן. היא כל הזמן נמצאת בסטנד ביי, אם לא מפעילים אותה היא נמצאת בדממה.

היא עצמה נמצאת בחפץ חסד, אין למערכת שום דבר. המערכת לא נפעלת אם לא מפעילים אותה, היא נמצאת לשירותך.

תלמיד: אנחנו כל הזמן קוראים רק על הפעלה של המערכת.

אבל מי מפעיל?

תלמיד: התחתון.

ואם התחתון לא מפעיל?

תלמיד: מה זה אומר שהתחתון לא מפעיל? הוא בהפסקה?

תשאל את עצמך.

תלמיד: זו אדישות כזאת שלנו?

כן, זה העניין.

שאלה: אז יוצא שמנוע ההתפתחות נמצא ברשימות השבורות? כלומר, מהשבירה הכול עובד?

ודאי, מהרשימות השבורות יש לנו תמיד התעלות של המערכת.

תלמיד: זה לא האור מפעיל את זה? איזה אור מפעיל את זה?

יש אור הכללי שהוא נמצא במערכת, בצורה קבועה, והוא מעורר את הרשימות השבורות, שִכבה אחרי שִכבה, אבל יש בהתעוררות הרשימות גם השתתפות עצמית של אדם, שהוא חייב להשתתף בהתעוררות. שלא מספיק שמעוררים אותו על ידי זה שהוא מרגיש את החושך, אלא הוא צריך להוסיף לחושך הזה הבחן, מה בדיוק חשוך. חשוך הקשר שלי עם האחרים.

את זה לא מעוררים מלמעלה, לא מעוררים, אלא מעוררים אותך על יד זה שעושים לך כל מיני צרות, כל מיני בעיות. הרופא יגיד לך, יש אלף מחלות. מי יגלה שהמקור לכל המחלות האלו זה חוסר קשר בין בני אדם? מי בכלל יחשוב על זה? כמו שאנחנו רוצים להסביר לכל האנושות שבעיות בכלכלה, באקלים, בכל דבר, זה בעיות הקשר בינינו. לך תסביר.

זאת אומרת, מה קורה כאן? השבירה בינינו לעשירייה, היא עלינו. להתחבר בצורה מלאכותית, להתחיל לתקן את עצמנו כמה שיותר, לגלות שזה בעצם כל העניין של החיבור ולהעלות מ"ן לא מזה שרע לי, אלא רע לנו. לא שרע לי אישית מזה ש"תן לי, תן לי, תן לי". אלא "תעזור לנו להיות מחוברים לתת לך". זה ההבדל, זה הבירור שהאדם צריך לעשות, ולא לבד אלא בעשירייה. ואת זה אין בעולמות עליונים.

מביאים אותך לסבול, לסבול, לסבול, עד שאתה מתחיל להתעורר לזה, ומאיפה אתה תתעורר? לשם זה ישנם מקובלים שמעבירים את השיטה ואז היא יכולה להתקבל בכמה בני אדם, והם יכולים לממש אותה כמו שצריך. זאת אומרת, מסתם רצונות וסבל, לחיבור דווקא. ומסתם סבל לסבל של חוסר אהבת ה', וכך להתקדם.

זאת אומרת, יש כאן חלק מאוד חשוב במערכת, מלמעלה למטה וממטה למעלה, שהוא איזה בלוק כזה, שהוא עושה נתק במערכת. שם אדם צריך להיכנס והוא צריך לעבוד עם המורים שלו, עם חכמת הקבלה, עם החברים, שזה נקרא שהבורא שם ידו של אדם על גורל הטוב ואומר "קח לך". ואם לא ייקח, שום דבר לא יעזור. הוא יקבל רק ייסורים יותר ויותר גדולים. עד שבסופו של דבר יתאושש ויבין מאיפה ומה ולמה. זאת אומרת, אין כאן סתם ירידת מ"ד, העלאת מ"ן והכול עובד כשעון.

כאן זו כל העבודה שלנו, אנחנו עכשיו לא נוגעים בזה, איך אנחנו מעבירים את הייסורים הפרטיים, הכלליים, להעלת המ"ן הנכון. וזה מאוד חשוב, כי סך הכול כולם צועקים, כולם בוכים, כולם רוצים משהו, אבל מזה לא מגיע שום תיקון לעולם. אלא ההיפך הולכים בדרך ייסורים. מעלים חסרונות שהעליון חייב כנגד החסרונות האלה עוד יותר ללחוץ, עוד יותר ללחוץ, עוד יותר להכאיב לתחתון, כדי שהתחתון יבין שהבקשה שלו היא לא נכונה.

וכך על ידי מכות, דקירות, דקירות, עד שהתחתון מגיע לכך ש"אני מבין שזה צריך להיות כך וכך". אנחנו מרגישים את זה על עצמנו שכשאנחנו לאט לאט מתחכמים בחכמת הקבלה, עד כמה אנחנו מתקדמים בהבנה, מה לדרוש, מה לעשות. ככה זה.

שאלה: יש פה שני מצבים שבעל הסולם מתאר, שמטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן, ומקלקלים. אבל לפעמים יש מצב אחר שנקרא "שב ואל תעשה עדיף", כאילו שאתה לא מיטיב ואתה לא מקלקל. מה זה המצב הזה?

שאם אדם לא יודע בדיוק מה לעשות הוא חייב לשבת ולא לעשות כלום, עד שמברר את המ"ן הנכון. לא לעשות פעולות בחיפזון כשהוא לא רואה סיבה ותוצאה מהן. הבירור הוא נכון אם אתה יודע כניסה ויציאה, ואתה באמצע בין כניסה ליציאה, כקופסה. יש בך אינפוט ואאוטפוט ואתה באמצע יודע בדיוק איך לעשות שם קונקשן. אז זה נקרא בירור.

ועד אז שב ותברר. כי יותר נכון עוד ועוד לברר, עד שאתה בטוח שזה נכון. ומתי אתה בטוח? מתי שאתה מקבל אוקיי מהעשירייה. עד שבעשירייה לא כולם מוכנים, איזה מ"ן אתה יכול להעלות? משהו מקולקל. סימן שהחיסרון שלך לא בסדר, לא מספיק. אם אתה לא יכול לשכנע אותם, אם אתה לא יכול לחבר אותם, החיסרון לא טוב.

זה מה שבכה האר"י שרצה לעלות לירושלים לעשות גמר תיקון, ובאמת בזמנו זה היה אפשרי, כי הוא הראשון בתיקון הסופי הזה, ולא הסתדר. אבל כשלא הסתדר הוא בכה. למה בכה? הרצון עוד לא היה מבורר. גם בו בעצמו עוד לא היה מבורר, לכן הם לא הסכימו, הנשים שלהם, זאת אומרת הנוקבאות שלהם, הרצונות שלהם לא הסכימו. כי גם אצלו זה לא היה מבורר. לכן הוא נקרא "משיח בן יוסף", והתיקון צריך להיות מ"משיח בן דוד".

שאלה: יש "אוכלי מ"ן", יש "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו" ויש "שב ואל תעשה עדיף". מה ההבדל בין מישהו שיושב ואוכל את בשרו לבין זה שיושב כרגע ומחכה כמו שאמרת?

הוא לא מחכה, הוא מברר. רק אסור להיות בחיפזון. או שה' עושה בעדי, כמו שהיה ביציאת מצרים, שהבורא הולך לפניהם, גם באור וגם בחושך ומביא מהמצרים. אבל בעצם כל עוד כל העשירייה לא מוכנה, שזה הסימן שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.

תלמיד: ומה זה שהוא יושב ואוכל את בשרו?

שמצטער על כל המצבים הגשמיים שלו. יש בזה פירוש יותר גבוה, אבל מספיק כך.

שאלה: מה זה שאנחנו יושבים יחד ומבקשים שהבורא ייתן לנו כוח להתחבר כדי לתת לו? מה זה אומר לשבת ולבקש יחד?

זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להסביר. קודם כל להבין שאם אנחנו לא מתחברים אנחנו לא משיגים. זה מספיק.

שאלה: מה זה שהעשירייה מוכנה לבקשה, שכל העשירייה מוכנה?

שכולם מוכנים, כולם מבינים, כולם מרגישים, איכשהו כל אחד וודאי לפי האופי שלו, במידה שלו, אבל שכך זה קורה. מוכנים להיות יחד, לוותר כל אחד על עצמו כדי להגיע לשותפות כזאת ששם לא נמצאים כולם אלא רק אחד, הסיכום מהחיבור שלהם. ואז בסיכום הזה מתגלה הבורא. מה זה מתגלה הבורא? האור העליון, כבר מ"ד שמתגלה והוא מסדר את הכול.

תלמיד: עשירייה צריכה לברר עם עצמה, לשאול את עצמה האם היא מוכנה?

כן, שתשאל. עשירייה יכולה הכול. אם היא לא מתבלבלת, היא יכולה לבצע את כל הפעולות.

שאלה: זה פלא מה שקורה, כי אין פה מתחילים.

עדיין אין כאן מתחילים.

תלמיד: כן, פה יש אנשים רציניים, אנשים שלומדים עשרים, שלושים שנה.

איפה שלושים שנה? אף אחד כאן לא שלושים שנה.

תלמיד: אם זה אנשים שהם מתחילים אני מבין שהם לא יודעים איפה הם.

פחות מעשרים שנה זה לא נקרא שמתחיל, זה נקרא פעוטון.

תלמיד: נכון, אבל זה לא מספר השנים. אני רואה אנשים שעושים הרבה הרבה פעולות.

כן.

תלמיד: ממש הרבה הרבה פעולות.

את הפעולות האלה הם עושים בתוך הרצון לקבל שלהם, נכון? הם באו כדי להרוויח, לא כדי לתת, אלא לקבל. אז מה אתה בוכה עליהם?

תלמיד: הם רוצים להשפיע.

רוצים להשפיע? תגיד לי, מי לא נותן להם להשפיע?

תלמיד: הבורא.

הבורא. הם פונים אליו כדי שייתן להם אפשרות להשפיע?

תלמיד: לא, הבורא רוצה שהם יתפללו. הוא אוהב שאנחנו בתפילה.

כן.

תלמיד: אבל אני רואה שיש חיסרון.

להשפיע?

תלמיד: כן.

וישנה בקשה, תפילה?

תלמיד: יש בקשה, אני רואה כל יום בזום, בווטצאפ, אנחנו עושים הפצה, הרבה פעולות.

אתה יכול לעשות כאן רשימה גדולה מאד עם ווטצאפ והפצה ומה שאתה רוצה, אבל, האם האנשים האלה ממש מבקשים מהבורא כוח השפעה? אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, כתוב שאם אתה מבקש כוח השפעה, אתה מקבל אותו. על זה אין שום צמצום, שום איסור, שום הפרעה, מיד מקבל, רק תבקש. כנראה שהם לא מבקשים כוח השפעה.

תלמיד: מה הם מבקשים?

כל דבר אחר. עוד לא הגענו להעלאת מ"ן. אבל מתקרבים לזה, לפחות כבר מתחיל להיות יותר ויותר ברור איפה נמצאים, ומה, לאיזה חיסרון צריכים להגיע. והחיסרון הזה, יותר ויותר מתחיל להיות ברור לנו, שהוא צריך להיות חיסרון משותף. אף אחד לא יברח, אף אחד לא יצליח לבד, אלא כולם יחד, כמו הדור האחרון.

שאלה: אמרת שצריך להשפיע על העשירייה שהיא תעלה מ"ן ותתפלל. איך אמורים להשפיע על העשירייה מלבד בדאגה?

זה כבר בעולם הזה, אחד [משפיע] על השני. זה מה שדיברנו שיש העלאת מ"ן, ירידת מ"ד ובאמצע כאילו אנחנו כאיזו קופסה, ובקופסה הזאת אנחנו יכולים להשפיע בכל האמצעים הגשמיים שלנו.

תלמיד: מה הדרך הטובה לפמפם כל הזמן לעשירייה על גדלות הבורא, על חשיבות התפילה? לעשות את זה כמו מנהיג בעשירייה?

זה לא חשוב אם כמנהיג, זה לא חשוב איך. מלמעלה למטה יש מה שנקרא "מ"ד", מלמטה למעלה יש מה שנקרא "מ"ן", וכאן למטה אנחנו, קבוצה (ראו שרטוט), וכאן אנחנו צריכים לסדר את הדברים. אין מה לעשות, רק בצורה כזאת אנחנו צריכים לסדר את הדברים האלה. אנחנו צריכים להאמין שמ"ד אנחנו מקבלים כל הזמן, כל הזמן נמצאים בהשפעת הבורא, ועלינו רק להגיע לחיבור בינינו, ורק בחיבור בינינו אם הוא יהיה טוב כעשירייה, עשרה כאחד, אז לפי עוצמת העשרה כאחד אנחנו מתחילים לפנות לבורא ולהיות בהזדהות עימו.

שרטוט

שאלה: אתמול בשיעור צהרים התרשמתי ממך שאתה מאד מודאג מהנושא הזה של התפילה. החברים בקבוצה עושים פעולות כל הזמן, ממש אריות, אבל אתה מאד מודאג מהחוסר בתפילה, שזה הדבר החשוב היותר.

כתוב שכל מה שמשיגים, משיגים בכוח התפילה.

תלמיד: צריך להירתם למשימה הזו, לקחת אותה עכשיו ולהתפקס עליה בין כל הפעולות שעושים?

כל הפעולות שעושים הן צריכות להתרכז בתפילה.

(סוף השיעור)