שיעור בוקר 04.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם. ״תלמוד עשר הספירות". כרך א'. חלק ב'. עמ' 71. דף ע״א. ״הסתכלות פנימית״. פרק ז׳. אות ע״ט.

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמוד 71, דף ע"א, הסתכלות פנימית, פרק ז', אות ע"ט.

אנחנו ממשיכים בתע"ס חלק ב' "הסתכלות פנימית", אות ע"ט, ונשארים באותה הכוונה שעליה דיברו עכשיו כל כך יפה החברים. אני דווקא נהנה מהחלק הזה שלפני השיעור שבו מדברים על חובת החיבור, פתיחת הלבבות, התקרבות בינינו, שברצון המשותף שלנו אנחנו בונים את הבורא ממש מאֵין לאַיִן ולמצב שהוא מתברר בנו ומתגלה בנו. החלק הזה שלפני השיעור ככוונה, ככותרת הוא הכי חשוב, הוא כולל בתוכו את כל הכיוון הנכון של השיעור.

ולכן נלך לשיעור, אבל לא נשכח וכל הזמן נכוון את עצמנו בכל רגע ורגע ונתפלל עבור החברים שלא ישכחו שאנחנו כל הזמן רוצים רק להתחבר בינינו כדי שהמאמץ המשותף שלנו יורגש בבורא, שימשוך אותנו להתכלל בו.

קריין: "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', הסתכלות פנימית פרק ז' הגענו לאות ע"ט.

אות ע"ט

כל המשכה היא ע"י בחי"ד, ולכן צריכה למסך

שלא יתפשט האור לבחי"ד.

"וזה הכלל, כל המשכת אור מחויבת להיות רק בבחי"ד שבנאצל", ששם עיקר הרצון לקבל. כל יתר הבחינות לפני בחינה ד' רק בונות את הרצון לקבל שבבחינה ד'. "ואע"פ שאין כונה להמשיך שם אור. והטעם הוא, שהעביות שהיא למעלה מבחינה ד', אינה ראויה להמשכה כנ"ל (הסת"פ ח"ב פרק ה' אות נ"ו ד"ה ודבר) ואפילו בחי"א שבבחי"ד, ראויה יותר להמשכה, מהבחינה הג' האמיתית, שהיא למעלה", כי שם אין רצון. לפני בחינה ד' אין רצון ממש, רצון לקבל, רק בבחינה ד' יש כבר רצון לקבל, ובחינות שורש, א', ב', ג', ד' שבבחינה ד' הן דווקא מושכות את האור ורוצות את האור ולכן כל העבודה היא בהן, וכל הבחינות הקודמות לבחינה ד' הן רק כדי לברר, לבאר מה שמגיע לבחינה ד'. "כלומר, שהיא זכה, מכל הבחי"ד לגמרי. ולפיכך, אם כבר כלה כל בחינת העביות מבחי"ד, אין שם עוד, מי שימשיך אור מא"ס ב"ה, ונפסק שם האור לגמרי. ומתוך שההמשכה צריכה להיות עם בחי"ד, ויחד עם זה, צריכה לשמור על עצמה, שלא יתפשט האור לבחינתה, מחמת הצמצום הנעשה על בחי"ד, לכן התקינה בעצמה, את המסך השומר על דבר זה:" כי מצד אחד היא מאוד רוצה את האור, מצד אחר היא לא יכולה להרשות לעצמה לקבל את האור בתוכה כי זה יגרום לה פירוד, ניתוק ממקור האור, מהבורא. "כי בעת, שהאור מתפשט ומגיע לבחינה ד', מתעורר המסך, ומחזיר את חלק האור הזה, לאחוריו לשורשו ואותו החלק המוחזר לאחוריו, הוא אינו מתעלם, אלא נעשה לבחינת אור חוזר שפירושו, שממנו, בחינת כלי קבלה על האור העליון".

שאלה: אמרת שלפני בחינה ד' אין רצון, אם כך מהן ג' הבחינות שלפניה, איך אפשר לתאר אותן?

הן בונות את הרצון. זה כמו שאתה נושם, טועם, מרגיש באיזה צורות מה שנותנים לך עד שמתעורר הרצון לקבל, וכשמתעורר הרצון לקבל אז עם הרצון לקבל הזה אתה כבר יכול להתחיל לעבוד – האם אתה באמת רוצה או לא, באיזה תנאים, כמה זה קרוב אליך, כמה זה יקר לך לקבל. כך הרצון לקבל שלנו בעצם נבנה, מרגע שהרצון בעצמו מתחיל להרגיש משהו, להגיב על זה, ועד שהוא מוכן לעשות פעולות כלשהן ולתת יגיעה. כי בזה נמדד הרצון, עד כמה הוא מוכן לתת יגיעה כדי להשיג את הרצוי.

תלמיד: אתמול לימדת אותנו שההשתוקקות קודמת לרצון. האם אפשר להגיד שהבחינות האלה הן בחינות של השתוקקות?

לא, ההשתוקקות היא למעלה מהרצון. יש רצון ואחריו, עוד מעבר לרצון, נבראה השתוקקות, מתבררת השתוקקות. אם אני רוצה משהו, אז אני רוצה, אבל כשאני גם משתוקק לרצוי זה כבר מעל, זו כבר ה"שמנת" שיש למעלה מהרצון.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שברגע שהאור מתפשט ומשיג את בחינה ד' מתעורר המסך ומחזיר אותו האור לשורשו. מה הנברא מחזיר, זה אותו האור או שהוא בונה איזו כוונה שלו?

אנחנו נלמד את זה, זה לא לעכשיו. ודאי שאותה התגובה שיש מהנברא כלפי התענוג שהוא מרגיש שבא אליו היא תגובה שבה כבר נמצא הרצון לקבל של הנברא, האופי שלו, העביות שלו, כל התנאים של הנברא כשהוא מגיב, ולכן אור חוזר הופך להיות הכלי לקבלת אור ישר אחר כך, כי יש שם כבר רצון של הנברא עם כל התנאים שיש ברצון. כי לכל אחד ואחד יש רצון מהסוג שלו ועובי ואופן של מה שהוא מגלה, בזה בעצם ההבדל בין כל בני אדם, בין הרצונות.

שאלה: דיברנו על זה שהמסך לא מופעל על ידי בחינה ד'.

איפה אנחנו למדנו כך?

תלמיד: באותיות קודמות דיברנו על כך שהמסך זו ברייה בפני עצמה והיא לא מופעלת על ידי בחינה ד', אם אני לא טועה.

לא. מסך הוא תולדה מבחינה ד' שמרגישה את התענוג שמגיע אליה והיא כבר בנויה, היא התפתחה בצורה כזאת שהיא לא רוצה לקבל את התענוג, היא מעדיפה להיות בקשר מיוחד עם התענוג כדי לגלות את מקור התענוג, את הבורא. כמו בדוגמת האורח ובעל הבית, האורח שיושב מול בעל הבית מעדיף להיכנס למגע עם בעל הבית ולא למגע עם מה שיש לפניו בצלחת.

שאלה: באות ע"ט מדובר על כך שהמושג של משיכת המאור לא יכול להיות בשום מקום אחר מלבד בבחינה ד'. קודם לכן למדנו שלמעשה יש שתי משיכות של המאור, יש גם בחינה ב' שמושכת את המאור. איך להבין את זה?

לא. הרצון לקבל מתחיל להיות מורגש בנברא בבחינה ב', ולכן בחינה ב' מפתחת יחס לבורא, לאור כאור חסדים, ואז נמשך לה מתוך זה מהבורא אור חסדים. אבל בחינה ד' כבר מגלה שהיא כן רוצה את אור החכמה והיא מושכת אותו, וכשהוא מגיע אליה אז באמת יש התנגדות, התנגשות, הבדל בין התענוג שמגיע אליה ובין התענוג שהיא בעצם רוצה לקבל מהפגישה עם בעל הבית, עם הבורא, עם האור.

היא רוצה לקבל את האור אך ורק בעל מנת להשפיע, אך ורק כדי לצמצם אותו מפגישה ישירה ולהשתמש בו בצורה שהיא מכירה את בעל הבית, שעל ידי זה היא נכנסת במגע עם בעל הבית. זו בעצם ההזדמנות שיש לבחינה ד' כלפי האור העליון, כלפי הבורא, כלפי בעל הבית. אתם צריכים להמחיש את זה, זה לא פשוט, זה ממש משחק בין כמה רצונות וכוונות וההזדמנות שיש לבחינה ד'.

שאלה: מהמפגש של ההתנגשות יוצא המסך. האם המסך הוא כוונה או מדיניות קבועה, או מה?

מסך זה הכול. כל הישות של הנברא הרוחני - כלולה, מצטברת במסך. כל היחס של האדם לבורא בעצם מצטבר, מתקבץ, מופיע במה שנקרא "מסך". במסך הנברא עושה צמצום על עצמו, הוא מתגבר על הרצון ליהנות בעצמו. הרצון לא נעלם, הנברא עומד ומרגיש ומבין איזה תענוגים מגיעים אליו, מה היה ממלא את עצמו, בכמה ואיך היה ממלא את עצמו אם היה מקבל מה שהבורא נותן לו.

אבל הוא מחליט שהוא לא הולך על זה, אלא הוא חייב לדחות את זה, הוא מעדיף להיות במגע עם בעל הבית, עם הבורא, ואז יש לו הרגשת כל התענוגים, הוא עושה עליהם צמצום כדי לא לקבל בעצמו. מעל התענוגים האלה הוא מתחיל לזהות את בעל הבית ולהתקשר אליו. הוא מעדיף לדחות את כל התענוגים רק כדי להיות בעוד ועוד ועוד מגע עם בעל הבית.

תתארו לעצמכם שאתה דוחים את כל הכיבודים שיש לפניכם על השולחן שבעל הבית מעמיד לפניכם ואתם לא רוצים את הכיבוד. אומנם אתם מרגישים אותו, הוא לוחץ עליכם, אתם מרגישים אותו בכל הרצונות שלכם, בריח ובטעם אתם כבר מראש מרגישים, מתארים את הטעם ואז אתם דוחים. ובדחייה הזאת אתם מתקשרים לבעל הבית ואתם רוצים להיות בקשר עימו ולא עם התענוג מהכיבוד.

יוצא שאתם כאילו דוחים את הכיבוד. זו פעולה גסה כביכול ולא יפה כלפי בעל הבית, אבל זה בא לא מתוך זלזול, אלא מתוך זה שאתם רוצים להתקשר אליו כמו שהוא מתקשר אליכם. כך אתם רוצים להרגיש אחד את השני, אתם רוצים להרגיש את הבורא בצורה קרובה, להיות מקושרים אליו ולא ממה שאתם מקבלים ממנו. עד כדי כך שאתם מקבלים ממנו את כל החיים, אני לא רוצה את החיים אם זה מגיע בלי קשר איתך.

שאלה: על מה בדיוק המסך שומר? הוא אומר שבעקבות הצמצום הוא בונה בבחינה ד' את המסך שמחזיר את האור לשורש ואז הוא נותן לנו את האור בחזרה. על מה המסך מגן?

על זה שהנברא לא יתחיל ליהנות ברצון לקבל שלו, אלא שהוא יוכל דווקא על ידי הדחייה מהרצון לקבל - להשפיע לבורא ולקבוע את הקשר שלו עם הבורא למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: מהי המטרה הסופית המתבררת שבשבילה הוא הכין את השולחן וכל התענוגים?

המטרה הסופית - דבקות בבורא. להיות דומה לבורא, לעשות בזה נחת רוח לבורא, שאני כמוהו.

שאלה: אמרת שהנברא דוחה את כל התענוגים עד כדי שלא רוצה את החיים אם זה לא מגיע מהבורא. זה בעיקרון הכיוון שצריך להיות לכל התענוגים שמגיעים מהבורא?

ודאי כן.

תלמיד: וזה נקרא בניית האור חוזר?

כן.

תלמיד: איך בתענוג שהנברא דוחה בכל זאת צריך למצוא את הבורא?

אז אתה דווקא מגלה אותו. כשאתה דוחה את התענוג, בלא לקבל לעצמך, כך אתה בונה ברצון לקבל שלך צורה שאתה יכול להרגיש את הבורא. דווקא על ידי זה אתה בונה את היכולת לגלות את הבורא, בוא וראה. על ידי שאתה עוצר את הרצון לקבל שלך ובונה אותו כדי להשפיע, כך אתה דומה לבורא. ובמבנה שדומה לבורא, אתה מתחיל להרגיש אותו, את היחס שלו, את מה שהוא עושה. אתה מגלה את כל הדברים שהוא הכין ולמה. מחשבות, רצונות, תכניות, הכול אתה מגלה דווקא על ידי שאתה עושה צמצום ואור חוזר. באור חוזר, ככל שהרצון לקבל שלך יותר גדול כך הצמצום יותר גדול, כך האור חוזר יותר גדול, וכך אתה יותר לעומק מגלה את הבורא. זה נקרא שאור חוזר נעשה יותר גבוה, יותר גדול.

אתה בונה מעצמך את דמות הבורא, ובדמות הבורא אתה מבין אותו, מגלה אותו, מרגיש אותו. הבורא בעצמו לא קיים, אלא בזה שאתה משחק עם הרצון לקבל שלך שהוא ברא ועם התענוג שהוא שולח לך, כשאתה מעמיד את שני אלו בצורה זה נגד זה, אתה בונה את דמות הבורא. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי". ומתוך מה שאתה עושה, כמו שכתוב, "ממעשיך היכרנוך", מתוך זה אתה מכיר אותו, מבין אותו, מרגיש אותו. זאת אומרת יש לך עבודה עם הבורא, אתה בורא אותו, עם אותו מודל, תבנית, שאתה מייצב לפניך, כי הבורא בעצמו לא קיים כלפי הנברא.

שאלה: ומה המסך בפעולה הזאת?

המסך זה מה שהנברא מעמיד כדי לא להיות המקבל. הפעולה הראשונה – צמצום והפעולה השנייה - מסך. במסך יש לך צמצום, עביות, דחייה, השפעה, עליית האור ממטה למעלה, מהנברא לבורא, כך על ידי המסך הנברא בונה את עצמו, מעמיד את עצמו כמו הבורא. כמו שאנחנו אצל בעל הבית, אנחנו דוחים את הכיבוד ואחר כך אנחנו מתחילים קצת להסכים לקבל את הכיבוד, ובזה אנחנו מדמים את עצמנו לבעל הבית, הוא נותן לנו ואנחנו נותנים לו. הוא נותן לנו כיבוד ותענוג שבכיבוד, ואנחנו נותנים לו בחזרה צמצום מהרצון לקבל שלנו ותענוג מזה שאנחנו רוצים בקבלה להשפיע לו נחת רוח, יוצא שמגיעים אליו להשתוות.

שאלה: אדם רגיל בחיי היומיום קודם כל מתעורר בו רצון ואז בהתאם אליו הוא מתחיל לפעול. אחר כך עוד רצון, ועוד אחד. מה קורה עם המסך, קודם מגלה את המקום ואחר כך המקום מכתיב לו כבר את הרצון?

אנחנו למדנו - עוד לפני "הסתכלות פנימית". אדם שמגיע לבעל הבית או לחבר, החבר רוצה להשפיע לו, אז האדם דוחה מפני שיש לו בושה, ואז על ידי הדחיות האלה הוא בונה לעצמו מעמד, אם עכשיו יקבל כמה דחיות, ואז יקבל מבעל הבית זה לא יהיה כקבלה, אלא אפילו כהשפעה בחזרה לבעל הבית, ואז שניהם יהיו שווים, אני לבעל הבית ובעל הבית אלי. כך אני מודד איפה אני יכול להיות כמו בעל הבית. אני עושה את זה לא מטעמי, שאני רוצה ליהנות, אלא אני רוצה להנות לבעל הבית, ובמקום הזה כבר יש חשבון.

תלמיד: יוצא כאילו הרגל הופך לטבע שני. אני אף פעם לא לוקח בצורה ישירה מה שמגיע אלי מהרצון. קודם אני צריך לאזן את עצמי במצב הזה, ואז כבר לבחון מה הלאה?

כן, לכן קודם צמצום ואחר כך חשבון כמה אפשר לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: מה באור החוזר בונה את התכונות של הבורא בתוך הנברא?

הרצון לקבל שהבורא ברא, הנברא לא רוצה לקבל ברצון לקבל הזה והוא דוחה, זה בונה מהאור שמגיע אליו את דמות הבורא. מה זה דמות הבורא, זו באמת דמות הבורא? לא. זה מה שהבורא ברא ברצון לקבל של הנברא. אז נברא "אדם", הדומה לבורא. ברצון לקבל שלו הוא מדמה את עצמו לבורא.

תחשוב, אלה דברים עמוקים.

תלמיד: מה זה אומר שהאור החוזר נהיה לכלי קבלה?

אור חוזר הופך להיות כלי קבלה. כשהנברא רוצה להשפיע לבורא זה הופך להיות כלי קבלה של הנברא על האור העליון, אז הוא בונה תשתית לקבלת דמות הבורא בו, ואז האור ישר נכנס לתוך האור חוזר, מייצב אותו, מתלבש בו, זה נקרא גילוי הבורא בתוך הנברא, ואז אדם מרגיש שיש לו מגע עם הבורא. יש לו רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר. באור חוזר הזה מתלבש אור ישר ואז יש מגע בין הנברא לבורא. זה בעצם המצב שאנחנו אליו צריכים להגיע.

תלמיד: האם זו רק תשתית, זה לא ממש?

זה הכול. חוץ מזה אין כלום, כל היתר הן כל מיני צורות שמתגלות, אבל בעצם אין יותר. רצון להשפיע מהבורא, רצון לקבל מהנברא, אור, תענוג שמגיע מהבורא, צמצום ומסך מהנברא, לפי זה יש אור חוזר מהנברא שרוצה להשפיע בחזרה לבורא. בתוך האור חוזר מהנברא מתלבש האור ישר מהבורא, פגישה והתלבשות אור אחד בתוך האור השני נקרא "דבקות".

שאלה: בשביל מה האור הפנימי, מה זה אור פנימי?

אור פנימי זו התלבשות אור ישר בתוך האור חוזר - זה אור פנימי שמופיע בנברא, הופעת הבורא בתוך הנברא.

תלמיד: אבל מה זאת אומרת בתוך, זה בחוץ, אור ישר מתלבש באור חוזר?

לא. איפה זה מבחוץ? הכול בתוך הנברא, ברצון לקבל של הנברא.

תלמיד: זה מה שלא מובן. מה זה אור חוזר אם כאילו אין חוץ מרצון והנברא כלום, איפה זה?

הנברא רוצה להחזיר את הכיבוד שהוא מקבל מבעל הבית.

תלמיד: זה רק התפילה, הנטייה, הבקשה, ואז המימוש כאילו?

אלה ט' ספירות בתוך ט' ראשונות. בתוך ט' ספירות דאור ישר יש ט' ספירות דאור חוזר. אז כשהן מכינות בצורה כזאת זו את זו, אור ישר ואור חוזר, שם יש לך גילוי הבורא בנברא. לא מחוצה לנברא, מי יהיה מחוצה לנברא? אין חוץ מהנברא שום דבר.

שאלה: האם האגו שלי סובל במצב של לא לקבל לעצמי, ואם כן, איך אני יכול להפוך את הסבל הזה לאור חוזר?

כשאתה מגביל את עצמך, ואומר אני לא רוצה לקבל כלום, חוץ ממה שנחוץ לי לחיים. את כל הכוחות שלי אני רוצה לכוון רק לבניית הכלי הרוחני שבי, זו העבודה שלך. אז אתה בתוך הקבוצה בונה יחס כזה עם החברים. אתה רוצה להשפיע הכול דרך הקשר איתם לבורא. כל מה שאנחנו דיברנו, הכול מתגלה בתוך הקשר שלך עם החברים. אור ישר, אור חוזר, חיבור, צמצום, ריחוק, קירוב אחד לשני, ובהתאם לזה יחד כולנו בערבות לבורא. הכול מתגלה בצורה כזאת.

תנסו לברר את זה, כי אין חוץ מזה כלום. מה שאנחנו נלמד אחר כך, רק אותו הקשר, אותה הצורה שאנחנו נפרט לכל מיני הבחנות פרטיות. באיזו עביות אנחנו עובדים, באיזו צורה בדיוק אנחנו מתקשרים זה עם זה. אבל בסך הכול חוץ מזה אין כלום. בכל חכמת הקבלה - הצורה של התקשרות בינינו ועם הבורא, היא בעצם הכול.

שאלה: באיזה שלב הנברא מרגיש ומבחין בטעמים שבאור - לפני הצמצום, או אחרי הצמצום?

הטעמים באור - הנברא מרגיש אחרי שהוא עושה צמצום, מסך, אור חוזר. זאת אומרת, זיווג דהכאה עם האור ישר. מתחיל לקבל את האור הישר. לפי כמה שהאור ישר מתלבש בו, אז הקשר של האור חוזר עם אור ישר, שנובע מתוך העביות שבנברא והקשיות שבמסך. כל הדברים האלה נכללים בזיווג אחד ביניהם, והם מביאים צורות לאור שהנברא מרגיש. אז יש שם אור ישר, אור חוזר, צמצום, מסך, התלבשות הדדית וכולי. הכול נמצא בזיווג דהכאה שמתברר בתוך הנברא. זו חכמת הקבלה. יש הרבה פרטים, אבל כולם נמצאים בתוך התהליך הזה.

שאלה: בחינה ד' היא היחידה שמושכת את האור, והיא גם חייבת לקבל אותו, אבל לא לעצמה. האם אלה התנאים שהתעורר המסך ואור חוזר, כלי לקבל את האור העליון?

כן.

תלמיד: התנאים היחידים?

על היתר אנחנו נדבר אחר כך, יש עוד הרבה. אופן קבלת האור בתוך הנברא, מתוך זה שהוא עושה צמצום, מסך, אור חוזר, ומתחיל להתאים את עצמו לבורא. זו כל חכמת הקבלה, אבל רק התחלנו בזה.

קריין: כותרת "לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך הם כמו אחד".

אות פ'

לענין המשכת האור, הבחי"ד והמסך

הם כמו אחד.

"באופן, שהבחי"ד והמסך שעליה, המה דבר אחד, לענין המשכת אור מא"ס ב"ה כי הקשיות של המסך שורה על העביות שבבחי"ד. ולפיכך, אין אנו מזכירים על פי רוב, רק את המסך בלבד, בדבר המשכת האור, אמנם הכונה בהכרח, על שניהם, כמבואר. וגם אנו, כדי לקצר הלשון, נכנה המשכת האור מא"ס, על שם המסך בלבד, וכן דבר יציאת המדרגות זו מזו, נכנה ג"כ, בשם "הזדככות העביות", אע"פ שהכונה היא על הקשיות שבמסך. ותזכור, שהכונה היא על שיעורי העביות שבבחינה ד' העושים ד' בחינות קשיות במסך."

זאת אומרת, הכול נמצא במסך, גם קשיות. קשיות תלויה בעביות, וכך אנחנו עובדים. קודם צמצום, ואחר כך על ידי העביות הופכים אותה לקושיות, ובהתאם לזה מודדים את הקומה של הנברא. באיזו מידה הוא יכול לדמות את עצמו לבורא.

קריין: כותרת, "יציאת מדרגת החכמה מבחי"ג".

אות פ"א

יציאת מדרגת החכמה מבחי"ג

"והנה יציאת מדרגת החכמה ממדרגת הכתר, כבר נתבארה היטב לעיל, שע"ס ראשונות, שיצאו לאחר הצמצום, על ידי הפגישה של האור העליון, במסך הכלול מעביות השלמה שבבחי"ד, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ס"ד ד"ה ולפיכך), ועל כן העלה אור חוזר בקומה השלימה עד השורש, שנקרא כתר, ואחר שנשלמה המדרגה ההיא, בראש תוך סוף, נזדכך חלק עביות מהמסך, דהיינו מבחי"ד לבחי"ג, כנ"ל (הסת"פ ח"ב אות ע"ד) ולפי שקנה המסך שינוי צורה, נבחן שיצא לחוץ ממדרגת הכתר, כנ"ל. ועל ידי פגישת אור א"ס, במסך הזה שנזדכך לבחי"ג, יצאו עשר ספירות שניות, שקומתן רק עד החכמה, וחסרות מכתר, כנ"ל. (הסת"פ ח"ב אות ע"ח ד"ה וטעם חסרון ע"ש)."

זאת אומרת, הכול תלוי במסך. ובאותה מידה שהכלי רוצה לעבוד, מסוגל לעבוד עם המסך יותר קשה, עם עביות יותר עבה, או ההפך. מצד אחד הכול תלוי בעביות של בחינה ד', מצד אחר, הכול תלוי בקשיות של המסך שמעל בחינה ד'. אבל שניהם שקולים בכלי הרוחני, יוצא שהם קובעים את המדרגה, את הגובה. במידה שמגיע אור חוזר מהמלכות. באיזו מידה הנברא משיג את הבורא, לפי הגובה של האור חוזר, שמעלה מלכות ממנה, עד הכתר. וכך זה עובד.

שאלה: כתוב כאן - העלה את האור חוזר עד לשורשו לכתר. איך זה עולה?

יש לו רצון לקבל, מה שיש, לא חשוב איזה, אפילו גרם אחד של הרצון לקבל. אבל אם הוא מסוגל לעבוד עם כל הרצון לקבל, לצמצם אותו, ולעבוד עם כולו בעל מנת להשפיע, זה נקרא שמעלה את האור חוזר שלו עד הכתר.

תלמיד: מה זה אומר כולו, בחלקים, כולו, איך אפשר לעבוד עם זה?

בבחינה ד' יש בעצמה ד' בחינות, היא יכולה לחלק את עצמה, ולעבוד בחלקים. זה נקרא מדרגות.

תלמיד: הכתובת שאליה אנחנו רוצים להחזיר את זה היא חשובה?

רק כלפי הבורא, על זה אין מה לדבר. בעל הבית נשאר אותו בעל הבית.

שאלה: קבלת התענוג, משמע הרגשת העולם שלנו?

זה לא שייך לעולם הזה. התענוג שעליו אנחנו מדברים, זה תענוג מהרגשת הבורא בתוך הנברא. אנחנו לא דוחים תענוגים של העולם הזה, לא על זה מדובר. על זה אנחנו עושים צמצום, ואחר כך מבררים על כל מה שאפשר, איך להעמיד את זה, כדי להדמות לבורא. אתה לא צריך להפסיק לאכול, לשתות, לנוח, ושום דבר. בעצם אתה צריך לשנות רק את היחס שלך לבריאה, מזה שאתה רוצה להשתמש בזה לעצמך, לשנות ולהשתמש בזה אך ורק כדי להשפיע לבורא. אז אתה מתחיל מצמצום. עוד נדבר על זה, זה צריך להיבנות לאט לאט.

שאלה: בבחינה ד' לפני הזדככות המסך, יש את המסך על כל העביות. הזדככות המסך זה בעצם הבירור של הכלי ביחס, וכלפי בעל הבית. אם יש לו מסך, אם יש לו יכולת לעמוד מול כל התענוג, אז בעצם למה כל ההזדכות הזאת מרחיקה אותו מזה? אני לא מבין, איפה היחס הכי מבורר, מה בעצם הוא מברר?

יש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד, ככל שהרצון לקבל שבנברא יותר גדול, הוא יכול להיות יותר קרוב להרגשת הבורא. כי יש לו רצון לקבל על כל הבורא, בואו נגיד. אבל אז, עד שהוא עושה השתוות הצורה עם הבורא, צמצום על עצמו, מסך, אור חוזר, ונכנס להשפעת הבורא בהכאה, ואחר כך בזיווג, זה לוקח לו זמן וכוח.

תלמיד: אז בכל תהליך ההזדככות אנחנו מדברים על הזדככות הרצון, הזדככות דרך המסך?

על הזדככות המסך. הרצון לא מזדכך. אנחנו מדברים על הזדככות המסך, אבל ברוחניות משתמשים ברצון אך ורק בהתאם למסך שיש לנו.

תלמיד: זאת אומרת, המסך מזדכך, ויחד עם זה ההשתוקקות גדלה?

יכול להיות שכן, אבל לאו דווקא. המסך הוא כמו כסף, אני נכנס לחנות, ולפי כמה כסף שיש לי, אני יכול לקנות. אז לא חשוב כמה אני רוצה לקנות, אלא כמה כסף יש לי.

תלמיד: נכון, אבל פה אנחנו מדברים על התאספות של העביות, עוד ועוד רצון. זאת אומרת, הוא מרחיק, הוא מאבד את השתוות הצורה עם אותה שפעת המאור?

על איזה תהליך אתה מדבר, כשמקבל את האור, או כשהמסך כבר מזדכך?

תלמיד: על מה שקראנו באות פ'.

אות פ', לענין המשכת האור הבחינה ד' והמסך, הם כמו אחד". שבהמשכת האור הם פועלים כמו אחד, הם מושכים את האור העליון, ומייצבים אותו בפרצוף". אז מה אתה שואל על זה?

תלמיד: אני שואל בענין השתוקקות והרצון. עכשיו בבחינה ד' המסך יכול לעמוד מול כל השפעת המאור. זאת אומרת, יש השתוות הצורה בין אור וכלי. ועכשיו המסך מתחיל להזדכך, לאט לאט. הוא מאבד את העביות שלו, וזה מולה. אז אני שואל, למה ההשתוקקות גדלה בזמן הזה? למה כשהמסך מזדכך, השתוקקות גדלה? מה זה אומר שהנברא רוצה להידמות יותר לבורא?

הוא לא רוצה להידמות יותר. דווקא ההיפך, כשהמסך מזדכך הוא מאבד כוח. הנברא מאבד כוח ואז זה נקרא שהמסך שלו מזדכך.

תלמיד: איפה הרצון מבורר יותר, בשלב שבחינה ד' עם כל המסך או ההיפך? בכל התהליך הזה הוא מאבד את הרצון שלו, הרצון הופך להיות יותר ויותר מבורר או ההיפך הוא יותר מרוחק?

אני לא יכול ללכת איתך, אתה מדבר על כמה דברים יחד. תברר, תרשום לפניך, ואז נברר. אין כאן שום דבר שאפשר להתבלבל בו, הכול ברור. בוא נמשיך ותראה שזה מסתדר לך.

שאלה: האם המסך משתנה בנו או נשאר קבוע מרגע הקיום שלו?

המסך משתנה בהתאם לנברא. מסך הוא תוצאה מכמה שהנברא רוצה להידבק בבורא, להידמות לבורא.

שאלה: מה זאת אומרת, שאין בורא ללא נברא?

אם אין נברא זאת אומרת, שאין לו עביות, מסך, אור חוזר שהוא מעלה, אז הוא לא מגלה שיש לפניו בורא. לכן אין בורא ללא נברא, כי הנברא נקרא רצון לקבל עם צמצום ומסך.

תלמיד: אמרת שאור חוזר מרגישים בתוך הרצון. האם את כל האורות מרגישים רק בתוך הרצון, מה עם אור מקיף?

אין לך מקום מחוצה לרצון שבנברא. כל מה שאנחנו מדברים זה על מה שמתרחש ברצון של הנברא, לכן זה נקרא "חכמת הקבלה". מחוצה לרצון שלנו אנחנו לא יכולים להרגיש שום דבר, אף פעם.

תלמיד: האם יש שם אורות שאנחנו קוראים להם מקיפים?

גם אותם אתה מרגיש בתוך הכלי, למרות שהם נקראים "מקיפים".

שאלה: הרצון הכי חזק שלי כרגע זה להתחתן עם מישהי מהכלי שלנו, מישהי מחרקוב. איפה אני צריך לשים מסך ולעשות את זה למען השפעה?

תבקש מהקבוצה שתעזור לך, שכולם יחשבו שיהיה לך טוב.

שאלה: האם בניית המסך זה כמו ביטול האגו?

כן, ודאי. כל ההשגה הרוחנית היא למעלה מהאגו שלנו. זאת אומרת, על ידי צמצום, מסך ואור חוזר ככל שאנחנו יכולים להפוך את הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע, בזה אנחנו בונים את הכלי הרוחני שבו מתגלה הבורא.

שאלה: איך הרצון שגדל עוזר להגיע לצמצום?

ככל שהרצון לקבל יותר גדול, זה נקרא שיש לך הזדמנות לעשות מסך יותר גדול, אור חוזר יותר גדול, ולהידמות לבורא בצורה יותר גדולה.

מלמעלה תמיד נותנים לאדם מצבים, שהאדם כן מסוגל להתגבר עליהם, ולהפוך קבלה להשפעה, שנאה לאהבה, ופירוד לחיבור.

שאלה: האם מדובר כאן על התפתחות הרצון מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: האם היה צמצום ואז נבנה המסך על כל העביות באופן מלא והוא נשבר, ואז המסך כל פעם יותר חלש?

כן, האור גורם להזדככות המסך.

שאלה: היום הדהימה אותי התשובה שלך שהמסך זה כסף. איך להבין זאת?

בעולם שלנו, ככל שיש לי כסף כך אני יכול לשלם עבור התענוג שאני רוצה לקבל. הכסף הוא לא המסך, אבל בעולם שלנו הוא כמו המסך. על תענוג שאני רוצה לקבל אני יכול לשלם בכסף ולקבל את התענוג, כך גם ברוחניות, עבור ההתקדמות ברוחניות אני חייב לשלם. במה אני משלם? בזה שאני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי ומשתמש בו בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאני משלם.

בעולם שלנו, אתה הולך ומשקיע את הכוחות שלך בעבודה, מקבל משכורת ואחר כך אתה קונה את מה שאתה רוצה - זו תוצאה גשמית מהרוחניות. כל העולם הגשמי נברא ונבנה בדומה לעולם הרוחני, לא אחד לאחד כי יש באמצע את האגו שלנו שמקלקל את הכול, אבל מבחינת המשכה ישירה יש כאן את אותם הקווים.

שאלה: מה זה "המסך מזדכך", מה מהות הפעולה הזאת ואיך מגיעים אליה?

אני לא רוצה לקבל כי אני רוצה לגלות את הבורא ולהשפיע לו נחת רוח, לכן אני רוצה לקבל מהבורא רק בתנאי שאני משפיע לו.

תלמיד: האם צריך להיות זיווג דהכאה לפני זיכוך המסך?

לפני שאתה מחליט שאתה רוצה להשפיע לבורא, אין לך אפשרות לעשות מסך. בשביל מה?

תלמיד: מה הם השלבים, מה בא קודם?

קודם בא האור ובונה לך את הרצון, וברצון לקבל הזה שאתה מרגיש אתה לאט לאט מגלה שיש מישהו שעובד איתך שהוא הבורא, העליון. אתה מתחיל להרגיש שיש לך קשר עימו ושהוא מכוון אליך. הוא בונה בך רצון לקבל שבו הוא נותן לך את ההרגשה שאתה מקבל, ואתה רוצה להכיר את הבורא. בהתחלה אתה רק רוצה לקבל ממנו תענוגים, והבורא מסתתר מאחורי כל החיים האלה ונותן לך תענוגים כמו לילדים קטנים. לאחר מכן, על ידי כל מיני הבחנות ובחינות, הבורא נותן לך את ההרגשה שהוא קיים ונמצא בקשר איתך, ואז אתה מתחיל להתקרב ולעשות חשבון האם אתה רוצה להיות בקשר עם הבורא או עם התענוגים.

אם אתה רוצה רק קשר עם התענוגים, אז אתה נמצא עדיין בדרגות דומם, צומח, חי, ועדיין לא רוצה להידמות לבורא, לא רוצה להיות בדרגת אדם, הדומה לבורא. אבל אם אתה רוצה להידמות לבורא, רוצה להיות כמוהו, רוצה להשפיע לו כמו שהוא משפיע לך, אז כבר יש לך אפשרות להתחיל עבודה אחרת שהיא כלפי בעל הבית, כלפי הבורא. אתה צריך לעשות צמצום, אתה לא רוצה לקבל, כי אחרת זה יזרוק אותך שוב לדרגות דומם, צומח, חי, לעולם הזה, אלא אתה רוצה להתעלות למעלה מהדרגה הזאת בהשפעה לבורא, לדרגת האדם הדומה לבורא, ואז תתקרב לזה.

בהשפעה לבורא אתה צריך קבוצה כדי לקבל דרכה כוחות השפעה, וכדי להתנהג איתה בפעולות השפעה, ורק בצורה כזאת כשאתה מתחיל להידמות לבורא, מאהבת הבריות לאהבת הבורא, אתה מתחיל להתקרב אליו עד שאתה מתחיל לגלות אותו, וכך אתה הולך ומתקדם.

תלמיד: האם הכול מתבסס על כך שאני צריך להתבטל קודם, כך זה מתחיל?

לפני כל פעולה רוחנית אקטיבית אתה תמיד חייב לעשות ביטול וצמצום, ורק אחר כך מסך ואור חוזר וכן הלאה.

שאלה: איך ועל ידי איזה פעולות ברגע הנתון בשיעור אני יכול לבנות את המסך?

אנחנו יכולים לבנות מסך רק על ידי המאמצים שלנו מלמטה, ורק על ידי עזרה לזה מלמעלה, מהבורא. כי מסך זה כבר כוח השפעה, הוא לא נמצא בנו אבל נבנה לפי המאמצים שלנו, על ידי פנייה ותפילה לבורא ועזרה מהבורא אלינו. זה מה שאנחנו בעצם משתדלים שייבנה.

שאלה: אם אני מרגיש שחסרה לי קשיות, אז מאיפה אני לוקח אותה?

מהקבוצה. הקשיות צריכה להיות על עביות. קודם יש לי רצון ואחר כך יש לי יכולת להתגבר על עליו ולעבוד עימו בצורה הפוכה. אין לנו כוח השפעה, כל כוח ההשפעה שאנחנו משיגים מגיע מכוח הקבלה שלנו ומהאור העליון. אם אנחנו רוצים להפוך את כוח הקבלה שלנו לכוח השפעה, במידה הזאת מגיע האור העליון ומשפיע על כוח הקבלה שלנו, ואז במקום העביות אנחנו מקבלים כוח קשיות - צמצום, מסך ואור חוזר, וכך אנחנו בונים את עצמנו.

כך סתם אין לנו קשיות, האם יש לנו כוחות להתנגד לרצון האגואיסטי שלנו לקבל? אין. אנחנו בסך הכול מחזיקים את עצמנו לא לקבל כדי לא להתבייש, כדי לא לסבול, אבל זו צורה אגואיסטית שנקראת "המחליף פרה בחמור". אני לא רוצה להתבייש לכן אני לא מופיע עם הרצון לקבל שלי לפני כולם. או יותר מזה, אם אני רוצה לקבל כבוד, אז אני מציג את עצמי כאילו שיש לי רצון להשפיע.

שאלה: האם צמצום הוא תוצאה מהבושה?

צמצום יכול להיות כתוצאה מהבושה, זה מה שאנחנו רואים ברצון לקבל שלנו בעולם הזה. נניח שאני נמצא אצל מישהו בבית, נותנים לי משהו ואני אומר, "לא, אני לא רוצה". האם אני באמת לא רוצה, או שאני לא רוצה לקבל כדי לא להתבייש, כדי לא להעמיד אותי בצורת המקבל, כי מקבל הוא בדרגה פחותה מהמשפיע. זה לא שאני ממש מצמצם את הרצון לקבל שלי, הרצון לקבל נשאר, אני רק עושה צמצום על הפעולה.

איך הרצון לקבל שלי יגיע להיות תחת הצמצום? זה אך ורק על ידי זה שהרצון לקבל בעצמו ירגיש שהשימוש בו הוא רע, ואז אני אקבל מלמעלה כוח, מאור המחזיר למוטב, והרצון לקבל שאני מרגיש רע בשימוש שלו יצטמצם. אני לא יכול להשתמש בו לא בגלל שאחרים רואים או לא רואים, אלא בגלל שאני בעצמי קובע שצורה כזאת לא נמצאת בבורא ולכן אני לא משתמש בו. אני כבר מתחיל למדוד את עצמי כלפי הבורא ולא כלפי מה שאנשים יגידו.

שאלה: מה ההבדל בין סתם רצון לעביות? באיזה תנאי רצון הופך לעביות?

הרצון הוא רצון, אבל את עביות הרצון אנחנו מגלים במידה שהוא הפוך מהשפעה. אם יש לפניי דוגמה של השפעה, אז אני יכול למדוד את הרצון שלי כלפי אותה תכונת השפעה ולהגיד עד כמה הוא רחוק מתכונת ההשפעה, וכמה כוחות - אם אפשר למדוד, אחר כך נוכל למדוד - אני אצטרך לתת כדי להגיע לאותה תכונת השפעה.

שאלה: האם יש אינדיקציה שאפשר לקבל על המוכנות של האדם לצמצום ומסך מתוך היכולת שלו לדחות תענוגים דעולם הזה?

לא. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אדם שלא יכול לדחות תענוגים דעולם הזה אנחנו לא יכולים להגיד עליו שהוא חלש, ולעומת זאת אדם שיכול לדחות את כל התענוגים שהוא חזק, אי אפשר. כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, זאת אומרת ככל שאדם ברשימו שלו שנמצא במערכת אדם הראשון, במערכת הכללית, נמצא ברצון יותר מרכזי, אז הוא נמצא ברצון יותר עמוק, גדול, האגו שלו גדול יותר, עד כדי כך שהוא לא נראה כחכם כי הרצון לקבל שלו קצת מסתיר לו את החכמה, מכוון אותו לפי הרצון ולא לפי השכל. לכן זו בעיה. זה תלוי בגודל הנשמה, כלומר בעוצמת הרצון לקבל שעומדת לתיקון. אנחנו עדיין לא יכולים לראות ולשקול את זה, אנחנו צריכים לעבוד עם מה שיש לנו.

כמו ילדים שהולכים לבית הספר, הם לא יודעים בשביל מה הם הולכים, מה הם צריכים לעשות, למה רוצים מהם את זה, שום דבר, הם פשוט מבצעים את מה שנותנים להם ומתקדמים בצורה כזאת כמו חיות קטנות, כך אנחנו בינתיים. אבל לאט לאט כל ההבחנות האלה שאנחנו לומדים יתאספו בנו יותר ויותר ונדע איך לעבוד איתן, יהיה לנו קל יותר לדבר. היום על הרבה שאלות אני "כאילו" עונה, ולפעמים גם אומר שזו לא שאלה או שאני לא יכול לענות. ככל שנתקדם יותר תהיה לנו אפשרות לברר גם את השאלות וגם את התשובות. אתם צריכים להבין שזו דרכנו וכך נתקדם.

שאלה: האם אנחנו צריכים להיות במצב של דריכות מתמדת והתנגדות מתמדת וטוטאלית לרצון לקבל שלנו?

לא, אנחנו צריכים להיות מכוונים יותר לחיבור בינינו, כי בחיבור בינינו אנחנו קרובים יותר לבורא מאשר מדחיית תענוגים שזה דבר שהוא עדיין לא כל כך חשוב, חשוב החיבור בינינו.

לכן הרב"ש במאמרי החברה שמהם הוא התחיל, הוא כותב שם רק על החיבור, רק על הערבות, וזה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: איך לבנות מסך משותף בעשירייה שלנו?

זה במידה שנרגיש, ואנחנו נרגיש שאנחנו תלויים זה בזה, מאוד תלויים זה בזה, עד כדי כך שהאדם בעצמו לא קובע כלום, אבל כשחברים מתחברים אליו הם קובעים לו את העתיד הרוחני שלו. לכן ככל שנבין את זה על ידי המאור המחזיר למוטב כי זו כבר הבחנה רוחנית, כך נתקדם לחיבור בצורה נכונה.

שאלה: למה המסך מזדכך?

אנחנו נלמד את זה, בחכמת הקבלה מדובר על זה הרבה. בגלל שיש ביטוש בין אור פנימי ואור מקיף, הם מבטשים זה את זה במסך, מבפנים אור פנימי ומבחוץ אור מקיף כשהמסך מבדיל ביניהם ולא נותן לאור המקיף להיכנס פנימה ולמלאות את כל הרצונות שאור פנימי לא מילא, לכן המסך מזדכך. כך זה עשוי מלכתחילה בכוונה מלמעלה כדי לתת לנברא אפשרות להתקדם.

שאלה: האם אפשר לומר שאחרי הצמצום המסך הוא הכלי?

כן, ודאי. אחרי הצמצום במקום רצון לקבל הכלי הוא המסך.

שאלה: האם ככל שהעביות גדולה גם ההשפעה גדולה יותר?

כן, אם העביות מתוקנת במסך, אז זה אומר לנו על גודל התגובה, על החזרה, על להידמות לבורא, על ההשפעה.

קריין: אות פ"ב.

אות פ"ב

יציאת מדרגת הבינה מבחי"ב

"ואחר שנשלמה מדרגת חכמה זו, בראש תוך סוף חזר האו"מ, וזיכך עוד חלק משיעור עביות המסך, דהיינו מבחי"ג שבבחי"ד לבחי"ב שבבחי"ד והמסך החדש הזה דבחי"ב שבבחי"ד, נבחן, שיצא לחוץ ממדרגת חכמה מטעם הנ"ל אצל מדרגת כתר. (עי' הסת"פ ח"ב אות ע"ו ד"ה וכבר) ומפגישת האור העליון במסך החדש הזה דבחי"ב, יצאו ע"ס חדשות בקומת בינה לבד וחסרים מכתר ומחכמה." כאן אנחנו מתחילים משהו חדש.

אני שוב פונה להנהלה, אנחנו חייבים לתקן את כל הקלקולים שנעשו בתע"ס, כמו פסיקים וכדומה. אני לא יכול לקרוא עד כדי כך הכול מקולקל, זה לא נעשה בזרימה נכונה. לכן צריכים לתקן, זה מאוד מבלבל.

שאלה: האם האור החוזר יוצר חלל ריק מעל המסך?

אנחנו לא מדברים על מעל המסך, אלא על מה שיש במסך ועל הרצון לקבל שלמטה מהמסך. על החלל למעלה מהמסך אפשר לדבר אבל לשם מה, בינתיים לא קראנו על זה.

שאלה: האם המסך נהיה זך או עבה יותר כתוצאה מדחיית האור ממנו?

כן, האור שמשפיע על המסך והרצון לקבל שמשפיע על המסך, שניהם גורמים לעביות המסך, או להזדככות שלו.

שאלה: איך הנברא יכול למדוד כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע?

זה כל העניין של חכמת הקבלה, שאנחנו נמצאים במצב שברור לנו מהו הרצון לקבל שלנו והתענוג שנמצא לפנינו ועד כמה אנחנו יכולים לקבל אותו בעל מנת להשפיע. ככה אנחנו בונים את עצמנו, מכינים את עצמנו ומעמידים את עצמנו להשפעה של אור ישר, צמצום, אור חוזר וכן הלאה.

שאלה: מה גורם לזיווג עצמו בפעולת הזיווג דהכאה?

שהנברא רוצה להידמות לבורא ולכן הוא דוחה את התענוג הישר שבא אליו, מצמצם את עצמו מהתענוג הישר הזה, ואומר אני רוצה להתקשר לבורא אך ורק בתנאי שאני משפיע לו כמו שהוא משפיע לי.

שאלה: האם כשאנחנו דוחים מה שמקבלים מהבורא ומעבירים את המיקוד שלנו לקשר עם הבורא עצמו, עם הנותן, זה בעצם מה שעושה לו נחת רוח?

לבורא נעשה נחת רוח מזה שאנחנו מגיעים למצב כמוהו, כמו שאנחנו מסתכלים על הילדים הקטנים ונהנים מזה שהם גדלים. ככל שהאדם מדמה את עצמו יותר ויותר לבורא, זה התענוג שאנחנו יכולים להעביר לבורא מאיתנו.

שאלה: האם התפקיד של הצמצום והמסך בבחינה ד' זה ליצור מקום שבו המלכות והאור העליון יוכלו להיפגש?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שמסך זה אמצעי הקשר עם הבורא?

כן.

שאלה: האם כשחבר עובר ייסורים או מצבים קשים, צריך לבקש שיהיה לו קשר עם הבורא, או שהוא צריך לרצות את זה בעצמו?

אנחנו צריכים לחזק אותו, אנחנו צריכים לעזור לו, להתפלל עבורו, לבקש מהבורא שיעזור לחבר. יכול להיות שאין לו כוח להתפלל ואנחנו צריכים להתפלל במקומו.

שאלה: אם אנחנו מדברים על הכול כלפי הקשר בעשירייה, איזה תענוגים האדם צריך לדחות?

כל התענוגים שמפריעים לנו להתחבר לעשירייה. כל יתר התענוגים אנחנו בעצם צריכים לדחות, חוץ מתענוגים הכרחיים כי אנחנו חיים במשפחה, ילדים וכן הלאה אבל חוץ מדברים הכרחיים כל היתר, הכי הכרחי זה להתחבר בינינו ומהחיבור בינינו שנרצה להשפיע לבורא. ולהשפיע לבורא זה להביא את עצמנו למצב שאנחנו מסוגלים לקבל ממנו.

שאלה: אמרנו קודם שהכול חוץ מהכרחיות צריך לכוון לקשר עם הבורא, לא ברור מה אנחנו מקבלים מהבורא חוץ מהכרחיות, נראה שהכול זה הכרחיות בלבד?

זה יתברר. העיקר שנתחיל להתחבר בינינו ואז נראה מה עוד אנחנו צריכים לקבל מהבורא כדי להתחבר. ההכרחי בינינו זה להתחבר, ואז בחיבור בינינו נגלה את הבורא, זה מה שחסר. אין לנו מקום שהבורא יכול להתגלות, את המקום הזה אנחנו צריכים לבנות בחיבור בינינו, ברצון המשותף, כשאנחנו נתחבר בינינו כמו אצבעות משולבות, בזה הבורא יתגלה, זה העיקר.

שאלה: למה כשהאור מגיע לבחינה ד' המסך דוחה אותו בחזרה לשורש?

כי הנברא לא רוצה לקבל את האור, והאור הגדול שמגיע לבחינה ד', ובחינה ד' מושכת, הוא אור היחידה, והוא דוחה את האור הזה. וכשהוא דוחה אותו, האור חוזר למקור שלו שזה בחינת שורש.

שאלה: ממה בדיוק צריך לזכך את המסך?

האור מזכך את המסך. כשהאור מגיע ולמעלה מהרצון לקבל רוצה להיכנס, אז המסך דוחה אותו. נלמד איך המכאניקה הזאת עובדת.

שאלה: מה קורה לרצון עצמו כשהמסך מזדכך ומאבד מהכוח שלו?

כשהמסך מזדכך אז הרצון נשאר בלי מסך, תלוי על איזה מצב מדברים? המסך מכסה את הרצון ולא נותן לאור להיכנס ישר לתוך הרצון, וכשמסתלק המסך אז גם האור מסתלק. אם האור לא יסתלק אז הוא ייכנס לתוך רצון, אז תהיה לנו שבירה. המסך תמיד עומד בין האור לרצון.

שאלה: מה זה זיכוך המסך מבחינה מהותית, מה קורה שם כלפי הכלי?

כוח ההתנגדות לאור שמזדכך, לאט לאט קטֵן, נעלם, ובהתאם לזה הכלי נעשה פחות ופחות מוכן לקבל את האור בעל מנת להשפיע, והאור העליון מסתלק מתוך הכלי.

שאלה: האם מסך זאת הכוונה על מנת להשפיע?

כן, בדיוק.

שאלה: למה כשהמסך מזדכך הוא מקבל קושיות?

מסך שמזדכך, כשהוא מזדכך הוא מתקרב לאור העליון, הוא מזדכך מהעביות שבו, ואז הוא מקבל מהאור העליון תוספת כוח ויכול להיות יותר חזק מקודם.

שאלה: האם צמצום זה בעצם להתבטל כלפי החברות בעשירייה?

נכון.

שאלה: אמרת שהמסך נבנה מלמעלה ואין לנו כוח לבנות אותו בעצמנו, אז האם כשאני נכללת בחסרון של החברות ומתבטלת, אני עוזרת להן לבנות מסך?

בזה אנחנו מעוררים את הבורא לבנות מסך בנו, כי המסך תלוי אך ורק בטיפול הבורא בנו. אם אנחנו מתחברות ורוצות שיהיה בינינו רצון משותף, הכלול מכל יתר הרצונות שלנו, בהשפעה הדדית ובינינו לבורא, אז בהתאם לזה אנחנו מזמינות את פעולת האור העליון עלינו שבונה בנו מסך, ואז בינינו נבנה המסך בצורה הדדית ואנחנו באמת רוצים להשפיע בינינו וגם מבינינו לבורא. זה מה שקורה.

שאלה: באיזו הרגשה אני יכולה למדוד איזה חלק ברצון שלי מכוון להשפעה, איך זה מרגיש?

אנחנו עוד לא יכולים למדוד באיזה חלק מהרצון שלי אני יכול להשפיע. לא, זה עוד רחוק.

שאלה: האם צמצום, מסך ואור חוזר אפשר לבצע רק אם יש לנו גדלות הבורא?

אם אין לי גדלות הבורא, אז איך אני אעשה צמצום? הבורא צריך להיות גדול בעיני יותר מהתענוג שנמצא לפני, כמו אורח ובעל הבית, זה פשוט.

שאלה: האם יכול להיות רק צמצום בלי מסך ואור חוזר?

כן, רק צמצום יכול להיות בלי מסך ואור חוזר, מזה מתחילים. מסך ואור חוזר אלו כבר פעולות השפעה, בחזרה למקור התענוג, לבורא, אבל לפני כן אפשר לעשות רק צמצום.

שאלה: איך למדוד את העביות שלנו?

אנחנו לא מסוגלים לזה בינתיים. בהתאם לכמה שאנחנו מתקשרים ויכולים להשפיע איש אל רעהו ולבורא, לפי זה אנחנו אחר כך יכולים למדוד את העביות. זאת עבודה נוספת.

שאלה: איך מתחילה מדרגה חדשה אחרי שהמסך מזדכך?

מגיע אור חדש ובונה כלים חדשים ואנחנו שוב מתחילים בצמצום, מסך, אור חוזר, עיבור, יניקה, מוחין. יש כאן דרגות בבניית הכלי.

שאלה: האם העביות קיימת במסך בלבד?

מה זאת אומרת שהעביות קיימת במסך? עוביות נקראת מידת הגילוי, העובי, הרצון. האם הרצון העבה הזה כבר נמצא תחת המסך או לא, האם אני מתגבר על הרצון שלי, על העובי שלי ורוצה על ידו דווקא להשפיע? אז אני עושה צמצום ואור חוזר, פעולת השפעה בזה שאני רוצה לקבל.

אם לא הייתי רוצה לקבל לא הייתה לי יכולת להשפיע, אין לי מה להשפיע, מה לתת לבורא, אבל אם אני רוצה לקבל ממנו, למשל כמו אורח מבעל הבית, אז אני יכול להשפיע. לכן לא יכולה להיות מידת השפעה יותר ממידת קבלה, וחייב להיות צמצום על הרצון לקבל, זאת אומרת לקבל לעצמו, ואחר כך אור חוזר, כי אני רוצה להפוך את הרצון לקבל שלי כדי להשפיע לבעל הבית.

שאלה: האם אפשר להסביר עוביות וקשיות דרך הדוגמה של האורח ובעל הבית?

זה מה שאני עכשיו עושה.

שאלה: איזה תרגילים לעשות בעשירייה כדי להתקרב לפעולת הצמצום?

לדבר על מה שאנחנו עכשיו מדברים. מה זה רצון לקבל, איך להגיע לרצון להשפיע דרך צמצום, מסך, אור חוזר וכן הלאה.

שאלה: איפה נמצאת העשירייה בתוך הדוגמה במערכת היחסים בין האורח לבעל הבית?

העשירייה כולה היא כמו אורח, והבורא כבעל הבית מעליה.

שאלה: שאלה כללית לגבי תע"ס, האם המקובלים גילו מה קורה בתוך הרגש שלהם וזה מה שהם כתבו בתע"ס, האם זה תיאור של המערכת הרגשית של מקובל?

כן נכון.

(סוף השיעור)