בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 28.11.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי ר"ח, ענין היגיעה*

1. *האדם צריך לקבל את המדרגה חדשה כמו עולם חדש, אין חוץ ממנה כלום. כשמדרגה מתגלה כלפי אדם היא בעצם כל עולמו*. הוא כאילו מחליף צורות, תמונות, עולמות, אך ורק בתנאי שהוא רוצה לקבל דבר חדש בזה שנדבק למצב החדש בלב ונפש. כך הוא רוכש כל פעם מדרגה רוחנית.
   
   לכן היגיעה צריכה להיות שמוסר את עצמו ביתר דבקות, ביתר מאמץ לראות כל פעם את המדרגה חדשה כדבר שבא לקראתו, והוא צריך להתרגל להיות בנטיה כזאת לקראת המדרגה החדשה כך שפותח את עצמו למצב החדש הזה. זה נקרא מסירות נפש. כל מדרגה מתחילה מנפש, נפש רוח נשמה חיה יחידה. למסור את עצמו לנפש חדשה שמתגלה מהמדרגה החדשה בסולם המדרגות, זו בעצם כל העבודה שלנו.

2. *בכל פעם אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו באים למדרגה חדשה, למסירות נפש חדשה, ממש לעולם חדש. אני משתדל במאמץ שלי לא להישאר במצב שהייתי קודם, אפילו שיימחק הכל, אלא רק להיות במדרגה חדשה ולהידבק בה בלב ונפש*. כך אנחנו רוכשים את המצבים חדשים ומגיעים כל פעם למדרגה חדשה.
   
   רב"ש רשם את זה כמאמר סך הכל 2 משפטים, אבל באמת זה עניין גדול. אנחנו צריכים להרגיש את עצמנו כמוכנים לאבד את כל מה שיש לנו, ולעשות התחלה חדשה, וכך נתקדם. זאת אומרת *צריכה להיות לנו בפנים הכנה שאנחנו נמשכים למשהו חדש ומוכנים לאבד את עצמנו למען המדרגה חדשה, המצב החדש, נתינה חדשה, ולא חשוב לנו מה שהיה או מה שיש, אלא העיקר אנחנו רוצים להיות במסירות לדבר החדש שמתגלה*.

3. מסירות נפש זה שאני מוסר את עצמי למצב החדש ולא רוצה להישאר במצב הקודם. כל פעם להיות בעיניך כחדשים כמו שכתוב. זה מה שאנחנו צריכים להבין, להתרגל וללכת כך. לכן *מה שהיה היה, אפילו לפני רגע. אני כל רגע ורגע רוצה להיות בהחלפת מצבים*.
   
   למדנו שמקובלים היו מספרים כמה המצבים אצלכם מתחלפים כמה פעמים, אפילו בכל דקה ודקה. מאיפה זה בא? מזה שאני מרגיל את עצמי להיות במסירות נפש למה שחדש, למה שמתגלה כל פעם. זה מתגלה במצב של מדרגה חדשה, מצב חדש מצב נגד האגו שלי. לכן *לא חשוב לי במה אני נמצא, העיקר לקראת מה אני הולך. אני לא מסתכל על מה שהיה אתמול, אני לא רוצה לחזור למצב שהיה, אפילו שהיו מצבים הכי הכי נעימים, טובים וגבוהים. אני רוצה מצב חדש, אמנם שהוא מתגלה כחושך, כבלתי נעים במצב שלי. אבל בשבילי זה דבר חשוב*.
   
   ש: ...שאני משלם מחיר?

ר: ודאי שאני משלם, אין ספק. *אני מכניע את הרצון לקבל שלי, אני לא רוצה להיות בו, אני רוצה להתגבר עליו. אני רוצה להיות במסירות לקבוצה, במסירות לבורא, להתנתק מה-אני העצמי, לקלף את עצמי מהמצב הקודם ולהעביר את עצמי למצב החדש. למצב החדש אני לא יכול להעביר שום דבר חוץ מאותה הנטיה למסירות, למסור את עצמי למצב החדש, לנטייה חדשה. זה נקרא עניין היגיעה, בזה היגיעה*. כמה שאני רוצה לצאת ממצב הקודם, אפילו שהוא היה יפה וטוב, עם הבנה, הרגשה, לא חשוב, אני בשלי. לא חשוב לי שום דבר, חוץ מהמצב הרוחני החדש, שיהיה רוחני, זאת אומרת שיהיה יותר בהשפעה ביציאה מה-אני שלי.

4. ש: פרקטית איך אני יכול לבטא את מסירות נפש שלי?

ר: בצורה פרקטית זה במסירות לעשירייה....

5. האם להשיג מסירות נפש זאת מטרה?

ר: אנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל כל דבר שבא מלמעלה דרך קבוצה כדבר עליון ואליו אנחנו רוצים להידבק. זאת אומרת ייתר דבקות בקבוצה, בהשפעה הדדית ביני לבין החברים, עד כדי כך שמתוך היגיעה הזאת שלנו אני מגלה שכאן נסתר הבורא.. כך אני משתדל לבנות אותו. אתם עשיתם אותי. בנטיה שלנו לחבר את עצמנו כולנו ללב אחד, למוח אחד, כאיש אחד בלב אחד, כך אנחנו בונים בתוך קבוצה את דמות הבורא. אנחנו מגלים אותו במרכז עשירייה.

ש: מאיפה מגיע הכוח של מסירות נפש מי נותן לנו את זה?

ר: מזה שאנחנו מסתכלים כל אחד על החברים ומשתדלים לראות כמה שכל אחד הוא קטן כלפי הקבוצה, מעריך את החברים יותר מעצמו כמה שיותר. מצד שני שהוא מבקש, הוא כל הזמן נמצא בתפילה לבורא שיעזור לו בצורה מעשית להתחבר עם החברים. כך לאט לאט הוא מגיע לזה שמתחיל להרגיש כוח עליון שפועל עליו. הכל תלוי בהתמדה, כמה אנחנו כל הזמן לוחצים, זה נקרא דופקים בתשובה, רוצים ורוצים ורוצים להיכנס, להתפתח לרוחניות.

6. ש: איך בזכות מסירות נפש אני נכנס מצב החדש?

ר: מתוך זה *שאני רוצה לבטל את האגו שלי ולא להיות בחשבונות פרטיים כלפי הקבוצה, כלפי הבורא, ובכלל לא רוצה לחיות אותם, אלא רק במידה שאני נמצא בעולם הזה, בפרנסה. בכל היתר אני לא רוצה להיות בשום דבר קשור למציאות של העולם הזה. אני בונה לעצמי מציאות חדשה, נוספת*. אחר כך אני רואה כמה שהם מתלבשים זה על זה, וכמה אני נמצא יותר ויותר במציאות העליונה שכך מתגלה לי.

*מסירות נפש זה האמצעי, המכשיר שעל ידו אני עולה ממדרגה למדרגה. אני צריך לעלות למדרגה יותר גבוהה בהבנה, בהכרה, בידיעה, בהרגשה, בכל דבר שאני עושה. אני צריך למסור את עצמי למדרגה החדשה. אני עוד לא מרגיש אותה, אבל להיות מוכן לקבל אותה כמה שיותר בצורה פתוחה. כשאני פותח את עצמי אליה, זה נקרא מסירות נפש*.

ש: העברת גבול ברור שאני נמצא?...

ר: כתוב, *עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי*. עושה תורתך קבע, זאת אומרת *אתה כל הזמן חושב איך להתחיל להרגיש מדרגה חדשה, מצב חדש, מצב של השפעה, יותר חיבור, יותר דבקות בדרך, בחברים בבורא. זה צריך להיות קבוע. בכל הייתר אתה עדיין קשור לעולם הזה. זה נקרא ארעי, זאת אומרת העולם שבא והולך, עובר*.

כך אנחנו צריכים לאט לאט יותר ויותר לתת דגש על לקשור את עצמנו לעשירייה, להרגשת ההשפעה, לבורא ולעולם הבא שמגיע ובא. כך אנחנו צריכים לקשור את עצמנו יותר. זה עניין היגיעה ומסירות הנפש. אמנם שאני נמצא במצב מסוים, במדרגה מסוימת, אני חייב כבר לרצות להיות מסור למדרגה הבאה. בצורה כזאת אני זוכה בה. היחס למצב החדש נקרא מסירות נפש. אני רוצה לעזוב את כל היחס שלי למצב הנוכחי ולעבור להרגשה חדשה, הרגשה של השפעה, נתינה, חיבור. לכן זה נקרא מסירות נפש.

7. ש: האם יש הבדל בין מסירות לרב, לבורא ...?

ר: ודאי שיש הבדל, אבל בשבילי עכשיו זה לא כל כך חשוב. חשוב שלפניי נמצאת מדרגה עליונה, שבמסירות שלי לרב, לקבוצה, לרב שנותן כיוון לכל התנאים העליונים של חיבור. לזה אני מוסר את עצמי ורוצה להיות בזה. פשוט משחק בזה. זה באמת, קוראים לזה משחק, אבל המשחק הזה הוא דבר מאוד רציני והוא שמעלה אותנו לדרגה יותר עליונה, כי המשחק הזה זה ביטוי של רצון שלנו, העלאת מ"ן, תפילה.

8. ש: במה שונה מסירות נפש מביטול עצמי?

ר: ביטול עצמי זה שאני מבטל את עצמי במצב שאני נמצא. מסירות נפש זה שאני מבטל את עצמי למצב שאני רוצה להיכנס בו, שיהיה. ביטול עצמי זה נקרא צמצום, זה עדיין לא אומר על הנטיה שלי. בצורה שאני מתבטל, כבר אני בזה מתחיל להרגיש את הציור החדש שלי.

9. *אנחנו לומדים אותה חכמת הקבלה, אותם המאמרים, אותם העצות. השאלה שלנו היא רק האם כל אחד יכול לממש את זה בצורה שניתנה לו. מסירות של כל אחד ואחד נמצאת בהישג יד שלו, ולא תלויה בקבוצה*.
   
   כמו *רבי יוסי בן קיסמא*, הוא היה גדול אבל תלמידים שלו היו כולם קטנים. אבל במידה שהוא מבטל את עצמו כלפי החברים, הוא יכול עוד יותר ועוד יותר לעלות ברוחניות.. העיקר זה המאמץ של האדם, הפנימיות שאנחנו משיגים על ידי התחברות עם האנשים, אנחנו משיגים פנימיות שלנו. לכן *החברים יכולים להיות קטנים, גדולים, לא חשוב. אם יש לנו פחות או יותר כיוון אחד להתפתחות, זה מספיק. הבורא מביא אותנו לקבוצה אחת, אנחנו יכולים כבר בה להתפתח עד גמר התיקון. הכל תלוי בנו*.

*שמעתי רכה, להגביה את עצמו*

10. אנחנו צריכים ללכת רק אחרי הסביבה, כי זה מחזיר אותנו לאותו כלי השלם. אנחנו צריכים תמיד להתאים את עצמנו לסביבה, לבנות את הסביבה, גם בצורה גשמית, כמו קבוצת בני אדם שלומדים יחד, ויותר מזה מתחילים להרכיב מעצמם איזושהי קבוצה רוחנית, פנימית. ממש בונים מיני אדם מה שנקרא. בצורה כזאת אנחנו יכולים גם למסור את עצמנו כלפי המבנה הזה שנקרא קבוצה, שזה מיני אדם הראשון, מיני הכלי הכללי. מתוך זה שמוסרים את עצמנו לשם, יכולים גם לינוק משם את כל כוחות ההתפתחות.

11. הוא כותב שאי אפשר להגביה את עצמו, זאת אומרת לעלות למעלה מהמצב שבו נמצא האדם, ממעל לעיגול שלו שבו הוא נמצא. אם עיגול שלנו הוא אגואיסטי, רק האגו שלנו, אז היציאה הראשונה מהעיגול, זה כבר עיבור בדרגה רוחנית. זאת אומרת ביטול כלפי הקבוצה, כלפי החברים, הם הרחם ואני תחילת העובר שבתוך הרחם, טיפת זרע. העיגול שלו זו הקבוצה. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו, תלוי איזה סביבה הוא בוחר, משם הוא יונק. סביבה נכונה, יחס נכון אליה, לדעת איך לשאוב מהם כוחות, זה כל הפתרון להתקדמות שלנו. לכן אם אדם בוחר לעצמו סביבה טובה, ורב"ש כותב מהי סביבה טובה במאמרי החברה, אז הוא מרוויח זמן ויגיעה.. אצלנו זה רק לפי היגיעה שלנו. כך כל פעם, להגביה את עצמו על ידי הסביבה. כל פעם הסביבה נראית לי יותר ויותר גבוהה, גדולה, מיוחדת, ולפי זה אני יכול למשוך את עצמי אליה.
    
    *איזו צורה יש באמת לסביבה שלי? אין צורה, אלא זו שאני נותן*.
    
    *אני יכול להיות בסביבה של רבי שמעון ותלמידים שלו ולא להרגיש בכלל שזה משהו מיוחד. אני יכול להיות בסביבה של החברים שלי שהם כמוני, וזו יכולה להיות סביבה גדולה ביותר בשבילי. הכל תלוי בהערכת האדם כלפי הסביבה, כי אחרי כל הסביבה עומד הבורא, וביחס האדם לסביבה הוא בוחר את מידת הקשר שלו, צורת הקשר שלו עם הבורא*.

12. מה זה נקרא שאני בוחר את הסביבה? שאני מקבל את הסביבה כמו שהיא. שכולם לומדים, כולם נמצאים בשיעורים פחות או יותר, מתאספים, מבינים איכשהו איפה כיוון ההתפתחות שלנו. אני מסביר את זה להם, מתקדם איתם יחד, והעיקר שאם אני נמצא כלפי החיבור שלנו, לא כלפי סתם קבוצה. כל אחד יכול לפרש מה זה קבוצה, כלפי החיבור שלנו אני נמצא במסירות נפש. אין לי יותר חשוב מלהגביה, לעלות וגם לחזק ולהרחיב את החיבור בינינו כמה שיותר. אני מתאר לעצמי שייכנסו לחיבור כל החברים וכולנו נקבל מילוי מהבורא. *אנחנו רוצים להיות כמו כדור, אנחנו הכדור עצמו, ומה שנמצא בו זה האור העליון, הבורא בכל הנרנח"י. זה מה שאנחנו רוצים להיות, זאת הקבוצה*.

13. זה לא כל כך תלוי בנו. הבורא מביא את האדם לגורל הטוב, שם ידו על גורל הטוב. כך הוא מסביר לנו במאמר החירות. אנחנו לא כל כך בוחרים, אלא לאן שנפלת, אתה צריך להשתדל בכל הכוח שלך להתחזק איתם יחד וללכת. *אין קבוצה שהיא לא טובה, ואין קבוצה שהיא טובה, אלא כל קבוצה שהאדם נמצא בה, אם הוא יתעמק שם וישתדל להתחבר איתם, הידבק עם מי שנמצא עימו, הוא יראה שאין מקרה, אלא זה מה שמתאים לו ביותר להתקדמות הרוחנית*.

14. ש: מה פרוש לינוק מהסביבה?
    ר: אני יונק מהסביבה כוחות התקדמות, התפעלות. כמו שכתוב על *רבי יוסי בן קיסמא*. הוא היה גדול, אבל ידע איך להסתכל על התלמידים שלו, שדווקא על ידם הוא יוכל לעלות יותר ויותר. דווקא בגלל שהוא היה גדול, הוא ידע איך להתקשר אליהם, איך לכוון את עצמו, וכך היה מתקדם. זו דוגמא מאוד מאוד יפה. בעל הסולם מביא אותה לנו, אבל היא כתובה כבר 2,000 שנה לפניו.

15. ש: קראנו שבזמן פטירתו של האדם לא כסף מלווים אותו..

ר: .. יותר טוב לראות את העולם כמסתיר לי את הבורא. בשביל מה לי להסתכל על דברים האלה? אני לא מתעסק בעולם הזה בגלל שאין לו כלום. אולי כדאי לעסוק בעולם הבא, מפני שהוא נצחי, שלם, ומחזיק את הבורא בתוכו. כדאי כך להיות.

16. ש: איך אנחנו עוד יכולים להתקשר מעל הגבולות?

17. לדוגמא, *היום בערב יש לנו ערב חיבור ואנחנו מתאספים כאן, מי שיכול להגיע למרכז שלנו.. אנחנו מצפים שכולם יהיו מחוברים יחד איתנו בערב. נשתדל להיות בחיבור הלבבות, שזה ללא גבולות וללא טיסות, אלא ברצון שלנו להתחבר. לא פחות מזה. לפעמים רואים את החברים מרחוק, אז לא מתבלבלים מהצורה החיצונה, אלא רוצים לחדור יותר פנימה, לתוך הלב של החבר. זה יותר טוב*.
    
    לכן אני בשמחה טס לכל הקבוצות במקומות אליהם אני יכול להגיע. הייתי כבר בכל המקומות פחות או יותר, אבל אני לא חושב שזה הכרחי. *אנחנו נתחבר, נלמד איך להתחבר בצורה מודרנית, בצורה וירטואלית ובצורה רוחנית. נלמד גם היום בערב איך להיות בחיבור הלבבות, למעלה מכל ההבדלים, קבוצות ושפות, איך להיות יחד, להרגיש את הלב. לא צריך שום מרחק שיפריע לנו, ושום שפה וכלום, רק רצון. כמו שאתה מסתכל על אדם בעיניים שלו ואתה יכול לראות מה יש בתוכו*. כל השפות התחילו משבירת הכלי, אנשים הפסיקו להבין זה את זה, הכל בא כתוצאה מהשבירה שלנו. נקווה שנתעלה למעלה מהשבירה ונתחבר. בערב אני מחכה לכולכם.

*רב"ש ג', מאמר עיקר מה שחסר לנו*

18. קודם אתה צריך להשיג חיבור עם אנשים כמוך, ובתוך החיבור אתה צריך להכין את הכלי לגילוי הבורא. לא הבנתי ולא הרגשתי את זה הרבה זמן. לכן אני מבין אתכם, וזה אופייני לנשמות שמתגלות היום במאה ה-21, נשמות שמוכנות לגמר התיקון כמו שכותב בעל הסולם. אנחנו נמצאים בדור האחרון ולכן זו בעיה. להשיג את הבורא אפשר רק בתוך הסביבה, בתוך הכלי שאתה בונה במידה שאתה מבטל את עצמך כלפיו, כלפי החברים. צריכים יותר ויותר להשקיע ולשכנע את עצמו. זה ענין של ימים, חודשים ושנים עד שאדם מוכן באמת להתקשר לחברים בלב ונפש, ולהכין את החיבור ביניהם כקשר המותאם לגילוי הבורא.

19. ש: איך אדם מעביר את חשיבות המטרה לעשיריה?

ר: בדיבור, בדוגמאות ובתפילה. אם אני רוצה להעביר חשיבות לסביבה, לקבוצה, יכולה להיות קבוצה גדולה של כל בני ברוך, יכולה להיות קבוצה קטנה, עשירייה, אז אני יכול לעשות את זה בדוגמא ממני. להעביר לה חשיבות, להשתדל ללמוד על החשיבות ואיך להשיג אותה, איך לממש אותה, והעיקר חוץ מזה, גם להתפלל.

20. ש: מה הסימן שהשגתי שהחבר יותר חשוב ממני?

ר: שאתה מוכן לעשות משהו בשבילו. אתה מתחיל לראות שאתה רוצה לעשות משהו בשבילו, זה סימן שהוא, בחושים שלך, נעשה יותר גדול מעצמך.

21. לכל דבר יכולה להיות תפילה לחוד, לא חשוב באיזו צורה ובאיזה מילים, באיזו שפה וסגנון. העיקר כל הזמן להיות בחיסרון כלפי הבורא. אתה מבקש ממנו לתת לך כוחות לחיבור, להתעלות למעלה מהאגו שלך ולהתחבר לקבוצה, ולהתחבר אליו. לחבר את הנטיה שלך לתפילה ולכוון אליו. זה מאוד חשוב. בזה אנחנו דווקא נמצאים באיזושהי התרשלות. *האגו שלנו מרדים אותנו, עוצר אותנו לא נותן לנו להיות כל הזמן ממש בדרישה לעשירייה ולבורא, כמו ילד קטן שכל הזמן דורש, כל הזמן רוצה. הוא לא משאיר לך רגע אחד בלי שהוא נדבק אליך וכל הזמן רוצה ממך משהו. כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא. הוא אוהב את זה, אצלו אין בעיה לטפל בנו*.

22. ש: איך במהלך היום יכולים להביא חשיבות לכנס ולשרת את כל הכלי העולמי?

ר: *אני חושב במשך היום על המפגש שיהיה לנו, שיחד איתנו יהיו חברים מכל הכלי העולמי ושכולנו נתחבר יחד ונרגיש את עצמנו שנמצאים במתחם אחד, כל הלבבות מכל העולם. אנחנו רוצים שבכלל כל העולם יתחבר כך לכלי של אדם הראשון שלם, אחד, עגול, והבורא ימלא אותנו וישמח מאיתנו*.

ש: אנחנו יכולים כעשירייה להתפלל על כל הכלי?

ר: ודאי, כי זה הכל שלך. בינתיים אתה לא מרגיש שזה שלך, אבל בעצם כל הנבראים זה הכלי שלך. אתה לא מגיע לגמר התיקון לפני שאתה מחבר את כולם בלב שלך.

ש: אז איך אנחנו עושים את זה בפועל?

ר: *מתחילים מכאלו חיבורים מוגבלים, חלקיים, עד שמגיעים ממש לחיבור השלם. נקווה שנצליח בקרוב*.

23. ש: האם יש הבדל להשתתף בכנס מבחינת הכלי הישראלי או דרך אינטרנט?

ר: אני לא יכול להגיד. זה תלוי בחשיבות שיש לאדם לחיבור. יש כאלה שבגלל הקורונה לא רוצים לבוא, יש כאלה שלא יכולים לבוא בגלל מרחקים, בגלל כסף.. אני לא יכול לחייב את האדם, או לעורר אותו. כל אדם ואדם שלומד איתנו צריך בעצמו לעשות חשבון מה טוב לו, להיות בבית ולצפות? או בכלל לא להיות בערב הזה איתנו, אפילו וירטואלי, או להיות איתנו וירטואלית, או להיות איתנו פיזית אם הוא לא בחו"ל. אז יש לו שאלה, לבוא או לא לבוא? אם הוא בחו"ל אז אין לו שאלה, אלא רק להיות בקשר וירטואלי, או לא להיות בכלל בקשר. זה הכל בחירת האדם.

*חלק 2 - מאמר החירות, המשך מכותרת: חוק אחד לכל העולמות*

24. אנחנו צריכים טוב טוב לחקור עד איזה גבולות אפשר להתערב אחד בשני, לעזור אחד לשני, או לעזור בגרשיים אחד לשני. אתם יודעים, יש עזרה כזאת שאנשים רוצים או לא רוצים. איך אנחנו נכנסים בילדים ויכולים לטפל בהם, הרי אנחנו מכופפים אותם וממש כמו אדון על עבדים, כך אנחנו מתייחסים לפעמים לילדים. אח״כ בגילאים יותר מתקדמים, איפה אנחנו יכולים באמת להגיד שעד כאן יש לנו גישה אחד לשני, שאנחנו לא מפריעים להתפתחות הנשמה בצורה חופשית, ושמעבר לזה אסור לנו לגעת, לא חשוב מה שיקרה?

25. אנחנו צריכים לבנות אנושות נכונה, סביבה נכונה, חברה נכונה, מדינה נכונה, עולם נכון, כדי לתת לכולם ביטוי נכון לבחירה חופשית שלו. שהוא יהיה חופשי בצורה כזאת שיגלה את עצמו נכון לחיבור ולתיקון העולם, ושלא ירגיש שמישהו מחייב אותו. בחירה חופשית נקראת שהוא בעצמו צריך לבחור במה הוא בוחר. האם האדם מסוגל להיות בבחירה חופשית, כמו שאנחנו עכשיו מתחילים רק להכיר את כל המערכת? זה דבר מאוד מאוד לא פשוט.

26. *העשירייה אחרי שהיא איכשהו מקבלת את הציור, אנחנו יכולים להרגיש איך שהיא קיימת, באיזה גבולות, אנחנו צריכים להתייחס לגבולות האלה איך שהם משתנים, זה קוד של הבורא ביחס אלינו. כך הוא מתייחס, כך הוא מדבר. רק אנחנו עדיין לא יודעים את הקוד הזה, הוא נסתר, הוא סגור, אבל יש בקוד הזה כלפינו ממש לשון של הבורא, לשון רוחנית, איך הוא רוצה להתקשר אלינו ומתבטא בצורה כזאת כלפינו ב-5 חושים שלנו*.
    
    לכן *אם אנחנו מתקרבים ומתקשרים לעשירייה, אנחנו מתחילים דרך העשירייה ממש להתקשר עם הבורא, ויכולים אח״כ לראות את העשירייה כאיזשהו מצב ממוצע שעוזר לנו לתרגם את הרגשות שלנו והמחשבות שלנו לבורא, ולהבין מה הבורא רוצה למסור לנו. כל זה דרך העשירייה, היא הכלי כן שעל ידו אנחנו נמצאים עם הבורא בקשר הדדי*. עוד נגיע לזה, נדבר על זה. יש בזה הרבה דברים, אבל זה בעצם העקרון.

27. ש: מה אתה הייתה מצפה מערב האיחוד הזה אישית?.

ר: אני מצפה לחיבור של כל הלבבות שמגיעים אלינו פיזית ווירטואלית. לבבות, לא חשוב גברים, נשים, כולם. כולם יכולים להתחבר ואנחנו נעשה ערב איחוד. זה העיקר, זאת אומרת לעשות עוד צעד גדול קדימה כדי לייצר את הכלי לגילוי הבורא, כדי שנכיר אותו ונעשה לו בזה נחת רוח. זה מה שנשתדל לעשות וכך נתקדם. נתראה בערב, ושתהיה לנו יופי של פגישה. כל טוב.