שיעור צהריים 27.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 295,

"הקדמת ספר הזוהר". מאמר "ליל הכלה", סעיפים 129 - 130

קריין: זוהר לעם, כרך א', מאמר "הקדמת ספר הזוהר", "ליל הכלה", סעיף 129.

"129. כבוד אל, זהו כבוד הכלה, המלכות, שנקראת אל. כתוב, אל זועם בכל יום. בכל ימי השנה היא נקראת אל. ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. שזה מורה, כבוד על כבוד, אורה על אורה, וממשלה על ממשלה.

כי השם אל, הוא שם החסד הגדול. וכתוב, אל זועם בכל יום. שלכאורה, ההיפך מהחסד. והעניין הוא, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי השכינה הקדושה היא המאור הקטן לממשלת הלילה. ונקראת יראת שמיים. כי הצדיקים צריכים להעלות מ"ן, ע"י התעוררות מלמטה שלהם, ולתקן אותה במסך המעלה או"ח. ואז נמשך השפע מלמעלה למטה, ולא אחרת.

וכמ"ש, והאלקים עשה שייראו מלפניו. כי לא ייתכן התעוררות מלמטה, ולהעלות מ"ן בלי יראה. וע"כ נקרא, שהיא שולטת בלילה. כי ע"י החיסרון של האור, שהוא לילה, הכוללת כל הדינים והייסורים, שהם ההיפך ממידת יום, חסד, יש יראה מלפניו. ולולא היראה, לא הייתה נגלית מידת היום והבוקר.

כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי גם הלילה נכנס בבוקר. כי לולא הלילה, לא היה בוקר, ואי אפשר בלי זה. וכתוב, ואל זועם בכל יום. כי מידת החסד, הנקרא אל, אינה מתגלה, זולת ע"י הלילה, בחינת זועם. וע"כ נבחן הזעם ג"כ לחסד, כי אי אפשר שיתגלה החסד בדרך אחר. ומבחינה זו נקראת גם השכינה הקדושה בשם א"ל.

וכתוב, כבוד אל. זהו כבוד הכלה, שנקראת אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. שאי אפשר להיות יום בלי הזעם של הלילה. בכל ימי השנה היא נקראת אל, כי כן הוא בששת ימי המעשה, שנאמר בכל אחד מהם, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, או יום שני, וכדומה. ונמצא, שהלילה נכנס תחת השם של היום. וע"כ נקרא אז, בששת ימי המעשה, וכן ב-6000 שנה, בשם א"ל, שהוא שם החסד.

ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל. כי בזיווג הגדול של גמה"ת, יהיה אור הלבנה כאור החמה, כמ"ש, והיה לעת ערב, יהיה אור. ונמצאות המדרגות שלה מוכפלות, כי גם ב-6000 שנה בבחינת אור הלבנה הייתה, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר. ועתה, שהיא עצמה גדלה כמו החמה, שהוא ז"א, הנקרא כבוד, הרי יש לה כבוד על כבוד, כי נעשית עכשיו לעצם הכבוד, כי גדלה כז"א.

וכן אורה על אורה. כי גם ב-6000 שנה הייתה נכללת באור בוקר, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. אבל עתה, כשהיא גדלה כחמה, נעשית לעצם האור. ונמצא שיש לה אורה עצמית על אורה, בהתכללות, שהייתה לה מקודם לכן.

וכן ממשלה על ממשלה. כי ב-6000 שנה הייתה לה ממשלה, שהיא ממשלה רק במאור הקטן לממשלת הלילה. ועתה מתווסף לה גם ממשלה של יום. כי גדלה כאור החמה, שהיא לממשלת היום.

ומשמיענו בזה, שלא תטעה לומר, שבעת שגדלה להיות כאור החמה, מתבטלות המדרגות שלה עצמה, שהיו לה מעת 6000 שנה. שאינו כן, אלא רק תוספת יש כאן על מדרגותיה עצמה, באופן שיש לה כבוד על כבוד."

שאלה: בקטע יש התייחסות לחג השבועות, וחשבתי שבמהלך כל השנים האלו העניין של תורה, מצוות, תיקון נעשה אבל במעמד של העולם הזה, ובכל זאת יש עניין של ענף ושורש. האם יש מקום לקיום התורה והמצוות האלה שהם אומנם לא לשמה, ואנחנו לומדים שהן מרחיקות, זה ''סם המוות'', אבל האם יש השפעה בביצוע המעשים האלה?

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתאים את עצמנו לפעולות ההשפעה של הבורא. ולכן על אף שכל הזמן מתעורר בנו רצון לקבל בצורה חדשה, בדרגה חדשה, באופן חדש, אנחנו צריכים לסדר אותו כל פעם כך שהוא יהיה דומה לכוח ההשפעה, על מנת להשפיע.

בכל הדברים האלו יש סדר, יש זמנים, תקופות שבהן צריכים להשתדל ככל שאנחנו מסוגלים להיות דומים לבורא בחיצוניות, בגשמיות, ובעיקר כל העבודה הזאת נעשתה בזמני בית המקדש. ויש זמן שצריכים להידמות לבורא, לעשות את עבודת ה' לא בחיצוניות אלא בפנימיות, וזו כבר התקופה שלנו. וכאן אנחנו צריכים לשים לב לשינויים שקורים באומה, בעם, באנושות ובכל אחד מאיתנו ובהתאם לזה לראות איך הבורא גם מצידו משנה את האנושות, את עם ישראל, כל אחד ואחד שרוצה להתקרב אליו, ומתוך זה נבין מה עלינו לעשות.

תלמיד: בכל מה שקשור לצביון של העם שלנו, בתקופה האחרונה במיוחד אנחנו רואים איך את המושגים ''יציאת מצרים'' ''קיבוץ גלויות'', את כל מה שלמדנו, אנחנו פתאום חווים על עצמנו.

נכון.

תלמיד: יש לנו רב מקובל ויש לנו את הדרך שבה עובדים על ביטול עצמי ודבקות בחברים והצמדות למטרה. האם זה עוזר לנו בהדרגה לקחת את כל הדברים החיצוניים הצידה ולראות את המצבים האלה כסימני הדרך, כמו חג השבועות, מתן תורה?

רציתי לברר את העניין של סם החיים וסם המוות. אם אנחנו לוקחים את הדברים ולא נצמדים למטרה, אז התורה בונה מחיצות ולא מבטלת אותן?

מה זה נקרא נצמדים למטרה? אנחנו צריכים להגיע להידמות לבורא בפנימיות, בכוונות בעל מנת להשפיע, לעבוד עימו ברצון להשפיע. בזמנים שעברו אנחנו כבר עשינו פעולות חיצוניות, לכן אמרתי בזמנים שבתי המקדש היו קיימים. אבל עכשיו כבר אחרי אלפיים שנה שאין לנו בית מקדש, זה סימן, וכמו שכותבים לנו מקובלים, העיקר להגיע לא לפעולות חיצוניות אלא לפעולות פנימיות, ל''לשמה'', ובצורה כזאת נגיע למטרת הבריאה. אין לי עוד מה להוסיף, מי שיבין יבין.

שאלה: מדבריך הבנתי שאנחנו צריכים לראות איך הבורא משנה את האנושות ומתוך זה נבין מה עלינו לעשות.

לא אמרתי שמתוך זה. מה אנחנו נבין מתוך זה? הבורא משנה את כולם, גם אותנו וגם את האנושות כולה. כל אחד ואחד משתנה, כל רגע ורגע יש בו כל מיני שינויים ותיקונים שהוא אפילו לא מזהה, עד שבסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב שנבין נרגיש ונרצה להידמות לבורא ונדע איך לעשות זאת.

אנחנו נמצאים בזמן של ''הדור האחרון'' וצריכים להבין שכל העבודה שלנו צריכה להיות בפנימיות, והחיצוניות צריכה להתקיים בנו במידה שהיא נדרשת לתיקון הפנימיות, אבל העיקר זה תיקון הפנימיות.

שאלה: מהי הדרך הנכונה לכייל את פנימיות האדם?

כל הזמן להכין את עצמנו לעל מנת להשפיע.

תלמיד: וביחס לעבודה הקבוצתית בעשירייה, האם אין הבדל בין האינדיבידואל לקולקטיב?

בתוך העשירייה אין הבדל כל כך אלא אנחנו בכל זאת צריכים לחשוב קודם איך לקיים את היחס שלנו להשפעה, לחיבור מתוך העשירייה.

שאלה: מה זו חיצוניות?

חיצוניות אלו כל הפעולות שאנחנו יכולים לעשות במה שנראה לנו העולם הזה. מה שאתה יכול לזהות בחמישה חושים שלך, זה נקרא חיצוניות.

תלמיד: אנחנו סיימנו את עבודת החיצוניות, הדור הזה כבר עובר לפנימיות בלבד.

כן, ברובו.

תלמיד: וכל הפעולות שאנחנו עושים כאן בינינו כמו להגיע לשיעור, סעודות, האם זה פנימיות?

זה כדי להגיע לפנימיות. הכוונה שלנו היא להגיע לפנימיות, לחיבור, להיות בלב אחד, לעשות פעולות פנימיות דומות לבורא בינינו וכך להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: איך מגבירים את הפנימיות, איך מתמקדים בה?

"איש את רעהו יעזורו" קודם כל, אנחנו עושים את זה בתוך העשירייה וכל אחד נותן דוגמה לאחר וכולנו מחזיקים כך זה את זה. וחוץ מזה יש לימוד והפצה וכל מיני דברים כדי להרחיב את הכלי שלנו ולחזק אותו, וכך להתקדם למצב שאנחנו מתחברים ללב אחד, ואז בהתאם לזה נרגיש את הבורא שמתקרב אלינו.

תלמיד: האם בימינו אפשר להגיע למטרה הרוחנית בלי חיצוניות?

לא. אם לא היינו נמצאים בעשיריות, אם לא היינו פועלים בתוך החיבור הפיזי שלנו, לא היינו יכולים להגיע לחיבור הפנימי.

תלמיד: על איזה פעולות חיצוניות אתה מדבר כדי לעבור לפעולות פנימיות?

מה שנראה לנו שאנחנו חייבים לקיים פיזית כדי להתקרב זה אל זה ולהגיע להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: כתוב שלא יכולה להיות התעוררות מלמטה ולא עליית מ"ן בלי היראה. האם כל מצב לפני תפילה או עליית מ"ן או עלייה, חייב להיות מלווה ביראה?

כן, בטוח שהאדם צריך תמיד לשאול מתי גם אני אבוא למעשי אבותיי.

שאלה: אנחנו תופסים את החברים שלנו בחמשת החושים שלנו. איך אפשר לתרגם את הפעולות שלהם לפנימיוּת?

אנחנו צריכים להצדיק כל חבר וחבר ולהבין שמה שהוא עושה זה כנראה מתוך כוונה לחזק את כולנו ולמסור לנו את עוצמת ליבו להתקרב ולהתאחד.

שאלה: האם רק הדוגמה החיצונית שאנחנו נותנים עובדת על החברים או שיש עוד פעולות שאנחנו עושים בתוכנו שגם פועלות על החברים בפנימיוּת?

יש פעולות שלנו שאנחנו עושים אותן אבל לא שאנחנו מזהים ומבינים אותן ואפילו מרגישים אותן, אלא פעם נרגיש, פעם נבין יותר.

שאלה: איך נוכל להגיע להתכללות עם החברים כך שנרגיש את האור מתוך חשכת הלילה? מהי האמת המוחלטת פה?

האמת המוחלטת היא שבלי להתכלל בינינו אנחנו לא משיגים את המטרה במאומה. שזה יהיה ברור, שהמטרה מושגת בחיבור בינינו בלבד. לכן החיבור קודם לכל דבר שאנחנו רוצים להשיג, לחוות, זאת חובה.

תלמיד: אני כבר יומיים מנסה ולא מצליח להתחבר עם החברים, האם תוכל לייעץ לי מה לעשות עם המצב הזה?

אני חושב שהכי טוב זה לשחרר את עצמך מכל המחשבות, מכל הרצונות וליפול על הידיים של החברים, כמו תינוק כלפי אימו. בצורה כזאת אתה תתקשר אליהם, אתה תתקרב אליהם, ואחר כך תראה מה לעשות הלאה. אבל בכל זאת לשמור את הביטול שלך כלפי החברים כל הזמן. נראה לי שעם הדוגמה הזאת של תינוק כלפי אימא תוכל קצת להבין, הדוגמה מאוד מוחשית ואנחנו מבינים ומכירים את זה, אוהבים את זה, אז אנחנו נשתדל כך לעשות.

שאלה: איך להתבטל בפני החברים כמו תינוק בידיים של האימא? יש הרבה רצון לזרוק את עצמך כך כלפיהם, להתמסר כלפיהם, אבל איך בזה אני משרת אותם, איך בזה אני עושה להם איזו טובה?

בזה אני מראה לחברים שלי דוגמה נכונה לביטול כלפי הבורא.

תלמיד: ומה זה נקרא שאני מבטל את עצמי כלפי הבורא?

שאני מסכים להיות בשליטה שלו במה שאפשר, בכל דבר.

תלמיד: הנהגת הבורא, איך בכל זאת לפנות מקום לבורא, לניהול שלו ולא להפריע עם התפיסות שלי, עם המחשבות והרצונות שלי?

תתבטל. אתה צריך להתבטל כלפי הבורא כמו תינוק כלפי אימא, כמו שאמרתי. תנסה כך להיות.

תלמיד: אני יכול פשוט להגיד שאין עוד מלבדו ושגם הרצונות שלי והמחשבות שלי זה הוא, או שאני יכול להגיע לאיזו התנגדות, רזוננס אתו, שיקרה מה שבאמת הוא רוצה ולא מה שאני רוצה?

תנסה ללמוד את זה מהחברים. איך שהם מתבטלים כלפי הבורא, גם אתה כך רוצה להתבטל, וכשאתם תחזיקו זה את זה בביטול כלפי הבורא, אתם תצליחו.

שאלה: כתוב "שאינו כן, אלא רק תוספת יש כאן על מדרגותיה עצמה, באופן שיש לה כבוד על כבוד". האם בכבוד על כבוד מדובר במתן תורה?

גם על זה.

תלמיד: האם אבותינו זכו למתן התורה הזה?

כן.

תלמיד: כשאנחנו מקבלים אותה עכשיו, מחר זה החג הגדול, מה אנחנו עושים איתה כשאנחנו מקבלים את התורה?

נכללים בה עד כדי התיקון הסופי.

שאלה: לאחרונה יש לי פחד שהבורא לא יענה על תפילותיי ואני מרגישה שהוא לא ישמע אותי. איך להתגבר על הפחד הזה?

ככול שאת שומעת אותו, כך הוא ישמע אותך.

שאלה: מה זה אומר שנחשב לרחמים, לחסדים?

לא חשוב איזו הרגשה יש לנו ביחס הבורא אלינו, אנחנו צריכים תמיד להבין שזה בא מתוך אהבה חלוטה.

שאלה: כתוב "אל זועם בכל יום" "בכל ימי השנה היא נקראת אל" "ועתה, בחג השבועות, שכבר נכנסה לחופה, היא נקראת כבוד, ונקראת אל." מה ההבדל בין אל באמירה שנקראת "אל" בכל ימות השנה, לעומת בשבועות, שהיא נכנסת לחופה ונקראת "כבוד" ונקראת "אל". מה השינוי כאן?

מה ההבדל בין יום רגיל לבין יום של חופה, האם את יכולה לתאר לעצמך? ועוד כשאת מתחתנת עם החתן שהוא הבורא. את מבינה את זה או לא? אז זה ההבדל.

שאלה: האם אני מבטלת את הבורא לשם הבורא, בורא נגד הבורא לשם הבורא?

ודאי שכך אנחנו עושים ולא לשום מטרה אחרת.

שאלה: אני רואה שהבורא הוא טוב ומיטיב בזה שנתן לי רב גדול וחברים נפלאים. את הרב אני רואה כמשפיע, אבל את החברים אני רואה כגדולים רק באמונה למעלה מהדעת. אני רוצה גם לראות את החברים כמשפיעים בתוך הדעת. האם זה רצון טוב?

זה רצון טוב, תמשיך כמו שאתה עושה והכול יסתדר.

שאלה: האם להתבטל בפני רצון של אחת החברות ולהתבטל בפני הבורא זה אותו הדבר?

זה לא אותו דבר, אבל זה באותו כיוון.

תלמידה: איך אנחנו יכולות להרגיש שאנחנו מראות דוגמה נכונה לחברות שלנו ולא מבלבלות אותן?

תדברי עם החברות ותבררו.

שאלה: בשכל אני מבינה שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומיטיב. איך להרגיש את זה בלב? אנחנו מאוד רוצות שזה יעבור דרך הלב.

תפתחי את הלב שלך. זה אפשרי רק דרך החברות. ככול שאתן תתחברו ביחד, ככול שאתן תוכלו להיות קרובות יותר זו אל זו, אז הלב ייפתח גם לבורא וגם לכולכן.

שאלה: איך שולטים במנגנון ההופך את העבודה שלנו לערכית, זאת אומרת שניתן יותר חשיבות לערכים בינינו מאשר למה שאנחנו רואים בחמשת החושים שלנו.

זה קורה על ידי המאור המחזיר למוטב. המאמצים שלנו משנים את הערכים מהערך האחד לערך האחר.

תלמיד: זה על ידי תפילה.

על ידי מאמצים, זה הכול.

שאלה: נראה לי שהבורא הראה לנו את הכיוון, ומה שתלוי בנו הוא לבנות את התורה שלנו על בסיס הכיוון הזה. האם זו הגישה הנכונה?

כן.

שאלה: איך להחזיק את הבורא בכיוון שאנחנו מקשיבים לו ושומעים אותו?

דרך החברות.

שאלה: מה בדיוק צריך לבטל כלפי חברים?

את האגו שלך.

שאלה: מדי פעם אני מוצא את עצמי חסר סבלנות ועושה דברים שאחר כך אני חושב שהיה טוב אם לא הייתי עושה אותם. מה נותן לך כוח סבלנות?

מה אני יכול לעשות? אין לי תלמידים אחרים אז אני חייב להיות סבלני.

תלמיד: אבל אני מוצא את עצמי עושה דברים שאחר כך אני חושב שהיה טוב אם לא הייתי עושה אותם, איזה סימן זה?

זה נקרא צער גידול בנים, שחייבים שוב ושוב, יום יום לקום ולהמשיך ואין מה לעשות. תסתכל איך אישה מטפלת בילדים קטנים שגדלים יותר ויותר, ומה אז היא מפסיקה לדאוג להם? לא, ההיפך, היא דואגת יותר ויותר. כאן זה אותו דבר. אני לפי האופי שלי בכלל לא מיועד לטיפול באנשים ומאוד סגור ואגואיסט, אבל אם מפילים עליי דבר כזה אין ברירה.

שאלה: למה כתוב "אל זועם"? למה הוא זועם ומה אנחנו יכולים לעשות כדי שזה לא יקרה?

כדי שהוא לא יהיה אל זועם עלינו להתייחס אליו אחרת.

שאלה: בדוגמת התינוק מול האם, התינוק בידי אימא ומראה את החיסרון שלו, האימא מרגישה מה הוא צריך ונותנת לו, איך החיסרון הזה מתבטא בעשירייה אם חבר מתבטל בפני העשירייה אבל הוא מרגיש חיסרון בגדלות הבורא?

את מבינה מה קורה עם התינוקות, אותו דבר תנסי לממש בתוך הקבוצה.

תלמידה: כלומר הקבוצה צריכה להרגיש מה חסר לכל חבר?

כן.

שאלה: הכלה, הכלי שאנחנו צריכים לבנות כדי שהבורא ייכנס בתוכו זה עשירייה או שזה כולנו?

בהתחלה עשירייה.

קריין: סעיף 130.

"130. אז, באותה שעה שהשמיים, ז"א, נכנס לחופה, ובא ומאיר לה, כל אלו החברים, שהתקינו אותה בעסק התורה בלילה, כולם נודעים שם בשמותיהם. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית, כמ"ש, ומעשה ידינו כּוֹנְנֵהו. שהוא אות ברית, החתום בבשרו של אדם.

פירוש. חברים, המחזיקים את התורה, שיש בה עשיה, שהיא טו"ר. ואפילו אותם החלקים, שהיו עדיין הרע שלהם בלי תיקון, הנה גם הם נודעים בשמותיהם דקדושה. כמ"ש, ומעשה ידיו מגיד הרקיע. כי הרקיע הוא ספר הזיכרון, אור הזיווג הגדול, המביאים לתשובה מאהבה, שזדונות נעשו להם כזכויות. ואפילו אלו שנתנו פֶּה לדבֵּר סָרָה, יאמר עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.

ונמצא, שהעשיה הזו, המחזיקה את התורה, שבה טו"ר, אשר לזוכה טוב, ולבלתי זוכה רע. הנה עתה עלתה העשיה כולה להיות קודש, ונעשתה למעשה ידיו של הקב"ה. שהרי גם על אלה שלא זכו, מגיד הרקיע עליהם, אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו. ונמצא, שכל החברים עשו רק עבודת הקודש, כי התקינו לה לחופה, וכולם נודעים בשמותיהם.

ומעשה ידינו כוננהו. ולכאורה הראָיה היא לסתור. שהכתוב אומר, מעשה ידינו, ולא מעשה ידיו. אמנם אינו מביא ראיה מהכתוב, אלא רק שאות ברית נקרא מעשה ידינו. כי כוננהו הוא היסוד, המכונן והמייסד כל הבניין. ותיקון היסוד הוא ברית מילה. ומכאן שאות ברית נקראת מעשה ידינו. כי אנחנו מסירים העורלה מעל היסוד, והוא מעשה ידינו. וזהו רק מקודם גמה"ת.

אבל בגמה"ת יתגלה הכול למעשה ידיו של הקב"ה, והוא עצמו יהיה מעביר העורלה. ונאמר, מעשה ידיו, הם בעלי אות ברית. כי אז הקב"ה עצמו יעביר העורלה, כמ"ש, מעשה ידיו מגיד הרקיע. ומביא ראיה על תיקון הברית, שנקראת עתה מעשה ידינו מהכתוב, מעשה ידינו כוננהו."

שאלה: אמרת ליפול לידי החברים, למעשה זה כמו תינוק כלפי אימא. אני לא כל כך מבין את הדוגמה הזאת.

תנסה ליפול.

תלמיד: מאיזה גובה אני צריך ליפול?

מהגובה שלך.

תלמיד: אבל תינוק פאסיבי כלפי אימא, הוא לא מסוגל לחשוב, לא עושה, לא מבין שום דבר.

גם אתה תנסה להיות כך כלפי החברים.

תלמיד: אבל בקבוצה אנחנו לומדים שאם אני לא פועל איתם יחד, אני לא מסוגל להתרשם מהם או לקבל מהם דוגמאות, אם אני לא משקיע, לא פעיל אני לא מקבל שום דבר. אני לא יכול להיות פאסיבי?

אני לא מבין אותך. אם אתה רוצה לקבל כוח מהעשירייה, אתה צריך קודם כל להתבטל כלפיהם. בלי פילוסופיות, להתבטל וזהו.

תלמיד: אבל כדי לבצע פעולה צריך להבין מה היא. שמעתי שני כיוונים, האחד, לבצע הכול עבורם, כל מה שלטובתם, רק לפי הרצון שלהם ולא לפי הרצון שלי, הם האימא והם מטפלים בי והם יודעים הכול ואני שום דבר, פשוט כלום. בכיוון האחר אני הולך רק לפי מה שהם צריכים אבל אני האימא, אני פועל כאימא המטפלת בתינוק.

אני לא רוצה להיכנס לכל הפילוסופיות האלה. אני אומר לך לא יעזור כלום, אם אדם לא מתבטל כלפי עשירייה אין מה שיעזור לו.

תלמיד: כשאני שומע את מה שאתה אומר אני מחליט לבצע את העצה ולהתבטל. אבל אני צריך להפעיל את עצמי לפי הגדרה פנימית בצורה נכונה. מאיפה לקחת את הצורה שאתה מתכוון אליה?

זה לא יעזור, לא תוכל לבצע את מה שאני מתכוון.

תלמיד: אז מה לעשות?

להתבטל לפי הבנתך.

שאלה: כתוב פה על חברים המחזיקים את התורה. מה זה?

"המחזיקים את התורה", הם אלה שיש בהם את אותו מאור המחזיק אותם וחי בהם וכך הם נמצאים בדביקות בבורא.

תלמיד: אז המאור מחזיק אותם או הם מחזיקים אותו?

זה יוצא גם כך וגם כך, אין אור ישר בלי אור חוזר וההיפך.

תלמיד: מה לעשות כדי להיות כאלה, חברים המחזיקים את התורה?

אנחנו צריכים להיות מוכנים להתבטל האחד כלפי האחר באופן שיהיה מקום לאור העליון להיכנס ולמלא את הכלי שלנו.

שאלה: הוא אומר שהחברים ניכרים בזה שהבורא חותם אותם באות מעשה ידיו. כתוב לעתיד לבוא, יודעי טוב ורע כי אלוהים בקרבם. מהי האות הגורמת להמונים ולחבר כלפי חבר לזהות את החותם של המלך על האדם?

אני לא יודע מה יקרה לעתיד לבוא.

תלמיד: איך היום בעשירייה אני יכול להשתוקק לרצות את האלוהי שבחבר שעומד מולי? איך אני מזהה את זה?

בהתאם לכמה שהוא משתדל, הוא לא מסוגל, אלא משתדל להיות בחיבור עם האחרים.

תלמיד: ראיתי אותך מסתובב בעולם, והעולם יודע שיש עליך חותם המלך. מה הם מרגישים, מה הם חשים שאתה מסתובב בקרבם?

אני בכלל לא חושב על זה, ולא יודע ואין לי מושגים כאלה של "חותם המלך". לא.

שאלה: אתה נותן לנו המון המון עצות איך להתחבר בעשירייה, איך להתקרב, איך לפתוח את הלב. אנחנו עכשיו לומדים על "לילה דכלה", זה מעמד הכי אינטימי שיכול להיות. לפחות מה שאני חווה, בעשיריות אין רמת אינטימיות כזאת שבאמת מאפשרת ליישם את העצות שלך. אנחנו נפגשות בזום, זאת אווירה מאוד סטרילית, אין חיכוך, אין רגש, אין תלות, ועושות את השיחה, הולכות הביתה, כך כל השבוע, במקרה הטוב נפגשות פעם בשבוע. איך מייצרים בכלל אווירה כזאת אינטימית בעשירייה שתאפשר לנו ליישם את העצות שלך ולא לשבת פה לבלוע אותם וללכת הביתה לישון?

אני לא מדבר עם ילדים קטנים, אלא כבר עם אבות ואימהות ואנשים שכבר עברו את החיים קצת, ובאמת אני לא יודע מה לענות לך.

תלמידה: אני אתן לדוגמה, אני זוכרת שלפני עשר שנים היה כנס בפיטר ואנחנו ישבנו פה למטה שלושה ימים בסדנאות.

כן.

תלמידה: זה היה הדבר הכי חזק שזכור לי, אני גם הרבה דברים שהיום אתה מדבר עליהם, אני זוכרת שגם קרו בכנס הזה, אבל היום אני מרגישה שאין לי שום דרך ליישם את העצות. אני יושבת פה כמו אגואיסטית שומעת את העצות, רואה כמה אתה משתדל לתת לנו את זה מכל זווית אפשרית.

יש לך אותו כנס בארכיון. תנסי להשוות עם מה שהיה שם ומה שיש כאן ותראי שהכול תלוי בך ולא בכנס ולא בכלום.

תלמידה: אבל אני מדברת על אווירה אינטנסיבית. היינו שלושה ימים ביחד.

גם.

תלמידה: בסדנאות. זה איפשר ליישם את מה שאתה אומר.

יכול להיות שכך צריך להיות. אנחנו נמצאים גם כמה ימים כמעט רצוף, אז מה הבעיה?

תלמידה: אני מרגישה מאוד פסיבית, אני יושבת פה ואתה נותן עצות ואני אומרת "טוב כשאני אהיה בשיחת עשירייה אני אנסה לזכור שרב אמר לעשות כך וכך". עכשיו עד שאני אהיה בשיחת עשירייה אני אזכור משהו אבל איפה כאילו היישום? אנחנו רוצים כבר להשיג משהו.

אני מבין שאת דורשת תשלום ושכר והשגה, ואני לא אומר לך שאת לא צודקת, אבל מה את רוצה שאני אעשה? בשביל זה צריכים למלאות תנאים.

תלמידה: במה אנחנו טועים? מה אנחנו עושים לא נכון שלא מאפשר לנו להתקדם לפי הרמה שאתה מספק לנו?

אני לא מספק לכם שום דבר מלבד כמה עצות שאם תבצעו אותן תרגישו כמה עוד חסר לכם ואיך לבצע.

תלמידה: אז במה אנחנו טועים?

טועים שלא שומעים.

תלמידה: מה זה אומר לשמוע אותך?

אם אתן לא מתחברות ביניכם בנות, וגם לגבי הבנים אותו הדבר, אז לא יעזור לכם כלום כי כל התורה מתגלה רק בחיבור, ואנחנו צריכים ככול האפשר להיצמד, להתחבר, להתקרב, להתחבק, רק בצורה כזאת נוכל להרגיש מאור שיתגלה בינינו.

תלמידה: הנה יושבת פה עכשיו חברה שלי מהעשירייה לידי, אני בשיעור, שתינו עשינו מאמץ להגיע לפה. איך אני בזמן השיעור עכשיו מתחברת ללב שלה?

תדברו ביניכן, תבררו מה המטרה המשותפת ביניכן, האם המטרה הזאת יכולה לחבר את שתיכן יחד, עד כמה, איך צריכים לשמור על הקשר הזה שאתן עכשיו תשיגו ביניכן, שזה יהיה קשר שאי אפשר יהיה לחתוך אותו. וכך תמשיכי עם עוד כמה חברות, ואז תראי עד כמה שיש ביניכן משהו שלא היה קודם ועכשיו זה נמצא ומורגש באותו קשר כמשהו חדש.

תלמידה: זה כשנוכל לדבר, בשיעור אנחנו לא מדברות. איך אני מתחברת אליה ללב? זה משהו פנימי שאני צריכה לעשות?

מה זה פנימי, אני לא יודע, זו לא מחלקה פנימית. אנחנו צריכים להגיע למצב שכמעט כולם כל אחד לפי כמה שהוא מסוגל, פותח את הלב שלו לאחרים.

תלמידה: איך לפתוח את הלב לבורא עכשיו כדי שיעזור לי?

אין לך מה לפתוח, את צריכה לפתוח קודם את כל הלב לחברות.

שאלה: אתמול קראתי פרשת השבוע עם ההסבר שלך וקיבלתי הרבה כוח אז השאלה שלי, למה אנחנו לא לומדים את פרשת השבוע בשיעורים שלנו?

למה לא לומדים פרשת השבוע?

תורה? תראה זה טוב אבל גם עם רב"ש אנחנו לא למדנו.

תלמיד: למה?

כי זה בדרך כלל אדם קורא לבד, זה לא נותן לך שום דבר, אם צריכים לשבת ולקרוא כך לשבת ולהשתדל להסביר כל דבר, לא, אני לא חושב שזה יעזור לנו.

שאלה: בבוקר שמעתי אותך אומר "אף פעם לא לפתוח את הלב, אלא אם כן אתה בטוח שפתיחת הלב תעלה את כולם לדרגה הבאה". האם לפתוח את הלב זה כשאנחנו מגיעות למצב שאנחנו משתפות עד כמה אנחנו באמת לא מסוגלות לעשות שום דבר ואנחנו ממש זקוקות אחת לשנייה ולעשות את זה באופן הדדי כך שכולן לא מסוגלות?

אבל כן, בכל זאת עושות חיבור ככול האפשר.

תלמידה: זה נחשב לעבור למדרגה הבאה?

כן, על ידי זה אתם תעברו למדרגה הבאה, זה בדיוק "נעשה ונשמע", תעשו את החיבור כמה שאתן מסוגלות, גם כלפי הגברים, ותראו עד כמה זה יצליח.

שאלה: בהמשך לבירור של החבר להתבטל, איך אני עוזר לחבר להתבטל?

על ידי דוגמה.

תלמיד: בביטול של חבר כלפי חבר וביטול של חבר כלפי העשירייה, זה מעשה שונה?

לא, רק על ידי דוגמאות.

שאלה: אני שמעתי קודם את החברה ואני גם מזדהה לפעמים עם ההרגשה שלה. אני עסוקה הרבה בהפצה ויכול להיות שההפצה אפשר להביא את החשיבות לעבודה הזאת בעשירייה דרך ההפצה, זאת אומרת להביא משהו מבחוץ, כזה גורם כזה של התלהבות, של התפעלות לעשירייה כדי שתהיה אנרגיה יותר טובה בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: אני רוצה לנסות להסתכל בצורה שונה על השאלה של התינוק והאימא, איך אני יכולה להיות חלק מהאימא הזאת שהחברה שלי יכולה ליפול לתוך הידיים שלה, שהחברה שלי תרגיש אותו בטחון, שהעשירייה באמת תהיה כאימא אוהבת שהיא תתפוס אותה ותעשה הכול בשבילה. הרי אימא זה מצב הטבעי שהבורא נתן לנו ואילו בעשירייה אין לנו את החלק הטבעי הזה, מה אני יכולה לעשות כדי לתת את ההרגשה הזאת לחברות?

על זה צריכים לעבוד, אני חייבת לספק בכל מיני צורות לחברות שלי, בטחון, הרגשת היחס שלי אליהן שאני עומדת על המשמר של החיבור בינינו, שאני אחשוב כל הזמן איך לספק להן כל טוב, כך כתוב.

תלמידה: ואם החברה לא מגיעה לעשירייה, לא נופלת על הידיים של העשירייה כי היא פוחדת, מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבוא ליפול על הידיים של העשירייה?

יש כאן 1001 מצבים, אני לא רוצה להתעסק בזה, מי שמבין את הדבר הזה, אז הוא יקיים אותו וימצא צורות איך לקיים.

שאלה: האם עם הפנימיות הנכונה אנחנו יכולים לתקן את החיצוניות?

ודאי. הלאה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להתייחס לפנימיות הנכונה כאיזשהו שליח מהבורא, איזשהו מסר של הבורא?

כן.

שאלה: שמעתי כשהגענו לחכמת הקבלה הלב שלנו בחר את המקום הזה, בחר להקשיב לך כי הלב שלנו מרגיש שכאן האמת וכאן צריך להיות ואני נשארת כאן, אבל כשאנחנו מגיעים לביטול, לאן כל הדבר הזה נעלם, מי לקח את זה? הרי כל כך קיווינו שהנה התחברנו, והחברה שואלת "מה, אתם לא יכולות להתחבר? יאללה, מהר תתחברו", אז לאן נעלם הדבר הזה, למה אנחנו לא יכולים לעשות את הדבר הזה של הביטול כדי שזה יצליח וכדי שאתה תצליח והבורא יצליח ושכולנו נהיה אחד?

כן, יש בעיה לבורא, אנחנו צריכים כולנו להתחבר ולעזור לו, לדרוש ממנו, לבקש ממנו שהוא יעזור לנו, זה מה שעומד לפנינו, זה לא פשוט.

שאלה: על החיבור הזה שעומד לפנינו, מה זה נקרא להיכנס לחיבור?

לשבור את כל המחיצות שיש בינינו, להשתדל להרגיש בפנים, בתוך הלב מה עוד מפריע לי להתחבר עם החבר, פשוט לקרוע את הלב ולחבר אותו עם הלב של החבר.

תלמיד: איך אתה שובר את הלב, מה הכלים שיש לך לשבור את הלב, איך אתה פותח אותו? ברור, אני מבין, את הציור יש לי, אני פשוט מנסה כאילו לתרגם את זה לפעולות, מה זה נקרא שעכשיו אנחנו שוברים את הללבות שלנו?

אני לא רוצה להרגיש את עצמי לפני שאני מרגיש את החבר.

תלמיד: איך קורה המעבר הזה שאני מתחיל לחיות מתוך החבר ולא את עצמי, אלא אני חי מתוכו?

רוצה להיכנס לתוך ליבו ולחיות שם וכך עם כל אחד ואחד, שם זה הבית שלי, שם אני חי.

תלמיד: אני פשוט כאילו רואה שנהיה מאוד ברור, כאילו מאוד חד עד כמה השגת הבורא היא בכל זאת לא בכלים שלך.

אז אתה תמצא את הכלים.

תלמיד: במידה מסוימת יש הכרה לזה, אבל איך אתה מתחיל לעבוד עם הכלים האלה שהם בתוך החברים, איך אתה מתחיל לעבוד מתוכם?

אתה מספק להם את כול מה שאתה יכול לחיבור.

תלמיד: לחיבור שלהם?

לחיבור ביניהם עם הבורא. אתה מתבטל, אתה משרת, אתה בעצמך לא נמצא, רק השירות שלך.

תלמיד: מה היא הפעולה שאני מחבר את החברים ויוצר מהם מקום לבורא?

אתה מחבר את החברים ביניהם בתוך הלב שלך, הלב שלך הוא כ המקום שבו מתחברים כל החברים ואת הלב הזה אתה מוסר לבורא.

תלמיד: איך אני יוצר אתה פעולת החיבור שלהם, איך אתה הופך אותם למחוברים?

אתה מחבר?

תלמיד: איך אני מחבר, מה זה נקרא שאני מחבר אותם?

על ידי הרצון שלך, על ידי זה שאתה מוכן לשרת, על ידי זה שאתה מוכן להיות אחראי.

תלמיד: והרצון שלי הוא זה שמחבר אותם, עצם הרצון הוא המחבר?

כן, ודאי, לא צריכים שום דבר חוץ מזה.

שאלה: למה לחיות בלב של החבר, מה אני רוצה לגלות שם, למה הוא שונה מהלב האגואיסטי שלי?

זה לגמרי לגמרי לא אותו דבר, שאתה חי בתוך הלב שלך או שאתה נכנס לתוך הלב של החבר, כשאתה נכנס לתוך ליבו אז אתה בא כדי למלאת את ליבו, כדי להשפיע וזה משהו אחר.

תלמיד: אתה אומר שאתה מתבטל אתה משרת ואתה בעצמך לא נמצא, רק השירות שלך, מידת השירות שלך לחברים, זה מה שקיים.

כן.

תלמיד: איפה הבורא מתגלה פה?

כמילוי לכל המעשה הזה שמחזיק אותו, מייצב אותו ומוביל אותו הלאה.

תלמיד: עוד פעם, זה בשירות שלך, ביחס שלך הוא מתגלה בך או בחברים? לא ברור לי איפה זה מתחיל, איפה זה נגמר.

כבר אין אני וחברים, אנחנו יחד.

תלמיד: אבל עדיין אני משרת אותם, אז יש אני והם.

בסדר, כשאתה נמצא בהם אתה משרת אותם.

תלמיד: ומה הכניסה המהירה ללב של החבר?

הייתי אומר שהכניסה המהירה ללב של החבר היא להתבטל כלפיו, לשרת אותו, זו הכניסה המהירה.

שאלה: מה הכי עוזר לרב להתבטל?

אותו דבר, להשתדל לשרת בדרך לבורא.

שאלה: זאת אומרת פעולות?

כן.

שאלה: לשרת בידיים וברגליים?

אני לא כל כך משרת בידיים וברגלים, אבל בכל זאת אני משרת במה שאני מסוגל, עוד שיעור, עוד תרגיל, עוד כנס, עוד סעודה ועוד כל מיני דברים כאלה.

שאלה: ומאיפה הכוח, הדרייב לשרת?

מהחשיבות, מה חשוב לאדם יותר מכך? ברור שאין. רק לממש את עצמו, זה מה שהאדם יכול. כשאני רואה את סוף החיים, מה אני צריך לעשות? לממש את עצמי בכך מהר יותר ככל האפשר.

שאלה: האם בשירות חיצוני, פנימי, בכל הפעולות שאנחנו עושים בשביל לשרת את החברים, האם זה מספיק כדי לגרום לאדם להתבטל, או צריך שהדבר הזה יביא אותו לחוסר יכולת ולתפילה, מה בסוף גורם לאדם להתבטל?

שניהם יחד. ודאי שהמקובלים אומרים שתפילה היא העיקר, אבל תפילה היא מה שמתגלה בזמן המאמץ, בזמן החיפוש של כל אותן הדרכים שבהן הוא יכול לעזור לחברים.

שאלה: מהי "תשובה מאהבה"?

"תשובה מאהבה" זה מצב שאנחנו מגיעים אליו מתוך האהבה בינינו ומביננו לבורא, ומכך מקבלים תשובה, זאת אומרת כוחות, הבנות, ומרגישים מה הבורא עושה עלינו.

שאלה: האם חיבור העשירייה עם העולם החיצון הוא תנאי לקבלת התורה?

לא, בכלל לא, צריך לעשות חשבון טוב כדי להתחבר עם מישהו מבחוץ.

שאלה: האם הפנימיות קודמת לחיצוניות, או שהחיצוניות קודמת לפנימיות?

אני לא חושב שיש כאן שני דברים, שתי דעות, אלא העיקר היא הפנימיות, ואת כל החיצוניות שאתה יכול לחבר לפנימיות, נסה לחבר.

שאלה: כשאתה רוצה לחבר את החברים בתוך הלב ושהבורא יתגלה בתוכם, מה בדיוק אתה רוצה שתהיה התוצאה בגילוי הבורא בהם, מה אתה רוצה עבורם?

שהם ירגישו את אבא שלהם.

שאלה: ובהם, אתה גם רוצה שינויים בהם?

מתוך כך יהיו להם שינויים גדולים.

שאלה: מה זה נקרא שירגישו את אבא שלהם?

שהבורא הוא הכול.

שאלה: בשביל מה הם צריכים את זה, מה זה ייתן להם עכשיו?

ביטחון, הכוונה, יהיה להם הכול.

שאלה: במה יכולת ההשפעה של החברים תלויה בי?

יכולת השפעת החברים תלויה בך בכך שאתה נותן להם דוגמה.

שאלה: ובדוגמה שלי זה יהפוך אותם, מתוך כך הם יצליחו להיות יותר משפיעים בזה, כשאני רק נותן להם דוגמה?

כן, העיקר הוא הכול לפי הדוגמה. אם יהיו כאן אנשים אחרים, אז גם אם תרצה או לא תרצה, תדבר בצורה אחרת, הכול תלוי בסביבה.

שאלה: אבל איך אתה נותן דוגמה לרצון הפנימי שלך?

אני משתדל הרבה פעמים ביום לחזור לרב"ש.

שאלה: מה זה אומר, למה אתה חוזר?

לדוגמאות, למילים, לכל מה שקורה, בדרך כלל אני גם עושה בכך ביקורת על עצמי.

שאלה: שמעתי שצריך להיכנס לתוך הלב של החברות ולחיות שם. אם בכל זאת נוכל לעשות זאת, זה יהיה כל התיקון שלנו?

בכך יהיה עיקר התיקון שלנו, להתחבר עם הלב של החברות.

שאלה: בקטע שקראנו קודם בעל הסולם כתב שהברית שאנחנו עושים היא כביכול מעשה ידינו, כאילו שהיא כן העבודה שלנו, ויש הרגשה שמי שיושב פה איתנו, באולם ובעולם, כאילו כרת ברית עם בעל הסולם, עם הרב"ש ואיתך, ללמוד את התורה כך, עם החברים האלה.

כל פעולה שחבר עושה משפיעה על עוצמת הברית הזאת, אם הוא בא לשיעור שמח הוא מחזק, אם הוא לא בא, הוא מחליש. איך להיות בהרגשה כזאת, שכל תנועה שאנחנו עושים וכל החיים שלנו בעצם תלויים בברית הזאת שקיימת בינינו?

איך אנחנו מדביקים לכך את כל החיים שלנו? קודם כל זה תלוי בקשר שלכם כאן, עד כמה אתם מבינים שלבנות קבוצה גדולה יותר, גם גברים וגם נשים, חברה, ילדים, שכל אלו חייבים להיות יחד.

שאלה: פעם שמעתי אותך אומר שצריך לצאת להתחבר עם החברים, להתמוסס בהם, שהם כבר מחוברים ואני מצטרף, ועכשיו שמעתי על לאסוף ולחבר בליבי את החברים.

כן.

שאלה: מה עדיף, מה קודם?

לא קודם, להשתדל ככל האפשר, גם את זה וגם את זה.

שאלה: אלה הן שתי פעולות שונות?

כן, או שאת מחברת את עצמך לקבוצה שהיא נמצאת מחוצה לך, כך את מתארת לעצמך, או ההיפך, שאת מכניסה אותה לליבך.

שאלה: זה משהו שהאחד בא אחרי השני?

גם לסירוגין, לא חובה שזה יקרה דווקא בצורה מסוימת.

שאלה: מה מתגלה בכל אחת מהפעולות האלה?

ההתקשרות שלנו שצריכה להיות כשאני בחבר והחבר בי, וכך אנחנו בסופו של דבר נגיע לקשר הנכון, לעיגול.

שאלה: וזה תלוי במצב שלי? זאת אומרת, אם אני מרגישה את הגדלות שלהם אני נופלת לידיים שלהם, מתמוססת בהם, ואם אני מרגישה שיש בי כוח וגדלות אני צריכה לחבר אותם?

כן.

(סוף השיעור)