שיעור בוקר 22.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 182 פתיחה לחכמת הקבלה, אות פ"ב

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם" בעמוד 182 מתוך ה"פתיחה לחכמת הקבלה" כותרת "עלית מ"ן ויציאת הגדלות דנקודים" אנחנו נמצאים באות פ"ב.

אות פ"ב

"ונתבאר לעיל באות ע"ד, שיש ב' מדרגות בראש דנקודים, הנקראות כתר, ואו"א, ולפיכך כשהאירו הזו"ן דא"ק את האור החדש דע"ב ס"ג אל הע"ס דנקודים כנ"ל, האיר תחילה אל הכתר דנקודים דרך טבורו דא"ק, ששם מלביש הכתר, והשלימו בג"ר דאורות, ובינה וזו"ן דכלים. ואח"כ האיר אל או"א דנקודים דרך היסוד דא"ק, ששם מלבישים או"א, והשלימם בג"ר דאורות, ובינה וזו"ן דכלים, כמ"ש לפנינו."

זאת אומרת, נקודות דס"ג שהתפשטו למטה מטבור הם הכשירו את המקום הזה שנקרא נה"י דגלגלתא ודרך המקום הזה הם עכשיו פועלים כדי למלא את המקום הזה, נה"י דא"ק. ומה זה למלאות? למלאות זה נקרא להתלבש עליו, להתחיל לטפל בו. ואז יוצאים לנו פרצופים של עולם הנקודים, שני ראשים, כתר ואבא ואימא, ראש דהתלבשות זה נקרא כתר, ראש דעביות נקרא אבא ואימא, וגוף שנקרא זו"ן. הם נמצאים בינתיים בקטנות.

כתר מתלבש על הטבור, אבא ואימא למטה מכתר, זו"ן למטה מאבא ואימא. כולם נגמרים בפרסא. זה מצב הקטנות של עולם הנקודים. לא עולם, הוא רק פרצוף אחד וגם פרצוף קטנות, אבל בכל זאת לשם העתיד, לשם התפקיד הגדול שמחכה לו הוא נקרא עולם הנקודים בקטנות.

העניין הוא שאנחנו צריכים לראות איפה הם מתלבשים. בעל הסולם אומר כך, שהאור מתחילה "אל הכתר דנקודים דרך טבור דא"ק" מאיר, ששם מתלבש הכתר מטבור דא"ק "והשלימו בג"ר דאורות," ונר"ן דכלים. "ואח"כ האיר אל או"א דנקודים דרך היסוד דא"ק" המלביש שם אבא ואימא, "והשלימם בג"ר דאורות, וזו"ן דכלים". זה הכול, בינתיים. מה קורה הלאה? אות פ"ג.

אות פ"ג

"ונבאר תחילה ענין הגדלות, שגרם אור חדש הזה אל הע"ס דנקודים. והענין הוא, כי יש להקשות על מ"ש לעיל (באות ע"ד), שקומת הכתר ואו"א דנקודים היו בבחינת ו"ק, משום שיצאו על עביות דבחי"א, והלא אמרנו שע"י ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, נתחברה הבחי"ד במסך דנקודות דס"ג שהוא בינה, הרי יש במסך הזה גם רשימו של בחי"ד דעביות וא"כ היה צריך לצאת על המסך בעת התכללותו בראש הס"ג, ע"ס בקומת כתר ואור היחידה, ולא קומת ו"ק דבינה בספירת הכתר, וקומת ו"ק בלי ראש באו"א. והתשובה היא, כי המקום גורם, כי מתוך שהבחי"ד נכללה בבינה שהיא נקבי עינים, נעלמה שם העביות דבחי"ד בפנימיות הבינה, ודומה כמו שאיננה שם, וע"כ לא נעשה הזווג רק על הרשימות דבחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות, שהם מעצם המסך דבינה לבד, כנ"ל באות ע"ד, ולא יצאו שם אלא אלו ב' הקומות: ו"ק דבינה, וו"ק גמורים."

זאת אומרת ז"ת דבינה וזעיר אנפין. זה מה שיצא.

שאלה: מה זה אומר שהמקום גורם? למה בחינה ד' לא גרמה לשבירה?

איפה כתוב?

תלמיד: כתוב "נתחברה הבחי"ד במסך דנקודות דס"ג שהוא בינה, הרי יש במסך הזה גם רשימו של בחי"ד דעביות וא"כ היה צריך לצאת על המסך בעת התכללותו בראש הס"ג, ע"ס בקומת כתר ואור היחידה, ולא קומת ו"ק דבינה בספירת הכתר, וקומת ו"ק בלי ראש באו"א. והתשובה היא, כי המקום גורם,"

כן. מהו המקום? ראש דס"ג.

תלמיד: הזיווג נעשה בראש דס"ג?

כן. איך ס"ג יכול להוליד לך יותר מעצמו? הוא רק יכול לממש רשימות בסגנון שלו.

תלמיד: שזה בינה.

כן.

תלמיד: אז מה קורה לד' שהיא הפעילה את הפעולה כביכול? מי הפעיל את הפעולה?

הרצון לקבל שהוא בכללות בחינה ד'. ד' עולה ונכללת בב'. מאיפה יש לד' יכולת לעלות לב'? כי בעבר ב' הולידה את הד'.

תלמיד: ובאיזה מצב היא שם? קטנות.

כן, כי היא לא צריכה יותר. לא דורשים ממנה. היא מוכנה לתת הכול אבל לא נדרש.

תלמיד: יש פה עדיין שאלה איך היא לא גורמת להפעלת הבינה יותר מקטנות?

בחינה ד'? איך?

תלמיד: מי הפעיל את הירידה למטה מטבור?

אם הנברא לא עושה פעולות מיוחדות כדי להזמין לעצמו רשימות, אז מלכות הכללית לא מעוררת וכולם נמצאים בהמתנה.

תלמיד: וזה קורה בגלל שכל הפעולה התחילה מראש דס"ג.

בפרט שזה ראש דס"ג. בפרט שזה בבינה, שכאן זה עוד יותר ברור. אבל בכלל, מתוך זה שאין אונס. זה רוחניות.

שאלה: לגבי המקום גורם, המקום קובע את צורת הפעולה? המקום משנה את התגובה? מה הוא עושה המקום?

כן. ראש דס"ג זה מקום. אתה מגיע לחיסרון מיוחד. מקום זה חיסרון. אתה מגיע לחיסרון מיוחד שהוא לפי החיסרון שלו רק את זה שומע.

שאלה: אתה יכול להסביר את ההארה של האור החדש דרך הטבור ודרך היסוד?

לא. ממש לא. אם אנחנו נפתח חלק ו' "תלמוד עשר הספירות" אתם תראו כמה יש שם. כי בין ראש דס"ג ופרצוף כתר ואבא ואימא, יש עוד פרצופים, ראשים שהם עומדים מנקבי עניים דראש דס"ג, מפה דרש דס"ג עד החזה שלו. בקיצור, יש שם הרבה מערכות, זה לא סתם קופץ מראש דס"ג למטה. והמערכות האלה הן קודם כל אורות נה"י דגלגלתא. נה"י דגלגלתא מתקשרת עם נקודות דס"ג ומעלה את המ"ן בכלל לאין סוף מראש דגלגלתא.

זו מערכת שהיא כולה עובדת תמיד בסירקולציה כזאת מההתחלה ועד הסוף ומסוף עד להתחלה ולכן כולם פועלים בעצם בסגנון אחד. מחשבת הבריאה היא נמצאת בכל הפעולות האלו. וכל רצון ורצון, כל פרצוף ופרצוף שעכשיו נבנה, זו אותה מחשבה עליונה של הבורא רק שמתלבשת בכל מיני פעולות שמחלישות אותה, ממעיטות אותה וכך היא פועלת.

זאת אומרת, אין כאן שום דבר חוץ מבורא שפועל יחד עם הנברא להביא את הנברא למצב שאפשר להתחיל לעבוד עמו. זאת אומרת שבאמת יהיה כלול משתי מערכות.

שאלה: מה זה ו"ק דבינה וו"ק גמורים?

ו"ק זה חצי מדרגה. ו"ק דבינה זאת אומרת רק ז"ת דבינה.

תלמיד: ומה זה וא"ק גמורים?

ו"ק גמורים זה בדרך כלל זעיר אנפין.

אות פ"ד

"ולפיכך עתה, אחר שהזו"ן דא"ק שלמטה מטבור המשיכו את האור החדש, ע"י המ"ן שלהם, מע"ב ס"ג דא"ק, והאירו אותו לראש דנקודים, כנ"ל (באות פ"א, ע"ש), הנה מתוך שפרצוף ע"ב דא"ק אין לו שום נגיעה בצמצום ב' הזה שהעלה את הבחי"ד למקום נקבי עינים, ע"כ כשהאור שלו נמשך לראש דנקודים, חזר וביטל בו את הצמצום ב' שהעלה מקום הזווג לנקבי עינים, והוריד בחזרה את הבחי"ד למקומה לפה, כמו שהיתה בעת הצמצום הא', דהיינו במקום הפה דראש. ונמצאו ג' הכלים אוזן חוטם ופה, שמסבת צמצום הב' נפלו מהמדרגה, (כנ"ל באות ע"ו), הנה עתה חזרו ועלו למקומם למדרגתם כבתחילה, ואז ירד שוב מקום הזווג מנקבי עינים אל הבחי"ד במקום הפה דראש, ומאחר שהבחי"ד כבר היא במקומה, יצאו שם ע"ס בקומת כתר. והנה נתבאר, שע"י אור החדש שהמשיך הזו"ן דא"ק אל הראש דנקודים, הרויח ג' האורות נשמה חיה יחידה, וג' הכלים אח"פ, שהם בינה וזו"ן, שהיו חסרים לו בעת יציאתו מתחילה."

שאלה: לא הבנתי למה אור ע"ב ס"ג מצליח לבטל את צמצום ב'?

כך זה נקרא. זה האור העליון שיש בו עוצמה גם של אור חכמה וגם של אור חסדים. הוא עובד כנגד הרצון לקבל ואז מרחיק אותו מעל מנת לקבל ומצייד אותו במסך בעל מנת להשפיע. לכן זה נקרא אור ע"ב ס"ג. כי אין לנו בכלל אורות אחרים חוץ מאור ע"ב ס"ג. יש אור חכמה ואור חסדים, אין יותר בבריאה חוץ משני אורות, ושני האורות האלה שהם פועלים מהכתר, זה נקרא שהבורא מגיע ומתקן את הנברא.

תלמיד: אבל כשהם מגיעים לראש ס"ג אין שם איזו הבנה שיש שם הגבלה? זה לא נרשם איפשהו שצריכה להיות התייחסות לזה?

לס"ג ודאי שישנה הגבלה. לכל פרצוף יש. אם הוא לא טועה אז הוא נמצא בהגבלה, הוא מבין מה קורה לו. אלא אם כן ישנה הטעיה מלמעלה, ואז הפרצוף הולך לפי ההטעיה הזאת, שגם זה לטובתו למרות שנשבר.

תלמיד: פה כתוב "הנה מתוך שפרצוף ע"ב דא"ק אין לו שום נגיעה בצמצום ב' הזה שהעלה את הבחי"ד למקום נקבי עינים, ע"כ כשהאור שלו נמשך לראש דנקודים, חזר וביטל בו את הצמצום ב'". בקטע הזה לא ברור מה קרה שמה.

איזה אות?

תלמיד: אות פ"ד שקראנו עכשיו, אבל זה מתחיל בטור ב' למעלה "הנה מתוך שפרצוף ע"ב".

"הנה מתוך שפרצוף ע"ב דא"ק אין לו שום נגיעה בצמצום ב'" זה ברור. "הזה שהעלה את הבחי"ד למקום נקבי עינים, ע"כ כשהאור שלו נמשך לראש דנקודים, חזר וביטל בו את הצמצום ב' שהעלה מקום הזווג לנקבי עינים, והוריד בחזרה את" המסך הזה "הבחי"ד למקומה לפה, כמו שהיתה בעת הצמצום הא', דהיינו במקום הפה דראש. ונמצאו ג' הכלים אוזן חוטם ופה, שמסבת צמצום הב' נפלו מהמדרגה, (כנ"ל באות ע"ו), הנה עתה חזרו ועלו למקומם למדרגתם כבתחילה, ואז ירד שוב מקום הזווג מנקבי עינים אל הבחי"ד במקום הפה דראש, ומאחר שהבחי"ד כבר היא במקומה, יצאו שם ע"ס בקומת כתר".

מה קרה?

תלמיד: זה שלע"ב אין קשר לצמצום ב' אפשר להבין, אבל הוא כן צריך לעבור דרך ראש דס"ג, הוא לא מדלג ממנו.

מי?

תלמיד: כשהאורות עוברים דרך כל המערכת הם לא מדלגים על ראש דס"ג, אז למה שם הם לא נפגשו בהקבלה?

אתה אומר כך, האור ששבר את הכלי, שהוא היה אור גדול מאוד, שיצא על רשימות ד'/ג', איך הוא עבר את הס"ג.

תלמיד: כן.

אז תשאל ככה. אני מבין שאתה אוהב שאני קורא, אבל אני אקרא לך אחר כך עוד משהו. אז איך אור ע"ב ס"ג, שזה אור החכמה, עובר את הס"ג. ס"ג לא מהווה שום מחיצה, שום הפרעה לאור חכמה. ההיפך, אור חכמה עובר ככה, זורם. אפילו, אני לא יודע איך להגיד את זה, זה נקרא לשבח חסדים מה שהוא עושה, שהוא עובר בחסדים והוא ממשיך הלאה. כאילו עוד הכול משומן בדרך, יותר מאשר בלי ס"ג.

שאלה: אפילו שראש דס"ג עכשיו יודע שהוא צריך רק עד נקבי עיניים, כי יש שם החלטה? אז למה קרה כל הסיפור הזה קודם?

לא, אז נעשה זיווג עכשיו בבחינה ד', בפה. אתה לא שואל איך הראש עבר, אתה אומר איך ראש דס"ג שהוא נמצא בקטנות פתאום מרשה לאור החכמה, שזה אור דגדלות, לעבור דרכו.

תלמד: נכון.

אז אני אגיד לך שאתה צודק בשאלה שלך, אבל יש לך טעות מקודם, שראש דס"ג חוזר לגדלות. כי רשימו ד'/ג' מחייב אותו להוריד את המסך מנקבי עיניים לפה, ולעשות זיווג על הגדלות. ובכלל לא הוא עושה את הזיווג אפילו, אלא גם גלגלתא וע"ב ומלכות דאינסוף, כולם עושים את הזיווג הזה. זה זיווג של גמר התיקון. תתאר לעצמך, זיווג על ד'/ג' זה זיווג על גמר התיקון.

שאלה: למה?

למה לא שאלת קודם? כי זה זיווג שמגיע מרשימו ד'/ג' מנה"י דא"ק. אם היו עושים את הפעולה בצורה נכונה, זאת אומרת היו יכולים לספק לכלים האלה של הנה"י דנקודות דס"ג, מסכים, הם היו מקבלים בעל מנת להשפיע את כל אור האין סוף. הכלי שנשבר, הוא נשבר מאור אין סוף. שלא היה שום הגבלה, והוא נכנס ככה לכלי ושבר אותו. וכלי שנשבר, נשבר כולו, כולו. זאת אומרת, אין בכלי אף רצון שנשאר בעל מנת להשפיע, כולם בעל מנת לקבל.

שאלה: כאילו נבנתה איזה מערכת, ואז בכוונה הכניסו איזה באג בשביל שתישבר.

אז היא נבנתה, עכשיו היא מערכת הטומאה. אחרת מה נתקן, איך נדע מה זה הפכיות מהבורא? לא יהיו לנו הבחנות.

תלמיד: אז למה לא לשבור את זה מלכתחילה? אפשר לרסק את זה מהתחלה.

עכשיו מרסקים אותה, כן, עכשיו זה מה שעושים. מתי עוד, מתי לפני זה? מתי תגיד. לא היה קשר בין בינה, לבין מלכות, לבין כתר. לא היה קשר במערכת הזאת, שאפשר כך לנענע את כולם ולהביא בערמומיות אור החכמה, שבינה תמשוך אותו ותחשוב שהיא מתקנת את המלכות, ומלכות תקבל את אור החכמה הזה ותתפוצץ. וגם איך שהיא מתפוצצת, בהדרגה, שהיא כל הזמן מנסה בכל זאת על מנת להשפיע, על מנת להשפיע, וזה כל הזמן שובר אותה, שובר אותה, שובר אותה.

זו פעולה שבערמומיות כזאת, בסיבוב כזה זה נעשה, ואי אפשר היה מראש לדעת. כי בינה נמצאת, אף פעם לא הייתה דוגמה כזאת שבינה לא יכולה לשמור על המלכות. וכאן מגיעים למצב ש"אכלתי ויאכל עוד", פעמיים. זו הייתה נגיעה ראשונה ונגיעה שנייה, כמו שאנחנו לומדים בחטא עץ הדעת. כן. מזה כל הבעיות שלנו. בעיות גדולות מאוד.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע להכרעה כזאת שכלום לעצמי, כלום. משהו, לא. שום דבר. אולי, אין. פשוט לגמרי טוטאל, אין. אנחנו לא יודעים מה זה, עד כמה זה אין, כדי לעשות תיקון אפילו הכי קטן.

אנחנו לומדים עכשיו, איך המערכת הזאת פתאום מתגלה מהחושך. איך אחר כך שוברים אותה, בונים משרידיה מערכת התיקון שהיא כוללת כבר מערכת קדושה, מערכת טומאה, "זה כנגד זה ברא א-לוהים". כל זה, זה לא עולם ומלואו, זה עולמות ומילואם. ממש.

שאלה: אז למה בינה לא מצליחה לשמור על המלכות?

היא לא צריכה לשמור, היא חשבה שהיא הולכת לסייע לתיקון.

תלמיד: כן, לסייע, למה היא לא מצליחה? למה זה נשבר?

התגלתה בחינה ד' שלא הייתה בכלל.

תלמיד: הייתה לפני צמצום א' אפילו בחינה ד'.

זה היה בבחינה ד' שם, שעוד לא נתגלתה בכולה, לא בגלגלתא במלואה. כי לא השתמשו בבחינה ד' אף פעם. וכאן היו כיבול כל התנאים לתיקון.

תלמיד: אז הבינה עוררה אותה, אבל לא ידעה שהיא לא מסוגלת לקבל.

כן. וודאי. לא. להסביר את זה בצורה כזאת פשוטה, אבל יש בזה שאלות עמוקות שלא בטוח שיוכל לענות עליהם. אין מילים אפילו. הבורא הכין את זה בצורה כזאת פנימית, ערמומית, שהשכל שלנו הוא לא יכול לעכל את זה לתוך העומק. כאילו יש איזה פזילה, חוסר פוקוס בשכל, שאתה מבין ולא מבין, רואה ולא רואה. כזאת הרגשה. תכלית הידיעה שלא נדע, אי אפשר לדעת.

אחר כך כן. כשנתקן את הכול, יהיו לנו כלים מאפס עד מאה אחוז כולם. עכשיו בינתיים אנחנו גם בנויים מכל ההגבלות של צמצום ב', צמצום א', כל מיני אלו ל"ב נתיבות, בלי מלכות עצמה, רק מלכות שעולה לבינה. אתה מבין. כל הדברים האלה הם לא נותנים לנו לחתוך כאילו, להיות החלטיים נגיד. לא יכולים. אבל מרגישים שיש משהו שכל הזמן נעלם, נעלם. זה כמו שיש לך מספרים אי רציונליים. זה שעוד נשאר עוד משהו.

שאלה: אז מה התכלית של כל השבירה הזאת, למה הוא עשה את זה?

בלי שבירה, לא היה מקום איפה שבו היינו יכולים להתקיים. כי אנחנו קיימים רק משומרי קליפות.

אנחנו קיימים רק משברי קליפות. בלי קליפות אנחנו לא יכולים.

תלמיד: מה זה אומר, שאנחנו רק בקבלה לעצמי?

זה כמו שיש לך גוף בריא והוא חי, אבל בתוך הגוף יש כל מיני חיידקים, כל מיני ווירוסים, עוד כל מיני טפילים שחיים שם ניזונים מתוך הזבל. אתה רופא, אתה יודע מה זה. אז בלעדיהם אפשר? לא. הם בעצם היסוד של הקיום שלנו. תנקה את הגוף מכל הזבל הזה הוא לא יוכל להתקיים. תנקה את הראש שלנו והלב שלנו מכל הזבל הזה, בשביל מה לחיות? לכן הערבות, אין ברירה.

תלמיד: איך מזה כאילו מגיעים לערבות?

שמרגישים שאנחנו חלשים מול החיידקים, הטפילים, כמו שהוא אומר שם, כל מיני הזוועות האלה שניזונים אצלנו שם וקיימים בנו, גם מיליארדים בכול גוף וגוף.

תלמיד: ואי אפשר לחיות בלעדיהם, זה באמת אי אפשר.

מה, אתה לא יודע? זה פיזיולוגיה אלמנטארית. בטח. תסתכל על החבר, יש לו כמה מיליארדי כאלו טפילים אוכלים, אוכלים אותו עכשיו מכול הצדדים. הכול תלוי באיזון אלו מאלו. אז עכשיו אנחנו לומדים איך דווקא נבראו המערכות כאלו ואיך הם נמצאים לפי הפקודות מלמעלה, איך הם נמצאים באיזון, ואיך אנחנו ביניהם יכולים להתקיים ועוד עם בחירה חופשית, כאילו, אבל בכול זאת.

תראה בכול המערכות הם כך, דומם, צומח, חי, מדבר במערכת ההכרה, בהבנה, ברגש בכול. אנחנו משתמשים בעשירית אחוז, ממאית אחוז מכול מה שיש במערכת הזאת, לא מבינים, לא מכירים שום דבר. זה מאוד מעניין איך היא עובדת, כל היקום עם כל מה שיש בו זה אפס ממש לעומת זה.

תלמיד: ובשביל מה כל זה? בשביל מה כל כך הרבה פרטים?

לא, זה כהעתקה, כי לא יכולה להיות מערכת שלמה שלא כוללת בכל הרמות של הדומם, צומח, חי, מדבר וא-לוהות, לא כוללת כל המבנה בכול חלק וחלק מתוך התכללות.

תלמיד: אז אני רוצה לפרוץ, לצאת מהמערכת הזאת? כאילו מה המטרה שלה? הוא כלול מהכול?

לא, המטרה שלה שעל ידי הרמה הכי גבוהה שניתנה לנו, הבחירה החופשית, אנחנו נתקן את עצמנו ועל ידי זה הכול יכנס לאיזון. הכול יכנס לאיזון, ו"חשכה כאורה יאיר". ואז כל המערכות האלה הם יהיו באיזון, ואם הם מגיעים לאיזון, זאת אומרת שאור החכמה הוא יתלבש כולו באור החסדים ושני האורות האלה הם השלימו זה את זה. זאת אומרת, רצון לקבל הוא יהיה כולו תחת המסך בעל מנת להשפיע, אז כל החיידקים האלה, כל הטפילים האלו, הם יהיו על מנת להשפיע לטובת האדם.

האדם הכוונה האדם הרוחני, מערכת האדם, ואז העולם שלנו הוא עולה לדרגת העולם הרוחני, כי הכול מיתקן. כמו שאדם חולה ומבריא יותר, ויותר, ואז אתה מגלה בו יותר ויותר את ההבחנות הנכונות, הטובות, הרוחניות או הגשמיות שם, מהמעבדה שלך, אז אותו דבר.

תלמיד: מהי כל הערבות שאתה אמרת? שהכול נברא לצורך הערבות.

כן. כל הבריאה היא לצורך הערבות, שאנחנו נעשה בינינו ומזה הערבות הזאת אוטומטית, והיא תתפשט לכל הבריאה, לכל האומות, לכל בני האדם, לכולם. כולל אותם הגו'קים שנמצאים בכל אחד.

תלמיד: איך מתחילים את הערבות הזאת נגיד מהיום, מעכשיו כל אחד בעשירייה שלו?

מתחילים מזה שכל אחד מבין שהוא לא צריך לחשוב על עצמו, פשוט תעזוב את עצמך ותחשוב על הזולת לגמרי. ככה. ואז תראה. תראה מה חושבים ההודים שם, הסינים, לא יודע מי ומה, זה נמצא כאילו איזו מין הבנה הזאת בעמים, שאם אתה עוזב את עצמך אתה חופשי, רק אי אפשר. אפשר אך ורק על ידי הכוח העליון שככה אנחנו מושכים המאור המחזיר למוטב.

שאלה: השבירה שוברת רצון לחתיכות או שהרצונות הקטנים שהיו שם פשוט מגלים את העצמאות שלהם או את הנפרדות ביניהם? איך זה עובד?

השבירה היא מנטרלת את המסך על מנת להשפיע, הופכת אותו להיות למסך השבור שזה על מנת לקבל. ואז, באותה עוצמה כמו שזה היה על מנת להשפיע, עכשיו זה על מנת לקבל. זאת אומרת, מי שהיה למעלה צדיק ועכשיו הוא נעשה למטה רשע, גרוע יותר וכן הלאה. ואז יוצאות לך שתי מערכות, ימין שמאל ומעלה מטה, ואז מתוך זה כבר מתחילה להיות מערכת התיקון.

תלמיד: כל ההבחנות האלה היו כבר בסוף ד' דאור ישר בתוך הרצון או שהם נוצרו בעקבות השבירה.

כל ההבחנות הללו, אם אתה לומד אותן טוב, אתה רואה שהן היו כבר בבחינת שורש בד' בחינות דאור ישר, שם הסוף וההתחלה קיימים יחד, אם אתה תתחיל לפתוח את הקובייה הזאת או קופסה הזאת אתה תראה שזה לא יכול להיות אחרת. איך יכול להיות כתר ומלכות וכל הדברים האלה יחד? אלא חייבת להיות פעולת השבירה, וערבוביה, והתכללות, ואחרי זה תיקון הדרגתי, סלקטיבי. אחרת זה לא יעשה.

שאלה: האם זה נכון בעשירייה לפרט את הערבות לדברים כאלו מדידים וברורים ואז כלפיהם למדוד אם אני נמצא או לא?

אפשרי, למה לא? לפחות להבין קצת אלמנטים האלו, מצוין.

תלמיד: כן, כי אחרת זה כאילו מעורפל, אני כאילו ברור לי שאני לא בזה אבל אני לא כל כך מודד את זה. כן, אני לא, אני דואג.

קדימה.

תלמיד: זאת אומרת אפשר לשחק בזה.

תעשו. כן, אני מוכן גם לשחק גם. זה מאוד מועיל. יכולים כאן להציע המון תרגילים טובים וזה יהיה מורגש, וזה יהיה לעניין וזה הכלי שלנו כולו, העולמי ממש, זה מה שצריך. זו קפיצה לדרגה הרוחנית כבר. עם הערבות אנחנו נכנסים לעבודה רוחנית, להרגשה רוחנית, למדבר, לכול הדברים. לתורה בקיצור.

תלמיד: לזה יש את העולם הזה שאני יכול לקיים ערבות במשחק ללא רצון, ללא כוונה.

כן. בהצלחה.

(סוף השיעור)