שיעור צהרים 22.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1660,

מאמר 146 "יסורים ושמחה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1660, מאמר 146, "יסורים ושמחה".

נקרא קודם כל מה זה ייסורים ומהי שמחה ומה הקשר ביניהם.

יסורים ושמחה

"ענין יסורים הוא קו שמאל, כלומר בזמן שהאדם עושה ביקורת על מעשיו, אם הם על דרך האמת, בעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה את כל חסרונותיו. וזה נקרא יסורים, כלומר שכואב לו על מה שהוא כל כך חלש בענין דלהשפיע.

כי אז הוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר עם הכוונה דלהשפיע, ואין לו שום עצה לצאת ממצבו, אלא רואה שרק ה' יכול לעזור לו. לכן יש לו אז מקום לתפילה, היינו להתפלל לה' מעומק הלב.

ובזמן שהאדם עוסק בתורה ותפילה, שאז האדם צריך לקיים "עבדו את ה' בשמחה", צריכים לעבור לקו ימין, הנקרא שלימות.

אלא שצריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות.

והוא צריך לתת תודה לה' שזיכה אותו, בזה שנתן לו מחשבה ורצון על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות וחשיבות משאר אנשים, וה' זיכה אותו בזה. לכן מצב כזה גם כן מחייבו לתת תודה לה', כלומר שאז הזמן לתת זמירות שירות ותשבחות לה'."

שאלה: מהי הדקה האמיתית הרוחנית שהיא הרכוש הגדול?

כשהאדם מרגיש שהוא קשור לחומר שהוא לומד ועם הבורא, והבורא נותן לו אילו תכונות, מגלה בפניו אילו דרכים לא מוכרות, לא מובנות וכן הלאה, אז מופיע באדם מין מצב כזה שבו הוא נמצא גם במצב שהוא מרוצה וגם במצב שלא מרוצה, ואיך הוא צריך להתמודד עם זה, לפעול? הוא צריך תמיד להבין שזה מגיע מהבורא ושאין מקור אחר שאותו מרגיש האדם אלא הכול מגיע דרך הבורא, הכול כולל הכול עד ההרגשה הקטנה ביותר.

לכן האדם צריך להבין שבהרגשה שלו הוא צריך לעשות כל שביכולתו כדי לקרב את עצמו לבורא או את הבורא אליו. בזה מסתכמת העבודה שלנו.

תלמידה: במה מתבטאת האיכות של הדקה הזאת?

בכוח ומידת הקשר עם הבורא.

תלמידה: יש ימים שהעולם הגשמי כובש, האם הדקה הרוחנית הזאת יכולה להכריע את כל היום הזה לכף זכות?

בטוח שאפשר, כיוון שאת הכוחות הרוחניים אנחנו מקבלים מלמעלה, הם הרבה יותר חזקים מהכוחות הגשמיים החומריים, אם אנחנו רוצים שהם ישלטו עלינו, אין כאלה כוחות באגו שלנו שיכולים לנתק אותנו מהכוחות הרוחניים.

שאלה: בלי ייסורים אנחנו לא נוכל להשיג את התענוג האמיתי, נכון?

בלי ייסורים אנחנו לא יכולים להשיג את התענוג האמיתי, כן אבל תלוי איזה ייסורים. יש ייסורי אהבה, כאשר אני משתוקק למושא אהבתי, ובשבילי זה הייסורים.

תלמידה: איך להצטער ולהיות בייסורים נכון כדי שייסורים האלה יקרבו אותנו?

צריך לחשוב על זה, לדבר על זה עם חברים, ובצורה כזאת כל אחד מכם יקבל מהאחרים יותר הבחנות לגבי מה זה קשר, מה זה פירוד, עד כמה אתם רחוקים מהבורא וכן הלאה, ותופיע בך הבנה ברורה של איפה את נמצאת.

תלמידה: מהם הדברים הקטנים הרוחניים שהבורא נותן לנו כשאנחנו רק מתחילים בעבודה הרוחנית?

הוא מחכה לזמן שבו תתחילו להבין איפה אתם נמצאים, איך אתם קשורים ביניכם ולבורא, בעזרת מה אתם יכולים להתקדם, זה הכול כבר מגיע מלמעלה, מהבורא.

שאלה: אדם שנמצא בבירור החסרונות, לא יכול להיות בשמחה ושמחה מתגלה רק אם הוא במצב להרים את הבורא, להגדיל אותו, ונמצא שהשמחה זה הדבקות עם הבורא?

כן.

שאלה: יש ייסורים לאורך כל התקופה ועכשיו יש חיסרון מאוד גדול לשמחה. איך מגדילים את השמחה לפני כנס, בלי להתעסק בייסורים?

אנחנו נמצאים במצב שמכל האנושות יש רק לנו שיטה, יש לנו ספרים, יש לנו מקור של בעל הסולם ורב"ש, אנחנו מאורגנים בקבוצה שכל אחד יכול לתמוך באחרים. ולכן אין תנאים יותר טובים מאלה שיש לנו היום. ואם אנחנו רק נשקול עד כמה זה דבר מיוחד שאין לאף אדם בעולם, אז אנחנו בזה נתחיל להעריך את המצב שלנו שמקבלים מלמעלה וזה ייתן לנו גאווה, כוח, וכך אנחנו נתקדם.

תלמידה: עכשיו כשאתה אומר את זה אני אומרת איזה ברי מזל אנחנו, איזו שמחה צריכה להיות.

כן, בטח.

תלמידה: איך אנחנו שומרים על זה כל הזמן, שומעים אותך בהקלטה חוזרת, אבל איך זה הופך להיות שלנו, שאנחנו יוצאים בבוקר מסתכלים על העולם ואומרים "כל העולם עסוק במלחמה ואנחנו עסוקים בכנס, באיחוד, בחיבור, איזו מתנה זאת, איזו שמחה זאת".

רק אסור לנו לשכוח לשם מה אנחנו קיבלנו את זה, למה מגיעה לי המתנה הזאת ולא לאחרים. ולכן אני צריך להתקרב לכל החברים, ולעזור להם גם לקבל חשיבות במצבנו ואמת בדרכנו, וכך אנחנו צריכים להתקדם, עד שבאמת כולנו וכל אחד נרגיש את הדרך, את הבורא, את החברים שלנו יחד.

שאלה: איך אני יכול לשנות את התגובה שלי להרגשות שמתעוררות בי כדי שאני אוכל להיות קרוב יותר לבורא?

צריכים לעשות פעולות של התקרבות לבורא, ואז אתה תראה עד כמה אתה באמת יכול להיות קרוב. להתקרב לבורא זה לא כל כך קשה, רק צריכים לכוון את עצמנו לזה, ולהבין שההתקרבות לבורא תלויה רק בהשוואת הרצונות, אני לבורא והבורא אליי. ואז בצורה כזאת אני והבורא מתקרבים זה אל זה ואין שום דבר שיכול להבדיל בינינו.

שאלה: הייסורים שמדברים פה במאמר זה ייסורים שהם מריחוק מהבורא, נכון?

כן.

תלמידה: איך אני הופכת את ההבחנה של הייסורים מזה שטוב לי או רע לי חיצונית, לזה שאני רחוקה מהבורא ומזה אני מרגישה ייסורים?

את בודקת ומרגישה שבאמת את רחוקה מהבורא ולא כל כך מקיימת את המצוות שלו, בעיקר מצוות אהבת החברות, ואז את משתדלת בכל מקום שאת נמצאת, בכל המשפטים, בכל המילים, להתקרב לבורא.

תלמידה: משתדלת להתקרב לבורא בפעולות כלפי החברות, נכון?

כן.

שאלה: אם דקה אחת של קשר עם רוחניות זה נחשב רכוש גדול, אז מה זה דבר רוחני קטן?

קטן משמע חלקי, שבמשהו, איפשהו, איכשהו אנחנו קשורים לבורא. אוספים כאלה מצבים יחד עד אשר הם ישיגו את המצב הרגיל שלהם.

שאלה: יש לנו שמחה ענקית והודיה שאתה לימדת אותנו באמת לאהוב את החברים ואת הבורא. אבל בעבודה בקבוצה תמיד יש פחד האם אני פועלת למען להשפיע, ולפעמים החבר לא מבין אותך נכון ואז הפחד הזה הוא פשוט לא נותן לך לעשות שום דבר. איך לאזן בכזה מצב?

אתם צריכים בכל זאת להבין שזוהי דרך התיקון, והיא ניתנה לנו כדי שאנחנו נקיים אותה. דרך התיקון היא דרך ארוכה עד שמתקנים את כל הרצונות, הכוונות, כל מה שיש בכם כלפי הזולת מכם החוצה, שזה הכול יהיה כהקרנה של טוב, של לעזור לכולם, לרומם, להעלות את כולם, לקרב את כולם לבורא. אז לא לדאוג, לאט לאט נגיע לזה, זה לא יברח מאיתנו לשום מקום.

שאלה: מה לעשות עם הגעגועים לבורא אם הם לא עוברים במשך הרבה זמן?

צריך להתקרב לבורא, ואז הגעגוע יהפוך לאושר, לשמחה, הכמיהה הזאת תהפוך לשמחה.

תלמידה: להתקרב לחברות, לעשירייה?

כן.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו רואים יותר את החסרונות, את העניות שלנו. איך אנחנו יכולים לייצב בתוכנו את השמחה כך שנוכל לשרת את הבורא בצורה יותר טובה?

זה לפי הכלל "על כל פשעים תכסה אהבה". ככל שהפשעים יותר גדולים, כך האדם מתגבר עליהם ונכנס לאהבה יותר גדולה, או כמו שכתוב, "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו".

תלמידה: אבל אנחנו רואים שבכל זאת האהבה מאוד קטנה, אז מה אפשר לעשות?

להגדיל את האהבה. להגדיל אפשר על ידי זה שמתחברים לחברים, משפיעים הדדית אחד על האחר, וכך כולנו פונים לבורא.

שאלה: בהמשך לשאלות על הכנס, אנחנו מגיעים לישראל ורוב העשיריות שלנו נשארות במקום, זאת אומרת נהיה בלי העשיריות. איך נכין את עצמנו כך שלא נרגיש כמו במסיבה של מישהו אחר אלא נהיה חלק שותף בכנס?

תתחברו איתנו ועם החברים שלכם, תשרתו כגשר נוסף בינינו לבין החברים שלכם שנשארים במקומם.

שאלה: כתוב במאמר שייסורים זה קו שמאל, כלומר כדי שהאדם יגיע לייסורים נכונים מאהבה, הוא חייב כוונה. אני מרגישה שיש שתי כוונות, כוונות בשכל, שאותן אנחנו יכולים לבנות ולבדוק כלפי הלימוד, העבודה בעשירייה. ויש לנו גם תחושה בלב לגבי הכוונה האמיתית ובזכות הכוונה הזאת על העבודה בשכל אנחנו מגיעים לחוסר הכוחות האלו, לייסורים מאהבה, ומהנקודה הזאת יכולה להיוולד בנו צעקה מחוסר חשיבות הבורא. פה אנחנו יכולים לבקש כוונה על מנת להשפיע, שמורגשת בלב כמתנה שהבורא עשה לנו.

הכול נכון, מה השאלה?

תלמידה: אנחנו מדברים הרבה על הכוונה ויש את שני סוגי כוונות, כוונה אחת מהשכל וכוונה נוספת שהיא נסתרת, לא מורגשת. כשאנחנו בדרך, אנחנו מרגישים את השמחה וההודיה הזאת מהדרך ואנחנו לא סתם בשמחה.

תמשיכי. המחשבות וההילוך שלך נכונים, תמשיכי ותראי מלפניך עוד הרבה מצבים טובים.

שאלה: איך להתקרב בעשירייה לבצע את המצווה לאהוב את החברות?

איך לעשות את כל זה? תארי לעצמך שאת נמצאת בעשירייה, את רואה אותה לפניך, בעיני רוחך או בצורה פיזית. ועכשיו תארי לעצמך שאתן צריכות ביניכן, מכל אחת לכולם להושיט, למתוח קשרי אהבה. תארי לעצמך כזאת תמונה. אותם קשרי אהבה, רשת האהבה הזאת שאותה את רוצה להרגיש שהיא קיימת ביניכן, מכל אחת לכולם, היא מאוד חשובה. דווקא בה אתם תתחילו להרגיש את הבורא.

תלמידה: איך לקבוע בעשירייה שאנחנו מעבירות זו לזו דווקא אהבה, השפעה, ולא את האגו שלנו?

בשביל זה אתן צריכות להתבטא בצורה ברורה ואז תראו האם זה קורה או לא.

שאלה: האם אפשר לומר שכל הייסורים הגשמיים הם קליפה, ואם כן איך אני יכולה להפוך את הייסורים הגשמיים לייסורים רוחניים?

להתעלות מעליהם. להתעלות מעל ייסורים גשמיים ולהיכנס לקשר הרוחני.

שאלה: איך אפשר לדעת שהבורא רוצה בנו, ובאיזו צורה הוא רוצה בנו?

בזה שהוא מעורר אתכם. הוא אסף את האנשים יחד, ואתם נכנסים לקבוצה ויש לכם מורה, ומשיעור לשיעור כל יום אתם מחפשים איך להיות יותר קרובים לבורא. זה כבר אומר שהוא אוהב אתכם.

שאלה: הרבה פעמים אמרת לנו שלהיות שלושים דקות ביום בקו שמאל ביום, זה מספיק, זה טוב. אבל במאמר כתוב שאפילו דקה אחת נותנת לאדם כוח גדול. איך זה קורה?

לא. אנחנו נמצאים בהשפעה מלמעלה הרבה זמן. מתי שאני הולך לעבוד בצורה רוחנית, אני מתקשר לחבריי ומגיע איתם יחד למצב הרוחני, שעכשיו הוא טבעי לנו. ומאותו מצב אני מעלה את עצמי יותר למעלה לבורא, בתפילה, בבקשה שהבורא יסדר לי את היחס הנכון שלי עימו ועם חבריי, וכך אני רוצה להתקדם. וכשמתפללים כך, אז הבורא משנה את זה.

שאלה: אם הגעתי למצב שמפחיד אותי שאין בו כלום, לא שמחה, לא הודיה, לא ייסורים, ריק לגמרי, ויש לי רק שמחה כשאני מגיעה לעשירייה, אבל הכול מאוד לא עמוק, מה זה המצב הזה ומה לעשות?

מאיפה אני יודע איפה את נמצאת ומה אני יכול להמליץ לך, לייעץ לך.

תלמידה: אני לא יודעת איך לעורר את עצמי.

אני לא יודע למה את מתכוונת, תתייעצי עם החברות.

שאלה: כשלחברה בעשירייה חסר קשר, יש לה השתוקקות גדולה מאוד להתחבר עם העשירייה, אבל בעיני העשירייה זה ההיפך, מה היא צריכה לעשות?

היא צריכה לגרום לקשר. להתקרב לחברות, לכל החברות.

תלמידה: האם זה בסדר שהיא תחלוק את הרגשת החוסר, החיסרון של הקשר עם החברות בעשירייה?

כן, היא יכולה לדבר איתן.

שאלה: בחברה שלנו יש אנשים שמפחדים לבקש מהבורא שיתקרב אליהם, הם מפחדים למשוך את האור המחזיר למוטב, כי הם חושבים שהוא יתגלה בצורת מכות. איך לפזר את הדעה הזאת ולראות שהבורא הוא רחמים?

יחד, לעשות את זה יחד עם החברות.

שאלה: הבורא לי ואני לבורא, זה אומר שההשפעה שלי לבורא כלולה מהתיקון שלי. ברגע שבו הרצון לקבל שלי לא מסכים למה שקורה, אני מבקשת דרך הבורא שיעזור, ואז הבורא עוזר להתבטל ולעלות למצב הבא. זאת אומרת, ההשפעה שלי היא דרך תיקון הרצון לקבל שלי?

כן.

שאלה: כל מצב הוא מהבורא והוא חשוב, צריך לעשות מיון למצבים שיתאימו לחיבור העשירייה?

כן, אפשר. אולי עכשיו אנחנו לא יכולים לעשות זאת בצורה נקודתית, אבל בעיקרון בהמשך כן, זה אפשרי.

תלמידה: מה לעשות עם מצבים שהחלטנו שהם לא מתאימים לחיבור?

לא להשתמש בהם.

שאלה: אמרת שבכל רגע נתון אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, עד כמה אנחנו מקיימים את מצוות ה', כשהעיקרית שבהן היא אהבת חברים, איך אני בודק את זה בכל רגע נתון?

לפי התגובה שלך ותגובה של הבורא.

תלמיד: בתפילה שאנחנו אומרים בבוקר כתוב, ואהבת את ה' אלוקיך בכל רגע, בדרך, בקומך, בכל מצב. איך להגיע למצב כזה של אהבה לבורא, אהבה לחברים בכל מצב בחיינו ולהרגיש את תגובת הבורא?

צריך לעבור על כל האפשרויות ולראות איפה אתה יכול להיות קרוב יותר לבורא ואיפה רחוק יותר.

שאלה: כשהבורא מחליף את הייסורים בשמחה, איך להודות לו? כתוב שזה הזמן לקרוא תהילים ולתת שבח לבורא, איך לעשות זאת בצורה הנכונה?

בדיוק כך לעשות, לקרוא תהילים עם שבח לבורא, בעיקרון כולם כתובים בצורה כזאת.

תלמיד: כלומר לפתוח ספר תהילים ולקרוא?

כן בדיוק. קח ספר תהילים ותקרא.

קריין: אקרא את הקטע שוב, "עניין יסורים ושמחה".

"ענין יסורים הוא קו שמאל, כלומר זמן שהאדם עושה ביקורת על מעשיו, אם הם על דרך האמת, בעל מנת להשפיע. ואז הוא רואה את כל חסרונותיו. וזה נקרא יסורים, כלומר שכואב לו על מה שהוא כל כך חלש בענין דלהשפיע.

כי אז הוא רואה את האמת, שאין הוא מסוגל לעשות שום דבר עם הכוונה דלהשפיע, ואין לו שום עצה לצאת ממצבו, אלא רואה שרק ה' יכול לעזור לו. לכן יש לו אז מקום לתפילה, היינו להתפלל לה' מעומק הלב.

ובזמן שהאדם עוסק בתורה ותפילה, שאז האדם צריך לקיים "עבדו את ה' בשמחה", צריכים לעבור לקו ימין, הנקרא שלימות.

אלא שצריכים לשמוח, בכמה שיש לו אחיזה בקדושה, שאפילו רגע אחד ביום, אצלו נבחן דבר זה לרכוש גדול. כי אפילו דבר קטן בכמות ובאיכות, אין אדם מסוגל להעריך כשמדברים מדברים חשובים, שהם קדושה, שהיא תורה ומצוות.

והוא צריך לתת תודה לה' שזיכה אותו, בזה שנתן לו מחשבה ורצון על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות וחשיבות משאר אנשים, וה' זיכה אותו בזה. לכן מצב כזה גם כן מחייבו לתת תודה לה', כלומר שאז הזמן לתת זמירות שירות ותשבחות לה'."

שאלה: כתוב "כואב לו על מה שהוא כל כך חלש בעניין דלהשפיע", כשאדם כך מרגיש שהוא כל כך חלש בעניין דלהשפיע, מה הוא עושה?

הוא צריך לקבל כוחות מלמעלה. על מנת להשפיע אין לנו בכלל כוחות, נולדנו עם רצון לקבל טהור ולכן אנחנו צריכים לבקש, להתפלל לבורא שיעביר לנו קצת מהרצון להשפיע.

שאלה: כשלאדם יש הרגשה של צער והוא רוצה לעבור לקו ימין ולהודות במצב הזה, איך להיכנס באמת להרגשת השמחה וההודיה?

זה משהו שצריך לחפש. תדברי על זה עם החברות, אני לא יכול לדבר על זה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להשתוקק לקו ימין ולהודות או שהמצב יהיה משני הקווים, שיש ייסורים מזה שאין השפעה אמיתית ומזה שאני שמחה שבחרו בנו?

כן. בדיוק, האפשרות השנייה.

שאלה: כדי שאדם יבין עד כמה הוא חלש בהשפעה הוא צריך לעבור לקו שמאל, האדם עושה את זה בעצמו או שמעבירים אותו מלמעלה?

גם כך וגם כך.

שאלה: באיזה יחס בין החברים והחברות הייסורים והשמחה מתחברים לאחד?

כאשר את מחברת את כל הרצונות, הכוונות וההשתוקקויות שלך לקשר עם החברים.

שאלה: כשמתפללים על החברים כי אי אפשר להתחבר איתם ורוצים להשפיע, זאת הנקודה שבה אנחנו באמת מתחברים?

כן.

שאלה: כשאדם נמצא בחולשה כל כך גדולה, ובכל זאת, רגע אחד ביום הוא נבחן שיש לו רגע של קדושה? איך המהפך הזה בכלל קורה?

זה מלמעלה, זה לא תלוי בנו.

תלמידה: וזה מעביר אותו להשפעה מאותו רגע כמו שכתוב, "ורצון על דבר מיעוט שבקדושה. היות שהוא רואה, שאין לו יותר מעלות וחשיבות משאר אנשים,".

כן.

שאלה: באותו רגע שאדם מסיים ביקורת על המעשים שלו, איך מתרחש המעבר לקו ימין?

זה מובן מעצמו. אם הוא סיים את התיקון בשמאל, את תיקון הרצון, אז נשאר לו רק הימין.

תלמיד: אבל איך הוא עובר לקו ימין?

הוא עובר, הוא מרגיש שזה דוחף אותו.

תלמיד: מלמעלה דוחפים אותו לקו ימין?

כן.

שאלה: אם כל יום אתה מתעורר, אז להודות לבורא עבור יום חדש ולשמוח בו, האם אפשר להחשיב את זה כשבח לבורא?

כן, אבל בעיקרון זהו שבח אגואיסטי.

שאלה: האם מדיטציה אפשר להחשיב כדיבור עם הבורא?

לא.

שאלה: עם כל התכונות של הקבוצה, מורגש שכולם מושכים את הכול לצד שונה. האם נכון לפנות לבורא בהודיה שגילה את כל התכונות, את כל השוני בי, שהגעתי לראות את כל זה ורק אז לבקש חיבור בלב אחד?

טוב מאוד. בדיוק כך תעשי.

שאלה: אם אין כבר כאב, אבל האדם רואה שאין השפעה, אין אהבה, וכבר חיית גם כאב, גם ייאוש, אתה בחוסר כוחות מזה, ועכשיו אתה כבר לא מרגיש אלא ריקנות, עייפות וכל הפעולות קורות פשוט על אוטומט שיעור, סדנה, קבוצה. איך לצאת מהמצב הזה? האם צריך לצאת ממנו, או להמשיך ולחכות שהבורא יוציא אותי?

הבורא מבין את המצב שלך. את צריכה רק לפנות אליו ולבקש שהוא יתקן, ישנה אותו.

תלמידה: אם אני מבקשת והוא לא מתקן, זה אומר שאני לא מבקשת מספיק?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש בגילוי הקשרים החדשים בין כולם, לטובת התקדמות החברים בקבוצה?

זה מה שאנחנו לומדים.

תלמיד: לפעמים יש הרגשה שאנחנו מגלים את הקשרים האלה, מרגישים אותם, אבל לא מבינים לשם מה זה ניתן.

תקרא את המאמרים שוב ושוב. מה שאנחנו עוברים, פשוט תקרא שוב, פעמיים, שלוש, עשר פעמים.

שאלה: איך הידיעה שזיכו אותנו בידיעה שאנחנו הכי שפלים מכולם, לא מביאה אותנו לגאווה?

אתה רואה שזה כך, מרגישים את עצמנו שפלים ולכן אין לנו אפילו כוח להתפלל. אנחנו שפלים שבשפלים. צריכים להתעורר, להתחבר.

תלמיד: כמו שאמרת יש את האלמנט של שמחה שזיכו אותו, אבל זה ייסורים על הגילוי, על השפלות. זה מצב עדין.

כן, נכון. אבל עוד מעט זה יתברר. צריכים רק יותר לקרוא את המאמרים הללו.

שאלה: האם אדם שעובר ייסורים גשמיים ורוחניים יכול בצורה אמתית, כנה, לזמר שבחים לה'?

כן.

תלמיד: הוא לא מרמה את עצמו?

לא. דווקא הזמנים הללו, המצבים שהוא עובר, נותנים לו אפשרות לברר את הדברים בצורה אמתית ולפנות לבורא באמת.

שאלה: המשימה שלנו היא לבדוק את עצמנו בעשירייה, הבורא מראה לנו את האמת ואז אנחנו מודים לו בתפילה. זו הדרך הנכונה?

כן.

שאלה: דיברת על ברית עם החברות. איך לחתום על ברית כזו בין החברות לבורא?

קודם כל אתן צריכות יחד להיות קשורות זו לזו כאדם אחד ואז לפנות לבורא. הבורא לא יקבל אתכן אם לא תהיו כאחד. תעשו חשבון אם אתן כבר כאחת? אם אתן כבר יכולות להיות מחוברות עד כדי כך? ואז תפנו אליו.

שאלה: האם שימחה היא תוצאה מידיעת הטוב מהבורא בתיקון עצמי? האם נפילות תכופות לסבל זו תוצאה מחוסר אמונה או שהבורא מצפה לתפילה ממני?

שמחה זה כשאני מקבל מהבורא תכונות מתוקנות, ואת התכונות המתוקנות שלי מפנה לטובת האנושות, משתמש בהן.

תלמידה: נפילות פרטיות, ייסורים, מה זה אומר?

אלה שלבי הרגשות הכנה כאלה.

תלמידה: זו בקשה מהבורא לתקן את עצמי?

כן.

שאלה: מה תורם יותר להתקדמות הרוחנית, עבודה קצרה בקו שמאל או עבודה ארוכה בקו ימין?

גם וגם. אי אפשר להחליף אחד באחר.

שאלה: למה זה לא אגואיסטי להיות שמחה מזה שזכיתי להגיע לחכמה, או מזה שיש לי איזו אחיזה ברוחניות?

את לא יכולה להיות עצובה, את צריכה להיות שמחה, ובצורה כזאת את מגיעה לבורא ומודה לו על כך שנתן לך הזדמנות, שעזר לך להיתקן.

שאלה: הכנס מתקרב ויש לי רצון שנגיע לחיבור הזה, שנתייחס לכנס מאוד ברצינות ונגיע לחיבור אמתי. האם אפשר לעשות מפגש אתך, שבו נדבר על חשיבות התפילה שלנו עבור החברים?

לדבר איתי? אנחנו כאן מדברים יום יום. מה שאני נותן לכם, אני לא נותן יותר לאף קבוצת גברים. יש לך הזדמנויות מעל הראש.

תלמידה: נכון אבל אני מרגישה רצון עבור הנשים, לפני הכנס כן להיפגש אתך ולדבר על החיבור כדי שנתייחס לכנס הזה ברצינות גדולה.

אני מבין אותך, נדבר על זה.

שאלה: אנחנו בונים את התפילה בעשירייה, בהתחלה מהשכל ואז במהלך התהליך מתחיל להתכלל בזה גם הרצון. איך מקובל עושה את זה? האם המקובל כולל כוחות פנימיים בבניית התפילה? מהו אותו הפוטנציאל שמתגלה, שעליו עונה הבורא בתפילה?

הבורא מבין מה האדם מבקש, מה האדם צריך, כל זה ידוע לבורא. והאדם בצורה אוטומטית מקבל תשובה מהבורא, לאותן התכונות שאותן הוא צריך לתקן.

שאלה: כשמגיע מצב ואנחנו לא עוברים אותו עלינו בצורה פנימית, אלא מבררים אותו בעשירייה, האם הבירור הזה, יביא אותי לתובנות באותה מידה כאילו שעברתי אותו בעצמי?

לא, אני חייבת בכל זאת לעבור את זה בצורה פנימית. זה לא בא במקום. אני לא יכולה במקום העבודה הפנימית שלי ברגשות, במחשבות, להתפלפל עם החברה.

שאלה: האם כתוצאה ממוזיקה, אפשר להגיע למצב של שמחה והודיה? איך זה פועל ברוחניות והאם יש קשר כזה?

יש קשר אבל זה לא פשוט. צריך קודם כל להיכנס לרוחניות ואחרי זה כבר למשוך את המוזיקה.

(סוף השיעור)