שיעור הקבלה היומי14 אוג׳ 2021(בוקר)
שיעור בוקר 14.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
להמית את רשות עצמו – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא להמית את רשות עצמו, קטעים נבחרים מן המקורות.
זו בעצם העבודה העיקרית שלנו כשאנחנו רוצים להיכנס לעולם העליון, עולם ההשפעה. ותהליך הכניסה מתחיל מהעיבור, אחר כך יניקה, אחר כך מוחין, וכך אנחנו רוכשים את כול העולם העליון ומגלים את הבורא שנמצא בכל האזור ההוא האמיתי ויחד עם זה מגלים עד כמה במה שאנחנו נמצאים עכשיו, זה הכול נקרא "עולם מדומה", שהוא ניתן לנו כדי שנתקיים בינתיים ונוכל מצידו להשיג דווקא דבר הפוך, כנגדו. ואז אנחנו מגלים שמה שיש לנו כאן זה "עזר כנגדו". כל האגו שלנו, הרצון לקבל, העולם הגשמי, כולם הם עזר כנגדו, כנגד הבורא, כנגד העולם הרוחני, כי רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להבדיל בין האור לחושך וכל ההרגשה שלנו היא רק בזה לעומת זה.
לכן בואו אנחנו ניתן עוד כמה מצבים, שלבים, כוחות, הבחנות, נרכוש אותם, נאתר אותם, בואו אנחנו נתכלל מהם, כי זה בעצם מה שעוד נשאר לנו כדי להגיע לדרגה ראשונה של העולם העליון שנקרא "עוּבר".
הכניסה היא בזה שמתבטלים, מבטלים את עצמנו האגואיסטים ובמקום זה אנחנו דרך מעבר מיוחד שנקרא "עיבור" נכנסים לתכונה אחרת, תכונת הבורא, תכונת ההשפעה. ואז אנחנו דרך התכונה הזאת תכונת ההשפעה רואים עולם הפוך, אחר, שונה, במקום זמנים מלאי ייסורים, מכאובים, חסרונות, אנחנו רואים מציאות שלמה, נצחית ושהיא מספקת מילוי אינסופי, ידע אינסופי, יכולת אינסופית וקיום למעלה מכל ההגבלות.
ובינתיים אנחנו צריכים להתפתח בתוך ההגבלות ולמעלה מהן, כדי לרכוש את התכונות ההפוכות מההגבלות, ורק בצורה כזאת אנחנו הנבראים יכולים לרכוש את העולם העליון. לכן כתוב בכותרת "להמית את רשות עצמו" זה בעצם התנאי לכניסה לרוחניות.
נלמד, תשאלו, סך הכול המסמך הוא לא גדול, זה שני דפים. נעבור אותו תוך כמה זמן שצריך לזה, העיקר רגש. אני מאוד ממליץ על כל המסמכים האלו שהתחלנו מהנקודה שקבענו שהיא עיבור, כי אנחנו נכנסים לעיבור, עובדים על העיבור. תעברו על זה, לא על מה שלומדים עכשיו, אלא מה שלמדנו עד כה במשך החודש האחרון ותראו עד כמה שהפסוקים האלה נעשים לכם יותר קרובים, יותר מובנים לפי הדרישה של הטקסט, של מקובלים שכתבו את זה, [יותר] קרובים, ויחד עם זה גם יותר רחוקים מהביצוע, זאת אומרת תתקרבו לאמת.
קריין: "להמית את רשות עצמו", קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מספר 1 כותב רב"ש.
"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.
ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."
(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חוקת התורה, בעבודה" 1991)
רואים אנחנו שיש כאן שניים, אפילו שלושה שלבים, השלב הראשון שאדם כביכול כבר מגיע למצב שהוא שומע שצריכים לעשות על מנת להשפיע, והוא שומע את זה, ודאי שעוד לא עשה אף פעם שום דבר כפעולה כזאת, אבל נגיד אם אין ברירה ואומרים שרק בצורה כזאת אני נכנס לעולם הרוחני, מגלה את העולם הרוחני שהוא קיים, שהוא נמצא כאן, רק אני לא מרגיש, לא שולט, זה עולם הרוח, עולם הכוח, ורק בכוח ההשפעה אני יכול להיות שם, כמו שאני נמצא עכשיו בכוח הקבלה, אז אם בכוח הקבלה אני מצייר לעצמי את העולם הזה ואני רואה עד כמה שהוא מוחשי, שיש דומם, צומח, חי, מדבר, ואני יכול להיות במגע איתם והם משפיעים עליי ואני יכול להשפיע עליהם והכול, את הכול אני מתאר בתכונות שלי, בכוחות שלי, בשכל, רגש וזה נקרא "העולם הזה".
אומרים המקובלים, אתה יכול להגיע למצב שאתה תראה חוץ מזה, ודווקא אתה בעצמך תיכנס לעולם אחר, ואתה תראה שיש עולם הרבה יותר גדול, הרבה יותר עוצמתי, נצחי, שלם, אינסופי, יותר עליון מכל העולם הזה הקטן שעכשיו נתנו לך לראות, והוא עולם הרבה יותר מוחשי, הרבה יותר חזק, הוא, והעולם ההוא המנהל את העולם הזה הקטן שעכשיו נתנו לך לראות. את זה נתנו לך לראות ככה, להכנה, שיהיה לך איזה קיום שממנו אם אתה תרצה, תעלה לאמיתיות, לעולם האמיתי. וכך אנחנו צריכים להשתדל לקבל את דברי המקובלים מפני שהם כבר עשו את זה ומספרים לנו על זה.
אז השלב הראשון שהם אומרים, אם אתם רוצים לעבור מעולם לעולם, אתם צריכים בעצם במידה שמנתקים את עצמכם מהעולם התחתון, אתם יכולים לעבור להרגשת העולם העליון. כמו שמרגישים כאן את העולם הזה, אתם צריכים להחליף את ההרגשה הזאת בהרגשת העולם ההוא. ומה צריכים לזה? לא להרבה. להחליף רק את הרצון שלך, את ההשתוקקות שלך, את כלי הקליטה שלך שבזה ישתנו, ואתה תתחיל להרגיש שעברת לחדר אחר ששם מרגישים הכול בחוש אחר.
את החוש האחר הזה אתה יכול לפתח כבר בחדר הראשון שבו אתה נמצא, בעולם הזה, ולהיכנס [לשני] ככול שאתה רוכש את התכונה השנייה הזאת, תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, תכונת החיבור, תכונות ההפוכות מאלה שיש לך בחדר הזה. ולא סתם נתנו לך תכונות הפוכות בשני החדרים או בשני העולמות האלה, זה כדי שיהיה לך יותר קל, שתוכל להגיע לאור במקום החושך, לטוב במקום הרע וכן הלאה. זאת אומרת, שתוכל כבר עכשיו במשהו לצייר לעצמך תכונות של העולם ההוא. ובכך אנחנו צריכים לעסוק. חוץ מזה אומרים המקובלים, אתם צריכים להתאסף בקבוצה כי "איש את רעהו יעזורו", אתם צריכים לתת דוגמאות שליליות, חיוביות, אבל כולן צריכות להיות מכוונות למצב שאתם עוזבים את העולם הזה, את החדר הזה ועוברים לחדר הבא, לעולם הבא. ההבדל ביניהם הוא כמו שכתוב "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד"1. אם כאן שולט הרצון לקבל בכל הכוח על הלב והמוח שלי ושל כל אחד ואחד שנמצא כאן בעולם הזה, אז בעולם העליון יש כוח אחר, לא כוח הקבלה בלב ומוח לטובת עצמי, אלא הפוך לטובת הזולת, בלב ומוח.
ואם אני משתדל איכשהו לעשות כאלו תרגילים אז אני עובר מעין בית ספר ומתחיל להיות מוכן לכניסה לחדר הבא, לעולם העליון ששם הכול מתקיים לפי מידת ההשפעה ולא מידת הקבלה, וכך אנחנו צריכים להשתדל לעשות. מקובלים אומרים שאין לנו ברירה, שהבורא הכין כמו שכתוב מלך כהמן, ואם אתם לא רוצים אז בעל כורחכם תצטרכו לעבור את המעבר הזה, כי תכנית הבריאה היא להביא אותנו למצב הטוב, המיוחד. והוא הכין לנו את כל התהליך מאמצעים קלים, רכים, שלא לוחץ עלינו אלא מסביר ועוטף אותנו בכל מיני כוחות רכים, אבל אחר כך יותר ויותר ככול שאנחנו לא רוצים לשמוע ובמקום לתקן את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, אנחנו דווקא משתמשים בכל הטיפול שלו בנו כדי להגדיל את הרצון לקבל ולא להקטין אותו, אז אנחנו, אומנם שהוא כל הזמן מטפל רק לכיוון הטוב, רואים את הטיפול שלו בנו, מרגישים את היחס שלו אלינו כיותר נוקשה, לוחץ, רציני, וכך רואים שהאנושות יותר ויותר נכנסת לניגוד עם הבורא ובזה אנחנו מרגישים את הצרות, את הייסורים שעוברים עלינו, כהרבה יותר קשים.
וכך אנחנו צריכים לראות, במיוחד בשלב הזה, שבו אנחנו נכנסים לתקופה שנקראת כבר "הדור האחרון", זאת אומרת [עברנו] כבר את כל השלבים הקודמים שבהם יכולנו להיכנס לעל מנת להשפיע, לטבע של הבורא, בצורה רכה, יפה. עכשיו נצטרך לעשות זאת על ידי כוחות קשים, החלטיים ואולטימטיביים כאלו הבאים מהטבע, כך שאו שאתה עושה או שאתה מת, או אפילו לא מת אבל עובר כאלה ייסורים שתעדיף למות ולא תוכל. אנחנו צריכים להבין שבסך הכול זה מה שעומד לפנינו. לכן יש לנו כאן שתי צורות מוות, אני אומר את זה ברצינות, לאט, לאט אנחנו מגיעים לכך. זה עוד לא כל כך ברור ואנחנו רוצים לברוח לכל מיני הרפתקאות שמילאו אותנו מדי פעם במאה הקודמת, אבל עכשיו עומד לפנינו חשבון פשוט כמו שאנחנו רואים בכותרת, "להמית את רשות עצמו". זאת אומרת או שאנחנו מתים, או שאנחנו ממיתים את מה שרוצה להמית אותנו, אחד מהשניים. אם אנחנו אוהבים את הרצון לקבל שלנו וניתן לו רשות כרגיל לשלוט עלינו אז הוא ממית אותנו. ואם אנחנו רוצים לחיות אז אנחנו צריכים, כמה שאנחנו בכל זאת אוהבים אותו, להמית אותו. צריך לחשוב על המילים האלה, על המצבים האלו ולהחליט ולהתקדם.
ועוד נוסיף, שהעיקר שאנחנו צריכים לעשות זה רק לבקש, להתפלל שהבורא יעשה עלינו את כל הפעולות שהוא צריך, שהוא רוצה, שהוא מבין שצריך לעשות. ואנחנו חושבים רק על זה, איך לקבל איזו צורה, חיבור, פעולות, שנוכל לבקש אותו כך שבאמת הוא יעזור לנו ויתקן אותנו, יעשה מאיתנו מה שצריך. וזה לא חשוב באיזו שפה ולא חשוב באיזה מילים ולא חשוב מי פונה. כולנו, גברים, נשים, כולם כך צריכים להיות. כמו שאנחנו רואים העולם לאט, לאט מקבל צורת עיגול, מה שבעל הסולם כתב עוד לפני מאה שנה, שאנחנו נכנסים לעידן החדש שנקרא הדור האחרון, הדור האחרון של התיקון, שבו כולנו כבר צריכים להיכנס לקשר עם הבורא. אם כך נתאר את עצמנו, שכל האנושות חייבת את זה ואנחנו חייבים להיות הראשונים, כך יוצא, אז לא נזרוק מעצמנו את המשימה הזאת, אלא נתקדם ונצליח. באחריות על כל האנושות לפנות לבורא ולדרוש ממנו תיקונים, סך הכול הוא עושה את כול השינויים, הוא מביא אותנו למטרה, אבל רק בתנאי שנבקש אותה.
קריין: שוב קטע מספר 1.
"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע.
ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני."
(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חוקת התורה, בעבודה" 1991)
שאלה: הפעולה הזאת שאדם מבקש שהבורא ינתק אותו מהעולם התחתון, האם זו פעולה שהוא עושה לבד, או שזו פעולה שכל העשירייה עושה יחד?
אנחנו לא צריכים כל כך לבקש על ניתוק מהעולם התחתון, זה גם נראה מאוד אגואיסטי, אנחנו רוצים להיות רק בדבר אחד, להיות דבוקים בבורא, בכוח השפעה, בכוח אהבה, בכוח החיבור, את זה אנחנו צריכים יותר לבקש. ומה שקורה לנו עם העולם הזה, במידה שאנחנו רוכשים את כוח ההשפעה, כוח החיבור, אנחנו במילא מתרחקים מהצורה האגואיסטית, מהעולם הזה.
תלמיד: וזה משהו שאדם עושה לבד, או שעושים את זה עם העשירייה יחד?
על זה אנחנו כבר לא מדברים, זה ברור שזה בעשירייה ועם כל הכלי העולמי, ובלימוד, וסדנאות, והכול, על זה לא מדברים, זה כבר אמצעי. אנחנו מדברים רק על עצם הפעולה, אבל איך שהיא מתבצעת, ודאי שהיא צריכה להתבצע בעשיריות ובמאות ואלפים, בכמה שאדם צריך כדי שזה יחזק אותו, ישכנע אותו.
שאלה: מה זה אומר שכוח האהבה וההשפעה שולט בנו, בינינו, בתוך העשירייה?
כשאנחנו נעבור אז נראה מה זה, זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד". את זה עוד לא מרגישים. מתחילים להרגיש, תאר לעצמך שעשרה שהם בודדים מתחברים כדי להשפיע, כספירות פרטיות שמתחברות כדי להיות מחוברות בפרצוף אחד לכתר שלהן. שבכל ספירה פרטית יש גם עשר ספירות פרטיות, מפני שכל אחת נכללת מהאחרות. ואז כל צורת ההתכללות שלהן, מחברת מהן את התמצית, התוצאה, מההתכללות של כל אחד מכולם, ומזה הם בונים את הכתר. זה נקרא "אתם עשיתם אותי", זה הבורא שהם יכולים לתאר לעצמם.
שאלה: למדנו שעלינו לא להשמיד כלום, לא להרוס כלום, כי להכול יש איזו מטרה. אז האם תוכל להסביר, מה זה אומר להמית את האגואיזם שלנו?
אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר עם האגו שלנו, אלא כל מה שאנחנו יכולים זה לפנות לבורא והבורא עושה. וגם לא כל כך חשוב מה שתגיד לבורא לעשות עם האגו, הבורא עושה עימו מה שהוא מבין ומרגיש, זאת אומרת, מה שלפי המדרגה.
הבורא זה מערכת אבסולוטית, והיא עושה עם כל התכונות שלך בכל פעם לפי הבקשה שלך, אם זו בקשה נכונה להתקדם, הוא מבצע את הבקשה הזאת. איך הוא מבצע אתה לא יודע, זו פעולת האור העליון. לאיזה מצב אתה מגיע? אתה גם לא יודע, אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה, אבל בעצם אנחנו עכשיו לומדים, שהיסוד של הבקשות שלנו הוא ביטול, שאני לא צריך כלום חוץ מלהתבטל. אתה תעשה איתי מה שאתה רוצה, אני רק רוצה להיות מבוטל. זאת אומרת, לעזוב את האגו שלי, שהוא לא יקבע לי מה לעשות. וכך אני רוצה למלאות את עצמי מהבורא, שהוא ימלא לי את המוח והלב, ויתפקד ויפעיל את כל הרצונות וכל המחשבות שלי, זה בעצם מה שאני מבקש, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.
מעכשיו עד גמר התיקון זאת אותה התפילה בעצם, שהבורא ייתן לי כל פעם בהדרגה יותר ויותר מוח ולב משלו, וכך אני מחליף אותם, כך אני עושה שדרוג, אפגרייד על עצמי.
שאלה: זאת הפעם הראשונה שאני שומע בהקדמה שהביטול יכול להיות אגואיסטי, ואז אנחנו צריכים להיכנס לאיזה מימד חדש שבו אנחנו עוצרים את האגואיזם הזה. איך אנחנו יכולים לראות האם הביטול שלנו הוא אגואיסטי או לא?
אם אני נניח נמצא במצב שכואב לי מאוד, והכאבים שלי מגיעים מתוך זה שאני אגואיסט, אז אני מבין שאם לא היה בי אגו לא הייתי סובל. אני מסתכל עליך נניח, אתה בחור צעיר, יפה, ואני מבוגר ומכוער, אז אני סובל, מצד אחד. מצד שני, אני חושב בשביל מה לי לסבול? אני לא רוצה לסבול, לראות אותו יפה ואני לא, יותר חכם ואני לא, יותר טוב שלא יהיה לי אגו, אז אני לא אסבול. בצורה כזאת אנחנו יכולים גם לשנות את עצמנו, ואנחנו עושים את זה במשהו בפסיכולוגיה שלנו. בחכמת הקבלה אנחנו צריכים לפתח, דווקא לפתח את הקנאה, תאווה וכבוד, כדי לקנא בתכונות נעלות שאנחנו צריכים לראות אותן בחברים. ובכל חבר וחבר, אם אני ארצה, אפילו במצב שלי, אני יכול להתאמץ ולגלות בו תכונות חדשות, תכונות שבאמת כדאי לי לרכוש אותן, מכל אחד משהו. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד נותן דוגמה לשני עד כמה אפשר עוד להתקדם.
שאלה: כתוב שהתורה קיימת רק עבור מי שממית עצמו עליה. מהחוויה שלי, אני השקעתי מאמצים אדירים בשנים הראשונות שלי רק כדי להבין שמה שאני עושה לא עובד, ובאותו רגע נכנעתי. האם זה מה שאומר להמית את עצמו, שאני הבנתי שאני לא יכול לעשות את זה ללא הבורא?
כן, השלב הראשון בהתקדמות שלנו, שלוקח לפעמים הרבה שנים, זה שאני רוצה בעצמי לרכוש את הרוחניות, מדרגה רוחנית, ואז אני לומד הרבה ואולי עושה כל מיני פעולות, כמו בלימוד באוניברסיטה נניח, ואני חושב שעל ידי זה אני יכול להשיג משהו, עד שאני נשבר. כשאני נשבר, זאת אומרת כשאני רואה שאני לא יכול לעשות את זה בכוח שלי, לא הולך לי, אז או שאני עוזב, והרבה אנשים אז עוזבים, כי הם רואים שלא יגיעו לעולם ההוא, כמו שהמרגלים אמרו, זה יפה, זה טוב, אבל אי אפשר להגיע אליו, ולכן נשארים במדבר, אין להם אפשרות להיכנס לרוחניות.
ויש כאלה שבכל זאת לא עוזבים, כי לא יכולים לעזוב, הם נעשים או יותר אקטיביים או פחות אקטיביים, והם נמצאים באיזו השהייה, המתנה, ואז כעבור כמה שנים, לכל אחד ואחד מגיעה בכל זאת איזו התעוררות, כי הם נמצאים בקשר עם אנשים שיותר פעילים, וכך הם בכל זאת מתעוררים ומתחילים להתקדם. אבל ההתקדמות שלהם כבר לא בזה שהם רוצים להתקדם על ידי הכוחות שלהם, הם כבר מבינים שבכוח שלהם הם לא יכולים להתקדם, ואז הם מחפשים איך יכולה להיות בכל זאת התקדמות, איך להיכנס לרוחניות? זה איזה מחסום רגשי, נפשי, שכלי, מחסום חושי שאני לא מרגיש את זה. איך אני יכול? הוא נמצא כאן באותו מרחב שאני נמצא ואני לא אוחז, לא רואה בו, לא רואה אותו, אז מה עושים?
ואז הם מתחילים להבין שהכניסה לרוחניות היא אך ורק על ידי חיבור, ועל ידי תפילה לכוח עליון שהוא חייב לבצע את התהליכים. ובכלל בכל מקום הבורא פועל, אבל פועל לפי הבקשה של בני האדם. לכן אם אנחנו מתאספים נכון ופונים אליו, מבקשים, אז אנחנו כך מתקדמים.
ואז זה שלב שהאדם כבר מתחיל לעכל את העמדה, את היחס שלו לרוחניות, הוא מתחיל להתחבר יותר ויותר נכון עם האחרים, הוא מוציא את עצמו ואותם, כי הם מבינים ודורשים יחד את הבורא שיעזור להם להתחבר ובחיבור להגיע לבורא. שאף אחד לבד לא, וגם הקבוצה ללא אחד לא, אלא כולם כולם שיהיו מחוברים כל אחד עם התכונות שלו, אבל לכיוון אחד.
שבחיבור בינינו אנחנו רוצים, בהשפעה הדדית בינינו, שכך נייצב את ההשפעה ההדדית הזאת, שהיא תהיה הבורא. זה נקרא ש"אתם עשיתם אותי", שאין משהו שבא ומתקדם ומגיע אליהם מאיזשהו מקום, אלא מתוך החושך שלהם, מתוך חוסר ההרגשה שלהם, שהם רוצים קודם כל להתחבר ובזה לגלות אותו ולהשפיע לו, כך הם מרגישים שבזה הם בונים אותו, מזמינים אותו ואז הוא מגיע משם ונמצא לפַניהם, יותר נכון אפילו להגיד בהם.
שאלה: האם נכון להגיד שאנחנו רוצים להמית את הכוונה על מנת לקבל?
כן, רק את זה, כי הפעולות שלנו לא צריכות כל כך להשתנות, מה יש בפעולה? הכול תלוי בכוונה.
שאלה: הקטע שקראנו עכשיו מתחיל בזמן שהוא רוצה לעשות הכול לשם שמים ולא לתועלת עצמו, ועכשיו שמעתי שאתה אומר שצריכים לשכנע את עצמנו שזה לטובתנו. אז יש הבדל בין לטובתנו לבין לתועלת עצמו?
לטובתנו זה יכול להיות לטובת עצמו, ולטובתנו זה יכול להיות לטובת הבורא.
תלמיד: כלומר במקרה שאנחנו כאילו רואים את עצמנו חלק מהכלל אז זה יכול להיות גם לתועלת שמים וגם לתועלת עצמו ביחד?
ודאי, אם אני רוצה להידבק לבורא אז זה נקרא שמה שטוב לו טוב לי.
שאלה: אמרת שאנחנו מגיעים לאותה הנקודה שאנחנו רוצים השפעה, מה עוד נסתר מאיתנו כדי שבאמת נרצה להשיג השפעה?
נסתר מאיתנו לגלות שתכונת ההשפעה היא תכונת הבורא, טבע הבורא, התכונה הנעלה ביותר. ושהמציאות שלנו, כולל העולם הזה, היא זמנית ומתקיימת רק בתכונת הקבלה וכול זה הולך להיגמר. אנחנו מרגישים את העולם הזה, הכול מתרחש בנו, ואנחנו מגיעים למצב כמו שכתוב, "ששת אלפים שנים יהיה העולם ובשביעי יחרב"2. אנחנו מתקדמים למצב שהעולם הזה נגמר, לכן צריך להבין, להרגיש את זה ומאין ברירה מי שרוצה, מי שמרגיש שיש לו את ההבנה הזאת, חייב לשכנע את עצמו ולעבור להרגשת העולם העליון. המציאות השנייה זו מציאות נצחית והעולם שלנו קיים רק כדי לתת לנו את הרגשת "כיתרון אור מתוך חושך"3 להבין ולהרגיש את העולם ההוא, עולם של השפעה, זו תכונת הבורא, הוא העולם הנצחי.
תלמיד: הבקשה להמית את הטבע שלנו זו תוצאה מגילוי חשיבות המטרה או של אמונת חכמים?
לא. זה גילוי של חשיבות המטרה. אני מגלה לעצמי שהמטרה להגיע לתכונת ההשפעה היא המטרה הנעלה ביותר, לאט לאט אני מגיע לזה דרך כל מיני ספקות, נפילות, עליות, אבל אני מגיע אפילו למצב, שמה שלא יהיה, להיות בתכונת ההשפעה זה נעלה, זה משהו מיוחד לפי כול הערכים, לכן אני משתוקק לזה.
שאלה: יש נקודה אחת שאינה ברורה, אם הבורא רוצה לתת לנו יותר משאנחנו רוצים וגם הנברא רוצה לבטל את עצמו כדי להגיע לחיסרון הנכון לחיבור, אז מה היא אותה המהות שמפרידה בין הבורא לנברא?
אנחנו למדנו מה זה נקרא להיות רחוק, קרוב, בדבקות, שזה לפי השתוות הרצונות, ולפי זה תחליט על מה אתה מדבר. אם אחד מבין את השני אז יש להם רצונות דומים. אם לא מבינים אז זה לפי המידה כמה הרצונות שלהם לא דומים, ורק לפי זה הכול נבדק ומורגש. לכן כתוב, "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו"4, אנחנו צריכים להגיע להשתוות הרצונות, זה נקרא "דבקות".
תלמיד: אז אם יש לי את החיסרון שיהיה לי את הרצון שלו, ואם אני מבקש ממנו תיקון שיתקן את הרצון שלי, אז מה הוא הדבר הזה שחסר?
חסר שהרצון שלך יהיה כמו הרצון שלו. הרצון שלך הוא תמיד רצון לקבל והרצון שלו הוא כולו רצון להשפיע, לכן הרצון שלך במשהו צריך להשתנות מלקבל ללהשפיע. אז אתה תתחיל להרגיש שהרצון שלך מדורג להרבה רצונות שונים, וכל רצון ורצון גם מחולק להרבה דרגות של רצון, סך הכול אלה מאה עשרים וחמש מדרגות, ואז אתה תתחיל להרגיש כמה לפי הבקשות שלך אתה עולה ברצונות שלך ממצב למצב גם בכוח, בעוצמה זאת אומרת, וגם במהות הרצון. לאט לאט כך אתה מתחיל יותר ויותר להבין את הכוח העליון, להרגיש אותו, להיות דומה לו, ובזה כל העבודה שלנו.
שאלה: אנחנו מדברים על כך שהקבוצה נמצאת בהשפעה מוחלטת במצב של בינה, דבקות עם הבורא, כשאני מתגעגע ורוצה לראות את המציאות הזאת, את העשירייה באותו מצב האם זו עבודה נכונה, האם זה נחשב עבודה נכונה?
כן, אבל הכי טוב אם אתה יחד עם הקבוצה תעברו על השיעור שהיה באותו יום ותדברו עליו, בקיצור, אבל שלכולם יהיה מובן מה עברנו בשיעור, כי על ידי כך אתם מתקשרים, כי בזמן השיעור אתם לא מתקשרים, כל אחד סופג בצורה פרטית. וכשאתם כולכם יחד אחרי השיעור שומעים את השיעור, אז יש לכם זמן לדבר, להתקשר ביניכם, ובזה בעצם אתם מייצרים, מייצבים, את הקשר, את המגע הרוחני ביניכם, זה מה שאני מאוד ממליץ להקפיד לעשות. יחד לעבור על שיעור בוקר, לדבר עליו, שיהיה לכל אחד מובן מה עברנו ולמה הסכמנו, כי בכך אתם עוד ועוד בונים כלי אחד שבו יתגלה הבורא.
שאלה: אם אנחנו מנצחים את המלחמה נגד הרצון לקבל שלנו, אז אנחנו משיגים הרגשה של השגה ושל חיבור. האם ההרגשה הזאת מזינה עוד יותר את האגו שלנו ואז שוב צריך לנצח את המלחמה כל יום?
לא, זה לא עובד כך. כשאתם משתדלים לנצח את האגו שלכם, אתם מגלים שאתם לא מסוגלים לעשות את זה, מכל שכן יחד לעשות, ולכן אתם צריכים לפנות לבורא, שהבורא יחבר אתכם ויבנה ביניכם איזו הסכמה, איזה רצון כולל. ואז ברצון הכולל הזה, אתם מתחילים להרגיש מצב חדש, זוהי מדרגה רוחנית. ומתוך שמגיעה ומתלבשת בכם איזו הסכמה, הרגשה רוחנית, אתם מתחילים לחשוב מה עושים הלאה. ואז אתם מרגישים שאתם שוב מתרחקים, שוב כל אחד נעשה לא קשור לשני, מתגלה עביות של מדרגה יותר עליונה, ואתם לא מוכנים אליה ולכן היא מפרידה ביניכם. ואתם מתוך הפירוד החדש, שוב משתדלים להתחבר ביניכם ולפנות לבורא שיעזור לחיבור שלכם. כשהוא עוזר, אז בתוך החיבור החדש שלכם אתם מתחילים לגלות את הכוח היחיד הזה שמחבר אתכם, זה גילוי הבורא. וכשהשגתם אותו, אז מיד מתגלה עביות חדשה ששוב מפרידה ביניכם. כך אתם עולים בכל פעם.
שאלה: כתוב "ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה". מה היא הזכייה הזאת בחינת תורה?
תורה זה נקרא הכוח הכללי שמביא לך הרגשה והבנה, שנקראים מוח ולב, הוא מביא לך מילוי במצב החדש. ואז כל הרצונות המתוקנים שלך שהשתתפו בהשגת התורה, בהשגת המדרגה הזאת, מקבלים מילוי. ואתה מתחיל להבין מה השגת, על ידי מה השגת וזה נקרא השגת המדרגה, שבה בסופו של דבר, מתוך השגת המדרגה עצמה, אתה מגלה במשהו גם את השורש העליון של המצב הזה, שזה הבורא.
שאלה: בקטע שקראנו נאמר, שהאדם נאלץ לפנות לבורא ישירות עם בקשה. "שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד". לפי מה שאני מבין, האגו לא יכול לפחד ולומר ככה, שאם הבורא לא יעזור אז הוא אבוד. אז מה זה המצב הזה? איך אני יכול לבנות אותו בתוכי כדי לפחד שהוא יאבד?
למצב הזה צריכים להגיע. זאת אומרת, זה מגיע לאט לאט וכולם מגיעים, וגם אתה כנברא מגיע לזה. אל תדאג, זה לפניך בקרוב.
תלמיד: אז מי מפחד, האגו מפחד?
גם האגו. אני שואל אותך רק דבר אחד, מה יכול לפחד בכל המציאות חוץ מהאגו? הוא נמצא כל הזמן בחיסרון, הוא נמצא כל הזמן בדאגה "מה אני אקבל, במה אני אתמלא, מה יהיה לי", רק הוא. כל הזמן הוא כך נמצא "במה יהיה איתי"? לתכונת ההשפעה לא איכפת כלום.
תלמיד: כלומר, הבקשה הזאת היא במצב, שדווקא האגו הוא זה שמפריע ויש לנתק אותו, אחרת האדם אבוד. אז איך האגו בעצמו יכול לבקש?
פשוט מאוד. אם האדם מאוד סובל ממשהו, אז הוא מתפלל לבורא, שהבורא ייקח ממנו את זה. אם נגיד יש לי איזו תכונה שאני משקר, אני אוהב לשקר, כך נולדתי. כל הזמן אני משקר, ואני כל הזמן מקבל על השקר שלי מכות, מרביצים לי. אז אני סוף סוף פונה לבורא ומבקש, "קח ממני את התכונה הזאת שאני משקר. מספיק, די, אני לא יכול לסבול יותר שאתה אונס אותי, בזה שעשית לי את זה ואני סובל". וכך אנחנו מתפטרים מכל התכונות האגואיסטיות, כשאנחנו מרגישים עד כמה שהן מביאות לנו רע.
לכן מה זה ייסורים? שהרצון האגואיסטי לא מקבל מילוי, אלא ההפך, מקבל ייסורים. אז הוא מבין שצריך להפטר מהתכונה הזאת, מהאגו עצמו, וצריך להעביר את עצמו למצב שהוא יכול להנות. הרצון נשאר, רק השיטה [משתנה], "אז יותר טוב, שבמקום שאני אקבל מכות כשאני כל הזמן גונב, אולי אני אקבל מילויים יפים וטובים בזה שאני אעשה טובה לחברים". ודאי שזה נקרא "לא לשמה", שאני מתחיל לעשות טובות לחברים, להתחבר איתם בעשירייה וכן הלאה. אבל מתוך זה, אני מתחיל להרגיש שיש לנו מזה רווח, וככה בצורה אגואיסטית אני בעצמי מתקרב עם האגו שלי לתכונת ההשפעה. זה נקרא ש"מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש".
זה יסתדר.
שאלה: לפעמים אדם מרגיש תקווה מלקבל תענוג מתכונה שלילית. למשל השקרן חושב שימשיך לקבל תענוג, אם הוא ימשיך לשקר. אבל בצורה שכלית, הוא מבין שזו תכונה מנוגדת לדרך. אז מה העצה כדי לשכנע את עצמו, כדי להבין שהתכונה הזאת גורמת לו נזק?
אולי תדבר עם החברים, זה הכי טוב, והם יגידו לך מה שהם חושבים על זה. וכך תמצא תשובה נכונה.
תלמיד: בסיכום השיעור כל אחד מביא את ההבחנה העיקרית שלו שממנה התרשם בשיער. האם זה נחשב סיכום משותף שאליו התכוונת, שכל החברים ביחד מסכמים, מהו סיכום השיעור?
אני אומר שאנשים צריכים לשבת, לשמוע את השיעור כמה שאפשר יחד או לחוד, ואחר כך בטוח שחייבים להגיע לסיכום. ועם הסיכום הזה להיות מוכנים לשיעור הבא.
תלמיד: התפילה המשותפת שאנחנו בונים, זה יכול להיות הסיכום של השיעור, כשאנחנו מגיעים לבקשה מסכמת שהיא תפילת העשירייה?
אני לא יודע באיזו צורה אתם תעשו את זה. תשבו יחד, או כל אחד לחוד ואחר כך תחברו את כל הסיכומים שלכם. אבל אתם צריכים בסופו של דבר להגיע למצב, שבלב ונפש אתם מסכימים למה שקיבלתם מהשיעור. כי בזה אתם כבר בונים קבוצה, מקום משותף שאתם סיכמתם שאתם מחברים את עצמכם על פני השיעור הקודם, וכך כל פעם יותר ויותר בכל מיני אופנים.
עד שמגיעים למצב שמתחילים לגלות מה עושה בינינו הסיכום הזה. כי זה לא סתם סיכום, אלא האור העליון שמשתתף שם, משוטט שם ובונה בינינו כל מיני קשרים כאלו וכאלו, ואיך הוא מקשר בינינו, את הלב והמוח של כל אחד עם האחרים. ואנחנו מתחילים להרגיש שזה לא רק אנחנו הבודדים, אלא אנחנו משותפים, ויש בינינו משהו שהוא כמו שעושים סריגה.
יש לנו הרבה דוגמאות גם ב"ספר הזוהר" על מנור וסריגה, ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לכלי אחד.
קריין: לרב"ש באיגרת ח' יש הסבר איך הוא אורג בשתי וערב את היחסים שלו עם החברים.
איגרת ח' כותב הרב"ש.
"אמרו חז"ל (ברכות ס"ג ע"ב) "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עליה. שנאמר, זאת התורה, אדם כי ימות באוהל". והפירוש הוא, שהאדם מבטל את עצמותו, שהכוונה היא על אהבה עצמית, אלא הוא רוצה לעשותה הכל לשם שמים, היינו שלא יהיה בעולם, רק רשות אחד, שהוא רשות היחיד. ואז הוא יכול לזכות לתורה, משום שהוא אז בבחינת השתוות הצורה, שנקרא דביקות בה'. ואז הוא בשם ישראל יכנה, היינו שזוכה להיות, כל המחשבה דיבור ומעשה שלו, יהיו ישר-אל, היות שכל שאיפותיהם הוא רק להגיע לבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה, היות שהוא מבטל את עצמו לה', שזה נקרא רשות היחיד, ולא שתי רשויות. היינו, שיהיה להם רצון גם לאהבה עצמית."
(הרב"ש. מאמר 2 "ענין חשיבות הכרת הרע" 1987)
שאלה: הוא ממית את עצמו עלֵיה. מה זה עלֵיה?
על מה להמית את עצמו?
תלמיד: על התורה.
זאת אומרת, על כוח החיבור במחשבה וברצון יחד, שהם יהיו כולם להשפיע. על הצורה הזאת, על הכיוון הזה, זה הוא רוצה שיהיה לו ומוכן להמית את האגו שלו רק להיות שייך לכיוון של השפעה ואהבה. זו סך הכול התורה. "תורה" זה מהמילה "אור", מהמילה "מורֵה". זה הכוח העליון שמלמד אותנו איך להגיע לבורא.
שאלה: האם מעל האגו שמתגלה בעשירייה אנחנו בונים את הכוונה להשפיע, וכך אנו בונים את העלייה לבינה?
בסדר.
שאלה: כתוב שאדם צריך למות באוהלו. מה זה אוהל?
"אוהל" זה אותו הכלי שבו הוא קיים. באותו העיגול שלו, באותו הרצון שלו.
שאלה: האגו מתלבש כל יום בצורות שונות כדי להשתלט על הרצונות שלנו. מתי ואיך אנחנו יכולים לשים לב שהאגו שולט עלינו כדי לעבוד על זה?
עד כמה שאתם משתדלים לעשות פעולות נגד האגו, ביחד, בנטייה לבורא, אתם תרגישו עד כמה שהוא מתחזק ומפריע לכם. וזה יגיע עד המצב שאתם תהיו ממש שונאים אותו, רואים שהוא בכל מקום רוצה לגרום לכם רע, עד שאתם תצעקו לבורא שיבטל אותו, ואז הבורא מבטל אותו ואתם נכנסים לרוחניות.
שאלה: האם רק תורני החיבור אחראים לעורר את העשירייה בין המפגשים שלנו במשך היום?
לא, כל אחד ואחד חייב לראות את עצמו כי הוא אחראי להחזיק את החברה בהתעוררות ובכיוון למטרה. אני לא יכול להתנתק מהעבודה הזאת שאני בונה את הנשמה שלי, שזו העשירייה, ולתת את זה למישהו אחר. אני חייב להיות בזה ממש עסוק יום ולילה.
תלמיד: האם אנחנו מפספסים לקדם את העשירייה ואת הכלי העולמי, אם בזמן בין המפגשים שלנו לא מצליחים להתארגן להתעוררות ותמיכה הדדית?
כל אחד חייב לדעת במה הוא עוסק בהפסקות. כל אחד. אנחנו מתאספים עוד פעמיים ביום נגיד, חוץ משיעור בוקר, ואנחנו צריכים לדעת מה אנחנו עושים בין הפסקות. משיעור בוקר עד הפגישה ראשונה, בין פגישה ראשונה לשנייה, ובין פגישה השנייה כבר הכנה לשיעור הבא.
שאלה: למה אנחנו צריכים לבטל את האגו אם הרי תודות לאגו אנחנו יכולים דווקא לגלות את האור? או שזה נעשה רק במדרגה הזו שאנחנו צריכים לבטל את האגו?
האגו זה לא רצון. האגו זה הכוונה לטובת עצמו. ולטובת השני, זה רצון להשפיע, ולטובת עצמו זה רצון לקבל. אז אנחנו צריכים לבטל רק את הכוונה על מנת לקבל, הכוונה לעצמו כי היא הפוכה מהבורא ומרחיקה אותנו מהבורא. אבל ברגע שאני משנה את הכוונה שלי על מנת להשפיע לזולת, דרך הזולת לבורא, אז אני יכול יחד עם זה להגדיל את הרצונות שלי עד אין סוף, ודווקא כך אני מתקדם לגמר התיקון, שיהיה לי רצון אינסופי ועליו כוונה אינסופית, הכול להשפעה. ואז אני בזה אהיה דומה לבורא, בדיוק כמוהו. הרצון שלי יהיה אינסופי, והכוונה אינסופית בלהשפיע. אז בזה אני מגיע עם הבורא בדבקות הסופית.
שאלה: האם התנאי לכניסה לרוחניות הוא להמית את הרצון לקבל?
להמית את הכוונה על מנת לקבל. על הרצון אנחנו לא בעלי הבית בכלל. אתה לא יכול לעשות עם הרצון שלך שום דבר. הרצון הוא רצון, זה נתון מהטבע, אבל על מנת לקבל או על מנת להשפיע, זה מגיע על ידי המאור המחזיר למוטב. הוא מאיר עליך ככה, או אחרת. אם הוא מאיר עליך בצורת פנים, אז אתה בעל מנת להשפיע כמוהו, אם בצורת אחוריים, אז אתה בעל מנת לקבל, הפוך ממנו. אבל זה בעצם הנתון. לכן אל תחשבו על הרצון עצמו, אנחנו מבלבלים. אנחנו צריכים לחשוב רק על הכוונה לעצמנו או לטובת הזולת.
שאלה: האם הכלי שאנחנו מכנים אותו "אוהל", הוא נמצא בהשתוות הצורה? למה בציטוט כתוב "אוהל". אמרת שזה כלי, האם הוא נמצא בהשתוות צורה? האם זה משהו שאנחנו צריכים לבנות כחלק מהכוונה שלנו?
אם זה כלי הנכון, זה רצון לקבל בכוונה בעל מנת להשפיע, ואם הוא עובד שמשתמש ברצון שלו במידת כוונה דלהשפיע, אז הוא נקרא "מאוזן", ולפי זה הוא נמצא בהזדהות עם הבורא ומגלה אותו. אם הכוונה שלו על מנת לקבל, אז לא חשוב לנו גודל הרצון, הוא כבר נמצא בחוסר השתוות הצורה עם הבורא, ולכן נמצא מחוצה לתחום שיכול להיות במגע עם הבורא.
תלמיד: אז אנחנו הגענו לכוונה, אבל לגבי תיקון הכוונה, אז אני צריך לבטל את עצמי בפני הקבוצה, בפני הסביבה, ואז הסביבה צריכה להשפיע עליי, ועל ידי הסביבה הבורא צריך לתקן את הכוונה שלי מבלי לבטל את הרצון, ואז אני אהיה מאוזן.
אני לא כל כך תופס את השיטה שאתה כאן מציג. אתה צריך להתבטל כלפי החברים כמו כלפי הבורא, אחד אחד. אין כאן שום פשרות. כלפי החברים אם אתה מתבטל ומוכן לעשות הכול איתם יחד כדי להגיע לחיבור שבחיבור ביניכם אתם בונים אותם מושג שנקרא "בורא", אז אתם תהיו כלי נכון, רוחני. לזה צריכים להיות מכוונים.
שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות את רשות היחיד?
רשות היחיד אנחנו יכולים לזהות לפי כמה שאנחנו רוצים לשייך את עצמנו לרשות היחיד. רשות היחיד זה הבורא שהוא, אין עוד מלבדו. ואם אנחנו מבטלים את עצמנו בינינו לגמרי, אז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתקרבים להשגת הרשות היחיד, שרק כוח השפעה פועל בכל המציאות. אנחנו מתחילים להרגיש את זה על עצמנו, כי החיבור בינינו זה אותו הכלי שבו אנחנו מרגישים את המציאות, יכולים לחקור את המציאות, ובכלל כל החיים שלנו זה עד כמה שאנחנו מגלים בחיבור בינינו. אין שיטה אחרת לגלות את המציאות. רק בחיבור בינינו. זה הכלי היחידי שאנחנו יכולים להרגיש מציאות.
ולפני זה, אנחנו נמצאים באיזה מצב שהוא מנותק מהמציאות האמיתית, ואנחנו קיימים כביכול, זה נקרא "העולם הזה", זה עוד נקרא "העולם המדומה", לא חשוב מה, שאנחנו כך כמו זירעונים לפני שהם מתחילים להתפתח ברחם של אמא, כך, זה המצב שלנו, שזה לא חיים ולא אמיתיות, לא אמיתיות, לא טבע אמיתי.
שאלה: נתת קודם עצה פרקטית מבחינת דרך העבודה שלנו במשך היום עם אותו סיכום שיעור שדיברת עליו. אפשר לקבל דוגמה לְמה זה סיכום שיעור, מה זה צריך להכיל?
זה לא חשוב, העיקר איך אנחנו מבינים מה שכתוב במה שעברנו בשיעור. אנחנו עוברים בדרך כלל שלושה, ארבעה, חמישה זה מקסימום פסוקים, שאנחנו צריכים לקרוא אותם, לייצב אותם לפי הפסוקים האלה, להרגיש עד כמה שאנחנו מסכימים. ולא שמסכימים כאילו שאנחנו עושים איזה טובה אחד לשני, אלא שאנחנו מרגישים שבזה אנחנו מתחברים, שהפסוקים האלה פועלים עלינו לחיבור חדש, כל פעם לייצב את עצמנו בצורה יותר מעוּדדת, יותר מחוברת, וכך אנחנו צריכים לעבוד.
העיקר זו הרגשה שלנו, שאני הרגשתי אחרי שאנחנו עבדנו על הפסוקים האלה, שאנחנו בזה מתאחדים, מתחברים, מגיעים לאיזה קשר חדש. ואפילו את הבורא שעוד לא מרגישים ממש אותו בפועל בינינו, אבל כבר אנחנו יכולים כלפיו לראות את עצמנו שאנחנו מחוברים וכביכול מתכוונים להרגשה, לקבלתו.
תלמיד: אז זו עבודה שהיא ברגש, זו פחות איזו הבחנה בשכל?
לא, זה בשכל גם כן, אבל שכל עובד כדי לעזור לנו לרגש. בסופו של דבר הרגש הוא הכלי, רצון, אבל השכל כדי לייצב את הרצונות, לחבר אותם, אנחנו צריכים אותו.
שאלה: כשאני מגלה רצון שאני משתמש בו בצורה אגואיסטית, מה יותר נכון, להמית אותו בצורה מיידית או להמית אותו בצורה הדרגתית?
אני לא ממית את הרצון בכלל. אני לא חושב שבכלל יש לנו איזו כוונה או איזו פקודה, מצווה להמית את הרצון. אנחנו צריכים להמית את העל מנת לקבל אבל לא רצון עצמו. נגיד, אם אני עכשיו ילד בן חמש ואני מתנהג רע, אז צריך להוריד אותי לילד בן ארבע כי אז הייתי ילד טוב, או שאני צריך לתקן את עצמי בגילי, בגיל חמש? אנחנו לא מדברים על הרצון, אנחנו מדברים על הכוונה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זו כל העבודה שלנו.
תלמיד: אז את הכוונה, אני צריך להמית אותה במיידי או שזה באופן הדרגתי?
כוונה זה, אנחנו צריכים להכיר שהכוונה שלנו אנחנו לא יכולים לשנות, אלא רק בתפילה משותפת מאיתנו לבורא.
תלמיד: אתה נתת לנו דוגמא בזמנו על העישון, שהיתה לך כוונה, השתמשת בצורך הזה לעישון והפסקת באופן מיידי, חתכת את זה מיידי. האם ככה אנחנו צריכים גם כן לעשות בכל מיני שימושים של רצונות שמתגלים לנו?
באותו זמן שאמרו לי, הקבוצה אמרה שכולם מפסיקים לעשן, אז אני לא יכולתי לסרב. אני זרקתי. ולא הרגשתי שום נטייה, ואני מעשן מגיל 15 בערך. ואז אני הפסקתי לגמרי, כי אני התכללתי עם הרצון שלהם, הם שכנעו אותי שהם מפסיקים לעשן וזהו. ולא היה לי שום בעיה עם זה. זה כוח החברה .
שאלה: איך באמת חושבים על הזולת בזמן שהרצון לקבל מפחד מהפסד?
לזה צריכים להתחבר, זה כוח החברה. אין שום בעיה, זה הכול תלוי בהשפעת הסביבה על האדם.
תלמיד: כשאומרים "אין אדם עומד על דבר תורה אלא אם כן נכשל בה", למה הכוונה, שאם אני רוצה עכשיו לשנות את הכוונה שלי, אז אני צריך קודם כל להיכשל בה, אי אפשר לעשות את זה באופן מיידי?
איך מיידי? אני כל הזמן צריך לדאוג לשינוי כוונה, לשיפור הכוונה שלי, כל הזמן. שהכוונה אצלי מחוצה לי, תהיה מכוונת לעל מנת להשפיע דרך העשירייה בחיבור שלהם על ידי לבורא, זה חייב להיות כל הזמן כמו מין פנס, שכך אני מאיר לפניי וכל הזמן לזה אני צריך לדאוג.
שאלה: אמרת שהדעת עוזרת לרגש. מה הכוונה?
השכל עוזר לנו למיין את הרצונות, לסדר את הדברים שלנו, להבין איך אנחנו צריכים להתקדם. זאת אומרת, זה "עזר" אבל לא יותר מזה, כל יתר העבודה שלנו היא ברצון. אבל את השכל אנחנו צריכים כדי להתאים נכון את הרצונות לעבודה.
שאלה: רציתי לדבר איתך על הכתובים, לגבי הפסוקים שאנחנו הולכים לעבור עליהם לפני השיעור, והרבה מאיתנו באמת מתכוננים על קטעי המקור. הרבה פעמים כשאני עובר על קטעי המקור אני מקבל את ההרגשה שאני ממש מזדהה איתם, אני נכנס לתוכם ואני עובר מההרגשה שלי לתוך ההרגשה שקיימת בכתובים האלה. האם זו עבודה נכונה לעשות או שהאגו שלי עושה את העבודה. זאת אומרת האם בכניסה כך לכתבים זו עבודה נכונה?
זאת עבודה מצוינת, תמשיך אותה ואתה תראה כמה יש לך עוד לגלות בגישה כזאת. יפה מאוד.
שאלה: אמרת קודם לחלק ולתכנן את היום לשלושה חלקים, מהשיעור עד הזום, מזום עשירייה ראשון לשני, ואז לשלושת החלקים. מה זה החלוקה ואיך לתכנן כל חלק? ומה העצה הזאת, אם אתה יכול להסביר עוד קצת?
אנחנו כל הזמן מעבדים יותר ויותר עמוק את הכתבים שכתבו לנו מקובלים, בדרך כלל זה רב"ש, לפעמים בעל הסולם, לפעמים עוד משהו ושאנחנו רוצים לפי זה לפרמט את היחס שלנו דרך הקבוצה לבורא.
שאלה: תמיד אנחנו אומרים שכל הבחנה מתקיימת בעזרת הבחנה הפוכה, מנוגדת. אז כיצד נבחין בכוונת השפעה ללא הכוונה לעצמו, כיצד זה מתיישב עם מעבר לרשות אחת?
אני לא יכול כאן להגיד. יש בזה הרבה הבחנות פנימיות שאין אפילו מילים לזה, אלא כל אחד שיתעסק בזה, הוא יראה איך נכון עוד יותר ועוד יותר לכוון את עצמו.
שאלה: האם הרצון לקבל ממית את האדם פיזית, ממית את הגוף?
מה פתאום, זה לא שייך. לא. אבל ודאי שיכול להיות שאדם נחלש מפני שסך הכול הרצון שלו מכוון לעל מנת להשפיע, וכאן צריכה להיות איזו עבודה עם האגו שלו הארצי, לבצע איזו עבודה ארצית, אז ודאי שהוא יהיה קצת מפוזר, לפעמים זה לא הולך יחד, אנחנו רואים את זה. אבל אם הוא ממשיך, הוא יראה שאין בזה שום דבר שקשור אחד לשני. הוא יכול להיות בכל מקום בעבודה שלו הארצית לעבוד ולהיות מצוין, ויחד עם זה לחשוב על העבודה הרוחנית שלו וגם בה להיות מצוין. זה הכול תלוי במאמצים ובניסיון ובמשך הזמן הוא יראה שיכול לסדר את שני העולמות.
תלמיד: מה זה נקרא לצאת מהמגבלות העולם הזה, איך עושים את זה בפועל?
זו לא שאלה פשוטה. מגבלות העולם הזה זה הכוונות על מנת לקבל. איך לעשות בפועל אנחנו כל הזמן מדברים על זה.
קריין: קטע על "מעשה אורג". אגרת ח'. כתבי רב"ש כרך ב', עמ' 1434.
"עכשיו אבאר לכם איך ובאיזו צורה אני מתחיל להשיג את הלבוש של אהבה.
הנה הסדר של עשיית לבוש מתאים, מוכרחים מקודם לארוג חתיכת סחורה, היינו שלוקחים חוטים ונותנים שתי וערב ביחד, שעל ידי השתי וערב מתרקמת חתיכת בגד. לכן גם אני לוקח נימא של שתי בתוך נימא של ערב, "נימא" מלשון "נימא בה מילתא", "שתי" מלשון תשי - "צור ילדך תשי", היינו שאני מתחיל לפעול עם כח הזכרון שלי, ותיכף עולה בזכרוני שחברי דיבר עלי דברים לא טובים, שהדיבורים האלו הביאו לו אח"כ שעשה לי מעשים לא טובים, שהנימא הזו מתשת את הידידות והרעות והאחוה. ואח"כ עולה ברעיוני נימא של ערב, היינו ששמעתי שחברי דיבר עלי דברים טובים שהביאו לו מעשים טובים שהם ערבים ומתוקים לחיכי, זאת אומרת שאני שומע ורואה שחבירי פונה מכל עסקיו וחושב ופועל רק לטובתי כדי שיהיה לי תענוגים ערבים. ואז משתי הנימות האלו נעשה אצלי ערבוביה, שאני לא יודע מה להחליט ולהגיד, או שהאמת היא כדברי השתי או כדברי הערב.
וזה ידוע שכל מה שנמצא בעולמנו זה הוא בצורת חיוב ושלילה: ימין ושמאל, אמת ושקר, אור וחושך, ישראל ועמים, קודש וחול, טומאה וטהרה, רע וטוב. והוא לסיבה שאי אפשר להבחין טעם בטוב - אם לא מרגישים טעם המר ברע. וזה ענין מה שאמרו רז"ל: "להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים", שענין פרע מלשון "ופרע את ראש האשה", היינו, שמהרשעים יכול לקבל עזרה בכדי לגלות את הטעם וההרגשה האמיתית בשכר הטוב של הצדיקים.
ומשום זה בעת אריגת הבגד אני עומד ומשתומם ומחכה לפסק הדין שיוציא את עוני השכל המלובש בי. והיות שאני עסוק עכשיו באריגת לבוש של אהבה בכדי שישכון שם אור התענוג, לכן אני כבר משוחד ואני נוגע בדבר, לכן אני מחליט כדברי הערב, שהתורה רמזה לנו ש"השוחד יעור עיני חכמים", אם כן כבר לא חשוב לי אם האמת היא כפי בחינתה עצמה אלא חשובה לי המטרה שרצויה לי עכשיו בזמן זה, היינו בזמן התרקמות לבוש של אהבה. אז כבר יש לי קו מכריע באמצע, ז"א שתמיד המטרה היא היא המכרעת בין ימין ושמאל.
ואחר שכבר השגתי את הלבוש הנ"ל, תיכף מתחילים לזרוח בי נצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחברי, ונדמה לי שעיני רואות את חברי וכמו כן אזני שומעות את קולם פי מדבר אתם, הידים מחבקות והרגלים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עמם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חברי והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חברי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חברי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיני שאין שום מציאות בעולם רק אני וחברי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחברי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים."
(הרב"ש. אגרת ח')
אנחנו חלק מזה כבר שמענו כמה פעמים, אבל לא את החלק הראשון. נצטרך לעבד אותו יותר ויותר כך בתוכנו, מה זה נקרא שמתחילים בשתי וערב לקשור את הדברים עד שמגיעים לכלי. יש בזה הרבה דברים כך ללמוד. נעלה על זה.
קריין: כותב רב"ש, קטע מספר 3.
"אמרו חז"ל, אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה. היינו, שממית את עצמו, היינו התועלת עצמו, והכל מה שעושה הוא רק לשם שמים. וזה נקרא הכנה לקבלת התורה."
(הרב"ש. אגרת מ"ב)
זאת אומרת שאנחנו צריכים להשתדל על ידי הלימוד, על ידי חיבור בינינו לעורר כזה אור עליון עלינו שלאט לאט הוא יביא לנו רצון שנוכל להתעלות למעלה מכל האגו שלנו, חוץ מהכרחי להתקיים, כך שהכול יהיה רק להשפעה ולא לתועלת עצמנו.
זאת אומרת שהעניין הוא הכוונה לקבל, כוונה ליהנות ממה שאני עושה, ממה שאני לומד, מה שאני בכלל מתקיים, שכל הכוונות שלי יהיו בתענוג אחד, לגלות יותר את העולם העליון, עולם של השפעה, עולם של אהבה. אותו לגלות ולזה להימשך כל הזמן.
עד כמה שמשתוקקים, מבררים את הדברים האלה, הנטייה הזאת, אז נקרא שאנחנו מכינים את עצמנו לקבלת התורה. התורה זה כל האור העליון שעומד להתגלות בנו.
קריין: כותב רב"ש, קטע מספר 4.
"מי שרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה, כי "המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו בלי תורה. ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"."
(הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'" 1989)
כאן מדובר על כוח התורה, האור העליון שמגיע אלינו ומה הוא עושה. איך אנחנו מזמינים אותו ומה הוא עושה כשהוא מגיע, ואיזה שינויים הוא עושה בנו.
קריין: שוב קטע מספר 4.
"מי שרוצה לעבוד לתועלת ה', הוא צריך לאור תורה," זאת אומרת קודם כל, זה שיהיה ברור. אם אני רוצה להגיע לעל מנת להשפיע לבורא, אז אני צריך את התורה. "כי "המאור שבה מחזירו למוטב"." ואם אין לי כיוון ורצון להגיע לבורא, להשפיע לו, אז אני לא צריך את התורה. ומה שאני מקבל או לא מקבל, לא יודע מה, זה לא יהיה תורה. התורה מגיעה רק לאדם שרוצה להתקרב לבורא ולהיות כמוהו בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". התורה מתקנת את היצר הרע בכוונה על מנת להשפיע, רק את זה היא בעצם אמורה לעשות. "כלומר, שאי אפשר לנצח את הרע שבו בלי תורה. ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". ויש להבין את מילה "מתקיימת", מה משמיענו זה. יש לפרש זה על דרך שאמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". כלומר, שהתורה תהיה בחינת תבלין. במי מתקיים זה. הלא "אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון".
לכן אמרו, אלו אנשים שרוצים להמית את עצמותם, כלומר שרוצים להמית את הרצון לקבל לתועלת עצמם, אלא שרוצים לעשות הכל לשם שמים, והם רואים, שאינם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמם, להם אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין"."
(הרב"ש. מאמר 29 "מהו הכנה לקבלת התורה, בעבודה - ב'" 1989)
זאת אומרת לא לכולם, אין תורה שמגיעה לכל אדם ואדם, אלא רק לאלו שיש להם הכנה מיוחדת לתיקון, ואז אליהם זה מגיע, בצורה סלקטיבית.
שאלה: איך עושים את ההפרדה, את הבירור של הכוונה לעצמו, שאותה צריך להמית?
אדם מתחיל להרגיש מה חסר לו, מה מבדיל אותו מהתורה, שזה הכוונה שלו על מנת לקבל, היא מבדילה בינו לבין התורה. במידה שהוא רוצה לסלק את הכוונה על מנת לקבל, שזה ממש כמחיצה בינו לבין כוח התורה, אור התורה שמשפיע, אז הוא לא מסוגל את זה לעשות, אבל הוא מבקש ואז זה קורה. אז הבורא מבטל את המחיצה הזאת ואור התורה משפיע על האדם ומתקן אותו.
תלמיד: אבל יש הרבה מאוד זמן שהכוונה על מנת לקבל, דבוקה לרצון לקבל, כך שבכלל לא ניתן להפריד ויש בלבול מה זה רצון, מה זה כוונה. איך מפרידים, איך מבדילים את הכוונה שאפשר להגיד, זאת הכוונה בעל מנת לקבל ואותה צריך להמית?
תשתדל לראות את זה בחברים, איך הם עושים ומזה תלמד.
תלמיד: מה להשתדל לראות בהם, איך אני יכול לראות?
איך הם משתדלים לבטל את הכוונה על מנת לקבל שלהם, ולקבל את המאור המחזיר למוטב, שאז הם יהפכו לעבוד בכוונה על מנת להשפיע.
תלמיד: איך נראה שאני מפסיק לעבוד עם הכוונה לעצמי, ועובד עם הרצון בעל מנת להשפיע, מבלי להמית את הרצון, אלא רק את הכוונה?
זה תלוי בעדינות הלב. במידה שאתה יכול לראות את החברים ולזהות את זה בהם.
תלמיד: מה צריך לחפש בהם?
ועל זה אתה גם צריך להתפלל, שהבורא ייתן לך יותר רגישות בלב לראות, להרגיש את החברים, להצדיק אותם, להתקרב אליהם וכן הלאה.
תלמיד: להאמין שכל מה שהם עושים, זה בכוונה על מנת להשפיע?
זה כבר מצב גדול, מה זה נקרא להאמין, סתם להגיד?
תלמיד: להתאמץ לקבל את עצת המקובלים שאומרים, "החברים פועלים בעל מנת להשפיע". כך להסתכל, לזהות בהם, במאמץ הזה?
כן, ודאי שזה טוב. אם אתה יכול לראות את החברים שלך פועלים בעל מנת להשפיע, זה מצב מאוד מאוד מיוחד, גבוה.
שאלה: עם כל הבלבול בכוונה, רצון, נושא השיעור זה "להמית את רשות עצמו", מה זה רשות?
רשות, נקרא איפה שאתה מרגיש את ה"אני" שלך. זאת אומרת זה הרצון שלך שאתה מרגיש אותו כשלך, זה נקרא "רשות".
תלמיד: ואם הוא מרגיש שיש פה שתי רשויות?
שתי רשויות זה יכול להיות רק רצון שלך ורצון של הבורא, רצון לקבל ורצון להשפיע. בדרך כלל זה לא מתקיים כי אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד.
תלמיד: אמרת קודם שאנחנו צריכים דרך החברים לזהות את הדוגמאות האלו. אנחנו מדברים על כוונה, איך אני יכול לזהות כוונה בחברים, הכוונה היא נסתרת, לא?
נכון, אבל אתה מצדיק אותם ומשתדל לראות אותם כולם צדיקים ומתוקנים ורוצה לכן להידבק אליהם כמה שאפשר. זה לא חשוב באיזה מצב הם נמצאים, אתה לא תראה את זה אף פעם, זה חשוב באיזה צורה אתה מתאר אותם.
שאלה: לגבי המאור המחזיר למוטב, איפה הוא נמצא בצורה הכי מרוכזת, שאפשר למצוץ אותו בצורה הכי יעילה?
בלב האדם. אם לב האדם משתדל להיות במוטב.
תלמיד: אבל אנחנו לומדים שיש בתוך הספרים, בדיבור, בדברים שהרב אומר.
אין שם שום דבר, זה הכול תלוי במי שרוצה להוציא אותם משם.
תלמיד: אבל בכל זאת במסגרות שלנו, שהן מורכבות נניח משיעור בוקר, ממפגש עם החברים במהלך היום, מעבודה פרטית של האדם מול המקורות, יש בדברים האלה איזו מידה של המאור המחזיר למוטב, או שזה תלוי לגמרי בהשתוקקות שלי, לא משנה במה אני נמצא?
אין מאור המחזיר למוטב בשום דבר, אלא רק על ידי האדם שמעוניין בו, אז הוא מסוגל להוציא אותו. אז אתה יכול להגיד באיזה אמצעים ישנה אפשרות להוציא יותר או פחות.
תלמיד: אני מעוניין להוציא אותו. אז באיזה אמצעים יש יותר או פחות?
בקבוצה.
תלמיד: רק בקבוצה?
חוץ מזה, אם אתה יכול ללמוד לבד, אתה יכול לעשות כל מיני פעולות בעל מנת להשפיע לבד, אבל זה הרבה יותר קשה.
תלמיד: קבוצה זה נניח בשיח בינינו, בסדנה בינינו, כשאנחנו עכשיו ביחד בשיעור מנסים להתחבר לדברים של רב, להידבק בהם, מה זה אומר קבוצה?
קבוצה נקרא שזה אוסף רצונות שונים, מלכתחילה שייכים לרשויות שונות, שהם כולם רוצים לבטל את הרשויות שלהם, הגבלות זאת אומרת, מחיצות, ולהיות ללא מחיצות ברצון אחד שיהיה כלול מכל הרצונות האלו, וכולו, כולו הרצון המשותף, מכוון לבורא.
שאלה: אבל בהקשר של המאור המחזיר למוטב, איך הקבוצה יכולה להיות מכוונת בצורה הכי יעילה אל המאור המחזיר למוטב?
לפנות לבורא ולדרוש.
שאלה: האם אני צריך לדרוש קונקרטית את המאור המחזיר למוטב, או שאני צריך לדרוש חיבור וביטול, והמאור עובד על הדרישה?
גם את זה וגם את זה אתה יכול. מלמעלה כבר יסדרו לך מה שאתה צריך.
שאלה: אז זה לא משנה אם זה דרך קטעי מקור, דרך דברי רב, דרך שיעור ודרך סדנה.
העיקר הוא איפה הלב שלך, שם אתה תעשה יותר.
שאלה: אבל בכל זאת בזמן שיעור הבוקר, עכשיו בשלוש השעות האלה, אנחנו נמצאים בסיטואציה שהמאור בהן הוא הכי אפקטיבי, לא?
נכון, תראה איזה קהל, כמה אנשים, ובאיזו צורה כולם מכוונים לתיקון, זה הזמן הכי טוב להוציא מכאן את המאור המחזיר למוטב.
שאלה: היום הרגשתי כאילו אני חי בתוך מאמר של רב"ש. התעוררתי עם בקורת על חבר, וכמובן הרגשתי שאני צודק, אבל אז נזכרתי שאני כאן כדי לאהוב את החבר ולא שהחבר צריך לאהוב אותי, אבל הבעיה היא שזה לקח לי משך כל היום לעבור את התהליך הזה. לקחו לי שעות רבות לעבור את התהליך ואני מרגיש שזה כאילו בזבוז זמן.
איך עוברים את זה מהר הרבה יותר?
איך אתה יכול להגיד שזה בזבוז זמן? אלה דווקא השעות הכי טובות בחיים שלך, כי בזה אתה אחר כך עשית בירור על פני השעות האלה שבאמת כל היחס שלך לחבר, טוב, רע, וכן הלאה, הוא צריך להיות רק מטרתי. אם על ידי קשר עימו אתה יכול לברר עוד יותר את הכיוון שלך לבורא, אז הכול מצוין. אני דווקא שמח לשמוע. תתקדם, תתקדם, אתה תהיה מוצלח.
שאלה: נראה שמרגע ששמענו את החלק הזה של אגרת ח' של רב"ש, ונזכרנו יחד עם החברים שאנחנו צריכים להרוג את הרשות של עצמנו, האם זה אומר שאנחנו כבר הורגים, לא יודע כבר כמה שנים, אנחנו בונים הריגה בלי לבטל את הרשות של עצמנו, ועכשיו אנחנו מאוד קרובים, ואנחנו פשוט זורמים עם ה"הורג" ביחד? איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, לעודד אחד את השני בתוך כל ההריגה הזאת שכבר ממש מורגשת בה התקדמות? הכול הופך להיות בעל משמעות רבה מאוד.
אני מבין מה שאתה אומר, אבל אין לי מה לענות על זה, חוץ מדבר אחד, אנחנו נמשיך יחד ונצליח. ואני שמח שאתה מבין את כל הפסוקים האלו בצורה נכונה. יפה, יפה מאוד.
שאלה: לפנינו כנס, והאם יש לנו בכלל הזדמנות, יש לנו בכלל סיכוי לקראת הכנס או בכנס, להגיע למצב הזה שבו נוכל ממש לוותר על עצמנו ולהיכנס לאהבת חברים?
אנחנו נעשה את זה היום, בשביל מה לנו לחכות לכנס?
שאלה: איך פשוט לארגן את ההכנה שזה יהיה השלב החדש שלנו, המדרגה החדשה שלנו?
את זה אנחנו צריכים להפנות למארגני הכנס, שהם גם יספרו לנו על הכנס עצמו, ועל ההכנה לזה, כדי שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נקבל מה שאנחנו צריכים, תיקונים, חיבור. כן, יהיה בסדר, תתקשר. אתה בין מארגני הכנס, אז תכין את עצמך ותספר לנו אחר כך מה זה הכנס ומה קורה, ולמה אתם עושים אותו בכלל, כן, ומה אתם רוצים מאיתנו, מכולנו? יפה, אנחנו מחכים לך. זאת אמרת אני מחזיר לך את השאלה שלך.
שאלה: כתוב במאמר שהתורה, או האור, קיים רק במי שממית את עצמו עליה, אבל אנחנו גם זקוקים לתורה, לאור הזה, כדי להעמיק את עצמנו. אז מה קודם כאן, ולמה?
קודם כל הכוונה שלנו, מה אנחנו רוצים מהחיים. אם אנחנו רוצים מהחיים להתעלות לדרגה הבאה של הקיום, שהיא דרגת האדם, עכשיו אנחנו בינתיים מתקיימים כמו בהמה, כן, אנחנו דואגים לגוף שלנו וזהו, לא יותר מזה. ודרגת האדם היא למי שרוצה לעלות במשך החיים לדרגת הבורא, להיכנס למדרגה של הבורא, לעולם הרוחני, זה מה שאנחנו עושים, לכן אנחנו בונים את עצמנו, לכן אנחנו מסדרים את עצמנו בצורה כזאת.
בקשר בינינו אנחנו באמת מסוגלים כבר ומתקדמים לזה. רק יש כאן הרבה מצבים שאנחנו עוברים, אבל אנחנו מסוגלים להגיע למצב שבקשר בינינו אנחנו נבנה מקום, זאת אומרת את הרצון הזה שלנו המשותף שבו אנחנו נתחיל לגלות את הכוח העליון המשותף בינינו, שהוא הבורא, וכך הוא יתגלה.
שאלה: יש הרבה אורות, אור ישר, אור חוזר, אור מקיף. מהו אור התורה?
כתוב על זה הרבה, מה זו תורה, מה זה אור התורה. הייתי אומר כך, כוח ההשפעה והאהבה ששורה בכל המציאות, נקרא "תורה". בדרך כלל אנחנו מדברים על התורה, לא על האור העליון שזה כוח ההשפעה, אלא על התכונה שלו להשפיע על הרצון לקבל, ולהביא אותו בכוונתו המתוקנת, לעל מנת להשפיע. ואז הרצון לקבל שמגיע להיות בעל מנת להשפיע, במידה הזאת הוא גם כן נכלל בתורה, באותו האור. ומטרת התיקונים האלו היא שכולנו נקבל על ידי מאור התורה כוונה על מנת להשפיע, ולכן יחבר יחד בינינו ובין המקור של כל האור, שזה הבורא.
קריין: בקטע מספר 5 כותב רב"ש,
"האדם צריך לתת עבודה, שיהיה לו רצון וחשק, שירצה לבטל את רשותו, על דרך שאמרו חז"ל על הכתוב "אדם כי ימות באוהל", "כי אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה". שפירושו הוא, שהוא רוצה לבטל את העצמיותו, היינו שהאדם צריך להגיע, שאין לו אלא רשות אחד, שהוא רשותו של הבורא. כלומר שאין האדם עושה שום מעשה לתועלת עצמו, אלא הוא דואג אך ורק לתועלת הבורא. וזה נקרא "רשות היחיד", שזאת נקראת "מלחמת הרשות". היינו הוא לוחם עם עצמו להשיג את הרשות היחיד, וזוהי נקראת "מלחמת הרשות" בעבודה."
(הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)
זאת אומרת שהוא משתדל להרגיש את הבורא יותר ויותר, איך שהבורא מורגש ברצונות שלו, במחשבות שלו, בכל האדם, וכלי האדם מתרחבים, והבורא ממלא אותם עוד יותר, גם במחשבות, וגם ברצונות. האדם מרגיש עד כמה הבורא ממלא וממלא אותו ברצונות וכוונות חדשות, יותר ויותר, עד שהאדם מגיע למצב הרצון הסופי, והבורא שורה בכל כולו. כך אנחנו אולי יכולים לתאר את התהליך הזה.
לכן מדברים כאן על המלחמה שיש בתוך האדם. האדם נלחם עם האגו שלו, הוא נופל תחת האגו, והוא לא יכול לעשות שום דבר. אחר כך מחיים אותו, כי בכל זאת גמר התיקון חייב להתבצע בכולם. ובכל זאת קמים וממשיכים, והבורא מתקן בסבלנות שלו את הכלים השבורים האלו, מחבר אותם, מחייה אותם, וממלא אותם באור שלו עד שמתגלה. והם עוברים את כל השלבים האלה מרשות הרבים, כי לכל אחד מהנבראים יש הרגשה שזו הרשות שלו, ושכאן הוא בעל הבית, לרשות היחיד, שהם מחוברים יחד, ורוצים שרק הכוח העליון ישרה בהם וישלוט בהם, וכך הם מגיעים לתיקון.
שאלה: מיום ליום אתה מנחה אותנו למצבים חדשים, ככלי העולמי, אבל לפעמים אני מרגיש שיש מרחק, ואני נמצא מחוץ לזרימה הזו. מה אני יכול לעשות כדי להישאר בהתאמה עם החברים, לאור ההדרכה שלך?
להתחבר איתם עוד יותר ועוד יותר. אני, על ידי ההדרכה שלי, לא מרחיב ביניכם מרחקים. ההדרכה שלי פותחת קצת את האור העליון שמשפיע עליכם, ואתם, על ידי השפעת האור העליון, כל אחד מקבל תוספת, תוספת רצון, הרצון האגואיסטי. לכן אתם מרגישים עד כמה שאתם מתחילים להיות שונים, מנוגדים, וכן הלאה. ועל ידי זה אתם צריכים לעבוד כדי שאותו האור העליון שהרחיק ביניכם, ושאפילו עושה איזה מין חיכוך ביניכם, שאותו האור העליון ישפיע עכשיו לפי הפניה שלכם, לחיבור ביניכם. וזה אותו האור העליון פועל, זה נקרא "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה". גם את זה וגם את זה הוא עושה, כי בהרגשת המוות, ובהרגשת החיים, בין שני הרגשות האלו, אנחנו מרגישים את הכלי שלנו, וכך מתקדמים.
תלמיד: מה שקורה זה דבר גדול, אתה ביקשת שנספר קצת על הכנס. אז התאספו כאן המארגנים של הכנס, יש כאן נציגים של הצוות החברתי העולמי. אנחנו צוות מאוד מאוד גדול, שכולל גם נשים שדואג ועמל על הכנס הקרב. הכנס יהיה ב- 25 ו-26 בספטמבר, עוד פחות מחודש וחצי. השם של הכנס הוא "כניסה לעיבור, מגלים עולם חדש". ומהשם הזה אנחנו יכולים להבין שאנחנו הולכים לחוות התעלות רוחנית, שהיא ממש מסכמת את כל התקופה הנפלאה הזו שאנחנו עוברים ביחד. זו מדרגה כזאת מיוחדת שאנחנו רוצים להגיע אליה דרוכים, מוכנים, לעשות את המאמץ. וכמו שאמרנו, אנחנו לא מחכים לכנס, אנחנו רוצים כבר עכשיו לממש את כל הכתבים שאנחנו קוראים, להמית את רשות עצמנו. ועכשיו אנחנו נשמע מהחברים שאחראים על ההכנה.
תלמיד: יש לנו צוות גדול שעובד כהכנה לכנס, אנחנו נפגשים מספר פעמים בשבוע. שלחנו סקר שבו אנחנו שואלים את החברים על המחשבה של הכנס הזה, איך הם היו רוצים לראות את הכנס הזה, לאן אנחנו רוצים להגיע. השאלון הזה נשלח ואנחנו מבקשים מכולם להיכלל, להיכנס לתוך ההכנה. אנחנו נעים יחד איתכם לקראת הכנס ויהיו עוד הרבה מאוד פעילויות והכנות מעניינות וכולנו היינו רוצים לראות את כולכם בהכנה זו.
תלמיד: יש הזדמנות מדהימה לכולנו לאחד את כל הידע המדהים שקיבלנו מרב בשיעורי הבוקר. לכן אנחנו מעודדים כל עשירייה, אף אחד שלא יהיה פסיבי בזה, כי הכול תלוי בהכנה שלנו, במידה שבה נוכל להתאחד ולהצית את הלבבות שלנו, לחבר אותם יחד. בבקשה, כל עשירייה תענו על השאלון שקיבלתם ותירשמו להשתתפות בהכנה לכנס.
תלמיד: אנחנו נעזור לכולם עם שני דברים. קודם כל עם אתר הכנס, ברגע שייסגר לוגו אנחנו נעלה עם האתר שירכז את כל הדברים ולאט לאט הוא יתמלא. בינתיים יש רק את התאריכים ושם. והעיקר יהיה בהכנה, הצוות החברתי רוצה לעשות מין גל הכנה כזה בכל הכלי העולמי כדי שכולנו ביחד נגיע לנקודת חיבור, לשיא של החיבור, שנרחיב את ההתפעלות שלנו מהדרך.
בראשון לספטמבר תפתח הרשמה. כמו שבפעם שעברה יותר מ 3000 אנשים עברו הרשמה במסלול ירוק, זאת אומרת הקליקו פעם אחת ועברו, כי הם משתתפים בתשלום החודשי של המערכת, כך גם עכשיו אנחנו קוראים לכל האנשים שעדיין אין להם את זה, תעשו את התשלום החודשי ואז תעברו במסלול ירוק, וכל מי שלא, אנחנו נטפל בצורה אישית בכל אחד. אנחנו פה, אנחנו נעזור לכל אחד, בואו באמת נתחבר ביחד ונידבק לרב וניכנס לנקודה הזו.
שאלה: השם של הכנס הוא "כניסה לעיבור, מגלים עולם חדש". אנחנו מאוד מאוד רוצים לגלות את העולם החדש הזה, יום יום אנחנו מבקשים, אנחנו נפגשים, אנחנו לומדים עליו, אנחנו כבר מתחילים להרגיש אותו במשהו. מה אנחנו מחפשים שם? תדייק אותנו בציפייה, בתפילה, בכוונת הלב לקראת אותו עולם חדש.
אתם צריכים לצייר לעצמכם את העולם החדש הזה, מהו העולם החדש. מהו העולם החדש הזה שאתם מצפים, האם שיהיו לי מלא ממתקים, סרטים מצוירים, כל מיני שחקנים ישחקו לפניי, ממש קרקס? מה זה העולם החדש? אנחנו צריכים בדיוק בדיוק, כמה שאפשר, לתאר אותו לעצמנו ולראות עד כמה אנחנו מתקרבים לזה. זה העניין, לפי זה עובדים. אדם צריך לצייר לעצמו את העתיד ולעבוד על העתיד הזה שזה יתקיים להווה.
תלמיד: והעבודה היומיומית, במה עיקר ההכנה שלנו לכנס צריכה להתמקד?
לפי מה שאתם תציירו לעצמכם. אני חושב שזה בחיבור בינינו, וזה לא עניין של הכנס עצמו כל כך. כי בסך הכול הכנס זה "עיבור", אנחנו רוצים שם באמת לראות מה עשינו כלפי ההכנה לעיבור וכניסה לעיבור, מה עוד נשאר לנו לעשות כדי להיכנס לעיבור, והדברים האלה הם צריכים להיות אצלנו ברורים ועומדים לפנינו ממש לביצוע. כמה שיותר ויותר נרגיש שרק זה נשאר לנו, יהיה לנו יותר טוב, יותר קל. וגם תראו מה שקורה בעולם, שהכול זה גם הכנות לעיבור רק בצורה אחרת, חיצונה. אבל גם אותו מאמץ העולם יצטרך לעבור, ולאותה הצורה הוא צריך להגיע רק במידות שלו, שנקראת "עיבור".
זאת אומרת בסופו של דבר העולם יבטל את עצמו כלפי הכוח העליון במה שהוא נמצא, הוא ירים ידיים בעצם ויאמר "אנחנו לא מסוגלים שום דבר לעשות בעולם הזה כך שיהיה לנו טוב מיום ליום". אנשים יאבדו, ומאבדים גם עכשיו את כול הכיוון, ובסופו של דבר ההחלטה היא תהיה כזאת. או שזה יהיה על ידי כל מיני תופעות טבע, שריפות, הצפות, רעידות אדמה, הוריקנים, מי יודע מה, או שזה יהיה על ידי ההכרה שלנו שלא צריכים את כל הדברים האלה. אלא אנחנו כבר הגענו ברגישות שלנו שאנחנו מעלים למה שקורה, שבהחלט אנחנו לא מבינים שום דבר בעולם, ואנחנו לא רוצים לחיות כמו שקודם על ידי זה שהאגו שלנו דוחף אותנו לכל מיני כיוונים, אנחנו לא יכולים להאמין לו וממש לתת את עצמנו לידיים שלו, למסור את עצמנו לאגו שלנו, אנחנו רוצים להתעלות ממנו כדי להינצל. גם זה וגם זה אנחנו צריכים להעביר לכנס, כדי שבכל זאת נחליט בכנס שאנחנו כן רוצים להיכנס לעיבור, ואיזו תפילה על העיבור של כולנו אנחנו צריכים להפעיל כדי שזה יקרה.
תלמיד: עוד עדכון קטן, וגם אתה אולי תוסיף. הרבה חברים שואלים את עצמם מה מוסיף לנו הכנס, מה החשיבות של הכנס בכל התהליך היומיומי הזה שאנחנו גם ככה עוברים בשיעורי הבוקר. וחשוב שכולם ידעו שיש הרבה יתרונות בכנס מעבר לכך שפעם היינו עושים שלושה, חמישה כנסים פיזיים בשנה, ועכשיו כל שלושה חודשים אנחנו עושים [כנס], וזה מהווה איזושהי מקפצה.
כולנו יודעים כמה אנחנו מתאמצים, כמה הכנות פנימיות אנחנו עושים לקראת הכנס וציפייה, וזה תמיד מעלה אותנו בהתקדמות הרוחנית שלנו כחלק מהתהליך. ובכנס בשונה משיעור רגיל שבו משתתפים בדרך כלל כ-3000 חברים, בכנס משתתפים כפול, 6000 חברים ויותר. בכנס אנחנו תמיד גם מסתנכרנים על כל מיני מגמות של הארגון ודברים שחשוב לנו שכולנו נהיה ביחד. בכנס משתתפות גם הנשים שהן וודאי חלק בלתי נפרד מאיתנו והן שותפות שוות לתיקון.
איך אתה רואה את התוספת של הכנס על מה שאנחנו חווים בתהליך היומיומי בשיעורי הבוקר?
אני חושב שאפשר להגיד רק דבר אחד, יתר חיבור. בסך הכול כולנו יחד, מכל קצוות העולם, והחברים שלנו מכל רצון ומכל כוונה שיתאחדו יחד. והעיקר זה שאנחנו ביחד נבצע את הרצון האחד, להתבטל כלפי כוח ההשפעה, לקפוץ משנאה לאהבה, מקבלה להשפעה, מריחוק לחיבור, ושזה יתבצע בנו, שנרגיש שמשהו כבר קורה. אנחנו חושבים שכנס יכול לתת לנו את הקפיצה הזאת, כי בסך הכול זו תפילת רבים. נשתדל בכנס להביע את התקווה והתפילה והעתיד שאנחנו כל כך רוצים אותו, ואנחנו לא מדברים על החיים היפים, הטובים, אלא אנחנו רוצים עולם של אהבה. שכל העולם יותר ויותר ייכנס להכרה שחוץ מחיבור בין בני אדם כלום לא יכול לעזור לו, גם התרופות שאנחנו מקבלים עכשיו, אומנם אני לא נגד, אני בעד כל הדברים האלה, אבל זה לא יעזור, דווקא אחרי כל זה יהיה ייאוש גדול מכל דבר חוץ מכוח עליון. ואני מקווה שאנחנו נרגיש את זה מהר עם כל הדברים האלה שעכשיו מתרחשים, ונשתדל בכוונה הנכונה להמתיק את כול הכוחות שמגיעים מלמעלה.
אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שבסך הכול הכוח שיורד זה כוח הגבורה, זה כוח אור החוכמה, שהוא מאוד חד, הוא כמו סכין. ורק אנחנו על ידי זה שמלבישים עליו את כוח ההשפעה, את אור החסדים, יכולים להפוך אותו לכוח הטוב, ששני הכוחות האלה הם ממש הופכים להיות לטובתנו. ולכן בואו בכל זאת נשתדל להתקרב לעתיד הטוב, כי אחרת גם כוחות הטבע הגשמי וגם מחלות, הכול בקיצור נמצא לפנינו, והכול כדי להכניע את עצמנו כלפי הכוח העליון, שנקבל את התיקון בצורה הרצויה. "החכם רואה את הנולד", בואו אנחנו נהיה חכמים.
תלמיד: אני רוצה להמשיך את העדכון. נמצאים פה באינפו (INFO) חלק מצוות חברתי עולמי, ויש לנו פגישה כל יום שישי מייד אחרי שיעור בוקר בשעה שש בבוקר. ולמשל הפגישה שהייתה אתמול, כמובן בנושא של ההכנה לכנס, התוצאות של הפגישה הזאת היא שאנחנו רוצים לעשות סקרים במהלך השיעור, אנחנו רוצים לתת משימה לנשים לכתוב מכתב לגברים לעודד אותם לרישום, ובכלל לעודד לכניסה לכנס. אנחנו רוצים לעשות בלוג לכנס, אירוע הרשמה גדול, שכולם יעשו "קליק" וירשמו ביחד. אנחנו נבקש מעשיריות שיעשו קליפים להכנה לכנס, נבקש מעשיריות שיגידו "מה לקחתי מהשיעור כהכנה לכנס", אולי נעשה אפילו תורן יומי שיעזור לעשירייה איך להתכונן לכנס. בקיצור אנחנו רוצים לעשות איזשהו וייב(Vibe) כזה בכל הכלי העולמי שלנו, להכניס בו חשמל ושכולנו נגיע לכנס ככה שטופים.
ודבר נוסף, אני רוצה להזמין חברים שרוצים להצטרף לצוות לשלוח מייל אל boardworldkli להגיד "אני רוצה להיות חלק מהקטן שרץ קדימה" ונעבוד ביחד, ולחיים לכולם.
לחיים, אנחנו איתכם.
קריין: היום יש שיעור משותף אחר הצהריים, אבל לפני השיעור יש לנו תרגיל מומלץ מתוך השיעור ששלח לנו הצוות.
התרגיל המומלץ מתוך השיעור הוא לעבור על השיעור האחרון, השיעור הזה, ועל קטעי המקור בנושא ה"עיבור" שלמדנו בחודש האחרון, לסכם בקצרה בעשירייה, כך שכולנו נגיע להסכמה בלב ובנפש שבזה אנחנו בונים קבוצה, מקום משותף. כך נגיע מוכנים לשיעור הבא.
(סוף השיעור)