שיעור בוקר 21.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונת רבו – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטע מס' 21, מתוך "ליקוטי שושנה" של נועם אלימלך.

"הצדיק ברוב צדקתו, הוא מכניס רצונו ומחשבתו הטובים באחרים, שגם הם יהיה להם הרצון הטוב להידבק בבורא, בכל לבבם, ובזה שמכניס הרצון באחרים זה כבר נקרא מעשה, כי נעשה מהרצון שיש לו מעשה באחרים. וזהו הפירוש בפסוק "פותח את ידיך ומשְׂביע לכל חי רצון", כי הצדיק ממשיך שפע לעולמות ולכל אדם, וע"י מה הוא פועל כך? בהכניסו רצונו באחרים. ונמצא כי נעשים כולם צדיקים על ידו, ולזה יכול להמשיך עליהם שפע רב, שהצדיק הוא הפותח הידיים לבורא, כביכול, להשפיע על העולם, ובמה הוא פותח, ומפרש הפסוק "ומשְׂביע לכל חי רצון", במה שמשְׂביע לכולם רצון אהבת הבורא."

(נועם אלימלך. ליקוטי שושנה)

שאלה: מה זאת הפעולה "מכניס רצונו ומחשבתו הטובים באחרים"?

המחשבות הטובות הן כלפי הכוח העליון, מה יש לנו עוד? או שאנחנו מסתכלים בתוכנו, באגו שלנו, שזה הטבע מחייב אותנו, יצר הרע, טבע הפוך. אנחנו צריכים לסובב את הראש שלנו ממה שאנחנו מסתכלים בתוכנו ולהסתכל לכיוון הבורא. כך אנחנו צריכים להשתדל לכוון את עצמנו, הכוונה ללבבות, לרצון שלנו, וללמד את האחרים, לעורר את האחרים, במיוחד בעשירייה וגם מחוצה לעשירייה את כולם.

תלמיד: כתוב "פותח את ידיך ומשְׂביע לכל חי רצון", מה זה לפתוח ידיים לבורא?

להכין. איך אנחנו מכינים לאט לאט כלי קבלה, כי בלעשות טובה לבורא בלהשפיע על מנת להשפיע אנחנו לא עושים שום דבר, רק בלקבל על מנת להשפיע אנחנו מביאים תענוג לבורא בזה שמקבלים ממנו. לכן אפילו כשנכנסים לרוחניות ונמצאים בקטנות, עדיין אנחנו נמצאים בזמן ההכנה, כבר רוחנית אבל בכל זאת בהכנה. התענוג מהבורא הוא בזה שמקבלים ממנו ונהנים ממנו, בלקבל על מנת להשפיע.

קריין: קטע מס' 22 מתוך מאמר "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה", של רב"ש.

"כתוב (מועד קטן י"ז ע"א) "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו. ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו... ובהאמור יש לפרש, שאם הרב לומד להתלמידים את העבודה שצריכה להיות בעמ"נ להשפיע, זאת אומרת, לשם מה האדם בא לעולם הזה, לעשות את שליחות ה', שיעבוד עבור תועלת ה', נמצא, שהאדם הוא שליח ה', ולא שהוא בעל בית בעולם הזה, אלא שהוא עבד ה', שפירוש שליח ה', שפירושו מלאך ה'. וזהו הפירוש "אם הרב דומה למלאך ה', יבקשו תורה מפיו"."

(רב"ש - ב'. מאמר 10 "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה" 1989)

זה צריך להיות כל אחד. אנחנו לומדים איתכם שכל אחד כלפי השני יכול להיות תלמיד, תלמיד זה קטן יותר, חבר זה שווה, ורב הוא יותר גדול, וכך אנחנו כל אחד כלפי האחרים. בזמן שאני לומד מכם אני תלמיד, בזמן שאני מלמד אתכם אני רב, זה כל הזמן נמצא בשינוי. אבל העיקר זה שאני מעריך את החברים בזה שהם נמשכים למטרה ויותר גדולים ממני, ואז על ידי זה שאני רוצה להצטרף אליהם אני גם גדל.

"מלאך" נקרא שאין לו בעצם שום דבר בחיים חוץ מהחיים הבהמיים והרגילים. שום מטרה בקיום שלו אלא להתקרב לבורא. כך אנחנו צריכים לראות בעצם בכל חבר.

קריין: קטע 23, מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם.

"אם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם. אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר", נ"ז)

ברור שאם מישהו לפחות, לא סתם קופץ אלא יודע את כל השלבים, עבר אותם מראש מקודם ויכול למשוך אחריו אנשים, זה נקרא "פיקח". אז צריכים להשתדל כל אחד ואחד להגיע למצב כזה שלפחות מאותו הניסיון שהוא עבר, הוא יכול גם להעניק לאחרים.

אנחנו צריכים ללמוד בנושא הבא כנראה צורות התקשרות בין כל הכלי העולמי, מרכז העשירייה, כל העשיריות וכן הלאה, ולכן זה חשוב שכל אחד ואחד ידע בדיוק איפה הוא כבר בעל ניסיון ואיפה הוא עוד לא.

קריין: קטע מס' 24, מתוך שמעתי צט, מאמר "רשע או צדיק לא קאמר".

"יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, ש"פיזרן בכל דור ודור", כדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אח"כ לצדיקים."

(בעל הסולם. שמעתי. צט. "רשע או צדיק לא קאמר")

כך דור אחר דור אנחנו מתקדמים, ואמנם כל דור ודורשיו¹, כל דור והפיקחים שלו, המובילים, בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

אז כל אחד צריך להשתדל בכמה שאפשר, גם להכין את עצמו להיות כגדול הדור, בצורה כזאת כולנו נגדל. אסור להקטין את עצמו, אלא ודאי בצורה רצינית, אבל בכמה שאדם מסוגל לתת, להועיל, הוא חייב לעשות את זה.

שאלה: מאיפה אדם יודע לבחור את המורה שלו?

שאלתי כך את רב"ש, קודם כל הוא אמר שבדרך כלל הוא נכנס לאיזה זרם בדורו, ואז כך לאט לאט הזרם הזה מוביל אותו דרך כל מיני זרמים צדדיים. בקיצור לפי מה שהוא מרגיש, כמו שכתוב "אין אדם לומד, אלא במקום שלבו חפץ"².

וישנם כאלה, כמו שסיפרתי לו איך אני הגעתי. נכנסתי לבני ברק, היה גשום, חשוך, באמת איזה מזג אויר היה אז, משהו מהשמים, ממש כך. ועמד שם איש דתי, חרדי, בפינת רחוב רבי עקיבא וחזון איש, ואני פותח קצת את החלון, ושואל אותו איפה לומדים כאן קבלה? כך שאלתי בבני ברק, אבל הוא אמר לי, תפנה ימינה וסע עד הסוף, בבית האחרון מצד שמאל מול הפרדס, שם לומדים קבלה.

כשסיפרתי את זה לרב"ש הוא אמר, זה מלאך, זה סימן של מלאך. כי זה לא מציאותי שכך יענו לך, שכך ידברו איתך, עומד שם אדם בגשם, זה נראה כמו מאיזה סרט אימה.

אז יש כאלה וזה לא נדיר, זה קורה, ויש כאלו שפשוט נכנסו לזרם אחד, אחר כך לשני, דרך מישהו או משהו, אבל מגיעים. בסופו של דבר גם כשהם מגיעים הם בוחרים. אלף נכנסים לחדר ואחד מאלף נשאר נגיד, אבל ככה זה עובד.

תלמיד: ומה נותן לאדם את הכוח להתמיד בבחירה הזאת, אחרי שהוא כבר הגיע למורה?

זה מבפנים. הוא רואה שהוא חייב לענות על הרבה מאוד תשובות, ספקות, דחיות, גם הבורא שולח לו כל מיני אנשים שאומרים, מה לך? בשביל מה לך? אמרו לי, "מה אתה עושה עם החיים שלך, תראה מה שיש לך". גם זה גורל, אין כאן מה לעשות.

שאלה: באיזו מידה מותר לתלמיד להעביר לאחרים את מה שהוא לומד, בזמן שהוא בעצמו תלמיד של הרב שלו?

אנחנו מבינים שאנחנו יכולים מאוד להועיל וגם לקלקל, ולכן רצוי לעבוד לפי הכללים שיש כאן, ולפנות לאנשים שאחראים על ההפצה, על החינוך, על כל המערכת הזאת. אני לא נמצא בזה, אבל נראה לי שכל אחד ואחד שחושב שיש לו הזדמנות ללמד, יש לו רצון לזה, יש לו יכולת, הכנות לזה, הוא צריך להגיש את עצמו למערכת הזאת ולקבל הדרכה. אני לא יודע מה נהוג שם, אני סומך עליכם שאתם כבר יודעים איך לעשות זאת, זה כבר מתקיים הרבה שנים.

אני לא נכנס לזה ולא בודק ולא שום דבר. אני בכוונה רוצה כל הזמן כמה שיותר להתרחק מכל מה שאתם עושים, ושהמערכת תהיה עצמאית יותר ויותר, למרות שנקרא שאני עומד בראשה, אבל מהיום למחר והיא תתפקד כרגיל ללא הליווי שלי.

שאלה: דיברת קודם שהולכים ללמוד את מרכז העשירייה עם כל העולם, ואמרת שצריך מאוד להיזהר, שכל אחד צריך ללמוד איפה הוא בדיוק הוא בעל ניסיון ואיפה הוא עוד לא. אתה יכול להסביר למה התכוונת?

לא, אנחנו נלמד את זה בשיעורים הבאים, עוד לא למדנו. אנחנו עכשיו צריכים ללמוד מה זה מרכז העשירייה, איך בנויה הקבוצה, איך אנחנו כולנו, באיזה מצב אנחנו נמצאים כלפי חיבור לתוך העשירייה, כלפי המרכז שלה, שזה מקום ששם אנחנו רוצים להגיע לאפס ואז מגלים שם בורא. אנחנו מכינים מקום בשבילו בזה שמבטלים את עצמנו, ואז בצורה כזאת מרוכזות כל ההשתוקקויות שלנו, דיברנו על השתוקקויות בכמה שיעורים, ששם אנחנו מגלים אותו בזה. אנחנו מזמינים אותו, מבקשים בצורה כזאת להתגלות.

אלו השיעורים הבאים. פחות או יותר אנחנו מתכננים את השיעורים לשבוע ימים, אתם תקבלו את זה.

שאלה: הוא כותב "יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים. ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו." מה זה יקבל מרותם?

ילמד מהם. מה זה נקרא צדיקים? אלו אנשים שמצדיקים את הבורא בכל דבר שעושה איתם, לא חשוב מה, כי אין עוד מלבדו. ומה שקורה זה רק מתוך ידו שמגיעה אלינו, ואנחנו צריכים כמה שיותר לבטל את עצמנו ולקבל את המרות שלו. כשאנחנו לומדים את זה בצורה כזאת, אנחנו בזה לומדים את ההתנהגות שלו אלינו, מתוך זה מכירים אותו יותר, וכשרוצים להכניע את עצמנו, אנחנו בזה בונים את עצמנו, אנחנו מכניעים את הרצון האגואיסטי שלנו ומגיעים תיקונים עליו, להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע. זה נקרא, צדיק אינו גמור, וצדיק גמור, וכן הלאה.

תלמיד: להכניע את עצמנו, כלפי מה?

רק כלפי החיבור בינינו, שזה בעצם מהות הבורא. הבורא הוא נקודת החיבור ששם משתחווים כולם, מבטלים את עצמם כולם, ומתוך הנקודה הזאת שמבטלים את עצמנו, מתגלה כבר המושג הרוחני.

תלמיד: ואז איזה כוחות הוא מקבל? הוא כותב "אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו."

כן, כוחות דהשפעה, יש לנו רק כוחות דקבלה בלבד. יש מעבר מלקבל לעצמו ללהשפיע בלבד על מנת להשפיע, זאת אומרת זו איזו תקופה ניטרלית, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע שאני עובד שוב עם הרצון לקבל.

שאלה: איך תלמיד יכול דעת האם הוא הולך נכון אחרי המורה שלו?

אין לזה משהו שאתה יכול למדוד לפי איזה כיוון, לפי איזה מכשיר. מי זה מורה? זה אדם שמעמיד לפניך מספר ערכים ודורש ממך שתקלוט אותם, תקיים אותם. לפי זה אתה צריך לראות מה הוא מבקש מיום ליום, על מה הוא עומד ולא זז, במה הוא מלמד אותך ואחרים, ולפי זה אפשר להתקרב למורה. רק לזה, שום דבר אחר.

זה שאני אוהב לאכול משהו או עושה משהו בחיים הגופניים שלי זה לא שייך, אנחנו מתקיימים כמו שהבורא עשה, בזה אין שינוי. אם תהיה מקובל גדול או תהיה עכשיו, האופי הגשמי וגם הטעמים הגשמיים שלך לא ישתנו כי זה לא ניתן לתיקון, זו בהמה, בהמה כמו שהיא ככה היא. אז צריכים לראות לפי הערכים.

תלמיד: אבל האם יש לתלמיד דרך לבדוק את עצמו, לבדוק האם הוא הולך נכון?

זה גם כלפי אחרים.

תלמיד: מה זאת אומרת?

הוא צריך לראות, לבדוק את עצמו, לאפס את עצמו קצת יותר, האם הוא מבין נכון את המורה או לא, הוא צריך לראות את זה גם באחרים. כי לא רק אותו מלמד המורה אלא גם אחרים, אז האם הוא לא טועה. זאת אומרת, זה עניין של הקבוצה.

תלמיד: אתה יכול לתת דוגמה לבדיקה שהתלמיד יכול לעשות ביחס לאחרים?

שחברים מבינים אותי ואני אותם. וכאן זה עניין של התנשאות, גאווה, שדווקא הפוך, צריך להכניע את עצמו ושם לראות את זה. זאת אומרת אם אני לא מעביר את היחס שלי למורה, לבורא דרך הכנעה טוטאלית כלפי הסביבה שלומדת יחד איתי אצל המורה, אני בטוח טועה. אמנם נראה לי שלא, נראה לי שאני יותר מאחרים, מבין יותר, מרגיש יותר, היצר הרע שלי הוא ממש נותן לי גם הוכחות שכך זה, וכאן זו הבעיה, "גאוות אדם תשפילנו".

תלמיד: אני פשוט מנסה לתפוס איך לא להתעורר פתאום ולראות שלגמרי טעיתי.

גם קורה, ואחרי הרבה שנים יכול להיות ואין מה לעשות, "ישרים דרכי ה'". אלה טועים יותר, אלה טועים פחות, אבל "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". אני יודע שהרבה שנים הייתי בכל מיני סטיות כאלו או כאלו ואין מה לעשות. כי המקום של הנשמה בתוך מערכת אדם הראשון כבר קובע בכמה ובמה הוא יטעה. יש בזה הרבה דברים.

צריכים כאן גם הכנעה, כך מקבלים, כך עושים, כך מתקדמים. בסופו של דבר אתה צריך להיות מכוון דרך המורה, דרך הקבוצה לבורא וזהו, אין לי יותר מה לעשות. זאת אומרת פחות להילחם עם עצמך, עם היצר הרע, עם הבלבולים, עם הכול, אלא יותר להידבק במורה ובקבוצה, זה יותר מועיל. אחרת אתה ממש כנלחם עם הדברים המדומים, אם אתה נלחם עם עצמך. יותר טוב להידבק בהם ובזה אתה הורס את כול הדמיונות האלה שאתה צריך את זה לתקן ואת זה, לא לתקן כלום, החיבור הוא יתקן.

תלמיד: מאיזה שלב או מה התנאי שאדם יחשב בפני המורה כתלמיד? מה זה נקרא "תלמיד" בשביל המורה?

תלמיד הוא מי שמשתדל לקבל הסברים של המורה ולממש אותם בקבוצת התלמידים של המורה. לא לבד, בשום פנים ואופן לא לבד.

תלמיד: מה התנאי שבאמת יהיה תלמיד?

שאני שומע בבוקר ומקיים מיד אחרי השיעור מה ששומע. אני שומע מאחרים, האם אני שומע טוב, ויחד איתם בקבוצה מממש. הכול בקבוצה.

תלמיד: כשאתה אומר לפעמים שאתה לא מרגיש קשר, מה זה נקרא שיש לאדם קשר עם המורה?

לא מרגיש שיש להם רצון לשמוע ולקיים מה שאני אומר, מה שאנחנו בעיקר מקיימים. לא מרגיש נטייה ישירה להתקרבות, לגישה.

תלמיד: אז קשר נבנה על בסיס המימוש של מה ששמעת?

כן, מה שלא יהיה. יש כאן הרבה אנשים שהם עושים משהו ודברים גדולים איך שאני לפעמים שומע, אבל זה לא מועיל לקשר בקבוצה עצמה. הם מבדילים את עצמם לאיזו פינה ושם פועלים, יכול להיות שפועלים בדברים טובים, אבל זה לא מועיל לכלל החברה וזה מאוד מפריע. אחר כך מרגישים כתוצאה מהעבודה שלהם שגם במה שהם מטפלים זה משהו שנבדל מבני ברוך נגיד. מצד שני גם לא צריכים להיות בצורה כזאת שקופצים לעשות חיבורים בין כולם, לעשות עבודה בין כולם, הכול צריך להיות בקצב הנכון, ביחס.

שאלה: יכול להיות מקרה שתלמיד פעיל בעשירייה, בקבוצה, בשיעורים עם הרב, אבל הוא לא בהפצה או בקשר עם הקבוצות?

זה יכול להיות, כך זה נראה, זה לפי האופי של התלמיד.

תלמיד: זה עניין של אופי, או שהוא נחשב תלמיד גם כשהוא לא מבצע?

אופי, כי האדם שפועל בהפצה הוא צריך להיות מאוד מעורב עם כולם. למה עם כולם? כי את הרוח הזאת הוא צריך לתת למי שהוא מפרסם. אני פועל נגיד עם קבוצת צ'ילה, אז אני חייב להעביר להם לא את השיעור או משהו, או עניין הקבוצה, אלא את הרוח הכללית. אנחנו מפיצים חיבור כללי, ואת זה דווקא הרוסים יודעים בינתיים לעשות טוב מכולם, נמשכים לזה ורוצים את זה. מה שאין כן מחלקות אחרות שלנו, פחות.

היום נדמה לי שיש לנו ישיבה על צורות ההפצה. אני נותן ובינר רק ברוסית פעם בשבוע, אני רוצה לעשות את זה בשלוש שפות, להמשיך ברוסית ועוד אנגלית וספרדית, אין יותר. ועברית זה כבר ברור, ברור מה לעשות, אנחנו עושים את זה בכל ההזדמנויות.

תלמיד: רצית אנגלית, אנגלית גם לאירופה וגם לאמריקה.

לאירופה כן, ודאי שזה לחוד. לא רק אנגלית, אפשר לצרף עוד איטלקית וגרמנית, נראה.

תלמיד: אם שומעים שהרב לא מרוצה מתלמיד כלשהו, בהפצה שלו או ביחס שלו לקבוצות, איך אפשר לעזור לחבר, איך אפשר להתייחס למצב כזה?

צריכים להשתדל לתקן את זה. יכול להיות שלא שומעים זה את זה, יכול להיות שבכל זאת יש איזו תקלה ביחסים יותר אישיים שלא מבינים פשוט, לא מרגישים זה את זה. לא שמדברים בשפה שונה אלא בגל שונה. אבל באמת ישנה כאן בעיה. למה אתה שואל?

תלמיד: יש מקרים שאין תקנה?

יכול להיות, אם לא רוצים לשמוע, רוצים להישאר באותו נתיב, באותו כיוון, באותה מטרה, קובעים לעצמם וחושבים שהם צודקים, בדרך כלל זה בא מהתנשאות.

תלמיד: אדם שהוא בהתנשאות ולא באותו גל עם המורה, הוא לא נחשב תלמיד?

לא, זה שלא נחשב תלמיד זאת גם כן שאלה, כי יכול להיות שבלימוד לאט לאט הוא לומד, אלא בענייני ההפצה ומה שהוא עושה שם, הוא לא יכול לשנות את עצמו. אני לא יכול להגיד את זה. בכל זאת אני יכול לדבר שלילית הרבה שנים אפילו על עבודה של מישהו, אבל אני לא עושה פעולות, אני בכל זאת מחכה ומצפה שיהיה שינוי.

תלמיד: מאיפה יבוא שינוי?

מהבנה הדדית זה בזה.

תלמיד: מאיפה תבוא פתאום הבנה הדדית, אם עד עכשיו לא מבינים אחד את השני?

תפילה. יש מישהו שמשנה את הדברים, גם זה מגיע לנו מלמעלה.

תלמיד: אדם שחולה בגאווה והתנשאות, איך לרפא את זה?

זו בעיה, "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". יכול להיות שאי אפשר לרפאות, הלך הגלגול.

תלמיד: ככה?

לא יודע, אני לא מתייאש. יכול להיות שגם אני במשהו לא מבין, יכול להיות שהתלמיד במשהו לא מבין, אבל הבעיה נמצאת.

תלמיד: חברים, עשירייה, אין להם כוח לעשות פה שינוי?

יכול להיות, לא יודע, נראה.

שאלה: אתה דורש מתלמידים שיגדלו, שיהיו עצמאיים מצד אחד, מצד שני התלמיד צריך להיות בהכנעה ודבוק למורה, אז במה הוא צריך להיות עצמאי ולא תלוי במורה?

בהכול. .

תלמיד: ובמה צריך להיות דבוק ומכניע את עצמו?

גם בזה בהכול וגם בזה בהכול. אני לא יכול להגיד לך בזה ובזה ככה, ובזה ובזה ככה, לא. זה דברים שצריכים להבין אותם, אין מה לעשות. השיטה ברורה היא מפי בעל הסולם, איך מממשים אותה? כאן הפירוש יכול להיות שונה לכל אחד ואחד.

אז במשך השנים אנחנו לאט לאט מבינים. החיים שלנו גם מיישבים אותנו ומראים לנו שככה כן וככה לא. אנחנו מוגבלים על ידי הסביבה, יש סביבה עוינת, ברוך ה'. אני אומר, ברוך ה', שהיא יותר ויותר ככה צמודה ומייצבת אותנו, לא כך ולא כך. צריכים לראות גם בזה הכוונה מלמעלה. זהו, כך מתקדמים. אבל העיקר שבכל זאת, המטרה הסופית והמימוש שלה בכל נקודה ונקודה שבדרך, זה חייב להתקיים.

שאלה: האם זו בחירה של האדם ללכת בעקבות הרב שלו ולהיכנס לסביבת התלמידים? האם אפשר להסתכל על זה כבחירה החופשית הראשונה של האדם, הפעם הראשונה שהוא עושה בחירה חופשית?

כן, בחירה חופשית זה הבוחר בסביבה. זאת אומרת, "הסביבה" זה נקרא אותם הנתונים שעל ידם אתה מממש את הנקודה שבלב, וכך מגיע למימוש, לדבקות בבורא. כי אם הנקודה שבלב לא מקבלת טיפול, לבוש על ידי הסביבה, שזה רב, קבוצה, הלימוד, כל הדברים האלה, אז היא לא מתפתחת. יכול להיות שהיא מתפתחת בעניין הידע שאתה חורש ספרים שם, אבל היא לא מתפתחת לכיוון הקליטה של הרוחניות.

שאלה: איך לבנות קשר פנימי עם העליון, ואיך לבנות נכון את ההשתוקקות לזה?

קשר פנימי עם העליון זה רק על ידי הקבוצה. אתה לא יודע מה זה עליון, אתה לא יודע בדיוק למה לכוון את עצמך, למי להתקשר, לחזק את הקשר, זה רק דרך הקבוצה. הקבוצה נותנת לך מצב שממנו אתה יכול להתקשר לעליון. בלי שאתה מסדר את הקשר שלך במישור שלך אתה לא יכול להתקשר לעליון, זה לא הקשר.

שאלה: למרצה שלי בקמפוס אני לא יכול להתייחס כמו ליתר החברים, הוא תופס בתוכי איזה מקום מיוחד. לא המקום שלך, אבל מקום מיוחד. איך עובדים עם דבר כזה?

אני לא יודע, לכל אחד יש כזה אולי מורה בקמפוס. יש לנו כאן גם כן מורים, ושמעתי שיש כאלה שהם מאוד מוצלחים בהסבר רוחני או הסבר מדעי, כל אחד בתחומו כאילו. כי חכמת הקבלה כבר מתחילה להתחלק ללימוד "פתיחה" בוא נגיד, ולימוד הדרכה, דרך וכן הלאה. אז וודאי שלכל אחד ואחד יש גם את המורה האהוב שלו, שהוא מבין אותו יותר, שמשפיע עליו יותר, קרוב אליו להבנה, או להרגשה. כן, זה תמיד כך, למה לא?

אבל אנחנו צריכים גם לראות עד כמה שהמורה הזה הוא עקבי בדרכו, עד כמה שהוא מושך, עד כמה שיחד עם הקבוצה שלנו נגיד, כל הזמן נמצא בטיפול מסור. כן, ככה זה.

קריין: קטע מספר 25, מתוך "אדרת אליהו" של הגר"א.

"אזהרה גדולה, שלא תלמד חכמת הקבלה בינך לבין עצמך מהספרים," זה מאוד חשוב, זה מאוד חשוב. כאילו אתה נמצא ויש מלא ספרים, ארכיון, מה לא, מחשב שיש בו הכול לפניך, אבל.. "כי אי אפשר להשיג עומק כוונת בירור העניינים האלהיים, שגברו מאד מאד על השכל האנושי," זאת אומרת, בשכל האנושי אתה לא יכול לברר את הדברים. "כי אם בקדושה רבה וטוהרה, על ידי משפיע מקובל ישר ונאמן, שקיבל מפי מקובל מפורסם."

(הגר"א. אדרת אליהו)

כן. זאת אומרת, בכל זאת להצטרף למורה ולהצטרף לקבוצה. ולהשתדל לא לשבת לבד וללמוד, אפילו שיש לי זמן לשבת לבד. אני יכול לקרוא, אם אני חוזר על אותו שיעור, אם אני חוזר לאותו מסלול ומה שאנחנו עוברים יחד, ואני לא כל כך תופס, זה בסדר, אבל רק לצורך זה. לא לצאת מהגבולות, מאותו השטח שאנחנו עכשיו כולנו נמצאים בו ועוברים יחד. לא לקפוץ מחוצה לזה.

קריין: קטע מספר 26 מתוך "תורת הקבלה ומהותה" של בעל הסולם.

"הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות. אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם. אמנם גם בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" - וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה. "

(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")

מה שכתוב כאן וודאי איך אפשר להגיד נכון או לא נכון על בעל הסולם? אבל אני חושב שאם אדם לומד, כמו שהוא מבין שהוא לומד, אבל אם הוא מפיץ, אם הוא מתקשר לחברה שלנו, אם הוא מתקשר לקבוצות שלנו, ומשתדל לעשות את זה בלהשפיע, שלא יישאר בו כלום רק להיות כצינור, בזה הוא פותח את עצמו לחכמה העליונה ובזה הוא מצליח.

זאת אומרת לעניינינו בצורה הפרקטית, תנסו, אבל זה צריך להיות בעדינות, בהסכמה, בצורה מכוונת, יחד. אם אנחנו משתדלים לצאת לעולם הרחב, שזו בעצם עכשיו המשימה, אנחנו בזה פותחים את לבבנו לחכמה עילאה. ואז כך נקבל, ונקבל ישירות מהבורא. המורה נמצא בצד, זה לא חשוב, הכול תלוי במערכת שאנחנו עכשיו יכולים לבנות ולקיים. עד כמה שנהיה מכוונים להשפעה, ככל האפשר רחבה יותר, עד כמה שנדאג לתיקון העולם הכללי, אפילו לאנושות, לא רק לקבוצה שלנו בני ברוך העולמית, בזה אנחנו פותחים לעצמנו את המקומות, הכלים, שהבורא ימלא אותם ויתגלה בהם, וישפיע דרכנו כמעבר לכל העולם. כך אנחנו צריכים לראות את העניין.

קריין: קטע 27 מתוך "התבטלות על דרך הבעל שם טוב" של רב"ש.

"כדי לבטל את הגוף, היה הדרך על ידי סגופים. ויש אופן ב', שהוא על ידי התבטלות לרב, שזה ענין "עשה לך רב". שענין עשיה מתבארת על ידי כוח, בלי שום שכל. וכמו שענין הסיגוף מבטל את הגוף רק על ידי מעשה ולא בשכל, כמו כן התבטלות לרב הוא על ידי כוח ולא בשכל, היינו אפילו במקום שאינו עומד על דעת רבו, הוא מבטל את עצמו וגם את התורה והעבודה ובא לרב שידריך אותו. ויש הדרכה בבחינת הכלל, שנקרא אור מקיף, שהוא רק אור שמאיר מבחוץ. וזהו בלי דבורים, רק על ידי זה שבאים לרב, ויושבים לפניו, ויושבים על ידי שלחנו בעת הסעודה, או בעת התפילה. ויש בחינה ב', שהוא בחינת פנימיות, וזה דווקא על ידי "פה אל פה."

(רב"ש - ג'. מאמר 680 "התבטלות על דרך הבעל שם טוב")

שאלה: אנחנו רואים שההקרבה של חכמינו הועילו מאוד לעולם. איך אנחנו כתלמידים שלך יכולים להביע את ההודיה שלנו, האם תלמיד יכול להתפלל עבור רבו?

אתם נמצאים במצב שיש לכם חברה, ואנחנו לומדים מבעל הסולם מה עניין החברה, ואיך אפשר על ידי שאתם קשורים יחד להגיע למצב שאתם הופכים להיות כלי שדורש, מושך, מקבל וכן הלאה. לכן היגיעה שלכם היא לא כלפי המורה אלא כלפי עשיית הכלי הזה. והכיוון צריך להיות לזה. עד כמה שתתחברו יותר, אתם תראו שהשפע נמצא לפניכם, מעליכם ומוכן למלאות אתכם. גם מורה, גם בורא, צינור, לא חשוב איך תגיד, הכול תלוי רק בחוסר כלי. שיהיה כלי גדול ובחיסרון גדול, זה נקרא כלי גדול.

שאלה: מה זה אומר לבטל את עצמי, איך עושים את זה, האם זה דבר פנימי?

לבטל את עצמי זה כלפי החברה, הכול נמצא כבר לפנינו. אנחנו ברוך ה' הגענו למצב שיש הכול, על כל דבר יש מקום שבו אתה יכול לממש את זה. תבטל את עצמך כלפי החברים, ובסך הכול אם אתה עושה את זה, זה הביטול שלך כלפי מורה ובורא.

תלמיד: האם זה דבר פנימי?

לא, גם חיצון. גם על ידי כל מיני פעולות, לא חשוב מה. אני לא יודע מה זה פנימי אז אני הולך לעשות להם משהו, להגיש משהו, אני פועל בחברה, בהפצה, לא חשוב איך. זה כמו שהעוזר של משה, יהושע, היה מסדר לו ספסלים בבית המדרש, לא סתם חז"ל כותבים עליו. הוא זכה להיות השני אחרי משה. על ידי מה? הוא לא חכם, לא כלום, לא למד, רק היה עוזר למורה בנאמנות טוטלית ממש, דבוק בחיצוניות אליו כביכול, מפנימיות הלב בצורה חיצונה.

שאלה: איך התלמיד יכול לבדוק שמה שהוא עושה מועיל לכל העשירייה?

זו בעיה. יכול להיות שלא רואים, יכול להיות שהוא לא רואה, יכול להיות שהוא מרגיש בעיניים שלו כאילו הולך אחורנית. כאן צריכים ניסיון.

שאלה: למה אנחנו צריכים את העולם הזה אם הדבר היחיד שיכול לעזור לנו בהשגה זה הביטול כלפי הרב והחברים? למה אנחנו מחזיקים את העולם הדמיוני הזה, למה צריך משפחה, ילדים, עבודה, כל המחויבויות היום יומיות האלה, כאשר כל מה שאנחנו צריכים באמת זה להתבטל לרב, לספרים, לחברים?

קודם כל אתה צודק. אבל אני לא יודע למה צריכים. אלא מה שאני מרגיש בתוך הרצון שלי זה שהעולם הזה קיים, ואני קיים בין מיליארדי אנשים, ואני קיים גם באיזו קבוצה קטנה של מאות אנשים או אלפים, שאני קיים כלפי איזה מורה דרך. כל זה הבורא מצייר בי, ואני חייב להשתמש בכל הציור הזה בצורה נכונה כמה שאפשר, לסדר אותם במודעות שלי, לשים כל אחד ואחד במקום, את התמונה הזאת לעצב ומתוך זה לפעול.

וכשאני אפעל נכון, אני מקווה שאגיע למצב שאבין למה מלכתחילה כך אני מרגיש את עצמי, כאילו שאני נמצא בגוף ובעולם הגשמי, כאילו שאני נמצא בין אנשים אחרים ועם המורה ועם הבורא. כשהכול יתברר, אני אגלה את עצמי במצב אחר לגמרי, ואז אני אדע למה. למה המצב ההוא הרוחני, הגבוה, מתעצב בי מלכתחילה בצורה כזאת גשמית שנראה לי שיש בזה הרבה חלקים שהייתי מוותר עליהם.

אבל בינתיים זה מה שנותן הבורא. ולכן אני צריך לקבוע את היחס שלי לכל דבר ודבר. כי מה שאני רואה עכשיו, אני רואה מערכת רוחנית, אבל שמצטיירת בכלים שלי, ברצון הגשמי שלי, היינו על מנת לקבל, וכך זה קורה, מה לעשות. אני לא עושה ביקורת על מה שקורה לי, גם לא על מה שאני מרגיש, על מה שאני מבין, אני לא עושה ביקורת. ובלי לשים לב כל כך על מה שיש לי במוח ובלב, אני משתדל מתוך זה להיות מכוון כמה שיותר אליו. וזהו.

זה לא יעזור לי עכשיו להתפלפל בכל מה שקורה מסביבי, עד כמה ולמה. כל המדע והפילוסופיה לא יועילו לי. יותר טוב דרך זה ממש במהירות לעבור למטרה שהיא דביקות בבורא, לעצב את הצורה הזאת שזה כוח השפעה, כוח אהבה, כוח החיבור, כמה שאפשר להידבק בו. ואחרי שאני דבוק, אני מתחיל לאסוף את כל המציאות הזאת שעברתי במהירות רבה, אחרי שאני דבוק בבורא, סוף מעשה במחשבה תחילה, ועכשיו אני יכול לאט לאט, כמה שאני מסוגל, לחבר לזה גם את כל היוצרות האלה. כמה שאפשר. ומה שלא, אני לא רוצה לנגוע בזה, עדיין לא יכול, מה לעשות. זה כאילו שאני עושה על זה צמצום, לא משתמש.

תלמיד: השאלה הבאה היא לגבי מה שאמרת שבכל הדרכים הרוחניות אם אדם רוצה להתקדם הוא צריך רק להידבק למורה שלו, ולא קיימת דרישה כמו בקבלה להיות מעורב עם משפחה ועבודה, להחזיק את הגוף הגשמי בוא נגיד.

כן.

תלמיד: בדרכים אחרות כאילו נכנסים לאיזה מנזר או משהו, לומדים וזהו.

נכון, כי בדרכים האחרות אין לך מטרה לתקן את העולם. אלא שם אתה נכנס לאיזו צורה כביכול רוחנית, אתה נשאר שם וזהו. אתה נמצא כך בבחינת הדומם. מה שאין כן אצלנו לא. אצלנו זו שיטה מעשית, שאתה צריך להיות כצינור, מעבר של כוח השפעה ואהבה לכל המציאות, ודווקא השפעה ואהבה. אם יש לך את זה, כן לעשות. אם אין, אז אתה מצטמצם, זה מה שקורה.

לכן אתה רואה בכל היהודים, שבמשך השנים האלה אחרי חורבן בית המקדש, אחרי שהם נפלו מהדרגה הרוחנית, אין שום הפצה ואין שום התרחבות ואין כלום, כולם סגורים בתוכם וזהו. כי אין להם מה לפרסם, אין נטייה כזאת. מה שאין כן בדתות האחרות, שם זה בכוח, בכידון ובסכין, בכל דבר.

אלא רק עכשיו, שאנחנו מגיעים למצב של גמר התיקון, דור האחרון, כפי שקובע בעל הסולם, זה מתפתח, וגם מזמן האר"י והלאה אפשר להגיד, וגם על ידי הבעל שם טוב. לכן הבעל שם טוב היה שנוא כל כך על חלק מהדתיים החרדיים, כי רצה לפרסם את חכמת הקבלה בין כולם ולמשוך לזה אפילו את אומות העולם, והיו כאלה שאמרו לא, זה לא העניין שלנו, אנחנו צריכים להיות סגורים עדיין, כמו שאתה אומר, במנזר שלנו וזהו.

זה מה שכותב בעל הסולם, שבזכות קבלת האר"י ועבודת ה' של הבעל שם טוב, שזה בעיקר "ואהבת לרעך כמוך", שבזה הוא שוב ממשיך את העניין של אברהם ומחדש את כל העבודה הזאת, אנחנו ממשיכים. ולכן אנחנו צריכים גם בזמננו להמשיך את הדברים האלה לכל המציאות, לכל העולם, ואסור לנו להיכנס לאיזו פינה ולחשוב בצורה אגואיסטית על עצמנו כאילו שבזה אנחנו עושים משהו.

הבורא הוא כוח השפעה והוא בזה רוצה להתגלות לכולם, עד כדי כך שכולם יהיו שווים, כולם יהיו מחוברים, כולם כאגודה אחת, בצורת הכדור, שאין הבדל בין אף אחד לאף אחד. ואנחנו צריכים להתגאות שיש לנו משימה כזאת ואנחנו צריכים לבצע את זה.

תלמיד: אני רוצה להתייחס לקטע 25 שבו קראנו שיש איסור מוחלט ללמוד לבד, לחוד, את החכמה.

היום בכלל אין [שאלה], אתה רואה שכאשר נכנסנו לעולם שחייב להגיע לצורה עגולה אז מתגלים האמצעים שכולנו יכולים להיות יחד דרך קווי אינטרנט, דרך קווי תקשורת. פעם, לפני מאתיים, שלוש מאות שנה היה קשה לקנות ספר. היום איזה ספר? אף אחד לא חושב על ספר. יש לי מחשב ויש לי שם טונה של חומרים טובים ונכונים, יש לי התקשרות עם אחרים, אני נמצא בקבוצה עולמית. עדיין יש לנו בעיה של שפה, אבל עוד מעט אנחנו נתעלה מעל זה, בטוח נתעלה, גם בצורה טכנית וגם בצורה פנימית.

תלמיד: כן, אבל השאלה אם אדם עובר למשל על "פירוש המילות" של תע"ס או שלומד "פתיחה" לבד בשביל להיות יותר טוב מהחברים, כי הוא מקנא בהם שהם יודעים יותר ממנו, האם בזה הוא דווקא עושה טעות או שמתגאה או יורד למטה, יורד אחורנית?

אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: בקטע עשרים וחמש אמר המקובל שאסור ללמוד לחוד תורה.

כן.

תלמיד: האם אדם יכול ללמוד "פתיחה" לבד?

הוא יכול ללמוד אבל זה יהיה חכמה, זה לא תורה, "חכמה בגויים תאמין"³. גוי נקרא שנמצא תחת הרצון לקבל שלו, אז "חכמה בגויים תאמין", בצורה כזאת אתה יכול להיות חכם. אבל זה "חכם בלילה" מה שנקרא כי אין לך מאור אלא יש לך חכמה, שכל. כמו פרופסור באוניברסיטה, אתה פרופסור ב"פתיחה". בסדר, יכול להיות. בטוח שכן.

אתה יכול למצוא אנשים שיודעים את הדברים האלה בכזו צורה, אני זוכר שהגיעו אנשים כאלה לרב"ש, הם היו שואלים כאלה שאלות, הוא אחר כך אמר לי ביחידות, תראה לְמה האדם הגיע, עד כמה הוא חורש את זה. יש אנשים שאוהבים חכמה, הם אוהבים ללמוד.

זה היה כך גם אצל הבן הבכור של רב"ש, שמואל אשלג. הוא נפטר מסרטן בגיל יחסית צעיר. אחרי שרב"ש נפטר קבעו שהוא יהיה האדמו"ר והוא היה כמה שנים ואחר כך נפטר. הוא היה יודע בצורה נפלאה את כל "תלמוד עשר הספירות". הוא עבד כשמשגיח כשרות בחו"ל, והיה נוסע לארגנטינה, לכל מיני מקומות שיש שחיטת בשר, זו הייתה העבודה שלו. ושם היה המון זמן שאין מה לעשות והוא כל הזמן היה יושב ולומד. כל הזמן.

זה משהו, אתה אומר לו בדף הזה והזה ב"תלמוד עשר הספירות" כתוב כך וכך. הוא אומר "נכון, אבל תראה מה שכתוב שם ושם ותראה איך זה מתייחס לזה". כזה שכל, אני לא ראיתי דבר כזה, ממש. אבל עבודת ה', לא היה נוגע בזה. אני סיפרתי על זה, הוא היה בכל זאת הנכד הגדול, הראשון, אז פעם הוא דיבר עם הסבא שלו, ושאל מה עושים? אמר לו בעל הסולם מה זה נקרא עבודת ה', ונתן לו להרגיש עד כמה זה הפוך מהטבע שלנו. אז הוא אמר, זה לא יכול להיות, לזה אי אפשר להגיע. הוא היה ילד, בחור, בן חמש עשרה או משהו כזה, ככה רב"ש אמר לי כמדומני, ומאז הוא לא נגע בזה.

זאת אומרת, אם היו שואלים אותו על משהו כמו "שמעתי" או כאלה דברים, הוא לא היה נוגע. רק חכמה, ואותה הוא ידע ממש, בצורה מיוחדת. אז דוגמאות כאלה ישנן. יש הרבה אנשים בעולם שאוהבים חכמה. אוהבים לשבת וללמוד ולהשיג את הדברים האלה למה זה ככה וככה, איך זה קשור משך הכלים והאורות וכל מיני דברים.

גם בחכמות חיצוניות, יש לך המון אנשים שאוהבים את זה. זו נטייה טבעית של האדם. אז אתה יכול לשבת וללמוד, אתה לא צריך לזה גם חברותא, אתה יכול לשבת וללמוד. מה שאין כן לעבודת ה' אתה צריך חברה. כאן זה בלתי אפשרי להיות לבד, אלא לפחות עם עוד אחד, רצוי עשרה.

שאלה: את זה הבנתי. רק תסביר לי בבקשה, לְמה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" באות קנ"ה רצון וחשק לדעת מה שלומדים? מה הכוונה בזה?

זה בדיוק. לדעת זה נקרא "וידע אדם את חוה אשתו". ידע זה חיבור. הוא רוצה לעשות מעצמו כלי כדי להתקשר לבורא על ידי התגברות. אמנם אני אישה, רצון לקבל, אבל אני עושה על עצמי התגברות כגבר, שזה צמצום, מסך ושאני משתוקק לחיבור לפי השתוות הצורה, ואז אני מקבל ממנו את האור הלבן.

שאלה: מהו הסוד מאחורי הצלחתך להידבק ברב"ש עד יום הסתלקותו מהעולם?

עזרת ה'. אם הצלחתי במשהו, רק מלמעלה.

שאלה: יש לנו הזדמנות להגיע לסטאז' בפתח תקווה ולכנס בפברואר ולחגים בפתח תקווה, האם פעולות כאלה מהוות הזדמנות כזאת להידבק למורה ולהרגיש את רוח בני ברוך בפתח תקווה?

זה לא כל כך קשור זה לזה. אני פתוח לכולם, וזה לא מילים יפות, זה באמת כך. אבל אני לא חושב שזו הבעיה, אלא מי שדואג לחברה הוא נעשה קרוב אלי. תנסו לשנות את היחס שלכם לחברה ותראו עד כמה מיד אתם תרגישו שאני קרוב אליכם. יש כאן כאלה דוגמאות ממש. זה לא תלוי בי, זה ממש פותח איזה צינור.

שאלה: רציתי לשאול לגבי תלמידים שיש להם נטייה דווקא לחכמה, נטייה לשבת וללמוד בזמן הפנוי שלהם "פתיחה לחכמת הקבלה" וכל מיני דברים כאלה.

אני לא חושב שבשביל זה הזמן הפנוי, את הזמן הפנוי צריכים להקדיש להפצה. אנחנו נמצאים בזמן שכולנו נמצאים בירידה מתמדת עם העולם כולו ובזמן הזה אנחנו חייבים כמה שיותר להשקיע, לראות איפה משקיעים, אם עוד לא יכולים. איפה אנחנו יכולים להסביר ולהסביר לכל העולם באיזה מצב הוא נמצא.

כל אחד שיכתוב משהו בטוויטר, בפייסבוק, במשהו, למה לפי חכמת הקבלה העולם נמצא בירידה כזאת. למה זה לוקח אותנו, איך אנחנו יכולים לצאת מזה, כולם יודעים שאנחנו נמצאים בירידה, כבר יש כאלו אפוקליפטיים שאומרים עוד שלושים שנה, חמישים שנה, ושיהיו עוד כל מיני מכות חום, מכת מלחמה וכולי וכולי. אז בואו נסביר מה קורה, ולמה אנחנו צריכים להתנהג אחרת כדי להינצל ולעלות דווקא לכאלה דרגות שזה ממש גן עדן.

אין לנו ברירה, צריכים להסביר, צריכים לכתוב כמה שאפשר, האנושות נמצאת במבוכה. כמה שיותר תכניסו את הדברים האלו לתוך הרשת בכל מיני אפשרויות, רק שזה יהיה נכון, ולא היסטרי, אלא בצורה קרובה לקהל, נוחה לו, אז זה ייקלט. במיוחד שאתם כותבים בעברית, זה טוב גם לאנשים בארץ שלא מבינים מה קורה להם, מפחדים ממלחמה, מבולבלים עם כל הבחירות האלה. צריכים להסביר להם שזה לא יקרה בעצמו, בצורה טובה, אלא על ידי זה לוחצים על כל הקהל הישראלי נגיד, שישנה את עצמו, ואז יהיה מגיע לו הנהגה אחרת מלמעלה.

אחרת מיום ליום נמצאים בהידרדרות. למה? כי דורשים מאתנו שאנחנו נהיה יותר מחוברים כמו שגם כתוב, זה לא מנוגד לתורתנו. אז צריכים יותר ויותר לפרסם את הדברים האלו. לאט לאט, טיפין טיפין, זה ייכנס למודעות.

תלמיד: נתקלתי השבוע בתלמידים שיש להם נטייה בזמן הפנוי שלהם ללמוד עוד. ללמוד בינם לבין עצמם עוד על "פתיחה לחכמת הקבלה", את כל "תלמוד עשר הספירות".

אני מוכן ללמוד את זה בערב. אתמול גמרנו את הספר "תיקוני הזוהר", אנחנו יכולים ללמוד מה שאתם רוצים, רק בערב. אתם רוצים ביום, אני אלמד ביום, מתי יש לכם זמן? אם תתארגנו ותגידו, אנחנו רוצים "פתיחה", אז לא חשוב מה שאנחנו כאן עוברים, נתחיל ללמוד כל יום בערב "פתיחה".

אני מוכן, אם אתם רוצים איתי, אם לא איתי בבקשה, אבל אפשר לסדר את זה יפה יותר כשזה בקבוצה יחד עם העבודה הפנימית רוחנית וגם עם החכמה.

תלמיד: למה יש את האזהרה הזאת שלא ללמוד לבד?

אם אתה לומד חכמה ללא עבודת ה' אז אתה מתרחק, כי חכמה היא נגד ההתקרבות לבורא. לכן ישנן כאלה דוגמאות מהעבר שמקובלים היו מתפללים לשכוח. כי החכמה הזאת מכבידה את הלב, ומכבידה בצורה לא נכונה. חכמה וחסדים הם מנוגדים זה לזה. קודם השפעה, קודם אור החסדים, קודם נטייה וכוונה על מנת להשפיע. כשיש לך את זה בטוח, אז אתה יכול לפתוח כלים דחכמה במידה שיש לך את אור החסדים. זאת אומרת צמצום, מסך, אור חוזר, במידה הזאת אתה פותח את עצמך לקבלת אור החכמה, אך ורק כשאתה בטוח שתצליח, אחרת לא.

לכן אנחנו לא כל כך משתוקקים, ואני שמח שאתם לא כל כך משתוקקים ללמוד תע"ס, מה כתוב בכל דף ודף. כשאני למדתי עם רב"ש, כמעט ולא הבנתי מה שאני לומד עימו, כי הכול היה כל כך לשם השגת פנימיות הלימוד. העיקר זו הכוונה אחרי כל מילה ומילה.

תלמיד: כשאדם לומד נגיד פתיחה או תע"ס, למה זה מרחיק אותו מעבודת ה'?

כי הוא רוצה חכמה ולא תורה.

תלמיד: אבל הוא עוסק בחכמת הקבלה.

לא, זה לא חכמת הקבלה. חכמת הקבלה היא איך לקבל את גילוי הא-לוהות. זה לא חס ושלום אסור, אלא ברגע ובמידה שיהיה לך אור החסדים, תפתח את הכלים דקבלה שלך ותקבל על מנת להשפיע, זה יהיה גילוי הבורא בכלים שלך.

מה קורה? אור החכמה זה הבורא. מה עשה? כלי הפוך, רצון על מנת לקבל ותיקון על ידי מאור המחזיר למוטב להגיע לאור החסדים. במידה שיש לך אור החסדים שזה אור ההשפעה מצד הנברא כלפי הבורא, אתה יכול לקבל מהבורא בכלים שלובים, שיש לך ולו אותה הנתינה. זה נקרא חכמת הקבלה, חכמה איך לקבל גילוי הבורא בכלים של אדם.

תלמיד: אדם שיש לו בכל זאת נטייה ללמוד חכמה.

יש לי הרבה נטיות, אז מה?

תלמיד: בסדר, אבל בפועל אתה רואה שבזמן הפנוי שלו הוא יושב ולומד תע"ס.

זה עניינו, אני פוסל את זה. יש כאלה שלומדים תלמוד עשר הספירות, יש כאלה שלומדים תלמוד בבלי, שילמדו. אני לא אומר כנגד זה כלום, לא בעד ולא נגד, אני לא רוצה לנגוע באנשים כאלו. אם אנחנו נמצאים במצב, בתקופה שאנחנו צריכים לתקן את העולם ויכולים, קיבלנו רשות, אחרי זמן האר"י כותבים המקובלים שזה מה שאנחנו צריכים לעשות ויש הזדמנות, אסור לי להכניס את עצמי לשום עסק אחר. רק הפצה, רק חיבור.

תלמיד: אדם כזה שבכל זאת בזמן הפנוי שלו מתעסק בחכמה וגם מושך עוד תלמידים לשבת איתו ולהתעסק בזה, למה זה גורם?

זה עניינו, אני לא עושה חשבון. גוטליב כל הזמן אהב ללמוד את התע"ס. כשהוא רצה לכתוב את התוספת שלו לתע"ס, דווקא בצורה כמו תלמוד בבלי, אתה רואה למה הנטייה, אז נתתי לו את כל הקלטות. את כל הקלטות נתתי לו, מה שהקלטתי את רב"ש במשך שנים, אוריגינלים, נתתי את כולם. אם רוצה, בבקשה. חס ושלום, אני לא הסתרתי מהם כלום. ספר "שמעתי", הם לא ידעו שיש דבר כזה. כשרב"ש נפטר, חשבתי אני לא יכול, מי יודע מה יקרה מיום ליום עם האדם, מה שתלוי בי אני חייב לגלות. נתתי להם אוריגינלים של "שמעתי" שיצלמו משם, שלא יחשבו שאני עשיתי שם תוספות או משהו, אלא אוריגינלים, תראו מה שקיבלתי מרב"ש.

תלמיד: בקשר למה שאמרת קודם, הזכרת את העניין של לכתוב, שכל אחד יכתוב. אז אם מישהו לא מרגיש שהוא יכול לכתוב, יש בדיוק עכשיו קמפיין ענק, אפשר לפרסם את המודעות שלנו, פשוט להעתיק ולהדביק. זה מדהים לראות איך העם פשוט עם כל כך הרבה רצונות, פוגשים את זה בטלמרקטינג.

אתמול הייתי עם חבר, הוא נתן הרצאה מדהימה, פשוט הרביץ אהבה בקהל בחיפה. ומישהי באה עם הכרטיס שלנו עם הגלידה וכמה זה שכנע אותה להגיע.

הגדול הזה.

תלמיד: דווקא עם זה. היא סחבה את זה איתה, לא עזבה את זה. אז אני רוצה להגיד, יש כל כך הרבה הזדמנויות, וכל מי שרוצה להשפיע, לעשות הפצה כמו שאמרת, לא חייבים להיות סופרים, יש המון דרכים לעשות את זה. זה ממש הזמן עכשיו.

יש איזה מאגר שמשם אני יכול לקחת ולפרסם?

תלמיד: בטח, יש בסביבה טובה.

אז אדרבה, מה יכול להיות, יש לך חצי שעה ללמוד תע"ס או לעשות את זה? אני חותם לך, אני לוקח עליי את כל התוצאות, תעשה הפצה. האם יש משהו יותר חשוב בעולם מאשר להפיץ את שם ה', אני לא מבין. או שימלא את עצמו עם איזושהי ידיעה שישכח בעוד רגע.

תלמיד: אבל תלמידים חדשים שמגיעים לחכמה, הם רוצים לבלוע.

זה משהו אחר, טוב שאמרת, אבל עליהם לא מדובר. ודאי שהם צריכים לקבל איזו חבילה שמתוכה הם יכולים להמשיך לעבוד, להיות קשורים איתנו, לדעת למה, בשביל מה, איך זה, איפה אני נמצא. זה ודאי, בזה אין ספק, שנה או אפילו שנתיים אדם חייב להיות בתוך זה. אבל גם שם בכל זאת יש לו עבודה חברתית במקצת.

תלמיד: ברור. אז כלפי תלמידים חדשים, מה צריך לתת?

צריך לתת "פתיחה", לתת הכול.

תלמיד: אתה נותן להם? זאת אומרת צריך ללמד אותם "פתיחה" או שהם יכולים לשבת לבד ולהתחיל להתעסק עם זה?

לא, אתם צריכים לתת. לא "פתיחה" ממש, שמעתי שיש לכם פתיחה מקוצרת.

תלמיד: כן, יסודות.

יסודות, זה צריך להיות. מה זה, צמצום, מסך, אור חוזר, כלי, קבלת האור בתוך הכלי, טנת"א, פתיחה כזאת לייט.

שאלה: האם עלינו לראות את העשירייה כרב או את החברים האינדיבידואלים כרב?

חברים אינדיבידואלים אף פעם לא יכולים להיות כרב, אלא עשירייה כן. גם זה תלוי איך, יכול להיות שהיא מבלבלת את עצמה, אבל עשירייה זה כבר כוח. אם באמת יש ביניהם קשר טוב, אפילו שהם לא צודקים, אם יש להם קשר, "עיר הנידחת אי אפשר להחריב". עיר שהיא כולה מחוברת בפנים, אתה לא יכול לעשות עימה כלום. אמנם הם לא צודקים, אמנם הם עבריינים, אבל אם הם מחוברים, אין מה לעשות. יש להם כוח האיחוד.

שאלה: מצד אחד כתוב שאדם לא מגלה רוחניות או לא מגלים לו רוחניות כל עוד אין ערובה לכך שלא יחזור לסורו. מצד שני רואים שכתוב בתנ"ך הרבה פעמים שהבורא כועס על עם ישראל על כך שהוא סוטה מדרך התורה, מדרך ה'. איך יכול להיות שעם שנמצא ברוחניות מאבד את האמונה במורה, את האמונה בבורא? זה אפשרי ברוחניות?

ודאי. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". זה כלפי האדם וכלפי העשירייה וכלפי כל האנושות. ודאי. כי אי אפשר להתקדם אם אתה לא טועה, נופל, קם, מתקדם עוד צעד אחד, נופל ממנו, שוב "עושה תשובה" מה שנקרא וקם, ושוב מתקדם. רק בצורה כזאת. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אחרי טוב תמיד יש לך חטא, ודאי. וזה כתוצאה מזה שעשית דבר טוב.

לכן אם עשינו משהו טוב, עשינו כנס גדול טוב, עכשיו יש לנו בירורים ולא כל כך נעימים, וככה יש איזה בלבול וכאסח זה כלפי זה. זה טבעי, אנחנו צריכים להבין ש"אין חכם כבעל ניסיון", אנחנו צריכים להיות בזה. אלה דווקא בירורים נכונים וטובים. כשאני חוזר מכנס כזה אני שבוע ימים משותק. אני חולה, יש לי כל מיני בעיות, גם פיסיות, לא רק פנימיות. אולי לא כל כך מרגישים עלי, אני לא יודע, אבל זה אחרי כל כנס. במיוחד כנס כזה כמו שהיה בבולגריה, זה עבר מאוד לא פשוט. אבל זה טוב, זו הבראה.

שאלה בימים האחרונים כיוונת אותנו למרכז העשירייה כפעולה המרכזית העיקרית והראשונה. והיום שמעתי שהשינוי יגיע דרך הבנה הדדית. על איזו הבנה מדובר ואיך להגיע אליה?

אנחנו נלמד ממחר בעזרת ה' מה זה מרכז העשירייה.

החומר מוכן ואנחנו נלמד. מחר בבוקר מתחילים ללמוד מה זה מרכז העשירייה. זה החומר החשוב ביותר, כי שם זה המקום שהבורא מסתתר מאיתנו. אם נתקבץ עד כדי לגלות את המרכז הזה, שזה החור השחור, שם מתגלה הבורא. ואז אנחנו נגלה שאנחנו נמצאים שם, שמחוצה לזה זה העולם המדומה, ובתוך החור השחור הזה אנחנו קיימים וזה העולם האמיתי.

שאלה: במצב הנוכחי ללכת ישר עם הפצה של חכמת הקבלה או עדיף לעבוד עם חינוך אינטגרלי, מה אתה ממליץ במצבנו הנוכחי?

אני לא ממליץ בשום פנים ואופן, באף מקום שבעולם, אפילו בישראל, לפרסם את חכמת הקבלה אלא את חכמת החיבור. גם כאן אנחנו עושים את זה. הדגל שאיתו אנחנו מפליגים, זה חיבור בין כולם, שעל ידי החיבור אנחנו יכולים להתגבר על כל הבעיות, הקושיות, לצאת מכל המשברים וכן הלאה. רק חכמת החיבור.

שאלה: אם אדם איבד את הביטול, איך הוא יכול להמשיך להידבק ברב?

להתכלל בחברה. דרך חברה תראה מה זה נקרא ביטול, שאתה מתבטל כלפי החברים ואז באותו הביטול ובאותו קשר עם החברה גם תהיה דבוק לרב ושם גם תהיה דבוק עם הבורא. זה הכול "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא", ככה זה יתקיים בנקודה אחת.

שאלה: בזמן שיעור ערב, אני מעדיף להקשיב לשיעור המוקלט של שיעור בוקר. האם לעשות את מה שאני מרגיש או משהו אחר?

לחזור על שיעור בוקר שלנו זה מאוד חשוב. זה מאוד חשוב. לשמוע שיעור פעמיים זה המינימום כדי לקלוט אותו, כי אתה כבר שומע ממצב פנימי שלך אחר. ולכן ההבדל בין שני המצבים האלו זה מה שנרשם בך ובזה אתה אחר כך נפעל. לפחות פעמיים, זה מאוד חשוב. ואתה יכול לשמוע את זה, כרגיל, דרך הטלפון שלך, במשך היום, שם קצת, פה קצת, זה לא חשוב, העיקר שאתה מרגיש עד כמה אתה עכשיו מקבל את זה בצורה שונה.

שאלה: למה מקובלים רבים הקדישו חשיבות רבה לתיקון התכונות האישיות של האדם? כמו למשל "מסילת ישרים" של רמח"ל. האם אפשר להגיע לחיבור בלי תיקון התכונות האישיות?

אם אתה תקרא טוב את "מסילת ישרים", אתה תראה שאי אפשר לפי הספר הזה לתקן שום דבר. רמח"ל היה מקובל ענק, היה גם מורה מיוחד, אבל את מה שהוא כתב הוא כתב כסיכומים ולא כהדרכה. דיברתי על זה עם רב"ש, למדתי עם רב"ש את הספרים, במיוחד את הפירוש על "ספרא דצניעותא" של הרמח"ל, הספר נקרא "אדיר במרום", וזה פירוש של הרמח"ל על "ספרא דצניעותא" מהזוהר.

אני לא חושב שלהבין את רמח"ל יכול מישהו שעוד לא נמצא בהשגת הבורא. זה נראה לנו שכאילו זה כך. פשוט משכו את רמח"ל לקהל הרחב אנשים שרצו לתת משהו לקהל הרחב כדי שיקראו. אבל דרך הרמח"ל, כמו שזה כתוב, זו לא הדרכה להגיע לרוחניות. מי שנמצא ברוחניות, הוא מבין כמה המדריך הזה הוא גדול ומיוחד. הוא היה ענק ממש, אבל לא ללמוד אותו בצורה שיטתית.

אתם גם צריכים להבין שממאה השנים שיש לנו מאז גילוי בעל הסולם לעולם, ישנם הרבה מאוד חוגים ביהדות שרצו לפרסם כל דבר רק כדי לכסות את בעל הסולם, כדי שלא יהיה כל כך בולט. ואז עשו כל מיני תרגילים והפיצו ספרים שהם ספרים נכונים, חס ושלום להגיד אחרת. היום כבר יוצאים כל מיני ספרים של זוהר, כל מיני פירושים "מתוקים". הדורות הבאים יגלו את זה.

תלמיד: בכל זאת, האם אנחנו צריכים לתקן את התכונות האישיות שלנו, או לא?

אתה לא יכול לתקן את התכונות האישיות שלך, אתה רק יכול לגלות אותן כמה שיותר מקולקלות מיום ליום. כי אם אתה מושך מאור המחזיר למוטב, אתה מבין יותר עד כמה אתה מקולקל. ולתקן אותן אפשר רק על ידי חיבור. לא שאתה מצליח בחיבור, אלא בעזרת המאמצים שלך בחיבור אתה מושך את המאור המחזיר למוטב והוא מתקן אותך. ומיד, בכלים המתוקנים, בתכונות המתוקנות, אתה מרגיש עד כמה אתה עוד יותר מקולקל. וכך הולכים, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: איך אפשר לתת רושם, מוטיבציה וכוח להניע את העשירייה לצאת להפיץ?

אני לא חושב שאתם צריכים להפיץ את חכמת הקבלה, אולי קצת, אם יש אנשים כאלו. אבל יותר טוב בכל זאת את שיטת החיבור. להסביר איך זה יכול להיות בעולם שלנו, שמצד אחד הוא נעשה יותר עגול, שאנחנו נכנסים לתלות הדדית, וזה האגו שלנו שמחבר אותנו מכל הצדדים ואנחנו נעשים יותר עגולים, ומצד שני, החיבור עצמו שהוא לא מתוקן, אז אנחנו נמצאים בחיבורים שהם רבגוניים בהתנגשויות בינינו. והניגודיות הזאת בין החיבור שמאין ברירה אנחנו נכללים בו והניגודיות בינינו, הרצונות המקולקלים שלנו שאנחנו מגלים שהם עוד יותר ועוד יותר מנוגדים, כל הדברים האלה מביאים אותנו למצב שנקרא משבר. אלה שני כוחות מנוגדים, ולפתור אותם אנחנו יכולים רק על ידי חיבור נכון, תיקון. ותיקון יכול להיות רק על ידי כך שנתחיל להתחבר לפי חוקי חיבור נכונים.

זה מה שאתה צריך להסביר להם וכך תמשוך אותם קצת. ותסביר להם גם את המערכת הכללית שבה אנחנו נמצאים, שזו אנושות עגולה כזאת ואיך היא צריכה בסופו של דבר להשתלב עם כל הטבע שכולו עגול אלמלא האדם שנכנס שם עם האגו שלו. את זה אני חושב שאנחנו צריכים להסביר ואז הם יבינו אותנו וירצו להתקרב.

קריין: מתוך "מהו מבול מים, בעבודה", רב"ש.

"יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

נניח שהמורה אומר לך שזה לבן, ואתה רואה שזה שחור, מרגע זה והלאה אתה צריך לקבל שזה לבן. לעשות סוויץ' בראש אם זה כלפי צבעים, ואם זה כלפי הבחנות אחרות אז בלב. זה נקרא "אמונת רבו", מקבל וזהו. למה? ככה.

יש את זה לילדים קטנים, ממש לתינוקות. הם מסתכלים עלינו מה שאנחנו מקבלים, איך אנחנו חושבים, מה אנחנו אומרים, ולפי זה הם מקבלים את זה בצורה ישירה. את זה יש להם מצד הטבע. ואז הם מסתכלים עליך והם עושים אותו דבר, אתה עושה כך, גם הוא עושה כך. למה? אינסטינקט פנימי בינתיים, כי אחרת הם לא היו נכללים בחברה, אחרת לא היו מתקדמים. על ידי זה מתפתח בהם הראש והכול.

אחר כך הם נעשים חכמים, אחר כך הם כבר לא מסכימים, רוצים כך, לא רוצים כך. אבל בהתחלה כך הם נכנסים לחיים, בזה שמעתיקים מאיתנו, מה שאתה עושה, הוא לוקח ומשהו עושה גם כן. זה נקרא "אמונת חכמים", כשמישהו יותר ממך, גדול ממך הוא חכם, אתה רוצה לעשות מה שהוא עושה למרות שאתה שלא מבין. "ואחרי המעשים נמשכים הלבבות", אז אתה מקבל גם את המחשבות והרצונות שלו.

אם אתה מנוגד, אתה אף פעם לא תוכל להשיג את השכל ואת המדרגה של המורה. אתה חייב להסכים נגד ההיגיון שלך. דווקא נגד ההיגיון. אם אין התנגדות, גם זה לא טוב. התלמיד הנכון הוא זה שלא מסכים עם שום דבר, חורק שיניים וכן עושה בעד, וברור לו שזה נגד ועושה בעד. אז הוא רוכש חכמה, אז הוא רוכש את השכל של המורה, ככה זה.

זה דבר לא פשוט, צריכה להיות כאן עזרה מלמעלה או תמיכה מהקבוצה.

"יש ענין למעלה מהדעת, שהוא בחינה, שהוא רוצה ללכת בעינים עצומות. כלומר, אף על פי שההגיון והחוש אינם מבינים, את מה שאומרים לנו חז"ל. אבל הם מקבלים עליהם את אמונת חכמים, ואומרים, שמוטל עלינו לקבל על עצמנו אמונת חכמים. כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". ובלי אמונה, אין שום דבר להשיג ברוחניות."

(רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

אם אתה לא מאמין במורה, אתה גם לא תאמין בבורא, וההיפך. זה מחייב את זה. כך עושים.

שאלה: מה קורה במצב שתלמיד שומע מה רב אומר, הוא לא מתנגד, אבל רואה שאין לו כוח לעשות את זה?

תתפלל. אני מבין אותך, זה משהו [קשה], אתם לא יודעים, כי מצד אחד אתה רוחץ לו רגליים ומטפל בו כמו בתינוק, ומצד שני אתה חייב להשתחוות בדעת לפניו. זה משהו מאוד קשה, כי מצד אחד הוא בידיים שלך, מצד שני אתה בידיים שלו. כן. אולי הצלחתי במשהו אבל לא בהרבה. זה מאוד קשה.

תלמיד: נגיד בדוגמה שקראנו אתמול על האר"י שאומר לתלמידים ללכת לירושלים, הם כביכול מסכימים איתו אבל לכל אחד יש משהו.

זה נקרא "אבל", זה הכול. מסכימים. אתה יודע, בעלמא כולם מסכימים. היינו [פעם] עם כמה חברים באנגליה אצל סופי אחד, הוא היה סופי אמיתי. אמרתי לו "אני רוצה לבוא ללמוד אצלך, אפשר"? הוא אומר, זה אפשרי אבל אתה צריך לאהוב אותי. לאהוב אותי.

מדובר בזקן שישב על המיטה בחולצה כזאת ארוכה, עדיין בחיים, אבל ממש שעות ספורות לפני המוות, מאוד מאוד חולה וכבר כמעט לא קם מהמיטה. וכך הוא אמר. והיה שם מישהו אנגלי, ג'ון קראו לו כמדומני, הוא היה זוחל על הרצפה, הוא לא היה קם על הברכיים אפילו, כל הזמן ככה, על הרצפה. היה מסדר לנו צלחות על הרצפה, ממלא את הצלחות באורז כדי לכבד אותנו, והכול בלי להתרומם. זה היה משהו. רואים בזה מסירות. הוא היה גבר לפני גיל 40, והיה מבוטל לגמרי. נתן לנו דוגמה מאוד טובה. הסופי היה פרסי זקן שברח מאיראן וג'ון היה אנגלי ממש, ברור, ורואים עליו הכול, זאת דוגמה מאוד מיוחדת. כזאת התבטלות, ממש מהשמיים.

מה להגיד, נקווה שנוכל ללמוד מג'ון הזה. אני אומר את זה. אלה דברים מאוד קשים.

קריין: מתוך "אמונת רבו, מהו השיעור" מ"שמעתי".

"האדם צריך לסמוך על דעת רבו, ולהאמין מה שרבו אומר לו. כלומר, שהוא צריך ללכת, כפי שרבו צוה לו לעשות. ואע"פ שהוא רואה הרבה סברות, ורואה הרבה תורות, שאינם עולים בקנה אחד עם דעת רבו, מכל מקום הוא צריך לסמוך על דעת רבו, ולומר, מה שהוא מבין, ומה שהוא רואה בספרים אחרים, שאינם מתאימים לדעת רבו, הוא צריך לומר, שכל זמן שהוא נמצא ברשות הרבים, אין הוא יכול להבין את האמת, ולא יכול לראות מה שכתוב בספרים אחרים, את האמת מה שהם אומרים. כידוע, שבזמן שהאדם עדיין לא זכה, תורתו נעשה לו סם המות. ומדוע נקרא "לא זכה, תורתו נעשית לו סם המות"? זהו מטעם כי כל התורות, מה שהוא לומד או שומע, לא יביאו לו שום תועלת, שיוכל לזכות לבחינת חיים, שהיא בחינת דביקות בחיי החיים. אלא ממש להפך. כלומר, שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מדביקות, היות שכל מה שהוא עושה, הוא רק לצורכי הגוף, הנקרא מקבל לעצמו. שזהו בחינת פירודא, היינו שע"י מעשיו הוא נעשה יותר נפרד מחיי החיים. ממילא נקרא זה סם המות, היות שזה מביא לו מיתה ולא חיים. כלומר, היות שכל פעם הוא נעשה יותר מרוחק מבחינת השפעה, הנקרא השתוות הצורה להבורא, מבחינת "מה הוא רחום אף אתה רחום"."

(בעל הסולם. שמעתי. מ. "אמונת רבו, מהו השיעור")

שאלה: דיברת על איזה היפוך כזה בראש. כאשר אני מרגיש שאני מאה אחוז ואפילו יותר, שהדברים הם בדיוק איך שאני רואה אותם ולא איך שהבורא מראה לי את זה, כשמתגלה התכונה המקולקלת הזאת בי כלפי הקבוצה, ואני לא יכול להגיב בצורה נכונה, איך להתבטל ברגע הזה?

אתה צריך לצייר לעצמך את דעתך ודעת הקבוצה או דעת המורה, זה יכול להיות ככה, לא חשוב, אבל שניים, ולראות עד כמה שאתה לא נמצא באיחוד עם זה, כמו שאתה רוצה להגיע למטרה שיש לפניך שם, אז אתה צריך שיהיו לך שתי נקודות לפחות שנמצאות באותו קו ראייה.

ואם אתה לא מרגיש את דעת הסביבה, או דעת הרב, אלא רק את דעתך, זה לא טוב. זה נקרא שאתה לא מספיק מעורב איתם. אתה מתנשא ועד כדי כך נמצא בדעתך שאתה לא מרגיש בכלל מה קורה שם בצד. זה כל העניין של השפעת הסביבה על האדם, שהיא יכולה להשפיע על האדם אם האדם מקבל את הסביבה שהוא נמצא בה. ולא שבונה לעצמו איזו סביבה כדי להצדיק את עצמו וזה מספיק לו. זו בעיה. תצטרך לעבוד על זה.

אני חושב שעכשיו, כשאנחנו נמצאים במצב שאנחנו מתחילים לאתר מה זה מרכז העשירייה, איך צריכים להיות מחוברים, איך אנחנו ביחד בכל הקבוצה העולמית שלנו צריכים לחפש את החיבור, זה צריך לקדם אותנו נכון וטוב.

שאלה: לגבי מרכז העשירייה, אתה קורא לזה חור שחור. מה זה אומר חור שחור?

זה נקרא כניסה לעולם העליון. זה באמת מקום שבו אנחנו נמצאים. לא בדמיון שלנו האגואיסטי העכשווי, אלא איפה שאנחנו נמצאים. אחר כך אנחנו נגלה שגם העולם שלנו נמצא בחור השחור וגם כדור הארץ, בצורה הקוסמולוגית הנכונה. אנחנו נמצאים שם בפנים. "ישראל, אורייתא, קב"ה", זאת אומרת אנחנו כולנו מכוונים, מחוברים, נמצאים בנקודת הדבקות השלמה. אבל להתקרב לזה זה נקרא שאנחנו רוצים לאתר את החיבור בינינו. ובתוך החיבור כשאנחנו נתחיל להתקדם לחיבור בהבחנות יותר מדויקות של מה זה חיבור, שזה מאה עשרים וחמש מדרגות, אז אנחנו מגיעים לאיחוד השלם.

תלמיד: למה אתה קורא לזה דווקא חור שחור?

כלפינו זה עכשיו הפוך, שחור. אנחנו לא רואים בו שום דבר. חושך, ללכת למעלה מהדעת. לקבל דעה של המורה, דעה של הבורא, דעה של הקבוצה. איך יכול להיות שזה לא שחור? אני מסכים לזה לפי התכונות הנוכחיות שלי? לא. לכן זה חושך.

תלמיד: כלומר בעבודה שלנו זה צריך להיות מורגש דווקא כחושך עכשיו?

בטח. אני לא שמח מזה. אני שמח מפני שאני כבר למדתי שכנראה מה שהוא נגד הרצון שלי זה אמת, ולכן אני שמח, מתוך החשבון הזה. אבל לא שבאמת זה לפי הטבע שלי.

שאלה: אמרת שבהפצה עלינו להסביר לאנשים לגבי החשיבות של הקשר הנכון באנושות. מה צריך להיות הצעד הבא שלנו לקראת האנשים שמתעניינים בזה? האם עלינו להביא אותם ללמוד בקמפוסים שלנו, כך שיהפכו להיות לחברים שלנו בקבוצה, או להכין קורסים חדשים עבור ה99% על חכמת החיבור, או איזה צעד אחר אולי?

לפרסם את חכמת החיבור אתה יכול ללא שום הגבלה ואף אחד לא יגיד לך שאתה בסדר או לא בסדר, אלא זה טוב. ישנם כאלה שרוצים שאנשים יהיו מחוברים בצורה טובה, יפה, בתמיכה הדדית. זה "בחור טוב".

אבל אם אתה רוצה לפנות לקהל, וכבר לגרות אותו, לא בצורה כזאת טבעית, ביתית, אלא למשוך אותו להבנת כוחות הטבע, [צריך] שתהיה קצת מיסטיקה בפנים. מיסטיקה הכוונה היא שמשהו מושך, לא ידוע מה, אז כאן אתה צריך כבר לפתוח את ההפצה בצורה אחרת, חיים ומוות, מערכת השגחה מלמעלה, שהכול ידוע אבל נסתר מאתנו. איך אנחנו יכולים להתקרב כך שגם לנו זה יהיה משהו ידוע לעתיד. עתיד הוא תמיד מושך וכן הלאה.

זאת אומרת צריכים לראות באיזה אופני ההפצה להפיץ. תלוי לאיזה קהל, באיזה מקומות, באיזה מדינות. או קצת יותר כמו במותחן מיסטי, הכוונה ללא ידוע, שאתה מציע להם לפתוח לעצמם, מה הגורל וכן הלאה. או מדע, איך הטבע מתנהג ומנהיג אותנו ולמה אנחנו ככה. כמו שאתה מדבר על איזה מדע, חכמה. או [באופן] חברתי.

אני רואה כאן שלוש גישות. אחת חברתית, שתיים מדעית, על איך אנחנו נמצאים בעולם שהוא כולו מערכת, ואל תגיד "אדם הראשון" ו"נשמות", אבל בכל זאת אתה מסביר להם בכללות איך שזה מתפקד. והשלישית זה האדם שנכנס לזה, לגלות את העתיד וכן הלאה.

קריין: קטע מס' 30, מתוך הסתכלות פנימית בתע"ס, חלק א'.

"אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי." ככה זה עם כולם. כול עוד זה לא מתגלה אנחנו לא מבינים מה קורה, אפילו בערך, כלום. אין לנו גם איך לתאר שזה דומה לזה, זה דומה לזה. בעולם שלנו אומרים, אני עכשיו טס לפריז. בסדר, טס לפריז. אז אני יודע מה זה עיר, מה זה רחובות, מה זה בניינים. כאן זה כלום, שום דבר. על הבחינה הרוחנית שמתגלה אתה לא יכול להגיד מראש שאתה אחר כך בצורה כזאת כך תשיג. אין דבר כזה. כי אתה עדיין לא נמצא בתכונות שאתה יכול להשיג את זה, אז איך אתה יכול לתאר לעצמך נכון מה אתה הולך להשיג? אין לך הכנה, תשתית שאתה מדבר נכון על משהו עתידי, אף פעם. זה נקרא "ויהיו בעיניך כחדשים". "שהרי כל מילה היא שֵם של איזה ענף ביחס לשורשו, זולת, אם יקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא... באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להכשל בשום הגשמה וטעות."

(בעל הסולם. תע"ס, חלק א', הסתכלות פנימית)

דברים מאוד ככה, אבל אין ברירה, אנחנו כך צריכים להתקדם לחכמה בהדרגה.

שאלה: לפני 300 שנים בליטה נולד הגאון מווילנה, השנה הבאה מוקדשת לו. מה אנחנו יכולים להעביר? ישנה אפשרות להפיץ את שמו, לעשות כל מיני פעילויות סביב זה.

אתם תקבלו מאיתנו הדרכה מה אנחנו עושים בהתאם לזה. ואני מבקש, רק לפי הדרכה הזאת לפעול. תקבלו הדרכה, כן. לא תקבלו הדרכה אז לא. זה כול מה שיש לי להגיד. וגם להבין שישנה התנגשות גדולה מאוד בין אלה שאוחזים בשיטת הגאון מווילנה לבין שיטת בעל הסולם. אני למדתי את חכמת הקבלה, אם אפשר כך להגיד, אצל הרב איציק זילברמן בירושלים.

זה לא זילבר שהיה ידוע כרב הרוסי בישיבת "דבר ירושלים", אלא איציק זילברמן. כיוונו אותי אליו, במשך שנה וחצי למדתי אצלו. זה היה בשנת שבעים וחמש, שש, שבע, לפני שהגעתי לרב"ש. כשעברתי אותו אז הבנתי שאני צריך לחפש מישהו אחר. הוא היה אצלי בבית וראה את כל כתבי בעל הסולם. אמר, "אני מבקש ממך, קח את הספרים האלה לאיזה ארגז קרטון ותוריד אותם למרתף". ובזה אני סיימתי איתו.

אני לא למדתי עדיין אצל אף אחד. רק אם מקובל אחד אומר כך על המקובל השני, וזו שיטה של אחד על השיטה של השני, ממש דעה כזאת, אז אין לי מה להוסיף. לכן, אני לא יכול להזדהות עם דעה כזאת כלפי בעל הסולם. מה שלא יהיה. זו לא הגישה. הזלזול אחד בשני כשהוא בא, לגמרי לגמרי, מרחיק אותנו מכל דבר.

הוא היה אז מהיחס של הגאון מווילנה. הוא היה גדול, הוא היה מקובל גדול, אבל היחס שלו כלפי הבעל שם טוב שבא אליו בכוונה לליטא ורצה להיפגש ולגמור עם כל הפירוד והשנאה הזאת, והגאון לא קיבל אותו ובכוונה נסע מהעיר. אבל זה דברים גדולים, אנחנו לא יכולים להגיד מי כן ומי לא, ולמה, תשאירו את זה. אבל רק תבינו שאנחנו דבוקים לשיטתו של בעל הסולם, ולכן לשום שיטה אחרת אנחנו לא מגיעים.

יש כמה שיטות ללימוד חכמת הקבלה. אני לא עושה ביקורת והשוואה, רק אנחנו לא נוגעים בשום דבר אחר כמו שגם הם. לכן אני לא שייך למה שאתם אומרים. אתם נמצאים בווילניוס, אתם קרובים לעניין כנראה, רוצים לעשות מזה איזה אירוע בינלאומי, אבל בסדר, יש הזדמנות. בעיניי חוגים ששייכים לקבלה, גם הקבלה של הגר"א, לא משתתפים בזה. זו פוליטיקה. זה דברים שליטא רוצה לעלות קצת, להבליט את עצמה בעולם. אין כל כך במי, אז לקחה את זה.

שאלה: אני לא מוצא את הגבול בין "עשה לעצמך רב" לבין רב-קומיר.

אתה לא צריך להתבטל כלפי הרב, אלא אם אתה רוצה לקבל את היחס שלו, הגישה שלו לבורא. אז אין לך אפשרות אחרת, אין לך דוגמה אחרת, כי הבורא נסתר, אתה לא יודע במה אתה צריך להיות. אולי אתה צריך ללמוד לרקוד, אתה לא יודע, לא יודע פשוט. מה זה נקרא "רב"? שאם אתה תלמד ממנו כמה כללים בתפיסה שלו, בכיוון שלו אז אתה באותו כיוון תפוס את הבורא. לכן צריכים את הרב. כי אתה מנותק לגמרי, הרב נמצא באיזה קשר עם הבורא ובאיזה קשר איתך.

קומיר זה פסל שאתה משתחווה לפניו. או שיש לך מדונה או מייקל ג'קסון או כל מיני כאלה, זה קומיר, זה פסל. אתה גם לא יכול ללמוד ממנו. מהדברים האלו לא לומדים, רק משתחווים לפניהם. כאן אתה צריך ללמוד רק משהו מסוים שמכוון אותך לבורא. זה ההבדל.

שאלה: איך להשיג את הביטול ולהגיע לחיבור כשחברים מסוימים בעשירייה רוצים להשליט את נקודת המבט שלהם על כולם.

יש לכם כמה קבוצות, אתה רואה כמה יש לפניך, טורונטו, לוס אנג'לס, וילנה, ירושלים, נהרייה, קלינינגרד, טבריה, אמריקה הלטינית, מוסקבה, פיטר, ניו יורק, קייב, ורסקוז, אורל קווקז, חיפה, אילת, נובו סיביר, אשקלון. מלא, ברוך ה'. אתה נמצא כאן בחברה גדולה מאוד, ואתה צריך לראות איך להתפעל מכל החברה הכללית ואיך להתכלל בתוך החברה שלך, העשירייה שלך, גם זה וגם זה. לכן אני לא חושב שאתה הולך לאיבוד. זה דומה לכך שנכנסת לאיזה מקום עם עצים ואתה לא רואה לאן ללכת והכול, אבל בסך הכול המקום שהתבלבלת בו בינתיים, איבדת בו את הכיוון, נמצא בתוך העיר והוא בסך הכול פארק לא גדול. כי אתה נמצא בקבוצה גדולה ולכן אל תפחד לאבד את הדרך. אתה נמצא יחד איתנו ויום יום אתה מקבל הדרכה, יום יום אתה קשור אלינו בכל זאת ברצון הכללי, ברוח הכללית.

לכן אפילו שאתה אומר, יכול להיות שאני נכלל שם והם מסיטים אותי מהדרך, אני כמעט ולא רואה אפשרות שאיזו עשירייה הולכת לגמרי לכיוון הפוך. יש כאלו סטיות בדרך, מה לעשות? כולם ככה, כל אחד בצורה אישית וכל עשירייה בצורה שלה, אבל בסך הכול אנחנו לא נצא מהכיוון. הנטייה הכללית כולה, רוצים או לא רוצים, היא דרך החיבור להגיע לקשר עם הבורא. זה כבר הדור האחרון, השלב האחרון של התיקון האנושי, ולכן אנחנו נרגיש את כל הדברים האלה בצורה יותר ברורה, בולטת. אל תפחד מזה, לא, העיקר להיות בשיעור ואחרי השיעור, עבודה עם הקבוצה שגם תהיה ברוח של השיעור.

שאלה: מה ההבדל בין ביטול עצמי כלפי רב לביטול עצמי כלפי מרכז העשירייה?

מתוך להתבטל כלפי הבורא, מתבטלים כלפי הרב ומתבטלים כלפי העשירייה. ככה זה. קודם כל עשירייה כדי להגיע לביטול לרב וכדי להגיע לביטול לבורא.

שאלה: שאלה לגבי הפצה, בעיקר בנוגע לשימוש במוזיקה למטרות הפצה. כאשר כותבים שירים, לאיזה עומק ניתן להיכנס אל תוך החכמה? האם ישנם מונחים מסוימים שיש להימנע מהם? או בגלל שזה יצירתי וזאת מוזיקה, אנחנו יכולים לצלול עמוק אל תוך החכמה ולהשתמש במה שרוצים. בעיקר כשכותבים ראפ שזה מאוד מילולי ואפשר להיות יצירתי בזה. רציתי לדעת האם יש הגבלות בשימוש של מוזיקה מסוג כזה?

אין שום הגבלות, אתה יכול לכתוב לפי הרוח שלך, לפי מה שאתה מבין ומרגיש. ודאי שאם אתה נמצא בזמן המודרני ובאמריקה, זה לא יהיה כמו בעל הסולם שהיה מפולניה, זה דבר אחר לגמרי. המוזיקה שלו היא מוזיקה מזרח אירופאית ואיטלקית במשהו, ככה לכיוון זה, זו לא מוסיקה יהודית, לא, הוא היה למעלה מהגבולות האתניים. אבל תכתבו אדרבא ראפ זה מאוד יפה וטוב, כי הוא יכול לבטא ממש, אם זה ראפ נכון, את כל התשוקות שלנו, ראפ טוב הוא באמת אומנות לא פשוטה. תנסו, בואו נשמע אתכם.

שאלה: מה המענה הנכון לבלבול שפוקד את העם עכשיו עם כל הבחירות וחוסר ההנהגה?

כמה שיהיה יותר בלבול, יש לנו יותר סיכוי להסביר לקהל למה הוא מבולבל. הקהל עדיין לא כל כך מודאג מזה שהוא מבולבל. אומרים "בסדר, יש לנו בעיה עם הבחירות", על מלחמה כבר לא חושבים כל כך ברצינות, זאת אומרת העם הזה, מה שנקרא "קשה עורף", כמה שאתה נותן לו מכות, אחרי רגע הוא אומר "בסדר זה כבר עבר", אין לו זיכרון. אתה רואה את השואה, יש זיכרון לשואה? לא. ככה זה, זה על טבעי, בצורה טבעית לא היה קורה דבר כזה. ולכן אנחנו צריכים לא להפסיק, לא להרפות ידיים שוב ושוב לפרסם את העניין ולהסביר אותו בצורה מדעית, בצורה רגשית, דרך המשבר, דרך משבר חברתי וישראלי, דרך כללות המציאות, דרך האנטישמיות, דרך כל דבר ודבר. יש הרבה אפשרויות לגשת לתיקון כהכרחי.

תלמיד: פתאום המילה אחדות מהדהדת בחברה הישראלית, מדברים הרבה על ממשלת אחדות וכולי, אבל לא מצליחים לעשות כלום.

כי אחדות לא יכולה להיות אם היא למען ויתור, ויתור הוא למעלה מהרצון של כל אחד, שהוא יודע שיש לו רצון כזה ולשני רצון כזה וכל אחד דורך על הרצון שלו, לא על של השני. אבל הבעיה היא כמה שיש מנוגדים וכמה שהם רוצים להתקרב, אז כל אחד מתרחק מדעתו הקודמת ולכן יותר קשה לו להתקדם עוד יותר ועוד יותר, הרי הוא מתרחק מדעתו הקודמת, וישנם שם הרבה חברים, פוליטיקאים, כלכלנים וכל מיני כאלה אינטרסנטים שמושכים אותו בחזרה, הוא אומר "מה איתך היינו בזה, לאן הלכת?" ואז הוא מחויב להם, זה תלוי במערכת הפוליטית. אז יוצא ששני אגואיסטים שרוצים כבר להתקרב ומבינים שאי אפשר אחרת, שהם חייבים להגיע לאיזה עמק שווה, אבל הקבוצות האלה נשארות רחוק, רחוק, והקבוצות האלה אולי מעוניינות שהם ייכשלו, כי יש מישהו שרוצה לקפוץ במקומם, וככה עוד אחד ועוד אחד במקומם. ככה האגו משחק איתנו.

תלמיד: ואיך יוצאים מהפלונטר הזה?

על ידי ההפצה שלך. אני אומר ברצינות, אין לך ברירה. יהיו מצבים עוד יותר קשים, אבל אל תחשוב שמתוך המצבים הקשים הם יוכלו להתחיל להבין מהי הבעיה, שעל זה אתה חושב כך בפנים שתהיה עוד מכה והם יבינו. כלום לא יבינו, הם יהיו עוד יותר נוקשים. כמה שאתה מעמיס עליהם הם נעשים עוד יותר קשים, עוד יותר מחזיקים בעצמם, ככה זה. הקשיות של העורף זו קשיות של העורף, עד כמה שקשה הוא יותר חזק, יותר עומד על שלו, למה? ככה. ולכן לא לחכות לזמנים יותר טובים, לא לחכות שהזמן עובד לטובתנו, לא.

תלמיד: מתי אנחנו נבין שזה תלוי בנו?

מתי שתבינו. כמה אני יכול? אני אדבר עוד ללא ספק, כי אין לי ברירה, זה התפקיד שלי, זה הרצון שלי, אני מבין שאי אפשר אחרת. אני גם מבין אתכם שאתם כל כך נוקשים, מנוגדים, ואתם קשי עורף.

תלמיד: בדיוק זו השאלה, מתי אנחנו נרכך את העורף?

לדבר ביניכם ולהחליט ולהתחיל להפיץ יחד. הפצה חייבת לבוא מהקבוצה, מקבוצה רחבה של שלושים, ארבעים, חמישים אנשים, אני מקווה שמאה חמישים ומאות אנשים שכותבים יחד ומפיצים יחד. ואתם אנשי הפרסום והכתבים, אתם חייבים לארגן אותם ולעשות את זה. אבל בזה תלוי העתיד. אל תחשבו שאתם תתקדמו מפני שאתם מתקדמים. לשבת בשיעור ולא להתחבר עם הכלי העולמי, לשבת בשיעור ולא לפרסם לאנושות, לקהל הרחב, דרך עם ישראל לקהל הרחב, זה לא יעזור לכם כי אתם קיימים רק בשביל זה.

תלמיד: רציתי לבקש אם אפשר שאולי אחרי פגישות שלך עם כתבים נקבל תמצית של הדברים, לא הקלטה ארוכה אלא רק תמצית זה יהיה מאוד טוב.

תבקש מהם שיעשו.

שאלה: אתה מדבר הרבה על זה שכדאי שנפיץ את חכמת החיבור בכל העולם. כשאנחנו מפיצים קבלה אז יש לנו קורס מסודר, אנחנו מעבירים אנשים תהליך, עשרה מפגשים. כשאתה מדבר על להפיץ חיבור, זה פוסט בפייסבוק פה ושם או בטוויטר או שגם מדובר על איזשהו תהליך?

אני לא יודע, אני לא מנהל אתכם, אתם צריכים לדעת את הדברים האלה. בשבילי לצאת לחברה ישראלית או לחברה אמריקאית או אירופאית, זה אותו דבר, אני לא מבין ולא מכיר אותם. אתם צריכים להיות בזה מומחים.

תלמיד: אבל האם בעיניך זה צריך להיות גם תהליך או כמו טפטוף כזה?

גם זה וגם זה. אולי תגיעו דרך טפטופים למצבים כאלה שהם ירצו לקרוא אתכם בצורה רצופה.

תלמיד: אני שואל כי למיטב ידיעתי אין במפעל חומרים שאפשר לקחת לכל השפות.

אם אין חומרים אז צריכים לכתוב, לעשות אותם, להמציא. מה השאלה? ברור שכך צריך להיות.

שאלה: לפני כמה שנים כשהייתה המחאה החברתית בישראל, יצאנו פיזית לרחובות עם המסר שלנו. אני בכמה השבועות האחרונים מדבר עם אנשים סביבי שלא קשורים אלינו, ויש איזו הרגשה שבעם יש המון תסכול, יש המון דאגה, אבל לא יודעים מה לעשות עם זה.

בטח, שלושה פוליטיקאים נלחמים ביניהם.

תלמיד: זו ממש הרגשה כזאת שמישהו משחק בנו, ככה ההרגשה.

כן.

תלמיד: אולי הגיע הזמן שאנחנו נהיה אקטיביים לא רק בלכתוב אלא גם בלעשות איזה משהו בחוץ?

אז אנחנו כאילו צריכים לשייך את עצמנו לפוליטיקה? אנחנו לא שייכים לפוליטיקה, לא שייכים בשום צורה, אלא רק מסר של חכמת הקבלה או איחוד העם. את חכמת הקבלה עדיין לא קולטים, את איחוד העם כן. אבל אם אתה יוצא עם איחוד העם בזמן שהם נמצאים במאבק ילדותי ביניהם, זו בעיה, כי אתה בכל זאת נכנס לפוליטיקה ואנחנו נגד זה, אנחנו א-פוליטיים לגמרי, אנחנו רק באיחוד העם.

אם מחר יקום איזשהו בן אדם ויגיד "איחוד העם זה העיקר ובזה אני רוצה להנהיג את העם" אנחנו עימו, אנחנו בעדו, אבל איחוד העם. היום זה הכול פוליטיקה, ולכן אני לא חושב שזה טוב אם אנחנו יוצאים. עם הכוונות הכי טובות שלך יעשו ממך מיד משהו אחר.

שאלה: לגבי הפצה. מחר יש פה אירוע גדול בניו יורק של ליגה נגד השמצה I.D.L אירוע שנתי שלהם נגד אנטישמיות, המון אנשים, אנחנו מנסים להיכנס לשם. מן הסתם אנחנו רק נוכל קצת לדבר עם אנשים, אנחנו לא מופיעים שם. אבל בשיחה עם היהודים שם שבאים להתאסף מכל מיני מקומות, על איזה מסמר צריך לדפוק? מה אפשר להביא להם?

זה מאוד פשוט, אתה יודע בעצמך, אתה צריך ליהודים להגיד רק דבר אחד, אתם האשמים באנטישמיות, אתם אשמים בזה ששונאים אתכם. אם תתחברו, כולם ילכו אחריכם, אם אתם לא מחוברים, כולם ילכו נגדכם. כך זה היה וכך זה יהיה כי זה נמצא ביסודו של העולם.

יש רק שני דברים, או בעד חיבור או נגד החיבור, איפה שאתם פועלים או שאתם לא פועלים בכלל, אם אתם נגד החיבור או לא פועלים. נגד זה נקרא שאתם נמצאים בכל מיני סכסוכים, וזה באמריקה ועוד איך, מהשמאל הקיצוני עד הימין הקיצוני היהודים נמצאים בכל המקומות ועושים שם ממש את כל הבלגן. אם תוציא יהודים מאמריקה, אתה תראה שכל העם האמריקאי יירגע. אתה לא מאמין לי? אני מבטיח לך שכך זה יהיה. אין יותר בעיה לאמריקה חוץ מהיהודים. תגיד עכשיו שאני אנטישמי. אז יש רק דבר אחד, או חיבור או תתכוננו לדברים הרבה יותר גרועים. הרגו אתמול מישהו שם, אז זה יהיה יום יום חס ושלום, אבל כן, כי אתם עושים את זה, אתם גורמים לזה. כך תגיד בכל הליגות האלה.

שאלה: נגיד שמישהו מוכן לשמוע דבר כזה, הצד המעשי כרגע בשבילם זה ללכת להפיץ את המסר, לדבר עליו?

לא, אתה צריך קודם כל להסביר מאיפה זה נובע, שזה נמצא כחוק הטבע, בתוך הטבע, לא בדת ש- 90% מהיהודים האמריקאים הם לא דתיים. מקסימום באים ליום כיפור וגם היום כבר לבית הכנסת לא רוצים לבוא. בית הכנסת זה המקום הכי מסוכן בעולם. צריכים להסביר את זה בצורה מדעית, בצורה היסטורית, הגיונית שהם יבינו שזה כך. זאת אומרת צריכים לכתוב להדפיס איזה עלון, אפילו כפול, ולחלק. רק מה שאני מציע לעשות, לפני זה לפתוח דף אינטרנט שלא שייך לכם ולעשות את זה בצורה שזה לא אתם, כי התגובה יכולה להיות מאוד לא טובה. זו בעיה.

תלמיד: ברור שזאת בעיה. אף אחד מאיתנו לא מוכן להודות שאני אשם במשהו, אם עושים לי משהו רע אז כולם אשמים חוץ ממני ועם היהודים רואים את זה במיוחד.

אני לא רוצה להתווכח על זה, זה ברור. אבל אתה תצטרך להסביר את זה, ודאי שבפעם אחת לא ישמעו. אבל פעם אחר פעם שאתה מביא ממש הוכחות הגיוניות, היסטוריות ולא רק מעצמך אלא מאחרים, על כל התהליך שהיהודים עברו. למה הם עוברים כזו היסטוריה, מה התפקיד שלהם וכן הלאה. שישאלו את האנטישמיים למה הם שונאים את היהודים. שישאלו. האנטישמיים יגידו לך, "אנחנו שונאים אותם כי הם מחזיקים את המפתחות מהעולם. הם עושים כל הרע שבעולם".

הם, זאת אומרת הכי חזקים, הם הכי גבוהים, הכי חכמים, הכי כאלו, אנחנו דורשים מהם שיפסיקו לפעול רע לעולם. במה? בזה שכך אתם מנהלים את העולם. אתם סובבים את העולם, היהודים. כך אומרים האנטישמים. האנטישמיות הזאת אומרת רק דבר אחד, אתה חזק ואתה רע. ואני מסכים איתם.

איך יכול להיות לא? והכי טיפשות להגיד "לא, אנחנו טובים, מה אתם רוצים מאיתנו"? כי אתה מסתכל לפי החברה והם מרגישים את זה מתוך הטבע. מתוך הטבע אתה באמת קובע מה קורה בעולם. ולפי החיצוניות אז ודאי שמי אתה סך הכול? 0.01%, כמה אתה שם? אני לא יודע.

תלמיד: 0.12.

שני פרומיל מהעולם.

תלמיד: הרבה אנשים שאנחנו מדברים איתם אומרים, למרות שיש אנטישמיות ואלימות המצב לא כזה גרוע. הם רואים שהחברה, לפחות במקומות מסוימים עומדת דווקא לצד היהודים, כביכול.

אתה יכול להביא להם הוכחות מגרמניה. יהודים בגרמניה היו מאוד חזקים, מאוד מכובדים, הם היו בכל התרבות, במה הם לא היו בגרמניה? ואתה רואה, עשר שנים וכמו שאינם. ואותם היהודים היפים שהיו ממש חלק מהעוצמה הגרמנית, בבקשה לתאי גזים. אז אני לא רוצה להיות עד למצבים כאלו.

אבל זה שאתם אומרים שזה לא יכול להיות, אז אני אומר לך זה יכול להיות מאוד מאוד ריאלי. וודאי שאת האנשים שמדברים כמוני תמיד היו תולים, שורפים, הורגים, כי הם מדברים דברים לא נעימים ללב, לאגו. אבל כמו שאמרתי לכם לפני עשר שנים שתהיה אנטישמיות, עכשיו אני אומר לכם כן, תהיה שואה הבאה באמריקה ובכל העולם יחד.

זה כתוב בזוהר. בזוהר כתוב שכל אומות העולם יגיעו להתקבצות סביב ישראל כדי להשמיד אותם. ישראל זה לא שטח. זה לא שטח. זה בכל מקום איפה שיש יהודי. לא יסתתר, "לא יוכל להסתתר לא אחרי אבן ולא אחרי עץ" כמו שכתוב בקוראן. ואנחנו צריכים כנגד זה לדעת איך להתמודד ולא בגלל שאנחנו רוצים להציל את עצמנו. בגלל שזה הזמן שאנחנו יכולים להביא לתיקון את כל האנושות, שזה מה שרצוי בעיני הכוח העליון.

(סוף השיעור)

---

1. "דור דור ודורשיו" (סנהדרין ל"ח, ע"ב)↩

2. "אין אדם לומד תורה, אלא ממקום שלבו חפץ" (עבודה זרה י"ט, ע"א)↩

3. "מלכה ושריה בגוים אין תורה" אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן הדא הוא דכתיב (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו" יש תורה בגוים אל תאמן דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה" (איכה רבה, פרשה ב', י"ג(↩