שיעור בוקר 27.03.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 441, "הקדמה לספר הזהר",

אותיות ל"ג-מ"ד

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזהר", עמ' 441, אות ל"ג.

אות ל"ג

"ועתה נשארה לנו, לבאר חקירה הו', מ"ש חז"ל, ש"כל העולמות, העליונים ותחתונים, לא נבראו, אלא בשביל האדם". שלכאורה תמוה מאוד: שבשביל אדם הקטן, שאינו אפילו בערך שערה דקה, כלפי המציאות, שלפנינו בעוה"ז, ומכ"ש כלפי העולמות העליונים הרוחניים, יטרח הבורא ית', לברוא כל אלו בשבילו? ועוד יותר תמוה: למה לו לאדם, כל אלו העולמות הרוחניים האדירים המרובים?

וצריך שתדע, שכל נחת רוח של יוצרנו ית', להנות לנבראיו, היא במדה, שהנבראים ירגישו אותו ית', שהוא המשפיע, והוא המהנה אותם. אשר אז, יש לו שעשועים גדולים עמהם, כאב, המשתעשע עם בנו, החביב לו, בה במדה, שהבן מרגיש ומכיר, גדולתו ורוממותו של אביו, ואביו מראה לו, כל האוצרות, שהכין בשבילו.

כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'".

והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים.

ואין להאריך בכגון זה. כי די לנו לדעת, אשר בשביל הנ"ר והשעשועים האלו, עם השלמים הללו, היה כדאי לו, לברוא את כל העולמות, העליונים ותחתונים יחד, כמו שיתבאר לפנינו."

אות ל"ד

"ובכדי להכין את בריותיו, שתוכלנה להגיע, למדרגה, הרמה והנשאה הנזכרת, רצה הקב"ה לפעול זה, על סדר ד' מדרגות, המתפתחות, אחת מחברתה, הנקראות, דומם צומח חי מדבר.

והן באמת, ד' בחינות של הרצון לקבל, שכל עולם ועולם מעולמות עליונים, מתחלק בהן. כי אע"פ, שעיקר החפץ הוא, בבהי"ד של הרצון לקבל, אמנם אי אפשר, שתתגלה בחי"ד בבת אחת, אלא בכח ג' בחינות, הקודמות לה, שהיא מתגלית ומתפתחת, בהן ועל ידיהן, לאט לאט, עד שנשלמה בכל צורתה שבבחי"ד, כמבואר בתע"ס, חלק א', אות נ', ד"ה "וטעם"."

אות ל"ה

"והנה, בחי"א של הרצון לקבל, הנקרא "דומם", שהיא תחילת גילוי של הרצון לקבל, בעוה"ז הגשמי. אין שם, אלא כח תנועה, כולל לכל מין הדומם. אבל בפרטים שלו, אינה ניכרת לעין, שום תנועה. כי הרצון לקבל, מוליד צרכים. והצרכים, מולידים תנועות, מספיקות, עד כדי להשיג את הצורך. וכיון שהרצון לקבל, הוא במדה מועטת, אינו שולט רק על הכלל כולו, בבת אחת, ואינה ניכרת שליטתו על הפרטים".

אות ל"ו

"נוסף עליו, "הצומח", שהוא בחי"ב של הרצון לקבל. שמדתו כבר גדולה יותר, ממדתו שבדומם. והרצון לקבל שבו, שולט בכל פרט ופרט, מהפרטים שלו. כי כל פרט, יש לו תנועה פרטית לעצמו, שמתפשט לארכו ולרחבו, ומתנועע למקום זריחת השמש. וכן ניכר בהם, ענין של אכילה ושתיה והוצאת הפסולת, לכל פרט ופרט. ועכ"ז, עוד לא נמצא בהם, הרגש חפשי פרטי, לכל אחד".

אות ל"ז

"נוסף עליו מין "החי", שהוא בחי"ג של הרצון לקבל. ומדתו כבר נשלמה במדה מרובה. שהרצון לקבל הזה, כבר מוליד, בכל פרט ופרט, הרגש חפשי פרטי, שהוא החיים המיוחדים, לכל פרט, באופן משונה מחברו. אמנם עדיין, אין בהם הרגש זולתו. והיינו, שאין בהם שום הכנה, להצטער בצרת חברו או לשמוח בשמחת חברו, וכדומה".

אות ל"ח

"נוסף על כולם, מין "האדם". שהוא בחי"ד של הרצון לקבל. והיא כבר במדתו השלמה הסופית. הרי הרצון לקבל שבו, פועל בו, גם הרגש זולתו. ואם תרצה לידע, בדיוק נמרץ, כמה הוא ההפרש, מבחי"ג של הרצון לקבל, שבמין "החי", עד הבחי"ד של הרצון לקבל, שבמין "האדם", אומר לך, שהוא, כמו ערך בריה אחת של המציאות, כלפי כל המציאות כולו.

כי הרצון לקבל שבמין "החי", החסר מהרגש זולתו, לא יוכל להוליד חסרונות וצרכים אליו, רק בשיעור, המוטבע באותה הבריה בלבדה. משא"כ האדם, שיש לו גם הרגש זולתו, נמצא חסר גם בכל מה שיש לזולתו, ומתמלא קנאה, לרכוש לו כל הישות, שנמצאת בזולתו. ואם יש לו מנה, רוצה מאתים. וכן נמצאים חסרונותיו וצרכיו, הולכים ומתרבים, עד שהוא רוצה לבלוע כל הישות, שבעולם כולו".

אות ל"ט

"ואחר שנתבאר, שכל התכלית, הנרצה להבורא ית', מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם, שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים", - הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם, הדומים להם. ואיך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?

אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם, לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י", שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית, כוונת הבריאה, של כל העולמות, לא הייתה, אלא בשביל האדם."

שאלה: בעל הסולם מדבר על הרגש זולתו, שדרך הרגש זולתו אפשר להשיג את המטרה הנעלה. זה מתחיל מכך שאדם מסתכל על אחרים, רוצה מה שיש להם ואין לו, כלומר בצורה שלילית, ואז הוא צריך להפוך את זה להשפעה. זה קצת תמוה, איך אם אדם רואה שיש אצל אחרים משהו והוא מקנא בהם, לא קנאה טובה אלא קנאה רעה, הוא יכול להפוך את זה להשפעה?

אבל יש לו הבנה מה זה נקרא לתת, להשפיע לזולת, יש לו את הרגשת הזולת.

תלמיד: אני מסתכל על הנכדה שלי, היא לא רוצה כלום, אבל ברגע שיש משהו אצל מישהי, היא מיד רוצה את זה ומוכנה להרביץ ולעשות הכול כדי להשיג את זה.

כן.

תלמיד: אין שם שום הרגשה או הבנה מה זו השפעה.

אבל זו עדיין דרגת חי. בת כמה היא?

תלמיד: זה לא משנה, נראה שגם אצל מבוגרים זה אותו דבר.

יכול להיות שכן.

תלמיד: אז איפה הפטנט, צריך להגביל את היצרים האלה?

כן. כשהיצרים האלה גדלים, אדם מתחיל להרגיש את הטוב והרע במידה אחרת.

תלמיד: כלומר הדרך היא להגביל קודם כל, ואז?

אז אתה רואה שכך זה, מתחיל מאפס ועולה עולה ללא גבול.

שאלה: מה ההבדל בין זה שדרגת חי יכולה להרגיש את הלהקה או העדר, לבין מה שבעל הסולם מתאר בדרגת המדבר כהרגשת הזולת?

דרגת חי מרגישה את העדר או כל דבר של הזולת רק מפני שזה עוזר לה ברצון לקבל שלה. מה שאין כן בדרגת המדבר, זה כבר מביא את האדם לדרגה אחרת.

תלמיד: בשלב כלשהו הוא אומר שהרגש הזולת בדרגת האדם, זה להצטער בצער חברו ולשמוח בשמחתו.

כן, הוא משתמש בהרגשת הזולת כבר בדרגה אחרת.

תלמיד: איך נוצרת ההתפתחות שהאדם ממש מזדהה עם הצער והשמחה של הזולת?

מפני שההתפתחות הפנימית שלו מביאה לו התפעלות ממה שיש בזולת והוא כביכול רושם את זה על עצמו.

תלמיד: מה זה אומר שהוא רושם את זה על עצמו?

שזה קורה אתו, עמו.

שאלה: בעל הסולם כותב שכל נחת הרוח של יוצרנו, היא במידה שהנבראים ירגישו אותו. ואז הוא מסביר שיש דומם, צומח, חי ומדבר, כלפי הנקודה של הרגשת הבורא, כלפי הנחת רוח לבורא.

נגיד.

תלמיד: אפשר להסביר את זה? כי דומם, צומח, חי זה מובן, אבל מבחינת המדבר, אפשר להסביר את ההתפתחות של הנחת הרוח ליוצרו בארבע הבחינות האלה?

לא, עוד לא. חכה.

שאלה: למה הרגש הזולת הוא אמצעי להתפתחות להרגש האלוהות?

כי האלוהות היא גם הזולת. האלוהות היא חוץ ממני, אז אני צריך לפתח את הרגש הזולת לאט לאט עד שאני מתחיל לקלוט, להרגיש את האלוהות.

תלמיד: איזו אבולוציה ביכולת הרגשת הזולת צריכה לקרות באדם, כדי שהוא יתקדם מהרגשת הזולת להרגשת האלוהות והטבתו?

אלה דרגות הרצון לקבל שבהן הוא מרגיש את הזולת, ואז הוא יכול לשמוח או להצטער וכך לקנות מהזולת את ההתפעלות שלו, את ההתרגשות שלו, וכך הוא גדל.

תלמיד: איפה מתחיל הרגש האלוהות על הציר הזה?

בסוף כביכול. בהתחלה הוא מרגיש את עצמו, אחר כך את מה שיש לחברו, אחר כך את מה שיש בחברו ואין לו, ואחר כך שיהיה רק לחברו, הוא כבר עובר להיות משפיע, כואב לו מה שחברו סובל, וכך הוא מתקדם בפיתוח הרגשתו.

תלמיד: מה מעביר אותו על הציר הזה להיות המשפיע שכואב לו מה שחברו סובל, שיהיה רק לחברו, מה המעבר הזה?

המעבר הזה, זו התפתחות הרצון לקבל, הוא מתחיל להרגיש את חברו כמו שמרגיש את עצמו, ואחר כך מתחיל להרגיש את חברו יותר ממה שמרגיש את עצמו, ואז הוא מוכן לוותר על כל מה שיש לו, למען החבר.

תלמיד: למה?

כי כך מתפתח הרצון לקבל, מה שיש בחבר נעשה לי יותר חשוב ממה שיש לי.

תלמיד: מה מפתח את הרצון לקבל לדרגה כזו?

השפעה מלמעלה. כמו שכל יתר הדרגות, שום דרגה לא מתפתחת אלא רק על ידי השפעה מלמעלה.

תלמיד: ואיפה מתחילה הרגשת האלוהות?

יפה. אנחנו מתפתחים בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר ואלוהות.

תלמיד: מתי זה מגיע בתהליך?

זו הדרגה החמישית.

תלמיד: מה התנאי לזה שהיא תיוולד?

שאני כל הזמן עובד עם הרצון לקבל שלי לפתח אותו להרגשת הזר, מחוץ לו, יותר ויותר.

תלמיד: למה כשהרצון לקבל מתפתח ואתה מתחיל להרגיש את הזר, זה מביא את הרגשת האלוהות?

כי הרגשת הזר נקראת אלוהות.

תלמיד: מהי התוספת שיש מהרגשת החבר, להרגשת האלוהות?

רק דרגה יותר גדולה. אין שום דבר יותר מזה, כי הכול תלוי בי ובי זה מורגש.

תלמיד: יותר גדולה במה?

יותר גדולה בהרגשת ההשתוות, הדבקות, ההתכללות עם הזולת הזה.

שאלה: בעל הסולם רושם פה "ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו". איך מזה שהרצון לקבל בדרגת האדם מתחיל להרגיש את הזולת, את החבר, מצטער בצערו ושמח בשמחתו, איך מזה הוא מגיע להרגשת גדלות הבורא וכל הדרכים שהבורא הכין עבורו ומזה יש נחת רוח למעלה?

כי הוא מגלה את הבורא כמקור לכל השינויים.

תלמיד: איך דרך היחס שלו לחבר הוא מגלה את הבורא כמקור לכל השינויים?

כי הוא מגלה שכל השינויים שיש בחבר וכל השינויים שיש בו, באים מדרגה יותר עליונה שהיא הבורא.

תלמיד: לכאורה זה יכול לקרות גם בלי אהבה לזולת? הוא רואה שיש כוח שמשפיע עליו.

אז אין לך הרגשה. מה זו אהבה? אהבה היא כעין הרגשת הזולת.

תלמיד: כן, אבל האם כדי להגיע להכרה שיש כוח עליון הפועל עליי ועל החבר חייבת להיות אהבה לזולת? איך מהיחס בין האדם לזולת מגיעים לגדלות הבורא?

אתה מפתח את היחס שלך לזולת יותר ויותר, אתה מרגיש שאתה תלוי בכך, שאתה קשור לזה מפני שדרך הזולת הבורא מתקשר אליך, משפיע אליך וגם אתה יכול להשפיע לבורא דרך הזולת. לא בשום צורה אחרת, בצורה ישירה אתה לא יכול להתקשר אליו, שים לב, רק דרך הזולת. לכן הזולת מתחיל להיות חשוב בעיניך, כי הוא הדרגה בינך לבין הבורא.

תלמיד: הזולת הוא אמצעי להגיע לבורא.

כן.

תלמיד: אבל כאן בעל הסולם דיבר על התכלית בכך שמרגישים ומכירים את גדלות הבורא, שדווקא מזה יש את שלמות הבריאה, שעשועים לבורא ונחת רוח לו.

כן.

תלמיד: איך מכך שהאדם משנה את היחס שלו לזולת שהוא האמצעי, הוא מכיר בשלמות, בגדלות הבורא?

הוא לומד על זה מתוך זה, גם הבורא הוא זולת, גם החבר הוא זולת.

תלמיד: אז אני צריך להרגיש את גדלות החבר, איך הוא דואג לי ופועל עליי.

אתה תצטרך להכיר בזה, בוודאי.

תלמיד: זה אומר שלכל ההטבות שהאדם רואה כמגיעות מהבורא, הוא אמור להתייחס שהן מגיעות מהזולת?

הן מגיעות מהזולת, אבל הוא מתחיל לייחס אותן לבורא.

שאלה: כן, קשה להרגיש את זה.

אני לא יכול לעזור לך להרגיש. תשאל, נשתדל לענות, אבל להרגיש זה לא תלוי בי.

תלמיד: אם אפשר לקרוא את הפסקה על הבן יקיר לי אפרים, "כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): הבן יקיר לי".

"כמו שאומר הכתוב (ירמיה ל"א): "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'"." כן.

"והסתכל היטב בכתוב הזה, ותוכל להשכיל ולדעת, את השעשועים הגדולים של השי"ת, עם אותם השלמים, שזכו, להרגישו ולהכיר, גדולתו, בכל אותם הדרכים, שהכין בעדם, עד שיבוא עמהם, ביחס של אב ובנו היקר, כאב עם ילד שעשועים שלו, ככל המבואר בכתוב לעיני המשכילים."

תלמיד: הבורא רוצה שנרגיש אותו ממש כאב אוהב עם כל מה שהוא הכין לנו?

לפחות.

תלמיד: ומתוך זה הוא שולח אותנו לשחק עם ילדים אחרים בגן? זה לא מובן, אם הייתי רוצה שהבן שלי יאהב אותי או ירגיש כמה אני אוהב אותו, לא הייתי אומר לו, "לך תשחק עם ילדים אחרים וכך תרגיש כמה אני אוהב אותך".

אבל אתה צריך לפתח אותו, הוא נולד כחי ואתה רוצה להעלות אותו לדרגת אדם מפותח, ואפילו לדרגת הבורא. איך תעשה את זה אם לא לפי סדר המדרגות?

שאלה: עדיין הסדר הזה לא מובן, לשחק עם ילדים אחרים זה עדיין ברמה שלו.

אבל הוא מתחיל להכיר שהוא תלוי באחרים, ככל שהוא קשור איתם כך הוא נותן להם והם נותנים לו, יש בכך התחייבות הדדית, קשר הדדי.

תלמיד: זה עדיין הכול ברמה של הרצון לקבל, כמו שתיארנו קודם את הילדים בגן.

בסדר, ברצון לקבל.

תלמיד: בהתחלה אני לא רואה בכלל שיש ילדים אחרים בגן, אחרי זה אני רואה שיש עוד, אז אני רוצה לקחת להם את הצעצועים.

לא. אתה רוצה לתת להם צעצועים כדי לקבל מהם צעצועים. זאת אומרת, אתה מתפתח מדרגת חי לדרגת אדם.

תלמיד: בהתחלה אני רוצה לקחת להם את הצעצועים, אחרי זה אני מבין שאם אני רוצה לקחת להם את הצעצועים, אני גם חייב לתת להם משהו בשביל זה.

כן.

תלמיד: איך מפה מגיעה השפעה ועוד הרגשה של האבא האוהב?

אם אתה רוצה להיות קשור לאחרים כי בזה תלויים החיים שלך, אז אתה מחפש איך להיות איתם בקשר. ואז אתה צריך לפנות לבורא, כי אתה מתחיל להרגיש שאתה תלוי בו.

תלמיד: מה זה החיים שלי?

החיים שלך. אם אתה לא תוכל להתקשר עם בני אדם, אז אתה לא תוכל לשרוד.

תלמיד: אני בגן, אני מבין שאני צריך להחליף צעצועים עם ילדים אחרים, אחרת לא יהיה לי צעצועים נגיד.

אלה החיים שלי בשלב הזה, כן?

כן.

תלמיד: אז מאיפה מגיע דבר לאין שיעור יותר גבוה שנקרא השפעה?

מהרצון לקבל שלך שמתפתח אתה רוצה מה שיש לחברים ואתה מבין שאתה צריך לתת להם כדי לקבל מהם וביחס ביניכם תלויים החיים שלך, כך אתה גדל.

תלמיד: הכול בשכל, כמו סוחר שנעשה יותר מתוחכם, אז הוא מבין שהוא צריך.

ודאי שזה על ידי הרצון לקבל.

תלמיד: מתי הדבר הזה הופך להשפעה?

להשפעה זה רק על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל בינתיים אתה מרגיש שאתה תלוי בהם. הם לא רוצים לשחק איתך, אתה עושה איזה פעולות שהם כן רוצים להתקרב אליך ולשחק איתך ואתה איתם ואז ביניכם יש משהו משותף. בשיתוף הזה אתה מתחיל להרגיש איך יותר טוב אתה יכול לסדר את עצמך כלפיהם שהם יהיו יותר טובים כלפיך וכן הלאה. זה ברור לנו, הרצון לקבל כאן מנהל את הכול.

תלמיד: ומה הקשר בין הרצון לקבל והמשחק שנעשה יותר ויותר מתוחכם לבין כוח שמגיע בסוף מלמעלה שרק הוא עושה את השינוי האמיתי?

זה מגיע על ידי השבירה. זאת אומרת שאתה צריך להבין שיש גבול לכמה שאתה יכול לסדר את הדברים בכוחות שלך.

תלמיד: זה מורגש.

זה מורגש. אז מה הבעיה אם כך?

תלמיד: הגבול מורגש שבכוחות שלי או ברגש שלי אני לחלוטין מוגבל, זה ברור לגמרי. אבל בסוף ההיפוך, תכונת ההשפעה מגיעה מלמעלה.

כן.

תלמיד: אם זה מגיע מלמעלה אז מה הקשר בין כל הפעולות שאנחנו עושים, לא משנה מה, מאמרי רב"ש, כל מה שאנחנו לומדים ומנסים לעשות.

האם אתה צריך להעלות לזה מ"ן או לא, זאת השאלה?

תלמיד: כן.

אז ודאי שכן.

תלמיד: האם בסוף הסדר הוא שכל המעשים שאנחנו עושים רק נועדו להביא אותנו להרגשת הגבול ולבקשה?

כן.

שאלה: דברנו על כך שהרגש הזולת, זה אהבה אבל ביחס לבורא יש קודם יראה, גם ג' סוגי יראות. יש דבר כזה ביחס לחברים, ביחס לזולת, כי אנחנו מדברים הרבה על חיבור, על אהבה, מה זה הסוג הזה של היראה הכי גבוהה כלפי הבורא שהוא רם ושליט ביחסים כלפי החברים?

אתה גם מגלה במשהו שאתה תלוי בהם ולא תוכל להגיע לשום הצלחה רוחנית אם לא תתקשר אליהם כמו שצריך.

תלמיד: ביחס כלפי החברים בעשירייה צריכה להיות יראה, כי אנחנו מדברים הרבה על חיבור, על אהבה.

כן, כן.

תלמיד: זה נראה כאילו שלב שני במשהו שצריך להגיע?

גם יש בזה מאותו הדבר, שאתה מתחיל לפחד שחברים לא יאהבו אותך.

תלמיד: כל ההתנהלות מול החברים יש בה גם את כל השלבים של סוגי היראה, שבן אדם דואג לדברים אישיים?

יש במשהו, כן.

תלמיד: ומה זה השלב הכי גבוה ביחסים האלה בין החברים?

שאתה תלוי בחיבור איתם.

תלמיד: למה, כי זה חשוב החיבור, זה הדבר שמקפיץ אותי?

כן, כי כך סדר המדרגות.

תלמיד: עד שהחיבור יהיה חשוב לי יותר מכל סוגי היראות האחרים ביחסים עם החברים, לזה אני צריך להגיע?

כן.

שאלה: מה לעשות אם אדם לא מרגיש שהוא זקוק לאחרים, שהוא תלוי באחרים, למרות שהוא יודע, למד, יכול ללמד אחרים?

הוא צריך עוד להתפתח.

תלמיד: אמרת שהפתרון הוא תפילה, אבל התפילה צריכה לצאת מעומק הלב.

אבל אין לו את זה, מה אתה רוצה? אם אדם לא מרגיש שחסר לו אז לא חסר. אז הוא נשאר בדרגה כמו כולם, לא מגיע לדרגת אדם.

תלמיד: למה זה דווקא הולך ככה שכמה שאדם יותר מתפתח הוא לא מרגיש שהוא צריך את אף אחד, הכול מהבורא. נכון, הוא יכול לשחק, ולכתוב על זה אפילו ולספר לאחרים עד כמה זה חשוב, ועד כמה בלי זה הוא לא יכול להגיע לכלום, אבל בפנים הוא לא מרגיש את זה, וככל שהוא לומד, עשרים שנה הוא לומד, הוא לא מרגיש את זה?

יצטרך להתגלגל.

תלמיד: המעשים עצמם בלי אפילו רגש מזמינים מאור המחזיר למוטב או לא?

יכול להיות, כן.

תלמיד: אז אפשר להרבות במעשים?

כן.

שאלה: היחס בין שלושה דברים, הכרת היכולת לסדר משהו בכוחות שלך, שבירה ותפילה, כל שלושת הדברים האלה איך הם עובדים ביניהם, יש שלבים?

זה תלוי באדם, באיזו צורה הם נכללים זה בזה.

תלמיד: מה זו שבירה? שבירה קורית ללא הכרה, זה כאילו מין תהליך שהנברא לא רוצה שבירה, הוא פשוט מגיע בלי רצון לזה?

כן, אבל מגלים לו את השבירה שבו.

תלמיד: אז המ"ן יכול להיות רק אחרי שבירה, לא רק בהכרת היכולת לסדר?

כן.

אות מ'

"ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל, על דעת חלק מן הפילוסופים. ואינם יכולים להסכים, אשר אדם, השפל והאפסי, בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה, הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמדת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמדת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא"!

כן אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נ"ר ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אכן אם היו עוסקים בתורה ומצות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל, שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות, של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים. ואז היו אומרים, בעצמם, מה שאמרו חז"ל: "אורח טוב, מה הוא אומר: "כל, מה שטרח בעל הבית, לא טרח, אלא בשבילי"."

שאלה: רק רוצה לנסות להבין את התהליך יותר טוב. אתן דוגמה כמו מקרה שקרה לי, אמרת שילדים משחקים עם צעצועים ואז אתה מקנא. חבר מביא מכונית טי-מקס חדשה, מהניילונים, "משהו קטלני", צבע לבן, כל מה שרצית, ועושה לך את כל ההצגות מול העיניים, מנסה, לעצבן אותך. ואתה אומר, "יאללה, נתחייב, נביא טי-מקס חדשה, צבע שחור משהו מדהים, נוציא לו את שתי העיניים". ונגיד שאתה עובד על תורה ומצוות בזמן הזה, אז מה? פתאום אתה לא תרצה טי-מקס? אתה תהיה מסוגל להגביל את עצמך? לצמצם את עצמך, את הרצונות שלך? זה הסגנון?

כנראה שכן.

תלמיד: ואז איך אני אסתכל עליו?

אני לא יודע, אבל תסביר לנו, ספר לנו, מה היית עושה.

תלמיד: נגיד קינאת בו, רצית משהו שיש לו, כביכול צעצועים של מבוגרים, אז רצית משהו שיש לו, ונניח שעבדת על תורה ומצוות, ואז השתנתה בך איזו תכונה וקיבלת יכולת כלשהי מלמעלה, בשביל מה? להגביל את עצמך? ואז אתה לא תרצה יותר את הדברים האלה? איך תסתכל עליו? פתאום לא תרצה לעקור לו את שתי העיניים?

תמשיך וזה יתבאר, אין מה להגיד.

תלמיד: לא היה לך מצב כזה שקינאת בחבר, רצית משהו, הוא בא יורק לך על הטריטוריה ואתה לא רוצה להחזיר לו?

לא. הייתה לי קנאה רק מזה שלא ידעתי טוב לקרוא בעברית, לא ידעתי לזכור מה שכתוב בעברית, מחוסר ידע של השפה. זה הכול. אבל חוץ מזה? וגם בזה לא הייתי כל כך מקנא או משהו, כי מה שעשה לי בורא, כך הייתי חייב לקבל, כנראה שזה דווקא לטובתי.

תלמיד: בזה שאתה מקנא באנשים ששולטים בעברית נגיד?

אני לא מקנא בהם, כי הבורא עשה אותי כך שאני לא יודע עברית ובכלל, לשפות אני אטום, לגמרי אטום, גם באנגלית, בכל שפה. לא יכולתי להתמודד עם זה.

תלמיד: אז זה שקנאה דוחפת אותך, זה בהמה? זה חי. זה לא משהו מיוחד?

קנאה זה טוב.

תלמיד: אבל זה לא להשפיע, זה לא אדם, זה לא דרגת מדבר. זה דרגת חי.

זה דרגת חי, כן.

תלמיד: נניח שתיקנת. מה הלאה? מה דוחף אותך?

אתה יכול לקנא בכל הדרגות, כמעט עד הסוף. כן. "קנאת סופרים תרבה חכמה".

תלמיד: כן, אבל קנאה ברוחניות כמו שאמרת, זה לא גשמי, זה לא חי. אז איך הקנאה הזאת מתבטאת? הוא עושה לי פוזות מול הפנים, אני מקנא בו, רוצה לעשות לו מה שאני רוצה לעשות לו. אחרי זה ברוחניות, איך אני מקנא בו ואיך זה מתלבש?

אני לא יודע מה יש לי כאן להגיד לך. אני מקנא במישהו אבל אני לא יכול להיות במקומו, אני לא יכול להיות כמוהו, אז מה אני צריך, להרוג אותו? מה אני אעשה?

תלמיד: במה אתה מקנא? אני לא מבין, ברוחניות, במה אתה מקנא?

לי אין במה לקנאות.

תלמיד: אמרת "קנאת סופרים מרבה חכמה". ברוחניות, על מה אני מסתכל ו"נגנב" מזה שיש לו?

הוא יודע יותר טוב את החכמה ונמצא במדרגה יותר גבוהה ממני בהשגת הבורא, ואני מקנא בזה.

תלמיד: שאתה אומר "הוא נמצא במדרגה..", זה דברים שאתה רואה אותם? אתה אומר "הוא יותר גבוה ממני"? איך אתה יודע?

כך נראה לי, אלה דברים שאתה לא יכול להשיג בחומר. רק במחשבה.

יהיה בסדר.

תלמיד: דיברנו על הרגש הזולת אנחנו תמיד מדברים על האדם כאחד, הכול באדם אחד.

כן.

שאלה: אני רוצה לנסות לשאול על אולי על כל האנושות שעוברת את התהליך הזה. האם גם באנושות כאנושות, לא כפרט, יגיע שלב שבו האנושות תגיע להרגש הזולת? אנשים בחוץ מה שנקרא, פתאום יתחילו לקלוט שה"אני, אני אני" הזה, זה יתהפך להם לזולת?

כן.

תלמיד: ואנחנו אומרים שזה יקרה, הרבה פעמים שאנחנו מדברים על התהליך הזה, מגיעים לשלב שצריכים לסבול בשביל זה, זה לא ילך בלי סבל.

כן.

תלמיד: יש דרך שהאנושות תעבור את הסיבוב הזה בלי שהעולם כמעט יתפוצץ שפתאום יבינו שהם צריכים לעבוד?

אני לא יודע. אתה שואל אותי על דבר שיכול לבוא בכמה צורות.

אות מ"א

"ועדיין נשאר לבאר: סוף סוף, למה לו לאדם, כל אלו עולמות העליונים, שברא ית', בשבילו? ואיזה צורך, יש לו לאדם בהם?

וצריך שתדע, שמציאות כל העולמות, נחלקת לה' עולמות בדרך כלל, ונקראים:

א. אדם קדמון,

ב. אצילות,

ג. בריאה,

ד. יצירה,

ה. עשיה.

אמנם, בכל אחד מהם, יש פרטים עד אין קץ. והם, בחינת ה' הספירות כח"ב תו"מ, כי:

עולם א"ק - הוא כתר,

ועולם האצילות - הוא חכמה,

ועולם הבריאה - הוא בינה,

ועולם היצירה - הוא תפארת,

ועולם העשיה - הוא מלכות.

והאורות, המלובשים באלו ה' עלמות, נקראים יחנר"נ:

שאור היחידה - מאיר בעולם אדם קדמון.

ואור החיה - בעולם אצילות.

ואור הנשמה - בעולם הבריאה.

ואור הרוח - בעולם היצירה.

אור הנפש - בעולם עשיה.

וכל אלו העולמות, וכל אשר בהם, נכללים בהשם הקדוש י"ה ו"ה וקוצו של יוד, כי:

עולם הא', שהוא א"ק, אין לנו תפיסה בו, וע"כ מרומז רק בקוצו של יוד של השם. וע"כ, אין אנו מדברים ממנו. ואנו מזכירים תמיד, רק ד' עולמות אבי"ע:

והי' - היא עולם אצילות,

וה' - עולם הבריאה,

ו' - עולם היצירה,

ה' תתאה - היא עולם עשיה."

אות מ"ב

"והנה נתבארו ה' עולמות, שהם כוללים כל המציאות הרוחנית, הנמשכת מא"ס ב"ה עד עוה"ז. אמנם, הם כלולים זה מזה. ויש, בכל עולם מהם, כללות ה' העולמות, כנ"ל ה' ספירות כח"ב תו"מ, שבהן מלובשים ה' אורות נרנח"י, שהן כנגד ה' העולמות, כנ"ל.

ומלבד ה' הספירות, כח"ב תו"מ, שבכל עולם ועולם, יש גם ד' בחינות, דצח"מ רוחניים, אשר:

א. נשמת האדם - היא בחינת מדבר אשר שם,

ב. ובחינות החי - הן המלאכים שבאותו עולם,

ג. ובחינות הצומח - נקראות בשם לבושים,

ד. ובחינות הדומם - נקראות בשם היכלות.

ונבחנות כמלבישות זו את זו.

כי בחינת המדבר, שהיא נשמות בני אדם - מלבישות על ה' ספירות, כח"ב תו"מ, שהן אלקיות, שבאותו עולם (וענין י' הספירות, שהן אלקיות, יתבאר להלן, ב"המבוא לספר הזוהר").

ובחינות החי, שהן המלאכים - מלבישות על הנשמות.

והצומח, שהם הלבושים - מלבישים על המלאכים.

ובחינות הדומם, שהן היכלות - מסבבות על כולם.

וענין ההתלבשות הזו, משוערת בענין, שהם משמשים זה לזה, ומתפתחים זה מזה, כעין שבארנו בדצח"מ הגשמיים שבעוה"ז (לעיל, אות ל"ה-ל"ח). וכמו שאמרנו שם, שג' הבחינות, דומם צומח חי, לא יצאו בשביל עצמם, אלא רק שתוכל הבחי"ד, להתפתח ולהתעלות על ידיהן, שהיא מין האדם.

וע"כ, אין תפקידן, אלא לשמש את האדם ולהועילו. כן הוא בכל העולמות הרוחניים, אשר הג' בחינות, דומם צומח וחי, אשר שם, לא יצאו שם, אלא כדי לשמש ולהועיל, את בחינת המדבר, אשר שם, שהיא נשמת האדם. ע"כ נבחן, שכולם מלבישים על נשמת האדם. שפירושו, לתועלתו."

אות מ"ג

"והנה האדם, בעת שנולד, יש לו תכף, בחינת נפש דקדושה. ולא נפש ממש, אלא בחינת אחורים של הנפש, שפירושו, בחינה אחרונה שלה, המכונה, מפאת קטנותה, בשם "נקודה".

והיא מלובשת בלב האדם, כלומר, בבחינת רצון לקבל שבו, המתגלה בעיקרו, בלבו של אדם.

ודע הכלל הזה, שכל, הנוהג בכלל המציאות כולו, נוהג בכל עולם, ואפילו בכל חלק קטן, שאך אפשר להפרט, שיש באותו עולם. באופן, כמו שיש ה' עולמות בכלל המציאות, שהם ה' ספירות כח"ב תו"מ, כנ"ל, כן יש ה' ספירות כח"ב תו"מ בכל עולם ועולם. וכן יש ה' ספירות, בכל חלק קטן, שבאותו עולם.

והנה אמרנו, שעוה"ז נחלק על דצח"מ. והם, כנגד ד' הספירות חו"ב תו"מ כי:

א. דומם - נגד מלכות,

ב. וצומח - נגד תפארת,

ג. וחי - נגד בינה,

ד. ומדבר - נגד חכמה,

ה. והשורש של כולם - הוא נגד כתר.

אמנם, כאמור, שאפילו פרט אחד, מכל מין ומין שבדצח"מ, יש בו ג"כ ד' בחינות דצח"מ. באופן, שגם בפרט אחד, שבמין המדבר, דהיינו אפילו באדם אחד, יש בו ג"כ דצח"מ, שהם ד' חלקי הרצון לקבל שבו, שבהם מלובשת הנקודה מן הנפש דקדושה."

אות מ"ד

"ומטרם י"ג שנה, לא יצויר שום גילוי, אל הנקודה שבלבו. אלא לאחר י"ג שנה, כשמתחיל לעסוק בתורה ומצות, ואפילו בלי שום כונה, דהיינו בלי אהבה ויראה, כראוי למשמש את המלך, גם אפילו שלא לשמה, מתחילה הנקודה שבלבו, להתגדל ולהראות פעולתה.

כי מצות אינן צריכות כונה.

ואפילו המעשים, בלי כונה, מסוגלים לטהר את הרצון לקבל שלו. אלא רק בשיעור דרגה הא' שבו, המכונה "דומם". ובשיעור שמטהר חלק הדומם של הרצון לקבל, בשיעור הזה הוא הולך ובונה את התרי"ג אברים של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה. וכשנשלם בכל תרי"ג מצוות, מבחינת המעשה, נשלמו בזה כל תרי"ג אברים, של הנקודה שבלב, שהיא הדומם דנפש דקדושה:

שרמ"ח איבריה הרוחניים - נבנים ע"י קיום רמ"ח מצות עשה.

ושס"ה גידיה הרוחניים - נבנים ע"י קיום שס"ה מצות לא תעשה.

עד שנעשית לפרצוף שלם דנפש דקדושה. ואז הנפש עולה ומלבשת את ספירת המלכות, אשר בעולם עשיה הרוחני. וכל פרטי דומם צומח חי הרוחניים, שבעולם ההוא, הנמצאים כנגד ספירת המלכות ההיא דעשיה, משמשים ומסייעים את פרצוף הנפש דאדם, שעלה שם, דהיינו בשיעור שהנפש משכלת אותם, שהמושכלות ההן נעשות לה מזון רוחני, הנותן לה כח, להתרבות ולהתגדל, עד שתוכל להמשיך, אור ספירת המלכות דעשיה, בכל השלמות הרצויה, ולהאיר בגוף האדם. ואור השלם ההוא, מסייע לו לאדם, להוסיף יגיעה בתורה ומצות, ולקבל יתר המדרגות.

וכמו שאמרנו, שתכף, עם לידת גופו של האדם, נולדה ומתלבשת בו, נקודה מאור הנפש, כן כאן, כשנולד לו פרצוף הנפש דקדושה, נולדת עמה גם נקודה, ממדרגה העליונה ממנה, דהיינו בחינת אחרונה מאור הרוח דעשיה, המתלבשת בפנימיות פרצוף הנפש.

וכך הוא הדרך בכל המדרגות: שכל מדרגה, שנולדה, יוצאת בה תכף בחינה אחרונה, ממדרגה העליונה אליה. כי זה כל הקשר, בין עליון לתחתון, עד רום המעלות. וכך בסגולת נקודה זו, שיש בה מעליונה, היא נעשית מסוגלת לעלות למדרגה העליונה. ואכמ"ל."

(סוף השיעור)