שיעור בוקר 11.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 787, אותיות ע"ז-פ"ה

קריין: בעל הסולם, עמ' 787, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ע"ז.

אות ע"ז

"והנה קודם כל, צריכים להבין, ראיה זו, של העוה"ב שלו בחייו, איך היא? כי ודאי, שבעינים הגשמיות, אין רואים שום דבר רוחני. גם אין מדרכו של השי"ת, לשנות סדרי בראשית. כי כל סדרי בראשית, מתחילתם, לא סדרם השי"ת, בסדרים הללו, אלא משום, שהמה המוצלחים ביותר, לתכלית הנרצית מהם, דהיינו, שיזכה האדם, על ידיהם, להתדבק בו ית', כנ"ל, כמ"ש: "כל פעל ה' למענהו". וא"כ יש להבין: איך יצוייר לאדם, ראיית עולמו בחייו?

אות ע"ח

ואומר לך, שראיה זו, מגיעה לו לאדם, על ידי "פקיחת עינים" בתורה הקדושה, עד"ה: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ועל דבר זה, משביעים לה לנשמה, בטרם ביאתה לגוף (נדה דף ל' ע"ב): "אשר אפילו, כל העולם יאמרו לך, שצדיק אתה, תהיה, בעיניך, כרשע". דהיינו, "בעיניך" דוקא. פירוש: כל עוד, שלא זכית לפקיחת "עינים" בתורה, תחזיק את עצמך כרשע, ובל תשטה את עצמך, מכח הפרסום, שיש לך בכל העולם, לצדיק.

ובזה תבין ג"כ, למה העמידו הברכה של "עולמך תראה בחייך" בראש הברכות. כי לפני זה, אינו זוכה אפילו לבחינת "צדיק שאינו גמור".

אות ע"ט

אמנם יש להבין: אם באמת יודע בעצמו, שכבר קיים כל התורה כולה, וכן כל העולם כולו הסכימו לו בזה, למה כל זה לא יספיק לו כלל, אלא שמושבע ועומד, להחזיק את עצמו, לרשע? ומשום, שחסרה לו, המדרגה הנפלאה הזאת, של פקיחת העינים בתורה, לראות עולמו בחייו, אתה מדמה אותו לרשע? דבר זה מתמיה ביותר.

אות פ'

אמנם כבר נתבארו, ד' הדרכים של השגתם של בני האדם, את השגחתו ית' עליהם, שהן: שתים מבחינת הסתר הפנים, ושתים מבחינת גילוי הפנים. ונתבאר הטעם, של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם, להתיגע ולעסוק, בעבודתו ית' בתורה ומצוות, מבחינת "בחירה".

כי אז, עולה נחת הרוח לפני המקום, מעבודתם בתורתו ומצוותיו, ביותר מהנ"ר שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם, כנודע. גם יש עוד טעמים מובהקים ביותר, שאין כאן המקום להאריך בהם.

אות פ"א

ועם כל השבח, האמור על בחינת הסתר פנים, איננה נחשבת לשלימות, אלא לבחינת "מעבר" בלבד. כי היא המקום, שמשם זוכים לכל השלימות המקווה. דהיינו, שכל שכר מצוה, המוכן לאדם, אינו זוכה בה, אלא מתוך יגיעתו בתורה ומע"ט, בזמן של הסתר הפנים. כלומר, מזמן שעוסק מכח "בחירה".

כי אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום רצונו, וכל השכר של האדם אינו נמדד, אלא לפי הצער, שסובל מקיום התורה והמצוה, כדברי בן הא הא, לפום צערא אגרא [לפי הצער השכר].

אות פ"ב

ולפיכך, מוכרח כל אדם, לעבור ה"מעבר" הזה, של הזמן מהסתר הפנים. וכשמשלים זה, אז זוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו, לגילוי הפנים, כנ"ל.

ובטרם שזכה לגילוי הפנים, ואע"פ שרואה את האחוריים, אי אפשר לו, שלא יבא פעם לידי עבירה, כנ"ל ד"ה "וצריכים". ולא בלבד, שאין בידו לקיים כל תרי"ג המצוות, משום שאין האהבה באה בדרך הכפיה והאונס, אלא אפילו בתרי"ב מצוות, ג"כ אינו שלם, כי אפילו היראה שלו אינה קבועה כהלכתה, כנ"ל.

וז"ס, אשר "תורה" היא בגימטריא תרי"א, שכל גימטריא ה"ס אחוריים, שאפילו תרי"ב אינו יכול לקיים כהלכתן. וז"ס: "לא לנצח ירי"ב וכו'", אלא סופו לזכות לגילוי הפנים, כאמור.

אות פ"ג

והנה, מדרגה ראשונה של גילוי הפנים, שהיא "השגת השגחת שכר ועונש בבירור המוחלט" - אין זו באה לו לאדם, אלא על ידי ישועתו ית', שזוכה בפקיחת עינים בתורה הקדושה בהשגה נפלאה, "ונעשה כמעיין המתגבר", כר"מ (אבות פ"ו), ובכל מצוה שבתורה הקדושה, שכבר קיים אותה מתוך היגיעה מבחירתו, זוכה ורואה בה, את שכר המצוה, המיועד לו לעוה"ב. וכן ההפסד הגדול, שבעבירה.

אות פ"ד

ואע"פ, שעדיין לא הגיע השכר לידו, כי "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", עכ"ז מספיקה לו ההשגה הברורה הזאת, מכאן ואילך להרגיש התענוג הגדול, בעת עשיית כל מצוה, כי "כל העומד לגבות, כגבוי דמי".

למשל, כסוחר, שעשה עסק והרויח בו סכום גדול: אע"פ שעתיד הריוח להגיע לידו לאחר זמן רב, מ"מ אם הוא בטוח בלי שום צל של ספק קל, שהריוח יגיע לידו בזמן, הרי אצלו השמחה שוה, כמו שהגיע לידו תיכף.

אות פ"ה

ומובן מאליו, שהשגחה גלויה כזאת, מעידה עליו, שמכאן ואילך יתדבק בתורה ומצות בכל לב ונפש ומאד. וכן שיפרוש ויברח מהעבירות, כמו שבורח מפני אש.

ואע"פ, שאינו עוד צדיק גמור, כנ"ל, משום שלא זכה עדיין לתשובה מאהבה, מ"מ, הדביקות הגדולה שלו בתורה ומע"ט, עוזרת לו, לאט לאט, לזכות ג"כ בתשובה מאהבה, דהיינו המדרגה הב' של "גילוי פנים". ואז יכול לקיים כל תרי"ג המצוות בשלימות, ונעשה צדיק גמור."

שאלה: מה זה פקיחת עיניים בתורה? מה זה המצב הזה?

התורה מתגלה לנו בהדרגה, יש לך הסתר, אפילו הסתר כפול, אחר כך הסתר, גילוי אחד וגילוי כפול, ארבע דרגות. זה מה שהוא מצייר לנו כאן.

תלמיד: ומה מתגלה לאדם?

הוא אומר קצת פה ושם. אבל באמת מתגלה לאדם כל החוקיות שהוא נמצא בה, ועד כמה הכול סגור סביבו. הוא נמצא במערכת מיוחדת, סגורה ושלמה.

תלמיד: ככל שהוא פוקח עיניים בתורה, כך הוא מגלה את כל החוקיות שבבריאה.

כן.

תלמיד: מה מקומו של האדם בכל החוקיות הזאת?

שזה מתגלה עליו, הוא נמצא בזה.

תלמיד: ככל שהאדם פוקח את העיניים יותר, למה זה מחייב אותו?

זה מחייב אותו לקיים. להתחבר לתורה ולקיים.

תלמיד: האם הוא עושה משהו חדש שהוא לא עשה קודם, או שהוא רק מגלה שהוא נפעל? האם הוא מפעיל משהו מעצמו אחר כך?

בינתיים לא. בינתיים זה מתגלה לו, לפניו. וודאי שזו עבודה גדולה שהוא עושה, אבל מתגלים לו עכשיו קשרים הדוקים בינו לבורא. בעצם כל הקשר הזה בינו לבורא ומהבורא אליו נקרא תורה.

תלמיד: בלי פקיחת העיניים, האם החוקיות הזאת לא מתקיימת?

איך היא יכולה להתקיים בלי מי שמשיג אותה?

תלמיד: הוא משיג את החוקיות.

כן.

תלמיד: שקיימת עליו עוד קודם.

זה שהיא קיימת קודם זה לא חשוב לו. חשוב לו שעכשיו הוא רואה, יודע, מרגיש מכל האמצעים, עד כמה הוא קשור לבורא.

תלמיד: במה תלויה פקיחת עיניים?

פקיחת העיניים תלויה במסירות.

שאלה: איך זה שפקיחת עיניים לא מפילה אותו מדרגת האמונה?

זאת שאלה. הוא משתדל להיות צדיק, וככל שנפתחים לו תנאים, כך הוא רוצה בעיקר להידבק בהם.

תלמיד: יש משהו יפה בהסתרה, היא כמו איזה פלירט, יש בה משהו קסום. וכשבא גילוי, הרצון לקבל ירצה לבלוע אותו, הוא ימלא אותו. מה שומר על האדם שפקיחת עיניים תשאיר אותו עוד יותר דבוק בבורא ולא בדיוק הפוך?

הוא מבקש, הוא פותח את הרצונות, את הכלים, כדי להיות יותר דבוק בבורא, ובזה הוא מגלה אותו ואת כל התנאים ששייכים לזה.

תלמיד: מה הוא בדיוק מבקש?

רק להגיע לפקיחת עיניים בתורה.

תלמיד: צריך לשמור על תנאים בתוך הפקיחה הזאת.

זו ההשגה הגבוהה ביותר.

שאלה: כתוב, "ואע"פ, שעדיין לא הגיע השכר לידו, כי "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", עכ"ז מספיקה לו ההשגה הברורה הזאת, מכאן ואילך להרגיש התענוג הגדול, בעת עשיית כל מצוה, כי "כל העומד לגבות, כגבוי דמי"". ובהמשך הוא כותב "מ"מ אם הוא בטוח בלי שום צל של ספק קל, שהריוח יגיע לידו בזמן, הרי אצלו השמחה שוה, כמו שהגיע לידו תיכף". מה ההבדל בין השלב שבו אין לך ספק ויש לך את השמחה באותה מידה, לבין השלב של ההשגה עצמה?

זה שאין לך ספק, אתה בכל זאת משתמש בכוח העליון. והשגה היא כשזה כבר מתלבש בך.

תלמיד: מה נדרש כדי לעבור ממצב שאין לי ספק לשלב של ההשגה עצמה? מה אנחנו צריכים לעשות, או מה צריך לקרות?

נראה.

שאלה: הוא כותב ש"ואע"פ, שאינו עוד צדיק גמור, כנ"ל, משום שלא זכה עדיין לתשובה מאהבה, מ"מ, הדביקות הגדולה [שלו] בתורה ומע"ט, עוזרת לו, [לאט לאט], לזכות [ג"כ] בתשובה מאהבה". תשובה מיראה נשמעת כמו מנגנון שהוא הפוך מתשובה מאהבה. כי הוא מגלה את החוקיות והוא פועל לפי החוקיות. איך זה מביא אותו לתשובה מאהבה?

כשהוא מגיע לתשובה מיראה, אז הוא מתקרב לבורא ומקבל מזה כוחות, אורות, שהם כבר מביאים אותו לתשובה מאהבה.

תלמיד: מה הם הכוחות האלה? לפני זה הוא כותב שלפי הצער הוא יכול להרגיש את השמחה. אז האם הוא מקבל כוחות שדווקא גורמים לו לצער?

לא, זה היה קודם.

תלמיד: לפי הצער כך זה מביא אותו לתשובה מיראה?

כן.

תלמיד: מה בעבודה בתוך תשובה מיראה מביא אותו לתשובה מאהבה? מה הם הכוחות האלה שמתגלים לו שמביאים אותו לתשובה מאהבה?

הוא משתדל להיות קשור לבורא בכל הכלים שלו, רצונות, מחשבות ועוד, וכך מגיע לתשובה מאהבה. זה כבר מתפשט בו.

תלמיד: מה ההבדל בעבודה שהוא עושה בין תשובה מיראה לתשובה מאהבה? כי לא ברור מה משתנה שם, זה נשמע הפוך לגמרי. הוא פועל מטעם הכרת החוקיות, ומזה שהוא מגלה את החוקים, את הקשרים שלו עם הבורא, פתאום זה הופך למדרגה אחרת לגמרי.

כי קודם הוא היה בהסתרה ועכשיו הגיע לו הגילוי.

תלמיד: האם תשובה מיראה היא יותר הסתרה מאשר גילוי?

כן.

שאלה: הוא כותב שכל אדם חייב לעבור את ההסתר, שזה המעבר ממש, והוא גם כותב שצריכה להיות השלמה, שהוא משלים את עצמו בזמן ההסתר. במה יכולה להיות השלמה בזמן הסתר? השלמה של מה?

שלמרות ההסתרה הוא נשאר דבוק באותן המדרגות, וכך משלים את מה שחסר לו.

תלמיד: האם הוא בעצמו משלים? את מה הוא משלים?

לא שהוא בעצמו, בעצמו אין לו מאיפה להשלים. אבל זה שהוא רוצה בזמן ההסתרה להידבק בבורא, בזה הוא משלים את מה שהיה חסר לו.

שאלה: פקיחת עיניים, האם זה כבר אומר שהבורא נותן לי כוח השפעה, יש לי את התכונה להשפיע, והבורא מעיד שאני לא אחזור לכסלי עוד?

כן.

שאלה: הוא כותב באות פ"א, "מזמן שעוסק מכח "בחירה". כי אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום רצונו, וכל השכר של האדם אינו נמדד, אלא לפי הצער, שסובל מקיום התורה והמצוה, כדברי בן הא הא, לפום צערא אגרא". הוא קושר פה בין הצער וההתחזקות באמונה ככוח בחירה של האדם. האם בחירה חייבת להיות, או שהיא נעלמת?

לא, הבחירה נשארת.

תלמיד: אז מאיפה אדם יביא צער אחרי שהוא הגיע לגילוי?

מתוך זה שחסר לו עכשיו אותו כוח שעל ידו הוא משיג דברים הנסתרים.

תלמיד: האם הוא יצטרך לייצר צער כדי שתישאר לו הבחירה גם כשיהיה לו גילוי?

זה כן. תיכף נקרא על זה.

שאלה: בעל הסולם כותב "מספיקה לו ההשגה הברורה הזאת, מכאן ואילך להרגיש התענוג הגדול, בעת עשיית כל מצוה". הוא גם מוסיף, "אם הוא בטוח בלי שום צל של ספק [קל], שהריוח יגיע לידו בזמן, הרי [אצלו] השמחה שוה, כמו שהגיע לידו תיכף." הריחוק מהבורא כל הזמן קיים, החיסרון להרגיש אותו יותר קרוב דווקא הולך וגדל ככל שמרבים בעשיית מצוות ופעולות. איך מצד אחד לשרת את הבורא צריך להספיק לנו, ומצד אחר להיות בחיסרון שהולך וגובר אליו. איפה לשים את עצמנו, בשרות שלו או בחיסרון?

אני חושב שבשרות, זה נותן לאדם יותר אפשרויות לדחוף את עצמו קדימה.

תלמיד: אבל לפעמים יש הרגשה שאתה רץ לפני מה שהוא מגלה לך, אתה מחפש להשיג משהו שאולי לא תואם את העשייה שלך. איך להיות באמת בתוך השרות ולא לחפש גילוי או קירבה שלא באמת מגיעים לך או שאתה לא מסוגל לתפוס אותם, איך להסתפק בשרות?

ההבדל הוא עד כמה נחוץ לך הגילוי, כדי לשרת כמו שצריך או כדי להרגיע את עצמך.

תלמיד: בעל הסולם כותב שאדם בטוח בזה שהבורא יגלה לו. "אם הוא בטוח, הוא בטוח בלי שום צל של ספק שהרווח יגיע לידו בזמן". מהו ביטחון הזה, מאיפה יש לו ביטחון כזה שהרווח יגיע לידו בזמן?

לפי כמה שמתגלים לפניו שלבי ההשגה, ההרגשה. לפי זה.

תלמיד: אז הוא צריך להיות ממש שקוע בתוך עשיית מצוות?

כן, נכון.

שאלה: מדוע ברוחניות השכר הוא לפי הסבל והצער?

זה לא בדיוק כמו שנראה לנו. אנחנו צריכים לא לסבול מזה שאנחנו נמצאים בריצה אחרי השכר, אלא אנחנו רק צריכים לדעת שבכל שאלה שמתגלה לנו, יש גם תשובה.

שאלה: האם זה חטא לחפש ראיות לכך שהבורא אוהב אותנו?

לא. לא הייתי אומר שזה חטא. אם הבורא באמת אוהב אותנו ורוצה לגלות את האהבה הזאת, אדרבא, אני נמצא כאן בפעולת המצווה.

שאלה: אז טוב לחפש ראיות כאלה?

זה גם מעורר בי אהבה. "ואהבת את ה' אלוהיך" זו המצווה הגדולה ביותר.

שאלה: האם השתוות צורה מוחלטת של הנברא עם הבורא מנטרלת את הנברא?

לא. הנברא לא נעלם ולא מנוטרל, אלא הם נעשים כשותפים.

שאלה: מהי ברכה מלמעלה?

ברכה מלמעלה היא שהבורא מביא את האדם לנקודת הדבקות באהבה.

שאלה: רשמתי קודם, "אדם צריך להיות בטוח שבכל שאלה שמתגלה יש גם תשובה".

כן, אפשר להגיד כך.

תלמיד: אז השאלה עצמה היא סוג של צער והביטחון שיש גם תשובה זו השמחה?

כן.

תלמיד: מהו אותו צער, שככל שהוא מתגבר יש עליו אחר כך שכר? זה השכר הזה או שכר שיהיה אחר כך?

כשאדם מגלה את הקשר שלו עם הבורא ורוצה מצידו לחזק את הקשר, הוא מתחיל להרגיש עד כמה הוא ראוי וזוכה להדדיות, "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: מה שנקרא" צער ושכר" יש גם בזמן ההסתרה?

גם כן.

תלמיד: מה מביא את האדם לכך שירצה גילוי אם יש לו סיפוק מזה שיש לו שאלות או יחס לבורא או השתוקקות אליו ועצם זה כבר נותן לו שכר?

הבורא רוצה גילוי.

תלמיד: למה הבורא רוצה גילוי?

כי זה בעצם גילוי היחס שלו לנברא.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא רוצה שהנברא יגלה את היחס אליו?

כן.

תלמיד: אבל עד הגילוי כל היחס הוא דווקא מתוך ההסתרה.

כן.

תלמיד: אז מה משתנה שם?

שהאדם דרך ההסתרה מגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: זאת אומרת, ככל שאדם רוצה את ההסתרה כך יבוא הגילוי?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה באות פ"ב, "ולפיכך, מוכרח כל אדם, לעבור ה"מעבר" הזה, של הזמן מהסתר הפנים." מה האדם צריך להשלים במעבר מהסתר לגילוי? אמרת קודם שאני צריך לגלות כל פעם בפתיחת הכלים שלי את המערכת. מה ההשלמה הזאת שאני צריך לעשות במעבר מהסתר לגילוי? מהו התהליך הזה?

אם יש לפנינו בעיה גדולה אנחנו בדרך כלל רוצים לחלק אותה לכמה בעיות קטנות ולפתור את הבעיה בהדרגה. זה מה שאנחנו מבינים בעבודה שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, הבורא לאט לאט מגלה לנו את המערכת. הוא לא יכול לגלות לנו אותה במכה אחת, כי כל פעם הוא מראה לנו עוד קצת ועוד קצת מתוך הסתרה לגילוי, כך של פעם בהתאם לכך נגלה את האהבה שלו בכלים שלנו.

כן.

תלמיד: בהמשך הוא אומר, "כי אפילו היראה שלו אינה קבועה כהלכתה,". מה זה אומר?

יראה היא היסוד של כל ההתקשרות בין הנברא לבורא, והיראה הזאת גדלה ומתרחבת ככל שאדם שקוע בה. כאן נקודת הקשר בין הבורא והנברא, ביראה.

תלמיד: מה מיוחד ביראה שהבורא נותן לנו? אני מרגיש שהיראה הזאת היא חומר הדלק שלנו להגיע כל פעם למשהו יותר גבוה, יותר קרוב, יותר חזק.

כי ההרגשה הזאת, היחס הזה, באים מצד הנברא לבורא, כאילו שהבורא לא חייב לו שום דבר, ולכן הוא כל כך רוצה את היראה, שזה מה שיקשור אותו לבורא.

תלמיד: כביכול אנחנו מתחילים להיכנס למצבים כאלה כשאני מרגיש מחויב לבורא דרך החברים.

כן.

תלמיד: זה בעצם כוח ההשפעה, שאני רוצה להיות בשביל החברים, כי הבורא רוצה שנגלה את הכוח המשותף בינינו אחד עבור האחר.

כן.

שאלה: נשמע שההתפתחות המשמעותית בחלק הזה, היא היראה כמו שהרב הסביר עכשיו, שהיראה זה היסוד. האם "לפום צערא אגרא" זה בעצם תהליך התפתחות היראה, זאת אומרת, המאמצים הם לפיתוח היראה?

כן.

תלמיד: ובעל הסולם בהקדמה לתע"ס מדבר על מעבר מגילוי להסתר, מהסתר לגילוי. נשמע שהיראה היא כביכול מנטרלת את העניין של הסתר וגילוי, זאת אומרת, היא כאילו מעבירה את הנברא למימד אחר שהוא כבר לא מתעסק בהסתר וגילוי יותר, הוא מרוכז רק ביראה, זה נכון? זה המעבר הזה?

כן.

תלמיד: בגלל זה יראה ה׳ היא אוצרו?

כן, כן.

שאלה: יש קשר בין יראה, לזקוק לבורא? כלומר, המצב הזה שזקוק לבורא, הרי זה מצב שהוא לא נעים.

לא נעים?

תלמיד: הוא לא נעים לפחות לאגו שלי, זה שאני זקוק כל הזמן לבורא. השאלה אם זה מביא את היראה או יש קשר בכלל?

אני חושב שלהרגיש שאני זקוק לבורא זה דבר יפה. זה דבר טוב. אחרי כן אני רק צריך לממש את זה, איך להידבק בו.

תלמיד: כן, בדיוק. יש את ההרגשה הזאת שזו איזו מסילה שמובילה.

כן.

תלמיד: אבל האגו לא רוצה את זה, האגו לא רוצה אף פעם להיות זקוק בכלל למשהו.

תמשיך, תמשיך ותראה שירצה.

שאלה: הוא אומר שהאדם יכול להגיע למצב שהוא רואה את העולם הבא בעולם הזה, האם העולם הבא זה למעשה כשהוא רואה את הדרגה העליונה יותר של דבקות בבורא ואם כך, אז בהמשך הוא מדבר כדי להגיע לזה, האמצעי לזה, זה מה שהוא קורא פקיחת עיניים?

כן.

תלמיד: אם כך, האם כל בכל מדרגה אנחנו אמורים לעבור פקיחת עיניים, מצב כזה?

לא כל מדרגה דורשת את זה.

שאלה: צריך להגיע לעבודה של שכר ועונש, זו מדידה כלשהי שהוא רואה שהוא בקשר עם הבורא, שהוא עובד, פועל נכון. צריך להגיע למצב של מיאוס מהעבודה הזאת כדי לעבור לתשובה מאהבה?

אנחנו מסכימים לכל דבר.

תלמיד: כן, מסכימים, אבל זאת מדרגה כזאת שאתה מבין שאתה פועל בצורה שהיא עדיין רק כדי להרגיש טוב, לברוח מהמכות, יראה שלא משפיע מספיק נחת רוח לבורא, אבל זה לא מטעם אהבה.

לא מטעם אהבה. אז מה אתה רוצה להגיד?

תלמיד: אז ההרגשה הזאת שאתה לא פועל מתוך אהבה כלפי הבורא, זה קצת משניא את העבודה הזאת של שכר ועונש.

כן.

תלמיד: זה נכון להסתכל על זה כך, ששם נמצאת כל השפלות שמרגישים בעבודה?

כן.

שאלה: בהתחלה כשאני בהסתר, אז היראה היא שאני מפחד על עצמי, ברגע שעברתי את החצי, אז אני כבר מפחד לאכזב את הבורא, זה עניין של אהבה. המילה היא אותה מילה - יראה, אבל אני מפחד לאכזב, אני כבר אוהב אותו, זה כבר משהו אחר. והקפיצה הזאת היא כשאני מתחיל להרגיש, להבין, לאהוב אותו בגלל התכונות שלו. ואז את התכונה אני אוהב ואין לי דרך חזרה. אני כבר לא יכול לחזור להיות באהבה תלויה, אני כבר באהבה בלתי תלויה. זה נכון?

כן.

שאלה: ראייה ויראה במקרה הן עם אותן אותיות ואנחנו לא יכולים לראות הכול בבת אחת והוא כותב את זה כאן. ואתה דיברת על כך שהיראה זה בסיס שממנו אנחנו נבנים. היראה אמורה לגרום לנו לראות מה השלב הבא, מה אנחנו מסוגלים? למה אנחנו אמורים להתכוונן?

לפעמים ככה זה בא.

שאלה: כותב בעל הסולם שהמעבר מהתשובה מיראה לתשובה מאהבה קורית לאט לאט. למה זה קורה לאט, הרי כבר אין פה בחירה לאדם, מה קורה בתהליך הזה?

בניית הכלים.

תלמיד: כלים זה ההשתוקקות שיש לו?

לא רק זה, בכלל, כלי הרגשה, הסכמה, מי הולך לפני מי, האדם לפני הבורא או הבורא לפני האדם.

תלמיד: וכיוון שאין לו בחירה שם, השאלה גם אם יש לו יגיעה בכלל במצבים האלה,

התהליך הזה כאילו קורה מעצמו באיזו צורה.

אתה יכול להגיד שזה חוקי הטבע, זה חייב להתקיים.

תלמיד: כי נראה שממצב של תשובה מיראה, לתשובה מאהבה אין איזו פעולה מצד האדם כל כך, הוא כבר מקיים מתוך שכר ועונש, ובהדרגה הוא מגיע למצב שהוא אוהב, אבל אני לא מצאתי את זה בכתוב, מה קורה שם? למה זה מתקדם מהצורה הזאת לצורה הבאה?

אנחנו עוד נברר את זה יחד, נמצא את זה בכתוב.

שאלה: את החוקיות בדרך שלנו כותבים לנו מקובלים, ואין פטנטים ואין קיצורי דרך, המשפט הזה ש"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", זה משהו שמאוד העסיק אותי עד שהגענו למשפט הבא שאומר "מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה'", שואל זה מבחינת משאיל, זו הדרך שאני איתו בקשר, אין לו דרך אחרת להיות איתי בקשר אלא אם כן אני פונה אליו.

כן.

שאלה: כשיש מעבר מהסתר לגילוי הוא זוכה להשגת השגחה גלויה, לגילוי הפנים. מה יש בהסתר הפנים, איזו סוג השגחה במעבר הזה?

השגחה של הסתר.

תלמיד: האם היא לא דומה להשגחה גלויה?

ודאי שלא.

תלמיד: מה מתפתח בתהליך מהסתר לגילוי, בהשלמה, במעבר הזה?

כשהאדם לא דבוק מספיק בבורא - זה מה שהוא מגלה.

תלמיד: הזכרת קודם שיראה היא כל ההתקשרות בין הנברא לבין הבורא. מה זה המצב של להיות ביראה כלפי החברים?

אתה לא ממלא את הכלי שהם מצפים לקבל ממך.

תלמיד: האם יש תחושה של ציפייה ממני כל הזמן?

כן, כלפי כל אחד ואחד.

תלמיד: מתי מגיעה הנקודה שהאדם מרגיש את הקשר של אהבת החברים ואהבת הבורא?

כשהוא מגיע כבר לסיום.

תלמיד: חשבתי שאין סיום.

יש סיום ויש גם אחרי הסיום.

שאלה: באיזו מידה צריך להגדיל את היראה כדי שהיא תיהפך לאהבה?

כמו שכתוב מה שיראה צריכה להיות.

תלמיד: כי נראה שהיראה, אם אנחנו מתרגמים יראה לכלי העולמי, דומה לפחד. ופחד ויראה זה שני דברים שונים לגמרי בעברית.

בהרבה מקומות זה מחליף אחד את השני.

תלמיד: כאילו פחד זה מעונש אבל יראה יכולה להיות גם לגבי השכר. במילה פחד אין את העניין של שכר.

תלמיד: בחלק הראשון היראה - אני ירא על עצמי. בחלק השני אני ירא על הזולת, זאת ההתקדמות שלי ביראה. היראה לא גדלה בגודל, היא משתנה בכיוון, בטעם שלה, אין יותר יראה. אם אני מפחד על עצמי, היראה מאוד גדולה. אם אני מפחד לאכזב, אני מפחד על החבר. אם היראה גדולה אז אני צדיק גדול, אם יש קצת יראה אז אני צדיק קטן.

בסדר, המחשבה בסדר.

שאלה: הוא כותב, "כי אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום רצונו, וכל השכר של האדם אינו נמדד, אלא לפי הצער, שסובל מקיום התורה והמצוה, כדברי בן הא הא, לפום צערא אגרא". המשפט הזה אף פעם לא היה ברור לי, תמיד כעסתי. אמרו לי "אם תהיה בצער ובכי, תאכל את עצמך, אז תוכל להגיע לגילוי הבורא". למה זה צריך להיות כך?

אני לא יודע. אם הם אמרו לך, אז תשאל אותם.

תלמיד: אני כל החיים סובל.

בכל שיעור אתה צריך לעמוד ולהתלונן על זה שאתה סובל.

תלמיד: הוא כותב שככל שהצער שלך גדול יותר ואתה סובל יותר, כך יש לך יותר סיכוי להגיע לגילוי הבורא. למה זה כך אם הבורא הוא טוב ומיטיב?

אם אתה לא מממש את הצער הזה, אז אין לך שום סיכוי.

תלמיד: מה זה נקרא לממש את הצער?

את זה כבר צריכים ללמוד ולממש.

תלמיד: היום כשאתה רואה בארץ, בעולם, צער גדול, מלחמות, עוד מעט פצצת אטום, מה זה אומר, שמתקרבים לגמר תיקון?

לא, זה רק אומר שנכנסים לשלב אחר.

תלמיד: איפה פה הצער והאגרא?

מה הוא מסביר?

תלמיד: "כי אז יש לו צער, מתוך התחזקותו באמונתו ית' בקיום רצונו, וכל השכר של האדם אינו נמדד, אלא לפי הצער, שסובל מקיום התורה והמצוה, כדברי בן הא הא, לפום צערא אגרא." למה אני צריך לסבול כדי להגיע לגילוי הבורא?

אם לא היית סובל, אז לא היית מרגיש בכלל את מה שכתוב, היית עובר על זה ככה.

תלמיד: אז מה?

זה שאתה מרגיש עד כמה זה חשוב לך, זה מכוון אותך לפתרון.

תלמיד: האם כל מקובל צריך לעבור את הצער הזה כדי להגיע לגילוי הבורא? האם כולם עברו ממש צער גדול?

אני לא חושב שזה צער גדול, אבל עברו, בוודאי.

תלמיד: ממש צער?

צער מכך שלא יכולים לבטא את עצמם כלפי הבורא, שלא יכולים לצייר לעצמם את יחס הבורא אליהם.

תלמיד: אומרים שצריך לעבוד בשמחה וכך נגיע לגילוי, כל הזמן להיות בשמחה. האם גם כשיש צער אני צריך להיות בשמחה?

כן.

שאלה: פחד מעונש פוגע באמונה בבורא. איך לבנות יחס נכון במקרה הזה?

צריך לאזן את הפחדים האלו. דווקא עונשים הם שמכוונים אותנו בצורה הכי ברורה, הכי החלטית לאיזה כיוון, נותנים לנו כוח ואנחנו ממשיכים. פחד זה דבר מאוד מאוד חשוב.

תלמיד: כלומר פחד מעונש. ולמה הוא אמור להתהפך?

זה לא פחד מעונש. אדם צריך להשתדל לעבור מפחד מעונש לכל מיני פחדים אחרים.

תלמיד: האם פה נכנס עניין היראה?

כן, זה לא פחד מהבורא ולא פחד מהבריות ולא פחד מהמערכות, אלא רק פחד מחובתו כלפי הבורא.

שאלה: אמרת שאדם צריך לבדוק אם הבורא נמצא לפני האדם, או האדם נמצא לפני הבורא. איך אפשר לבדוק דבר כזה?

לפי הרגשת האדם. או שהבורא מוליך אותו, או שהוא מוליך את עצמו.

תלמיד: ואם הוא מוליך את עצמו, אז איך הוא יכול לצאת מהמצב הזה?

צריך לראות את כול מערכת היחסים. אבל זה כבר טוב שהוא שואל כך.

(סוף השיעור)