שיעור בוקר 24.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר פסח עמ' 29, ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 81,

מאמר "וזאת ליהודה"

אני הייתי רוצה לדייק שהייתה לנו עכשיו הכנה לשיעור ואנחנו דברנו על בחינת ישראל. שוב, אני רוצה להגיד לאנשים שנמצאים אתנו אולי פעם ראשונה או לא מזמן, ש"ישראל" נקרא, בכל אדם ואדם שיש לו כיוון, נטייה, מטרה להגיע לקשר עם הבורא, ישר א-ל. ישראל זה ישר א-ל. ובהתאם לזה הוא רואה את עצמו מתקדם למטרה הזאת. אז לפי הנטייה הזאת הוא נקרא "ישראל". ישר א-ל. וזה לא שייך ללאומיות, לשום דבר. אלא בכל אדם ואדם.

ואם יש באדם לפעמים נטייה שהוא נמשך להכיר את הא-לוהים, להזדהות עימו, להידבק בו, אז ברגע זה, בזמנים האלו הוא נקרא "ישראל". ואם אין בו את הנטייה הזאת, אז הוא נקרא "אומות העולם" או "גוי". שלא מכוון להשגת הבורא.

כך גם בכל אדם ואדם. יש בכל אדם ואדם חלק שנקרא "ישראל" שמכוון לבורא וחלק שמכוון לכל מיני חיים גשמיים שלנו שאנחנו בהם נמצאים, זה נקרא "אומות העולם". והמטרה שלנו שאותו חלק בנו שנקרא "ישראל" הוא תמיד יותר ויותר יגדל וישלוט על חלק אחר שבנו שנקרא "אומות העולם". לכן לא מדובר כאן על לאומיות, עמים, אלא מדובר רק על התכונה שבתוך האדם בלבד.

קריין: קטע מתוך רב"ש א' "והיה כי תבוא אח הארץ אשר ה' א-לוהיך נותן לך".

"וזה נקרא בחינת "ישראל", היינו ישר-אל, היינו כל מה שהוא חושב, הוא הכל שיגיע הכל לאל, ואז אין הוא עולה בשם, משום שהוא לא חושב על עצמו כלום, אלא כל מחשבותיו הם עבור ה'.

וזה נקרא "ארץ ישראל". היינו, שיש לו רצון ישר - לאל, היינו, שאין לו רצונות של אהבה עצמית, אלא של אהבת הזולת. ועל עצמו, היינו שהוא יהנה מהחיים, אין תשוקות. וכל התשוקות הוא בזה, שיהיה לו האמצעים להשפיע לה'. אלא כל מה שהוא מזין את הגוף שלו, הוא רק בכדי שיהיו לו כוחות לעסוק בעמ"נ להשפיע."

זאת ההגדרה הנכונה. אנחנו בעולם הזה חושבים הכול לפי הגופים, וזה לגמרי לא נכון. זו טעות גדולה ואני מקווה שהאנושות עכשיו תתחיל לשנות את דעתה. ואז אנחנו נראה את העולם הפוך. הכול נמדד לפי האדם, לפי תכונות האדם ולא לפי העולם הזה, לפי הגוף שלו.
אנחנו חיים בזמן מיוחד. העולם מקבל שינוי מאוד מיוחד. הוא נפטר מכל הזבל שיש לו. נקווה שיצליח להפטר מזה על ידי הווירוס הזה, ואם לא, אז תבוא עוד עזרה מלמעלה. אבל באמת, אנחנו כבר נמצאים בנטייה ברורה לתיקון העולם. ולכן נקווה מאוד שאנחנו נראה בעצמנו עד כמה כדאי לנו גם לסייע לטבע, הא-לוהים בגימטריה, הטבע, הבורא הוא הטבע. ולציית וללכת יחד עם הטבע לתיקון האדם, בני אדם והחברה אנושית, את עצמנו.

בואו ניגש ל"זאת יהודה". "זאת יהודה, כתוב, "מתוך הפירוש על הגדה של פסח". זאת אומרת שבעל הסולם הוסיף קצת. בקשו ממנו, הוא לא כל כך רצה. היו לו כל מיני שאלות, האם לכתוב ממש פירוש שלם על הגדה של פסח? אבל אנחנו יודעים שמקובלים צריכים להסתיר את עצמם, כי לא הבינו אותם נכון. לא שהם מפחדים שאסור לגלות. אסור לגלות מפני האנשים שמחפשים איך להתלבש על המקובלים, איך ללכת נגדם.

ולכן כל דבר ודבר שהמקובלים כותבים, משתמשים בזה כדי להפוך ממש את הקערה על פיה ולכן הם לא כותבים. לכן נותנים כל מיני פירושים קצרים במקום לעשות פירוש אחד גדול מקיף. גם על הגדה של פסח קרה לנו אותו דבר. לפחות מה שיש לנו, בואו אנחנו נלמד.

קריין: ספר פסח בעמ' 29, מאמר של בעל הסולם "וזאת ליהודה" שמופיע גם ב"כתבי בעל הסולם" בעמ' 81.

וזאת ליהודה

(מתוך פירוש על ההגדה של פסח)

"הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים [זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים]".

כי מצות "אכילת מצה" ניתנה לבני ישראל עוד בטרם יציאתם ממצרים. והיינו על שם הגאולה העתידה, להיות בחפזון. נמצא, שמצות אכילת מצה ניתנה להם בעוד שהיו בשעבוד. וכוונת המצוה היתה לזמן הגאולה. דהיינו, משום שאז יצאו בחפזון."

זה תמיד כך. עוד לפני שאנחנו באים לקיום איזו פעולה רוחנית בפועל, אנחנו צריכים להשתדל כבר לקיים אותה ברגע שאפשר, ובכמה שאפשר, אפילו בחלקים קטנים, במידות עד שאנחנו מגיעים למצב שיכולים לקיים אותה בצורה השלימה.

"לצאת ממצרים" זה נקרא לצאת מהרצון לקבל. במה אתה אז ממלא את עצמך, את הנשמה שלך? נשמה זה הכלי שעימו אתה יוצא מהרצון לקבל לרצון להשפיע. נשמה זה נקרא "הרצון להשפיע" באדם שנבנה מתוך הרצון לקבל, עם הכוונה כדי להשפיע.

ואז הרצון המתוקן מתמלא עם תכונת הבינה, אור החסדים. וזה נקרא "לחם חסד", מצה. זה רק קמח ומים. זה קשר בין מלכות לבינה כזה שהוא כולו, כולו בכוונה על מנת להשפיע. אז המצה מסמלת לנו כוונה נקיה של הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. "משום שאז יצאו בחפזון.

וזהו שחביב לנו להזכיר, בעת אכילת מצה של עכשיו, ענין אכילת מצה של מצרים. משום, שאנו נמצאים גם כן בשעת השעבוד בחוצה לארץ. ואשר גם כונתינו במצוה זו, להמשיך הגאולה העתידה, להיות במהרה בימינו אמן, על דרך אכילת אבותינו במצרים".

זה לא מזכיר לכם שאנחנו עכשיו נמצאים עם הווירוס בבתים שלנו ומחכים להרפא כביכול מהווירוס הזה, לצאת מתוך המצב שלנו, כמו שהוא כותב? אנחנו גם נמצאים באיזו המתנה ליציאה ממצרים, ליציאה מהמצבים שלנו הגרועים, האגואיסטיים? מה יש לנו, מה מסמל לנו הוירוס קורונה? רק את האגו שלנו. ובמידה שאנחנו נמצאים עדיין בתוך האגו שלנו, הווירוס שולט עלינו. לא רק הוא, אבל הוא הסמל.

אז בינתיים אנחנו נמצאים בשליטת הווירוס, בתכונה על מנת לקבל, היינו במצרים, אנחנו מצפים שאנחנו נצא מזה, שאנחנו נוכל להתעלות למעלה מהמצב הזה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ולהתקשר כולנו יחד, להיות "כאיש אחד בלב אחד". ושהבורא אז יוכל, לפי המידה של הקשר בינינו, להתלבש בנו. וכך נתקדם "להיות עם חופשי בארצנו". להיות חופשיים בכל פעולות ההשפעה בארצנו, ברצון שלנו להשפיע.

אפילו שאנחנו עדיין נמצאים בשליטת היצר הרע, בשליטת הוירוס קורונה, נגיד כדוגמה, אנחנו בכל זאת מצפים, ומסתכלים קדימה, ומתכננים את היציאה שלנו משליטתו, ושאנחנו נוכל להתקדם לכוונה על מנת להשפיע. ואז שום ווירוס לא ישלוט באדם. לא ווירוס רוחני, ומכל שכן, ווירוס גשמי.

""השתא הכא [עכשיו כאן] וכו', לשנה הבאה בני חורין".

והיינו כדאמרן לעיל, אשר בכוונת המצוה הזו, יש לנו לעורר גאולה, הבטוחה העתידה לנו, על דרך מצות אכילת מצה של אבותינו במצרים, כנ"ל."

זאת אומרת שאנחנו עדיין אתכם יושבים במצרים. עדיין הכוונות שלנו הן על מנת לקבל. זה נקרא ש"אנחנו יושבים במצרים". אבל אנחנו כבר מכוונים את עצמנו, אנחנו כבר חושבים, אנחנו כבר מתארים לעצמנו שאנחנו נצא מעל הכוונות לעצמנו על מנת לקבל ונגיע למחשבות וכוונות על מנת להשפיע, להיות מחוברים למעלה מהאגו שלנו. ולכן כל סעודת הפסח אנחנו מכוונים כבר ליציאה.

הסעודה עצמה נמצאת עדיין במצרים, שאנחנו עדיין בעל מנת לקבל. אבל כל הפעולות שלנו, כל הנטיות שלנו כבר כאילו מחוצה למצרים, בנטייה להשפיע.

""עבדים היינו וכו'."

שנינו במסכת פסחים (דף קט"ז ע"א), שמתחיל בגנות ומסיים בשבח. ובענין הגנות פליגי [חולקים] בה רב ושמואל: רב אומר, להתחיל "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". ושמואל אומר, להתחיל מ"עבדים היינו". והלכתא כשמואל."

זאת אומרת, ממתי אנחנו מתחילים באמת לדבר על היציאה ממצרים? או מתחילת עובדי עבודה [זרה], או הוא אומר "בה רב ושמואל: רב אומר, להתחיל "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו". ושמואל אומר, להתחיל מ"עבדים היינו." זאת אומרת, יש הבדל בין להיות בעבודה זרה ולהיות העבדים וצריך להבין את הפלוגתא, מה ההבדל ביניהם.

מה אומר בעל הסולם?

"הנה הטעם של "להתחיל בגנות ומסיים בשבח" הוא על דרך הכתוב "כיתרון האור מן החושך". ועל כן צריך לזכור ענין הגנות, שמתוכו יוכר לנו ביותר שיעור חסדיו ית', שעשה עמנו." עד כמה שהאדם מבין באיזה מצב רע הוא נמצא, במידה הזאת הוא יכול אחר כך להעריך את מה שהבורא עושה איתו. "ונודע, אשר כל ההתחלה שלנו, הוא רק ענין הגנות. משום שההעדר קודם להויה. ועל כן "עייר פרא אדם יולד". ובסופו קונה צורת אדם, שזהו נוהג בכל הפרטים שבבריאה. ועל דרך זה היה גם כן בהשרשת כלל האומה הישראלית." ממתי מתחיל האדם שבאדם? אני איזשהו הרכב של הרבה מאוד תכונות, איזה תכונות נשארות בי כמו בבהמה ואיזה תכונות שייכות לאדם? האדם הוא זה שצריך להשתנות. "וטעם הדברים הוא, משום שהשי"ת הוציא את הבריאה יש מאין. ואם כן, אין לך שום הויה, שלא היתה בהעדר מקודם לכן. אמנם ענין ההעדר הזה, יש לו צורה נבדלת, בכל אחד ואחד מפרטי הבריאה. כי כאשר נחלק את המציאות לד' סוגים:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אנו מוצאים, שהתחלה של הדומם יהיה בהכרח העדר גמור. אמנם התחלה של הצומח איננו העדר גמור, אלא רק מהדרגה הקודמת לו, שנחשבת העדר בערכו. והיינו ענין הזריעה והרקבון, ההכרחית לכל גרעין, שהוא קבלתו מצורת הדומם. וכן ההעדר של הויות החי והמדבר, כי צורת הצומח נחשבת העדר כלפי החי. וצורת החי, נחשבת העדר כלפי המדבר.

ולפיכך מלמדנו הכתוב, ענין ההעדר הקודם להוית האדם, שהוא צורת הבהמה. וז"ש "עייר פרא אדם יולד". אשר זהו מוכרח לכל אדם, שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה, כאמור.

והנה הכתוב אומר: "אדם ובהמה תושיע ה'". וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת עניניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו ולהשלמת ענינו." הכול בא מהדומם, פחות מהדומם אין, דומם, צומח, חי, מדבר, אז הכול חוזר לדומם. הצמח נגיד כשהוא גומר את החיים שלו חוזר לדומם, חי עוזב את החיים שלו חוזר כצמח ואחר כך לדומם והאדם גם כן שהוא הכי גבוה, אם הוא גומר את החיים שלו, חוזר להיות כחי ואחר כך צומח ואחר כך דומם, הכול בא מהדומם והכול חוזר להדומם, זה בעצם בינתיים אנחנו שומעים.

וגם כן ברוחניות, ברוחניות אם אנחנו משיגים איזושהי מדרגה אנחנו תמיד משיגים אותה מהדומם מאפס. ולכן כשאנחנו באים ממצב למצב, והמצב הבא הוא תמיד יותר גבוה, "מעלים בקודש ולא מורידים בקודש" אז אני אמנם שחושב שאני נופל ואני איבדתי את כל מה שהיה אתמול, זה נכון, לעומת אתמול אני איבדתי אבל נפלתי לדומם של המדרגה החדשה, ועכשיו אני צריך לגדול מהדומם הנוכחי, וכשאני אגיע לדרגת האדם, בדרגה הזאת אני הרבה יותר גבוה מדרגת האדם של אתמול, וכך אני צריך להבין, "כל הגדול מחברו", עד כמה שאני גודל, זה בגלל ש"יצרו גדול ממנו". ולכן כל פעם יש עניין ה-ו-י-ה וזה שהיא נעלמת, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

"ויש להבין אם כן, איפה הוא יתרון צורת האדם על הבהמה, מצד הכנתם בעצמם. אמנם זה נבחן במשאלות שלהם. כי משאלותיו של אדם שונות בודאי ממשאלותיה של הבהמה. אשר כן בשיעור הזה, נבדל גם כן ישועת ה' לאדם, מישועת ה' לבהמה.

והנה אחר כל החקירות והבדיקות, אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדביקות אלקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא, שכל ענין ההויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה הטבועה בו, להשתוקק לעבודתו ית'. ובזה נעלה הוא על הבהמה. וכבר דברו בזה רבים, אשר אפילו השכל העיוני למלאכות ולהנהגות מדיניות, אנו מוצאים בתבונה רבה בפרטים רבים במין החי.

ולפי זה, נבין גם כן ענין ההעדר הקודם להוית האדם, שהוא ענין שלילת החפץ והרצון לקרבת ה', שכן הוא מדרגת הבהמה כנ"ל." זאת אומרת או שאנחנו קופצים למעלה ואנחנו רוצים רק את הא-לוהים, לגלות אותו, להידבק בו, להבין אותו, להכיר אותו, לרכוש אותו בקיצור, "רצוננו לדעת את מלכנו", או שאנחנו נופלים לגמרי לדרגת בהמה כזאת, שאנחנו יותר גרועים משאר בני אדם, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" וכך אנחנו מרגישים את עצמנו בעליות וירידות, שלא כמו שאנשים הרגילים, הרבה יותר הרבה יותר גדולים בעלייה והרבה יותר גרועים בירידה. וזה סימן של עובד ה'.

"ובזה נבין דברי המשנה, שאמרה "מתחיל בגנות ומסיים בשבח". דהיינו כדאמרן, שצריך לזכור ולהשכיל אותו ההעדר, הקודם להויה שלנו, בדרך החיוב, כאמור. שהוא, הגנות הקודם לשבח. ומתוכו נבין את השבח, ביתר שאת וביתר עוז. והיינו דתנן "מתחיל בגנות ומסיים בשבח".

וזהו גם כן ענין ד' גלויות שלנו, גולה אחרי גולה, המוקדמים לד' הגאולות, גאולה אחר גאולה, עד הגאולה הרביעית, שהיא השלימות הגמורה, המקווה לנו במהרה בימינו אמן." זאת אומרת שאנחנו נמצאים כבר לפני הגאולה השלמה, אנחנו עברנו בעבר כל מיני מעברים, כל מיני מצבים ולא חשוב שחלק עבר וחלק לא עבר, כי סך הכול אנחנו נמצאים במערכת אחת, וזה מה שהוא קובע, שנשארה לנו רק גאולה אחרונה השלמה. "שהגולה היא ענין ההעדר, הקודם להויה, שהוא ענין הגאולה. ומתוך שההעדר הזה, הוא המכין להויה, המיוחסת לו, כדמיון הזריעה המכין לקצירה, כמבואר בספרים.

לפיכך כל האותיות של גאולה אנו מוצאים בגולה, חוץ מאות אל"ף, אשר אות זו מורה על אלופו של עולם, כמאמר חז"ל. והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה.

והנה צורת ההויה, שהיא הגאולה, מודעת לנו בכתוב "ולא ילמדו עוד איש את רעהו וכו', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם". ואם כן, יהיה צורתו של ההעדר הקודמתו, דהיינו צורתו של הגולה, רק בבחינת השלילה של דעת השי"ת, שזהו חסרון באל"ף, שחסר לנו בגולה, והמקווה לנו בגאולה, שהיא הדביקות באלופו של עולם כאמור". מה שחסר זה רק הבורא וזה ההבדל בין עולם הזה לעולם הבא, בין גלות מהרוחניות והרוחניות עצמה, רק הרגשה, השגה, הכרת הבורא בלבד. "שזהו כל פדות נפשינו בדיוק, לא פחות ולא יותר. והוא שאמרנו, שכל האותיות של גאולה נמצא בגולה, חוץ מאל"ף, שהוא אלופו של עולם. והבן מאד.

ובכדי להבין הענין הנכבד הזה הנ"ל אשר ההעדר בעצמו הוא המכין אותה ההויה המיוחסת לו, נלמד זה מהויות עולם הזה הגשמי כי אנו רואים במושג של חרות שהוא מושג גבוה מאד נעלה, לא יטעמו בו רק יחידי סגולה, וגם המה רק ע"י הכנות מותאמות, אבל רוב העם אינם מסוגלים כלל לטעום בו טעם. ולעומת זה במושג של השעבוד הרי קטן וגדול שוים בו, ואפילו הפחות שבעם לא יוכל לסובלו.

(כמו שראינו בעם פולניא שלא איבדו מלכותם רק משום שמרביתם לא הבינו לשער כראוי מעלת החרות ולא שמרו אותו, ועל כן נפלו בעול השעבוד תחת ממשלת רוסיא מאה שנה. ובאותו זמן כולם נאנחו תחת עול השעבוד ומבקשים חרות בכליון עינים מקטן עד גדול. והגם שעדיין לא ידעו לשער בנפשם טעמו של החרות כדמותו וכצלמו, וכל אחד ואחד היה מדמה אותו כחפצו, אמנם בההעדר של החרות, שהוא השעבוד, נטבעה היטב סגולה זו בנפשם להוקיר ולחבב את החרות. ועם כל זה בעת שנשתחררו מעול השעבוד, אנו מוצאים הרבה מהם שמשתוממים בנפשם ואינם יודעים כלל מה הרויחו בכל החרות הזו, וחלק מהם עוד מתחרטים גם כן ויאמרו שממשלתם מכבידה עליהם מסים וארנונות עוד יותר מהממשלה הזרה והלואי שעמדנו בראשונה. כי עליהם לא פעל עוד כח ההעדר כראוי).

ועתה נבין פלוגתייהו דרב ושמואל כי רב מפרש המשנה שמתחיל בגנות וכו', כדי שמתוך כך יוכר שיעור הישועה ביותר ועל כן אומר להתחיל מזמן תרח וכו' ואינו אומר כשמואל, משום שבמצרים כבר היתה אהבתו ועבודתו ית' נטועה במקצת האומה, וענין קושי השעבוד הנוסף במצרים, אינו חסרון מחמת עצמו בהוית האומה הקרויה אדם כנ"ל.

ושמואל לא אומר כרב, מחמת שמושג של חרות האומה בידיעת ה' הוא מושג מאד נעלה שרק יחידי סגולה מבינים אותו וזה עפ"י הכנות מתאימות. אבל רוב העם עוד לא הגיעו להשגה זו. לעומת זה, ההשגה של קושי השעבוד מובן לכל אחד כמו שכתב האבן עזרא בתחילת פ' משפטים "שאין לאדם בעולם יותר קשה עליו, מהיות ברשות אדם כמוהו" עד כאן לשונו.

ומפרש המשנה מטעם שההעדר מכין ההויה ונחשב משום זה לחלק מישועתו ית' שצריך להודות גם עליו, ולפיכך אין להתחיל מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כי זמן ההוא אינו נכנס אפילו בבחינת ההעדר הקודם להויה בהיותם נשללים לגמרי מסוג הוית האדם כי היו מרוחקים מאהבתו ית' בתכלית, ועל כן מתחילים משעבוד מצרים שכבר שביבי אהבתו ית' היה בוער בלבם במקצת, אלא מקוצר רוח ומעבודה קשה היה הולך ונכבה יום יום וזהו שנחשב להעדר הקודם להויה ולכן אומר להתחיל מעבדים היינו."

זאת אומרת, לא נורא שאנחנו עכשיו לא מרגישים את הבורא, מרגישים את עצמנו רחוקים ממנו, כמה שנתקדם אליו יהיו לנו ירידות עוד יותר גדולות, לגמרי לגמרי יהיו בצורה כזאת שלא נרגיש ולא נחשוב, ונתנתק בצורה נוראית ממנו, ואחר כך שוב תהיה עלייה והתקדמות והתקרבות ומגע, ושוב,ככה. ובכאלו גיחות, העדר וה-ו-י-ה, העדר וה-ו-י-ה, כך אנחנו מגיעים לגמר התיקון. שאז, בגמר התיקון כל ההעדר שהיה גם כן מצטבר יחד וגם כן כל הה-ו-י-ות מצטברות יחד ומגיעים, גם לילה וגם יום, ליום אחד גדול.

שאלה: קודם אמרת שאנחנו צריכים להשתוקק לעבודת ה'. מהי עבודת ה' ולמה יש עבודה שאדם צריך לעשות?

עבודה שאנחנו צריכים לעשות היא רק להעדיף את הקשר עם הבורא, זאת אומרת עם תכונת ההשפעה, אהבת הזולת, יציאה מעל האגו שלנו, לעומת להיות באגו שלנו ולחשוב רק על עצמנו. זה הכול עבודת ה', בסך הכול.

שאלה: מהו אותו החופש שמדובר עליו בטקסט, אותה החרות?

החופש הוא מהרצון האגואיסטי שלנו, זה נקרא "להיות עם חופשי בארצנו". להיות חופשיים ברצון, "ארץ" זה רצון, ברצון שלנו, מהאגו שלנו שכל הזמן מושך אותנו רק לתוך הרצון שלנו למלאות אותו בלבד, שבזה אנחנו מנותקים מהבורא.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שמצה זה לחם חסדים והיא מציינת כוונה טהורה. למה אפשר לאכול מצה רק פעם בשנה, בפסח?

על זה אנחנו עוד נדבר, זה לא פשוט. כי אנחנו שומרים על השורש. תתאר לעצמך אם היית כל הזמן נמצא כבר במצה, זאת אומרת בלחם חסד, אז לא היית יכול להרגיש את הרצון לקבל שלך ולתקן אותו, ולא היית יכול גם חוץ ממצה להתעלות למעלה מהמצה. כי מצה זה הקשר בין מלכות לבינה, הכול רק השפעה, איפה יקבל על מנת להשפיע? יש לנו עוד רצונות שאנחנו צריכים להשתמש בהם. ולכן יש כאן עוד תהליך.

לכן מה שאנחנו חוגגים בפסח זה רק התעלות מעל הרצון לקבל לרצון להשפיע, ממלכות לבינה.

שאלה: אם עכשיו דיברנו שעד הגאולה יהיו לנו הרבה ירידות והרבה עליות. מדובר פה על הרגשת האדם, שזה בא בהרגשת האדם?

מדברים רק כלפי אדם. מי שמשיג משיג, מי שלא משיג לא משיג. אבל רק כלפי האדם.

תלמיד: אם יכולנו להעלות חשיבות לרכוש כלים שמנותקים מההרגשה שלנו, שלא נהיה מונחים על ידי הרגשה שלנו, זה לא משהו שמאוד יכול לעזור לנו בכל העליות והירידות בהמשך הדרך?

תלוי למה אתה קורא לעזור או לא לעזור. אם אני רואה לפניי איזה קיר גדול שאני צריך לטפס עליו, האם זה מכשול או שזאת עזרה כדי שאני אוכל לטפס ולהגיע לאיזו מדרגה גבוהה. תלוי איך אתה מקבל את הדברים, הכול תלוי באדם. מלמעלה רק עוזרים לאדם להגיע למשהו יותר גבוה, אבל כל אחד איך שהוא מקבל. אחד מקבל את זה שזה עוצר אותו וחוזר, השני אומר לא, זה בא דווקא כדי שאני אתעלה לדרגה יותר גבוהה. כך זה הולך.

שאלה: קראנו בטקסט את המשפט "וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת ענייניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו". אם אפשר לפרש את המשפט הזה באופן כללי. ולגבינו, האם זה שאנחנו דואגים להפצה, ההכרחיות שלנו כבר תסתדר? בהקשר למשפט הזה.

אני מקווה מאוד. כי בסך הכול מה שאנחנו מקבלים מלמעלה, אנחנו מקבלים איזה קומפלט, את מה שאנחנו צריכים גם בבעיות רוחניות, גם בבעיות גשמיות כחבילה אחת. זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'". לכן כמה שנתקדם בצורה רוחנית, בהתאם לזה נגיע לשינויים במצב הגשמי שלנו, ללא ספק.

אני חושב שאתם צריכים לייעץ לכל החברים שלנו שיושבים בכל המקומות בבית עם המחשבים שלהם, לקנות, להצטייד באיזה מיקרופון ואוזניה נכונים, שזה יהיה הכי מתאים לקשר שלנו. אתם חייבים לכבד עוד אלפי אנשים ששומעים ודרככם עכשיו הם מתחברים לרוחניות.

שאלה: בעל הסולם אומר שהוא מתחיל מגנות ומסיים בשבח. מה זה גנות?

גנות, זה שקודם חשבתי על רוחניות שהיא דבר רע ואני לא רוצה אותה, ואחרי שעבדתי על עצמי אני משבח אותה. אותו דבר זה שהיה בשבילי קודם באונס, אחר כך ברצון.

תלמיד: הוא אומר שרוב העם לא יהיו יחידי סגולה, הרוב גם לא צריך להיות בעל השגה. למה הוא אומר את זה?

אנחנו מתחילים מהמצב שאנחנו לא רוצים את "על מנת להשפיע", שבשבילנו זה לא נקרא דברים רצויים, בשבילי זה לא נקרא שאני יוצא לחופש, שאני מגיע למשהו הכי טוב. איך אני יכול לקרוא לעבודה הרוחנית יציאה לכל טוב, שאני לא רוצה שום דבר חוץ מזה ומהבוקר עד הלילה רק את זה, איך יכול להיות? אנחנו מדברים על זה שאני רוצה לזכות לחיים נצחיים. איזה נצח זה, שמהבוקר עד הלילה אני כל הזמן חושב רק עליך? אתה יכול לתאר דבר כזה, שאדם חושב רק על האחרים כל הזמן ומשבח את זה שיש לו כזאת אפשרות?

בהתחלה הוא מסתכל על זה וחושב שאין דבר יותר גרוע מזה, "אני בורח מזה". ואז מה הבורא עושה? הבורא עושה דבר מאוד פשוט, נותן לו עונש, שולח לו וירוס, עוד משהו. ואז אדם מתחיל לחשוב, "האם המצב שאני נמצא בו נקרא המצב הטוב, האם זה כדאי לי? או שבכל זאת כדאי לי יותר ללכת לפי תכונות הבורא". לבורא יש תכונת ההשפעה, בשבילו לחשוב על הזולת זה דבר טבעי, זה רצון להשפיע. אני הפוך, אני רצון לקבל, רק לקבל, איך אני יכול לחשוב עליו? לכן אני לא מרגיש אותו, אני והוא שני הפכים ולגמרי לא יכולים להרגיש זה את זה. אז מה עושים?

לאט לאט על ידי חכמת הקבלה כשאדם מתחיל לקבל מהבורא את השינויים האלה לרצון לקבל שלו, שיהיה קצת בעל מנת להשפיע, קצת, עוד טיפה ועוד טיפה, הוא מתחיל להרגיש שיש לו קשר עם הבורא, שיכול להיות קשר ושהקשר הזה הוא טוב. בהתחלה זה טוב אגואיסטי, אחר כך הקשר הזה בעצמו נותן לאדם תיקונים והקשר הופך להיות לקשר אלטרואיסטי. זה נקרא קודם באונס ואחר כך ברצון. וכך מתקדמים.

שאלה: כתוב "והוא ללמדנו, שצורתו של ההעדר, אינו אלא בחינת השלילה של ההויה." מה זו צורה של העדר, דרגות של העדר?

העדר זה הסתרה, דרגות ההסתרה. שאדם מתחיל להרגיש. יש מי שלא מרגיש, אז בשבילו זה לא נקרא העדר. העדר נקרא שאני יודע שזה קיים, ואני יודע מה זה שזה קיים, ועכשיו זה נעדר ממני. כמו שנניח אני יודע מה זו עוגה טובה, אבל עכשיו אין לי אותה ואני מאוד רוצה אותה. אז במידה שאני רוצה אותה זה נקרא שהיא שנעדרת ממני.

שאלה: איך הרצון לקבל של עובדי ה' יכול להיות מצד אחד מאוד גדול וגס ומצד שני מאוד רגיש לקבלה והשפעה?

זה העניין עם מסך או בלי מסך. בלי מסך הרצון לקבל הוא אגואיסט גדול מאוד וממש גס, ועם המסך הוא הופך להיות לעל מנת להשפיע, אז הוא כבר עדין וגבוה. ודאי שזה כך. אתה יכול לראות את זה גם על חברים שלך, למרות שאצלנו זה עדיין מדרגות קטנות.

שאלה: אנחנו הרי חייבים ליהנות ממשהו, אז האם היציאה ממצרים זה כשאנחנו יוצאים מהיציאה מהנאה מקבלה להנאה מהשפעה?

כן וודאי.

שאלה: גלות זאת הרגשה של העדר של הבורא?

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין גלות להסתרה?

הייתי אומר שההסתרה שאנחנו מדברים עליה היא כשהבורא מסתיר את עצמו כדי לשחק איתנו ולמשוך אותנו יותר אליו. והגלות היא כשאנחנו ממש נמצאים בהסתרה גמורה ואין לנו שום קשר עם הבורא, ואנחנו רק על ידי הפעולות המשניות האלה יכולים להתקדם ליציאה מהגלות. הסתרות הן הסתרות קטנות כאלה כשהא-ל מסתתר. אבל הגלות היא ממש הזמן הממושך שכביכול אין קשר מצד הנברא, מצד הבורא ודאי שהקשר נמצא, וכך אנחנו יכולים לחלק בין גלות לגאולה.

שאלה: מהו הבירור הסופי האחרון שאנחנו צריכים לעשות, לאן צריכים להביא אותנו הבירורים שלנו אם מדובר בזה שיש לנו רצון לקבל, איך הרצון לקבל בסופו של דבר ירצה להשפיע?

הרצון לקבל בסופו של דבר ירצה להשפיע בגלל שפועל עליו הבורא, האור העליון, ואז הרצון לקבל מתחיל לקבל על עצמו צורת הבורא, זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל נשאר אותו רצון לקבל. הוא בכלל לא משתנה, הוא רצון, זו בהמה והיא לא משתנה. אבל צורת העבודה של הבהמה הופכת להיות דומה לאדם, וכך אנחנו משתנים. זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע ששורה על הרצון לקבל הופכת את הרצון לקבל דומה לבורא.

שאלה: כיצד ניתן להגביר את הרגשת הגלות ולא לברוח ממנה?

רק על ידי חברה והפצה. שני הדברים האלה הם במיוחד מחזיקים אותנו ברשת הקשר בינינו במערכת שלנו ולא יתנו לאדם לברוח, אחרת בטוח שיברח.

תלמיד: מה הכוונה על ידי החברה?

על ידי החברה, זה כשאתה קשור עם החברים, שאתה מחויב להם, הם מחויבים לך, וכך אתם כבר עובדים יחד, פועלים יחד, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: פשוט בצורה וירטואלית הקשר הזה נהיה פחות ממשי?

לא נכון, זה אתה חושב כך. ואני רואה ביתר החברים שהם הרבה יותר מתחזקים דווקא בקשר ביניהם בגלל הצורה הווירטואלית. כי הצורה הגשמית נעלמת ואני לא רואה אנשים בגשמיות קרובים אליי, אני יותר נותן כוח ותוקף לקשר וירטואלי. כך אני מרגיש שקורה. אם אתה לא מרגיש כך, זו בעיה שלך ובעיה חמורה.

שאלה: מה זה אומר שאת העליות והירידות האדם מתחיל ממצב של דומם?

כי בירידה הנכונה הוא הופך להיות בהמה שלא רוצה יותר מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, זה נקרא בהמה כלפי רוחניות, ומזה הוא מתחיל. זה לא נקרא בהמה שהוא רוצה רק לאכול עשב, זה נקרא בהמה שיורדת למישור העולם הזה בלבד.

שאלה: בעניין הגילוי וההסתרה, כשלפני חודשיים אנחנו דיברנו על משבר, אף אחד לא רצה לשמוע, כולם היו בעניינים שלהם. היום לכולם ברור שיש משבר אבל גם מדברים מאוד דומה אלינו וגם עושים קליפים מדהימים ואתה רואה שהרשת מלאה במסרים של "הגזמנו, אנחנו פגענו בכול ולא הקשבנו", זאת אומרת יש איזה גילוי של המשבר.

יש כבר הכרת הרע לעבר אבל אין עדיין הכרת הטוב לעתיד. כי משבר זה לידה חדשה.

תלמיד: פשוט חל שינוי אדיר בעולם ואנחנו צריכים איכשהו לבלוט בשוני שלנו עכשיו כי הם מדברים מאוד דומה, אבל אין כיוון לאף אחד?

זה מה שאני אומר, אין לעתיד כיוון, אז אנחנו צריכים להראות לעולם את צורתו החדשה העתידה שצריכה להיות, ואנחנו צריכים לבנות את זה. זה מה שאנחנו צריכים. זאת אומרת מספיק לנו לדבר על המשבר עצמו, זה ברור לנו, במילה אחת אפשר להזכיר את זה וזהו. אבל הצורה העתידה, שהטבע דורש מאיתנו להיות חלק אינטגרלי מכל הטבע, שכולם נמצאים כגוף אחד, כמו תאים בגוף אחד וכן הלאה, זאת אומרת לדבר על האינטגראליות שבטבע, על כל הגלובליות שבטבע וכן הלאה, זה השלב. אחר כך עד כמה שהאדם צריך בהתאם לזה להשתנות עוד יותר מזה, לא להיות ברמה של לא להזיק, אלא להועיל ולהעלות את כל העולם הזה לדרגת הבורא. אבל זה לא להיום. נגיד מחר.

תלמיד: זאת אומרת עכשיו השלב שלנו זה להסביר את הקשר הטוב בין האנשים ושהוא השלב שאליו אנחנו הולכים?

כן.

שאלה: היה מקרה באיטליה שאנשים הביאו אוכל לחולים בבית חולים והחולים העבירו להם מכתב שהם מבקשים לעבור לעולם חדש, ולצאת מהעצמיות שמוציאה את החמצן מהחיים, הם אמרו שהווירוס האמיתי זה העצמיות הזאת. ואני מאוד התרגשתי מזה והרגשתי שזה כמו מ"ן. האם זה נכון להתייחס לזה כך שהביטוי של האנשים הוא כמו מ"ן?

לא. מ"ן זאת אומרת שרק אנחנו שיש לנו קשר עם הקהל הרחב ועם הבורא יכולים להעביר בפניות שלנו לבורא את החסרונות של הכלל ולבקש עבורו. מ"ן זה נקרא שאנחנו מעלים חיסרון של כל העולם דרכנו לבורא. זה נקרא מ"ן.

שאלה: הם מסכימים עם המסר, גם משבחים אותנו, אומרים שהכול מאוד יפה, אבל מה לעשות? האם אנחנו צריכים להיכנס לחשבונות ממש, להציג להם תכנית איך לחלק את הכספים, את התקציב הממשלתי, כי הגישה האינטגרלית הרי תשפיע על כל הנושא הכלכלי הזרמת הכספים וכן הלאה, או שאנחנו ניגשים לנושא רק מבחינה אידאולוגית, אנחנו מדברים על האידיאולוגיה ולא נכנסים עם הכלכלנים שלנו לתוך החשבונות החומריים והדוגמאות.

אם היחסים האגואיסטיים הם נמצאים ביסוד שלנו אז מה יעזור לך לחלק את התקציב כך או כך, אתה תחלק אותו לפי האגו שלך. ולא יעזור לך שום דבר חוץ מזה, אם תשנה את עצמך תחלק אחרת. וגם לא רק את התקציב, אלא את כול סדר העבודה והיחסים בין העובד ומעביד וכל הדברים האלה, הכול ישתנה אך ורק לפי תיקון האדם ולכן רק על תיקון האדם אנחנו צריכים לדאוג.

שאלה: מה ההבדל בין עבודת אלילים לעבדות?

"עבדות" זה נקרא שאני מרגיש שאני עבד, שאני רוצה לברוח. ו"עבודת אלילים" זה שאני בניתי לעצמי כל מיני דברים גדולים שאני מחשיב אותם ומשתחווה לפניהם. בזמננו זה כסף, כבוד, שליטה, בריאות שאנשים עוסקים בזה באופן מופרז וכן הלאה, זו עבודת אלילים, אלה כל המטרות חוץ מדבקות בבורא. שאני עוסק בזה במקום להידבק בבורא, זה נקרא עבודת אלילים. אם אני עוסק באוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, בכל הדברים האלה בצורה שאני חייב לסדר את החיים שלי, אבל העיקר מהחיים שלי שאני אהיה דבוק בבורא, אז זה הסדר הנכון. ואז אני גם מסדר את כל הדברים הגשמיים שייסעו להשגת המטרה. אבל אם בשבילי העיקר אלה הדברים הגשמים ואת הרוחניים אני מזניח, זה נקרא עבודת אלילים.

שאלה: אתמול עשינו קליפ עם הרבה חברים מאיטליה, פתחנו את הלב ושמתי בעמוד הפייסבוק שלי והרבה אנשים ראו את זה, הרבה לייקים, 20 מהחברים שלי ב-99 הם עשו שיתוף לווידאו הזה וזה היה מאוד מרגש לראות איך המילים מהלב מגיעים אל העם והם מקשיבים למה שאנחנו אומרים. יש את החיסרון הגדול הזה, מה זה אומר להעלות תפילה של העם הזה, של האנשים האלה, שרוצים את החיבור?

תשלח גם לי גם את הקליפ, ותגיד במה אפשר לעזור להפצה הזאת ואנחנו נשתתף.

שאלה: מה יהיה בעולם האידאלי, איזה עולם אנחנו צריכים לדמיין אחרי הווירוס?

העולם האידיאלי? שכולנו מרגישים את עצמנו שנמצאים ברצון אחד וברצון הזה גם נמצאים יחד עם הבורא. זה נקרא העולם האידאלי.

שאלה: אנחנו רואים שהציבור מכיר שיש כבר גילוי הרע, מכיר שהמערכת אינטגרלית והבעיה תמיד לעשות את הקשר של המעבר הבא שהוא עבודה למען ה' כמו שכותב בעל הסולם במצווה אחת, שההרגל לעבודה למען הכלל שכבר מתחילים לראות את זה בציבור ולא תהייה ברירה ונגיע לזה, תביא את האנשים לעבודת ה'. אבל בהפצה קשה לנו מאוד, אפילו לא יכולים להגיד שהמטרה היא להגיע להכרת ה'. איפה הנקודה שכן יכולים לעשות את המעבר הזה מהכרה של מה שקורה למטרה הסופית של הבריאה?

מה זה נקרא "הכרת ה'"? הכרת ה' זה נקרא הכרת האהבה הכללית בין כל בני העולם. אם כולנו היינו לפחות מתחשבים זה בזה אז וודאי שווירוס הקורונה לא היה מופיע, והיינו עוזרים זה לזה בצורה יפה, אפילו אם הוא היה מופיע וכן הלאה. מה זה אהבת ה', הכרת ה', תפרש את זה בצורה נורמאלית לא בסלוגנים שגם אתה לא מבין. זה נקרא אהבה בין בני אדם. זה הכול.

שאלה: האם עבד זו מדרגה רוחנית? הרי יש לי קשר עם בעל הבית. ומה ההבדל בין עבד לבין עובד?

אלה שתי מדרגות. יש עוד הרבה מדרגות בקשר בין אדם לבורא, עבד ועובד. עבד זו מדרגה, בכל מדרגה יש משהו יותר ומשהו פחות שאופייני לה לעומת המדרגות האחרות. השלמות היא הדבקות הסופית שהמצב הזה כולל בתוכו את כל מה שיש ביתר המדרגות. עוד נלמד על זה, אלה דברים גבוהים.

שאלה: אם אני מרגיש צרות של אומות העולם, שהוא חיסרון בהמי, איך אני יכול להמיר אותו לחסרון הרוחני בעבודה בעשירייה?

מצוין. אם אתה מרגיש חיסרון של אומות העולם אז תתפלל עבורם לבורא. תפנה לבורא ותנסה להסביר שאתה רוצה להשפיע להם. מצוין. זה טוב. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: הם מפיצים יותר טוב מאיתנו, הם עושים קליפים יפים, מדברים על אהבת הזולת, אבל מה הלאה? הם הגיעו כבר למצב הזה, אז מה עכשיו עושים, מתפללים עבורם או שנותנים איזה פתרון פראגמטי, גשמי?

אני לא יודע, אתם צריכים ללמוד את הדברים האלה. אני לא נמצא בכל הקליפים האלה ובכל מה שאתם נמצאים שם ברשת. אני לא שייך לרשתות, אני לא נמצא באינטרנט, את זה אתם צריכים. אני מלמד אתכם את הכללים ואתם כבר את הכללים האלה צריכים לממש בשטח פתוח של כל העמים, של כל העולם. הכול לפניכם. מה אתה שואל? אתה חייב להביא את כולם לידיעה אחת, שרק הקשר הטוב בין בני אדם הוא מציל אותם מהצרות. זה מה שהם צריכים, הם צריכים לצאת מהצרות? רק על ידי פיתוח קשר טוב בין בני אדם. אתם רוצים לסלק את הקורונה ווירוס? אין שום בעיה, רק בתנאי שאתם תהיו מחוברים נכון. זה מה שאתה צריך לעשות ולא בכמה מילים, אלא אתה צריך להסביר להם מאיפה זה נובע, שיש לנו מערכת אינטגראלית כללית של כל המציאות, בצורה כזאת שיהיה להם תשתית.

שאלה: איך להנגיש, להתאים את המסר שלנו לאנשים שאיבדו את בני המשפחה מהווירוס?

מה לעשות, צריכים וודאי להצטער יחד איתם, אבל להסביר שבזה לא נגמר שום דבר, שבטבע הכול מגיע לסיבוב, כמו שכדור הארץ מסתובב, כמו כל הטבע מסתובב ויש עונות השנה והכל חוזר בגלגל ולכן יש לנו גם גלגולי נשמות. וכל אדם ואדם שהולך לעולמו, אז הלך ואנחנו חשבנו שהוא יחיה עד גיל 90 והוא הלך בגיל 70, אז מה, מה יש בזה? אנחנו לא בעלי הבתים, יש כנראה חוק עליון שכך עושה וברגע שהוא נפטר יש לו כבר הזדמנות לחזור לסיבוב הבא. תגיד להם, שברגע שהם מרגישים שהוא נפטר מהחיים האלה כבר מישהו נולד תמורתו במקום אחר במצב אחר. בואו אנחנו נשפיע על כל בני העולם וגם נשפיע לו בצורה כזאת.

שאלה: הקהל הרחב מסכים עם כל מה שאנחנו אומרים אבל צריך לבנות מבנה מחדש בעולם הזה של המערכות כי המערכות לא מתאימות לצורה האינטגראלית, אז האם אנחנו צריכים להיכנס לתוכנית מהסוג הזה? כבר לא מספיקים רק קליפים שבהם מדברים.

ודאי שאנחנו צריכים לתת כל מיני עצות שלנו כמו שבעל הסולם קצת נגע בזה ב"דור האחרון" ואנחנו צריכים גם להסביר לכולם את הגישה שצריכה להיות למבנה העולם החדש.

שאלה: המצב בעולם הוא כזה שהרבה חברים עובדים מהבית ויש זמן להפצה. אנחנו משתמשים בזה כדי להפיץ דברים ישירות מהשיעור כמו למשל משהו שלמדנו על הקשר של האדם והחברה מ"השלום בעולם" של בעל הסולם.

וכשיש אפשרות להשתמש במקורות האלה ולהפיץ אותם ישירות ברשת ישירות מהשיעור קורה משהו מיוחד, אתה מקבל המון תגובות כשאתה מפיץ את המקור, זה כאילו נוגע בהם במקום אחר. אבל יש גם פחד שאנחנו כאילו עושים יותר מידי או נכנסים לעומק מידי, אז מה ההמלצה שלך? האם נכון להשתמש במקורות מתוך השיעור או שאולי זה יותר מידי?

לא. מתוך השיעור ודאי שלא, אלא אנחנו צריכים להיכנס לחומרים שלנו שאנחנו פיתחנו אותם למתחילים ויש הרבה מה לעשות. רק משם. כתוב "חנוך לנער על פי דרכו"¹, זאת אומרת, אתה צריך לתת לילד לפי כמה שהוא יכול לקלוט ולהשתמש נכון ולא יותר מזה. לכן אתם צריכים לדבר ביניכם ובצורה כזאת לאט לאט להתקרב למצב שההפצה שלכם תהיה מועילה.

(סוף השיעור)

---

1. "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו').↩