שיעור בוקר 31.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 792, אות ק"ז-ק"ט

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 792, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות ק"ז.

אות ק"ז

"ולפיכך, אחר שזכה האדם להארת פנים, במידה כזו, שכל עבירה שעשה, אפילו אותן שעבר במזיד, היא נהפכת ונעשית לו למצוה, הנה נמצא, מחמת זה, ששש ושמח, על כל רגשי היסורים והמכאובים המרים, והטרדות המרובות, שעברו עליו מעודו, מעת היותו נתון בב' הבחינות של הסתר הפנים הנ"ל, כי המה הם שגרמו והביאו לו את כל הזדונות הללו, שנהפכו לו עתה למצוות, מסיבת הארת פניו ית', המפליא פלאות כנ"ל.

וכל צער וטרדה, שהעבירו אותו על דעתו, ונכשל בשגגות, כבהסתר הא', או שנכשל בזדונות, כבהסתר הכפול (כנ"ל אות נ"ב ד"ה והסתר), נהפך ונעשה לו עתה, לבחינת גרם והכנה רגילה, לקיום מצוה. ולקבל עליה שכר גדול ונפלא לנצח. ונהפך לו ע"כ, כל צער לשמחה גדולה, וכל רעה לטובה נפלאה."

שאלה: מה זאת אומרת "והביאו לו את כל הזדונות"?

גרמו לזדונות.

תלמיד: גרמו והביאו זדונות.

כן.

קריין: אות ק"ח

אות ק"ח

"וזה דומה, למעשה שמספר העולם, על יהודי, נאמן בית אצל אדון אחד, שהיה האדון אוהבו כנפשו. וקרה פעם, שהאדון נסע לדרכו, והניח עסקיו ביד ממלא מקומו. והאיש הזה, היה שונא ישראל. מה עשה, נטל ליהודי, והלקה אותו חמש מכות בפרהסיא, לעיני כולם, כדי להשפילו היטב. וכאשר חזר האדון, הלך אליו היהודי, וסיפר לו כל שקרה לו. ויחר אפו מאד, ויקרא לממלא המקום, ויצוהו לתת ליהודי תיכף על יד, אלף אדומים בעד כל מכה שהלקהו.

נטלם היהודי ושב לביתו. מצאה אותו אשתו בוכה. אמרה לו בחרדה רבה: "מה קרה לך עם האדון?" סיפר לה. אמרה לו: "א"כ, למה אתה בוכה?" אמר לה: "אני בוכה, משום שלא הלקה לי, אלא חמש מכות. והלואי, היה נותן לי לכל הפחות עשר מכות. כי עתה היו לי עשרת אלפים אדומים"."

שאלה: האם זה אומר שגילוי הבורא כטוב ומיטיב אצל שונאי ישראל יהיה יותר מהיר מאשר אצל היהודי עצמו?

אני מסתכל על זה כמו על דוגמה פשוטה, כמו שכתוב. זאת אומרת כל מכה ומכה שהוא קיבל מהשונא שלו הופכת עכשיו לפרס.

תלמיד: אבל שונא ישראל הוא זה שמקדם אותו לגילוי הבורא, על ידו יש את השפעת הבורא.

ודאי, יש להם תפקיד.

תלמיד: זה התפקיד שלו.

כן.

שאלה: היהודי בוכה למה הוא לא התקדם עוד אבל בדרך ייסורים. למה הוא לא מצטער על זה שלא התקדם יותר בדרך התורה?

הוא לא יכול לתאר לעצמו שאפשר להתקדם בלי ייסורים.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים לא לברוח מהאגו אלא לברוח מזה שלא דבקים בבורא. לא להצטער על מה שהאגו עושה לנו, אלא על כך שאנחנו לא מצליחים להחזיק בבורא. ופה אתה אומר שאי אפשר להחזיק בבורא, כמו שאי אפשר להתקדם בדרך טובה אלא רק דרך המלקות האלה.

אנחנו רוצים להגיע לדבקות בבורא. איך להתקדם אליו, להתקרב אליו? על ידי זה שהוא נותן לנו כל מיני תרגילים. גם לטובה, גם לרעה, הרבה תרגילים. חלק מהם אנחנו מרגישים וחלק מהם אפילו עוברים עלינו ואנחנו לא מרגישים, אין לנו רגישות מספקת.

תלמיד: לכאורה היהודי בוכה על כך שלא קיבל עשר מכות.

כן. כי הוא רואה שיש מצב שהוא סובל אבל מקבל אחר כך תשלום.

תלמיד: אבל למה לא להצטער על כך שהוא מקבל תשלום דרך סבל במקום ללכת בדרך תורה?

הוא לא מבין, זה מה שהוא רואה בטבע, שככל שהוא סובל כך הוא מקבל על זה אחר כך פיצוי. אנחנו לא רואים אפשרות אחרת, גם בעולם הזה בכל מקום שאתה רואה הפסד, אתה רואה כנגדו רווח, וכך זה מתגלגל.

תלמיד: אבל העבודה של אותו יהודי, אותו אחד שרוצה להגיע לייחוד, היא להתקדם בטוב, לא על ידי מכות. איך לעבוד בטוב ולא לחכות למכות האלה?

אנחנו לא יכולים לתאר את זה לעצמנו, כי אנחנו לא רואים שיכולים להגיע לטוב בלי רע. לא יכולים.

תלמיד: ואז באה תמיד השאלה הפשוטה, למה לא לבקש את המכות? אנחנו אומרים, תחפשו חיבור, לא את הפירוד ביניכם.

מכות אתה לא יכול לבקש משתי סיבות. א', אתה לא יכול לקבל מכות מהבורא כי הוא טוב ומיטיב, וב', המכות שאתה מקבל מכות הן כשאתה סוטה מהדרך בעצמך, לא שומר על עצמך, יוצא מהדרך, ואז אתה מקבל מכות שמחזירות אותך לאותה הדרך.

תלמיד: אז מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו במשל הזה? כי אותו אדם בוכה למה לא הרביצו לו יותר, למה לא הרביצו לא עשר מכות במקום חמש.

הדוגמה הזאת לא מכסה את הכול. כי הוא מרגיש שכתוצאה מהרשלנות שלו הוא קיבל מכות אבל הבורא משלם עבור המכות האלה שכר שהוא מעל כל הצער שהוא סבל מהמכות. זה מה שקורה. ודאי שהדוגמה היא לא שלמה, אבל זו דוגמה רק לחלק מהמקרים.

שאלה: למה האדם לא יכול להבין שהוא יכול להתקדם בלי מכות?

הוא יכול להבין ורוצה להתקדם בלי מכות, אבל זה בלתי אפשרי.

תלמיד: כי האגו זז רק על ידי מכות?

כן.

שאלה: יוצא שבמצב גילוי אנחנו בוכים למה לא קיבלנו עוד מכות, ובמצב הסתר אנחנו כאילו בוכים מתי נגיע לגילוי, אנחנו לא מבינים את המקום שלנו.

איך להבין את הפוטנציאל של המצב הנוכחי של הסתר, מה שקורה איתנו עכשיו, ולסחוט אותו עד הסוף, ולא לבכות אחר כך?

דווקא עכשיו בזמן שאנחנו נמצאים בהסתרה, אנחנו צריכים ככל האפשר להיות דבוקים בבורא, לבקש דביקות. כי אין לנו שכר, הוא לא מגולה, לא נמצאים בו, ולכן ההשתוקקות שלנו לדביקות בבורא היא השתוקקות טבעית.

שאלה: מצב של הארת פנים זה מצב שהופך לו את הזדונות לזכויות. האם זה קורה בצורה הדרגתית או שהמצב של הארת פנים כבר מכסה על המצב שהיה לו בהסתר?

זה לא מיד אלא בהדרגה.

תלמיד: והמצב הזה של הסתר פנים זה הבסיס לתיקון השלם, לזה שהוא מגיע בכלל?

כן.

שאלה: מהי ההגדרה של "מכה" מבחינתנו?

שאני מרגיש שאני מתרחק מהמטרה.

שאלה: לא, ברור הקשר בין הצער שהאדם חווה תוך כדי עבודה כשהוא לא הצליח להצדיק את הבורא, לבין השכר. השכר שלו היה צריך להיות שהוא כן יצליח להצדיק את הבורא, ופה השכר שלו הוא ברצון לקבל, וזה מכין אותו לעשות דברים אחרים, לעשות מצווה, לקבל עליה הרבה אור. אבל הרצון של האדם באותו זמן היה להצליח להצדיק את הבורא ואת זה הוא לא מקבל, אז כאילו נותנים לו מתנה שהוא לא באמת רוצה.

כאילו כן.

תלמיד: איך זה מסתדר?

מתקדמים ואז מבינים איך זה נשלם.

שאלה: בעיקרון במצב הזה הוא גם לא מצדיק את הבורא כי הוא אומר, למה לא נתת לי עשר מכות. האם זאת ההכנה שלו למדרגה הבאה?

לא כתוב שכך הוא מכין את עצמו למדרגה הבאה, אבל שאלתך יכולה להיות במקום.

תלמיד: הדרך לא נגמרה ברגע שהוא הגיע לגילוי.

לא, אם הוא טוען לפני אשתו, למה לא קיבלתי עשר מכות, אז שילך ויפנה לבורא. על זה אין תשובה, זה רק כדי להראות לנו את המצב בעצמו.

תלמיד: המטרה היא בסוף להגיע לדבקות מלאה עם הבורא, להצדיק אותו בכל דבר, ואפילו לרצות לעשות פעולות כמוהו.

כן.

תלמיד: זה עוד לא המקום, אבל מכאן אולי הוא כבר מבין את השיטה.

כן. מכאן הוא מבין מה הוא צריך לעשות, מה אשתו שבגופו עושה לו, איך היא עוזרת לו לגלות את המצב, כי הוא בעצמו, מתוך הצער שלו, אולי לא היה מגלה עוד גישה לעניין.

שאלה: הבורא נתן לנו תרגילים, חלק מהתרגילים אנחנו מרגישים כרע וחלק כטוב. איך אנחנו גורמים לעצמנו בעבודה בינינו בעשירייה להרגיש כל תרגיל שהוא נותן לנו כטוב, לא כרע?

זו צריכה להיות רוח כללית בחיי החברה, שאנחנו מתקדמים מכאן והלאה כל יום לתיקון, לגמר תיקון.

תלמיד: מה זה מבחינתנו תרגיל? מה זה שהבורא נותן לנו תרגילים? איך אנחנו יכולים לראות כל מהלך בקשר בינינו שהוא תרגיל מהבורא?

אנחנו צריכים לפתוח את כל המצב שלנו, את מה שסך הכול בינינו, ולהפנות אותו לבורא. אלו כל התרגילים שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אני מרגיש שאנחנו צריכים לדרוש כל הזמן להרגיש את התרגילים האלה. כי אם אנחנו לא מרגישים, אז זה כבר לא טוב.

נכון.

שאלה: האם המשל הזה הוא דוגמה טובה ל"יגעת ומצאת", שהעבודה היא במקום אחד, שאני מנסה להצדיק ולא מצליח?

כן, נגיד.

שאלה: עבודה עם מכות עבורנו יכולה להיות סימן להתקדמות, והמצב ההפוך צריך להיות מדאיג. האם זה נכון?

כשאנחנו מקבלים מכות בדרכנו, נקבל את המכות האלה כסימן להתקדמות.

תלמידה: אם אנחנו מתקדמים בלי מכות, האם זה צריך להיות מדאיג?

אני לא חושב שאנחנו יכולים להתקדם בלי מכות, זה כבר נגד חוק הטבע.

שאלה: מה זה אומר שההסתר הראשון והשני הופכים לזכות? איך ניתן להגדיר את המצב הזה?

כי ההסתרות האלה מביאות לנו מקום למאמץ, ודווקא על ידי ההסתרות האלה אנחנו מטפסים לגובה. לכן ההסתר הוא המקום הראשון למקום הגילוי.

שאלה: כדי להבין את ההתקדמות שלנו. בהתחלה אנחנו מקבלים מכה, ובהמשך מתישהו מצדיקים את הבורא, מבינים שכל מכה שעברה עלינו הייתה השגחה מטרתית. מקובל שמתקדם, האם זה מתחבר אצלו יחד, כלומר הוא מקבל מכה, מצטער, סובל, כואב, ועם זאת גם מצדיק את מה שהוא חווה?

הוא יותר מבין עבור מה הוא קיבל מכות, במה הוא צריך לכסות אותן, ולאיזה מצב הבא הוא יכול לצפות.

תלמיד: זה לא מפוצל אצלו לשניים, שלב ראשון מכה ושלב שני הצדקה, אלא זה בו זמנית.

מכה הוא מקבל לא מעצמו. הוא מרגיש אותה, אבל היא באה מהדרך, ממשהו. והתגובה שלו על המכה היא או שמצדיק את הבורא או חס ושלום לא.

תלמיד: כשמקובל מצדיק את הבורא על מכה שהוא מקבל כרגע, מה קורה למכה, האם הכאב, הצער, מתרכך, משתנה?

משתנה. כלפי האדם שסובל זה משתנה.

תלמיד: האם הוא פחות מרגיש את זה כצער מאשר אדם שחווה צער ולא יודע להצדיק?

לא לכאן זה מגיע. אלא הוא מגיע למצב שהוא מבין מאיפה המכה, מהי מטרתה, איך הוא צריך להתייחס אליה, ועל ידי מה הוא יכול לשנות את היחס שלו.

תלמיד: זה בהבנה. בהרגשה הוא עדיין נמצא במכה.

לא הייתי אומר שעד כדי כך. אם הוא יודע שהמכה הזאת מגיעה מהבורא, והמכה באה כדי לתקן אותו בדרכו, אז הוא כבר נמצא ביחס אחר למצבו.

תלמיד: מאיפה אדם מקבל כוח להצדיק את הבורא?

מהסביבה, מכך שכולם כך מתקדמים.

שאלה: מה שהסברת עכשיו זה לא התהליך פה. כאן הוא כל הזמן סובל, עוד לא יכול להגיע לשום הצדקה, ובשלב מסוים הכול מתהפך לו. זה לא שהוא בתוך כל מכה יכול לעשות את התיקון ואת השינוי.

לא. יש ענין של הצטברות, הצטברות התפעלויות חיוביות ושליליות, שהן בסופו של דבר מציירות לאדם את התמונה הכללית.

תלמיד: זה קורה כאשר הוא עובר את המהפך שאנחנו קוראים עליו כאן, שהשגגות הופכות לזכויות. עד אז הוא נמצא כל הזמן במאבק, והוא לא מבין למה הוא מקבל את המכות, הוא לא לומד מזה שום דבר.

הוא לא רואה את התמונה.

תלמיד: הוא נמצא עדיין בסבל כי השכל לא מצליח להצדיק את הפעולה הזו בפנים.

כן.

תלמיד: הכול נשאר אצלו כמו בהצטברות של עומס פנימי עד שהכול מתהפך יחד.

מאה אחוז. כן.

שאלה: המקום שהוא מקבל את המכות האלה הוא ברצון לקבל.

הכול ברצון לקבל.

תלמיד: אבל אלף הזהובים האלה הם לא ברצון לקבל, הם בכלים דהשפעה. הוא כבר מצדיק ומתקרב לכוונות של הבורא לא ברצון לקבל, הטוסיק עדיין כואב לו מזה שקיבל מכות, ואף פעם הוא לא יצדיק אותו שם, הוא יצדיק אותו בכלים אחרים.

הוא שוקל בכל זאת ברצון לקבל, גם את המכות וגם את התשלום, את הזהובים.

תלמיד: התשלום הוא גם ברצון לקבל?

אלא במה?

תלמיד: בכלים דהשפעה, דאהבה, הוא מתחיל להבין את הכוונה של הבורא. כמו שרב"ש היה אומר על הגוף שלו "שיסבול". למה? האם מזה הוא היה מזכה את הרצון להשפיע, את הכלים דהשפעה שלו?

כן, אבל זו כביכול לא אותה דוגמה. האדם שסבל ומקבל הצדקה על הסבל שלו, הוא ממשיך בדרך. כל עוד הוא לא משלים את העבודה שלו, הוא עדיין נמצא בזה. אחר כך הוא מקבל את המקום החדש, את התשלום.

שאלה: האם ההארת פנים זה פיצוי?

הארת פנים זה תיקון ופיצוי ותשלום והכול.

תלמיד: לא ברור, אם הוא מקבל תשלום על הסבל אז הוא בכלל לא מסתכל קדימה יותר, על כלים חדשים, על להשפיע אלא הוא רואה שהוא קיבל את השכר ועכשיו הוא היה קונה בעצמו כרטיס לבעל הבית שיטוס לעוד כמה שבועות כדי לקבל עוד מכות כל יום מחדש. זו לא התקרבות, כאילו הוא מצא דרך חדשה להרוויח יותר בכלים.

כן.

תלמיד: אז איפה פה ההזדמנות באמת להגיע לכלים דהשפעה, לדבקות בבורא?

בכלים דהשפעה שעכשיו מתגלים בו הוא רואה שהוא יכול להיות קרוב לבורא יותר מכלים דקבלה.

תלמיד: איפה מתגלים פה כלים דהשפעה בדוגמה הזאת?

כשהוא מגיע לידיעה שהבורא או בעל הבית, מוכן לשלם עבור כל מכה שהוא קיבל מהאדון, נניח אלף זהובים אז הוא רואה באותו רצון לקבל שלו את החשבון, שמכה אחת שהוא נתן לפועל היא שווה נגיד עשרת אלפים זהובים, ואז הוא מצטער באותו רצון לקבל, איך יכול להיות שבאותו הרצון לקבל שהוא נתן תשלום, הוא היה יכול לקבל עשרת אלפים זהובים.

תלמיד: בגילוי הזה שבעל הבית מוכן לשלם לו על הסבל, מה מקדם אותו לפתח כלי דהשפעה?

בעל הבית מוכן לשלם לו על הסבל שהוא סבל, ושיקבל את התשלום הזה מאותו שונא, והיהודי הזה, מקבל עשרת אלפים זהובים והוא הולך לדרכו, אבל בגלל שהוא קיבל עשרת אלפים זהובים, זה כבר מתקן אותו, כי הוא קיבל את זה בצורה הפוכה, הוא לא רצה לתת שום דבר לאותו איש, ונתן לו, ומהנתינה הזאת הוא יתקן את עצמו.

תלמיד: אז מי זה בדוגמה הזאת הזה שמחליף את בעל הבית? מי זה בתוך האדם?

למה צריך להחליף בעל הבית?

תלמיד: כי בעל הבית יצא, הוא לא היה במפעל, שם במקומו מישהו שהוא נתן את המכות, את הסבל ליהודי.

כן.

תלמיד: וכאילו הוא הופך להיות הקשר בין הסבל, לבין ההזדמנות להתקשר לבעל הבית.

כן.

תלמיד: מה היא ההבחנה הזאת בתוך האדם?

אני לא יודע איך לקרוא לזה, זה רצון לקבל שמרגיש עד כמה שהוא סובל, אחר כך יכול להיות שעל ידי התיקונים, הוא יכול להרגיש עד כמה שהוא נהנה.

תלמיד: במה תלוי האחר כך הזה? כאילו באמת האחר כך זה הענין, כי בלי אחר כך זו צורה רגילה של לשלם תשלום על איזה סבל, כמו עבד.

כן.

תלמיד: אבל באחר כך הזה, יש פה משהו שצריך לעשות וזה לא ברור לי, מה האדם עושה אחרי שהוא מקבל את התשלום שגורם לו להתקרב לדבקות בבורא?

כי הוא מרגיש בתשלום הזה עד כמה שהוא מתקרב.

תלמיד: למה? אם התשלום היה לפני, היינו אומרים שזה ברצון לקבל או שזה לא היה כלפי הסבל אלא הוא היה משלם לו שכר.

כן.

תלמיד: למה דווקא התשלום הזה מקרב אותו לבורא?

כי הוא עושה את זה כדי לשנות את היחס שלו לבורא.

תלמיד: את מה הוא עושה?

הוא נותן או מקבל, זה לא חשוב, אבל בהתאם נעשה קשר.

תלמיד: הסיפור הזה מאוד מזכיר את פורים, כמעט אותו דבר, אז למה דווקא אותו שונא מגדיר את ממלא המקום הזה כשונא ישראל, הוא אומר, היה איש אחד, האדון הלך, הוא שונא ישראל, לא הסביר למה, לא כלום, נקודה, שונא ישראל, עכשיו הוא נותן מכה לזה, משהו שהוא טבע שלו.

כן.

תלמיד: למה דווקא אותו שונא ישראל, הוא צריך לשלם את הזהובים אחר כך לבן האדם? כמו המן, למה דווקא המן צריך להרכיב את מרדכי על הסוס?

כי בזכותו יהודי משלם, אז בזכותו או בעקבותיו אחר כך הוא מקבל תשלום עליה בדרגה, התקרבות לגמר תיקון.

תלמיד: זאת אומרת, יש איזה קשר בין הסבל לבין השכר אחר כך.

כן.

תלמיד: אם כבר לוקחים את הדוגמה הזאת לעומקה, אז כל השיחה של הבן אדם בסוף זה עם אשתו.

כן.

תלמיד: היא מרוצה, היא אומרת, איזה יופי, על מה אתה בוכה? קיבלת את השכר, והוא אומר, לא, אני בוכה כי לא קיבלתי עוד. זה כאילו הפוך מהמציאות הגשמית, בדרך כלל האישה לא מרוצה, והגבר מסתפק.

לא.

תלמיד: פה זה דווקא הפוך.

כאן זה לא יכול להיות, שאם אישה היא כרצון לקבל טהור אם אפשר כך לומר, של האדם, אז ודאי שהיא מרוצה, כי היא רואה מה שיש בה, בארנק שלה, עשרת אלפים זהובים, במקום נניח חמשת אלפים.

תלמיד: אבל הוא לא מרוצה, זה לא מספיק לו.

הוא מתפעל מהיחסים, היא מתפעלת מהתשלום, זה ההבדל.

תלמיד: זה ממש שזה טבע של רצון לקבל וטבע של רצון להשפיע.

כן.

תלמיד: אפשר להסתכל על זה גם בצורה כזאת, שחיסרון או כאב מביא לצעקה, פנייה, לפנות לבורא, למה לא ביקשת?

כן.

תלמיד: בדרך כלל אנחנו רואים כשאדם יש לו כאב או צרה, בסופו של דבר אין לו למי לפנות אלא לבורא, ואז הוא מקבל תשובה, ואם אנחנו מסתכלים על זה בצורה הזאת, אז ככל שהחיסרון יותר גדול, ככה גם המילוי הוא יותר גדול.

כן.

תלמיד: וגם אפשר להסתכל בצורה גשמית, אנחנו אלפיים שנה בגלות, חזרנו מאלפיים שנה לארץ ישראל, סך הכול שבעים שנה אנחנו פה, ואפשר להסתכל על הכאב הזה גם שאין לנו עדיין בית רוחני לכל העולם.

כן.

תלמיד: הקביעה הזאת שהאדון הלך ויש מישהו אחר, זה האדם קובע, האדון לא הולך לשום מקום.

אני לא יודע, אני רואה מה שכתוב.

תלמיד: זה שהאדם עומד מול האדון שהוא חושב שהאדון אוהב אותו כנפשו, כך האדם מרגיש את הקשר שלו עם הבורא, שהבורא אוהב אותו כנפשו? זה מה שכתוב.

מה שכתוב כתוב, אבל אם אני לא מתאר את זה ככה, אלא חלקית.

תלמיד: יש כאילו הרגשה שבאיזה מצב האדם קובע שהאדון עזב את פעולתו, כמו שכאילו כבר לא נמצא, יש מישהו אחר במקומו.

כן.

תלמיד: זה בגלל שהרצון לקבל לא מסוגל לסבול שיש איזו תכונה שהיא בהשפעה כל הזמן, שהוא עומד מולה? זה חייב לקרות.

את הסיבה לזה, אני לא יודע, אבל זה כשזה קורה, זה קורה.

תלמיד: כאילו ביד האדם לקבוע אם עכשיו יש לו עסק עם הבורא, או שהבורא לא נמצא בתמונה.

זה נמצא ביד האדם, האדם כביכול חופשי.

תלמיד: וזה יקבע אחר כך אם הוא ירגיש ייסורים או תענוגים?

כנראה.

תלמיד: אז זה השורש לייסורים, והתיקון לזה הוא לראות בתוך הייסורים את הבורא כמקור הייסורים.

כן.

שאלה: איך לראות בכל מכה הזדמנות לעתיד, ולא לסטות מהדרך?

פשוט להתחיל להתייחס לכל מצב, לכל מכה בצורה רצינית, שאתה מקבל אותה מהבורא, ואתה צריך על ידה להמשיך את דרכך לקראת מטרת הבריאה.

שאלה: מה זה מכה, ומה זה מכה רוחנית?

מכה רוחנית או מכה גשמית זה משהו שאתה לא רוצה, שהרצון לקבל סובל ממנה.

שאלה: הוא מדבר על עבירות שאדם עשה אפילו במזיד, בכוונה וזה נהפך לו למצוות.

אז העבירות, השגגות, הזדונות, אלה דברים שאדם עושה כלפי עצמו או כלפי הזולת?

בדרך כלל כלפי הזולת.

תלמיד: אז מגיע שלב של הארת פנים, שאדם שמח שהוא עשה דברים רעים לזולת?

לא. לפני כן הוא מתקן את היחס שלו לזולת, ואחר כך הוא מתקן את הסיבה, למה הוא התייחס ככה לזולת, כענף ושורש.

תלמיד: אולי זה ישמע מוזר, אבל אדם כאילו מגיע למצב שהוא מבין שאם הוא עושה הרבה עבירות, בשלב הבא תהיה לו הארת פנים, יהיה לו שכר גדול, וזה יהפוך לו למצוות?

לא.

תלמיד: אבל הוא כותב פה שזה יתהפך לו לזכויות, אז צריך לעשות עבירות?

כן, אבל לגבי החשבון שהוא עושה מראש, זה לא נכון. אם הוא עושה פעולה, ומחשיב אותה כעבירה, היא נשארת עבירה.

תלמיד: הכוונה פה במזיד, בכוונה, מה זה?

כן במזיד, בכוונה, שהוא רוצה על ידה לגרום רע למישהו זר.

תלמיד: כי אפשר לקרוא את המאמר, ולהגיד בסדר העבודה שלי היא לעשות עבירות.

אני שוב אומר, אתה קורא לא נכון, צריכים לקרוא בצורה שלמה, ולא רק חלק מהמשפט.

שאלה: בעצם אם קוראים את אות ק"ז כהקדמה למשל, אז בעצם הזדון והשגגה אלה המכות שהאדם מקבל.

כן.

תלמיד: לא מדובר על מכות, הגילוי הזה של הזדון והשגגה זה המכות? לכל אדם יש שק של זדונות ושגגות, כמות מוגדרת שאותה הוא צריך לתקן?

כן.

תלמיד: וכנגד זה אם הוא תיקן, אז נגיד שגילוי הבורא הוא גם מוגבל לפי כמות הזדונות והשגגות?

לא.

תלמיד: זה לא עומד זה כנגד זה?

לא. זה עומד זה כנגד זה, אבל הם לא משתווים בכמות או איכות, אלא זה מצד החושך , וזה מצד האור.

תלמיד: מה זה גילוי הבורא שעומד אחרי תיקון הזדונות והשגגות?

שהבורא מתגלה כמקור לאור, שכולל בתוכו את כל מה שיש.

תלמיד: מה מאפשר לבורא תיקון של שגגה או זדון כלפי האדם? נניח תיקנתי משהו, מה הבורא יכול לעשות עכשיו כלפי הגילוי שלו?

הבורא כבר עשה, זה שאתה חושב שאתה תיקנת.

תלמיד: בסדר, אז הוא תיקן, הבורא תיקן, גם גילה לי את הזדון והשגגה, גם תיקן, ואז מה קורה לקשר שלי אתו?

אתה נמצא כבר בקשר חדש.

תלמיד: נפתח קשר יותר רחב?

כי השגת עכשיו קשר חדש, במשהו פנים בפנים עם הבורא.

שאלה: בשלב ההכנה אנחנו בעצם נמצאים, בין שני המצבים. ופה יש מצב מקדים שבו האדם לא משייך כלום, סובל וזהו, לבין שלב שבו האדם כבר מסוגל לפצות, ולהבין גם זדונות גם השגגות, זה כבר שלב של גילוי, ובאמצע יש עוד צורות של הסתרים.

איך נכון להתייחס לאירועים שבהם האדם מקבל מכות בעולם שלנו, ונמצא בדרך, איזו המתקה או איזה קשר, במה עליו לאחוז תוך כדי שהרצון לקבל סובל?

לאדם יש רק דבר אחד, למצוא מצב שממנו הוא יכול להצדיק את הבורא.

תלמיד: מתוך מה מגיעה ההצדקה, מאיפה? כי זה עוד לא גילוי.

לא, זה חייב להיות איזה מין גילוי, ודאי.

תלמיד: גם במצב ההסתרה יש דרגות קטנות של גילוי?

נכון, ככה בדרך כלל מתקרבים.

תלמיד: איך האדם יודע לזהות שזו לא אשליה שהוא נמצא בה, אלא שזו כן נגיעה קטנה בגילוי או בקשר עם הבורא?

לפי הכלים. אם הוא יכול להצדיק את הבורא, ולעלות הודיות, תודה רבה כל פעם, זה סימן שהוא תיקן את הרצון לקבל שלו.

תלמיד: מה הן אותן הודיות, על מה האדם מודה בתוך הכאב, כשהרצון לקבל סובל, והוא בפנים כואב?

יש שלב שהסבל הופך לעונג.

תלמיד: בגלל שהוא קושר ביני לבין המקור?

כן.

שאלה: אבל יש הרגשה שגם היחס בחזרה לבורא, בא מהבורא. גם התגובה שנוצרת בך למה שמביא לך הבורא, גם התגובה הזאת באה לך מהבורא.

נו.

תלמיד: אז איפה תהליך הלימוד פה? איך מכל הסיטואציה הזו בסוף האדם יכול ללמוד משהו, להגיע לאיזו מסקנה, להגיד זה קרה, ועכשיו אני צריך לסדר את עצמי?

האדם תמיד לומד מפעולות הבורא, אפילו אם הוא נמצא, לא יודע באיזה מקום, בכל זאת הרצון לקבל שלו מהבורא. ואיך שהרצון לקבל שלו מגיב על פעולות הבורא, זה הבורא שסידר לו בצורה כזאת. תמיד אלו פעולות הבורא.

על האדם רק ללמוד את מערכת הכוחות שמשפיעה מהבורא עליו, וממנו לבורא כביכול, וההתקשרות ההדדית הזאת היא שמעלה אותו בסולם ההתקשרות עם הבורא.

תלמיד: ואם לוקחים פריים אחד, מקרה אחד מהחיים, יש מה ללמוד ממנו, עכשיו קרה משהו, ומזה אני אומר אז טעיתי, ואני צריך לתקן?

בכל פריים יש לך אדם שנמצא באיזה רצון לקבל, ואולי באיזו צורת רצון להשפיע, והוא רוצה להידמות לבורא בפעולה שלו, וגם לומד איזו תגובה הוא צריך לתת מהרצון להשפיע.

תלמיד: והוא יכול להבין למה הוא קיבל את המכה ומה בדיוק עליו לתקן?

כן. ודאי. למה הוא קיבל מכה? זה ברור, מ"בראתי יצר רע". ומה עליו לתקן? עליו לתקן את המקום בו הוא עכשיו מרגיש מכה, על ידי הכוונה שלו בעל מנת להשפיע.

שאלה: יש כאן נקודה שורשית מאוד מעניינת ומדויקת שלא נגענו בה. הוא מתאר שונא ישראל שברגע שיש לו אפשרות הוא מכה יהודי בפרהסיה רק כדי להשפיל אותו מול כולם. זו מעין תבנית שורשית שקיימת. מה רוצה אותו שונא ישראל, למה הוא רוצה להשפיל את היהודי בפרהסיה?

זו מטרת הקיום שלו, להכות את ישראל בכמה שהוא קיים בכל אדם ואדם.

תלמיד: זה נשמע מאוד טבעי ומשהו בנו מסכים לזה. לאור המצב האקטואלי, האם יש אפשרות שאותו יהודי יוכל להחזיר לאותו שונא ישראל וישפיל אותו? זה לפי הטבע?

לא. אין כל כך שנאה בישראל כפי שהיא קיימת בשונא ישראל כלפי ישראל, אין.

תלמיד: אבל אם אותו יהודי אינו כמו היהודי המתואר במאמר, זה התלוי בבעל הבית ואם בעל הבית התרחק, הוא חסר יכולת, אלא הוא יכול, מסתבר להחזיר מכות?

זה לפי כמה שהוא מרגיש את עצמו בהצדקה לתגובה שלו.

תלמיד: אז מה מצופה מאותו יהודי, איזו מלחמה הוא מחזיר לשונא ישראל כדי לא להיות מושפל?

הוא לא יכול להחזיר אותה מלחמה כי בכל זאת, בכל פעולה, בכל מקום, בכל המכות שהוא מחזיר הוא לא ישווה את עצמו לשונא ישראל, כי שונא ישראל מגיע מהבורא, ותגובת עם ישראל צריכה להיות בהתאם לזה. אנחנו נלחמים כאן לא עם שונא שבא אלינו מטבע הבריאה, אלא עם הכוח שהבורא ברא בכוונה כדי שבהתמודדות שלנו עם אותו כוח נתקן את אותה סיבה פנימית הנמצאת בטבע. כך נגיע לגאולה השלמה.

תלמיד: לפי מה שאנחנו לומדים וגם מרגישים במשך השנים, נראה שברגע שאותו כוח, הבורא, נותן אמצעים גשמיים לעם ישראל שיהיה חזק ותהיה לו יכולת גשמית להחזיר מלחמה, זה כאילו נוגד את המטרה אליה הבורא רוצה להביא את עם ישראל.

אולי כך נראה לנו. זה נובע מתוך זה שאנחנו בעצמנו מחולקים להידמות בפנימיותנו לבורא ובחיצוניותנו לאומות העולם.

תלמיד: הייתי שמח אם חברים ימשיכו את הנושא הזה, לדעתי הוא מאוד חשוב.

ככול שתמשיכו נראה.

שאלה: יהודי הוא אותו רצון הרוצה להשפיע ושונא ישראל שונא את זה, הוא לא רוצה, הוא רוצה על מנת לקבל. והכול בתוכנו. יש לנו כוח על ידי תפילות לקדש את כל הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, וזה, לפי מה שרב"ש אומר, תיקון הבריאה. זה השלב הראשון שעלינו לעשות? תיקון הבריאה על ידי הכוונה.

כן.

תלמיד: בהמשך לזה, גם מהדוגמה הזאת אפשר להגיע למסקנה שמלכתחילה בעל הבית סידר עם סגנו שייתן מכות ליהודי ואחרי שחזר הוא לא התייחס לשונא ישראל, הוא רק שילם ליהודי, המתיק את כל מה שקיבל. אבל כמו שגם הבנתי ממך, אין כוח רע, שונא ישראל. כול הסיפור בא מהבורא רק בעקיפין.

אני לא מבין אותך כל כך. אתה רוצה להצדיק את האנטישמים?

תלמיד: לא. אבל האנטישמים לא פועלים מעצמם, הם באים מבעל הבית כדי לקדם את ישראל.

כן. אבל אנחנו צריכים לקבל אותם במישור שהם פועלים בזמן ואנחנו פועלים בזמן. ולכן אנחנו נמצאים כול הזמן בתערובת של מכות. וכמו שהיה במלחמת העולם השנייה, אי אפשר היה לתאר שהעולם יקבל ויסכים וישמח שמיליונים, גברים, נשים, ילדים, הולכים כעדר לתאי הגזים, לשריפות וכן הלאה.

שאלה: בכל זאת האם תוכל לבאר את הדוגמה במאמר, כאשר היהודי קיבל את הזהובים, הפיצוי היה בכלים דקבלה. למה דווקא בכלים דקבלה הוא מקבל פיצוי? למה לא העלו אותו לדרגת אותו שונא שכאילו מעליו? גם אנחנו מקבלים את השכר בכלים דקבלה?

כן, השכר מתקבל בכלים דקבלה.

תלמיד: יוצא שכאילו אנחנו מחליפים את המכות בתענוג בכלים דקבלה.

לא. כשאנחנו מקבלים, אנחנו מקבלים ולאחר מכן משתמשים בזה במטרה ליהנות, לתת, להשפיע, למלא, ואז אנחנו נכנסים להתאמה עם הבורא.

תלמיד: אז בכל זאת אנחנו צריכים לקבל בכלים דקבלה כדי לתת לבורא?

כמובן, אחרת איך תשתמש בזה שיש לך כלים דקבלה? רק בקבלה.

תלמיד: אז בדוגמה שלנו, כשאדם בעשירייה נניח מקבל מכה מהבורא, איזה שכר הוא צריך לקבל בכלים דקבלה על המכה?

שהוא יוכל לקבל את כל האור, את כל מה שהבורא הכין בעבורו, אבל שזה יהיה בכוונה להעביר אותו לכולם.

שאלה: כשאני או אנחנו קוראים בעשירייה את המאמר, האגו חושב שהכול ברור כבר וכן הלאה. איך אפשר להתעמק כל כך?

זה עוד לא עמוק, אבל זה כבר עמוק יותר מעבודה בסיסית.

תלמיד: בכל זאת, כשאתה קורא את אותו הדבר קשה להחזיק בכוונה ולקרוא. איך לעבוד עם זה נכון?

זו בעיה. לכן עדיף לקרוא עם כל האחרים.

שאלה: האם היהודי הצטער על כך שלא התאמץ יותר בדביקות גדולה יותר?

לא. אנחנו רוצים בכל פעם להגיע עם כלים כמה שיותר אגואיסטים, המובילים כמה שיותר נמוך.

שאלה: האם יכולות להיות מכות שאותן לא יכולתי להכיר ולתקן והן לא מקבלות פיצוי ברוחניות? או שהמכה עצמה היא תמיד השכר אפילו אם זה לא היה בהכרה ולא תיקנתי?

במשהו זה כך.

תלמיד: כלומר אנחנו יכולים גם לא לחכות לזה, זה תמיד לטובה?

זה תמיד לטובה, במיוחד כשאתה מודע למכות ומגיב להן בשכל וברגש.

שאלה: המשל מדבר אולי על כך שאדם נמצא קרוב לבורא והוא מרגיש את האהבה שלו. ואז הבורא מסתתר ממנו והוא נוטה לרצון לקבל, והרצון לקבל שלו מכה אותו על זה שהוא בגד בו, עזב אותו, והוא מרגיש צער על זה שהוא לא קרוב לבורא? וכשהבורא מתגלה חזרה והוא מקבל את האהבה שלו שוב הוא אומר, אם היה לי יותר צער הייתי מרגיש עוד יותר דביקות ואהבה. האם אפשר לראות זאת כך?

חלקית כן, אבל חלקית. בכל זאת השאלה היא כמה אדם מצטער.

תלמיד: כאן הוא אומר שהוא הצטער מעט, אחר כך הוא קיבל מעט דביקות ואהבה, ואם היה מצטער יותר היה יחס עוד יותר חזק אל הבורא.

כן.

שאלה: בדוגמה הזאת, בתחילה האדם נמצא בהסתר רגיל, הוא מרגיש שהבורא נמצא והוא עבר את התיקון הראשון, להשפיע על מנת להשפיע, עבר את חנוכה. אחר כך מתחילים לגלות לו את הרצונות האמיתיים שלו והוא נופל להסתר כפול כך שהוא אפילו לא רואה את הבורא, הוא לגמרי מאבד את הקשר איתו. זה מצב פורים כנראה, שהוא בכלל לא מאמין שהבורא נמצא, הבורא נעלם, יש רק את האחוריים שלו. הוא עושה עבודה ובכל מקרה לא רוצה לעזוב, מתפלל וכולי, כמו שכתוב שם בפורים. וכשהבורא חוזר הוא מקבל גמר תיקון, הוא מגלה שאת הכול עשה הבורא, הוא מקבל את כל התשלום וכולי. אפשר להגיד כך?

אפשר.

קריין: אות ק"ט.

אות ק"ט

"והנה הראית לדעת, אשר אחר שזכה האדם למחילת עוונות, בדרך שהזדונות נעשו לו כזכויות, הנה אז זוכה ג"כ לבא עם השי"ת, בבחינת אהבה במדרגה הב', אשר הנאהב לא גרם לאוהבו מעודו שום רע, ואפילו צל של רע, אלא הולך ועושה לו טובות מרובות ונפלאות, מעודו ולתמיד (כנ"ל אות ע' ד"ה הא'). באופן, שתשובה מאהבה, והתהפכות הזדונות לזכויות, באים כאחד, כדברי חז"ל, הנ"ל."

שאלה: באיזה כלי אדם יכול להצדיק את הבורא?

במה שהוא מרגיש. הוא משתדל לנסות לכוון את הרצון לקבל שלו בהתאם למה שהוא מקבל, בעל מנת להשפיע, וכך מתקדם.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שברוחניות יש גם שנאה וגם אהבה בו זמנית, שני הפכים, לכן השאלה האם מצד אחד אני מצדיק בכלי השפעה ומצד אחר בכלי הקבלה אני לא יכול להצדיק, ושני הרגשות האלה חיים ביחד, או שאין כזה דבר והרצון לקבל נמחק ויש רק אהבה?

הם חיים יחד ואפילו תומכים זה בזה.

תלמיד: יוצא שחוסר הצדקה של הבורא עדיין קיים.

לפי מידת ההסתרה שאדם מרגיש.

תלמיד: האם יש מצב כזה שחוסר ההצדקה נעלם לגמרי ויש רק אהבה?

זה כנראה אחר כך במדרגות יותר גדולות, גבוהות, קרוב לגמר התיקון.

תלמיד: אם אדם מקבל אותה מכה לאורך זמן, הוא יכול להתאסף עם החברים ולבקש להתפלל ביחד להסיר את המכה?

אם זו מכה קבועה שהוא לא יכול להיפטר ממנה על ידי כל המאמצים שלו ורואה שזה למעלה ממנו, אז הוא יכול לספר את זה לחברים, אבל רק לחברים, ולבקש שהם יתחברו אליו בתפילה הזאת.

תלמיד: השאלה האם ביחד אנחנו יכולים לבקש שהבורא ימחק את מקור המכה או לא?

אנחנו יכולים להגיד כך אבל בדרך כלל אנחנו לא מצביעים לבורא על מה שצריכים לתקן, אנחנו רק אומרים מה אנחנו רואים כמכשול גדול שלא יכולים להתגבר עליו, ואז הבורא יעשה מה שיעשה, מה שטוב בעיניו.

תלמיד: אני לא מכתיב לו איך לעשות אבל אני כן צריך להצביע על המקום או באופן כללי להגיד?

אתה יכול להצביע על המקום שנראה לך שבעקבות זה אתה נעצר, נזרק.

תלמיד: זה ברור, רק לא עשיתי את זה עד עכשיו כי זה מתנגש עם מה שאנחנו לומדים, שאם אתה מבקש עבור עצמך אתה גורם חורבן לנפשך.

לא, אפשר לבקש.

תלמיד: זה לא מתנגש?

לא, אתה תרגיש איפה הגבול, באיזו מידה זה נכון ברצון לקבל, ובאיזו מידה לא ניתן לבקש יותר ברצון להשפיע.

תלמיד: עושים את זה רק בעשירייה או שאפשר גם עם חברים קרובים בקבוצה?

אפשר בקבוצה, אפשר בעשירייה.

שאלה: אם אנחנו רואים שיש בעיה לחבר שהוא לא יכול להיפטר ממנה, אנחנו רוצים שהבעיה תיעלם או שהחבר יוכל להצדיק את פעולות הבורא, על מה אנחנו מתפללים?

אנחנו מתפללים שהחבר ירגיש שתפילתנו פעלה נכון, ואותה ההפרעה, אותו גדר שעובד עליו, מכביד עליו, לאט לאט נעלם, והוא מתהפך, הופך להיות לעוזר.

תלמיד: לגבי אותן מכות שאדם מרגיש והצדקת הבורא, לפעמים אנחנו מסתכלים על אירועים שהיו לנו והרגשנו את המכות ככאב, ואפשר באמת להצדיק את הבורא, להרגיש שהם באו מאהבה. אבל לפעמים מורגש שאחרים סבלו בשביל זה, ואתה יכול להצדיק את מה שכאב לך אולי, ואיך בזה הבורא קירב אותך מתוך אהבה, אבל לא תמיד אתה יכול להצדיק את מה שקרה לאחרים והביא לך את התובנות האלה. מה התפקיד של האחרים והאם כן אפשר להצדיק את מה שקרה להם? מה התפקיד של אותם אנשים מסביב שאולי סבלו באותו מקרה, ולא ניתן להצדיק את מה שקרה להם?

כלפי מה שקרה להם אני לא יכול להצדיק, ובכלל לא יכול לעשות שום דבר, כי הכול כלפיהם, ואני לא יכול להרגיש במקומם, אם הבנתי אותך נכון.

תלמיד: הם יצאו עם איזה סבל מהסיטואציה, ואני את הסבל שלי כבר המתקתי, אבל אני מרגיש שאצלם נשאר הסבל, אין להם איך להמתיק אותו, אצלם אותה סיטואציה נשארה כסבל.

אז אתה צריך עכשיו לעבוד על הסבל הזה, שהם ירגישו אותו כעזרה שבאה להם מלמעלה.

תלמיד: כלומר עלי להמתיק, להצדיק גם כלפיהם את הבורא, ובזה יהיה להם תיקון?

כן, יהיה להם מקום תיקון.

שאלה: מה המטרה של המכות במשל הזה?

לרכך את הלב.

תלמיד: איך הן מרככות את הלב?

כתוב, כמו שמלח ממתיק את הבשר, כך המכות ממתיקות את הרצון לקבל. על ידי זה שהן משפיעות עליו מכל מיני כיוונים, הרצון לקבל מתחיל להיות יותר להישמע להן, הוא יותר קרוב אליהן, יותר מבין אותן.

תלמיד: מה עושה את המהפך בין מכה לבין מטבע זהוב, הרי יש שם היפוך, היהודי קיבל מכות, אחרי זה הגיע בעל הבית והוא קיבל זהובים. מה הופך מכה למטבע?

כי זה עובר על החומר שהוא רצון לקבל, והרצון לקבל מקבל מילוי, ויחד עם המילוי שהוא מקבל הוא מרגיש עבור מה הוא קיבל מילוי, ומתחיל להרגיש בהכרת הרע עד כמה המילוי הזה הוא לא כמו מטרת הבריאה, ומתוך זה היחס שלו לרצון לקבל הזה שעכשיו מטפלים בו מלמעלה, מגיע להכרת הרע.

תלמיד: אז מה קרה ליהודי הזה שהפך את המכה למטבע, הוא השתנה?

הוא השתנה בזה שקודם כל הוא מצטער על זה שלא קיבל עוד, זאת אומרת הוא מצטער שלא קיבל יותר, שלא השתמש עם רצון לקבל עוד יותר גדול, ולכן יוצא שהצער שלו הפוך מהצער של בעל הבית או הבורא, כי בעל הבית סובל מזה שהוא לא יכול לתת לו יותר.

תלמיד: היהודי הזה אמור ללמוד משהו מהמכות?

כעיקרון כן.

תלמיד: מה הוא אמור ללמוד?

הוא אמור ללמוד שאם הוא הולך לבדוק את הסיבה והתוצאה לפי הטבע של הרצון לקבל שלו, אז הוא לא יבין את הבעל הבית, את מי שממלא אותו, ומה הכוונה של הבעל הבית שנותן לו מכות.

תלמיד: אבל זה ימנע ממנו לקבל עוד מכות?

כן, אבל כבר לא בעצמו אלא שהוא יחכים מהלימוד הזה, ולכן בפעם הבאה הוא יקבל תשלום מבעל הבית בכוונה אחרת.

תלמיד: הוא יקבל תשלום או שהוא יקבל מכות יותר מתקדמות?

הייתי אומר שאלה כבר לא יהיו מכות, זה כבר יהיה כתשלום.

תלמיד: אז כל העבודה של היהודי זה לשנות את היחס שלו?

כן.

תלמיד: זאת אומרת כל התהליך פה מתאר לנו שינוי יחס?

כן.

תלמיד: שום דבר אחר לא קרה, רק היהודי משנה את היחס שלו?

כן.

תלמיד: אז אין מה לבקש להעביר את המכות, יש מה לבקש להשתנות?

נכון, זה כל העניין, אנחנו צריכים לתקן את היחס שלנו למכות, העולם לא ישתנה, אנחנו צריכים להשתנות.

שאלה: אז בעצם אין זהובים יש עוד מכות, פשוט היחס למכות הבאות שמגיעות הוא כזהובים?

נגיד, כן.

תלמיד: זאת אומרת מה שלפני זה הורגש בי בגלל שאני לא הייתי מתוקן כנתק וככאב, מתגלה בי כשאני מתוקן כקשר, זאת אומרת יש המתקה?

כן.

תלמיד: והרצון לקבל הוא כאמצעי לקשר?

כן.

שאלה: בנושא של העבודה ביחד, כשאני רואה חבר שקיבל מכה וכמו שאמרת, עובר זמן, האם אנחנו יכולים להתפלל, לבקש את גילוי האדון? כי בסוף זה גילוי האדון והיעלמות האדון, זה עושה את ההבדל בין מכה או ללא מכה. בנוכחות האדון אין מכה, ברגע שהוא חוזר זה כבר הופך למתנה. לפני שהוא עזב הוא היה נאמן ביתו, זאת אומרת בסוף מה שקובע זה נוכחות האדון העלמות האדון, כן?

כן.

תלמיד: אנחנו יכולים להתפלל על חבר שיקבל את נוכחות האדון? או שזה התערבות במשהו שאי אפשר להתערב?

אנחנו יכולים להתערב בזה, אומנם התוצאה מזה יכולה להיות כמו שאנחנו מצפים או ההיפך. יש הרבה דברים שנמצאים בחשבון הזה.

תלמיד: זאת אומרת, עבודה בעשירייה נאמר בקבוצה, זו עבודה שבה יש יחס אישי של כל אחד לכל המערכת, ויש יחס משותף.

כן.

תלמיד: ולא תמיד אנחנו יודעים בבקשה המשותפת מה תהיה התוצאה האישית?

כן. אישית אנחנו לא מגיעים, אנחנו מגיעים רק לתגובה כללית, קולקטיבית.

תלמיד: אז איך יודעים מה נכון או לא נכון?

אתה רוצה שכל העשירייה תרגיש איפה היא טעה.

תלמיד: שכל עשירייה תעזור לכל יחיד בתוך העשירייה לצאת ולעבור את המצבים מהר וטוב ולגלות את גילוי האדון. אני חושב שזה רצון של כולנו.

אז צריכים יום יום לעשות כזה בירור וממש בעוד ימים ספורים אנחנו נוכל לנסות את זה.

שאלה: אמרנו עכשיו שהשינוי זה ביחס למכות, שזה מה שמתפתח באדם כתוצאה ממה שהוא עובר.

כן.

תלמיד: אבל ההרגשה היא שזה לא היחס למכות, אלא זה חיזוק כוח האמונה שלא היה באדם מספיק. שכאילו כל הדבר הזה הוא כדי לחזק בו את כוח האמונה שיהיה לו יותר חזק, והוא לא היה יכול להשיג את זה מראש, אין לו מספיק כוח. וזה גם הצער שיש לו בזה שאין לו מספיק כוח אמונה כדי להיות בקשר נכון עם הבורא על פני מה שקורה.

נכון.

תלמיד: כשהוא זוכה לגילוי פנים, מה הוא מרגיש כלפי מה שהוא עבר? כוח האמונה בו עכשיו זה הרי כאילו לא שלו, הבורא נותן לו עכשיו את הכוח הזה ועכשיו יש לו אותו, אבל האדם עדיין נשאר ללא קיום משל עצמו, כאילו לא עשה שום דבר חוץ מלתת את המאמץ שמראש היה אמור לא להצליח בו. כאילו לא היה לו אף פעם הזדמנות באמת להצליח.

כן.

תלמיד: זה מרגיש כאילו עדיין האדם מקבל קשר יותר קרוב לבורא, אבל זה לא על חשבון עצמו.

כביכול אין לו מושכות ביד.כן, זה נכון. מה עושים? ממשיכים.

תלמיד: כן, כאילו אולי בהמשך הוא כן יקבל איזשהו מקום משל עצמו, זה מרגיש עדיין לא שלם, מבחינת מה ההטבה שהבורא רוצה לתת לו. כנראה שהבורא כן רוצה לתת לו את המושכות אבל הוא עדיין לא קיבל אותן.

הוא לא יכול לקבל, אין לו עדיין ראש של אדם אלא באמת ראש של סוס.

שאלה: זו בעצם אותה נקודת ה"אקספרט פוינט" שאנחנו העדות שבעצם האדם הוא רק עד למה שהבורא פועל עליו והוא לא עושה בעצם שום דבר?

כן, אפשר להגיד שכך זה.

שאלה: אז אני לא מבין, לפעמים אנחנו אומרים שצריך להתפלל כדי להסיר את המכות ולפעמים אומרים שצריך להתפלל על זה שהבורא ישנה את היחס למכות, מה נכון? או שיש מצבים כאלו וכאלו? כי יש פה סתירה.

האדם רוצה בסופו של דבר לקבל כזאת התרשמות מהפעולות שלו כמו שהבורא מקבל התרשמות מהפעולות של האדם, שיהיו יחד באותו ראש. וזה מה שאדם רוצה, אחרת הם אף פעם לא יהיו באיזו החלטה יחד.

תלמיד: זה ברור. השאלה היא כשיש מכה, אז עכשיו ששאלתי אותך אמרת שכן אפשר להתאסף ובאמת להתפלל שהבורא יסיר את המכה כי היא לא עוברת או, עכשיו גם נתת תשובה ש-לא, צריך להתפלל שהבורא ישנה לנו את היחס למכה, אלה שני דברים שונים, מה נכון?

האדם צריך לשנות את היחס שלו למכה ואיך שהוא מגיב עליה.

תלמיד: אז מה עם התשובה הראשונה שאמרת על זה, שכן אפשר לבקש שהבורא יסיר את המכה.

אנחנו בפועל לא השתמשנו בזה אף פעם.

תלמיד: נכון לכן שאלתי האם עושים כזה דבר או לא?

אני לא רואה את זה.

תלמיד: כי לפני זה אמרת שכן.

זה במקרים מיוחדים אולי.

תלמיד: איך להגדיר שזה מקרה מיוחד, מי יכול להגדיר, העשירייה יכולה להגדיר?

כן, העשירייה כולה יכולה לבוא להחלטה פה אחד שהיא רוצה לדרוש כך וכך.

תלמיד: זאת אומרת ההבדל הוא שלא אדם אחד עכשיו קובע שהנה זו המכה אלא אם העשירייה קובעת שזה משהו שמפריע לחבר, אז כן יכולים לבקש ביחד?

כן.

שאלה: שמענו ממך את הסיפור המפורסם על הרב"ש שאומר לגוף שלו, "שיסבול". אז שהרב"ש אומר שיסבול, זה לא קשור?

כל הבעיות שלנו בפרשת הסיפורים, שלכל סיפור יש מלפני זה תשתית ואחרי כן איזה רקע ולכן אי אפשר להדביק משהו לכל אחד, לכל עשירייה.

(סוף השיעור)