שיעור בוקר 16.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', דף תרא, עמ' 601
עשר הספירות של עולם האצילות, אות ה'
קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק ח', עמ' 601, "עשר הספירות של עולם האצילות", אות ה', דברי האר"י.
נתחיל, וכמה שאפשר בכל זאת נלמד קצת. אבל העיקר זה הכוונה, כמו שדיברנו גם אתמול ושלשום. בתלמוד עשר הספירות כשאנחנו לומדים, אנחנו לא משיגים עדיין מה שלומדים. אבל כך גם כתוב באות קנ"ה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", שלמרות שלומדים ולא מבינים מה שלומדים, אבל רוצים להבין, מתוך זה מושכים עליהם המאור המחזיר למוטב, אורות המקיפים, ואז לאט לאט מתחילים להבין, להרגיש וכך להיכנס לעולם הרוחני. אז נהיה בכוונה שאנחנו רוצים מתוך זה להשתנות ולהתחיל להרגיש מה שלומדים.
קריין: אות ה', דברי האר"י.
אות ה'
"* והנה ע"י עלית מ"ן הנ"ל, שהם האורות הנ"ל, נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין, אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק, עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל. כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה, ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק. ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ, רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש."
* עץ חיים שער י' פרק ב'.
זאת אומרת, על ידי הבקשה מלמטה, מהנבראים, זה נקרא "על ידי העלאת מ"ן", שאנחנו מעלים את האורות, זה נקרא הרשימות שלנו שאנחנו רוצים להגיע למצב יותר גבוה, אז "נזדווגו בחינת הוי"ה דע"ב דיודין," אנחנו רוצים למשוך את אור החכמה, "אשר הם כללות בחינת המוחין דא"ק," מוחין הא"ק זה אור החכמה "עם בחינת הטעמים דס"ג, שהם אח"פ כנ"ל." שזה כבר כלים דהשפעה, "כי אלו הטעמים דס"ג לא היו בהם שום שבירה," כי הם כלים דהשפעה "ולכן הם נזדווגו יחד עם בחינת הע"ב דא"ק." שזה אור החכמה. "ואין הכוונה על האורות היוצאים מן הבל אח"פ," ממדרגת האוזן, "רק על בחינת עצמן ופנימיותן ממש." רק על אור החכמה עצמו.
אני מבקש, בואו קצת נסבול. וכולנו כולנו מתכוונים לזה שמה שאנחנו קוראים ולא מבינים, כמו שכתוב שם, אף על פי שלומדים ולא מבינים מה שלומדים, אבל רוצים לדעת מה שלומדים, כי אנחנו לומדים על עצמנו, רק אנחנו נמצאים בחוסר הרגשה, בחוסר הכרה, אז כשרוצים להיות בהכרה, לפי הרצון הזה מושכים את האור המקיף.
קריין: אות ה' אור פנימי.
פירוש אור פנימי לאות ה'
"המוחין דא"ק עם בחי' הטעמים דס"ג: ואע"פ שכל הנקודים אפילו הראש הא' שבהם, נמשכים מנקודות דס"ג, וא"כ היה המ"ן צריך לעלות רק עד הנקודות שבראש הס"ג, אמנם באמת הם עלו לנקודות דס"ג, אלא כיון שעם עליתם זו נעשה הזווג דע"ב ס"ג, אשר הארת הע"ב שהגיעה אל הס"ג, הורידה הה"ת מעינים דס"ג אל הפה דס"ג, שבזה מתחברים האח"פ אשר יצאו מראש ס"ג ושבים לבחינת ראש, ונמצאות הנקודות דס"ג מתחברות עם הטעמים דס"ג למדרגה אחת, אשר אז אין הנקודות דס"ג עולות יותר בשם, כי הן בטלות בהבחינה העליונה שבהן, שהן הטעמים. ולפיכך נבחן גם העלית מ"ן, שעלו אל הטעמים כי הנקודות אינן עולות בשם כי בטלות להם. כמ"ש הרב לעיל (דף שצ"ו אות ו' עש"ה.)"
אני חושב שכדי להבין כל הדברים האלה, לקרב אותם אלינו, כדאי לנו לעבור בכל זאת להסתכלות פנימית של החלק הזה. אחרי כל חלק ב"תלמוד עשר הספירות" יש לנו עוד תוספת שהיא מסבירה בצורה קצרה ויותר קלה, עניינית, על מה אנחנו לומדים. אז נעבור לדף תרפ"ח, הסתכלות פנימית של חלק ח' ונלמד מה שכתוב כאן. זה יעזור לנו להתמצא איפה אנחנו נמצאים בכלל, אחרת נפלנו על חלק ח', ויש אנשים שלא מבינים בכלל על מה עכשיו מדובר.
קריין: אנחנו בדף תרפ"ח, עמ' 688, הסתכלות פנימית.
הסתכלות פנימית
"דע, כי העולמות וכל אשר בהם נבחנים בב' כוללים: א', הוא עצם המציאות, שהיא מהותו של העולם, ושל הפרצוף, ושל הנשמה, כמו שנתחדשו ונתקנו מא"ס ב"ה, ונשתלשלו מלמעלה למטה, כל אחד למקומו הראוי לו." זו בניית המערכת מלמעלה למטה, פרצופים, עולמות, ספירות, כל הדברים האלה. מה שנקרא חומרה, מבנה. "וכולל ב' הוא, הקיום של המציאות," קיום של המציאות, מה שעובר, איזה כוחות עוברים בכל המערכת הזאת. "דהיינו כלכלתן והתפתחותן בדרך מדרגה עד גמר הגדלתן התכליתי הנרצה, וכדומה. וההפרש שביניהם, הוא, כי הכולל הא' להיותו מצד המאציל, מא"ס ב"ה, הוא כולו טוב," כולו להשפיע לתחתונים. "וסימנך שהוא בא תמיד מלמעלה למטה." מהבורא לנבראים. "אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך שהוא בא תמיד ממטה למעלה," עד כמה שאנחנו מסוגלים, יכולים, רוצים, משתדלים להידמות לבורא ממטה למעלה. "כי התחלתו בא מן התחתון, הצריך להקדים בחינת העלאת מ"ן, שפירושו מצות ומע"ט ותפלה." עד כמה שאנחנו משתדלים בחיבור ובבקשה לבורא שיעזור לנו.
"והנה בחלק זה שלפנינו, נתבארו הע"ס והפרצופים של עולם אצילות, ונשמת אדה"ר, שהיא כללות כל הנשמות של באי עולם," שכל הנשמות שלנו הן כלולות במערכת אחת שנקראת "אדם הראשון". והמערכת הזאת, אדם הראשון, היא נמצאת בעטיפה כזאת, ומה שעוטף אותה נקרא "עולמות". "רק מבחינת הכולל הא' הנ"ל, דהיינו ממה שנתחדשו ונתקנו מלמעלה למטה מא"ס ב"ה." קודם כל אנחנו לומדים איך המערכות האלה התייצבו מלמעלה למטה עם מערכת אדם הראשון, השבירה שלה והתיקון שלה, הכול בצורה מערכתית. "שהם כל פרצופי אצילות ומוחין הקבועים בהם בלי השתנות, אשר זווגם לא פסיק לעלמין. וכן נשמת אדה"ר, מבחינת עצם המציאות שבו, דהיינו כמו שנברא מלמעלה למטה מא"ס ב"ה. ולא ביארנו כאן מהכולל הב', כדי לברר מתחלה בחינת עצם המציאות באר היטב, ובע"ה בחלקים הבאים נבאר את הכולל הב'."
שאלה: איך לסכם את כל ההקדמה הזאת?
הוא אומר שיש לנו שני כוללים, שמלמעלה למטה מתייצבת המערכת, ומלמעלה למטה בא הכוח שמחייה את המערכת. הכוח שמחייה את המערכת הוא מגיע בצורה שמשפיע מלמעלה למטה, ובזה שמחייה את המערכת ואיך שהמערכת מגיבה, אז הוא תלוי וקשור גם לתגובת המערכת ממטה למעלה. אלה דברים יחסית פשוטים, אפשר לתאר אותם כך כל אחד לעצמו. זה מה שקורה בינתיים. עכשיו אנחנו נלמד על כל המערכת הזאת איך היא מיתקנת עד גמר התיקון.
שאלה: המערכת הזאת שבה נמצאת הנשמה, באיזה אופן היא פועלת עלינו כדי להזמין בקשה מלמטה למעלה?
נשמה, יכול להיות שזו כל המערכת בעצמה שנקראת "נשמת אדם הראשון", כי נשמה זה המבנה הכללי. נשמה זה גם החלק הפנימי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, שאנחנו צריכים לגלות אותו ולתקן אותו ולחבר עם כל החלקים האחרים. תלוי על מה מדברים.
תלמיד: נגיד אנחנו מדברים אפילו על נשמת אדם הראשון, אז הבנתי שקראנו באות ה' שמדובר גם שם על עליית מ"ן. זאת אומרת, האם מדובר על זה שהמערכת הזאת צריכה להעלות מ"ן לתיקון?
ודאי, אבל למה אתה מבדיל? זו פשוט אותה המערכת רק בכל מיני מצבים או בכל החלקים שאנחנו כך לומדים אותה, אבל בעצם ישנה רק מערכת אחת, נשמה אחת שנקראת "נשמת אדם הראשון", ומצד הבורא שמשפיע על הנשמה הזאת על ידי "ספֵרות" כאלה, על ידי מערכות שנקראות "עולמות".
תלמיד: באות ה' בעל הסולם כותב שעליית המ"ן הם אורות, אבל אנחנו למדנו שמ"ן זה חסרון שמעלים אותו למעלה.
זה כאור חוזר, אתה צודק, אבל זה אור חוזר. זאת כל העבודה שלנו. כל העבודה שלנו היא להעלות מ"ן, זה נקרא "מי נוקבין", שאנחנו רוצים להיות המשפיעים. לכן זה נקרא "מי", "מים", כוח השפעה, ונוקבין שחסר, נקב, נוקבא, חיסרון. אז מה שאנחנו מעלים למעלה זה חיסרון של כוח השפעה, ואז מקבלים מלמעלה כוחות והם מתקנים אותנו.
תלמיד: באיזה שלב החיסרון הפשוט לחיבור שאנחנו בונים בינינו הופך לאור חוזר, מתי זה קורה?
חיסרון לא הופך להיות לאור, אלא הוא מעורר מלמעלה תגובה מהבורא שמשפיע עלינו, ואז כשאנחנו מתחילים להתקשר עם הכוח שבא מהבורא, מזה בא האור.
שאלה: אנחנו לומדים שלכל דבר יש השתלשלות ויש קשר בין סיבה ומסובב. מה הוא השורש של השבירה של הפרצוף?
שורש השבירה של הפרצוף זה שמתגלה רצון לקבל שהוא לא מכוסה במסך. שהפרצוף חשב שיש לו מסך, ולכן הוא יכול לקבל על מנת להשפיע, והתגלה שאין לו כוח המסך ואז קיבל על מנת לקבל, שזה נקרא "שבירה".
שאלה: בעל הסולם מסביר כאן בצורה מאוד ברורה שבחלק הזה מדובר רק בעבודה מלמעלה למטה, במבנה של העולם, וממש לא בחלק שלנו. ובדרך כלל בלימוד, בגלל שאנחנו עוסקים בחיים בהרבה מאוד דברים, מתערבב איפה החלק שלנו, איפה העלאת מ"ן. איך אנחנו בונים את הרצון הזה ואת הקשר בינינו כדי לעשות את ההפרדה הזאת?
לא צריכים לעשות שום הפרדה. זה שאנחנו רוצים להתעלות ולהגיע לחיבור ולהשפיע זה לזה ומתוך זה להשפיע לבורא, זה חיסרון שאנחנו מעלים אליו שיסדר לנו את החיסרון הזה, ויתן לנו כוח באמת לרצות ובאמת להשפיע לו, לגרום בו חיסרון לעזור לנו. שמהעלאת המ"ן שלנו, מהחיסרון שלנו לבורא אנחנו רוצים לגרום בו חסרון לתקן אותנו, שזה נקרא מ"ד, ואז אנחנו מקבלים כוחות שהם מעוררים אותנו נכון, מסדרים אותנו, ואז אנחנו מוכנים לקבל את האור העליון בכוח המסך, וכך להתחיל סדר נכון של התקשרות שלנו עם הבורא.
שאלה: במה תלוי כוח המסך מצידנו?
רק בכמה שאנחנו מקבלים מלמעלה מאור המחזיר למוטב.
שאלה: בעל הסולם אומר פה משהו שלא ברור לי, "אבל הכולל הב' מעורב ברע, ויש בו דבר הטורח והיגיעה, וסימנך שהוא בא תמיד ממטה למעלה". פתאום יש את הנקודה שהכניסו את הרצון לקבל.
זה לא פתאום. מלמעלה למטה בירידת הפרצופים מאין סוף עד העולם הזה, אנחנו רואים שכל הרצונות שהיו כולם בעל מנת להשפיע, כוח ההשפעה בהם לאט לאט נחלש עד שהם מגיעים לעל מנת לקבל, ואז הם מעלים מ"ן ומבקשים "תן לנו כוח המסך". זאת אומרת, דווקא בזה יש התקשרות הנברא בבורא, בזה שהנברא מבקש כוח. אין לנו צורה אחרת להתקשר לבורא, אלא רק מתוך החיסרון שאנחנו רוצים להיות כמוהו, שאנחנו רוצים להשפיע, להיות בדבקות אליו, בהשתוות הצורה עימו.
תלמיד: זה גם כולל הא' וגם כולל הב'? למה הוא לא כולל הב'?
כולל הא' זה מה שיורד מהבורא אלינו כהכנה לחיים שלנו, למציאות שלנו, וכולל הב' זה מה שאנחנו מעלים למעלה.
תלמיד: כולל הב' זה נקודת הבריאה, כביכול, של הרצון לקבל באדם?
כולל הב' זה הרצון לקבל שבאדם, שמרגיש עד כמה שהוא צריך תיקון כדי להשתוות לבורא.
שאלה: אנחנו לומדים שהאור נמצא במנוחה מוחלטת, שאין שינוי באור, יש רק שינוי בכלים שלנו. מה צריך לקרות כדי שאנחנו באמת נגלה את עשר הספירות הראשונות בעשירייה, הפרצוף הראשון?
אתם צריכים להעלות רצון להיות מקושרים ביניכם במידת ההשפעה כמה שמסוגלים. במידת הקשר הראשון ביניכם על מנת להשפיע זה לזה ולבורא, אתם תגלו את המערכת, את הסיסטם, את הקשר שביניכם שנקרא "עשר הספירות", ואז מתוך זה כבר אתם מתחילים לעלות ולעבוד. כל הבעיה היא להגיע לעשר הספירות הראשונות, ולזה נכנסים לאט לאט. זו בעיה. כמו שבעולם שלנו עדיין יש בעיה בעיבור, בלהוליד תינוק, כל הדברים האלה הם מלאים מלאים בכל מיני שאלות שאנחנו עוד לא כל כך יודעים במה זה תלוי. להיכנס להיריון, לא להיכנס להיריון, איך אפשר, למה לא, מה מפריע, עדיין אנחנו לא כל כך מבינים בזה. וברוחניות זו בעיה שלנו עוד יותר גדולה.
קריין: בעמ' 688, "הסתכלות פנימית" אות א'.
אות א'
"כבר ידעת, אשר שורש כל התיקון, הוא, מ"ה החדש שיצא מהמצח." זאת אומרת, שיש לנו פרצוף ס"ג וממצח דראש דס"ג יוצא לנו עולם חדש שנקרא עולם האצילות. והוא נקרא עולם האצילות, מ"ה החדש. כך הוא נקרא. "וצריכים אמנם לידע ולזכור, מ"ש הרב בע"ח שער מ' פ"ז ''כי אין מ"ה בקטנות כלל, אלא בגדלות" עש"ה." שבמצב הקטנות עולם האצילות הוא לא קיים, זה סתם פרצוף קטן. מה שאין כן כשמגיע האור מלמעלה ומתחיל למלאות את הכלים של קטנות והם מתחילים להתפתח ולהגיע לגדלות, אז הם מתמלאים באור העליון ונעשים כעולם שלם. "כי בקטנות גם הזכר הוא בחינת ב"ן לבד." זאת אומרת הוא לא יכול להשפיע, הוא לא יכול כלום, הוא נמצא במצב מינימלי. "כי בהיות הזווג במקום הכתר, שהוא מצח, נמצאת קומת הע"ס כקומת מלכות, שנקראת ב"ן, ולא מ"ה." ב"ן זה נקרא שמקבל, ומ"ה זה נקרא שמשפיע. "אלא רק בגדלות אשר הה"ת יוצאת מהמצח ובאה למקומה," מלכות יורדת מעביות דשורש, זה נקרא מצח, ובא למקומה, לעביות ד', "לפה או לחוטם או לאזן, ואז מתגלה שם הגדלות, שה"ס הוי"ה דאלפין, בגימטריא מ"ה." אז מגיע פרצוף ואורות ממלאים אותו, ואז יחד אורות וכלים הם מתחילים לתפקד. ואז זה כבר נקרא פרצוף עולם האצילות או מ"ה דאלפין. אלף זה סימן, אות אלף, לצמצום ב'. שיש פרסא באמצע ולמעלה ולמטה גלגלתא עיניים ואח"פ. "וע"כ מכונה מ"ה החדש. אבל בעוד הה"ת במצח, אפילו הזכר משם, הוא בחינת ב"ן," היינו, לא יכול להשפיע שום דבר, "דהיינו קומת מלכות שנקראת ב"ן כנודע. באופן שמצד הקטנות דה"פ אצילות, נקראים כולם ב"ן ולא מ"ה, כמבואר."
זו איזו מן הקדמה שיש. בואו נראה עוד כמה.
"ומזה תשכיל אשר כל פרצופי ד' עולמות אבי"ע. הם רק ב"ן דא"ק, כי ידעת שעיקר אצילות הוא מה שיוצא בקטנות, וכיון שאפילו ה"פ אצילות יצאו בקטנות בבחינת ב"ן, כנ"ל, מכ"ש בי"ע, שהם בחינת ו"ק דזו"ן דאצילות, לא כל שכן שנחשבים לב"ן. באופן, שמצד הזדככות המסך הנמשכת מכח הביטוש דאו"פ באו"מ, לא יצא בכל המציאות שלאחר הצמצום, אלא רק ה' קומות לבד, אשר ג' הקומות הראשונות: גלגלתא, ע"ב ס"ג, הן שייכות לא"ק, כלומר, אל היחס דצמצום ראשון, שהקו נמשך עד לנקודת העולם הזה. וב' הקומות האחרונות: מ"ה וב"ן, הנה מ"ה יצא בנקודים, דהיינו אור ישסו"ת שיצא מנקבי עינים, שהוא נקרא מ"ה, כי הזווג שנעשה במקום עינים שהן כלי החכמה אין בו אלא קומת ז"א דעביות, שנקרא מ"ה. כמ"ש היטב בחלק ה'. וקומת ב"ן יצאה בה"פ אצילות, שגם בי"ע בכללם, משום שהזווג נעשה במקום המצח שהוא גלגלתא, מחמת שהמסך כבר נזדכך לבחינת כתר, שאז אין יוצא עליו אלא קומת מלכות, כנודע. וקומת מלכות נקראת ב"ן."
מה הוא רוצה להסביר לנו? שסך הכול אין לנו בכל הבריאה אלא רק שלושה מצבים. מצב ראשון זה גלגלתא, ע"ב, ס"ג שזה שייך לעולם אדם קדמון, א"ק. ומצב שני, שהוא שייך לעולם הנקודים, אז אם גלגלתא, ע"ב, ס"ג שם נמצאים כמו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין זה קומת מ"ה, זה עולם הנקודים, עביות א'. ואחר כך יש עוד עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, זה כולו עביות דשורש ביסודו. וככה מלמעלה למטה, דרך כל חמשת העולמות יש לנו ביצוע של חמש דרגות העביות שבמלכות דאין סוף. ד', ג', ב' בגלגלתא ע"ב ס"ג, א' בעולם הנקודים ושורש בעולם האצילות ובי"ע. וכך מתפשטים העולמות האלה מלמעלה למטה. זה בינתיים מה שהוא אמר בעצם.
קריין: אות ב', טור ב'.
אות ב'
"והנה נתבאר, שכלהו עלמין דא"ק ואבי"ע, אינם רק הזדככות המסך על ה' בחינותיו, מקומת כתר עד קומת מלכות. אלא בב' הקומות האחרונות דמ"ה וב"ן," זאת אומרת, בעולם הנקודים ועולם האצילות, כולל בי"ע, "נתוסף בהן ענין צמצום הב', מסוד ה"ת שעלתה לעינים", לעולם הנקודים, "שעלתה לעינים או למצח," בעולם האצילות, "וע"כ יש בהן ענין קטנות וגדלות," שאפשר לעבוד בכלים גלגלתא ועיניים בלבד ואין כוח לעבוד בכל הכלים, בכל העשר ספירות, ויש כוח לפעמים לעבוד בכל העשר ספירות, זה נקרא גם באח"פ. "כי ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג," שמביאים אור חכמה ואור חסדים לכלים "יוצא אור חדש המוריד את ה"ת מעינים או ממצח, ואז יוצאת הגדלות, כנודע." זאת אומרת היו כלים רק להפעלת גלגלתא עיניים, כתר וחכמה, ועכשיו יכולים להפעיל עוד תוספת רצונות, תוספת כלים, בינה זעיר אנפין ומלכות. הכול תלוי עד כמה שהאור מאיר מלמעלה. "להיותו מחזיר את אח"פ אל המדרגה, והחזרת אח"פ אל המדרגה ע"י הזווג העליון, מכונה בשם הוי"ה דאלפין." אלף זה רמז לצמצום ב', כמו שדיברנו ולכן כשאנחנו רושמים את המצב של הפרצוף, שהוא היה בצמצום ב' וחוזר לצמצום א', שהיה בקטנות וחוזר לגדלות, אז אנחנו רושמים אותו באות אלף. "כמ"ש זה היטב לעיל דף תס"ג תשובה א', עש"ה."
"וכבר ידעת שכל פרצוף ופרצוף מה' קומות הכוללות הנ"ל, מחויב להתפשט בפני עצמו ג"כ בה' קומות. שהוא מטעם, שא"א שיצא זווג חדש על המסך אלא אחר שעולה למלכות דראש, שפירושו, שמוכרח להזדכך כולו עד שנעשה זך כמו מלכות דראש," את זה אנחנו למדנו עוד בגלגלתא שהמסך שעומד בטבור צריך לעלות לפה דראש ושם לעשות זיווג דהכאה מחדש ואז מוליד פרצוף הבא. "וע"כ מוציא ד' קומות במדרגות זיכוכו עד שמשתוה למלכות דראש, משום שאור עליון אינו פוסק, כנודע. אמנם בעולם הנקודים שהוא קומת מ"ה, יש שם נוספות, והוא כי מלבד ה' הקומות היוצאות בדרך זיכוכו," שמסך עולה מטבור לפה. "יש שם ג"כ ג' פרצופים שלמים, כלומר, שנולדו ויצאו ע"י התחדשות העביות במלכות דראש, שהם ע"ב ס"ג מ"ה. שבכל אחד מהם יצאו ה' קומות בדרך זיכוכו, לבד ממ"ה שיצא בראש בלי גוף, כנ"ל דף תקמ"ג ד"ה וכאשר. ע"ש. וע"כ אינו נוהג בו עלית המסך. "
שאלה: למה הוא מתכוון במצב של ב"ן? מה אני צריך להבין מזה שמשהו נמצא במצב ב"ן?
דרגה הכי קטנה.
תלמיד: מה זה אומר אם משהו נמצא בדרגה הכי קטנה?
זה המסך הכי קטן על הרצון לקבל.
תלמיד: הוא עדיין יכול להשפיע? כי אמרת קודם שהוא לא יכול להשפיע.
לא. לא יכול להשפיע. ב"ן לא משפיע. רק ממ"ה והלאה.
שאלה: "שמצד הזדככות המסך הנמשכת מכח הביטוש דאו"פ באו"מ," יש קשר לעבודה שלנו ביומיום' הזדככות המסך כתוצאה מביטוש?
אנחנו לא מרגישים את זה אבל זה קורה. זה שאתה מסתלק ממצב שהיה קודם ואתה יוצא מזה, מרגיש שאתה לא מסוגל במשהו להחזיק באותו מצב, ואתה עוזב את המאמץ הזה, העבודה הזאת, המצב הזה, אז אחר כך אתה מרגיש את היציאה הזאת וזה נותן לך אבחנות למצב חדש, איך לגשת יותר נכון ולברר אבחנות למצב החדש.
תלמיד: מה זה ביטוש, אור פנימי ואור מקיף, איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה, ביטוש אור פנימי באור מקיף?
נגיד אתה נמצא אצלי כאורח ואני נותן לך כיבוד ואתה לוקח מהכיבוד הזה ואוכל ונהנה כדי להשפיע לי תענוג ולא כדי ליהנות בעצמך. אמנם זה מאוד מאוד טעים, ואתה ממש מתפוצץ בפנים איך להרגיש את הטעם בקשר אלי ולא ליהנות בעצמך. זאת אומרת, שאתה בהרגשת הטעם הזה רוצה להרגיש איך אני אוהב אותך ולא איך אתה נהנה בבהמה שלך ואז יש לך ביטושים.
תלמיד: ביטוש עצמי שלי, שאני לא רוצה לטעום את הסעודה, זה הביטוש?
אתה רוצה לטעום את הסעודה רק מפני שאתה בתוך הטעמים האלה רוצה להרגיש איך אני אוהב אותך.
תלמיד: אבל אני לא אוכל.
אתה אוכל. מה זאת אומרת לא אוכל? אם אתה לא אוכל אתה סתם מזלזל בי. אני הכנתי בשבילך את הסעודה, אני הכנתי את הכול, אם אתה לא אוכל אתה בועט.
תלמיד: איפה נקודת הביטוש פה?
ביטוש פנימי שלך, שאתה מאוד רוצה ליהנות אבל ליהנות מהמאכל, וכאן אתה רוצה דווקא במאבק עם עצמך ליהנות מזה שאתה עושה תענוג לי ואם לא זה, אז לא היית נהנה.
תלמיד: זאת אומרת, למרות שאני לא רוצה לאכול אני כאילו אוכל בשביל לא להעליב את בעל הבית.
לא. אתה מאוד רוצה לאכול אבל אתה עושה צמצום על זה שאתה רוצה לאכול, ואתה רוצה עכשיו לאכול במידה עד כמה שאתה יכול לחשוב עלי איך אני עשיתי את זה בשבילך, איך אני רוצה ליהנות לך ואתה את זה רוצה לגלות במאכל ולא את התענוג שלך, אמנם שאליו אתה משתוקק מאוד.
תלמיד: זאת אומרת, כל העבודה בעשירייה זה ככה בעצם, כל הזמן.
כן. זו עבודה מאוד מאוד קשה. תנסה לתאר את זה ותראה עד כמה זה בלתי אפשרי, אבל מה עושים? אנחנו כך עוזרים זה לזה, וזה לזה לטעום שזה בלתי אפשרי ואז מבקשים כוח מהבורא והבורא מביא לנו את הכוח מלמעלה. למרות שמאוד רוצים ליהנות וכל כך חלשים כנגד התענוג, אנחנו בכל זאת מקבלים כוח מלמעלה, יכולים להתגבר על התענוג שמורגש ולטעום רק מפני שאנחנו רוצים לכבד את בעל הבית, להרגיש את האהבה של בעל הבית וכן הלאה.
תלמיד: אז פה יש מקום לתפילה, ביחד.
בטח. בלי זה, זה בלתי אפשרי. זה למעלה מהכוחות שלנו. ממש כך.
שאלה: זאת אומרת לפי מה שעכשיו תיארת אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה כל הזמן לבנות, ליצור בינינו חיבור ואהבה ויחד עם הבורא וכאילו להחזיק את זה ואז אנחנו יכולים כבר להעריך את התענוג ולעשות ביטוש.
כן.
(סוף השיעור)