שיעור בוקר 28.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות",

עמ' 147, אות י"ח

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 147, את "ההקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות". אות י"ח.

אות י"ח

"ועתה נבוא לעומק הענין, והטעות, שהיה קשור ברגלו, כי זה העצה"ד טו"ר, היה מעורב מבחי' חלל הפנוי, כלומר, מצורת הגדלות שבקבלה. שעליה היה הצמצום, ואור העליון כבר נפרד משם, כנ"ל. וכבר נתבאר, שאדם הראשון, לא היה לו כלל בבנינו, צורת גדלות הקבלה, הנמשך מחלל הפנוי, אלא כולו נמשך ממערכת הקדושה, שענינם להשפיע. כמו"ש בזוהר קדושים, דאדה"ר לא הוה לי' מהאי עלמא כלום, ע"ש. וע"כ נאסר לו העצה"ד, כמו ששורשו, וכל מערכת הקדושה, שהמה נפרדים מהס"א, משום שינוי הצורה שלהם, שהיא ענין הפירוד כנ"ל, וע"כ גם הוא נצטוה עליו, והוזהר מלהתחבר בו, כי יופרד מחמתו משורשו, הקדוש, - וימות, כמו הס"א והקלי' שהמה מתים, לסבת הפכיותם ופירודם מהקדושה, וחי החיים, כנ"ל. אמנם, השטן הוא הס"מ הוא מלאך המוות, שנתלבש בהנחש, וירד והסיתה לחוה, בדבר שקר שבפיו, לא מות תמותון. ונודע, שכל דבר שקר שאין אומרים דבר אמת בתחילתו אינו מתקיים, וע"כ הקדים אותה בדבר אמת, וגילה לה מטרת הבריאה, שכל ענינה לא באה, אלא לתקן העץ הזה, כלומר, כדי להפך כלי קבלה הגדולים על צד ההשפעה, וז"ש חז"ל שאמר לה, אשר אלקים אכל מעץ הזה וברא את העולם, כלומר, שהסתכל על ענין זה בבחינת סוף מעשה במחשבה תחילה וע"כ ברא העולם.

וכמו שנתבאר לעיל, דכל ענין הצמצום א', לא היה אלא בשביל האדם, העתיד להשוות הצורה של קבלה, להשפעה, עי' לעיל, והוא דבר אמת. וע"כ היה השעה משחקת לו, והאשה האמינה אותו, בשעה שהכינה את עצמה לקבל ולהנות רק בע"מ להשפיע, נמצא ממילא, שפרח הרע מן העצה"ד טו"ר ונשאר עצה"ד טוב. להיות שכל ענין הרע דשם, הוא רק מבחי' שינוי צורה, דקבלה לעצמו, שהיה מוטבע בו להטביע, אמנם בקבלה ע"מ להשפיע, הרי הביאתו על תכלית שלימותו, ונמצאת שעשתה יחוד הגדול, כמו שראוי להיות בסוף מעשה.

אמנם זה הקדושה העליונה, היה עדיין שלא בעונתו, שלא היתה ראויה לעמוד בה, זולת באכילה א', אבל לא באכילה הב' (שז"ס הזוה"ק דכלא מלילא בשיקרא). ואסביר לך, כי אינו דומה, המנזר עצמו מהתאוה, בטרם שטעמה והורגל בה, להמנזר עצמו מהתאוה, אחר שטעמה ונקשר בה, כי הראשון ודאי יכול להזיר את עצמו, בפעם א' על תמיד, משא"כ השני, צריך לעבודה יתירה, לפרוש מתאותו לאט לאט, עד שגומר הענין. כן הדבר הזה, להיות שהאשה עדיין לא טעמה מעצה"ד, והיתה כולה בבחי' השפעה, ע"כ, בקל היה מעשיה לאכול אכילה ראשונה, ע"מ להשפיע נ"ר להשי"ת בתכלית הקדושה, משא"כ, אחר שטעמה אותו, כבר נקשר בה תאוה גדולה וחמדה יתירה לעצה"ד, עד שלא היתה יכולה עוד לפרוש מתאותה, כי כבר יצא הענין מרשותה. והיינו שאמרו חז"ל, שאכלו פגה, פי', טרם בישולו, דהיינו בטרם שקנו הכח והגבורה למשול על יצרם, והבן היטב. ודומה למה שאמרו ז"ל במס' יבמות אליבא דאבא שאול, שאמר, הנושא יבמתו לשם נוי ולשם אישות הוי כפוגע בערוה, ואמרו גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, עש"ה. וז"ש ז"ל, אכלתי, ואוכל עוד, כלומר, שאפי' בו בעת, שכבר שמע בפירוש, שחרה בו השי"ת, מ"מ לא יכול לפרוש הימנו, שכבר נקשר בו התאוה. ונמצא, שאכילה א', היה ע"צ הקדושה, ואכילה ב', היה בזוהמא גדולה.

ובזה מובן חומר ענשו של עצה"ד, שנתקבצו עליו כל בני אדם למיתה, אמנם זה המיתה, נמשך מתוך אכילתו, כמו שהזהיר אותו השי"ת, ביום אכלך ממנו מות תמות. והענין להיות שנמשך לתוך איבריו, צורת גדלות הקבלה מחלל הפנוי, אשר מצמצום ולהלן, כבר אור העליון א"א לו להיות עמה, בכפיפה אחת, וע"כ זה הנשמת חיים הנצחית, המפורש בהכתוב, ויפח ה' באפו נשמת חיים וכו', היה מוכרח להסתלק משם, ונתלה לו חייתו הזמנית בפת לחם. וחיים האלו, אינם חיים נצחיים כלמפרע, שהיה לצורכו עצמו, אלא דומה בערך, לזיעה של חיים, כלומר שנתחלק לו החיים לטפין טפין, באופן שכל טפה וטפה, הוא חלק מהחיים שלו הקודמים, שה"ע ניצוצי נשמות שנתחלקו לכל תולדותיו עד שבכל תולדותיו, מכל בני הישוב ומכל הדורות, עד דור האחרון, המשלים מטרת הבריאה, המה, בערך שלשלת גדולה אחת, באופן שמעשי השי"ת לא נשתנו כלל וכלל, מחמת חטאו של עצה"ד, אלא זה האור החיים, שהיה באה"ר בבת אחת, נמשך ונארך, לשלשלת גדולה המתגלגלת, על גלגל שינוי הצורות, עד גמר התיקון, בלי הפסק כלל כרגע, להיות מעשה ה' מוכרחין להיות חיים וקיימים, ומעלין בקודש ואין מורידין, והבן זה היטב. וכמקרה האדם, כן קרה לכל בני העולם עמו, כי כלם ירדו מבחי' נצחית וכללית, על גלגל שינוי הצורה, כמו האדם, כי האדם ועולם, ערך פנימי וחיצון להם, אשר החיצונית תמיד עולה ויורד בהתאם להפנימי, ואכמ"ל. וז"ע בזיעת אפיך תאכל לחם, שבמקום נשמת החיים הקדום, שנפח ה' באפו, נמצא עתה, זיעה של חיים באפו."

מה ההתרשמות?

תלמיד: נראה שכל המטרה שלנו היא לתקן את מה שהאדם עשה. אנחנו בני אדם, זה אומר שיש לנו חלק באחריות לתקן את כל המערכת הזאת.

כן.

שאלה: התפקיד שלנו עכשיו הוא לתת אפשרות לבורא למלא עם האור שלו את כל הבריאה. אני מרגיש ממש לחץ שיש לנו תפקיד ממש ממש מיוחד כלפי כל העולם. השאלה אם כולם צריכים להרגיש את זה, כי לפעמים זה גורם לי קצת דחיה, כי אני רואה שאנשים לא מרגישים את זה, ואז גם אני רוצה להתנתק מזה, גם אני לא רוצה את זה. אז מה התפקיד שלי?

כלומר, האם כדאי לנו לקבל את המטרה ולקבל אותה כמו שהבורא רוצה לתת לנו, או שאנחנו יכולים להגיד שזה לא בדיוק שייך לנו?

תלמיד: כן. אני מרגיש שבצורה רשמית אנחנו יודעים מה עלינו לעשות. איך לסבול את הלחץ שאני מרגיש לפרקים שכול העולם תלוי בי?

אני חושב שלא צריכים לסבול אלא צריכים לקיים ככל האפשר. בכל רגע שאתה מרגיש לחץ תגיד תודה רבה שהבורא לוחץ עליך, ואתה מבין שחסר לך עכשיו לעשות פעולה בלקרב את כל הנבראים לשורשם, לבורא.

תלמיד: נניח שהגעתי לשם, מה התפקיד שלי כרגע?

רק לעשות קשר בין כל הנבראים לבורא. כל היתר הוא יעשה, זה תפקידו. אבל להביא את באי עולם לקשר עם הבורא את זה אנחנו חייבים.

תלמיד: כדי לעשות את זה אנחנו צריכים להיות ממש קרובים זה לזה.

כן.

תלמיד: כי כך אנחנו יכולים לסבול מההיפרדות.

לחץ מהתרחקות?

תלמיד: כן. כי בזמן שאנחנו הולכים למטרה שלנו, אז אנחנו מרגישים שאנחנו פשוט לא יכולים להיות יחד.

כן, זה האגו שלנו, לכן צריכים לבטל אותו.

שאלה: מה זה נקרא שהאדם אכל מפרי עץ הדעת?

עץ הדעת טוב ורע. אז הוא הגיע למצב שיכול להבדיל בין טוב ורע, ולפי השכל שלו להגיד שזה הדבר הטוב וזה הדבר הרע.

תלמיד: ומה זו אכילה שניה?

זה עוד לפנינו.

תלמיד: מה קרה לו אחרי שהוא אכל?

זה עוד לפנינו.

שאלה: מתוך מה שכתוב יוצא שלפרוש מקבלה עצמית האדם יכול לבד, הסביבה יכולה לעזור אבל אפשר לעשות זאת לבד, וזה תיקון הבריאה. אבל את מטרת הבריאה אי אפשר להשיג בלי סביבה. אז מה ההבדל בעבודה עם הסביבה בין תיקון הבריאה למטרת הבריאה?

תיקון הבריאה זה כשהוא יוצא מתחת שליטת הרצון על מנת לקבל, ואחר כך הוא צריך גם להגיע לפעולות על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל זאת אותה סביבה, העשירייה נשארת אותה עשירייה.

אבל הכוחות שפועלים, הכוחות שנפעלים, שמפעילים אותם, אלו כוחות שונים, יותר גבוהים.

תלמיד: מה משתנה במה שאנחנו עושים בינינו בעשירייה כדי לעבור מתיקון הבריאה למטרת הבריאה?

בוא נחשוב. תיקון הבריאה זה להתרחק מעל מנת לקבל. תיקון הבריאה הוא שבאותם הרצונות שהם עכשיו בלי כוונה על מנת לקבל נשתמש בהם תחת הכוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל?

ההבדל הוא שמעבירים את הרצון לקבל מקצה לקצה.

תלמיד: מה המנוף הזה שמשתנה עכשיו?

המנוף הוא האור העליון שהוא המשפיע עלינו ועוזר לנו כך לבצע את הדברים.

תלמיד: האם אנחנו מחליטים בעשירייה שעכשיו עשינו עבודה בלהתרחק מקבלה עצמית, ועכשיו רוצים לעבור ללהשפיע נחת רוח לבורא?

תחליטו.

תלמיד: אם נחליט, אז האם באמת יהיה סוג עבודה אחר בינינו?

תראה. תגלה.

שאלה: הוא כותב שכל מה שאנחנו יכולים לחוות זה בעצם זעה מהחיים. איך אפשר לתאר מה הם החיים?

החיים הם קבלת האור העליון על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל אנחנו צריכים לגלות את זה בעשירייה.

כן.

תלמיד: אז מה זה אומר חיים בעשירייה?

חיים של עשירייה, של עשר ספירות, של פרצוף דקדושה, שכן יכול לעשות בתפקודו הפנימי נחת רוח לבורא.

תלמיד: האם אפשר לדמיין את זה מבחינת הרגשה, למה לשאוף?

לא, אני לא יכול. דברים כאלה אני לא מסוגל לתאר לכם.

שאלה: האם עץ הדעת הוא אור חכמה?

עץ הדעת טוב ורע זה עיסוק עם אור החכמה.

תלמיד: והאם האיסור עליו זה צמצום ב'?

לא, צמצום א'.

שאלה: למה אחרי אכילה ראשונה הוא לא הבין את צורת גדלות הקבלה כי כבר קיבל וטעם, ולכן היה אמור לקבל שכל איך להמשיך ולא לאכול אכילה שניה?

על זה תקראו שוב ותדברו, ומחר נברר.

(סוף השיעור)