שיעור בוקר 14.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 447,

דף תמ"ז הסתכלות פנימית, אותיות ט"ז-י"ח

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 447, דף תמ"ז, "הסתכלות פנימית", אות ט"ז.

אות ט"ז

"והנה נתבאר אשר תיקון הפרסא, אינו בראש הא' שהוא ישסו"ת שמטבור ולמעלה, אלא בראש הב' שהוא מטבור ולמטה, שבפנימיות הם נה"י דא"ק, ובחיצוניות הם הג"ר דנקודים ששם מקום מ"ה וב"ן דא"ק, שהו' של השם הוי"ה רומז עליו, כנודע. וע"כ י"ה דהוי"ה דס"ג שהם מטבור ולמעלה שאין ענין הפרסא וה"ת נוהגים שם, המה שוים לפרצוף ע"ב, ומתמלאים עם יודין בשוה לפרצוף ע"ב. אבל הו' דהוי"ה דס"ג, שהוא מטבור ולמטה, היא מתמלאת עם א', כי שם הוא תיקון הפרסא, והתחלקות של מים עליונים ומים תחתונים. ותדע שמטעם זה, נמצא הוי"ה דמ"ה, שמתמלאות כל ד' אותיותיה במילוי אלפין, משום שכל עיקר אצילותו הוא רק בסוד הפרסא ושיתוף דה"ת, (כנ"ל באות ו' כאן, עש"ה). אמנם בהוי"ה דע"ב אין בו מילוי בא' כל עיקר, כי כל ההבחן שבין ע"ב לס"ג, הוא בענין החיבור עם הה"ת, שנעשה בפרצוף הס"ג, ולא בפרצוף ע"ב. ואפילו בהס"ג, אין החיבור ניכר, רק במטבור ולמטה בהז"א שבו, ולא מטבור ולמעלה."

שאלה: כתוב שיש ראש הא' וראש הב'. מה העניין של שני ראשים?

מי זוכר? אנחנו למדנו את זה.

תלמיד: ראש הא' זה ישסו"ת שנמצא מעל הטבור, וראש הב' זה ג"ר דנקודים שנמצאים מתחת לטבור.

בסדר.

שאלה: מה זה נותן שיש שני ראשים?

זה נותן לנו הנהגה משני ראשים. ראש הא' פועל על כלים שנמצאים למעלה מטבור ומאיר ל-למטה מטבור, אבל לא לכלים שנמצאים שם אלא לראש הב' שנמצא שם, וראש הב' כבר מנהל את הכלים שנמצאים למטה מטבור. אלו מצבים מיוחדים שיש לנו בנקודים. כאן זה מעבר מצמצום א' לצמצום ב'.

אות י"ז

"ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו, להיותו בחינת התפ"ב שלו, כנ"ל בהחלקים הקודמים. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה האמיתי, כמו שהיא בע"ב. ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי, כנ"ל."

אות י"ח

"והנה אחר שנעשה הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים המלבישו מחוצה לו מטבור ולמטה. כי בחיצוניות א"ק, מוריד הכתר דנקודים את הנה"י שלו, ומלביש אותם למוחין בחכמה ובינה דנקודים. שפירושו הוא, שמוריד את הה"ת מנקבי העינים שלו, המבדלת בינו לבין החו"ב דנקודים, שהוציאה אותם לבחי' גוף, ועתה הוריד את הה"ת למקומה האמיתי לפה דנקודים, בסוד קמץ אשר מתחת להאותיות יה"ו, (כנ"ל באות י"ב כאן. ע"ש). וחזרו היה"ו שהיו בבחינת חג"ת ונעשו לבחינת חב"ד. דהיינו לבחינת ג"ר וראש. אבל זה מספיק רק לבחינת החו"ב דנקודים עצמם, אבל לז"ת דנקודים אין שום הארה נמשכת עוד, מטעם שאין בחו"ב אלו מבחינת ה"ת ולא כלום, וע"כ אין להם יחס אל הזו"ן הכלולים מה"ת. כמ"ש שם באות י"ב, ואות ט', כאן.

ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים דא"ק שממטה לטבורו. כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום נה"י, דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה. ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך הבריאה, כנ"ל באות י"ד. כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת אצילות."

שאלה: האם כל מה שעכשיו למדנו בשתי האותיות האחרונות זה אחרי שקטנות דנקודים מזדכך, הרשימות הועלו, וזה התהליך שקורה עכשיו?

כן.

תלמיד: כשקוראים את האותיות האלה לי מאוד קשה להבין, כי יש פה מושגים כמו מילוי יודים, מילוי אלפים, הקמץ מתחת ל- י' ה' ו'. בספר אצלי רשומים דברים שמאוד עוזרים, כמו קטנות, גדלות, ואני רואה שאתה לא אומר מילה על זה וזה גם לא כתוב בטקסט.

מה אתה רוצה לדעת?

שאלה: האם צורת הלימוד הזאת היא בכוונה כך?

איפה אתה מתקשה להבין?

תלמיד: מה זה מילוי יודין, מילוי אלפים, או המשמעות של הקמץ מתחת לאותיות י' ה' ו'. אבל אם משתמשים במושגים של קטנות, גדלות, אז זה יותר מובן.

זה יותר קרוב. נקרא הלאה ואולי נברר את זה, או שצריכים לקרוא בשאלות ותשובות, שם זה כתוב.

שאלה: מה זה אומר שאין מילוי בא'?

אין מילוי בא', זאת אומרת צמצום ב' עדיין לא מגולה.

שאלה: מה ההבדל בין ה-ו-י-ה לי' ה' ו' ה'?

זה אותו דבר.

שאלה:. האם תיקון הפרסא הוא הדבר היחיד שאנחנו צריכים לתקן?

אנחנו צריכים לתקן את השבירה. ותיקון הפרסא, חלקית, מה שאנחנו צריכים לתקן, גם קרה על ידי השבירה. כי על ידי שבירת הכלים הפרסא התבטלה, ואנחנו צריכים להחזיר אותה למקומה.

שאלה: מה זה אומר שהעולמות חוזרים לעולם המקורי?

כל תהליך התיקון הוא כדי להחזיר את כל העולמות למצב המתוקן, ושכל הכלים יתוקנו ויתמלאו באור אין סוף.

שאלה: מה המשמעות של המים הנמוכים והגבוהים יותר? מה זה המים?

מים הם חסדים, יש מים עליונים, מים תחתונים, והם כמו הפרסא שיורדת ועולה.

תלמיד: יש בקשה בלימוד התע"ס שתחזור קצת לשרטוטים כדי להרחיב.

אני מפחד שאם אני אתחיל עם שרטוטים, אז נתחיל להיכנס פנימה כמו בהנדסה, זה עולה וזה יורד, זה ימינה וזה שמאלה, ואנחנו נדבר על השרטוט ולא על מה הן עלייה וירידה, ימינה ושמאלה, שהן עניין של הבחנות רוחניות. לכן אני עוד לא יודע איך לעשות את זה. זו בעיה גדולה מאוד בחכמת הקבלה.

שאלה: אנחנו רואים שהתחתון לא יודע מה לבקש כאן, כי הוא מעלה מ"ן ומקבל שבירה. האם זה נכון?

לא. הייתה כאן תקלה, והתקלה הייתה מהעליון. העליון סיבב את התחתון כך שהתחתון לא הרגיש שהוא הולך לשבירה.

תלמיד: האם זה אומר שהמ"ן היה לא נכון?

לפי הנתונים שהיו לו הוא עשה הכול נכון, אבל לא היו לו את כל הנתונים.

תלמיד: האם זה קורה רק במצב השבירה, או שאחר כך גם המ"נים שלנו כך?

לא. חוץ ממצב השבירה אין דבר כזה.

שאלה: במאמר הקודם קראנו שהאדם צריך לעשות את הקשר בין התורה לאדם. מה אפשר לקחת מפה שקשור אלינו?

אל תתחיל בדברים כאלה. מה שקשור, בצורה כללית אני יכול להגיד, זה שאנחנו צריכים להשתדל מכל הלימוד לראות מה כאן יכולה להיות העבודה שלנו. מה שאנחנו לומדים כאן זה שאנחנו צריכים לאתר איפה הייתה כאן הטעות שגרמה לשבירה, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לתקן את שורש השבירה ולתקן מה שקרה בעקבותיה.

תלמיד: באופן כללי, מה התהליך שקורה פה שאנחנו קוראים עליו?

עכשיו אנחנו לומדים על הקמת עולם הנקודים, איך הוא מגיע לשבירה, איך הוא נשבר, מה קרה עם כל החלקים שלו כשהוא נשבר, ולאחר מכן אנחנו לומדים כבר על עולם התיקון. עולמות התיקון הם אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, שבהם כל הכלים של הנקודים מיתקנים, ובתיקון שלהם נבראים העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ומה תפקידנו בזה.

שאלה: האם יש פה מקום התנגשות בין מטרת הבריאה ותיקון בריאה?

אין אף פעם דבר כזה.

תלמיד: זה הכול יחד?

הכול תואם זה לזה.

תלמיד: איך זה פועל אם מטרת הבריאה להנות לנבראים?

אי אפשר להגיע למטרת הבריאה בלי שבירה.

תלמיד: מה התחתון צריך לעשות?

התחתון צריך לראות איפה הוא נשבר, למה הוא נשבר, ועל ידי זה הוא מבין מה הוא צריך לתקן.

תלמיד: לברר את המצב.

כן. שאלה טובה. לכן השבירה היא באמת לא טעות אלא שלב הכרחי לתיקון הבריאה.

שאלה: למה צמצום ב', צמצום נה"י, מחייב את האדם להעלות אור חוזר?

כי בלי אור חוזר איך הוא יכול לתקן את זה?

תלמיד: הוא לא יכול לתקן, בוודאי, הוא חייב אור חוזר.

שאלה: הוא כותב שפנימיות היא נהי דא"ק, ואחרי זה שחיצוניות היא מ"ה וב"ן. האם זה לא באותו אזור, זה לא אותו דבר?

כן, אבל זה בתוך זה נמצא. נה"י דא"ק הם הדבר החיצון, הכלים המקוריים של א"ק, ובתוכם מתפשטים כל הכלים האחרים שנמצאים למטה מטבור.

תלמיד: אבל זה באותו אזור.

באותו אזור. כן.

תלמיד: יש שני ראשים, והראש השני הוא זה שיורד מתחת לטבור לאותו אזור.

נכון.

תלמיד: בפועל הזיווג נעשה על הרשימו, וכאן הוא גם מוסיף את אור ע"ב ס"ג וזה מבלבל אותי. כי לפי מה שהבנתי הרשימו הוא ההחלטה לאן מגיע האור ומה המהות של הכלי עצמו. אז מה הקשר לאור ע"ב ס"ג?

אור ע"ב ס"ג הוא אור התיקון. חכמה ובינה מע"ב וס"ג כשהן מגיעות לכלים, הן מבררות את הכלים, מתקנות אותם וממלאות אותם.

תלמיד: כאשר הראש עושה זיווג, הוא עושה על הרשימות שקיימות אצלו.

נכון.

תלמיד: הוא עושה את הזיווג על הרשימות שקיימות אצלו מול האור, מול האין סוף.

על מי אתה מדבר?

תלמיד: על ראש הב', הראש השני שעושה את הזיווג לא של יישסו"ת אלא של נקודים עצמו. שם יש רשימות, והרשימות האלה פועלות מול האור, ולא מול האור שמגיע ממשהו, נכון?

זה לא בדיוק כך כמו שאתה אומר. אלא כל הרשימות עולות לראש הראשון שנמצא בקשר עם אור אינסוף, עם ראש דגלגלתא, ומשם מתחילה להיות התפשטות האור דרך כל הראשים והפרצופים למקום שממנו באו הרשימות.

שאלה: הרשימות שנמצאות בנקבי עיניים, לצורך העניין, האם הן מקבלות את האור דרך גלגלתא, ע"ב, ס"ג?

כן, ודאי.

תלמיד: זאת אומרת, הן לא עובדות מול האור המקיף של הפרצופים העליונים יותר.

הן לא יכולות, אין להן שום קשר, אלא רק דרך הפרצופים הקודמים.

תלמיד: אור ישר שמגיע לזיווג בפרצוף, האם הוא מגיע מהפרצוף העליון?

מהפרצוף הקודם.

שאלה: בנקבי עיניים, איפה שיש זיווג, שם הראש מתפצל לשניים וזה מה שיוצר את ב' הראשים, ישסו"ת וג"ר דנקודים, נכון?

כן.

תלמיד: ע"ב ס"ג שמגיעים לשם, האם ע"ב הוא על ראש הא' וס"ג הוא על ראש הב'?

זה אור ע"ב ס"ג.

תלמיד: האם אור ע"ב ס"ג הוא אור אחד?

הוא אור אחד.

תלמיד: מה מאפיין אותו? מה זה אור של ע"ב וס"ג?

ע"ב זה אור חכמה, ס"ג זה אור חסדים. אור החסדים ואור החכמה נמצאים בהתלבשות הדדית זה בזה.

תלמיד: כשהאור מגיע למקום כמו נקבי עיניים, אז האם מעל נקבי עיניים, כלומר בג"ר של הראש, הוא פועל בצורה מסוימת ובז"ת הוא פועל בצורה אחרת?

ודאי.

תלמיד: האם זה מה שמוציא את ישסו"ת ואת ג"ר דנקודים?

כן.

שאלה: הוא כותב ש"הזווג דע"ב ס"ג הנ"ל, יוצא מזה ב' פעולות אחת בפנימיות א"ק, דהיינו בהזו"ן הפנימים שמטבור ולמטה שלו. ואחת בחצוניות א"ק, דהיינו בהג"ר של הנקודים". מה הן שתי הפעולות האלה?

כל אור שמגיע מאין סוף, כדי להגיע למקום שממנו התחילו לעלות הרשימות, הוא צריך בדרך למלא את כול הפרצופים כדי לרדת למטה, לאותו מקום שהזמין אותו, ואז כל הפרצופים מקבלים אותו על ידי זיווגי דהכאה בעל מנת להשפיע. לכן כשהוא מגיע לאותו מקום שמשם התחילו לעלות הרשימות, אז הוא מזדווג עם כל מסך ומסך, עם כל הרשימו שבכל מסך, עד שמגיע למקום שהזמין אותו. אם הרשימות עולות מג"ר דנקודים, אז עד שם האור העליון צריך לעלות דרך כל הפרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון.

תלמיד: בסוף אות י"ח הוא מתאר שבריאה, יצירה, עשייה עולים לאצילות. האם זה לפני השבירה או זה גמר תיקון? מה הוא מתאר?

עולמות בי"ע הם עולמות דפרודא, הם נפרדים ממה שהיה לפניהם. לכן הם נמצאים במצב שיש בהם עניין של עליות וירידות.

תלמיד: הוא מתאר פה ש"בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה". האם הוא מתאר כבר את גמר התיקון, שהם כבר חזרו לשלמות או שיש פה מהלך לפני שבירה?

זה לפני השבירה. "ופעולה השניה נמשכה מהזווג דע"ב וס"ג הנ"ל, אל זו"ן הפנימים דא"ק שממטה לטבורו. כי אור זה ירד ובקע לאותה הפרסא שבפנימיות דא"ק, המבדלת את הזו"ן הפנימים ומוציאה אותם מחוץ לאצילות הס"ג, ועתה נתבטל זה, וחזר ונתפשט אור הס"ג אל הזו"ן הפנימים, כמו שהיה מטרם צמצום נה"י", מטרם צמצום ב', "דהיינו עד סיום רגלין דא"ק. כי אז, גם הבינה וז"א ומלכות שיצאו לחוץ מנה"י דא"ק, ונעשה לג' העולמות בריאה יצירה עשיה. חזרו עתה לבחינת אצילות, דהיינו לנה"י דא"ק כבתחילה. ובזה תבין דברי הרב הנ"ל שאומר שהפרסא הוא תיקון לצורך הבריאה", שהיא פועלת על בריאה ולא על אצילות "כי ע"י התיקון של עליה וירידה אשר בהפרסא, הוחזרה הבריאה יצירה עשיה לנה"י דא"ק, ושבה לבחינת אצילות."

תלמיד: לפי הסדר שהוא מסביר פה זה יכול להיות גם גמר תיקון, כי העולמות עולים לאצילות.

אבל זו עדיין עלייה, זה עדיין לא במקומם. גמר התיקון זה שאור אין סוף מגיע מלמעלה למטה עד סיום רגלין.

תלמיד: אז יש פה עוד מהלך שעוד לא הגענו אליו.

כן, זה לא סוף המאמר.

שאלה: מה הבדל בין יניקת הס"ג לעליית מ"ן של התחתונים, לפי אות י"ז?

אות י"ז. "ועם זה תבין ענין הזווג דע"ב וס"ג, שמחמתו יורדת הה"ת מנקבי העינים, וחוזרת למקומה כמתחלה. כי ידעת, שראש הס"ג מלביש על החג"ת דע"ב, דהיינו מחזה דע"ב עד הפה שלו", שם הראש דס"ג, "להיותו בחינת התפ"ב שלו. וע"כ אחר שהע"ב משפיע אורותיו להס"ג, ומתוך שבאור הע"ב אין בו כלל בחינת ה"ת בעינים כנ"ל, ע"כ כשבאים אורות הע"ב בס"ג מורידים ג"כ את ה"ת שבנקבי העינים דס"ג למקום הפה, למקומה האמיתי, כמו שהיא בע"ב. ולמטה בעולם התיקון נעשה הזווג הזה על ידי עלית מ"ן מהתחתונים כמ"ש במקומו, אבל כאן עדיין אינו נוהג עלית מ"ן, אלא הזווג נעשה מאליו, כלומר ע"י יניקת הס"ג שיעור מספיק מאורות דע"ב, שהאורות האלו מורידין הה"ת למקומה האמיתי".

תלמיד: מה ההבדל בין יניקת הס"ג להעלאת מ"ן מהתחתונים? שניהם כאילו מושכים את האור. מה ההבדל המהותי בין שתי משיכות האור האלה?

יניקת הס"ג זה שהוא מקבל כוח מאור הע"ב. העלאת מ"ן של התחתונים זה שלתחתונים יהיה כוח לעורר את העליון כדי למשוך ממנו עזרה או אור עליון. זה הבדל.

תלמיד: האם זה משפיע על איך שהאור מתקבל, אם מתוך המאמץ הזה או שזה בא לו מלמעלה, או שזו אותה צורה?

האור בכל זאת בא מלמעלה, אלא האם התחתון מוכן לזה או לא.

תלמיד: האם ס"ג לא מוכן לזה?

ס"ג לא מוכן לקבלת אור חכמה.

תלמיד: אז כשזה מתקבל בנקבי עיניים דפה, הוא לא מוכן לקבלת אותו האור.

כן.

שאלה: עד הקטע הזה האור היחיד שירד מתחת לטבור הוא אור נקודות דס"ג, בגלל שאין בו חכמה אלא רק בינה לכן הוא מסוגל לרדת מתחת לטבור. עכשיו יש חידוש, שאור ע"ב ס"ג גם יורד מתחת לטבור.

אור ע"ב ס"ג תמיד יכול לרדת מתחת לטבור. איפה ראית שלא?

תלמיד: ההסבר שאני מכיר שרק אור נקודות דס"ג יכול לרדת מתחת לטבור כי אין שם חכמה רק בינה.

אבל אם אור ע"ב ס"ג לא היה יכול היה לרדת, אז איך יכולה להיות גדלות לכלים?

תלמיד: אבל ע"ב שהוא כבר חכמה, איך פתאום הוא כן מסוגל לרדת? לפני זה הוא לא היה יכול.

אבל הוא מלובש בחסדים.

תלמיד: איך זה שהוא מלובש ועכשיו הוא יכול לעבור?

יש לו תפקיד מיוחד, הגבלה מיוחדת, הוא יורד רק כדי לתקן את הכלים. הוא לא נותן לכלים מסכים סתם, אם אפשר כך להגיד, אלא הוא נותן לכלים יכולת להתחבר ולהגיע לקבלת האורות על מנת להשפיע.

צריכים להבין, זה לא שהאור בעצמו מתפשט למטה, אלא מתפשט למטה הכוח שלו שהוא מוסר לכלים. אחרת בכלל אסור שאור ע"ב ס"ג ירד למטה מטבור. הוא מוסר לכלים את הכוח של ע"ב וס"ג, וביחד, כשהם משולבים נכון ביניהם, הם מוסרים לכלים יכולת לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: למדנו בפשטות שיש גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כל פעם ירידה. גם בע"ב יש חכמה ובינה, וגם בס"ג יש חכמה ובינה, איך הם פתאום מזדווגים ביניהם?

קודם כל אין בעיה שיהיה זיווג ע"ב ס"ג, אבל יש להם מטרה שונה. אור הע"ב הוא אור של מטרת הבריאה, אור הס"ג הוא אור של תיקון הבריאה. לכן כשהם מתחברים ביניהם, אז הם גורמים לכלים כוח שיכול לעשות תיקון של לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: וזה יכול לקרות רק לפי הדרישה מהכלים.

כן, זה תמיד כך.

שאלה: כשמדובר על שבירה, האם מדובר על הכלי או על המסך, או שזה אותו דבר?

מסך זה הכלי.

(סוף השיעור)