שיעור בוקר 15.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1653, מאמר 125 "הגדרות (א')"

עמ' 1677, מאמר 163 "גוונים בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמ' 1653, מאמר 125, "הגדרות (א')".

הגדרות (א')

"סטרא דטובו נקרא תמיכה. יש לו על מה לסמוך, היינו יש לו יסוד.

סטרא דדינא קשיא, היינו שאין לו שום יסוד לבנות את בנין המלכות שמים, שאז הוא נמצא בבחינת "תולה ארץ בלי-מה".

קו האמצעי זה הקדוש ברוך הוא, היינו שהוא עוזר.

"מודה על העבר", זהו קו ימין, "ואשר אתה עתיד לעשות עמי", היינו קו שמאל, שגם על בחינת להבא, שהוא מה שאין עדיין בידו, שנקרא חסרון. ומכל מקום הוא מודה ומשבח כאילו כבר קיבל מילוי על חסרונו, ואינו נשאר בפרודא בזמן הבקורת שלו.

חפץ חסד, פירושו שאינו מסתכל על עצמו, על מה שיש לו, אלא מסתכל על הבורא, היינו מה שיש לבורא. ולבורא יש שלמות, אם כן הוא משמש את השלם.

הכלי שמרגיש רוחניות, נקרא באופן כללי בשם נשמה.

בנשמה יש ה' בחינות הנקראים נרנח"י."

שאלה: כל עוד הנשמה לא הושגה, מה המילוי כאן? רב"ש מדבר על קו ימין, קו שמאל, קו ימין.

זה מה שהוא אומר. אם הוא לא אומר יותר, אז מה יש לשאול? אלו בסך הכול הגדרות.

שאלה: תוכל להסביר את ההגדרה של "חפץ חסד"?

"פירושו שאינו מסתכל על עצמו, על מה שיש לו, אלא מסתכל על הבורא, היינו מה שיש לבורא. ולבורא יש שלמות, אם כן הוא משמש את השלם." בזה הוא חפץ חסד, שלעצמו הוא לא צריך כלום, אלא רק לשמש את הבורא.

תלמיד: במה הוא חפץ?

לשמש את הבורא.

תלמיד: והוא מסתכל "היינו מה שיש לבורא".

כן.

תלמיד: מה זה אומר להסתכל "מה שיש לבורא" ולא על עצמו?

הוא רואה שמצבו של הבורא הוא שלמות, ואם כך הוא שלם מזה שהוא משמש את השלם.

שאלה: כתוב, ""מודה על העבר", זהו קו ימין, "ואשר אתה עתיד לעשות עמי", היינו קו שמאל,". רב"ש כותב שהביטוי של קו שמאל הוא גם חיסרון וגם שהוא מודה ומשבח. איך מייצבים כזו הרגשה?

שהיא גם חיסרון וגם שלמות?

תלמיד: כן. איך מבטאים חיסרון בצורה מפרה?

זה חיסרון שאתה מקבל מבחוץ, מהבורא, ועל ידי החיסרון הזה יש לך איך לפנות אליו, מה להרגיש, במה להידבק אליו. בלי חיסרון לא היית מתחבר לבורא.

תלמיד: זה ברור, אבל מצד הבורא הוא כאילו פותח, "רק תתקרב אליי". ומצידך אתה רוצה להתקרב, ואתה רואה עד כמה המרחק הוא גדול, ואין באמת נקודת אחיזה בהשפעה. עם כל הכבוד לכל התמיכה הזאת, האדם לא מסוגל להתקרב להשפעה.

כן.

תלמיד: איך מביעים חיסרון אמיתי כשאתה מבין שאתה אפילו לא יכול לגעת בזה?

אבל הבורא יכול לעשות.

תלמיד: אבל הוא צריך את החיסרון שלנו.

הוא בעצמו מייצב את החיסרון.

תלמיד: אז להכניס אותו גם לזה שהוא יבנה את החיסרון?

כן, ודאי. יוצר אור ובורא את החושך.

שאלה: גם המשיכה וגם הדחייה הן מהבורא, אם כך מה עבודת האדם בין שני הכוחות האלו?

מה שהאדם מעדיף, זה על פני זה. זו עבודה בבירור ועבודה בתיקון.

תלמיד: זו בדיוק הנקודה. מצד אחד הבורא מייצר לו חיסרון, מצד אחר הוא דוחה, כך שהאדם אפילו לא מסוגל לנגוע. מי מברר את הדברים האלו?

הם עוברים דרכך ברצון לקבל שלך ואתה יכול לברר אותם בשכל. אתה עושה ביקורת שכלית על הרגש וכך אתה מברר.

תלמיד: בתהליך הבירור אני מברר את המצב שבו אני נמצא, אני מברר את שני הכוחות האלו?

כן.

תלמיד: ביררנו, ומה התוצאה מזה?

מה אתה מעדיף, מה אתה עושה כדי להיות בעדיפות של האחד על פני האחר.

תלמיד: על סמך מה אני מעדיף משהו?

על סמך מה שאתה מרגיש, מה שעובר עליך.

תלמיד: אני מרגיש את שני הכוחות, משיכה ודחייה.

ואיך אתה מעדיף אחד על פני האחר? רק באמונה למעלה מהדעת שההשפעה היא יותר חשובה מהקבלה.

תלמיד: זה שכלי?

נגיד שזה שכלי, אבל אתה מקבל את זה דרך ההרגשה.

שאלה: יש פה להוסיף רק את דבר ההווה שאדם צריך להכריז שאין אלוהים זולתך.

כן, זה בסדר.

שאלה: הפירוש הטבעי של חפץ חסד הוא שאני חפץ לקבל משהו מהבורא, איזה מילוי כמו בריאות, שמחה, אהבה, ומה ששמעתי עכשיו בהסבר שלך זה שחפץ חסד זה למעשה שהחסד המבוקש זה לתת שירות לבורא.

כן.

תלמיד: תודה, זה חדש לי.

כן.

שאלה: לגבי חפץ חסד רב"ש כותב שהאדם לא רוצה בשביל עצמו, אלא הוא רוצה לעשות עבור הבורא. יש כאן שני חלקים, אבל אנחנו יודעים שיש שלושה חלקים. האם האדם לא מרגיש את המצב של השכינה בעפר?

יכול להיות שכן.

תלמיד: אז איך הוא בשלמות? כתוב שהוא בשלמות בזה שהוא משמש את השלם. אבל אם הוא מרגיש את השכינה בעפר, או במצבנו, הוא מרגיש שיש בקבוצה חסרונות?

אז הוא עוד לא בשלמות.

תלמיד: מי לא בשלמות, הוא או הבורא?

האדם.

תלמיד: אז הוא לא מזהה את החלק הזה או שהוא לא מבדיל בינו לבין הקבוצה? איך השכינה באה לידי ביטוי בחפץ חסד? מה היחס שלו כלפי השכינה כשהיא בעפר?

לא, היא כבר לא בעפר. אם היא בעפר, אז הוא לא יכול להיות בחפץ חסד.

תלמיד: אז באיזה מצב הוא נמצא?

בצער השכינה.

תלמיד: בצער השכינה?

כן. הכול כלפי האדם המשיג.

תלמיד: אם יש לו צער השכינה, אז הוא נמצא בצער.

כן.

תלמיד: אז הוא לא מסתכל על הצער שיש לו או שיש לשכינה, אם מבחינתו הוא מזדהה עם השכינה, אלא יחד עם הרגשת הצער הוא מרגיש שהוא משמש את השלם, את הבורא.

כן, אבל הוא צריך לתקן את ההרגשה שלו.

תלמיד: אז בחפץ חסד, במה הוא משמש את הבורא?

הוא לא רוצה שום דבר, הוא מוכן שכך זה יישאר לעולם ועד.

תלמיד: שיהיה לו צער השכינה?

לא, הוא כבר לא מרגיש את צער השכינה. הוא מרגיש אותה, אבל הוא לא מרגיש שהיא בצער.

תלמיד: אבל יש במציאות את החלק הזה של החפץ חסד?

כן.

תלמיד: אז מה היחס שלו כלפי זה? אם אין לו צער, אז מה כן יש לו? איך הוא רואה אותה?

הוא רואה שהשכינה נמצאת בחפץ חסד.

תלמיד: כלומר, הוא והשכינה באותו מצב?

כן.

שאלה: לגבי הכלי שמרגיש רוחניות. אנחנו מדברים כל הזמן על הרגשה, מה זה המצב של עשירייה שמתפתחת להרגיש את הרוחניות?

היא רוצה להגיע לקשר כזה בין עשרת החברים שיתאר לנו בדיוק איזו תכונה של הבורא.

תלמיד: אני מרגיש שעברתי הרבה שינוים בתוך העשירייה. אם להצביע על אדם יחיד בתוך העשירייה, מה מתפתח באדם בתוך הכלי שנקרא עשירייה?

זה שהוא יכול לקבל השפעה מכולם, ולחבר אותם ולראות את כולם יחד, באיזה מצב העשירייה נמצאת. בהתאם לזה הוא מתפלל ומשתנה בעצמו.

תלמיד: אמרת קודם, שעשירייה היא בעצם משהו שאנחנו בונים מתוך החיבור שלנו. במה תלוי בכל חבר החלק השלם שאנחנו בונים?

בדיוק לעשות מה שכל אחד צריך לעשות. כל אחד כחלק עשירי? כך צריך לעשות. וכשכך הם חושבים על עצמם, אז השאלה מה הם צריכים לעשות? זאת אומרת, אני צריך להידמות לכולם. ההוא צריך להידמות לכולם, ההוא צריך להידמות לכולם, כך כל אחד ואחד מאיתנו. יוצא שכל אחד ואחד מאיתנו מגיע להיות חבר שלם. והבורא בהתאם לזה עושה איתנו שינוי.

שאלה: הרב"ש מסביר שב"סטרא דדינא קשיא שאז הוא נמצא בבחינת "תולה ארץ בלי-מה". מה זה המצב של "תולה ארץ בלי-מה"?

בלימה זה כמו ספיגה. עשר ספירות "בלי-מה", זה עשר ספירות שמקבלות. וכתוצאה מזה יוצא לנו שהאדם נעשה משפיע.

תלמיד: האם יכול להיות מצב של שלמות ועדיין להיות בשיפוט קשה, "דדינא קשיא"?

אנחנו נגיע לזה ונברר.

שאלה: שמעתי לפני רגע שכל אחד צריך להידמות לכולם וכך הוא הופך לחבר שלם. מה זאת אומרת שכל אחד צריך להידמות לכולם?

למי צריך להידמות כל אחד? לזה שהוא מצידו כמו חלק אחד מעשירייה שפועל, כביכול סופג מכולם מה שהם יכולים להאיר לו, ומכל ההשפעות עליו, מבקש עליהם, מסך, חיבור נכון.

שאלה: בדרך שלנו אנחנו חווים עליות וירידות. הוא מתחיל להגיד על "סיטרא דטובו" שיש תמיכה ויש לי יסוד ואין בעיה. אבל כשיש ירידות הוא צריך לבנות לעצמו איזה מערכות שיעזרו לו להתגבר. זה "שֶׁתּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה", זה להודות ולעבור למצב של חפץ חסד. גם הוא אומר בסוף שאת ההרגשה הזאת של רוחניות משיגים בכלי שנקרא "נשמה" שיש בו חלקים נרנח"י.

כן.

תלמיד: מה זה אומר לאדם בדרך שאת הרוחניות הוא לא הולך להשיג עכשיו. אולי הוא עובר מצבים, אבל בסוף יש משהו שמורכב מהרבה חלקים ששם מרגישים את הרוחניות?

הרוחניות מושגת רק באוסף נכון של כל התכונות שיש בכלי. כי כשכלי רוצה להידמות לאור אז לא יכולה כל ספירה וספירה לעשות זאת. אלא רק אוסף של ספירות במידה שהם מתחברים ובמידה שהם דומים לאור העליון.

תלמיד: האם בשביל זה בא עניין החיבור של העשירייה, קבוצה, כלי?

כן, ודאי.

תלמיד: אחד האמצעים להתגבר על הירידות האלה זה לעבור למצב של חפץ חסד כאילו להסתכל על הבורא שלם ולהגיד "אני משמש אותו". זאת אומרת הירידות הן מהבורא ואם זה מה שהבורא רוצה, אני גם במצב הזה שומר על קשר עימו. לבורא לא חסר כלום, אז במה אני יכול לשמש משהו שלם?

להיות במשהו דומה לבורא. "הוא רחום אף אתה רחום, הוא חנון אף אתה חנון", וכן הלאה.

תלמיד: למה זה נקרא שאני משמש את העליון אם הוא שלם והוא לא צריך כלום?

אלו הטענות שלך, אבל זה לא כך. אנחנו צריכים בכל זאת לגלות את יחס הבורא אלינו ולראות עד כמה אנחנו לא דומים לו, ולתת כלפי זה מאמץ ועבודה.

תלמיד: והעבודה היא דווקא בזמן ירידה?

העבודה היא בזה שאנחנו בונים תפילה.

תלמיד: ותפילה באה גם בזמן של חוסר, של מצוקה?

כן.

שאלה: רב"ש מדבר פה על שלושה קווים ועל היחס של האדם כלפי הבורא, שהבורא שלם והוא מודה לו על מה שהיה בעבר ואחר כך על מה שיהיה בעתיד. כלפי "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא" והעשירייה בתוך זה, רציתי לבדוק איך היחס כלפי הבורא משתקף בחלקים שמולי בעשירייה?

כלפי הבורא אני לא יודע.

תלמיד: רב"ש אומר שאתה צריך להרגיש שאתה קשור לשלם.

כן.

תלמיד: מולי יש עשירייה, אני צריך לבנות יחס כזה גם כלפי העשירייה? זה המדד שלי?

כן.

תלמיד: ומה זו ההודיה על העתיד לבוא, זה כלפי כל המצבים שיהיו?

לא יודע. בינתיים בשביל מה לי לחשוב על דבר שהוא לא מציאותי.

שאלה: האם נכון להגיד שהבורא הוא שלם והשימוש שלי את הבורא זה לשמש את מטרתו, זאת אומרת לשמש את העשירייה ולעזור להם להתקדם למטרת הבורא?

כן.

שאלה: המשפט "תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" חזר כמה פעמים בשיעור. כשמגיע דין קשה ונעלם הקשר, הבורא לקח את הקשר, לאדם אין יסוד לבנות את העבודה שלו, הוא קורא לזה "מלכות שמים", והמצב הזה נקרא "תולה ארץ בלי-מה".

כן.

תלמיד: איך אדם שומר על קשר כשהבורא לקח את הקשר, ולא רק זה הוא גם נמצא כנראה בתוך העל מנת לקבל. "תולה ארץ בלי-מה", בלי שום סיבה, איך הוא שומר על קשר שהבורא לקח את הקשר?

כשהקשר נמצא בבורא אז לאדם יש כיוון והוא כל הזמן משתוקק להעלות תפילה, לדבר, להתקרב לבורא בכל מיני צורות, ובצורה כזאת הוא בסופו של דבר מצליח.

תלמיד: זאת אומרת בתוך המצב הזה הוא יכול רק להפעיל השתוקקות?

כן.

שאלה: לשבח את הבורא אפילו שאתה מרגיש שלא קיבלת את המילוי, זה לראות את הגדלות של הבורא? לראות את השלמות?

לא.

תלמיד: איך אתה יכול לשבח את הבורא על אף שלא קיבלת את המילוי?

למעלה מהדעת. אפילו שאתה לא רואה, כמו שכתוב, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". זאת אומרת, הבורא תמיד נותן ונותן כל טוב, וזה שאנחנו לא מסוגלים לקבל ובמקום טוב מרגישים את הרע, זה מצביע על ההבדל בינינו ומקום התיקון שלנו.

תלמיד: אז איפה הביקורת שלי בעצם?

איזו ביקורת?

תלמיד: על זה שכביכול לא קיבלתי עדיין מילוי ואני לא רוצה להיות בפרודא מהבורא, אני לא רוצה להיפרד ממנו, אלא אני רוצה להיות כל הזמן בקשר איתו. איפה פה הביקורת על כך שכביכול לא קיבלתי מילוי, ואני צריך לעלות מעל הדעת ולהרגיש כביכול שהבורא נתן לי מילוי? איפה פה הביקורת, שאני עדיין שומר על הקשר?

תתפלל.

תלמיד: על מה אני צריך להתפלל? מה אני צריך לבקש באותו רגע?

אתה צריך לבקש את מה שאתה רוצה לגלות, את מה שאתה רוצה להבין, רוצה להשיג.

תלמיד: במאמר הקודם אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לגלות את הקשר עם הבורא, מה הוא רוצה מאיתנו.

כן.

תלמיד: זו למעשה הביקורת, לברר מה הבורא רוצה ממני באותה נקודה שאני מרגיש את מה שאני מרגיש?

נגיד, כן.

קריין: רב"ש ג', עמוד 1677, מאמר 163, "גוונים בעבודה", מתוך הרשימות של רב"ש.

גוונים בעבודה

"שמאל נקרא גוון אדם, שהוא הארת חכמה, מבחינת ג"ר דחכמה.

האדם הזה מוקף מחוט שחור, שהוא סוד הדינים דמסך דחיריק הממעטו מג"ר.

אוכמא דכל אוכמין: מחמת הגלל של תוספת דין מתוך גלגולה במי הים, מחמת "יעלו שמים ירדו תהומות", האדום הזה קיבל צורת שחור, הנבחן שהאדם שלקה יקבל צורת שחור, שהוא מכפילת הדינים.

נעשתה לשחורה, והיא עדיין אינה נבחנת למלכות ממש, אלא ממותקת באדום דבינה."

גוונים זה מה שיש לנו, כל הגוונים הם בין המלכות לאור העליון.

(סוף השיעור)