שיעור צהריים 15.02.2023- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

במה שהבורא מכה הוא מרפא - קטעים נבחרים מהמקורות

נמשיך בנושא "במה שהבורא מכה הוא מרפא". יש כאן הרבה שאלות. האם אנחנו יכולים להתרפא מהיצר הרע שלנו, שהוא כל המחלה שלנו, בלי להרגיש את הכאב, בלי להרגיש את החיסרון בזה, או לא? האם אנחנו צריכים לגלות שהמכה הזו באה דווקא מהבורא, כמו שכתוב, "במה שהבורא מכה הוא מרפא"? איפה יש כאן מכה ואיפה יש כאן ריפוי, מהי התרופה? נראה.

קריין: "במה שהבורא מכה הוא מרפא", קטע מספר 13

"אני שש ושמח באותם הקלקולים הגלוים, ומתגלים. אמנם כמה אני מתאונן ומצטער, על הקלקולים שעדיין לא נתגלו, ועתידים להתגלות, כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו, כי זה הכלל, שאין לך נותן מה שאין בו, ואם נתגלה עכשיו, אין שום ספק שהיה גם מעיקרא, אלא שטמון היה, לכן שמח אני בצאתם מחוריהם, כי תשים עיניך בהם ויהיו גל של עצמות."

(בעל הסולם. אגרת ה')

בואו נחשוב מה הוא אומר לנו כאן. קודם כל הוא שמח בקלקולים שהוא מגלה, ודווקא להיפך, אם הוא רואה שיש בו קלקולים והם לא התגלו כקלקולים שהוא ממש כבר יכול לתקן, אז הוא נמצא בצער גדול. האם כך אנחנו מתייחסים למה שמתגלה בנו? זה דבר ראשון.

דבר שני, אנחנו צריכים להאמין שיש בנו המון קלקולים בכל אחד והם נקראים ה"יצר הרע" ואם הם לא יתגלו, אז מי יודע מתי הם כן יתגלו כמו שהוא אומר, "תשועה גדולה היא לגלות אותם". כלומר צריך שיתגלו כוחות גדולים כדי שנכיר, נבין ונרצה להפטר מהרע שבנו.

ואיך אנחנו צריכים לקבל את כל הקלקולים האלה? מה שמתגלה בכל רגע ורגע בכל אחד, מה שיכול להתגלות, כבר היה בנו מקודם, רק היה טמון כמו שהוא אומר, כלומר היה בהסתרה בכל אחד. ואנחנו צריכים לראות איך זה מתגלה, בשמחה.

ואז, בגילוי שלהם בעל הסולם אומר, " כי תשים עיניך בהם", שים לב עליהם, על הקלקולים האלה, "ויהיו גל של עצמות", הם ייעלמו ממך וכך תתקן אותם. איך? תתפלל לבורא בחיבור עם החברים כמו שלמדנו, ואז ייעלמו כל הקלקולים האלה ותישאר נקי.

שאלה: כשאנחנו קוראים במקורות האלה ואני נמצא עם החברים בשיעור, אני מרגיש הרבה כוח ואני חושב שאני מוכן לעבודה הזאת, אם זה יגיע, אני יכול להיות שמח בדברים האלה. מה אני יכול לקחת מהמצב הזה כאשר זה קורה כך שלא אשכח?

למה עכשיו אתה לא מפחד כשאתה מגלה איזה קלקולים יש בך? מתי אתה כן מפחד מהם, מתי אתה לא מפחד מהם?

תלמיד: נדמה לי שלא פיתחתי מספיק פחד מהגילוי שלהם, אלא דווקא כשהם מתגלים אז נראה לי שיש לי את הכוח לפנות לזה בצורה הנכונה.

אין פחד, אתה צודק. אין לך פחד ולכן זו הבעיה, איך לפחד מהקלקולים שיתגלו ואיך בכלל לפחד מקלקולים שלא התגלו. אם אנחנו נמצאים בחברה נכונה שמוכנה לגילוי הרע, לתיקון של הרע, חברה שמוכנה להחזיק כל חבר וחבר שלא ייפול, אלא הפוך, שיתגלה בו הרע ויתעלה על ידי כך, אז אנחנו לא מפחדים ואנחנו מצליחים. שוב, העיקר הוא החיבור.

תלמיד: אז עלינו לפחד כדי להיות מוכנים למצבים האלה? כי המקובלים כותבים שהם כמו לוחמים אמיצים מתמודדים עם מצבים לא פשוטים, חשוכים, שהם מחפשים אותם אפילו, שזה משמח אותם.

כן, גם זה נכון.

שאלה: האם עלינו לבקש בצורה ישירה על הקלקולים שלא נתגלו עד עכשיו או שזו רק תוצאה מהעבודה שלנו?

אנחנו יכולים לבקש לגלות לנו קלקולים של כל אחד וכולנו יחד, כן. אנחנו צריכים את זה, כי אחרת מה התועלת מהחיים שלנו? לגלות קלקולים ולתקן אותם.

שאלה: כיצד ניתן לראות את הקלקולים בעשירייה כהצלה מהשמיים?

קודם שיתגלו הקלקולים ואחר כך האדם מבין שרק החיבור היותר צמוד שלו, היותר חזק, היותר פתוח עם האחרים יעלה אותו למעלה מהקלקול וכך יסתדרו לו כל הקלקולים.

שאלה: כתוב שאתה מסתכל עליהם והם הופכים לגל של עצמות.

אנחנו צריכים לראות את הקלקולים שלנו, לזהות אותם, לרצות מאוד שהם ייעלמו, שיהפכו לגל של עצמות ובזה אנחנו מנטרלים אותם. זה מה שאנחנו צריכים להשיג.

תלמיד: שמתי לב שאם יש רע לפניך, אתה צריך להכיר שזה בך, להודות בזה, וצריך להיות אמיתי עם עצמך.

כן, זו התחלה, כשאתה מגלה את הקלקול שבך, אחר כך אתה צריך לראות שאתה רוצה להשמיד אותו, להתעלות מעליו, להתחבר עם האחרים ובצורה כזאת הרע הזה נעלם.

תלמיד: למה יוצא שבין ששמתי לב לאיזה רע לבין שהוא הופך לגל של עצמות עוברים כל כך הרבה בירורים ומאמצים? למה אני לא רואה מיד איזו בעיה גדולה זאת?

אתה לא מסכים עם הרע הנמצא בך, אתה לא מסכים עם כך שאת הרע הזה חייבים לסלק ממך. אתה לא מתאר לעצמך שאתה יכול לחיות בלי הרע הזה, אתה כביכול גם מסכים בפנים שהוא יישאר. שים לב ותראה שכך זה עובד.

שאלה: כשהרע מתגלה אתה לא מיד מבין שזה מגיע מהבורא, אבל גם את כל הטוב שמגיע ממנו לא מרגישים, לא קולטים שזה מגיע ממנו.

צריך להבין או להכיר בכך שהכול מגיע מהבורא רק בכדי שניווכח שזה הרע שלנו שנמצא בנו ואנחנו צריכים לבקש ממנו, שיתקן אותנו. שום דבר אחר אנחנו לא צריכים.

תלמיד: נראה שהכול מאוד פשוט, האגו עומד בדרכנו, לעומת זאת יש לנו את העולם הבא הנצחי ואנחנו לא יכולים להגיע לתפילה. מאיזה חומר עשוי האגו הזה שהוא עד כדי כך מסתיר את עינינו?

הוא עשוי מאותו אגו שלך.

שאלה: אם אין גילוי הרע בעשירייה ולא מתגלים קלקולים, האם זה סימן שאנחנו לא מתקדמים מבחינה רוחנית?

כן, זה סימן שלא מתקדמים.

תלמיד: האם הקלקול קורה במרכז העשירייה או שזה יכול להיות מחוץ לעשירייה?

בתוך העשירייה. את כל הקלקולים האחרים אנחנו לא מביאים בחשבון.

שאלה: כשבעל הסולם אומר קלקולים, האם הוא מתכוון לכוונה להנות את עצמי?

כן.

תלמיד: לפעמים כשאנחנו מגלים שהכוונה שלנו היא להנות את עצמנו, אנחנו מצטערים ובאופן טבעי מתפללים. אבל לפעמים אנחנו מגלים שאנחנו אדישים כלפי זה, זאת אומרת אנחנו רואים את הקלקול אבל לא מרגישים צער. האם זה בסדר שהאדם ישאל את הבורא בליבו "למה אני לא מצטער על זה? אני רוצה להצטער על זה כדי שאוכל להתפלל?

כן, ודאי שזה בסדר. אבל אם הוא יהיה מחובר לחברים, אז הוא יגלה את הקלקול כרע, ואם הוא לא יגלה אותו כרע, אז כנראה שזה עדיין לא קלקול.

שאלה: האם האגו שלנו הוא השכל ששולט?

כן.

שאלה: כל הרע שמתגלה הוא כדי שנקבל תיקון ונגיע לישועה. איך לגלות או להיות מוכנים לראות את הרע שבנו, את הכאב שבנו, אם אנחנו אפילו לא יודעים עד כמה הוא גדול?

זה לא חשוב. במידה שהוא מתגלה אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו לא רוצים לסבול אותו, זה העיקר.

שאלה: הקלקול שמתגלה בעשירייה דורש בירור, אבל הרבה פעמים הרגשות מתגברים. איך לא לעבוד עם הרגשות אלא עם החיבור, ולא ליפול לתוך הבירורים האלה בטונים צורמים?

אתן צריכות לדבר על זה ביניכן, לדון בזה ולהחליט.

תלמידה: אנחנו מסכימות מראש שקודם כל אנחנו פותרות את הבעיה ורק אחרי זה משחררות אמוציות.

תנסו בכל זאת לסכם יותר קרוב לגוף העניין.

שאלה: אנחנו צריכים להיות ביראת קודש בפני כל מה שהבורא ברא. אם כך, למה אנחנו מעיזים לרצות לתקן משהו שהבורא ברא? למה אנחנו לא מכניעים את עצמנו כלפי זה וזהו?

הבורא ברא את הרצון האגואיסטי בכוונה כדי שנבקש ממנו לתקן את האגו. על בסיס זה אנחנו נפטרים מההופכיות לבורא ומגיעים להשתוות עם הבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: האם את חוסר התיקון הזה יכול לראות אדם אחד, או שכל העשירייה צריכה לברר ולהודות שזה קלקול ואנחנו רוצים שהוא יתוקן? האם זו עבודה קבוצתית, או פרטנית?

זאת עבודה פרטנית של כל אחד, אבל היא מתרחשת בקבוצה.

תלמידה: כלומר אם רואה את הקלקול, אז האם הוא מיתקן בכל העשירייה?

בעיקרון זה לא מספיק. צריך שכל אחד בעשירייה, לא בהכרח יחד, אבל בעיקרון יעבור דרך כל התכונות הלא טובות של כולם ויבקש מהבורא שיהפוך אותן לטובות.

תלמידה: נאמר שיש קלקול בעשירייה שאני רואה אותו, האם אני מחכה שכולם יראו אותו, שהוא יתגלה לחלוטין במידה שלמה, ואני מתפללת שזה יקרה?

כן.

שאלה: מה צריכה להיות הפעולה הראשונה כדי להסתגל למצב שאנחנו קוראים עליו עכשיו, "במה שהבורא מכה הוא מרפא"?

אנחנו מחכים לראות בנו את הקלקולים ולזהות אותם, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שירפא אותם.

שאלה: ההתקדמות ברוחניות זאת התפילה. האם אפשר לבקש מבעוד מועד מצב או אפשרות שבה יכול להתגלות יצר הרע?

לא. אנחנו צריכים לבקש רק על דברים טובים. אם הרע מתגלה, אז אנחנו צריכים לבקש שהוא ייעלם ובמקומו יתגלה הטוב. ועל גילוי הרע לא צריך לבקש, אלא אם אין אז אין, אם יש אז יש. אנחנו צריכים להיות קרובים ככל הניתן לטוב, להשפעה, לקשר, לאהבה.

שאלה: האם אני מבינה נכון שזעיר אנפין זה המקום שבו נמצאות הנשמות הגדולות של הארי ובעל הסולם, ושלגר אין מהות פנימית? האם הגר יכול להזדכך לחלוטין, או שתפקיד שלו להיות בקטנות, רק מתחת לכנף, או שאלה מדרגות לכולנו?

לחלוטין כולם שווים, בפני הבורא כולם שווים. כך שמי את, מאיפה את, אישה, גבר, מאיזה לאום או גזע את, הכול חסר חשיבות. כולם צריכים להגיע לאותו תיקון, ולקשר מלא בינינו, כאשר כולנו נהיה חלקים של הכלי האחד, אדם.

שאלה: מתי אנו מגלים את הבורא? כשאנו מגלים בנו אפס קלקולים, או כשנראה קלקולים בכל מקום, אבל נשנא את הקלקולים האלה, ונשנא את עצמנו. מתי בשני המצבים האלה אנחנו מגלים את הבורא?

בשני המצבים האלה אנחנו לא מגלים את הבורא. אנחנו מגלים את הבורא כשאנחנו מגלים את כוח ההשפעה על פני כוח הקבלה שהיה לנו. ואת זה אנחנו מגלים בכל 125 המדרגות שאנחנו עולים עד גמר התיקון.

שאלה: בקשר בינינו, מה ההבדל בין קלקולים שמתגלים בחבר, לבין קלקולים שמתגלים בעשירייה?

בחבר זה החלק הפרטי של הקלקולים, ובעשירייה זה כבר החלק הכללי. ודאי שחשוב שזה מתגלה בעשירייה, אבל גם כשזה מתגלה בחבר, זה כבר סימן שאני חייב לתקן את עצמי במשהו.

תלמיד: איך אני מתקן את עצמי ברגע שזה מתגלה בחבר, מה אני מתקן בעצמי?

בתפילה, חוץ מזה אין מה לעשות.

תלמיד: תפילה עבור החבר?

תפילה לתיקון עצמי לבורא. אתה מבקש את הבורא שיתקן אותך, שלא תזהה בעצמך יותר קלקולים.

שאלה: מה הרשעים שמתגלים בתוך העשירייה?

הרשעים יכולים להתגלות בהרבה מאוד צורות. אבל עיקר האופי של הרשעים, אלו התכונות שבהן אני מתרחק מהחברים, או מחבר מסוים בכל מיני צורות. זה נקרא הרשעים שמתגלים.

תלמיד: אם כולי רשע, אם כולי מאגו, יכול להיות שגם מחשבות כאילו חיוביות, יכולות להיות כמו רשע שמתגלה?

יכול להיות.

תלמיד: אז איך לזהות אותן?

תנסה, תנסה ותתפלל.

שאלה: בעיקר בהתחלה הקלקולים נראים כמשהו שאנו יכולים לגדול ממנו, ואולי אפילו ליהנות ממנו. אבל בנקודה מסוימת הם הופכים להיות ממש מרים וקשים מאוד, ואז נולדת שנאה. מה קורה פה לרצון לקבל שלנו?

הרצון לקבל סובל, וזה דוחף את האדם קדימה, כמה שיותר מהר להפטר מהקלקול.

שאלה: שמעתי קודם שאנחנו צריכים כוחות אדירים כדי לגלות את הקלקולים האלה. דיברת על כוח התפילה, האם יש עוד כוחות אדירים או חזקים, שעלינו לעשות בהם שימוש מלבד תפילה?

חוץ מלזהות את הרע שבנו, עלינו רק להתפלל.

שאלה: לא משנה כמה אנו מנסות, הרע לא מתגלה. כל יום אנחנו כאילו נמשכות יותר זו לזו, מקבלות שמחה מהמפגשים, והכול טוב. זה אומר שאנחנו הולכות בדרך לא נכונה?

לא, אין צורך לגלות את הרע. תתקדמו אחת כלפי השנייה, העיקר שתהיו קרובות יותר אחת לשנייה.

קריין: קטע מספר 14, כותב על הסולם.

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים.

(בעל הסולם. "שמעתי". קל"ח. "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם")

שאלה: האם אפשר לומר שהיראה, זאת ההתגלות הגבוהה ביותר של האגו של הרצון לקבל?

לא הייתי אומר שהיא הגבוהה ביותר, אבל בהחלט זה גילוי של האגו שמגן על עצמו.

תלמידה: אבל זה בסתירה לבורא שכאילו משהו מגיע לי. ואפילו אם אני מתקשר לבורא, ובכל זאת מרגיש יראה. בקיצור לא מובן איך לקבל בצורה נכונה, את הפחד הבהמי הזה?

הפחד הבהמי הוא הפחד הטוב ביותר. הוא מתגלה ברובד הנמוך ביותר, בדאגה לעצמך, לחיים, לקיום. לכן צריך לברך עליו. מספרים לך מי את, מה לעשות? כמובן לפנות לבורא, מלבדו, אף אחד לא יכול לעזור לך. דווקא ברמה כזאת בהמית, את מתחילה להבין מה זה בשבילך קשר טוב עם הבורא, רק לפנות אליו, ואת מוגנת מהכול. אמנם גם זה אגו, אבל ככה האגו דוחף אותך לבורא.

שאלה: אם בררתי שאין עוד מלבדו והכול מגיע ממנו, איך אפשר לאהוב את זה שנותן לי את הפחדים האלה, לאהוב את זה שאני מפחד ממנו?

בהתגברות על הפחד.

תלמיד: מהפחד אני צריך לבוא לאהבה?

כן, בהדרגה. כל הסקאלה מאפס עד מאה. פחד וכן הלאה עד הכרה ואהבה, זה הכול אותו הכוח, שמתגלה על רקע האגו שלך.

שאלה: בקטע מספר 14 מוזכרת המילה "מעשה כשפים" וכתוב - ואפילו מעשה כשפים. למה הכוונה בביטוי "מעשה כשפים"?

גם אם נראה לאדם שזה לא הבורא אלא איזה כוחות רעים, חיצוניים, שדים, רוחות, שכך מתלבשים עליו. אז שיידע שזה לא נכון, אלא "אין עוד מלבדו".

שאלה: אצלנו בעשירייה הגענו למצב שהחברות עושות עבודה פנימית מול הרע שמתגלה. האם זה בסדר שלא מדברים על זה, האם אנחנו למרות זאת מתקדמות רוחנית?

אפשר לדבר ואפשר לא לדבר. תלוי באיזו מידה אתם רוצים להתקרב זה אל זה. יבוא הזמן ואתם תדברו. יש זמנים שלא מדברים על זה. יש זמנים שכבר מובן שכולם עובדים בפנים עם כאלו וכאלו, וכאלו הבחנות, וזה ששותקים זה גם נכון וטוב.

שאלה: דיברת על ההגנות של האגו שלנו. באמת כשמתגלה קלקול מיד יש בושה, פחד וכל מיני הרגשות כאלה. האם תמיד יהיה כך, או שאנחנו יכולים לשאוף להפטר מההגנות האלה, ולהתייחס לקלקולים בצורה יותר בוגרת, יותר מתוקנת?

הכול תלוי בדרגת האדם, באיזו מידה הוא קשור לחברה. אם הוא נמצא באמצע החברה, אז כבר יש לו ביטחון אחר ממה שהוא נמצא לבד.

שאלה: אפילו פחדים שאנחנו חוששים לעצמנו, לקיומנו, גם אותם עלינו להמיר לרצון להשפיע, או להשפעה?

כן. אדם צריך להגיע למצב שהוא לא מפחד מכלום. ויש לו רק דאגה אחת, להיות קשור עם הבורא בכל כוחותיו.

שאלה: לגבי קטע 13 "גל של עצמות". האם מדובר על הקלקולים שמתגלים רק בעשירייה, או גם על ה- 99?

בדרך כלל זה בעשירייה. חשוב לנו מה שמתגלה בעשירייה, כי שם אנחנו מצפים לגילוי הבורא, לחיבור עימו, לדבקות בו.

שאלה: האם זה אפשרי שאדם מרגיש בו זמנית גם פחד בהמי וגם אהבת ה', או שהוא פשוט משלה את עצמו?

כעיקרון לא יכול להיות יחד שניהם. אנחנו בינתיים מדברים על התכונות הפסיכולוגיות שבאדם ולא הרוחניות. ולכן זה יכול להיות כך מורגש. האדם עוד לא מודע לזה שהוא מרגיש.

שאלה: האם זה אפשרי אם הוא מחליף את הפחד הבהמי ליראת ה' ועם זה אהבת ה', נכון?

כן.

שאלה: ישנם פחדים שממש משתקים, מכניסים אותך לקיפאון. האם זה אומר שגם כך צריך לפחד מהבורא והאם בהכרח כל אחד צריך להגיע למצב כל כך קיצוני, ולמה זה?

לא, לא צריך. הבורא רוצה לראות אותנו חופשיים לחלוטין, מפותחים כדי שאנחנו לא נפחד מרוחות, צללים וכן הלאה. אלא שאנחנו נפחד אך ורק מדבר אחד, שיהיה לנו כוח לחבק את החברים וכולנו יחד להתקרב לבורא.

תלמיד: איך לעשות את הצעד הזה?

תעשו את זה בצורה פיזית, תעשו אותו איך שאתן יכולות.

שאלה: מהי המשמעות הרוחנית של "אין עוד מלבדו"?

בעל הסולם מסביר לנו במאמר הראשון בספר "שמעתי". קח את המאמר הזה, יש גם בלטינית, בכל השפות. שם כתוב בצורה מאוד מאוד רחבה.

שאלה: יש כאן עצה איך להשתמש בפחד רגיל לעבודה רוחנית. מה זה אומר בדיוק לחוות פחד בפני שמיים, יראת שמיים?

לחוות פחד שמא לא אוכל להיתקן, להתקרב לחברים ויחד איתם להתקרב לבורא. זה פחד נכון.

תלמידה: ואז אני נמצאת בזרימה של העלאת המ"ן?

מה זה משנה? כן.

תלמידה: יוצא מהמאמר שאנחנו צריכים להפוך את הפחד הבהמי לרוחני. ולכל אחד מאיתנו בכל זאת המושג רוחני הוא אגואיסטי ובלתי מתוקן. מה זה רוחני?

מה זה פחד רוחני? לא יכול להסביר לכם כי עוד לא הרגשתם אותו. ופחד בהמי אתם מרגישים, מכירים. זאת הרגשה מיוחדת, שהינה הכרחית לאדם כדי לשמור על עצמו, להגן על עצמו. זה הפחד שממנו אנחנו מתחילים.

תלמידה: זאת אומרת, אפשר רק בפרקטיקה להבין מה זה פחד רוחני.

כן. רצוי איכשהו לתאר את זה לעצמך.

שאלה: האם אני צריכה להרגיש פחד או יראה כלפי העשירייה שאני לא אצליח להתחבר איתן. האם פחד כזה הוא פחד רוחני?

הוא פחד מאוד רוחני וטוב, כדאי לפתח אותו.

שאלה: האם אפשר להתייחס לפחד כמו איזה מידה סודית או מדד סודי לרצון להתחבר עם הבורא?

כן, ודאי. שום דבר לא נברא עם כל הבחינות, עם כל התכונות, אלא אך ורק כדי להשתמש ולהתחבר לבורא.

שאלה: אנחנו יודעים שבאופן רגיל יראה קשורה ליחס שבין הנברא לבורא. בטקסט הזה נתקלנו במשפט חדש, "יראה חיצונית". מה מבטאת היראה החיצונית?

שאתה מפחד ממשהו חוץ מהבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שהיראה החיצונית היא מחשבת האדם שהפחד שבא לו מן החיצוניות קשור לבורא, שהוא מקבל את זה ממנו?

כן.

שאלה: לפעמים בזמן שיחות עשירייה יש תגובות רגשניות יותר של החברות, הן לוקחות את זה לצד אישי, ואז יוצא מצב שצריך להרגיע או לעשות סדר. זה נכון או שצריך פשוט לתת לדברים לקרות?

לא, צריכים להגיע להידברות ובסופו של דבר שתגיעו לתפילה לבורא.

שאלה: לפעמים בעשירייה יש חברים שאומרים שהבורא לא קיים ואנחנו צריכים להתמקד רק בעבודה בינינו. האם זאת גישה נכונה או האם יש אפשרות להתמקד בשני דברים, להתמקד בחיבור בינינו וממנו בחיבור לבורא? מה נכון יותר?

קודם חיבור בינינו כדי להתחבר יחד לבורא, כי אדם אחד לבד לא יכול להתחבר לבורא. כמו שבעל הסולם מסביר לנו, מאהבת הבריות לאהבת הבורא. רק בצורה כזאת.

שאלה: נאמר שאני מגיע לסדנה בעשירייה ואני נותן לכולם ציונים, מישהו לא עונה נכון על השאלה, מישהו לא דואג שישמעו אותו ואני חושב לעצמי, האם כזאת סדנה תאפשר לנו להתכלל זה בזה, ולגלות את הבורא, האם עלי להסתכל על כל הדברים האלה בצורה פרטנית כלפי עצמי, או שיש משהו אובייקטיבי כלפי המצב עצמו?

אתה צריך להמשיך ולפנות לבורא, מתוך הקשר עם החברים, יחד עם החברים. ותקבל תשובה.

שאלה: כשאנו מקבלים מכה פחד באגו, אנחנו פונים לבורא בצורה אגואיסטית שישחרר אותנו מזה כמו בעל חיים שבורח מסכנה. אחרי שאנו מכירים במצב שבו אנו נמצאים, האם המשך ההתפתחות הוא שאנחנו יכולים מתוך המצב הזה לפנות לבורא, שיהפוך להיות יותר אלטרואיסטי, למען הבורא. כי יוצא שמכל אני בורחת לבורא. איך לפתח את זה?

כאן אני צריך לברר.

קריין: בעוד שבוע וחצי נהיה בכנס, יושבים גם כאן הרבה חברים סטאז'רים. מרגישים שהולך ומתגבש המצב המיוחד הזה. רצינו לשאול אותך, איך נכין עצמנו נכון לקראת הכנס כדי ממש 100%. 200% 1000%, כמה שאפשר לספוג, לסחוט מאירוע כזה?

מהכנס אנחנו יכולים לספוג הרבה מאוד. זה לא שיעור בוקר, ומכל שכן שיעור צהרים. בכנס אנחנו נתכלל זה מזה בצורה מאוד משמעותית, קרובה, ונגלה את הכלי הכללי המשותף בינינו, כך שבהחלט אנחנו נתקרב מבינינו לבורא.

אני מקווה מאוד שהכנס ייצא לנו לטובה גדולה, לחיבור גדול וכולנו נרגיש מה זה נקרא איחוד.

אני מקווה לראות אתכם כולם, גם אלו שיכולים לבוא, גם אלו שלא יכולים לבוא אלא להיות איתנו בחיבור מרחוק, ואנחנו נשתדל להיות יחד.

כי דווקא בקשר בינינו, לא בכל אחד אלא בקשר בינינו, שם מתגלה הבורא. לכן הוא נקרא שנעלם. למה הוא נעלם? כי הקשר בינינו נעלם. הוא כל הזמן דורש מאיתנו שאנחנו נגלה אותו, נתקשר, נגלה עוד ועוד, שנרגיש את הקשר הזה בכוח, נייצב אותו יותר ויותר, ולכן הבורא שיתגלה ואנחנו כל הזמן נפנה אליו ונדרוש ממנו, שהוא ישמור את הקשר הזה וכך נתקדם. אז נכין את עצמנו. שיהיה לנו בהצלחה. כל טוב.

(סוף השיעור)