סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 02.07.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
יראה - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא – יראה, מקטע מס' 8.
יראה.
יראה היא הכלי. אם יש לנו יראה, אז אנחנו יכולים לגלות בתוך הכלי הזה את נוכחות האור העליון, הבורא. לכן יראה היא תכונה מאוד חשובה. נראה מה כותב על זה בעל הסולם:
קריין: קטע מס' 8, בעל הסולם "שמעתי", "עניין גילה ברעדה, בעבודה".
"שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה למי שבונה לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום אפשרות להכנס להבית, כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית. ולכן צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.
לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן. כי יראה היא החלל. היינו, שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. לכן, בזמן שיש שתיהם, אז יש שלימות. אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני.
לכן צריכים להשתדל, ששניהם יהיה במקום אחד. וזה ענין, שצריכים אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות. מה שאין כן יראה נקראת חסרון וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות. וזה נקרא ב' רגלים. שדוקא שיש לו ב' רגלים, האדם יכול ללכת."
(בעל הסולם. "שמעתי". י"א, "עניין גילה ברעדה, בעבודה")
אנחנו צריכים באמת לדאוג לשניים, לא להשתוקק רק לאהבה אלא האם תהיה לנו חרדה להשיג את האהבה או לא. תהיה לי או לא, איפה החיסרון לאהבה. לא רק הרגשת האהבה, אלא אני צריך להרגיש את הרגשת החיסרון לאהבה. וכשאני מרגיש חיסרון בשניים, אז אני משיג באמת את התופעה הזאת בשלמות, גם הכלי וגם האור מורגשים בי בצורה שלמה, משלימים זה את זה.
שאלה: מה זה אומר שתכונת האהבה היא תכונת הישות, מה זה ישות?
אהבה זה כשאנחנו משיגים שאנחנו כבר נמצאים בקשר, במגע, בחיבור עם מה שאוהבים. וצריכים לזה גם חיסרון, האם אנחנו באמת משיגים את זה, האם שמרנו על המצב בזמן שהיינו מנותקים ועכשיו כשאנו נמצאים בקשר? כלי ואור חייבים לא לבטל זה את זה אלא שישלימו זה את זה. אחרת הם לא יכולים להתקיים.
לכן בעולם שלנו אין שום דבר שנמצא, מתקדם וגדל בשלמות, כי בא זה ומבטל את זה. באה כביכול אהבה, והיא מתפרצת ואחר כך היא מבטלת את עצמה, כי אין חיסרון לידה. אנחנו לא דואגים לחיסרון.
וכך בכל דבר, בכל התענוגים הגשמיים זה קורה. אנחנו מאוד רעבים, מתחילים לאכול, הרעב פוחת, הטעם נעלם ואנחנו עוזבים את זה. ברוחניות זה לא יכול להיות, כי אדם לא יכול להגיע למילוי אלא אם כן הוא מכין את הכלי שלו שלא יעלם, שיתפתח כל הזמן.
לכן הקבלה, היא קבלה באמונה למעלה מהדעת, בכוח ההשפעה ולכל מה שאנחנו רוצים להגיע, אנחנו צריכים להשתוקק. וההשתוקקות צריכה לגדול ולא בגודל אלא באיכות שתהיה, למי אני משפיע.
וכשאני מקבל תענוג ממי שאני משפיע לו, אז מצד אחד יש תענוג ויש אני ומצד אחר, יש למי אני משפיע. כשהם מתחברים, אז הם שומרים זה על זה, מפתחים אחד את חברו. ויוצא שהתענוג יכול להיות נצחי.
אלה דברים לא כל כך קשים שאפשר להבין. בעולם שלנו הטכניקה הזאת לא קיימת כי אנחנו לא מרגישים, אנחנו נוצרנו מהרצון לקבל בלבד ולא מרגישים שאנחנו חייבים לפתח רצון להשפיע, רוצים רק למלא את הרצון לקבל בלבד.
תלמיד: למשל כשאנחנו עובדים על אהבת חברים ומתחילים להרגיש אותה, מה פירוש להוסיף לזה גם יראה?
אנחנו צריכים להוסיף לגילוי האהבה החיבור, וגם את גילוי היראה. האם אני בטוח שהחברים יאהבו אותי, יקבלו אותי, יתקרבו אלי, יבינו שאני רוצה להתקרב אליהם.
זאת אומרת שיש לי כאן כל הזמן דאגה להתפתחות היחס הנכון שלי אליהם. וכך כל אחד כלפי אחרים ואנחנו דואגים לזה כל הזמן. ככל שממלאים את היראה הזאת ברגשות של אהבה, זה כבר דבר משני, העיקר שאני דואג איך אני יכול לאהוב את החברים.
בדאגה הזאת אני מפתח את היחס שלי אליהם בצורה של נתינה, אהבה וחיבור ורק כך מתקדם.
משמע, אנחנו כל הזמן דואגים שהכלי שלנו יהיה כלי של יראה. האם אני מספיק אוהב אותם, האם אני מספיק משפיע להם, נמשך אליהם. זה לא חייב להיראות מבחוץ, אבל זה צריך להיות בכל זאת מורגש בתוך האדם, שלזה הוא דואג.
תלמיד: הרב"ש כותב לנו על העבודה באהבת חברים, למשל לשחק בקבוצה, אבל איך לעבוד על יראה, לדאוג לזה?
תחשוב על זה שאתה דואג. שיהיה בך פחד, חרדה ושאתה דואג לו, שלא תאבד אותו. שכל הזמן הדאגה הזאת תגדל, איך אתה מגיע, מתקרב לחברים, איך אתה דואג להשפיע להם.
שאלה: אמרת שצריך שתהיה לי יראה האם אני מספיק משפיע לחברים. ה"מספיק" הזה, איך אני קובע אותו?
אי אפשר למדוד, פשוט כך אתה דואג. זה עניין של הרגשה, לא מדידה בכמה ליטרים או קילוגרמים. פשוט האם יש לך דאגה לזה. והדאגה הזאת, צריכה להיות כמו הרצון להתחבר והרצון להתחבק ולאהוב.
תלמיד: אם אני משפיע לחבר ובטוח במאה אחוז שאני משפיע מספיק, אז לא מתעוררת יראה.
למה? אתה כל הזמן נמצא בזה. אם אתה נותן כל הזמן לחברים, אז אתה כל הזמן נמצא בנתינה, ובתוך ההרגשה הזאת של נתינה אתה מרגיש את הנתינה שלהם אליך. וכך בצורה כזאת אתם מתחברים ביניכם, כל אחד באור חוזר שלו ובאור ישר שלו.
תלמיד: אז איפה היראה?
אם אתה לא נמצא בחרדה האם אני נותן מספיק, אז אתה גם לא נמצא בהרגשה שאתה בטוח נותן. אתה לא יכול להפסיק את החרדה, את היראה. אתה לא יכול, אחרת אתה מפסיק גם את הקשר איתם.
ככה זה קורה, כמו אימא שנתנה הכול לתינוק, אבל בכל זאת נמצאת בדאגה מה אני אתן לו עוד מעט ומה אני יכולה להוסיף לו. החרדה הזאת צריכה להיות, זה הכלי שלנו.
זה הכלי, החיסרון שלנו להרגיש את השני, חרדה האם אני משפיע לו. כל ההתקשרות שלנו היא כדי להשפיע ולכן החרדה צריכה להיות קודמת והיא הכלי, היא הקשר הראשון שלנו עם הזולת שאני רוצה להשפיע לו.
ובתוך כך אם אני רוצה להשפיע לו, אני מקבל את התגובה. אחרת אין לי קשר עם הזולת.
תלמיד: כלומר, החרדה מופיעה מחוסר הביטחון בכוחותיי?
יכול להיות שכן, אבל זו הבחנה בפני עצמה.
שאלה: היראה באה מאיתנו או שזה כבר משהו שהוא תוצאה מעבודה שלנו?
אתה צודק, היראה באה כתוצאה, היא מתגלה בנו בתנאי שאנחנו הולכים להתחבר בצורה נכונה. אבל כך אנחנו יכולים להתחיל להשתתף בבניית הכלי בזה שאנחנו מעוררים את היראה בעצמנו.
תלמיד: מעוררים מתוך זה שאנחנו מבקשים שתהיה לנו יראה או מעוררים מתוך הפעולות שלנו?
מתוך הפעולות שלנו, מתוך זה שאנחנו רוצים שיהיה לנו יראה, האם אני קשור לשני, האם אני משפיע לשני, האם אני מתעניין בשני וכן הלאה.
תלמיד: איך היראה והאהבה מעוררות, מגדילות, מעצימות אחת את השנייה?
היראה זה הכלי בעצמו, ואהבה זה כבר מה שיוצא מהכלי כלפי המאציל.
תלמיד: כן, אבל זה לא סטטי, זה צריך כל הזמן להתגבר, כל הזמן לחיות, להיות קיים, לא לעזוב את זה.
תדאג לפתח את זה, כן. תדאג לפתח את זה. אלה דברים שנמצאים בחלקם בידך.
תלמיד: איך לא לעזוב את זה?
ככל שדואגים ליראה, אז בהתאם לזה לא עוזבים אלא מתקדמים, וגם אחד לחברו וכולם יחד.
תלמיד: אנחנו יכולים לעודד יראה אחד אצל חברו?
תלוי באיזה מצב ובאיזה שלבים אנחנו נמצאים, אבל כן, אפשרי. לא לפחד, לא לפחד לעבוד עם זה.
שאלה: יש ימים שעושים הכנה חזקה במשך היום, ומגיעים לשיעור בלי חיסרון או יראה, והפוך, לא עשית הכנה והגעת בוער לשיעור. איך עוזרת השיטה של הבורא, פעם לתת לאדם להרגיש פעולה ותגובה שמתאימה לפעולה, ופעם התוצאה היא הפוכה?
נכון שזה באמת יש לזה מקום כך, וכך זה קורה, אבל אני לא שואל על זה, אני עובד עם מה שיש.
תלמיד: אנחנו קוראים לזה שיטה. מה זה שיטה בלי תוצאה ישירה?
אני לא מבין מה שאתה אומר.
תלמיד: אנחנו קוראים לקבלה "שיטה לגילוי הבורא". כשהשיטה, כשהדרך היא שהרבה פעמים התוצאה לא קשורה לפעולה, איך עובדים בצורה כזו שהדרך, שהשיטה, אין בה שיטתיות?
אני לא מבין על מה שאתה שואל. אומרים לך שהכלי הוא יראה, שלפי גודל היראה מגלים בכלי כל מיני שלבים של התקשרות עד האהבה. אז תשתדל לפתח את היראה. יראה האם יש לי כיוון ואני מחובר לבורא, אני צריך להתחבר לבורא דרך החברים, האם אני דואג לזה שזה יהיה ולא יעלם ורק יגדל. כך תפַתח.
שאלה: זה נשמע שאנחנו מדברים על יראת ה', אבל פחד מעצמי שלא אצליח שלא אוהב שלא אוכל להשפיע.
אתה צודק, יכול להיות שזה בינתיים הפחד שזה לא פחד שאני משפיע לבורא, האם יהיה לי כוחות להשפיע לבורא, האם זה לא יפסק ממני ואני לא אוכל לתת, להשפיע, לחשוב עליו וכולי.
אלא בינתיים בתוך הפחד שלי, בתוך החרדה שלי, היראה שלי יש לי כאן בעצם דאגה למצב שלי, "מה יהיה איתי, האם דווקא אני אפחד, האם אני דווקא אדאג שאני אשפיע לבורא, או שאני אוכל לדאוג שמישהו אחר ישפיע לבורא ולזה אני דואג אפילו יותר ממה שאני דואג לעצמי?
אז גם על זה כותבים מקובלים, שזו הבדיקה שהיראה שלך היא יראה נכונה או לא נכונה. האם אתה דואג לפתח יראה בחברים, וזו העבודה שלך, זו הדאגה שלך, שאז בצורה כזאת אתה דרך החבר גורם לבורא עוד יותר תענוג, עוד יותר מקום שהוא יוכל להשפיע וכן הלאה. על זה אנחנו נקרא, נלמד, נצטרך ממש לייסד את זה בתוך החיבורים בינינו.
שאלה: ההתרשמות שלי שאני יכול לאהוב רק את אהבת הבורא כלפיי, אז נראה לי שאני לא יכול לאהוב את הבורא בטרם אני מרגיש את אהבתו כלפיי. אז אפילו בזמן ההסתרה, אפילו בתוך הדינים, אנחנו תמיד מחפשים את הטוב שעושה טוב, את הטוב ומיטיב, אנחנו מחפשים את האהבה שלו כלפינו, וכשאנחנו מוצאים אותה, אני חושב שאז אנחנו נוכל לאהוב אותו. האם אפשר להגיד כך?
אתה צודק במשהו, כן. לזה אנחנו עוד נדאג ונפתח בדרך, אבל אתה צודק.
תלמיד: אז מהי העבודה שלנו? הכול תלוי בבורא, אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להרגיש את האהבה שלו, את החיבוק שלו כלפינו?
על זה כתוב, הכול בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים, חוץ מפחד כלפי הבורא, הכול תלוי בו. אבל פחד כלפי הבורא אתה חייב לפתח. מה זה פחד כלפי הבורא? האם אתה תקבל ממנו כל מיני כוחות שיעזרו לך להיות בלהשפיע לו.
תלמיד: גם לפני מספר דקות חבר שאל לגבי איך אנחנו יכולים להפעיל את היראה הזאת, ויש לי מחשבה כזאת שלא יכולה להיות לנו יראה אלא אם אנחנו מגיעים לכאב מסוים בכמות ואיכות. נראה שזה הדבר היחיד שאנחנו מרגישים שזה כאב, וכאשר אנחנו מרגישים את הכאב בתוך הקבלה, אז אנחנו יוצרים איזו תגובה חדשה כדי למנוע את הכאב הזה, וזאת היראה. אבל זה גם בא מהבורא, הכמות והאיכות של אותו הכאב שיוציא אותנו מתוך הכלים שלנו. אז איך אנחנו יכולים לשייך את הכאב בצורה הנכונה כדי שזה יעזור לנו לבנות יראה?
אתה צודק בזה שהכול בא מהבורא והכל מגלה הבורא, אבל לפי המאמצים שלך. לכן תפעיל מאמצים, והכול יתגלה בהדרגה, לפי כמות, לפי איכות. מה שצריך להתגלות אתה לא יודע, ובאיזה סדר זה צריך להתגלות אתה גם לא יודע, אלא מה שמתגלה, מתגלה. העיקר זה ללחוץ קדימה. ולפעמים אתה מתחיל ממה שאתה לא יודע והולך קדימה לאן שאתה לא יודע, וככה זה עובד.
שאלה: אני מקבל דוגמה ליראה, ואת היראה עצמה רק מהחברים. האם יש בעיה עם היראה הזאת?
לא, תמשיך, אל תדאג, העיקר להמשיך. אתה מתקדם והכול נכון.
שאלה: איך יכול להיות מקום ליראה אם הכול זה הבורא? האם המקום הריק הזה עבור היראה נובע מחוסר אמונה בבורא?
ודאי שיש כאן חוסר אמונה אבל המקום הזה צריך להישאר ולא להתבטל, וכל פעם אנחנו צריכים להיות בחיסרון שמתגבר עוד ועוד. לכן כל ההתפתחות שלנו היא בגילוי עביות עוד יותר גדולה, ובכל יום אנחנו צריכים לדאוג האם אנחנו מרגישים יותר את הנחיצות בחיבור בינינו וכך נתקדם.
שאלה: אם העשירייה היא כמו ילד שלא מרגיש את היראה מאמו, מה היא צריכה לדרוש כדי להגיע ליראה נכונה?
כמו שילד חכם דואג להחזיר לאמא אותו יחס כפי שהיא מתייחסת אליו, כך אנחנו צריכים לחפש יחסים ונטיות שלנו כלפי הבורא, האם נוכל להתייחס אליו כמו שהוא מתייחס אלינו. להיות ילדים טובים.
שאלה: אם אין חיסרון לחיבור אז איך יהיה חיסרון לאהבה?
אין את זה וגם אין את זה. אנחנו צריכים להתחיל לעבוד בעשירייה ולאט לאט, לא על ידי אהבה, אלא על ידי קנאה, תאווה וכבוד, על ידי שלושת המרכיבים הללו, נוכל לצאת מהמצב שלנו למצב יותר גבוה. כתוב, "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם"1, מוציאים אותו למדרגה יותר גבוהה.
שאלה: איך אפשר לטפח פחד או שהוא מגיע מעצמו?
יראה זה לא בדיוק פחד, זה לא פחד בהמי. פחד הוא בדרך כלל על הקיום הבהמי שלי ואילו יראה זה משהו יותר גבוה שקשור למטרה ולהתפתחות. אני צריך לפתח אותה בעיקר בתוך החברה על ידי בירור היחסים עם הבורא, שם מתפתחת היראה.
שאלה: יש לי קושי לתאר איך יראה ואהבה יכולים להתקיים בו זמנית. איך מתנהלים עם שני הרגשות האלה יחד?
כשזה מגיע אז אנחנו לומדים שזה אפשרי ודווקא יחד.
שאלה: רוב הזמן אני בטוח שאני לא נותן מספיק לעשירייה שלי, ולפעמים אני מצדיק שזה בא מהבורא, שזה מה שהוא רוצה. לפעמים אני מתפלל ביראה שייתן לנו את חשיבות המטרה. מה אני יכול לעשות כדי לבקש ממנו שיעזור לנו להתחבר?
לבקש, פשוט לבקש, כל הזמן לבקש.
שאלה: האם יראה זה מצב של שבירה, ואם כן, מה כוונת הבורא בזה שיצר מערכת שבורה?
לא, ודאי שכל מה שיש בנו זה תוצאה מהשבירה אבל היראה היא לא תוצאה ישירה ממש. היא מתגלה כך, האם אני אקבל את מה שאני רוצה ברצון לקבל, האם אני אוכל פעם להגיע לרצון להשפיע, האם אני לא אתבייש כלפי החברים והאם הם יעזבו ויזלזלו בי וכן הלאה. יש הרבה מאוד סוגי יראה, והאדם צריך לברר מה בשבילו העיקר. זו כל העבודה שלנו בבירור הכלי, מה העיקר בשבילי, וכך נתקדם.
קריין: 9, כותב רב"ש.
"כתוב, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו (הקדמה לתע"ס שמביא את המדרש רבה פרשת "וזאת הברכה"). וענין יראה מבואר בהסולם, שהיא יראה שמא לא יוכל להשפיע לה', כי מדרך אהבה הוא שרוצה להשפיע לה'.
לכן למי שיש אהבת ה', אז הוא רוצה להשפיע, שזה נקרא דביקות, בבחינת "ולדבקה בו", שעל ידי זה הקדוש ברוך הוא מוסר לו תורה וחכמה. נמצא שלמד אותו על רגל אחת, היינו שעל ידי אהבת הזולת יגיע לדרגת אהבת ה', אז יזכה לתורה ולחכמה".
(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")
שאלה: מה זה לעשות דברי תורה?
זה לעשות את כל הפעולות שיכולות לקרב אותך לבורא ולהגיע לדביקות. הפעולות האלה נקראות תיקון הכלי השבור.
קריין: 10, כותב רב"ש מתוך מאמר אהבת חברים ב'.
"כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.
נמצא שרק על ידי זה קבל צורך שמבין שענין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים, ואז שייך לומר יראה היינו שמתירא אולי לא יוכל להשפיע נחת רוח להבורא שזה נקרא יראה.
נמצא שעיקר היסוד שעליו יכולים לבנות, את הבנין, דקדושה הוא הכלל של "ואהבת לרעך", שעל ידי זה יכולים לקבל צורך, שצריכים להשפיע נחת רוח להבורא."
(הרב"ש. מאמר 6 "אהבת חברים - ב'" 1984)
שאלה: התגלה כאן עניין מאוד מעניין. יוצא שבחינת היראה אם אוכל להשפיע לבורא נובעת מתכונת אהבת הזולת, כי מאהבת הזולת מגיעים לאהבת הבורא. האם יש כאן קשר בין אהבת הזולת ליראה, האם נוכל להשפיע לבורא?
ודאי שהקשר נמצא ומתגלה די מהר שאי אפשר אחד בלי האחר.
שאלה: האם יראה זה על הכלי או על הבורא שישכון בכלי? נראה שהבורא הוא איזה כוח שבא והולך, אין לנו שליטה כל כך על הדבר הזה. אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג לכלי. למה אנחנו צריכים לדאוג?
אנחנו צריכים לדאוג רק לדבר אחד, האם אני אוכל להשפיע דרך החברים לבורא.
תלמיד: אבל הדאגה שלי היא לבורא או לכלי, איפה מיקוד הדאגה? כי אני מרגיש שהבורא הוא האורח, בא ומופיע והולך וחוזר, אני לא יכול לפתח אליו כל הזמן דאגה, הוא כוח נעלם.
האם אני אוכל להשפיע דרך חברים לבורא.
שאלה: בקטעים הקודמים נשמע כאילו היראה מגיעה ראשונה כדי ליצור את הכלי. בקטע הזה כאילו הסדר השתנה, האם אתה יכול להסביר את זה?
אנחנו צריכים להשתדל לגשת מכל הצדדים לעניינים האלו, כי הם קשורים זה לזה, תומכים זה בזה, ולכן ככל שאני דואג ליראה ולחיבור ולהשפעה הדדית לקבוצה, כל הדברים האלה מביאים אותי לאיזה מכלול של דאגות, תנאים, שזה נקרא הכלי הרוחני, שכלול מהרבה דברים.
כמו שאנחנו מדברים על תשע הספירות שכולן צריכות להתקשר ולהשפיע למלכות, ומלכות מקבלת מהן, ודווקא על ידי זה שהן משפיעות למלכות, המלכות מתייצבת ויכולה לקבל אותן באור חוזר שלה, כך גם כאן. אנחנו נראה איך כל הדברים האלה משתווים יחד. אבל השאלה מוצדקת, תכף אנחנו נשתדל לייצב את זה.
שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שהיראה זה הכלי והחיסרון, ואהבה זה המילוי שמגיע דרך החיבור עם החברים?
כן, יראה זה הכלי ואהבה זה המילוי.
שאלה: אם היראה נובעת מהפחד לאבד את מה שהאדם אוהב, איך יכולה להיות יראה ללא אהבה, מאיפה מגיעה היראה?
יראה מגיעה מתוך דאגת האדם. הוא מתחיל מזה שאם אני יוכל להתחבר עם החברים, אם החברים לא ידחו אותי מהקשר איתם, האם אנחנו יכולים להתחבר בצורה כזאת שהבורא יתגלה בינינו וכן הלאה. מכל הדאגות האלו מגיעים לדאגה מאוד גבוהה כבר, האם אנחנו יכולים להשפיע לבורא.
לא שיכולים להתחבר ולהיות יחד בתמיכה הדדית, אלא להשפיע לבורא, זו בעצם המטרה הסופית שלנו, לעשות נחת רוח לו. מזה שרוצים לעשות נחת רוח לו אז הולכים חזרה, מה אנחנו צריכים, איך אנחנו צריכים להיות מחוברים, מסודרים, מכוונים את עצמנו, ועל ידי כל מיני בדיקות כאלו, גיחות - מתייצב הכלי הסופי.
שאלה: הרבה פעמים מוזכר שמאהבת חברים מגיעים לאהבת הבורא. אבל לא כתוב אף פעם מיראת חברים מגיעים ליראת הבורא, אין יראה חברים?
לא. כלפי החברים ישנה יראה, אבל זו לא יראה כביכול רוחנית, אין יראת חבר. יראת ה', כן. יש יראת חבר, אבל בצורה כזאת שהיא נכללת בכל הפעולות האחרות שלנו, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, האם החברים לא ירחיקו אותי, לא יזרקו אותי, לא ידחו אותי. כן, זה נמצא, וזה חייב להיות, כי אנחנו כחומר אגואיסטי בלבד לא יכולים להתקיים בצורה למעלה מהאגו שלנו, אלא רק על ידי היראה.
שאלה: כשמקבלים הזדמנות להגיע ליראה מלמעלה, אבל זו לא יראה מדויקת, איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שיכולים להגיע ליראה נכונה, שלא לפספס את ההזדמנות שמקבלים?
זה מתייצב, איך אדם יכול לייצב את עצמו מכל מיני יראות ליראה אמיתית. יראה אמיתית, האם אני אוכל להשפיע נחת רוח לבורא, מאיזה כלי אני יכול להשפיע נחת רוח לו, איך אני יכול לגרום לכלי הזה להתייצב, להתחזק וכולי.
זאת אומרת, בניית הכלי להשפיע לבורא, זו העבודה שלי, והיראה צריכה להיות בבניית הכלי הזה.
קריין: קטע מס' 11, כותב בעל הסולם באגרת י"ט.
""שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". כלומר, שבשעת הכנה נראה החן והיופי לעיקר השלימות, שאחר זה הוא משתוקק וכוסף, אולם בעת התיקון, "שימלא הארץ דעה את ה'", אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת."
(בעל הסולם. אגרת י"ט)
בצורה פשוטה אפשר להגיד כך, לא האהבה עצמה ממלאה אותנו, אלא השתוקקות לאהבה, מה שמקובל באור חוזר. ואלו שכבר טעמו כל מיני פעולות בחיים שלנו, יכולים להגיד באיזו מידה ההשתוקקות, הרעב, תיאבון, שהאדם נמשך למשהו, זה בעצם מה שממלא אותו. ואחר כך, כשהוא מתחיל להתמלאות, זה מכבה דווקא את הרגשות האלו של השתוקקות, יראה, ולא מביאות לו אותה חדות ההרגשות, שהיה קודם.
לכן "שקר החן והבל היופי". אלא דווקא יראה, ערגה, ממלאה את הכלים במידה שהאדם משתוקק. זאת אומרת, יש כאן רצון לקבל גדול, עליו צמצום גדול, בהתאם לזה מסך, אור חוזר, השתוקקות גדולה מאוד, וההשתוקקות שהוא רוצה לתת, שהוא רוצה להגיע לחיבור, זה בעצם מה שממלא את האדם. בעולם שלנו אלה דברים שמשאירים רק טעם מר בסופו של דבר, כי הכלים של הרצון לקבל עדיין קיימים. אבל ברוחניות, כשאנחנו מגיעים לזה, יש על זה תיקונים גדולים של צמצום, מסך, אור חוזר, שממלא את הכול, שנפתח במקום זה עולם חדש של רגשות, שבהחלט מגיעים לזה שמתמלאים בהשתוקקות, מתמלאים בערגה.
לכן "שקר החן והבל היופי", לא יכולים למלאות את האדם. כל העולם הזה, עם כל התענוגים האלו, אנחנו רואים שהכול נעלם, ובסופו של דבר כמה שמקבלים ממנו הכול מת, נרקב, והופך להיות עפר. מה שאין כן ההשתוקקות הרוחנית להשפיע, לגלות את הנטייה ליופי האמיתי, בצורת ההשפעה הדדית, זה יתקיים לנצח, זה בעצם מהות הכלי הנצחי.
לכן הוא כותב, "אז, עולם הפוך ראיתי, כי רק היראה והגעגועים הם עיקר השלימות הנכסף להם, ומרגישים שבזמן הכנה היו משקרים בעצמם, והבן זאת." זאת אומרת, תסיק, תרגיש ותבין למה המקובלים מתכוונים, אז אתה מגיע להבחנות נצחיות.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות בפועל כדי להפוך את היראה "שמא לא אוכל להשפיע" לפעולה חיובית בעשירייה?
היראה מזה שלא יכולים להשפיע לבורא היא דבר טוב וטוב שהיא תישאר בינינו. מכאן ועד גמר התיקון טוב אם נרגיש שאנחנו לא יכולים להשפיע בשלמות לבורא, זה באמת כך, ובכל מדרגה ומדרגה יותר ויותר. אבל עם כל זה אנחנו מתקדמים בכך שאנחנו רוכשים יותר חיסרון להשפיע, והוא אותו הכלי שאיתו אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון.
בפועל אנחנו לא משפיעים לבורא אלא יש את הרצון שלנו להשפיע, כי מה תיתן לו? מה אתה יכול להשפיע לו? שום דבר. אבל כן לרצות להשפיע, כך שכל הנטיות שלנו, כל מה שאנחנו יכולים לעשות, כל ההכנה שלנו, הם ברצון להשפיע לבורא. לכן כשאנחנו מתחילים לגלות אותו, אז אנחנו מקבלים את הגילוי הזה בעל מנת להשפיע.
באמת אין לנו מה לתת לו. ומה אנחנו יכולים לקבל ממנו? אנחנו לא רוצים לקבל. אם אנחנו ברוחניות, אז מה אנחנו יכולים לקבל, מה נרצה לקבל ממנו? שום דבר, אלא רק נרצה להשפיע לו, ובהשפעה הזאת כבר נגלה את כל יתר המדרגות.
שאלה: מה זה גמר התיקון? יוצא שזה לא מצב סטטי.
אני לא יכול להגיד לך מה זה גמר התיקון כי אני לא מרגיש אותו, אלא אני יכול לתאר אותו איכשהו מהספרים. אבל זה לא חשוב, נתקרב אליו. אנחנו עדיין לא מרגישים שום הבחנות מהמצב הזה של גמר התיקון לכן לדבר עליו זה לא רציני.
שאלה: יוצא שאין אפשרות להשפיע לחברים לפני שיש לי יראה.
ככל שאתה יכול לחזק אותם ולגרום לחיבור ביניהם, להשתתף בזה, כך יחד אתם יכולים להתקדם ולהתקשר לבורא.
תלמיד: אם לא בונים יראה כלפי הבורא, אז מה יש להשפיע לחברים?
לתת להם דוגמה, לחבק אותם, לקשר ביניהם.
תלמיד: אם מה שיש לנו לעשות כלפי הבורא זה רק צמצום, מסך ואור חוזר, אז בלי שאנחנו עושים את הפעולות האלה אין לנו אפשרות להשפיע לחברים, לא?
אנחנו צריכים לגרום לחיבור בין החברים למעלה מהרצון לקבל של כל אחד, ושהתמיכה ההדדית בינינו תהפוך להיות למסך המשותף שעימו אנחנו מגיעים לבורא כדי להשפיע לו נחת רוח.
תלמיד: אבל עד שבונים מסך משותף הפעולות האלה הן רק פעולות חיצוניות באגו.
כן, פעולות גשמיות. זו הכנה, אי אפשר בלי זה.
שאלה: הבריאה התחילה מזה שהבורא רצה לברוא ולהשפיע לנבראים, והרצון שלנו הוא גם להשפיע לו. האם זה מקום המפגש של הבורא והנברא, הרצון שלו והרצון שלנו?
כן.
שאלה: אמרת שעל ידי ההשתוקקות מורגשת האהבה, וההשתוקקות היא האור החוזר, לא הבנתי את זה.
על ידי השתוקקות מורגשת אהבה, כי ההשתוקקות היא החיסרון ולפי החיסרון הזה מתגלה האהבה.
שאלה: איך יראה באה לידי ביטוי באחישנה?
יחד עם הגילוי.
שאלה: יש את המושג "גשר צר מאוד". כשאנחנו מרגישים יראה, עד כמה אנחנו בסכנה ליפול מהגשר הזה?
אם יש לנו יראה גדולה, נכונה, אז אין לנו מה לפחד, אנחנו עוברים על גשר צר מאוד, אפילו מאוד מאוד מאוד, ומגיעים לצד השני. "צר" זה מחסדים, ואין מה לפחד כי אם אנחנו יחד, אז אנחנו עוברים על הגשר הצר הזה בין גשמיות לרוחניות, וכל פעם אנחנו מעבירים עוד חלק ועוד חלק מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, עד שמעבירים את כל חלקי הרצון לקבל השבור לחוף מבטחים, למצב המתוקן.
שאלה: כתוב "שימלא הארץ דעה את ה' אז עולם הפוך ראיתי" מה זה אומר?
הארץ זה רצון, שכל רצון יהיה מתוקן וכשהוא מתוקן הוא יתמלא באור העליון וכך "עולם הפוך ראיתי" ואז תתגלה לי כל הרוחניות בצורה השלמה.
שאלה: מה זה אומר שזה כאילו הפוך? למה זה הפוך?
כי זה הפוך מרצון לקבל לעל מנת להשפיע.
שאלה: מהו השורש הרוחני שלי?
כשרצון לקבל עומד מול הרצון להשפיע אז הוא מפחד האם הוא יישאר ברצון לקבל או שיוכל להגיע לעל מנת להשפיע.
שאלה: אנחנו לומדות לעורר אהבה בעשירייה זה יותר ברור לנו, איך מעוררים יראה בעשירייה?
מספיק שתעוררו אהבה וחיבור בעשירייה מתוך זה תתחילו להרגיש עד כמה שיש לכם את זה או לא ואז היראה תתעורר מעצמה.
שאלה: מה זאת אומרת לפחד לא להיות מסוגלת להשפיע? האם זה נמדד ביחס לזולת או לעצמי?
זה נמדד מהאדם לחברה, כי כלפי החברה הוא יכול למדוד עד כמה שהוא נמצא בצורת השפעה כלפי הבורא, כשאנחנו אומרים שהבורא כביכול שנמצא במרכז העשירייה אז אנחנו כך מדברים. לכן זה "מאהבת הבריות לאהבת ה'" כך זה נקרא וכך צריכים לפתח את הדברים.
שאלה: מה יותר חשוב לדאוג ליראה ויכולת שלי להשפיע לבורא או לדאוג ליראה בעשירייה ולתת את האפשרות להשפיע לחברות?
לדאוג לעשירייה. כל הזמן לדאוג לעשירייה זה יותר חשוב, בהרבה יותר חשוב, מאשר דאגה לעצמי.
שאלה: האם אני יכולה לפתח יראה בעצמי מבלי שאצטרך לעזור לפתח יראה אצל החברות שלי?
אם אני מפתחת יראה, קשר, כל התכונות כלפי החברות אני לא צריכה לדאוג לעצמי, זה מיותר.
שאלה: האם יראה שאנחנו מדברים צריכה לשמור אותנו במצב של חיסרון מתמיד?
כן.
שאלה: מה משמעות של יראה נכונה? האם יש יראה לא נכונה?
יש כל מיני יראות ופחדים. יראה נכונה זה האם אני יכולה להשפיע לקבוצה שלי להתחזק כדי שמכולנו יחד נוכל להשפיע לבורא, לגרום לו נחת רוח מאיתנו.
שאלה: אם יש לי דאגה שהחברות שלי ייראו בעיני יותר ויותר גדולות האם זו יראה נכונה?
זה גם טוב, זה בדרך.
שאלה: אם אדם כל הזמן חושב איך הוא מוצא חן בעיני החברים שלו איך בצורה אמיתית הוא יכול באמת להתחבר אליהם?
שישתדל להשפיע הלאה והוא יגיע. מכל המצבים שאנחנו נמצאים בהם, וכל פעם המצבים משתנים, אנחנו מגיעים למצב הנכון בתנאי שאנחנו רוצים את המצבים האלה לקיים בתוך העשירייה. זה לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, לא חשוב לאן אני משתוקק, למה אני רוצה, ובכלל אני לא מבין מה קורה. אבל אם אני רוצה להיות מחובר עם כל החברים ולהיות ביניהם יחד, אומנם אני אולי מאבד את עצמי ומפסיק לחשוב על מה שקודם חשבתי ואולי אני מאבד את הדרגה שלי אבל, אם אני כך חושב שאני רוצה להיות מעורב איתם, ממש מתבטל בהם, זה המצב הכי נכון רוחני אמיתי.
שאלה: מה ההבדל בין יראה שאני לא אוהבת מספיק את החברות לבין יראה שהחברות לא מספיק יאהבו אותי?
זה מתלבש בזה ככלי ואור, כאור ישר ואור חוזר, כדאי שיהיו שני האורות האלו יחד.
שאלה: תמיד למדנו שלא משנה אם החברות יאהבו אותי העיקר שאני אוהבת את החברות, והיום הנושא של יראה דווקא שאני צריכה להיות ביראה מזה שהחברות לא אוהבות אותי, אז איך להתייחס לזה?
אני דואגת לכך שחברות יאהבו אותי, איך אני אוכל למצוא חן בעיניהן, איך אני יכולה להיות טובה אליהן, אני מוכנה לתת להן הכול כדי שיקבלו אותי, אני רוצה שהן יחבקו אותי, אני רוצה לחבק אותן, כאלו מצבים אנחנו צריכים לייצב בינינו.
שאלה: אבל איך שאני דואגת שהן יחבקו אותי זו דאגה אגואיסטית מאשר אני דואגת לחבק אותן.
לא חשוב שהיא תהיה אגואיסטית העיקר היא קדימה לחיבור בינינו.
שאלה: האם יראה הוא מעבר מאהבת הזולת לאהבת הבורא?
כן.
שאלה: מתי מסתיימת תקופת ההכנה וכיצד אנחנו יודעים על כך?
כשנרכוש דרגה ראשונה בחיבור בינינו ועם הבורא אז זו תהיה הסיום של תקופת ההכנה, הכול תלוי בחיבור בינינו קודם כל.
קריין: חלק 12. מתוך זוהר לעם.
"ה' אורי וישעי, ממי אירא, ה' מעוז חיי, ממי אפחד. כיוון שאדם הסתכל באור העליון, והקב"ה האיר עליו, אינו מתיירא מעליונים ומתחתונים. כמ"ש, ועלייך יזרח ה', וכבודו עלייך יֵרָאֶה. ה' מעוז חיי. כיוון שהקב"ה אוחז באדם, אינו מתיירא בעולם מכל בעלי דינים."
(זוהר לעם". "במדבר", מאמר "ה' אורי וישעי", סעיף 39)
שאלה: "מתוך יראה לא ייפול מהדרך" איך אנחנו מחזקים חבר שנחלש? איזה יראה צריך לפתח כלפי המצב הזה?
דוגמה, תנסו לתת דוגמאות מהיחסים ביניכם הנכונים, לא בצורה כזאת גסה, אבל שהוא יבין שאתם ביניכם נמצאים במצבים מחוברים ומכוונים למטרה ומתקדמים, שתהיה לו מתוך זה קנאה למה הוא לא כך.
שאלה: יש אפשרות להגדיר אחרת מה זה אור חוזר בצורה רגשית יותר? מילה נרדפת מה זה אור חוזר?
"אור חוזר" הוא כל היחס שלי לבורא מזה שקיבלתי ממנו חיים, התקשרות לקבוצה שלומדת איך להתקשר לבורא, מזה שאני מקבל מהסביבה כל מיני סימנים שהם מפתחים אותי ויש לי הרבה רגשות וכל מיני מערכות שאני יכול להתקשר אליו. כל הקיום שלי שאני מיחס את זה לבורא זה תחילת האור החוזר. כל מה שקיבלתי ממנו, החיים הגשמיים עם כל מה שיש בהם, זה הכול בא ממנו, אני מודה לו על זה, זה תחילת האור חוזר.
שאלה: לפחד בעולם הזה יש קונוטציה שלילית כיוון שהפחד עוצר אותנו מלממש את הרצון לקבל, האם לא אמור להיות מקום קבוע בתוך האדם לפחד, ליראה, שזה בעצם הדבר העיקרי שבונה את הכלי, את הקשר עם הכוח העליון כמו האמונה?
כן גם זה. אנחנו צריכים לראות איך כל התכונות, הטובות הרעות, שנראות לנו, הכול נכלל בתוך הכלי שאין חוץ ממנו כלום, ולכן כמו שכתוב "לא ברא הקב"ה שום דבר מיותר" גם רע וגם טוב, רק צריכים נכון לשלב ביניהם ואתה תראה שכל החסרונות ישלימו על ידי מה שצריכים להיות ויבוא דבר שלם, שלא יכול להיות אחד ללא האחר.
לכן לא לקלל אף מצב, לקבל כל דבר שמגיע לו רק להשלמה, לכן אין רע בעולם הכול מגיע לתיקון אפילו הקליפות הכי גדולות, הכול. לכן כל מי שמקלל משהו בבריאה הוא כאילו מקלל את הבורא כי "אין עוד מלבדו". אז בואו רק בסבלנות נגלה את המצב שכנגדו וכך נשלים את הבריאה.
שאלה: במאמר כתוב שכיוון שהאדם הסתכל באור העליון, והרגשתי שהתשוקה הרוחנית הזאת נוגעת בצורה כל כך עמוקה, שאני רוצה את כל התענוגים העליונים, והמילוי הזה, כאילו אני רוצה לבלוע את הבורא. לבלוע כל חלק וחלק ממנו. בגלל זה אני לא יכול להסתכל. אתה אומר שאנחנו לא אמורים לקלל שום דבר, אז אם אני לא יכול לקלל את המצב הזה מה אני אמור לעשות?
אתה יכול יחד עם החברים, להגיע למצב שכל מה שעובר עליכם, אתם רואים את זה כלטובה.
שאלה: מתחילת הנושא הזה של היראה, בעברית זה יראה, אבל ברוסית, פחד ויראה הם שני דברים שונים. ותמיד מדובר על או פחד או יראה. איך לחבר בין שני הדברים?
אחר כך תבינו מה ההבדל ביניהם, ובאמת אלה דברים שונים. יראה ופחד, גם בעברית אלה מילים שונות, ויש עוד הרבה מילים לביטוי של המצב הזה. יש בו הרבה אופנים. אם אתם רוצים כבר לדבר על הסמנטיקה וכל הזה, אין יותר למילות ביטוי, לשום הרגשה אנושית, חוץ מפחד. יש כשבע מאות מילים כדי לבטא סוגי פחדים, שיש באדם. כי זה כנגד האגו שלנו, כנגד הרצון ליהנות שלנו, ולכן יש בו כל כך הרבה אופנים. יש הרבה יותר, אבל אנחנו מדברים רק על הגשמיות, שמבדילים שבע מאות סוגי הפחדים. ברוחניות זה עוד הרבה מאוד.
אנחנו נתעלה למעלה מהם, ונלך דווקא בזכות הפחדים האלה, נעלה לשורש שלהם הרוחני. שבמקום פחד נגיע ליראה, נהפוך את היראה ליראת ה', וכך יהיה לנו כלי הרוחני.
שאלה: אמרת, שהיופי והחן הופכים להיות כמו עפר ברגע התיקון, ומה שנחשב זו רק ההשתוקקות הרוחנית. מאותה זווית רוחנית, איך אנחנו צריכים להתייחס ליופי ולחן שאנחנו רואים ומאד רוצים אותם?
אתה כבר מבין מתוך הניסיון שלך בחיים, שלא צריכים להסתכל רק על היופי, אלא על המהות של העניין. מי נותן, מה נותן, בשביל מה נותן, מה הסיבות שהאדם מגלה את היחס שלו.
יכול להיות שהיום תבחר אחרת, בין שיש לך בחורה אחת יפה, ובחורה שנייה טובה. וברור לך שזה ככה, שזו יפה וזו טובה. מה תבחר ביניהן? אתה נמצא כאן במבוכה, לכן כתוב, שקר החן והבל היופי, אלא צריכים לבחור ביראה, בחסדים.
האם אנחנו יכולים לעשות את זה לפחות עכשיו, כשאנחנו כולנו כבר נמצאים בגילאים, לא כמו ילדים קטנים, בגיל צעיר. וגם אנחנו רואים כמה זה קשה, ככל שהאגו שלנו, הרצון לקבל כל הזמן האגואיסטי, שומר עלינו, שאנחנו לא נברח ממנו, ונבחר תמיד במה שנראה לנו שאנחנו יכולים למלאות את עצמנו, עם היופי הזה, אומנם שזה הבל.
שאלה: אז אם אני בוחר באישה יפה ואני מודה לבורא על מה שהוא נותן לי ואני רוצה להשתמש בתענוג הזה למענו?
זו כבר דרגה גדולה מאוד. אם אתה בוחר באישה יפה, רק כדי להודות לבורא. אחרת לא היית בוחר בה. כי היא משפיעה על הרצון לקבל שלך, והיא מנתקת אותך מהבורא. אבל אם אתה לוקח אותה כדי דווקא על ידה להתקשר לבורא, ולהשפיע לו, אז אתה לא מתייחס אליה. אתה מתייחס לבורא, ככל שאתה יכול להשפיע לו. כך שאתה לא מרגיש שימוש בה, בתור אישה, שאתה נהנה ממנה, במאומה. אלא אתה עושה על זה צמצום, וכל התענוגים שאתה מקבל ממנה על ידי היופי שלה, אתה משייך את זה לבורא.
זאת אומרת, האישה כאן בכלל מפסיקה להיות משהו באמצע. אתה קיבלת רק דרכה הזדמנות להתקשר לבורא. ולבורא אתה משייך את היופי, ואת יכולת ההשפעה. זאת אומרת, עם כל זה אתה נכנס לבורא. והדברים הגשמיים האלה הם מפסיקים להתקיים כלפיך. תצליח, אם אתה יכול, זה תיקון גדול.
שאלה: בהקשר למה שאמרת על הבחירה בין אישה יפה וטובה, אני בסוף בוחר את אהבת החברים. זה בסוף הבחירה?
לבחור באהבת חברים, זה לבחור בכיוון בכלי. ואחר כך בתוך אהבת חברים, אנחנו צריכים לעבד שם כל התופעות שיש לנו בחיים.
שאלה: איך אפשר לעבד את כל התופעות דרך אהבת החברים?
תחשבו, שאם אני מתחבר לחברים, ורוצה להיות ממש בתוכם, ולחבר את עצמי איתם, אז אני בזה מכוון לבורא, ומשפיע לבורא. ובצורה כזאת אני כביכול לא צריך יותר. אז כל מה שיש לנו בין החברים ומתגלה, אחרי שאנחנו מתחברים כל פעם, אז על פני זה אנחנו מגלים את ההבחנות הרוחניות.
שאלה: יוצא שכעקרון התענוג בפני עצמו, הוא מפסיק להיות חשוב, באהבת חברים, ביחס לבורא. התענוג עצמו כבר לא חשוב?
כן, נכון. זאת אומרת, חשוב לנו עם מי אנחנו מחוברים, עם הבורא. וכל היתר זה כבר נכללים בתוך ההרגשה הזאת, הקשר הזה. אני רואה שכאן אנחנו מילאנו את עצמנו עם הנושא הזה.
(סוף השיעור)
-
"הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד',כ"ז [כ"א](↩