שיעור בוקר 25.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 250, "בא אל פרעה - ב'"

קריין: קטע מתוך מאמרו של הרב"ש "בא אל פרעה - ב'".

"ניתן לנו מצות "ואהבת לרעך כמוך". ורבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה" (ב"ר פכ"ד). כלומר, שע"י זה שהאדם עובד באהבת חברים, הוא מרגיל את עצמו לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת.

אמנם יש להבין, מה שאנו רואים לעינינו, שיש אנשים שמשקיעים כוחות באהבת חברים, ומכל מקום לא הגיעו אפילו כמלוא נימא לאהבת ה', שיכלו לעבוד בתורה ומצות מטעם אהבת ה'. זאת אומרת, באהבת חברים, הם אומרים שהם מתקדמים במקצת, אבל באהבת ה' אין הם רואים שום התקדמות. אבל צריכים לדעת, שגם באהבת חברים יש דרגות, היינו שצריכים לחשוב על החיוב של אהבת חברים.

כי זה יכולים לדמות לבנין, שיש שמה ב' קומות, וגם קומת קרקע. והמלך נמצא בקומה ב'. ואומרים, מי שרוצה לכנס להמלך, היינו שכל מטרתו היא רק שרוצה לשוחח עם המלך פנים בפנים, אומרים לו, שהוא מוכרח מקודם לעלות לקומה א', כי אי אפשר לעלות לקומה ב' מטרם שעולים לקומה א'.

וזה בטח, שכל אחד ואחד מבין שזה נכון. אבל יש סיבה לזה שצריכים לעלות לקומה א' שנקרא תיקונים, היינו שע"י זה שהאדם יעלה לקומה א', שם הוא יכול ללמוד, איך שיכולים לדבר עם המלך פנים בפנים. ויהא ביכולתו לבקש מהמלך מה שליבו חפץ. אדם הזה ששמע, שצריכים מקודם לעלות לקומה א' ואח"כ יכולים לקומה ב', הוא הבין זה טוב מאוד. אבל היות שכל חשקו הוא לקבל פני המלך, ולא דואג לשום דבר, נמצא, מה שאמרו לו, שהוא צריך לעלות לקומה א', היה עליו לעול ולמשא.

אבל אין ברירה. אז הוא עולה לקומה א' ולא מעניין לו להסתכל מה שיש שמה, הגם ששמע, שבקומה א' לומדים לאדם איך לדבר עם המלך. אבל הוא לא שם לב לזה, כי זו לא מטרתו, כי מטרתו היא המלך, ולא מה שהוא יכול ללמוד בקומה א', כי מטרתו היא לא הלימוד, אלא מטרתו היא לראות פני המלך. ומה לו לבלות זמן על דברים של מה בכך, כי הכל בפני עצם המלך כלא ואפס. אם כן מה לו להתעניין מה שלומדים בקומה א'.

ומשום זה כשעולה לקומה א', אין לו רצון להתעכב שם, אלא רוצה תיכף לעלות לקומה ב', ששם ישנו המלך בעצמו. כי זה כל חשקו. אולם אומרים לו, כי מטרם שאתה תלמד את החוקים שיש בקומה א', בטח אתה תפגום בכבוד המלך. ומשום זה אין לך לקוות שתוכל לעלות לקומה ב', מטרם שאתה תלמד כל שיש ללמוד בקומה א'.

וכמו כן באהבת חברים, כן שמענו שאי אפשר לזכות לאהבת ה', מטרם שאדם זכה לאהבת חברים, כמו שאמר רבי עקיבא, ש"אהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה. אם כן בזמן שעוסק באהבת חברים, אין הוא מסתכל על אהבת חברים על איזה ערך, בעל משקל, אלא כדבר מותר.

והוא הולך לקיים את זה מטעם שאין ברירה, וכל רגע הוא מסתכל, מתי אני אזכה לאהבת ה', ואני אוכל לפטור את עצמי מאהבת חברים, שעבודה זו אצלי לעול ולמשא. כי קשה לי מאוד לסבול את החברים שלי, היות שאני רואה, שכל אחד ואחד מהם יש לו תכונות אחרות משלי, ואין לי שום השתוות עמהם, רק בעל כורחך, מטעם שאין לי ברירה, היות שאמרו לי, שבלי אהבת חברים איננו יכול להגיע לאהבת ה'. אז בהכרח אני יושב עמהם.

אבל אני יכול לומר לעצמי, מה אני מרויח מהחברים, רק דבר אחד, היינו שאני מתקן את עצמי מבחינת סיגופים, מזה שאני יושב עמהם ביחד, וסובל את הדיבורים של החברים, שאינם לרוחי ולתכונתי. אבל מה לעשות. אומרים לי, שאני מוכרח לסבול בעולם הזה, לכן אני סובל, ואני יושב ומצפה, מתי יגיע הזמן, שאני אוכל לברוח מהם, ולא להסתכל על שפלותם, שאני רואה בהם.

נמצא, שהוא לא לוקח מאהבת חברים את התרופה, שנקראת אהבת הזולת, אלא מטעם שאמרו לו, שאין ברירה, אחרת הוא לא יכול להגיע לאהבת ה'. ומשום זה הוא עוסק באהבת חברים, ועושה כל ההתחייבות מה שהחברים מחייבים אותו. אבל מה שצריך ללמוד מהם, זהו ממנו והלאה. זאת אומרת, מאהבה עצמית הוא לא יוצא, ולאהבת הזולת הוא לא מגיע. ומקיים אהבת חברים לא מטעם אהבה, אלא מטעם יראה, היות שלא נותנים להכנס לאהבת ה', מטרם שנכנסים מקודם לאהבת חברים. אם כן הוא מתיירא, שלא לקיים אהבת חברים, כי לא יתנו לו לכנס לאהבת ה'.

וזה דומה להמשל, שהיות שלא נתנו לו להכנס לקומה ב', ששם נמצא המלך, מבלי שיעלה מקודם לקומה א'. והכוונה היא, בכדי שילמד החוקים, איך להיזהר בכבוד המלך, אם כן ההגיון מחייב, שבזמן שנכנס לקומה א', שיהיה בשמחה, כי הוא לומד עכשיו, איך להיזהר בכבוד המלך, וירויח מזה, שאח"כ, כשיכנס להיכל המלך, לא יפגום חס ושלום בכבוד המלך. ולפי זה, כשנמצא בקומה א', הוא נותן תשומת לב, איך נהוגים שם כל החוקים ולהרגיל בהם, כי הוא רוצה להכנס להמלך, בכדי להשפיע להמלך, ולא חס ושלום לזלזל בכבוד המלך.

וזה שייך לומר רק במי שרוצה להכנס להמלך על מנת להשפיע נחת רוח להמלך. מה שאין כן מי שרוצה לכנס להמלך מחמת קבלה עצמית, אז הוא מסתכל על כל הדברים הנמצאים בקומה א' כדברים מיותרים, שזה לא מענין אותו. ומה שעליו לעלות לקומה א', הוא רק מפני היראה, כי הוא יודע, שלא יתנו לו לעלות לקומה ב' מטרם שיעלה לקומה א'. אבל אין לו שום צורך ללמוד חוקים, שלומדים שם שלא לפגוע בכבוד המלך. מטעם שכל מה שרוצה לכנס להמלך, אין זה רק מטעם אהבה עצמית.

אי לזאת, עלינו לדעת, כי זה שניתן לנו ענין אהבת חברים, הוא ללמוד מזה שלא לפגום בכבוד המלך. פירוש, שאם אין לו רצון רק להשפיע נחת רוח להמלך, בטח הוא יפגום בכבוד המלך, שזה נקרא שמוסר קדושה לחיצוניים. ומשום זה לא לזלזל בכבוד של חשיבות של עבודת אהבת חברים, כי ממנה האדם ילמד איך לצאת מאהבת עצמית, ולהכנס לדרך של אהבת הזולת. וכישגמור את העבודה של אהבת חברים, אז הוא יכול לזכות לאהבת ה'.

ויש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו בקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות בקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל.

אבל צריכים לדעת, כי לאחר כל התיקונים, שניתנו לאדם לעשות בלי עזרת ה', לא יזכה לשום התקדמות בעבודה דלהשפיע. ושאלנו אם כן, בשביל מה צריך האדם לעשות מעשים, בכדי שיזכה אח"כ לעזרת ה', הלא ה' יכול לעזור אפילו בלי מעשי התחתונים, כי בין כך ובין כך לא תעזור עבודת האדם לשום התקדמות בעבודה.

והענין הוא, כי אם אין האדם מתחיל בעבודה, אז האדם לא יודע, שלא יכול לנצח את מלחמות היצר. מה שאין כן כשהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', ועושה מה שביכולתו לעשות, אז הוא יכול לתת תפלה אמיתית, שה' יעזור לו."

זהו קטע יפה ממאמר רב"ש, פשוט, ברור, ואין מילה אחת מיותרת.

שאלה: לפעמים זה נראה לי ממש מוזר לשבת מול המסך שעות על גבי שעות, ופה בקטע יש פסקה שאומרת "מה אני מרויח מהחברים, רק דבר אחד, היינו שאני מתקן את עצמי מבחינת סיגופים, מזה שאני יושב עמהם ביחד, וסובל את הדיבורים של החברים, שאינם לרוחי ולתכונתי.". האם זה שאני יושב עם החברים זה מספיק, זה מתקן אותי?

כן, זה כבר מתקן אותנו. אם אנחנו לא מזלזלים בלשבת עם החברים, מוכנים לשבת איתם, להרכין את הראש ולקבל אותם מעל הראש כבאמת ראויים לחיבור, ואנחנו לאט לאט מבינים שאנחנו נכנסים לחיבור איתם, אז אנחנו רוכשים תכונות שבלעדיהם לא ניכנס לקשר עם הבורא.

אני צריך להגיע לקומוניקציה, לקשר עם החברים, כדי שאחר כך עם אותה צורת קשר שאני רוכש אני אוכל לגשת לבורא. אחרת איך אני אגיע אליו, לא יהיו לי כלים להתקשר אליו.

שאלה: איך אפשר לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" מתוך יראה, כמו שכתוב בטקסט, לפני שמשיגים אהבת חברים? איך מבצעים זאת?

איך עוד אפשר להתקרב לחבר כשאנחנו רוצים להתקרב אליו בדרך? אנחנו צריכים להתחיל להתקרב לאחרים.

תלמידה: אם כך, לקיים את המצווה זה להשתוקק להתחבר.

כן.

שאלה: האם בקומה שנייה אנחנו לומדים לראות בכל חבר את הבורא ובקומה שלישית אנחנו כבר רואים את כל העשירייה כאחד?

איפה כתוב על קומה שלישית?

תלמידה: בקטע יש את קומה שנייה שהיא אהבת חברים, ואת קומה שלישית שהיא פנים מול פנים עם המלך.

שיהיה כך.

תלמידה: האם קומה שנייה היא אני והעולם וקומה שלישית היא אצילות?

אל תתחכמי, תתרכזי במה שקראנו עכשיו. אין לי את האפשרות לדבר עם כל אחד על אותו נושא שהוא רוצה, העיקר להבין את מה שעומד לפנינו, את מה שכתוב.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו בכללות בצורה נכונה עולים לקומה ב'?

אנחנו צריכים להשיג אהבת חברים, זה הכלי הראשון שלנו, הכלי השני הוא אהבה לבורא, לא מדובר על מדרגות נוספות. יוצא ששתי המדרגות האלה עומדות לפנינו ואנחנו צריכים להתגבר עליהן, בזה מסתכם כל התיקון שלנו.

תלמיד: כשאני משיג אהבת חברים או כשאנחנו משיגים בעשירייה אהבת חברים, קראת לזה כלי, מה זה אומר שאהבה כלפי החברים היא כלי?

שבתוכו אני מתחיל להרגיש את האפשרות להתקרב לבורא, למצוא אותו, לאתר אותו, לחוש אותו וכן הלאה.

תלמיד: אני מתחבר עם החברים, אז מה חסר באהבת חברים?

אין אהבה. אהבה מוגדרת בהדדיות, באפשרות לתרום, לוותר על משהו לטובת האחר, בהבנה שבלי קשר עם מי שאתה אוהב אתה לא יכול לחיות, להתקיים בכלל, וזה רגש מאוד עמוק. אנחנו מבינים את זה גם מתוך מה שאנחנו מנסים לממש בעולם שלנו בשביל עצמנו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להעלות תפילה אמיתית לבורא כדי שיעזור לנו? על איזה נושאים אנחנו צריכים לבקש, או מה אנחנו צריכים לעשות?

מכך שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו, אנחנו מגיעים למצב שבו לומדים איך להיות מחוברים, ומהחיבור בינינו אנחנו יכולים לעלות לחיבור עם הבורא. אחרת לא נוכל לדעת איך להתקשר אליו. תתארו לעצמכם שלא נעסוק באהבת החברים, אז בכלל לא נדע איך להתחבר, בשביל מה להתחבר, באיזה צורות להתחבר, מה הם האלמנטים האלה שאיתם אנחנו מתחברים, ואז לא תהיה לנו שום אפשרות גם להתחבר עם הבורא. כלומר ללמוד על עצמנו איך להיות מחוברים עם החברים זה הכרחי כדי ללמוד מתוך זה איך להתחבר עם הבורא. מאהבת הבריות לאהבת ה', כך זה נקרא.

שאלה: מה ההבדל בין הדרגה של אהבת חברים, לבין המצב שבו אדם כבר מבין את חשיבות החברים בעשירייה, מבין שבלעדיהם אי אפשר להגיע לשום דבר, ובעזרת התכונות שלהם מגלה את התמונה בצורה עמוקה יותר, את התמונה המלאה ומבין את מחשבת הבריאה?

כך זה צריך להיות.

תלמידה: כלומר זה שווה?

כן.

שאלה: האהבה לחבר היא כמו אמצעי לאהוב את הבורא, אבל בשביל לבקש עזרה זה צריך להפוך להיות רצון אמיתי. מהו המעבר מאמצעי למשהו אמיתי?

תפילה.

תלמיד: אבל בשביל להתפלל צריך רצון חזק.

תתחיל להשתוקק לקשר עם החברים ותבין שבלי זה לא תשיג את הבורא, שבשבילך זה יהיה כמו חמצן לנשימה. אנחנו עדין לא מבינים עד כמה הדרישה הזאת היא רצינית. שתי המדרגות האלה, אהבה כלפי החברים ואהבה כלפי הבורא, אלו שתי המדרגות שעומדות לפנינו עד לגמר התיקון.

שאלה: האם כל המשמעות של העיסוק באהבת החברים היא להגיע לגילוי שאנחנו לא יכולים לאהוב זה את זה ולא את הבורא ולהגיע לתפילה? האם זו כל משמעות הלימוד?

צריכים לחשוב.

שאלה: המחבר מפריד פה את שתי המדרגות האלה בצורה ברורה, אהבת חברים ואהבת הבורא. איך להבין את המשפט שאני אוהב את החברים בכדי לאהוב את הבורא? זה כאילו נהיה מעורבב.

זה לא מעורבב. כך זה מוצג לפנינו, כאילו זה מעורבב, כי אנחנו צריכים להכין כלי בכדי שנחוש בו לאחר מכן את המילוי מלמעלה, את האור.

תלמיד: יש פה עוד משהו. אם אדם מתייחס לאדם אחר שלומד קבלה איתו, מה אתה בוחר, לאהוב את החבר או לאהוב את הבורא?

את החבר. מפני שלפני שעולים למדרגה הזאת אני לא אבין מה המדרגה הבאה שעומדת לפניי, מה נמצא לפניי. אני לא אצליח להבין מה זה אומר אהבה לבורא. להתקבל לאיזה בית ספר לכיתה מתקדמת מאוד בכדי בכלל להתחיל את הלימוד מהתחלה כאילו.

שאלה: מה קורה כשחברים שאומרים שהם חברים בעשירייה לא מאפשרים לחבר להיכנס אפילו לקומה הראשונה שהם נמצאים. איפה נמצאים אותם החברים?

את צריכה לפנות לאחראים על החיבור בקבוצות ולדבר איתם מה קורה. אני ממליץ לך לפנות לחבר שנמצא אצלנו. תכתבי ותתקשרי אליו.

קריין: את יכולה לפנות לראש השפה הספרדית. אם לא יודעים למי לפנות, אפשר תמיד לשלוח מייל לבורד וורד כלי והמייל הזה כל יום מטופל וממוין לכל מי שאחראי על כל עניין.

מי שמרגיש שלא נותנים לו להיכנס לחיבור, חייב לכתוב. חייב. ובזה הוא יתקדם, וגם יקדם את החברים האלה שכביכול לא נותנים לו להתקדם.

שאלה: במאמר רשום שבקומה ג' האדם מדבר פנים מול פנים עם הבורא ללא החברים. איך החברים קיימים בקומה שלישית?

החברים הופכים לכלי והבורא הוא האור שבתוך הכלי.

שאלה: אנחנו רוב הזמן מדברים על מצבים שרק הבורא יכול לתת לנו. אנחנו כאן עם חברים מאוד רציניים שמקדישים את חייהם לדרך ולבני ברוך. מה אנחנו יכולים להוסיף עכשיו במיוחד לעבודה שאנחנו עושים כל הזמן יחד, כדי להגביר את ההשפעה של הבורא עלינו, כדי להציג את עצמנו בפניו כמשרתים נאמנים וראויים?

כל אחד מהקבוצה חייב לדאוג לתת מקום ותנאים לחברים להיכנס עוד יותר עמוק לקשר עם החברים בקבוצה עד כדי כך שהם יגלו שהבורא נמצא ביניהם. זה מה שצריכים. תחשוב על כל החברים - מה חסר לכל אחד מהם כדי להיות עוד יותר עמוק בתוך הקבוצה.

שאלה: אם החבר מרגיש שהוא גורם לחיבור בעשירייה, באמת נותן את כל החיים שלו, כי הבורא נתן לו את הכוח לזה, ופתאום כתוצאה מזה החברים מתחברים ואוהבים אחד את השני, אבל הוא עצמו מרגיש שהוא נשאר בחוץ. הוא לא מרגיש שהוא כלול מהם, ואז הוא מרגיש שטוב מותו מחייו. אז הוא מגיע למצב שהוא מתחנן לבורא, זועק לעזרה, ואז כל פעם זה חוזר וחוזר וחוזר על עצמו.

האם זה צריך להיות כך, ואיפה האהבה ואיפה חומר הדלק שהאדם צריך להרגיש בעבודה שלו?

הוא צריך להמשיך בזה, לקבל חומר דלק מהחברים או דרך החברים מהבורא וכך להמשיך. אבל באמת להבין שבלי שהוא מתחבר עם החברים במידה שווה, שלמה, סופית, הוא לא מגיע לגילוי הבורא.

תלמיד: אבל כשמתחברים ומגיעים למקום הזה, יש דחייה ממש נוראית.

יפה מאוד, אז את מגלה את האמת. יש באמת בטבע האדם שנאה לזולת. אלה תוצאות משבירת הכלי של אדם הראשון. טוב מאוד. ועל זה צריכים להתפלל, לבקש, לבכות, עד שזה מגיע לפתרון.

שאלה: המאמר הזה בטוח נגע לכל אחד. הרב"ש הראה לנו שאין קיצורי דרך ואין לנו אפשרות לעלות לקומה שנייה בלי שלמדנו את החוקים. איך אנחנו מחזיקים את החוקים בעשירייה כך שנצליח לעלות?

יחד, רק יחד. כשאתם מרגישים שאתם לא יכולים להחזיק שום חוק ושום תנאי, אתם חייבים להתחבר ביניכם ואז אתם תראו שיחד אתם יכולים להגיע לכול.

שאלה: הוא מגיע לקומה השנייה כשהוא אוהב את החברים, האם עליו לעלות מהקומה הראשונה לקומה השנייה כל יום, כל הזמן?

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שאם אנחנו תומכים זה בזה בעשירייה, אז אנחנו עושים עבודה עם החברים. איזה סוג של חיבור חסר כדי להתקרב יותר, שהמרחק הזה ייטשטש עוד?

להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: יש ציטוט שאומר שיש זכות גדולה באהבת הזולת. האם עבודה בקבוצה זו אהבת הזולת? והאם בעבודה בקבוצה הוא מגלה אהבה עצמית?

כן, עבודה בקבוצה זו אהבת הזולת, והוא גם מגלה כמה הוא נמצא אולי עדיין באהבה עצמית.

שאלה: כתוב שיש כללים למה שקורה בקומה השנייה, שאם מקיימים את כל הכללים האלה, אז נולדת תפילה אמיתית והבורא עונה. כלומר, עשית משהו, הלכת לפי איזשהו כלל ולאחר מכן הבורא עוזר.

אל תדאגי למחר, תבצעי את מה שאת מסוגלת לבצע היום והכול יהיה בסדר. יהיה טוב, אני מבטיח לך.

שאלה: למה כשאנחנו שואפים לאהבת הזולת, לאהבת החברים, האגו שלנו יכול להסיח את דעתנו, יכול לבלבל אותנו, ואנחנו לא תמיד בטוחים אם אנחנו אוהבים את החברים?

בגלל שאנחנו לא מרגישים עד כמה אנחנו נמצאים בשקר, כאילו שאנחנו רוצים לאהוב את הבורא, להתקרב אליו וכן הלאה, אבל אנחנו חושבים בצורה אוטומטית על עצמנו ועל איך יהיה לנו טוב מזה.

שאלה: נוהגים לקרוא לעולם העליון עולם הסיבות ולעולם שלנו עולם התוצאות. האם אני יכולה להתייחס לעשירייה כאל סוג של מעבדה ולמדוד את התוצאות על ידי זה שאני רואה שהיכולת שלי לאהוב גדלה, הראייה שלי לאחר גדלה, והמהות שלי משתנה בעקבות העבודה הזאת בעשירייה?

כן, נכון.

שאלה: היום יש לנו כנס בנושא טכנולוגיה, כנס לנשים שעוסקות בהגשת השיעורים והאירועים שלנו לכל העולם ומכל העולם. אנחנו נפגשות היום פיזית ווירטואלית מיד אחרי השיעור. עם איזו כוונה עלינו להגיע לכנס הזה?

אנחנו כל הזמן לומדים על הכוונות. הכוונה היא "ואהבת לרעך כמוך" כדי להגיע ל"ואהבת את ה' אלוהיך", ולא צריכים שום דבר חוץ מזה.

תלמידה: מה החשיבות של חיבור בין נשים שעוסקות בהפצה, בהעברת השיעור לכל העולם?

זה חשוב מאוד. בעיקר נשים צריכות לעסוק בהפצה. כמו שאישה בעולם הגשמי מולידה את הדור הבא, כך גם נשים בעולם הרוחני יכולות להפיץ את חכמת הקבלה בכל העולם. אני מאוד מקווה שנגיע למצב שכל הנשים שלנו יבינו שדווקא בצורה כזאת הן יגיעו לתיקון שלהן.

שאלה: הגישה שלי היא שאני רוצה לנסות לעסוק באהבה כדי לעזור לחברים ולעשות נחת רוח לבורא. האם זה נקרא לא לפגום בכבוד המלך?

כן, זה נכון.

שאלה: האם כדי להצליח לאהוב את החברות, אפשר להצליח לעשות זאת רק עם הכוונה לאהוב את החברות, לעשות נחת רוח לחברות, או חייבים להגיע גם לכוונה לעשות נחת רוח לבורא?

לא חייבים. ככל שהנשמה של האדם דוחפת אותו קדימה, אז הוא צריך להגיע לאהבת חברים, ואם כן, גם לאהבת הבורא. אבל אם הוא מרגיש שמספיק לו לחיות באהבת חברים, אז גם זה טוב.

שאלה: אמרנו שהדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו מתעוררים זה לאחד הכול לאין עוד מלבדו, ולאחר מכן אנחנו חושבים על החברים. אם היחס שלי לבורא זה שקר, אז מה נותנת לי הכוונה הזאת?

אתה משתוקק להגיע לשם, אתה מכוון למצב יותר גבוה. אתה עוד לא יודע איך לקרוא לו, אהבת חברים, אהבה כלפי הבורא, לאמת, לעולם, לשלמות, לא משנה, העיקר קדימה. לאחר מכן תראה באיזה צורות זה מתלבש.

(סוף השיעור)