שיעור בוקר 08.06.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 566, מאמרי "שמעתי",

מאמר מז. "במקום שאתה מוצא גדלותו"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי". מאמר מ"ז, "במקום שאתה מוצא גדלותו".

המחברת הזאת נקראת "שמעתי", כי רב"ש כתב אבל מהמילים ששמע מבעל הסולם. אומר כאן בעל הסולם איך אנחנו יכולים להשתמש נכון בזה שאנחנו מעלים את עצמנו ומורידים את עצמנו, מעלים אותנו או מורידים אותנו, איך אנחנו יכולים להשתמש בשני המצבים ההפוכים הללו.

בדרך כלל אנחנו טועים במצבי עליות וירידות, גם מבחינת זיהוי הסיבה לעלייה ולירידה, גם בהגדרה מהי בדיוק עלייה ומהי ירידה, וגם בידיעה איך אנחנו יכולים להשתמש גם בעלייה וגם בירידה כדי להתקדם בצורה קבועה למטרה. לכן במקום שאתה מוצא את גדלות הבורא, שם אתה צריך להכיר גם את ענוותנותו. זאת אומרת, עד כמה הוא ענו, לא גדול אלא ההיפך, ובהתאם לזה להפוך את המצבים שלך מירידה לעלייה.

וכך אתה כל הזמן תהיה במצב שאתה בעצם קובע שהעלייה שלך תהיה קבועה, שכל פעם תתקדם ותגדל גם בהבחנות וגם בצעדים יותר גדולים. שלא תטעה במצב שאתה נמצא בייאוש, בחוסר כוח, ותחשוב שזה מצב שאין לך מה לעשות בו. וגם במצב שאתה נמצא בעלייה, תדע איך להשתמש נכון בעלייה, ולא שהעלייה הזאת תזרוק אותך ואתה תרגיש אחרי זמן מה שאתה באמת נמצא לא בעלייה אלא בירידה.

בואו נראה איך אנחנו מוציאים את כל הדברים האלה מהמאמר הקטן הזה. מאמר מ"ז, "במקום שאתה מוצא גדלותו" של הבורא.

מז. "במקום שאתה מוצא גדלותו"

""במקום שאתה מוצא גדלותו, שם אתה מוצא ענוותנותו".

פירוש: האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשם ית' משפיל את עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה לעשות. לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ". שהאדם רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי", שמשפיל את השמים לארץ. והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה מהקב"ה, אין לנו גדול מזה, כמ"ש "מאשפות ירים אביון".

מקודם צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. ואם אין לו, צריך שיתפלל על זה, מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, הוא מטעם מיעוט הכרה. לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו הכרה, שאינו עושה המצווה בשלמות, דהיינו שהרצון לקבל מכסה, כדי שלא יראה האמת. שאם הוא רואה, שהוא במצב כל כך שפל, אז בוודאי לא ירצה להיות במצב הזה. אלא שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד שיבוא לכלל תשובה, כמ"ש "מוריד שאול ויעל".

פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה, עושה לו את השאול כל כך בשפל, עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך שיתפלל בתחנונים, שהקב"ה יראה לו האמת, על ידי שיוסיף לו את אור התורה". ואז הוא רואה עד כמה הוא נמצא באמת בשפלות ויבקש תיקון.

נקרא שוב.

קריין: שוב מאמר מ"ז.

מז. "במקום שאתה מוצא גדלותו"

""במקום שאתה מוצא גדלותו", של הבורא "שם אתה מוצא ענוותנותו".

פירוש: האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית, רואה שהשם ית' משפיל את עצמו, דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה לעשות. לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ". שהאדם רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי"", שפלות הבורא "שמשפיל את השמים לארץ. והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה מהקב"ה, אין לנו גדול מזה, כמ"ש "מאשפות ירים אביון"". זאת אומרת, כשאנחנו מפסיקים להעריך את הרוחניות, את הבורא, זה נקרא "המשפיל שמים עד הארץ".

"מקודם צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. ואם אין לו, צריך שיתפלל על זה, מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, הוא מטעם מיעוט הכרה. לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו הכרה, שאינו עושה המצווה בשלמות, דהיינו שהרצון לקבל מכסה, כדי שלא יראה האמת. שאם הוא רואה, שהוא במצב כל כך שפל, אז בוודאי לא ירצה להיות במצב הזה. אלא שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד שיבוא לכלל תשובה, כמ"ש "מוריד שאול ויעל".

פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה, עושה לו את השאול כל כך בשפל, עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך שיתפלל בתחנונים, שהקב"ה יראה לו האמת, על ידי שיוסיף לו את אור התורה".

שאלה: על איזה מצב מדבר כאן בעל הסולם? מה זה אומר שמי שנמצא בדבקות תמידית רואה שהבורא משפיל את עצמו, איך זה מסתדר יחד?

כך כתוב במקורות, "במקום שאתה מוצא גדלותו", של הבורא "שם אתה" גם "מוצא ענוותנותו", את הקטנות שלו. כשאתה מחפש גדלות, אתה דווקא יכול למצוא שם את הקטנות. כך הבורא נראה כלפיך.

"פירוש: האדם, שנמצא תמיד בדביקות אמיתית", זאת אומרת, שמשתוקק להידבק בבורא לפי כוחות ההשפעה שמגדל "רואה שהשם ית' משפיל את עצמו", דווקא "דהיינו שהקב"ה נמצא במקומות השפלים. והאדם אינו יודע מה לעשות. לכן כתוב "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וארץ"." זאת אומרת, "שהאדם רואה גדלות הבורא, ואחר כך "המשפילי"", שפלות הבורא, והוא לא יודע איך לסדר את הדברים "והעצה היועצה לזה, שיחשוב, שאם הרצון הזה" בא "מהקב"ה," כי כל הרצונות שבאדם, המחשבות, הכול בא מלמעלה, אז "אין לנו גדול מזה, כמ"ש".
כשהבורא מראה לאדם שהוא, הבורא, כביכול נמצא בשפלות, הוא נותן לאדם הזדמנות להתחיל להעריך את המצב הזה של שפלות עד שיהיה המצב הכי גבוה, ואז אדם צריך לעבוד על עצמו כדי לפתח כלים דהשפעה כך שמה שקודם היה גדול בעיניו, יהיה קטן, ומה שהיה קטן בעיניו, יהיה גדול. זה נקרא "מאשפות ירים אביון".".

"מקודם צריך שאדם יראה, שיהיה לו חיסרון. ואם אין לו", חסרון לרוחניות, להשפעה, לדבקות בבורא, להתקרבות לבורא "שיתפלל על זה", זה העיקר, ככל האפשר לתת תפילה מכל מצב שמתאפשר. שיתפלל "מדוע אין לו. כי זה שאין לו חיסרון, הוא מטעם מיעוט הכרה". אז הוא מבקש שתהיה לו יותר הכרה, שיהיה לו יותר חסרון, שיוכל להתפלל, "לכן בכל מצווה צריך שיתפלל, מדוע אין לו הכרה, שאינו עושה המצווה בשלמות, דהיינו שהרצון לקבל מכסה", את גדלות הבורא "כדי שלא יראה האמת. שאם הוא רואה, שהוא במצב כל כך שפל", שלא יכול להתרומם, אלא מסכים לשבת כמו שהוא עכשיו במצב הנמוך, בחוסר ידיעה, בחוסר הרגשה, רק שהזמן יעבור, אולי הזמן יגרום לאיזה שינוי "אז בוודאי לא ירצה להיות במצב הזה". אם הוא חושב על האמת, איפה הוא נמצא "אלא שבכל פעם ופעם יתאמץ בעבודתו, עד שיבוא לכלל תשובה", מה זאת אומרת, כלל תשובה? "מוריד שאול ויעל". זאת אומרת, שמתחיל לדרוש עלייה.

"פירוש: כשהקב"ה רוצה שהרשע ישוב בתשובה", אם הבורא חושב כך על האדם, רוצה להעלות אותו, לסדר אותו, אז "עושה לו את השאול כל כך בשפל", נותן לו דווקא ירידה כל כך גדולה. זה לא חושך, כי עם החושך אדם לא מסכים אז הוא רוצה לעלות, אלא אין כוח, אין רצון, אפתיה כזאת שהוא לא מתאר לעצמו שיכול להיות משהו חוץ מזה "עד שרשע בעצמו אינו רוצה להיות כן. לכן צריך שיתפלל בתחנונים, שהקב"ה יראה לו האמת", על ידי מה? "על ידי שיוסיף לו את אור התורה."

ומאור התורה אדם יכול להרגיש את עצמו יותר גרוע, כי באמת זה המצב שלו, אבל מתוך זה שיראה את עצמו יותר גרוע, הוא ירצה לעלות ויבקש מהבורא שיעלה אותו.

שאלה: אז במצבים כאלה כשבאמת המוח שלך מעורפל, אתה לא מרגיש שום דבר, מה צריך לבקש? כתוב כאן לבקש שיראה שמצוות שאתה עושה הן בצורה מושלמת ואחר כך הוא מדבר על אור התורה שצריך לבקש.

תבקש.

תלמיד: מה בדיוק?

תבקש, אין שום בעיה, אתה כל הזמן צריך להיות במצב שאתה מבקש בלי הפסק, כמו תינוק, כמו ילד קטן, אתה רואה איך הוא מנדנד ודורש כל הזמן, לא נותן לך מנוחה, כך אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא. אתה עושה לו בזה נחת רוח, וזו הפעולה היחידה ממך שיכולה לשנות את המצב שלך, אז קדימה.

תלמיד: מה אני מבקש, שיראה לי גדלותו, שייתן לי חיסרון, מה לבקש?

אתה רוצה לראות אותו כגדול, כי במצב שאתה נמצא בשפלות, אתה רואה שהבורא הוא שפל, אתה רואה שאין לך משיכה לזה, אתה חושב שאתה יכול להישאר כך בתרדמה כזאת כל הזמן, כל החיים, עד שהחיים ייגמרו, ואז אולי בפעם הבאה החיים יהיו יותר טובים. אז במצב כזה אתה צריך בכל זאת לעורר עצמך ולדרוש ולבקש ולשאול. וכאן העיקר זה החברה, כי וודאי שאם אדם נמצא במצב כזה, הוא לא יכול לצאת ממנו. אבל בחברה יש לך כל מיני סדרים, יש ישיבות חברים, לומדים יחד בשיעור בוקר, עושים עוד משהו, ואז על ידי הדברים האלה אתה מתחיל להשתנות.

שאלה: במוקדם או במאוחר האדם הרי ישים לב שיש כזה מצב, שהוא בשפל ואחר כך מצליח לחזור למצב הטוב, או שכל פעם שהוא נופל, הוא משקר לעצמו שהוא מרגיש את המצב הזה כחדש, וזה ללא סוף.

כשאדם נופל, אם הוא לא עושה כלום, מי יודע מתי הוא יתעורר, כי הוא קיים בתוך מערכת אדם הראשון, בתוך העשירייה שלו, בתוך החיים הגשמיים שלו, שגם משתנים ולא נותנים לו מנוחה. אז לאט לאט הוא מתעורר, אבל ההתעוררות הזאת היא התעוררות לא לפי שיטת הקבלה, היא לפי העולם הגשמי. ואם אנחנו רוצים להתעורר יותר מהר ובצורה יותר מעשית רוחנית, אז אנחנו צריכים לעשות מה שבעל הסולם כותב, כל הזמן לארגן את עצמנו בתפילה בעשירייה, שאנחנו פונים לבורא ומבקשים ודורשים ממנו. בכל מצב להתפלל, לפנות לבורא, או בבקשה או בהודיה.

שאלה: "מאשפות ירים אביון", אביון זה הרי המצב נעלה ביותר כי אתה מרגיש שחסר.

"מאשפות ירים אביון" זה שאדם מרגיש את עצמו שהוא נמצא בשפלות, בעניות, כשאין לו כוחות, ואז הוא צועק. יכול להיות ששאלת נכון.

שאלה: שני המצבים הקיצוניים, מצב אחד הוא החשיכה שבה אנחנו רואים דברים נפלאים ולא יכולים לצאת מזה, והשני כשאנחנו נמצאים באור. במצב השפל נראה ששום דבר לא יוכל להוציא אותך מזה, אין הרגשה, אין קשר. אתה דיברת קצת לפני שאנחנו הגענו למאמר הזה על האפשרות להיות כל הזמן באיזו עלייה מתמדת, האם זה בא רק מכוח הסביבה? מהי השיטה הטובה שבה אנחנו יכולים לעלות יותר, איך אנחנו יוצאים מהמצב הזה של השפלות?

אנחנו צריכים להיות כל הזמן דבוקים בעשירייה וכל הזמן לבקש מהבורא שיטפל בנו, כי אנחנו רוצים להיות יחד כאיש אחד, ושכל הזמן האיש הזה שאנחנו בונים בינינו יתקדם לבורא עוד ועוד. זאת הפעולה הנחוצה והחשובה והקבועה.

שאלה: אמרת לבקש כמו ילד נודניק שכל עוד הוא לא מקבל, הוא ממשיך לבקש. עד מתי צריך להמשיך, כי אצלנו אין תשובה?

כל הזמן.

תלמיד: אבל איך לדעת שקיבלתי מה שרציתי, כי בדרך כלל הבורא לא נותן מה שאתה מבקש?

כל הזמן לבקש.

שאלה: מה זה בעצם לעשות מצווה בשלמות?

מצווה בשלמות זה שאתה מבקש מכל הלב מהבורא שיתקן אותך כדי לגרום לו נחת רוח.

שאלה: כתוב שיחשוב שהכול מגיע מהבורא, ובמצבים השפלים שמנתקים את האדם מרוחניות שמטרידים אותו והוא מצליח לזכור שזה הבורא סידר לו, למה באותו רגע ההרגשה שלו לא משתנה? הוא יודע אבל ההרגשה נשארת. הוא מנותק.

כדי שזה לא יהיה כשכר, שיישאר בחסרונות ויתקדם יותר ויותר.

אני ממליץ לכם לחזור על המאמר הזה עוד במשך היום.

(סוף השיעור)