שיעור בוקר 22.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 423, מאמר "החרות"

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 423, מאמר "החירות", כותרת "אחרי רבים להטות".

אחרי רבים להטות

"והנה הכתוב אומר: "אחרי רבים להטות", זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד.

אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.

אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש"ה.

ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של "אחרי רבים להטות", המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו - והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית', אשר נתונים ובאים אלינו "מעילא לתתא". וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד"ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של "אחרי רבים להטות", הוא חוק ההשגחה והטבע."

תלמיד: אם זה חוק טבע וכמו שתי טיפות מים, אז מה שאנחנו רואים זה שחוק הטבע הופר בצורה גסה, וכרגע מי שכן מתווה את הדרך לכל האנושות זה מספר אנשים מצומצם שקובעים לכולם מה לראות, מה לשמוע, מה לאכול.

יכול להיות שאתה לא צודק, מאיפה זה מגיע אליך? מכך שאתה רואה את זה דרך עיתונות, טלוויזיה, דרך מה שנוח לך, דרך הרגלים. אני שומע את מה שהוא כותב, אבל להגיד שזה כך או אחרת?

תלמיד: לדוגמא, בארץ אנחנו יודעים שיש נניח עשר משפחות ששולטות בכול, מכתיבות לנו את הכול, זו המציאות. נגיד כך או אחרת, אבל זו המציאות.

אנחנו לא ניכנס לבירורים. ודאי שלפי השקפתך אתה צודק. אני לא נכנס לזה, אני שמעתי מה שהקריין קרא, מה שבעל הסולם כתב, נראה, נמשיך הלאה. יכול להיות שמה שאנחנו רואים בצורה מקולקלת זה דווקא לטובתנו, כי אנחנו צריכים לבדוק ולהגיע לאיזו החלטה. האם אני לא רואה כמוך? ודאי שכן.

דרך תורה ודרך יסורים

"ועם כל זה קושיתנו בדבר הנסיגה אחורנית שצמחה מהחוק הזה, עדיין אינה מיושבת בדברים אלו.

ואכן זו היא דאגתנו אנו. להמציא תחבולות איך לתקן את זה. אבל ההשגחה מצדה, אינה מפסידה מזה, כי כבר הקיפה היטב את האנושות בשני דרכים: "דרך תורה" ו"דרך יסורים", באופן, שהיא בטוחה בהתפתחות האנושות ובהתקדמות תמידית אל המטרה. ושום מורא לא יעלה עליה (כמ"ש במאמר השלום במשנה הכל נתון בערבון). אמנם קיום החוק הזה הוא התחייבות טבעית הכרחית כמבואר."

הוא אמר עוד יותר חזק.

זכות הרבים להפקיע חרות היחיד

"ויש אמנם לשאול עוד, כי הדברים מוצדקים רק בדברים שבין אדם לחברו, אשר אז מקובל עלינו החוק של "אחרי רבים להטות", מתוך חובת ההשגחה, המטילה עלינו לפקח תמיד על קיומם ואושרם של החברים, כמבואר. --- אולם החוק הזה של "אחרי רבים להטות", חייבה אותנו התורה, גם במחלוקת בנושאים שבין אדם למקום, שלכאורה, אין לדברים שום נגיעה ושייכות לענין קיומה של החברה.

אם כן חזרה השאלה למקומה: איך יוצדק החוק הזה, המחייב לקבל הדעות של הרוב, שהוא כאמור, הבלתי מפותח, ולדחות ולבטל דעות המפותחים, שהמה בכל המקומות רק מיעוט קטן?

אולם, לפי מה שהוכחנו בקונטרס ב' (במאמר מהות הדת ומטרתה בד"ה התפתחות מדעת והתפתחות שלא מדעת) שכל התורה והמצוות לא ניתנו אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו, - ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר. המוגדר בשם: אהבת זולתו, שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת השי"ת. ולפי זה נבחנים גם המצוות שבין אדם למקום מכשירים סגוליים, המרחיקים את האדם מאהבה עצמית, המזיקה לחברה.

נמצא מאליו, שגם נושאי המחלוקת בעניני מצוות שבין אדם למקום נוגעים לבעיית זכות קיומה של החברה, לפיכך, גם הם נכנסים לתוך המסגרת של "אחרי רבים להטות".

בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה. כי הם מדברים בדיוק בענין הנהגת אנשים בדברים שבין אדם למקום י"ת. באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה.

ולפיכך, אין שום זכות והצדקה לרבים, לבוא ולבטל דעת היחיד, וכל איש הישר בעיניו יעשה. מה שאין כן ההלכות הנוגעות לקיום מצוות התורה, אשר כולם נכנסים תחת פקוח של קיום החברה, שלא תתאפשר השלטת סדר, זולת החוק של "אחרי רבים להטות" כמבואר."

שאלה: כשאנחנו קוראים את המאמר הזה, אז בדרך כלל עולה מחשבה על כל העולם כולו. האם אפשר להגיד שכל מה שהוא כותב קיים גם אצלנו בתוך העשירייה?

לא. תקרא מה שהוא כותב וכך תקבל.

שאלה: האם יוצא מכאן שהחכם מתבטל בפני הכלל?

כן.

תלמיד: בגלל שזה הכלי?

אבל זה בתנאי שזה נוגע למצוות ששייכות לכלל.

תלמיד: אבל האמת של הצדיק היא בכל זאת אמת. לדוגמה רב וקבוצה, הרב אומר משהו לקבוצה והקבוצה היא הרוב, ואז הרב מתבטל בפני הקבוצה, אבל האמת של הרב היא בכל זאת נשארת האמת. אז מה הרב מבטל נגיד בדוגמה הזאת?

אנחנו עוד נברר את זה.

שאלה: ברור שכשהאדם מסתכל על המציאות, אז הדעת שלו היא דעת היחיד, וכשהוא מבטל את עצמו ורוצה ללכת לאהבת הזולת, אז יש פה כבר יחס אחר. לא ברור איך זה מתכנס להיות דעת רבים. כשכל אחד לא רוצה לחשוב על דעת עצמו, איך זה הופך להיות למשהו משותף של הרבים?

אז מה?

תלמיד: מה זה אחרי רבים להטות? איך אני יודע שאני מצטרף עכשיו לדעת הרבים? איך אני יכול למדוד את זה?

דעת הרבים היא שאתה מבטל את עצמך כדי לשמוע לבורא.

תלמיד: האם זאת הבחנה ברורה?

צריכים להגיע לזה, אבל זה צריך להיות ברור.

תלמיד: כשכל אחד יהיה בנטייה הזאת, אז האם אפשר לקרוא לזה "דעת הרבים", או שזה כבר הופך להיות דעת היחיד?

כאן השאלה, על מה אנחנו דנים.

תלמיד: אני מנסה להבין איך אדם יכול להיות בטוח שהוא הולך אחרי רבים להטות.

אתה צריך לשאול את הרבים ולקבל את דעתם.

תלמיד: מי הם הרבים?

כל אדם וחווה.

תלמיד: האם להיות מבוטל כלפי כל אדם במציאות?

לא כלפי כל אדם, אלא אמרתי כלפי כולם.

תלמיד: איך אני שואל את כולם? זה לא ברור.

פרקטית אני לא יודע. גם הוא לא עונה על זה בינתיים.

שאלה: יש את הכלל של "אחרי רבים להטות" שזה חוק טבע שמחייב את כל המציאות, וכנגד הוא מסביר שיש פה פלונטר בגלל המיעוט שהוא החכמים בעלי הדעת, שהם אלה שיודעים להוביל נכון, אבל הולכים אחרי הרבים שבהכרח פחות מפותחים ויובילו לא נכון. אם כך יוצא, שבשביל ללכת לתהליך טוב, הרבים יעברו הבשלה, שינוי.

אתה נותן פתרונות. אני לא יודע. הוא נותן בינתיים רק עצה - ללכת אחרי הרבים.

תלמיד: ובינתיים להישאר עם הקושיה הזאת.

כן. אין לך פתרון, אז תישאר עם זה. אבל שיהיה לך ברור שאתה נמצא עדיין בבעיה.

לחיי החברה החוק: אחרי רבים להטות

"עתה באנו לידי ברור דברים בהבנת המשפט של חרות היחיד, כי באמת קיימת שאלה גדולה: מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?

אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה - נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומה ואשרה של החברה. וזה לא יקויים, זולת על ידי השלטת הסדר של "אחרי רבים להטות" ודעת היחיד לא ישמע ולא יפקד.

הרי לעיניך בעליל, שזה מקור כל הזכות והצדקה שיש לרבים, להפקיע את חרותו של היחיד בעל כרחו, ולשעבדו תחת ידיהם - - - ולפיכך מובן מאליו, אשר בכל אותם העניינים שאינם נוגעים לקיום החיים החומריים של החברה - אין שום רשות והצדקה לרבים, לגזול ולעשוק את חרותו של היחיד בכל שהוא. ואם יעשו כן - הם גזלנים וחמסנים, המעדיפים את כח הזרוע על כל זכות וצדק שבעולם. כי כאן לא חל חיוב ההשגחה על היחיד, שישתעבד לרצונם של הרבים."

שאלה: מתי מותר לרבים להפקיע את חרותו של היחיד ומתי אסור להם?

מתי שזה שייך לחוקי החברה מותר להם ממש לאנוס את היחיד.

תלמיד: מה זה חוקי החברה?

אם זה שייך לחיי החברה.

תלמיד: ומה לא שייך לחיי החברה?

כל הדברים שלא שייכים לחיי החברה כולה, בכללות.

תלמיד: האם אפשר לתת דוגמאות? כי מההגדרות הכלליות האלה קצת קשה להבין.

כך הוא כותב.

תלמיד: האם זה נתון לפרשנות של האדם?

יכול להיות. יכול להיות שאפשר לשבת, לדון, לדבר, לפרש, ויכול להיות שמזה נבין יותר.

תלמיד: נגיד אצל רב"ש, האם יש דוגמאות שאפשר ללמוד מהם איך הוא שמר על חיי החברה, הקפיד עליהם ולא זז מהם?

לא שמתי לב.

תלמיד: מה הם חוקי החברה שצריך לשמור עליהם? הוא כותב פה שכל החוקים הם מצוות. אדם שרוצה להתקדם למטרה וקורא אצל בעל הסולם שצריך לשמור על חיי החברה, מה הוא צריך לעשות עם העצה הזאת?

שכל מה שלטובת החברה הוא חייב לקיים.

תלמיד: האם הכוונה לחברה הכללית, לאנושות, או לחברה שהוא בה הוא חי?

החברה שבה הוא חי.

תלמיד: החברה שבה הוא חי זו לא החברה הרוחנית שבה הוא חי, אלא החברה הכללית שבה הוא חי.

תפסיק להתפלפל, זה לא חשוב, גם זה וגם זה. בסך הכול אנחנו צריכים לשמור על חוקי החברה, "אחרי רבים להטות".

תלמיד: איפה אסור לו להכפיף את עצמו תחת חוקי החברה?

במה ששייך לרוחניות, להתפתחות האישית האינדיווידואלית, שם החברה לא יכולה לקבל שליטה על היחיד.

תלמיד: הוא כותב, "באותו החלק שאין לו שם יחס ישר, וגם לא תוצאות לקיום ולאושר הגופני של החברה." האם זו רוחניות?

יכול להיות. לא חשבתי על כל המקרים.

שאלה: תמיד כשאתה נותן את הדוגמה של רב"ש, אתה מזכיר שתמיד היה לו חשוב להיראות פשוט. זאת אומרת, מקובלים אף פעם לא נראו מיוחדים. סיפרת שהיו פוגשים אותו לפעמים באיזה מקום, אז הוא היה מספר בדיחה והיו רואים אותו כחבר, כמישהו רגיל, ובפנים הוא היה ממש ישות רוחנית.

הפער הזה, למה הוא כל כך חשוב? ההיגיון הפשוט אומר, שאם בן אדם בהשגה רוחנית רואה את כל המערכת, רואה את כל החוקיות של הטבע, מסוף העולם ועד סופו, איך יכול להיות שאין לו איזה אינפוט כלפי ההתנהלות אפילו היום יומית, אין לו ביקורת על החוקים של המדינה?

אני לא יכול להגיד לך אלא רק ממה שאני מבין. הוא מבין שאלו חוקי הטבע, החברה, ושהוא לא יכול ללכת נגד זה כי זו חברה, זה רוב, והחברה נמצאת בשליטת הבורא. לכן אפילו מקובל, ככל שיהיה יותר גדול, שיהיה כמשה רבנו, לא יכול להיכנס ולשנות את חוקי החברה, ולא יכול לקחת אותם ולהוביל אותם איך שהוא חושב. אלא אם הוא מקבל פקודה מהבורא, כמו שאנחנו רואים שכתוב בתורה, אז הוא מבצע.

תלמיד: הפקודות האלה הן בדרך כלל על התקדמות רוחנית, זה לא שהוא מגיע ונותן להם עצות איך להתנהל בכלכלה.

אין הבדל, הכול רוחני. תן דוגמה לגשמי.

תלמיד: נניח שיש מדיניות כלכלית שהחליטו ליישם ומקובל רואה שזה ממש מוביל את העם למשבר, אנשים יסבלו מזה, יהיו רעבים. האם הוא לא יכול להגיד, "אני מכיר את חוקי הטבע, אתם עושים פה טעות, אני לא מוכן ללכת לפי זה"?

ומי ישמע לו?

תלמיד: האם זה בגלל שלא ישמעו לו?

כן. זה גם לא חוק אלא כלל, שכדאי לא להגיד אם לא ישמעו מאשר להגיד.

תלמיד: כשרב"ש או כל מקובל מסתכל על התנהלות של החברה הכללית, המסה, אם בהיגיון האגואיסטי רואים נניח שהחברה האנושית עשתה כל כך הרבה בלגן, הכניסה את עצמה לצרות, איך הוא יכול לראות את זה? כי אמרת מקודם חוקי הבורא.

זה שהם יתקדמו לפי חוקי הבורא, זה בטוח, רק לא בצורה טובה. אבל ודאי שאחרי שהם קיבלו כללים על עצמם, אז הם נכנסו לפי אותם החוקים רק בדרך לא נכונה, "ללא ברכה", מה שנקרא.

תלמיד: האם מקובל מסכים להשתתף בטעות הזאת כי הוא אומר שכך הכלל קבע?

הוא חייב ללכת לפניהם, תראה מההיסטוריה. הוא כותב שהמכות מגיעות לטובים שבהם. אין מה לעשות, ככה זה.

שאלה: מתי זה בעצם יתהפך והעם או האנושות יתחילו ללכת אחרי המקובל או אחרי קבוצת מקובלים?

אחרי שנצליח להסביר להם את זה.

תלמיד: האם זה ממשי או שזה צריך דווקא להיות נסתר כדי שיחפשו?

לא. הם לא יוכלו בעצמם למצוא.

תלמיד: האם זה צריך להיות משהו גלוי וברור לעין או שבצורה נסתרת זה יפעל עליהם?

לא. אנחנו צריכים להסביר להם עד שזה יהיה ברור.

תלמיד: החוקים האלה ברורים, ובכל זאת, אנחנו מסתכלים על מעשים של מקובלים, למשל, בעל הסולם, הוא כן הלך וניסה להסביר, עלה לארץ ישראל, למרות שאחרים נשארו. ויש סיפורים אחרים על רבנים שנשארו עם העם, למרות שהם ידעו מה יקרה. אז יש פה גישות שונות איך מקובל פועל בתוך מערכת החוקים הזאת.

אני לא יכול להגיד לך, כי כמו שאתה אומר, שיש בזה הרבה אופנים.

שאלה: לגבי אותו דוגמה, הייתה לנו דוגמה טובה בשיעור שעשינו משאל לאיזה חלק לעבור בשיעור, והרוב בחרו משהו ואמרת, "לא הצלחתי". השאלה היא, האם הנוהל הזה של הרוב קובע הוא תמיד נכון?

בזה שאם זה שייך לרוב, אז זה נכון.

שאלה: כתוב "בזה מובן טעם הנוהג להבחין בין הלכה לאגדה. כי רק בהלכות נוהג החוק: יחיד ורבים - הלכה כרבים, ולא כן בדברי אגדה. --- משום שדברי אגדה המה ענינים הנמצאים עומדים למעלה מכל הדברים הנוגעים לקיום חיי החברה." מה ההבדל בין הלכה לאגדה ומה זה בכלל "דברי אגדה"?

אגדה היא לא לחיים. אלא זה למעלה מהטבע.

שאלה: האם החוקים וההנהגות של כל אומות העולם מושרשים בעולמות העליונים או רק אלא שהמקובלים מדברים עליהם?

הכול מושרש תלוי באיזו רמה, באיזו מדרגה, אבל הכול מושרש.

שאלה: האם אנחנו בעשירייה צריכים איכשהו לבדוק עד כמה החברים שלנו שומעים? איך לבדוק את העיקרון הזה בעשיריות שלנו, עדיף לא לדבר אם לא יקשיבו לך?

כן, אם לא יקשיבו עדיף לא לדבר.

שאלה: אתה בעצם פתחת את האוצר עצום של רב"ש ואנחנו לומדים עכשיו ביחד עם כל קבוצות העולם, את המאמרים של רב"ש שאין כמוהם, ובכל העולם כל העשיריות עובדות עם זה ומחכה לנו כנס שאנחנו צריכים להתכונן אליו כמו שצריך. איך אנחנו נגיע לדרישה אחת כזאת לבורא מתוך כל החברים שהדרישה הזאת תשמע, שהתפילה שאנחנו צריכים להעלות לבורא תשמע ומה אנחנו צריכים לעשות, מה חסר?

אני לא יכול להגיד מה בדיוק חסר, אתם צריכים לחשוב. יש לכם עוד שבוע ימים להיכנס לזה ממש בכובד ראש ולהיות בקשר עם כל חלקי העולם במיוחד עם אסיה, שהם המרכז של הכנס. זהו. אני אשמח להשתתף ואני אשתתף, אבל אני כפוף למנהלי הכנס. זה הכול. אז אליי בדרך כלל לא לפנות.

שאלה: כתוב "אחרי רבים להטות" עכשיו אין רבים, עכשיו יש חצי חצי, גם אצלנו בעם ישראל יש חצי חצי, גם בעולם אנחנו רואים שהדעות מתחלקות, יש קיטוב והעולם כאילו מתחלק לשתי דעות שונות. אז מי זה הרבים האלה?

אני לא יודע. אנחנו חיים בזמן שאי אפשר להחליט לאן צריכים לפנות. זה באמת ככה, אתה רואה את זה. תוצאות מזה רואים בעולם ונראה לי שזה לטובה.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש בחירה לאדם לאיזו חברה הוא רוצה לשייך את עצמו.

כן.

תלמיד: אז בעצם, אם בעל הסולם יש לו חברה של חז"ל, גדולי ישראל, כל האומה הקודמת, מבחינתו זאת החברה, אולי היא אפילו יותר גדולה ויותר רבים מבחינת הכוח, לעומת אותה חברה שהוא לכאורה צמח בה. האם זה יכול להגיד שהוא לא מפר פה שום חוק בזה שהוא פשוט נכלל בחברה אחרת ומשייך את עצמו לשם ואז החברה הזאת מבחינתו אומרת לו לעלות לישראל, אז הוא כן חלק מהרבים, כי זה הרבים שהוא משייך את עצמו אליהם.

כך אתה יכול לדבר על כל דבר.

תלמיד: נכון, זה תלוי באדם מי הרבים שהוא מרגיש שהוא שייך אליהם. נגיד אני אומר לעצמי שאני שייך לעם, ככה זה בטבע שלי. ואם היה לי טבע של עם אחר הייתי משתייך והולך לפי הטבע ההוא, ולבעל הסולם יש טבע שני, הוא הולך לפיו עם אותם אנשים שגם שם. אז זה תלוי פשוט במקום, בחברה שאליה אתה משויך בצורה טבעית?

כן.

תלמיד: אז בעצם פה אפשר בלי להפר את החוקים, אלא פשוט לשייך את עצמך לחברה יותר טובה ואז הכול מסתדר פשוט אתה צריך לשייך את עצמך למקום הנכון.

אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: אני אומר שהבחירה של האדם פה אם ללכת אחרי הרבים, זה מי הרבים שהוא קובע שהוא שייך אליהם. אם יש לו רבים אחרים שהוא מרגיש שהוא יכול להיות שייך אליהם, האם הוא יכול לעשות את המעבר הזה לשם?

אצלי רבים זה אלו שנמצאים בכוח נפשי, שכלי, רוחני ולא בכמות. יש גיבור בכמות וגיבור באיכות. לכן אני לא רץ להיות עם מיליארדי סינים או הודים, אלא אני בוחר חברה שהיא שייכת למרכז המציאות, למרות שהיא קטנה.

תלמיד: מבחינת כמות האנשים, אבל כמו שאמרנו יש לו כוח מספק?

כן.

לפנינו יש עוד שבוע ימים להכין את עצמנו לכנס ולממש את החוקים שאנחנו עכשיו לומדים בחברתנו.

(סוף השיעור)