שיעור בוקר 19.08.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 808, "הקדמת פי חכם"

קריין: "הקדמת פי חכם". ד"ה: "ועכשו נבא אל הביאור".

"ועכשו נבא אל הביאור, דכבר נודע דסוד נשמות דבני ישראל ה"ס חלק אלוקי ממעל, אשר היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול וירדה מדרגא לדרגא עד שהיא ראויה לבא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצותיה, נמצאת מתעלית מדרגא לדרגא, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחי' שמותיו של הקב"ה שה"ס תרי"ג פקודין כנ"ל.

ועכשו הנך רואה בעיני שכלך, שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה, שנתמעטה בבחי' אור קטן עד למאוד, והתורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ כנ"ל, דאוריתא וקב"ה חד הוא. אמנם לעת השתלמות הנשמה בכל קומתה, והיא מקבלת התורה בסוד שמותיו ית', דהיינו, שמשגת כל האור המופקד בתורה ומצוות, נמצא ממילא, שאור הנשמה שוה הוא אל אור התורה, דהא כבר השיגה כל האור שבתורה. דכל עוד שיש איזה מיעוט בהשגת חלק קטן ודק מן כללות אור התורה, עדיין נחשבת לאינה שלימה, משום דכל כללות אורה הוכן בשביל הנשמות, ע"ד שביארתי לעיל ד"כל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם", וכיון שהוכן האור להשגת הנשמה, והנשמה לא השיגה את כולה, נמצאת אינה שלימה, ע"ד "אקיים כל התורה כולה חוץ מדבר אחד", שודאי הוא רשע גמור, אמנם תשפוט כזה בקיום התורה מצוות בהשגת תרי"ג הפקודין, שעכ"פ אינה שלימה בחסר לה דבר אחד גדול או קטן, וע"כ לעת קץ שסופה לבא לכלל השלימות, שהיא השגת כל אור התורה, ממילא לא נמצא אז שום שינוי צורה בין אור הנשמה לאור התורה. וממילא מתבאר לך בטוב טעם, שאוריתא וישראל חד הוא ממש, משום דאין ביניהם הבדל ושינוי צורה, נמצאים אחד ממש, ודו"ק בזה מאוד כי דברים דקים המה.

וכיון שכבר הוכחנו לדעת שקוב"ה ואורייתא חד הוא (עיין לעיל), וכאן הוכחנו שאורייתא וישראל חד, א"כ נמצא ברור ש"אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא"."

שאלה: האם זה סדר עבודה, שצריך קודם להשיג שאורייתא וישראל חד הוא?

הוא לא מציין את זה.

תלמיד: כך הוא כתב בתחילת הקטע, "שאוריתא וישראל חד הוא, דכל ההבדל בין התורה ובין הנשמה הוא רק מכח שינוי צורה הנמצא בנשמה". ורק בסוף הוא כותב שאחרי שמגיעים שאורייתא וישראל חד הוא ממש, אז הוא רואה שאין הבדל ושינוי צורה.

כן.

תלמיד: ואז הוא מוסיף "הוכחנו לדעת שקוב"ה ואורייתא חד הוא (עיין לעיל), וכאן הוכחנו שאורייתא וישראל חד". אלו כביכול שני תהליכים שונים.

אלו שני בירורים שונים. אבל אחר כך כשכולם משתווים במובן אחד, אז כך זה.

תלמיד: האם הבירור הוא קודם של אורייתא וישראל?

כן.

שאלה: הוא כותב פה שזה בירור דק מאוד וגם נשמע גבוה מאוד. איך אנחנו צריכים להבין את זה?

אנחנו מקבלים את זה מתוך הניסיון, שכך זה נעשה.

תלמיד: מה מבחינתנו צריכה להיות דבקות בתורה ובבורא, ולאחד את שלושת הדברים האלה, את המשתוקק, למה הוא משתוקק ואת המאור יחד? מה זה אומר?

אתה משתוקק לדבר אחד מהם, ובשביל זה אתה צריך גם להצטיין בשני האחרים.

תלמיד: אבל זה אומר שצריך לרכוש את התכונות שלהם, הרי יש רק חוק השתוות צורה.

כן.

תלמיד: איך רוכשים תכונה של התורה ושל הבורא?

הוא מתחיל מישראל, ישראל אורייתא וקוב"ה. אם תלך לפי הסדר הזה, אז תמיד יהיה לך מובן איך זה עובד. הוא מתחיל מאדם, שככל שהוא ישראל, אז הוא משיג אורייתא. ועל ידי אורייתא, כמו מכשיר שנמצא בידו, הוא מגיע לקוב"ה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שאנחנו קודם צריכים להתחבר בינינו כדי לבנות בינינו את הכלי כדי להרגיש את אורייתא, קוב"ה בינינו.

כן.

תלמיד: אז מה זה ישראל פה שבינינו?

שמתייגע.

תלמיד: האם זה האדם שמתייגע, העשירייה שמתייגעת?

האדם שמתייגע.

שאלה: למה יש דגש על אורייתא? איך לתאר את האור של הבורא? כי אנחנו משתוקקים לקשר עימו, לדבקות עימו, אז מה זה האור שלו בשבילנו?

האור שמקשר בין הנשמות לבורא נקרא "אורייתא".

תלמיד: קשה לנו לעשות הפרדה. אנחנו משתוקקים אליו, אנחנו לא יודעים מה זה האור שלו. מה זה אורייתא?

השפעת הבורא על בני אדם נקראת האור של הבורא.

תלמיד: איך להתייחס לאור?

שהוא מגיע מהבורא, ויש בו אותו הטבע של הבורא.

תלמיד: האם אנחנו נעזרים באור הזה?

כן, ודאי. זה כדי לקשור אותנו.

"המתבאר לנו מכל הנ"ל אשר יש ב' חלקים בתורה ומצוות, הא' הוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה לעיני כל שהם בחי' קיום המצוות ולימוד התורה ע"ד תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה, טרם מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל. וחלק הב' הוא קיום המצוות ולימוד התורה ע"ד תרי"ג פקודין, שהוא ענין השגת שמותיו ית', וכל שכר הנשמות. וערך חלק הב' על חלק הא' כערך השמים על הארץ, כי חלק הא' הוא רק בחי' הכנה, וחלק הב' הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה.

ובזה נתבאר קושיתינו לעיל על דברי חז"ל, דאפילו אדם מצוין בתורה ובמע"ט יותר מכל בני דורו, ואם לא למד רזין דאורייתא וחכמת האמת, מחוייב להתגלגל ולבא עוד פעם לעולם. והקשינו: מאי שנא מקצוע זה דחכמת האמת משאר המקצועות שבתורה, שלא מצאנו בשום מקום, שיהיה האדם מחוייב לעסוק בכל המקצועות שבתורה, ואדרבא מצאנו בהרבה מקומות כנגד זה, כמו "אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים", ו"לא המדרש עיקר אלא המעשה", עיין לעיל."

זה ברור מה שהמדרש מספר.

"ועכשו מתבאר הענין בפשיטות, באשר שכל חלק התורה הנגלה, אינו אלא בחי' הכנה, שנהיה ראוי וכדאי להשיג חלק הנסתר, וכנ"ל, אשר חלק הנסתר, הוא עצם השלימות והתכלית, שעליו נברא האדם, א"כ ודאי וברור דאם חסר מחלק הנסתר אע"פ ששמר התורה וקיים מצוותיה בחלק הנגלה, מחויב עוד להתגלגל ולבא לעולם לקבל מה שראוי לקבל, דהיינו חלק הנסתר ע"ד תרי"ג פקודין כנ"ל, שאך בזה נשלמת הנשמה, כמו שחשב עליה השי"ת מכל מראש כנ"ל.

והנך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורינו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה, כנ"ל בזוהר, וע"כ אמרו בזוהר "עתידין רזי תורה וסודותיה שיתגלו לעקבתא דמשיחא", שזהו ברור לכל מבין, מחמת שהמה תהיינה משלימות הכונה בבריאה, דעל כן תזכינה לביאת המשיח, וא"כ על כרחך שיגולו ביניהן סודות התורה באתגליא, דבלאו הכי נמנע התיקון, כי תתחייבנה עוד בגלגול."

שאלה: הוא מדבר גם על פנימיות התורה וגם על חיצוניות התורה. שאם אדם מקיים את כל החיצונית, למד, יודע, אבל לא עסק בפנימיות, יחזור שוב פעם לגלגול נוסף.

כן.

תלמיד: האם פנימיות התורה מכסה על חיצוניות התורה?

כביכול כן. אם אדם משיג פנימיות התורה, אז אני לא יודע באיזו צורה הוא צריך להשלים את החיצוניות, יכול להיות שבכל זאת במשהו. כי הוא נמצא בעולם הזה בגופו, מקיים חיים במשפחה, ילדים וכן הלאה, כלומר יש עליו איזו חובה לעשות פעולות גשמיות. אבל בעצם מה שכתוב זה נכון, הכול שייך רק לרוחניות.

תלמיד: מקובל שהוא בהשגה, שהשיג את פנימיות התורה, הוא לא צריך לחזור או לקיים את התורה בחיצוניות.

אם הוא השיג, אז הוא לא צריך. אבל אני לא חושב שהוא יכול להשיג בלי לקיים גם חיצוניות.

תלמיד: האם בלי לקיים חיצוניות הוא לא יכול להשיג פנימיות?

תלוי בכמה, באיזו מידה.

שאלה: הוא כותב שצריך להגביה את הנשמה. מהי העבודה שהאדם צריך לעשות כדי להגביה את נשמתו?

מה שאנחנו לומדים. זה שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך", מדובר על נשמה, לא שאתה טס באיזה אווירון או על ידי עוד משהו.

תלמיד: מה הוא משיג, האם הוא משיג את חלק נשמתו, הוא משיג נשמה כללית? מה זו אותה נשמה?

נבוא ונראה.

שאלה: מהו אותו חלק הנסתר?

הוא נסתר.

שאלה: המעבר בין עיטין לפקודין. איפה אני לומד לקבל שפע וטוב אינסופי, ולהתגבר עליו כך שאני אשייך אותו לבורא? כי בלי התנאי הזה אני לא אוכל לקבל אף פעם אור.

תברר.

תלמיד: אבל איפה לומדים?

אני לא יודע.

תלמיד: זה שהיצר הרע מראה לי איפה אני סובל, את זה הבנתי ואין לי בעיה למצוא את זה. איך אני לומד לקבל טוב ולהכיל אותו ולא לשמשני, אלא שאני אשמש ואשתמש בזה לתועלת מי שהביא לי את זה, או לתועלת החברים שלי? מה מלמד אותי את זה?

זה שאתה משתדל לבצע פעולות השפעה בקרב חבריך, בזה אתה עושה פעולות שעל ידן אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: את זה הבנתי. אבל אני עושה פעולות על יבש, ואני עושה פעולות על ייסורים, אין לי שפע. איך אני לומד כך שאני לא אשרף במכה? איך אני לומד להתעסק עם טוב?

עם טוב תתעסק מתי שהבורא ייתן לך אפשרות להתעסק עם טוב.

תלמיד: מה התנאי שהתורה הופכת מעיטין לפקודין? מה התנאי שהאדם צריך לעמוד בו?

יגיעה ותפילה.

תלמיד: מה אני צריך לבקש?

אתה צריך לבקש חיבור עם כל החברים, ואחר כך לאחד את כל הנשמות לבורא.

תלמיד: אם זה יהיה עבורי אפילו במקצת, אז אי אפשר יהיה לפתוח, אלא זה רק כלפי חוץ?

כן.

שאלה: רב"ש מלמד אותנו על שני החלקים שנקראים תרי"ג עיטין ותרי"ג פקודין. גם מפה אני מבין ששני החלקים האלה הם העבודה הרוחנית של האדם.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "המתבאר לנו מכל הנ"ל אשר יש ב' חלקים בתורה ומצוות, הא' הוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה לעיני כל שהם בחי' קיום המצוות ולימוד התורה ע"ד תרי"ג עיטין". למה הוא כותב שזה נגלה לעיני כל?

כי כולם יכולים לראות את זה, אתה לא מסתיר את זה.

תלמיד: האם כולם יכולים לראות את העבודה הרוחנית שאדם עושה בבחינת תרי"ג עיטין?

כן.

תלמיד: איך רואים את זה?

רואים את מה שהוא עושה, מתפלל, לומד, מבצע כל מיני פעולות.

תלמיד: האם זאת עבודה רוחנית?

כן.

תלמיד: אדם שעושה את הפעולות האלה לא במסגרת שלנו, האם אומרים שהוא עובד בבחינת תרי"ג עיטין, עושה פעולות רוחניות?

כן ולא.

תלמיד: זה מה שמבלבל. מה זה באמת תרי"ג עיטין, הבחינה הזאת שעובדים בה?

תרי"ג עיטין אלו תרי"ג עצות שהאדם צריך לבצע אותן בצורה כללית, כדי להיות שייך לאותם אנשים שרוצים להתקרב לבורא.

תלמיד: וזה יכול להתבטא בכל מיני צורות.

כן.

תלמיד: אני יכול לעסוק בכל מיני מקצועות, ולעסוק בהלכה.

כן.

תלמיד: אבל הוא כותב פה, "שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה". כלומר לא כולם כשעוסקים בפעולות האלה, חושבים או מרגישים שהם פועלים כדי להשיג את המצב הזה, שהם עושים את זה כסגולה להשיג את זה?

כן, לא כולם.

תלמיד: כלומר גם בפעולות החיצוניות שנגלות לעין צריכה להיות פעולה פנימית, רוחנית.

כן, בטח.

שאלה: הוא כותב שהדור שלנו הוא השארית של הנשמות. האם העבודה בדור שלנו היא שונה מכל עבודה שהייתה בדורות ראשונים, ובכלל?

לא. אבל מפני שאנחנו מסיימים את ההתפתחות, יותר נכון מסיימים את התיקון, אז אנחנו חשובים.

תלמיד: אנחנו חשובים, אבל אין לנו הקלות או חומרות בזה, אלא אותו דבר בדיוק.

יכול להיות שכן יש קצת.

תלמיד: קצת מה?

כי מה שעשו בני ישראל ומקובלים במשך השנים הקדמוניות אנחנו כבר לא צריכים לעשות, לבצע, זה לא עלינו, אבל יש עלינו דברים נוספים.

תלמיד: מה עיקר הנטל בעבודה של הדור הזה? מה החלק שלו בכל ההתפתחות בשרשרת?

הדור הזה מנותק מעבודה רוחנית אמיתית, ואנחנו יכולים במשהו להשלים.

שאלה: האם הקבוצה שלנו צריכה לחפש מה להוסיף בעיטין או בפקודין?

בשום דבר, רק לקיים את מה שמגיע אלינו.

שאלה: האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות שלא יכלו לעשות מקובלים קודמים?

להוסיף ברצון שלנו תיקונים שאולי לא התגלו בדורות הקודמים.

תלמיד: מה בדיוק?

אני לא יודע, מה שמתגלה צריכים לעשות.

שאלה: האם אפשר להגיד שהדור שלנו, שבא להשלים עכשיו את הפנימיות, פטור לגמרי מחיצוניות, או שכל אחד צריך לחפש מה הוא יכול להוסיף?

לא, אנחנו לא יודעים מה בדיוק כן ומה בדיוק לא, וקשה לממש את זה, אנחנו נמצאים ממש בחושך, ולכן אנחנו צריכים לקיים משהו בצורה בסיסית.

תלמיד: זה אומר שכל אחד מחפש מה הוא יכול להוסיף וזה לא משהו גורף, כל אחד צריך לחפש מה הוא יכול לעשות.

לא הייתי אומר כך.

תלמיד: מה כן?

כי בגשמיות אין לך כל כך משהו שאתה יכול להוסיף, אלא קצת ממה שמקובל בדור שלך. אבל ברוחניות שם אתה כבר הולך יחד עם הסביבה, עם הקבוצה.

תלמיד: כי אמרת שתרי"ג עיטין גלוי לכולם. גלוי לכולם הכוונה שזאת פעולה חיצונית, אם אני אוכל, אז אני צריך לברך.

כן.

תלמיד: אם אני במשפחה לא דתית, אז האם מספיק שאני עושה בפנים או חייב שיראו שאני מברך? כי התחלתי לעשות את זה, רואים שאני משתדל לברך, השאלה אם לא ליצור דבר אחר?

לא ליצור שום דבר. תשתדל להיות כמו אדם דתי ממוצע שנמצא בימינו, לפי מה שאתה מבין, וכל היתר תבין במשך הזמן.

שאלה: הוא כותב שהנשמה יורדת לגוף הגשמי המזוהם, המגושם, השפל, וכשמקיימים "..תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים". מה הכוונה פה ב"גוף" ו"נשמה"? הרי אנחנו לומדים שגוף זה רצון וגם לנשמה יש רצון. איך נכון להבין את הטקסט הזה, שכל הפעולות הן בשביל להגדיל את מעלת הנשמה?

זה כדי שתבין שמילוי הנשמה הוא הרבה הרבה יותר חשוב מהכלי של הנשמה.

תלמיד: פעולות חיצוניות נועדו להביא את האדם להערכה שהעבודה האמתית והמילוי האמיתי הם של הנשמה ולא של הגוף.

כן.

תלמיד: האם בזה אנחנו מצרפים את הגוף? מה זה צירוף הגוף?

צירוף זה הניקוי שלו. שעל ידי המילוי שלו באור העליון, הוא מנקה את עצמו ומעלה את עצמו במדרגות לקראת הבורא.

תלמיד: כשעושים פעולה גשמית, אנחנו לא מתכוונים לגוף הבשר שאנחנו נמצאים בו, או שכן.

לא.

תלמיד: מה הכוונה שלנו בפעולה? איזה גוף אנחנו מצרפים עכשיו?

את הרצונות שלנו.

תלמיד: כל רצון שנראה גשמי הוא ביסודו רוחני, ואנחנו צריכים להגיע להרגיש שהכול רוחני והכול תיקון של נשמה.

כן.

"ובזה יתורץ לך מה שיש להקשות על ביאור הזה בכלל, דמי אני ומי אבותי, אשר זכיתי לעשות ביאור בהרחבת הדעת על סודות חתומים שבזוהר וכתבי האר"י, ולמה לא מצאנו עד היום הזה שום מבאר בחכמה זו בהתגלות כמותי?

ובהנ"ל תבין מפני שדורינו זה הוא עקבתא דמשיחא ממש, אשר כולנו עומדים על מפתן התיקון השלם, אשר כל המניעה היא עזיבת חכמת האמת השוררת בדור הזה עד לקצה, מסבת קושי הלשונות והענינים המפוזרים, שאין דעתו של אדם. .. בלי דעת. עוד נוסף על כולם הוא קטנות הדעת וטרדות המרובות הנוהג בדורינו זה, וע"כ ברצות ה' להחיש פדות נפשינו גלגל זכות על ידי לגלות השיעור שבביאור הזה וחפץ ה' הצליח בידי.

ועוד סבה היתה לי מה שבאתי לביאור גילוי הזה, ע"ד שאיתא בזוהר "חייב אדם למילף זעיר מן שטותא" בסו"ה "כיתרון האור מתוך החושך", כי אחרי בלותי במדינת פולין בעיר וארשא סגור ומסוגר בד' אמותי, דבר לא היה לי עם חשכת סביבותי, היתה לי עדנה, ונתישבתי בירושלים עיה"ק תובב"א. וכבואי פה עם הבריות ראו ראיתי בעוני עמי, עניות הדעת ושחוק הכסילים עלה עלי כקול הסירים תחת העיר לשקץ ולרמש על נשמת בית מאוינו, מדברים סרה על ה' ועל תורתו ועל עמו קול גדול שבחכמת הקבלה כולה אין כאן בינה ודעת וסברה כלל וכלל אלא המה קיבוץ של מלות ושמות, לא משל ולא נמשל רק דברים ככתבם, וזכות הוא לפטפט פטומי מלים בדברים ככתבם באמונה שלימה שהם דברים קדושים שבזה תושלם עלינו כונת הבריאה, וכשיתרבו העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה, מיד ייתי מלכא משיחא כי יושלם בזה כל התיקון ותו לא מידי ח"ו.

עד שפגשתי את המפורסמים שבהם, המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר, והצליחו שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא ושם להם כקדושים שהיו בארץ, ושאלתים אם למדו אצל רב שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים, וענו לי - חס מלהזכיר, אין כאן שום פנימיות זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא מידי ח"ו. ושאלתים אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים, וענו לי - ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים. ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו, וענו לי - ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום, וכל מה שידע מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל וכן הגיעו אצלינו. וצחקתי מאד עליהם, דא"כ איך נתחברו הענינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת, וענו לי - אשר חיבור הענינים קיבל מפי אליהו ז"ל, והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך. וכאן שפכתי חמתי עליהם כי אפס בי כח הסבלנות לעמוד אצלם.

והנה בראותי אשר שטותם זה מצא שורשים כמעט בכל העוסקים בחכמה זו בזמן הזה, אוי לאזנים שכך שומעות, "הגם לככוש את המלכה עמי בבית", וכבר שפך הזוהר הק' מרה על כחש החטאים בנפשותם לומר שאין סודות פנימיות בתורה, כמו"ש בפ' "וירא" דאם אורייתא אתי לאחזאה סיפורין ודברי הימים הרי נמצא ג"כ בין יתר האומות סיפורים ודברי הימים כאלה, ואמרו ז"ל שהמה מקצצים בנטיעות דנוטלין מלכות בלחודוי ע"ש. ומה היו אומרים בעלי הזוהר בראותם תרבות אנשים חטאים הנ"ל להכחיש שאין שום חכמה וסברא בדברי הזוהר וחכמת האמת עצמם, שברזין דאורייתא עצמם אומרים שאין שם דעת וסברא מגולה בעוה"ז, אלא פטומי מילים בעלמא, הרי באו לכבוש השכינה הקדושה ח"ו בבית המלך פנימה, אוי להם כי גמלו רעה לנפשותם. וחז"ל אמרו שהתורה הקדושה מקוננת לפני הקב"ה - עשאוני בניך שיר בבתי משקאות וכו', והמה אפילו דמות שיר אינם עושים מהתורה רק דיבורים מבהילים לכל שומע וכדי בזיון וקצף, ועוד מבקשים שכר כפנחס באמרם שבאמונה שלימה המה עושים, ועליהם הכתוב אומר "יען נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק הימני" שזוהי סבת החורבן דבית ראשון, ועדיין השטן מרקד ביננו דוקא בעקבתא דמשיחא שהוא זמן תכלה דרזין דאורייתא, וקנאת ה' צבאות באה כאש בעצמי לא תכבה, אשר מסבתה נתהותה בקרבי התעוררות לגלות את השמלה בשיעור כזה אשר ידעו שיש חכמה בישראל, וסבה זו לקחה בי חלק גדול בין יתר הסבות העקריות שבגללם באתי לידי ביאורי זה."

זה בעצם כל מה שהוא רצה להגיד.

שאלה: בעל הסולם אומר "שדורינו זה הוא עקבתא דמשיחא ממש וכל המניעה היא עזיבת חכמת האמת", מה זה אומר "עזיבת חכמת האמת"?

שלא לומדים בזמננו, אין מקובלים גדולים, אין תלמידים גדולים, וכולם כך.

תלמיד: כי הוא מתאר בפסקה אחרי זה "שבזה תושלם עלינו כוונת הבריאה, וכשיתרבו העוסקים בהדברים ככתבן באמונה שלימה, מיד ייתי מלכא משיחא כי יושלם בזה כל התיקון". צריך להבין שהעניין הוא אם לומדים קבלה או לא?

כן, ודאי.

תלמיד: איך צריך לדמיין את גמר התיקון?

אני לא יודע, עוד לא עברתי את זה.

תלמיד: האם כשיושבים מספר מסוים של אנשים ולומדים קבלה, מגיע גמר התיקון?

לא. אבל זה מביא, מעורר את המצב של גמר התיקון.

תלמיד: ומהי אותה מסה קריטית?

אני לא כל כך רוצה לדבר על זה כי אין לי מילים אפילו, אני לא מרגיש את המצב של גמר התיקון. אין, איך אפשר לתאר את הדברים?

תלמיד: אני מתכוון, האם זה תלוי בנו בלבד, או שזה עניין של כל האנושות?

זה תלוי בנו וכל האנושות צריכה גם להשתתף במשהו. צריכה לבוא הארה מיוחדת מלמעלה, ממרום.

שאלה: מה קרה בין התקופה של הבעל שם טוב והרמח"ל שכל כך עסקו בחכמת הקבלה ופתאום נטשו אותה עד תקופת בעל הסולם?

כן, הייתה הפסקה כלשהי. תמיד יש זמנים ראויים יותר וראויים פחות.

תלמיד: למה הורידו מערך חכמת הקבלה, כאילו שלא צריך אותה או שצריך ללמוד אותה בעל פה בלי עומק?

הבורא משפיע על העולם בגלים ולפי האינטנסיביות של הגלים, כוח הגלים, לפי זה האנשים צריכים לשתף את עצמם. זה היה קצת בזמן האר"י, היתה קבוצה קטנה, אחר כך הייתה דווקא התעוררות גדולה ברוסיה, שם הייתה אז יהדות במערב רוסיה, אוקראינה, כל המקומות האלה ואנחנו רואים שהיו שם הרבה מקובלים.

אחר כך זה שוב נכבה, וכעבור בערך 150 שנה זה שוב התחיל, פחות או יותר באותו אזור. ואז היו כבר מקובלים במזרח, במערב אירופה ובצפון אפריקה, וכל אלה גם התחברו ולמדו יחד. זה כבר הדור שאנחנו בסופו, וכנראה שבזמננו אנחנו מצפים שזה שוב יתעורר. נראה איך זה יהיה.

תלמיד: בדור שלנו יש לכולם גישה לחכמת הקבלה בכל השפות, בכל העולם. מה צריכה להיות הגישה שלנו כלפי הגל שהבורא מעורר בעולם?

הגישה שלנו צריכה להיות קודם כל שאנחנו מפרסמים ומחלקים ככל האפשר את הידיעות מחכמת הקבלה, נותנים לכולם יכולת להתחבר ולבוא ללמוד. זה בעצם העיקר. ויותר מכך, אנחנו בונים קבוצות מאותם אנשים שרוצים להיות בעלי השגה. נקווה שאנחנו מתקרבים למצב הזה.

שאלה: אתה אומר שהמגמה שלנו היא לבנות קבוצות כדי להיות בעלי השגה. אפשר להגיד שזה היעד, המטרה המרכזית שלנו?

כן.

תלמיד: ומה מקום ההפצה, מה החשיבות שלה? ברור שהכול חשוב, אבל מה מקומה ביחס לאותה בניית קבוצה.

בניית הקבוצה קודם ואחר כך הפצה.

תלמיד: איך אתה רואה את ההפצה? כי פחות מרגישים או שומעים ממך. ברור לנו כמה ההפצה חשובה לך, זה כל מפעל חייך. אבל איפה אתה רואה אותה? כי פעם היינו דוחפים, ומעוררים ויוצאים, ועכשיו עיקר המיקוד הוא פנימה. בתוך העשירייה שלי, עם החברים שלי, אני יכול להשיג הכול, גם אם אעשה מעט הפצה. אני מנסה להבין את היחס בין השגה בתוך העשירייה, לבין הפצה לקהל הרחב.

זה רצון ה'. כמו שאנחנו רואים, לומדים, קוראים. ולכן במידה שאנחנו משקיעים בהפצה במידה זו אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם מספיק שמעט אנשים יעסקו בהפצה וכלל הנקודות שבלב יתמקדו בחיבור בתוך עשיריות?

כן ולא. אנחנו צריכים לומר כך, האדם צריך לחלק את עצמו, את הזמן שלו, את הכוחות שלו לחלק שבו הוא מפעיל את עצמו ללמוד, ולחלק שבו הוא מפעיל את עצמו לפרסם.

תלמיד: ומה האחוז בין זה לזה?

זה תלוי באדם, ביכולת שלו, בנטיית הלב שלו. אבל כל אחד חייב.

תלמיד: אמרת שאתה רואה שבעתיד נהיה קבוצות, דיברת ברבים. אתה רואה קבוצה מרכזית בעתיד שסביבה מתלכדים או קבוצות שונות?

כן. קבוצה שכוללת בתוכה קבוצות שונות.

תלמיד: מה מבדיל בין הקבוצות?

שפות שונות, סדרי הפצה שונים, אבל מטרה אחת.

שאלה: כשאנחנו בונים עשיריות, זה נקרא קבוצות?

כן.

תלמיד: זה היינו הך?

כן.

תלמיד: מה זה לבנות קבוצות שמכניסות את האדם לרוחניות?

שמטרת הקבוצה היא שכל החברים שכלולים בה יכנסו להשגה רוחנית.

תלמיד: מה אותן הקבוצות צריכות כדי שהן יוכלו להכניס את החברים לרוחניות? איך הן מתחילות לפעול כקבוצה שמולידה חברים לרוחניות?

הלימוד עושה את זה. כשאנחנו מעבירים להם את הלימוד, מתוך הלימוד הם לומדים מה שמכובד בעיני הבורא ומה הם צריכים לעשות מעצמם כדי להגיע למטרת החיים.

תלמיד: יש לנו כאן בפתח תקווה עשרות עשיריות, ובכלי העולמי עוד כמה מאות. איך העשיריות האלה יכולות להיות עשיריות שמכניסות את החברים לרוחניות?

ללמוד אתנו, זה אפשרי על ידי הטכנולגיה של היום, ונשתדל בקשר איתם להגיע למצבים שתהיה לנו אפשרות להיות בקשר יפה וטוב בין כולם, בהבנה קרובה ככל האפשר זה לזה. לתת להם את כל האפשרויות לכך, בכל מיני צורות לימוד וקשר, כך שניתן להן דחיפה להקים קבוצות ולהעמיד אותן בצורה נכונה.

תלמיד: כשאתה רואה את כל העשיריות שיושבות מולך וכל העשיריות בעולם, מהו צעד ההתקדמות הבא שצריך להיות בפני כל עשירייה?

אני חושב שלכל עשירייה היום, אם היא רוצה, יש הזדמנות להפיץ את חכמת הקבלה בסביבתה, בלשונה, בכל מה שהיא למדה ויכולה ללמוד וזה העיקר. בזמננו, ההפצה היא הדבר הכי יקר, כי בכך תלוי העתיד הטוב לכל האנושות.

תלמיד: אנחנו לפני כנס שבו אנחנו הולכים להתחזק בעשירייה. איך להשתמש בו נכון כדי שהוא יחזק את העשיריות, יהפוך אותן לתאים רוחניים בתוך המערכת?

אני לא יכול לומר, יש לי מידע מאוד מוגבל. אני חושב שמארגני הכנס צריכים ללמוד מה שאנחנו אומרים, לבדוק ולשמור על הקו שלנו, על כל המאמרים ובכלל החומרים שאנחנו עומדים לפזר לכל הקבוצות. אני מקווה מאוד שהכנס יעבור עלינו בצורה טובה.

שאלה: הכנס זו הזדמנות אדירה, קפיצת דרך שאפשר עכשיו לעשות. עם מה אנחנו רוצים לצאת מהכנס?

אנחנו רוצים בזמן הכנס להיכנס לחיבור בין כולם, כל המשתתפים, בצורה רוחנית, שיתגלה בנו אור מלמעלה, הארה מלמעלה ושהיא תמלא את כל הנשמות.

תלמיד: זו תוצאה יפה של הכנס, שנרגיש את עצמנו כאחד עם אור ה' בתוכנו?

כן.

תלמיד: מה מוקד העבודה? מוקד העבודה הוא בעשירייה שלי או בכלל?

מוקד העבודה זה בעשירייה שלי שהיא חלק מהכלל. ודרך העשירייה אנחנו רוצים למלא את כל הכלי שלנו בכל העולם.

תלמיד: אז יש לי כאן כמו שתי כוונות, יש לי את מקום העבודה שלי בעשירייה, זה ברור לי. איך עכשיו אני מוסיף את העשירייה הכללית למשוואה?

לפי רצון, לפיה הנטייה שלך, לפי החשיבות שלך.

תלמיד: למה אני צריך להכניס את הכלל עכשיו לתמונה? למה אני לא מתעסק בעשירייה שלי?

כי מטרתך, כמו כל מי שלומד חכמת הקבלה, זה לתקן עולם.

תלמיד: אז לאן אני מכוון עוד הפעם, לכלל? אני רוצה לצאת מהכנס בהרגשה של כולנו כאחד.

לא כולנו כאן, אלא כולנו בכל העולם, כל הקבוצות שלנו, כל מי שלומד איתנו, ואנחנו כולנו שזה כלל "בני ברוך" אנחנו רוצים דרך זה למלא את כול המציאות.

תלמיד: הסתירה שלי בין עשירייה פרטית שלי לבין העשירייה הכללית של הכלי העולמי. פה יש לי סתירה.

למה?

תלמיד: כי יש את העשירייה שלי, ויש את העשירייה הכללית.

אז מה? היא חלק מהעשירייה הכללית.

תלמיד: פה אני מצמצם את המבט לעשירייה שלי ופה אני מרחיב את המבט לכול.

כן.

תלמיד: אז איך זה משתלב?

כמו שאתה מפזר את הכוחות שלך בעשירייה שלך, עם עשירייה שלך, אתה מפזר את הכוחות בעשירייה הכללית, שזה כל "בני ברוך" העולמי.

תלמיד: איפה תשומת הלב שלי?

תשומת הלב שלך על החיבור של כולנו, יחד כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: אני נמצא בצוות הערבות של צפון אמריקה ואנחנו מקבלים כל מיני התרשמויות מהשיעורים האחרונים בעקבות הכיוון הזה שהכנס לקח. אני אשקף כמה מהשאלות שעולות, למשל, "אני שייך לעשירייה מסוימת שהיא בדרך כלל וירטואלית, אבל אני רוצה להיות בכנס פיזי, יש התאספות באזור שלי או שאולי אני החלטתי לנסוע לישראל. האם צריך לנסוע לישראל, או לנסוע לאיזשהו כנס מראה, או להישאר עם העשירייה הווירטואלית, מה עדיף"?

איפה אני מרגיש את עצמי יותר מתבטל, יותר נכנס בפנים, להתקשרות, שם כדאי להיות.

תלמיד: איפה שאני מרגיש יותר אפשרות להתחבר לשם ללכת?

כן.

תלמיד: ואם החלטתי לנסוע לאיזשהו כנס פיזי והעשירייה שלי הווירטואלית נשארת וירטואלית, כשאני שם בכנס הפיזי, אני מתחבר בטלפון עם העשירייה הווירטואלית שלי או שאני מתחבר עם האנשים שאיתי פיזית במקום?

עם אנשים פיזית.

תלמיד: מבחינת האנשים שנשארים שם, מי שנסע לכנס פיזי האם הוא עשה בזה איזו פעולה כנגד העשירייה שלו?

אפשר להגיד שכן.

תלמיד: אז איך הם צריכים להתייחס אליו?

כשהוא נוסע, הוא בזה מחליש את העשירייה שלו.

תלמיד: אז איך יכול להיות שזה דבר טוב לעשות?

מאין ברירה, רצוי שכמה מהאנשים בכל זאת יבואו לכאן ויתכללו איתנו ואחר כך יצאו לשם ויתכללו איתם.

תלמיד: אז בסך הכול בשיקולי רווח והפסד, אם מישהו מרגיש שהוא יכול יותר להתחבר בכנס פיזי למרות שהעשירייה שלו הפרטית נחלשת, בכל זאת עדיף שהוא ייסע?

לא יודע, זה כל כך תלוי בכל מיני תנאים שאני לא יכול להגיד. אין נוסחה ברורה.

תלמיד: כאשר יש אפשרות לאדם לנסוע לכנס מראה או לנסוע לישראל, לאיפה עדיף?

כאן בישראל, אם זה אפשרי.

שאלה: בעצם הכנס הזה, כמו שלמשל אנשים מתחברים בעשירייה, כך העשיריות צריכות להתחבר ביניהן, בשביל זה הן צריכות להתחזק כאיש אחד בלב אחד, בשביל להגיע לחיבור עם כל העשיריות, שיהיה כלי אחד כעשירייה אחת עולמית?

כן.

תלמיד: ואז אם חבר למשל נוסע לישראל והוא מחזיק את העשירייה שלו בלב, הוא כאילו מתחבר גם בתוך הכנס, אז הוא מבצע את המשימה הזאת של חיבור כללי, נכון?

כן. זה יהיה לנו ברור.

שאלה: איך להמיר ייאוש לחיבור?

זה כמו שאנחנו בדרך כלל עושים, שמקימים "מעפר דל", "מאשפות", מזה שאנחנו נמצאים מהירידה, איך אנחנו מעלים את עצמנו לעלייה? כי אנחנו את עצמנו לא יכולים להעלות, אבל אם אנחנו מעלים את העליון שאנחנו תלויים בו, אז בזה אנחנו עולים עימו.

תלמיד: קודם כל אני רוצה להודות לייאוש הזה, אבל איך להזיז את הרגש הזה ולגרום תועלת ממש במרכז העשירייה שלי, וכל העשיריות כאן בחדר הלימוד, ובכל הכלי שלנו, וכל עם ישראל, וכל העולם. יש הבדל בין עבודה בכל שלב?

כן.

תלמיד: קודם כל איך אני לוקח את הייאוש מתוכי כדי לגרום חיבור בעשירייה?

אתה לא יכול להגיע למטרה אם אתה לא תהיה מחובר.

תלמיד: ואז קודם כל שלעשירייה יהיה חיסרון, ואיך לגרום לחיבור בכלי עולמי?

צריכים להראות דוגמה חיובית לפני מי אנחנו עובדים, לפני מי מתפללים, לאן מגיעים ולעסוק בדברים חיוביים, לא שליליים, לא לבכות אלא ההפך, לשמוח ולשיר.

תלמיד: אז אני מבקש מהבורא שנגיע לייאוש כללי בכנס הזה, איך להשתמש בזה כדי לגרום חיבור אפילו לכל העולם?

אסור לנו להגיע לכנס מיואשים.

תלמיד: מאיפה בא הכלי אם לא מהייאוש?

מרצון להתחבר, מרצון להשיג את האלוהים בקשר בינינו.

תלמיד: ייאוש זה לא משהו עצוב, אנחנו יכולים להיות בשמחה אבל איך להשתמש ברצון הגדול גדול הזה שיעלה על גדותיו, וישפך לעולם?

אנחנו חייבים להגיע בכל זאת אפילו להרגשת הייאוש במקצת, אבל בעיקר זה מתוך שמחה.

שאלה: יש לי עוד שאלה ואני חושב שהיא קצת קשה אבל זה דברים שקורים גם לקראת הכנס הזה וקרו גם בכנסים קודמים. יש עשיריות שהן וירטואליות ולקראת הכנסים יש חברים שרוצים לבוא לכנסים פיזיים, להתכנסויות פיזיות. יש מצבים שבהם העשיריות פשוט מקבלות כביכול החלטה שאסור לאף חבר לבוא לכנס מראה או לישראל, אסור לאף חבר לנסוע, כולם חייבים להישאר וירטואליים כדי לא להחליש את העשירייה.

אני מבין גם אותם.

תלמיד: אז חבר שרצה לנסוע, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך להישמע לעשירייה או שהוא יכול לנסוע לכנס פיזי כלשהו?

אני לא מושך אותם לבוא לכאן.

תלמיד: או לכנס מראה גם כן.

כנס מראה זה אצלם במקום?

תלמיד: כן, אבל השאלה היא על כנס פיזי לעומת שהעשירייה נשארת כל אחד בבית שלו והם וירטואליים בכנס.

אז התאספות פיזית זה טוב, סך הכול הכנס נמשך יומיים.

תלמיד: כן, אבל העשירייה אמרה לכל החברים, אין דבר כזה ללכת לכנס מראה, אתם נשארים כולם בבית ואנחנו ב"רבועים" שלנו במערכת הערבות, כך אנחנו. מה חבר צריך לעשות עם זה אם הוא מרגיש שהוא רוצה לקבל התפעלות מהחיבור הפיזי.

יש התפעלות בחיבור הפיזי, ויכול להיות שאין התפעלות מהחיבור הפיזי. זה תלוי בקבוצה, בכמה הם ביחד וכן הלאה.

תלמיד: אבל מה חבר עושה אם הוא רוצה לבוא לכנס מראה והעשירייה לא רוצה שהוא ייסע לכנס מראה. היא רוצה שהוא יישאר בבית בחיבור וירטואלי.

שיעשה חשבון, עד כמה הוא יכול להיות בבית קשור בלב ונפש אלינו, כי מכאן בכל זאת מגיע אליו כל החומר והשירים וכל מה שיש לנו. הכוחות מגיעים מכאן.

תלמיד: והאם מותר לעשירייה להחליט דבר כזה על חבר?

אני לא חושב. שידברו לפני זה מאוד ברצינות, כל אחד עם חברו.

באיזה ימים הכנס?

קריין: חמישי ושישי, 12-13 בספטמבר, ימים חמישי ושישי.

אז שישי לפחות, אני לא יכול להחליט במקומם.

תלמיד: הייתי מציע פתרון לעניין הזה בצורת הגישה. העשירייה צריכה לברר מה היא הייתה משיגה אם היא הייתה מגיעה כעשירייה להתכללות פיזית. נגיד עשירייה כזאת, מה היא מרוויחה מזה. אם עשירייה מגיעה למסקנה שזאת הייתה יכולה להיות פעולה טובה עבורה, אז בזה שיש נציגים שהולכים ומשרתים אותה בפעולה הזאת, אני לא חושב שהעשירייה תרגיש שהיא נחלשת מזה, אלא מתחזקת מזה שהיא שלחה נציגים לפעולה טובה, חיובית שהיא כעשירייה חושבת שזה טוב.

יכול להיות.

תלמיד: אבל הרעיון הוא שכולם פועלים מתוך התועלת של העשירייה, שהעשירייה ביררה מה טוב בשבילה ומתוך זה כולם פועלים עבור טובתה של העשירייה. הייתי חושב שרעיון כזה יכול לעזור לאותן קבוצות שנמצאות בדילמה כזאת.

תודה.

אנחנו צריכים לדון בזה עוד, ללמוד עוד כמה מקורות ובסופו של דבר זה יתברר יותר.

(סוף השיעור)