שיעור הקבלה היומי22 de sep. de 2026(בוקר)
שיעור בנושא "יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם" (מוקלט מתאריך 20.09.2018)
22 de sep. de 2026
שיעור בוקר 22.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 20.09.2018
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/TjdENX6R?activeTab=downloads&mediaType=video
שיעור בנושא: "ציון יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם,
הרב יהודה אשלג" – חלק א'
קריין: נקרא קטעים נבחרים לציון יום השנה להסתלקותו של בעל הסולם הרב יהודה אשלג.
האמת, אני לא יודע מה יש לי עוד להוסיף. אין מילים להעריך את גודל האדם בפני עצמו, מה שהוא עשה כלפי הבורא, מה שהוא עשה כלפי הנבראים. הנשמה הזאת עשתה מהפכה, זה ממש כמו ציון בדרך שמסמן לנו את כניסת האנושות לדור האחרון, שכל הנשמות כבר מתקרבות לגמר התיקון. מרגע שהוא גילה את תורתו, היינו כמו שהוא אומר "לא הוספתי שום דבר על האר"י הקדוש", אבל הוא הוסיף את הבירור, הוסיף את התיקון שלו עצמו, לכן מרגע זה והלאה כל אחד יכול להגיע לעבודת ה', רק שירצה קצת. זאת אומרת, הוא פתח אפשרות כקשר בין כל נשמה שמשתוקקת במשהו לפחות להגיע לקשר עם הבורא.
הוא עשה הרבה תיקונים רוחניים, כך שיש לנו גישה, ודאי שזה דרכו, דרך הנשמה שלו, כמו שדרך כל הנשמות אנחנו מתקשרים בכל הדרגות האלה בסולם המדרגות למאציל. אבל חוץ מזה שהוא בעצמו עשה את הסולם הזה, הוסיף עליו מה שהוסיפו קודמיו כל אחד בדורו, הוא גם חיבר הרבה כתבים ובעזרתם אנחנו יכולים להתחיל עוד לפני השגת הא-לוהות, ממש מאפס, על ידי מאמרים למיניהם, הקדמות. הוא גם עשה סגנונות שונים, כי ישנם כאלה שנמשכים יותר לקריאת הזוהר, ישנם כאלה שיותר נמשכים ללימוד מערכת הבריאה שזה "עץ חיים" ותע"ס, ישנם כאלה שנמשכים לעבודה הרוחנית נטו פנימית שזה מאמרי "שמעתי", ישנם כאלה שרוצים להיות בד' אמות של תורה, להם הוא גם נתן פירוש במאמרים. בקיצור, זו מין נשמה מיוחדת שנשלחה מלמעלה לעשות פתח, לסלול את הדרך לגמר התיקון.
ודאי שעשה הרבה יותר בכתיבה, בזה שכתב ושרף, כתב ושרף מפני שכך זה מנהג המקובלים לגלות את הדברים. כי אם איזה הבחנות רוחניות מגיעות למצב שאדם בעולם הזה יכול לגלות, ולגלות בכתב או בעל פה, יש בזה הבדל ודאי, זו שפה שונה, גילוי שונה. אבל זה שכתב ושרף, אז גילה, והדברים האלה הם קיימים ואנחנו רק צריכים ממש לשלוח יד ולקבל אותם. הוא עשה הרבה דברים וגם הכין את הבן שלו שהמשיך דרכו, והביא אותנו למצב שאנחנו נמצאים עכשיו ממש בפתח לגילוי הבורא, לכניסה לסולם, לסדר את עצמנו כדור האחרון.
לכן בעצם בכל החיים הרוחניים אנחנו חייבים לנשמה הזאת שנקראת "יהודה לייב הלוי אשלג". נלמד קצת לציון יום השנה להסתלקותו.
קריין: קטע מספר 1 מתוך מאמר צ"ט "שמעתי", "רשע או צדיק לא קאמר".
"יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים, ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, שפיזרם בכל דור ודור, בכדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אחר כך לצדיקים."
(בעל הסולם. שמעתי. צ"ט. "רשע או צדיק לא קאמר")
ודאי שיש לנו כאלה בכל דור ודור, צריכים להאמין למה שכתוב, לקבל את זה שזה כך. אבל יכול להיות שיותר נסתר - פחות נסתר, יותר מתאים - פחות מתאים, בכל זאת "כל דור ודורשיו"1. אבל גם בזמנו של בעל הסולם, מי הכיר בו, כמה תלמידים היו לו סך הכול? תלמידים ממש, שהיו דבוקים בו, היו חמישה, שישה.
שאלתי את הרב"ש איך? הוא אמר, פעם רצינו לנסוע באוטו של קרקובסקי, היה להם בחור אמריקאי בשם קרקובסקי, והייתה לו מכונית כזאת כמו שפעם היו, מעץ. אשתו נכנסה ואמרה "אני רוצה ששלמה ייסע", שלמה היה הבן הקטן של בעל הסולם. הוא אמר "לא, אני רוצה שברוך ייסע" הבן הגדול. היא אמרה "לא", כך כמו אישה שלא מוותרת. הוא אמר "בסדר נעשה הגרלה". היא כתבה את כל השמות של מי שיכול לנסוע, רב"ש סיפר לי כמה אנשים אבל אני לא זוכר, והוא אמר לאשתו "תעשי זאת בעצמך". היא הוציאה פתק, פתק ויצאו בדיוק ששה אנשים, שרב"ש אמר שהם היו התלמידים. ככה זה, זאת ההגרלה.
מה אני רוצה להגיד, שלא היו הרבה. גם אחרי שהוא נפטר שמעתי מרב חיים למברגר זכרונו לברכה, שאבא שלו היה אחד מהתלמידים האלה, מאוד דבוק לבעל הסולם, והוא סיפר שאחרי שבעל הסולם נפטר, אבא שלו היה יושב או בבית או בבית כנסת בפינה, במקום כזה חשוך, וקורא משהו. לא יכלו אחריו לפתוח איזו דרך, עוד להוסיף, עוד להמשיך. הדמות שלו הייתה מאוד גדולה, הוא היה גדול עליהם, כך ש"מה אנחנו יכולים היום לעשות?". חוץ מהרב"ש שהוא נשאר עם התלמידים של בעל הסולם, וגם בזמנו של בעל הסולם כבר התחיל לארגן קבוצה, בעל הסולם הראה לו את זה שיעשה. וגם, כמה היו שם? אם לא קרובים וכל מיני כאלו שבאים למקום כדי להתפלל, לשתות כוס תה, קפה, זה היה פחות ממניין. עד שהבאתי את הקבוצה הגדולה.
לכן אנחנו צריכים להבין כמה הוא סבל מזה שהיה כמו אישה שצריכה ללדת, שיש כל כך דחף, לחץ, צירים והכול, ואין מי שיקבל. אבל בכל זאת אנחנו רואים שמיום ליום יותר ויותר אנשים דווקא זוכים לשמוע על התורה שלו, ודרכו להתקרב, לפתוח את הקשר לבורא. ועד כמה שאני מבין, בודק, אין שיטה אחרת המתאימה לזמננו במיוחד.
הוא אומר, "יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים, ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד" כוחות עצמו. יש כאן שני דברים. מצד אחד הצדיק הזה, המורה, בעל הסולם נגיד, שפותח לנו את הדרך ומזמין אותנו שניכנס בה. אבל מצד שני אנחנו צריכים דחף מאחורה, של הקבוצה, שהיא תדחוף את כל חבריה להיכנס לזה. יש כאן שני דברים.
לכן מצד אחד הוא פותח לנו דרך. מצד שני, וזה במיוחד דרך בנו הבכור, רב"ש, הוא מראה לנו איך אנחנו צריכים להתחבר, להתארגן, כדי להמשיך בדרך. חוץ מכוח משיכה מקדימה, צריך להיות גם כוח דחייה מאחורה. לשני הכוחות האלה אנחנו צריכים לדאוג. גדלות הבורא חייבת להיות מקדימה, גדלות המטרה. לאנשים הרגילים זה בשביל מה אני חי, למה אני חי. אצלנו כבר אין שאלה, אנחנו יודעים את השאלה, אבל צריכים להשיג אותה. וצריכים גם לדאוג לאותו הניצוץ שנמצא בכל אחד, אבל אנחנו צריכים להדליק אותו, להבעיר אותו, אחרת זה יישאר כמו גחלים. את כל זה צריכים. ועוד קיבלנו הבחנה מדויקת, קיבלנו חומר שעל ידו אנחנו יכולים להתקדם, ויכולים לגשת לעבודה.
קריין: קטע מספר 2, מתוך "פעילות גדולי האומה", של רב"ש.
"בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, משא"כ לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעש"ט היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות."
(רב"ש - ג'. מאמר 75 "פעילות גדולי האומה")
בעל הסולם קירב כל כך את עניין ההשגה הא-לוהית שבהחלט אפילו "אנשים מהרחוב", מה שנקרא, שיש להם קצת איזה דחף להשגה רוחנית כבר יכולים להיכנס למסלול ולהגיע. ודאי שזה לא מונע, לא מכסה ולא מחליף את היגיעה, אבל האפשרות ניתנת, אפשרות כזאת שבכוחו של אדם רגיל לתת את המאמץ ולזכות.
לכן אנחנו צריכים להבין שהדרך פתוחה וכוח המשיכה מוכן, אנחנו רק צריכים להגדיל אותו על ידי גדלות המטרה וגדלות הבורא, וזה תלוי בסביבה. וגם כוח הדחייה שיהיה לנו מאחור גם הוא תלוי בסביבה. כמה שאנחנו מפתחים כוח חיובי המושך מקדימה, וכוח שלילי המושך מאחור, ואנחנו עובדים על זה, כמו שבעל הסולם גם כתב על מה שיש לנו בהשגה הרוחנית, וכמה שאנחנו מעוררים שנאה וחיים קשים בזה שאנחנו לא עוסקים בהפצתנו לאומות העולם. אז יש כאן בהחלט במה לעסוק ונצליח.
קריין: קטע מספר 3, מתוך אגרת ל"ט, של בעל הסולם.
"ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכל אחד היפך ובלבל בדברים. והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות."
(בעל הסולם. אגרת ל"ט)
אנחנו באמת רואים גם מתוך ההיסטוריה, וכמו שהאר"י גם אמר לאחר פטירתו שאסור לכול התלמידים שלו לעסוק בחכמת הקבלה מפני שלא הבינו נכון את השיטה שלו, את הגילוי שלו. לכן רק מרח"ו ביחידות יכול לעסוק בזה, וזה מה שהוא עשה. אבל גם את הכתבים שלו הניחו והוציאו אותם כמה דורות אחרי שהוא נפטר.
כך התחילו לפרסם אותם, וכל אחד כתב מבלי להשיג את מה שהאר"י השיג. כי אם אתה רוצה להבין, לפרש אותו ולקרב אותו לאחרים, אתה צריך להיות במשהו בגובה שלו והם היו לגמרי לא בזה. לכן זה מאוד פסול אצל המקובלים האמתיים לעשות פירושים על המקובלים הגדולים הקודמים. עושים בזה עוול לכל האנושות, עושים את זה רק כדי לפרסם את עצמם. ונעשו הרבה קלקולים במשך הדורות ממחברים כאלו בלתי אחראיים.
לכן מותר לנו לחבר ספרים, אבל להדגיש שאנחנו עושים את זה אך ורק כדי לקרב ממש מהשוליים לתחילת חכמת הקבלה אבל לא יותר מזה. שיחות למיניהן, קצת על תפיסת המציאות כדי לפתות את האנשים ולמשוך אותם לחכמת הקבלה, אבל אחר כך רק כתבים אמתיים, אורגינאליים, כתבי בעל הסולם ורב"ש נטו בלבד ללא שינוי במשהו. לכן אנחנו צריכים מאוד לדאוג לא לעשות אותן השגיאות, אותן הטעויות, אותם הדברים שהם עשו.
גם אחרי בעל הסולם היה כך, תלמיד בשם קרקובסקי [כתב ספרים], הוא כבר נפטר מזמן, דיברתי עם משפחתו אשר הדפיסה ומכרה אותם במקצת, והם אמרו "יש לנו כחמישים ספרים, יש לנו עוד, בבקשה תבוא, תקנה, תיקח". אין מה לקחת, אנחנו יכולים אפילו לא להבין איפה הוא נמצא בסטייה מבעל הסולם. לכן אם אנחנו מוציאים משהו לאור אז רק כדי להיות המעבר בין האנשים שלגמרי רחוקים לתחילת הלימוד במסגרת שלנו, אבל לא שאנחנו הולכים להוסיף משהו לבעל הסולם, או לרב"ש אפילו.
שאלה: מהי התופעה הזאת של עיבור נשמת האר"י?
"נשמה" נקרא אותו החיסרון שיש לאדם שמשתוקק למטרת הבריאה, לא למטרת החיים שלו, אלא למעלה מהחיים. כי מאוד חשוב לו להשיג את האמת, מה שלא יהיה אבל אותו אני צריך, בלעדיו אין לי חיים, כל החיים שלי זו רק בריחה מהחיים ואני רץ ממקום למקום, אני עושה כל מיני דברים אבל זה כדי לבלבל את עצמי, לשכוח מהשאלה הזאת על האמת, מה באמת קורה? אני רוצה לפתוח את המערכת, אני חייב לדעת אותה, אני צריך להיות בעל המערכת, בעל הסולם. זה נקרא חיסרון של הנשמה האמתית.
תלוי במשהו, כל אחד בדורו, כל אחד בסגנון שלו, יש סוגי נשמות, כמו שאצלנו יש סוגי אנשים, שכל אחד נמשך לדעת איזה טבע, חברה, בצורה מסוימת. צריכים לעבוד על זה ואז לגלות.
שאלה: אצל מי למד הרב מפוריסוב?
שמעתי על כל השרשרת הזאת אבל לא זוכר. זה כרגיל מגיע ממורה לתלמיד, ממורה לתלמיד. אבל הוא היה בעל השגה. רב"ש רק אמר, שבעל הסולם פעם חזר ממנו והיה מאוד עייף מהנסיעה על העגלה מוורשה לפוריסוב וחזרה, הוא נפל על הספה, למרות שהיה עוד צעיר, ואמר אין לי יותר מה לעשות כאן, אולי בארץ ישראל. הוא היה בן 38, [ נולד בשנת 1884 ועלה לארץ בשנת 1922].
הוא אמר אנחנו צריכים לזוז מכאן. וגם התחיל עניין הנאצים בגרמניה, הוא כבר מראש ראה את מה שקורה, למרות שבפולניה לא הרגישו את זה. עד לפריצת הגרמנים לפולניה היהודים שם לא הרגישו שבאמת יש להם סכנה.
תלמיד: הם היו אבא ובן מפוריסוב, האב, יהושוע אשר למד אצל הרבי מפשיסחא, שהיה המורה של בונים ושל מנחם מנדל וכולם.
טוב לא ממנו, כי זה היה אני חושב 150 שנה קודם, לא?
תלמיד: לא, זה נקרא "היהודי הקדוש מפשיסחא", הוא היה המורה של כל הגדולים האלה. אחד מהתלמידים שלו, היה גם רבי יהושוע אשר והבן שלו זה המורה של בעל הסולם, שלמד גם אצל האבא וגם אצל הבן.
יפה. אני לא זוכר, רב"ש סיפר לי קצת על זה, אבל לא כל כך. לא לו ולא לי זה היה חשוב, זו היסטוריה.
שאלה: בהמשך לשאלתו של החבר, יש איזו הסכמה לגבי העיבור של נשמת האר"י בבעל הסולם, בעולם הדתי. כי אנשים כן מקבלים את הדברים שהוא כותב.
קודם כל האנשים לא נכנסים לזה כי לא מבינים בזה. מי יכול להגיד כן או לא? הוא מבין יותר בחכמת הקבלה, בעולם הרוחני, במערכת הרוחנית שאנחנו נמצאים בה, שהכול נסתר מהם, מי יכול להגיד? אין מי שיגיד. לפי הכתבים, לפי מה שהוא כתב, לפי מה שהוא השיג, רואים שאף אחד לא יכול להיכנס לנעליים שלו, זה ברור. לכן הסכמה, לא הסכמה, הספרים שלו לא דורשים שום הסכמות. הסכמות עושים היום כדי לחתום כל אחד אצל השני כדי להתפרסם, ספרים אמיתיים לא צריכים הסכמות. יבוא זמן ויתפרסם, ואם לא אז לא צריכים, תלוי מה האנשים רוצים שיצא להם מהחיים.
תלמיד: אמרת שבעל הסולם פתח לנו, לנשמות, איזו דרך. איך אנחנו האנשים הקטנים, הנשמות, לא תלמידי חכמים, מה אנחנו באמת יכולים לעשות כדי להיות ראויים להתקדם בדרך הזאת?
אף אחד לא נולד תלמיד חכם. כולם מגיעים למצב שהם לומדים מהבורא איך להיות תלמידו של חכם, חכם זה הבורא וכך משיגים. יש לך עוד מה לקרוא.
שאלה: מי יכול להחשיב את עצמו כתלמיד של בעל הסולם?
תלמיד של בעל הסולם? מי שדבוק בכתבים שלו, מי שמבצע את העבודה לפי הכתבים של בנו הבכור, רב"ש ומממש את השיטה כדי להגיע לגילויים בדרכו, הוא יכול להיקרא תלמיד.
שאלה: איך לזהות אם אני מנסה לשפר את הסבר השיטה, כדי שבני אדם יבינו יותר טוב, או שאני מוסיף לשיטה?
זו שאלה נכונה. אנחנו עדיין לא מסוגלים להבדיל בין כל הדברים הללו. להוסיף לשיטה אתה יכול אם תגיע לדרגה מיוחדת שכבר נמצאת בגילוי אור החכמה, בנשמות שיוצאות בדורנו. ואז הנשמות האלה שיצאו, בדורנו ובדור הבא, יגיעו לגילוי אור החכמה בכלים שלהן. ואז מתוך גילוי החכמה, כשהן יכתבו, אולי אז זה יהיה הפירוש הנכון, המוסיף, לבעל הסולם, כדי לגלות את שיטתו לאותו הדור. זאת אומרת קודם כל צריך להשיג עד הגובה של לקבל על מנת להשפיע, עד גובה החכמה, זה נקרא "חכם". זאת אומרת להגיע לנשמה דחיה, ואחר כך כבר מותר לך לכתוב, להוסיף ולעזור לבעל הסולם להתפרסם.
כי אתה בדורך, מי שמגיע לזה, יכול להוסיף הסבר מתוך הנשמה החדשה, מתוך ההשגה, פירוש חדש. לא יותר מתקדם אלא שמפרש יותר את הדברים. ככה זה גם במדע ובכל דבר, כל דור בא עם כלים יותר שבורים, יותר מפורדים. ולכן אם הם מגיעים לדרגת חכמה, אז הגילוי שלהם הוא יותר רחב, יותר פרטני ויכול להוסיף. אבל לא שבעל הסולם צריך את זה, אלא האנשים באותו דור, יכולים להיעזר בזה. אבל בכל זאת, מי שילמד, ילמד את בעל הסולם, ולא את החדשים שבאים ומוסיפים, זה לא יהיה.
הוא עשה דבר מאוד מעניין. הוא בכלל רצה לקרב את חכמת הקבלה לאנשים הפשוטים. תראה איך הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות", אפילו באיזו צורה? כמו ספר רגיל. הוא לא עשה אותו גדול כמו התלמוד, אלא משהו שקרוב לאנשים הרגילים. זה הבדל גדול מאוד כי כל ספרי התורה האמיתיים, הפירושים, זה כמו נשק קר, עושים אותם כמה שיותר עבים וכמה שיותר גדולים. הנטייה הזאת או לכאן או לכאן מאוד חשובה. איך יכול להיות שאדם כזה ייעשה ככה וייקרא לזה "תלמוד"?
שאלה: מדוע אפילו אישיות בסדר גודל כמו בעל הסולם לא היה יכול לשנות את מהלך ההיסטוריה, השואה, מלחמות וכולי?
הוא רצה לעשות את זה, אבל רק אדם אחד לא עושה בעולם שלנו כלום. איפה ראית? משה רבנו, או כל אחד ואחד תראה מה הם ניסו לעשות ואיך שהורידו אותם והרגו אותם וכן הלאה, מה, רבי עקיבא לא רצה באותו רגע שהיה החורבן, להקים את בית המקדש השלישי מה שנקרא? לחבר בין כל התלמידים שלו? מספיק שתתגלה שנאה לרגע אחד וכבר אפשר להגיע למצב המתוקן. ומה קרה? הרגו את התלמידים ואותו. זאת אומרת, אנחנו לא דנים בזה, אבל כל אחד בדורו, כמה שנותנים לו, ויש בזה תיקונים גדולים.
קריין: קטע מספר 4 מתוך "הקדמה לספר פרי חכם - מאמרים" של הרב"ש.
"ואני אנא אני בא, לספר בשבחו של כ"ק אאמו"ר ז"ל, אשר שיחותיו ודבריו הקדושים, מאירים בדורנו זה, דור ההסתר והחשכות. ובעניין זה של הסתר וגילוי, שמעתי מפה קדשו, בערב סוכות שנת תש"ג בירושלים, בעת שנכנס לסוכה לראות אם היא עשויה כהלכתה:
"ואם האדם מתקן את בחינת פסולת גורן ויקב, בחינת מלכות מ"ן דנוקבא, שהוא בחינת אלף השביעי, זוכה לאלף העשירי, שהוא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת יורדת לעולם באחת מעשר דורות". עד כאן תוכן דבריו הקדושים. מדברי קודש אלו, יכולים להבין את גודל נשמתו של אאמו"ר זצ"ל, ובאיזה מדרגה הוא היה בעת אמירתם. כי כמה פעמים אמר לי שמימיו לא אמר דברי תורה מטרם שהשיג את הדברי תורה מפנימיות המדרגה."
(רב"ש. "הקדמה לספר פרי חכם - מאמרים")
אנחנו יכולים לראות, שמה שהוא כותב זה מתוך ההשגה שלו ולא מתוך החכמה. כמו שאנחנו, מאין ברירה, כי מי אנחנו סך הכול, מדברים מתוך מה ששמענו, מתוך מה שקראנו, מתוך מה שהבנו זה מתוך זה דבר מתוך דבר.
מה שאינו כן, מקובל כמוהו, הוא מגלה את הצורה הרוחנית לעומקה, רואה כל תופעה משורשה, מאיפה היא באה, איך היא מתקשרת לכל הבריאה, מה הסיבות אליה ומה התוצאות ממנה. זאת אומרת, הוא חייב להשיג את הצורה השלמה בסינתזה של הדברים, באנליזה של דברים, בחיבור ובפירוק. ורק אז מתוך ההשגה שלו בכל המערכת בכלל ובכל הפרטים שלה, הוא כותב.
נשמה כזאת באמת, יורדת פעם בעשרה דורות. נראה לי שלפי מה שהוא כותב בזוהר והכול, ובנוסף מה שכותבים עליו, מזמן הזוהר לא היה מקובל שהשיג את אותן השגות כמו שהשיגה החברה קדישא הזאת של בעלי הזוהר. והוא השיג את מה שהם השיגו ולכן היה יכול להרשות לעצמו לכתוב פירוש על ספר הזוהר. לכן "פירוש הסולם" על ה"זוהר" עומד מעל כל יתר ה"פירושים" שרוצים לפרסם לנו במקום זה של בעל הסולם.
קריין: קטע מספר 5 מתוך "נבואתו של בעל הסולם".
"ובמלאת הימים האלה, הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שבע והלל, הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו אליי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי."
(בעל הסולם. "נבואתו של בעל הסולם")
אנחנו רואים מ"נבואתו של בעל הסולם", שהוא ויתר על הכול, היה מוכן לוותר על כל המדרגות העליונות רק כדי להקריב את עצמו למען הנשמות הקטנות. כי בצורה כזאת כשהוא יורד אליהן, מוותר על גובה ההשגה שלו, אז הוא יכול להיות קשור אליהם, ללמד אותם, ובסופו של דבר ודאי שהוא רואה בזאת את חובתו כלפי הבורא. אנחנו לא בדיוק מבינים איך הוא עשה את החשבון, אם הבורא דרש את זה ממנו, או אם הוא בעצמו היה במצב שיכל להכריע לכאן או לכאן.
אבל מהמעשה אנחנו יכולים בכל זאת ללמוד לעצמנו שאין דבר יותר חשוב מהפצה. שכל מה שאנחנו זוכים, אם אנחנו לא מפנים את זה להפצה, אנחנו לא נצליח בשום השגה, ובשום נקודה שמשיגים בדרך. כי מיד צריכים לעשות עם זה משהו כלפי הקהל הרחב, כמה שיותר רחב. לכן פשוט כל דבר מהלימוד שלנו שיכול לסייע להפצת שיטת התיקון אנחנו חייבים לעשות.
שאלה: איך מסבירים את זה שכל האומה בישראל לא יודעת על בעל הסולם?
מי פרסם אותו? אף אחד. מי פרסם את חכמת הקבלה בעם ישראל? אתה לא יודע עד כמה לפני 20 שנה היה פחד לדבר על זה. כשבאנו לקנות בניין ובאנו לבעל הבית ודיברנו על כך שאנחנו קונים בנין, הוא אמר "אל תדאגו אני לא אספר לאף אחד שאתם לומדים קבלה", משהו כזה. זה היה כאילו אסור לעסוק בחכמת הקבלה, ומי שעוסק בה הוא עוסק בשקט כדי שאחרים לא ידעו, ולא לפרסם זאת ולא שום דבר. אתה לא נתקלת בזה.
אנחנו הראשונים שמפרסמים, שמחייבים את כולם לדעת על זה. ולא מסתירים שאנחנו דווקא "קבלה לעם", שזה מזעזע אנשים. "לעם" זה מזעזע, הם לא צריכים את חכמת הקבלה, מה פתאום שמישהו אומר "קבלה לעם" ומגיש להם. ולקהל החרדי, מה פתאום שמישהו לוקח את חכמת הקבלה ומעביר את זה לעם, היא שייכת רק למיוחדים מהם.
ולכן מה שנעשה בשנים הללו, זה שהרגלנו את ישראל שיש דבר כזה בישראל. וישנה קבוצה, והם יכולים להגיד [מה שרוצים], זה עניינם, אבל זה נמצא וכל אחד יכול לפתוח אתר, ספרים וללמוד והכול פתוח. והיום כבר אין מה לעשות זו כבר עובדה בשטח. ולכן לאט לאט. עשינו את זה תוך 20 שנה, אז עוד 20 שנה, אבל העניין הזה יכנס לתוך העם כשייך לכולם. מי שרוצה כן, מי שלא רוצה לא, אבל לא שיהיה איסור, משהו שיש בו פחד, שום דבר. גם ידעו על מה מדובר. וזה לוקח זמן.
האינרציה, האטימות הזאת מה שיש, העצירה שיש לאדם כלפי חכמת הקבלה "מה אני עושה, במה אני עוסק? האם יראו שאני פתחתי ספר כזה שלא ידעו מהו הספר". זה לאט לאט עובר. צריך שיעברו לפחות שניים, שלושה דורות.
תלמיד: האם זו הייתה מהפכה כשבעל הסולם קרא לספר שלו "תלמוד"?
לי נראה שכן. אבל מהצד השני שמעתי שהוא כתב מלונדון, אילו צורת אותיות [לבחור] ובאיזה סגנון לסדר את הדברים, אחר כך הוא בעצמו הדפיס. זאת אומרת, הוא בחר בדיוק את הצורה הזו, הגודל והפורמט, הוא בחר הכול. אמנם הוא קרא לזה "תלמוד עשר הספירות", שלא נהוג [לספר] לעמךַ [לקרוא] בכזה שם, אבל עשה מזה צורה מאוד קרובה לעם, כמו ספר רגיל.
תלמיד: אבל מה זה נקרא "תלמוד"?
תלמוד זה מהמילה לימוד. שאני לומד על עשר הספירות, לכן הספר הזה נקרא לימוד של עשר הספירות, "תלמוד עשר הספירות".
תלמיד: אבל למה רק כמה ספרים נקראים "תלמוד"?
לא רק כמה ספרים. כן, ככה זה נקרא. נהוג ללימוד עמוק להגיד "תלמוד".
שאלה: האם הדגש שלנו לא צריך להיות בעל הסולם לפי הפירוש שלך?
איפה אני עושה פירוש של בעל הסולם?
תלמיד: למדנו שיש מבנה רוחני ואין גישה למדרגות עליונות יותר שלא באמצעות העליון שלו. אני זוכר גם ששמעתי כמה פעמים, יכול להיות שאני טועה, שאנחנו לא נוכל להגיע לאיזו השגה שלא דרכך.
לא, זה סולם המדרגות, זה ברור. מצד אחד. ומצד שני, ההשגה, במיוחד בימינו, תלויה בעשירייה. ולכן זה לא שתלמיד נדבק במורה ודרכו הוא כבר מתחיל לטפס בסולם. זה לא הולך כך. היום זה ברור שרק דרך הקבוצה, העשירייה. זה נקרא "דור המשיח".
תלמיד: יש עוד כל מיני מקומות שמדברים בשמו של בעל הסולם ומלמדים בעל הסולם.
כן, ודאי.
תלמיד: לפחות ממה שאני התרשמתי עד עכשיו המטרה שלנו זה תמיד לבוא ולהביא את האנשים לכתבים באמצעות השיעורים שלך.
כך אנחנו לומדים, אז כך זה יוצא.
תלמיד: בדיוק, אז זה הדגש.
אבל אני לא מפרסם את עצמי.
תלמיד: אני יודע שאתה לא מפרסם את עצמך. השאלה היא האם תפקידנו הוא לא יותר להדגיש את השעורים שלך?
אבל אין לי שיטה שאני אמכור אותה.
תלמיד: אתה מפרש השיטה.
לא, גם זה לא. זה הסבר בוא נגיד כך. זה אפילו לא פירוש.
שאלה: אבל אין מישהו אחר שיודע לתת הסבר כזה היום בעולם?
כן אבל זה הסבר, זה לא פירוש.
שאלה: יש הסברים אחרים לגיטימיים?
אני לא מכיר ולא יודע. כל אחד שיבדוק לפי [רצונו], כל תלמיד מוצא איזה מקום משלו. אני לא נגד תלמידים שהכירו את חכמת הקבלה, בעל הסולם ורב"ש דרכי, ואחר כך עוברים למקומות אחרים, "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ"2. אני שמח מכל הלב שהם בכל זאת מוצאים מקום ובמשהו כן מתקדמים.
שאלה: שמענו את זה אלפי פעמים. אבל אני לא תופס איך אפשר להגיע לאיזה משהו שקשור בחכמה הזו היום בדור הזה שלא באמצעות ההסבר שלך? זה צריך להיות הדגש, שזה הגשר, זה האדפטור לכל הדרגות העליונות?
כן, אז מה? אז אני צריך לצעוק ש"מי לה' אלי"?
תלמיד: לא, לא אתה.
אני לא חושב. אולי לצורך הפרסום כדאי לעשות את זה, אבל אני לא יודע, אני דוחה את זה, אני אוהב חיים שקטים. איך אני מצאתי את רב"ש? זה "נשמת אדם תלמדנו". וככה זה, מי שמגיע שומע כאילו במקרה דרך כמה כאלו שליחים ומגיע.
פרסום כן, אבל פרסום השיטה, מה נותנת חכמת הקבלה. אתה לא מפרסם אדם, אתה מפרסם את הגילוי מה אתה יכול להביא לאנשים, לא איזה פרצוף שהוא חכם, עושה סגולות, נותן משהו. לא, אלא מה אדם משיג על ידי השיטה, מהות החיים, מטרת החיים, לעלות בזמן שהוא חי לעולם העליון, זה העיקר. כולנו אפסים גדולים, קטנים, כלפי הכוח עליון.
תלמיד: בשבוע הבא, בעשרים ושבעה בחודש ביום חמישי, יש את צעדת ירושלים. יהיו שם אלפי אנשים, ואנחנו יכולים לעמוד שם, להסביר ולתת להם חומר. אז אני באמת מבקש מכולם, מי שמרגיש שהידיים שלו מגרדות מוזמן להגיע לירושלים, לשבת במעגלים שלנו, ולספר לעם ישראל על בעל הסולם וד"ר מיכאל לייטמן.
שאלה: מי היו המתנגדים לבעל הסולם ולמה בדיוק הם התנגדו?
לגילוי חכמת הקבלה, בכלל שאדם מוציא ספר בחכמת הקבלה. סיפרתי לכם איך הייתי מגיע לירושלים לכיכר השבת, היה שם מרתף וזקן אחד שהיה מוכר ספרים, זהו. היה לו כזה דלפק גדול מדיקט ומרתף, ממש מרתף, מבטון כזה ישן, מאבנים כאלו ירושלמיות. הייתי יורד לשם וקונה אצלו ספרים, הוא היה מוכר מאוד ביוקר. "פרי העץ" של מנדל מוויטבסק, וספרים [אחרים] הוא היה מוכר אז במאה וחמישים דולר, זה היה בשנת שבעים ושבע, שבעים ושמונה.
תלמיד: זאת אומרת, ההתנגדות לבעל הסולם היתה רק בגלל שהוא פתח את חכמת הקבלה.
כן, וגם למכור ספרי קבלה. אתה לא היית יכול להגיע לסטימצקי ולהגיד אני רוצה שתמכרו לי את הספר, אני משלם לכם שתמכרו לי את הספר, אני לא צריך שום דבר, לא, לא היו לוקחים. [היו אומרים] "זה אסור, איך זה יכול להיות?" זה היה עד שנות התשעים של המאה הקודמת, ואחר כך התחיל קצת להישבר העניין. התחילו להגיע רוסים, כל מיני אנשים כאלה מכל מיני מקומות, שהתחילו לקרוא ברוסית. אני כבר עשר שנים לפני זה פרסמתי את הספרים שלי ברוסית, וגם ברוסיה פרסמו, אז מתוך זה כבר התחילה ככה שמועה שיש משהו. זה לא היה בדרך ישרה, היה מאוד מאוד קשה.
תלמיד: האם רב"ש לימד את המאמרים של בעל הסולם, זאת אומרת, "החרות", "השלום", המאמרים האלה?
יש לנו קלטות, אני לא זוכר בדיוק כמה מאמרים, אבל עברנו על כמה מאמרים. אני לא חושב שאתם תוכלו למצוא שם חידושים גדולים, אבל אנחנו מתכוונים ללמוד לפי זה.
שאלה: לבעל הסולם היו הסכמות מצד כל מני אנשים דתיים מהמגזר החרדי. אני שואל איך לבנות גשרים בצורה טובה יותר, כדי שנוכל להעביר את החכמה מהר יותר, בצורה יעילה יותר לכולם?
לא, אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אני לא מקובל במגזר החרדי בכלל וזה ברור.
תלמיד: לא למגזר החרדי, לארגונים אחרים.
ארגונים אחרים, איזה ארגונים? אנחנו צריכים אולי לחפש קשר עם אחרים, אבל תראה, אתה יכול לפנות רק למקומות שצריכים אותך, שאתה יכול להביא להם משהו שהם צריכים, רוצים. אם הם לא מרגישים צורך בך, אז מה פתאום שהם יתקשרו אליך? או שאתה מביא להם כסף, או שאתה מביא להם איזה פרסום מיוחד, או משהו. איך אתה הולך להתקשר לאנשים?
גם כלפי הפרסום שלנו לאנשים בכל העולם, אנחנו משתמשים בכל מיני גילויים רעים שיש בכל העולם, שמתגלה רע בכל מיני מקומות, בכל מיני צורות, ואז אנחנו מסבירים מאיפה זה מגיע, למה זה מגיע ואיך להימנע, ועל זה אנחנו בונים את הפרסום שלנו. אתה צריך שיהיה חיסרון לאדם שאתה מגיע אליו. אז או שהחיסרון הוא ממכות טבע, או מפוליטיקה, ממלחמות, או ממשהו, או מכות בבריאות.
תלמיד: אנטישמיות?
אנטישמיות, נכון, זאת גם מכה גדולה מאוד שעכשיו מתפתחת. אנחנו משתמשים בזה כדי להתפרסם, אנחנו מסבירים את בעל הסולם על רקע זה. אם אתם מסוגלים יותר, אם אתם רואים יותר ממני אז אדרבא, אני כל הזמן מעורר אתכם, בבקשה, תעשו.
שאלה: השיטה שלנו צריכה להיות בדיוק כמו השיטה של בעל הסולם. לפרסם את עצמנו בדיוק כמו שהוא פרסם את עצמו, באותה שיטה בדיוק. זאת אומרת, כשהוא כתב את תלמוד עשר הספירות הוא ציפה שיבואו אליו.
אז הוא ציפה, אז מה, מי בא?
תלמיד: אז בתקופה שלו לא באו הרבה.
והיום באים הרבה ללמוד את "תלמוד עשר הספירות"? אני לא מבין למה אתה חותר.
תלמיד: כי הוא כתב את "תלמוד עשר הספירות" נניח כשהוא היה בבני ברק, הוא כתב את זה בשביל החרדים שגרו שם. אבל אנחנו עכשיו מדברים לכל העולם, אנחנו לא מדברים לבני ברק. אז אנחנו יכולים לפעול בדיוק באותה השיטה, אבל נזכור שאנחנו פונים לכל העולם.
אנשים לא צריכים את זה, אתה מבין? אתה לא מבין את עקרונות הבריאה. הכול הולך לפי החיסרון, לפי הרצון, חומר הבריאה זה רצון להנות. מה אתה מגיש לאדם שהוא ייהנה ממה שאתה נותן לו? הוא פותח את הספר, מה הוא מבין בזה? מה זה, ספר בישול? אוכל, מין, משפחה, מה אתה נותן לו?
תלמיד: אני לא נותן לו את "תלמוד עשר הספירות", אני נותן לו את "בני ברוך".
בשביל מה הוא צריך את "בני ברוך"? אתה צריך לצאת במאמרים קצרים, כאלו שאדם היום קורא, או רואה, או שומע, בדברים קצרים, כי אחרת הוא בכלל לא פותח את מה שאתה עושה. ושם אתה צריך לנגוע בו, ש"יש לי משהו בשבילך", זה כל העניין. ובשביל מה לכתוב דברים כאלה? תכתוב, מי יפתח אותם? אף אחד. זה יכול להיות יפה, עומד על המדף, אתה מתגאה שעשית את זה, ומה הלאה? שום דבר.
שאלה: ומי בסופו של דבר מחליט בשביל האדם שקורא את זה, אם הוא יגיע לפה או לא, זה לא הבורא?
הבורא מחליט, אבל אתה צריך להיות המקשר. הבורא כן מביא את האדם לגורל הטוב "ושם ידו על גורל הטוב"3, איפה הגורל הזה נמצא? זו צריכה להיות קבוצה, או הרבה קבוצות, עשיריות, הן צריכות לדעת איך לקבל אנשים, הן צריכות לדעת איך להתרחב, לדעת איך לפרסם. זה התלמוד, ולא מה שכתוב בספר שלך.
שאלה: נאמר שבעל הסולם עשה שינויים בעולם שאפשרו להמונים ללמוד את חכמת הקבלה, מהם אותם שינויים, מהן אותן פעולות שהוא עשה?
בזה שבעל הסולם פירש בזמנו את שיטת גילוי הבורא לנברא, הוא הקל, עשה סולם, עיצב יותר את הסולם, כי כל אחד עושה ככה בדורו, אז הוא עיצב את הסולם בצורה יותר מוחשית, יותר נגישה לכל אחד, כי כשיש לאדם איזה חיסרון קטן והחיסרון שלו זה תמיד לפסגת הסולם, למגע עם הבורא, או יותר נכון להתכלל במערכת המתוקנת במקום שלו, זה נקרא נקודה שבלב.
והוא עשה את זה, הוא הסביר את זה והוא עיצב את זה. אבל הדברים האלה הם דברים רוחניים, באף מקום אין ספר שמסביר "תעלה עם רגל ימין על שלב הסולם, אחר כך רגל שמאל, אחר כך ככה ותעשה ככה" זה לימוד פנימי, ורק בצורה כזאת אפשר לממש, כשאדם נכנס לקבוצה ובחיבור עם הקבוצה הוא עובר את שלבי הסולם. רק בהתכללות עם הקבוצה, בתוכה, ממש כשנטמע בה, זה הלימוד.
ב"עשר ספירות", שם זה נמצא, ולזה הוא מתכוון גם בתלמוד עשר הספירות שלו, שאנשים שלומדים, הם נכנסים פנימה, אחרת זה סתם לימוד, זה "מקובלים ירושלמים". "אנחנו", מי אנחנו? אני שמח שאין כאן כאלו שנמשכים ממש לדעת מה כתוב בכל דף, אתה צריך להיכנס פנימה, שהרצונות שלך יעברו תיקונים ויהיו מסודרים כמו עשר הספירות, יותר ויותר בצורה יותר מדויקת, מפורטת. על זה מדובר.
קריין: קטע מספר 6. מתוך אגרת נ"ב של בעל הסולם.
"כבר שעבדתי את עצמי להשי"ת לעבוד לפניו בכל אשר אמצא, אין עבודה כבדה בעולם שיבצר ממני למען כבוד שמו ית', ואדרבה אני אוהב תמיד, ומהדר אני אחר יגיעות גדולות לנ"ר לו ית', והראיה שבחרתי מקום עבודתי בא"י ששם שליטת הס"ם ביותר כנודע, ולא עוד אלא בירושלים, אשר אפילו האר"י הקדוש זי"ע פחד מלפתוח בירושלים את בית מדרשו כנודע, וכן אספתי ג"כ המיוחסים מירושלים לבית מדרשי, ומכ"ז תוכל לדעת שאין אני בורח מעבודה, אלא הכל תלוי בך לבדך! וזכור זה תמיד."
(בעל הסולם. אגרת נ"ב)
הוא בכלל חשב, כמו שאמר רב"ש להגיע לארץ ישראל, למצוא חמישה, שישה תלמידים, הוא לא חשב על תלמידים, אלא מקובלים, שיש כאן מקובלים, ויחד איתם לפתוח עסק. הוא הביא מכונות לעיבוד העורות, ורצה לפתוח "בורסקא" מקום לעיבוד עורות, שהם ילמדו וגם יעבדו, וגם בזמן העבודה ילמדו, שתהיה חברה שכולה קשורה וכולה עובדת ולומדת, וכך נמצאת בהשגה. זה מה שהוא חלם, בפולין, כשחשב איך לבוא לארץ ישראל.
וכשהוא הגיע לכאן הוא ראה שלא כך המצב. קודם כל גילו מיד שהוא מוורשה ושהוא דיין, ואיך יכול להיות שדיין ילך להתלכלך ב"בורסקא", זה משהו שבכלל אי אפשר להשוות, אין עבודה יותר בזויה מעיבוד עורות. ולכן לא נשאר לו אלא להיכנס לכולל "חיי עולם", שנמצא בכיכר השבת בירושלים, גם עכשיו אפשר לבוא למקום הזה ולראות אותו בגובה של חמש, אולי שש קומות, כי הבניינים עם תקרה גבוהה, ועליו כתוב "חיי עולם". זה הכולל שבו הוא למד.
ואחר כך הבין כבר שאין מה לשעות, אין לאן ללכת, אז נעשה לרב השכונה. וגם היו כל מיני שינויים בחיים שלו, הוא עבר ליפו שם היה מקום פנוי למגורים. היו לו חיים מאוד מצומצמים. הוא והרב"ש ועוד בנים שלו עבדו בבנייה. היו חיים קשים. זה לא כמו שהוא חלם, שהוא יבוא לירושלים ויוכל לפתוח בשקט איזה מקום לפרנסה, עם עוד כמה כמוהו, ולהמשיך בצוותא לעבוד על גילוי הבורא, ולהתפרנס כמה שאפשר כדי לתת למשפחה. לא יצא לו. זה היה חלום, אין מה לעשות.
שאלה: מוזכר פה שאפילו האר"י פחד לפתוח בית תלמוד בירושלים. וגם בעל הסולם דיבר על זה. למה זה כך?
ירושלים זה מקום הקליפה. כי איפה שהייתה הקדושה, וחורבן, זה מקום הקליפה. ולכן זה המקום הכי קשה. אתה לא מרגיש את זה בירושלים?
שאלה: אני לא מבין עדיין מה זאת אומרת הקליפה? מאיפה זה בא?
קליפה, שמנוגדת לתיקון הנשמה. זה נקרא קליפה. קליפה, שמנוגדת לגילוי הבורא לנברא, שמנוגדת לחכמת הקבלה. שהיא מאוד קשה בכל דבר חוץ מהעסק בתורה, שהוא הפוך מתיקון האדם.
שאלה: אבל מאיפה אנחנו לוקחים את זה, שזה קליפה וזה נגד האדם?
הוא כותב על זה.
שאלה: מאיפה אנחנו יודעים את זה? אולי זו פתח תקוה?
אפשר למצוא את זה. אתה חושב שאני אמרתי? אני לא מפרש ולא עושה שום דבר, אלא תדע את המקורות ואז תהיה חזק בחוכמה.
תלמיד: אני אומר שזו עיר הבירה של ישראל, כולם רוצים להיות שם, יש שם הרבה מאד ישיבות, הכותל נמצא שם, לא ברור מאיפה בא הרעיון שזה קליפה.
כי עכשיו זה במצב של קליפה. מה לא מובן? זה מקום של קדושה שנחרבה, אז במקום זה וודאי שנמצאת קליפה. זה לא הגיוני? זה לא נכון? לא לומדים ככה? זאת אומרת קדושה בהופכיות הצורה זה נקרא קליפה. כן. למה לא? אתה לא רואה לפי מה שקורה בירושלם, ובכלל לפי כל ההתנגדות והכל. אני לא אומר לך שזו לא עיר הקודש, אבל בני האדם שנמצאים שם צריכים תיקון גדול. אנחנו לא צריכים לתקן שום דבר חוץ מבני האדם וקודם כל יהודים.
תלמיד: מה שקראתי בכל מיני כתבים זה שירושלים זו למעשה הנקודה המרכזית של כל העולם.
נכון, הכול נכון, לכן היא שבורה ומהווה את הקליפה הכי גדולה.
תלמיד: זאת אומרת שלמעשה את העבודה שהכי קשה לעשות זה בירושלים.
נכון. אז הוא אומר שאפילו האר"י לא פתח שם את בית מדרשו. אבל האר"י כנראה הרגיש את זה, הוא הבין את זה, לנו לא אכפת, אנחנו לא שייכים לא לזה ולא לזה, אז אנחנו יכולים לפתוח איפה שבא לנו. אבל אנשים שמרגישים יותר את המציאות הרוחנית, מרגישים איפה כן ואיפה לא. אני זוכר את רב"ש כשהגיע לציון של הרשב"י, לקבר של הרשב"י במירון, אז הוא היה כולו במצב שהוא לא ידע איך לגשת, אני הנחתי אותו ביד עד שהוא התקרב למקום הזה ושם את היד על הקבר, ואם לא הייתי מעורר אותו אחרי עשרים שלושים דקות הוא היה מוכן לעמוד ככה, כאילו הוא מקבל שיתוק. אני לידו לא הרגשתי שום דבר. אז יש ויש. צריך להבין שירושליים זה מקום הקליפה מפני ששם הייתה הקדושה, זה כנגד זה, תמיד זה קורה כך.
שאלה: לגבי מקובלים כמו בעל הסולם ורב"ש, זה משהו שהם משיגים מתוך היגיעה שלהם או נותנים להם מלמעלה את היכולת הזאת?
שני דברים. חייב להיות שורש נשמה, בלי זה אין מה לעשות. מטיפת זרע של אדם יוצא אדם, מטיפת זרע של קוף יוצא קוף. אין מה לעשות. חייב להיות שורש נשמה והוא קובע מה יהיה. אבל הקצב, צורת ההתפתחות, הצלחת ההתפתחות תלויה כבר בבחירה החופשית של האדם, עד כמה הוא מארגן סביבה וכמה שעל ידה בכל זאת מגיע. זה העיקר. זה קושי, אתם עוד לא מרגישים כמה זה דוחה אתכם. כל דבר אתם מוכנים לעשות חוץ מחיבור. חיבור חיצון כן, נעשה, נדבר, מכתיבים לי לדבר אני אדבר, לשבת אני אשב, לשיר לשיר, אבל הלב, איך לחייב את הלב שיפוצץ את הקליפה החיצונה ויתחבר עם יתר הלבבות. זה העיקר.
לכן על זה הבורא לא יכול לוותר, על ההשתתפות שלנו, כי אחרת מאיפה יהיה פי תר"כ פעמים הגברת האור לעומת מה שהיה לאדם הראשון? שם הייתה הארה זעירה, זאת אומרת אור קטן מאוד שהיה ממלא אותו, קטן מאוד, נפש דנפש דנפש. כמה שהיה גם לא היה מצידו. זאת אומרת לא שהוא היה בדרגה כזאת קטנה, הוא היה בדרגה גדולה אבל קיבל את זה ללא השגת החיסרון ולכן זה לא נחשב אצלו. כמו שמישהו נולד בן מלך ומהיום הראשון כבר יש לו את כל הדברים שאתה לא יכול להשיג משך כל החיים שלך אפילו. לכן לא נחשב, אם אין לו חיסרון לזה, אין לו הכרה בזה, זה לא שלו, לא שהוא מחזיק בזה, יודע להשתמש בזה.
לכן כל הבעיה שלנו זו עבודה בקבוצה, וזה ראשונה בדור שלנו. היא הייתה בזמני בעל שם טוב במקצת, אבל העיקר זה עכשיו. כי בזמני בעל שם טוב זה היה בקבוצות קטנות, סגורות. היה גם אצל רשב"י. היה גם בזמני משה ואברהם במשהו, איכשהו תמיד זה היה, אבל בצורות שונות.
תלמיד: מה המניע הפנימי שיש למקובל כמו בעל הסולם ורב"ש? מכל מה שהוא עושה אתה רואה שאין לו חשבון לשום דבר.
תיקון עולם. לעשות נחת רוח לבורא.
תלמיד: תיקון עולם, לעשות נחת רוח לבורא זה הרצון שיש לו, מאיפה אתה מביא את הדבר הזה?
לאט לאט זה מתברר באדם. בשביל מה יש לך עוד לעבוד? בסופו של דבר זה מה שמתברר, שכלום לא נעשה אלא שבכל רגע, בכל מה שעובר, אני מגלה שזה בא מהבורא. רע, מהבורא. טוב, מהבורא. כל מיני דברים שקורים הכול ממנו כדי שאני אשייך כל פרט ופרט אליו. קודם כל אליו. אחרי שאני משייך את זה לטובה ולהודות על הרע כמו על הטוב. זו כמעט כל העבודה.
תלמיד: איך אתה מתחיל להשתמש עם הסביבה בצורה כזאת שתוכל בעזרתה להתפתח לכיוון הזה וגם תוכל לפתח אותה לכיוון הזה?
אני מתאמץ להרגיש אותם כחלקים שלי שדרכם אני מדבר עם הבורא. אני לא יכול לדבר איתו בצורה רגילה, אלא איך הוא מתגלה? מתגלה דרך דומם, צומח, חי, מדבר. אם אני דרך המדבר מדבר אליו כך אני מחבר את כול הבריאה אליו.
תלמיד: וזה יגרום ללב להיפתח לסביבה?
מרכך. זה מרכך את הלב, כן.
תלמיד: אני מנסה לתפוס מה חסר בעבודה בסביבה. זה לא הבנייה הפיזית שלה.
הדדיות, לנו חסרה הדדיות. כולם שומעים וכל אחד מתעצל לעבוד יחד עם האחרים. לא בצורה פיזית, להתאסף, לשיר, עוד משהו, אלא בצורה הפנימית, בכל זאת חייבים לקבל שאנחנו שייכים ללב אחד.
שאלה: אם אני מממש את כל עצות המקובלים שאתה מדבר עליהם, שרב"ש או בעל הסולם כתבו עליהם, אבל אני לא דואג בכל יום להפצת חכמת הקבלה בעולם, האם אני יכול להיחשב תלמיד של בעל הסולם?
לא. העיקר זה הפצה. כי אנחנו נמצאים בזמן שחייבים להגיע לתיקון הכללי והשלב הראשון המחויב לתיקון הכללי זאת הפצה. ולכן כל מה שבעל הסולם עשה הוא פירש, פישט את חכמת הקבלה לכמה שיותר אנשים בהתרחבות. זה מה שהוא עשה. כל החיים שלו היו ממש רק לזה מוקדשים. להוציא את חכמת הקבלה מהמסתור לגילוי ולמעגלים רחבים ביותר.
והיה מלמד את כולם. באותם הזמנים מי שהיה מגיע אליו היה מלמד. היו לו חסידים, היו לו חילונים כמו ביאליק, היו לו מתנגדים כמו רב דסלר, כל מיני כאלה. והיו תימנים, אשכנזים, כל מיני אנשים עברו דרכו, מקבל את כולם. לא היה עושה מהקבלה שלו קבלה ששייכת למישהו או למשהו, לכולם. אתם רואים מה הוא כותב.
(סוף השיעור)