שיעור בוקר 29.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי בבולגריה - שיעור 4: הרווח ביציאה לעשירייה העולמית: התכווצות והתפשטות.

קריין: אנחנו בהכנה לכנס קבלה לעם העולמי בבולגריה. נקרא את חומר הלימוד משיעור מספר 4 בנושא "הרווח ביציאה לעשירייה העולמית, התכווצות והתפשטות".

הנושא הוא התקבצות והתפשטות וזה נושא מאוד פנימי, שכבר מורגש אצל מי שנמצא בתהליך וזה כבר סימן של החיים הרוחניים. ולכן קשה לדבר עליו כמו שאנחנו מדברים כאן ובכנס כבר לדבר עליו ולהשתדל איכשהו להביא אותו לדיון, להבנה. אבל אין לנו ברירה, מפני שבהתחברות בינינו אנחנו מגיעים לעוצמת כלי יותר גדולה ואז אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא. כך זה אפילו בעולם הזה. אם לילדים קטנים אנחנו צריכים להכין משהו גדול, צבעים כאלה בולטים, גודל של הקוביות, אז למומחים, לאנשים שכבר מבינים, בעלי ניסיון, אנחנו יכולים להביא משהו קטן והם מתפעלים מהדברים הקטנים כמו שמתחילים מתפעלים מדברים גדולים. לכן אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להסביר שהתקבצות והתרחבות באה גם בתוך הקבוצה, וזה קורה גם בתוך האדם עצמו, התקרבות לבורא והתרחקות ממנו, שהבורא כך משחק איתנו כי אנחנו תמיד נמצאים בין השני הכוחות, כביכול שלילי וחיובי.

ולכן כך אנחנו גם צריכים להראות את זה לכלי העולמי, לא רק האירופאי, שרק על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו, מגיעים אנחנו למצב של עוצמה יותר גדולה, מגיעים אנחנו יותר מהר למצב של המערכת שנוכל לזהות בה הבחנות רוחניות.

כמו שבעשירייה קטנה אחת אי אפשר לזהות הרבה דברים, אז בעשירייה גדולה יותר, אפילו שאנחנו לא יודעים בדיוק איך לחבר יחד את כל החלקים, אבל דווקא בזה שלא יודעים, מתגלה עד כמה שאנחנו נמצאים בכל זאת בגילוי, לעומת עשירייה קטנה שבה לא יכולים לזהות את זה, למרות שגם שם זה נמצא. כלל ופרט שווים. ובמה שאנחנו נזהה בכלי הגדול העולמי שלנו, בזה אנחנו צריכים להבין שאותם המהלכים, אותן התופעות, אותן ההבחנות ישנן גם בעשירייה הפרטית, למרות שנדמה לנו שבעשירייה פרטית הכול מסודר ואנחנו הגענו שם לאיזה קשר בינינו והכול בסדר.

עכשיו אנחנו יוצאים לכלי הכללי, לכלי העולמי ואנחנו רואים איזה אי סדר יש שם, בלגן כזה, לא קשורים זה לזה, נמצאים בהתנגשות, בחוסר הבנה בין זה לזה. אז צריכים להאמין שכלל ופרט ברוחניות הם שווים, אלא אנחנו פשוט הגדלנו את קנה המידה ולכן כמו בזכוכית מגדלת, אנחנו בעשירייה הגדולה הזאת העולמית רואים מה שהיה לנו ויש לנו בעשירייה הקטנה האישית, ולא אחרת. אנחנו ממש צריכים לקבל את המערכת כאחד.

ולכן גם לכם וגם לאירופאים וגם לכלי העולמי אני אומר שזה הרווח הגדול, שאנחנו יוצאים לראות את אירופה כעשירייה אחת. וודאי שמה שאנחנו נזהה שם זה יהיה, וכבר יש, ברור לנו, חוסר סדר וחוסר קשר למיניהם, חוסר הבנה, בלל שפות ועוד ועוד. אבל זה מה שיש, גם תופעות כאלה, על בטוח, בכל עשירייה פרטית שמדברת בשפה אחת, שחיה במקום קטן באיזו מדינה, זה ישנו גם שם.

העיקרון הזה ברור? אנחנו יוצאים לכלי הגדול כדי לזהות מה שאי אפשר לזהות בכלי הקטן הפרטי. וזה הרווח המיוחד שהוא מאוד מקדם אותנו.

לכן אותה התרחבות, אותה נשימה שאנחנו מקבלים בזה שיוצאים החוצה, היא ממלאה אותנו באוויר הקר, באוויר החיצון, ואנחנו צריכים להגיע לזה בצורה שלא מפחדים מהתקררות ומבלבול, מריחוק, מהתנגשות, מהתנגדות של הקבוצות, של האנשים, של חוסר ההבנה, של היחס, כי אנחנו מגיעים לבבל. אמנם כולנו, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתחבר, שאנחנו נבחרים מהאלו, כמו שאברהם איחד את אלו שבאו אליו בבבל, אבל הייתה לו עבודה גדולה, להרגיש מה זה, במקצת במשהו. זה עוד לפנינו, לא כדאי לדבר יותר מדי, אבל עוד נעשה אחר כך גם סיכום מכל המפגש הזה.

אני רק רוצה כאן לעורר את החשיבות למפגש בין עשיריות כאלו באירופה, ושאנחנו נתייחס לזה בצורה אישית. זאת אומרת שאני בא ממצב שאני רואה בכל הכנס הזה עשירייה קטנה שלי, שאני רגיל אליה, שאני מרגיש שם טוב כמו בבית, אין לי שם שום דבר חדש, אני נמצא ביחסים הכי קרובים שיכולים להיות בינינו, מבינים זה את זה, אפילו אם לא כל כך מסתדרים, אבל זה כמו בבית משלנו, אז כך אנחנו צריכים להבין שאנחנו באים. פשוט, לאותה העשירייה שלי אני בא, רק עכשיו אני רואה מה שיש באמת בתוכה, מה נסתר בכל אחד ובכולם יחד בעשירייה שלנו.

זה דבר מאוד מאוד חשוב כי הוא מקדם אותנו, הוא מגדיל את הרצון לקבל שלנו, הוא נותן לי כלי חדש עם האגו שלו, עם כל שברי השבירה הזאת, עם כל החלקים האלה המנוגדים שקודם לא ראיתי, לא זיהיתי כל כך, ועכשיו יש לי עבודה.

לכן כשאנחנו באים לאירופה, אנחנו צריכים לדעת לאיזו עבודה אנחנו באים ושהכול מוטל עלינו וזו העבודה שלנו, לחבר אותם ואותנו יחד, וזה באמת התיקון הרוחני שעלינו לבצע.

שאלה: האם יציאה לעשירייה העולמית היא מטרה בפני עצמה, או שהיא רק אמצעי בשביל העשירייה הפרטית?

גם וגם. כלל ופרט תמיד שווים. אלא אנחנו צריכים לראות עד כמה יש לנו עבודה גם בזה וגם בזה, גם במצב של נשימה וגם במצב של נשיפה. גם בזה וגם בזה.

תלמיד: ובזה שרואים בעיות בעשירייה הכללית מה זה אומר לנו בעשירייה הפרטית? איפה התיקון, באיזה סדר גודל, ברמה העולמית, ברמה הפרטית?

גם וגם, עד שזה יהיה כאחד. אתה יוצא לעשירייה הכללית העולמית כדי לראות ביתר דיוק את העשירייה הפרטית שלך.

תלמיד: ואז אני ממשיך לעבוד עם העשירייה הפרטית?

כן. תראו במקום, יש כאן דברים שרק בעל ניסיון יכול להרגיש את זה.

שאלה: לפי מה שהבנתי, ההתפשטות, הנשימה היא היציאה החוצה לעולם, והנשיפה בפעולה הגשמית מתבטאת בזה שאנחנו מוציאים החוצה את מה שלא טוב לנו. זאת אומרת אנחנו מתרכזים חזרה לתוך הקבוצה ואז אנחנו מחפשים מה לא טוב בתוך הקבוצה כדי להוציא את זה החוצה? הכוונה להתכווצות.

אנחנו מחפשים רק חיבור. בקיצור. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה. אנחנו מחפשים רק חיבור.

תלמיד: אני פשוט מנסה להבין.

אתה תבין לבד מה שאתה רוצה, אני עומד על שלי. אנחנו מחפשים רק חיבור בכל המצבים. בינתיים אני לא יכול ללמד אחרת. יבוא הזמן ויהיה אחרת. צריך להיות תהליך דידקטי שלומדים שלב שלב.

שאלה: מה זה נותן לנו שאנחנו מגלים קלקולים בכלי הכללי? צריך לחפש אותם בעשירייה שלנו או לדעת שהם פשוט קיימים?

הם קיימים בעשירייה שלנו ואנחנו צריכים לתקן אותם בעשירייה הכללית, ואז אנחנו נראה איך העשירייה הפרטית שלנו בהתאם לזה מיתקנת עוד יותר, שלא היינו יכולנו לזהות את הדברים האלה. בהרבה עבודות בעולם שלנו אנחנו משתמשים בהגדלה, הגברה, שבמצב הרגיל לא מזהים, כמו זכוכית מגדלת, כל מיני מיקרופונים, מגברים. זה נותן לנו אפשרות להיכנס קצת יותר לדברים.

עד כמה שאנחנו מתקדמים יותר אנחנו נכנסים פנימה, מצד אחד, לתוך הטבע, לתוך גוף האדם, יש לך הרבה ניתוחים שאתה עושה את זה עם מיקרוסקופים, עם לייזרים. ומצד שני אתה בונה טלסקופים גדולים ואתה יוצא לתחומים שונים של גלים מעבר לגלי הראייה, לגלי הרדיו ועוד יותר, שאי אפשר לראות אותם. כך אנחנו פותחים את טווח ההרגשה שלנו וזה מה שאנחנו עושים.

זה כאילו דבר מלאכותי שאנחנו עושים, בשביל מה לנו? יש עשרה ולא תשעה, ולא אחד עשר, אלא יש לך עשירייה, גמרנו. לא. אנחנו רואים שזה גם לפי תכנית הבריאה, חייבים להגיע למצב שאנחנו חייבים דווקא לצאת החוצה עם שיטת התיקון ולחבר לעצמנו עוד ועוד קבוצות. אלו שרוצים להיות איתנו לפי השיטה עצמה ואלה שפשוט רוצים רק לחיות חיים יותר מאורגנים וטובים ולהינצל מהחיים הקשים, מהמוות. יש ויש. זו העבודה שלנו. רוצים או לא רוצים זו חובתנו קודם כל, גם בצורה הגשמית כישראל וגם בצורה הרוחנית כישר-אל.

קריין: שיעור מס' 4 מתוך כנס הקבלה העולמי בבולגריה, בנושא: "הרווח ביציאה לעשירייה העולמית - התכווצות והתפשטות", קטע מס' 1 מתוך "ששים רבוא נשמות" של בעל הסולם.

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד".

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

"בכוח גופו של כל אחד" זה הרצון לקבל האגואיסטי והגשמי שלנו, שהוא מחלק את זה כך לחלקים, והוא מביא לנו את הצורה הזאת, את הראייה הזאת שהכול מחולק ומרוחק וכך קיים. אבל באמת אם היינו רואים את זה, מרגישים את זה לא ביצר הרע שלנו אלא ביצר הטוב, בחיבור, באהבה, אז היינו רואים שאין כאן חלקים ואין כאן משהו שבור לרסיסים, אלא הכול זו מערכת אחת, עשר, לא פחות ולא יותר.

שוב.

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד".

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

זאת אומרת אם לא היינו שבורים, לא היינו רואים עולם שבור. ולכן כשאנחנו נתקן את עצמנו נראה את העולם יותר ויותר מחובר. או שההיפך, נעשה כל מיני פעולות לראות את העולם בצורה יותר מחוברת, ואז נראה אותו אולי בצורה יותר שבורה, יותר מדויקת ונתקדם. כמו בכל מצב, כמו בטכניקה, בכל דבר, כדי לראות את הדבר בצורה יותר מדויקת צריכים להיכנס פנימה לתוך המערכת, וזה מה שאנחנו עושים.

אנחנו לא מגלים שום דבר חדש שלא היה קודם, אלא כלפינו זה מתגלה. כדי להכיר את העשירייה שלי אני צריך לצאת לעשירייה העולמית. ואך ורק בקנה מידה עולמי אם אני מתקן אותם, זה נקרא שהגעתי לתיקון העשירייה הפרטית שלי, ולא יכול להיות שגמר התיקון יהיה בצורה אחרת כי כלל ופרט שווים. אלה דברים מאוד עמוקים, הם פועלים בכל מקום.

שאלה: רציתי לשאול על העיקרון הזה. למה דווקא כשאתה יוצא החוצה לעשירייה הכללית שם אתה רואה פגמים ובעשירייה הפרטית שלך אתה לא רואה אותם?

אתה איש שמתעסק במכניקה, בכל מיני דברים כאלה, ובטוח גם במדידות ואתה לא מבין? או שאתה עובד עם [מדידות] בקילומטרים, במטרים, או בסנטימטרים, במיקרונים וכן הלאה. יש הבדל.

תלמיד: אז אני יכול לתרגם לעצמי שדווקא היציאה החוצה לאותה עשירייה כללית זה כביכול אני עושה זום על העשירייה הפרטית שלי?

כן. אני לא יודע אם בזום. אתה נכנס פנימה לתוך העשירייה שלך, בזה שאתה מתרחב לעשירייה הכללית.

תלמיד: מה זה בדיוק "נכנס פנימה"?

נניח שיש לך עשרה חברים בעשירייה, עכשיו במקום כל אחד יש לך קבוצה, כל אחד הוא כבר עשירייה. אחר כך כל אחד מהעשירייה הזאת זה עוד עשירייה, כל פעם זה [גדל] בחזקה, אתה קופץ מעשר למאה, וכל אחד שהוא מאה קופץ לעשרת אלפים, למאה אלף, וכן הלאה. כל פעם כפול, פי עשר.

תלמיד: ואם הייתי רק בעשירייה הפרטית, לא הייתי יכול לזהות את ההבחנות האלה?

לא. איך אתה יכול? אין לך כלים, אתה צריך מיקרוסקופ, אתה צריך לזהות כל אחד ואחד עד כמה הוא מורכב. מלכתחילה זה נמצא בכל אחד. נניח שיושבת כאן עשירייה, כדי לדעת את העשירייה הזאת אני צריך לפתוח כל אחד. אז בכל אחד יש עשירייה משנית ושלישית ורביעית וכן הלאה, עד שבעשירייה הזאת יש לך שישים ריבוא.

כל המיליארדים נגיד, לא חשוב, הם כולם נכללים בהם כספירות פרטיות, ואני רואה רק ספירות כלליות, כוללות, מה אני יכול לזהות בהם? אני רואה כבר תוצאה מהתחברות כל הספירות הפרטיות שעומדות אחריהם. למשל בחבר שיושב כאן נכללים נניח חצי מיליארד אנשים בעולם. איך אני יכול לזהות את הדברים האלה? אם אני לא מזהה אותם בכל הדקויות שבהם, אני לא יכול להתקשר אליו. ובמידה שאני מתקשר אליו, במידה הזאת אני מתקשר עם הבורא, מזהה אותו, מבין אותו, מרגיש אותו. לכן אין לי ברירה. לכן התיקון הוא בזה שכל באי העולם, זאת אומרת כל הנשמות חייבות להגיע לחיבור השלם ביניהן, וכך להתגלות כולן כמערכת אחת.

תלמיד: אז מה קורה פה? כי בסופו של דבר התיקון יהיה בעשירייה הפרטית שלך, וזה דווקא מתוך עבודה על עשירייה רחבה יותר.

בעיניך נשארת העשירייה הפרטית, אבל אתה מתחיל להבין עד כמה בפנים נמצא כל העולם.

תלמיד: מה זה לעשות תיקון על העשירייה הכללית?

אתה לא יכול לעשות את זה. אנחנו לא יכולים לעשות את זה אלא רק בצורה הרוחנית.

תלמיד: אז מה אתה עושה עם כל הפגמים והבעיות שאתה רואה שם?

אתה רואה מה שיש לך, ובהתאם לזה אתה צריך לתקן את עצמך.

תלמיד: מה זה נקרא לתקן את עצמי כנגד מה שאני רואה בעשירייה הכללית?

לתקן את היחס שלך, כי מה שנראה לך כפגם זה הפגם שלך, ביחס שלך אליהם. אם תתקן את הרצון לקבל שלך שיהיה בעל מנת להשפיע, תראה במקום הפגם את כוח ההשפעה, את האהבה שבהם, עד שאתה מזהה את הבורא שבהם.

תלמיד: כתוצאה מכך אני צריך לצפות לראות שינויים גם בעשירייה הפרטית שלי?

כן, ודאי, ועוד יותר. כי עכשיו בעשירייה הפרטית אתה יכול להגיד, "כן, בסדר", כאילו אין כל כך לאן להתקדם. אתה מבין? לכן חובתנו כך לצאת, כי אתה תדע מה לתקן בעצמך. זאת אומרת כל הבעיות האלו שאנחנו נגלה בהתקשרות לכלי האירופאי, אלו הבעיות הפנימיות שלנו ובהן אנחנו צריכים לתקן את עצמנו. ואתם תראו עד כמה זה נמצא בחוסר קשר, בחוסר תיקונים, בקרירות, בריחוק, בזלזול, בכל מיני מחשבות רעות שעוברות בתת הכרה בכל אחד וכן הלאה. ואת כול זה אנחנו נצטרך לתקן.

"על כל פשעים תכסה אהבה", אנחנו נצטרך לתת רק אהבה. בחזרה, כמה שתראה דברים הפוכים, תצטרך כנגד זה רק להגביר את האהבה, הכנעה קודם כל, והלאה, התקשרות ואהבה. זה תיקון גדול מאוד. ואני בטוח שאתם תרגישו, הבורא יסדר את זה, שתרגישו עד כמה כל אירופה לא רוצה קשר. האמת, לא רוצה, לא מבינה למה ואיך, ואפילו שהם אומרים שכן, אתה רואה שהם רוצים להיות לבד, רוצים בעצמם, מבינים את הכול חוץ מהחיבור איתנו. ואז אתם תגלו את זה. זה מקום לעבודה שלנו, אנחנו צריכים לראות בזה שכך הבורא מגלה לנו מה אנחנו חייבים לעשות. זו ממש עבודה עם בבל, משהו מאוד חשוב וחזק ואם נצליח להתייחס לכך נכון, נגלה את עומק העבודה הרוחנית גם בעשיריות הפרטיות שלנו וגם בכלי הכללי, אנחנו נתחיל לזהות, כי זה כבר בקנה מידה גדול, את כל היחסים שלנו עם הבורא, הם יהיו יותר ברורים. נתחיל להרגיש איפה הוא משחק, זה "העומד אחרי כותלנו".

שאלה: מה העצה אם אני לא מזהה בעשירייה הפרטית שלי רצון להתפשטות?

אם אתם מזהים או לא מזהים, זה לא כל כך חשוב, אתם צריכים לקיים את פקודת המורה. כשהגעת לבית הספר רצית לעשות משהו? הלכת יחד עם רצון המורֶה או מורָה וכן הלאה? לא. אלא אמרו לך, כך וכך תעשה, אחר כך תהיה חכם ותראה שזה טוב לך בחיים. זה שאתה לא מזהה, אותי, זה לא מדאיג. אני נותן את הקו ואומר כך ללכת. לא רוצים, בסדר, זה כמו בבית ספר, אתה ממשיך להיות נוכח, או שאתה יוצא, אבל התוצאות יהיו בדרך בכל זאת, אין מה לעשות. אני הולך לפי הקצב שלי, אין לי ברירה, לא אני מכתיב את זה. ואת הקשר הזה עם אירופה אנחנו צריכים עכשיו ללמוד ממש, זה תלוי איך אתם באים ולומדים, אם אתה לא רוצה, אתה יכול לבוא ולהיות נוכח בצורה פיקטיבית כזאת, אז ככה נוכח, נוכח, מה לעשות, לפי זה גם התוצאות, אתה לא תרגיש אותן כהבחנות פנימיות. בסך הכול מה שדיברנו קודם לא יעבור עליך.

שאלה: כלל ופרט, במה הם שווים?

הם שווים בחשיבות. מה שיש בכלל, זה מה שיש בפרט. אבל בפרט אני לא רואה את זה, וכשאני יוצא לכלל, שם אני מזהה את הדברים.

תלמיד: אם בכלל ובפרט יש הבנה הפוכה, אני יותר גדול או הפוך, איך אדם יכול להגיע להבנה נכונה?

בהשוואה בין שתיהן הוא צריך כל הזמן לראות שמה שהוא מזהה בכלל זה כמו שזה נמצא בפרט, כי בטוח שזה נמצא גם בפרט, רק הוא לא מזהה. אנחנו צריכים להגיע לאהבה, במקום העשירייה, לאהבת עולם. וכמה שאנחנו יכולים להרחיב את הכלים שלנו, בהתאם לזה נראה יותר בעשירייה.

שאלה: אם מגלים שבירה בעשירייה העולמית הכללית, אז עבודת האהבה הזאת היא כלפי העשירייה העולמית או כלפי העשירייה הפרטית?

כלפי העשירייה העולמית. את התוצאות תראה בעשירייה הפרטית. סך הכול את העשירייה הפרטית הזאת אתה צריך לראות ככלי דאדם הראשון. אין לך יותר מעשירייה, ושיש לך עכשיו ראייה כזאת, שכולם נמצאים בקנה מידה כזה גדול, כך זה נראה בינתיים.

תלמיד: והעבודה היא כעשירייה מול העשירייה העולמית, או כאדם פרטי מול העשירייה הזאת?

גם כאדם פרטי, עוד לא למדנו את עשר כנגד עשר. אין לנו עדיין עשר, אין, אנחנו לא קשורים יחד בכלי אחד.

קריין: קטע מס' 2, מתוך מאמר "ששים רבוא נשמות", בעל הסולם.

"בערך הגוף הגשמי נעשה ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

סדנה

איך אנחנו יכולים לתאר את המצב הזה, שנשמתי נמצאת בכל אחד ואחד מכל אלו שמשתוקקים יחד איתי לדבקות בבורא, שזה נקרא ישר א-ל, ישראל? איך אני יכול להרגיש שנשמתי נמצאת בכל אחד ובכולם יחד?

*

קריין: קטע מספר 3, מתוך בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות ס"ח ס"ט.

"חייב אדם לומר, בשבילי נברא העולם", משום שכל בריות העולם נחוצים ליחיד, שהמה המפתחים ומכשירים את נטיותיו ומדותיו, של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת לעבודתו ית'. וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית'."

(בעל הסולם. "הקדמה לתע"ס", ס"ח-ס"ט)

כדי להגיע לאהבת ה', זאת אומרת, לקשר שלם עם הבורא, או לדרגה שלו, שזה היינו הך, אנחנו צריכים לפתח את מידת הקשר, מידת האהבה ואת זה אי אפשר לעשות בעשירייה בלבד, כי אנחנו רואים עד כמה אנחנו נתקעים שם ונעצרים שם.

ולכן עלינו פשוט להרחיב את קנה המידה שלנו, ועוד יותר ויותר להשתדל להתקשר לכלי יותר רחב. עד, כמו שבעל הסולם כותב, "שכל בריות העולם הם נחוצים" לאדם כי דווקא בהתקשרות לכולם הוא מגיע לעבודתו השלימה עם הבורא. כך זה מסודר.

ולכן, אומר בעל הסולם, "של כל אדם יחיד, עד שיוכשרו ויעשו, לכלי שרת" לעבודת ה', ובדרך הוא עושה את זה דווקא בהתקשרות לכל בריות העולם. ואז הוא ירגיש דרכם איך הבורא שולח לו את האהבה, את היחס שלו, ומתקשר אליו בשלימות. דווקא עד כמה שאדם מתקשר לכל הפרטים שבמציאות בצורה הנכונה, בהתאם לזה מרגיש את יחס הבורא אליו כנגד זה.

תלמיד: ככל שאנחנו קוראים עוד קטע ועוד קטע אני נעשה יותר מוטרד.

זו המטרה שלי.

תלמיד: בכנות, עוד בכנס במולדובה, הבנתי שיש לי חובה, לא הזדמנות, אלא חובה ליצור קשר עם החברים שלנו בעולם. במקרה הזה אנחנו מדברים יותר על אירופה.

נכון.

תלמיד: אני שואל את עצמי עכשיו, מתי הייתה הזדמנות כזאת שיש 50% פחות או יותר של ישראלים ביחד עם הכלי האירופאי?

איך שבורא מסדר.

תלמיד: אבל אנחנו לא מדברים כרגע, עד כמה שאני מבין, שיהיו עשיריות מעורבות, שנשב אחד עם השני, שנחפור אחד לשני בנשמה.

יכול להיות שכן נעשה את זה. יכול להיות שבאמצע הכנס אנחנו נרגיש בזה נחיצות, וגם הזדמנות ויכולת. יכול להיות ויכול להיות שעוד לא, אני לא יכול להגיד לך. כי יש כאן עניין של ''בבל'', של חוסר התקשרות בגלל השפות. ''בבל'' עדיין נמצאת בינינו ממש. קירות בבל נמצאים בינינו.

תלמיד: אני חושב על זה המון. יש פתרון, זה לא מסובך. זה גם אתגר בריא מבחינת התקדמות רוחנית.

וודאי.

תלמיד: בואו נעשה את זה עכשיו. אפשר לסדר את זה, יש שיטה. אני מוכן לבוא ולהראות מה צריך לעשות. ואפשר גם לעשות שיעור אחד בעשיריות מעורבות, ושיעור אחד עשיריות רגילות, ולראות איך זה מסתדר. אבל עכשיו צריך להחליט, אנחנו עוד שבוע בכנס, צריך שביום חמישי ב"שיעור אפס", כמו שקוראים לזה, זה יהיה מסודר. ואפשר לעשות את זה, זה לא מסובך.

נראה.

תלמיד: אני מוכן באופן אישי לארגן את זה, או לפחות להביא את הדרך שאני חושב שצריך לעשות את זה, אם יורשה לי.

אתה יודע, "חנך לנער על פי דרכו", אנחנו צריכים להתייחס אליהם כמו שהם. ולאט לאט, עד שאתה תביא להם אותה הידיעה, וההרגשה, והבנת הנחיצות בחיבור, וקשר בין חיבור לגמר התיקון, כל הדברים האלה. הם בכלל לא נמצאים במידה שלנו. הם לא נמצאים בהרגשה שלנו. הם נמצאים בדחייה מאתנו כיהודים, ולא מבינים עד כמה נחוץ חיבור לגמר התיקון ולכל הדברים האלה. הם עדיין נמצאים במצב מאוד מאוד רחוק ממה שאתה פתאום עכשיו מרגיש בשיעור האחרון.

אז תסלח לי, אצלם זה לאו דווקא קורה, אתה צריך להבין את זה. ולכן אתה צריך להתייחס לעניין הזה כמו לאדם שעדיין לא מבין, לא מרגיש שהוא נמצא בדרך. הוא עדיין לא קולט, ייקח לו אולי עוד כמה זמן. לכן אני אומר, אני לא יכול לאנוס אותם עכשיו ולהגיד, "כולנו נשב, לא חשוב באיזה שפות מדברים. דווקא ההפך, אנחנו נשבור את ''בבל'' שבינינו ונתקשר". אני לא יכול בצורה כזאת ללכת. כי שוב, "חנך לנער על פי דרכו". אתה צריך לתת לו תמיד עוד קצת ועוד קצת במצב שהוא נמצא, לקדם אותו באחוז אחד, ועוד אחוז. וככה זה. תאמין לי שלפי האופי שלי הייתי מעמיד את כולם בשלשות, וקדימה.

תלמיד: אני הייתי מפקד בצבא. אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר. בכל מקרה, אני חושב אולי לעשות את זה באופן חלקי. לדוגמה, שהישראלים יתפזרו בכל העשיריות, שבכל עשירייה יהיה ישראלי אחד או שניים שיוכלו לשבת. לפחות את זה אולי נעשה? שלא מצד אחד, נשתלט על הכול, ומצד שני, נתחיל לספוג מהם. כי בכל זאת, לנו יש אחריות.

יכול להיות שנעשה את זה. אני לא חושב שכבר בשיעור הראשון, נראה. בוא נגיע ונראה מה שקורה, קצת נתכלל עם האווירה, ולפי זה נחליט. אתה לא יכול לתת מה שאתה רוצה. אתה יכול לתת רק מה שהם מסוגלים לקבל וירצו לקבל. אחרת תהיה דחייה וזהו. זה נקרא "צער גידול בנים".

תלמיד: אני עדיין מחזיק אצבעות, כמו שאומרים.

אתה כמפקד זה בסדר, אתה לא רואה איך אני עושה את זה כאן, ואם אני קצת יוצא בלחץ במשהו, איזה תגובה אני מקבל? תלמד על עצמך. אתה לא יכול לכופף את הרצון, אתה יכול לכופף את האדם והוא יתכופף מאין ברירה. אבל הרצון לא בידי אדם. ולכן אתה צריך להתייחס אליו שהבורא נמצא בפנים, והבורא ככה מתנהג.

תלמיד: אתה מתכוון לאנשים שנמצאים פה או לאירופאים?

גם האנשים שנמצאים כאן, מה אתה חושב, שהם נמצאים במצב הרבה יותר נעלה מהאירופאים?

תלמיד: יש קורלציה בין העובי של כל תלמיד פה, לבין הרצון שלו?

אני לא רוצה להיכנס לכל החכמות האלה, באמת לא, אתה צודק, גם הכיוון שלך הוא נכון, אבל הכול תלוי בזמן, יש עניין של זמן, שמה שלא עושה השכל, עושה הזמן, ואנחנו צריכים להתחשב בזה. נחשוב, עוד יום, עוד יומיים ונראה.

שאלה: כשאתה אומר, "חנך נער על פי דרכו", מה דרכו הנוכחית כרגע?

עד כמה שיכול להתגבר על הרצון האגואיסטי שלו.

תלמיד: עכשיו אני מדבר על החברים באירופה, כהכנה לכנס, מה דרכם הנוכחית?

תדברו עם מי שאחראי על אירופה, שיגיד לכם, אם הם יודעים, יכול להיות שהם ידברו אבל ללא שום ידע אמיתי על האירופאים, תדברו ותראו מה שקורה.

אני מעדיף לבוא לשם, לראות ולהרגיש מה שקורה, ויכול להיות שמתוך זה שנבוא, ונתערבב במקצת, אז נראה שכן, באמת יכול להיות שתהיה כאן ערבוביה יפה, טובה, מאיזה מומנטום של הכנס.

תלמיד: עוד שאלה, איך יתכן שחברים שלומדים איתנו, בעלי נקודה שבלב, מרגישים דחייה? כזאת פנימית אתה אומר.

אני לא יודע, אני לא נמצא במקומם, אבל אני יודע שזה קורה, כי זה חוק הטבע ואנחנו עדיין לא יצאנו מבבל, לא יצאנו, ואתה צריך לראות שבכל אחד מהם ישנה אנטישמיות גם כן, וזה טבעי, ואנחנו באים לאלו שרוצים כאילו להתגבר על זה, אבל זלזול כלפי יהודים, ואיזו האשמה כלפי היהודים, נמצאים בהם, ואנחנו בעיניהם יהודים, יחד עם זה שהם רוצים להתחבר וללמוד מאיתנו, אז רק תבין באיזה רגשות מעורבים הם נמצאים, ובאיזו עדינות אנחנו צריכים לבוא אליהם, אנחנו מתקנים בזה שבר היסטורי שמגיע לנו מבבל, ובמשך ההיסטוריה, איך שזה התרחב וקיבל כל מיני ציורים, עם כל מלחמות הדת, עם כל מה שהיה. מה אתה מוחק את הדברים האלה? הם נמצאים בתוך הביולוגיה של האדם, מתוך הביולוגיה, מה שיש ברוח, גם כן נכנס לחומר.

תלמיד: זה מפתיע עדיין שזה קיים, דברים כאלה.

אתה לא מבין את זה, ישראלים בכלל לא מרגישים כלום, הם כמו ילדים נאיביים, חושבים שמה שהם מרגישים כך העולם כולו מרגיש, זו תופעה ידועה, אטומים ממש, לא מרגישים. אתם לא מבינים מה שהעולם חושב עליכם, אתם קוראים עיתונים, כאילו שלא קיים כלום.

תלמיד: אם אנחנו אטומים, אז איך להרגיש את האירופאים?

אז תשמע מה שאני אומר לך, זה מה שהם מרגישים, ולכן צריכים להגיע לכל הדברים האלה בעדינות. ולא פשוט, כי מה שאתה תתקן איתם ביחסים האלה, עד שאתם תהיו שווים, עד שתתכסו בשמיכה אחת, כמה שעוד יהיו לך בעיות עם כל הקבוצות, עם כל האנשים, ובזה אתה מתקן את ראש הפרצוף, ומה שמתוקן יהיה בראש יתפשט בגוף, לכן אנחנו צריכים להיות אחראים למה שאנחנו הולכים, אנחנו בזה בעצם מתקנים את כל האנושות.

תלמיד: ברגע שהתחלנו לדבר על עבודה בבבל, אז לא ברור בעצם מהי ההגדרה של ישראל.

אין ישראל אחרי השבירה, אין ישראל בגלות, אלא רק בכוח הפוטנציאלי שבו, לפי הרשימות אבל לא לפי הפעולות. איפה יש לך ישר-אל, איפה יש לך חיבור בין כולם? זה שבתעודת זהות שלך כתוב שאתה ישראלי, זה העניין?

תלמיד: אז מה אנחנו, כולנו, בעלי הנקודות שבלב בכלי העולמי, מה ההגדרה שלנו?

זו כבר שאלה גדולה, מה יש בך יותר, ממה שנגיד באיזה צ'כי?

תלמיד: לדוגמה.

הוא משתוקק לבורא ורוצה לגלות אותו ואתה משתוקק לבורא ורוצה לגלות אותו, רק אתה לפי היסודות שלך הביולוגים גם כן, ואולי הרוחניים, נקרא ישראלי, והוא לפי היסודות שלו הביולוגים, נקרא צ'כי. את זה תצטרכו לגלות, אבל יש הבדלים, ישנם הבדלים.

תלמיד: מה ההבדלים בעבודה שלנו עכשיו? לא שבעתיד שנגלה, עכשיו.

עכשיו העבודה שלנו, "על כל פשעים", על כל ההבדלים, "תכסה אהבה"¹, רק אור ה' הוא יכול לסדר ולעגל את כולנו.

אבל לאט, לאט, אנחנו נוגעים בדברים מאוד רגישים, לא מובנים, אני אומר לך, אף אחד לא מבין את זה, וקשה גם לבטא את זה, וגם יש בזה עניין של האם כדאי לפתוח את זה ובכמה, כי יש עניין לפתוח רק דברים שניתן לאדם לתקן, ומה שלא ניתן לאדם לתקן אסור לפתוח, לכן, גילוי טפח וכיסוי טפחיים.²

אלה דברים לא פשוטים, נלמד את זה במעשה, אבל רק תבינו שאנחנו כאן מתקדמים נכון, אבל מוגבלים בקצב ההתקדמות. אתם רציתם ככה, מיד לעשות מה שבא, לא.

לכן אתם יכולים ללחוץ ולדרוש ממני, אבל זה לא יעזור, זה לא תלוי בי.

שאלה: אמרת לפני הרבה זמן, "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק", אני פשוט נדהם זה פשוט מול הפנים, אני רואה את זה, החבר כל כך רוצה להעניק את הידע שיש בקרבו, אבל מצד השני הכלי האירופאי, אני לא יודע אם פנו או לא פנו, חיפשו, זה פשוט קריאה לעבודה פנימית.

השאלה שלי היא כזאת, איך אנחנו, כל אחד ואחד, צריכים להסתכל על המצב הזה ולבקש, מה לבקש מהבורא?

זה נכון, בסופו של דבר כל התוצאה הנכונה, מהעבודה הנכונה, היא התפילה.

מה לבקש? חיבור, שום דבר חוץ מזה, חיבור הנכון שהבורא יוכל להתגלות וליהנות מאיתנו.

תלמיד: שמעתי ממך שאין עשירייה עכשיו.

יש עשירייה רק שאתה מגדיל עשר למאה, ולאלף, כל פעם פי עשר.

אנחנו יכולים להגדיל את עצמנו פי עשר, ועוד פי עשר, ועוד פי עשר, וככה קנה המידה שלנו, רואים בו יותר, עוד יותר, ועוד יותר, יותר ברור.

תלמיד: מה זה נקרא להיות עשירייה?

להיות עשירייה, זה נקרא להיות עשרה כאחד. שמצד אחד עשרה נשארים עשרה, אבל אתה רואה אותם שהם משלימים זה את זה כך כזה כאחד, ודווקא בשילוב ביניהם מה שיוצא, זה נקרא בורא.

תלמיד: זו תמונה?

זו תכונה.

תלמיד: תמונה או תכונה?

תכונה, תכונה מיוחדת של עשרה ההפכים זה לזה.

שאלה: אתה אמרת עכשיו דבר מאוד מעניין, שאת האדם אפשר לכופף, אבל את הרצון שלו, אי אפשר לכופף.

הרצון לא נמצא בידי האדם. אתה נותן לאדם מכה, אין ברירה הוא מפחד מהמכה הבאה, אז הוא עושה את מה שאתה רוצה. זה כמו חיה. זה חיה. אבל או על ידי מתנות, או על ידי מכות. זה כמו חיות בקרקס. אין ברירה.

תלמיד: אנחנו כל החיים רואים עד כמה שהרצון של האדם הוא מתנגד לאחרים, כמה שהוא שומר על עצמו ואי אפשר להרוס אותו בכלום. אנשים יכולים להיות עשרים שנה בכלא, ולצאת עם אותו רצון. איך לגשת לרצון של האדם ולשכנע אותו?

לא יכולים. רק דרך התפילה, דרך הבורא. אין לך מגע עם החבר, אין, בינך לבין החבר עומד בורא.

תלמיד: זה מה שאני שואל, עוד מעט יהיו אלף רצונות, ואיך אנחנו?

רק תפילה.

תלמיד: ואיך התפילה תעזור, כאילו כל אחד מבקש מהרצון שלו?

לא. אנחנו נתפלל יחד על זה, שהבורא ייתן לנו יכולת להתגבר על כל ההבדלים בינינו, שהוא עושה את זה, הוא שובר את זה, הוא מראה לנו את ההבדלים האלה כל פעם ביתר ויתר דיוק, עד כמה שקודם לא היו כל כך הבדלים, עכשיו זה עוד יותר, ויהיה עוד יותר, ועוד יותר שאתה לא חשבת שזה עד כדי כך. חכו, אתם תראו עד כמה שהם בעצמם לא יודעים, ואנחנו לא יודעים, ובינינו לא יודעים, ואז תהיה לך נחיצות לפנות לבורא.

מה שאני עכשיו עושה, אני רוצה להכין אתכם להרפתקה הזאת שאנחנו ממש נמצאים במעשה שמתקנים את בבל, מנסים להכיר את בבל קודם כל. והלוואי שאנחנו נקבל מכה שמזה אנחנו נראה עד כמה שזה בלתי אפשרי להתחבר, ומשהו בפנים לא הולך, ומשהו מבחוץ לא הולך, ומכל הצדדים. זה דווקא צירי לידה, שאנחנו בזה אולי נקים איזה צעד קדימה.

תלמיד: כבר עכשיו מורגש עד כמה שמתגלה השוני הזה לגמרי.

זה רק לפי הסיפור שלי. אבל כשאתה תגלה את זה ברגש שלך, זה יהיה אחרת.

תלמיד: אז איך נגיע למשהו משותף, לבקשה משותפת?

בקשה משותפת. לזה צריכים להגיע. זאת אומרת שיש לנו כוח עליון משותף, ואליו צריכים לפנות. "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו".

שאלה: רציתי להגיד התרשמות מתחילת ההתקשרות עם החברים באירופה, שהם כל כך גדולים, וכל כך בהתגברות, ומאמץ של התקרבות בכל מילימטר שהם עושים, שווה כל כך הרבה.

בסדר גמור. תודה.

תלמיד: מתוך זה שאלה שבה אני מתבלבל. לפעמים אני רואה אותם כגדולים, ולפעמים אני שומע איזה יחס שאנחנו כגדולים והם כקטנים. ורציתי לשאול, איך צריכה להיות ההתקשרות שלנו איתם, כגדולים לקטנים, כקטנים לגדולים, או כשווים. איך זה צריך להיות בעצם?

כאחד.

קריין: קטע מספר 4 מתוך "אגרת ד'", בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."

(בעל הסולם. אגרת ד)

זה מה שאנחנו צריכים. כן, זה ברור. דברנו על זה כל הזמן.

קריין: קטע מספר 5. מתוך "סוד העיבור-לידה" של בעל הסולם.

"אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה."

(בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")

זאת אומרת אנחנו נצטרך להתכווץ. האדם צריך להתכווץ, במידה הזאת שהוא מתכווץ, הוא יכול אחר כך להתרחב. אבל ההתכווצות היא צריכה להיות קודם, וכך בצורה כזאת הוא עובד. התכווצות, במידה הזאת התרחבות. יותר התכווצות, במידה הזאת התרחבות. לא התרחבות למעלה מהגבולות שלו, אלא באותה מידה שהתכווץ. עד שיתכווץ לאפס המוחלט, ואז יש לו את כל הכלי בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה זה להתכווץ?

רצון לקבל על מנת לקבל, שאתה מכווץ אותו.

תלמיד: מה זה אומר לכווץ אותו?

לכווץ, שאתה לא רוצה להשתמש בו. מבקש שהוא לא ישלוט בך. מה זה נקרא צמצום?

תלמיד: אנחנו מדברים הרי על התכונות, נכון? זה כל העניין. עכשיו אמרת על ההתכווצות. זאת אומרת ברגע שעושים נשיפה כלפי הכלי העולמי.

שאני יוצא להתקשרות עם מישהו, אני צריך לכווץ את עצמי, אני צריך להקטין את הרצון לקבל, להכניע את עצמי, במידה הזאת אני יכול להתקשר. כשאני מתקשר, אז במידה שאני אתכווץ, אני לאותו כוח, לאותו אזור, באותה מידת ההתכווצות של הרצון שלי האגואיסטי, אני יכול להתקשר עם מישהו, ואז בצורה כזאת אני נכנס בקשר.

שאלה: לא, זה עדיין קצת מרעיד מבפנים את כל העניין הזה של נקודות שבלב. אנחנו הולכים לכנס, ואנחנו צריכים עכשיו להתחשב בעניין ההתנגדות הפנימית שיש לחלק מהחברים בכלי העולמי.

ולחבר שלך אין התנגדות פנימית להתחבר אליך? אז שם זה התנגדות פנימית בצורה עוד יותר מיוחדת. היא דווקא טובה, נוחה, ברורה. היא ברורה.

תלמיד: יש בי איזה פחד. אני בדרך כלל רגיל להגיע לכנסים לחבק את כולם, לשבת איתם, לעשות לחיים. עכשיו כאילו יש איזה.

מספיק אתה כבר לא תינוק בגן ילדים, אתה עלית לבית ספר, שם כבר יחסים אחרים. אתה צריך לעשות את זה בתבונה, בהכנה ובחשבון. לא סתם ככה "ילד טוב ירושלים".

תלמיד: אז מה הגישה? אני נכנס לכנס בבולגריה, ועם איזה גישה אני נכנס כלפי החברים מכל העולם?

אתה מקטין את האגו שלך, את הרצון לקבל שלך, ואתה מוכן לחיבור. אפילו שהם לא רוצים, והם לא כל כך מבינים בשביל מה ולמה אולי, ועוד כל מיני, זה לא חשוב, אתה רוצה לקבל אותם כמו שהם. למה? הבורא מסדר לי את הכלי הזה, ולכן אני מקבל אותו כך בעיניים עצומות. לא עושה ביקורת על אף אחד. יש לי עסק עם הבורא, אני חייב לבנות כלי לגילוי שלו. וזה הכלי.

שאלה: כאירופאי, אני מגיע לכנס האירופאי. מה יעזור יותר בתיקון, תיקון היחס שלי לחברים באירופה או היחס שלי לחברים הישראלים?

אני לא מבין מה אתה מדבר. אנחנו צריכים למצוא קשר בינינו כולנו כאחד, שלא יהיה הבדל בין אף אחד לבין אף אחד, שכולם יהיו מעורבים יחד לגוף אחד.

תלמיד: מהי אותה הרגשה של "אחד"?

אני מעורב עם כולם, לא מרגיש שום הבדל בין אף אחד, ובכלל מרגיש כאיזו בועה אחת.

תלמיד: והתפילה שדיברנו עליה, מה התפילה שצריכה לצאת ממני?

שאני מתפלל עבור כולם שכולם יהיו מחוברים, וכולם ירצו גילוי הבורא בהם, היינו כוח השפעה ואהבה שימלא אותם את כולם. ואני כש"ץ מעלה את התפילה הזאת בשמם, למעלה לבורא.

תלמיד: מה אתה ממליץ, למי שלא מרגיש את ההתלהבות במה שקורה פה?

אני לא ממליץ שום דבר, אני לא מתייחס אליהם. אם הייתי מתייחס אליכם כך, אז הייתי שקוע בכל הבוץ שלכם. אני לא רוצה להיות בזה. אני מתייחס רק לאלו שמבינים אותי, אפילו שזה כמה אנשים מכל האלף, כן. אני מתייחס רק לאלו שמוכנים ללכת אחריי. נקודה. כמה? שניים, שלושה, חמישה. זהו. אני לא דואג לכל המסה הזאת שאתם עכשיו יושבים לפניי ומסתכלים עלי מכל המסכים, אני מסתכל רק על אלו שמוכנים להיות איתי. אין לי ברירה. אני לא מזלזל באחרים, אבל לעבוד אני יכול רק עם אלו שמקושרים.

שאלה: ולהיות אתך, זה להרגיש שעכשיו מה שעושים?

לקבל את המשימה. זה הכול. ואני לא דורש מכם ללכת בצורה עיוורת. אנחנו לומדים, אנחנו משתמשים בכל הפסוקים, במקורות.

שאלה: אנחנו רוצים לעשות פעולה כלשהי חוץ מהתכללות בכלי החדש או שיש עוד מטרה אחרת?

כדי לבצע התכללות בכלי החדש אנחנו צריכים לעשות פעולת התכווצות. אנחנו מכווצים, מגבילים את הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, לא שמים לב לכל הפשעים, אנחנו יודעים ש"על כל הפשעים תכסה האהבה", וכך אנחנו באים לחיבור.

שאלה: כשאתה אומר כלי אירופאי, אתה מתכוון גם לחברים דוברי הרוסית בכלי האירופי?

אני מתכוון לכל האירופאים שנמצאים באירופה. אין לי ברירה, אני לא יכול לחלק אותם עכשיו עוד לפי העמים, גובה החיבור וגובה ההכנה, אני לא יכול. אלה שנמצאים ביבשת הזאת, כך אני לוקח אותם כולם, אין לי ברירה. ודאי שיש שם את כל צבעי הקשת, אבל זה מה שיש, זה בבל. ולכן ודאי שיש הבדל גדול, במיוחד בין האירופאים לבין הרוסים בכל הכלי האירופאי, הם כמות גדולה מאוד, בכל כלי וכלי, בכל קבוצה וקבוצה, בכל מדינה ומדינה יש רוסים, אבל אני לא יכול להתייחס אליהם בצורה מיוחדת. אני מבין שהם מבינים אותי אחרת, והם מבינים אותי יותר קרוב ויותר ברור מאחרים, הכלי שלהם הוא יותר חד, רגיש, אבל אני מתייחס לכולם.

שאלה: בעל הסולם כותב לפעמים שהאדם הראשון, הנשמה הכללית, נשברה ונמצאת בכולם, ולפעמים הוא כותב שהיא נמצאת דווקא בבני ישראל. גם אנחנו אומרים לפעמים שהוא בכל שמונה המיליארד ולפעמים בעם ישראל. האם תוכל להסביר את זה?

ההבדל הוא בנטייה, שהכלי דאדם הראשון זה הנשמה הכללית שהבורא ברא, רצון לקבל שהיה בקטנות קודם כל, בגלגלתא ועיניים, וכשהתחיל להתקשר לעץ הדעת, זאת אומרת למשוך את הדעת, כלים דקבלה, האח"פ שלו, אז נשבר, כמו במקרה של שבירת הכלים בעולם הנקודים. ואז יוצא שהרצון לקבל קיבל את כל האור של גמר התיקון, רצה לקבל אותו על מנת להשפיע, אבל יצא לו על מנת לקבל. זה נקרא "אכלתי ואוכל עוד", שהוא מאוד רוצה ליהנות מאותו התענוג שמתפשט בו.

כתוצאה מזה כל הכלים קיבלו על מנת לקבל, כל הכלים נפלו מהדרגה הרוחנית לדרגה הגשמית, ואז מתחילה העבודה של בירור ותיקון הכלים האלו. ודאי שכל העבודה הזאת נעשית על ידי הבורא, אלא השאלה היא עד כמה ואיפה אנחנו יכולים להיות מעורבים בזה, שותפים בזה. זה נקרא "בנים אתם לה' אלוקיכם"³, שאנחנו מבקשים ואבא מתקן, זה נקרא בנים. אז יש כאלה אנשים שמהשבירה יש להם חדות הרצון שהם מרגישים יחס לבורא, רצון להתקשר, לדרוש, שהבורא מחויב להם, שהבורא קרוב אליהם באיזו צורה, חיובית או שלילית, לא חשוב, אבל יש להם יותר יחס, כי בשבירה הם נפגמו יותר מאחרים, ויש כאלה שפחות מאחרים.

כי הפרצוף של אדם הראשון לפני השבירה זה עשר ספירות, אז בכל ספירה וספירה בהתאם לזה נכנס אור ובהתאם לזה הוא משאיר רשימו יותר גדול, יותר קטן, ויש התכללות הרשימו ושבירת הכלי ונפילת הכלי. זה נושא מאוד מאוד מורכב, אבל תכלס, ישנם כאלו כלים שבורים שהם מרגישים שהם שבורים או שהם רוצים בקרבת הבורא, רוצים לדעת בשביל מה חיים, למה חיים, הם נקראים ישראל, ישר א-ל.

היו כאלה המון, היו בבבל, והיו אחר כך, אחרי בבל. אנחנו יודעים את זה מהספרים שלנו, אפילו בתלמוד מסופר, שהיו המון אנשים שהגיעו לקבוצה הזאת של ישראל בימי הנביאים, זאת אומרת, אלף שנה נניח לפני החורבן ועוד, שרצו להתקשר ורצו ללמוד והיה להם מקום לזה. כתוב על זה. זאת אומרת, זה לא עניין של הלאום, זה עניין של הרצון. מאיפה יש לנו את רבי עקיבא? מאיפה יש לנו דוד המלך בסופו של דבר? נעמי וכל אלה, מאיפה יש לנו? כולנו מעורבים כאלו.

לכן זה לא עניין של הגנים הגשמיים, אלא זה עניין שבכל דור ודור מתעוררות רשימות בבני אדם, ולפי עוצמת הרשימות האלה הם נקראים או ישראל או אומות העולם. כמו היום אז היה אותו דבר. לכן אין לנו כאן שום הבדל, אבל הבעיה היא שבעולם שלנו אנחנו לא מתייחסים לאדם כמו לפרצוף רוחני ומסתכלים על איזה סוג רצון נמצא בו, אלא מסתכלים עליו כמו על ילוד אישה. אז מסתכלים, הוא ילוד אישה? יופי. אימא שלו יהודייה? אז הוא יהודי. מה זה יהודי? משתוקק לייחוד? לא. הוא ישראלי, משתוקק להיות ישר א-ל? לא. אז מה? בגלל האימא. זאת אומרת, יש כאן בלבול גדול שמתייחסים לעניין לפי הבהמיות ולא לפי הרוחניות, אבל מה לעשות?

זה דבר אחד, שהוא ברור לנו. אבל הבעיה היא אחרת, הבעיה היא שבמשך ההיסטוריה והדחייה שיש לנו מהכלים שדורשים תיקון, יש לנו שנאה, שנאה שהפכה להיות במשך ההיסטוריה ליחס מאוד מכוון נגד אלו שנקראים ישראל, יהודים, שאין להם שום קשר לא לישראל ולא ליהודים בצורה אמיתית, אבל ככה זה. ולכן יש לנו כאן שתי צורות, גם יחס גשמי, גם יחס רוחני, וכולם מבולבלים בזה. כולם מבולבלים ולא יודעים איך לאכול את הדברים האלה.

לכן אנחנו נמצאים במצב מיוחד, ואנחנו עכשיו ניגשים לפעולה שהיא חדשה לגמרי, זו באמת פעולה של דור האחרון. אז צריכים להתייחס לזה בעדינות ולא ככה בצורה ישירה וגסה. נקווה שכולנו נוכל לבצע את זה. אני מבין שיש המון שאלות בפרט בקבוצות כאלה חזקות כמו מוסקבה ועוד, אבל נתגבר על זה. לאט לאט, העיקר תנו לזמן לעשות סדר בראשים שלנו ובלבבות שלנו.

שאלה: כשאנחנו משתדלים להיכנס אל החיבור הזה, האם אנחנו צריכים לנסות להבחין בזה בעשירייה, אולי לעשות הקבלות כלשהן, או לחכות שזה יתגלה בעצמו ונרגיש בצורה ברורה את הפרט והכלל הזה, את ההבחנות ביניהם, או בכל זאת לנסות להתמקד ולגלות איזשהן הקבלות בין הפרט לבין הכלל ולעבוד עם זה?

יש כאן בעיה, כמו שעכשיו דברתי, שיש כאן הבחנות גשמיות והבחנות רוחניות. לפי הבחנות רוחניות אתם נקראים ישר א-ל, ישראלים. לפי הבחנות גשמיות אתם לא נקראים ישראלים ולא יהודים. לכן החיבור ביניכם עם הכלי האירופאי יהיה לא כמו החיבור שלנו עם הכלי האירופאי, אלא החיבור שלנו עם הכלי אירופאי יהיה הרבה יותר עוצמתי, חד, מנוגד וממנו נוכל להוציא בהתנגשות פנימית הרבה יותר הבחנות, ניצוצין שיתנוצצו מההתנגשויות הפנימיות למיניהן, שאנחנו אפילו לא מבינים אותן, אבל אחר כך אנחנו נרגיש שהם קיימות. זהו, זה מה שאני רוצה להגיד.

ולכן אתם צריכים להבין אותי, שאין לי ברירה אלא לעבוד רק עם הקבוצה שנמצאת לפני, ונראה יחד מה יצא מכל הניסוי הזה שאנחנו עושים. אני מקווה מאוד שנלמד מזה הרבה ונתקדם, לא חשוב באיזו צורה, יותר נעימה או פחות נעימה, אנחנו רוצים לראות את העתיד עד כמה אנחנו מתקדמים לעבר המטרה. לכן אני מדבר אתכם בצורה פשוטה ואומר, זוזו הצידה, אל תפריעו, תנו לנו לעשות את זה, אחר כך נלמד יחד את התוצאות האלה ונתחבר ונראה מה עושים. אנחנו עושים סך הכול עבודה משותפת, אני רוצה ללמוד מזה איך אנחנו נעשה גם את הכנס הכללי שלנו בפברואר כאן בישראל, באיזו צורה נגיע אז ולאיזה חיבור. נראה, אני לא יודע מה יקרה.

שאלה: לגבי העבודה המשותפת הזו, הקבוצה ההולנדית נתמכת על ידי עשירייה ה' מפתח תקווה ואנחנו באמת מרגישים הכרת תודה ענקית כלפי הדרך שבה הם תומכים בנו, הם תומכים בנו בדרך מאוד עדינה, זהירה, חמה ומשתדלים ממש להבין אותנו. אנחנו מרגישים חיבור מאוד חזק כלפי החברים שעושים את העבודה הגדולה הזאת.

איך הגישה הזאת של העשיריות הישראליות מפתח תקווה יכולה לתרום להתכללות של העשיריות המעורבבות או באירופה או בכנס?

אני באמת לא יודע, אני גם לא בטוח שאני מבין נכון, יודע נכון, רצוי להיות בספק, זאת אומרת, על כל דבר צריך יותר להעלות תפילה, יותר להעלות שאלה והבורא הוא כבר יפתור את הבעיות. אני לא יכול להאמין לעצמי, אני לא יכול להיות בטוח, אני גם לא רוצה להיות בטוח כי אלה דברים חדשים שיתגלו בעצמם יותר לאט, רצוי לשאול על כל צעד ושעל בזה אנחנו מבררים את המצבים, מה שאני מברר מצבים מהשאלות שלי אז אני מעביר את זה לאחרים אז הם כבר לא צריכים להיתקע בזה. אני לומד בזה גם את השיטה איך להעביר את זה הלאה, אני לא יודע, נעבוד יחד ונלמד יחד.

שאלה: שאלה לגבי הצעדים הקרובים שלפנינו שאנחנו צריכים לצעוד בהם ולברר אותם. כעיקרון תמיד נסענו לכנסים במשך שנים ארוכות, התחברנו בעשיריות וכעיקרון יש איזו הרגשה מקדימה על מה שמדברים על ההתכווצות וההתרחבות האלה, אבל במה בכל זאת הניסיון החדש הזה שאנחנו צריכים לרכוש במה להתמקד בעבודה שלנו כדי שזה יקרה עכשיו בשיעור ובכנס בהקשר של ההתכווצות וההתרחבות, העשירייה שלי, אני והכלי העולמי הכללי?

זה מאוד פשוט. (ראו שרטוט מס' 1) יש לי כלי, זה אני, הרצון לקבל שלי, האגו שלי. השאלה, מה אני עושה עימו? אם אני מקבץ את עצמי לעיגול יותר צר אז השטח הזה שאני פיניתי זה נקרא "מקום פנוי", אוויר, חלל, אני יכול כאן לקבל תיקונים, זה קודם כל. אחרי זה אני עובר לתיקונים, בתיקונים יש לנו נפש, רוח, אור חסדים ואחר כך גם חיה, יחידה, חי, אור חכמה. בכל זאת נכתוב ככה, תיקונים זה חסדים, ואחר כך חכמה וכל זה מפני שאני פיניתי כאן מקום מהאגו שלי, צמצמתי את עצמי.

המקום הזה אני ממלא באור חדש, כבר אני מתחיל להיות כלול משני חלקים, בפנים זה אני עדיין בחוץ זה בורא, אני כבר נעשה בזה איש א-לוהים. ואז אני מתחיל לעבוד על ההתכווצות עוד יותר ועוד יותר עד שאני מגיע לאפס. ואז כל השטח הזה רוחני וזה נקרא אצלי "נשמה". וכך כשאני מכווץ את עצמי אז יש לי בזה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כך אני ממלא את עצמי 125 מדרגות הכול כאן בפנים, אלה דברים מאוד קונקרטיים.

שרטוט מס' 1

תלמיד: לגבי הצמצום, מה זה אומר שאני מצמצם את עצמי? אנחנו מדברים על התכללות שאני נכלל בחברים שאני מתחבר איתם.

הצמצום שלי על מנת לקבל זה מה שאני מצמצם. אני מצמצם רק את האגו שלי, אני לא מצמצם את הרצון, עם הרצון אני לא יכול בכלל לעשות שום דבר עימו רק כוונה, הצמצום שלי על מנת לקבל, זאת אומרת כוונה.

תלמיד: אם נתאר את זה בעבודה בעשירייה, אני מתחבר עם החברים, אני נכלל עם החסרונות שלהם, איפה כאן ההתרחבות איפה ההתכווצות?

יותר טוב תעבוד על אהבה. אני רוצה לפנות בליבי מקום לאהוב אותם.

תלמיד: כשאני מצמצם את עצמי ואז מופיעים אותם מעגלים?

אתה מצמצם את האגו שלך בלבד, איפה שאתה חשבת על עצמך (ראו שרטוט מס' 2 ) כאן הרצונות האלה היו שלי, עכשיו אני עושה אותם של כולם, אתה לא מצמצם את הרצונות אתה מצמצם את השימוש האגואיסטי שבהם.

שאלה: וכל פעם במהלך היום כשאני יכול נגיד להתנתק מהמחשבות על עצמי ולחשוב על החברים כדי להרגיש אהבה כלפיהם זה נקרא שאני עושה התכווצות והתרחבות בכל פעם?

אתה עוד ועוד מפנה ברצון לקבל שלך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, הרצון לקבל נשאר רק הכוונה כל פעם אתה רוצה לתקן מעל מנת לקבל לעצמי לעל מנת לזולת.

שרטוט מס' 2

שאלה: איך חבר בעשירייה בקבוצה יכול להתכלל באופן מקסימלי בחיבור של הכלי העולמי בכנס בבולגריה וגם בכל שלב ההכנה שקורה עכשיו אם פתאום אין לו אפשרות להגיע פיסית. ברור שעדיף להגיע אבל אם אין אפשרות להגיע, אז במה לתת דגש על החיבור בתוך העשירייה על כנס המראה על החיבור הוירטואלי עם כולם, איך להימצא בתהליך?

אני לא הייתי ממליץ לכל מיני אנשים מכל רחבי העולם להגיע לכנס בולגריה, אנחנו לא לחצנו על זה, לא דברנו על זה, לא פרסמנו את זה. אני מלכתחילה הגדרתי את זה ככנס שהוא אירופאי, שמבחוץ לא מגיעים. לא צריכים את זה. לכן צריכים רק לצפות מבחוץ ולראות מה קורה. ואז אנחנו נראה מה ייצא מזה. אנחנו, יחד אתכם כולנו עושים עכשיו איזו פעולה מאוד מיוחדת. זה ניסיון, לפי הפסוקים שאנחנו למדנו, וגם נעבור אותם בזמן הכנס, ברור לנו שאנחנו נמצאים באיזו משימה מאוד מיוחדת, רוחנית, פנימית.

יכול להיות שחס ושלום אנחנו נוריד אותה לדרגת סתם איזו פגישה שאין בה שום דבר חוץ ממשהו חיצוני. יכול להיות שאנחנו נעורר בזה רגשות ונטיות פנימיים, ואז נלמד מזה הלאה. אבל ברור מכל הפסוקים שאנחנו לומדים שזה באמת סוג מפגש מיוחד. ובזה הכלי שלנו הגדול, העולמי, מקבל צורה אחרת, פורמט חדש. זה מה שאני יכול להגיד. אתם מבינים את זה. תראו כל שיעור ושיעור עד כמה שהוא ממש עמוק, מלא חומר, מלא עוצמה.

קריין: קטע מס' 5, מתוך בעל הסולם, "סוד העיבור-לידה".

"אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע. ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה." (בעל הסולם. "סוד העיבור-לידה")

שאלה: עד לכנס נותר עוד זמן מסוים, והצוות שעובד כל הזמן חושב, כיוון שכל יום אתה מכניס עוד תוספות חדשות, אז רצינו להתרכז בזה שנבנה עשיריות לפחות לשני השיעורים הראשונים. בלי לחשוב יותר מדי קדימה.

ואחת ההצעות שלך הייתה שלפחות בשיעור הראשון של הכנס, העשיריות, כיוון שאירופה היא יותר סביבה ווירטואלית, שהחברים שיגיעו מעשירייה אחת אבל שנמצאים פיסית יחד, מאיזו מדינה אחת, מאנגליה או מספרד, שהם יעבדו זמן מה פיסית ביחד בשיעורים. האם זה לא השתנה? או שצריך גם בזה לעשות איזה שינוי?

אין לי כל כך מה להגיד. זה מתברר במשך הזמן. אני בעצמי נמצא במבוכה ובחוסר אונים ובחוסר ידיעה. ואני דווקא שמח מזה שיש איזו תפילה על כל הדברים האלה, וגם זה סימן למצב חדש שאנחנו עוברים. אתם רואים כמה אתם מעלים כאן שאלות. זאת אומרת אנחנו צריכים לתת לאנשים האלה, שמגיעים מעשרה מקומות, להיות כעשירייה אחת. שלפחות הם יפגשו כאן בזמן הכנס. מצד שני איך אנחנו נערבב אותם עם הקבוצות האחרות? אני לא יודע. יש כאן פנים לכאן ופנים לכאן. אין לי תשובה.

שאלה: אתה אומר שעכשיו יש לנו צירי לידה. אז איך אנחנו יכולים לעזור, פנימית, חיצונית, כדי שצירי הלידה האלה יעברו במהירות מרבית, יפה וטובה? במה אפשר לעזור? לא סתם להתבונן על זה מהצד, אלא במה? מה המאמצים שלנו?

המאמצים שלנו כולנו זה בסופו של דבר תפילה. שאנחנו מחייבים את הבורא שהוא יעשה עלינו פעולות. ושהבורא עושה פעולות הוא לא עושה פעולות באירופה כן ובמוסקבה, או ברוסיה לא, או שם בקזחסטן כן ובצ'ילה לא. הפעולה היא פעולה שלמה, מלמעלה היא מגיעה. ואז היא פועלת על כל הכלי העולמי, במידה שהכלי הזה מוכן, משתתף וכן הלאה. לכן גם אלו שנמצאים בתוך הכנס, גם אלו שנמצאים מחוצה לכנס, בסופו של דבר הכול נקבע לפי החיסרון שאנחנו מעלים. היינו לפי המ"ן, תפילה.

וזה שכאילו שבאים לכנס אז יש להם יותר יכולת להשפיע, אני לא חושב. אני לא חושב. דווקא אלה שנמצאים רחוק משם, יש להם יותר זמן ויותר מקום ויותר תנאים להתבונן ולרצות שזה יקרה כך, או אחרת. לא לחשוב שאתם נמצאים מחוצה לכל התהליך הזה. זה לא נכון.

וחוץ מזה, אני אומר לכם, אני בזה רוצה עוד פעם להגיד לכם, אני לא יודע. אתם צריכים לדעת. במה? איך אתם מתחברים כדי להפעיל תפילה, זה הכול. אנחנו ממש הגענו למצב שלכולם זה חדש. זה שאני יודע קצת יותר, זה לא כל כך חשוב. באמת לא. פחות להסתכל עלי.

(סוף השיעור)

---

1. "ועל כל פשעים, תכסה אהבה." (משלי י', י"ב)↩

2. "מגלה טפח ומכסה טפח" (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת נדרים, כ', ב')↩

3. "בָּנִים אַתֶּם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת." דברים יא' פסוק א'.↩