שיעור הקבלה היומי6 ספט׳ 2020(בוקר)
שיעור בוקר 06.09.20 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא "חוק הערבות", נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.
נמשיך מקטע מספר 25. מאת בעל הסולם, "אהבת ה' ואהבת הבריות".
"בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו. וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
מאוד קשה. מאוד קשה לנו לקבל את זה שאנחנו צריכים קודם כל להגיע לאהבת החברים, ובמידה הזאת, אחרי זה ולא לפני, ולא פחות, להגיע לאהבת הבורא. שזאת המטרה, כי זה התיקון שלנו. את הקלקולים אנחנו מגלים עם החברים, עד כמה שאנחנו דוחים, שונאים, לא רוצים להתקרב אליהם, זה הקלקול שלנו שהבורא ברא אותו, "בראתי יצר הרע"1. ותיקון אנחנו צריכים להשתדל להגיע אליו, לגלות עד כמה שאנחנו לא מסוגלים להתחבר, ולבקש, והוא עושה את התיקון. שוב בודקים איך להתקרב, לא יכולים, לא רוצים, שונאים, דוחים, אבל מבקשים מהבורא, והוא מתקן, מקרב אותנו, מחבר אותנו. וכך זו העבודה שלנו, עד שמגיעים לכל התיקון כמו שהיה בהתחלה במערכת אדם הראשון.
שאלה: הוא כותב ש"הצורה היותר ברורה לאדם, ואין לטעות במעשים". כי הוא אומר שעם הבורא אפשר לטעות, אבל עם החבר אי אפשר לטעות. זאת אומרת, יש קודם כל מעשים לפני כוונות, זה יחד עם כוונות? המעשים מביאים את הכוונות, לכן צריך קודם כל מעשים?
אני רוצה להתקדם למטרת הבריאה, מטרת החיים שלי. אומרים לי, אתה יכול להתקדם למטרת החיים שלך בזמן שאתה חי בעולם הזה, אתה יכול להתקדם למטרת החיים, אך ורק בתנאי שאתה מתחבר עם האנשים והופך להיות איתם לאגודה אחת, קבוצה אחת.
מביאים אותי לקבוצה הזאת ואומרים, קח את זה, זאת הקבוצה, אתה חייב להתקשר איתם עד כדי כך כמו חלקים בגוף אחד, ידיים, רגליים, ראש, גוף, הכול. כמו שהם מחוברים בגוף שלם, כך אתם צריכים להיות מחוברים.
ודאי שאנחנו מגלים שאנחנו לא רוצים, ולא יכולים, וזה לא בשבילנו, ויותר טוב לברוח מכל הדברים האלה יהיה מה שיהיה. נכון. בכל זאת יחד עם זה אנחנו לאט לאט, אני מדבר על אנשים מיוחדים, אנחנו מעכלים שאין ברירה, שכך כולם יבואו, ואנחנו חייבים לעשות את זה. יש לנו הזדמנות כבר עכשיו בימינו, בוא אנחנו נעשה. ולכן אנחנו בקבוצות שהמקובלים כבר עשו את זה ויודעים איך לעשות את זה מארגנים אותנו, ואנחנו כך מתקדמים.
לכן בעשירייה שכולם שווים, אין אף אחד יותר מהשני, אין שום הבדל בינינו, אנחנו דומים רק בזה שרוצים להגיע יחד כולנו בחיבור שלנו לבורא. החיבור שלנו הוא צריך להיות כמה שיותר חיבור הדוק, סגור, זה הכול. זו כל העבודה שלנו, אין יותר. כל היתר זה כמו שהוא אומר לאותו גר, איך להגיע לרוחניות, אומר "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"2 זה השלב הראשון ב"ואהבת לרעך כמוך", השלב השני "ואהבת לרעך כמוך". אבל קודם אמר לו חצי מהתנאי, אל תעשה לאחרים את מה שאתה חושב שזה רע גם ביחס אליך. אין יותר.
שאלה: למה אני צריך להבדיל את החבר ממני, למה אני לא יכול לחבר את זה עם הבורא?
תנסה.
שאלה: על פי הטקסט, מה זה אומר לאהוב את החבר בכל ליבו, בכל מאודו ובכל נפשו?
זה בדיוק כמו שאתה אוהב את עצמך. זה הכול.
שאלה: בלחבר את מה שאנחנו קוראים עכשיו, למה שלמדנו לפני זה. כמה זמן או כמה מצבים לוקח, כדי להגיע מהעבודה הזאת בשמאל לימין, מעבודה למעלה מהדעת, עד שמתחילים להרגיש את החיבור הזה שמדובר עליו, שמרגישים אהבה בין כל החלקים שאין הבדל ביניהם?
יש כזה תנאי בפרמקולוגיה, שעושים תרופה, כשרוצים לדלל עד כמה שאפשר, אז כתוב, קוואנטום סאטיס ( 3(Quantum satis. זאת אומרת, עד הסוף. בלי גבול. כמה שייכנס. אתה צריך לתת הכול, עד שהרצון לקבל שלך כולו יהיה שייך לחיבור. זה הכול. עד מתי? מתי שתספיק. תספיק משך השנה, בבקשה. שנתיים, חמש שנים, בבקשה. משך חיים, גם טוב. אפילו מעבר לחיים, תמשיך. אל תדאג, את זה אי אפשר לעזוב. אנחנו בזה נמצאים בתהליך או בעיתו או אחישנה, כל העולם. רק ביותר או פחות מודעות.
שאלה: בסופו של דבר גם כשעולים ומרגישים את הכוחות שמקבלים באמונה למעלה מהדעת, לאו דווקא מרגישים שהפכנו להיות כאחד. השאלה היא, האם יש פה איזה שינוי איכותי שאנחנו צריכים לעשות, או שזה פשוט קורה עם הזמן עד שמגיעה ההרגשה שאנחנו ממש אחד, והבורא מתגלה? האם יש פה עוד משהו שאנחנו צריכים להוסיף, או שזה פשוט עניין של כמות?
הכול מחושב מלמעלה. ובינתיים להראות לכם שאתם מחוברים יותר ממה שאתם מרגישים ביניכם, זה לעצור אתכם בדרך, זה להפריע לכם בהתקדמות, אלא כל פעם צריכים להשאיר אתכם במצב של איזה חיסרון כדי שלא תפסיקו תנועה קדימה, ולכן בינתיים אתם כך מרגישים. אבל עוד מעט יהיה אחרת, כי יתנו לכם דווקא הרגשת רוגע, יופי, איזה הצלחה, כבר הכול נפתח, ואתם תצטרכו להתגבר על זה. זה יהיה הרבה יותר קשה.
שאלה: אני יכול להגיע לבד לאהבת חברים, או שזה צריך להיות הדדי?
אתה יכול לבד להגיע לאהבת חברים ללא שום התערבות שלהם. הם נראים לך ממש קרים שלא מגיבים אליך, לא עושים כלום. אבל אתה מחמם את עצמך בכמה שאפשר, אתה מודה לבורא שנתן לך לב חם, שנותן לך כיוון נכון, הבנה של מה צריך לעשות, ואתה ממש בא אליהם ומדליק ביניהם מדורה וקורא להם, בואו נתחבר, בואו נתקן את עצמנו, בואו נגלה את הבורא בקשר בינינו. כן. על זה בעל הסולם כותב שהתחיל לצעוק לכולם, על אדם שמצא איזה טקסט מיוחד של מקובלים.
קריין: כן. קטע מספר 26. מתוך "דגל מחנה אפרים". "פרשת יתרו".
"עם בני ישראל, טוב להם שיהיו נאחדים תמיד יחד בחבורה אחת, ואז אף אותם שהם פחותים במעלה מועילים לחבריהם להתקדש בקדושה יתירה ולהשיג יותר. שהעליון צריך לתחתון ממנו והתחתון צריך לעליון ממנו, כן אתם תהיו נאגדים תמיד באגודה אחת, ואז יתאחדו גם כן שורשכם. וזהו והייתם לי סגולה, היינו שגם בעולם העליון תהיו סגולה, כשתהיו למטה באחדות אחד."
(דגל מחנה אפרים. פרשת יתרו)
שאלה: מה זה נקרא למטה? "כשתהיו למטה באחדות אחת, אז תהיו גם למעלה".
ביניכם פיסית, ממה שאנחנו מתחילים. אנחנו צריכים להתחיל ממש מהדרגה של היסוד, מהחומר, מהאטום, וכך להעלות את עצמנו דרך כל הדרגות הגשמיות והדרגות הרוחניות עד הבורא. אנחנו צריכים לאחד בזה את כל העולמות.
תלמיד: מה זו האחדות בשורש, ומה זו האחדות בעולם התחתון?
אותה מערכת שבורא ברא ושבר אותה, שאנחנו חלקים מהשבירה, אנחנו צריכים אותה המערכת עם כוח ההתנגדות, עם כל מה שמתגלה בה, להחזיר למצב הקודם, לכדור אחד, עולם אין סוף. בזה שאנחנו עושים את זה, אנחנו מבצעים את כל פעולות הבורא שהוא עשה בבניית המערכת, אנחנו חוזרים על אותה העבודה שלו, לכן אנחנו מתחילים להכיר את עבודת הבורא, ואנחנו בזה מחזירים לו את הבריאה שלו, ובזה משמחים אותו.
אנחנו בזה מכירים עד הפרט האחרון הכוונות שלו, רצונות שלו, פעולות שלו, מעשים שלו למה כך עשה ולא אחרת, איזה קשרים יש בין כל הבריאה הזאת. זה כל המציאות בכדור הזה, בנשמה הזאת.
תלמיד: אז זה מה נקרא בעבודה הזו למטה ולמעלה?
שהבורא עשה את זה מלמעלה ואנחנו עושים את זה מלמטה.
תלמיד: וכשאנחנו עושים מלמטה, מה זה למטה? איפה זה למטה?
כשאנחנו משיגים את זה מתוך זה שבונים ומחברים ממש, פרט, פרט, פרט. וכל הפרטים לאט, לאט מתחברים. זה יוצא נכון ככה, שאנחנו בונים עשירייה בצורה הקטנה ביותר, ואחר כך אנחנו מתחילים יותר ויותר לפתח אותה, לפתוח אותה. איך להגיד את זה בעוד מילים אני לא יודע, ואז העשירייה הזאת כוללת בתוכה את כל המציאות. וכוח הבורא מחייה את המציאות, ואיך שהוא ברא את זה, ברא, אבל כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מגדילים אותו פי תר"ך פעמים. זאת אומרת אנחנו מכתירים אותו על כל הבריאה הזאת. אנחנו מביאים אותו לבמה לפני כל חלקי הבריאה הזאת לפני כל הנבראים. וקודם לא היה לו. זה נקרא ש"רצה לדור בתחתונים", רצה שיכירו בכוח ובשלמות שלו בכוח המרכזי של הבריאה.
תלמיד: ומה הסיבה ומה התוצאה בעבודה הזו?
שאנחנו נעשים כמו הבורא, אפילו כאילו יותר ממנו. "נצחוני בניי". אנחנו מחזיקים אותו על הידיים שלנו, הוא מחזיק אותנו על הידיים שלו. נמצאים בדבקות, אבל בדבקות כל אחד מצדו. אנחנו מצד זה שהגענו, גילינו אותו בנינו, העלנו אותו על הידיים שלנו והוא מעלה אותנו אל עצמו, אין מילים לזה אבל דווקא בזכות העבודה הזאת.
שאלה: מה העליון צריך מהתחתון?
העליון צריך מהתחתון שהתחתון יהיה מוצלח ומוצלח זה יכול להיות רק דבר אחד, להיות כמו העליון.
שאלה: ואהבת לרעך כמוך, לרעך זה חבר בקבוצה?
רק חברים שלך בקבוצה עכשיו הם אותם הקרובים שאתה צריך לאהוב אותם כמו את עצמך, בינתיים רק בקבוצה, זהו. אחר כך נצא מחוצה לקבוצה, לקבוצה הכללית שלנו שנקראת "בני ברוך כללי, העולמי" כשיהיו לנו כלים. זה לא שאחר כך זה שהם כביכול סוג ב' חס ושלום אלא יהיו לנו כלים איך אנחנו מתקשרים עם החברים שנמצאים לידי ואז אני אדע איך אני מתקשר ועל ידי מה להתקשר.
אנחנו לומדים קודם כל כמו [שמלמדים] ילדים, נותנים להם איזה חדר ובחדר הזה הם משחקים וככה מתחילים להכיר את העולם, כאילו כל העולם נמצא בחדר שלהם, ואחר כך בחצר, ואחר כך עוד יותר, אז כך אנחנו צריכים אתכם, קודם כל זה החברים בקבוצה, להיות כולנו כאיש אחד בלב אחד, אחרי זה נדע איך לצאת ליתר העשיריות שלנו, ליתר הקבוצות ואחר כך אתם תראו שאתם תתחילו להקרין כזה כוח, שהעולם יבוא אליכם ולא אתם תצטרכו לרוץ לעולם.
שאלה: יש שני מעגלים, מעגל אחד כלול יותר בעבודה, מעגל שני פחות, האם המעגל הראשון שיותר כלול בעבודה מתחבר בניתוק מהמעגל השני כדי לברר איך לעזור לחברים של המעגל השני הפחות מחובר, האם זה לא מביא לפירוד גדול עוד יותר בין שני מעגלים?
כשאנחנו הולכים להתחבר בינינו אנחנו דואגים בזה לא להתנתק ולא להתרחק מאף אחד מתוך בני ברוך הכללי, אלא אנחנו מטפלים בקשר בינינו, זהו, אבל לא על חשבון זה שאנחנו מתנתקים מאחרים.
שאלה: אני ממש מאושר לשמוע מילים גבוהות כאלה שמקרבות לבורא, השאלה היא האם כדי לא לעורר על עצמנו ייסורים מהבורא אם אנחנו צריכים כל הזמן לחזק אהבה, חיבור, להוסיף חשיבות, ערבות להתקדמות של החברים ואחרי זה על כל החברה וכל הבריאה כדי לעורר אותם לתיקון והתקרבות לבורא?
אתה מדבר יפה נכון וממש [כדאי] שתכתוב מאמרים, ייצא לך טוב, אתה יודע לדבר יפה ונכון, אבל פעם תצטרך לדבר איתנו יותר קצר.
שאלה: מיהו העליון בשבילי הבורא או החברים, אם החברים אז מי מהם, איך לבחור מתשעה חברים?
מה אתה מדבר, איזה חבר מכל הקבוצה אתה צריך לברר שאיתו אתה מתחבר? אתה מתחבר עם כולם יחד, ואם אתה רואה שיש משהו למישהו לידך שאתה איתו יכול להיות יותר מחובר, אז קח אותו כשותף ותלכו להתחבר יחד עם האחרים.
אבל חייבים ממש להיות מחוברים בכל העשירייה שלא יהיה הבדל בין אף אחד לעשירייה, כולם שווים, אז אתה תאזן את עצמך בצורה נכונה של השפעה ותוכל להמשיך הלאה.
שאלה: מקודם הזכרת שאפשר לעשות אהבת חברים ללא ההתערבות שלהם אז יש פה חבר שנותן דוגמה כאשר בישיבת חברים לא כל החברים משתתפים. אז מה נכון יותר, לעורר חבר דרך זה שמצביעים על החיסרון שנגלה או הודיה על כך שבכלל יש לנו ישיבת חברים ואפשר להיות ביחד?
בישיבת חברים אנחנו צריכים להתנהג כמו שכותב רב״ש במאמרים שלו.
(סוף השיעור)