בכחול - עצות פרקטיות מרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 29.1.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 -אמונה למעלה מהדעת*

1. *אתה רואה כל פעם כמה אתה יכול למיין ולברר את המחשבות, רצונות, פעולות שלך, נטיות. אתה מתחיל לראות שהבורא ממש נבדל, נקי וגבוה מעליך בכל הבחינות והתכונות. אז אתה רוצה להיכנס, משתדל להיכנס למדרגה הזאת. כשמגיע לזה אתה רואה שזה לא בורא, זה אתה*. בעצם זו רק מדרגה יותר מתוקנת מהקודמת, אבל בה אתה מגלה, כבר לפי הדיוקים שנפתחים באותה הדרגה, שבה יש לך אור יותר גדול שפועל עליך, שמברר לך דיוקים יותר גדולים במה אתה קרוב או רחוק מהבורא. אתה רואה שיש לך עוד למה להתקדם,
   
   *כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו*. אתה רואה כמה יש לך יותר ויותר לעבוד, ודווקא אותם אנשים שמתקדמים בצורה הנכונה לקראת הבורא, מרגישים את עצמם שנעשים יותר גרועים, יותר חלשים, ושעוד לא התחילו בעבודה שלהם, כמה שהתקדמו. לכן האדם צריך ללכת לא על קו אחד, אלא על ב' קוים, ימין ושמאל במקביל. *מצד אחד האגו שלו כל הזמן גודל וזה נותן לו אפשרות לעבוד. מצד שני, הבירורים שלו נעשים יותר חדים, יותר ברורים. כך הוא עובר ממצב למצב ב-2 קווים, ב-2 רגליים*.

2. ש: הכנעה בפני הבורא כמו הכנעה בפני חברים?
   ר: זה תלוי בדרגת האדם. יש כאלה שיכולים להכניע את עצמם כלפי הבורא במשהו, אבל כלפי חברים עדיין לא, או ההיפך, וכך לסירוגין. מפני שאנחנו נמצאים עדיין בזמן ההכנה, לא בזמן שאנחנו קובעים לעצמנו, קובעים לעצמנו את המצב. אבל בדרך כלל *וודאי שאהבת החברים צריכה להיות יותר גדולה מאהבת הבורא, כי בעזרת אהבת החברים ולפי גודלה, אנחנו מגיעים לאהבת הבורא, ולא ההיפך*.

3. להכניע את הגוף זה אומר להכניע את הרצונות לקבל שלנו שמפריעים לנו להתקרב זה אל זה.. הכנעה חייבת להיות, והיא חלק מההתגברות. אני מתגבר על הרצון האגואיסטי שלי בזה שאני בכוח מכניע את עצמי.

4. להכניע את עצמו כלפי מחשבות של קדושה, זה נקרא שאני רואה כמה אני לא מסכים עם כל התנאים שמגיעים לי מהבורא, מאין עוד מלבדו, ואני בכל זאת מכניע את עצמי ואומר שכל מה שאני מקבל, מה שלא יהיה, כמה שאני רואה את זה יכול להיות בצורה חלקית, אני בכל זאת מקבל את זה כדבר הטוב, בלמעלה מהדעת, שמגיע לי מהבורא. לכן אני צריך להכניע את עצמי כלפי כל המצב הזה.
   
   מדברים רק על מצבים רוחניים, לא על מצבים גשמיים. אנחנו לא משייכים את זה לעבודה שלי במקום העבודה, ולא למשפחה ולא לכולם, אלא רק ביחס שלי לבורא. יוצא שאני בזה מתחיל לסדר את עצמי כלפי הבורא, כלפי המציאות העליונה. זו עבודה קבועה שלנו..

5. הכנעה כוללת את הכל, *כי אני בעצמי קרוץ מחומר שאין בו שום דבר ששייך לרוחניות, לרוח. אני שייך לדרגת המלכות, לדרגת הרצון לקבל בלבד, שלא זז. אם יש לי נקודה שמתעוררת וזזה, זה רק מזה שהבורא בחר ברצון לקבל שלי ורוצה להחיות אותו עם אותה נקודת החיים, נקודה שבלב*, שמקבלת התעוררות מלמעלה, מהאור העליון, שיש לה איזשהו רשימו. כך מתעורר הרצון לקבל הזה.

6. ש: ההכנעה מול כוח עליון מתפתחת כשהאדם מרגיש שלא יכול להשפיע?
   ר: לא, הכנעה כלפי הבורא היא מהכרת הגדלות שלו בכל דבר שאנחנו נמצאים. הוא הראשון, הוא האחרון. אין כוח שפועל חוץ ממנו, ונגדו, גם בתוך האדם. האדם מגלה שכל הכוחות שפועלים בו, הם כוחות הבורא, והאדם בעצמו זה רק רצון לקבל ריק שאין בו שום תכונות, כוונות, מחשבות. אלא הבורא ממלא את הרצון לקבל של האדם שברא, ומתוך זה הוא מנענע את האדם ובונה בו התרשמויות שונות, מנוגדות. מזה האדם צריך להשתדל להבין מה קורה לו, *הוא צריך להשתדל להתחבר לכוח העליון הזה שעושה עליו את הפעולות, להסכים עימו, להכניע את עצמו, להתחבר אליו כך שפועל עימו יחד ממש בכל הכוחות, בכל לב ונפש. זו תהיה דבקות האדם בבורא*. יש בזה הרבה מדרגות ותנאים, אבל בינתיים זה כך.
   
   ש: מאותו מצב של ריקנות אני יכול לבקש כוחות של השפעה לחברים?
   ר: ודאי, *בכל מצב אתה יכול את זה לעשות, ואז יכול להיות שתבין שאתה ריקן, ואין לך במה לעזור להם, אלא להיות רק כלי בידי הבורא כדי לעשות חיבור, צינור בין הבורא לחברים. זה התפקיד הכי נעלה, יפה וטוב שלך. רק כדי לקיים את התפקיד הזה אתה מוכן לכל העבודה הרוחנית, רק להיות כלי שמעביר אור אליהם*.

7. ש: מה לעשות עם רצונות שאדם רואה שלא יכול להתגבר עליהם?
   ר: *מה לעשות? לפנות לבורא ולבקש. להבין שזו בעצם התוצאה הכי נכונה, הכי טובה. קודם הוא חשב שהוא בעצמו אולי יכול לעשות כך או כך. אם הוא מגיע למצב שכוש תריץ ידיו לאלוקים, שנשאר לו רק להתפלל לבורא, זה הפתרון הכי נכון*.

8. אני מבין שזה נראה כדבר יפה וטוב להרגיש את עצמנו *מלאים מצוות כרימון*, אבל אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא מצווה. מצווה זה שאני מגלה את התכונות שלי ורואה עד כמה הם מקולקלות כולם ומבקש את כוח התיקון, כוח הבירור ומתקן אותם. אני מגיע למצב שדווקא בכל אותם התכונות שגיליתי את עצמי רחוק מהחברים, אני מגלה אח"כ את הפערים בינינו. אחרי הכרת הרע אני עושה פעולות, סור מרע ועשה טוב. אני מגיע לחיבור עם החברים. בשביל מה אני מגיע אליהם לחיבור והם אליי? כדי שכולנו נוכל להתחבר בינינו ברשת קשר כזאת שמגיעה, מרכיבה, שיכולה לגלות לנו את הבורא, את הכוח הכללי שמחבר בינינו. כך אנחנו משתדלים להגיע לאיתור הבורא. איפה הוא נמצא? בינינו. איזה צורה יש לו? צורת הבורא זה בוא וראה. זו סה"כ התוצאה מהמאמצים שלנו להיות מחוברים יחד. ככל שאנחנו מתאחדים, אנחנו בזה משתדלים להיות יותר ויותר דומים לבורא. לא אף אחד מאיתנו, אלא יחד כולנו..

9. ש: איך לא רק לברוח ממכות ובעיות?
   ר: ודאי שאנחנו ברוב המקרים משתדלים לברוח ממכות, מבעיות, ממצבים קשים. זה ברור, אבל בכל זאת אנחנו יחד עם זה צריכים לעשות לעצמנו חשבון שלא כדאי לנו לברוח מעבודת החיבור, כי בין כה ובין כה נצטרך לעשות את זה, אם לא עכשיו אז בעתיד. אין לנו ברירה. הבעיה היא שהאדם מרגיש כאן את עצמו לבד, אבל אם הוא ירגיש את עצמו מחובר לחברים, ושיחד אנחנו עושים את העבודה, אז איש את רעהו יעזורו, אנחנו בתמיכה הדדית יכולים להגיע למצב שיהיה לנו טוב, שנשמח בעבודה שלנו יותר ויותר.

10. ש: האם להגיד שמחשבות לא של קדושה הן גם ריקנות?
    ר: מחשבות שלא של קדושה, אם הן עוברות על אדם שבדרך כלל נמצא בכיוון הנכון, גם הן שייכות לעבודה הרוחנית. אין מה לעשות, כך אנחנו בנויים. אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים הללו רק ע"י חיבור בינינו. *כשאנחנו מתחברים אנחנו יכולים לעבור את הדברים האלה. אפילו לא אני בעצמי, אלא החברים יעשו את העבודה שלי ואני אעשה את העבודה שלהם. אז יהיה בינינו כבר חיבור אחר, עבודות אחרות, חסרונות אחרים*.

11. תודה רבה לנשים. אני מאוד נהנה, אתם רואים שלא הפסקתי באמצע, כי אני מאוד נהנה מהשאלות שלכן. שאלות באמת לעניין, טובות, ואני בטוח שגם הגברים איתי יחד בזה.

*חלק 2 - אחור וקדם צרתני*

12. המאמר מאוד חשוב, הוא נותן לנו יחס כללי להנהגת הבורא בעולם. כתוב אחור וקדם צרתני, פירושו שפעם הוא מתגלה ופעם הוא נסתר, כי באמת מלכותו בכל משלה. כלומר באמת הוא פועל בהכל ושולט בהכל, ואין אצלו יום לילה, שינויים. כל המצבים האלו הוא מעביר עלינו כדי לקדם אותנו בזה שנבין, נכיר ונהיה פתוחים לכל המציאות עליונה כמוהו, כלומר שנכיר אותו. המציאות עליונה זה הוא, כי באמת מלכותו בכל משלה, בכל שולטת רק המלכות שלו. מלכות הכוונה השליטה שלו, והכל ישוב לשורשו, כלומר אנחנו נגיע בסופו של דבר למצב שהכל יהיה פתוח וברור, אנחנו נהיה נכללים מזה באותה רמה ובאותה דרגה כפי שהבורא פותח לנו.

13. ש: איך מאחורי ההסתרות, מגלים את השכינה?
    ר: אתה צריך להתנהג בדיוק כמו שכתוב. *אתה נמצא מול הבורא, ובינך לבורא יש עשירייה, או אפילו כל האנושות, כל המציאות, כל העולם*. ברור לנו שזה הכל רק דמיון, לכן זה נקרא עולם, מהמילה העלמה. שאנחנו צריכים שכל הפעולות, כל המצבים שלנו יהיו כדי לגלות את האמת, שאין חוץ מהכוח עליון, אין עוד מלבדו. לכן אנחנו מסדרים את עצמנו בכל הפעולות גשמיות והרוחניות, לא חשוב איך לחלק את זה, כאילו שאנחנו נמצאים כבר עכשיו בשליטת הבורא השלמה. זה בעצם הכיוון, *ההסתרה לא תפריד בינינו, אני לא רוצה לקבל את ההסתרה. אני גם עכשיו, למרות ההסתרה, רוצה כמה שיותר להיות דבוק בבורא בגילוי*.

14. יש לי רצון להכיר את הבורא, בלי זה אין לי חיים, בשביל מה לחיות. אני לא רוצה להיות סתם כבהמה. לכן כשנופלים הרבה פעמים לדרגת בהמה ולא רוצים לצאת ממנה אפילו, ואח״כ שוב עולים וחוזרים לאיזושהי עבודת האדם, להיות דומים לבורא. כך אנחנו נמצאים בהתפתחות. *יש לנו עבודה, למרות שהכל בא מלמעלה. לגלות שהכל בא מלמעלה ובבחירה החופשית שלנו, שזה רק אצלנו קיים, מי שנמצא במשיכה לגילוי הבורא האמיתי. אנחנו צריכים לגלות את הבורא בנטיה שלנו להשתוות עימו, להיות עימו בחיבור הדדי, אני לדודי ודודי לי. כלפי אנשים האלה הבורא פועל באחור וקדם צרתני, בגילוי והסתר. ע"י זה הוא מלמד אותנו, מחנך אותנו*.

15. ש: האם בתוך הגילוי צריך לעשות הסתרה נוספת?
    ר: *אנחנו לא עושים אף פעם הסתרה. אנחנו הולכים רק לקראת הגילוי, אבל אנחנו רוצים לעשות את הגילוי הזה בהסתרה*. זה הדבר המיוחד שאנחנו עושים, גילוי ע"י צמצום מסך ואור חוזר, ואז באו״ח שלנו, בדחיה שלנו, לא בתוך הרצון לקבל אלא כשאנחנו מעלים את הרצון לקבל באו״ח, כך אנחנו בונים את הכלי לגילוי הבורא. לכן אנחנו לא מקבלים ברצון לקבל ממש את הגילוי, אלא ברצון לקבל שנכלל בכוח הדחיה, באור חוזר. בזה שאנחנו בונים מקום לשכינה, ובו אנחנו מגלים את הבורא. אחרת יהיה כביכול קצר בין הפלוס והמינוס, בין האור לרצון. *אם אנחנו מעמידים בינינו לבורא את הצמצום, כלומר בידוד, מסך, כוח התנגדות, אור חוזר, צורה נכונה להתקשר לאור, אז האור העליון מופיע בתוך האור חוזר שלנו, ושם אנחנו מתקשרים. זה הקשר של הנברא עם הבורא*.

16. ש: צריך ללכת עם ההסתרה או עלי לאהוב את ההסתרה?
    ר: *אנחנו צריכים לאהוב את ההסתרה. ההסתרה עוזרת לי להתעלות למעלה ממנה ולהגיע לדבקות עם החברים ועם הבורא בדבקות רוחנית במקום דבקות גשמית*. ההסתרה מעלה אותנו מדרגה לדרגה. אם אני מסתכל בעיניים גשמיות, אז ברור לי שאני רואה גשמיות. כאן אני צריך להבין שהצורה הזאת של העולם, שנקרא הסתר, עולם ממילה העלמה, אני צריך להתעלות לחיבור בינינו, למצב שבאמת אנחנו נתחיל לקשור בינינו צורות התקשרויות כאלו שזה ייתן לנו קשר חדש. אנחנו לא נשווה אותו עם הקשר הגשמי, אלא רוחני. כולנו בשפעה, כולנו בחיבור, כולנו למעלה מכל החושים הגשמיים שלנו.
    
    *אף אחד לא מסתכל על הפנים של השני, על תכונות הגשמיות של הזולת, כי זה גשמיות, זה בהמיות. אנחנו רואים כמה זה מוגבל ומוטעה. כאן אנחנו צריכים לבנות יחס רוחני חדש בינינו, כך שהצורה הרוחנית תשרה בינינו*. לתאר לעצמנו לא שאנחנו מסתכלים על הפנים זה אל זה, כי פנים אתם יודעים מה היה לפני 20 שנה שהייתם מכירים זה את זה והיום, ומה יהיה בעוד 20 שנה, ואחרי שנאבד את הצורות הגשמיות שלנו.
    
    אנחנו צריכים להתייחס אחד לשני לפי הרצון לקבל ונקודה שבלב שנמצאת בתוך הרצון לקבל, שיש בכל אחד אחד, למהות של כל אחד. מפני שפסגת המהות שיש בכל אחד ואחד, זה הבורא נותן לכל אחד משיכה אליו, אז כדאי לנו עם זה להתקשר בינינו. *לא להסתכל על כלום חוץ מזה. לא צורה החיצונה, לא תכונות מקולקלות שבינתיים קיימות בכל אחד ואחד, אלא רק על דבר אחד: אני אוהב בכל חבר וחבר את חלק אלוקה שבו, זהו. והבהמה נשארת, מתקנת כך וכך, לא חשוב איך היא מתנהגת, אבל העיקר זו הנקודה הרוחנית שבו*.

17. ש: אז צריכים שהבורא יסיר את ההסתרה?
    ר: לא. לא להסיר את ההסתרה שלו, על זה אנחנו לא מבקשים. כלומר הוא גם לא יסיר את ההסתרה, הוא פשוט יוריד אותנו לגשמיות וזהו. אלא *אנחנו צריכים לבקש ממנו שדווקא ע"י ההסתרה נוכל להתקשר לחברים בצורה נכונה, לנקודה שבלב שלהם*. אפילו לא בלב של של החבר, כי לב שלו זה רצונות לקבל, אבל הנקודה שבלב שיש לו נקראת חלק אלוקה ממעל. לזה אני רוצה להתחבר.
    
    *הדבר העיקרי שאנחנו צריכים לעשות זה פשוט להשתדל לחבר את הנקודות שבלב שלנו, על פני כל הלבבות שלנו. לחבר את הנקודות שבלב, ובהן לתת מקום לבורא שיתגלה וישרה*.

18. ש: מה זה הסתרה בעשירייה?
    ר: *הסתרה בעשירייה זה שאני לא רואה את הקשר בין החברים לבורא. זה נעשה בכוונה, זה נקרא שכלפיי הבורא נסתר*. אם אני מתייחס אליהם כמו אל הנקודות שבלב שבהם, נמצא התעוררות מצד הבורא, אני כך מתייחס אליהם נכון ומתקדם.

19. אפילו במקרים שנראה לנו שאנחנו מתגלגלים, מתנהגים, מתקדמים, נפעלים בצורה לא נכונה, גם בזה בעצם פועל הבורא. אל תחשוב שיצאת מהשליטה שלו ואתה אח"כ מחליט שאתה חוזר לשליטתו. אתה תמיד נמצא בשליטה שלו השלמה, אלא ההבדל הוא לרצונו או לא לרצונו. אנחנו צריכים לראות במשך ההתקדמות שלנו ברוחניות על מה זה מדובר, מתי אנחנו מתקרבים, מתי אנחנו מתרחקים לרצון הבורא, ומה קורה איתנו בכל מקרה שעוברים.

20. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל אחד ואחד רוצה להשתתף עם הקבוצה, בלי לשים לב על פרצופים חיצוניים, על הבעה חיצונה, על מה שמדברים, איך מתנהגים, כי כל הדברים האלה שייכים לעולם הגשמי הבהמי. אנחנו צריכים לשים לב רק למה שהלב של החברים שלנו מכוון, ולהשתדל להתחבר עם הלבבות שלהם, וכך בתוך הלבבות האלה לראות איפה יש שטח משותף בכל הלבבות, בו יתגלה הבורא.

21. תנסה, תעשה תרגילים ותראה שזה אפשרי. צריכים לעשות הרבה תרגילים. אתה תראה שזה אפשרי ובזה תתחיל ללמוד את היחס הנכון שלך למציאות. מאחורי כל המציאות עומד הבורא, אין עוד מלבדו. איך להתייחס לאין עוד מלבדו? אם אני אתייחס כך לאנשים בצורה גלויה, אז יחשבו שאני לא בריא בנפש, חולה נפש. אני צריך לדבר כאן רק על ההתנהגות שלי הפנימית, איך אני מקבל את המציאות, זהו בינתיים. אח"כ נדבר אחרת.

22. ש: בשיעור, צריך להתרכז בתפילה פנימית או להקשיב למה שהרב אומר?
    ר: להקשיב לדברי הרב, ולהיות ממש בתוך דברי הרב.

23. ש: יש הרגשה שאנחנו ממש בכניסה לשער.. איך פורצים את הקרום הזה?
    ר: זה באמת קרום קשה. אנחנו צריכים כולנו, לא רק נשים, גם גברים, כולנו, לתקוף את המחיצה הזאת. בוא נשתדל את זה יחד לעשות. נקווה שכבר לקראת הצהריים כשנתראה שוב, תהיה לנו הכנה יותר טובה לזה.