שיעור בוקר 14.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 444,

מאמר "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 444, מאמר "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא".

המאמר הוא די ארוך, אבל כדאי לנו לראות איך רב"ש מעביר אותו. ניקח ממנו כמה דברים, גם את הנושא וגם את הגשת הנושא.

מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא

תשמ"ז - מאמר י'

1986/87 - מאמר 10

"הזה"ק (מצורע דף ב' ובהסולם אות ד') כתוב שם וזה לשונו, "תא חזי, בוא וראה בלשון הרע שאמר הנחש אל האשה, גרם אל האשה ולאדם שנגזר עליהם מיתה ועל כל העולם. בלשון הרע כתוב, ולשונם חרב חדה. משום זה גורו לכם מפני חרב, דהיינו מפני לשון הרע. כי חמה עונות חרב. מהו, כי חמה עונות חרב. זו היא, חרב לה', שלמדנו, חרב יש להקב"ה שבו הוא דן את הרשעים. זה שכתוב חרב לה' מלאה דם. וחרבי תאכל בשר, שהיא המלכות מצד הדין שבה. ומשום זה גורו לכם מפני חרב, כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון, שדין כתוב, שפירושו למען תדעו שכך נדון, שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא המלכות מבחינת הדין שבה. זה שכתוב זאת תהיה תורת המצורע. דהיינו המלכות, הנקראת זאת, דנה את המצורע מחמת שדבר לשון הרע. כי על עוון לשון הרע באים נגעים", עד כאן לשונו.

ויש להבין הלא הזה"ק אומר, שכל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל, שהיא המלכות מבחינת הדין שבה. ולמד זה ממה שכתוב אצל הנחש, שדיבר לשון הרע אל האשה, ושם היה לשון הרע על הקב"ה. ומה זה הוכחה לבין אדם לחבירו, שיהיה גם כן כל כך חמור עד שגרם מיתה, כמו שמפרש על הכתוב "ולשונם חרב חדה", על לשון הרע שבין אדם לחבירו.

היינו שאותה גדלות וחומרת העוון של לשון הרע בין אדם לחבירו, יהיו כדוגמת לשון הרע שבין אדם למקום. היתכן, שמי שמדבר לשון הרע על חבירו, יהיה דומה כאילו דיבר לשון הרע על הקב"ה. כשמדברים לשון הרע על הקב"ה, יכולים להבין שזה גורם מיתה, היות שע"י זה שמדבר לשון הרע על הבורא, הוא נעשה נפרד מהבורא. ומשום זה, כיון שהוא נפרד מחיי החיים, לכן הוא נבחן למת. אבל מדוע יגרום זה מיתה, כשמדבר לשון הרע בין אדם לחבירו.

הנה הזה"ק אומר, כי על עוון לשון הרע באים נגעים. וחז"ל (ערכין ט"ו ע"ב) אמרו וזה לשונם "במערבא אמרי, לשון תליתאי, קטיל תליתאי הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו". ופירש רש"י "לישנא תליתאי" זה הוא לשון הרכיל, שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד. עוד שם אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא "כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר". ואמר רב חסדא, אמר מר עוקבא, כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם.

וכמו כן יש להבין את חומרת האיסור של לשון הרע, עד כדי כך כאילו כפר בעיקר, או לפי מה מר עוקבא אומר, שהקב"ה אומר, אין אני והוא יכולין לדור בעולם. זאת אומרת, אם נגיד דרך משל, אם ראובן סיפר לשון הרע לשמעון על לוי, שעשה דבר רע, כבר "אין הקב"ה יכול לדור בעולם", מחמת לשון הרע שראובן דיבר דברים רעים על לוי. מה שאין כן בשאר עבירות, שאם ראובן עשה, כן יכול הקב"ה לדור עמו בעולם. משמע שזה הוא דבר חמור כל כך. אם כן צריכים להבין, מהו לשון הרע, שהוא כל כך רע.

ונפרש זה על דרך העבודה. והנה בספר "מתן תורה" מפרש את גודל חשיבות של מצות "ואהבת לרעך כמוך". "רבי עקיבא אומר "זה כלל גדול בתורה" וזה לשון מאמר חז"ל זה, אומר לנו, ביארנו, כי מלת כלל, יורה על סכום של פרטים, שמבין השתתפותם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא, כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", "שהוא כלל גדול בתורה", הנה עלינו להבין, ששאר תרי"ב המצות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה, אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום הפרטים המוכנסים ומותנים במצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך". שאין אלו אלא דברים מתמיהים. כי זה יצדק במצות שבין אדם לחבירו, אולם איך יכולה אותה המצוה האחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצות שבין אדם למקום. שהן הן עיקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה".

ועוד שם וזה לשונו "באותו הגר שבא לפני הלל (שבת ל"א) ואמר לו, למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. ואמר לו, כל מה דעלך סני, לחברך לא תעביד. (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ואידך, פירושא היא זיל גמור. הרי לפנינו הלכה ברורה, אשר אין לנו שום העדפה בכל התרי"ב מצות, ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך". שהרי אומר בפירוש, ואידך פירושא היא זיל גמור. דהיינו, שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת, שאי אפשר לגמור מצות "ואהבת לרעך כמוך" זולתם".

ויש להבין, מדוע שהגר אמר לו בלשון קודש "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", לא השיב לו הלל בלשון הקודש כמו שכתוב, אלא השיב לו בלשון תרגום ואמר ליה "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד". ועוד יש להבין, בתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך", שזהו "מצות עשה", והלל אמר בלשון "לא תעשה", כי אמר לו "מה דסני לך, לחברך לא תעביד", שהוא לשון "לא תעשה".

ובספר "מתן תורה" הוא מבאר שם גודל וחשיבות הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", מטעם היות שמטרת הבריאה היא "להטיב לנבראיו", ובכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא ירגישו שום חסרון, היות שיש כלל "כל ענף רוצה להדמות לשורשו", והיות שהשורש שלנו הוא הבורא, שהוא ברא כל הנבראים, הוא חס ושלום אינו בעל חסרון שיצטרך לקבל משהו.

אי לזאת, גם הנבראים, בזמן שהם מקבלים ממי שהוא, מרגישים מהנותנים שלהם ענין "בושה", לכן בכדי שהנבראים, בעת שהם יקבלו מהבורא טוב ועונג, לא תהיה בהטבה שום בושה, לכן נתקן בהעולמות עליונים ענין צמצום, שזה גרם לנו העלם והסתר על השפע העליונה, שאין אנו מרגישים את הטוב שגנז בתורה ומצות שנתן לנו ה'.

והגם שניתן לנו להאמין, שהתענוגים הגשמיים שנראים לעינינו להרגיש את מעלתה וטובה, וכל העולם, היינו כל הנבראים שנמצאים בהעולם הזה, רודפים אחרי התענוגים בכדי להשיג אותם, במסירות נפש, ומכל מקום אין בהם רק אור דק מאוד, היינו הארה קטנה ממה שיש להשיג בקיום תורה ומצות, כמו שכתוב בזה"ק, שהקדושה המחיה את הקליפות, היינו שאם הקדושה לא היתה נותנת חיות להקליפות, לא היתה להן שום יכולת להתקיים.

וזהו נמשך, שיש ענין שצריכים להקליפות שיתקיימו, כי סוף כל סוף הכל יתוקן והכל יכנס להקדושה. וזה ניתן להנבראים, שהם יתקנו, בזה שאצלם נוהג ענין של זמן, אז יכולים להיות שני נושאים בנושא אחד, אף על פי שהם מנוגדים זה לזה. וכמו שכתוב (הקדמה לספר הזהר אות כ"ה), ומשום זה שיש ב' מערכות "קדושה" ו"אבי"ע דטומאה", שהם הפוכים זה לזה ואיך הקדושה יכולה לתקן אותם.

מה שאין כן האדם, הנברא בעולם הזה, שיש ענין של זמן, לכן הם (ב' מערכות) נמצאים באדם אחד, אלא בזה אחר זה. ואז יש כבר מקום שהקדושה תתקן את הטומאה, שעד י"ג שנה האדם משיג את הרצון לקבל הנמצא במערכת הטומאה, ואח"כ על ידי עסק התורה הוא מתחיל להשיג "נפש דקדושה", שמתפרנס אז ממערכת העולמות דקדושה.

אבל, כל השפע שיש להקליפות ממה שמקבלים מהקדושה, אינו יותר "מנהירו דקיק", שנפלו ע"י שבירת הכלים, וכמו כן ע"י חטא דעץ הדעת, שמזה נעשה "אבי"ע דטומאה". אבל יש לנו להאמין ולעשות ציור ולהסתכל, איך אחרי אור דק מאוד כל הנבראים רודפים אחריהם בכל כוחם, ואין אף אחד מהם שיאמר, די לי במה שרכשתי, אלא כל אחד משתוקק תמיד להוסיף על מה שיש לו. כמו שאמרו חז"ל, "מי שיש לו מנה רוצה מאתיים".

וזו הסיבה, מטעם שלא נמצא בהם שלימות, משום שלכתחילה אין בהם שלימות. מה שאין כן ברוחניות, שבכל דבר רוחני יש שמה מלובש אור עליון, לכן כשאדם משיג איזה הארה של רוחניות, אין בידו להבחין שזו מדרגה גדולה או קטנה, כי ברוחני, אפילו מדרגת "נפש דנפש", שהיא חלק מה מהקדושה, וכמו הכלל של הקדושה הוא שלימות, כמו כן חלק ממנה גם כן יש בה "שלימות", מטעם כי ההבחנות באור עליון "קטן" ו"גדול" הן לפי ערך המקבל, היינו זה תלוי עד כמה שהמקבל מוכשר להשיג את גודלה וחשיבותה של האור, אבל בעצם האור אין שינוי כלל, כמו שכתוב "אני ה' (הוי"ה) לא שניתי" (כמבואר בספר "פתיחה לחכמת הקבלה" אות ס"ג).

ולפי זה מתעוררת השאלה, מדוע על אור קטן שמאיר בתענוגים הגשמיים כל העולם רצים אחריהם, ועל תענוגים הרוחניים ששם נמצא עיקר הטוב והעונג, אין אנו רואים את מי שרוצה לתת כוחות כל כך גדולים כמו שנותנים על גשמיות. אלא כנ"ל, שתענוגים גשמיים, שנמצא אצל "אבי"ע דטומאה", על זה לא היה צמצום והסתר. וזה בכוונה תחילה, כי אחרת לא היה קיום העולם. כי בלי תענוג אי אפשר לחיות.

וזה נמשך גם כן מהמטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". לכן בלי תענוג אין קיום להעולם. נמצא, שהיה מוכרח להיות מגולה בהם תענוגים. מה שאין כן על תוספות, היינו לקבל טוב ועונג יותר מכדי להחיות את הגוף, שזהו התענוג האמיתי, ניתן על זה "צמצום והסתר", שלא יראו את האור החיים המלובש בתורה ומצות, מטרם שהאדם מסגל עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא "השתוות הצורה". כי אם היה מגולה תיכף את האור המלובש בתורה ומצות, אז לא היה שום מקום לבחירה.

היינו, במקום שהאור מגולה, אז התענוג שהאדם היה מרגיש בקיום תו"מ היה בבחינת "קבלה עצמית", ולא היה ביכולתו לומר, שהוא מקיים תו"מ מטעם "מצות ה'", אלא, הוא היה מוכרח לקיים תו"מ מטעם התענוג שמרגיש בהם. והאדם יכול לעשות חשבון לעצמו, בזמן שמרגיש איזה תענוג באיזו עבירה, שהתענוג הוא רק אור דק מאוד בערך הטעם האמיתי שישנם בתו"מ. איך שקשה להתגבר על התאוה, שככל שהתאוה גדולה יותר, יותר קשה לעמוד בנסיון.

נמצא, בזמן שהיתה מגולה גדלות התענוג בתו"מ, אז האדם לא היה יכול לומר "אני עושה את המצוה מטעם רצון ה'", היינו, שהוא רוצה להשפיע לה' תענוג בזה שמקיים מצוותיו, הלא בלי צווי ה' היה ג"כ מקיים תו"מ מטעם "אהבה עצמית", ולא מטעם שהוא רוצה להשפיע לה'. ומשום זה נעשה "צמצום והסתר" על תו"מ. ומשום זה על תענוגים גשמיים כל העולם רצים אחריהם. ועל התענוגים שישנם בתו"מ, אין כח לעשות, מטעם שהעונג אינו מגולה מטעם הנ"ל.

ובהאמור יוצא, שענין "אמונה", שניתן לנו לקבל על עצמנו את החשיבות שנמצא בתו"מ, ובכלל להאמין בה', שהוא משגיח על הנבראים, זאת אומרת, שאין האדם יכול לומר שהוא לא מקיים תו"מ משום שהוא לא מרגיש בהשגחת ה', איך שהוא משפיע טוב להנבראים, משום שגם על זה, הוא צריך להאמין, שאפילו שהוא לא מרגיש. כי אם יש לו הרגשה שהשגחתו יתברך הוא בבחינת "טוב ומטיב", כבר לא שייך שם ענין של "אמונה". אבל בשביל מה עשה הקב"ה שנעבוד אותו בבחינת "אמונה". הלא יותר טוב היה, אם האדם היה יכול לעבוד בבחינת "ידיעה".

התשובה, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, זה שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו בבחינת "אמונה", אל יחשוב האדם שזהו מסיבת שאינו יכול להאיר לו בבחינת "ידיעה", אלא הקב"ה יודע שבחינת "אמונה" היא דרך יותר מוצלחת שהאדם יוכל להגיע להמטרה, הנקראת "דביקות ה'", שהוא ענין "השתוות הצורה". שע"י זה יהיה כח באדם לקבל את הטוב. ויחד עם זה יהיה גם בלי "נהמא דכסופא", היינו בלי "בושה", היות שכל מה שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג מה', הוא רק שהוא יודע, שמזה יש להקב"ה הנאה, והיות שהוא רוצה להשפיע לה', לכן הוא רוצה לקבל ממנו את הטוב והעונג.

ובהאמור אנו רואים, שעיקר עבודה מה שמוטל עלינו, בכדי שנוכל להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם, שהיא "להטיב לנבראיו", עלינו להכשיר את עצמינו לרכוש לנו כלים דהשפעה, שזהו התיקון, שמתנת המלך תהיה בשלימות, שלא ירגישו שום בושה בעת קבלת התענוגים. וזהו כל הרע שבנו מרחיק אותנו מהטוב העתיד לנו לקבל.

ונתנה לנו הסגולה של תורה ומצות בכדי להגיע להכלים האלו, שזהו מה שאמרו חז"ל (קידושין ל'), שהקב"ה אומר "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין", שע"י זה הוא יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, ויזכה שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ובספר "מתן תורה" (אות י"ג) הוא אומר וזה לשונו, "ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בתורה,

א. מצות הנוהגות בין אדם למקום יתברך,

ב. מצות הנוהגות בין אדם לחבירו.

הנה שניהם לדבר אחד מתכוונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדביקות בו יתברך כמבואר. ולא עוד, אלא אפילו הצד המעשה שבשניהם הוא גם כן בחינה אחת ממש, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הבדל בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בדבר, הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשם יתברך והן לבני אדם, מורגשת אצלו כמו ריקנית בלי מושג. וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, משום שהעבודה במצות שבין אדם למקום יתברך היא קבועה ומסוימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל, וכל שעושה מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע. מה שאין כן חלק המצות שבין אדם לחבירו הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה".

ובהאמור אנו מבינים, מדוע אמר רבי עקיבא על הכתוב "ואהבת לרעך כמוך", "זה כלל גדול בתורה". מטעם, כי העיקר הוא לזכות "לדביקות בה'", הנקרא כלי דהשפעה, שהוא בחינת "השתוות הצורה". ובשביל זה נתנה הסגולה תו"מ, שע"י נוכל לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת, ששלב א' הוא אהבה שבין אדם לחבירו ואח"כ יכולים להגיע לאהבת ה'.

ועכשיו נוכל להבין מה ששאלנו לעיל, מדוע שבזמן שהגר בא להלל ואמר לו "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", לא השיב לו הלל בלשון קודש כמו שהוא שאל "למדני כל התורה על רגל אחת", אלא השיב לו בלשון תרגום "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד" (התרגום של "ואהבת לרעך כמוך"). ועוד יש להבין, הלא בתורה כתוב "ואהבת לרעך", הוא מצות עשה, והוא השיב להגר בלשון לא תעשה, כי אמר לו "מה דעלך סני, לחברך לא תעביד".

ולפי מה שמבאר את חשיבות של המצוה "ואהבת לרעך כמוך", במה שמבאר דברי רבי עקיבא, שאמר "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", שדוקא ע"י מצוה זו יש בכוחה יותר הסגולה להגיע "לאהבת ה'". ומשום זה כשבא הגר להלל ואמר לו "למדני כל התורה כולה על רגל אחת", היה רוצה לומר לו הכלל של "ואהבת לרעך כמוך" כמו שכתוב בתורה, אבל הוא היה רוצה להסביר לו ענין של עוון חמור הנקרא לשון הרע, שהוא עוד יותר חמור מהמצוה של "ואהבת לרעך כמוך". כי מצות "ואהבת לרעך" היא נותנת להאדם כח של התגברות לצאת מאהבה עצמית, שע"י זה שהוא יצא מאהבה עצמית, הוא יכול להגיע לאהבת ה', כנ"ל.

נמצא, אם הוא לא עוסק במצות "ואהבת לרעך", אלא הוא "בשב ואל תעשה", ולא התקדם ביציאת משליטת אהבה עצמית, אבל הוא לא הלך אחורה, זאת אומרת, הגם שהוא לא נתן להזולת אהבה, אבל "אחורי לא הלך", היינו לא עשה שום פעולה שתגרום שנאת הזולת. מה שאין כן אם הוא מדבר לשון הרע על חבירו, בפעולה זו הוא "הולך אחורי", היינו לא די שלא עסק באהבת הזולת, הוא עוד עשה פעולה הפוכה, שהוא עוסק במעשים שגורמים "שנאת הזולת", בזה שהוא מדבר לשון הרע על חבירו. כי מדרך העולם הוא, למי שאדם אוהב אינו מדבר עליו לשון הרע, כי זה גורם פירוד לבבות, לכן את מי שאוהבים לא רוצים לדבר לשון הרע, כדי שלא יתקלקל את האהבה שיש ביניהם, משום שלשון הרע גורם שנאה.

נמצא לפי זה, שחומר העוון של לשון הרע הוא, כי אהבת הזולת מביא לאהבת ה', ושנאת הזולת מביא לשנאת ה'. ואיך יש בעולם דבר יותר רע מדבר שמביא לשנאת ה'. מה שאין כן כשהאדם חוטא בשאר עבירות, ולא יכול להתגבר על הרצון לקבל שלו, היות שהוא משוקע באהבה עצמית, עוד לא נעשה בזה "שונא לה'". לכן על שאר עבירות כתוב, "אני ה' השוכן אתם בתוך טומאתם". מה שאין כן בעוון לשון הרע הוא נעשה ע"י פעולה זו "שונא לה'", שהיא ממש פעולה הפוכה מאהבת הזולת.

ובזה נבין את המאמר של רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא, כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר. היתכן שיהיה הלשון הרע שלו יגרום שיהיה חס ושלום כפר בעיקר. אלא כנ"ל, היות שזה גורם שיבוא לידי שנאת ה', נמצא שהוא כופר בעיקר מטרת הבריאה, שהיא "להטיב". ובטח אנו רואים, שמי שמטיב עם השני וכל פעם ופעם מוסיף לו טוב ועונג, בטח שאוהב אותו. והאדם, כשמדבר לשון הרע, מביא לו זה שישנא לה'. נמצא, שהאדם הזה כפר בעיקר מטרת הבריאה, שהיא "להטיב".

ובהאמור נבין גם כן מה ששאלנו על מה שאמר רב חסדא בשם מר עוקבא "כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור בעולם". היתכן שלשון הרע תגרום שאין הקב"ה יכול לדור עמו בעולם.

ובהאמור, שמי שמדבר לשון הרע, זה מבואר, שהוא נעשה שונא להקב"ה. וכמו בגשמיות, האדם יכול להיות בבית אחד עם הרבה אנשים, ולא מעניין אותו אם הם אנשים טובים או לא. אבל בו בזמן שהוא רואה שהשונא שלו נמצא שם, תיכף הוא בורח משם, כי לא יכול להיות עם שונא בחדר אחד, כמו כן אנו אומרים, שמי שנעשה שונאו של הקב"ה, אין הקב"ה יכול להיות עמו בעולם.

ואין לשאול, הלא מי שגונב איזה דבר מחבירו, הוא גם כן גורם שנאה לחבירו, כי כשהנגנב יתוודע שהוא גנב, אז הוא יראה שהוא השונא שלו, או נאמר, אפילו שאף פעם לא ידע מי שגנב אצלו, אבל הגנב בעצמו במקום שהיה צריך לעסוק באהבת הזולת, הוא עוסק עכשיו בפעולה הפוכה, היינו שעוסק בשנאת הבריות, שע"י זה הוא נעשה יותר שקוע באהבה עצמית ולא אמרינן שגניבה כל כך חמורה כמו לשון הרע. וכמו כן גזילה משמע שגם כן לא כל כך חמור כמו לשון הרע.

ויש להשיב, שמי שעוסק בגניבה או גזילה, הוא לא מטעם שנאה הוא גונב או גוזל אצלו, אלא הטעם הוא מחמת אהבה שיש לו לממון, או לחפצים חשובים, ומשום זה הוא גוזל או גונב, ולא מטעם שנאה חס ושלום. מה שאין כן לשון הרע אינו מטעם איזה אהבה, אלא מטעם שנאה לבד.

וזהו כמו שאמר ריש לקיש (ערכין ט"ו) וזה לשונו, ואמר ריש לקיש מאי דכתיב "אם ישוך הנחש בלא לחש, ואין יתרון לבעל הלשון". לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות לו, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל. אתה, מה הנאה יש לך. אומר להן, "ומה יתרון לבעל הלשון". ופירש רש"י, "ארי דורס ואוכל: כלומר, כל שמזיק לבריות, מגיע להם הנאה, הארי דורס ואוכל, שאוכלה מחיים. ואם זאב טורף, שהרגה תחילה, ואח"כ אוכלה, יש לו הנאה. אבל אתה, מה הנאה יש לך כשאתה נושך את האדם. משיב הנחש, "ומה יתרון לבעל הלשון", למוציא לשון הרע, מה הנאה יש לו, כך אני אין לי הנאה בנשיכה שאני נושך".

ובהאמור אנו רואים, שיש הבדל בין שהוא מזיק לבריות מטעם שיש לו הנאה, היינו כדוגמת הארי והזאב, שאין להם הרצון להזיק מטעם ששונאים את הבריות, אלא מחמת תאוה, היינו שהם נהנין מהבריות. נמצא, מה שהיא הסיבה הגורמת שהם עושים רע לאחרים, היא רק מחמת תאוה.

מה שאין כן לשון הרע, אין האדם מקבל מזה שום תמורה, אלא זהו מעשה הגורם שנאת הבריות. וכפי הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", שמאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה', נמצא שמשנאת הבריות יכולים לבוא לשנאת ה'. וכענין זה מצינו (ברכות י"ז ע"א) וזה לשונו "ראשית חכמה יראת ה', שכל טוב לכל עושיהם". "לעושים" לא נאמר, אלא "לעושיהם", לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה, נוח לו שלא נברא. ובתוספות שם הקשה וזה לשונו, ואם תאמר האמר רב יהודה אמר רב, "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ויש לומר, "דהכא מיירי שאינו לומד אלא לקנתר חביריו, והתם מיירי שלומד על מנת שיכבדוהו".

ויש להבין את התירוץ של תוספות, במה שאומר, שיש להבחין בין שלא לשמה "עמ"נ לקנתר", לשלא לשמה עמ"נ שיכבדוהו, היינו לקראו רבי וכדומה. ויש להבין לפי הכלל, שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". ולפי מה שהסביר זה בספר "מתן תורה" כנ"ל, שהוא מטעם, שע"י מצוה זו הוא יקנה אהבת הזולת, ומזה יבוא אח"כ לאהבת ה'.

יוצא לפי זה, שהאדם צריך להשתדל לצאת מאהבה עצמית, ואז תהיה בידו האפשרות לעסוק בתורה ומצות לשמה, היינו בעמ"נ להשפיע ולא לתועלת עצמו. וזהו בסגולת קיום תורה ומצות. נמצא לפי זה, כל זמן שעוד לא יצא מאהבה עצמית, עוד לא מסוגל לעסוק לשמה. אלא הגם שעוסק באהבה עצמית, יש כח בקיום תו"מ לצאת מאהבה עצמית ולבוא מזה אח"כ לאהבת ה', ואז יעשה כל לשם שמים.

ודבר זה, היינו להגיע לשמה, אפשר רק בזמן שעוסק בתורה ומצות בעמ"נ שיכבדוהו, היינו שהוא לומד, שאין לו עוד האפשרות לעבוד לטובת הזולת, משום שעוד לא קנה מדת "אהבת הזולת". לכן ההתעסקות בתו"מ תעזור לו להגיע למדת אהבת הזולת. מה שאין כן כשלומד "עמ"נ לקנתר", שהיא פעולה הפוכה מאהבת הזולת, שהוא עוסק עכשיו עם קיום התו"מ לשנאת הזולת, שהיא "עמ"נ לקנתר", איך יכולים לבוא שני הפכים בנושא אחד, זאת אומרת, אומרים שהתורה מסייעת להגיע לאהבת הזולת, כשעושה מעשה של השפעה, אף על פי שהכוונה היא לקבל זכות, התורה מסייעת לו להכוונה, היינו להשיג רצון להשפיע גם כן. אבל כאן הוא עוסק בדרך ההפוכה ממש, שהיא שנאת הזולת, איך זה יגרום לאהבת הזולת.

וזהו כמו שאמרנו בהבחן בין גנב וגזלן לבעל לשון הרע. שבגנב וגזלן הוא אוהב את הכסף וזהב ושאר דברים חשובים, ואין לו שום עסק באופן אישי עם האדם עצמו. היינו שאין להגנב והגזלן שום מחשבה וחשבון עם האדם עצמו, אלא כל מחשבותיו הן איפה הוא יכול להשיג יותר כסף ויותר בנקל שיהיו, ויותר קשה להמשטרה להיוודע שהוא היה הגנב והגזלן, אבל על האדם בעצמו אין אף פעם עולה מחשבתו, שיחשוב בקשר להאדם.

מה שאין כן בלשון הרע, אין לו שום חשבון על המעשה בעצמו במה שמספר לשון הרע, אלא כל החשבון הוא להשפיל את חבירו בעיני הבריות. נמצא שכל החשבון הוא רק שנאה לבד, כי זהו כלל, על מי שאוהבים לא מדברים עליו לשון הרע. לכן דוקא לשון הרע גורם שנאת הזולת, וזה מביא אח"כ לשנאת ה'. ומשום זה עוון לשון הרע הוא עוון חמור מאוד, שזה ממש מביא חורבן עולם.

ועכשיו נבאר את שיעור של לשון הרע, איך וכמה נקרא לשון הרע, דיבור אחד או משפט אחד, אם אמר על חבירו כבר נקרא לשון הרע. השיעור הזה אנו מוצאים בתשובת הלל, שאמר להגר "כל מה דעלך סני, לחברך לא תעביד". פירוש, כל דיבור מה שאתה רוצה לומר על חבריך, תסתכל ותחשוב, אם הדיבור הזה, אם היו אומרים עליך, אתה היית שונא זה, היינו שלא היתה לך הנאה מדיבור הזה, "לחברך לא תעשה".

נמצא, בזמן שהאדם רוצה להגיד משהו על חברו, צריך תיכף לעשות חשבון, שאם היו אומרים עליו, היה שונא את הדיבור הזה, לחברך לא תעביד, שזהו שהלל אמר להגר. היינו מכאן יש לנו ללמוד את שיעור של לשון הרע, מה שיש בו כבר איסור על דיבורו.

ובהאמור נבין מדוע אמר הלל להגר בלשון תרגום ולא בלשון הקודש, כמו שהגר אמר לו "למדני כל התורה כולה, כשאני עומד על רגל אחת". אלא אמר בלשון התרגום, היינו כי מה שאמר לו "מה דסני לך לחברך לא תעביד", זהו התרגום של הפסוק של "ואהבת לרעך כמוך".

ומקודם יש לנו להבין מה מרמז לנו לשון תרגום. הנה האר"י הקדוש אומר (תע"ס חלק ט"ו דף א' תשס"ה) אל הכתוב: "ויפל ה' אלקים תרדמה - גימטריא תרגום, שהיא בחינת אחוריים". זאת אומרת, לשון קודש נקרא "פנים" ותרגום נקרא "אחוריים".

ופנים נקרא "דבר המאיר או דבר השלם". ואחור נקרא "דבר שאינו מאיר, או שאינו שלם". ובלשון קדש, שנקרא "פנים", כתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא ענין שלימות, כי ע"י אהבת הזולת האדם יגיע לאהבת ה', שזה שלימות המטרה, שהאדם צריך להגיע לדביקות, כמו שכתוב "ולדבקה בו".

מה שאין כן התרגום של "ואהבת לרעך כמוך", שאמר לו הלל "מה דסני לך, לחברך לא תעביד", יש לומר שהכוונה ללשון הרע, שזהו ענין "לא תעשה", שלשון הרע אסור לדבר, משום שזה מביא שנאה, ומזה חס ושלום יכולים להגיע לשנאת ה', כנ"ל. אמנם וזה עוד לא נקרא שלימות, כי בזה שלא מדברים לשון הרע, עוד לא מגיעים לאהבת הזולת, שמאהבת הזולת הוא יגיע לשלימות, הנקראת "דביקות ה'".

אבל משום זה לשון הרע יותר חמור כנ"ל, משום כי לא די שאינו עוסק באהבת הזולת, הוא עושה פעולה הפוכה, שעוסק בשנאת הבריות. ומשום זה, כשמלמדים להכלל להתחיל בעבודה, מלמדים אותם קודם כל, לא לקלקל ולהזיק את הכלל, שזה נקרא "לא תעשה", אחרת אתה מזיק את הכלל, בזה שאתה עושה דברים להזיק, כי משום זה אמר הלל להגר שבא אליו, רק התרגום של "ואהבת לרעך":

א. מטעם שזה יותר מזיק, בזה שמדברים לשון הרע, מטעם כי זה גורם שנאה, שזה הוא ההפוך של אהבת הזולת,

ב. כי זה יותר קל לקיים, כי זהו רק "בשב ואל תעשה". מה שאין כן "ואהבת לרעך" זהו ב"קום ועשה", האדם צריך לעשות מעשים בכדי לקיים אהבת חברים.

אלא אח"כ יש יוצא מהכלל, שהם אנשים פרטים, שכל אחד רוצה להיות באופן פרטי עובד ה', אומרים לאדם ענין "ואהבת לרעך", שזה הוא הכלל שאמר רבי עקיבא, כנ"ל "שאהבת הזולת יביא לו להגיע לאהבת ה'", כי זהו עיקר המטרה, היינו שיהיה להאדם כלים דהשפעה, שבכלים האלו הוא יכול לקבל את הטוב והעונג, שזו היא מטרת הבריאה "להטיב לנבראיו".

ומזה נמשכות שתי שיטות בחינוך:

א. שנותנים עיקר בלימוד שלא לדבר לשון הרע, מטעם שזהו עוון החמור ביותר, כנ"ל.

ב. שנותנים עיקר חינוך "ואהבת לרעך", מטעם שזה יביא את האדם לאהבת הזולת, ומאהבת הזולת הוא יבוא לאהבת ה', ומאהבת ה', הוא יכול אח"כ לקבל את מטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו", כי כבר יהיו לו כלים לקבל את השפע עליונה, מטעם שיהיו לו כלים דהשפעה, וזה השיג ע"י אהבת הזולת, ואז אין מקום ללשון הרע.

ובענין לשון הרע, הזה"ק אומר "שזה שאמר לשון הרע הנחש אל האשה, גרם מיתה לעולם". ואומר שם ש"כל מי שיש לו חרב בלשונו, שמדבר לשון הרע, מוכנה לו החרב המכלה את הכל". ומסיים הזה"ק, זה שכתוב "זאת תהיה תורת המצורע", כי על עוון לשון הרע באים נגעים. נמצא שפתח במיתה ומסיים בנגעים, שמשמע שרק נגעים באים ולא מיתה. ובטח שיש תירוצים על דרך הפשט.

ועל דרך העבודה יש לפרש, שענין נגעים ומיתה היינו הך, היות שעיקר העבודה היא בכדי להגיע לדביקות ה', להיות דבוק בחיי החיים, שע"י זה יהיו לנו כלים מוכשרים לקבל את הטוב והעונג, מה שישנו במטרת הבריאה, שהיא "להטיב לנבראיו". וע"י הלשון הרע הוא נעשה שונא לה', ואין לך פירוד יותר גדול מזה, ובטח נעשה ע"י זה נפרד מחיי החיים.

נמצא לפי זה, במקום שהיה צריך לקבל טוב ועונג מה', אז הוא מקבל ההיפך, היינו במקום ענג נעשה הצירוף נגע, שזהו הפירוש, שע"י לשון הרע "נגעים באים במקום תענוגים", שזהו הענין "שרשעים בחייהם נקראים מתים", משום שהם נפרדים מחיי החיים. נמצא, שענין מיתה וענין נגעים הם אותו דבר בדרך העבודה. זאת אומרת, אם האדם דבוק בחיי החיים הוא מקבל ממנו טוב ועונג. ואם חס ושלום להיפך, שנעשה נפרד ממנו יתברך, אז הוא מלא נגעים במקום שצריך שיהיה אצלו מלא תענוגים.

ובהאמור יש לפרש במה שאמרו (ערכין ט"ו) "במערבא אמרי, לשון תילתאי, קטיל תליתאי, הורג למספרו, ולמקבלו ולאומרו". ידוע, מה שאמרו חז"ל "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא", שפירושו כמבואר בספר "פרי חכם" (חלק א' דף ס"ה), שישראל נקרא זה שרוצה להדבק בהקב"ה. ודבר זה הוא מגיע ע"י תרי"ג מצות התורה, שאז הוא זוכה לבחינת התורה, שהיא שמות של הקב"ה, ואז נעשה מהכל אחד. ולפי זה יוצא, מי שמדבר לשון הרע הוא גורם שהורג שלושה:

א. למספרו,

ב. למקבלו,

ג. ולאומרו.

וזהו בין אדם לחבירו, יש בזה להבחין ג' בחינות.

אבל בין אדם למקום גם כן נוהג ענין לשון הרע, כנ"ל בענין "אורייתא וישראל וקב"ה חד הוא". היינו, בזמן שהאדם בא ומסתכל בתורה, ורואה כל אלו דברים טובים שהקב"ה הבטיח לנו בקיום התורה. לדוגמה שכתוב "כי הוא חייכם", וכמו כן כתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים", ועוד פסוקים כאלו. ואם האדם לא זוכה ואינו מרגיש את זה, זה נקרא שמדבר לשון הרע חס ושלום על ה'.

נמצא שיש כאן להבחין ג' בחינות:

א. האדם המספר לשון הרע,

ב. להתורה,

ג. הקב"ה.

כשהאדם מסתכל בתורה, ואם אין לו זכיה, אז הוא לא רואה את הטוב והעונג, המלובש בתורה הקדושה, והוא מפסיק מלימוד התורה, מסיבת שאומר שהוא לא מוצא בה טעם, נמצא שמדבר להתורה לשון הרע על הקב"ה.

ולפי זה יוצא שהוא פוגם בג' דברים, היינו בבחינת "אורייתא", ובבחינת ישראל, ובהקב"ה, במקום שהאדם צריך להשתדל לעשות היחוד של חד הוא, כנ"ל היינו שיאירו כולם, שפירוש, שבחינת ישראל ישיג את היחוד, שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה, ע"י הלשון הרע הוא גורם פירוד בזה. וזה מסיבת שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שמה שהתורה הבטיחה לנו, זה הוא אמת. רק החסרון הוא מצידנו, שאין אנחנו עוד ראויים לקבל את הטוב והעונג, הנקרא בשם "אור הגנוז" או "טעמי תורה ומצות", כמו שכתוב בזה"ק ש"כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה".

ולהגיע לזה צריכים לכלים דהשפעה, שתהיה השתוות הצורה בין אור להכלי. ולהשיג כלים דהשפעה הוא ע"י אהבת הזולת, כמו שאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה", שע"י באים לאהבת הזולת, וע"י אהבת הזולת באים לאהבת ה', ולאהבת התורה, כי התורה נקראת "מתנה", ומתנות נותנים למי שאוהבים. ולהיפך מזה הוא לשון הרע, שגורם שנאת הבריות, ושנאת ה', כנ"ל.

ובהאמור נבין מה שאמרו חז"ל על לשון הרע "קטיל תליתאי, הורג למספרו, ולמקבלו, ולאומרו עליו". ופירש רש"י "שמתוך איבה שמתגרין אלו באלו, הורגים זה את זה". זה יכולים להבין, שזה נוהג בין אדם לחבירו. ואיך יתפרש זה בלשון הרע שבין אדם למקום.

ובהנ"ל, בזמן שהאדם מסתכל בהתורה, ומספר להתורה שהוא לא רואה ומרגיש את הטוב והעונג, מה שה' אמר, שהוא נותן לעם ישראל, הרי הוא מדבר לשון הרע על ה'. ויש כאן ג' דברים: האדם המספר, והמקבלו הוא התורה, ולאומרו שהוא ה'. והיות שזמן שהאדם עוסק באהבת הזולת, הוא מגיע לאהבת ה' ולאהבת התורה, במצב זה ה' משפיע לו חיים, כמו שכתוב "כי עמך מקור חיים", שזהו מצד הדביקות, כמו שכתוב "ואתם הדבקים", ואז זוכים לתורת חיים, וע"י לשון הרע נפסק ממנה את החיים מהבורא, שהיה צריך לקבל. זהו

א. ונפסק ממנו החיים מהתורה, שהוא היה צריך להרגיש תורת חיים,

ב. והוא בעצמו עכשיו חסר חיים, וזה נקרא "הרגו",

ג. שנפסק החיים מג' מקומות. וע"י אהבת הזולת מושפע חיים מב' מקומות, והוא המקבל את החיים."

שאלה: כתוב "כל המספר לשון הרע, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור בעולם". מה ההגדרה של לשון הרע?

לשון הרע היא קודם כל על הבורא, אחר כך על האמצעים להשיג את הבורא שהם החברים, אין יותר.

תלמיד: אם עדיין לא הגעתי לדבקות עם הבורא ואני חושב על זה ומקטר, האם זה נקרא לשון הרע? לא סיפרתי לאף אחד אלא אני רק מרגיש כך, האם זה נקרא לשון הרע פנימי?

לא, לשון הרע הוא כשאתה אומר "הגעתי".

תלמיד: אם אני אומר לחבר שלא הגעתי, האם זה נקרא לשון הרע?

אבל נתת עבודה?

תלמיד: בוודאי.

מה זה בוודאי? יש תנאי שאם אתה נותן עבודה, אז אתה מקבל תוצאה.

תלמיד: האם זה לא נקרא לשון הרע?

זה נקרא לשון הרע על הבורא.

תלמיד: אני מקטר שלא הגעתי, האם זה לא נקרא לשון הרע?

נניח שאתה בא לאיזה קבלן והוא אומר לך שאם תעשה כך וכך, אז תקבל כך וכך. אתה עשית וקיבלת. ואם פתאום בא בן אדם ואומר "אני עשיתי מה שהוא אמר לי ולא קיבלתי", אז זה נקרא שהוא מדבר לשון רע על אותו קבלן.

תלמיד: כשאני יושב בעשירייה, מה זה לשון הרע בין החברים שצריך להיזהר מזה?

לשון הרע על החברים זה באמת הדבר הכי חמור.

תלמיד: האם אפשר לקבל דוגמה מה זה לשון הרע בעשירייה בין החברים?

אם מה שאתה אומר לא גורם לחיבור בין האנשים.

תלמיד: האם זה לשון הרע?

בעצם כן.

תלמיד: האם אני צריך כל היום ללטף את החבר ולהגיד רק דברים יפים מולו וכמה הוא נחמד וטוב?

לא.

תלמיד: אם הוא עשה משהו לא טוב, אז אני צריך להעיר לו על זה.

נכון.

תלמיד: אם אני אעיר לו על זה, אז האם זה לשון הרע?

לא.

תלמיד: מה זה לשון הרע, האם כשאני מעליב אותו?

מעליב אותו, מרחיק אותו, דוחף אותו, מפריד אותו מהבורא באיזו צורה.

תלמיד: כלומר מזה צריך להיזהר, לא לפגוע בחבר בעשירייה.

כן.

שאלה: אם אני לא מדבר לשון הרע אבל אני חושב על החבר משהו רע, אז אני יודע שאם אני חושב משהו רע על החבר, אז בי הדבר הזה ואני צריך לתקן התכונה הזאת. ואז כתוב שיש תורה ומצוות שהן מתקנות אותי. מה זה תורה ומצוות שהן מה שמתקנות אותי, ואז לא ארגיש רע על החבר ואני אתקן את עצמי?

אתה קודם כל מודה לבורא על זה שהוא הראה לך משהו רע באחרים, ועכשיו אתה יכול לתקן את היחס הזה ועל ידי זה להתקדם לטוב.

תלמיד: ראיתי שיש לי משהו רע ואני מודה לבורא, אבל איך אני מתקן את זה? רשום שעל ידי תורה ומצוות אני מתקן, איך?

אתה מתקדם לחברים ונכנס לכל מיני קשרים איתם, עם הקשרים האלה אתה רוצה להעביר להם יחס טוב, לתמוך בהם, וזה נקרא שאתה מתקן את היחסים שביניכם. אין בזה הרבה מילים.

שאלה: נשמע שיש כוח רוחני בלשון הרע.

בטח. לשון הרע זה כוח רוחני, כמו שסטרא אחרא זה כוח רוחני.

תלמיד: בדוגמה עם החברים שראובן אומר לשמעון לשון הרע על לוי, הוא כותב שזה הורג את שלושתם. זה שראובן צריך להיפגע כי הוא אמר לשון הרע אני יכול להבין, וכמו כן שמעון שהקשיב לו. אבל למה לוי שדיברו עליו לשון הרע הוא נפגע?

אני לא זוכר את הגמרות האלה, אבל כנראה שאם שניים מדברים על שלישי שהוא רע או גרם לאיזה רע, אז יש בזה משהו.

תלמיד: אם אני אומר משהו רע על חבר, למה הבורא שם במילים שלי כוח רוחני שפוגע בחבר, איך זה קורה?

בטח, כי מי אתה? אתה חלק מהעולם ואתה צריך להעביר דרכך רק דברים חיוביים לתיקון העולם, ופתאום אתה אומר "לא, כלפי החבר יש לי דעה אחרת, הוא רע".

תלמיד: אני יכול להבין שהחבר נעלב, אבל למה יש בזה ממש פגיעה רוחנית?

כי אתה ניתקת אותו בעיניך, זאת אומרת בתכונות שלך, מכל המערכת.

תלמיד: הנזק נגרם לי, אבל למה לחבר?

גם לו, כי אתה בקשר עימו כמו שאתה בקשר עם כל הנבראים, אבל איתו חתכת את הקשר.

שאלה: הוא כותב שעל תענוגים גשמיים לא היה צמצום והסתר בשביל שיהיה קיום לעולם או לגוף.

כן.

תלמיד: אני יכול להבין זאת אם מדובר בדברים של קיום הגוף הגשמי. אבל למה יש כל כך הרבה תענוגים אחרים שהם לא בריאים, לא הכרחיים בכלל, ועדיין נותנים לנו לקבל אותם, כמו נגיד לשון הרע, למה התענוג הזה קיים?

יש לנו הרבה סוגי תענוגים שאנחנו לא מרגישים הכרחיות להשתמש בהם ובכלל לקיים אותם מפני שאנחנו עוד לא הגענו אליהם. עוד לא הגענו לדרגה שאנחנו מבינים שהם קיימים.

תלמיד: אני לא שואל על תענוגים רוחניים שעליהם יש צמצום והסתר. אני שואל למה יש כל כך הרבה תענוגים גשמיים על הרצון לקבל שאין בהם שום הכרח, לא צריך אותם לקיום הגוף הגשמי? למה התענוגים האלה קיימים, מה התועלת?

יבוא הזמן שאתה תצטרך אותם, תרצה להשתמש בהם או לא להשתמש בהם.

תלמיד: למה אני נהנה נגיד להגיד לשון הרע? למה זה טוב?

זה טוב לך.

תלמיד: אבל אמרנו שזה מזיק, איך זה טוב לי?

כדי לראות שזה מזיק עד כדי כך שלא תשמש בו, אז אתה צריך עוד לגדול.

שאלה: מה זאת אומרת לקבל מהקב"ה טוב ועונג? האם זה לקבל שכר תמורת פעולה שאני עושה, או שאני לגמרי לא עושה שום דבר?

אנחנו מקבלים מהקדוש ברוך הוא פרס, שכר, נעימות, כשאנחנו עושים מצווה, מצווה היא תיקון השבירה, ולפי זה מקבלים. כי בקשרים החדשים בינינו שאנחנו מבצעים או גורמים לבצע, אנחנו נותנים שם דרך להתפשטות השפע, ובזה יש לנו הרגשה טובה.

תלמיד: אבל זה אותו שכר, ההרגשה שלנו עוברת לשכר שאנחנו מקבלים. מהמצב הזה שאני באמת רוצה להרגיש טוב ולקבל טוב ועונג מהבורא, אז אני עושה את כל המאמצים, אם לא הייתי יודע שאני אקבל, אז הייתי יושב ולא עושה דבר.

כן, נכון.

שאלה: לשון הקודש היא הפנים ובתרגום זה אחור. איך אפשר לקשור זאת בעבודה בקבוצה כשאנחנו לומדים את כתבי המקובלים?

"לשון קודש" היא עברית שבה אנחנו מקבלים את התורה כמערכת חוקים שעליהם אנחנו יכולים להתבסס, להתכלל בהם, ועל ידי זה להוסיף ההארה בכל העולמות. הפוך מעברית היא לשון התרגום.

תלמיד: אם אני לומד קבלה בקבוצה ששומעת את התרגום למשל באנגלית, ברוסית, אז האם הם מקבלים את כל האינפורמציה הזו לא כפנים אלא בצורה מקולקלת?

לא, אנחנו עוד נלמד. זה לא תרגום שאליו מתכוון בעל הסולם כמו מעברית לאנגלית, ואז אתה שומע באנגלית ונמצא בתפיסה אחרת, הכוונה היא לא לזה.

שאלה: בעל הסולם כותב שאין שום תנועה שאנחנו עושים, אפילו הרמת יד, אם אין לנו בזה רווח. ופה הוא כותב "מה שאין כן לשון הרע, אין האדם מקבל מזה שום תמורה, אלא זהו מעשה הגורם שנאת הבריות", משהו שהוא כאילו מחוץ לטבע הזה שהוא מאוד קדום ועושה נזק מאוד גדול. איפה התחילה לשון הרע שאפילו רווח אני לא לוקח לעצמי?

זה התחיל בבורא, כי הבורא אומר "בראתי יצר הרע".

תלמיד: האדם שעושה את הפעולה, האם הוא עד כדי כך לא מודע שאין לו ממנה רווח, פשוט שנאה נטו?

מאפס עד אין סוף.

שאלה: האם לשון הרע כלפי חברים באה לידי ביטוי גם במחשבה?

אתה רוצה להגיד שאתה עושה משהו בלי לחשוב קודם?

תלמיד: לא. במאמר כתוב שכשאני עושה לשון הרע אני פוגע בי, בחבר שאני מדבר אליו ובחבר השלישי. איך באה לידי ביטוי לשון הרע כשאני יושב, רואה נגיד חבר עושה משהו ומרשיע אותו? איך נכנס פה העניין של לשון הרע בהקשר של המחשבה?

זה נכנס לתוך האדם כעובדה מסוימת ונרשם באיזשהו מקום במוח, והאדם אחר כך כשמתכנן משהו, כשעושה משהו, אז הוא משתמש כבר במה שנגרם על ידי לשון הרע.

תלמיד: כלומר זה פוגע בכוונה הכללית גם כשאני משאיר את זה אצלי.

כן, ודאי.

שאלה: העניין של לשון הרע מול הבורא. כשאני נמצא במצב שאני בירידה, אוטומטית נכנס העניין של פּרעה, כלומר מי הבורא, למה שאני אקשיב לו, נכון?

כן.

תלמיד: ואז כתוב במאמר שה' לא יכול לדור איתך, כלומר אתה כבר מנותק מהבורא.

כן.

תלמיד: איך אפשר לצאת ממצב כזה? בירידה אני שוכח מהבורא לגמרי ואני גם לא יכול לעלות כי הבורא לא נמצא איתי.

אבל עצם זה שאתה חושב על זה הבורא כבר מושך אותך חזרה.

שאלה: מה הפעולה המומלצת במצבנו כדי להימנע מלשון הרע על החברים?

מומלץ להתעסק במה שהפוך מלשון הרע, באהבת חברים, ואז בטוח אדם לא צריך לשמור את עצמו. בכלל, לשמור את עצמו מכל העבירות, הכי טוב לעשות מצוות, כלומר פעולות בלקרב את החברים יותר זה אל זה.

שאלה: מה ההבדל בין קטרוג ללשון הרע, אם בכלל יש הבדל?

אלו דברים כל כך עדינים ואנחנו לא יודעים בדיוק איך החכמים חילקו אותם. זה לא טוב וזה לא טוב.

תלמיד: אבל על לשון הרע הוא כותב שזו ממש חרב חדה שמכלה את הכול, ועל קטרוג הוא לא כותב כך.

כן, כי זה קצת יותר רך.

תלמיד: זאת אומרת לשון הרע היא הדבר החמור ביותר שבכלל קיים.

היא כסכין, זו לשון הרע.

שאלה: למה שנאה כלפי הבריות מפרידה מהבורא אם הוא מלכתחילה ברא יצר רע?

הבורא לא קיים. אם הבריות מתחברות ביניהן, אז בחיבור ביניהן הן מרכיבות את הקשר הזה בין כולם שנקרא בורא.

תלמיד: למה שנאה כלפי הבריות יוצרת פירוד?

שנאה כלפי הבריות שזו דחייה, לשון הרע, ריחוק, מרחיבה את המרחק בין הבריות, מסלקת אפשרות למגע, ואז יוצא שלא משיגים את הבורא.

תלמיד: אבל למה כשהוא פוגע, כמו שהוא כותב מחמת תאווה או מנטיות אחרות, זה לא יוצר ריחוק, אלא רק כשהוא פוגע בצורה ישירה בבריות רק זה יוצר ריחוק?

כי מושג ה"בורא" הוא שאנחנו מרכיבים אותו מקשר בין הבריות.

תלמיד: האם כל היצר הרע הוא על הקשר בין הבריות? הוא כותב "בראתי יצר הרע".

הכול. "אין בורא ללא נברא", הכוונה היא שאם הנבראים לא מתחברים אז אין מושג "בורא". אנחנו עושים את הבורא על יד התחברות בינינו.

תלמיד: אז יצר הרע מלכתחילה בא על כל הרע שיש לך כלפי הבריות ושם התיקון.

כן.

שאלה: הוא כותב שאם אין לאדם טעם בלימוד תורה זה גם נחשב כלשון הרע. אבל האדם הוא רצון לקבל, איך יכול להיות טעם בלימוד תורה כל עוד הוא לא הגיע לתכונת ההשפעה?

באמת הוא צריך לתקן את עצמו.

תלמיד: יוצא שאם אדם נמצא ברצון לקבל, אז תמיד הוא נמצא בלשון הרע כלפי הבורא.

כן, ודאי. מפני שהוא כבר נמצא ברצון לקבל הוא נמצא בלשון הרע, נמצא כעבריין.

תלמיד: אז "בראתי יצר הרע", זה כאילו מרגיע, בסדר, אני נמצא בזה, לא אני בראתי את הטבע. זה לא שנראה לי כלפי חבר שאני מוציא את הרע, שאני מדבר, כאילו מלכתחילה אני כבר נמצא בזה.

ודאי שאתה המעביר. דרכך עוברים עוד אותן הנטיות ולשון הרע, וכל מיני דברים, לא שאתה ממציא את זה. אבל כך אתה משתתף בזה.

תלמיד: האם כל העניין הוא רק להכיר שזה רע?

להכיר שזה רע ולהעביר גם לאחרים. זה שאתה מכיר זה לא מספיק, אתה גם מעביר את זה הלאה.

שאלה: אם אני לא מדבר בפועל לשון הרע, אבל גם לא פועל באהבת הזולת, אז אני נמצא בלשון הרע?

יש כל כך הרבה דברים על לשון הרע שאני לא יכול במשפט אחד. "לשון הרע" הכוונה, האם אתה מתכוון, "מתכוון", להזיק למישהו בבריאה.

תלמיד: ואם אין לי כוונה כזאת?

אבל לא סתם שאין לי. צריכים לחקור ולבסס את הכול כדי לראות האם יש לך את זה או לא, יכול להיות שעכשיו זה לא מגולה, אבל יש לך. אז זה נקרא יש, או לא?

תלמיד: אם אני לא פועל באהבה כלפי החברים באופן מובהק, סימן שאני נמצא בלשון הרע?

גם צריכים לברר. אם אתה מלכתחילה נבנה מיצר הרע, כמו שהבורא אמר, "בראתי יצר הרע", אז גמרנו, אתה נמצא. אם אתה עוסק באיזה דברים אחרים, שנקראים "מצווה", אז יכול להיות שברגע זה, בזמן הזה, אתה לא נמצא בעבירה, אבל ברגע שאתה עוזב את זה אתה כנראה נופל מיד לעבירה.

תלמיד: ברגע שלשון הרע כבר מתחיל לעלות בי כלפי חבר, כלפי בורא, כלפי כל דבר, איך אני יכול לבלום את זה?

הכי טוב זה לעסוק במצווה. אם אתה לא עוסק במצווה אתה בטוח נמצא בעבירה. משהו שולט עליך, כך אנחנו נבראים. לכן כדאי שאנחנו נשים לב במה אנחנו עוסקים בכל רגע, ולכן כל כך חשובה לנו חברה.

תלמיד: מה זה מצווה כלפי החבר, שהיא ההיפך מלשון הרע כלפיו?

שאני לוקח את עצמי ואותו ומעלה אותנו לקשר הנכון.

תלמיד: ואם בכל זאת כבר שוטף אותי יחס שלילי כלפי החבר, אני יכול לעשות משהו, או שאני כבר תוצאה של מצב קודם?

לפחות קודם להרגיש לָמה ועבור מה, ובכמה אני שונא אותו. כדי לדעת. זה דבר אחד. דבר אחר - אני עכשיו צריך לקבל כוחות כנגד זה, כדי בפועל להתמודד עם היחס שלי לחבר. אז מה אני אעשה? כאן אני צריך כוח חיובי.

תלמיד: ביקורת כלפי חבר נחשבת כלשון הרע?

תלוי לשם מה. ביקורת זה לא טוב ולא רע, ביקורת יכולה להיות לכל הכיוונים. בשביל מה אני עושה את הביקורת, מה זה נותן לי, מה זה נותן לחברה, מאיפה זה בא, לאן זה צריך להוביל אותי. זה תחילת הבירור.

תלמיד: יש לי תלונות למשל נגד חבר, איך הוא עובד, איך הוא מנהל, איך הוא עושה, או כלפי הרבה דברים אחרים. האם זה לשון הרע?

עוד לא. יכול להיות שזה דווקא לא לרע ושאתה תעזור לחברך להפטר מכמה תכונות. יכול להיות שאתה תגרום טוב לו וטוב לכולם.

שאלה: לשון הרע, הוא מושג יחסי?

ודאי.

תלמיד: כי ככל שאנחנו מדברים יותר, נראה שאדם שקוע 99.999% בתוך לשון הרע.

נכון.

תלמיד: אז מה יהיה איתנו?

תיקון.

תלמיד: תיקון, בעזרת ה', אבל בינתיים האדם מרשיע את הבורא, מרשיע את החברים.

הוא צריך לבדוק במה, בכמה ולָמה, מה לעשות כדי שזה לא יקרה יותר וכן הלאה. במקום זה יתגלו עבירות יותר פנימיות, יותר גדולות, מהותיות, ואיתן הוא יעבוד.

תלמיד: אבל ככל שאנחנו מתקדמים, האדם רואה באמת מה הכוונות שלו.

אז מה? זה לא חשוב מה יש לי, חשוב עד כמה אני יכול לברר את העבירות ולתקן אותן. תיקון זה להתרחק מהן, לא שאני נלחם כדון קישוט עם כל הדברים האלה.

תלמיד: אבל לָמה הבורא הכניס בתוך הסטרא אחרא ולשון הרע, כוח רוחני? זה הרי ברור שהאדם יכשל בכך.

כי אם אתה רוצה להגיע לרוחניות, אז אתה חייב להילחם נגד האנטי רוחניות. לכן יש לפניך דווקא את כוח הרע ואת אותה סטרא אחרא, אותן תכונות שהן כאילו נגד הרוחניות, ודווקא הן מביאות אותנו להבנה, לקשרים עם הרוחניות.

תלמיד: האם הרעיון של לשון הרע בנוי כך שאדם אף פעם לא יוכל להתגבר על זה בכוחות עצמו, אלא רק בזכות החברה?

בזכות המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: שמגיע דרך החברה?

כן.

שאלה: איך על ידי גילוי הרע שהולך ומתגבר, יוצא משהו טוב? כי מבורר שזה רע ואין לך שום אפשרות להפוך את זה למשהו חיובי, וזה הולך ומתגבר.

יש אפשרות. כתוב "איזהו גיבור שבגיבורים? מי שעושה שונאו לאוהבו".

תלמיד: מהי הפעולה הראשונה שצריכה להיות?

הכרת הרע, שזה מה שעושה לי רע. איך אני מתמודד עם זה? קודם כל אולי אני מתרחק.

תלמיד: מתרחק ממה?

מהרע שאתה מזהה.

תלמיד: איך? אני 99.999 רע, זה מה שאני.

אז באותה מידה שאתה מרגיש שזה מזיק לך, אתה יכול להתרחק, זה דבר ראשון.

תלמיד: מה זה להתרחק? ממה שאני חושב, מרגיש? להתרחק מכל המהות? זה הרע, איך אני מתרחק ממנו?

אתה יוצא מאותו אזור, אתה מתרחק מאותו אדם, אתה מפסיק אותה העבודה, משהו. זה נקרא להתרחק, להתרחק לפחות פיזית.

תלמיד: זו הפעולה הראשונה?

כן, זו הפעולה הראשונה. בהמשך, אתה מתחיל להבין יותר ויותר עד כמה הרע מחלחל לך גם לתוך סתם פעולות, גם לתוך ההרגלים הפנימיים, לתוך המוח, לתוך הפנימיות שלך, הפילוסופיה שלך, ואז גם משם אתה מתחיל לבדוק ולעקור את הדבר, ולאט לאט אתה עובד על זה. יש עוד עצות, נלמד אחר כך.

שאלה: הרב"ש מסביר שלשון הרע זה לא במעשה, אלא דווקא במחשבה. איך אדם עוצר את עצמו ועושה חשבון נכון לפני הפעולה? יש דרך כזאת?

זו כל העבודה שלנו, לִבנות את עצמנו לפני הפעולה ורק אחרי ההחלטה, אנחנו יכולים להגיע לפעולה ההפוכה בכוונה.

תלמיד: האדם עובד בצורה כמעט אוטומטית, איך אני עוצר את עצמי עכשיו, על מנת לעשות את הכוונה?

אתה הולך בהרגשה פנימית שאתה רוצה להיות דבוק עם הקבוצה ועם הבורא ועל ידי הגישה הזאת אתה רואה אילו פעולות אתה מוכן לעשות ואילו אתה לא מוכן, לדבר בצורה כזאת או אחרת וכן הלאה.

תלמיד: רב"ש אומר כאן, "אם יש לו הרגשה שהשגחתו יתברך הוא בבחינת "טוב ומטיב", כבר לא שייך שם ענין של "אמונה"." אם יש לי את ההרגשה הזאת במה אני בעצם חוטא, באיזו כפירה אני נמצא, אם אני מרגיש אותו כטוב ומיטיב?

מרגיש?

תלמיד: זה מה שהוא כותב, ש"יש לו הרגשה שהשגחתו יתברך הוא בבחינת "טוב ומטיב", כבר לא שייך שם ענין של "אמונה". אבל בשביל מה עשה הקב"ה שנעבוד אותו בבחינת "אמונה"." ואז הוא מדבר על הידיעה ואומר שזו כפירה, שאני לא מאמין, נאבדה לי האמונה, שאנחנו עובדים עכשיו כאילו בצורה של ידיעה.

צריכים לקרוא את כל העניין הזה, כי אם יש לו הרגשה, אז מה יכול להיות למעלה מהרגשה?

תלמיד: איך אני עובד מטעם ההרגשה ולא מטעם הידיעה?

כשאתה מרגיש, אז אתה עובד מטעם ההרגשה ויש לך בעיה גדולה להתעלות מכך.

שאלה: האמונה שומרת על האדם, מפרידה ומבדילה אותו מהעולם הזה, איך אני מחזק את האמונה בחברים?

על ידי התרגילים שהבורא נותן לכם.

תלמיד: זה עוד לא נקלט אצלי.

אתה משתדל לעורר את החברים.

שאלה: איך נוכל לגלות את השפע העליון הנסתר מאתנו ולמשוך אותו לתוך הכלים שלנו?

רק על ידי הפעולות שעל ידן אנחנו רוצים להתקרב מבנינו לבורא. בין הפעולות האפשריות שלנו, יש כאלה שאנחנו מתקרבים בינינו בקבוצה ורוצים שגם הבורא יתקרב אלינו לתוך החיבור שלנו. על ידי הפעולות האלה נגיע לגילויים.

שאלה: במילים אולי יכולה להיות כוונה שונה, לפעמים חברים מתבדחים או אומרים משהו כביקורת, אבל היא לא מכוונת להרס או לחורבן. איך לבנות כאן כוונה נכונה? איזו כוונה צריך לשמור, להחזיק כל הזמן כדי שזה לא יהפוך ללשון הרע?

כוונה שדוחפת אותנו לחיבור, היא כוונה נכונה, חיבור בינינו ואחר כך חיבור עם הבורא, אותה כוונה אנחנו צריכים לפתח.

תלמיד: למה משווים כאן את לשון הרע עם גזל או גניבה, שהרי גניבה היא לא נוראית כמו לשון הרע או איזו פעולה פיזית אחרת שיכולה להזיק לאדם.

זה כבר משהו אחר, לשון הרע הוא הרבה יותר גרוע כי אין לו מרחק. יכול להתפשט בכל זמן, בכל מקום בין כולם, ודברים אחרים מוגבלים בזמן, בתנועה, במקום.

שאלה: האם המחשבה על לשון הרע, או לשון הרע גובר ככל שאנחנו מתקדמים בחיבור בעשירייה?

ודאי שלשון הרע מתקדם גם ואיכשהו צריך להשתתף בינינו, כי כל עוד לא הגענו למטרה, אנחנו נמצאים בחלק אחד מחוברים, בחלק האחר נפרדים, וכך אנחנו נמצאים פלוס ומינוס שכל הזמן מפריעים לנו. כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: איך אנחנו יכולים להקדים את המחשבות של לשון הרע?

להקדים מחשבות של הרצון הרע, אנחנו כן יכולים אם אנחנו נעסוק כל הזמן במה שנקרא "מצוות", בלחבר אותנו, בלפרסם וכן הלאה אבל לשון הרע חייב להופיע וחייב לעשות בינינו כל מיני שבירות, לגלות בינינו מקומות השבירה וריחוק והתנגדויות, זו עבודה שלו.

שאלה: האם השורש של לשון הרע, המקור שלו הוא ברשימות והוא מושרש במסך?

כן.

שאלה: כיצד המקובל צריך להתנהג כלפי אדם שרוצה להזיק לו?

כמו כל אדם אחר. אם הוא רוצה להזיק לך, תזיק לו קודם. תשתיק אותו בצורה כמה שיותר מאוזנת. אבל אין שום בעיה אם אתה תעשה כנגדו איזו פעולה.

שאלה: מה ההבדל בין לשון הרע לבין לדון לכף חובה?

כשאני שופט את החבר על איזו פעולה שאני חושב שהיא לא נכונה, לזו הכוונה, לדון לכף חובה, ולשון הרע זה כשמקרה כזה בעיקרון בכלל לא קרה ואני מדבר עליו כאילו שכן קרה ומבסס עליו את ההאשמות שלי כלפי החבר.

תלמיד: אז לגבי אותה האשמה של החבר או לדון אותו לכף חובה, אני צריך לעבוד שנראה שחבר לא נוהג נכון?

כן.

שאלה: לב החבר הוא ביד הבורא ואם חבר מדבר עליי בגלוי לשון הרע, ממש בפנים, אני מברר את זה מול הבורא, למה הוא מראה לי כזה דבר. איכשהו התשובה תמיד זה כדי שאני אצדיק את החבר ואת הבורא וכך אתקרב אל הבורא עוד יותר, אבל לגבי החבר לא ברור בכלל איך, במה לכסות על זה. יש תחושה שהבורא נותן איזו אפשרות להתעלות מעל זה ושוב מגיעה אהבה, אבל עדיין כשזה חוזר וחוזר, קשה יותר ויותר לעשות את זה ואני בכלל לא מבין אם אני נוהג נכון.

זה שיותר קשה לעשות את זה, זו לא בעיה, זה שזה נעשה בצורה הזו, כך הבורא עושה כדי שתבין שהבורא ניצב מאחורי הכול.

תלמיד: כתוב כאן שצריכה להיות אמונה בה', אבל אם יש לאדם הרגשה שהשגחת הבורא היא בבחינת טוב ומיטיב, אין כאן מקום לאמונה¹. מה זה אומר ומה הלאה? כשיש לאדם תחושה כזו ואין מקום לאמונה, אני יודע את זה, מרגיש את זה, מה הלאה?

אז מגיע שלב של גילוי הבורא. אם הכול גלוי למה הבורא בכל זאת נסתר. כנראה שעדיין אין מספיק עבודה.

תלמיד: אם יש תחושה שאין עוד מלבדו והוא טוב ומיטיב, האם זה נקרא שהוא עדיין נסתר?

כן. כמובן. אלה תחושות שכמו שאני מרגיש בך זו לא אמונה, זו לא הרגשת הבורא.

שאלה: אמרת בתחילת השיעור שניקח מהמאמר גם את הגשת הנושא על ידי הרב"ש. אחרי שקוראים את המאמר ממש ברור שרוצים להתרחק מלשון הרע. אם היו מלמדים את המאמר הזה בבית ספר, זה בטוח היה מועיל. רב"ש משלב, משלים ובונה את ההסבר שלו בצורה הדרגתית ומרתקת. מה עוד אנחנו יכולים ללמוד על הגשת הנושא, שפועלת עלינו בצורה כל כך חזקה?

ללמוד שיש שם עוד ועוד מדרגות פנימיות וכדאי גם לנו להכיר אותן, אבל בשביל זה אנחנו נצטרך לקרוא כמה פעמים כל מאמר. בהצלחה.

שאלה: הרב"ש מבחין כאן באופן נפרד בין מי שמדבר לשון הרע למי ששומע לשון הרע, איך להתנהל נכון בסיטואציה כזו כשבנוכחותך מישהו מדבר לשון הרע על מישהו, חבר על חבר?

להתרחק, ללכת. לא להיות ביניהם, ולהראות באופן ברור שאת לא רוצה לשמוע לשון הרע, כל מיני דברים רעים על חברים.

שאלה: מה ההבדל בין לשון הרע לבין ביקורת?

זו בעיה כמובן, צריך לברר את זה. לשון הרע זה כשאתה ביודעין מנסה לפגוע במישהו. ביקורת זה כשאתה לא מבקר חבר, אדם אלא את הפעולה עצמה שנמצאת כאן בבירור. אבל אנחנו צריכים להשתדל להבין איפה בעסק שלנו ביקורת היא העניין ולא קשורה לדמות זו או אחרת, בלי לקחת בחשבון במי הביקורת עוסקת אלא רק בנושא עצמו, "לגופו של עניין" מה שנקרא.

תלמיד: האם לברר בעשירייה, בקבוצה?

כן, כמובן.

שאלה: יש לי הרגשה שיש בלבול גדול אצלנו בין גשמיות לרוחניות. ככל שהבנתי מהמאמר, לשון הרע זה דבר רוחני נטו, הוא מכוון מול הבורא והפוך ממנו. אז זה אומר שבגשמיות אין לשון הרע בכלל, אפשר לומר כך. זאת אומרת, ככל שאדם מתקדם יותר ברוחניות יש לו לשון הרע יותר חזק ועונש שהוא מקבל יותר גדול?

כן.

תלמיד: וגם כתוב שברוחניות חייבת להישאר ביקורת, כי זו כל ההתקדמות. כי ברוחניות יש ההיפך, נטייה לאחד את הכול, גם רצונות, גם הכול וביקורת היא כלי להתקדמות. איך יש להבדיל בין ביקורת ולשון הרע?

זה על ידי בין החברים והסכמה. כלום חוץ מזה. זה לא פשוט. כאן חייב להיות גם שופט כביכול, אתם צריכים ללכת להכיר מערכת שהיא תדע איך לדון בדברים כאלה. זה לא פשוט.

תלמיד: ואם הכול מעורבב ואדם צריך לצאת אם הוא שומע לשון הרע, אין לו מושג מה שם החלק של הביקורת, מה שם החלק של לשון הרע?

אז לאט לאט, לא בולעים את הכול כדי לא להגיע לחניקה, אלא צריכים לברר בחלקים. ולהתקדם לאט לאט בבירור.

שאלה: האמת, הייתה לנו קריאה שעה ומשהו ועל כך צריך להודות קודם כל.

כן.

תלמיד: מצד אחד, למי שהולך בדרך הוא מחויב להכיר את הרע, ומצד שני, אנחנו שומעים בצורה הכי ברורה שאסור לחלוטין להשתמש ברע הגדול ביותר בשימוש בפועל. איך מי שהולך בדרך מסדר את הכוונה כמו שכותב כאן הרב"ש, שלמעשה לשון הרע שכל הכוונה שלו היא להשפיל את חברו. איך מתנקים מזה?

על ידי זה שאני יותר ויותר חושב שמטרת החיים הוא עסק משותף שלנו, שאנחנו נמצאים ביניכם בכזה קשר שהוא עובר מחיים למיתה, ממיתה לחיים וכך אנחנו מתקדמים עד שכולנו נכללים במערכת אדם הראשון כמו לפי שבירה, לפני חטא עץ הדעת.

ואז לאט לאט אנחנו מתרגלים למצב הזה שאין ברירה וכל אחד ואחד שנמצא במערכת הזאת חייב להיות בסופו של דבר אהוב עליי, שאין יותר קרוב. לזה אנחנו מגיעים.

שאלה: כתוב בגלל שאנחנו בעולם הגשמי אז שתי המערכות נמצאות איתנו, גם מערכת הקדושה וגם הטומאה. ומוסיפים שזה בין היתר בגלל הזמן. אני מבין שאנחנו צריכים כל שנייה להחליף בין המערכות, אפילו שבריר שנייה אם אפשר, אבל אם אפשר יותר להרחיב מה הקשר בין הזמן ולמה זה כך?

זה לא אנחנו מנהלים את התהליכים, תחילת הבריאה וסוף הבריאה הם קיימים, ואז הם פועלים עלינו כדי לקרב אותנו מהתחלה לסוף. ולכן אנחנו צריכים לראות, להיות רגישים, מוכנים לזה שיתחברו בנו גם דברים רעים, גם דברים טובים, פלוס, מינוס בכל מיני מובנים יחד, ומה שאין כן כשאנחנו מקבלים את הכול שמגיע מבורא אחד, אנחנו רוצים לחבר את שתי התופעות האלו גם יחד, שהם ישלימו זה את זה, מינוס ישלים את הפלוס. רק הבעיה היא שבאמצע בין המינוס לבין הפלוס חייב להיות איזה מקום שמקשר ביניהם, בדרך כלל זו התנגדות ואז מנוע או משהו כזה פלוס ומינוס.

וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, וכך בכל הטבע, בכל הפרטים שלו.

תלמיד: אז הזמן למעשה נותן לנו את האפשרות הזאת, לעבור בין המצבים?

כן.

שאלה: מה הקשר בין לשון הרע, בושה ואהבה?

שהם כולם שייכים למערכת שאנחנו צריכים לברר אותה.

שאלה: לשון הרע שבא במחשבה לאדם, הוא עוד לא מוציא אותה כלפי חוץ, הוא רק חושב על החבר משהו רע. אז מה הוא צריך לעשות, הוא צריך לבקש מהבורא, תחליף לי את המחשבה? כי הרי בעל הסולם כותב שכל המחשבות באות מלמעלה, לא מהאדם עצמו.

הוא מבקש מהבורא תיקון. להחליף אני לא יודע אם זה כדאי שאדם יבקש. ודאי שכך אדם חושב ואומר, אבל הוא צריך תיקון. יכול להיות שעם אותה כוונה רעה הוא צריך להיות עוד כמה ימים. להחליף אני לא יודע, אבל העליון הוא שיחליט, אני רק רוצה תיקונים.

תלמיד: הוא מסביר לנו כשאדם מדבר לשון הרע על החבר, אז הוא בעצם מרוויח בזה שהוא משפיל את החבר, כך אדם מקבל הנאה, תענוג. מה במחשבה, כשבא לו רק במחשבה, מה הרווח בזה?

שהוא נהנה.

תלמיד: גם נהנה, בכל זאת?

בטח.

שאלה: איך אנחנו נוכל להגביר את התכונות החיוביות שלנו ולמצוא כוח להתגבר על לשון הרע ולרכוש את הכלים דהשפעה?

תנו דוגמאות נכונות זו לזו איך להגביר פעולות נכונות.

שאלה: ידוע שלשון הרע נעשה בדרך כלל בפה, אבל לעתים זה קורה לנו בראש, במחשבות כפי שחברים הזכירו. האם נכון לומר שכאשר יש לי מחשבה רעה על חבר, אם אני עושה פעולה של נתינה, פעולה של אהבה כלפיו, האם זה מבטל את המחשבה הרעה? אני פשוט חושב בצורה פרקטית איך אני עוזר לעצמי ולחברים כשמגיעה לנו כזאת מחשבה?

אז אתה תעשה פעולה פרקטית ותראה האם בזה אתה מוחק את המחשבה הרעה.

שאלה: לשון הרע זו מדרגה אחרונה של הטומאה, או שיהיה עוד מה שיתגלה?

יהיה עוד מה שיתגלה.

שאלה: "מה שאין כן לשון הרע אינו מטעם איזה אהבה, אלא מטעם שנאה". בפסוק אחר כתוב אין הנאה למי שנושך, זו הדוגמה עם נחש, אלא הוא פשוט שונא. וכתוב עוד בהמשך, לשון הרע אין האדם מקבל מזה שום תמורה אלא זהו מעשה הגורם שנאת הבריות.

אנחנו נוצרנו ברצון לקבל שצריכים לקבל הנאה מכל דבר. אז מה היא השנאה, זה לא היה חלק מהרצון לקבל? זה לא היה משהו מלכתחילה שהבורא תכנן?

לא. לגמרי לא, חס ושלום לומר שהבורא תכנן את השנאה. לא, פשוט. זה שרוצה ליהנות על חשבון הזולת, אז מגיע למצב שהוא אוהב אותו עד כדי כך שהוא אוכל אותו.

תלמיד: "מכל דבר אנחנו מקבלים תיקון מדבר והיפוכו". משנאה אנחנו צריכים להפוך לאהבה והתורה ומצוות נותנות לנו את היכולת הזאת. איך אנחנו מתגברים על השנאה אם זה משהו שאין ממנו שום הנאה? איך אנחנו מתקנים את השנאה? כמובן בעזרת הבורא והתפילה, אבל על ידי מה?

אנחנו מבררים את השנאה מתוך כך שאין לנו אהבה, שנאה מתחילה מזה שפשוט אין אהבה, יש אדישות, ואני לא מסכים עם האדישות, אני חייב את זה כלפי כל העולם. שנאה ואהבה יש לי אולי לכמה עשרות אנשים בעולם ברמה גשמית, אבל עם כל המיליארדים יש לי חשבון אחר לגמרי, לא אכפת לי מה קורה להם ומה איתם.

אני צריך להיות רגיש למה שקורה עכשיו בסין לאיזו ילדה קטנה או ילד, שאני ארגיש זאת, ואיך עושים, לזה אני צריך לדאוג, להעלות את הרגישות שבי לכל אדם ואדם במציאות. ואם זה נעשה ומורגש, אז בכל אחד נפתח כלי גדול, חדש, מורחב, ואז אנחנו מתחילים לראות מי זה העולם, איפה אנחנו קיימים, באיזה אזור אנחנו קיימים, שבו כל הנשמות, כל האנשים, הרצונות, הכוונות והמטרות נמצאים יחד, ואיך הם רוצים להתקרב על ידי הדחף שלי להיות יחד, ברצון אחד, בכוונה אחת, להיות "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אנחנו מתחילות להתקרב זו לזו בעשירייה, מתחברות, ודווקא בעת ההתקרבות אנחנו מתחילות להרגיש את כל הרגשות האלה של שנאה, דחייה ואפילו יכול להיות מחשבות של לשון הרע בין החברות. איך אפשר לעזור זו לזו להתגבר על זה באמצעות הכוח שלא נותן לנו לעבור את הגבול הזה? האם זה כוח ההתגברות שמקבלים מהבורא, שמבקשים?

כן, אבל אי אפשר להסתכל על הכול בצורה ניטראלית, צריך להסתכל על הכול דרך עיניים של אהבה. באופן ניטראלי לא תצליחו אף פעם להסתכל על דברים. אדם אוהב להגיד "זה לא חשוב לי, אין לי כאן נגיעה אישית", ואנחנו נגד זה. אנחנו מוכרחים לאהוב את כולם ואחרי זה להגיע לכך שכולם, באופן מוחלט, יהיו מבחינתנו באותה דרגה ביחס ללב שלי.

שאלה: איך נכון להגיב על לשון הרע מצד גורמים חיצוניים מבחוץ כנגד הארגון שלנו, כנגד הרב שלנו, כנגד חברים מסורים שלנו?

הכול תלוי בתנאים. אם יש אפשרות להסביר, אז צריכים להסביר מהו הארגון, מה מטרתו, מה אופן הלימוד, איפה אנחנו משתתפים ומה עושים.

תלמיד: ואם גם אחרי הסבר או לפחות ברור מי אנחנו בכל זאת ממשיכים להפגין נגדנו לשון הרע?

זה תלוי מי. אם אני מדבר עם בן אדם שיש לו שכל, רגש, היגיון, אז אני מקווה שעל ידי ההסבר שלי אני איכשהו מאזן בו את הדברים האלה שבהם הוא נגדי. אבל אם מטרתו היא לפגום, לפגוע, אם אני מגלה את זה, אז אין לי בכלל מלכתחילה מה לדבר עימו.

תלמיד: איך מקובלים צריכים להתייחס אם קמים עליהם ומפריעים להם בפעולות השגרתיות שלהם?

אם יש אפשרות להגיב וזה יישמע, אז צריכים להגיב, כי בכל זאת צריכים לברר את הדברים. כתוב ו"דע מה לענות לאפיקורס", יש לנו מצווה להסביר את עצמנו. כי זה לא סתם שאנחנו צודקים ומי שלא רוצה, אז לא, אלא אנחנו רוצים שיידעו כולם בעולם מהי חכמת הקבלה, מה היא אומרת על העתיד שמתקרב יום יום ונכנס לימינו, ואנחנו על ידי הידיעה הזאת חייבים לאזן את כל העולם.

אנחנו רוצים שכל האנשים בעולם יידעו לאן הם מתפתחים, מה הם עושים, האם הם מבינים בכלל מה קורה איתם. כי אם הם לא יודעים מהי תכנית הבריאה, מטרת הבריאה, מטרת ההתפתחות, אז הם לא מבינים מה קורה איתם. יכול להיות שכוחות הטבע שבכל אחד, פסיכולוגיה ועוד, בוערים בהם אבל הם לא יודעים מה הבערה הזאת, מה הלהבה הזאת. לכן אנחנו רוצים להסביר שלפי חכמת הקבלה יש כאן באמת דעה ושיטה עמוקה והיא לא שייכת למה שקורה היום בעולם או בארץ ישראל, ימין, שמאל, וכל מיני דברים, אנחנו בכלל לא עם זה.

אין לנו גם שום דבר משלנו, אנחנו לומדים לפי חכמת הקבלה תהליך, תכנית שהעולם עובר, ואנחנו רוצים להיות בהתאמה לכוחות הטבע שמתפתחים, שמעליהם אנחנו לא יכולים להיות. אנחנו יכולים רק להבין מה הם עושים איתנו ובהתאם לזה איזו צורה כדאי לנו לקבל כדי לשרוד, כדי להתקדם ביתר ביטחון. זה מה שאנחנו רוצים להסביר. אין לנו שום דעה ושום רצון משלנו. חכמת הקבלה מסבירה את חוקי הטבע ונותנת לאדם עצות איך להיות קרובים למה שהטבע רוצה מאיתנו.

תלמיד: כלומר אתה תולה הכול בפעולות הסברה.

אם כבר, אז כן.

תלמיד: אם אין כבר מקום להסברה, באים להפגין נגדך, למה בכלל מגיע מצב כזה למקובל? מה הבורא רוצה ללמד אותנו במצבים כאלה?

אם הם היו מבינים אותנו, אז הם לא היו באים אלינו.

תלמיד: כשכבר מגיעים אליך, מה הגישה שלך צריכה להיות לגבי מי שקם עליך?

תלוי מה זה קם.

תלמיד: מפגין נגדך.

אם הוא עומד ברחוב מולי ומציג דגלים, אז שיהיה. הם חושבים שזה מתקן את העולם, אני חושב שהעולם יכול להיות מתוקן אך ורק על ידי פעולות שמתקנות את האדם. שיראו לי, שיסבירו לי על ידי איזה פעולות הם חושבים לתקן את האדם. אני לא רואה באף מפלגה משהו שמתקן את האדם, שמקלקל אני כן רואה, שנעשים יותר ויותר מנוגדים זה לזה.

תלמיד: אני רוצה לשאול יותר בכללות. מה דעתך על ההפגנות שיש בישראל בחודשים האחרונים? זו שאלה שמטרידה הרבה חברים.

אני לא שומע ולא רואה, אבל אני מבין פחות או יותר את האופי שלהן, אני לא צריך הצדקה של כל מפלגה ומפלגה למה היא כזאת ואחרות לא. נראה לי שכרגיל לא נגיע מזה לכלום. אני נגד מלחמת אחים ודאי, ואני חושב שצריכים להפסיק את זה מהר ככל האפשר.

תלמיד: הארגון שלנו הוא ארגון א-פוליטי, הוא עוסק בחיבור לבבות מעל כל הדעות.

נכון.

תלמיד: אבל יש לך הרבה תלמידים שתומכים בעמדות ימין ויש הרבה שתומכים בעמדות שמאל, אפילו באותה עשירייה תמצא חברים כאלה וכאלה.

אנחנו תומכים באיחוד של כולם מעל כל ההבדלים. אתה יכול להיות עם כל מיני מחשבות כאלה וכאלה, אבל צריך להגיד "אני תומך רק בחיבור", וזה מה שאנחנו אומרים.

שאלה: אם בתוך עשירייה חבר אחד ימני והאחר שמאלני, באיזו צורה להסתכל על זה? האם כמו עניין של אוכל, עניין של טעם?

אני מסתכל עליכם, יש כאן נגיד 400 איש, ואני לא יודע מי מכם ימני, שמאלני ובאמצע. אם אדם לא אומר, אז אני לא יודע, אני גם לא שואל אותו, לא חשוב לי. הוא צריך להיות מחובר איתי רק לדבר אחד, אנחנו רוצים להגיע למטרת הבריאה, למטרת התפתחות האדם, שהיא חיבור בין כולם למעלה מכל ההבדלים, למרות כל ההבדלים, כולל ההבדלים האלה של ימין, שמאל וכן הלאה. יש לנו למעלה מזה דבר יותר גדול שהוא חיבור בינינו, בין כולנו ועם כל העולם.

שאלה: האם יש מקום לדבר על ענייני פוליטיקה בין חברי עשירייה?

אני לא חושב. אני נגד זה כי לא נראה לי שזה משמעותי, שזה מביא לפתרונות כלשהם. אם אתה רוצה לעבוד ולקבל משכורת בטוחה בלי הפסקה, אז תכנס לאיזו מפלגה כזאת ותעשה את זה. אני חושב שאין לי להציע לכל התהליכים הפוליטיים שום תוכן אמיתי שמביא את האנושות להגיע למשהו שהיא חייבת להגיע אליו. הבעיה היא שאנחנו נמצאים תחת הנהגת כוחות הטבע, ולא מבינים מה היא המטרה שלו, כי הטבע מתפתח ולוקח אותנו לתוך זה וכך אנחנו מתפתחים, גם אם נרצה או לא.

שאלה: האם כאשר מישהו מפגין נגדך עליך לפעול כלפיו בצורה כלשהי?

מה יהיה מזה שאני אפגין כנגדו? מה יש לעשות? אז יהיו שני מחנות שצועקים זה על זה. אני חושב שאם יוצרים קשר עם מישהו שבא ומפגין, אז צריך לדעת למי הוא בא, עם מי הוא בא, לברר את זה. אבל זה בכלל לא המטרות שלהם. ולכן, לא כדאי לנו לצאת ולהסביר, כי הם לא צריכים הסבר, הם צריכים כמה שיותר רעש, לקבל על זה יותר כסף וכותרות.

שאלה: מה עם הפגנת כוח נגדם שלא יתעסקו איתך?

הם לא מפחדים מכוחות, אפילו אם כל הצבא יצא נגדם, אדרבא, אם יעמדו לפני הצבא ויצעקו, אז הם יראו עד כמה הם חזקים, יקבלו יותר כסף, כבוד, משרות וכן הלאה.

שאלה: ועם גישה הפוכה, יותר מפייסת, להגיש להם אוכל, מים, לגשת ולדבר איתם?

אתה מתכוון להגיד האם להתקרב אליהם?

שאלה: לבוא בטוב.

לבוא בטוב זה לא אומר כלום, אנחנו גם לא באים מרע, אלא אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות איתם בכלל בשום מגע. ניטרלי כמו קיר. אתם רוצים לעשות את העבודה שלכם, אתם מבינים מה אתם עושים, חלקכם מקבלים משכורת טובה, חלקכם חולמים על משרות טובות אחרי הבחירות או מתישהו, חלקכם אולי באמת מבינים, חושבים שעל ידי זה אתם יכולים לשנות את העם והמדינה. בבקשה.

אנחנו עוד לא ראינו שמזה נעשה משהו טוב, אלא ההיפך, אנחנו ראינו עד כמה מזה נעשה משהו רע, כמו ברוסיה ובעוד הרבה מקומות. זה לא הדרך לתיקון. אנחנו מחזיקים בידיים שלנו כתבי מקובלים ולומדים משם שרק על ידי חינוך האדם אפשר לתקן את העולם. מכתבי הקבלה אנחנו לומדים ממש בצורה השלמה איך לתקן את האדם, כי שם כתוב איך הבורא ברא את האדם, באיזה רצונות, באיזה כוונות, באיזה נטיות, ואיך אנחנו יכולים לאזן את הכוחות האלה ולהגיע לעולם השלם.

שאלה: אתמול עשינו מפגש עשירייה ודיברנו קצת על המצב ואיך צריך להתייחס אליו, ואז חברים הזכירו שלפני כמה שנים אתה אמרת "אתם עוד תראו שעם ישראל יקיף אתכם ואתם תהיו כלואים בבניין וידרשו מכם שתעשו את העבודה שלכם".

כן.

שאלה: ופתאום אנחנו רואים שדברים מתחילים להתגשם, ורוצים לבוא, להפגין.

מה הפלא?

שאלה: אז קודם כל זה מדהים לראות שהדברים האלה שאמרת, שנראו בזמנו כל כך לא הגיוניים, מתרחשים פשוט מול העיניים, והשאלה היא מה צריך להיות היחס הפנימי שלנו למה שקורה? כי ברור שהתהליך שדיברת עליו מתממש.

אנחנו צריכים לשמוח שיש שינויים, נקווה שעל ידי השינויים האלה, החיצוניים, מצד העם, כולל כל המפלגות, וגם על ידי הגברת ההסברה שלנו, שכוללת גם את אותם האירועים שהם רוצים לעשות לנו, שזה גם יעזור לנו להיות ידועים יותר, ולדבר יותר. אני חושב שלשם זה היינו צריכים להדפיס איזה עלון עם העקרונות שלנו, עם הסברים שלנו, מקורות שלנו. לא הרבה, עלון אחד אולי יספיק, ולפזר ביניהם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, לפחות להסביר להם מי אנחנו ומה כוונתנו.

שאלה: בזמנו דיברת על כך שיגיעו לכאן, יקיפו אותנו וידרשו מאיתנו שנביא לעם את התרופה.

תרופה לא מגישים בדברים כאלה.

שאלה: זה ברור. המפגינים לא דורשים תרופות, אבל הם כן טוענים שאנחנו מחבלים בעם.

אז לכן אנחנו צריכים להדפיס ולפרסם מה הם בעצם העקרונות שלנו ולחלק את זה.

שאלה: זה מבחינת היחס כלפיהם?

כן.

שאלה: אבל איך אנחנו, בינינו, צריכים להתייחס כך שבאמת נוכל להגיד לעצמנו, להרגיש שאנחנו לא מחבלים בעם, ואנחנו באמת נותנים תרופה לעם.

את זה תסביר באותו דף שתפרסם בו.

שאלה: אני לא שואל על הסברה כלפי חיצוניים, אני שואל על היחס בינינו.

גם אלה בינינו יבינו מאותו דף מה קורה לנו, הם לא מבינים עד הסוף.

שאלה: יש פעולות פנימיות ופעולות חיצוניות כמו הפצה חיצונית, חלוקה וכן הלאה. אנחנו גם לומדים על תפיסת המציאות, על כך שמה שקורה בחוץ קורה בינינו, כי עשירייה זה עולם קטן. מה אנחנו צריכים לעשות? כי אנחנו רואים את ההשתקפות של המצב בינינו?

אמרתי על כך שאנחנו צריכים להוציא עלון שעליו אנחנו מדברים על עצמנו, מי אנחנו, מה אנחנו, לאן פנינו מועדות וכן הלאה.

שאלה: האם העלון הזה צריך להיות מופנה לחברים שלי שיושבים פה בשולחן לידי?

העלון הזה צריך להיות כלפי האנשים מבחוץ וכלפי אנשים מבפנים. ואלה שבפנים, שחושבים אחרת ממה שאני עכשיו אומר, אז גם הם נמצאים בחוץ.

שאלה: אז לעשות עלון לאלה שלידי?

לא רק לאלה שלידך, לכולם, שחושבים אחרת ממה שאני אמרתי.

(סוף השיעור)

---

1. אם יש לו הרגשה שהשגחתו יתברך הוא בבחינת "טוב ומטיב", כבר לא שייך שם ענין של "אמונה".↩