שיעור בוקר 20.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 473, "מאמר לסיום הזוהר"

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 473. "מאמר לסיום הזוהר". המשך ט"ב, ד"ה: "ובאמת, כל התורה כולה".

"ובאמת, כל התורה כולה, בין הנגלה ובין הנסתר, הם מחשבותיו של הקב"ה, בלי הפרש כל שהוא. אלא הדבר דומה לאדם, טובע בנהר, שחברו זורק לו חבל, כדי להצילו. שאם הטובע תופס את החבל, בחלקו הסמוך אליו, יכול חבירו להצילו, ולהוציאו מן הנהר.

אף התורה כן, שהיא כולה מחשבותיו של הקב"ה, היא בדומה לחבל, שזרקו הקב"ה אל בני האדם, להצילם ולהוציאם מן הקליפות. וקצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה. ולא עוד, אלא אפילו, שיש במעשה המצוות מחשבה פסולה, הוא ג"כ מקובל להקב"ה, כמ"ש: "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

ולפיכך, תורה ומצוות - קצהו של החבל, שאין אדם בעולם, שלא יוכל להחזיק בו. ואם תופס בו בחזקה, דהיינו שזוכה לעסוק בתורה ומצוות לשמה, דהיינו לעשות נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז התורה והמצוות מביאים אותו להשואת הצורה עם הקב"ה, שהוא סוד ולדבקה בו כנ"ל, שאז זוכה להשיג כל מחשבותיו של הקב"ה, הנקראות "רזי תורה" ו"טעמי תורה", שהם כל שאר החבל, שאין זוכה בו, אלא אחר שבא לדביקות השלימה, כנ"ל.

ומה שאנו מדמים, מחשבותיו של הקב"ה, דהיינו רזי התורה וטעמי התורה, לחבל, הוא משום, שיש הרבה מדריגות, בהשואת הצורה עם השי"ת. ע"כ יש הרבה מדריגות, בחלק החבל שבו, דהיינו בהשגת רזי התורה. שלפי מדתה של מדריגת השואת הצורה להשי"ת, כן מדת השגתו ברזי התורה, דהיינו בידיעת מחשבותיו יתברך.

שבדרך כלל הן ה' מדרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. שכל אחת כלולה מכלן. ויש בכל אחת ה' מדרגות ונפרטות, שבכל אחת מהן יש לכל הפחות כ"ה מדרגות.

ומכונים ג"כ "עולמות", כמ"ש חז"ל: "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות. והטעם, שהמדריגות בהשגתו ית' נקראות עולמות, הוא משום, ששתי משמעויות יש בשם עולם:

א. שכל באי העולם ההוא, מושפע להם חוש והרגש שוה. וכל, מה שהאחד רואה ושומע ומרגיש, רואים ושומעים ומרגישים כל באי אותו העולם.

ב. שכל באי אותו העולם ה"נעלם", לא יכולים לדעת ולהשיג משהו בעולם אחר.

וכן נמצאות אלו ב' הגדרות גם בהשגה:

א. שכל מי שזכה באיזו מדריגה, הוא יודע ומשיג בה, כל מה שהשיגו באי אותה המדריגה, בכל הדורות, שהיו ושיהיו, ונמצא עמהם בהשגה משותפת, כמו שנמצאים בעולם אחד.

ב. שכל באי אותה המדריגה, לא יוכלו לדעת ולהשיג מה שהוא, ממה שיש במדריגה אחרת, כמו באי העולם הזה, שלא יוכלו לדעת משהו, במה שיש בנמצאים בעולם האמת. לפיכך נקראות המדריגות בשם "עולמות".

ולפיכך, יכולים בעלי ההשגה, לחבר ספרים, ולרשום השגותיהם, ברמזים ומשלים ומובנים, לכל מי שזכה לאותן המדריגות, שבהם מדברים הספרים, ויש להם עמהם השגה משותפת.

אבל, מי שלא זכה בכל כמות המדריגה, כאותם המחברים, לא יכול להבין רמזיהם. ואין צריך לומר אותם, שלא זכו להשגה, שלא יבינו בהם כלום, משום שאין בהם השגות משותפות."

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי להחזיק את החבל הזה בחוזקה?

להיות יחד ולהחזיק בקצה החבל.

תלמיד: זו העבודה שלנו בעשירייה?

כן. לבד אי אפשר.

שאלה: מהו קצה החבל?

קצה החבל זה שאנחנו כן יכולים להיות במין השתוות הקטנה ביותר, אבל בכל זאת עם הבורא.

תלמיד: כתוב שהתורה כולה היא מחשבותיו של הקב"ה.

כן.

תלמיד: ועל מה הוא חושב?

על הנתינה, על ההשפעה, על החיבור של כולם. בזה אנחנו יכולים להיות בהשתוות הצורה עימו.

תלמיד: אז מה זה לתפוס את החבל?

שאנחנו נשתדל להיות כל הזמן יחד במחשבה אחת ולהרגיש זה את זה ויחד מתוך הקשר שלנו גם לאחוז בבורא. מהשפעה הדדית בינינו להגיע להשפעה אליו.

שאלה: אבל בעל הסולם אומר פה ש"קצהו של החבל סמוך לכל בני האדם, שהוא סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה." מה זה אומר?

שעדיין אנחנו לא מגיעים לתכונות של בעל מנת להשפיע ולכן ככל שאנחנו נמצאים אפילו בעל מנת לקבל, אם אנחנו משתוקקים להגיע לעל מנת להשפיע, לקשר עם הבורא, זה מספיק לנו כדי להתחיל את הקשר.

תלמיד: אבל מה מספיק לנו? מה זה התורה הנגלית במצב הזה עבורנו, מה זה הקצה הזה של החבל?

זה שאנחנו מסוגלים להיות בהתקשרות בינינו, כמו שאנחנו לומדים ממאמרי החברה ועוד של בעל הסולם ורב"ש, זה מספיק לנו כדי להתחיל את הקשר.

תלמיד: אבל מה זאת ההתקשרות, כי הוא אומר שהיא לא צריכה שום כוונה ומחשבה, מה עוד יש בהתקשרות חוץ מזה?

אין לנו עדיין כוונה במחשבה הנכונה על מנת להשפיע.

תלמיד: אז זה מה זה כן ההתקשרות הזאת שהיא בלי כוונה ומחשבה?

שאנחנו מתכוונים, שנגיע לזה. זה המצב שלנו.

שאלה: מה עושה את החבל כזה אמין וחזק?

זה אנחנו, ככל שאנחנו אחוזים, ואוחזים בקצה החבל שקרוב אלינו, ואנחנו רוצים להיות יחד ויחד להחזיק את החבל ולא לתת לו להסתלק מאיתנו. הכול תלוי בנו כאן בקצה החבל התחתון.

"וכבר אמרנו, שהדביקות השלימה וההשגה השלימה, מתחלקת לקכ"ה מדריגות כוללות. ולפי זה, מטרם ימות המשיח, אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדריגות.

ויש ב' הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:

א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה המדריגות, ולא בשאר הדורות.

ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא ילמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם".

חוץ מרשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה המדריגות בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: "חכם עדיף מנביא". וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדריגות."

ומתוך, שנגלה הזהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה, שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור, שעליו נאמר: "ומלאה הארץ דעה את ה'"."

הוא כותב בצורה מאוד ברורה, ככל שאנחנו יכולים לשמוע ולהבין. הוא כותב בצורה כזאת שכמעט אין שאלות.

שאלה: הוא כותב בצורה ברורה, אבל איפה כאן שהארץ מתחילה להתמלא בדעת ה'?

אתה יכול לשאול אלף שאלות כאלה, אבל כנראה שנתקרב יותר לימות המשיח, לגילוי המשיח, זה גילוי מיוחד של הבורא לנבראים, אז יהיה לנו יותר ברור.

תלמיד: הוא כותב שאנחנו בתחילתו של אותו הדור.

כן.

תלמיד: אבל נראה כאילו האנושות הולכת אחורה, לא לכיוון דעת ה'.

למה?

תלמיד: כי יש רק חושך ואין שום התייחסות לכל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה על דעת ה'.

"יתרון אור מתוך החושך", אז יכול להיות שככל שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בחושך, יהיה לנו יותר רצון ודחף לגלות את האור ואנחנו נדרוש שהוא יתגלה. ובינתיים אין לנו כל כך נטייה לזה.

תלמיד: אז התגלות החושך בעולם היום זו ההתחלה של גילוי דעת ה'?

לא. זה התחלת הרצון שלנו לגילוי האור.

תלמיד: מה זה אומר "ומלאה הארץ דעה את ה'"?

כנראה שכל הכלים של הנבראים יהיו מסוגלים להתמלאות באור העליון, בגילוי הבורא לנבראיו.

תלמיד: מה הם ידעו?

ידיעה זו כבר דרגה יותר עליונה מקבלת האור, זה כבר התקשרות מיוחדת לאור.

תלמיד: איך העולם יראה שבני האדם ידעו את ה'?

אני לא יודע, אני לא מאותו דור שכבר נגלה האור העליון, המשיח, שאני אוכל גם לדעת איך מסבירים את זה.

תלמיד: אז לאן אנחנו מכוונים?

אנחנו מכוונים למצב שהבורא יתגלה ככל שרק אפשר במצבנו וכך נלך ממצב למצב.

תלמיד: אז מה זה אומר שהבורא מתגלה בכלל האנושות?

שבסופו של דבר כולם יבינו וכולם ידעו "מקטנם ועד גדלם" שהם צריכים בחיבור שלהם לגלות רצון לגילוי הבורא.

תלמיד: מה זה גילוי הבורא?

גילוי הבורא זה ידיעת הבורא קודם כל, הרגשת הבורא וקשר עימו.

תלמיד: מה זה שמגלים, שיודעים, שמתקשרים?

זה מה שממלא את הכלים שלנו.

תלמיד: כשבני אדם ידעו את זה, ירגישו את זה, יגלו את זה, איך זה ישפיע עלינו?

אנחנו נרצה להתקשר בינינו כדי שהוא יתגלה בנו.

תלמיד: מה יהיו הביטויים של זה?

הביטויים של זה יהיו שאנחנו נבין, נרגיש, נשיג, מה זה נקרא להיות קרובים לבורא.

תלמיד: בכל התשובות אתה אומר "בורא", אבל מה זה בורא?

בורא זה כוח עליון שמחזיק אותנו, מכין אותנו לדרגה שלו.

תלמיד: איזה תכונות יתפשטו אז באנושות שאין היום?

נשיג את הטוב והמיטיב, שזה הכוח העיקרי של הבורא כלפינו ונרצה דבקות בו.

תלמיד: אז בני האדם יהפכו להיות יצורים שהם טובים ומיטיבים?

כן.

תלמיד: ואז הם יתמלאו בדעת ה'?

כן.

תלמיד: הם יהיו יותר חכמים מאיתנו?

אני לא יודע מה זה יותר חכמים, הם יהיו מסוגלים לקלוט את רעיון הבורא להיטיב לנבראיו והם יתחברו וירצו בצורה כזאת בחזרה להשפיע לו.

שאלה: האם המצב של ימות המשיח זה עת רצון מלמעלה וכרגע זה תלוי בהשתוקקות שלנו לפתח אותו?

אנחנו נמצאים במצב שחייבים לפתח חיסרון לגילוי הבורא בינינו. אנחנו לא יכולים להשיג את הבורא מחוצה לנו, כמו שמשיגים, נגיד את החברים, את העולם הזה. אלא אנחנו צריכים לגלות את הבורא בתוכנו. שיהיה בינינו קשר כזה שהוא יהיה מתאים לגילוי הבורא.

שאלה: אי אפשר לתאר במילים את הקשרים שאנחנו בונים בעולם הזה, אלא רק מתוך הדוגמה של החיבור בינינו בפעולות שאנחנו מבצעים. איך דור המשיח יגיע לחיבור אם הוא רק מתרחק ממנו? איפה יקרה הקשר - לפחות להידמות לו - כדי שתאפשר כניסה לרוחניות?

אנחנו כאילו מתרחקים מהבורא, נעשים יותר ויותר גרועים, אבל זה לפי הכלל, "כיתרון אור מתוך החושך". ולכן אין שום סיבה להגיד שאנחנו מתרחקים. אלא לפי הכללים שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, דווקא הריחוק זה אחד מהסימנים של קירוב. לכן הוא כותב לנו שאנחנו מתקרבים עד כדי כך לגילוי הבורא שנמצאים בדור שנקרא "דור המשיח". זה לא אומר שמהיום למחר, או היום במשך היום אנחנו נתחיל לגלות את האורות העליונים ואת עצמנו שבורחים מדרגה לדרגה. אבל ברור שהעולם שלנו נכנס לחשבון מאוד חד עם הכוח העליון של הטבע ואנחנו צריכים להזדרז ולעזור לאותו הכוח.

שאלה: מה ההכרחיות שלנו שידיעת הבורא יתפרסם בכל העולם, איך הרצון שלנו יכול להתקרב למטרה הזו?

עבור ידיעת הבורא בכל העולם - אנחנו צריכים לעשות בכל הזדמנות שמגיעה לידינו. תסתכל על המסך, מכמה קצוות תבל יש לך כאן גברים, נשים. ודרכם אנחנו רוצים להגיע לכל האנושות. במידה שהבורא יפתח את הרצון הזה בכל האנושות, יש להם היום כבר אפשרות להיכנס לארכיון שלנו ולהתכלל עם ההליכה שלנו לקראת גמר התיקון.

שאלה: יש תחושה שהעולם באמת נכנס למצב חדש שלא היה בעבר. מה האחריות שלנו כלפי זה, מה אנחנו צריכים להכין לפני המעבר הזה?

אנחנו צריכים להסביר לעולם שרק החיבור בינינו יציל את העולם, של כל אחד ואחד מאיתנו. אחרת אנחנו ניכנס למצבים של השמדה כללית. יש בנו כוח ויכולת, ומילים ומערכת עליונה שעומדת לצידנו. אנחנו צריכים באמת להשתדל להכין את עצמנו להיות כאותם הזרמים של אור המשיח.

שאלה: אנחנו לא בטוחים מה לעשות עם הידע הזה. בעל הסולם מדבר על כך שבימי המשיח יתגלה הבורא. זה לא מעורר אותנו. האם אנחנו צריכים לחשוש, להתרגש מזה?

מה שאנחנו שומעים - אנחנו נפזר בכל האנושות. נברר כמה שאפשר, אבל העיקר נפזר את הידיעה הזאת בכל האנושות שאנחנו נמצאים במצב של ימות המשיח. בעדינות, בסבלנות, שלא יחשבו עלינו שאנחנו הזויים. וכך נשיג.

שאלה: בעל הסולם קורא לתורה "חבל" שזורקים לאדם. כל הדתות המרכזיות באנושות לקחו מהתורה וכאן הוא אומר שדווקא ספר הזוהר, חכמת הקבלה, זה החבל שיעזור לדור שלנו.

כן.

תלמיד: מה יש בחבל הזה שהוא משתיק את כל שאר הפירושים והצורות?

אני חושב שדורנו עוד לא גילה את סוד העוצמה שיש בספר הזוהר ועד כמה הספר הזה כחבל, מסוגל להוציא אותנו ממצבנו, לאור. אני לא יודע איך להסביר את זה. לא רואים את זה בספר הזוהר עצמו, בהשתוקקות לספר הזוהר, בכוח של ספר הזוהר, אנחנו עוד לא מגלים את זה. אבל צריכים להיות מוכנים, להשתוקק ולהתקרב ככל האפשר.

תלמיד: התורה היא סוג של תבלין, היא אמורה להיות גם סוג של תרופה. היום מתגלה חולי גדול מאוד. האם קודם צריך להכיר בחולי ובחוסר היכולת לרפא אותו ואז כביכול חכמת הקבלה תביא את הפתרון?

על זה כתוב במשהו שבאמת לקראת ימות המשיח, יבואו ייסורים גדולים על כל האנושות ויהיה לנו קשה מאוד להיפטר מהם. נראה.

תלמיד: אמרת פעם שלקרוא בזוהר, ממש יכול לעזור. מתי נוכל קצת לקרוא?

כן. אצל רב"ש היינו קוראים כל ערב חצי שעה בספר הזוהר. ממש לפני שהולכים לישון, משמונה עד שמונה וחצי או משמונה וחצי עד תשע, היינו קוראים בספר הזוהר.

תלמיד: ההרגשה היא שלקרוא בספר הזוהר לבד, זה בלתי אפשרי. רק ביחד.

כן, יחד. היינו באים למקום ההתאספות שלנו ושם היינו יושבים וקוראים. היו אנשים שידעו לקרוא טוב, הם היו קוראים, וכולם היו מקשיבים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתחיל להפיץ לעולם במונחים מובנים, שאנחנו מגיעים לימות המשיח. איך היית מתרגם למונחים יותר מובנים את המושג "ימות המשיח"?

זה זמן שבני אדם מסוגלים יותר להבין את המסר של חכמת הקבלה וספר הזוהר. הם מוכנים יותר לקלוט את הספר הזה, ובאמת להשתדל לאחוז בו.

תלמיד: אם היית צריך להפוך את המושג "ימות המשיח" למסר, איך היית מנסח אותו?

שיש כוח מלמעלה שעומד להתגלות, להתקרב אלינו, ולשנות אותנו ברגש ובשכל כך שנוכל לגלות אותו, להשיג אותו ונזדהה עימו.

תלמיד: ומה נקרא שהכוח הזה הוא "מלמעלה"?

שהוא מלמעלה, שהוא כולו להשפיע ולא לקבל כמונו.

תלמיד: למה זה נקרא "מלמעלה"?

כי כך אנחנו מגדירים למעלה ולמטה, שלמעלה זו השפעה, למטה זו קבלה.

שאלה: כתוב כאן ש"סוד התורה הנגלית, שאינה צריכה שום כוונה ומחשבה". מה זה אומר?

שבאמת התורה היא האור שמשפיע על האדם ופותח לו את כל הרצונות, מחבר אותם נכון. ואם כך, אז האדם יכול לקלוט בצורה ישירה, מה שנקרא אצלנו "פה אל פה", מסר מלמעלה, להתמלאות בו, וכך להתחבר ולהזדהות עם הכוח העליון.

תלמיד: אבל איך זה יכול להיות שלא צריכים כוונה? מתי כן צריכים כוונה?

כי הכוונה היא כבר תבוא מתוך זה שהאדם ישתוקק בלב ונפש לדבקות בבורא.

תלמיד: האם לעסוק בתורה הנגלית זה להתחבר עם החברים אפילו כשאין לך כוונה? זה הרעיון?

הרעיון, שאנחנו מתחילים ממה שאנחנו מסוגלים. זאת אומרת להתחבר עם החברים שבסך הכול רוצים לגלות את מהות החיים, מטרת החיים, בשביל זה הם מצטרפים לקבוצה יותר ויותר רחבה, גדולה, ו"איש את רעהו יעזורו", כלומר לפי כל התנאים של החיבור.

תלמיד: כלומר לעסוק ב"ואהבת לרעך כמוך", שזו המהות של התורה הנגלית, אפשר בלי שיש לך אפילו כוונה, אחר כך היא תבוא, זה הפירוש של מה שכתוב כאן.

כן. זה לכולם.

שאלה: בתחילת המלחמה הזאת, ב-7 לאוקטובר, קרה משהו מאוד מיוחד, ביום אחד הבינו בעם שלנו שזכות הקיום שלנו תלויה באחדות, כולם מסכימים עם זה, כולם מדברים על זה. אין יותר את מי לשכנע, מה שניסינו לשכנע עשרים שנה והיינו נראים מוזרים, פתאום זה קרה ביום אחד.

אחרי שאנחנו עשרים שנה מפיצים שהחיבור הוא ההצלה, האם אפשר לעבור מהמסר הזה ולהתחיל כבר לעסוק יותר בפרקטיקה, כלומר לבנות ממש תכנית לאחוד העם, לקחת את ההפצה שלנו צעד קדימה ולהסביר איך זה נכנס למערכות, לתת הגדרות, להסביר מה מחבר, מה מפלג.

את זה אנחנו חייבים לעשות. המלחמה הזאת באמת נתנה לנו דחף לזה.

תלמיד: אמן שנתחיל, ממש מורגש שזה הזמן שחיכינו לו כל כך הרבה זמן.

אז אל תחכה, תתחיל במעשה.

"ויש לדעת, שענינים רוחניים, אינם כענינים גשמיים, שבהם הנתינה והקבלה באים כאחד. כי ברוחניות, זמן נתינה לחוד, וזמן קבלה לחוד. כי תחילה, ניתן הדבר מהשי"ת למקבל. ובנתינה זו, נותן לו רק הזדמנות לקבל. אבל עוד לא קיבל כלום. עד שיתקדש ויטהר כראוי. אז, זוכה לקבל הדבר. באופן, שמזמן הנתינה עד זמן הקבלה, יכול להתעכב זמן מרובה. ולפי זה מ"ש, שהדור הזה כבר הגיע להכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'", הנה זה אמור מבחינת נתינה בלבד. אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'".

ונודע, שהגאולה ושלימות ההשגה, כרוכים זה בזה. והמופת הוא, שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה, יש לו המשכה לארץ ישראל. ולפיכך, לא הובטח לנו "ומלאה הארץ דעה את ה'", אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך, כמו שבשלימות ההשגה, לא זכינו עוד לזמן קבלה, אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות, לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה, שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד.

כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קבלנו.

שהרי אין לנו עצמאות כלכלית. ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש. וכל עוד, שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו, נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים.

והמופת הוא, שאין שום אדם מתרגש כלל, מן הגאולה, כמו שהיה צריך להיות, בזמן הגאולה, אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד, שאין בני הגולה מתפעלים לבוא אלינו, וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם, שנגאלו, וכבר יושבים בתוכנו, מצפים בכליון עינים, להפטר מגאולה זו, ולשוב לארצות פזוריהם. הרי, שאעפ"י שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא, שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה".

שאלה: כשהוא כותב שזמן נתינה לחוד וזמן קבלה לחוד, מה בדיוק לא קיבלנו?

מה קיבלנו?

תלמיד: שיטה.

זו גם שאלה, האם מה שאנחנו קיבלנו זאת השיטה, והאם זה מה שנקרא לקבל, כי זה יכול להיות רק אם זה מתפשט בכל העולם.

תלמיד: אז מה הוא נתן?

לי לא ברור כאן מהי הנתינה, מהי הקבלה, ובאיזו צורה צריכה להיות הפעולה עצמה.

תלמיד: גם אני לא מצליח לתפוס למה הוא מתכוון בזה שהוא כותב שהוא נתן אבל לא קיבלנו.

אני לא מספיק יודע, בטוח, כדי להסביר את זה לכם.

שאלה: מה הלחץ לקבל את הארץ הזאת? מה הנחיצות?

כי בזה אנחנו מגיעים לתכלית הבריאה. עם ישראל הנמצא בארץ ישראל, גשמי ורוחני יחד, הוא יידע איך לתקן את האנושות ואת כל העולם.

תלמיד: האם תכלית ישראל היא שעם ישראל יקבל את ארץ ישראל או שיתפשט בכל העולם?

שיתפשט בכל העולם.

תלמיד: אז מה הנחיצות בחבל הזה, במקום הזה, בארץ הזאת?

כנראה שיש נחיצות גם בזה.

תלמיד: מהי?

שאנחנו נשב בארץ הזאת.

תלמיד: מה יש בארץ הזאת? מה מיוחד בה?

אני לא יכול להגיד לך. כנראה שיש התאמה בין גשמיות ורוחניות.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את הארץ הזאת?

להיות מוכנים לזה, ראויים לזה, ברצון הפנימי שלנו, ביחס בינינו.

תלמיד: כשאנחנו נהיה מוכנים וראויים ותהיה התאמה בין גשמי לרוחני, תהיה קבוצה מחוברת בישראל, מה אז?

זה לא מספיק. אלא צריך שתהיה כאן קבוצה כזאת שתוכל בחיבור שלה להגיע לכל אומות העולם ולהסביר להם שלהתחבר יחד זו התכלית.

תלמיד: האם אז זה נקרא שאנחנו מקבלים את הארץ הזאת?

אני חושב שכן, כמו שכתוב, שעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם.

שאלה: גדלתי במדינה הזאת, והמילים האלה של בעל הסולם מאוד קרובות לליבי. אני מרגיש כל החיים מאז שאני ילד, שאני חי במדינה שהאנשים במקרה הטוב לא מבינים בשביל מה הם פה, ובמקרה הפחות טוב הם מנצלים את המציאות וחלק מהם באו לעשות קופה בארץ, באו להרוויח. זה הטבע.

כן.

שאלה: ואני לא רואה עם מי אפשר לבנות מדינה, אני לא רואה בני אדם שמצד אחד יש בהם ציונות, זאת אומרת שמבינים אפילו בצורה חיצונית, מה פתאום הם כאן. וזה גם לא מספיק, כי צריך להיות חוכמת הקבלה בתוך הלב של האדם שהוא ידע להבין מה זה, מה לעשות עם הגשמיות הזאת. וזה מאוד כואב לראות כך את העם, לעומת המציאות שאנחנו אמורים להגיע אליה לפי הכתוב כאן.

אני חושב שלפני שמגיע התיקון, הצורה של העם היא נכונה, הם לא רוצים להתחבר, הם לא רוצים שום תיקונים, הם רוצים רק לחשוב כל אחד על עצמו ואף פעם לא על הזולת. אני חושב שהמצב הוא נכון, מצב של לפני התיקון.

תלמיד: אני גם מרגיש שכדי לבנות משהו חדש הכול צריך להתפורר, כל התפיסות הקודמות.

כן.

שאלה: אבל מי יקים את הצורה החדשה?

זה כבר תלוי בנו, אנחנו צריכים להקים את זה מאפס. מה לעשות?

תלמיד: יש עדיין פער מאוד גדול בין התכלית של העם, לבין המצב שהוא נמצא. אני רואה שיש יותר מצעד אחד כדי שזה יקרה, מהמצב שקיים היום. לא ברור איך הוא הופך להיות באמת עם ישראל?

זה יכול להיות בקפיצה אחת, זה דווקא לא לפי השכל שלנו להבין את שלבי התיקון, זה יכול להיות שלב אחד. העיקר שבני אדם מרגישים טוב ורע, רגישים לזה, ואז על ידי ההשפעה העליונה עליהם, אפשר לסובב אותם ממש בלחיצה קטנה. אני בטוח שזה יכול לקרות ומהר. דווקא אותם השלבים שאנחנו עברנו, שמגיעים לנו בהבנה כמה שאנחנו רעים, עקשנים, עד כמה אנחנו לא רוצים שום שינויים שהתורה דורשת. כל הדברים האלה נמצאים בהכנה נכונה ואנחנו כן יכולים להשיג את התיקון השלם.

אני גם רואה שהיום אנשים בכל העולם פחות או יותר מבינים מה צריך להיות התיקון של האנושות ושאפשר כבר לדבר עליו בפרהסיה לפני כולם. לי נראה שהעבודה היא לא כל כך קשה, היא יסודית, היא דורשת התמדה, אבל לא שהיום האנושות לא יכולה להבין את מה שנדבר, לא. אנשים מבינים שעוד מלחמה, ועוד מלחמה, ומה ייצא מזה? הם כבר מתחילים לראות עד כמה שהדברים האלה הם ללא תוצאות נכונות ומה התועלת. היום יש לך כבר קונצנזוס די רחב לכל זה.

אני חושב שרק אנחנו עוד לא מבינים עד כמה התוצאה תלויה בעבודה הפנימית שלנו, שכל אחד חייב לאחוז בחבר, ובחברים, כך שהוא צריך להיות בטוח, שרק בחיבור בינינו אנחנו מביאים את האור העליון המחזיר למוטב לכל האנושות.

שאלה: כתוב "עשו כפי כוחכם ותשועת ה' כהרף עין".

כן.

תלמיד: נראה כאילו הבורא עושה ממש תהליך של סינון עכשיו, הוא כאילו שוטף את כל העולם. בהתחלה עם הקורונה ואחר כך המלחמה וכל גילויי האנטישמיות בעולם. נראה שמצד אחד מי שרוצה תיקון, רוצה חיבור,"מי ה' אליי", ומצד שני תכונות שממש לא רוצות את הדבר הזה. אפשר לראות את זה ככה?

כן.

תלמיד: עכשיו דיברת על כך שבפנימיות שלנו כל אחד חייב לתפוס חבר ולהיות בטוח שרק בחיבור בינינו אנחנו מביאים את האור העליון לכל האנושות. איך כל אחד עושה את הנטייה הזו של מי ה' אליי, כלפי החיבור, בנטייה הפנימית הזו, בעבודה בינינו?

אני חושב שאין כאן כל כך בעיה. מי שלומד את חכמת הקבלה, הוא מבין שעל ידי חיבור, אם פעם אנחנו נצליח, ופעם זה יכול להיות היום, גם מחר, אז באמת נצליח בכל העולם, בכל האנושות.

שאלה: באותה פיסקה שהוא מסביר שיש הבדל בין נתינה לקבלה, הוא כותב, "אבל לבחינת קבלה, ודאי לא הגענו עוד. עד שנטהר, ונתקדש, ונלמד, ונתיגע בשיעור הרצוי - יגיע זמן הקבלה, ויקויים בנו הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'"." אתה יכול להסביר את אוסף התנאים שהוא נותן פה?

לא, זה כבר יותר מדי. אני גם לא יודע איך להסביר את זה. אבל בקיצור להיות בהשוואת רצונות, ומטרות כזאת, שנוכל להתכלל שם כולנו יחד ועם הבורא יחד, זה ברור.

שאלה: אתה אומר שצריך שיהיה לנו ביטחון. אבל מאיפה מקבלים את תחושת הביטחון שאנחנו מתקדמים בדרך נכונה, שאנחנו נעים לקראת תיקון, כשבעיניים שלך אתה רואה דברים הפוכים לחלוטין. העולם שנכנס לסבל, לכאוס, למל וההפצה שעושים במשך שנים התוצאה שלה לא ברורה. החיבור בעשירייה הקטנה צריך לתקן את הכול, אבל זו עשירייה קטנה של עשרה אנשים בפני עולם ענק. מאיפה לקחת תחושת הביטחון? אפילו הבנה איך זה יקרה לא ברורה לחלוטין. איפה אנחנו ואיפה מה שמדברים עליו? או שזה ככה נעשה שהאדם בדרך התיקון לא צריך לקבל הרגשה כזאת, אלא צריך להימצא בערפול בחוסר הבנה בלבול וזו הדרך?

בדרך התיקון אנחנו חייבים להתבסס רק על המורים שלנו ועל ההוראות שלהם שאנחנו מקיימים אותם, הולכים על פיהם. אין יותר מאשר אותה פלטפורמה שמתוכה אפשר להתחיל את התיקון. זה מה שאני יכול להגיד.

(סוף השיעור)