שיעור בוקר 25.11.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 804, אות קנ"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 804, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ו.

אות קנ"ו

"אבל תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב, וכדומה, מהזהירות. וכל זה הוא מהטעם האמור.

ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.

אמנם, אחר שנדפסו ד' החלקים הראשונים מביאורים אלו, ונתפשטו בקרב הלומדים, ראיתי בהם, שעדיין לא יצאתי ידי חובת ביאור, כמו שחשבתי. וכל הטרחה הגדולה, שטרחתי לבאר ולהרחיב, כדי שיתבהרו העניינים בלי קושי, היתה כמעט ללא הועיל.

והיה זה, מחמת שהמעיינים, אינם מרגישים את החובה הגדולה, לשקוד על פירוש כל מלה ומלה, המגיעה לפניהם, ולחזור עליה כמה פעמים, באופן שיספיק להם לזכרה היטב, בהמשך הספר בכל מקום שמובאת שם אותה המלה. ומתוך השכחה של איזו מלה, היו מתבלבלים להם הענינים ההם, כי מתוך דקות הענין, הרי חוסר פירוש של מלה אחת, די לטשטש להם הענין כולו.

והנה, כדי לתקן זה, התחלתי לחבר "פירוש המלות", ע"פ סדר א"ב, על כל המלות, המובאות בספרי הקבלה, שצריכות פירוש: מצד אחד קבצתי את הפירושים של האריז"ל ויתר המקובלים הראשונים, בכל מה שאמרו על אותה המלה. ומן הצד השני, ביארתי התמצית מכל אותם הפירושים. וערכתי הגדרה נאמנה בביאור המלה ההיא, באופן שיספיק למעיין להבינה, בכל מקום ומקום. שיפגוש אותה המלה, בכל ספרי הקבלה האמיתיים, מהראשונים עד האחרונים. וכן עשיתי על כל המלות, השגורות בחכמת הקבלה.

והנה כבר הדפסתי בעזרת השם, את המלות המתחילות באות א'. גם קצת מאות ב'. ורק מצד אחד. והם כבר קרובים לאלף דפים. אכן מחמת חסרון כסף, הפסקתי העבודה בהתחלתה. וזה קרוב לשנה, שאינני ממשיך עוד בעבודה החשובה הזו, והשי"ת יודע, אם הדבר יעלה לי עוד, כי ההוצאות מרובות ביותר, ומסייעים אין לי כעת.

לפיכך לקחתי לי עתה דרך אחרת, ע"ד "תפשת מועט תפשת". והוא הספר הזה "תלמוד עשר הספירות להאריז"ל", שבו אני מקבץ מספרי האריז"ל, וביחוד מספר "עץ חיים" שלו, כל המאמרים העיקריים, הנוגעים לביאור עשר הספירות, שהצבתי אותם בראש כל דף. ועליו עשיתי ביאור אחד רחב, הנקרא בשם "אור פנימי", וביאור שני, הנקרא "הסתכלות פנימית", המבארים כל מלה וכל ענין, המובאים בדברי האריז"ל בראש הדף, בפשטות ובלשון קלה, עד כמה שיכולתי.

וחילקתי הספר לששה-עשר חלקים, שכל חלק יהיה שיעור אחד על ענין מיוחד שבעשר הספירות. אשר ה"אור פנימי" מבאר בעיקר את דברי האריז"ל, המובאים באותו השיעור, ו"הסתכלות פנימית" מבארת בעיקר הענין בהקף הכללי. ועליהם סדרתי "לוח השאלות" ו"לוח התשובות" על כל המלות ועל כל הענינים, המובאים באותו החלק.

ואחר שיגמור המעיין אותו החלק, ינסה בעצמו, אם יוכל להשיב כהלכה על כל שאלה, המובאת ב"לוח השאלות". ואחר שהשיב, יסתכל ב"לוח התשובות" בתשובה, המיוחסת לאות ההיא של השאלה, לראות אם השיב כהלכה. ואפילו אם ידע היטב, להשיב על השאלות מתוך הזכרון, עם כל זה יחזור על השאלות פעמים הרבה מאד, עד שיהיו כמו מונחים בקופסא. כי אז יצליח לזכור המלה, בעת שיצטרך לה, או על כל פנים יזכור מקומה, כדי לחפש אחריה. "וחפץ ה' בידו יצליח"".

תלמיד: כתוב, "ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב וכדומה, מהזהירות". מה הם התנאים האלו?

בכל הזמנים היו תנאים שונים, קצת לכיוון אחד, קצת לכיוון אחר. אבל אנחנו הולכים לפי רב"ש, הוא ייסד את הסדר של היום, ואנחנו הולכים באותה הדרך וכך ממשיכים.

תלמיד: כתוב "תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בענינים מדומים וגשמיים". מה התנאי הזה אומר?

זה אומר שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו רוחניות לפי הדמיון שלנו. אלא להשתדל להתקדם וללמוד את המילים, את פירושי המילים, וכך להמשיך עד שזה יתבהר יותר ויותר.

תלמיד: החוק הזה להיזהר לא להגשים, מה אני צריך לתרגם לעצמי? מה זה להיזהר לא להגשים?

זה אומר שאנחנו לא צריכים לדמיין לעצמנו עולמות, כוחות עליונים, אלא רק לפי כמה שמובן לנו מהלימוד הפשוט מתוך הספר.

תלמיד: אבל בספר כתוב על עולמות, כוחות, פרצופים, כל מיני דברים.

אבל אני לא מדבר על ללמוד אלא לקבל אותם, לתפוס אותם, וזה אפשרי רק על ידי שינוי בכלים שלנו, ברצונות האדם.

תלמיד: כשאני קורא תע"ס, פתיחה, אם אני רואה בזה יחס בין החברים, הנבראים, האם זה לגשם, כמו עולם שמנותקים זה מזה, לא מרגישים אחד את האחר?

אם אנחנו רוצים להבין נכון את הספר, אז אנחנו צריכים קודם כל לעשות גבולות, הגדרות נכונות למה שלומדים. לשם זה אנחנו צריכים לעיין בפירוש המילות ובעוד חלקים מתע"ס.

תלמיד: מה אפשר ללמוד מהמסירות של בעל הסולם?

עד כמה הוא החשיב את החכמה הזאת, עד כמה היה לו חשוב לגלות אותה, וככל האפשר לקרב אותה לכל אחד. מזה אנחנו צריכים ללמוד.

תלמיד: אם אני קורא תע"ס, פתיחה, ולא מתעסק עכשיו במה שכתוב, אלא רק מחפש את הקשר בין החברים.

מה זה שייך?

תלמיד: זה לא שייך.

אם אני פותח ספר, אז לא נראה לי מהספר שאני צריך לדאוג ליחסים בין החברים שלומדים יחד.

תלמיד: את זה אני משלים. אני לוקח מכללות החכמה את הגישה ללימוד החכמה, ואנחנו לומדים שהיא עיקר החיבור בינינו.

כן.

תלמיד: אם אני כל הזמן מחפש את החיבור בין החברים, את הקשר בינינו, האם זה נקרא להגשים את הדברים? כי כמו שאתה אומר, זה לא כתוב, זה לא מה שמופיע מול העיניים.

נבדוק עוד.

תלמיד: הוא כותב שצריך לשקוד על פירוש כל מילה ומילה, לחזור עליה כמה פעמים, לזכור אותה, כלומר עיקר העבודה, כמו שבעל הסולם מנחה, היא עם השכל, עם הזיכרון, עם המוח. ומה שחסר לי, שבסוף כל הדברים האלה, גם אם לא אצליח לזכור או להבין, אז העיקר הוא החיבור, העיקר להשתדל לאמץ את הלב. ופה הוא מדבר לאמץ על המוח.

אני לא חושב שככה זה, שאנחנו יכולים לאמץ את המוח וזה העיקר, אלא העיקר הוא דווקא הלב. שהלב ישמע מתוך הלימוד שלנו, עד כמה הוא צריך להיות קרוב לתלמידים אחרים.

תלמיד: זה העיקר בלימוד.

כן.

תלמיד: אז למה הוא מדגיש לזכור כל מילה, לשנן, לחזור, להיזהר? יש פה הרבה אזהרות.

כי כדי ללמוד נכון ולא לברוח למצבים, למקומות שונים, עלינו להיזהר ולעסוק רק במה שהמקובלים הכינו לנו.

תלמיד: והעיסוק במבנה העולמות, בכל התבנית הזאת, במערכת?

כן, זה ישנו גם בספר.

תלמיד: אבל האם זה לא לברוח מהחיבור, זה לא יכול לקחת אותי להתעסק בזה עד כדי לברוח מעיקר הקשר הלבבי?

יש את זה ויש את זה. קשר לבבי הוא במקום שהלב שלך יכול לפעול, וביתר המקומות יכול להיות שאתה עדיין לא נמצא בקשר הזה.

תלמיד: איך לקשור בין מה שכתוב ב"תלמוד עשר הספירות" לבין החיבור בעשירייה?

זה עדיין לא כל כך ברור לנו.

תלמיד: יוצא שיש שני מסלולים. מסלול אחד של עבודת הלב, שלומדים את זה בצורה אחת של לימוד, במאמרים מסוימים. וצורה אחרת היא של "תלמוד עשר הספירות", שכרגע קל יותר להתחבר אליה דרך השכל, לסדר בראש את הגדרות. איך לחבר בין שני המסלולים האלה, בין המוח והלב, שמה שכתוב בספר מדבר על הקשר ביני לבין החברים?

זה מגיע לאט לאט במשך הלימוד. נלמד ונבין יותר למה הוא מתכוון, למה החומר עצמו שלומדים מושך אותנו.

תלמיד: רוב הלימוד שלנו הוא שאנחנו קוראים מאמרים ומקבלים הרבה הסברים ממך. כשאתה מסביר, אתה משתמש בהרבה מילים מחכמת הקבלה אבל לא מתע"ס אלא מעבודה פנימית של אדם. בשפה הזאת יש הרבה מושגים שצריך לדעת לתרגם אותם לעבודת הלב, למשמעות האמיתית שלהם. תוך כדי לימוד שואלים אותך על מושג ואתה מסביר. למשל ישראל, אז יש מושג גשמי שבן אדם יכול להתבלבל איתו, ויש את ההגדרה שאתה נותן. עד כמה חשוב לנו לעשות עבודה דומה לבעל הסולם, לאסוף מושגים והסברים שאתה נתת או הסבר מהמקורות על העבודה הפנימית של האדם?

אני חושב שבמשך הזמן כל אחד סופג את הפירושים הנכונים של המילים שאנחנו משתמשים בהן ולא תהיה בעיה. בסופו של דבר אני לא רואה שזה כל כך בולט בצורה לא נכונה.

תלמיד: מה זה היחס המיוחד שאנחנו צריכים לתת, לכל מילה, לכל אות, כשאנחנו קוראים, למה זה כל כך חשוב?

לבעל הסולם זה היה מאוד חשוב כי הוא רצה לתת לנו את חכמת הקבלה בצורה כמה שיותר סגורה, שישתמשו נכון במילים, במשפטים, בדוגמאות וכן הלאה. אנחנו כבר נמצאים בזה כמה שנים ולכן נמשיך כמו שזה. אני חושב שאנחנו הולכים ומתקדמים ומתקנים את עצמנו מפעם לפעם.

תלמיד: למה חשוב לחזור כל פעם על מאמרים, הוא אומר שחשוב לחזור כל פעם ועוד ועוד?

כי זה נותן לאדם קשר נכון בין הנושאים, וכך רצוי שיהיה.

תלמיד: מה זה אומר קשר נכון בין הנושאים?

אם אנחנו שומעים איזה מילה אז יכולים פחות או יותר לתאר אותה בצורה נכונה, איך היא קושרת בין יתר המילים דרכה ואיך כל המילים האלו מחכמת הקבלה מייצבים לנו את המציאות.

תלמיד: עכשיו הוא אומר לפרש פה את המילים, פירוש זה נקרא לברר את הדברים?

כן.

תלמיד: אז למי נכתב הספר תע"ס, רק לתלמידים של בעל הסולם, של הרב"ש, של הרב לייטמן או לכל בן אדם בעולם? ואיך ישפיע תע"ס על אדם שלומד חכמת הקבלה, ועל אדם פשוט שפותח את הספר ויש לו משיכה לדברים כאלה והוא רוצה לשמוע, ללמוד, לקרוא דברים כאלה, איזה הבדל יש בהשפעה?

כמו שאנחנו רואים את זה מאנשים ששייכים לחכמה, הם אומרים שהחכמה הזאת פתוחה לכולם וגם בעל הסולם קודם כל מדבר על זה. ולכן אנחנו צריכים לדאוג שכל אדם בעולם יתקרב לחכמה הזאת לפי רצונו, ויידע איך ללמוד אותה ואיך להשתמש בה.

תלמיד: ספר תע"ס הוא שונה מכל המאמרים, מכל הספרים של חכמת הקבלה, הוא משהו מיוחד. אז כל בן אדם בעולם שיכול לפתוח את הספר הזה, לקרוא, הוא מרגיש אותו דבר בפעולות שלו בהשפעת הספר הזה, כמו כל אחד מאיתנו?

ודאי שלא. זה לא יכול להיות גם לפי ההיגיון הפשוט. כל אחד שומע בצורה שונה וקולט בצורה שונה ואחר כך פועל בצורה שונה.

תלמיד: גם תע"ס וכל הדברים האחרים מדברים על החיבור, זאת אומרת שאין דרגות של החיבור ואין כל מיני שינויים, זה חיבור, זה פותח בתוך האדם את הלב והוא מתחיל להרגיש שהדרך שלו זה רק החיבור.

כן.

תלמיד: אני רוצה לשאול על מגמת הלימוד שלנו, כמי שהיה פה לפני קרוב לשלושים שנה. בעבר היינו לומדים מאמר "פתיחה" של בעל הסולם ואחר כך שלוש שעות לפחות תע"ס, כולל בשבתות בבוקר חמש שעות, ואחר צהריים עוד שעתיים, שעתיים וחצי וככה זה היה שנים. ותמיד דיברנו על החיבור, אבל החיבור היה במידה מסוימת ומשיכת אורות מקיפים והלימוד, כולל שרטוטים שלך - הכול נמצא בארכיון מאוד מאוד מפורט. אני לא חושב שיש עוד ארכיון מפורט של לימוד התע"ס בעולם כמוהו. ולאט לאט המגמה הפכה להיות יותר ויותר עבודה על חיבור, על עשיריות, פחות תע"ס, עד שכמעט ולא לומדים בכלל תע"ס.

האם למי שלומד מדי יום בעשר השנים האחרונות, חסר לו תע"ס, צורת הלימוד הזאת?

יכול להיות שכן. אבל בכל זאת אנחנו לא עוזבים את הפתיחה לחכמת הקבלה ותע"ס, ואנחנו רוצים את כל זה לחבר לעצמנו, למלאות את עצמנו.

תלמיד: הוא אומר פה, להגיע למצב שחוזרים פעם ועוד פעם על השאלות. גם בדרך הלימוד שלמדנו אז היית הרבה פעמים אומר, "בוא נראה מה הוא אומר באור פנימי, בוא נפנה ללוח השאלות". היית אפילו מפחית מעצמך ואומר, "ניתן לבעל הסולם לדבר". כלומר, אם מישהו היה שואל שאלה היית אומר, "בואו נראה", ופונים ללוח שאלות, פונים לאור פנימי, להסתכלות פנימית. אפילו הרבה פעמים היינו לומדים משהו, עוזבים באמצע והולכים למשהו אחר.

אני מניח שמי שאז למד יש לו הרבה הרבה מילים שיושבות לו בפנים והרבה והרבה הבנות חדשות בכל פעם שהיו מתוך הלימוד. היום זה לא קיים. זאת אומרת, מי שלומד בעשר השנים האחרונות, לא מכיר את המילים האלה, לא עבר את התהליך הזה, האם חסר לו משהו?

אני לא יודע. לעשות בדיקה עצמית, ביקורת עצמית, אני לא יכול, ולכן אנחנו פשוט לומדים. חלק מתע"ס, עם המאמרים שסובבים את זה ועוד כל מיני דברים. אנחנו נמצאים בתוך הלימוד, אם בצורה הכי נכונה או לא, אני לא יכול להגיד. ואיך שאנחנו לומדים בכל זאת אנחנו נוגעים ללימוד ומתקדמים.

תלמיד: זאת אומרת, העיקר אותה מטרה ומגמה והאמצעים הם פחות קריטיים?

אולי כך זה.

תלמיד: מה התפקיד של השכל בלימוד שלנו אם השינוי בסוף הוא רגשי?

אבל ספר זה כמו למוזיקאי.

תלמיד: לא ספר, שכל.

השכל הוא חוט שמקשר את כל ההגדרות בתוך האדם לצורה השלמה.

תלמיד: כדי שיקרה באדם שינוי פנימי רגשי, השכל צריך להיות שותף לזה?

כן.

תלמיד: במה בדיוק?

כי הוא בעצם היסוד, כשאדם קושר את כל המילים ועניינים ואחר כך הוא צריך להרגיש מה התוצאה מזה.

תלמיד: אז מה הצורה הנכונה ללימוד? כי אנחנו שומעים ולומדים המון על תהליכים פנימיים, רגשיים שצריך להגיע לתפילה וכולי, חיבור עם החברים ועוד. ומצד שני יש גם תהליך שכלי שצריך לעבור, אז איך לחבר בין העולמות האלה?

אני חושב שכל אחד משתדל להתחבר גם לשכל וגם לרגש ולמצוא את עצמו בין שניהם, כך האדם מורכב, משכל ורגש. לכן אנחנו לא שמים כאן גבולות ברורים של השכל והרגש, אלא כמה שכל אחד מרגיש שזה שייך לו. לפי המבנה הפנימי של האדם כך הוא מוצא את עצמו קרוב לכאן או לכאן.

תלמיד: אני שואל כי יוצא שבעל הסולם השקיע הרבה מאוד כדי לפתוח את השיטה הזאת, לפשט אותה כמו שהוא מסביר שם על האות א', שהוא רק סיים לכתוב את אות א'. ועל זה אני מנסה לברר, עד כמה אתה צריך, לא להפוך את השיטה ללמדנית, אבל עד כמה זה גם הכרחי בימינו ללימוד, שנכיר את הגדרות וכן נתעמק בשאלות ותשובות, כמו שהוא מתאר פה שהוא כתב את תע"ס?

אני לא יכול להגיד במקום בעל הסולם, אבל נראה לי שבסך הכול הלימוד שלנו הוא פותח וקושר אלינו את כל החכמה הזאת בצורה שווה לכל אחד.

תלמיד: כשאתה מסתכל עלינו, ביחס ליכולת שלנו להיכנס להשגה רוחנית, האם יש איזשהו פגם או קלקול נקרא לזה, בכמות שאנחנו מתעסקים בלימוד כמו תע"ס או פתיחה? כי היום אנחנו בעיקר ממוקדים על לימודים שהם יותר רגשיים, מאמרי רב"ש, "שמעתי", הקדמות שונות של בעל הסולם שהם יותר חברתיות.

כן.

תלמיד: האם הכמות שאנחנו היום לומדים פתיחה, תע"ס וכולי, מספיקה לנו או שאנחנו מפספסים פה משהו הכרחי בהתפתחות הרוחנית?

לי לא נראה שאנחנו מפספסים, אלא יש חלקים שאנחנו עוד נצטרך להגיע אליהם.

תלמיד: הלימוד של תע"ס, שאתה לומד אותו, הוא לימוד רגשי בשבילך?

כן. רגשי מאוד.

תלמיד: למה לי הוא לא רגשי?

כי אתה לפי השכל שלך יותר שכלתני.

תלמיד: אז איך קורה השינוי הזה, שתע"ס הופך להיות לך גם ללימוד רגשי?

כך זה מתפתח בכל אחד שמגיע מהלימוד השכלי ללימוד הרגשי.

תלמיד: תע"ס הוא כמו מאמר "שמעתי" בשבילך?

תע"ס הוא לא רחוק מ"שמעתי". ממש לא. וזאת דוגמה באמת מאוד ברורה וחדה בין שני החלקים האלה, בשפות שכתוב תע"ס לבי אגרות או מאמרים.

תלמיד: אם אתה אומר שהתע"ס הוא לימוד רגשי, על מה הוא עובד באדם?

תע"ס נותן לנו שטח שעליו אנחנו מייצבים את כל הצורות שלומדים בחכמת הקבלה. ובנוסף למאמרים, אנחנו יכולים לראות עד כמה הצורות האלו נמצאות בתנועה, בחיבור, ביצירת התוצאות מחיבורן.

תלמיד: אתה מההתחלה לימדת אותנו איך לגשת לבעל הסולם, לרב"ש וזה נשאר כל השנים האלו בארכיון. ועכשיו כמות התלמידים מאוד רחבה, ואתה סידרת הכול כך שיתאים לכל אדם שיש לו רצון.

הוא יכול ללמוד, להתקדם, גם להבין באיזו צורה הוא צריך לגשת ללימוד והכול מסודר. זה כמו שבעל הסולם מתאר לנו שבהתחלה יש קיר ברזל בינינו לחכמת הקבלה וכל אדם שמתחיל ללמוד, לא יכול לתפוס הכול מיד, הוא צריך לעבור את כל השינויים האלו בלב. אם אנשים ירצו, הכול מוכן שהם ילכו לפי הדרך הזאת.

כן.

תלמיד: בעל הסולם כותב לנו בסעיף הקודם שאנחנו לומדים בעיקר כדי לנסות להבין, כדי לעורר את האורות המקיפים. ופה הוא מזהיר אותנו מפני הגשמה של הדברים האלה. הוא כותב, "ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה." איך הפירושים האלה מצילים אותנו מהגשמה?

כנראה שכך בכל זאת משנים אותנו, מייצבים אותנו, בונים אותנו ושומרים עלינו שאנחנו לא ניכנס לתוך ההגשמה.

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו מנסים להבין, רוצים להבין, כי זה חלק ממה שהוא אומר לנו, אבל אנחנו צריכים לא להגשים את זה. איך אנחנו זוכרים שבסוף כל הלימוד הוא רק באמת כדי לעורר אורות?

כך הלימוד עצמו עובד עלינו, ואנחנו כבר מייצבים את עצמנו נכון אליו.

תלמיד: אז בסופו של דבר, אנחנו לא ממש אמורים להבין את הדבר, אלא להרגיש אותו?

כן. הכול זה הרגשה.

תלמיד: זה סוג של תרגיל בשביל לא ליפול בסוף? לעשות את הבירור ולהגיע למקום רוחני בתוכנו?

כן.

תלמיד: אני מבין שהמקובלים הם חוקרי הטבע, כמו שגם אמרת הרבה פעמים, שהם יושבים מול הספרים, וקוראים אותם, ורושמים לעצמם כל מיני דברים שהם השיגו. והאדם שאין לו טבע של לשבת ולקרוא, ולרשום הוא צריך לפתח את זה בשביל ההתקדמות שלו?

במשהו, כן. כי אם הוא בכל זאת רוצה להשיג משהו חדש בעולם, אז הוא צריך ללמוד. הוא צריך עוד להכיר את הנושא. כך זה בכל מקצוע.

תלמיד: אפילו אם יש איזו התנגדות לשבת וזה מאוד קשה, הוא צריך להתגבר.

הכול תלוי בחשיבות. אם זה חשוב לו, ישב וילמד.

תלמיד: אנחנו מדברים על השכל ועל הלב, ויש עוד מישור, "גורל", "שורש נשמה". איך זה משפיע?

אנחנו עוד לא מבינים בזה, ולא מרגישים את זה ולכן אני מעדיף לא לדבר.

תלמידה: דיברנו היום על מאמץ של הלב בלימוד. איך אפשר להתאמץ עם הלב? מה ההבדל בין מאמץ בשכל למאמץ בלב?

זה שאני רוצה להיות יותר קרובה לחברות שלי בקבוצה, זה שאני רוצה להצדיק אותן בכל מה שאני רואה שהן צודקות או לא צודקות, זה הכול פועל עלי ומפתח אותי.

תלמיד: למה בעל הסולם מתלונן שאין מספיק כסף, ואין עוזרים? או למה הבורא בכלל שם מכשול בדרכו של בעל הסולם בשביל לכתוב את הספר "פירוש המלות"?

הוא מתלונן מפני שאם היה לו מספיק כסף אז היה עושה את זה בצורה יותר גדולה, יותר רחבה ומגיע לסוף.

תלמיד: אבל צריך להצדיק את ההשגחה?

לא. הוא אומר בצורה ארצית, גשמית, יום יומית.

תלמיד: למה הבורא, בעצם, שם את המכשול הזה?

זה תפקיד הבורא.

תלמיד: האם כל אדם חייב להשיג את כל חלקי העולמות דרך הקבוצה והשיטה שלנו, או שכל אדם משיג חלק שמוסיף ומשלים את העשירייה?

כשכל אדם משלים את העשירייה הוא בעצם משיג בזה את שורש נשמתו ואת התיקון שלו.

תלמיד: אבל כולם בסוף משיגים הכול או שכל אחד משיג חלק נפרד?

כל אחד משיג מה שמשיג.

תלמיד: במה הרגש שלנו משתנה על ידי לימוד תע"ס או בעצם כל מקור קבלי אחר?

בהתאם לזה הרגש משתנה כי אנחנו מרגישים כוחות שונים, חדשים, מה שלא הרגשנו קודם.

תלמיד: אנחנו לומדים תחת ההדרכה שלך את הטקסטים, אבל איך נוכל להבין את מה שכתוב בהם?

ההבנה היא דבר מאוד חשוב, ומגיעה בסוף הלימוד.

תלמיד: אם אדם מתקשה להתחבר ללימוד תע"ס, מה הוא יכול לעשות בקשר לזה, אני מוצא את הלימוד הזה מאוד מאתגר.

חייב להמשיך עד שיתרגל וימצא בזה טעם.

קריין: סדר הלימוד.

סדר הלימוד

"למד תחילה את ה"פנים", דהיינו דברי האריז"ל, המודפסים בראשי העמודים, עד סוף הספר. ואע"פ שלא תבין, חזור עליהם כמה פעמים, ע"ד "מתחילה למגמר והדר למסבר". אח"ז למד את הביאור "אור פנימי". והשתדל בו, באופן שתוכל ללמוד ולהבין היטב את ה"פנים" גם בלי עזרת הביאור. ואח"ז למד את הביאור "הסתכלות פנימית, עד שתבינהו ותזכרהו כולו. ואחר כולם, נסה עצמך ב"לוח השאלות". ואחר שהשבת על השאלה, הסתכל בתשובה, המסומנת באותה האות של השאלה. וכן תעשה בכל שאלה ושאלה. ותלמד ותשנן ותחזור עליהם כמה פעמים, עד שתזכרם היטב כמונחים בקופסא. כי בכל מלה ומלה ממש, שבחלק השלישי, צריכים לזכור היטב כל שני החלקים הראשונים, אף מובן קטן לא יחסר. והגרוע מכל הוא, שהמעיין לא ירגיש כלל מה ששכח, אלא, או שהדברים יתטשטשו בעיניו, או שיתקבל לו פירוש מוטעה בענין, מחמת השכחה. וכמובן, שטעות אחת גוררת אחריה עשר טעויות, עד שיבא לאי הבנה לגמרי, ויהיה מוכרח להניח את ידו מהלימוד לגמרי.

המחבר"

על זה אנחנו צריכים לשמור, לעסוק בחכמה הזאת בקפדנות, ולהתעמק בה יותר ויותר לפי הכללים שלה.

תלמיד: מה בעצם תע"ס פותח שספרי קבלה אחרים של בעל הסולם לא פותחים?

אני קראתי הרבה ספרים דווקא מחכמת הקבלה לפני שהגעתי לתע"ס, ולא חשבתי שכך אפשר לכתוב, לא חשבתי שבצורה כזאת אפשר לכתוב, וזה יהיה די מובן, בצורה ובסדר הנכון הלוגי, ושזה יתאים לכל אחד.

תלמיד: מה בדיוק הספר הזה פותח?

הוא מסביר את בריאת העולמות, אחר כך את בריאת הנשמות, ואת הקשר ביניהם, זאת אומרת הלימוד בעצמו מסביר את כל המבנה הרוחני שקיים בעולמנו. אומנם אנחנו לא מרגישים את זה בחמשת החושים שלנו, אבל בכל זאת הלימוד נותן לך קצת, לא אחיזה, אלא כמין סיפור על רוחניותו של העולם. 

ואדם שלומד ומאוד רוצה להשיג, מתוך החשק שלו להשיג את הדברים הוא מעורר את הכלים הרוחניים, את הכוחות, והם פועלים עליו, ויוצא שככל שהוא משקיע, כך כוח האור שמשפיע עליו בזמן הלימוד מתגבר עוד יותר, ואז אדם מתחיל איכשהו להרגיש את היחס שלו לעולם, לפעולות הבורא.

תלמיד: אחרי שאדם מתחיל לקרוא ב"תלמוד עשר הספירות" שכתוב בסגנון הכתיבה של בעל הסולם בדרך שהוא ביאר, יש לו למה ללכת לכתבים אחרים שעוסקים בזה כדי להרחיב, או שבעל הסולם ממש מסכם את כל המקובלים הקודמים לו?

אני חושב שמה שאמרת בסוף זה נכון.

תלמיד: שבעל הסולם מסכם?

כן, אבל יש הרבה כאלו שלא לומדים את בעל הסולם, שלומדים כל מיני ספרי קבלה אחרים, ולכן לא חושבים שסגנון הלימוד שלו בכלל מתאים למי שרוצה ללמוד את חכמת הקבלה.

תלמיד: אתה רואה את הספר הזה "תלמוד עשר הספירות" או בכלל את הכתבים של בעל הסולם, הולכים ונפתחים בעולם, מוכרים, לומדים אותם, חוקרים אותם, או שתמיד הם יישארו שם בצד?

אני רואה את הספר הזה כספר העיקרי שבחכמת הקבלה, ואני מקווה מאוד שגם אנחנו נוסיף לזה עוד ועוד.

תלמיד: כשקוראים ב"תלמוד עשר הספירות" אתה מדבר על האדם המשיג, שהוא משיג את זה.

כן.

תלמיד: הוא משיג את היחסים בתוך העשירייה ובין העשירייה לבורא, כך לראות את זה?

כן.

תלמיד: בצורה טבעית אני מתחבר הרבה יותר לרב"ש. אם דיברת על כך שאם אדם משתוקק ורוצה אז הכתבים של בעל הסולם פותחים לו משהו, אז אצלי זה עובד יפה עם רב"ש. מניסיון של הרבה שנים שמתי לב שהרבה פעמים אני מגיע ללימוד של תע"ס או ללימוד של "פתיחה", ועושה הכנה, אפילו עם ציפייה חדשה, ודווקא תוך כדי הלימוד משהו שובר אותי וההשתוקקות להבין משהו כאילו נשברת, נעלמת, אני מתחיל להשלים עם זה שאני לא אבין.

זה לא מתחבר עם מה שאתה אומר עכשיו, לכן אני שואל, איך אני ניגש ללימוד של כתבי בעל הסולם, בעיקר "תלמוד עשר הספירות", אם פעם אחר פעם אני רואה שמגיע שלב שבו אני נשבר ומוותר על ההבנה, כי אני מבין שכנראה לא אבין, וזה מכבה לי את הרצון.

צריכים לבדוק עד כמה הכנת את החכמה כדי להתקשר אליה. יכול להיות שמשהו כאן לא מסודר נכון. אני לא חושב שלימוד התע"ס, שהוא לימוד גם רגשי וגם שכלי, דוחה את האדם. במשהו האדם יכול לאחוז בו, ולהמשיך.

תלמיד: איך אני יכול לזהות איפה אני טועה, למה זה מכבה לי את הרצון?

זה מכבה את הרצון מפני שהרצון של האדם הוא ליהנות. מלימודים כאלה כמו תע"ס או להבדיל מתמטיקה או עוד כל מיני דברים, לא כל מוח יכול להנות ואפילו לחבר את מה שהוא לומד שיהיה לפניו כמו איזו מפת שמיים, אין את זה לכל אחד. לכן אני לא יודע מה להגיד לך, אבל אני חושב שבכל זאת, כל אדם צריך ללמוד כמו שבעל הסולם כותב. אתה רואה שהוא לא כל כך אומר, הוא רק אומר שמי שמאוד קשה לו, יכול לעזוב את זה, ולא לגמרי, אלא ככה וככה, זה כתוב. 

תלמיד: בעל הסולם כותב, מתוך הרצון להבין את מה שלומדים אז מושכים את האורות המקיפים את נשמתם וכולי וכולי. בסופו של דבר, אם האדם מזהה שהוא נמשך ללימוד של כתבי רב"ש לצורך העניין והלימוד הזה מעורר בו רצון והשתוקקות, והלימוד של כתבי בעל הסולם לא מעורר בו השתוקקות, מה הוא צריך לעשות? הוא צריך לגשת למה שקרוב לליבו, הוא צריך בכל זאת להתאמץ?

הוא בכל זאת צריך להתאמץ, בטוח. אם הוא מוצא את בעל הסולם כמקור לרוחניות שלו, אז הוא צריך להשתדל להגיע לכל כתבי בעל הסולם, וככל האפשר להתעסק בהם.

תלמיד: האם אפשר להגיד למה מכוונת אותנו ההקדמה לתע"ס?

לא. בסופו של דבר היא כתובה כדי שאתה תיכנס למגע עם כתבי בעל הסולם בצורה נכונה.

תלמיד: איך ללמוד הוא מסביר בסוף, אבל בשביל מה ללמוד ומה אנחנו צריכים לדרוש מהלימוד, הוא מסביר בכל ההקדמה לפני, שאם הכוונה לא נכונה יש יותר נזק מתועלת.

כן.

תלמיד: נניח שאדם מגיע לחכמת הקבלה ודווקא כן נמשך ללימוד החכמה, ואז אומרים לו, אתה צריך קודם כל לשים לב ליחס לזולת, לחיבור בין החברים, למטרה, וגם הלימוד עצמו, כמו שבעל הסולם הסביר עכשיו, הוא כמו ספר לימוד עצמי, צריך לחזור הרבה פעמים וללמוד, אבל בצורה משותפת אנחנו לא מגיעים לצורת לימוד כזאת, גם אי אפשר. יש פה דילמה, כי קשה למצוא זמן פנוי לשבת כך ללמוד וגם אין כוח, ואם אדם לא מממש את הרצון שהיה לו בהתחלה דווקא ללמוד את זה והוא מאוד רצה, אז יוצא שגם הרצון הזה עוזב אותו, כי זה לא העיקר ואין זמן וגם אי אפשר ללמוד את זה ביחד, ובלימוד לבד יש סכנה. יוצא שיש תסכול, שרצית ללמוד כך ולא הצלחת. השאלה היא, האם בכל מקרה צריכה להיות איזו מסגרת, או צריך למצוא זמן לשבת וללמוד כמו שבעל הסולם כותב, אם יש לאדם רצון חזק ללמוד דווקא כך?

תנסו. אני מייסד כאן אותם הכללים ואותן צורות הלימוד כמו שהיו אצל רב"ש.

תלמיד: בחלק האחרון אנחנו לומדים תע"ס. צורת הלימוד היא שהקריין קורא את הטקסט וכולנו עוברים על זה, לא קוראים את זה כמו שבעל הסולם אומר, לא ממש חוזרים, לא ממש נכנסים לעומק, אלא פשוט קוראים. האם בזמן הזה שאנחנו מקדישים ללימוד תע"ס, צריכים להתעמק ולחזור כמה פעמים ולנסות להבין?

צריכים להתעמק עוד ולחזור כל פעם ככל האפשר.

תלמיד: בסדר הלימוד בעל הסולם מקפיד על כל מילה, לשנן, כאילו יש איזה סדר מאוד מאוד חד וברור שצריך להתעמק ממש בלימוד, לנסות להבין.

כן.

תלמיד: איך שומרים גם על הרצון להבין וגם על כך שבסופו של דבר המאמץ הזה להזכיר את השמות ואת האורות והכלים באמת יבנה בנו את הכלי הנכון, יפתח אותנו, איך שומרים על שניהם יחד?

צריכים גם את זה וגם את זה, ואיך הם פועלים זה על זה אתה תרגיש בסיכום.

תלמיד: איך כשמנסים להבין זה לא יוצר סטייה מהדרך?

כך זה מסודר, מקובלים אומרים כך, אתה תקבל ותשתמש בזה.

תלמיד: פשוט להשתדל להיות בשניהם.

כן.

תלמיד: עזור בבקשה לברר את הגישות ללימוד התורה. אם אני מבין נכון, ההקדמה הזאת בין עוד הרבה כתבים, באים לברר את הדבר את הגישות ללימוד התורה.

כן.

תלמיד: כי הבנתי מההקדמה, שהוא בעצם אומר שהמטרה היא, כפי שהוא כותב באות י"ז, להתחזק באמונה. וכנגד זה, מה יכולה להיות המטרה הגשמית שהיא לא נכונה?

כל דבר שאתה רוצה יכולה להיות כמטרה הגשמית מהלימוד שאתה מתאר לו כך.

תלמיד: ומבחינת אופן הלימוד, הוא אומר, איך אתה תתחזק באמונה על ידי כך שאתה תשתוקק, יש לך חשק ורצון חזק להבין מה שלומדים. שזה אמור לעורר עליך את האורות המקיפים עד שאתה תגיע לטעמו וראו כי טוב ה'.

כן.

תלמיד: כאילו יש סתירה בין החשק לעורר את המאור לבין השאיפה להבין את ההגדרות השכליות ברוחניותן. או שזה אותו הדבר.

כן. אני חושב שזה אותו דבר.

תלמיד: זאת אומרת, כשהוא אומר מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, בעצם פה הוא מתאר מה זה אותו החשק והרצון החזק.

כן.

תלמיד: שהוא יושב וקורא וחוזר, אבל ברוחניותן ולא שיגשים את הדברים.

כן.

תלמיד: אז מה היא הסטייה הזו שנקראת להגשים את הדברים?

להגשים את הדברים שאדם רוצה בעולמו לראות את העולם הרוחני.

תלמיד: כמו מה? אנחנו מדברים על לימוד חכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: מה זה נקרא להגשים את הדברים?

להגשים את הדברים שהוא רואה את ארבעת יסודות העולם, אש, מים, רוח, עפר, והוא מדמיין לעצמו, שאלה באמת יסודות הבריאה. והוא לא חושב שאלה רק שמות, סימנים לכך שיש בתוך הבריאה כוחות שכך נקראים, אש, מים, רוח, עפר, שעליהם הבריאה נבראה, והוא צריך להשתמש בזה כדי להגיע לשורש הבריאה.

תלמיד: זאת דוגמה מאוד ברורה. ונניח יש גם הרבה מאוד מושגים שהם לא נמצאים בעולם הזה, וכאילו קשה יותר להגשים אותם. מה זה נקרא להגשים אותם? כמו לדוגמה, שמות הפרצופים, העולמות, אפילו מושגים רוחניים.

כיוון שאנחנו לא מרגישים אותם, אנחנו לא יכולים להבדיל ביניהם, לראות אותם.

תלמיד: נכון. ולכן לכאורה יותר קשה להגשים אותם. אז מה זה בכל זאת להגשים את המושגים האלה שלא מרגישים אותם?

בינתיים אני לא יודע

תלמיד: אז מהי הסכנה שהוא מזהיר מפניה בקריאה של מושגים שהם לגמרי מנותקים מהעולם הזה?

שנרוץ אחרי הדברים שאי אפשר להשיגם.

תלמיד: מה זה אומר? מה זה שנרוץ אחרי דברים שאי אפשר להשיגם?

זה מה שיש, שאני לא מסוגל להשיג את הדברים האלה, להרגיש אותם, לתת להן הגדרות, לראות אותן איך שהם פועלים בעולמי, ובזה אני כאילו נעצר.

תלמיד: אז מה זה להגשים? זאת אומרת, איך אני להגשים פרצופי א"ק ומושגים של חכמת קבלה, איך אני יכול להגשים את זה?

שאתה מתאר לעצמך את הכוחות והפעולות של האובייקטים הרוחניים שהם כביכול פועלים ומביאים לך איזה תוצאה מפעולתם.

תלמיד: כביכול שהם פועלים עליי עכשיו?

כן.

תלמיד: אין תוצאה מפעולותיהן עליי?

לא שאתה מרגיש.

תלמיד: ולהגשים את הדברים זה לקרוא ולהגיד, העולמות האלה פועלים עליי. אתה יכול לומר לסיכום מה זה להגשים את המושגים שלומדים בחכמת קבלה?

נניח אני אומר שביד ימין שלי יש יותר חסד מאשר ביד שמאל. אז כשאני נותן לך משהו אני נותן את זה בצד ימין, ולא שאני משתמש במה שכתוב אך ורק כדי להשלים את התפיסה שלי, בימין ושמאל, בכוחות שנמצאים לרשותי.

תלמיד: מה המקום של התע"ס במסגרת התיקון הכללי של כל העם והעולם שצריך להיכנס לזה?

אני חושב שזה יהיה מקום מאוד חשוב. אני חושב שבסופו של דבר הספרים האלה כמו תע"ס, ואפילו זוהר, הם יהיו ספרים שכל האנשים ילמדו אותם.

תלמיד: ממש קשה לדמיין את זה, איך זה יכול לקרות. כי תלמוד עשר הספירות הוא ממש ספר למקצוענים. זה כמו שאנחנו אמורים נניח ללמד רפואה את כל העולם ועכשיו צריכים כל העולם לשבת על הספרים המקוריים בלטינית הכבדים האלה, במקום לקרוא תקצירים כאלה שמסבירים להם איך להיות בריאים. גם אנחנו מתקשים עם התע"ס הזה, אז איך אתה רואה את זה שזה באמת קורה?

אני חושב שזה יהיה מאוד קל, ככל שאנשים יכנסו לזה יהיה להם יותר ויותר קל ללמוד תע"ס ולהבין אותו, ולקרב אותו אליהם.

תלמיד: כי נראה באמת שלשם הוא מכוון. הוא פותח הרי את ההקדמה "בריש מילים מצאתי לי צורך לפוצץ את מחיצת הברזל".

כן.

תלמיד: אז כאילו הוא מכוון את זה לשם.

כן.

תלמיד: וכלפי ה"תלמוד עשר הספירות" אחר כך, אחרי כמה שנים בעל הסולם כתב לאורך ארבע עשרה שנה אני חושב, את "פירוש הסולם לספר הזוהר".

כן.

תלמיד: זו היצירה האחרונה שלו. מה המקום שלה במסגרת התיקון הכללי?

מצד אחד הזוהר נראה כאיזה נספח לתע"ס, שהתע"ס זה העיקר, היא התמצית של כל חכמת הקבלה מה שבעל הסולם סידר אותה כך כלפינו, למרות שאפשר היה לכתוב עוד עשרים ספרים ועוד שלושים ספרים, אבל זה מה שהוא כתב, והזוהר הוא הפירוש על חמישה חומשי תורה. ולכן בעל הסולם שכתב אותו הוא סידר שם כל מיני תוספות למיניהן, מאוד חשובות, אבל אנחנו לא מגיעים אליהן, לא נוגעים בהם, זה באמת חשוב וחבל, אבל ככה זה נשאר. בזמני רב"ש הם למדו את הזוהר ממש בשיעורי בוקר גם, והם היו נהנים מזה עד כמה שאני הבנתי. גם אנחנו נקווה שנגיע לזה.

תלמיד: גם הזוהר מפרש את המבנה של העולמות הרוחניים, זאת אומרת "פירוש הסולם" נוגע בזה, הוא כותב בשפה קבלית. אז נניח באופן אישי אני הרבה יותר מתחבר לזוהר מאשר לתע"ס, זאת אומרת ממש ברמת ההבנה של המערכת לפעמים אפילו מרגיש שכאילו יותר מתחבר ומבין.

נניח הוא כותב על ג' קווים בתע"ס וג' קווים בזוהר, בזוהר יהיה לי יותר מרגש, יותר מובן כאילו, משהו שמה, לא יודע מה, יותר רך, יותר נכנס. לי באופן אישי. לכן חשבתי האם יש משהו בהבדל בין זוהר לתע"ס בגישה אל הציבור, אל הכלל הרחב, כאילו שהזוהר הוא קצת יותר רך ותע"ס הוא מאוד מאוד טכני.

תע"ס הוא ענייני. יכול להיות שיש לנו כזאת ירידת הדורות שבזמן הקרוב כבר אנחנו לא נגלה אנשים כאלה שהיו יכולים להשקיע שנים שנים רבות בהבנת העקרונות חכמת האמת ואיך לגשת אליה. לא יודע, זו באמת בעיה.

תלמיד: אתה אומר שיש ירידת דורות, זה ידוע. כתוצאה מזה אתה אומר שאנחנו לא נגלה אנשים שיכולים להשקיע שנים רבות בהבנת העקרונות של חכמת האמת. האם זה מצביע על זה שפחות לומדי קבלה יצטרפו, יתעוררו, יתקרבו?

יהיו פחות לומדי קבלה איכותיים.

תלמיד: מה ההגדרה של איכותי?

רוצים להבין ולעסוק בחכמה הזאת כדי למלא את עצמם ולסייע לאחרים.

תלמיד: אני מנסה להשליך על הפצה של חכמת הקבלה. יש ניסיון בעצם לעורר אנשים לבוא ללמוד או שאולי דווקא לא צריך ללחוץ עליהם כי בצורה טבעית אין משיכה לזה.

אנחנו לא יכולים ללחוץ. אנחנו יכולים לפרסם ככל האפשר שהספרים האלה יהיו בהישג יד של כל אדם בעולם, ואנחנו נסייע בזה.

תלמיד: מצד אחד אנחנו אומרים שבהדרגה כל האנושות בסוף תגיע ללמוד תע"ס, מצד שני יש גם ירידת הדורות ופחות לומדי קבלה איכותיים.

כן.

תלמיד: מה בדיוק התהליך? אנחנו לקראת ירידה שפחות אנשים יצטרפו. מתי זה אמור להתהפך?

לא, אני חושב שלא יהיו פחות אנשים שיצטרפו, דווקא ההיפך. העולם מתקדם לבלבולים ולמצבים שאנשים לא מבינים מה קורה ומה יהיה וזה ידחוף אותם, ילחץ עליהם שיכנסו יותר לחכמת הקבלה.

תלמיד: אז התהליך הוא ככל שיהיו משברים בעולם זה יוביל יותר אנשים לבוא ללמוד.

כן.

תלמיד: מה הם ירצו ללמוד, "תלמוד עשר הספירות"?

שיהיה להם יותר קל. בן אדם הוא רצון לקבל, הוא כל הזמן רוצה ללמוד רק להקל על מצבו.

תלמיד: מה הגישה הרגשית ל"תלמוד עשר הספירות"? דרך רב"ש אנחנו באמת עובדים הרבה עם הרגש, מתחברים בעשירייה, ואני יכול לקחת מושג כמו, תפילה ועליית מ"ן בעשירייה וזה נשמר אצלי כמשהו רגשי. בתע"ס הוא מדבר על אותם הדברים, אבל כאילו קשה להלביש על זה את הרגש. מה חסר כדי שתע"ס יהפוך להיות רגשי?

זה נמצא בתוך הלב שלי, שם נמצא המנעול שהוא עדיין לא נותן בלב שלי להרגיש את העולם. אז מה אני אעשה?

תלמיד: אז מה אני אעשה?

צריכים לחפש עשירייה, ולהתחבר אליה ושהם יתחברו אליך וכך כל אחד בכל אחד וללמוד על הכוונה שבזה אנחנו בונים רצון אחד מהעשירייה, ואז ככל שלומדים יותר ומשתוקקים לזה יותר אז מושכים את האורות. האורות משפיעים על הכלים שלנו ואז הכלים שלנו יהיו יותר ויותר מתאימים לפתוח את העולם הרוחני.

תלמיד: הוא אומר לא להגשים את הדברים שאנחנו לומדים. אנחנו לומדים בעשירייה, לפניי יש חברים. אנחנו מדברים על כוחות רוחניים, עשר הספירות, אברהם יצחק וכולי, איך אני עכשיו מתייחס לאנשים הגשמיים שהם לפניי ולא מגשים את חכמת הקבלה בהם?

תתחיל לקשור אותם עם הרוחניות, אז זאת תהיה הגשמה.

תלמיד: אבל אם אנחנו לומדים שאנחנו צריכים לקבל את הרצונות מהחברים ולעלות אותם למעלה. האם הרצונות של החברים זה לא משהו גשמי?

ודאי שבינתיים גשמי.

תלמיד: האם צריך לחפש את הרצונות הרוחניים של החברים?

כן.

תלמיד: שמעתי אותך קודם אומר שיהיה להם יותר קל ללמוד, שאדם הוא רצון לקבל, הוא כל הזמן רוצה ללמוד רק להקל על מצבו.

כן.

תלמיד: אנחנו שוברים את הראש, עושים באמת הרבה מאמצים להפיץ את חכמת הקבלה. ונראה לי שלהפיץ את חכמת הקבלה זה לא בדיוק להקל על הרצון לקבל של אדם שרוצה להקל על מצבו. יש פה סתירה.

כן.

תלמיד: ועוד פעם, אנחנו משקיעים המון כוחות בהפצה. אז מה לתת להם באמת, לתת להם משהו שמשרת את הרצון לקבל שלהם?

מה שהם רוצים.

תלמיד: מה הם רוצים? הם רוצים להרגיש יותר טוב בעולם.

אז לתת להם אפשרות להרגיש יותר טוב בעולם. ככה זה.

תלמיד: אבל כדי להרגיש יותר טוב בעולם, האדם הוא רצון לקבל נקי, אז אני חושב שרוב האנשים יבחרו בדרכים, ובדברים שלא אנחנו עוסקים בהם, זה לא אצלנו. אז מה אנחנו צריכים לתת להם?

אתה לא יכול לתת לאדם יותר או אחר ממה שהוא רוצה.

תלמיד: לפני כמה ימים היה פה אירוע, הקרנה של סרט שהכינו חברים שלנו. משהו מאוד איכותי, ברמה מאוד גבוהה, שגרם להרבה התפעלות לאנשים שהגיעו לכאן, גם לתלמידים חדשים, וגם לאורחים. אחרי התפעלות כזו, או בנוסף ללימוד כזה, אני רואה שאנשים מחפשים סוג של ריגוש, אירוח, אוכל טוב.

הם יוצאים בהתפעלות עם חוויה כזו החוצה, וזהו. אולי הם יחכו לאירוע הבא, אולי הם יבואו שוב פעם. אנחנו לא רואים את האנשים האלה מגיעים לאולם לימוד בשיעור הבוקר למחרת. אז בזה להתעסק, בלתת להם כביכול דברים חיצוניים עטופים יפה?

תבדוק מה אתה רוצה לתת להם, ומה הבורא רוצה לעורר בהם, ובפער הזה בינך לבורא ומה שאתם מעוררים בתוך הקהל, ואז תראה מה לעשות.

תלמיד: בקשר לאזהרה מפני הגשמת הכתוב. בדרך כלל אני שומע ממך הגדרה למילה "גשמי" שזה על מנת לקבל, זאת אומרת אתה מתייחס לכוונה. ועכשיו בשיעור שמעתי ממך דוגמה לזה שהאדם מייחס כביכול חסד ליד ימין, זאת אומרת מעשה.

אז כשבעל הסולם מזהיר אותנו, הוא מזהיר מפני הכוונה או המעשה?

בעצם גם וגם, אבל העיקר זה המעשה.

תלמיד: מטרת הבריאה או מטרת הלימוד לא השתנתה אף פעם, מימי אברהם ועד ימיינו. אבל מה לגבי ההרגלים של הציבור? אפילו בדור אחד שלנו אפשר לראות שפעם היינו לומדים בעל פה דברים, ידענו את לוח הכפל בעל פה, זכרנו מספרי טלפון, יוצאים למדנו את המפה בעל פה, ולפי זה היינו מגיעים. חלק מהחיים היה הרבה שינון. ככל שהחיים מתקדמים, אנשים לא צריכים את זה, עכשיו בתקופה של הבינה מלאכותית כל מה שקשור לשכל ולזיכרון לא יהיה בו צורך.

ופה בעל הסולם אומר לנו, תלמדו, תחזרו, ותשננו עד שהמילים ישבו לכם כבתוך קופסה ממש. אם אתה שואל, אישית בשבילי זו חוויה מדהימה כל פעם ללמוד מחדש ולראות זוויות חדשות. אבל כביכול זה נגד ההרגל שהציבור נמצא בו היום, המגמה היום היא לא להשתמש בשכל לזיכרון. איך להערכתך נוכל להטמיע את זה, להנגיש את זה?

אנשים יראו שמה שאנחנו עושים היום לא מספק אותם, ובעצם אין בזה שום צורך לדברי יום יום, והם יעזבו את זה. אז מאיפה הם יקבלו מילוי? החכמים אומרים לנו שאת המילוי הם יקבלו מהלימוד החדש, מזה שיהיה להם קשר עם מקורות האור העליונים על ידי העסק בחכמת הקבלה. יוצא שלא נתקיים בעולם הזה בשום צורה, אלא רק כדי להשיג את המאור העליון. זה הכול.

תלמיד: אז עסק חכמת הקבלה נאמר הם יוכלו לשבת במעגל, ולדון על שאלה שהמורה ייתן להם, זו צורה אחת.

כן, נגיד, אלה צורות חיצוניות, ברור.

תלמיד: אני מדבר על הצורה שהוא ממליץ פה, שהוא אומר עכשיו תלמדו, תשננו ותחזרו עד שהמילים ישבו לכם כבתוך קופסה. אבל ההרגל הזה כבר לא יהיה בציבור, לנו זה כאילו מובן מאלוי, ככה אנו לומדים. ופה הוא אומר משהו שאולי ישמע להם זר, ולא מובן, מה זאת אומרת ללמוד בעל פה, יש לי את ה-AI, למה אני צריך לשנן משהו, כדש שאני אדע איזו מילה? אני אכנס ואוציא לי את כל הציטוטים שאומרים איפה זה נמצא, אני לא צריך ללמוד בעל פה.

כן.

תלמיד: איך תתקבל עליהם צורת הלימוד הזאת?

אני לא יודע, יהיו אנשים אחרים, היו מיליונים שכיבדו את צורת הלימוד הזאת, שכמה שיותר פסוקים כל אחד ואחד זוכר, ולפי זה תקבע דרכו. זו לא הבעיה שלי.

תלמיד: אז להושיב אנשים במעגלים או לתת להם ללמוד תע"ס, או גם וגם?

אני לא יודע. אנחנו צריכים ללכת לאן שהבורא פותח לנו, בדרך שהבורא פותח לנו. בינתיים אנו במה שנמצאים, ואז נראה.

תלמיד: השנים האחרונות הביאו לאנושות צורה כזאת שכל אדם פשוט יכול להרשות לעצמו דברים שאפילו לפני 40-50 שנה אי אפשר היה לקבל.

כן.

תלמיד: ולמעשה המילויים הגשמיים מגיעים לכזה סף שגם אנשים שאין להם נקודה שבלב כבר מואסים בזה. אז מעניין לשמוע מה אתה חושב על זה, אולי כן נכון להביא את חכמת הקבלה מהמקום הזה, של מבנה העולמות כמו שפעם היו עושים בקמפוסים, ולא להוריד ולעטוף בדברים שגם ככה כבר לא מעניינים אותם? זאת אומרת, מי שחסר לו משהו בעולם הזה, אולי יחפש את המקום הגבוה הזה.

בסדר, שמעתי.

תלמיד: בעל הסולם מאוד רצה לעשות לכל ספרי המקובלים "פירוש המלות", ואז הוא אמר, אני אלך על דרך אחרת, "תפסת מועט תפסת", ואת כל "עץ חיים" הוא הפך לתע"ס. נגיד שבאים לפה אנשים לערב ומקבלים הרגשה, האם יש לנו עניין לקחת איזו מילה ולתת להם הרגשה שהם הרגישו והבינו קצת יותר גבוה מהמשמעות הארצית שלה?

לא, לא יכולים.

תלמיד: העניין של "פירוש המלות" היה כל כך חשוב לבעל הסולם כדי שאנשים לא ייגשמו את זה.

אז הוא כתב את זה, אבל אתה רואה מה קורה עם הכתיבה הזאת. הוא כתב את זה לפני הרבה שנים, לפני שנת 1940.

תלמיד: בן אדם שמגיע לפה נגיד לכנס, ואומר שיש פה משהו מיוחד, האם הוא נשאר רק בהרגשה, הוא לא צריך תוספת לזה?

לא. הוא לא יכול להבין. למעלה מהרגשה יש שכל, וההבנה שבשכל היא לא בשבילו.

תלמיד: בלימוד החכמה יש מצב שאנחנו מתאמצים בחיבור ובעבודה בקבוצה, ואז באים לקרוא מקור ורואים שהדברים כבר מונחים אצלנו בלב ובשכל. ויש מצבים שבאים למקור והמקור פותח לנו מרחב חדש, כיוונים חדשים למחשבה. לפעמים המחשבה מאוד מקובעת, יש לנו מחשבה שמלווה אותנו תקופה ודרכה אנחנו מתקשרים לקבוצה ולבורא, אבל היא לא מתפתחת. ואני מרגיש שדווקא הגדרה של בעל הסולם מתע"ס פותחת מרחב חדש.

אז לך זה פותח ולמישהו אחר לא.

תלמיד: עד כמה העובדה שאנחנו לא לומדים איתך תע"ס עוצרת אותנו מהתקדמות?

אנחנו יכולים להיכנס לתע"ס, אבל העניין הוא שכמה דפים בתע"ס יתפסו לנו חצי שנה, ואז איך נלמד את כל יתר הדברים?

תלמיד: אנחנו למדנו איתך כתבי רב"ש שנה רצופה. ואם לא היינו לומדים איתך, אז לא הייתי פותח מאמרי רב"ש וקורא בלעדיך.

זה לא טוב.

תלמיד: כל הלימוד שלנו מבוסס על מה שאנחנו לומדים בשיעור בוקר, גם אין לנו זמן, מה שאנחנו פותחים איתך זה מה שייפתח לנו. וגם כשאתה מלמד, אתה חווה את המצב, ואנחנו מתחברים אליך ודרכך מרגישים את המצב.

טוב.

תלמיד: יש הרבה חברים שאין להם את הנטייה הטבעית ולא סובלים כל כך את הלימוד של תע"ס. האם אפשר בעבודה בעשיריות לבנות יחד את הרצון והחשק, כמו שהוא כותב בקנ"ה, בצורה משותפת בכל עשירייה, לבנות את זה מתוך השיחה בינינו, מתוך הדיונים?

תדברו ביניכם, בין כולם, תסכמו ותדרשו, ואז נעבוד לפי מה שתסכמו. תביאו לכאן דף שעליו יהיה כתוב ברור מה אתם רוצים שנעשה. אני מוכן לכל דבר חוץ ממה שלא בהישג ידי.

תלמיד: אין אחיזה בלימוד הזה, זה בשכל החיצוני לשבת וללמוד תע"ס. אז אולי נדייק את ההמלצה של בעל הסולם שמדבר על רצון וחשק, לעורר בנו את הרצון והחשק.

איפה קונים את זה?

תלמיד: בעשירייה, לבנות את זה ביחד, להגיע לאיזה רצון משותף.

בבקשה.

תלמיד: זה כיוון טוב.

לכן אתם נמצאים כל יום לפחות שעתיים וחצי כאן, אחד ליד השני. כולנו קבוצה שכבר מכירה את עצמה, איפה היא נמצאת, במה היא עוסקת, אז בבקשה, תשתמשו בכל האמצעים כדי לעשות כזה חיבור ביניכם, שמתוך החיבור יהיו לכם גלויים כל הכוחות, כל הידיעות, כל הפעולות שאתם צריכים לעשות. אני רק אשמח.

תלמיד: האם עשות את זה פה במסגרת של הלימוד המשותף?

כן, אין לכם מסגרת אחרת ולא בונים.

תלמיד: בכל יום בשעה חמש וחצי עד שש בערב שעון ישראל אנחנו קוראים יחד מתלמוד עשר הספירות לפי סדר, וגם צופים בקטעים של הרב. ובזמן החברתי שלנו, כלומר בלימוד בין החברים, נתחיל ללמוד מ"תלמוד עשר הספירות" חלק א', ונלמד את זה עכשיו מידי יום ביומו.

זה מכובד.

(סוף השיעור)