שיעור צהריים 26.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1651 מאמר 119, "מתוך שלא לשמה בא לשמה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1651, מאמר 119, "מתוך שלא לשמה בא לשמה".

מתוך שלא לשמה בא לשמה

"לעולם מוכרח להיות ההתחלה, אחרת אי אפשר להגיע לשמה.

פירוש, האדם צריך להאמין שבכל התאוות גשמיות, היינו אכילה, שתיה, שינה ושאר תאוות, וכמו כן תענוגים שיש בהשכלה בחכמות חיצוניות, ובשליטה, ובנקימה, וכל כיוצא בזה, כמו שכתוב בכללות "הקנאה, התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", שבהתענוגים האלה אין יותר מנהירו דקיק, כלשון הזהר הקדוש.

מה שאין כן בתורה ומצוות מלובשים בבחינת פקדון אורות גדולים, ולא כמו בתענוגים גשמיים, שנפלו בהם רק נצוצות של אור הקדושה.

לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים. וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה."

שאלה: איזה תענוג יש בקנאה?

בקנאה עצמה אין תענוג, אלא אדם שמרגיש שהוא מקנא במישהו, אז הוא מגלה עד כמה הוא נמשך לתענוגים הפוכים ממה שנדמה לו שיש בקנאה. לכן תענוגים שיש לנו מקנאה, תאווה, כבוד, ועוד כל מיני מקורות של תענוגים, אדם מרגיש שאם הוא ישיג את זה, אז זה יהיה לו רכוש ממשי.

מה שאין כן, כשאנחנו באמת מתקרבים לזה, אז אנחנו מתחילים להרגיש עד כמה התענוגים האלה שמסתתרים בקנאה, תאווה וכבוד, לא שהם תענוגים אמיתיים, אלא הם רק כדי שנמשוך את עצמנו מזה דווקא ההיפך, שנגלה עד כמה התענוגים האלה הם תענוגים של מה בכך, שאין בהם ממשיות, נתרחק מהם וכך נישאר רחוק מהתענוגים הללו. קנאה, תאווה וכבוד, הם מקורות של תענוגים, אבל לא שיש בהם ממש תענוג, אלא הם רק כדי למשוך אותנו מהתענוג, וכך נגיע למטרת החיים.

שאלה: איזה כלים אדם צריך לבנות כדי לקבל את האורות הגדולים האלה?

על מנת להשפיע. בצורה כזאת הוא יזכה לאותם האורות שנמצאים בתענוגים הרוחניים, ויוכל לעלות יותר ויותר למעלה.

שאלה: הרבה נקודות שבלב מגיעות לקבלה אבל לא הרבה מממשות אותה. במה זה תלוי? ומה זאת הנקודה הזאת שהיא נהיית ישראל?

כשאדם מגיע לחכמת הקבלה הוא קצת אבוד. מצד אחד נאמר שכל האור נמצא בתורה, אבל האדם להיפך, מקבל רושם שאין שם בשבילו שום מאור. לכן כאן הוא צריך להיות על הידיים של החברים שלו, שייחיו אותו, יעלו אותו, יסחבו אותו קדימה, ובצורה כזאת בהדרגה הוא יוכל להשיג את האורות הרוחניים.

תלמידה: מהי הסביבה הנכונה בשביל מימוש הנקודה הזאת?

זה מה שהוא כתב לנו במאמר הקטן הזה. בכל תאווה בהמית שמושכת אותנו ישנם שלושה מקורות, קנאה, תאווה וכבוד. אנחנו צריכים להשתמש בהם כדי לדעת איך לעבוד איתם, ולעומת זאת אנחנו צריכים להתרחק מהמקורות האלה.

הוא כותב בפסקה לפני האחרונה, "לכן קליפות נותנות לאדם התעוררות להיכנס לקדושה, מטעם שרוצות לזכות לאורות גדולים". כלומר הקליפות עצמן רוצות להגיע לאור, לכן הן דוחפות את האדם שהוא ייכנס אל תוך הפעולות האלה שיש בהן אור רוחני. "וזה נקרא "שלא לשמה". ואחר כך מתוך שלא לשמה הזה, הוא יכול לזכות לשמה."

כלומר יוצאת כאן מערכת מאוד מעניינת. הקליפות אוספות בתוכן את התענוגים הרוחניים, השגות, הבנה, הרגשה, ומושכות את האדם אליהן מצד אחד. מצד שני, הן לא נותנות לאדם את המילויים האלה מעצמן, אבל כאילו מרגיזות אותו, מושכות אותו אליהן עוד יותר. בצורה כזאת מתעוררים באדם רצונות מאוד גדולים והשתוקקות אמיתית להתקשר עם הקליפות.

לאחר מכן, כאשר האדם כבר נקשר עמן, הוא מתחיל להרגיש שדווקא קנאה, תאווה וכבוד הם שמוציאים את אותו מהתענוגים האלה, ובצורה כזאת הוא בשום דרך לא נופל אל תוכם, אלא להיפך, זה שהוא היה בקליפות דווקא זה עוזר לו להיפטר מהן.

תלמידה: איך לקנא נכון כדי להשיג את התכונה הנכונה של החבר?

זה מה שאנחנו תמיד אומרים. עלינו להיות קרובים יותר זה לזה, ולנסות בהשתוקקות המשותפת שלנו למילוי שהמילוי הזה יהיה רוחני. כלומר שנהיה קשורים זה בזה לא דרך הרצון להתמלא, אלא להשתמש ברצונות שלנו רק בעל מנת להשפיע.

תלמידה: מהי הקנאה הרוחנית האמיתית של מקובל אמיתי?

הקנאה הרוחנית של מקובל אמיתי היא כאשר הוא רוצה, בכל מה שהוא יכול, לעזור לחברים שלו, ובכך להיות לגמרי שקוע בתוך זה.

שאלה: ברוב המקרים הרצון הגשמי הוא יותר חזק מהרצון הרוחני, האם זו הסיבה שרצוי להתחתן וללמוד תורה לאחר גיל 40?

לא. ודאי שיש בזה משהו, אבל לא זה העיקר.

שאלה: במקרה בו יש בעל או אולי חבר שהוא מושפע מאלכוהול או מסמים והוא גם תלמיד קבלה, איך לעזור לו? איך להתייחס לדבר כזה?

להתייחס לזה בצורה שלילית זה לא תמיד עוזר. מה שאם כן, אנחנו צריכים להראות לחבר כזה שהוא חבר שלנו, ולא חשוב איך הוא מתייחס לכאלה מילויים כמו שתייה, סמים, ואולי עוד משהו, אלא רק שלא יתנתק מאיתנו. צריכים לעזור לו, דרך כל החברים, דרך כל האמצעים, כך שהוא יראה עד כמה אנחנו אוהבים אותו ולא אוהבים את הנטיות שלו.

שאלה: קנאה, תאווה וכבוד או משלא לשמה באים לשמה, אתה פוגש לאורך הדרך מהרגע שהתחלת ללמוד קבלה. ואז אתה עובר תהליך ועוברות שנים ואתה רואה את הטקסט הזה צף שוב ושוב. האם צריכה להיות איזו בדיקה עצמית, לגשת לזה לעומק יותר? איזה הבדל צריך להתפתח בין אדם מתחיל שרואה את הטקסטים האלה, לאדם שעוברות השנים והוא רואה את זה שוב ושוב? מה התובנות שהיית מצפה ממנו אחרי 10 ו-15 שנה?

זה לא תלוי באדם, לא במי שאליו אני מתקרב, אלא זה תלוי בי, דרך איזה תכונות אני מתקרב אליו. לכן אני צריך להסתכל על עצמי, האם התכונות שלי, כשאני מקורב אליו היום, הן יותר רוחניות מהתכונות שלי של אתמול, לפי זה אני בודק את עצמי עד כמה אני נעשה מתוקן יותר.

תלמידה: אם אני לא רואה מגמת שיפור בעצמי, האם זה אומר שאני תקועה?

כן, סימן שאת תקועה.

שאלה: אם אדם הוא בלא לשמה, אז מה הקליפות מקבלות?

אם האדם בלא לשמה, אז הקליפות מקבלות את אותו האור שמגיע אליו.

תלמידה: יוצא שכרגע אנחנו מזינים רק את הקליפות.

בטח שכן, כך כתוב.

שאלה: מה ההבדל בין נחיצות לבין רצון? האם נחיצות יכולה להיות רצון, או הפוך?

זה לא חשוב.

תלמידה: זה אותו דבר?

כן, זה אותו דבר.

שאלה: אנחנו לומדים תורה לא בשביל ידע אלא בשביל להיתקן, ורוצים להגיע ללשמה. אנחנו מקבלים סיפוק מהמאמצים שלנו. האם בזה אנחנו משפיעים לבורא?

כן. אם אתם עובדים על התיקון כדי להתקרב לבורא, מה שנקרא "לשמה", אז אתם מהנים לו, עושים לו נחת רוח.

שאלה: עכשיו אנחנו מקבלים תענוג מהעסק ברוחניות, אנחנו מקבלים קצת מהאור הזה, כי זה עבור עצמנו. לפנינו יש אורות גדולים, אבל עם כוונות כמו שעכשיו אף פעם לא נקבל אותם. כשאנחנו מדברים על לא לשמה, על לשמה, האם זו אבולוציה, או תהליך מנוגד, קיצוני, ופשוט יהיה מהפך אחד גדול בתוכי?

לא לדאוג, הכול יהיה בסדר. הכול יגיע לאיזשהו איזון, הכול יתאזן, כך שהכול יהיה בסדר.

תלמידה: אז זה יבוא בהדרגתיות?

כן, בהדרגה.

שאלה: איך החברות צריכות להגיב כשהן מבינות שבעצם הקליפות שולטות בהן דרך החברות?

אני לא חושב שאם אדם בודק טוב טוב מי מנהל אותו, הוא יסכים לזה שהקליפות ינהלו אותו דרך חברים. לא, זה לא יכול להיות. לכן העיקר בשבילו זה כל הזמן להקטין את עצמו, ואז הוא יראה איך הוא יכול לשנות. האם הקליפות מסובבות אותו, או שיכול להיות שהחברים מושכים אותו הצידה, כדי שהוא ילך בדרך שלהם.

שאלה: כתוב שכולם מתחילים מלא לשמה. האם אנחנו יכולים להשתמש באנרגיה של הרצונות שלנו, כדי להשקיע בחברה?

לא, לא יצא מזה שום דבר טוב. עם פעולות לא נכונות, לא תוכלו להשיג שום תוצאה.

תלמידה: האם אפשר להגיד שאנרגיה של שנאה, אפילו שהיא אחת הכי חזקות, אסור להשתמש בה?

כמובן, ברור.

שאלה: המעבר מלא לשמה נעשה בפעם אחת או בכל מדרגה?

בהדרגה.

תלמידה: אז בכל מדרגה מתגלה רצון אחד, שאותו אנחנו חוקרים ומתקנים?

בכל מדרגה מתגלים רצונות שונים, שנקבעים על ידי אותה המדרגה.

תלמידה: האם בכל מדרגה אנחנו מתחילים מקנאה תאווה וכבוד, או שזה רק בתחילת הדרך?

זה הכול משתנה.

שאלה: אמרת שצריך להתעורר בנו רצון להתקשר עם הקליפה. איך להבין אם מתעורר בנו רצון להתעורר עם הקליפה, בשביל להיכנס לקדושה?

זה עוד לא בשבילנו.

תלמידה: אז עוד לא זכינו אפילו בלא לשמה?

אנחנו נמצאים בדרך לרכוש לא לשמה.

שאלה: מה אנחנו יכולים להציע לאנושות, לאדם, שיקנאו בנו, ויצטרפו אלינו?

כל מה שאנחנו יודעים, אנחנו צריכים לספר על זה לכולם. ולהשתדל למשוך אותם אל הקבוצות, אל העשיריות שלנו, ואתם תראו שבצורה כזאת גם אנחנו נתקדם, גם הם יתקדמו, ונתחבר יחד.

שאלה: מה הסיבה שהאדם נשאר בלא לשמה, ולא נכנס ללשמה?

עצלות, חוסר מוטיבציה, שהוא עדיין לא כל כך מבין שהוא נמצא בדרך מיוחדת לעלות למעלה מהטבע.

שאלה: האם כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב, אנחנו צריכים שכבר יהיה לנו כלי של השפעה?

כן, ודאי.

שאלה: אנחנו כן עוברים איזשהו תיקון, גם כשאנחנו נמצאים בלא לשמה. אז מה ההבדל בין התיקונים שקורים בלא לשמה, לתיקונים שקורים בלשמה?

לאורך כל הדרך שלנו אנו מקבלים איזו הארה מלמעלה. והארה הזאת נותנת לנו בהתחלה דחייה מהעל מנת לקבל יותר ויותר עד שאני מתחיל לראות שיש בי כאלו רצונות לקבל, שאני בשום פנים ואופן לא רוצה להיות יחד איתם, ולהרגיש אותם. זה בעצם התהליך שאנחנו עוברים, עד שאני מגיע למצב שאני אומר "טוב לי מותי מחיי", ואני מוכן לכל דבר רק לא לקבל שום רצון אגואיסטי, ולהשתמש בו. בזה אני גומר עם הלא לשמה, ומתנתק ממנו.

שאלה: אנחנו יודעים שהתענוג והסבל הגשמי, יכולים לדחוף אותנו לרוחניות. ובעבודה הרוחנית אנחנו מתפללים, עושים פעולות לכיוון המטרה. איך הפעולות שאנחנו עושים בעשירייה יכולות לגרום לנו להשתוקק באותה מידה לבורא, כמו כל החוויות הגשמיות?

אנחנו צריכים לראות את כל התהליך שאנחנו עוברים, וכתוצאה מכך, זה יהיה ברור לנו.

שאלה: אני רואה בתוכי רצון ענקי לכבוד ולכמה שיותר, ואפילו כשנדמה לי שהוא פחות, למעשה יותר ויותר בא לי על זה. אנחנו מדברים על כך שאי אפשר להחליף רצון, אם כך אני מבינה שחוץ מצמצום, צריך לקרות גם משהו נכון עם הכוונה שלי. איזו כוונה אני מחפשת כל הזמן, כדי לשים אותה על הרצון הזה של הכבוד?

את רוצה לעשות כך, כדי שלא יתעורר בך רצון לכבוד?

תלמידה: אני לא יודעת אם זה נכון או לא, אבל זה מאוד מפריע לי בעבודה?

אז מה אפשר לעשות? רק לעורר על עצמך את האור העליון, רק ככה. שהוא ישפיע עליך, ויתקן את הרצון הזה שלך.

תלמידה: זאת אומרת, זה רצון שאי אפשר להשתמש בו לטובה?

לא, לא תוכלי להשתמש בו לטובה, אלא רק דרך ההיפוך. תופיע בך כזאת אפשרות, אבל זה יהיה אחרי התיקון.

תלמידה: ועכשיו מה לעשות?

בינתיים שום דבר, ולהשתדל לא להשתמש בו.

תלמידה: דברנו על מאמצים על טבעיים, דברנו על הכנס, אז כשאני רוצה לשאול שאלה בזמן השיעור ואני מרגישה שזה בא מהאגו שלי, שזה מהרצון לכבוד. האם עדיף להיות במאמץ לא לשאול את השאלה, ולחפש תשובה בעצמי?

גם ככה יכול להיות, אבל בעיקר לא צריך להשתמש בזה. כלומר צריך לעשות כך שאת תשאלי שאלה, ועליה הלאה עלייך לבנות את ההתעלות הרוחנית שלך.

שאלה: הקליפות מתעוררות כדי להביא אותנו בסופו של דבר לקדושה. איך לרכוש אמונה כדי להתגבר על הקליפות האלה, לעלות למעלה מהדעת? אנחנו הרי יודעים שהקליפות רוצות להרעיל אותנו, אז איך לא לפחד מלקבל את טיפת הרעל הזאת ולעשות את זה לטובת הכלל, את מה שהקליפות רוצות?

את זאת אנחנו עדיין לא לומדים ולא יכולים לעשות. לקבל קצת מהקליפה כדי לעלות בהרבה את הקדושה מעליה, זה לא לעכשיו, לא כרגע.

שאלה: בזה שאנחנו מתגברים על קנאה, תאווה וכבוד, בכך אנחנו בונים מסך?

כן.

שאלה: האם על ידי התעוררות מיוחדת מלמעלה, האדם יכול להגיע ללשמה מיד, בלי לא לשמה?

לא, אין איך. כל מה שאנחנו זוכים בלהיות בלשמה לאחר מכן, זה רק בגלל שלפני כן עברנו את הלא לשמה.

שאלה: אם הקליפות הן שלוקחות את כל האור, איך אנחנו יכולים למשוך את המאור המחזיר למוטב?

כשאנחנו רוצים לעלות מעל הקליפות, אנחנו מקבלים את המאור המחזיר למוטב.

שאלה: לא לשמה זה השגה. האם האדם יכול לדעת אם הוא השיג את הדרגה? כי אתה אומר שאנחנו עוד לא נמצאים בלא לשמה.

כן, אנחנו יכולים לדעת את זה.

שאלה: הבנתי משאלה קודמת שאם ממשיכים לעבוד בלשמה, האם לשמה או שלא לשמה הוא מצב או שזה אמצעי להגיע לגילוי הבורא?

זה אמצעי.

שאלה: איך לא לפחד לפנות לעשירייה?

אנחנו צריכים לעלות מעל האגו שלנו, לפנות לחברים ולהשתדל לקבל מהם עזרה כך שכל העבודה שלנו תהיה מבוססת על זה, תיבנה על זה.

שאלה: לגבי העזרה הזאת מהחברות, האם אנחנו מחכות לעזרת הבורא דרך חברות? וההרגשה הזאת שזה קשור למשהו גשמי, שיכול להיות הקליפה הזאת, אמרת לעלות, מה זה לעלות עם ההרגשה הזו?

לעשות כל מה שאפשר כדי לעלות מעל הקליפות.

שאלה: בבוקר אמרת, כשאתה מצליח להתחבר עם האור ולפתוח את הלב, זה הזמן הכי נכון לדרוש לעבוד במקום החבר, זאת אומרת לתמוך בחברים ולעבוד במקומם. מה היא העבודה הזאת במקום החבר?

כשאת יכולה לקחת את אותן המשימות, את הבעיות הניצבות לפניהן, ולפתור אותן בעצמך.

שאלה: אמרת שצריך לשנות את הכיוון של העשירייה, כשאני לוקחת את המשימה הזאת של החבר, מה זה אומר שמשנים את כיוון העבודה של העשירייה?

דווקא במקרה כזה את משנה את הכיוון. אם את משנה את המטרה, את אוספת את הכוחות שלך ופועלת בכיוון חדש.

שאלה: אני מבולבלת מעט, כשהקבוצה מרגישה שאין לי בכלל אגו, ואני מגיעה כביכול בלי, כאילו אני מגיעה כאפס לקבוצה, אבל למרות זאת אני ממש מרגישה את האגו שיש לי בפנים, אני כביכול במין מלחמה עם האגו שלי, מה לעשות במצב כזה?

להמשיך לעבוד עם האגו שלך עד שתגיעי למצב שבאמת תתחילי לעלות לדרגות כאלה שהאגו שלך כבר יהיה מוכן לעבוד בצורה הפוכה, לעל מנת להשפיע.

שאלה: אם אנחנו עדיין לא "בלא לשמה" אז איפה אנחנו?

אם אתם עדיין לא בלא לשמה, אתם באגו.

שאלה: אמרת שאנחנו אפילו לא נכנסנו ללא לשמה, אז איפה אנחנו אם לא שם?

אתם עדיין באגו.

שאלה: מה יהיה הסימן שניכנס ללא לשמה?

שיש לכן בכל זאת אפשרות, הזדמנות, להעמיד את עצמכן בצורה כזאת שתוכלו להתגבר על הכוונות האגואיסטיות שלכן.

תלמידה: אז להיות כצופה.

כן.

שאלה: התענוג הגדול ביותר, הקבלה הגדולה ביותר בשבילי, היא להיות בשיעור חכמת הקבלה, לשמוע אותך, לשמוע את התשובות שלך, אני מקבל מכך תענוג עצום. אבל ברגע שאני כולל את הבורא בתוך התמונה הזאת, שאני נמצא בשיעור למען הבורא, ושאת מה שאני מקבל בשיעור אני בעצם רוצה לתת לחברים שלי, אני מגיע בשבילם, האם זה כבר "לשמה" אם אני מגיע לשיעור עם כוונה כזאת?

כן, אם אתה מגיע לשיעור כדי למלא את הבורא, זה כבר לשמה.

תלמיד: אם כך, בשיעור אנחנו יכולים ממש לקיים השפעה.

בטח.

שאלה: האם נכון לקשור את העבודה של העשירייה בעולם הגשמי ואת הכול להעביר דרך העשירייה, האם זה תוצאה מהעבודה שלנו בעשירייה?

כן, אפשר לעשות כך.

תלמידה: וזה גם צריך לחבר אותנו.

כן.

שאלה: אני לא מרגישה הרגשת כבוד, כי יש הכרה שהכול מהבורא, אין אותי בכלל פה. והאם רק אם אני עושה תוספת מאמצים עם החברות, ודרך הבורא, אז אני יכולה להגיע לרצון להשפיע?

זה נכון, אבל אנחנו עוד נוסיף על כך.

שאלה: האם דבקות חזקה יותר בבורא מצד חברה בעצם מביאה את זה כנר דקיק לחברה אחרת?

כן.

שאלה: האם החיבור דרך המאור בינינו פועל תמיד באותה מידה, או שאורות גדולים או קטנים יותר מחברים בינינו?

ודאי שכל הזמן האורות קובעים באיזו מידת חיבור אתם תהיו. כן.

שאלה: האם הקליפות שואפות לקדושה?

לא. קליפות יכולות להראות לאדם שהן כביכול מושכות אותו לקדושה, אבל זה רק חלק מהדרך, ומאוחר יותר כשאדם נקשר אליהן אז הן ממש מושכות אותו לטומאה בכל כוחן.

שאלה: האם יש מלאכים שמסדירים את המצב הזה?

כן.

שאלה: אפשר להתקשר למלאכים האלה, כדי לכוון לבורא?

כן.

שאלה: כאשר מדברים על התעלות מעל הקליפות, זו רוממות?

כן.

שאלה: איך אני מתעלה מעל הקליפה במערכת הזו דרך הרוממות?

בזה שאת משתמשת בכל הכוח של הקליפה כדי לעשות משהו למען הקדושה. זה הכול.

שאלה: האם כלי שהוא כבר מלא באור, צריך להשתדל להתחבר עם האור או דווקא לדחות אותו?

לקבל עוד ועוד את האור על מנת להשפיע.

שאלה: כמו שאתה מלמד אותנו, יש קנאה בריאה שמעלה אותנו ויש קנאה הרסנית. האם זה נכון לעורר קנאה בינינו?

יכול להיות שזה נכון. לפעמים אנחנו משתמשים בזה.

תלמיד: ואם רואים תופעה הפוכה, שחבר לוקח את זה למקום לא טוב, האם כדאי להצניע לכת?

מיד, מיד עוזבים את זה.

שאלה: האם העבודה בעשירייה משתמשת בכוח הקליפות לטובתנו?

כן.

שאלה: איך לעבוד בצורה מבוקרת עם הקליפות בעשירייה, כדי שזה יהיה לכיוון הקדושה?

צריכים ללמוד איך לעבוד.

שאלה: מה זה אומר שכלי שכבר מלא באור צריך לקבל עוד ועוד את האור בעל מנת להשפיע. מה זה לקבל את האור בעל מנת להשפיע?

אני לא יכול להסביר. זה להשתמש בכוח האור, שהוא רוצה להתקרב לאור ושזה יהיה בעל מנת להשפיע.

שאלה: על מנת להשפיע לאור?

לבורא.

שאלה: בורא זו תכונת אהבה והשפעה. אז איך משפיעים לתכונה?

הבורא זה כוח שנמצא מעל לכל הכוחות בטבע, ולכן אנחנו עובדים בשבילו.

שאלה: אז אנחנו צריכים לחשוב שאנחנו רוצים להשפיע לכוח הזה?

כן, איך אנחנו יכולים לגרום לו נחת.

שאלה: במאמצים להידמות לו?

כן.

שאלה: במאמר כתוב "לא זכה, נעשה לו סם המוות. כלומר, בעבודה דלהשפיע הוא מרגיש טעם מוות.". מה ההבדל בין טעם המוות וחוסר טעם בעבודה?

טעם המוות זה כשאדם מרגיש שהוא עומד עכשיו להשתמש בקליפה, ובזה הוא אמור להרגיש "טעם המוות", זאת אומרת, שאין יותר למטה מזה. זה הכול.

שאלה: כשמרגישים את הטעם הזה, אבל עדיין יכולים לשייך את זה לבורא ש"אין עוד מלבדו", זה בכל זאת סוג של תיקון?

כן.

שאלה: האם כל עוד אנחנו לא ברוחניות ולא יודעים לעבוד עם רצונות רוחניים אנחנו יכולים בכך שמשתמשים ברצונות המאוד גדולים הגשמיים שלנו, למשוך אורות גדולים, למרות שכל זה לקליפות, אבל ללמוד לכוון אותם גם לרוחניות, לפחות עבור הקרוב אלינו?

כן, אפשר. אפשר, תנסו.

שאלה: מה לעשות אם המילוי אף פעם לא תואם את הרצון. כלומר אתה מבין שלמרות ההשתוקקות אתה לא מקבל את המילוי האגואיסטי הרצוי, ואז אתה לא רוצה למצוא את עצמך במצב ש"טוב לי מותי" ממילוי כזה?

ואז?

שאלה: אז איך לעבוד עם רצונות כאלה? כי אתה מבין שאתה לא יכול בלעדיהם, אתה רוצה למלא אותם, אבל התוצאה אף פעם לא מספקת, לא טובה?

זה תלוי איך אתה קשור ומחובר לחברים, ובאיזה קומבינציה איתם אתה דווקא יכול לפעול.

שאלה: איך לתקן את הרצונות האלה דרך החברים?

להתחבר לרצונות שלהם, באופן חלקי או אפילו שלם.

שאלה: החברים דברו על כך שלפעמים אפשר לעורר קנאה. כשאנחנו נפגשים, החברים שכן יוצא לנו להיפגש, אנחנו מצטלמים ושולחים את זה לקבוצה בצורה מודעת, כדי שהחברים האחרים יראו וגם ירצו להצטרף לחיבור הזה.

זה טוב.

שאלה: אפשר לעשות כך?

כן בטח, זה טוב.

שאלה: גם אם אנחנו מעוררים בחברים קנאה בצורה מכוונת?

זה לא חשוב. העיקר שהם יגיבו לזה ויתוקנו.

(סוף השיעור)